ב- 15 לנובמבר, 1982, "Whitesnake" הוציאה את אלבומה החמישי "Saints & Sinners".
זה האלבום האחרון בדיסקוגרפיה של "Whitesnake" שהציג את ההרכב הקלאסי של "Ready An' Willing" כולל David Coverdale, Jon Lord, Ian Paice, Micky Moody, Bernie Marsden ו- Neil Murray. האלבום הופק על ידי Martin Birch לאחר התערבות ראשונית של Guy Bidmead, והוקלט בתקופה סוערת אותה עברה הלהקה המאופיינת בלחץ כלכלי, מתחים פנימיים וחוסר ודאות לגבי עתידה. התוצאה היא אלבום שלוכד את "Whitesnake" בעיצומו של השינוי הסגנוני והמוזיקלי, בעודה שומרת על הסאונד הבלוזי המוכר שלה עם קריצה לסגנון ההארד רוק המלוטש יותר מבחינה מסחרית אשר יגדיר את הצלחתה המאוחרת.
למרות הלחצים הכספיים והסכסוכים הפנימיים, "Saints & Sinners" הוכיח את עצמו כאלבום מצויין שהניב שני שירים אלמותיים, והגיע למקום התשיעי במצעד האלבומים הבריטי. האלבום כולל את "Here I Go Again" ו- "Crying in the Rain", שלימים יוקלטו מחדש לאלבום שקיבל את הכינוי "1987" של "Whitesnake" אז כבר יהפכו ללהיטים בינלאומיים. כאן בגירסתם המקוריות, שתי הרצועות גולמיות יותר, אותנטיות יותר, פחות ממוסחרות והרבה יותר טעונות מבחינה רגשית. הן משקפות את ההתמודדויות האישיות של David Coverdale, במיוחד את התפוררות חיי הנישואים שלו, אשר השפיעה על חלק גדול מכתיבת השירים.
תהליך ההקלטה של "Saints & Sinners" היה מאתגר עבור הלהקה. המתח והתשישות היו גבוהים, שכן הבסיסט Neil Murray, המתופף Ian Paice והגיטריסטים Micky Moody ו- Bernie Marsden התמודדו עם קשיים כלכליים וחיכוכים עם ההנהלה, ובראשם John Coletta המנהל לשעבר של "Deep Purple". בסופו של דבר החליט David Coverdale להוציא את הלהקה להפסקה. הוא פיטר את קולטה ומאוחר יותר גם כמה מחברי הלהקה, כדי להרכיב מחדש את "Whitesnake" עם הרכב חדש, שכלל גיטריסט "Trapeze" לשעבר, Mel Galley, מתופף "Rainbow" לשעבר Cozy Powell ו- Colin Hodgkinson בגיטרה בס. עם זאת, עד לשלב הפיטורין מרסדן, מודי, מורי ופייס כבר תרמו משמעותית ל- "Saints & Sinners", כך שהאלבום לוכד את הכימיה של ההרכב הקלאסי בפעם האחרונה לפני שקוברדייל יצא לפרק הבא של "Whitesnake's".
מבחינה מוזיקלית, "Saints & Sinners" מספק צליל הארד רוק עם השפעות חזקות של בלוז, ובכך נשאר נאמן לשורשים של "Whitesnake", תוך שהוא מציג את הכישרון של David Coverdale למזג את גישת ההארד-רוק עם כיוון מסחרי יותר. רצועות כמו "Young Blood" ו-"Rough an' Ready" מציעות שילוב אנרגטי של הארד רוק מונע על ריפים עם עבודת הקלידים המיוחדת של Jon Lord שמוסיפה עומק לשירים. הסינגל השני מהאלבום "Victim of Love" נשמע כמו שיר של "Bad Company". השירים "Bloody Luxury" ו- "Rock an' Roll Angels" מציגים את שורשי הרוקנרול של הלהקה. הריף של "Dancing Girls" נשמע כמו הריף של "Ready An' Willing" על סטרואידים.
האלבום גם מציג את David Coverdale חובק נושאים ליריים מסחריים יותר, במיוחד ברצועות כמו "Love an' Affection" אשר מוסיפה "סקס אפיל" לאתוס הרוק-אנד-רול הפשוט של הלהקה. השיר הוא סוג של "גניבה" מהשיר "How Many More Times" של "Led Zeppelin", אשר בעצמו הושפע מהשיר "How Many More Years" של Howlin' Wolf, כך שניתן לסלוח ל"וויטסנייק" שנמצאת כאן על תקן "הגונב מגנב פטור".
השירים "Crying in the Rain" ו- "Here I Go Again", בגרסת הבלוז המקורית והאיטית שלהם הם ללא ספק גולת הכותרת של האלבום, האחרון נכתב בהשראת המאבקים האישיים של קוברדייל, וההתמודדות מול הקשיים שחווה. השירים הללו ממחישים את העוצמה הקולית שלו ואת הגדולה שלו כאחד הזמרים הגדולים אי פעם. עבודת הגיטרה של Moody והתרומות של Marsden מדגישות עוד יותר את התוקפנות הבלוזית שהגדירה את הסאונד של "Whitesnake" באותה תקופה.
למרות חילופי ההרכב, המסע של "Whitesnake" היה רחוק מלהסתיים. "Saints & Sinners" מסמן את סופו של עידן אחד ותחילתו של אחר. האלבום משמש עדות לחוסן ולחזון של דיוויד קוברדייל, שדחף את הלהקה קדימה ליצירת אלבום מצוין למרות כל הקשיים שליוו את יצירתו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
コメント