Fish - Vigil in a Wilderness of Mirrors

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 29.1.1990

ב- 18 ביולי 1987 הופיעה להקת "Marillion" באמפי לורליי בגרמניה לעיני 20,000 צופים נלהבים. הלהקה הזאת שבתחילת דרכה היתה להקת רוק אומנותית, החלה במחי אלבום אחד ("Misplaced Childhood"), ושני להיטי ענק ("Kayleigh", "Lavender") להפוך ללהקה פופולארית שמוכרת הופעות מראש.

חברי "Marillion" החלו להופיע בדרכים, ולהרוויח הרבה כסף, נו טוב, זה היה בעיקר המנהל ג'ון ארניסון שנהנה מהרווחים, על "מריליון" ההופעות האלה השפיעו בצורה טיפה אחרת. הלהקה החלה לחוש את הלחץ לספק עוד אלבום מוצלח, כל זאת בזמן שהם נודדים מהופעה להופעה.

סולן הלהקה Fish הרגיש שהוא מאבד כיוון, הוא החל להתמכר לטיפה המרה, לסמים, ובשלב מסוים הוא הבין שאם הוא ממשיך בצורת החיים הזאת, הוא לא יגיע לגיל 30.

באין מוצא הגיוני אחר, "Marillion" הוציאה אלבום אחד נוסף בשם "Cluching at Straws", לאחריה הפרידה היתה בלתי נמנעת, Fish עזב את הלהקה, כשהוא מכוון לקריירת סולו שהחלה עם אלבום הבכורה שלו "Vigil in a Wilderness of Mirrors" שיצא ב- 29.01.1990.

פיש נולד תחת השם דרק וויליאם דיק באפריל 1958 באדינבורו, סקוטלנד.

הוא קיבל השראה להתעסק במוזיקה, ובכתיבת שירים מאומנים כמו ג'וני מיטשל, "המודי בלוז", "פינק פלויד", "ג'נסיס", דיויד בואי ועוד.

בנוסף לאהבתו למוזיקה, הוא היה קורא שלא יודע שובע, וההשראות הספרותיות שלו כללו את ג'ק קרואק, טרומן קפוטה, רוברט ברנס ודילן תומס.

כשהחל לכתוב, ולהתעסק במוזיקה הוא הבין שיהיה חייב לשנות את שמו. "עם השם האמיתי שלי, דרק וויליאם דיק, היה לי צורך למצוא כינוי מהר ככל האפשר". הודה. בשלב מסוים כאשר גר בדירה שכורה, הוא נהנה לטבול באמבטיה זמן רב, ובעלת הבית שקוננה על כמות המים שהוא מבזבז לה, כינתה אותו Fish (דג), השם הזה הפך בהמשך לשם הבמה הקבוע שלו.

לאחר שעזב את "Marillion", החל Fish לעבוד על כתיבה והקלטת אלבום הסולו הראשון שלו "Vigil in a Wilderness of Mirrors". האלבום כלל מגוון סגנונות מוזיקליים, ביניהם רוק מתקדם ("Vigil"), פופ רוק ("Big Wedge"), רוק כבד ("View From the Hill") ופולק ("The Company").

מכיוון שהוא בעיקר תמלילן, ולא מלחין מוזיקלי, Fish שיתף פעולה עם הקלידן מיקי סימונדס בכתיבת כל השירים מלבד "View From the Hill", שנכתב והוקלט יחד עם הגיטריסט של "איירון מיידן" (משנות ה- 90) Janick Gers.

עוד עזר בכתיבת האלבום, גיטריסט ה"דייר סטרייטס" לשעבר, האל לינדס (State of Mind "Family Business" ו-"Cliché"), שגם ניגן בגיטרה, יחד עם פרנק אושר, בן לוויה של Fish מימי טרום "Marillion".

על התופים ניגנו מארק ברז'יצקי ("ביג קאנטרי"), ג'ון קיבל (מ- "Spandau Ballet"), נגן הבס הוא ג'ון גיבלין, ובכלי הקשה נוספים ניגנו, לואיס ג'ארדים, כשעל קולות הרקע מופקדות טסה ניילס, וקארול קניון (שרה ב- "Temptation" של "Heaven 17").

למרות שאיננו אלבום קונספט, חלק מהשירים מתייחסים למונח "the hill" מעין מטאפורה על חמדנות וצרכנות. השירים עוסקים בנושאים שפיש תמיד חש נלהב לכתוב עליהם, נושאים אישיים ופוליטיקה. "State of Mind" ו- "Big Wedge" בולטים כשירים הפוליטיים הגלויים ביותר: "State of Mind" מבטא בחוזקה את ההתפכחות האזרחית הגוברת בשנות שלטונה המאוחרות של מרגרט תאצ'ר. "Big Wedge" הוא ביקורת מפורשת על תאוות הבצע הקפיטליסטית, החברה והמדיניות האמריקאית. בעטיפת הסינגל מופיע הדוד סם, המציע חופן של שטרות דולרים לצופה.

שירים אחרים כמו "Vigil", "The Company", ו- "View From The Hill" מבטאים סלידה כללית יותר מחומרנות. "Family Business" מתייחס לאלימות במשפחה, ו- "The Voyeur" נכתב על מציצנות בטלוויזיה. השירים , "A Gentleman's Excuse Me" ו- "Cliché" הם שירי אהבה.

הביטוי "wilderness of mirrors" מקורו בשירו של ט.ס. אליוט "Gerontion", ביטוי שהפך למטאפורה בשימוש נרחב לדיסאינפורמציה בספרי מותחן, וריגול שאותם קרא Fish.

את עטיפת האלבום אייר מארק וילקינסון שהיה אחראי על איור עטיפות האלבומים, והסינגלים של "מריליון". הציור מכיל התייחסויות רבות למילות השיר, רמיזות פוליטיות וכן מסרים "חבויים" המובנים רק למעריצים (כגון פניהם של הקלידן של מריליון מארק קלי והמנהל ג'ון ארניסון).

האלמנט המרכזי הוא "גבעה" המורכבת מהררי זבל של מוצרי צריכה בנוף פוסט-אפוקליפטי, שעליו זוג לבוש בבגדים פסאודו-מזרחיים בוהים למרחוק, אוחזים בשעון חול. שכמייתו של האיש, המתנופפת ברוח, דומה למזרח סקוטלנד, כאשר הדרום העליון (אזור הבית של Fish) מואר באלומות אור הנפלטות ככל הנראה משעון החול. רמז להתעניינותו של Fish בתרבות הסקוטית.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר