רק אתמול חגגנו לו יומהולדת, והיום אחד מאלבומיו - "The System Has Failed" שיצא בשנת 2004 חוגג גם הוא יומהולדת.
לא, זו לא הייתה טעות קולמוס, האלבום אומנם נושא את שמה של להקת "Megadeth" אבל ניתן לומר שזהו למעשה אלבום סולו של Dave Mustaine.
מעבר לעובדה שדייב כתב והלחין את כל שירי האלבום ללא יוצא מן הכלל, זה האלבום היחידי של "Megadeth" בו Mustaine משתתף כחבר הלהקה היחידי, כאשר כל יתר הנגנים הינם נגני סשן שאינם חברים רשמיים בלהקה. אמנם Chris Poland מנגן כאן בגיטרה מובילה, אולם הוא עושה זאת כנגן שכיר ולא כחבר בלהקה.
זה אלבום החזרה של Mustaine לאחר פציעת היד שלו משנת 2002, עליה סיפרנו לכם אתמול במסגרת הפוסט לכבוד יום הולדתו. כזכור, בשנת 2002 חווה Mustaine פציעה מאוד מוזרה כשנרדם בתנוחה חריגה על היד שלו באופן שכמעט וגרם לו לנמק. בהודעה ששחרר דייב בראשית שנת 2002 הוא הודיע כי הוא מפרק את "Megadeth" נוכח פציעת יד שאינה מאפשרת לו לנגן. דייב ציין שרופאים סבורים שייקח לו שנה להחלים מהפציעה וגם אז לא ברור האם הוא יוכל להמשיך לנגן. בסופו של דבר Mustaine החלים מהר מהמצופה ואף חזר לכושר נגינה משביע רצון.
מיד לאחר שדייב חזר לכושר נגינה הוא החל לכתוב את החומר לאלבום חדש אותו התכוון להוציא כאלבום סולו. ואולם, מחויבות חוזית לחברת התקליטים אילצה אותו להוציא את האלבום תחת הכותרת "Megadeth" וזו הסיבה היחידה שהאלבום הזה לא יצא כאלבום סולו שלו.
דייב פנה לחברו ללהקה ואחד ממקימיה - הבסיסט David Ellefson בכדי שינגן באלבום, אך אלפסון סירב בשל מחלוקות כספיות. אלפסון יחזור ללהקה רק שלושה אלבומים מאוחר יותר, בשנת 2010.
במובן מסויים האלבום הזה של Mustaine מהווה ניסיון שלו "לחזור למקורות", אחרי מספר אלבומים מעט יותר ממסוחרים ששחררה מגאדת' בשנות ה- 90, והוא גם כנראה האלבום הכי ת'ראשי של מגאדת' מאז "Rust In Peace".
מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים: "Die Dead Enough" שנכתב עבור פסקול הסרט "Tomb Raider II", אך בסופו של דבר לא נכנס לשם בשל בעיות תקציב, "Of Mice and Men" בו Mustaine מספר על תקופת ההתבגרות, השאיפות הגדולות שלו ועל הסילוק שלו ממטאליקה כשהיה בן 25 ו- "The Scorpion" בו Mustaine אפילו מנגן את הסולו הראשון שלו אחרי החלמת מהפציעה.
האלבום כולל שני קטעים אינסטרומנטאליים: "Shadow of Deth" בו יש ציטוט מפרק כ"ג בספר תהילים ו- "I Know Jack" הקצר שכולל ציטוט מתגובתו של סנטור Lloyd Bentsen לסנטור Dan Quayle במהלך עימות במערכת הבחירות משנת 1988.
ויש כאן גם את "Back in the Day" שכולל כמה ריפים שהזכירו לנו את "Iron Maiden" ומתייחס לימים של תחילת סצינת המטאל בלוס אנג'לס (ראו בקליפ קטעי וידאו מהתקופה), "Blackmail The Universe" שמתחיל עם כותרות החדשות שמבשרותעל הפלת מטוס הנשיא "Air Force One", לכאורה, במזרח התיכון, "Something That I'm Not" שאף הוא מתייחס לתחושות של דייב בעקבות סילוקו ממטאליקה, תחושות איתן הוא עדיין מתמודד גם במועד כתיבת השיר ו- "Tears in a Vial" אותו Mustaine כתב זמן קצר לאחר שפירק את הלהקה בשנת 2002 ועל המחשבות שלו להחליף "הצלחה" ב"אושר".
גם עטיפת האלבום משדרת "חזרה למקורות" שכן היא מזכירה בסגנונה את עטיפות האלבומים הראשונים של הלהקה, במיוחד "Rust In Peace", אשר גם בו הופיעו על העטיפה תמונות של מנהיגי עולם, כאשר במקרה זה מדובר בבכירי הממשל בארה"ב, הנשיא ג'ורג' בוש, הנשיא קלינטון ואשתו הילרי, דונלד רמספלד, ג'ון אשקרופט וסגן הנשיא דיק צ'ייני.
מאסטיין ציין שהעבודה על האלבום היתה "משחררת", הוא הרגיש חופשי יותר בתהליך היצירה וההקלטה ועם הרבה יותר שליטה על התוצאה הסופית, משהו שלטענתו לא קרה מאז שני האלבומים הראשונים של הלהקה.
והתוצאה היתה בהתאם. האלבום זכה על-פי רוב לביקורות חיוביות ונכנס הישר למקום ה- 18 ברשימת הבילבורד 200. לאחר שחרורו בנה Mustaine הרכב חדש ללהקה ויצא לסיבוב הופעות לקידום האלבום. במהלך סיבוב ההופעות הוקלט גם אלבום ההופעה הכפול והמצליח "That One Night: Live in Buenos Aires", ששוחרר בשנת 2007 גם כ- DVD
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט