• FaceOff - עימות חזיתי

Megadeth - Rust In Peace

טוב, זו לא הסקירה הראשונה שלנו על אלבום של "Megadeth" אבל זה לבטח הכי מרגש שהיה לנו ביחס ללהקה המדהימה הזאת.


ב- 24 לספטמבר 1990 שחררה "Megadeth" את אלבומה הרביעי "Rust In Peace" והוא לא פחות מ- "Master-Piece".



בואו נשחרר את זה כבר כאן ועכשיו, אם קיים אולימפוס של המטאל אז האלבום הזה ללא ספק נמצא שם. אלבום מופתי, אלמותי, נצחי, מושלם, מאסטרפיס, קלאסיקה! ועוד שלל סופרלטיבים שקיימים בלקסיקון.


ועכשיו, אחרי ששחררנו ונרגענו, בואו נאמר עליו כמה מילים.


זה האלבום הראשון של הלהקה שכלל את ההרכב הקלאסי של הלהקה עם Dave Mustaine ,Marty Friedman, David Ellefson ו- Nick Menza.


אם תשאלו כל מעריץ של הלהקה מה האלבום הכי טוב של "Megadeth", אנחנו בטוחים שרובם המכריע יצביעו על "Rust In Peace" כאלבום שלדעתם לא רק שהוא הכי טוב של הלהקה, אלא שהוא מגדיר הכי טוב את הלהקה כולה, את המהות והשורשים שלה, את הסאונד הייחודי שלה. אז כדי להבין איך כל זה קרה, אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה ולפשפש בנסיבות שהביא ליצירת האלבום המופלא הזה.


בשנת 1988 מופיעה מגאדת' בפסיטבל "Monsters of Rock" בדונינגטון בפני קהל של למעלה מ- 100,000 מעריצים. בעקבות ההופעה המוצלחת מבקשים מארגני הפסטיבל להוסיף את "Megadeth" לרשימת הלהקות שימשיכו בסיבוב ההופעות של "Monsters of Rock" באירופה. יחד עם זאת, ההצעה מגיעה בתקופה לא טובה מבחינת הלהקה. הבסיסט David Ellefson נושר אחרי הופעה אחת בלבד בגלל בעיות סמים, הגיטריסט Jeff Young לא מסתדר עם יתר חברי הלהקה והמתופף Chuck Behler היה מסטול מידי בשביל לנגן סט שלם בהופעות, באופן שאילץ את Dave Mustaine לפטרם. כך יצא, שבמקום לנצל את המומנטום וההזדמנות שניתנה ללהקה עם סיבוב ההופעות של Chuck Behler רואה Dave Mustaine כיצד להלקה שלו מתפוררת לנגד עיניו. אבל Mustaine לא מוותר. הוא מציע לטכנאי התופים של Chuck Behler את תפקיד המתופף בלהקה. Nick Menza הכיר היטב את תפקידי התיפוף בשירי הלהקה והיו פעמים שכבר החליף את Chuck Behler כשלא היה מסוגל לנגן ולכן זה היה אך טבעי שמאסטיין יציע לו את התפקיד. במשבצת הגיטריסט הדברים לא היו כל-כך פשוטים. מאסטיין הפך כל אבן בכדי לאתר גיטריסט שיתאים לדרישות הקפדניות שלו ושל הלהקה. בין המועמדים השונים היה גם גיטריסט צעיר בשם Diamond Darrell מלהקת "Pantera" שלימים ייקרא Dimebag Darrell. דיימבאג הסכים אבל רק בתנאי שגם אחיו המתופף Vinnie Paul Abbott יצטרף גם הוא למגאדת'. Mustaine לא נענה לבקשה כי רק לפני זמן קצר שכר את שירותיו של Nick Menza ולכן בסופו של דבר החיבור הזה לא קרה. מאוחר יותר מאסטיין ציין שהוא היה צריך להיענות לבקשתו של דימבאג ואז הייתה לו להקה הכי טובה בעולם. מועמד נוסף ששמו עלה בקשר לעמדת הגיטריסט בלהקה היה Jeff Waters מלהקת "Annihilator", אך גם החיבור הזה לא קרה. מאסטיין תיאר את מסע החיפושים של גיטריסט מחליף כמתיש ומייגע. בשלב מסויים מאסטיין מגיע למשרדו של מנהל הלהקה Ron Lafitte ורואה העתק מהאלבום "Dragon's Kiss" של Marty Friedman הוא חשב שהעטיפה קצת טיפשית אבל התלהב מהנגינה של פרידמן. הוא מיד מזמין את פרידמן לאודישן ופירדמן פשוט שוחט את הגיטרה לעיניו של Mustaine ומקבל מיד את התפקיד, כצלע הרביעית והאחרונה של מה שיהפוך להיות ההרכב הקלאסי והכי יציב של הלהקה.


מחוזקת בכוחות חדשים ובדייב אלפסון מפוכח יותר, נכנסת הלהקה לאולפני "Rumbo" בקליפורניה ומתחילה בהקלטות, אבל כאן מתחילות הבעיות. המפיק המקורי Dave Jurdin לא שורד את התהליך האינטנסיבי ומוחלף זמן קצר לאחר מכן על-ידי Mike Clink, בעיקר בזכות עבודתו על האלבום "Appetite for Destruction" של "Guns N' Roses" והאלבום "Strangers in the Night" של להקת "UFO". יחד עם זאת, מאסטיין גילה בראיונות מאוחרים שמי שהיה צריך לסיים את עבודת ההפקה בסופו של דבר היה הוא בעצמו, הואיל ו- Mike Clink היה טרוד באותו זמן בהפקת צמד האלבומים הכפולים Use Your Illusion I & II של "Guns N' Roses" הוקלטו ממש באותו אולפן.


הרעיון לשם האלבום הגיע מסטיקר שמאסטיין ראה על גב מכונית ובו נכתב: "Nuclear Weapons May They Rust In Peace" דייב אהב את משחק המילים ואת המחאה כנגד נשק גרעיני.


עטיפת האלבום עוצבה על-ידי Ed Repka אותו אמן שעיצב את עטיפת האלבום "Peace Sells... but Who's Buying?" משנת 1986 והיא מושפעת מסצינה מהשיר "Hangar 18" הכוללת את Vic Rattlehead עומד מעל גופה של חייזר כשמנהיגי העולם ביניהם גורבצ'וב ובוש צופים במתרחש.


וקצת על התוכן, הריפים שכתב Dave Mustaine לכל שיר ושיר באלבום הזה (למעט "Dawn Patrol" שכולל רק בס, תופים ושירה), הם הטובים ביותר שהוא כתב אי פעם. הסולואים של דייב ומרטי, פשוט גאונות צרופה, והשילוב בין אלפסון למנזה פשוט אלוהי. רק תקשיבו לחטיבת הקצב המשומנת שלהם בשיר "Take No Prisoners" ותבינו על מה מדובר.


כל שיר באלבום הזה הוא מלאכת מחשבת, יצירת מופת, מעשה ידי אמן.


כבר בשיר הפתיחה "Holy Wars... The Punishment Due" אנחנו מקבלים שתי מתנות בעטיפה אחת. הפתיחה המהירה והעצבנית של "Holy Wars" עם אחד הריפים היפים שנכתבו אי פעם במטאל, וקטע המעבר עם הגיטרה הקלאסית של פרידמן, החל מ- 2:15 דקות שמהווה גשר לקטע הכבד והמצמרר "The Punishment Due". השיר ממשיך להיבנות בהדרגה עם 2 סולואים מלודיים של Marty Friedman ואז נפתחים המבערים, המקצב עולה ומסלים לקראת הסולו השלישי והאחרון של דייב שפשוט חורך את הגיטרה לפני שהוא מוביל אותנו לבית האחרון ולסיום השיר. מילות השיר "Holy Wars" מתייחסות לסכסוך הגלובלי, ובניגוד למה שהרבה סוברים בעיקר למתרחש בצפון אירלנד ולא למצב בישראל. Dave Mustaine סיפר שכתב את השיר לאחר שגילה בצפון אירלנד חולצות טי שרט מזוייפות של הלהקה, אשר שמשו לגיוס כספים לצבא הרפובליקה של צפון אירלנד. לעומתו מילות הקטע "The Punishment Due" מבוססות על ספר הקומיקס של "Marvel The Punisher".


הרצועה השניה "Hangar 18" מושפעת מתאוריית החייזרים ומתייחסת להאנגר 18 המצוי בבסיס חיל האוויר האמריקאי בדייטון אוהיו. Nick Menza כתב את מילות השיר לאחר שצפה בסרט משנות ה- 80 העונה לאותו השם ומאסטיין הלחין וורייאציה לקטע "The Call of Ktulu" שכתב למטאליקה ואשר עליו קיבל גם קרדיט באלבום Ride The Lightning של להקת האם שלו. גיטרת הבס בשיר הזה מכווונת בטון שלם למטה, בעוד הגיטרות בכיוון סטנדרטי. זה אחד מהשירים המורכבים של הלהקה עם מעברים מטורפים ושינויי מקצבים שההושפעו מז'אנר הפרוגרסיב. רצף הסולואים החל מדקה 2:35 פשוט בלתי נתפס. עבודה גאונית, מבריקה ומדוייקת.


הפתיחה של הקטע השלישי "Take No Prisoners" פשוט מפרקת לנו את כל העצמות בגוף כל פעם מחדש, לא משנה כמה פעמים כבר האזנו לשיר. איזו עבודת בס מדהימה יש כאן לאלפסון שמוכיח שוב ושוב שהוא אחד הבסיסטים הגדולים בת'ראש מטאל. השיר הזה נכתב על הפלישה לנורמנדי (D-Day) במלחמת העולם השניה, המערכה שמוגדרת כאן על ידי מגאדת' במילות השיר, כ"התחלה של הסוף". והשיר הזה בהחלט מכניס אותך אל תוך נבכי מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה, אל התופת שהתחוללה שם, ההפגזות, המוקשים, הארטילריה והלוחמה העיקשת שהביאו בסופו של דבר לנקודת המפנה במערכה נגד גרמניה.


בשיר הרביעי "Five Magics" הדמות המספרת חיה תחת שלטונו של אדון אופל ממנו היא מעוניינת להתשתחרר. הפתיחה הכבדה והאפלה עם אקורדי הבס של אלפסון והריפים המאיימים ממש משתלבת עם תוכן הסיפור, כאשר גיבור העלילה מקדיש את חייו ללימוד חמישה קסמים שיסייעו לו להתמודד עם אדון האופל ולהפילו מכסאו. אך משהו רק קורה בדרך וככל שגיבור הסיפור הולך ומתמקצע בלימוד הקסמים הוא שוקע בעצמו בתאווה לכוח והופך אט אט לדמות המרושעת אותה הוא מעוניין להפיל. אבל זה לא נגמר כאן, כי בסופו של דבר אדון האופל שכבר מכיר את סודות הכישוף כולל חמשת הקסמים מנצח את הגיבור. דייב מצליח להמחיש כאן דרך השירה שלו, שינויי המקצבים והדינמיקה המשתנה של השיר, את סיפור המעשה. אבל מה שמיוחד כאן הוא שלדעתנו זה השיר היחיד של מגאדת' שעוסק בפנטזיה, תקנו אותנו אם טעינו.


הקטע הפותח את צידו השני של הויניל "Poison Was the Cure" נכתב על-ידי Dave Mustaine על ההתמכרות שלו להירואין ועל העובדה שחשב שהכימיקלים יהוו "תרופה" לבעיות שלו. ואיזה עבודה נותן כאן Menza על התופים, במיוחד החל מקטע התיפוף הקצר בדקה 0:55 והגיהנום שמתפרץ לאחריו עם הסולואים המטורפים של מרטי ודייב.


מיד לאחריו מגיעה "Lucretia" עם הצחוק המפחיד של רוח הרפאים שפותח את השיר שמספר על רוח הרפאים שחייה בעליית הגג של דייב, אשר מידי פעם מתגנב אליה בלילה כשכולם ישנים.


השיר "Tornado Of Souls" עם ריף הפתיחה המדהים שכולל סתימת מיתרים, נכתב על-ידי אלפסון ומאסטיין ומדבר על סיום מערכת יחסים חולנית. לקראת סיום השיר Mustaine מספר כיצד הוא נותן לבחורה את "נשיקת המוות" והועלו כל מיני תיאוריות קונספירציה בעניין. השיר כולל את אחד מהסולואים הקלאסיים והאהובים במטאל, אשר ללא ספק מזכה אותו בכינוי "טורנדו אוף סולו", ושאפילו Marty Friedman בכבודו ובעצמו אישר שהוא אחד הגדולים שלו. פרידמן סיפר שכשסיים לנגן למאסטיין את הסולו בפעם הראשונה Dave Mustaine פשוט שתק, קם מכסאו ומבלי להגיד מילה לחץ לפרידמן את היד.


הקטע "Dawn Patrol" מתייחס להתחממות העולמית ולאיכות הסביבה והוא מובל על-יד עבודת הבס המדהימה של אלפסון והשירה המוזרה של דייב, אשר מקנים לשיר טוויסט אפיל וביזארי.


שיר הסיום "Rust in Peace... Polaris" מתייחס באופן ישיר למלחמה הקרה ולחימוש הגרעיני, תוך אזכור מפורש של הטילים הבליסטיים UGM-27 Polaris שנשאו ראש נפץ גרעיני. השיר נקרא במקור "Child Saint" והוא הולחן במקור בראשית שנות ה- 80 עוד לפני שמאסטיין הצטרף למטאליקה.


האלבום Rust in Peace הוא קלאסיקת מטאל, מאסטרפיס, אלבום מופת, הוא מגאדת' בשעתה היפה עם ההרכב הקלאסי שלה ועם טכניקת נגינה מדהימה והוא כנראה גם האלבום הטוב ביותר של הלהקה.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!