• FaceOff - עימות חזיתי

Rush - Power Windows

ב- 14 לאוקטובר 1985 שחררה RUSH את "Power Windows", אלבום האולפן ה- 11 שלה.



האלבום הזה ממשיך את שינוי הקו המוזיקלי שהחל עוד באלבום "Signals" משנת 1982 והמשיך באלבום "Grace Under Pressure" משנת 1984, והוא מעמיק עוד יותר את הכניסה של Rush לעידן הדיגיטלי של שנות ה- 80.


אם חשבתם שהשימוש בסינתסייזרים באלבום "Grace Under Pressure" היה מוגזם, אז "Power Windows" לקח את זה אפילו צעד אחד רחוק יותר, ומעבר לשימוש בסינתסייזירים ובתופים אלקטרוניים, שהייתה מנת חלקו של האלבום הקודם, הלהקה הכניסה כאן לראשונה סמפלרים, כלי מיתר ואפילו מקהלה, לשם הרחבת קשת הכלים והצלילים בהם נעשה שימוש.


המתופף Neil Peart העיד שהאלבום הזה היה שונה מכל קודמיו, בין היתר בשל העובדה שהלהקה החליטה לא להגביל את עצמה מבחינת השימוש בכלי נגינה ואפקטים. ניל הסביר שבעוד שבאלבומים הקודמים הלהקה חשבה במהלך הכתיבה גם על היכולת לנגן את השירים בהופעה, הרי שהפעם הלהקה החליטה להתפרע בשלב הכתיבה, ולהותיר את הדאגה לאופן בו יבוצעו השירים בהופעה ללא סיוע של נגנים אורחים לשלב מאוחר יותר. ואכן הסאונד באלבום הזה היה שונה ועשיר יותר מאשר כל קודמיו. ממש בבחינת שכבות על שכבות של כלים מוזיקליים ואפקטים שיצרו "חומת סאונד" אם נשתמש בביטוי וברעיון של המפיק הנודע Phil Spector.


בכדי לממש את חזונה ,מסתייעת הלהקה לראשונה במספר נגנים ומוזיקאיים חיצוניים אשר סייעו לה בבניית "חומת הסאונד" שקיימת באלבום הזה. Andy Richards מנגן לצד Geddy Lee על קלידים ואחראי על תכנותי הסינתסייזרים, Jim Burgess אחראי גם הוא על תכנותים, Anne Dudley מנצחת ומעבדת של להקת כלי המיתר ו- Andrew Jackman המנצח והמעבד של המקהלה.


התוצאה שהתקבלה באמת לא נשמעת כמו שום דבר אחר שהלהקה עשתה עד אותה עת. שילוב של כלים ואפקטים שמתמזגים זה בזה ויוצרים זרם קולח של מפלי צלילים שמרכיבים את הסאונד הכל-כך ייחודי של האלבום. ההפקה הנקייה והצלולה של Peter Collins היא ללא ספק אחת הטובות הקיימות בין אלבומי הלהקה, ולהבדיל מהאלבום הקודם האיזון בין הקלידים לגיטרות במקרה זה פשוט מדהים ומעניק לאלכס הרבה יותר מקום להתנסות ולהתפתח.


האלבום נפתח בעוצמה בשיר "The Big Money", עם שטיחי הסינתסייזרים דמויי החצוצרות של Geddy Lee, סופת התופים האלקטרונים של Neil Peart ושכבות הגיטרה הניסיוניות של Alex Lifeson, אשר מהר מאוד משאירות את ההובלה של השיר לנגינת הסלאפינג המופרעת של Geddy Lee על הבס. מעניין לציין שסימפול מקולו של Neil Peart נשמע בשיר הזה והוא מופעל באמצעות מערכת התופים שלו. שמו של השיר לקוח מהספר השלישי בטרילוגיה USA של הסופר John Dos Passos הנושא את אותו שם. Neil Peart שהינו מעריץ של Passos הושפע ממנו בכתיבת שיר נוסף של הלהקה - "The Camera Eye" מהאלבום "Moving Pictures". מילות השיר "The "Big Money מדברות על הכח של "הכסף הגדול" ועל המסחר בכלכלה המודרנית, בעיקר בשנות השמונים.



כאן המקום לציין שהחוט המקשר בין מרבית שירי האלבום היא המילה"Power" ובמקרה הזה, כאמור, כח הכסף.


אנחנו מורידים קצת את הקצב עם "Grand Designs" אשר נפתח באפקט סינתסייזר וממשיך עם ה"פאוור קורדס" של Alex Lifeson והתיפוף המינימליסטי והחכם של פירט. השימוש בסינתיסייזרים הוא באמת מה שמניע את השיר הזה. זו באמת רצועה של Geddy Lee, נגינת הסינתסייזר שלו, נגינת הבס וקולו המצויין הם הכח המוביל ברצועה הזאת, ויחד עם זאת לייפסון נותן כאן סולו גיטרה נהדר ושופע רגש. גם בשיר הזה קיים מוטיב הכח אותו ניתן למצוא בין היתר במילים: "So much poison in power…"


הרצועה השלישית היא אחד מהשירים היפים והמיוחדים של האלבום "Manhattan Project". השיר עוסק ב"פרויקט מנהטן" שהיה שם הקוד לפיתוח וייצור הפצצה הגרעינית הראשונה בזמן מלחמת העולם השניה. Neil Peart כתב את מילות השיר לאחר קריאה של ספרות בנושא והוא הצליח יחד עם גדי ואלכס ליצור סיפור מוזיקלי קצר על הנושא. השיר נפתח בתיפוף הצבאי של Neil Peart והאקורד המפורק של Alex Lifeson כשהנגינה במהלך הבתים מאוד מינימליסטים ומאפשרת לגדי לי לספר את סיפור המעשה. בשיר הזה ניתן לשמוע את העבודה היפה של להקת כלי המיתר שמנתה 30 חברים ונטלה את ההובלה בסולו מלודי ויפייפה (דקה 3:20). קטע הבס בשיר הזה מנוגן על-ידי Andy Richards באמצעות Roland JP-8 סינתסייזר ובכדי לשחזר את הצליל הזה בהופעה היה צורך לסמפל את הסאונד הזה למקלדת של Geddy Lee. השיר מסתיים בהטלת הפצצה ממטוס ה- "Enola Gay" על הירושימה ובאמירה המאוד חזקה שהמצאת נשק יום הדין שינתה את מהלך ההיסטוריה לעולמים, והקשר ל- "כח" שמחבר בין שירי האלבום, ברור.


"The pilot of "Enola Gay", flying out of the shockwave on that August day.

All the powers that be, and the course of history.

Would be changed for evermore..."


צידו הראשון של האלבום מסתיים עם השיר המצויין "Marathon", אשר לכאורה מדבר על אדם שמתמודד עם הקשיים בריצת מרתון כמטאפורה על החיים ועל כך שהם מלאים בקשיים ומכשולים המצריכים כח סיבולת ודבקות במטרה בכדי לצלוח אותם. השיר מציג נגינה פנטסטית של שלושת החברים, בעיקר הבייסליין של Geddy Lee במהלך הבתים. בשיר הזה ניתן לשמוע את המקהלה המונה 25 חברים, מלווה את כלי הנגינה ומעשירה את הסאונד (בעיקר החל מהדקה החמישית לשיר). כמו-כן הקטע גיטרה-בס-תופים החל מדקה 2:50 לערך לחלוטין מזכיר מאוד את הסאונד הישן והטוב של Rush אשר מבצבץ לו מתחת להפקה העשירה ולשכבות הסאונד.



הצד השני של האלבום נפתח עם "Territories" אשר שוב מבטא את השימש בכח, הפעם לכיבוש עוד ועוד שטחי אדמה. Neil Peart עושה כאן עבודת כתיבה מצויינת בהעברת המסר נגד מלחמות וכיבוש אדמות עם קריצה קלה לסין ומדיניותה בקשר לשטחים שמסביב להונג קונג. עבודת הבס של Geddy Lee והגיטרה של לייפסון בקטע המעבר החל מדקה 4:00 פשוט מדהימה והמילים שם פשוט ננעצות כמו סכין בבטנם של המנהיגים:


"They shoot without shame

In the name of a piece of dirt

For a change of accent

Or the color of your shirt"


וכשלייפסון יוצא מקטע המעבר החל מדקה 5:20 הנגינה שלו וסאונד הגיטרה פשוט מזכירים את אלו של The Edge מלהקת "U2". מעניין לציין שפירט מנגן את השיר הזה ללא תוף הסנייר וכי השיר כולל קטע שירה מסומפל של Geddy Lee אומר את המילים "Round and round".


השיר "Middletown Dreams" הוא שיר יחסית שקט שנכתב בעקבות ביקורו של Neil Peart במספר עיירות אמריקאיות במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הקודם. ניל נהג לבלות את הימים בין ההופעות ברכיבה על אופניים דרך עיירות שהלהקה חלפה על פניהם בדרך. הוא סיפר שכשאתה חולף על פני עיירה ברכיבת אופניים אתה רואה הרבה יותר מאשר בנסיעה ברכב. הוא בחן את האנשים וניסה לדמיין מה הם חושבים, מה עבר עליהם בעבר ומה הם חולמים לעתיד ומכאן הרעיון לשיר. מבחינה מוזיקלית השיר כולל את אחד מהסולואים היפים של Alex Lifeson באלבום ומנגד את הסינתסייזרים הכי "פופיים" מבין כל השירים, החל מדקה 2:00.


השיר "Emotion Detector" נולד מתוך כוונה של הלהקה ליצר באלבום הזה בלדה. זה לא ממש עבד כי המילים שכתב פירט מתוך כוונה שיתאימו לבלדה, השתלבו דווקא יפה עם קטע מוזיקלי יחסית קצבי שגדי ואלכס כבר כתבו. השיר נפתח אולי לאט עם צליל סינתסייזר מהמזרח הרחוק, אבל מאוחר יותר המקצב עולה לצלילי התוים האלקטרוניים של Neil Peart והארפג'ו של Alex Lifeson.


השיר החותם את האלבום "Mystic Rhythms" הוכתר על-ידי Geddy Lee כשיר הכי "סינתטי" באלבום. כל כלי הנגינה בו נשמעים "מסונתזים" כמו הגיטרה האקוסטית של Alex Lifeson שנצבעה עם אפקט סינתסייזר, אבל איזה מקצבים יש כאן, איזה יופי של מלודיה ואיזה מילים של Neil Peart.


לסיכום, באלבום הזה Rush בהחלט עושה צעד גדול אל תוך הניו ווייב והשימוש המוגבר בסינתסייזרים וציוד אלקטרוני, תוך שינוי מהותי בסאונד של הלהקה. זהו האלבום שלמעריצי Rush הוותיקים היה קשה מאוד לעיכול בשמיעה הראשונה, אבל הוא בהחלט אלבום מצוין שכולל כמה מהרגעים המיוחדים של הלהקה הכל-כך מגוונת הזאת, אלבום שאנחנו תמיד נהנים לחזור אליו.


בחלוף למעלה משלושים שנה, ניתן לומר שיש באלבום הזה הרבה מעבר למה שנראה בהתחלה. אפילו הלהקה שהתעלמה ממנו כמעט לחלוטין בסטליסטים של שנות ה- 90 והאלפיים, למדה להעריך אותו יותר עם השנים והעניקה לו את הכבוד המגיע לו בזכות ולא בחסד, כאשר במהלך סיבוב הופעות שליווה את אלבומה האחרון Clockwork Angels, ארבעה מתוך שמונת שירי האלבום כיכבו בסטליסטים השונים של סיבוב ההופעות, ואלו הם: "Middletown Dreams", "Grand Designs", The Big Money" ו- "Manhattan Project".


סיבוב ההופעות הזה שכלל גם להקת כלי מיתר שליוותה את Rush לראשונה על הבמה, תועד באלבום ההופעה הכפול "Clockwork Angels Tour" ומומלץ לכם לשמוע את הביצועים המאוד מיוחדים לשירי האלבום מתוכו.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!