top of page
  • FaceOff - עימות חזיתי

George Harrison - All Things Must Pass

זה קרה ב- 27 לנובמבר 1970. הר הגעש המוזיקלי של George Harrison התפרץ....


יצירת המופת "All Things Must Pass" יצאה לאוויר העולם.



האריסון היה הראשון מבין חברי הביטלס ששחרר אלבום סולו לאחר התפרקות הלהקה, וזה לא היה אלבום אחד, גם לא שניים אלה שלושה!!! אלבום משולש שאין דרך אחרת להגדיר אותו מאשר הר געש מוזיקלי שהתפרץ.


ג'ורג' היה תמיד הביטל הביישן שחסה בצילם של Paul McCartney ו- John Lennon. השניים שלטו בחומרים המוזיקליים שהובאו להקלטות של הלהקה כשג'ורג' זכה להכניס בכל פעם שיר אחד, לפעמים שניים, לכל אלבום שהלהקה הוציאה, והרבה פעמים ההחלטות להותיר שירים שלו מחוץ לאלבומים לא היו מוצדקות.


אחת הדוגמאות הקלאסיות והידועות של מקרה כזה קשורה להקלטת השיר "While My Guitar Gently Weeps" שהאריסון ביקש להכניס לאלבום הלבן. לנון ומקרטני לא רצו את השיר וסירבו להכניסו לאלבום, אבל George Harrison הביא לאולפן את חברו Eric Clapton אשר תפר לשיר את הסולו ולפתע פול וג'ון התרצו. לא ברור אם פניית הפרסה של ג'ון ופול נבעה מתוך חוסר נעימות מקלפטון, או מתוך הבנה שבאמת מדובר בשיר גדול, וזה באמת לא משנה, כי הדוגמא הזאת ממחישה באופן בולט את הכישרון האדיר של ג'ורג' שלא הצליח תמיד להביאו לידי ביטוי באלבומיה של הביטלס.


תסכולו של ג'ורג' מהשתלטנות והיחס של שני חבריו, הגיע לנקודת שיא נוספת במהלך הקלטת השיר "Two of Us", במהלך הסשנים של הלהקה למה שיהפוך בהמשך לאלבום "Let it Be". במהלך ויכוח שהתלקח בין פול לג'ורג' לגבי הנגינה שלו בשיר סינן ג'ורג' את המילים הבאות: "I'll play what you want me to play. Or I won't play at all if you don't want me to. Whatever it is that'll please you, I'll do it", הדברים מתועדים בסרט "Let It Be" של הביטלס והם מדגישים את התחושות של ג'ורג' שהרגיש שתקרת הזכוכית שהציבו לו שני חבריו מעל הראש מונעת את ההתפתחות המוזיקלית שלו ולא מאפשרת לו להתבטא.


אין זה פלא אם כך שג'ורג' היה הראשון מבין חברי הלהקה לשחרר אלבום סולו וגם זו לא הפתעה שהאלבום הזה כלל שפע של חומר מוזיקלי, שכן חלק מהשירים באלבום הזה נכתבו עוד במהלך חברותו בלהקת הביטלס, שירים שג'ון ופול דחו ולא זכו להיכנס לאלבומי להקת האם או כאלה שג'ורג' אפילו לא טרח להציג בפני חבריו מחשש מפני תגובה שלהם. דוגמאות לכך ניתן למצוא באלבומי האנתולוגיה ששחררה הביטלס במהלך שנות ה- 90 וכוללים כמה שירים של George Harrison שנוגנו במהלך הסשנים של הביטלס ומופיעים באלבום נושא הסיקור שלנו, כמו לדוגמא שיר הנושא "All Things Must Pass" שגירסה מוקדמת שלו מופיעה באלבום השלישי מהאנתולוגיה.

איך שלא תסתכלו על זה, אנחנו זכינו בגדול, כי בסופו של דבר החומרים המדהימים האלה זכו לראות אור וטוב מאוחר מאשר אף פעם!


נציין שאין מדובר באלבום הסולו הראשון של George Harrison. הוא הוציא עוד שניים לפני בימיו עם הביטלס. מדובר בשני אלבומים ניסיוניים "Wonderwall Music", ו- "Electronic Sound" בהם נעשה שימוש בסינתסייזרים בגירסתם המוקדמת.


לאחר שחרורו של האלבום הלבן בשנת 1968 טס George Harrison לארה"ב ובילה בין היתר בביתו של Bob Dylan בוודסטוק, שם עבדה להקת "The Band" על אלבומה הראשון. האריסון ספג ושאב מסגנון הכתיבה של דילן וחבריו וחידש את אהבתו לגיטרה. באותה תקופה הוא החל לכתוב לעצמו, כמו גם לאחרים, כגון ל- Billy Preston וללהקת Cream להם תרם את השיר "Badge" שיצא באלבומה הרביעי והאחרון של הלהקה – "Goodbye" משנת 1968. בהמשך האריסון הצטרף לסיבוב ההופעות של קלפטון עם להקתו "Delaney & Bonnie and Friend" ובשלב זה כבר נראה שהוא בשל לעצמאות, אך זו לא יצאה אל הפועל עד לפירוקה הרשמי של להקת האם, אז הרגיש George Harrison חופשי להמשיך עם הפרויקט שהלך ונבנה אט אט עוד בימי חברותו בלהקת הביטלס.


כפי שידוע, החומרים שאסף George Harrison הספיקו לאלבום משולש, אך מה שהרבה לא יודעים היא העובדה של האריסון היו עוד כ- 20 דמואים לשירים שלא זכו להיכנס לאלבום המשולש, חלקם שוחררו מאוחר יותר בקריירה שלו, מה שאכן מוכיח שמדובר בהר געש מוזיקלי שפשוט המתין להתפרץ.


אבל הר הגעש הזה לא התבטא אך ורק בחומרים המוזיקלים, אלא גם ברשימת הנגנים שהשתתפו בפרויקט הזה. חלקם קיבלו על-כך קרדיט וחלקם לא. רשימת הנגנים והכשרונות פשוט בלתי נתפסת ואנחנו נמנה רק את חלקם: Eric Clapton, Ringo Starr, Ginger Baker, Billy Preston, Dave Mason, Peter Frampton, Gary Wright, Klaus Voormann, Alan White, כל חברי "Badfinger" ואפילו Phil Collins שהאריסון לא היה ער להשתתפותו בסשנים עד להוצאת המהדורה המורחבת לרגל 30 שנה לאלבום, וזכה לתודה מאוחרת מהאריסון לאחר שגילה זאת (טוב אפשר להבין את האריסון כי זה היה לפני ימיו של פיל בג'נסיס).


מי שהפיק את האלבום היה המפיק המוערך Phil Spector, אשר זמן קצר קודם לכן הפיק את אלבומה האחרון של הביטלס "Let it Be" ובהמשך יפיק בין היתר חלק נכבד מאלבומי הסולו של John Lennon ואלבומים נוספים של George Harrison. פיל ספקטור יישם על האלבום הזה את טכניקת ה- "Wall Of Sound" אותה פיתח במהלך שנות השישים וכוללת העמסה, של סאונד, שכבות של ערוצים וכלים שיוצרים מעין "חומה מוזיקלית" וסאונד עשיר ומלא.


הסשנים לאלבום התרחשו בין החודשים מאי ואוקטובר 1970 והולידו חומרים לאלבום כפול. האלבום השלישי כלל ג'אם סשנים של George Harrison וחבריו אשר הוקלטו במהלך הסשנים וזכו לכותרת Apple Jam.


בגדול האלבום הזה מסתובב סביב ז'אנר הרוק בכללותו, עם השפעות של פולק, מוטאון (יש לא מעט כלי נשיפה באלבום), גוספל (שכנראה ייובא על-ידי המפיק פיל ספקטור) ומוזיקה הודית.


אם אפשר לשים את האצבע על צליל אחד שעובר כחוט השני כמעט בין כל שירי האלבום, ומהווה את "חותמת הסאונד" שלו, זה כנראה יהיה צליל הסלייד גיטאר של George Harrison שפשוט עושה כאן נפלאות עם הכלי המדהים.


מבחינה לירית, נראה שגם כאן החוט שמקשר בין מרבית השירים יהיו הנושאים הרוחניים ומלאי הרגש שתמיד העסיקו את האריסון עד יום מותו.


האלבום נפתח עם "I'd Have You Anytime", שיר שנכתב בשיתוף עם Bob Dylan במהלך שהותו של George Harrison בביתו שבוודסטוק. פתיחה מלודית, שקטה, רגועה ומרגשת ובחירה מאוד מעניינת לפתיחת אלבום, שככל הנראה נועדה לסמן את המכנה המשותף של רוב השירים באלבום. השיר כולל סולו של קלפטון למרות שהוא לא זכה לקבל קרדיט עבור נגינתו בשל עניינים חוזיים, כפי שקרה גם עם השיר While My Guitar Gently Weeps מימי הביטלס.


ברצועה השניה אנחנו מקבלים כבר את הלהיט הכי גדול של האריסון - "My Sweet Lord", אשר כבש את פסגת המצעד הבריטי ושהה שם במשך ארבעה שבועות. מדובר בשיר הלל רוחני שמשלב את האמונות והדתות ממזרח ומערב, עם המנטרה החוזרת "קרישנה" לצד "הללויה". השיר הזה היה בסיס לתביעה שהתנהלה על זכויות יוצרים בהקשר לשיר שנקרא "He's So Fine" של להקת הבנות "The Chiffons" משנת 1963. George Harrison טען לאורך כל הדרך שלא הכיר את השיר של השיפונס אבל הדמיון במנגינה היה רב. הוא בסוף אולץ לשלם סכום פנטסטי לאותם זמנים בסך של 1.5 מליון דולר כדי לסלק את התביעה. הבלאגן הזה גרם להאריסון לכתוב שיר שנקרא "This Song" ויצא במסגרת אלבומו משנת 1976 שנקרא 33 ו- 1/3.


השיר "Wah-Wah" נכתב על-יד האריסון במהלך הסשנים לאלבום "Let It Be" ומיד לאחר אותו ויכוח בינו לבין מקרטי אותו הזכרנו קודם לכן. ג'ורג' סיפר שמיד אותה סצינה הנראית בסרט הוא עזב את האולפן והלך הבית לכתוב את השיר. הוא טען שהויכוח הזה עם פול גרם לו כאב ראש גדול כמו "וואה" וואה" וזה היה הטריגר לכתיבת השיר. זה היה השיר הראשון שהוקלט לאלבום ובו מנגנים כל חברי להקת "Badfinger".


השיר "Isn’t It a Pity" הוא בין הוותיקים באלבום, הוא נכתב עוד במהלך הסשנים לאלבום "Rubber Soul" בשנת 1966. האלבום כולל שתי גירסאות שונות של הבלדה המלנכולית כשהגירסה שסוגרת את הצד הראשון של האלבום היא היותר פופלרית מבין השתיים.


פותח את צידו השני של הויניל "What Is Life" שיר רוקי, קצבי ומלודי שמובל על-ידי ריף הגיטרה הקליט של George Harrison ועטוף בחצוצרות המוטאון שמהוות קישוט מוזיקלי מושלם.


השיר "If Not for You" הוא שיר שכתב Bob Dylan אותו הוא הקליט לאלבומו New Morning שיצא באוגוסט 1970. שיר פולק-פופ שגם אוליביה ניוטון ג'ון ביצעה והפך ללהיט הגדול הראשון שלה.


הקטע "Behind That Locked Door" הוא שיר קאנטרי-וואלס מקסים שהאריסון כתב בשנת 1969 כמחווה לבוב דילן שבדיוק חזר לבמות עם להקת הליווי שלו "The Band".


את השיר "Let It Down" כתב האריסון בשנת 1968 וניסה להציע אותו לביטלס במסגרת הסשנים לאלבום Let It Be, אך גם הפעם הוא נדחה על-ידי פול וג'ון. האריסון הגדיר אותו כשיר אהבה אירוטי.מי שמלווה את האריסון בשיר הזה הם חבורה גדולה של נגנים כולל חברי דרק והדומינוס של קלפטון, גארי רייט וחברי להקת "Badfinger".


סוגר את הצד השני של הויניל הראשון "Run of the Mill" שיר שכתב George Harrison בראשית שנת 1969 במסגרת הסשנים של "Get Back", השיר כולל את המילים "Another day for you to realize me or send me down again", שמבטאות בצורה הכי ברורה את התחושות של האריסון בעקבות היחס שקיבל מחבריו ללהקה.


הויניל השני נפתח עם השיר המדהים והמרגש וללא ספק אחד היפים באלבום "Beware of Darkness". זה עוד אחד מהשירים הרוחניים של George Harrison שהחל לחקור תחום זה עוד בימי הביטלס. השיר ממחיש את הפילוסופיה של Radha Krishna Temple לפיה יש להיזהר מהאפלה, ממחשבות שליליות ומחומרניות שעלולה להשחית את הנפש.


השיר "Apple Scruffs" מובל על-ידי נגינת המפוחית ופריטה אקוסטית וקצבית. זה שיר שנכתב כמחווה למעריצי הביטלס האדוקים שהיו ממתינים במיקומים בהם הלהקה היתה אמורה להופיע רק בכדי לפגוש את ארבעת המופלאים.


הרצועה "(Ballad of Sir Frankie Crisp (Let It Roll" היא רצועה מלודית שכתב George Harrison כמחווה לעו"ד מהמאה ה- 19 שהיה בעליה של אחוזת Friar Park הויקטוריאנית שהאריסון רכש בינואר שנת 1970.


השיר "Awaiting on You All" הינו שיר תפילה רוחני נוסף של George Harrison, הפעם בסגנון רוק וגוספל. בשיר הזה ניתן להבחין בנקל בהפקה הבומבסטית של פיל ספקטור וביישום שיטת ה- “Wall Of Sound” שלו.


מכאן אנחנו עוברים לדובדבן שבקצפת, שיר הנושא "All Things Must Pass" שכאמור נכתב והוצע לביטלס, ואשר גירסה מוקדמת שלו ניתן למצוא באלבום האנתולוגיה השלישי של להקת האם. השיר הזה ראה אור לראשונה דווקא באלבום של בילי פרסטון "Encouraging Words" שיצא בספטמבר אותה שנה. כותרת השיר מלמדת כי הוא מושפע מהיחסים של האריסון עם חבריו ללהקה ולמעשה ניבא את מה שעתיד להיות הפירוק של הביטלס ואת העובדה שהחיים נמשכים, קרי, הוצאת האלבום הראשון של האריסון בתקופת הפוסט ביטלס שלו.


מחציתו של הצד הרביעי של האלבום הינו קצבי וגרובי כפי שמומחש בשירים "I "Dig Love ו- "Art of Dying" שיר שכתב האריסון מיד לאחר פירוק הביטלס וכולל עבודת גיטרה מדהימה של קלפטון וכלי נשיפה בסגנון מוטאוון. הצד הזה של האלבום כולל גם את הגירסה השניה והפחות פופלארית של השיר "Isn't It a Pity" והוא נחתם בצורה מושלמת עם "Hear Me Lord", שיר תפילה נוסף של האריסון ובקשה מאלוהים שיעזור לו להיות בן אדם טוב יותר. השיר מובל על-ידי הפסנתר של Billy Preston וכולל הרמוניו ווקליות מקסימות, בעיקר בפזמון.


התקליט השלישי והאחרון הינו כאמור מקבץ הקלטות של ג'אם סשנים שנערכו במהלך הקלטות האלבום ונקרא "Apple Jam", כאשר ארבעה מתוך חמשת הקטעים הם ממש קטעי אילותר אינסטרומנטאליים שהטובים ביניהם הם "Out of the Blue" ו- "I Remember Jeep". מעניין לציין שהקטע "It’s Johnny’s Birthday" הוקלט כבדיחה לכבוד יום הולדתו ה- 30 של John Lennon.


האלבום "All Things Must Pass", הוא ללא ספק מאסטרפיס שלכל הפחות החלק הלא מאולתר שבו פשוט מושלם. האלבום נכנס בין היתר לרשימת "1001 Albums You Must Hear Before You Die" ורשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, ובצדק.


ובנימה של סגירת מעגל. אם נתייחס לשליטה הכמעט מוחלטת של ג'ון ופול בחומרים שהובאו לאלבומי להקת הביטלס, כפי שפורט בתחילת הסקירה, אז האריסון ללא ספק התעלה על שני חבריו עם אלבום הסולו הטוב ביותר שהוציא אחד מחברי הביטלס לאחר פירוק הלהקה.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page