Martin Barre
ב- 17 בנובמבר 1946 נולד הגיטריסט והמוזיקאי הבריטי Martin Barre.

(Photo: Pino d'Amico)
במשך 43 שנים רצופות, משלהי שנת 1968 ועד שנת 2011, שימש Martin Barre כגיטריסט המוביל של להקת הרוק המתקדם והפולק-רוק האגדית "Jethro Tull", כשהוא מנגן בכל אלבומי האולפן של הלהקה למעט אלבום הבכורה שלה. הצליל הייחודי שלו, ששילב כוח בלוז-רוק מחוספס נוסח Leslie West עם רגישות מלודית קלאסית, מקצבים מורכבים ונגינה וירטואוזית על כלים אקוסטיים, מנדולינה וחליל, הפך אותו לחצי השני המשלים של המנהיג Ian Anderson ולאחד הגיטריסטים המוערכים ביותר בעולם הרוק, שזכה לשבחים מאגדות כמו Mark Knopfler, Joe Satriani, Steve Vai ו-Geddy Lee. הנה 38 עובדות מעניינות על האיש שהעניק לרוק המתקדם את השיניים החשמליות שלו.
1. הוא נולד בשם המלא Martin Lancelot Barre בשכונת קינגס הית' בעיר ברמינגהאם שבאנגליה, עיר התעשייה הבריטית שהצמיחה גם אגדות רוק ומטאל כמו "Black Sabbath" ו-"Judas Priest".
2. אביו היה מהנדס במקצועו שחלם בצעירותו להפוך לנגן קלרינט מקצועי, והוא זה שהחדיר בבנו את האהבה העמוקה למוזיקה ועודד אותו לרכוש השכלה מוזיקלית כבר בגיל צעיר.
3. באופן מפתיע, הכלי המוזיקלי הראשון שבו התמחה בבית הספר התיכון בברמינגהאם לא היה גיטרה אלא דווקא חליל צד, עובדה משעשעת לאור העובדה שלימים יצטרף ללהקה המזוהה ביותר בעולם עם כלי זה, והוא אף העיד כי ידע לנגן בחליל שנים לפני שחברו ללהקה Ian Anderson רכש את החליל הראשון שלו.
4. בצעירותו הצטיין גם בספורט והיה אצן מוכשר בריצות משוכות שהתחרה ברמה מחוזית באנגליה, תחביב ספורטיבי שליווה אותו גם בעשורים המאוחרים לחייו כרץ מרתון למרחקים ארוכים.
5. לפני שהחליט להקדיש את חייו למוזיקה באופן מלא, למד אדריכלות והנדסת בניין במשך שלוש שנים באוניברסיטת Lanchester Polytechnic בעיר קובנטרי, ואף עבד כשרטט אדריכלי על תכנון כבישים וגשרים במרכז אנגליה.
6. את הקריירה המוזיקלית המקצוענית שלו החל באמצע שנות השישים לא כגיטריסט מוביל אלא כנגן סקסופון טנור וחלילן בלהקת הרית'ם אנד בלוז המקומית "The Moonrakers", לאחר שקנה סקסופון משומש בכספי מענק הלימודים שלו.
7. בשנת 1966 עבר ללונדון יחד עם חברי להקתו, ששינתה את שמה ל-"The Penny Peeps", הרכב סול ופופ פסיכדלי שהוחתם בחברת התקליטים "Liberty Records" ושחרר בשנת 1968 שני סינגלים רשמיים שבהם עבר באר בהדרגה מנגינה על סקסופון לגיטרה מובילה.
8. באמצע שנת 1968 שינתה הלהקה את שמה ל-"Gethsemane" ואימצה כיוון של בלוז-רוק כבד ומתקדם יותר, ובאחת ההופעות בעיר פלימות' חיממה הלהקה הרכב בריטי צעיר ועולה בשם "Jethro Tull", מפגש שהניח את היסודות לקריירה העתידית שלו.
9. בדצמבר 1968, כאשר הגיטריסט המקורי של "Jethro Tull", הבלוזיסט Mick Abrahams, עזב את הלהקה בעקבות חילוקי דעות מוזיקליים עם Ian Anderson כדי להקים את להקת "Blodwyn Pig", מנהל הלהקה Terry Ellis נזכר בגיטריסט הצעיר מההופעה בפלימות' והזמין אותו לאודישן בלונדון.
10. האודישן הראשון שלו ללהקת "Jethro Tull", שנערך במרתף צפוף בשכונת סוהו בלונדון, היה כישלון מוחלט, שכן מרוב התרגשות ומבוכה ובעקבות גיטרת חצי-נפח שייצרה צפצופי פידבק מחרישי אוזניים בחדר הקטן, הוא בקושי הצליח לנגן ובייאושו אף הציע לאנדרסון וחבריו לנגן עבורם קטע בחליל.
11. בעקבות הכישלון באודישן הראשון, התפקיד הוצע תחילה לחברו מברמינגהאם, הגיטריסט Tony Iommi מלהקת "Earth", שלימים תהפוך ל-"Black Sabbath", אך איומי עזב לאחר שבועות ספורים והופעה אחת בלבד בסרט "The Rolling Stones Rock and Roll Circus" משום שהרגיש שסגנון הלהקה אינו מתאים לו.
12. נחוש בדעתו לא לוותר על הזדמנות חייו, התקשר באר בעצמו ל-Ian Anderson וביקש הזדמנות שנייה, וכאשר הגיע לאודישן הנוסף בשכונת איזלינגטון ללא מגבר ועם גיטרה חשמלית שאולה מחבר, הכימיה המוזיקלית הייתה מיידית והוא התקבל רשמית ללהקה בערב חג המולד של שנת 1968.
13. הופעת הבכורה שלו עם "Jethro Tull" התקיימה ב-30 בדצמבר 1968 בפסטיבל החורף בעיר פנצאנס שבקורנוול, ולאחר שבילה את חופשת החגים בלימוד אינטנסיבי של החומרים החדשים, הפך לחלק בלתי נפרד מההרכב שכלל אז את אנדרסון, הבסיסט Glenn Cornick והמתופף Clive Bunker.
14. באוגוסט 1969 יצא אלבומו הראשון עם הלהקה, "Stand Up", שבו הציג צליל גיטרה כבד, חד ומגוון בהרבה מקודמו בשירים כמו "A New Day Yesterday" ו-"Nothing Is Easy", והאלבום זינק הישר למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי.
15. באותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלה בארצות הברית, שם חלקה במות עם "Led Zeppelin" ו-"Mountain", ובמהלך הסיבוב התיידד באר עמוקות עם גיטריסט להקת "Mountain", האמריקאי Leslie West, שהפך להשפעה המוזיקלית והבימתית הגדולה ביותר על סגנון הנגינה והצליל העבה שלו.
16. בשנת 1970, לקראת הקלטות האלבום הקודר והמופתי "Benefit", רכש גיטרת Gibson Les Paul Custom שבה ניגן לאורך כל האלבום בשירים כמו "To Cry You a Song" ו-"Teacher", אך זמן קצר לאחר מכן גילה לתדהמתו שמדובר בזיוף זול ומכר אותה מיד.
17. לאחר פיאסקו הגיטרה המזויפת, ועל פי עצתו של חברו הטוב Leslie West, רכש את הגיטרות שהפכו לסמל המסחרי המובהק שלו בשנות השבעים, גיטרת Gibson Les Paul Junior שנת 1958 וגיטרת Gibson Les Paul Standard המפורסמת שלו משנת 1959, שאותן חיבר למגברי Hiwatt עוצמתיים.
18. במרץ 1971 יצא אלבום המופת "Aqualung", שבו אחראי באר לכמה מרגעי הגיטרה הגדולים בתולדות הרוק, החל מריף הפתיחה בתשעה תווים של שיר הנושא וכלה בריפים האגרסיביים של "Cross-Eyed Mary", "Hymn 43" ו-"Locomotive Breath".
19. את סולו הגיטרה האגדי של השיר "Aqualung" הקליט באולפני "Island Studios" בלונדון תחת לחץ עצום בשני טייקים בלבד, ובזמן שהוא ניגן לבדו בחדר ההקלטות הגדול, אגדת הגיטרה Jimmy Page מלהקת "Led Zeppelin", שהקליטה באולפן הסמוך את אלבומה הרביעי, נכנס לחדר הבקרה ונופף לו לשלום מבעד לזכוכית באמצע הטייק הגורלי.
20. סולו הגיטרה המופתי שלו בשיר "Aqualung" נבחר על ידי קוראי מגזין "Guitar Player" לאחד מ-25 סולואי הגיטרה הגדולים בכל הזמנים, ומנהיג להקת "Dire Straits", הגיטריסט Mark Knopfler, הכתיר אותו בראיון בשנת 2005 כעבודה של גאון מוזיקלי.
21. בשנים 1972 ו-1973 הוכיח את יכולותיו הווירטואוזיות כנגן רוק מתקדם מהמעלה הראשונה ביצירות הקונספט המורכבות "Thick as a Brick" ו-"A Passion Play", שבהן נדרש לעבור בשבריר שנייה בין משקלים א-סימטריים מסובכים, קטעי ג'אז-פיוז'ן, פולק אקוסטי והארד רוק תובעני, ואף חזר לנגן בחליל על הבמה.

(Photo: Heinrich Klaffs)
22. באלבום "Minstrel in the Gallery" משנת 1975 הגיע לאחת הפסגות היצירתיות שלו כאשר כתב יחד עם Ian Anderson את שיר הנושא האפי "Minstrel in the Gallery", שבו פתיחת הגיטרה האקוסטית העדינה מתפרצת לאחד מריפי הרוק הכבדים והסוחפים ביותר של הלהקה.
23. במחצית השנייה של שנות השבעים, בטרילוגיית אלבומי הפולק-רוק הכפריים "Songs from the Wood" משנת 1977, "Heavy Horses" משנת 1978 ו-"Stormwatch" משנת 1979, שילב בנגינתו השפעות של מוזיקה קלטית ומוזיקת בארוק קלאסית, תוך שהוא מנגן גם על מנדולינה, לאוטה וגיטרות אקוסטיות קטנות.
24. באותן שנים נוצר קשר הדוק בינו לבין בונה הגיטרות האמריקאי האגדי Paul Hamer, שהפך לאחד מחבריו הקרובים ביותר ובנה עבורו סדרה של גיטרות Hamer Sunburst ומנדולינות בעבודת יד שליוו אותו באלבום ההופעה החיה המופתי "Bursting Out" משנת 1978 ולאורך שנות השמונים.
25. בשנת 1980, כאשר Ian Anderson החל להקליט אלבום סולו תחת שם הקוד "A", הוזמן באר לתרום חלקי גיטרה להקלטות לצד הבסיסט Dave Pegg והקלידן והכנר Eddie Jobson, וכאשר חברת התקליטים "Chrysalis" החליטה להוציא את האלבום תחת השם "Jethro Tull", נותר באר השריד היחיד מההרכב הקלאסי של שנות השבעים.
26. בשנת 1987 רשמה הלהקה קאמבק מסחרי ואמנותי אדיר עם האלבום "Crest of a Knave", שבו נגינת הגיטרה החשמלית של באר בשירים כמו "Steel Monkey", "Farm on the Freeway" והיצירה בת עשר הדקות "Budapest" תפסה נפח מרכזי במיוחד וזכתה להשוואות לצליל של "Dire Straits".
27. בפברואר 1989 זכה יחד עם חבריו ללהקת "Jethro Tull" בפרס הגראמי ההיסטורי והשנוי במחלוקת בקטגוריית ביצוע ההארד רוק/מטאל הטוב ביותר על האלבום "Crest of a Knave", תוך שהם גוברים על להקת "Metallica" ואלבומה "...And Justice for All", כאשר חברי הלהקה כלל לא טרחו לטוס לטקס בלוס אנג'לס בעצת מנהליהם שהיו בטוחים כי אין להם סיכוי לזכות.
28. לאורך השנים הקים באחוזתו במחוז דבון שבדרום-מערב אנגליה אולפן הקלטות מקצועי בשם "Presshouse Studio", שם הפיק אומנים צעירים ובשנת 1994 השיק רשמית את קריירת הסולו שלו עם אלבום הבכורה "A Trick of Memory", שבו התארח חברו הטוב Mel Collins על סקסופון.
29. בהמשך שנות התשעים והאלפיים ביסס את מעמדו כאמן סולו פורה ומוערך עם שורה של אלבומים המשלבים בלוז, רוק וקטעים אינסטרומנטליים וירטואוזיים, בהם "The Meeting" משנת 1996, "Stage Left" משנת 2003, "Away with Words" משנת 2013, "Order of Play" משנת 2014, "Back to Steel" משנת 2015 ו-"Roads Less Travelled" משנת 2018.
30. מעבר לעבודתו בלהקת האם ובקריירת הסולו, ניגן והופיע לאורך השנים עם שורה ארוכה של אגדות מוזיקה עולמיות, בהן Paul McCartney, Phil Collins, Gary Moore, Rory Gallagher, John Wetton, Maddy Prior מלהקת "Steleye Span" ונגן הבלוז האמריקאי Joe Bonamassa.
31. בעשורים המאוחרים של הקריירה שלו הפך למשתמש מושבע של גיטרות "PRS" מתוצרת Paul Reed Smith, ובמיוחד בדגם ה-513 שבשילוב עם מגברי "Soldano Decatone" העניקו לו את הצליל המודרני, העשיר והמדויק שלו בהופעות חיות.
32. בשנת 2011, לאחר 43 שנים רצופות, יותר מ-20 אלבומי אולפן ואלפי הופעות ברחבי העולם, הגיעה דרכו המשותפת עם "Jethro Tull" לסיומה כאשר Ian Anderson החליט להפסיק את פעילות ההרכב לטובת פרויקטי הסולו שלו, החלטה שכאבה לבאר אך פתחה עבורו פרק עצמאי חדש ומסעיר.
33. מיד לאחר פירוק השותפות הקים את להקתו העצמאית, "The Martin Barre Band", יחד עם הזמר והגיטריסט Dan Crisp והבסיסט הוותיק Alan Thomson, והחל לחרוש את במות העולם עם עיבודי רוק עוצמתיים ונאמנים למקור לקלאסיקות של "Jethro Tull" לצד קטעים משובחים שלא נוגנו בהופעות במשך עשורים.
34. בשנת 2015 פרסם את האוטוביוגרפיה המרתקת והגלויה שלו, "A Trick of Memory: The Autobiography of Jethro Tull's Guitarist", שבה חשף בכנות נדירה את התמודדותו ארוכת השנים עם ביישנות ופחד קהל קיצוני בתחילת דרכו, לצד סיפורים מאחורי הקלעים של עולם הרוק הקלאסי.
35. בין השנים 2019 ל-2022 הוביל סיבובי הופעות עולמיים מצליחים ביותר לציון 50 שנה להצטרפותו ללהקת "Jethro Tull" ולציון 50 שנה לאלבום המופת "Aqualung", שבהם אירח על הבמה את חבריו ההיסטוריים ללהקה מראשית שנות השבעים, המתופף המקורי Clive Bunker והמלחינה והמעבדת Dee Palmer, והוציא את האלבום הכפול "MLB - 50 Years of Jethro Tull".
36. דורות של גיטריסטי על ואגדות רוק ציינו אותו כהשפעה ישירה ומכרעת על סגנון נגינתם, ובראשם וירטואוזי הגיטרה Joe Satriani, Steve Vai, Eric Johnson ו-Joe Bonamassa, וכן סולן ובסיסט להקת "Rush", המוזיקאי Geddy Lee, ששיבח לאורך השנים את צליל הגיטרה החדשני והמבריק שלו באלבום "Thick as a Brick".
37. הוא מקיים קשר חם וארוך שנים עם הקהל הישראלי והופיע בישראל מספר רב של פעמים לאורך העשורים, תחילה עם "Jethro Tull" בשנים 1986, 1994, 2000 ו-2007 בקיסריה, בירושלים ובחיפה, ובהמשך גם במופעי סולו בלתי נשכחים עם להקתו בתל אביב.
38. גם בעשור השמיני לחייו, כשהוא נשוי באושר לאשתו Julie זה למעלה מארבעה עשורים, ממשיך באר להקליט ולהופיע ברחבי תבל באנרגיה בלתי נדלית, ושומר בגאווה על גחלת הגיטרה החשמלית של אחת הלהקות המקוריות והחשובות ביותר בתולדות הרוק.
בין אם הוא מנסר ריף בלוז-רוק כבד על גיטרת הלס פול שלו, פורט בעדינות של טרובדור מימי הביניים על מנדולינה או ממריא לסולו האלמותי של "Aqualung", Martin Barre יישאר לנצח הגיבור השקט והצנוע שהעניק לרוק המתקדם את הלב הפועם והעוצמה החשמלית שלו.
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל





תגובות