ב- 31 למרץ 1978 שחררה "Genesis" את אלבומה התשיעי "...And Then There Were Three...", אשר החל את "המסע" שלה מלב הקונצנזוס של הרוק המתקדם אל חיבוק הדוב של הפופ והמיינסטרים.
באופן מאוד סימבולי "המסע" הזה של "Genesis" מהרוק המתקדם אל הפופ, משתקף היטב מרצף השירים באלבום. הוא מתחיל עם "Down and Out" - קטע רוק מתקדם מורכב עם משקלים א-סימטרים ושינויי מקצבים ומסתיים עם הלהיט הגדול "Follow You Follow Me". שני הקטעים הללו שנכתבו במשותף על-ידי שלושת חברי הלהקה, מסמלים את שתי קצוות הקשת המוזיקלית של "Genesis". הראשון את הפרוגרסיב המורכב ממנו מגיעה הלהקה והאחרון את הפופ הפשוט והקליט אליו היא הולכת.
זה האלבום שהעניק ללהקה את הלהיט הגדול הראשון שלה "Follow You Follow Me". לאחריו כבר לא היתה דרך חזרה. חברי הלהקה אשר טעמו את טעמה המתוק של ההצלחה, הבינו שעל-מנת להגיע לקהל גדול יותר הם צריכים להשתנות. הם נהנו מאוד מהחיבוק שקיבלו מהקהל בעקבות שחרורו של השיר וזה הרגיש כמו סם ממכר שאט אט יובל את הלהקה הרחק משורשיה הפרוגרסיבים. התהליך הזה גם תאם היטב את רוח התקופה, אשר לחלוטין לא היתה סלחנית כלפי שירים מורכבים וארוכים. הפאנק הרים ראש בבריטניה, הדיסקו והפופ שלטו במצעדים, כך שאותו המסע" של "ג'נסיס" היה דרוש על-מנת לשרוד את "עידן הקרח" הפרוגרסיבי שנחת על העולם.
שמו של האלבום מתייחס למספר חברי הלהקה אשר הצטמצם באלבום הזה לכדי שלושה בלבד לאחר עזיבתו של הגיטריסט Steve Hackett. ביולי 1977 השלימה "ג'נסיס" את סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Wind & Wuthering" והלהקה פנתה לאולפן לצורך עבודה על אלבום ההופעה השני של הלהקה "Seconds Out". במהלך עריכת המיקסים האחרונים לאלבום עזב Hackett את הלהקה מתוך מטרה להמשיך בקריירת הסולו שלו. הוא נהנה מאוד מהעבודה על אלבום הסולו הראשון שלו "Voyage of the Acolyte" ובמיוחד מהתוצאה. הוא חש ש"ג'נסיס" לא מאפשרת לו למצות את היכולות שלו וכי הכיוון המוזיקלי שבו היא הולכת מאלץ אותו להתפשר, ולכן החליט לעזוב.
בהיעדרו של Steve Hackett שקלה הלהקה לצרף גיטריסט שייכנס לנעליו, אך Mike Rutherford הרגיש בטוח מספיק בכישוריו כדי לקחת על עצמו גם את חלקי הגיטרה המובילה מעבר לנגינת הבס, בתחושה שהוא אפילו יצליח ליהנות מהאתגר. ואכן, בסופו של דבר השלישייה החליטה שלא לצרף נגנים נוספים. היה להם את הניסיון הדרוש בכתיבה וביצוע כמה מהקטעים הגדולים של הלהקה בעבר והם חשו שהם יכולים לעשות הכל בעצמם באולפן. העובדה שהם הצליחו לשרוד את עזיבתו של Peter Gabriel המנהיג הכריזמטי, רק תרמה לתחושת הביטחון שהם יכולים לעשות זאת שוב. בהמשך חברי הלהקה יתארו את ההקלטות של האלבום כחוויה נעימה ומהנה. כלהקה המונה שלושה חברים לכל חבר היה תפקיד ברור ומוגדר, מה שהפחית את החיכוכים וההתנגשויות ותרם לתהליך היצירה.
כאמור, האלבום סימן שינוי בסגנון הלהקה, כשהוא עובר משורשי הרוק המתקדם לעבר שירים קצרים ופשוטים יותר שתאמו את התקופה. בנוסף ניכר באלבום הזה השינוי בסאונד של הלהקה. בהיעדרו של Steve Hackett, רצה Mike Rutherford לגבש סגנון נגינה משלו. הוא לא ניסה להתחקות אחר הסגנון וגווני הגיטרה הייחודיים של Hackett. Rutherford גם לא היה נגן גיטרה מובילה ולכן מטבע הדברים חלקי הגיטרה הפכו דלילים ופשוטים יותר, דבר שהותיר חלל גדול שהתמלא על-די הקלידים של Tony Banks אשר הפך דומיננטי יותר ושלט על הסאונד של האלבום.
האלבום הזה אינו בין המוערכים של הלהקה בין מעריצי הפרוג הכבדים שלה. למען האמת, האלבום הזה אף לא ממש אהוב על חברי הלהקה עצמה, במיוחד לא על Phil Collins. זה אומנם לא אחד מהאלבומים המושלמים של הלהקה, אבל אנחנו בהחלט לא מבינים על מה המהומה, אנחנו אוהבים אותו מאוד.
(Photo: Graham Wood)
האלבום כולל כמה קטעים מעולים, גם במונחים של ג'נסיס" הפרוגרסיבית. אחד מהם הוא קטע הפתיחה האדיר "Down and Out". קטע מורכב שמתחיל שקט עם "שטיח" הקלידים של Tony Banks, אבל מהר מאוד מתפתח עם ריף הגיטרה הקליט של Mike Rutherford בדקה 0:30 ומתקפת התופים האכזרית של Phil Collins שנוחתת עלינו אחרי ארבע תיבות ונותנת את האות להסתערות שבאה לאחר מכן. קטע עם מקצבים א-סימטרים, סינקופות וברייקים שמובל על-ידי ריף הקלידים של Tony Banks והתיפוף העוצמתי של Phil Collins אשר מצליח להתאים גם את השירה שלו לטירוף המוחלט שמתחולל בשיר הזה.
מיד לאחר מכן מגיע "Undertow" השקט שכתב Tony Banks. זהו השיר הראשון באלבום שנכתב על ידי בנקס לבדו והראשון של הלהקה אשר נכתב על ידי חבר להקה יחיד. הלהקה תכננה במקור לפתח ולעבד את השיר עוד יותר, אבל הרצועה הבסיסית של הגיטרה, התופים והפסנתר, יחד עם הפזמון הפשוט, הייתה חזקה מספיק כדי להשאירו כמות שהוא. בנקס מנגן כאן על פסנתר כנף חשמלי של ימאהה. מעניין שהוא כתב הקדמה של שתי דקות לשיר, אבל נתקל בחוסר הסכמה של שני חבריו שחשבו שיש באלבום מספיק קטעי קלידים. Banks לא ויתר ועיבד את הקטע מחדש כחלק מהקטע "From the Undertow", מאלבום הסולו הראשון שלו "A Curious Feeling".
אנחנו מגבירים את הקצב עם "Ballad of Big" נקרא במקור "Ballad Of Big Jim". מי שכתב את המילים הוא Phil Collins שמזכיר כאן את הכתיבה ההיתולית של "ג'נסיס" מימי Peter Gabriel, בעודו מספר על ענק בשם ג'ים אשר מפחד מכולם.
הנדנדה נמשכת עם השיר השקט הבא "Snowbound". במקור השיר היה קצבי יותר וקולינס אפילו הקליט את תפקידי התופים שלו בקצב מהיר בהרבה, לפני שהלהקה החליטה להאט אותם כדי להתאימם לסגנון השיר. קולינס ורתרפורד תיארו את השיר כרומנטי, עם מילים על גבר שלובש תלבושת "איש שלג" כדי להתחבא מאנשים, אבל בעודו בתוך התחפושת הוא הופך לפרנואיד ומגלה שהוא לא יכול לצאת החוצה.
הקטע "Burning Rope" מסיים את הצד הראשון של הויניל. זה אחד הקטעים היפים והיותר פרוגרסיבים באלבום. בזמן שבנקס כתב את השיר הוא החליט לקצר אותו במקום למתוח את העיבודים שלו ליצירה מורחבת, שכן רצה להימנע מההשוואה ל- "One for the Vine" המורכב מהאלבום הקודם. השיר כולל סולו גיטרה של Mike Rutherford אשר לטענתו היווה אתגר עבורו, אם כי הוא אבל היה מרוצה מהתוצאה הסופית אשר לדעתו היא הכי טובה שלו באלבום.
הצד השני של הויניל נפתח בסערה עם "Deep in the Motherlode" ועבודת הקלידים הנהדרת של Tony Banks. כמה יופי בשיר אחד, הליין המלודי והקליט, המקצב המונוטוני והמהפנט, קטע המעבר השקט, ההתפרצות שאחריו והשירה המדהימה של קולינס - פשוט קסם מוזיקלי. השיר נכתב על ידי Mike Rutherford והוא מספר סיפור על מסע של אדם בתקופת הבהלה לזהב באמריקה. מעניין שהמילים "Go West young man" מתייחסות למשפט של Horace Greeley, אשר, ב- 13 ביולי 1865 פרסם את המאמר: "Go West, young man, go West and grow up with the country".
הנדנדה נמשכת עם הקטע השקט הבא "Many Too Many" ששוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. האלבום מסמל את העזיבה של "ג'נסיס" את סגנון הרוק המתקדם, שכן הוא כולל את השימוש האחרון של הלהקה במלוטרון אי פעם.
הקטע "Scenes from a Night's Dream" מחזיר אותנו למקצב מהיר ושמח יותר. הוא מבוסס על חלום ילדות בהשראת הדמות המצוירת "Little Nemo" שקולינס קנה את הספר עליו לאחיו. השיר התפתח מרעיון מוזיקלי של בנקס שכתב את הטיוטה הראשונה של המילים, אבל הוא ויתר באמצע כיוון שהרגיש שהם לא מתאימות. במקום זאת, הלהקה הסתפקה במילים שקולינס הציע אשר גם השפיע על הלחן השונה שכלל יותר הרמוניות.
השיר "Say It's Alright Joe" היה בין האחרונים שנכתב לאלבום. Mike Rutherford התחיל לכתוב אותו אבל בשלב מסוים נתקע עד שטוני בנקס הוסיף את הקלידים והלקה חזרה לעבוד על השיר.
הקטע "The Lady Lies" מוכיח עד כמה מוכשר Mike Rutherford בתור בסיסט. תקשיבו לעבודה הנפלאה שלו בשיר הזה מתחת לכל שטיחי הקלידים ותבינו איזה בסיסט מעולה ולא מספיק מוערך הוא. המוזיקה והמילים נכתבו על ידי טוני בנקס מספרות את סיפורו של גבר שמציל אישה מפיה של מפלצת, אך מאוחר יותר האישה מפתה אותו ומובילה אותו לגורל לא נודע.
האלבום מסתיים עם הלהיט "Follow You Follow Me" המובל על-ידי ריף הגיטרה שכתב Mike Rutherford המעוטר באפקט הפלאנג'ר. רות'רפורד העיד שאשתו היוותה השראה לשיר בעקבות הגעגועים והמרחק ממנה בסיבובי ההופעות. השיר הפך ללהיט הראשון של הלהקה אשר נכנס לעשרת הגדולים בבריטניה והלהיט הראשון שלה ב- 40 הגדולים בארה"ב.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט