אנחנו זוכרים בדיוק מופתי את הרגע בו האזנו לו בפעם הראשונה, רכשנו את האלבום בחנות "דיסק קלאב" באילת ורק חיכינו כבר להיכנס לרכב ולהחליק את הדיסק אל תוך הרדיו-דיסק. ה"בוגרים" שבנינו זוכרים שברגע שמכניסים את הדיסק למערכת לוקח מספר שניות עד שהוא מתחיל לנגן באופן אוטומטי. הרגע הזה הרגיש בדיוק כמו 5 שנים, 5 שנים שאנחנו מחכים למוסיקה חדשה של הלהקה שאנחנו כל כך מעריצים. כבר מהתו הראשון זה נשמע מטורף. היינו בטוחים שהמערכת ברכב עברה שדרוג במהלך הלילה כי הסאונד שבקע מתוך הרמקולים היה בלתי יאומן. במשך 4 שעות רצופות האזנו לאלבום הזה !! אלבום האולפן הרביעי "פורטה" של היהודים שוחרר ב-13 ליולי 2007, עוד בתקופה שדיסקים היו עדיין המדיה הנבחרת, לפני הסטרימינג השולט. אגב, באותה שנה הושק האייפון הראשון. כפי שציינו האלבום יצא 5 שנים לאחר האלבום "פחד מוות", אלבום שמבחינתנו היווה סוג של התנסות לא קונבנציונאלית מצד הלהקה עם סאונד שהוא קצת לוקה בחסר. לאחר יציאת האלבום עברה הלהקה שינוי משמעותי, יפתח שחף (אין קשר משפחתי לאורית) שהיה גיטריסט הלהקה מסוף שנות ה-90, ממש אחרי יציאת האלבום השני של הלהקה "היהודים", אך גם היה חבר קרוב של אורית שחף ותום פטרובר, החליט שהוא עוזב על מנת לפתח את הקריירה שלו בארה"ב. את מקומו תפסו שני גיטריסטים גדולים ויוצרים מוכשרים, דניאל ברכר וגיא באר. את ההופעה הראשונה שלהם עם הלהקה הם קיימו באוגוסט 2003 באמפי וואהל בתל-אביב. הם גם היו שותפים לסיבוב ההופעות "היהודים בישיבה" שהמשיך מספר שנים לאחר יציאת אלבום ההופעה האוקסטי "Unplugged". מבחינתנו "פורטה" היה האלבום הטוב ביותר של הלהקה עד ליציאתו של האלבום האחרון שלהם "יותר לא". אנחנו לא אובייקטיבים כי אנחנו מעריצים שרופים, אולי בגלל זה כל דבר חדש שהם מוציאים הוא הכי טוב מבחינתנו. ומה עם "מציאות נפרדת" אתם שואלים? הוא אלבום שנמצא בהיכל התהילה משלו, סגור באקווריום זכוכית, גם בגלל הייחודיות העל זמנית שלו וגם בגלל שתחנות הרדיו המובילות בארץ משמיעות רק ממנו שירים. נחזור לעניין... הוא היה האלבום הטוב ביותר בגלל הרבה מאוד סיבות, הסאונד שלו פשוט פנומנאלי, הגיטרות של ברכר ובאר (ב&ב) הן פשוט פנומנאליות, יהב פה עולה מדרגה, סטרול יחד איתו ואורית ותום פשוט סוגרים את זה חזק חזק כמו בישול "סו-וויד" איכותי, נמשיך... הרקע להקלטות מתואר בשיר "ניו-יורק סיטי". באפריל 2005 חברי הלהקה נטלו פסק זמן משותף וטסו לתפוח הגדול כדי לחוות את מנהטן, שם הם שהו במשך ארבעה חודשים. תום סיפר שהם חרשו את העיר ברגליים כדי לספוג אווירה, להכיר, להתרשם ולחוות. זה העניק להם תחושה שהכל שם אפשרי, לא במובן הכלכלי אלא פשוט בקטע של דברים קורים וזזים, מאפשרת לך להיות מי שאתה, וזה קסם. בדצמבר 2006 הם הגיעו לאולפני "סטרלינג סאונד" בניו-יורק לשבוע הקלטות מרוכז, שבו עבדו על אלבומם הרביעי עם אחד מגדולי המאסטרינג, טד ג'נסן, שעבד עם להקות כמו "גרין דיי" ו"דייב מתיוז בנד". צילום: טל שחר ללא ספק שניו-יורק השפיעה על החברים, כי השיר הראשון שפותח את האלבום הוא באנגלית, זהו האלבום היחיד של היהודים שנפתח עם שיר באנגלית. השיר "Don't Like" כבר נפתח באווירה שונה, כבדה, דרמטית שנותנת לטעימה של מה שהולך לקרות כאן. השיר נותן לך הרגשה שגם אורית ותום רק חיכו להתפוצץ עלינו ביחד. 5 השנים האלה הרגישו גם להם כמו נצח. עוצמה - זה שם המשחק באלבום הזה!! איזה יופי של ברייק יש בשיר, ה-16 ביט שמלווה את הקלידים של מיטלמן נבנה עם הגיטרות לקליימקס שמתופצץ בעוצמה, פשוט טירוףףףףףף. השיר השני "אין לך מקום" יצא כסינגל ראשון מהאלבום, אבל נעצור רגע כי קרה איתו דבר מסעיר באותה תקופה. חברת התקשורת "סלקום" השתמשה בשיר, בתום ובאורית (אם זיכרוננו אינו מטעה) לטובת פרסומת בטלוויזיה. היהודים סוחבים על הגב שלהם את ההתעלמות מהתקשורת כבר מתחילת דרכם ואנחנו לא מתכוונים לדבר על זה כאן, זה פשוט לא עניין אף פעם וגם היום לא מעניין אף אחד, אבל לא נכחיש שעברה בגופנו צמרמורת כשצפינו בפרסומת בפעם הראשונה. זהו גם הקליפ המושקע הראשון של הלהקה מאז הקליפ "מחפש תשובה" מהאלבום הראשון. לשיר יש מקצב חזק מהפנט שמכניס אותך לטראנס עם הביט של יהב על התופים, שטיחי הקלידים של מיטלמן שנשמעים כמו כלי מיתר והפריטה המפורקת של דניאל על הגיטרה שגם מרביץ כאן את הסולו. הפזמון מתפוצץ פה באופן בלתי מתפשר שגורם לך לצרוח את גרונך וריאותך החוצה ללא שליטה, תנסו זה עובד!! "ככה אני" מתגלגל לו "ככה" בכיף, משרה קצת אשליה של הנאה וקלילות אבל הטקסטים של אורית חזקים ואפילו קודרים. הקול שלה כשהיא צועקת "למה אני" ואח"כ לוחשת שוב, מעניק אלמנט דרמתי לביצוע המהפנט שלה. תתכוננו כי "הנה זה בא", הטקסטים של תום שלא מתעלמים מאווירת התקופה והארועים שעוטפים אותנו, מלווים במקצב חזק עם שבירה יפיפייה שאפילו מזכירה קצת רוק בלוזי עם עבודת גיטרות מדהימה של ב&ב, במיוחד של גיא באר שנוטל את ההובלה בסולואים מדהימים בשני השירים הללו. לא משנה מה יבוא עכשיו אנחנו מוכנים ומה שבא עכשיו, מלטף ונוגע. השיר "עד שזה יעבור" נכתב על נערה בת 17 בשם דנה בן-צור שהייתה מעריצה של הלהקה ונפטרה באופן טראגי. לאחר שנפצעה ישבו חברי להקת היהודים, לצד מיטתה וראו אותה שוקעת בתרדמת. במפגש הראשון אף הצליחו לגרום לה לפקוח עיניים ומאז לא עזבו אותה. לאחר מספר חודשים דווקא כשנראה היה שסימנים נוירולוגים חיוביים מתחילים להופיע ולאחר שהחלימה מחיידק אלים שתקף אותה, הרימה דנה ידיים ונפטרה. בהשראת סיפורה וההיכרות העמוקה של תום ואורית עימה נכתב השיר. קשה שלא להזיל דימעה מהסיום עם הפריטה הכל כך מרגשת בסוף. הבית הראשון בשיר שבא אחריו "Somebody Else" מרגיש כאילו נותן תקווה לטרגדיה שהתרחשה: "If you fall I will catch you I promise I will I will love you forever Help you cross all the rivers And the deserts, I swear" סאונד שונה ממה שהכרנו עד עכשיו, אורית משתמשת כאן באפקטים שגורמים לקול שלה להתמזג עם הדיסטורשן של הגיטרות. שינוי מרענן ומענג, כבר אמרנו שבכל מה שהיהודים ייגעו יהפוך לזהב? מי אמר גראנג' ולא קיבל, סאונד שכל כך מתלבש על הלהקה הזו, איזה יופי של שיר. לדעתנו זוהי פצצת המצרר באלבום, בכל אלבום של היהודים יש את השיר הזה שגורם לך להתפוצץ מההתחלה ועד הסוף כמו: "אלה", "גנבה", "ליפול" ועוד. "ניו-יורק סיטי" כפי שסיפרנו בהתחלה נכתב בהשראת החוויות של הלהקה בתקופה שלהם בניו-יורק בה ניסו לקחת הפסקה מהכל, אך הופיעו בפסטיבלים כאלה ואחרים, כדי לתת לקהל שלהם מעבר לים קצת טעימה. איזה ריף מדליק וקליט, איזה סאונד מחוספס של ב&ב, עם שני סולואים סוחפים של דניאל על הגיטרה. אנחנו רק באמצע, זהו אחד האלבומים הארוכים ביותר של ההרכב, אם לא הארוך שבהם... בלדת רוק מלטפת וענוגה "להיות", לוקחת אותך במסע אל נבכי המיינדפולנס של הדמות, שאלות קיומיות שמלוות בדואט שגורם לנו צמרמורת ללא הפסקה. ואיזו שבירה, כמה יפה קטע הקלידים לפני שנכנסת הגיטרה, אומנות המוסיקה זה כאן חברים. זה כבד ומתגלגל וצומח לסולו מרגש, סוחף ומדהים, עבודת גיטרות מדהימה של דניאל וגיא שבדיוק בדקה 3:40 לוקח כאן את הסולו ופשוט מרסק אותנו לרסיסים. היה לנו קצת גראנג' ובלדת רוק אז בואו נחזור קצת למטאל, תבדקו שהרמקולים שלכם ובמיוחד הסאב וופר יעמדו בעוצמה של השיר "גם כשלא בוכה", זה מאוד מסוכן למערכת לא מזויינת. הסאונד הכבד והבלתי מתפשר של הלהקה הכל כך גדולה הזו בא כאן לידי ביטוי קטלני. שימו לב להיי-האט הפתוח לרווחה של יהב שמתחפש פה למפל חזק של מים שסוחב את הריפים הקטלניים של הגיטרות. אפרופו גיטרות, מעבר לסאונד החזק והכבד שימו לב ל-talk box. תזכרו את מה ששמעתם עכשיו כשנגיע ל-"What About You". עכשיו תקחו לכם כוס וויסקי או יין אדום, שבו על הספה כשהרמקולים בדיוק במרכז הראש שלכם ותאזינו לתום מספר לכם שהוא "לא יכול אחרת". יש משהו מאוד ממכר ואמיתי באיך שתום שר (גם אורית, אל תתבלבלו), קנינו את ה'ר' המתגלגלת שלו באלבום הראשון, את השאגות שלו לאורך כל הדרך וגם את הלחישות. זה לא משנה מה הוא יספר זה נכנס ישירות ללב. סיפור אהבה כואב וטרגי של תום על הפסנתר, הקשיים, המאבק והקושי זורמים לך הישר לתאים במוך ואתה מזדהה עם הגיבור הסובל שלך, גם אם אתה בעצמך לא עברת את הדרך. השיר השלישי באנגלית "Learning" הוא תצוגת תכלית מדהימה המביאה לידי ביטוי את הכוח והעוצמה של הלהקה, הדינמיקה, המבנה, הסאונד, השירה, הסולו של דניאל, פשוט עונג צרוף, רק תגבירו!!!! השיר "חופשי" מספר סיפור יפייפה על בחור שמצא את החופש שלו , חופש שהוא בחר לעצמו, לא משנה איך אנחנו רואים את זה או איך זה נתפס על ידינו, בשבילו זה חופש עד כמה שזה נשמע מעוות. עכשיו עוברים לאחת מיצירות המופת של האלבום, "What About You", זוכרים שהזכרנו אותו מקודם. זוהי יצירה אפית, 6:02 דקות שהולכת וניבנת לאורך הזמן, שלב אחרי שלב, צעד אחר צעד. כל אחד מחברי הלהקה מביא פה ביצוע לפנתיאון, נאמר זאת שוב, עוצמה!!! רק בדקה 3:31 זה מתחיל ליפול, כמו סלעים ענקיים ועוצמתיים שנופלים כמו מטאורים ומתרסקים על האדמה כשהרסיסים שלהם מתגלגלים ואורית שרה "What about you" ובבת אחת מתחולל פיצוץ אימתני כמו פטריית אטום שמעלה את כל הקרקע באוויר לריחוף בלתי נשלט!!! זהו הסינגל השני שיצא מהאלבום וגם לו הופק קליפ מאוד מושקע ומרשים. ניקח נשימה ונמשיך לכיוון הסוף, שני שירים שמסיימים את האלבום. "לעולם מצידי" הוא הבטחה של אהבה מצידו של תום. לעולם הוא יאהב, לעולם הוא יזכור, לעולם הוא הוא כאן לצידך. הוא מחפש משמעות בחיים, שאולי רק איתה הוא ימצא. בלדה מדהימה שכיאה לסגנון של הלהקה הולכת ומתעצמת ככל שמתקדמים, עד שמגיעים לשאגות של תום שמסתנכרנות עם הסולו של דניאל, שיוצאות מתוך ייאוש או קינאה, את זה אתם תחליטו. השיר שחותם את האלבום הוא "חולמת", הפעם זו אורית לבד עם הפסנתר, "מלכת האמזונות", מרגשת אותנו בכל פעם מחדש ולא משנה מה היא שרה. סיום יפייפה לאלבום מדהים. לא נתווכח אם זה האלבום הטוב ביותר של הלהקה או לא, אבל הוא בהחלט אחד הגדולים שלה, הוא אבן דרך משמעותית ולדעתנו כמו תמיד נושא את לפיד הרוק הישראלי שהלהקה הזו אוחזת בגאווה לאורך כל השנים האלה. יחד עם שני האלבומים הראשונים של הלהקה זהו האלבום השלישי הנמכר ביותר שלה, האלבום זכה בתואר "אלבום השנה" בטקס פרסי עמ"י ה-4 של ערוץ 24, ובמרץ 2008 הגיע למעמד אלבום זהב, לאחר שנמכרו ממנו למעלה מ-20,000 עותקים. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

זה אולי הרימייק הגדול בהיסטוריה של המוזיקה. להקה שהצליחה להמציא את עצמה מחדש. להקה ששינתה את ההרכב והסגנון בצורה כל-כך מהותית, ולא רק שנשארה רלוונטית, אלא התעלתה מבחינת ההצלחה על הגירסה הישנה שלה. אז אם עדיין לא הבנתם במה מדובר, ב- 11 ליולי 1975 שחררה "Fleetwood Mac" את האלבום "Fleetwood Mac", והותירה את עולם המוזיקה בהלם מוחלט. זה האלבום העשירי של הלהקה, אבל הוא למעשה יכול להיחשב גם כאלבום הבכורה שלה. איך זה יכול להיות אתם שואלים ? כי למעשה מדובר בלהקה שונה בתכלית מזו שהיתה קיימת בתשעת האלבומים הקודמים, הן מבחינת ההרכב והן מבחינת הסגנון המוזיקלי. כנראה שלא לחינם בחרה הלהקה להכתיר את שם האלבום העשירי שלה על שם הלהקה - "Fleetwood Mac", כפי שעשתה 7 שנים קודם לכן עם אלבום הבכורה שלה משנת 1968. הלהקה הכירה בעובדה שהיא למעשה מתחילה את הכל מבראשית, ושחובת ההוכחה עליה להראות שהיא עדיין רלוונטית. כפי שנראה מיד להלן, לא רק שפליטווד מק עמדה במבחן, אלא שהיא אף הפכה לאחת מהלהקות המפורסמות והמצליחות בעולם עם מכירות של עשרות מליוני אלבומים. אם חושבים על זה, הסיפור של האלבום הזה מתחיל ונגמר בשם הלהקה והאלבום. צמד החברים שהקים בשנת 1967 את הלהקה ומאז מהווה את הגרעין הקשה שלה. צמד שלא התחלף במהלך כל השנים, היה חלק מכל האלבומים, ועמד כסלע איתן בפני כל שינויי ההרכבים שעברה הלהקה במהלך למעלה מ- 50 שנות הפעילות שלה. אנחנו מדברים על המתופף מיק "פליטווד" והבסיסט ג'ון "מק"גווי, ששמות המשפחה שלהם יצרו את שם הלהקה "פליטווד מק". ניתן לומר ששני החברים הללו הם "שורדים". הם שרדו את הדומיננטיות של שני גיטריסטים גאונים. את בעיות הסמים של פיטר גרין ואת ההתמסרות לדת של ג'רמי ספנסר, אשר שלחה אותם אל מחוץ ללהקה. הם נאחזו בגיטריסט שלישי Danny Kirwan אשר שימש כחומר מלכד ששמר על הלהקה מפני פירוק עד להגעתו של Bob Welch, אבל גם אז הכל איים להתפורר עם עזיבתו של Kirwan, אשר שלחה את הלהקה לתקופה של חוסר וודאות עם חילופים תכופים בהרכב ורצף של אלבומים מדשדשים שזכו לביקורות לא ממש טובות. ואז, בשנת 1974 במהלך סיור אולפנים שערך מיק פליטווד בקליפורניה באולפן המיתולוגי "Sound City", הוא נפגש עם המפיק Keith Olsen אשר השמיע לו דמואים של הצמד Lindsey Buckingham ו- Stevie Nicks אשר עבדו על אלבום המשך לאלבום הבכורה שלהם "Buckingham Nicks" משנת 1973, אותו הפיק אולסן. פליטווד התלהב מנגינת הגיטרה של באקינגהאם ומהשירה של ניקס והזמין אותם להצטרף ללהקה. כאן המקום לציין שהבסיסט ג'ון מקווי לא התלהב מהמהלך הזה שהיה תמוה ביותר בעיניו, כי הסגנון שהביאו עמם השניים היה בכיוון הפולק-רוק, אפילו פופ, שלא התכתב עם סגנון הבלוז-רוק של הלהקה, לכאורה, שני סגנונות שונים לא קשורים זה לזה. ואולם, המפיק אולסן שכנע את מקווי כי השינוי בסגנון יוביל את הלהקה להצלחה גדולה יותר שתשתקף גם בחשבון הבנק שלו, מקווי השתכנע והשאר הסטוריה. אחד הגורמים שסייע ללהקה לחבר בין שני העולמות של הפופ והבלוז, היה הנשק הסודי של פליטווד מק בדמות Christine McVie. כריסטין שימשה כזמרת, קלידנית וכותבת של ההרכב, ולעניות דעתנו היא תרמה רבות בסגנון הכתיבה, השירה והנגינה שלה לגישור בין הסגנונות השונים. היא הגיעה ללהקה בתחילת שנות השבעים מההרכב "Chicken Shack" והיתה אשתו של הבסיסט ג'ון מקווי, כאשר באלבום הנוכחי היא פשוט פרצה קדימה והתבררה כגורם חשוב ביותר שתרם רבות לחיבור בין הקצוות המוזיקליים מהם הגיעו חברי הלהקה. האלבום שהוקלט בסופו של דבר באותו אולפן מיתולוגי "Sound City" בו גילה מיק פליטווד את הצמד באקינגהאם ניקס, הציג לעולם המוזיקה להקה שונה בתכלית מהלהקה שהיתה מוכרת כעשור קודם לכן. להקה בעלת צליל יותר מלודי ומסחרי, על גבול הפופ, שהיה קרוב יותר ל- AOR האמריקאי ולרוק הקלאסי, מאשר לבלוז-רוק השורשי ממנו הגיעה הלהקה. הוא זכה להצלחה עצומה בארצות הברית ובבריטניה, כשמתוכו משוחררים 4 סינגלים מצליחים, שלושה מהם הפכו ללהיטים. האלבום נפתח עם "Monday Morning", שיר שכתב באקינגהאם על בחור שמאוהב בבחורה אך לא מסוגל לגרום לה להתחייב. השיר הזה הינו הראשון מבין מספר שירים שיועדו במקור לאלבום השני של הצמד באקינגהאם-ניקס, אך בסופו של דבר מצאו את דרכם לאלבום של פליטווד מק. כבר כאן ניכר השינוי המהותי בצליל ובסגנון של הלהקה, שמקורו בין היתר בהשפעה של באקינגהאם על ההרכב. הקטע השני "Warm Ways" נכתב ומושר על-ידי Christine McVie. זה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום בבריטניה. קטע קסום, מלודי ויפה שמזכיר לנו לפרקים את פול מקרטני בקריירת הסולו שלו. הקטע השלישי "Blue Letter" הוא היחיד באלבום שלא נכתב על-ידי מי מחברי הלהקה. מדוב בשיר שנכתב על-ידי האחים Richard and Michael Curtis שהיו חברים של באקינגהאם וניקס והציעו להם את השיר עבור אלבומם השני. ניקס ובאקינגהאם הביאו את השיר עימם ללהקה והעניקו לו את האינטרפרטציה שלהם שמתכתבת יפה מאוד עם יתר החומרים באלבום. מעניין לציין שהאחים קרטיס הביאו לצמד באקינגהאם ניקס שיר נוסף שנקרא "Seven League Boots" אותו הצמד דחה. השיר הזה התגלגל בסופו של דבר לטריו "Crosby, Stills & Nash" אשר הפך אותו ללהיט "Southern Cross" משנת 1982. מכאן אנחנו מגיעים לאחד השירים היפים באלבום ושל פליטווד מק - "Rhiannon", אשר נכנס ובצדק לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. שיר שכתבה ושרה סטיבי ניקס, אשר יעדה את השיר לאלבום השני שלה ושל לינדזי באקינגהאם. הכותרת המקורית של השיר "(Rhiannon (Will You Ever Win" וניקס כתבה אותו בהשראת הרומן "Triad" של Mary Bartlet Leader, שאחת הגיבורות בו היא "Rhiannon". ריהנון היא גם סוג של אלה בספרי האגדות הוולשיים של ימי הביניים. הרצועה החמישית באלבום "Over My Head" הינה שיר נוסף שכתבה קריסטין מקווי ושוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום בארה"ב. זה גם הסינגל הראשון של הלהקה ששבר 6 שנות בצורת ונכנס לבילבורד 100, מאז "Oh Well" הקלאסי שצעד שם בסוף שנות השישים. את השיר כתבה קריסטין בדירה במליבו קליפורניה בה היא התגוררה יחד עם בעלה ג'ון בסיום, סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום הקודם "Heroes Are Hard to Find". את הקטע החותם את צידו הראשון של הויניל "Crystal" כתבה ניקס ושר באקינגהאם. קטע מלנכולי, שקט ומינימליסטי אשר מותח את גבולות הפופ לכיוון הפולק והקאנטרי, עם ההרמוניות הווקאליות של סטיבי ניקס. הצד השני של האלבום נפתח עם סינגל נוסף ששוחרר מתוכו "Say You Love Me", שיר נוסף של קריסטין מקווי שהפך לאחד מהמוכרים של הלהקה ואחד הגורמים להצלחת האלבום. זה שיר קליל וקליט בו באקינגהאם מנגן גם על בנג'ו וגיטרת 12 מיתרים. הרצועה השניה מהצד השני של האלבום "Landslide" אומנם לא שוחררה כסינגל, אך היא בכל זאת צעדה במצעדים לאור הפופולריות שלה. אין ספק שזה אחד מהשירים היפים והקסומים של פליטווד מק. גם במקרה זה השיר נכתב על-ידי סטיבי ניקס במטרה להיכלל באלבומה השני עם לינדזי באקינגהאם. השיר נכתב בסלון של חבר הצופה לעבר הרי הרוקי ב- Aspen קולורדו. ניקס סיפרה שחייה הרגישו באותו זמן כמו מפולת וכשהיא צפתה בהרים המשתקפים לפניה היא החליטה לכתוב על כך שיר. בשיר משתתפים ניקס ובאקינגהאם לבדם והוא זכה לגירסת כיסוי יפה ומעניינת של "The Smashing Pumpkins". מקורו של השיר "World Turning" נמצא אי שם בשנת 1968 באלבומה הראשון של הלהקה. השיר התפתח מתוך הקטע "The World Keeps on Turning" שכתב פיטר גרין ונכלל באלבום הראשון של הלהקה, וכעת ההרכב החדש עבד עליו שוב לכבוד האלבום הנוכחי. מי שקיבל את הקרדיט על כתיבת הווריאציה החדשה לשיר, הינם לינדזי באקינגהאם וכריסטין מקווי שזה השיר היחיד באלבום שכולל שיתוף פעולה ביניהם. השיר "Sugar Daddy" נכתב גם הוא על-ידי קריסטין מקווי. קטע רוק פופ מקפיץ, משולב במוזיקת נשמה, שמספר על הפער בין השאיפה לסיפוק רגשי לבין הצרכים הגשמיים. מכאן אנחנו מגיעים לשיר מדהים נוסף שחותם את האלבום - "I'm So Afraid". שיר שכתב לינדזי באקינגהאם, אך הוא מתכתב יותר עם התקופה הישנה של פליטווד מק עם פיטר גרין. קטע אלמותי שהביצועים שלו בהופעה מתעלים על המקור, עם סולו הורס של לינדזי שרק הולך ומתעצם לכיוון הקליימקס שממתין בסופו. לאלבום "Fleetwood Mac" הייתה הצלחה אדירה עם יציאתו, הוא נהנה הן מהביקורות החיוביות ברובן של המבקרים והם ממכירות אדירות של למעלה מ- 8 מליון עותקים. האלבום נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון והפך לאחד מאבני הדרך של הלהקה, אשר הפופולריות שלה רק הלכה והתעצמה. בהמשך הלהקה יצאה לסיבוב הופעות אינטנסיבי ותובעני שירסק את מערכת הנישואין של בני הזוג מקווי ויפורר את היחסים בין באקינגהאם לניקס. אך מתוך האפלה הגדולה ולמרות העצב הרב, הצליחה הלהקה לתעל את הכאב לאלבום אדיר נוסף, אפילו גדול יותר מקודמו, ועל כך קראו בסיקור על האלבום "Rumors". אזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 12 ליולי 1994 נתנה "Aerosmith" את הופעתה הראשונה על במת "פארק הירקון" בישראל. אם תשאלו את קומץ המעריצים שהיו שם, זו היתה אחת ההופעות הגדולות של הנייטיז בישראל. אם תשאלו את המבקרים לעומת זאת, זו כנראה היתה אחת ההופעות הפחות טובות. מדוע אתם שואלים? אז בוא נתחיל מזה ש- "Aerosmith" הגיעו לישראל בשיא ההצלחה שלהם, במסגרת סיבוב ההופעות שנועד לקידום אלבום המופת "Get A Grip". זו היתה אמורה להיות הופעה מדהימה, הלהקה היתה בכושר מדהים וגם אם נתייחס אך ורק למעריצים החדשים שהכירו את הלהקה מהאלבום "Get A Grip", הסטליסט אמור היה להכיל שרשרת להיטים בלתי נגמרת. עם זאת, שילוב אומלל של יחסי ציבור גרועים, הפקה לא מוצלחת וקהל שלא השכיל להעריך את האוצר שנפל בידיו, הביאו לכך שלהופעה הזו הגיעו פחות מ- 10,000 איש (והיו כאלה בקהל שהיו מוכנים להישבע שהיו בקושי 1,000 איש). רק תתארו לכם את גודל המבוכה של חברי הלהקה שהיו באותה עת בשיא הצלחתם עולים על הבמה למראה פארק גדול מימדים עם קומץ של אנשים בקהל. ואכן, היו כאלה בקהל שלאחר ההופעה סיפרו שהזמר Steven Tyler מלמל לעבר הגיטריסט Joe Perry משהו כמו "איזה קהל עלוב". אבל זה לא נגמר בכך, מי שהגיע להופעה בזמן פתיחת השערים נאלץ להמתין בחום הכבד כשלוש שעות עד לתחילת המופע, למה? כי מופע הפתיחה שתוכנן לחמם את הלהקה פשוט הבריז. ולמרות הכל, מי שהיה בקהל זכה לקבל את הלהקה בשיאה עם סטליסט מדהים שכלל 21 שירים ועוד במופע אינטימי שאף אחד לא חלם לקבל. ההופעה נפתחה עם הצלילים של "Eat the Rich" - הסינגל השני ששוחרר מאלבום המופת "Get a Grip", כאשר הלהקה נמצאת מאחורי וילון עם פסים שחור/לבן, הוילון נופל והלהקה מתפוצצת על הבמה. הסטליסט ממשיך עם אחת ההפתעות של הערב "Mama Kin" מאלבום הבכורה של הלהקה שיצא בשנת 1973. בהמשך הגיעו כל הלהיטים שיכולתם לדמיין לעצמכם: "Amazing", "Cryin", "Janie's Got a Gun", "Love in an Elevator", "Sweet Emotion", "Dude (Looks Like a Lady)", וכהדרן קיבלנו את "Crazy", "Livin' on the Edge" וכמובן "Walk This Way". בנוסף ביצעה הלהקה קאברים ל- "לד זפלין" "פליטווד מק" וג'יימס בראון כשבין לבין אנחנו מקבלי סולו תופים לפנים של Joey Kramer. אין ספק, למרות הטון הצורם והקהל הדליל הלהקה נתנה באופן מקצועי את כל כולה ואפשר לומר שהשיר היחיד שנפקד מקומו מהסטליסט היה "Dream On" האגדי. וזו רשימת השירים המלאה: Eat the Rich Mama Kin Fever Draw the Line Amazing Rag Doll Cryin' Shut Up and Dance Drum Solo Stop Messin' Around (Fleetwood Mac cover) Walk On Down Janie's Got a Gun Love in an Elevator Sweet Emotion Dazed and Confused (Led Zeppelin cover) The Peter Gunn Theme (Henry Mancini cover) Dude (Looks Like a Lady) Encore: Crazy Livin' on the Edge Mother Popcorn (James Brown cover) Walk This Way "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם כמה עובדות מעניינות על Eric Adams הידוע בתור הסולן של "Manowar". (Photo Manowar's Instagram) = הוא נולד בשם Louis Marullo ב-12 ביולי 1952 ב- Auburn, ניו יורק. = כבר בילדותו גילה אריק עניין במוזיקה ובגיל תשע החל בגיטרה. = בשנת 1965 הוא הקים להקת גראג' בשם, "The Kids", עם חבריו לכיתה. = באותה שנה הוציא לאור את השיר "Lovin' Everyday". = בשנת 1966 הם שחררו את האלבום, "Class of '66". = בהמשך הוא היה הזמר של להקת "Looks", שכללה את חבר הילדות שלו Joey DeMaio. = בשנת 1980, הוא הצטרף ללהקת "Manowar" שזה עתה נוסדה, כסולן ראשי, הלהקה כללה את Joey DeMaio בבס Ross "the Boss" Friedman בגיטרה ו- Carl Canedy בתופים. (Photo: Fanart.TV) = שם הבמה של אריק אדמס הוא שילוב של שמות בניו, אריק ואדם. = הוא הושפע מאוד בשירה שלו מ- Ian Gillan מלהקת "Deep Purple". = אריק פיתח סגנון ווקאלי ייחודי, אשר בין היתר כלל צווחות באוקטבות גבוהות למשך 30 שניות ויותר במהלך הופעות הלהקה. = כשהוא היה בשיאו, טווח הקול שלו כיסה יותר מארבע אוקטבות, מהבס G1 ועד לסופרן C6. = הוא נטל שיעור פיתוח קול אחד ויחיד כדי ללמוד טכניקות נשימה נכונות. = בשנת 1982 הוא הוציא עם "Manowar" את אלבום הבכורה שלהם "Battle Hymns". = בהמשך הוציאה הלהקה עוד 10 אלבומים מצויינים: "Into Glory Ride" (1983), "Hail to England" (1984), "Sign Of The Hammer" (1984), "Fighting the World (1987), "Kings of Metal" (1988), "The Triumph of Steel" (1992), "Louder Than Hell" (1996), "Warriors of the World" (2002), "Gods of War" (2007), "The Lord of Steel" (2012). = השיר "Nessun Dorma" מתוך האלבום "Warriors of the World" (2002) הוקדש לאמו של אדמס שמתה מוקדם יותר באותה שנה. = באלבום "Warriors of the World" עורך אדאמס גם מחווה, ל- Wagner, Pavarotti, ו- Elvis Presley. = בשנת 2007 שר אריק דואט מ"The Phantom of the Opera" עם Maria Breon. השיר נכלל במיני אלבום "Apocalypse" של "HolyHell" . = באותה שנה הוא שר את ההמנון הלאומי הבולגרי במהלך הופעתה של "Manowar's" בקווארנה, בולגריה. = הוא הופיע במחזות זמר בברודווי, כולל "The Phantom of the Opera", "Les Misérables", "Miss Saigon", ו"A Tale of Two Cities". = אריק הוא צייד חץ וקשת נלהב ומדריך מדינת ניו יורק לציד בחץ וקשת. = הוא הפיק והופיע יחד עם מדריך הציד האמריקאי צ'סטר מור בסרט "Wild Life and Wild Times" nab, 2006, הלחין את הפסקול ונגן בגיטרה ובקלידים. = הוא גם הופיע בתכניות רדיו ובמגזינים לציד. = ככל שחלפו השנים המנעד הווקאלי של אדאמס הלך והצטמצם, מה שהוביל לכיוון נמוך יותר של כלי הנגינה בהופעות ובאלבומי "Manowar" האחרונים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

לא כל יום אנחנו זוכים לראות בישראל שתי הופעות של אומנים גדולים על במה אחת, במיוחד כאשר מדובר במוזיקאים כל-כך משפיעים כמו Jerry Cantrell וה- "Pixies". מי שנכח אתמול בביתן 1, אקספו תל-אביב, זכה לחזות ב"דרבי" "רוק אלטרנטיבי" מהמשובחים שידעה ישראל בשנים האחרונות. לא שאנחנו חושבים שצריך להציג אותם, אבל בחלקו הימני של המגרש, נמצאת הותיקה שבחבורה - ה- "Pixies". אחת מלהקות האינדי-אלטרנטיב המשפיעות ביותר של שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. להקה פורצת דרך ששינתה את פני הרוק האלטרנטיבי והשפיעה על אומנים והרכבים כמו Billy Corgan, PJ Harvey, "Blur", "Bush", "Radiohead", "Dinosaur Jr.", "Nirvana ואפילו "משינה" שלנו. לעומתם, חציו השמאלי של המגרש כלל את Jerry Cantrell, אחד מהדמויות הבולטות בסצינת הגראנג', אשר ממשיך לספק חומרים איכותיים, בין אם דרך להקתו Alice In Chains" ובין במסגרת קריירת הסולו שלו. ג'רי עלה לבמה מחוזק בלהקת הליווי המצויינת שלו שכללה, בין היתר, את הזמר Greg Puciato המוכר בין היתר כפרונטמן של ההרכבים Killer Be Killed", "The Dillinger Escape Plan" ו- "The Black Queen", הגיטריסט Tyler Bates המוכר מההרכב של Marilyn Manson, המתופף Gil Sharone שגם ניגן בעבר עם "The Dillinger Escape Plan" ו- Marilyn Manson והבסיסט George Adrian ששיתף פעולה עם הגיטריסט Tyler Bates בכתיבת חומרים לפסקול סרט הקאלט "Psycho Cop 2". נתחיל בכך ששני הצדדים העניקו הופעות מרגשות וסוחפות במיוחד, אבל אם צריכים להשוות בין שתיהן, אז ב"דרבי" האלטרנטיבי הזה ידה של ה- "Pixies" היתה על העליונה, וזאת חרף בעיות הסאונד שהיו במהלך הופעתה. זה לא ש- Jerry Cantrell לא סיפק את הסחורה, ההיפך הגמור מכך! הוא נתן הופעה מעולה ובניגוד לטענות באשר להופעה שהעניק בליל אמש במועדון ה"בארבי", הסאונד היה טוב. את האנרגיות המטורפות ניתן היה לחוש בקהל ועל הבמה כבר משיר הפתיחה "Atone" - ללא ספק אחד הגדולים מאלבום הסולו האחרון שלו "Brighten". התחושות וההנאה הלכו והתעצמו ככל שהעמקנו אל תוך הסטליסט, אשר העניק לנו מינון מאוזן בין קלאסיקות של "Alice In Chains", קריירת הסולו של קנטרל והאלבום האחרון. ההפתעה הראשונה הגיעה כבר בשיר השני עם "Check My Brain" מהאלבום "Black Gives Way to Blue" - אלבום הקאמבק של אליס והראשון שלה עם William DuVall. ג'רי לא הרבה לנגן את השיר בהופעות וזו היתה הפתעה מלבבת לאחר ששום שיר מתקופת דובאל בלהקה לא נוגן בהופעת ליל אמש בבארבי. אחרי "Cut You In" ו- "My Song" - שני שירים מאלבום הסולו הראשון שלו "Boggy Depot", ההתרגשות בקהל גברה מיד כשנשמעו הצלילים הראשונים של "No Excuses" הלקוח מהמאסטרפיס "Jar OF Flies". נקודת השיא הבאה הגיעה עם "Man in the Box" שהצליח להעיף את הקהל באוויר. כאן המקום לציין את השירה המופלאה של Greg Puciato שנשמע פשוט מצויין ולעניות דעתנו התעלה אפילו על William DuVall, במיוחד בביצועים לשירים "Down in a Hole" ו- "Rooster" שבהם לפרקים הצלחנו לראות את רוחו של האגדי Layne Staley מרחפת מעל הבמה. המופע האדיר הזה הסתיים לצלילי "Would?" שאולי התחיל את הטירוף סביב ג'רי והלהקה אי שם לפני 30 שנה, עם יציאתו של הסרט והפסקול "Singles". הביצוע של השיר הזה סיכם בצורה מושלמת את התחושה הכללית לכל אורכה של ההופעה. ג'רי ולהקת הליווי שלו פשוט באו להנות בהופעה האחרונה שלהם, שסגרה את הטור האירופאי ועל הדרך הצליחו להעניק למעריצים המשולהבים את אחת המתנות הכי יפות לקיץ 2022 - להרגיש צעירים בשלושים שנה למשך 75 דקות של קסם. הדאונסייד היחיד שניתן להזכיר בהקשר להופעה המצויינת הזאת, קשור דווקא בפרסום המוקדם של ההפקה, לפיו אנחנו הולכים לחזות במופע מלא של ג'רי. בניגוד לפרסומים זכינו לשעה ורבע של הופעה שכללה 13 שירים בלבד, ללא הדרן, לעומת סטליסט של 21 שירים שנוגן לילה קודם לכן במועדון ה"בארבי". בלטו בחסרונם במיוחד Bleed the Freak", "We Die Young" ו- "Them Bones" שמנגנים דרך קבע בטור הנוכחי. לאחר כ- 20 דקות של התארגנות, עלו ה- "Pixies" לבמה ואת הניצחון ב"דרבי" האלטרנטיבי היה ניתן לחוש כבר בשניות הראשונות של ההופעה שלהם. הקהל נהר בהמוניו ונדחס במהירות לכיוון הבמה והצפיפות הורגשה היטב בניגוד להופעה של ג'רי. כבר ברגע זה לא היה שום מקום לספק. ביתן 1 הוא "מגרש הבית" של ה- "Pixies". הקהל שלהם שלט במתחם ולאחר קטע הפתיחה האינסטרומנטאלי "Cecilia Ann" ניתן היה גם לשמוע את זה. זה התחיל עם "St. Nazaire" מהאלבום "Beneath The Eyrie" שיצא בשנת 2019. הקהל פשוט שאג את מילות השיר שאינו אחת "מהקלאסיקות" של הלהקה באופן שלא הותיר מקום לספק. האולם מלא בקהל חם של מעריצי "פיקסיז" אדוקים שבאו לטרוף את ההופעה. הלהקה נגנה סטליסט מושלם של 33 שירים שכללו את הקלאסיקות מכל התקופות. החל מאלבומי המופת "Surfer Rosa", "Doolittle", "Bossanova", "Trompe le Monde" מתקופת ההרכב הקלאסי שכלל גם את Kim Deal ועד לסינגל המצוין האחרון "Human Crime" ששוחרר לפני כארבעה חודשים ואפילו את הקאבר המעניין "Winterlong" במקור של Neil Young, ולקוח מאלבום הבי-סיידס של הלהקה. כמעט שעתיים של הופעה בה הלהקה לא עצרה לרגע, אפילו לא לאמירת "שלום" או "תודה. כל השירים הגדולים היו שם. חגיגה אדירה של כל הטוב שיש בלהקה המשפיעה הזאת: "Wave of Mutilation", "Monkey Gone to Heaven", "Here Comes Your Man", "Where Is My Mind?", "Bone Machine ועוד שמרו על הקהל חם ומשולהב לאורכה של כל ההופעה כשהוא מדקלם את כל מילות השירים יחד עם Black Francis וחבורתו המשומנת. היה מדהים לראות את המתופף David Lovering והגיטריסט Joey Santiago שהינם בשנות ה- 60 לחייהם (טוב סנטיאגו קצת פחות) חולקים את הבמה עם הבסיסטית הצעירה שבחבורה Paz Lenchantin ושומרים על אנרגיות מטורפות לכל אורך ההופעה, עד לממתק האדיר שסיים אותה - "Debaser", וכל זאת למרות ה"פוזה" של הלהקה וההתעקשות שלא לא להוציא אפילו מילה אחת במהלך כל ההופעה. לסיכום, אין מה להוסיף, היה פשוט "Gigantic". מצפים לעוד כאלה... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 11 ליולי, 2005 הוציא Tony Iommi לאור את אלבום הסולו השני שלו "Fused". הפרויקט המיוחד הזה של איומי, נוצר בשיתוף פעולה מלא עם הסולן/בסיסט Glenn Hughes (שגם קיבל קרדיט על העטיפה) ועם המתופף Kenny Aronoff. הוא מסמן את השותפות השלישית של איומי אם יוז וממחיש את היכולות המוזיקליות המשולבות שלהם. אז איך הכל התחיל? שיתוף הפעולה הראשון של Tony Iommi עם Glenn Hughes היה באלבום "Seventh Star" של "Black Sabbath" משנת 1986 . בהמשך, בשנת 1996 השניים הקליטו חומרים חדשים, שנגנזו כשאיומי התאחד עם "Black Sabbath". חומר זה שוחרר רשמית בשנת 2004 תחת האלבום "The 1996 DEP Sessions". בעקבות ההתעוררות הזו של שחרור החומרים הישנים, החליטו איומי ויוז ליצור אלבום חדש, וכתוצאה מכך יצא "Fused" שנה לאחר מכן. יחד עם מתופף הסשנים Kenny Aronoff, כיוונו איומי ויוזו לסאונד כבד יותר בהשוואה ל"DEP Sessions" שהיה מבוסס יותר על מלודיה. המפיק המשותף Bob Marlette, השתתף בכתיבת כל השירים יחד עם איומי ויוז, ותרם גם נגינה על קלידים ובס. החל מהרצועה הפותחת "Dopamine", האלבום שואב את המאזינים לנוף סאונד כבד, צפוף ועם זאת אטמוספרי. סגנון הריפים הכבד של Tony Iommi שלא ניתן לטעות בו נמצא בפרונט של המיקס וההפקה, עם צלילי גיטרה עבים ומנסרים שמניעים את המוזיקה קדימה. ההפקה עם זאת, היא חדשנית ונושכת, היא שומרת על האנרגיה הגולמית שמגדירה את עבודתו של איומי, ויוצרת שילוב מושלם של כבדות מהאסכולה הישנה עם פוליש עכשווי. השלישייה השיגה את מטרתה ליצור אלבום כבד יותר, מונע ריפים, וזה ניכר היטב ברצועות כמו "Face Your Fear", "The Spell", "What You're Living For" עם הקצב המתגלגל והמלודיות המדבקות, בהן הכימיה ההדוקה ניכרת בין השלושה. מעניין לציין שהרצועות הטובות ביותר באלבום הן דווקא אלה שבהן הלחן והמלודיה זורחים, כמו "Grace" עם הלחן המדבק שהופך לפזמון עוצמתי וכבד ו- "Deep Inside His Shell" - עוד רצועה שעוסקת בנושאים של בידוד ופגיעות ובה המלודיה חומקת פנימה, ומספקת ניגוד לריפים הכבדים יותר של איומי. האלבום מסתיים בנימה אפית עם הבלוז בן עשר הדקות "I Go Insane", שכולל שירה מרגשת ומלאת נשמה של יוז, ריפים כבדים של איומי ותיפוף עוצמתי של קני. הרצועה הזו מגלמת בתוכה את המהות של "Fused", ומסיימת את האלבום בצורה מושלמת. גלן יוז, הנודע בעבודתו עם "Deep Purple" ו-"Trapeze", מביא ביצועים ווקאליים דינמיים לאלבום. הקול שלו, שמשלב מלודיה ועוצמה עזה, משלים את עבודת הגיטרה האפלה של איומי. הטווח הווקאלי הרחב שלו ניכר כבר ברצועה השנייה של האלבום "Wasted Again" בו הוא עולה לגבהים מטורפים ויורד לתהומות אפלים. המילים לאורך "Fused" מתעמקות בנושאים של מאבק אישי, התבוננות פנימית וחוסן, ומוסיפות עומק רגשי לריפים הכבדים ולמקצבים הרועמים. האלבום "Fused" כולל גם כמה רצועות בונוס שמציעות עומק נוסף לאלבום. "Let It Down Easy" זמין כרצועת בונוס ביפן, "The Innocence" כרצועת בונוס של "iTunes", ו- "Slip Away" כרצועת בונוס של "Real.com". הקטעים הללו מספקים תובנה נוספת על תהליך היצירה של השלישייה ומוסיפים גיוון לנוף הסאונד העשיר ממילא של האלבום. לסיכום, ממש כמו השם שלו "Fused" משלב בין ריפים עוצמתיים, למלודיות נעימות ושירה מרגשת, מה שהופך אותו לאלבום חובה עבור מעריצי הריפים הכבדים של Tony Iommi ושל השירה העוצמתית של Glenn Hughes. להאזנה: YouTube, Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא היה חבר בלהקת "Bon Jovi" במשך 30 שנה, במהלכן היה שותף לכתיבת מרבית שיריה, הוא יכול לגרום לגיטרה לדבר והוא שר לא רע בכלל, קוראים לו Richie Sambora והוא חוגג היום יומהולדת, אז בואו נספר עליו 40 עובדות מעניינות: (Photo: amazon.com) 1. הוא נולד ב- 11 ביולי 1959 בניו ג'רזי בשם Richard Stephen Sambora. 2. הוריו ממוצא פולני העניקו לו בילדותו חינוך קתולי. 3. סמבורה הוא עיוור לצבעים אדום ירוק וחום. 4. כלי הנגינה הראשון עליו החל לנגן בגיל 6 היה אקורדיון. 5. בגיל 12 בעקבות מותו של Jimi Hendrix, החל סמבורה לנגן בגיטרה. 6. סמבורה מנגן על כלים נוספים. בס, פסנתר, סקסופון, תופים ועוד. 7. סמבורה הושפע בצעירותו מבלוז ומרוקנרול. האומנים שהכי השפיעו עליו באותה תקופה היו בין היתר, Eric Clapton, Jimi Hendrix, Jeff Beck, Johnny Winter ו- Jimmy Page. 8. בהמשך הוא גם הושפע מ- Janis Joplin ו- Stevie Ray Vaughan והתעניין במוזיקה ספרדית וקלאסית. 9. ההרכב הראשון עימו שחרר בשנת 1982 אלבום בשם "Lessons," היה "Message". (Photo: discogs.com) 10. בהמשך היה חלק מההרכבים "Mercy", "Duke Williams & the Extremes" ו- "Richie Sambora & Friends", כאשר בתחילת שנות השמונים הם אפילו חיממו את Joe Cocker. 11. כבר בגיל 19 התגלה החוש העסקי שלו כאשר הוא הפך לבעלים של מועדון בניו ג'רסי ולבעליה של חברת תקליטים קטנה. 12. בשנת 1983 נכשל סמבורה באודישן ללהקת Kiss כמחליפו של Ace Frehley. 13. באותה שנה הוא החליף את הגיטריסט Dave Sabo בלהקתו של Bon Jovi. סאבו יקים בהמשך את ההרכב "Skid Row". 14. בינואר 1984 שחררו Bon Jovi את אלבומם הראשון - Bon Jovi. כבר באלבום זה התגלה סמבורה ככותב העיקרי יחד עם הזמר Jon Bon Jovi, איתו הוא כתב כמחצית משירי האלבום. 15. שיתוף הפעולה עם ג'ון בון ג'ובי בכתיבת השירים ילך וישתכלל, ויגיע לנקודת שיא ראשונה כבר באלבומה השלישי של הלהקה "Slippery When Wet" ששוחרר בשנת 1986. 16. האלבום יהפוך עד מהרה לאלבום הנמכר ביותר בשנת 1987, כשהוא דוחק מהפיסגה את "Appetite For Destruction" של גאנז, Joshua Tree של "U2" והאלבום "Bad" של מייקל ג'קסון. 17. זה גם האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד היום, לא מעט גם בזכותו של ריצ'י סמבורה אשר שכנע את Jon Bon Jovi לכלול את השיר "Livin' on a Prayer" באלבום. ג'ון בון ג'ובי הרגיש שהוא לא מספיק טוב אך Richie Sambora האמין שהוא יהיה להיט ענק והוא אכן צדק. 18. 4 שבועות בלבד לאחר סיום סיבוב ההופעות של האלבום "Slippery When Wet" נכנסה הלהקה להקליט את אלבומה הרביעי "New Jersey", אשר שוחרר בשנת 1988. רי'צי וג'ון לא יכלו לחכות, הם היו נחושים להקליט אלבום חדש שיוכיח שהם מסוגלים לייצר עוד סוללת להיטים בלתי מתפשרת. 19. הם חוו פרץ מדהים של יצירה כאשר כתבו לא פחות מ- 34 שירים לאלבום. בסופו של דבר השניים יצרו מתוכם 17 דמואים, כאשר 12 מהם נבחרו לאלבום. 20. האלבום הזה הפך כבר את הלהקה ללהקת איצטדיונים עם סוללה בלתי נתפסת של להיטים. זה אלבום ה- Hard Rock היחיד בעולם שהכניס 5 סינגלים לעשרת המקומות הראשונים במצעד בילבורד 100. 21. הוא גם האלבום הראשון של להקה אמריקאית שיצא ב- USSR, ע"י חברת תקליטים מקומית בשם Melodiya. 22. הסינגל השלישי "I’ll Be There For you" והחמישי "Livin In Sin" הן שתי בלדות להן ריצ'י יצק את אהבתו המוקדמת למוזיקת הבלוז. 23. בשנת 1991 יוכל ריצ'י לפתח את האהבה הזאת לבלוז עם אלבום הסולו הראשון שלו "Stranger in This Town". באלבום יתארח בין היתר Eric Clapton. 24. בשנת 1992 שחרר סמבורה יחד עם בון ג'ובי את אלבומה החמישי והמצליח "Keep the Faith". האלבום כלל שינוי במראה ובסגנון של הלהקה, אשר התבטא בין היתר בבלדות פסנתר עם סולואים אפיים וארוכים של סמבורה. 25. בשנת 1995 שחררה הלהקה את האלבום המצויין "These Days". סמבורה וג'ון כתתבו לאלבום מספר אדיר של 40 שירים מתוכם נבחרו רק 12. 26. שיר הפתיחה של האלבום - "Hey God" הושפע ממקרה בו סמבורה צפה מחלון הלימו שלו בהומלס שגר בתוך קופסת קרטון. הוא חש רגשות אשם וסיפר ל- Jon Bon Jovi על המקרה והשניים כתבו על כך את השיר. 27. בשנת 1998 שחרר סמבורה את אלבום הסולו השני שלו "Undiscovered Soul". 28. בשנת 2000 הוא שחרר יחד עם "בון ג'ובי" את אלבומם השביעי והמצליח "Crush". 29. מהאלבום שוחררו 3 סינגלים, המצליח מביניהם, איך לא ? הוא "It's My Life". אשר מתכתב עם הלהיט של הלהקה משנת 1986 - "Livin' On A Prayer", בו מופיעים גם טומי וג'ינה. בשני השירים ריצ'י סמבורה משתמש באפקט הגיטרה talkbox שמיצר את צליל הגיטרה המדברת. 30. השנים הבאות לא היו שנים טובות עבור ריצ'י. למרות שהוא המשיך ליצור ולשחרר אלבומים טובים יחד עם Bon" Jovi", הרי שמבחינה אישית הוא הלך והתדרדר. 31. ביוני 2007 הוא הכריז כי הוא נכנס למתקן גמילה ידוע בלוס אנג'לס לטיפול באלכוהוליזם. 32. במרץ 2008 הוא נעצר בעוון נהיגה בשכרות בקליפורניה. 33. באפריל 2011 הוא החליט שוב להיכנס למכון גמילה, ועקב כך נאלץ להיעדר משלוש עשרה הופעות של "בון ג'ובי". 34. בין לבין בשנת 2009 נכנס סמבורה יחד עם בון ג'ובי להיכל התהילה של כותבי השירים. 35. בספטמבר 2012, כמעט 14 שנים לאחר אלבום הסולו הקודם שלו, הודיע ריצ'י סמבורה על הוצאת אלבומו השלישי "Aftermath of The Lowdown". האלבום הופק על ידי מפיק האלבומים "Crush" ו- "Bounce" של בון ג'ובי. (Photo: Joseph Llanes) 36. באפריל 2013, הודיע סמבורה כי הוא עוזב את בון ג'ובי בשל נסיבות אישיות שלא פורטו. השמועות סיפרו שסמבורה פוטר מהלהקה אך ריצ'י ובון ג'ובי הכחישו אותן. 37. מיד לאחר עזיבתו, בשנת 2013, שחרר סמבורה את הסינגל "Come Back As Me". 38. בשנת 2015 הוא החל בשיתוף פעולה מוזיקלי עם מי שהיתה חברתו - הגיטריסטים והיוצרת Orianthi. השניים כינו את הפרוייקט RSO ובשנת 2017, לאחר שיצאו לסיבוב הופעות משותף, הם שחררו EP בשם "Rise". בהמשך אותה שנה הם שחררו EP נוסף בשם Making History. 39. רשימת האקסיות של ריצ' סמבורה ארוכה ואיכותית, ביניהן ניתן למצוא את Claudia Schiffer, Lita Ford, Cher, Heather Locklear, Denise Richards ועוד ועוד... 40. בשנת 2018 נכנס סמבורה יחד עם "Bon Jovi" להיכל התהילה של הרוקנרול. סמבורה הופיע במהלך הטקס יחד עם חברי להקתו לשעבר. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם כמה עובדות מעניינות על מוזיקאי הרוק הקנדי Kim Mitchell: (Photo: Kim Mitchell Facebook page) = הוא נולד ב-10 ביולי 1952 בסרניה, אונטריו, קנדה. שמו המלא הוא Joseph Kim Mitchell. = אחד מזכרונות הילדות המוקדמים ביותר של מיטשל הוא כשהוא יושב על ברכיו של אביו וצופה בהופעתו הראשונה של אלביס פרסלי בתוכנית של אד סאליבן. = להקת התיכון של מיטשל זכתה לחמם את להקת "The MC5" האגדית אותה מיטשל העריץ. = בשנת 1969, בגיל 17, עבר מיטשל לטורונטו, שם ניגן עם מספר להקות בבארים בעיר, ותוך כדי שיפר את ביצועי הגיטרה שלו בלימוד עם Tony Bradan הנודע. = בהמשך טס מיטשל לאי היווני רודוס, שם ניגן בגיטרה עם להקה יוונית שליוותה זמר שכינה את עצמו "טום ג'ונס היווני". = לאחר תקופה קצרה ביוון, הוא חזר לטורונטו ובשנת 1972 הקים את "Max Webster" עם הקלידן Terry Watkinson, הבסיסט Mike Tilka, והמתופף Paul Kersey. התמלילן Pye Dubois הצטרף ככותב המילים הראשי של הלהקה (אם שמו מוכר לכם, הרי שהוא חיבר יחד עם Neil Peart את המילים לשיר "Tom Sawyer" של להקת "Rush"). = בשנת 1976 הוציאה "Max Webster" את אלבום הבכורה שלה הקרוי על שמה. האלבום הציג את הסאונד הייחודי שלהם וזכה לשבחי המבקרים. = בשנים 1977-1978 הוציאה "Max Webster" את "High Class in Borrowed Shoes" (1977) ואת "Mutiny Up My Sleeve" (1978), שניהם הגיעו למעמד אלבום זהב בקנדה, עם מכירות של למעלה מ-50,000 עותקים. = להקת "Max Webster" היתה ידועה בהופעות החיות הממגנטות שלה, הרבה בזכות נוכחות הבמה האנרגטית והראוותנית של מיטשל. עובדה זו כמו גם החברות שלהם עם חברי להקת "Rush" שמוצאה אף הוא בטורונטו, הבטיחה להם להיות להקת החימום של "Rush" בסיבוב ההופעות שלה משנת 1977. = בשנת 1979 האלבום "A Million Vacations" של "Max Webster" הגיע לפלטינה בקנדה, והסינגל שלהם "Paradise Skies" הגיע למקום ה-43 במצעד הסינגלים הבריטי. הם גם הוציאו את אלבום ההופעה "Live Magnetic Air". = בשנת 1980 "Max Webster" הוציא את אלבומם החמישי "Universal Juveniles". באחד מהשירים באלבום - "Battle Scar" מתארחת להקת "Rush". = עקב לחצים פנימיים ושינויים בהרכב, פירק מיטשל את Max Webster" בשנת 1981 ופתח בקריירת סולו. = בשנת 1982 הוציא מיטשל את EP הסולו הראשון שלו, "Kim Mitchell", שזיכה אותו בפרס Juno לסולן המבטיח ביותר של השנה בשנת 1983. = בשנת 1984 הוציא מיטשל את אלבום הסולו הראשון שלו באורך מלא, "Akimbo Alogo", שכלל את הסינגל "Go for Soda". זה היה השיר היחיד של מיטשל שהגיע למצעד הבילבורד הוט 100 בארצות הברית, והגיע למקום ה-12 במצעד הרוק של בילבורד. = בשנת 1984 מיטשל כתב והקליט את שיר הנושא לסיטקום "Hangin' In". = בשנת 1986 הוציא מיטשל את האלבום "Shakin' Like a Human Being", שכלל סינגלים פופולריים כמו "Patio Lanterns". האלבום מכר למעלה מ-300,000 עותקים וקיבל את פרס Juno לאלבום השנה בשנת 1987. = בשנת 1989 הוציא מיטשל את האלבום "Rockland", שזיכה אותו בפרס Juno לזמר השנה ב-1990. האלבום הגיע למכירות של פלטינה כפולה בקנדה. = בשנת 1990 הוציא מיטשל לאור את אלבום ההופעה "I Am a Wild Party (Live)" שהצליח להעביר את האנרגיה המטורפת של ההופעות החיות שלו. האלבום מכר למעלה מ-100,000 עותקים. = בשנים 1992-1994 הוציא מיטשל את "Aural Fixations" (1992) ואת "Itch" (1994), האחרון ביניהם הגיע למקום ה-55 במצעד הקנדי. = בשנת 1995 אוסף "Greatest Hits" שלו הגיע למעמד פלטינה, והוא חזר להופיע עם "Max Webster". (Photo: The Observer) = בשנת 1999 הוציא מיטשל את האלבום "Kimosabe". = בשנת 2001 פרש מיטשל מהקלטות והחל להתמקד בכתיבת ג'ינגלים מסחריים. = בשנים 2004-2015 היה מיטשל תקליטן רדיו פופולרי בתחנת הרדיו המיתולוגית Q107 של טורונטו, שם הוא הנחה את תוכנית אחר הצהריים והקליט קטעי הדרכה בגיטרה. = בשנת 2007 הוא חזר מההפסקה אותה נטל, כדי להקליט את "Ain't Life Amazing" ובאותה שנה שימש כמופע חימום ל- "Def Leppard" באמפיתיאטרון מולסון שבטורונטו. = בשנת 2016 מיטשל עבר התקף לב, אך עבר ניתוח והמשיך להופיע. הוא זכה בפרס היוקרתי של המושל הכללי "Performing Arts Award" כהוקרה על תרומתו המשמעותית למוזיקה הקנדית. = בשנת 2019 הוציא מיטשל את "The Big Fantasize", אלבומו הראשון מזה למעלה מעשור. = בשנת 2020 מיטשל נכנס להיכל התהילה של כותבי השירים הקנדיים. = בשנת 2023 "Max Webster" נכנסו לשדרת התהילה של קנדה. = מיטשל שיתף פעולה עם אמנים ידועים, כולל חבריו הקנדים Alex Lifeson ו- Geddy Lee. = מיטשל הופיע גם בתוכניות טלוויזיה כמו: "Twitch City", "Puppets Who Kill", "Trailer Park Boys", "The Kids in the Haland" ו-"Miami Vice". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט, הזמר, המורה והיוצר המוכשר Rik Emmett חוגג היום יומהולדת!! (Photo: Rik Emmett - IMDb) חלקכם אולי לא מכירים אותו ולכן הכנו לכם פלייליסט של כמה דוגמאות שממחישות את הכישרון האדיר שלו, הן בשירה והן בנגינה על הגיטרה, כך שאתם מוזמנים לדלג לסוף הסיקור וכבר ללחוץ על הלינק. כגיטריסט, אין כמעט ז'אנר ש- Rik Emmett לא נגע בו. הארד רוק, הבי מטאל, פרוגרסיב, קלאסי, ספרדי, פלמנקו, ג'אז, בלוז, בלוגראס, מוזיקת עולם ועוד. למרות שהוא מגיע מרקע של הארד רוק ומוכר בעיקר בשל חברותו בפאוור טריו הקנדי "Triumph" יש לו קריירת סולו ענפה ומגוונת, בה הוא שיתף פעולה עם אומנים מכל גווני הקשת המוזיקלית ובמהלכה שחרר 13 אלבומי אולפן. כזמר, יש לו קול ייחודי עם מנעד מאוד רחב שמגיע לאוקטבות מאוד גבוהות ולעיתים גרם להשוואה לזמר Geddy Lee מלהקת "Rush", בפרט ששני הזמרים ניגנו בטריו קנדי שמקורו בטורונטו. הוא נולד בטורונטו קנדה ב- 10 ליולי 1953 בשם Richard Gordon Emmett. בצעירותו הקשיב ללהקות כמו "Yes", "King Crimson", "Gentle Giant" וגם לאומנים כמו James Taylor, Paul Simon. אחת הלהקות הראשונות שלו היתה "ACT III" עימה ניגן במועדונים בטורונטו בתחילת שנות השבעים. ללהקת "Triumph" הוא הצטרף בשנת 1975. ההופעה הראשונה שלו בתשלום עם ההרכב נערכה בספטמבר 1975 בתיכון "Simcoe". הוא שינה את שמו הפרטי מ- Rick ל- Rik בעקבות טעות של חברת התקליטים באלבום הראשון של "Triumph". ריק פשוט לא רצה להחזיר את כל האלבומים ששוחררו לתיקון ומצד שני גם לא רצה שהמעריצים יתבלבלו ולכן שינה את שמו בהתאם לטעות. אמט הביא עימו ללהקת "Triumph" השפעות קלאסיות ופרוגרסיב אש גיוונו מאוד את החומרים שהלהקה ייתרה בעיקר בראשית דרכה. את האלבום הראשון של הלהקה אשר נקרא בתחילה "Triumph" ובהמשך שונה ל- "In the Beginning" הוא שחרר איתה כבר בשנת 1976. ההכרה וההערכה של הלהקה הגיעה כבר באלבומה השני "Rock & Roll Machine" ששוחרר בשנת 1977. מאז שחרר Rik Emmett עם "Triumph" עוד 7 אלבומי אולפן עד שנת 1987. יחד עם Triumph זכה Emmett בארבעה פרסי Juno קנדי (המקבילה לגראמי) עבור להקת השנה. בשנת 1988 הוא יצא לקריירת הסולו שלו בה נגע כפי שציינו כמעט בכל סגנון מוזיקלי. בשנת 2005 הוא זכה בתואר גיטריסט השנה של "Smooth Jazz Award". בשנת 2007 הוא נכנס יחד עם "Triumph" להיכל התהילה של הרוק הקנדי. מעבר להיותו גיטריסט, זמר ויוצר, Rik Emmett הוא גם מורה למוזיקה בקולג' "Humber" שבטורונטו. בנוסף, הוא גם כתב מאמרים למגזין "Guitar Player" ומאייר קריקטורות בנושאי מוזיקה למגזין "Hit Parader". בשנת 2016 שחרר אלבום יחד עם להקתו "RESolution9". האלבום שנקרא "RES9" מייצר מיני איחוד עם שני חברי להקתו Triumph, ומתארחים בו גם Alex Lifeson מלהקת "Rush" ו- James LaBrie מלהקת "Dream Theater". בשנת 2019 התאחד ריק עם חברי להקתו "Triumph" להופעה אחת שנערכה מול מקורבים ומעריצים ברי מזל של הלהקה. המופע הה כמו גם סיפורה של הלהקה מוצגים בסרט הדוקומנטרי "Rock & Roll Machine" שיצא לאור בשנת 2021. להאזנה לפלייליסט שערכנו עבורכם ומייצג באופן חלקי את יכולותיו המדהימות של Rik Emmett, כנסו לקישור: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 10 ליולי 2007 ביצעה "The Smashing Pumpkins" "מיני קאמבק", 7 שנים לאחר פירוקה, עם האלבום "Zeitgeist" אלבום האולפן השביעי שלה. האם זה באמת ראוי להיקרא "קאמבק"? הישארו איתנו ותגלו... הכל התחיל ב- 2 לדצמבר 2000 עת "הדלעות" עלו על במת "The Metro" בשיקגו, כדי לבצע את המופע האחרון שלהם. זה היה אירוע מתוכנן להפליא. המיקום נבחר בקפידה, שכן זהו בדיוק המקום שבו הכל התחיל 12 שנים קודם לכן. על במה זו ביצעה הלהקה את הופעתה הראשונה אי פעם. ברי המזל שבקהל זכו לצפות במופע בן ארבע וחצי (!!) שעות, במהלכו נוגנו 35 קטעים הקריירה הקצרה אך מוארת של הלהקה. הקהל אף זכה לקבל 2 מתנות נוספות. הקלטה של ההופעה הראשונה של הלהקה שנערכה על אותה במה - "Live at Cabaret Metro 10-5-88" והעתק מהסינגל האחרון שהלהקה הקליטה ושחררה במיוחד לכבוד המאורע ונקרא "Untitled", שגם זכה לקליפ עם קטעי וידאו ותמונות מכל התקופות של הלהקה. זה היה ערב שמח-עצוב בו הלהקה חגגה את הרפרטואר האדיר שלה במופע אחרון ובלתי נשכח. ה"פירוק" הזה לא נמשך הרבה זמן. בשנת 2001 שחררה הלהקה את אלבום האוסף המצוין "Rotten Apples", כאשר במקביל הקימו Billy Corgan ו- Jimmy Chamberlin את הסופרגרופ "Zwan", אשר בשנת 2003 שחרר את אלבומו היחיד "Mary Star of the Sea". גם לאחר פירוקה של "Zwan" המשיכו קורגן וצ'מברלין לשתף פעולה, כאשר קורגן מתארח באלבום "Life Begins Again" משנת 2005, של הפרויקט הצדדי של צ'מברלין "Jimmy Chamberlin Complex", וצ'מרלין גומל לקורגן בהופעת אורח משלו באלבום הסולו הראשון של קורגן "TheFutureEmbrace" ששוחרר באותה שנה. ביום בו שוחרר אלבום הסולו "TheFutureEmbrace" בשנת 2005, יצא קורגן בהודעה לתקשורת לפיה הוא "מחייה" מחדש את "The Smashing Pumpkins". במקביל Jimmy Chamberlin מודיע כי הוא מצטרף ללהקה, כאשר השניים מתחילים כבר מתחילים לעבוד על אלבום ה"איחוד". למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי לדעתנו זה לא ממש איחוד. ראשית, האיחוד לא כלל את הגיטריסט James Iha והבסיסטית D'arcy Wretzky. שנית, קורגן וצ'מברלין שעבדו לבד על האלבום לא ממש נפרדו בארבע השנים מאז מופע הפרידה ועד תחילת העבודה על האלבום. ובכל זאת, כל אלבום שכולל את שיתוף הפעולה של השניים הוא חגיגה מוזיקלית, גם האלבום הזה שנחשב לבין "החלשים" ברפרטואר של הלהקה. כל השירים באלבום נכתבו על-ידי קורגן. בהיעדר יתר החברים החליטו קורגן וצ'מברלין לנגן על כל הכלים בעצמם, באופן בלעדי וללא כל סיוע מבחוץ, דבר שלא היה ממש רחוק מאופן הקלטת יתר אלבומי הלהקה, בהם קורגן הפרפקציוניסט נהג לחזור ולבצע לא פעם את תפקידי הנגינה של חבריו הלהקה. לרגל המאורע, החליטו קורגן וצ'מברלין להקליט את האלבום "לייב" בצורה אנלוגית ישירות לסליל הקלטה, ללא עריכה, ללא קליקים וללא העלאות. הדבר יצר להם בעיה קשה למצוא מפיק שיסכים לעבוד בצורה המיושנת הזאת, עד שפגשו את המפיק הדגול Roy Thomas Baker, שבין היתר היה אחראי להפקות של אלבומי המופת של "Queen" משנות השבעים ועבד עם כל-כך הרבה אומנים ולהקות כמו: Free", "Nazareth", "Journey, "Foreigner", "Mötley Crüe", Ozzy Osbourne, Alice Cooper ועוד... כדי להשלים את אווירת ה"רטרו" הנוסטלגית בחרה הלהקה להקליט את האלבום באולפן הביתי של Kerry Brown - בעלה לשעבר של D'arcy Wretzky, על אותו טייפ 24 ערוצים עליו הוקלט האלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness". ואם בכך לא די, אז המפיק בייקר העיד שגם תהליך המיקס לאלבום היה ממש שונה. הוא ציין שלא התערב בכפתורי הווליום של הערוצים בצורה מדורגת. זה היה או "On" או "Off", או שהערוץ בפנים או שהוא בחוץ. מבחינת התוכן, זה אחד האלבומים היותר כבדים של הלהקה. קורגן ציין שהוא רצה לכתוב אלבום עם הרבה אנרגיה משהו שידמה לאלבום הבכורה "Gish" מבחינת הגישה. צ'מברין התייחס לתיפוף האגרסיבי שלו באלבום הזה ואמר שהוא חושב שהעולם מוכן לאלבום עם "ביצים". התיפוף האגרסיבי והריפים הכבדים משתקפים היטב כבר מקטע הפתיחה "Doomsday Clock" שליווה גם את פסקול הסרט "Transformers" ששוחרר באותה שנה. שיר עוצמתי וסוחף שלדעתנו לא קיבל את המקום הראוי לו ברפרטואר האדיר של הלהקה. לא יודעים להסביר למה, אבל הריפים בשיר הזה ובשיר "Tarantula" שלח אותנו למחוזות ה"סטונר" רוק של "Black Sabbath" ודומיה משנות השבעים. מעניין לציין ש- "Tarantula" - הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום הוא סוג של הומאז' של קורגן ללהקת "Scorpions", עימה שיתף פעולה בשיר "The Cross" מהאלבום "Humanity: Hour I" ששוחרר בשנת 2007. במהלך הופעת הלהקה שנערכה בברלין ב- 5 ליוני 2007 ציין קורגן כי "Tarantula" (עכביש ארסי) נקרא כך לכבוד להקת "Scorpions" וכי האינטרו והאאוטרו של השיר נכתבו בהשראת השיר "Dark Lady" של "העקרבים", וכי את הסולו כתב תוך מחשבה כיצד אולי הגיטריסט Uli Jon Roth יכול היה לנגן אותו. קורגן וצ'מברלין מאמינים שהשיר מגלם בתוכו את המוזיקה שהאזינו לה כל חייהם, במיוחד "Scorpions" ו- "UFO". קורגן ציין שהסינגל השני "That's the Way (My Love Is)" נשמע בתחילה כמו אאוטייק מהאלבום "Mellon Collie and the Infinite Sadness" אבל הוא הואט וקיבל קצב תופים שונה שהרחיק אותו מימי "המלנכוליה". למרות הכבדות והאגרסיביות היחסית של האלבום עליה הצהירו קורגן וצ'מברלין, ניתן למצוא כאן גם קטעים יותר רכים ומרגשים כמו "Neverlost" ו- "Pomp And Circumstances", שירים משופעי סינתסייזרים מימי "Adore" כמו "For God and Country", שירים יותר מלודיים כמו "7 Shades of Black" ו- "Starz" שהשירה שלו במהלך הבתים הזכירה לנו את "The Thing That Should Not Be" של "Metallica" וכמובן גם קצת פסיכדליה פרוגרסיבית עם "United States" שנושק ל- 10 דקות. הביקורות על האלבום היו מעורבות. היו כאלה שקטלו, כמו "Allmusic" שהעניק לו 2 מתוך 5 כוכבים ולעומתם היו שהיללו כמו מגזין הרולינג סטון שהעניק לאלבום 4 מתוך 5 כוכבים. הנטיה שלנו קרובה יותר לזו של "הרולינג סטון", אנחנו חושבים שמדובר באלבום טוב שלא היה ראוי לביקורות הצוננות שניתנו לו. הואיל והאלבום לא נמצא בפלטפורמות הסטרימינג, הכנו פלייליסט "Youtube" במיוחד עבורכם: לחצו כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על אחד מהזמרים האהובים עלינו ביותר - Ronnie James Dio. (Photo: Richard E. Aaron) רוני הוא ללא ספק בעל אחד מהקולות הגדולים, והייחודיים בעולם המטאל, זמר, כותב ומלחין אגדי, החתום על כמות אדירה של יצירות מופת. מי שהיה חבר בכל-כך הרבה הרכבים גדולים כמו: Rainbow", "ELF", "Black Sabbath", "Dio", "Heaven & Hell ואשר היה חלק מעוד עשרות שיתופי פעולה אחרים. האיש שהעלה את הפופולריות של סימן "הקרניים" המפורסם (Metal Horns Trademark) והפיכתו לסמל של כל אוהדי המטאל וההארד רוק למיניהם. אז לכבודו של האיש ואגדת המטאל, כתבנו 50 עובדות מעניינות עליו, והכנו לכם גם פלייליסט של מיטב הרגעים הגדולים שלו במהלך כ- 50 שנות קריירה מפוארת, המסודר באופן כרונולוגי. 1. הוא נולד ב- 10 ליולי 1942 בעיר פורטסמות', ניו המפשיר בארה"ב בשם Ronald James Padavona. 2. כבן יחיד להורים ממוצא איטלקי הוא הרבה להאזין בילדותו לאופרה והושפע מאוד מזמר האופרה הטנור Mario Lanza. 3. כבר בגיל 5 הוא החל ללמוד לנגן בחצוצרה, אך בהמשך למד גם לנגן על קרן צרפתית ועל גיטרה בס. 4. את להקתו הראשונה הוא הקים בשנת 1957, בעודו בתיכון "The Vegas Kings", בהמשך הלהקה שינתה את שמה ל- "Ronnie and the Rumblers" ול- "Ronnie and the Red Caps". רוני ניגן בהרכב בחצוצרה, בגיטרה בס וגם שר. (Photo: Sleazeroxx.com) 5. בשנת 1960 הוא סיים את לימודי התיכון וקיבל מילגה מבית הספר היוקרתי למוזיקה Juilliard. רוני העדיף להתמקד במוסיקת רוק ווויתר על המילגה. 6. בהמשך החל רוני ללמוד רוקחות באוניברסיטת בופאלו אך הוא פרש לאחר שנתיים כדי להתמקד במוזיקה ובהרכב "Ronnie and the Red Caps". 7. רוני מעולם לא קיבל שיעורי פיתוח קול הוא פשוט אימן את עצמו באמצעות טכניקות נשימה אותן רכש במהלך הנגינה על חצוצרה. 8. את השם Dio רוני אימץ לראשונה בשנת 1960. זה היה במהלך הקלטת הסינגל השני של הלהקה. בהמשך הלהקה תשנה שוב את שמה ל- "Ronnie Dio and the Prophets". 9. הדעות חלוקות באשר לסיבה בגינה רוני הוסיף את הכינוי Dio לשמו. יש הגורסים שהשם הושאל מחבר המאפיה האיטלקית בארה"ב Johnny Dio, אחרים גורסים שסבתו של רוני ציינה שיש לו "מתת אל" (Dio באיטלקית = God), ולכן הוא צריך להוסיף את הכינוי לשמו. 10. הלהקה המשיכה תוך שינוי הרכבים מינורי עד שבשנת 1967 שונה שמה ל- "The Electric Elves" ובהמשך ל- "The Elves". 11. האלבום הראשון של ההרכב שוחרר בשנת 1972 תחת השם "ELF", דיו שר, ניגן בגיטרת בס והשתתף בכתיבת כל השירים. (Photo: Pinterest.es) 12. בהמשך שחררה הלהקה עוד שני אלבומים "Carolina County Ball" משנת 1974 ו- "Trying to Burn the Sun" משנת 1975. דיו התמקד שם כבר בשירה כשהוא זונח את עמדת הבס. 13. החל משנת 1972, הפכה ELF למופע הפותח הכמעט קבוע של "Deep Purple" וכך נוצר הקשר הראשוני בין דיו לבין יתר חברי "דיפ פרפל" ובראשם Roger Glover ו- Ritchie Blackmore. 14. קשר זה ייצור את שיתוף הפעולה הראשון של דיו עם חברי "דיפ פרפל", כאשר בשנת 1974 הוא מתארח באלבום הסולו הראשון של Roger Glover שנקרא: - "The Butterfly Ball and the Grasshopper's Feast". 15. בפברואר 1975 בלקמור עוזב את "דיפ פרפל" וחובר אל Ronnie James Dio, ממנו התרשם מאוד שעה שחימם יחד עם להקתו "ELF" את "דיפ פרפל". השניים מתחילים להרכיב את ההרכב הראשון של להקת "Rainbow", אשר היה מבוסס כולו על חברי להקת "ELF" (מינוס הגיטריסט כמובן). 16. יחד עם ההרכב הזה מקליטים דיו ובלקמור את אלבום הבכורה המדהים "Ritchie Blackmore's Rainbow". דיו השתתף בכתיבת כל השירים באלבום למעט שתי גירסאות הכיסוי. 17. בהמשך משחרר דיו יחד עם בלקמור וריינבו עוד שני אלבומי אולפן מעולים, "Rising" משנת 1976 ו- "Long Live Rock 'n' Roll" משנת 1978, כאשר בתווך משוחרר אלבום ההופעה "On Stage" בשנת 1977. 18. בשנת 1978 מתארח דיו באלבום הסולו השני של David Coverdale שנקרא "Northwinds". 19. בשנת 1979 ולאחר 3 אלבומים מצליחים עם "Rainbow" עוזב Ronnie James Dio את הלהקה כשהיא בשיאה, וזאת בשל חילוקי דעות אומנותיים עם בלקמור, אשר ביקש לקחת את הלהקה לכיוון מסחרי יותר. 20. באותה שנה מפטרת "Black Sabbath" את Ozzy Osbourne ובתו של אמרגן הלהקה, שרון ארדן (שבהמשך תהפוך לשרון אוסבורן), מציעה לחברי סבאת' לשתף פעולה עם דיו. 21. כבר במפגש הראשון של דיו עם Tony Iommi נכתב השיר "Children Of The Sea" אחד הגדולים של "סאבאת'" בכל תקופותיה. 22. טוני איומי תיאר את תהליך הכתיבה עם דיו כשונה, חדשני ומרענן. בעוד שאוזי נהג לשיר יחד עם הריף עצמו, דיו אילתר במלודיות סביב הריף, וזה גרם לטוני איומי לפתוח את עיניו לאפשרויות מוזיקליות חדשות. 23. האלבום הראשון של דיו עם בלאק סאבאת' "Heaven and Hell" שוחרר בשנת 1980 וזכה לביקורות מצוייניות. דיו הצליח להפיח רוח חדשה בלהקה ולהביא לתחייתה המחודשת, אך האתגר הגדול שלו היה להיכנס לנעליו הגדולות של אוזי ולכבוש את גם ליבם של המעריצים האדוקים של הלהקה. 24. כחלק מהליך "הכיבוש" של דיו את לב המעריצים הוא היה זקוק לסימן היכר משלו. אוזי נהג להשתמש בהופעות בסימן ה- V באצבעות ידיו. רוני היה זקוק לסימן משלו אבל הוא לא יכול היה להיראות כמו קודמו ולכן הוא בחר בסימן בו סבתו האיטלקית נהגה להשתמש לסילוק "עין רעה" – סימן הקרניים הידוע היום כ"קרני המטאל". 25. בשנת 1980 מארח דיו באלבום הסולו הראשון של הגיטריסט Kerry Livgren הידוע בין היתר מלהקת "Kansas". 26. בשנת 1982 משחרר דיו יחד עם בלאק סאבאת' את "Mob rules" האלבום השני והאחרון שלו עם הלהקה עד האיחוד עשור לאחר מכן בשנת 1992 עם האלבום "Dehumanizer". מיד אחרי שחרור האלבום יחלו חיכוכים בין חברי הלהקה על רקע העובדה שדיו קיבל הצעה מחברת וורנר להוציא אלבום סולו. 27. חיכוכים אלה ילכו ויתעצמו במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" ובשיאם יעזבו דיו והמתופף Vinny Appice את הלהקה ויקימו יחד עם הבסיסט Jimmy Bain חברו של דיו מלהקת "Rainbow" ועם גיטריסט, שהיה אז צעיר ולא מוכר – Vivian Campbell, את ההרכב Dio. 28. אלבום הבכורה הראשון של ההרכב Dio משוחרר בשנת 1983. "Holy Diver" מהווה אבן דרך בעולם המטאל והוא מציג לנו את יכולת הכתיבה והביצוע המדהימים של רוני דיו. 29. בהמשך ישחרר דיו עם ההרכב הנושא את שמו עוד 9 אלבומי אולפן, האחרון משנת 2004. 30. בשנת 1985 היה דיו שותף לפרוייקט הצדקה "Band Aid", אשר היו את תשובת עולם מטאל למופע ה- Live Aid מאותה שנה. דיו כותב לטובת הפרויקט את השיר "Stars" אשר בוצע על-ידי הרכב הסופרסטארים של עולם המטאל "Hear 'n Aid". 31. בת 1997 משתתף דיו באלבום הקאברים של Pat Boone אשר נקרא: "In a Metal Mood: No More Mr. Nice Guy". 32. בשנת 1999 הוא משתתף במופע של דיפ פרפל - "In Concert with The London Symphony Orchestra". 33. בשנת 2001 משחרר ההרכב "Tenacious D" את אלבום הבכורה שלו, הכולל שיר טריביוט לדיו שנקרא Dio. 34. דיו גם הופיע בתפקיד עצמו בסרט "Tenacious D in The Pick of Destiny" של ההרכב, אשר יצא בשנת 2006, ותרם את קולו לשיר "Kickapoo" מתוך הפסקול. 35. בשנת 2005 מילא דיו את תפקיד "Dr. X" באלבום הקונספט "Operation: Mindcrime II" של "Queensrÿche". דיו גם הופיע כאורח בהופעת הלהקה בה בוצעה אופרת הרוק. 36. באותה שנה הגיע דיו לישראל להופעה אחת שנערכה בגני התערוכה. 37. בשנת 2006 השתתף דיו באלבום "Gillan's Inn" של הזמר Ian Gillan. 38. באותה שנה השתתף דיו באלבום "Welcome to the Nightmare - an All-Star Salute to Alice Cooper" - אלבום הטריביוט ל- Alice Cooper, וביצע יחד עם סטיב לוקאתר את השיר "Welcome to My Nightmare". 39. עוד בשנת 2006 הצטרף דיו לחבריו מ"בלאק סבאת'", Tony Iommi, Geezer Butler ו- Vinny Appice. יחד הם מקליטים שלושה שירים חדשים לטובת אלבום אוסף של תקופת דיו בלהקה שנקרא: "Black Sabbath: The Dio Years". 40. שיתוף הפעולה הזה יצר תיאבון לחברי ההרכב אשר יצאו לסיבוב הופעות תחת שם ההרכב - "Heaven & Hell" – הקרוי על שם האלבום הראשון של דיו בתקופת "בלאק סבאת'". 41. בשנת 2008 השתתף דיו באלבום האוסף "We Wish You a Metal Xmas and a Headbanging New Year", וביצע את השיר "God Rest Ye Merry Gentlemen" יחד עם טוני איומי, רודי סרזו ו- Simon Wright. 42. באותה שנה התארח דיו באלבום "legacy" של הרכב הבנות "Girlschool". (Photo: CBSnews.com) 43. במקביל המשיך דיו בסיבוב ההופעות עם "Heaven & Hell" כשתוך כדי חברי הלהקה עובדים על אלבום האולפן הראשון שלהם תחת שם זה, אשר שוחרר בשנת 2009 ונקרא "The Devil You Know". 44. באותה שנה אובחן דיו כחולה בסרטן ושנה לאחר מכן הודיע ההרכב על ביטול סיבוב ההופעות. הופעתו האחרונה של דיו עם ההרכב נערכה ב- 29 לאוגוסט 2009. 45. באפריל 2010 קיבל דיו את פרס זמר מטאל הטוב ביותר של מגזין "רבולבר". זו היתה הופעתו האחרונה של דיו בציבור. 46. כחודש לאחר מכן ב- 16 למאי 2010 הלך דיו לעולמו והוא בן 67. 47. דיו נכנס להיכל התהילה של המטאל בשנת 2017. 48. בכל 50 שנות הקריירה שלו, דיו מעולם לא צרך סמים. 49. בשנת 2010 שחרר ההרכב "Jorn" אלבם טריביוט לכבודו של דיו אשר כלל בין היתר את השיר "Song For Ronnie James". 50. בשנת 2014 חלקו חברי קהילת המטאל כבוד אחרון לרוני ג'יימס דיו עם אלבום המחווה "Ronnie James Dio: This is Your Life". ועכשיו לפלייליסט שהכנו עבורכם ממיטב הרגעים הגדולים של דיו במהלך 40 שנות קריירה מפוארת, המסודר באופן כרונולוגי: לחצו כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא ידוע בטכניקה המוזיקלית פורצת הגבולות שלו ובנגינתו הייחודית. הוא זכה ב-12 פרסי גראמי והוא אחד מ-250 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים לפי המגזין ה"רולינג סטון". הנה כמה עובדות מעניינות על Jack White. (Photo: Fanart.TV) = הוא נולד ב-9 ביולי 1975 בדטרויט, מישיגן בשם John Anthony Gillis. הוא הצעיר מבין עשרה ילדים. = הוא גדל כקתולי והפך לנער כנסיה, מה שהעניק לו תפקיד ללא קרדיט בסרט "The Rosary Murders" משנת 1987. = התשוקה של ג'ק למוזיקה הייתה ברורה כבר מגיל צעיר. הוא התחיל לנגן בתופים בכיתה א' לאחר שמצא ערכת תופים בעליית הגג של הבית. = כמתופף, גיבוריו היו בין היתר Gene Krupa, Stewart Copeland, ו- Crow Smith. = מלבד התופים הוא ידוע בכישוריו בגיטרה, פסנתר וכלים שונים אחרים, מה שהופך אותו למוזיקאי רב תכליתי ודינמי. = בילדותו היה חובב מוזיקה קלאסית, אך בבית הספר היסודי החל להאזין ל- "the Doors", "Pink Floyd", "Led Zeppelin", ומאוחר יותר לבלוז ולרוק משנות ה-60 מוזיקה שתשפיע עליו בהמשך עם "the White Stripes". = ההופעה הראשונה של ג'ק הייתה כשהיה בן 19. הוא ניגן בתופים בלהקת האלט-קאנטרי "Goober & the Peas", מה שהניח את הבסיס לקריירה המוזיקלית הרב-תכליתית שלו. = כבוגר בתיכון, הוא פגש את Meg White. הם נישאו ב-21 בספטמבר 1996 וג'ק קיבל את שם המשפחה שלה באופן חוקי. = מג החלה ללמוד לנגן בתופים ב-1997 והשניים הקימו את הצמד "the White Stripes" עוד באותה שנה. הסגנון הגולמי, האנרגטי והאסתטיקה הוויזואלית הייחודית שלהם הביאו להם במהרה קהל מעריצים אדוק. = הצמד "the White Stripes" הוציא את אלבום הבכורה שלו "The White Stripes" בשנת 1999, אלבום שזכה לשבחי המבקרים ועזר לבסס את נוכחותם בסצנת המוזיקה. = אלבומה השלישי של הלהקה "White Blood Cells" משנת 2001 הביא להם הכרה רחבה, הודות לסינגלים כמו "Fell in Love with a Girl". = הפריצה הגדולה הגיעה עם אלבומם "Elephant" משנת 2003 הכולל את הלהיט "Seven Nation Army". האלבום זכה בגראמי עבור אלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטובה ביותר וביסס את מקומם בתולדות הרוק. = ג'ק עשה את הופעת הבכורה שלו בקולנוע בשנת 2003, בסרט "Cold Mountain", שם כיכב לצד ניקול קידמן וג'וד לאו. הוא התעניין יותר בחפצים ההיסטוריים על הסט מאשר בכוכבי הוליווד. = באותה שנה הוא ניהל מערכת יחסים קצרה עם השחקנית רנה זלווגר, אותה הכיר במהלך הצילומים של "Cold Mountain". באותו קיץ, בני הזוג היו בתאונת דרכים שבה ווייט שבר את האצבע השמאלית שלו, וכתוצאה מכך נאלץ לבטל הופעות. = בשנת 2005 הוא ייסד את "The Raconteurs", והוציא יחד איתם את אלבום הבכורה שלהם "Broken Boy Soldiers" בשנת 2006, תוך שהוא מפגין את כישרונותיו הרב-אינסטרומנטליים. = בשנת 2005 הוא כתב וביצע את הקטע "Love Is The Truth", לפרסומת של "קוקה קולה". = באותה שנה הוא הפיק את האלבום "Van Lear Rose", אלבום הקאמבק של אגדת הקאנטרי Loretta Lynn שזכה לשבחי המבקרים. = בשנת 2008 הקליט את "Another Way to Die", שיר הנושא של הסרט "Quantum of Solace" בסדרת "ג'יימס בונד", לצד Alicia Keys. = בשנת 2009 הקים את "The Dead Weather", שהוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Horehound". הלהקה, שנועדה בתחילה כפרויקט חד פעמי, התפתחה במהירות ללהקה פעילה. = באותה שנה הוא נטל חלק בסרט "It Might Get Loud", סרט שבו הוא, Jimmy Page ו- The Edge התיישבו לשיחות עמוקות על הגיטרה החשמלית ועל שיטות הנגינה השונות של כל אחד מהם. = בשנת 2011 "The White Stripes" התפרקו. = הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Blunderbuss", בשנת 2012. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200, וסימן התחלה מוצלחת לקריירת הסולו שלו. = הוא הוציא את "Lazaretto", בשנת 2014, וגם שם הציג את הגישה החדשנית שלו למוזיקה. האלבום שבר את שיא מכירות הוויניל בשבוע הראשון מאז 1991. = בשנת 2018 הוא הוציא את "Boarding House Reach", אלבום הידוע בצליל הניסיוני שלו, הממחיש את נכונותו לפרוץ גבולות מוזיקליים. = וויט התווסף בשנת 2019 לקרדיט ההלחנה של להיט האירוויזיון "TOY", של נטע ברזילי, לצדם של דורון מדלי וסתיו בגר, בעקבות תביעה על טענה להפרת זכויות יוצרים, עקב דמיון בינו לבין "Seven Nation Army". = בשנת 2022 הוא הוציא את "Fear of the Dawn", והמשיך את מורשת החדשנות המוזיקלית שלו. = בשנת 2024 הוא החליט להפסיק עם סיבובי ההופעות, בכדי להתמקד במאמצים יצירתיים אחרים. = ג'ק ווייט הציל פרק "Saturday Night Live" עם הופעה של הרגע האחרון לאחר שהאורח המוזיקלי שנקבע במקור לא הצליח להופיע. = הוא הקים את "Third Man Records", לייבל הידוע בקידום מוזיקה ייחודית וחדשנית, שבסיסה בנאשוויל. = ג'ק עבד עם מגוון רחב של אמנים, כולל Jay Z, Loretta Lynn, Alicia Keys ורבים אחרים, תוך חציית גבולות הז'אנרים האופייניים לו. = הוא מעדיף להשתמש בגיטרות וינטג', מגברים וציוד הקלטה, ולהשיג את הסאונד הייחודי שלו באמצעות טכניקות הקלטה אנלוגיות. = ג'ק הוא אספן תקליטי ויניל נלהב: יש לו אוסף עצום של תקליטי ויניל והוא נלהב לשמר את פורמט הויניל. = הוא תרם 130,000 פאונד ל"קרן הלאומית לשימור ההקלטות", תוך שימת דגש על החשיבות של שימור היסטוריית המוזיקה. = הוא מעריץ ענק של Bob Dylan ומחשיב אותו כאחת ההשפעות העיקריות שלו, יחד עם אביו הביולוגי ואלוהים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר