ב- 29 ליוני 2004 הוציאה "Rush" את ה- EP היחיד בתולדותיה "Feedback".
במהלך ההכנות לסיבוב ההופעות העולמי של הלהקה לציון 30 שנות פעילות, הפתיעה Rush את מעריציה כששחררה את Feedback", EP" הכולל 8 שירים, כולם גירסאות כיסוי לאמנים שהשפיעו על השלישייה הקנדית.
כשפותחים את האלבום, אשר גם בגרסת ה- CD נראה ממש כמו אלבום ויניל, מוצאים שם קטע שכתב Neil Peart אשר מסביר את הסיבה לעצם קיומו של ה- EP הזה. הלהקה רצתה להצדיע ללהקות שהשפיעו עליה, מעין מחווה ללהקות שהם נהגו לבצע גרסאות כיסוי לשירים שלהם אי שם בתחילת דרכם, בימי הגראג' ומרתפי בית הספר ב- Willowdale אונטריו, בתקופה בה הם לא היו עדיין ידועים ומוכרים. זוהי גם הנצחה, ל- 30 השנים שבהן הם היו יחד, מעין מבט לאחור על השנים שהיו ולמקום שהם נמצאים בו היום, תוך מתן כבוד לאלה שהם למדו והושפעו מהם במהלך הדרך. או במילותיו של פירט עצמו:
"It was April of 2004, but Geddy, Alex, and I were channeling back to 1966 and 1967, when we were thirteen- and fourteen-year-old beginners. We thought it would be a fitting symbol to commemorate our thirty years together if we returned to our roots and paid tribute to those we had learned from and were inspired by. We thought we might record some of the songs we used to listen to, the ones we painstakingly learned the chords, notes, and drum parts for, and even played in our earliest bands. The tracks on this collection are songs we liked from the era that we thought we could 'cover' effectively (meaning not too many backing vocals), and have some fun with. The music celebrates a good time in our lives, and we had a good time celebrating it."
וכמו שאתם מכירים כבר את השלישייה המופלאה הזאת, הכל חייב להיות, מדויק, מושלם וברמה הגבוהה ביותר, כך שגם באלבום קאברים התוצאה הייתה לא פחות מפנטסטית. Rush מפגיזה עם 8 קלאסיקות רוק-בלוז-פסיכדליה, כולן מהשנים 1965-1970: שתיים של "The Yardbirds", שתיים של Buffalo Springfield, אחת של "The Who", אחת של "Love" ועוד שני שירים שהתפרסמו בזכות הקאברים שעשו להם "Cream" ו- "Blue Cheer".
אין ספק שהשירים הללו קיבלו לא מעט גרסאות כיסוי בעבר, אבל Rush עשתה זאת אחרת. היא בחרה בכיוון קצת שונה מגרסאות הכיסוי הקודמות שפשוט ניסו להידמות למקור, תוך שהיא מביאה אל תוך השירים את האינטרפרטציה שלה, ומזריקה להם אנרגיה רותחת ועוצמה בלתי מתפשרת.
למרות שמדובר בשירים בני 40 שנה (בעת הוצאת האלבום), Rush הצליחה לגרום להם להישמע חדשים, רעננים ורלוונטים. הכיף שעבר על השלישיה באולפן פשוט זועק מתוך הרמקולים, וניתן לשמוע בבירור כמה החברים נהנו לנגן אותם.
השיר הפותח הוא "Summertime Blues" - במקור של Eddie Cochran, הוא בוצע גם על-ידי "The Who", אבל Rush נתנו פה את הקרדיט ל- "Blue Cheer" שאת גרסתם לשיר הם כיסו, ובצדק. השיר נפתח עם פידבק הגיטרה של אלכס לייפסון ומבשר לנו מדוע "feedback" נבחר לשמו של האלבום. השיר ממחיש כיצד Rush יכולה לקחת שיר פשוט ולהפוך אותו לשלה. קל לשמוע מדוע הגרסה הזו עדיפה בהרבה על המקור ועל כל הקאברים שנעשו לשיר הזה, אשר משמש כמצפן מוזיקלי עבור יתר השירים באלבום.
השיר הבא, "Heart Full of Soul" הוא שיר של ה- "The Yardbirds" משנת 1965. ניתן לשמוע איך הגירסה של Rush מפיחה בשיר רעננות ודוחפת אותו קדימה, במיוחד בתפקידי הגיטרה של Alex Lifeson ובשירה של Geddy Lee שנשמעת כאן צלולה ומדויקת מתמיד.
משם אנחנו עוברים למה שהפך להיות אחד משירי המחאה המובילים נגד מלחמת וייטנאם, "For What It's Worth" של "Buffalo Springfield", אותו כתב Stephen Stills. השילוב בין האקוסטית והחשמלית של Alex Lifeson עם השירה ההרמונית של Geddy Lee, מספקים את הקרקע הפוריה עליה מושתת השיר כולו, כאשר Neil Peart היה צריך ממש להתאפק כאן, עם מה שנראה כתיפוף הכי מינימליסטי שלו בכל הקריירה. עוד ביצוע מושלם שאפילו מתעלה על המקור.
הרצועה הרביעית של להקת המי "The Seeker", היא כנראה הרצועה הכי עוצמתית במיני אלבום הזה. הריפים הזועקים של לייפסון, הבס המודגש של Geddy Lee והתיפוף המוצק והמדויק של פירט עושים עם השיר הזה צדק ומעבירים אותו למימד אחר לגמרי. הסולו של Alex Lifeson מזכיר את הסאונד המחוספס של Rush מאלבומיה הראשונים והקול של גדי לי נשמע כל-כך תפור על השיר, שניתן לחשוב שמדובר בשיר מקורי של הלהקה.
אנו שבים למפגש עם "Buffalo Springfield" בקטע החמישי - "Mr. Soul", הפעם בשיר שכתב Neil Young ללהקה. זה השיר הכי אפל במיני אלבום הזה, עם הפקה דומה לזו מהאלבום הקודם של הלהקה "Vapor Trails". הקשיבו לצליל בריף הגיטרה של לייפסון ולשירה המוכפלת של גדי לי, ותבינו את הדמיון לאותו אלבום, שרק בשל ההפקה הקודרת שלו זכה לרימיקס 10 שנים מאוחר יותר. אי אפשר להתעלם מהדמיון לפסיכדליה של להקת "The Byrds" בשיר "8 Miles High", כשמקשיבים לסולו של לייפסון בשיר הזה.
השיר השישי "Seven and Seven Is" מביא לנו את אותה פסיכדליה של להקת "Love" מתוך האלבום "Da Capo" שיצא בשנת 1966, רק בעוצמה גבוה יותר. זה השיר הראשון בו ניל פירט וגדי לי סוף סוף יכולים להתפרע ולנגן בחופשיות, הכל הודות לאופי הפראי של השיר הזה (אגב גם בגרסת המקור).
ברצועה השביעית אנו שבים לביקור של "The Yardbirds" עם הקלאסיקה "Shapes of Things". השיר מקבל כאן "שפיץ" מטאלי נוסח "Rush". זה קטע נוסף שמאפשר לניל פירט וליתר החברים להשתחרר ולהתבטא, בעיקר בחלקו השני של השיר, החל מהסולו של לייפסון.
הקטע הסוגר את האלבום הוא "Crossroads", במקור של Robert Johnson, המוכר לנו מהביצוע של להקת "Cream". זה אולי הקאבר הטוב ביותר באלבום לשיר אלמותי, אשר מבוצע פה בצורה מדוייקת ומבריקה על-ידי השלישיה, פשוט קטע מצוין לחתום בו את האלבום.
המיני אלבום "Feedback" קיבל ביקורות מצויינות גם בהקשר לבחירת השירים וגם בקשר לביצועים. כך לדוגמא, הקטלוג All Music הגדיל לשבח את האלבום וציין כי המעריצים שומעים כאן את Rush כפי שלא שמעו אותה מעולם.
לסיכום, מדובר באלבום קליל מאוד וכיף לשמיעה, אשר אוהבי הרוק הקלאסי בטוח יתענגו עליו, אלבום שלבטח חברי הלהקה נהנו מאוד להקליט.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט