Until the End of the World Soundtrack

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה -10.12.1991

שנת 1991 תיזכר לרבים מאיתנו כשנה של מלחמות (המפרץ), תפניות מוזיקליות (גראנג'), והפעם הראשונה הזכורה לי כנער שקבוצות ישראליות נאלצו לנדוד למגרשי בית בחו"ל (מכבי ת"א בגביע אירופה).

זו היתה אחת השנים הגדולות בתולדות המוזיקה (עיין ערך "אלבומי מחזור 91'"), אך השנה הזאת נחתמה בקול ענות חלושה לפחות בהקשר עם סרטו של וים ונדרס. כן, סרטו "Until The End Of The World", שהפסקול המעולה שלו יצא ב- 10.12.1991 נחשב לפלופ קולנועי, אולי בשל קיצוץ מאסיבי בחומרים המקוריים של הסרט ואולי בשל אורכו שנע בסביבות ה- 3 שעות ומעלה.

לוילהלם וונדרס שבצעירותו נשר מלימודי רפואה, ופילוסופיה, ונכשל במבחן הכניסה שלו לבית הספר הלאומי לקולנוע צרפת, היו חלומות גדולים והוא לא התכוון לוותר עליהם, הוא החל לעבוד כגלף ובמקביל החל לצפות במנה גדושה של סרטים בכל יום.

ב- 1967 הוא חזר לגרמניה והחל לעבוד כמבקר קולנוע וכתב בעיתון, הוא השלים מספר סרטים קצרים לפני שסיים את לימודיו, וסרט הגמר שלו "Summer In The City" ("קיץ בעיר") היה סרטו הראשון באורך מלא.

במהלך הקריירה שלו זכה ונדרס בפרסים רבים כמו "אריה הזהב" עבור הסרט "מצב הדברים" (82), "דקל הזהב" עבור הסרט "פריז, טקסס" (84), "פרס הבימוי הטוב ביותר" עבור "מלאכים בשמי ברלין" (87).

אך לוונדרס היתה היכולת לטביעת עין לא רק לגבי סרטים, כי אם גם לגבי השירים שיעטרו את סרטיו, ולא פעם הוא יצר סרטים שהפסקול שלהם הצליח לא פחות ולעיתים אף יותר מהסרט עצמו (כמו פסקול הסרט התיעודי "Buena Vista Social Club"), וכך גם במקרה של "Until The End Of The World".

לאחר שהפך לבמאי שהוא שם נרדף להצלחה והערכה בעולם, חיפש וונדרס לאתגר עוד יותר את הצופים שלו ברחבי העולם עם סרט דרכים דיסטופי עתידני המתרחש בשנת 1999, אך לא רק את צופי הסרט הוא החליט לאתגר.

וונדרס גיבש סביבו חבורה של מוזיקאים חלקם מהשורה הראשונה ו/או רגע לפני פרישה, חלקם ממש לפני הפריצה המיוחלת, ולצידם אומנים שהיו ונותרו בשוליים, לכולם היתה משימה אחת ברורה. לייצר לפסקול הסרט המתרחש בעתיד, שיר שאותו הם כמוזיקאים היו כותבים בעתיד, בשנת 1999.

לפרוייקט השאפתני גייס וונדרס, כאמור, סיירת מובחרת של מוזיקאים כמו: Lou Reed, "אר.אי.אם", "טוקינג הדס", אלביס קוסטלו, "Nick Cave, "U2, "דפש מוד", "Can", "Crime and the City Solution", פאט'י סמית, ננה שרי, ג'ולי קרוז, דניאל לנואה, וג'יין סיברי וקיי.די לאנג, והגיטריסט לשעבר של בוב דילן טי בון ברנט.

באופן מדהים ויוצא דופן במיוחד, שירי הפסקול משתלבים היטב וכרוכים אחד בשני, כשהם מייצרים שרשרת של שירי חושך, כאב לב, ותחושת ריקנות של סוף העולם שמתקרב.

לאחר האינטרו הקצר "Opening Titles" שנועד להכניס אותנו לאווירה, אנחנו עוברים לסינגל הלפני אחרון במורשת "הטוקינג הדס" "Sax and Violins" דרך "Summer Kisses Winter Tears" של ג'ולי קרוז בהפקה מחשמלת של אנג'לו בדלמנטי, ודייויד לינץ', כשננה צ'רי עוזרת לשמר את אותה האווירה יחד עם "Crime & the city Solution" האוסטרלים.

לו ריד ו- "Can" הגרמנים מוליכים אותנו לאחד משיאי הפסקול - "Fretless" המתחבט והמתייסר של "R.E.M." שנכתב במקור ל- "Out of Time", אך נשאר על רצפת העריכה של האלבום. ווים וונדרס זכה כאן בענק מההפקר עם שיר שבו Michael Stipe מבקש להשיל מעליו את החרדות והדאגות, ולהתנתק לחלוטין מהסביבה. קייט פירסון סולנית "B52's" שהרבתה לשתף פעולה עם "אר.אי.אם" באותה תקופה, משמשת גם כאן כגרסה הנשית המנסה לנחם לשווא.

אחרי השיא של סטייפ וחבורתו מגיע אלביס קוסטלו בקאבר רגוע ל- "Days" של ה"קינקס", ומיד לאחר נעימה קלה ("Claire's Theme") אנחנו מוכנים לאקורד הסיום החזק "(I'll Love You) Till the End of the World" שכולל את "Nick Cave and the Bad Seeds" בשיר שכולו הלל לאוהבים הרומנטיקנים שלא פוחדים לקחת צעד, להסתכן, ולזכות באהבה מטלטלת.

אבל עדיין לא. מיד אחריו מגיע "It Takes Time" דואט של הרוקרית פאטי סמית' ובעלה פרד סמית, ששרים על סבלנות והתמדה במסע שלנו בחיים, וכראיה על-כך שכל פסגה שנגיע אליה דורשת אורך רוח וסבלנות.

משום מקום צצים לנו "דפש מוד" עם מרטין גור שכתב את "Death's Door" - שיר מערבוני ג'אזי מעושן, כל כך רחוק מהסינת'פופ שהם ניגנו באייטיז, וכל-כך דומה לסטייל של ג'פרי לי פירס ו- "The Gun Club" שהיה מתאים כמו כפפה ליד כאן.

הפסקול מתקרב לסיום עם הדואט המכשף "Calling All Angels" של ג'יין סיברי וקיי.די לאנג, שתפרוץ בענק שנה מאוחר יותר עם "Constant Craving", ועם שירים של הגיטריסט לשעבר של Bob Dylan - טי-בון ברנט, המפיק והמוזיקאי הקנדי דניאל לנואה.

ולסיום "Until the End of the World" של "U2", שיצא כחודש לפני כן ב-"Achtung Baby" ומספר על מערכת היחסים בין ישו ליהודה איש קריות , מהבגידה ועד לצער והחרטה שמלווים אותו. בדומה לפתיחה, האלבום נחתם עם הקטע האינסטרומנטלי האווירתי "Finale".

ככל שעובר הזמן כך גדל ההישג של הפסקול הזה, בתחושות שהוא מצליח לייצר באופן אחיד מתחילתו ועד סופו, דרך כמויות השירים האלטרנטיביים המצויינים הנחבאים אל הכלים, שאילצו את וונדרס לוותר על חלק מהשירים שנכללו בסרט, כמו "Blood of Eden" של פיטר גבריאל ו- "Breakin' the Rules" של רובי רוברטסון, אך לא היה להם מקום בפסקול.

להאזנה Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר