פינה בקטנה... ב- 18 ליולי 1995 "Megadeth" הוציאה לאור את ה- EP הראשון שלה "Hidden Treasures". כפי ששמו מרמז, ה-EP הזה באמת מכיל "אוצרות נסתרים". זהו אלבום אוסף הכולל שירים שהלהקה הקליטה עבור פרויקטים שונים, כולל פסקולים של סרטים ואלבומי מחווה. ארבע רצועות מה-EP שוחררו כסינגלים, ושלושה קיבלו מועמדויות לפרס הגראמי עבור הופעת המטאל הטובה ביותר. השיר "No More Mr. Nice Guy" - הינו קאבר של Alice Cooper שהוקלט לפסקול הסרט "Shocker" מ-1989 וסימן את הופעת הבכורה של המתופף Nick Menza בהקלטות עם הלהקה. "Go to Hell" נלקח מפסקול הסרט "Bill & Ted's Bogus Journey" שיצא ב-1991 והוא כולל את אותה תפילה ששימשה את "מטאליקה" בשיר "Enter Sandman" ("Now I Lay Me Down to Sleep..."). השיר "Angry Again" לקוח מתוך הפסקול המצוין לסרט "Last Action Hero" משנת 1993, הוא קיבל מועמדות לגראמי, וכך גם "99 Ways to Die" הלקוח מפסקול "The Beavis and Butt-head Experience" מאותה שנה. "Breakpoint" לקוחה מפסקול "Super Mario Bros." משנת 1993. "Diadems" הופיע בפסקול "Demon Knight" משנת 1995, והקאבר ל-"Paranoid" של "Black Sabbath" נתרם על-ידי הלהקה לאלבום המחווה "Nativity in Black", שיצא בשנת 1994. חותם את המיני אלבום קאבר נוסף לשיר "Problems" במקור של "Sex Pistols", שהיה בי-סייד של הסינגל "A Tout le Monde" שיצא ב-1995. בעוד שה- EP זכה לביקורות בינוניות מהמבקרים, חלקם עדיין הביע שבחים על שירים ספציפיים כמו "99 Ways to Die" ו- "Angry Again". בנוגע למכירות, "Hidden Treasures" נכנס הישר למקום ה-90 במצעד הבילבורד 200 ומכר 13,000 עותקים בשבוע הראשון שלו. עד דצמבר 2005, הוא נמכר ב-286,000 עותקים בארצות הברית. הוא זכה להצלחה מתונה במצעד האלבומים בבריטניה אך לא זכה לפופולריות משמעותית. ה-EP שוחרר בתחילה באירופה כדיסק בונוס למהדורה מיוחדת של "Youthanasia", אך מאוחר יותר הפך זמין כדיסק עצמאי ביפן ובארה"ב. להאזנה: Spotify, Apple music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט Daron Malakian חוגג היום יומהולדת, ורצינו לספר לכם עליו 36 עובדות: (Photo: Francesco Castaldo) = הוא נולד בהוליווד קליפורניה ב- 18 ליולי 1975 בשם Daron Vartan Malakian. = הוא היה בן יחיד להוריו - מהגרים ארמניים שהגיעו במקור מעיראק. = הוא נכנס למוזיקת הארד רוק ומטאל דרך בן דוד רחוק שלו שהשמיע לו לראשונה את להקת "Kiss". = בהמשך התו נע הוא הקשיב ללהקות כמו "Van Halen", "Def Leppard", "Black Sabbath", "Iron Maiden", "Judas Priest", "Motörhead ו- Ozzy Osbourne. = בתור ילד הוא רצה ללמוד לנגן בתופים, אך הוריו קנו לו גיטרה, כי חשבו שגיטרה יהיה קל יותר "להשתיק". = הוא החל לנגן בגיטרה בגיל 11, כאשר בשנה וחצי הראשונות הוא למד לנגן משמיעה. = כשהיה בגיל העשרה החל לשמוע ת'ראש מטאל והושפע מהלקות כמו "Pantera", "Metallica", "Venom" ו- "Slayer". = בהמשך הוא הושפע גם מלהקות כמו המי, הקינקס והביטלס, כאשר הוא מציין את ג'ון לנון כהשפעה מהותית עליו במהלך כתיבת שירים. = הוא למד בבית ספר ארמני בלוס אנג'לס בשם "Rose and Alex Pilibos" שם למדו גם חבריו לעתיד ללהקת System" Of A Down", הבסיסט Shavo Odadjian והמתופף Ontronik "Andy" Khachaturian. = גם הזמר Serj Tankian למד באותו בית הספר אך הוא היה מבוגר ממלכיאן בכמה שנים ובשל פערי גילאים הם לא נפגשו. = דארון פגש את Serj Tankian רק בשנת 1993, הם היו באותו חדר חזרות, כל אחד עם הלהקה שלו. דארון ניגן בדיטרה ושר בלהקה שלו וסרג' ניגן קלידים עבור ההרכב שלו. = השניים הקימו הרכב בשם "Soil" יחד הבסיסט Dave Hakopyan והמתופף Domingo Laraino. מי שהפך למנהל שלהם ובהמשך לגיטריסט היה Shavo Odadjian. = לאחר פירוקה של "Soil" Malakian, Tankian ו- Odadjian שעבר לנגן בבס הקימו את "System of a Down". (Photo: Courtesy) = השם "System of a Down" ניתן ללהקה בהתבסס על שיר של Daron שנקרא "Victims of a Down". = השלושה גייסו את המתופף Andy Khachaturian אך לאחר שנפצע בידו הוא הוחלף על-ידי John Dolmayan והרכב המטאל "הארמני" הראשון היה מוכן להקליט את אלבומו הראשון. = השיר הראשון של הלהקה שהוקלט באופן מקצועי נקרא "Hye Enk" שפירושו "אנחנו ארמניים", והוא קרא להכרה ברצח העם הארמני. = הלהקה הופיעה בהרכב הזה במועדונים בלוס אנג'לס והצליחה למשוך את תשומת ליבו של המפיק היהודי ריק רובין שהחתים אותם בחברת התקליטים שלו – אמריקאן רקורדס. = בחודש יוני 1998 שחררה הלהקה את אלבום האולפן הראשון שלה, הנושא את שמה. מי שהפיק את האלבום יחד עם רובין היה Malakian שימשיך להפיק עם רובים את יתר אלבומיה של הלהקה. = מלכיאן גם הלחין את כל שירי האלבום, את רובם לבדו, חלקם בשיתוף עם חברי הלהקה. = בנוסף לנגינת הגיטרה סיפק Malakian שירה וקולות רקע. = את כישורי ההפקה שלו ינצל Malakian להפקת להקות נוספות כמו "The Ambulance", "Amen" ו- "Bad Acid Trip". = הפריצה הגדולה של הלהקה הייתה בצאת האלבום השני "Toxicity" וזכה להיות האלבום הראשון שיצא באמריקה לאחר אירועי ה-11 בספטמבר. = האלבום כלל את השיר "Chop Suey!‎" אשר שמו המקורי היה אמור להיות "Self Righteous Suicide", אך חברת התקליטים התנגדה וחברי הלהקה שינו אותו. = באלבום זה ירחיב Malakian את מגוון כלי הנגינה עליהם ינגן לקלידים, סיטאר, בנג'ו. הוא ציין שזה היה בהשפעת הביטלס. = גם במקרה זה היה Malakian שותף להלחנת כל שירי האלבום. = בשנת 2002 שחררה הלהקה את האלבום השלישי שלה ."Steal This Album!" שמו של האלבום הושפע מאירוע בו קובץ שהקלטות מתקופת האלבום הקודם "Toxicity" דלף לרשת. = בשנת 2003 הקים Malakian לייבל משלו בשם "EatUrMusic". = בשנת 2005 שחררה SOAD את האלבום "Mezmerize". באלבום זה החל Malakian לחלוק את תפקידי השירה עם Serj Tankian וחלקו בכתיבה (גם של מילות השירים) הלך וגדל על חשבון סרג'. = עטיפת האלבום עוצבה על-ידי אביו של מלכיאן - Vartan Malakian. = האלבום הזה יועד בתחילה להיות אלבום כפול, אך לבסוף הלהקה שחררה אותו בשני חלקים כשני אלבומים נפרדים. אביו של מלכיאן עיצב גם את העטיפה של Hypnotize טשר יצא חצי שנה לאחר Vartan Malakian. = בשנת 2006 הודיעה SOAD כי היא יוצאת להפסקה לא מוגבלת בזמן. = בשנה זו הקים Malakian את ההרכב "Scars on Broadway" יחד עם מתופף סיסטם אוף אה דאון John Dolmayan. ההרכב הזה ישחרר שני אלבומים, "Scars on Broadway" בשנת 2008 ו- "Dictator" משנת 2018. = בשנת 2010 הוא התארח באלבום "Rise Up" של "Cypress Hill". = בשנת 2014 התארח Malakian באלבום "The Hunting Party" של "Linkin Park". הוא ניגן שם בגיטרה בשיר "Rebellion". = בנובמבר 2016 חשף ג'ון דאלמיאן כי הלהקה עובדת על אלבום חדש, אנחנו עדיין ממתינים... = בנובמבר 2020, 15 שנה לאחר יציאת האלבום האחרון שלהם "Hypnotize", שחררו Malakian ולהקת System Of A Down שני שירי מחאה חזקים כנגד המלחמה שמתחוללת על אדמת מולדתם. = ביולי 2025 שחרר עם להקתו "Daron Malakian and Scars On Broadway" את אלבומם השלישי "Addicted To The Violence". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא המתופף המייסד של "Red Hot Chili Peppers" וחבר לשעבר בלהקת "Pearl Jam". הוא היה חבר בהרכבים כמו "Eleven", "The Wallflowers" ו- "Mark Lanegan Band" ועבד עם כל כך הרבה אמנים כמו Joe Strummer, Les Claypool, Neil Young ועוד. הנה כמה עובדות מעניינות על המתופף Jack Irons: (Photo: Jim Bennett) = הוא נולד ב-18 ביולי 1962 בלוס אנג'לס, קליפורניה. שמו המלא הוא Jack Steven Irons. = הוא גדל על שימוש בסכו"ם של משפחתו כמקלות תיפוף, בעודו מנגן לצלילי הרדיו. בסופו של דבר הוא הצליח לשכנע את הוריו לקנות לו מערכת תופים ולקח שיעור תופים. = ג'ק למד בתיכון Bancroft Jr. High School בהוליווד, שם פגש את חברי הלהקה לעתיד Michael "Flea" Balzary ו- Hillel Slovak. = בשנת 1980 הקים את להקת "Chain Reaction", לאחר מכן שונה שמה ל-"Anthym", עם Alain Johannes, Hillel Slovak, ו- Todd Strassman. הבסיסט Flea הצטרף ללהקה זמן קצר לאחר מכן. = בשנת 1983 הוא הקים את להקת "Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem" עם Flea, Anthony Kiedis ו- Hillel Slovak, שמה של הלהקה שונה מאוחר יותר ל"Red Hot Chili Peppers". = בשנת 1984 הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם שנקרא "Red Hot Chili Peppers", אבל איירונס עזב את הלהקה זמן קצר לאחר מכן כדי להתמקד בפרוייקט "What Is This?". = בשנים 1984-1985 הוציא איירונס עם להקתו החדשה "What Is This?" מיני אלבום בשם "Squeezed", מיני אלבום הופעה בשם "3 Out of 5", ואלבום באורך מלא. = ג'ק אינו חלק מהאלבום השני של "רד הוט צ'ילי פפרס" "Freaky Styley" שיצא בשנת 1985, אבל הוא היה שותף לכתיבת השירים "Nevermind" ו-"Sex Rap". = בשנת 1986 הוא הצטרף מחדש ל- "Red Hot Chili Peppers" והקליט את האלבום "The Uplift Mofo Party Party Plan". איירונס שר גם קולות רקע והשתתף בכתיבת רוב השירים באלבום. = איירונס ניגן בשתי רצועות במיני אלבום "The Abbey Road E.P" שהוציאו "רד הוט צ'ילי פפרס" בשנת 1988 והוא היה שותף בכתיבת השיר "Backwoods". = בשנת 1988 עזב ג'ק את "רד הוט צ'ילי פפרס" בעקבות מותו של Hillel Slovak. = מיד אחר כך הוא ניגן לזמן קצר עם Joe Strummer ו- "the Latino Rockabilly War". = ב-1990 הקים את הלהקה "Eleven" עם Alain Johannes ו- Natasha Shneider. = בשנת 1991 הוא הוציא את "Awake in a Dream" עם "Eleven". = בשנת 1993 הוא הוציא איתם את האלבום "Eleven". = בשנת 1994 הוא הצטרף ל- "Pearl Jam", והחליף את Dave Abbruzzese. הוא גם הקליט את השירים "Hey Foxymophandlemama, That's Me" שהופיעו באלבומם השלישי "Vitalogy". = בשנת 1995 הוא יצא איתם לסיבוב הופעות והקליט את "Mirror Ball" עם Neil Young, את "Merkin Ball" עם "Pearl Jam" והוציא את "Thunk" עם "Eleven". = בשנת 1996 הוא הוציא את האלבום "No Code" עם "Pearl Jam". = בשנת 1998 הוא הוציא את האלבום "Yield" עם "Pearl Jam". הוא כתב ושר את השיר "Red Bar" מהאלבום, שהוא קטע מבוסס תופים. = אחרי "Yield" עזב איירונס את "Pearl Jam" בגלל חוסר שביעות רצון מסיבובי ההופעות המתישים. = בשנת 2000 הוא ניגן עם ההרכב הראשוני של "Colonel Les Claypool's Fearless Flying Frog Brigade". = בשנת 2002 הוא הצטרף מחדש ל-"Eleven" והקליט את "Howling Book". = ב-2004 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "Attention Dimension". = בשנת 2007 הופיע באלבום "Ultra Payloaded" של Perry Farrell עם להקתו "Satellite Party's". = ב-2009 הוא שיתף פעולה עם להקת "Spinnerette" של Brody Dalle, ותרם לאלבום הבכורה שלהם. = בשנת 2010 הוציא את אלבום הסולו השני שלו, "No Heads Are Better Than One". = באותה שנה הוא ניגן באלבום "Nobody's Daughter", אלבום האולפן הרביעי והאחרון של "Hole". = בתחילת 2012 הצטרף איירונס ל"The Wallflowers" בהקלטת אלבומם השישי "Glad All Over". הוא היה חבר בלהקה עד ספטמבר 2013. = בשנת 2012 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר ב-"רד הוט צ'ילי פפרס". הוא ביצע את "Give It Away" בעודו חולקת את הבמה עם המתופפים Chad Smith ו- Cliff Martinez. = באותה שנה תרם למיני אלבום הסולו "Helen Burns" של Flea. = כמו כן, בשנת 2012, איירונס ניגן בתופים ב-"Blues Funeral", אלבום הסולו של Mark Lanegan. הוא המשיך לנגן עבור Lanegan באלבומים כמו "Phantom Radio" מ-2014 ו-"Straight Songs Of Sorrow" מ-2020. = בשנת 2017 פתח איירונס ל-"רד הוט צ'ילי פפרז" בסיבוב ההופעות "The Getaway World Tour". = בשנת 2019 הוא ניגן בחמש רצועות לאלבום "To Be One With You" - אלבום הבכורה שלJosh Klinghoffer ("Pluralone"). = בשנת 2020 הקליט איירונס ארבעה שירים לאלבום "I Don't Feel Well" שלJosh Klinghoffer ("Pluralone"). = בשנת 2022 הוציא ג'ק שני מיני אלבומים: "Koi Fish in Space" ו-"Dreamer's Ball". = ב-2023 הוציא EP נוסף בשם "Walnut". = בשנת 2024 הוא הצטרף לצמד "Slow Burn Drifters" שהוציא מספר סינגלים. = איירונס מאובחן עם הפרעה דו קוטבית. = הוא נשוי ואב לשני ילדים. בנו, Zach Irons, הוא המייסד והגיטריסט הראשי של "Irontom" והצטרף ל-"AWOLNATION" בשנת 2015. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 18 ליולי 1969 שחררה "The Doors" את אלבום האולפן הרביעי שלה "The Soft Parade". שנת 1969 היתה שנה קשה ולא פשוטה עבור "הדלתות" והאלבום הזה רק הוסיף לבעיות מבית ומחוץ שאיתם נאלצה הלהקה להתמודד. הכל החל בחודש מרץ במהלך הופעת הלהקה במיאמי, פלורידה. הזמר Jim Morrison נחשד שחשף את איבר מינו במופבי במהלך ההופעה. הוא נעצר והועמד למשפט, הוצא נגדו צו מאסר והלהקה נאלצה לשלם כספים רבים במהלך ניהול המשפט ובעקבותיו. התקרית הזאת הייתה הסנונית הראשונה שבישרה את תחילת ההתפוררות הלהקה. כתוצאה מכך, יזמים גדולים רבים החלו לבטל הופעות ויש אומרים שבשל כך היא אף לא הוזמנה לפסטיבל Woodstock המיתולוגי שנערך בקיץ של אותה שנה. הלהקה המטאורית שהיתה מורגלת למופעי סולד אאוט רצופים, מצאה את עצמה פתאום מתקשה להשיג הופעות. בנוסף, הסינגל "Touch Me" ששוחרר מספר חודשים לפני התקרית המיותרת קיבל פתאום משמעות שונה לגמרי ותחנות הרדיו בארה"ב נמנעו מלהשמיע אותו. בתוך כל ההמולה והבעיות "מחוץ", הקליטה הלהקה אלבומה הרביעי "The Soft Parade", אז החלו גם הבעיות "מבית" לצוץ. (Photo: The Doors on Instagram) בעיית האלכוהול של Jim Morrison הלכה והחריפה וזה הדגיש עוד יותר את הצדדים השליליים שבאישיותו. הוא מיעט להגיע לאולפן והתייצב להקלטות רק שממש היה חייב. הוא החל לדבר באותה תקופה על קריירת סולו והדבר רק העכיר עוד יותר את האווירה שהייתה מתוחה מלכתחילה. בזמן שמוריסון נאבק בשימוש באלכוהול ובהתנהגות לא יציבה, הגיטריסט Robby Krieger נאלץ להתבלט יותר וכתב מחצית מהחומר לאלבום, כולל כל ארבעת הסינגלים ששוחררו מתוכו. ואם בכך לא די, הרי שהפיצוץ הגיע כבר בהקלטת השיר שפותח את האלבום "Tell All the People" אותו כתב הגיטריסט Robby Krieger. השיר כלל את המילים: "Can't you see me growing, get your guns, The time has come To follow me down". מוריסון חשב שהמילים מעודדות אלימות והוא לא הסכים לשיר אותם. כשקרייגר התעקש מוריסון הסכים לשיר את המילים אבל דרש שהקרדיט לכתיבת השיר יירשם רק על שם Robby Krieger, במטרה להתנער מהן. הדבר הזה הוביל לכך שהאלבום הזה היה הראשון בתולדות הלהקה, בו ניתן קרדיט ליוצר כל שיר בנפרד. עכשיו תוסיפו לכל הקלחת הבוערת הזאת את העובדה שהמפיק Paul Rothchild דחף את הלהקה להשתמש בכלי נשיפה ומיתר ובכך הביא לשינוי צליל וסגנון, כפי שניתן לשמוע כבר מהתו הראשון של האלבום, והרי לכם סיבה נוספת לכך שהאלבום הזה הפך לשנוי במחלוקת ועורר ביקורות קשות. ועם כל זאת, ואולי דווקא בשל כך, אנחנו מוצאים שזה אחד מהאלבומים המרתקים של הלהקה. כשמסירים את כל הערפל וההמולה סביבו, ניתן למצוא אלבום מגוון, ייחודי ומעניין של להקה אדירה שעמדה באותה שנה בצומת דרכים מוזיקלי, ואין בכך בהכרח דבר רע. האלבום כולל את הלהיט הגדול “Touch Me” ששמו המקורי היה "Hit Me" אותו נכתב Robby Krieger, ככל הנראה בעקבות המריבות שהיו לו עם חברתו דאז. גירסה אחרת מספרת שהשיר נכתב בכלל על משחק "בלאק ג'ק" כפי שמרמזת השורה “c’mon hit me babe, I am not afraid”. כך או כך, אין מחלוקת ש- Jim Morrison היה זה שהתעקש לשנות את שם השיר ל- “Touch Me”. מעניין לציין שסולו הסקסופון המדהים באאוטרו לשיר מנוגן על-יד Curtis Amy שמעבר להיותו אומן בזכות עצמו, היה גם נגן סשנים שניגן בין היתר עם אומנים כמו Marvin Gaye, Smokey Robinson ו- Carole King באלבומה המצוין "Tapestry" משנת 1971. הקטע "Shaman's Blues" שנכתב על-ידי מוריסון פשוט מהפנט. הוא מכניס את המאזין לסוג של טראנס לקצב התיפוף המוזר של דנזמור, ממש כמו ב"שמאניזם". השיר כולל ביצוע ווקאלי מעולה של מוריסון וריף גיטרה מיילל לכל אורכו. מעניין שליין הבס בשיר מזכיר מאוד את זה של רוג'ר ווטרס בשיר "Money" של פינק פלויד. השירים "Do It" ו- "Wild Child" הינם הקרובים ביותר מבין כל שירי האלבום לסגנון השורשי של "הדלתות". "Wild Child" כוללת ריף רוק בלוז סוחף ובהמשך עבודת סלייד ראויה לציון של קרייגר. גם התיפוף של דזמונד כאן מדהים. המילים הפילוסופיות של מוריסון עוררו תהיות במשך שנים. המשמעות המדויקת של מילים לא ברורה עד היום, אבל הניחושים לגבי גיבור השיר נעו מישו ועד למוריסון עצמו. השיר "Runnin' Blue" נכתב כמחווה ל- Otis Redding שהלך לעולמו בשנת 1967 והוא בן 26 בלבד. השיר שנפתח בסוג של א-קאפלה בה מוריסון שר את המילים: "Poor Otis, dead and gone Left me here to sing his song Pretty little girl with the red dress on Poor Otis, dead and gone" מעבר לכלי הנשיפה הדומיננטיים השיר כולל כלים נוספים כמו מנדולינה עליה מנגן Jesse McReynolds וכינור עליו מנגן Jimmy Buchanan, שניהם נועדו להעצים את סגנון הקאנטרי בפזמונים. זה השיר היחידי של ה"דלתות" בו Robby Krieger חולק שירה מובילה עם מוריסון. העיבוד לכלי המיתר והנשיפה של Paul Harris בקטע "Wishful Sinful" פשוט יוצא מגדר הרגיל ומעצים את יופיו של השיר. בליל של כינורות, חלילים, קרן אנגלית ועוד שמשתלבים היטב עם הפריטה המהפנטת של רובי קרייגר וקולו המלנכולי של מוריסון, כולם מתיישבים על חטיבת הקצב של נגן בס הסשנים Harvey Brooks ושל Densmore. האלבום מסתיים בעוצמה עם יצירת הנושא "The Soft Parade" שאורכה עולה על 8 דקות ואשר נפתחת בקטע הדיבור (צעקות) המפורסם של מוריסון, אשר קיבץ את המילים מתוך חלקי שירים שכתב בתקופות שונות שיר "מסע" מדהים שמתייחס לאנשים שהוא פגש בדרך. קטע מוטרף ואדיר שכולל שילוב של מספר סגנונות מוזיקליים רוק, בלוז, בארוק, סול ואפילו מוזיקת ילדים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-17 ביולי 2012 שוחרר האלבום השלישי של להקת "Pierce the Veil", זהו אלבום הפריצה של הלהקה והאלבום בו אנחנו זכינו להכיר ולהתאהב בהם באופן טוטאלי. לעיתים רחוקות קורה לנו שאנחנו נתקלים בהרכב / אלבום / שיר שמעיף לנו את המוח ועוצר את העולם מלכת, אנחנו באופן אמיתי לגמרי נכריז שזה המקרה. ברגע הראשון ששמענו את השיר "King For A Day" בפעם הראשונה, האוזניים שלנו האדימו, השרירים שלנו התכווצו והמוח שלנו התפוצץ מבפנים. הזכרנו זאת מספר פעמים, בסיקורים הקודמים על הלהקה וגם בתוכניות, ההרכב הזה הוא משהו מאוד מיוחד. הוא לוקח את הרוק למחוזות חדשים, אינטנסיביים, נמתחים, גמישים ומעורבבים. זה מתחיל בסאונד של הגיטרות שנשמע לעיתים כמו פאנק רוק, לעיתים כמו האבי מטאל, הארד קור מטאל והארד רוק והכל בשיר אחד !! הבס הגאוני שמלווה את עבודת הגיטרות וקשה לנו לתאר את התופים. עבודת התיפוף של Mike Fuentes היא מטורפת, המקצבים המשתנים, המעברים, השבירות, אלמנטים שמחזקים ומעצימים את הדינמיקה של השירים. את כל זה עוטף הקול של Vic Fuentes שעולה, יורד, מלטף ושואג !!! והאלבום הזה הוא הלהקה בשיא תפארתה, כל שיר הוא פצצה חכמה ומתוחכמת שמתפוצצת למאזין בתוך הגוף... (Photo: Adam Elmakias) האלבום נפתח עם הקדמה שבדיוק לפי שמה, מכינה אותך למה שהולך לבוא "May These Noises Startle You in Your Sleep Tonight". עוברים ישר ל-"Hell Above", שבאמת מציגה את Signature Sound שלה טוב יותר מכל תיאור שנכתב למעלה או ייכתב בהמשך. הריף הכסחני והמהיר שפותח את השיר מוביל למעבר יותר איטי, לפני שהרצועה מתפוצצת בפזמון. "This is a wasteland, my homemade retreat; with Heaven above you, there's Hell over me" מכריז ויק פואנטס ברגע שתופס אותך כמו סופת טורנדו, לפני נקודת השבירה הצרחות והגיטרות מובילות אותך לרגע שקט של שירה ופריטה, מנגינה רקע ברקע. השיר הבא "King For A Day" הוא אחד השירים המפורסמים של ההרכב שפרץ בתחנות הרדיו וביוטיוב. בשיר משתתף Kellin Quinn הזמר של "Sleeping With Sirens", ההרמוניה של השניים והשירה לסרוגין מעצימות את הטרוף של השיר הקליט הזה. השיר הזה הוא גם דוגמא טובה לדינמיקה הכל כך מיוחדת של הלהקה, בחלק השני של השיר עוברים ממטאלקור/פאנק רוק להאבי מטאל כבד במיוחד. י"Props & Mayhem" הוא פנינה לא מוערכת, עם גיטרות מתפתלות שנשזרות אחת בשנייה ומחוצה לה כדי ליצור שטיח מוזיקלי פנטסטי. כשהמוזיקה חותכת חזרה למינימליזם אחרי שתי דקות, לפני שהיא מוסיפה בהדרגה אלמנטים ואז משתמשת בעוצמת התופים כדי להוביל לסולו גיטרה פשוט אך יעיל, האלבום באמת מגיע לאחד משיאיו. כמובן, שאי אפשר להמשיך מבלי לתת את הכבוד והבמה לאחד השירים הגדולים באלבום "Bulls In The Bronx". שיר שנכתב לאחר התאבדות של מעריץ הלהקה, זה הוא התגלמות הסאונד של הלהקה, ונקודת הכניסה הטובה ביותר לדיסקוגרפיה שלה, אם עד עכשיו לא התאהבתם או התמכרתם, זה הזמן לפרוש!!! (נכתב בעצבים!!). השיר מתחיל עם ריף נועז, ישר בפנים, ואז מתיישב לתחילת החלק הראשון, מאפשר לויק לשאת את הווקאליות שלו כשהריף נדחק לרגע לרקע. הקפיצה בין עוצמת הצרחות בחצי השני לבין התבניות הווקאליות המדבקות, והמדהימות בפזמון, שאחר כך נמוגות בחזרה שוב לתוך הצרחות, מחושבת בצורה מבריקה ומטורפת. אבל הקטע האינסטרומנטלי הממושך בסיום הוא הטרוף האמיתי שבשיר. שימוש בפריטה בסגנון ספרדי, עם תיפוף על בונגוס ושינויי מקצב חכמים, זה אחד מאותם קטעי מוזיקה שנשארים עם המאזין הרבה אחרי ששמע אותם בפעם הראשונה. שיר פשוט פנומנאלי !!! אחרי ש"נחנו" אנחנו מגיעים לעוד יצירת מופת מדהימה באלבום והיא "Tangled in the Great Escape". שיר שנפתח כמו סצנה מסרט בשנות ה-60 ומתפוצץ בבת אחת לאנרגיה מוזיקלית בלתי נשלטת !!! את השיר פותח Jason Aalon Butler הזמר המוכשר והפרובוקטיבי של להקת הטרוף "FEVER 333" כשויק מצטרף בבית השני והשניים סוחפים אותנו ברכבת הרים מוזיקלית של רגשות. איזה כיף לעלות, לרדת, להתהפך, להסתובב ולדעת שכל הזמן הזה אתה רתום בחוזקה לצלילים של הבס והתופים. את השיר ניגנו ללא הפסקה במשך ימים !!! "I know you're tortured within Your eyes look hungry again But I'll never wander, my friend No, I'll never wander again" ואיזה סיום אפי, עוצמתי וקטלני לשיר הענק הזה כשארון מסיים בקריאה לעזרה / התנצלות לצליליו של הפסנתר !!! עוברים לשיר השמיני באלבום "I'm Low on Gas and You Need a Jacket" שקיבל את שמו מהסרט “Wayne’s World II" ונכתב כבלדת געגועים של ויק לחברה שהייתה לו לפני שנים רבות. את השיר כתב ויק באחת הנסיעות שלו לקמפינג, הוא אוהב לכתוב תוך כדי נדידה ונסיעה למקומות רחוקים. איזה יופי של שיר שלא מפסיק לעלות ולרדת כמו גל ששוטף את החוף. השתתפתם פעם בקרב אגרוף? אם לא, אז "The First Punch" ינסה לתת לכם מושג איך זה מרגיש, כמו בשאר השירים שבאלבום, שימו לב איך איך הוא מתחיל, איך השבירה באמצע השיר מתבצעת והסגנון משתנה ומסתיים בשילוב של השניים. כבר אמרנו שאנחנו מעריצים את הכשרון של מייק (את הכשרון בלבד במיוחד לאור התנהגותו המחרידה והפלילית), שימו לב למקצבים המשתנים ולמהירות, זה פשוט מהפנט. ויק סיפר שהוא כתב את השיר מחוויות שהיו לו עם להקות שהם הופיעו איתן והתנהגו למעריצים שלהן כמו זבל! אם הגעתם עד לכאן אז תסיימו עם שלושת השירים האחרונים והמעולים באלבום ופשוט תלחצו על כפתור הריפיט !!! זה הוא אלבום נועז ושונה, שחושל לצליל שונה לחלוטין מהרוב המכריע של להקות מעולם המטאל. זוהיא להקה יצירתית, מוכשרת שלוקחת את הרוק ומותחת לו את הגבולות לכל הכיוונים ובכל הצורות, לעניות דעתנו אין עוד להקה שנשמעת ככה וזה רק מחזק את הייחודיות המוזיקלית המדהימה שלה!! אנחנו רק יכולים לקוות שגם אתם נהנתם !! ואם כן אז אתם מוזמנים להמשיך לאלבום הבא והמעולה של ההרכב !! להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

חברים וחברות, "שוב הדיסקו כאן"!! כמו שאמרו "הדורבנים". ללא ספק, הקורונה נתנה בוסט מטורף לרעיונות וליצירתיות של Dave Grohl והפעם ה-"Foo Fighters" מחזירים את הדיסקו לפסקול חיינו !! ב- 17 ליולי 2021 ה"פו פייטרז" הוציאו לאור את "Hail Satin", במיוחד לרגל חגיגות "Record Store Day", שמטרתו היא להשאיר את חנויות התקליטים בתודעה שלנו ולא לשכוח את המקום הפיסי בו אפשר לגלות מוסיקה חדשה. (Photo: Magdalena Wosinska) אלבום המחווה ל- "Bee Gees" שוחרר אך ורק על תקליט (Vinyl), כשצד אחד מורכב מחמישה קאברים לשירי הדיסקו של להקת ה- "Bee Gees" וצד שני מורכב מחמישה שירים מתוך האלבום האחרון של הפוס' "Medicine at Midnight" שהוקלטו בהופעה חיה. הפוס' החליפו לעצמם את השם לטובת התקליט ולכן על העטיפה אתם תראו את השם "Dee Gees" מומע בתוך הלוגו המפורסם של ה"בי ג'יז". מוקדם יותר באותה שנה, הפוס' ביצעו הן את "You Should Be Dancing" (לתוכנית ה- BBC של ג'ו ווילי) והן את "Shadow Dancing"(לשידור החי של Rock n' Relief). כפי שדייב הצהיר בעבר, הוא הפך לאובססיבי לגבי ה"בי ג'יז" לאחר שצפה בסרט התיעודי של HBO על יוצרי הלהיטים. במהלך ההקלטות לאלבום האחרון אחד מחברי הלהקה זרק במהלך שיחה שצפה בסרט הדוקומנטרי, החברה התחילו לדבר על זה ופתאום דייב הציע שהם יקליטו גרסת כיסוי. הם הקליטו את החלק האינסטרומנטלי ולאחר סיום ההקלטות דייב חשב לעצמו, רגע למה שאני לא אשיר את זה? ולפניכם התוצאה הסופית... חמשת הקאברים הוקלטו, Live, באולפן הלהקה הקבוע "Studio 606". רשימת השירים באלבום: Side A — The DEE GEES: 1. You Should Be Dancing 2. Night Fever 3. Tragedy 4. Shadow Dancing 5. More Than a Woman Side B — LIVE at 606: 1. Making A Fire 2. Shame Shame 3. Waiting on a War 4. No Son of Mine 5. Cloudspotter אז תלבשו את הפדלפון והפלאטפורמות ותלחצו פליי: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

והפעם אנחנו מעוניינים לפתוח בשאלה. מה האלבום של "Judas Priest" שאתם הכי אוהבים? אנחנו מניחים שנשמע מגוון רחב של דוגמאות. המעריצים הוותיקים יציינו כנראה את "Sad Wings of Destiny". סביר להניח שגם האלבום הקלאסי "British Steel" שהיה אחראי לפריצה של הלהקה, יהיה בין הבחירות, וכמובן "Painkiller" שהיווה את הקאמבק שלהם אל תוך הספיד מטאל, יככב בין התשובות. אבל אנחנו מוכנים להמר שאצל רובכם "Screaming for Vengeance", ששוחרר ב- 17 ליולי 1982, יככב ברשימת האלבומים האהובים של הלהקה. זה האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד היום, עם מכירות של למעלה מחמישה מליון עותקים בארה"ב לבדה. את זאת מצליחה הלהקה לעשות למרות שהוא הרבה פחות "נגיש" ומסחרי מאלבום הפריצה "British Steel" שיצא שנתיים קודם לכן והרבה פחות ידידותי מ- "Point Of Entry" המלודי שהגיע אחריו. אחרי ההצלחה היחסית של "British Steel", היתה הלהקה מספיק בטוחה בעצמה ללכת עם השאיפות שלה ופחות עם מה שחברת התקליטים רוצה. התוצאה היתה אלבום מהיר יותר, כבד יותר, אגרסיבי יותר מקודמיו. האלבום הזה נחשב לאחד מהטובים של הלהקה. האלבום שהשלים את הפריצה הגדולה שלה לארה"ב. אין ספק שניתן לייחס את התוצאה המדהימה של האלבום הזה, להרכב המגובש והמקצועי שהקליט אותו. זה האלבום השלישי ברציפות שמוקלט ללא שינוי מי מחברי הלהקה. לימים זה יתברר גם כהרכב הכי יציב של הלהקה - ההרכב הקלאסי והמצליח ביותר שלה. הלהקה האדירה הזאת הצליחה לייצר כאן נוסחה מדויקת השומרת על איזון בין העוצמה הנושכת של ההבי מטאל לבין שירים קליטים ונגישים יחסית, נוסחא אשר קיבעה סופית את מעמדה של הלהקה כאחת הלהקות הגדולות ב- Heavy Metal. מהפתיחה האינסטרומנטאלית של "The "Hellion" המתחברת לשיר "Electric Eye" שמושפע מהספר "1984" של אורוול, ניתן להבין שיש לנו כאן עסק עם משהו אחר לגמרי ממה שהלהקה יצרה עד כה. מתקפת מטאל חסרת תקדים המובלת על-ידי הדואל גיטאר של טיפטון וקיי.קיי. והשירה העוצמתית של Rob Halford. המתקפה נמשכת עם התיפוף המתגלגל כרעם של דייב הולנד שמעלה אותנו לעננים עם "Riding on the Wind". מדממים ממתקפת המטאל אנחנו מאיטים קצת עם "Bloodstone" הקליט יותר, בו צמד הגיטריסטים מרשה לעצמו ללכת קצת אחורה כדי לתת יותר ביטוי להאלפורד עם ביצוע ווקאלי מדהים. אחריו מגיע "(Take (These Chains" המלודי, בו הלהקה נעזרת לראשונה בכישורי הכתיבה של המוזיקאי Bob Halligan Jr, עימו הלהקה והלפורד עוד ישתפו גם פעולה בעתיד. "Pain and Pleasure" חותם את הצד הראשון של הויניל ומתברר ככל הנראה כשיר החלש ביותר באלבום, עם קצב איטי ועייף שלא מצריך מהלפורד אפילו טיפה של מאמץ. הצד השני של הויניל נפתח עם הספיד מטאל המהיר של שיר הנושא "Screaming for Vengeance", שמחבר אותנו עם הלהיט ההימנוני "You've Got Another Thing Comin" שהפך לאחד השירים המבוקשים בהופעות הלהקה. "Fever" אוחז בתואר השיר הארוך של האלבום, קטע דינמי ומורכב יחסית ליתר הקטעים. האלבום מסתיים עם "Devil's Child", אשר הריף שלו כל-כך יפה עד כי הוא "הושאל" שנה לאחר מכן על-ידי ההרכב "Dio" בשיר "Caught in the Middle". לסיכום, מדובר באלבום מצוין, אפילו מדהים, שהותיר חותם של ממש בעולם המטאל של שנות השמונים. הנוסחא בה הלהקה השתמשה באלבום הזה כל-כך הוכיחה את עצמה, עד כי "ג'ודאס" תשתמש בה גם באלבום הבא "Defenders of the Faith", אשר ישוחרר שנתיים מאוחר יותר. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של "Tremonti" - המנסר מטקסס (הוא לא באמת מטקסס אלא מדיטרויט) "All I Was", שוחרר ב- 17 ליולי 2012. תגידו מה שתגידו על כוכבי העל ששינו את ההיסטוריה של הרוק, גיטריסטים מחוננים שהשפיעו על עולם המוסיקה, מבחינתנו Mark Tremonti הוא אחד מהם !! הוא אחד הגיטריסטים הגדולים והמובילים של הרוק המודרני, וכן, אנחנו אומרים את זה אחרי שחווינו בשנת 2019 באירוע מכונן כשצפינו במתולתל Slash מרביץ סולו של 20 דקות על גיטרת הלס פול שלו. האלבום הזה מרגיש כמו גוזל שבוקע מהביצה, יוצא לעולם אחרי שהתפתח והיה מוכן לצאת לדרך משלו. אבל הגוזל הזה הוא דינוזאור... שמלבד יכולות הנגינה המדהימות והכישרון המטורף שלו על הגיטרה, Tremonti מתגלה כאן גם ככותב וכסולן שמחזיק בכבוד וגאווה אלבום שלם. אומנם המנעד הקולי שלו כאן מעט צר, אך הוא ללא ספק מספיק לסגנון המוזיקלי ולניסורי הגיטרה האגרסיביים וחסרי הרחמים. כן, זהו אלבום חסר רחמים במלוא מובן המילה, תקראו לזה מטאל... ספיד מטאל... ת'ראש מטאל... תקראו לזה איך שבא לכם אבל טרמונטי בא לשים את עצמו בתוך הרמקולים שלכם ולחדור לעור התוף שלכם עם כל העוצמה והווליום ואתם תחליטו אם אהבתם או לא. זה אלבום שמרגיש אמיתי וכנה, לא משהו מאולץ שנוצר כדי לגרוף עוד כמה מיליונים או לפאר את המוניטין שלו כגיטריסט מהשורה הראשונה. זה גם לא אלבום שבא להיצמד ללהקת האם הפנומנאלית של הגיטריסט "Alter Bridge", רק כדי ליהנות קצת מאבק כוכבים, זהו אלבום עצמאי עם זהות שונה לגמרי. ההרכב שנקרא "Tremonti" מורכב ממארק עצמו שכמובן מאוד ידוע כגיטריסט של הלהקות "Creed" ו- "Alter Bridge" ,Eric Friedman שאחראי על הבס וגיטרת הקצב ו- Garrett Whitlock על התופים. אגב, שני האחרונים הגיעו מהלהקה "Submersed" שהתפרקה בשנת 2008. בהמשך יצטרף להרכב הבסיסט Brian Marshall חברו של טרמונטי ל"קריד" ו"אלטר". מרשל יוחלף בהמשך על-ידי Wolfgang Van Halen שיהפוך לחבר קבוע בהרכב בשנת 2013. כבר בשנת 2010 ציין טרמונטי שיש לו הרבה חומרים כתובים שאינם מתאימים בסגנונם ל- "Creed" ו- "Alter Bridge" ושהוא לא יכול לוותר עליהם, כך שכנראה הוא ישחרר אותם במסגרת פרויקט סולו כזה או אחר. בסופו של דבר טרמונטי ניצל חלון הזדמנויות שנוצר כאשר שתי הלהקות היו בסוג של הפסקה. Myles Kennedy יצא לסיבוב הופעות עם Slash ו- Scott Stapp היה עסוק בפרויקט הסולו שלו, כך שבפסק הזמן בן שלושת החודשים שנוצר, הצליח טרמונטי לרקוח ולהקליט את האלבום. זהו הצד הכבד של טרמונטי שתמיד רצה ללכת לכיוון יותר מהיר וכבד יותר מהחומרים ששחרר במסגרת "אלטר" ו"קריד" ועכשיו נתן לעצמו דרור והוא ללא ספק מתכוון להחריב את כל מה שבדרך. להאזנה לאלבום באחריות המאזין בלבד: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 17 ליולי 2020 יצא לאור האלבום "The Absence of Presence", של להקת "Kansas". כבר משם של האלבום אנחנו למדים על הקשר למשבר הקורונה, "היעדרה של נוכחות". האלבום הוקלט אמנם לפני המשבר, אך באופן מדהים גם השם שלו וגם הנושאים בהם עוסקים חלק מהשירים יכולים להתקשר בקלות למציאות ההזויה של Covid-19. זה האלבום ה- 16 של הלהקה שהיה אמור לצאת ב- 26 ליוני 2020, אך שחרורו נדחה ל- 17 ליולי 2020 נוכח עיכובי הדפסה שמקורם במשבר הקורונה. זה האלבום הרביעי של ענקית הפרוג מאמריקה, ללא Steve Walsh -אשר שימש כזמר, קלידן, כותב וחבר מייסד של הלהקה, והשני מאז שפרש ממנה בשנת 2014. זה גם האלבום השני עם הזמר Ronnie Platt והגיטריסט Zak Rizvi, והראשון עם הקלידן Tom Brislin, שלושתם הציגו באלבום הנוכחי את יכולות הכתיבה שלהם. האלבום הזה מהווה חזרה למקורות של הלהקה עם קטעים ארוכים וקומפוזיציות מורכבות יותר, כמו שיר הנושא שגם פותח את האלבום והשיר "Throwing Mountains" ששוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום ואשר צליל הגיטרה שלו נשמע בין הכבדים שאנחנו זוכרים מקנזס. אמרנו שהאלבום מזכיר את קנזס הישנה והטובה, אז זה עובר אצלנו כחוט השני בכינורות של Ragsdale בשיר "Jets Overhead", בקטע האינסטרומנטלי המקפיץ והפרוגרסיבי "Propulsion 1", בבלדה Memories" Down The Line", וגם בקטעים הכוחניים והקצביים יותר כמו "Circus of Illusion" שזורק אותנו לימי "Leftoverture" ו- "Animals on the Roof" שהולך ומתפתח לקטע קצבי וסוחף. לקראת סוף האלבום אנחנו נפגשים עם בלדת פסנתר מרגשת, המזכירה לנו לחיות את הרגע עם משפט כמו: "Each moment that has been lost will never come again". שיר הסיום "The Song The River Sang" שיר דינמי עם חילופי מקצבים המציג לנו את Tom Brislin לראשונה בשירה, מה הופך את הלהקה להרכב עם שלושה זמרים. רשימת השירים: 1.) The Absence of Presence 2.) Throwing Mountains 3.) Jets Overhead 4.) Propulsion 1 5.) Memories Down the Line 6.) Circus of Illusion 7.) Animals on the Roof 8.) Never 9.) The Song the River Sang נגנים: – Ronnie Platt / lead vocals, keyboard – David Ragsdale / violin, guitars – Tom Brislin / keyboards – Richard Williams / guitars – Zak Rizvi / guitars – Phil Ehart / drums, percussion – Billy Greer / bass, vocals להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המוזיקאי Robby Steinhardt זכור בעיקר בזכות עבודתו עם "Kansas". נגינת הכינור המיוחדת והשירה העוצמתית שלו היו חלק בלתי נפרד מהסאונד ומהצלחתה של הלהקה. הנה כמה עובדות עליו: (Photo: Michael Putland) = הוא נולד בשם Robert Eugene Steinhardt ב- 25 במאי 1950 בשיקגו, אילינוי. = הוא אומץ על ידי אילזה ומילטון שטיינהרדט, שגידלו אותו בלורנס, "Kansas". = אביו, מילטון, היה מנהל חוג תולדות המוזיקה באוניברסיטת "Kansas". = רובי החל ללמוד לנגן בכינור בגיל שמונה. = במהלך טיולים משפחתיים לאירופה, הוא הופיע עם תזמורות, והפגין את כישרונו המוקדם. = שטיינהרדט למד בתיכון לורנס, שם שימש ככנר ראשי. = בשנת 1972 הצטרף שטיינהרדט להרכב המחודש של להקת "White Clover", שאימצה במהרה את השם "Kansas". = שטיינהרדט היה החבר היחיד ב- "Kansas" שקרא תווים. = להקת "Kansas" הוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1974, כבר שם התגלה הצליל והסגנון הייחודי שלה עם נגינת הכינור של שטיינהרדט שהשתלב עם נגינת הגיטרה והקלידים. = שטיינהרדט גם שר בלהקה. השירה שלו סיפקה ניגוד לטנור הגבוה של Steve Walsh, ולעתים קרובות התיישבה איתו בהרמוניות נפלאות. = הוא היה חבר בלהקה בתקופה הכי מצליחה שלה, ותרם בין היתר לאלבומי מופת כמו "Leftoverture" משנת 1976 ו- "Point of Know Return" משנת 1977. = שטיינהרדט שימש כ-MC (אמן הטקסים) של הלהקה במהלך הופעותיה, הוא התחבר לקהל ושלהב אותו במהלך ההופעות החיות. = נגינת הכינור של שטיינהרדט הייתה חלק מרכזי במה שהפך את המוזיקה של ​​"Kansas" לייחודית. הלהקה השתמשה בכינור של שטיינהרדט ככלי סולו באופן חדש ושונה. = שטיינהרדט עזב את "Kansas" לאחר סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Vinyl Confessions" בשנת 1982, מסיבות אישיות. = הוא הקים להקה משלו, "Steinhardt-Moon", ולאחר מכן הצטרף ל"Stormbringer Band" החל משנת 1990 ועד 1996, והקליט איתם שני אלבומים. = הוא תרם לאלבום המחווה "Jethro Tull" "To Cry You a Song: A Collection of Tull Tales". = שטיינהרדט הצטרף מחדש ל"Kansas" בשנת 1997, השתתף בסיבובי הופעות ובאלבומים שהוציא ההלקה מאז ועד שנת 2006. = במהלך תקופה זו, "Kansas" הגיעה לממוצע של כמעט 100 הופעות בשנה. = גם הפעם הוא שימש כ-MC, כאשר חברו ללהקה Kerry Livgren ציין את תפקידו הייחודי בהופעות חיות. = בשנת 2006, שטיינהרדט עזב את "Kansas" בהסכמה הדדית בשל לוח הזמנים התובעני של סיבובי ההופעות. = בשנת 2018, שטיינהרדט הוזמן על ידי המפיק Michael T. Franklin להופיע בשיר שלJon Anderson בשם "Activate" שהיה חלק מהאלבום "1000 Hands: Chapter One". = בשנת 2020, שטיינהרדט ופרנקלין החלו לעבוד על פרויקט סולו, שיהפוך לאלבום ולסיבוב הופעות בשנת 2021. = אלבום הסולו, "Not In Kansas Anymore / A Prog Opera", יצא בסופו של דבר לאחר מותו ב-25 באוקטובר 2021. = רובי שטיינהרדט הלך לעולמו ב- 17 ביולי 2021, בגיל 71, מסיבוכים של דלקת לבלב חריפה בבית חולים בטמפה, פלורידה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

ב- 17 ליולי 1968 שחררה "Deep Purple" את אלבום הבכורה שלה - "Shades Of Deep Purple". כמו בנבואה המגשימה את עצמה, נראה ששמו של האלבום ניבא גם את תוכנו, הואיל ואכן מדובר רק "בצללית" של מה שהלהקה האדירה הזאת תהפוך להיות. האלבום הוקלט בתוך שלושה ימים בלבד והוא כולל ארבעה שירים מקוריים וארבע גירסאות כיסוי. הקשבה לאלבום מפגישה אותנו עם להקה שנמצאת עדיין במהלכו של תהליך גיבוש, להקה שמחפשת את עצמה ואשר לא סגורה עדיין על הכיוון המוזיקלי בו היא רוצה ללכת. הסגנון המוזיקלי של האלבום נע בין פופ לרוק מתקדם ופסיכדליה, והשפעות הללו נשמעות היטב כבר בהקשבה ראשונית לאלבום, אך גם מכותרת השירים עצמם, כאשר מחצית מהאלבום כולל גרסאות כיסוי. ההשפעה העיקרית על ההרכב היתה של להקת "Vanilla Fudge" אשר נהגה לבצע גירסאות כיסוי לשירים "פופיים", תוך האטת הקצב שלהם והפיכתם יותר דרמטיים ובלוזיים לשם קבלת צליל יותר פסיכדלי. ההשפעות הללו נשמעות היטב בגרסאות הכיסוי לשירים "Hush" ו- "Help". השפעות נוספות על הלהקה הגיעו מגיוון המוזיקה הקלאסית, במיוחד בהקדמה לשיר "I'm So Glad" שנקראת "Prelude: Happiness" וכן באמצע גירסת הכיסוי לשיר "Hey Joe". מעניין לציין כי ניצנים לרוק הכבד שיגיע רק עם גיבושו של ההרכב MKII של הלהקה בראשית שנות השבעים, ניתן למצוא כבר בקטע הפתיחה "And the Address" וברצועה "Mandrake Root", אשר רוחם של Ian Gillan ו- Roger Glover מרחפת מעליהם. אגב, קטע בשם "And the Address" גם יחתום את האלבום "Whoosh" שהוציאה הלהקה בשנת 2020. סיפורו של האלבום מתחיל בשנת 1967 עת Chris Curtis מתופפה של להקת "The Searchers" הגה רעיון. הוא יקים להקה שתיקרא "Roundabout" (כיכר תנועה), אשר כשמה כן היא. מעגל תנועה של נגנים אשר יתחלף כל פעם, כאשר קרטיס יהווה את הבסיס הקבוע אשר סביבו ייסוב כל ההרכב, ממש כמו מכוניות בכיכר. בדצמבר 1967 כלל ההרכב את קרטיס כמתופף, Jon Lord שותפו לדירה של קרטיס בקלידים ו- Ritchie Blackmore בגיטרה. ואולם, אחרי זמן קצר קרטיס איבד עניין בהרכב והותיר את בלקמור ולורד לאתר את יתר הנגנים שישלימו את ההרכב. תוך זמן קצר גויס ניק סימפר, חברו של לורד כנגן בס ובהמשך Rod Evans כזמר. השמועה מספרת שגם Rod Stewart היה בין אלו שנבחנו לאייש את עמדת הזמר אך לא התאים לדרישות הלהקה. האחרון להשלמת ההרכב היה המתופף Ian Paice שהגיע דרך חברו, הזמר Rod Evans. החזרות הראשונות להרכב MKI של הלהקה נערכו בראשית שנת 1968 וכללו את הקטעים האינסטרומנטאליים "And the Address" ו- "Mandrake Root", שכתבו לורד ובלקמור. במהלך החזרות אוואנס כתב מילים לקטע "Mandrake Root" שהיה גם שמו של הרכב שבלקמור ניסה להקים בגרמניה לפני "Roundabout". זה קטע בלוזי-פסיכדלי אשר שני השלישים האחרונים שלו כוללים מעין ג'אם סשן המפגין את הוירטואוזיות של חברי הלהקה, בעיקר של Jon Lord. הריף המרכזי בשיר מזכיר את "Foxy Lady" של Jimi Hendrix וממחיש את ההערצה של Ritchie Blackmore לאליל הגיטרה. השיר השלישי שההרכב עבד עליו היה גרסת הכיסוי לשיר "Help!" של הביטלס, זאת בהתאם לבקשתו של מנהל הלהקה כריס קרטיס, אשר ביקש שהלהקה תבצע גרסת כיסוי לאחד משירי ה"ביטלס". כבר מהאזנה ראשונית לשיר ניתן להבחין בהשפעות הפסיכדליות ולמתיחת הפנים שקיבל השיר שהוארך משתי דקות בלבד בביצוע של "הביטלס" לשש דקות עם ההרכב של "Roundabout". השיר הרביעי עליו עבדה הלהקה היה "I'm So Glad", שיר של אמן הבלוז Skip James אשר התפרסם בעקבות גרסת הכיסוי שנתנה לו להקת "Cream". גם שיר זה קיבל מתיחת פנים רצינית כאשר הוצמדה לו הפתיחה האינסטרומנטלית "Prelude: Happiness" המושפעת מהיצירה שחראזאדה, של המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב. השיר החמישי עליו עבד ההרכב בחזרות היה "Hey Joe" של Billy Roberts, אשר התפרסם בעקבות הביצוע של The Jimi Hendrix Experience. גם בשיר הזה ניכרות ההשפעות המתקדמות והפסיכדליות על הלהקה. השיר כולל קטעים מהיצירה "Miller's Dance, suite no. 2, part 2" של המלחין Manuel de Falla, המבוצע באופן המזכיר את היצירה "Boléro" של Maurice Ravel. גירסת כיסוי נוספת שהלהקה עבדה עליה הייתה של "הלהיט" Hush" שיר שבלקמור שמע לראשונה שנה קודם לכן בעת שהותו בגרמניה. מדובר בשיר אשר נכתב על ידי Joe South עבור זמר הקאנטרי Billy Joe Royal, אשר גם תרם לו את המנטרה החוזרת שבזכותה הוא כנראה התפרסם "נה נה נה נה..". אגב, יללת התן בתחילת השיר הינה תוצאה של אפקט שמצא טכנאי ההקלטה במאגר האפקטים של האולפן והחליט להלבישו בתחילת השיר, כך גם אפקט הגשם והרעם בתחילת השיר "One More Rainy Day" וכן אפקטים נוספים בהם נעשה שימוש בהקלטות האלבום. כדאי לשים לב לנגינתו המיוחדת של Jon Lord על אורגן ההאמונד במהלך הבתים אשר פשוט מתופף על הקלידים. שני השירים האחרונים שנכתבו לאלבום הם שירים מקוריים של הלהקה, בסגנון יותר פופי. הקטע "Love Help Me" נכתב על-ידי Rod Evans ו- Ritchie Blackmore במהלך ההקלטות. השיר כולל בייסליין מודגש של סימפר ושימוש של בלקמור באפקט וואה וואה. השיר "One More Rainy Day" נכתב על-ידי Rod Evans ו- Jon Lord והוא שוחרר כבי-סייד של "הלהיט" "Hush". להשלמת התמונה יצוין כי הלהקה שינתה את שמה ל- "Deep Purple" רק במהלך ההקלטות לאלבום. "Deep Purple" היה שמו של שיר של Peter DeRose אשר היה אהוב על סבתו של Ritchie Blackmore. קישור להאזנה לאלבום: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו הולכים לספר לכם כמה עובדות על Ed Kowalczyk. אמן מוכשר וכריזמטי הידוע כסולן וכחבר המייסד של להקת "LIve". (Photo: flickr) = הוא נולד ביורק, פנסילבניה, ארה"ב ב-16 ביולי 1971 בשם Edward Joel Kowalczyk. = הוריו של קובלציק ממוצא פולני. = בשנת 1984, בעודו לומד בחטיבת ביניים, Ed Kowalczyk, יחד עם Chad Taylor, Patrick Dahlheimer, ו- Chad Gracey הקימו להקה בשם "First Aid". = בשנת 1985 שינתה הלהקה את שמה ל"Public Affection". = בשנת 1989 "Public Affection" הוציאו את אלבומם הראשון, "The Death of a Dictionary". = בשנת 1990 שחררה הלהקה את המיני אלבום "Divided Mind, Divided Planet". = ב-1991 שינתה הלהקה את שמה ל-"Live" וחתמה על חוזה הקלטות עם "Radioactive Records". = באותה שנה "Live" הוציאה "Live" את מיני האלבום "Four Songs" ואת אלבום הבכורה שלהם, "Mental Jewelry", ובו בין היתר הלהיט "Operation Spirit (The Tyranny of Tradition)". = בשנת 1994 "Live" זכו להצלחה גדולה עם יציאת אלבומם השני, "Throwing Copper", שכולל להיטים כמו "I Alone", "Lightning Crashes" ו-"All Over You". האלבום הפך לסנסציה עם מכירות של 8 פעמים פלטינה. = בשנת 1997 "Live" מוציא את אלבומם השלישי, "Secret Samadhi", שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. = בשנת 1999 הוציאה הלהקה את "The Distance to Here", הכולל את הסינגל הלהיט "The Dolphin's Cry". = בשנת 2001 "Live" מוציא את "V", הכולל את הסינגל "Simple Creed". = בשנת 2003 הוציאה הלהקה את "Birds of Pray", הידוע בלהיט "Heaven". = בשנת 2006 "Live" מוציא את "Songs from Black Mountain". = בשנת 2009 עוזב Ed Kowalczyk את "Live" עקב חילוקי דעות עם חברי הלהקה האחרים. = שלושת חברי הלהקה האחרים פרסמו הצהרה וטענו להתנהגות בלתי הולמות של קובלצ'יק בנוגע לחוזה ולשכר שלהם. = בהמשך קובלצ'יק נתבע גם על ידי הלהקה, שדרשה פיצויים וצו מניעה לשימוש בשם "Live". = בשנת 2010 הוציא קובלצ'יק את אלבום הסולו הראשון שלו, "Alive". = בשנת 2011 "Live" מתאחדת עם סולן חדש בשם Chris Shinn. = בשנת 2012 הוציא קובלצ'יק את האלבום "The Garden". = ב-2013 הוא מוציא את אלבום הסולו השלישי שלו, "The Flood and the Mercy". = בשנים 2014-2016 יוצא קובלצ'יק למסע הופעות נרחב לחגוג 20 שנה לאלבום "Throwing Copper". הוא עורך הופעות אקוסטיות ברחבי ארה"ב, אירופה ואוסטרליה. = בשנת 2016 קובלצ'יק ללהקת "Live", וההרכב המקורי מתאחד, יוצא לסיבוב הופעות מוצלח ומוציא את מיני האלבום "Local 717". = בשנת 2019 "Live" יוצאת לסיבוב הופעות לרגל חגיגות 25 שנה לאלבום "Throwing Copper". = בשנת 2022 קובלצ'יק לוקח בעלות של 55% על "Live", הוא מפטר את הגיטריסט המייסד Chad Taylor ומופיע עם שלושה מוזיקאים חדשים בסיבוב הופעות תחת השם "Live". = במהלך הקרירה שלו שיתף קובלצ'יק פעולה עם מוזיקאים כמו Stuart Davis, Glen Ballard, Anouk, Neneh Cherry, Adam Duritz of "Counting Crows", "Red Wanting Blue", ו- Shelby Lynne. = הוא השתתף בשיר "Evolution Revolution Love" מתוך האלבום "Blowback" משנת 2001 של "Tricky". = הוא שיתף פעולה עם חברי "Talking Heads" לשעבר בשיר "Indie Hair" מתוך אלבומם "No Talking, Just Head" משנת 1996. = קובלצ'יק הופיע בסרט "מועדון קרב" (כן הסרט האגדי עם בראד פיט). הוא שיחק מלצר. זה הקרדיט היחיד שלו כשחקן עד כה. = בשנת 2003 ביצע קובלצ'יק את "Imagine" של John Lennon עם Slash ב-"Peace on the Beach" - עצרת למחאה על מלחמת עיראק. = בשנת 2008 הוא הופיע בסרטון תמיכה במועמד לנשיאות ארה"ב ברק אובמה והשתתף בעצרות הקמפיין עם will.i.am מ"The Black Eyed Peas". = הכישרון של קובלצ'יק זכה להכרה עם פרסים ושבחים רבים שקיבל, כולל פרסי הווידאו של MTV ופרסי המוזיקה של בילבורד. = קובלצ'יק הינו תומך נלהב במטרות צדקה שונות, במיוחד בבריאות הילד ובחינוך. הוא גם חבר בארגון הצדקה הקנדי "אמנים נגד גזענות". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר