Deep Purple - Burn

ב- 15 לפברואר 1974 שוחרר האלבום "Burn", השמיני של "Deep Purple".

כמה להקות אתם מכירים שהצליחו לשנות גם את ההרכב וגם את הסגנון המוזיקלי ועדיין להישאר רלוונטיות? עכשיו תכפילו את זה בשתיים ותנסו לחשוב על להקה שעשתה את זה לא פעם אחת אלא פעמיים ולמרות השינויים הדרסטיים בסגנון ובהרכב הצליחה לשמור על הקהל שלה ולייצר מאסטרפיס אחרי מאסטרפיס.

אז "Deep Purple" היא אחד מההרכבים הקסומים הללו שיכולים לגרום לך להתאהב בהארד רוק, הבי מטאל, פסיכדליה, פופ, בלוז, סול, בוגי, Fאנק, פרוגרסיב ואפילו מוזיקה קלאסית, ולא משנה אם הם מגישים לך את זה בצרחות, לחישות, צרוד, נקי, פלצט או מתוק.

ב- 15 לפברואר 1974 "דיפ פרפל" עשתה זאת שוב, עם ההרכב השלישי שלה MKIII ועם האלבום שנועד "לשרוף" את כל מה שהיה קודם ולהתחיל את הכל מחדש.

לפני שנספר כיצד הכל התחיל מחדש, חשוב מאוד להבין איך הסיבוב הקודם נגמר.

זה לא חדש שההרכב MKII של הלהקה לא היה יציב אף פעם. המתחים בין חברי הלהקה תמיד היו שם והם הלכו וגברו דווקא אחרי שהלהקה שחררה את האלבום המושלם שלה "Machine Head", במרץ 1972. המתחים הללו הגיעו לשיאם במהלך הקלטת האלבום "Who Do We Think We Are" משנת 1973, בעיקר בין Ian Gillan ל- Ritchie Blackmore. השניים היו מסוכסכים כל-כך עד שאפילו לא רצו להיות באותו חלל יחד. גילאן שלא יכול היה עוד לסבול את החיכוכים הודיע שהוא פורש מהלהקה והופעתו האחרונה עם ההרכב נערכה ב- 29 ליולי 1973, באוסקה שביפן. הבסיסט Roger Glover שהיה מקורב לגילאן מיהר לעזוב את הלהקה מיד אחריו. לאחר שגלובר שמע על האולטימטום שבלקמור הציב למתופף Ian Paice ולקלידן Jon Lord לפיו זה או הוא או Roger Glover, הוא החליט לפרוש כדי לא לתת לבלקמור את הסטיספקציה בפיטוריו.

מיד לאחר פרישתם של גלובר וגילאן, החלה הלהקה באיתור מחליפים. על הכוונת לאייש את עמדת הזמר היה בסיסט להקת "Trapeze" שחברי "דיפ פרפל" התוודעו אליה במהלך סיבוב ההופעות שערכו שתי הלקות בארה"ב – Glenn Hughes. יוז קיבל הזמנה לשמש כזמר וכבסיסט, אך תוך זמן קצר הבינו חברי "דיפ פרפל" כי הם חייבים פרונטמן דומיננטי וכריזמתי כמו Ian Gillan שיתמקד אך ורק בשירה. לכן הבהירו חברי הלהקה ל- Glenn Hughes שהוא ישמש כבסיסט וכזמר משני והמשיכו במלאכת איתור הזמר המוביל, כאשר שמות כמו Paul Rodgers ואפילו דני שושן שלנו, נזרקים באוויר כמחליפים פוטנציאלים לגילאן.

(Photo: Fanart.tv)

באותו זמן מבחין אחד David Coverdale, שעבד כזבן בחנות בגדים, במודעה בעיתון מלודי מייקר. במודעה צוין שלהקת "דיפ פרפל" עורכת אודישנים לזמר שיחליף את Ian Gillan. קוברדייל הכיר את "דיפ פרפל" עוד משנת 1969, אז היה בן 18 ושימש כזמר של להקת "The Government", אשר חיממה את דיפ פרפל באחת ההופעות שלה. David Coverdale נענה להפצרות העובדים בחנות והחליט לנסות את מזלו ולשלוח ללהקה קלטת דמו. הוא לא ציפה לתגובה ושנים לאחר מכן הוא אף הודה שההקלטה היתה זוועתית, אותה הקליט שיכור ובה הוא נשמע פשוט גרוע. כנראה שחברי דיפ פרפל זכרו לקוברדייל חסד נעורים מההתרשמות החיובית שהיתה להם עוד בשנת 1969, או שהם ממש ידעו לזהות את הכישרון גם מבעד ההקלטה הירודה, שכן זמן קצר לאחר מכן David Coverdale קיבל הזמנה להגיע ללונדון בכדי לעבור אודישן פרונטלי באולפן. לאחר האודישן קיבל David Coverdale את ההודעה שהתקבל ללהקה. הוא לא האמין למשמע אוזניו, זה היה חלום שמתגשם לבחור אנונימי כמותו.

קוברדייל שלא הכיר טוב את הרפרטואר של "דיפ פרפל", נאלץ להיכנס למשטר אימונים ולהכיר את כל השירים של הלהקה, ובמקביל לעבוד על המראה החיצוני שלו, הוא היה אז שמנמן ורחוק לחלוטין מתדמית הרוק סטאר שיש לו כיום. במקביל החלו חברי הלהקה לעבוד על חומר חדש לאלבום.

(Photo: "Might Just Take Your Life" video)

האלבום הזה הביא עימו שינוי בסאונד הלהקה כאשר צליל ההארד רוק הבסיסי קיבל תוספת של בלוז, סול, Fאנק ובוגי. יוז וקוברדייל היו חלק בלתי נפרד מתהליך כתיבת החומר, רק שבהוצאות המוקדמות של האלבום Glenn Hughes לא קיבל על-כך קרדיט בשל מחויבויות חוזיות קודמות. שינוי הצליל מיוחס, בין היתר, לעבודת הבס המדהימה של Glenn Hughes שהכניס הרבה Fאנק וסול עם סלאפים, הקפצות ואפקט "וואה וואה", כמו גם להרחבת קשת הכלים של Jon Lord אשר הוסיף לערכה האימתנית שלו סינתסייזר "ARP Odyssey" שהביא צליל חדשני ללהקה, וכמובן השילוב הווקאלי בין קוברדייל ליוז אשר יחד חולשים על מנעד קולי מטורף.

באלבום הזה "דיפ פרפל" פשוט המציאה את עצמה מחדש והוכיחה שהיא הרכב אדיר עם נשמה בוערת שהוא הרבה מעבר לאומנים שמרכיבים אותו.

ואיזה שירים מדהימים יש באלבום הזה. שיר הפתיחה "Burn" עם הריף האלמותי של Ritchie Blackmore, התיפוף העוצמתי של Ian Paice (ווואווו איזה מתופףףףף) והאנרגיה המתפוצצת לכל עבר. הסולואים המלודיים-קלאסיים של Ritchie Blackmore, ההאמונד המצליף של Jon Lord והשילוב המדהים הזה בין קוברדייל ויוז שפשוט משלימים אחד את השני. השיר הזה הוא כל-כך אדירררררררר!!!!!!!! שאפילו העלמנו עין מהעובדה שהריף שלו הושאל מהקטע "Fascinating Rhythm" של האחים גרשווין משנות ה- 20 של המאה הקודמת. השיר הזה כל-כך עוצמתי שהוא שימש כשיר הפותח בהופעות של "דיפ פרפל" בהרכב MKII לאחר שנטל את הבכורה מ- "Highway Star".

השיר "Might Just Take Your Life" עם ניחוחות הבלוז הוא הוכחה מדהימה לבחירה הכל-כך נכונה של "דיפ פרפל" ביוז וקוברדייל לשמש כזמרים מובילים. הקול של David Coverdale חזק, עמוק וגברי יותר ומשתלב היטב עם הגרוב הבלוזי של השיר והקול של יוז גבוה וצווחני שנועד לסייע לקוברדייל בגבוהים ולהשלים את מנעד הקול שלו כך שידמה יותר לזה של Ian Gillan. כמה יפה העליה של הלהקה באוקטבה בערך בדקה 2:30 וכמה יפה Glenn Hughes מתישר עם הטון החדש והגבוה יותר, והסולו של Jon Lord שמוביל אותנו עד לסיומו של השיר עם הסאונד ההאמונדי שמיוצר באמצעות חיבור למגבר לזלי, פשוט יופי מוזיקלי טהור.

ויש כאן את "Sail Away" הFאנקי והמדליק, עם ריף הבס האיטי והמסומם ועם הסאונד שלפרקים מזכיר את האופן בו Rainbow של בלקמור תישמע כמה שנים מאוחר יותר, עם ניחוחות "Stargazer" בסולו המדהים של Ritchie Blackmore שמלווה אותנו בסוף השיר. כמה מעולה David Coverdale נשמע כאן בנמוכים, הוא פשוט זמר אדיר עם קול ייחודי ומהפנט. ויש את התיפוף המדהים של Ian Paice בשיר "You Fool No One" עם פעמון הפרה המפורסם וכמובן את "Mistreated" האלמותי – בית ספר לבלוז רוק עם הריף האייקוני והסוחף שבלקמור כתב בתקופת Machine Head ונשלף מהמגירה כעת, כשקוברדייל מגויס לכתוב לו את המילים.

אגב, זה השיר היחיד באלבום בו David Coverdale שר לבדו, ואיזו שירה, איזה קול מדהים, כנראה הביצוע הטוב ביותר של הזמר המדהים הזה בכל הקריירה המפוארת שלו.

אגב, האלבום כולל גם את הקטע האינסטרומנטלי "A 200" הסימפוני עם נגיעות הפרוג, המובל על-ידי עבודת הקלידים המדהימה של Jon Lord. אגב, למי שתה מה הפירוש של A200, אז מדובר בשמפו לטיפול בכיני ערווה, כן, כן.

לאחר צאת האלבום הוא זכה לביקורות מעורבות, אשר ברובן היללו את הסאונד החדש והמלודי. האלבום הזה זכה כמובן להצלחה גדולה, הוא זינק למקום השלישי במצעד האנגלי ולמקום התשיעי בבילבורד 200 האמריקאי, כאשר במדינות כמו גרמניה, אוסטריה, נורבגיה ודנמרק הוא כובש את צמרת המצעד ומגיע למקום הראשון. Burn ללא ספק הציב רף גבוהה מאוד להרכב MKIII, נקודת פתיחה גבוהה מאוד שההרכב המדהים הזה יתקשה לשחזר בהמשך.

להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט