Velvet Revolver - Contraband
- FaceOff - עימות חזיתי
- 8 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
אלבום הבכורה "Contraband" של "Velvet Revolver" שיצא ב- 8 ביוני 2004, מגלם בתוכו שילוב עוצמתי של "רוק כבד" וסאונד אלטרנטיבי, תוך שהוא מציג את הסינרגיה המדהימה של חברי ה"סופרגרופ" שמרכיבים אותו.
ה"סופרגרופ" שהוקם ב- 2002, כולל את יוצאי "Guns N' Roses" - החברים Slash (גיטרה), Duff McKagan (בס) ו- Matt Sorum (תופים), אליהם הצטרף הגיטריסט Dave Kushner מ- "Suicidal Tendencies" ו- "Wasted Youth", והסולן הכריזמטי Scott Weiland מ- "Stone Temple Pilots".
הרעיון להקמתה של "Velvet Revolver" החל להתגבש כאשר Slash ,McKagan ו- Sorum הופיעו יחד במופע מחווה למוזיקאי Randy Castillo. הם החליטו להקים להקה, גייסו את Dave Kushner כגיטריסט קצב ופתחו בחיפוש מתוקשר אחר סולן, אשר תועד על-ידי VH1. לאחר שניסו במהלך האודישנים מספר זמרים, חלקם מוכרים כמו Josh Todd מ- "Buckcherry" ו- Kelly Shaefer מ- "Neurotica", הם מצאו את המאצ' המושלם עם Scott Weiland, המוכר בעיקר כזמר של "Stone Temple Pilots". ויילנד, שכבר שיתף בעבר פעולה עם McKagan והכיר את Kushner, הציע את שירותיו להרכב, לאחר שהאזין לדמואים של הלהקה ההולכת ומתהווה. הלהקה קפצה מיד על המציאה ושיתוף הפעולה הראשון בין וויילנד להרכב היה בבחירת שם הלהקה - "Velvet Revolver" שהגיע משילוב ההצעות של סלאש ווויילנד.
ההקלטות הראשוניות של ההרכב כללו את "Set Me Free" שהוקלט לפסקול הסרט "The Hulk" וכן קאבר לשיר "Money" של "Pink Floyd" שהוקלט עבור פסקול הסרט "The Italian Job". רצועות אלו שולבו באלבום שהוקלט בסוף 2003, על רקע המאבקים המשפטיים של ווילנד ותקופות הגמילה הארוכה שלו. למרות האתגרים הללו, הלהקה הצליחה לייצר אוסף שירים מלוטש וגולמי כאחד, אשר כלל כמה התנסויות חדשות של חברי הלהקה, בין היתר של סלאש אשר הקליט את השיר "Blues Train Train" כשהוא מנגן על גיטרת פנדר טלקסטר משנת 1956 ופנדר סטרטוקסטר משנת 1965, ובכך מוסיף נגיעות של סאונד רוק קלאסי לאלבום.
האלבום "Contraband" נהנה משילוב של מוזיקה שנכתבה על-ידי חברי הסופרגרופ ומהפקה של Josh Abraham שעבד בין היתר עם אומנים כמו "Thirty Seconds to Mars", Kelly Clarkson, Shakira, "Weezer", "Linkin Park". עבודת הגיטרה המוכרת של Slash, קווי הבס המוצקים של Duff McKagan, התיפוף המדויק של Matt Sorum וגיטרת הקצב של Dave Kushner יוצרים רוק כבד, עשיר ומגובש. השירה העוצמתית ומלאת הרגש של Scott Weiland מובילה את כל האלבום, בעוד שמילות השירים שכתב מתמודדות עם נושאים כמו התמכרות, השאיפה לגאולה והשדים הפנימיים איתם הוא מתמודד, כל זאת באותנטיות ובשנינות מרובה.
זה אלבום בכורה עוצמתי שלוכד את הרוח המרדנית של להקות האם של כל אחד מחברי ההרכב, תוך כדי גיבוש זהות מובהקת ללהקה החדשה. האנרגיה, המוזיקליות והריפים הבלתי נשכחים הופכים את "Contraband" לאלבום בולט שעמד במבחן הזמן.
האלבום נפתח עם "Sucker Train Blues" בפיצוץ של אנרגיה. הריפים העוצמתיים של סלאש וקושנר משתלבים עם הבס הפועם של Duff McKagan והתיפוף המדויק של Matt Sorum ומספקים את הגרוב שמחזיק את כל הרצועה הזאת יחד. סגנון השירה של Scott Weiland במהלך הבתים יזכיר לכם את Axl Rose. השירה המחוספסת והגולמית שלו משתלבת בצורה מושלמת עם המוזיקה, במיוחד בפזמון, בזמן שסלאש מספק סולואים מרהיבים.
עם זאת, האנרגיה העוצמתית של הפתיחה נרגעת מעט עם הרצועות הבאות. שירים כמו "Kids" ו- "Big Machine" מנסים לשמור על המומנטום, אבל חסרים את הניצוץ שמגדיר את רצועת הפתיחה. השירה של ווילנד מתחילה להישמע מתוחה, והניסיונות של הלהקה להישמע מודרניים מרגישים לפעמים מאולצים.
הקטע "Illeagal i Song" מחזיר את הלהקה למקום הטבעי שלה, עם ריף גיטרה נהדר ואנרגיה עזה. "Spectacle" שמגיע מיד אחריו ממשיך את המומנטום עם אווירת רוקנרול כבדה.
ואז מגיעה "Fall to Pieces" בלדת רוק עם עומק רגשי ולחן בלתי נשכח. האינטרו לשיר הזכיר לנו קצת את "Yesterdays" של "Guns n 'Roses", ותכלס, כשמו של השיר באמת הצלחנו "להתפרק לחתיכות" עם הסולואים המרגשים של סלאש והשירה הייחודית של וויילנד.
ואז מגיע "Headspace" עם הקצב הקטלני שלו ומחזיר את האנרגיה המטורפת, תוך שהוא מציג את היכולת של הלהקה למזג נגיעות מודרניות עם רוק קלאסי. "Superhuman" ו- "Set Me Free" מציגים ריפים מבטיחים, אבל הם עדיין לא מצליחים לספק את ה"הוק" הדרוש כדי שנמשיך לזמזמם אותם. "You Got No Right" החצי אקוסטי הוא אחד מגולות הכותרת של האלבום, עם פזמון קליט וסולו מלודי מובהק של סלאש.
מיד אחר כך מגיע "Slither" המטורף עם Drop D Tuning ופשוט מתפוצץ עלינו. זה הסינגל הראשון של האלבום והוא בולט בזכות הריף הכל-כך קליט ומדבק שלו. לא פלא שהשיר הזה זיכה את הלהקה בגראמי להופעת ההארד רוק הטובה ביותר.
מיד אחריו אנחנו פוגשים את "Dirty Little Thing" שמזכיר מאוד את שיר הפתיחה עם סולו קטלני של סלאש, אשר נכתב עוד בתקופה בה Josh Todd ו- Keith Nelson מלהקת "Buckcherry" היו חלק מההרכב. השיר הזה היה בסיס לתביעת העתקה של Tony Newton מלהקת "Dirty Deeds" שהצליח להוכיח שהריף המוביל בשיר הוא העתק מהריף בשיר "Cyber Babe" של להקתו. האלבום מסתיים עם הבלדה "Loving the Alien" שלא ממש מגיעה לרמת הכתיבה והביצוע של שתי הבלדות הקודמות שבאלבום.
עם הרכב סופרגרופ כזה, הציפיות מ- "Velvet Revolver" היו גבוהות. "Contraband" הוא לא יצירת המופת שכולם קיוו לה, אבל זה אלבום הארד רוק טוב מאוד. הוא לא ניסה להמציא מחדש את הרוק ולא להפוך לאלבום שישנה את חוקי המשחק. הוא פשוט תיעד חמישה מוזיקאים מנוסים שהגיעו מרקע מפואר, מצאו כימיה אמיתית ביניהם ויצרו יחד אוסף שירים מלא באנרגיה, תשוקה וגישה חסרת פשרות. לא כל רגע באלבום פוגע במטרה באותה עוצמה, אבל כשהוא מצליח, הוא מזכיר בדיוק למה השמות האלה הפכו לאגדות מלכתחילה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות