• FaceOff - עימות חזיתי

Dream Theater - Images and Words

ב- 7 ליולי 1992 שחררה "Dream Theater" את אלבום האולפן השני שלה "Images and Words".


האלבום הזה יצר, הלכה למעשה, ז'אנר חדש בעולם המוזיקה - "Progressive Metal".


נכון, זה לא שלפני "Images and Words" לא היו אלבומים ששילבו מטאל עם פרוגרסיב, כך לדוגמא האלבום "Operation: Mindcrime" של "Queensrÿche" ששוחרר 4 שנים קודם לכן. יותר מכך, השורשים לפרוג-מטאל הונחו אי שם בשנות השבעים, בין היתר, על-ידי להקת Rush ואפילו אנחנו כתבנו שאלבומם "Hemispheres" משנת 1978 הוא כנראה אלבום הפרוג מטאל הראשון.


אז האם אנחנו בעצם לא סותרים את עצמנו? לא ממש.


אלבומים כמו "Hemispheres" ו- "Operation: Mindcrime" הוכתרו כאלבומי פרוג מטאל בדיעבד, כרטרוספקטיבה, ואילו במקרה של "Images and Words" נראה שמדובר באלבום הפרוג מטאל הראשון אשר לא רק יצר את המושג שמאחורי הז'אנר, אלא גם הפך את "Dream Theater" ללהקת הפרוג מטאל הגדולה בעולם. האלבום הזה הוכיח שניתן לקחת את כל מרכיבי הפרוג הקלאסי של שנות השבעים, לחדש אותם ולעדכן עם הפקה ידידותית, להוסיף להם תיבול של מטאל משובח מצד אחד ומלודית פופ מתקתקה מצד שני ולשווק אותם להמונים. אבל הגדולה של האלבום הזה מתגלה דווקא בהתייחס לתקופה בה הוא יצא. כאשר הגראנג' והאלטרנטיב נמצאים בשיאם, כשהמטאל המסורתי נמצא בנסיגה וכשהפרוגרסיב הטהור נעלם מהעולם למעלה משני עשורים קודם לכן, לאלבום הזה פשוט לא היה שום סיכוי להצליח. אבל Dream עושה כאן את הבלתי יאמן ולא רק שהיא יוצרת ז'אנר חדש, אלא שהיא גם מצליחה למכור יפה ולמשוך אחריה גל שלם של להקות.


אז איך כל זה קרה? בשביל זה צריך לחזור להתחלה. לשנת 1985 ולמכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון, שם נפגשו הגיטריסט John Petrucci, הבסיסט John Myung והמתופף Mike Portnoy. השלושה מקימים את ההרכב "Majesty" ששמו נבחר פורטנוי בהשפעת השיר "Bastille Day" מהאלבום "Caress of Steel" של להקת "Rush" אשר הסיום שלו נשמע לפורטנוי Majestic!! להשלמת ההרכב הם פנו ל- Kevin Moore חבר תיכון של פטרוצ'י בכדי שינגן בקלידים, כאשר את הזמר Chris Collins הם גייסו ללהקה לאחר ששמעו אותו מבצע במדויק את השיר "Queen of the Reich" של להקת "Queensrÿche".


בשנים 1985-1986 החמישייה מקליטה תחת השם "Majesty" אלבום דמואים שכלל במקור ששה שירים, אולם בנובמבר 1986 פוטר הזמר Chris Collins מהלהקה והוחלף על-ידי Charlie Dominici. לפני הקלטת אלבום הבכורה "When Day and Dream Unit" ששוחרר בשנת 1989 הספיקה הלהקה להחליף את שמה ל- "Dream Theater" בעקבות איום של להקה מלאס וגאס שנקראה גם היא "Majesty", לא לפני שהם כותבים לאלבום את הקטע "Ytse Jam" שהינו "Majesty" מאוית לאחור.

האלבום הראשון לא זכה להצלחה רבה והלהקה מרגישה ש- Charlie Dominici פשוט לא מספק את הסחורה. הם חיפשו זמר שידמה יותר בצבע קולו ל- Bruce Dickinson או Geoff Tate, אך החיפושים הללו אורכים כמעט שנתיים בהם נבחנים כ- 200 מועמדים, ובסופם הלהקה חשבה כבר להתייאש ולשחרר אלבום אינסטרומנטאלי. אבל אז, בינואר 1991, הלהקה קיבלה דמו של James LaBrie, שמיד מוזמן לאודישן ומתקבל ללהקה.


מבלי להיכנס לדיון באשר ליכולותיו הווקאליות של James LaBrie כיום, אין לנו כל צל של ספק שהוא היה בדיוק הזמר שהלקה היתה צריכה בכדי לפרוץ קדימה ולהצליח בגדול. מנעד קול מדהים עם שירה שנעה בין אופרה רגשנית למטאל כועס עשו את זה ובגדול, והשלימו את היכולות הוירטואוזיות והדיוק המדהים של יתר חברי הלהקה, ליצירת אלבום שנחשב לאחד מהחשובים בז'אנר.


האלבום הזה מחזיק עד היום בתואר האלבום המצליח ביותר מבחינה מסחרית של הלהקה והאלבום עם "הלהיט" הגדול היחיד של "Dream Theater", ואנחנו מדברים כמובן על שיר הפתיחה המדהים "Pull Me Under", אשר עד היום לא ברור לנו כיצד הפך ללהיט בשנות התשעים ולהגיע למקום ה- 10 בבילבורד, כשאורכו למעלה מ- 8 דקות. מילות השיר שמתייחסות למחזה "המלט" של וויליאם שייקספיר נכתבו על-ידי הקלידן Kevin Moore, כאשר הן אפילו כוללות משפט מהמחזה עצמו.


מעניין שהלהקה עצמה לא האמינה שהשיר הזה יהפוך ללהיט. הם הימרו על השיר השני באלבום - "Another Day" - בלאדת מטאל שקטה שיועדה למצעדי המיינסטרים ולתחנות הרדיו וכוללת סולו סקסופון של Jay Beckenstein מלהקת "Spyro Gyra", שבאולפנו הפרטי הלהקה הקליטה. את השיר כתב John Petrucci בהשפעת המאבק של אביו במחלת הסרטן, המאבק לחיות "יום נוסף" ויותר מכך, הרצון של פטרוצ'י שיישאר עימו עוד יום לפני שילך מן העולם.


המילים לקטע השלישי "Take the Time" נכתבו על ידי ארבעת חברי הלהקה הוותיקים (מינוס LaBrie), והן מתייחסות למה שהלהקה עברה בשלושת השנים מאז אלבום הבכורה. החיפוש אחר זמר חדש, חברת תקליטים חדשה, הנהלה חדשה, התסכולים הרגעים הטובים והקשים. היה חשוב לחברי הלהקה שהמילים יגיעו מזווית הראיה של כל אחד מהם בנפרד.


האלבום כולל גם את "Metropolis—Part I: 'The Miracle and the Sleeper" המדהים שנפתח עם אינטרו אינסטרומנטאלי והולך ומתפתח לשיר אימתני, עם שבירות, מעברים ושינויי מקצבים שהיוו את הבסיס עליו יושתת אחד מאלבומי הקונספט הגדולים בפרוג מטאל - "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory". השיר, נכתב על ידי John Petrucci עוד בשנת 1989 ונשא את השם "Crumbling Metropolis", כאשר השמועה מספרת שהוא מתייחס להקמתה של רומא על ידי האחים רמוס ורומולוס.


שני שיאים נוספים של האלבום מגיעים בהמשך הדרך עם "Under a Glass Moon" בו ניכרת הוירטואוזיות המדהימה של הלהקה, בעיקר זו של John Petrucci, וקטע הסיום האפי שאורכו למעלה מ- 11 דקות "Learning to Live" שהינו פרוג מטאל במיטבו, קטע מאוד דינמי עם הרבה שינויי מקצבים, שבירות ומעברים, ואזכורים לקטעים אחרים באלבום כמו "Wait for Sleep" השקט עם קטע הפסנתר הסוחף, אשר מילותיו כוללות את כותרת שם האלבום במשפט: "Where Images and Words Are Running Deep"...


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!