הפעם אנחנו רוצים להתחיל את הסקירה בהכרת תודה...
אנחנו מבקשים מכולכם לשלב ידיים ולומר "תודה רבה" (אפשר גם בלב, לא חייב בקול).
תודה רבה לך Rick Rubin !!
יום אחד התגלגלה לאולפנו של ריק רובין חבית נפץ גדולה ומשוננת שנראתה מאוד מסוכנת, אך ריק למוד הקרבות וחבלן במקצועו, לא היסס לרגע והכניס את החבית לאולפנו. לאחר זמן מה הוא שם לב שחסר לאותה חבית משהו קטן אך מאוד חשוב... נפץ ! הרי בלי נפץ החבית לא תתפוצץ... ישב רובין, חשב וחשב וחשב ולבסוף נזכר כי יש לו נפץ, ולא סתם נפץ, נפץ מיוחד מאוד שחושל ונוצר במפעל המחוספס שבסיאטל של שנות ה-90, נפץ יחיד במינו.
ריק ניסה לחבר את הנפץ לחבית והפלא ופלא, החיבור היה מושלם כאילו החבית והנפץ רק חיכו למישהו שיחבר ביניהם, כאילו הם נועדו זו לזה. אך לתדהמתו הדבר גרם לשרשרת של תהליכים כימיים בלתי נמנעים שיצרו רצף של שלושה פיצוצים גדולים ומטורפים כשהפיצוץ הגדול ביותר שהתחיל את גל ההדף הקטלני, היה הפיצוץ הראשון !!
אם אתם עדיין איתנו אחרי המטאפורה המדהימה שנכתבה כאן (לעניות דעתנו) אז אנחנו נסביר למה התכוונו...
היום אנחנו חוגגים יום הולדת לאלבום הבכורה של "Audioslave" שנקרא על שמה.
אחרי ש- Zack de la Rocha עזב את "Rage Against The Machine" באוקטובר 2000, חיפשו "שלישיית הזעם" את המשך דרכם. הם ידעו שהם רוצים להמשיך יחד אך לא ידעו מי ישלים את החסר. ריק רובין שהזכרנו למעלה הכיר את הלהקה, שמע את תיסכולם והציע להם את הזמר של "Soundgarden", כן ההוא שנקרא... Chris Cornell. חברי הלהקה מיד התלהבו מהרעיון שהזמר של "Badmotorfinger" יהיה חלק מהלהקה שלהם וההתרגשות הייתה כמעט בשיאה אבל רק כמעט... ריק הרים טלפון לכריס שהיה במהלך העבודה על אלבום הסולו השני שלו והם קבעו ג'אם סשן כדי לראות אם בכלל יש כימיה והשילוב הזה יכול לעבוד. שלישיית הזעם נכנסה לאולפן עם כריס (אנחנו בונים פה דרמה אז תזרמו איתנו) כשריק רובין בקונטרול. Tom Morello מרים את הגיטרה ומתחיל לייצר סוג של צליל מתכתי עולה ויורד, מעין אזעקה וכשלפתע פתאום נכנסים Brad Wilk על התופים ו- Tim Commerford על הבס ופתאום טום משתנה לדיסטורשן מפוצץ. לאחר פתיחה חזקה של 8 תיבות, מנחיתים השלושה את העוצמה ומחכים למוצא פיו של כריס... הוא ניגש אל המיקרופון, פותח את הפה ושר “In my hour of need, On a sea of grey” וברגע אחד ההתרגשות מתפוצצת לאלפי רסיסים קסומים וגלים קוסמיים עוטפים את האולפן !!!
טום סיפר שהוא לא האמין למה שהאוזניים שלו שומעות "זה לא היה טוב...זה היה נשגב" !!!
ולנו אין לנו דרך אחרת לתאר את קולו של כריס מאשר נשגב !!
אז כן, הסשן הזה היה דמו לשיר שבאלבום יקרא "Light My Way", זהו השיר הראשון שהחברים נגנו ביחד ומיד הם הרגישו שהכימיה מושלמת והזיווג הוא משמיים.
(Photo: Interscope)
אנחנו חייבים להודות שהשילוב הזה לקח שני עולמות שונים במקצת וחיבר אותם יחד. מצד אחד להקה אגרסיבית עם ריפים חורקים ושורטים שמטיחה מסרים פוליטיים וחברתיים ללא רחמים ומסורה לעימותים ומצד שני זמר ענק עם מטען אישי ובעיות של סמים ואלכוהול ששר בעיקר על החיים, על תיסכולים ועל כל השאר חוץ מעמדות פוליטיות/חברתיות. אבל זה מה שיפה בדבר הזה, הסופרגרופ הפנומנאלי הזה לוקח את שני הצדדים ועושה להם טוויסט, כל אחד לכיוון השני.
שלישיית הזעם מתרככת טיפה ומביאה סגנון שעדיין שורט ובועט אך עושה זאת ביותר רכות ומלודיה, ללא זעם פוליטי או חברתי. כריס מצד שני מוצא את עצמו יותר שואג ומיילל יותר מבעבר, עם הרבה קיצוניות שמשלבת אגרסיות ושאגות וגם רוך וליטוף.
אלבום הבכורה הזה, שנקרא על שם הלהקה, הוא לא פחות מזיקוקי דינור ופיצוצים של מוסיקה במייטבה, ממש כמו בקליפ לשיר הפותח את האלבום. זוהיא דוגמא קלאסית למצב שבו החלקים יותר גדולים מהשלם, כל שיר הוא ענק בפני עצמו, אין שיר אחד באלבום הזה (ולא מעניין אם יש הסכמה או לא) שהוא חלש, קטן או לא משמעותי.
כולם פה הם אוסף של קטעים שעשויים היטב עם כשרון צרוף.
האלבום נפתח עם ההמנון והצ'יף הגדול "Cochise" וגיטרת ההליקופטר של מורלו, איזו דרמה...איזה בילד אפ...כמה אפשר למתוח לנו את הקפיץ ואז בתנועת אצבע קלה ללחוץ על ההדק. תעופו באויר אתם לא יכולים שלא. מהתו הראשון כריס צורח את נשמתו כאילו הוא רק חיכה לשלישייה הזו שתבוא ותאפשר לו לפרוק את כל המטען שלו החוצה בכזו אגרסיביות. בדיוק כמו בקליפ, האוזניים שלנו מוציאות זיקוקים למשמע השילוב הקטלני הזה בין שלישיית הזעם לווקאליסט המוטרף הזה.
אחריו מגיע הביט הכבד עם הסנייר והבס שמפיל אותך למטה, כשמורלו מנגן כאילו רוצה לגרום לך לזחול על הרצפה.
י"Show Me How To Live" הוא לא פחות מהמנון מופתי, השבירות בין הבית לפזמון יוצרים מן תהום ששואבת אותך לצרוח בקולי קולות. לא משנה באיזו דת אתה מאמין או מי יצר אותך, אתה פונה לבורא וצורח. יש אומרים שהייחוס פה הוא בכלל לבוראו של המפלצת שהוא פרנקנשטיין ולא ישו, אבל אותנו זה לא מעניין, אנחנו נחליט למי לצרוח. ואגב, אם תהיתם מה האפקט המיוחד על קולו של קורנל בסיום השיר, אז זהו, אין מדובר באפקט אלא בקורנל עצמו שטופח עם ידיו בעדינות על גרונו.
עכשיו בואו "נרגיע" קצת עם "Gasoline", גם כאן חוזרת התבנית של הבתים הרגועים עם התפרצות הפזמונים, כשהפעם זה עם בנזין אז תזהרו לא לשרוף הכל.
ב- "What you are" מתחילים עם הפריטה המהפנטת והקצב הנסחב כשבשניה ה-22 כריס מתחיל לשיר במעין קול רך ומלטף כאילו הוא לוקח אותנו לבלדה רכה ונעימה, אך זה נראה שהשלישיה לא משתפת פעולה ושוב הם נותנים לו בראש בפזמון כשכריס צועק "Now I’m Free…"
קחו ממחטות, שימו בצל לידכם כדי שיהיה תרוץ כי עכשיו אנחנו מגיעים לקליימקס של האלבום (כל כך מהר), "Like a Stone". השיר שמפגיש את שלישיית הזעם עם הצד הרך שלה. גם כאן אנחנו מתחילים חלש אך הפזמון פה לא מתפוצץ יותר מדי ומניח לכריס להמשיך עם הקול הרך והמלטף. זהו אחד השירים המרגשים באלבום אם לא ה'מרגש. אפילו הסולו של טום בוכה על מה שכריס עשה כשהוא ישב בחדרו מחכה. אולי תצחקו אבל זו פואטיקה של המאה ה-21 וזה פשוט מרגש עד דמעות, כמה עוצמה כמה אנרגיות יכול בן אדם לשדר בקול שלו (אגב, הטירה בה צולם הקליפ, הייתה המקום בו Jimi Hendrix גר ויצר).
בואו נשתה כוס מים ונמשיך כי כאן משתנים הדברים ואנחנו שוב מדליקים את הנפץ עם "Set It Off" שמתחיל עם צליל שנשמע כאילו משהו התקלקל באולפן וריק נרדם על הכפתורים כשערך את ההקלטה של טום. אבל אז זה מתחיל לבעור, כי מישהו "הדליק את זה". אם מקודם היה לנו פח של "גסולין" פה אתם מתבקשים “to set this fucker off” אז קדימה לכו על זה, אנחנו לא מסתכלים.
אנחנו חושבים שהשילוב של הפריטות של טום והקול של כריס זה משהו שמיימי, עכשיו תוסיפו לזה את הליין של הבס וקיבלתם את הנוסחה ליצירת רטט חזק בלב (כן אנחנו נשפכים פה ואנחנו עושים זאת עם מודעות מלאה, אז אין צורך...) עכשיו בואו נוסיף את התופים לפזמון וזה פשוט תענוג, "אנחנו לא יכולים להגיד לכם למה" אולי זה בגלל ה- "Shadow on the sun". הסוף של השיר מדקה 4:40 הוא התפוצצות של שלישיית הזעם שנשמעים כאילו כריס צורח ומעודד אותם שזיזו כבר את השמש.
עכשיו תעצמו את העיניים ותרגישו את כריס, כאן שלישיית הזעם ממש נרגעת ונותנת לו לבלוט קדימה בצורה חזקה. "I Am a Highway" יש אומרים שנכתב על הפרידה של כריס מסאונדגרדן ויש אומרים שנכתב על הפרידה מאשתו, לא ממש משנה כי זה שיר מרטיט איך שלא יהיה. בכל מקרה מרגישים איך הוא לוקח את השיר וכמו המילים: הוא הכביש המהיר ולא איזה גלגל. הוא לא הטרמפ, שטיח הקסמים, אלא הוא השמים, ואנחנו בהחלט מסכימים עם זה.
חוזרים קצת לסגנון של רייג' כשכריס הופך את קולו למחוספס ומתפוצץ, חבית נפץ אמרנו? "Exploder". אנחנו חושבים שהשיר נכתב על המאבקים של כריס עם עצמו ועם ההתמכרויות שלו, אבל זו דעתנו בלבד.
השיר "Hypnotize" נשמע שהוא ללא ספק לקוח מהדמואים שכריס הקליט לאלבום הסולו שלו. מלבד יציאות קטנות של טום אין שום קשר לסגנון ששמענו עד עכשיו אבל אנחנו אוהבים את זה. זה מרענן, זה שונה ואנחנו רק יכולים לדמיין את שלישיית הזעם מנגנת את השיר הזה.
עכשיו תחזירו אותם בבקשה ונעבור ל- "Bring ‘Em Back Alive" שיש לו ניחוחות של דת ואמונה עם הסגנון הפאנקי אך המרוכך של רייג'.
עוד שיר שהוא המנון מבית היוצר של הסופרגרופ שכמובן נפתח עם הצלילים של טום שפשוט פורטים לנו על חיבורי החשמל במוח ויוצרים עיוותים בלתי נשלטים בהבעות הפנים, "Light My Way" הוא ענק אפילו שיש בו קצת סינתי ברקע. "אל תשמרו את זה ליום אחר" תקשיבו לכריס, תלחצו על ריפיט ותשמעו את השיר הזה שוב.
בואו נרגע קצת עם "Getaway Car" שגם כאן כריס מוביל את השיר ומקבל במה עם "להקת הליווי", איזה יופי של דבר, כמה בלוז יש פה, כמה מוסיקה טובה.
האלבום הזה מסתיים עם השיר "The Last Remaining Light" שנשמע כאילו טום מנגן על גיטרה שבורה וכריס יושב לבד בחדר חשוך ומקליט את המילים. אבל תעזבו את הכל... תקשיבו לצליל של הסנייר. תנסו להתרכז בצליל של הסנייר ותראו איך הוא מוגבה יותר מכל האחרים, כאילו הוא רוצה לומר משהו, כאילו הוא נותן פקודות לכולם ויוצר הרמוניה מושלמת בין כל הכלים.
אמרנו זאת הרבה פעמים, אבל נגיד את זה שוב, מוסיקה היא דבר נפלא !! והאלבום הזה הוא לא פחות ממופלא !!
עטיפת האלבום היא פרי יצירתו של האומן Storm Thorgerson שתחת ידיו עברו מאות אלבומים של להקות כמו Queen, Pink Floyd, Genesis, Rainbow, Black Sabbath ועוד רבים וטובים. בגרסה הראשונה של עטיפת האלבום האדם שעומד מול האש היה ערום אך לבסוף הם החליטו לבחור בלבוש.
זהו האלבום המצליח ביותר של הלהקה, הוא הגיע למקום השביעי בבילבורד והביא להם מועמדות בגראמי 2004 עם השיר "Like a Stone".
זה יהיה מגוחך להגיד לכם ללחוץ פליי עכשיו, כי אם אתם לא עושים את זה אוטומטית, אין על מה לדבר בכלל...
אז קדימה אל תגרום לנו לפרוק זעם... Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments