The Waterboys - This Is The Sea
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 16.09.1985
"מוזיקה עוברת, מוזיקה גוברת, מרעידה המיתר, מוזיקה סוערת, מוזיקה נשארת, והזמר איתה".
או כפי ששר זאת מייק סקוט, סולן "The Waterboys": "I have heard the big music, And I’ll never be the same".
זו הייתה רוח המוזיקה ששרתה על להקת הפולק-רוק הסקוטית "The Waterboys", שאלבומה השלישי "This Is the Sea" יצא ב-16.09.1985, באותו היום שבו יצא אלבומה החמישי של קייט בוש, שעליו כתבתי גם כן.
מנהיג הלהקה מייק סקוט נולד באדינבורו, סקוטלנד. אימו, שהייתה מורה לאנגלית וגידלה אותו לבדה מאז שהיה בן 10, חשפה אותו לאיכויותיה של הספרות האנגלית מגיל צעיר, פרט שכנראה סייע לו בכתיבת שירים דו-משמעיים שלעיתים קשה לנתח, ולא פעם נכתבים בגוף שני.
מגיל צעיר התעניין סקוט במוזיקה, ובגיל 12 החל ללמוד לנגן בגיטרה. ההאזנה למוזיקה של האנק ויליאמס נטעה בו את הרצון להיות מוזיקאי.
הלהקה הראשונה שהקים הייתה "Karma", שהושפעה מהמוזיקה של "The Beatles", בוב דילן ודייוויד בואי. אפרופו בואי, מי ששמע פעמים רבות את הלהיט הגדול "The Whole of the Moon" של הלהקה, יכול להיות בטוח שהוא שומע את קולו ממש בחצי הדקה האחרונה. זה אינו בואי, אלא קולו של קרל וולינגר, חבר הלהקה באותה תקופה ומי שבהמשך הקים את "World Party".
לאחר שהחל ללמוד ספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת אדינבורו, החל סקוט להתעניין בסצנת הפאנק הבריטית שהתפתחה באותה תקופה, ובמיוחד בלהקת "The Clash" ובפטי סמית'. סקוט והגיטריסט אלן מקונל הקימו יחד את "The Bootlegs", שלאחר זמן מה שינתה את שמה ל-"Another Pretty Face".
כל הגלגולים המוזיקליים האלה הביאו את סקוט להכרה שהוא רוצה להקה בצלמו ובדמותו, וכך נוצרה "The Waterboys" בשנת 1983. לצידו ניגנו לאורך השנים, בהרכבים משתנים, סטיב ויקהאם, אנתוני ת'יסלת'ווייט, קרל וולינגר ואמנים רבים נוספים.
את הגדרת הסגנון "Big Music" הם לקחו משמו של שיר באלבומם השני "A Pagan Place". לאחר שני אלבומים ראשונים שהתמקדו בפוסט-פאנק ובניו וייב, החלה העבודה על האלבום השלישי. סקוט החל לכתוב את השירים באביב 1984.
במשך כחודשיים התפרצו מתוכו בין 35 ל-40 שירים. לצד הכתיבה יצר סקוט את העיבודים לגיטרה ולפסנתר. ב-10.04.1984 הושמע לראשונה בהופעה שיר שנועד לאלבום, "Trumpets", שיר אהבה ישיר הכולל את אחת השורות הרומנטיות ביותר: "אני רוצה להיות איתך, כשלהיות איתך זה אותו דבר כמו להיות ממש כמוך".
סקוט מביע כאן אהבה בלתי מתפשרת ואת הרצון להתאחד עם בת זוגו כאילו הוא והיא היו לישות אחת, דבר שהזכיר לי את הפסוק המפורסם מספר בראשית: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
סקוט נכנס להקלטות באולפני "Park Gates" בהייסטינגס יחד עם המפיק וטכנאי ההקלטות ג'ון ברנד ועם אנתוני ת'יסלת'ווייט, קרל וולינגר, כריס ויטן ורודי לורימר. עבור וולינגר הייתה זו ההקלטה האחרונה עם "The Waterboys". לאחריה הוא עזב כדי להקים את "World Party".
סקוט התייחס לוולינגר בהערכה רבה וטען כי ללא יכולתו לנגן על מספר רב של כלים, האלבום אולי עדיין היה מתקיים, אך היה נשמע הרבה פחות טוב. בחלק מהשירים הוסיף סקוט מכונת תופים, כשהוא משתמש בטכניקת קיר הסאונד המזוהה עם פיל ספקטור.
סקוט כותב באלבום על אהבה, רוחניות, פוליטיקה בריטית, חידוש והתחדשות וגם על התחשבות בסובבים אותנו, כפי שאפשר לשמוע ב-"Don’t Bang the Drum".
את הלהיט הגדול "The Whole of the Moon" כתב סקוט בגיל 26. לדבריו, הוא לא נכתב על אדם מסוים, אלא נועד להמחיש כמה עוד יש ללמוד מעבר למה שאנו מסוגלים לדמיין. הוא בחר לפנות בגוף שני אל דמות בעלת ידע או חוכמה גדולים יותר.
סקוט חשב על אנשים שכוכבם האיר ודעך במהירות, כמו סיד בארט וג'ימי הנדריקס, שהפגינו כישרון יוצא דופן אך נשחקו ועזבו אותנו מוקדם. הוא הבהיר שהשיר לא נכתב על סי. אס. לואיס, אף שלואיס היה עבורו מקור השראה רוחני חשוב מילדותו ולאורך חייו.
סקוט מחמיא בשיר למוזיקאי רודי לורימר, שאותו תיאר כאור שמש הפורץ מבעד לעננים. אנתוני ת'יסלת'ווייט מרים את היצירה עוד יותר עם סולו סקסופון מתפרץ, שקיבל חיזוק מאפקט של זיקוקי די-נור שהופעל דרך מכונת הד.
סקוט סיפר שנקודת המוצא של השיר הייתה גילו הצעיר ורוח השטות שהייתה נסוכה בו. בשנות ה-20 לחייו הוא רצה להרשים חברה חדשה ואמר לה שקל לכתוב שיר. כשהבחין בסהר בשמיים, שלף עט ופיסת נייר וכתב את הניגוד בין מי שראה את הסהר לבין מי שראה את הירח בשלמותו. היא התרשמה, והוא המשיך לפתח את המילים במלון ובהמשך בביתו בלונדון, שם חיבר גם את קטע הפסנתר.
ב-"The Pan Within" סקוט שוב דו-משמעי ולא לגמרי ברור. השיר מבוסס על דמותו של האל היווני פאן, ובחלקו הוא סוג של מדיטציה ובחלקו הזמנה חושנית למין.
ובאנגליה של שנות ה-80 אי אפשר היה בלי לתקוף מעט את ראשת הממשלה ואת התאצ'ריזם שלה, כמו גם את ההתמכרות לסמים. ב-"Old England" הופך סקוט את הדעיכה הלאומית לתמונה קודרת של מדינה חולה, ומסרב להפריד בין הפוליטי, החברתי והאישי.
בשיר הנושא "This Is the Sea", החותם את האלבום, סקוט משאיר את העבר מאחור ומבקש לבחור בפעולה במקום בפסיביות, כדי לאפשר לשינוי המיוחל להגיע.
מבחינתו של מייק סקוט, האלבום הזה היה התגשמות המטרה שלשמה הפך למוזיקאי. הוא השיג את מה שביקש להשיג עם הצליל הגדול, ובאלבום הבא כבר פנה לכיוון אחר, אל ההשפעות האיריות המסורתיות שעיצבו את "Fisherman’s Blues".
להאזנה: Spotify, Apple Music
תגובות