• FaceOff - עימות חזיתי

Neil Young - Everybody Knows This Is Nowhere

ב- 14 למאי 1969, שוחרר האלבום "Everybody Knows This Is Nowhere" של Neil Young.


זה אלבומו השני של האיש שבהמשך יכונה, ובצדק, "סנדק הגראנג'", והראשון שלו עם להקת הליווי "Crazy Horse".


שבע הרצועות הנפרשות על פני 40 דקות, מביאות לנו ניל יאנג, שונה, אחר, חדשני ואת המאסטרפיס הראשון ובהחלט לא האחרון שלו.


לא לחינם האלבום מופיע ברשימת "1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני שאתה מת" וברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.


כבר מריף הפתיחה של האלבום בשיר "Cinnamon Girl", ניתן להבין שניל יאנג עשה פה מהפך! שינוי מהותי מהסגנון ומהצליל שהיה קיים באלבומו הראשון, עד כי קשה להאמין שארבעה חודשים בלבד מבדילים ביניהם. הסינגר-סונגרייטר הקנדי החליף את הפולק האקוסטי והמלודי עם גיטרות אלטרנטיב רועשות וצליל דיסטורשיין מלוכלך במיוחד, ואימץ לעצמו סאונד חדש אשר בהמשך יהפוך גם לסימן ההיכר שלו.


אמרנו נסיך הגראנג' והתכוונו לכך, כי זהו אולי אלבום הגראנג' הראשון, אשר יצא 20 שנה לפני שהתחיל עידן הגראנג'. כבר בהאזנה ראשונה ברור מדוע אלילי הגראנג' של שנות ה- 90 ובראשם קורט קוביין סגדו ליאנג, שכן ללא ספק קיים חוט מקשר שעובר מהאלבום הזה דרך "Rust Never Sleeps”, שיאנג שחרר עשור לאחר מכן, ועד למהפכה שהתעוררה בסיאטל בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת. אפילו חולצת הפלאנל המשובצת של יאנג על העטיפה זועקת גראנג'.


אבל האלבום אינו כולל אך ורק צלילי גיטרות חורקות. הגיטרה המובילה וקולות הרקע בשיר הנושא “Everybody Knows this is Nowhere” הינם באווירת "קאנטרי", למרות שהמוזיקה רחוקה מסגנון "קאנטרי" טהור.


הרצועה "Round & Round (It Won't Be Long)" שהינה "פולקית" בעיקרה, היא גם אולי הרצועה החלשה של האלבום. הפריטה הרכה של האקוסטית, מעברי האקורדים הנגררים ונעים במחזוריות והשירה ההרמונית נחמדים, אך לא מחזיקים לאורך כמעט 6 הדקות של השיר. עדיין מדובר בשיר לא רע שמגשר אותנו לאחד הקטעים הטובים של האלבום.


מסיים את צידו הראשון של הויניל ההימנון האפי "Down by the River", אשר נמשך על פני לא פחות מ- 9 דקות. השיר בנוי על מקצב איטי, שבעיקרו מבוסס על מעבר בין 2 אקורדים בלבד ועם סולואים מרושלים ומצמררים. אבל שלא תטעו! זו דווקא השירה של יאנג שעושה את השיר הזה.


את צידו השני של הוניל פותח "The Losing End (When You're On)", בקולו המייבב של יאנג עם המילים הנוגות שעטופות, באופן מעט פרדוקסלי, במוזיקה יחסית עליזה.


השיר "Running Dry (Requiem for the Rockets)" המלווה בצליל גבוה במיוחד של כינור, הינו שיר "גאולה" באווירה מלנכולית.


השיר החותם את האלבום, “Cowgirl in the Sand”, הינו ללא ספק אחד השירים החזקים בו. יצירת מופת של 10 דקות, המובלת על-ידי עבודת גיטרה מדהימה של יאנג. הבתים מוחלפים על ידי סולואים ארוכים בין הפזמונים שמתפתחים בדרמטיות הולכת וגוברת ומהווים מפגן מרתק של שליטה בגיטרה.


האלבום "Everybody Knows This Is Nowhere" הינו היצירה המשמעותית הראשונה של יאנג הראויה לציון.


כחודש לאחר צאת האלבום יצטרף יאנג לקרוסבי, סטילס ונאש והם יחלו לעבוד על האלבום הראשון שלהם כרביעיה Déjà Vu. חודשיים לאחר מכן הם יופיעו כבר כרביעית קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג בפסטיבל וודסטוק.


יאנג ימשיך לייצר מוזיקה מיוחדת, שונה ובלתי קונבנציונלית בחמישים השנים הבאות, כאשר "Everybody Knows This Is Nowhere" מהווה "סימן לבאות" ורמז לכך שיאנג הולך לעשות את הדברים בגדול, אבל בדרך שלו...


להאזנה בספוטיפיי: Spotify, Apple Music

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!