כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 07.02.1984 הם הכירו אחד את השני היטב, שניהם היו חברים ב- SDP המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. "מצאתי את עצמי יושב לידו די במקרה בטיסת קונקורד זה היה 'ג'ון הארווי-ג'ונס, יו"ר ICI דאז, והיה לו רעיון שהמפעל התעשייתי שלו בבילינגהם (בצפון אנגליה) עשוי לספק השראה מוזיקלית למישהו" סיפר אריק וולפסון חבר ומייסד להקת "אלן פארסונס פרוג'קט". "הוא הטיס אותי לשם, נכנסנו והדבר הראשון שהדהים אותי שהיתה שם שדרה מוזרה ונטושה, בלי עצים או אנשים, רק צינורות שבהם הכינו אמוניה". המראה שהוא ראה באותו ביקור לא נתן לו מנוחה, וולפסון חש שהגיע לתובנה שמתי מעט מגיעים אליה "חשבתי שזה מעורר השראה, במיוחד ביחס לחוסר ההבנה שלנו במדע ובטכנולוגיה וחוסר ההבנה של המדענים על העולם שמחוץ למדע" וולפסון קיבל השראה וכתב על הביקור ההוא את השיר "Ammonia Avenue" שהפך לשיר הנושא של אלבומם השביעי של "אלן פרסונס פרוג'קט" שיצא ב- 07.02.1984. וולפסון ואלן פרסונס נפגשו בשנת 1974 באולפני אבי רואד. פרסונס הגיע עם רזומה מכובד כטכנאי הקלטות ועוזר מפיק באלבומים של "הביטלס", "Wings", ובאלבום המופתי של "פינק פלויד" "The Dark Side Of The Moon". וולפסון, עבד ככותב שירים ומלחין, הוא כתב שירים לאמנים כמו מריאן פיית'פול, פרנק אייפילד, ג'ו דאסין, "הטרמלוס", להקת "מרמלדה", דייב ברי, פיטר נואן ו"המשוררים". וולפסון עבד כפסנתרן סשן בזמן שהלחין חומרים לאלבום קונספט המבוסס על עבודתו של אדגר אלן פו. הרעיון של וולפסון היה לנהל את אלן ולעזור לקריירת ההפקה המצליחה שלו. זו הייתה ההתחלה של מערכת היחסים העסקית והידידותית ארוכת השנים שלהם. וולפסון ניהל את הקריירה של פרסונס כמפיק ומהנדס באמצעות שורה של הצלחות, כולל להקת Pilot" (עם השר "January")", סטיב הארלי, "קוקני רבל", ג'ון מיילס, אל סטיוארט, "אמברוזיה" ו"ההוליס". וולפסון הגה את הרעיון ליצור אלבום המבוסס על התפתחויות בתעשיית הקולנוע. מוקד קידום הסרטים עבר מכוכבי קולנוע לבמאים כמו אלפרד היצ'קוק וסטנלי קובריק. תעשיית הקולנוע הפכה למדיום של הבמאי, וולפסון הרגיש שעסקי המוזיקה עשויים לאמצעי התיווך של המפיק. וולפסון נזכר בחומרים הקודמים שלו על אדגר אלן פו, ומצא דרך לשלב את הכישרונות שלו ושל פרסונס יחד. פרסונס הפיק והנדס שירים שנכתבו והולחנו על ידי השניים, והפרויקט הראשון של אלן פרסונס החל לקרום עור וגידים. "אני מעריך ומוקיר כאשר מספר אנשים מנגנים יחד, ומקיימים אינטראקציה אמיתית. במקום תיקון אוטומטי וכוונון אוטומטי. תמיד דבקתי בזה" המנטרה הזאת תמיד היתה חלק מהמהות והדרך של אלן פרסונס. כך גם הלהקה שלו שבקודקוד שלה היו שני מוזיקאים ומפיקים שהיו שותפים בכתיבת השירים, כאשר לצידם ניגנו יחד מספר מוזיקאים קבועים ומתחלפים כמו איאן ברנסון, קולין בלנסטון, לני זקאטק, ג'ון מיילס, כריס ריינבו, אנדרו פאוול ועוד. "אמוניה אבניו" הוא אלבום שנושא בחובו את החיבור שיצרו וולפסון ופרסונס בין העולם המדעי, לעולם האמוני/רוחני, עולמות שבדרך כלל הם קווים מקבילים זה לזה, לפתע מצאו את הדרך להתחבר יחד באלבום ורעיון מוזיקלי שהתוו זוית ראיה מרעננת. האלבום נפתח עם רצועת ה- "Prime Time" מהשירים היותר אופטימיים של ההרכב, שבו אדם רואה את הימים הטובים שבאים לפניו. האלבום מכיל מספר שירים שנועדו להגיב על חוסר ההבנה בין הציבור לטכנולוגיה שהקלה על חייו, אבל אם מסתכלים על המילים של השיר הזה במיוחד, נראה שהם מושפעות מתחושת אופוריה מוגזמת כתוצאה מתחזיות אסטרולוגיות. חלק גדול מהאלבום עוסק ברעיונות ספיריטואליסטים של האגו לעומת העצמי הגבוה, הבריאה והקונפליקט של הבורא והאדם עם אלה. מציאות חומרית מדעית שהוא יותר ויותר מאמין שהיא המציאות היחידה, זו שהוא חי ויוצר על פני כדור הארץ. כך בשיר "Dancing on a Highwire" שעוסק במסר רוחני "כולנו מחוברים להכל ולכולם" מעין סוג של כניעה של האדם לקידמה. אפשר לראות שאלן פרסונס הקדים ב- 40 שנה את מה שקורה כיום בעולם דרך הרשתות החברתיות. בהמשך האדם מגיע לשלב הקבלה הוא מסתכל פנימה ומתמודד עם עברו, ועצמך. זה לגבי הדו צדדיות, ההפכים שיש בתוך כל אחד מאיתנו. קסם הוא נושא שכיח בשירים של "אלן פרסונס פרוג'קט" והוא מופיע שוב ב- "Don't Answer Me" עם משפט המפתח "אם אתה מאמין בכוחו של הקסם, אני יכול לשנות את דעתך". השיר עוסק בשבריריות של מערכות היחסים ואיך אפשר לעזוב מישהו/י בלי סיבה טובה ברגע של טירוף ולהתחרט על כך לנצח. פרסונס יצר את "Don't Answer Me" בסגנון פיל ספקטור וטכניקת ה- "Wall of Sound" שלו. אריק וולפסון, הכותב והשותף, היה הזמר בסינגל, כשמל קולינס סיפק את סולו הסקסופון. "הפרוייקט של אלן פרסונס" נמנעו מלהופיע ולהראות את פרצופיהם בזמן אמת, כך שהמעריצים לא ידעו כיצד נראית הלהקה שהם כה אוהבים. סרטון האנימציה פתר את הבעיה הזו בסינגל הראשון, כאשר האווטרים של אריק וולפסון ואלן פרסונס מופיעים בקצרה בקליפ, במהלך סצנת בר. הקליפ היה מועמד לפרס ברשת MTV בקטגוריית "הווידאו הניסיוני ביותר", אך הפסיד ל-"Rockit" של הרבי הנקוק. הסרטון צולם במשך 23 ימים, תוך שימוש בצוות אנימציה של 40 איש, ושילב אנימציית צל מסורתית (בעיבוד הדמויות), אנימציית סטופ-מושן (עבור רוב התנועות), ואפילו חימר. העלות הסופית הגיעה ל-$50,000. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה... והפעם, על היום בו "הביטלמניה" הגיעה לארה"ב !!! (Photo: AP) ב- 7 לפברואר שנת 1964, נחתה לה טיסת "Pan Am" שהמריאה משדה התעופה הית'רו שבלונדון, בשדה התעופה קנדי שבניו יורק – ובכך ניתן האות למהפכה המוזיקלית והתרבותית שתעבור ארה"ב. חיידק "הביטלמניה" החל להציף את אמריקה. זה הביקור הראשון של ארבעת המופלאים באמריקה והוא מגיע בתיזמון מושלם. שישה ימים קודם לכן מגיע השיר "I Want to Hold Your Hand" למקום הראשון במצעד האמריקאי והופך ללהיט הראשון של הלהקה בצידו השני של האוקיינוס. ארבעת החברים ירדו מהמטוס בחליפות אופנתיות לתקופה ועם תספורת צלחת (או יותר נכון קערה במקרה שלהם) לראשם, לתשואות היסטריות של כ- 3,000 מעריצים שהמתינו להם וגרמו למהומה גדולה בשדה התעופה. יומיים לאחר מכן, עשתה הלהקה את הופעתה הראשונה בתכניתו של אד סאליבן , שהייתה "מדורת השבט" של הצופים בארה"ב באותה תקופה. ההיסטריה נמשכה גם במהלך התוכנית עצמה כאשר כמעט ולא ניתן היה לשמוע את ארבעת המופלאים, שקולם נבלע בתוך צרחות המעריצות שהיו בקהל. מספר בתי האב שצפו בתוכנית היה בלתי נתפס ונאמד על כ- 73 מיליון צופים, שהיתה בזמנו כארבעים אחוז מאוכלוסיית ארה"ב, נתון היסטרי לכשלעצמו. הלהקה עשתה את ההופעה החיה הראשונה שלה בארצות הברית מספר ימים לאחר מכן, ב- 11 לפברואר 1964. ההופעה נערכה בקולוסאום בוושינגטון מול קהל צווחני במיוחד של כ- 20,000 אוהדים. למחרת התקיימה ההופעה הראשונה ברצף של שתי הופעות באולם Carnegie Hall המפורסם בניו יורק, והפעם המשטרה נאלצה לסגור את הרחובות סביב האולם, שוב בשל היסטריה של מעריצים. סיבוב ההופעות הראשון של הביטלס באמריקה הותיר חותם עמוק בזיכרון התרבותי של האמריקאים ונרשם בדפי ההיסטוריה של ארה"ב. הביטלס הפכו לקטליזטור שהביא את הנוער האמריקני להתנתק ולהתרחק מהגישה השמרנית והנוקשה שהיתה נהוגה בארה"ב במהלך שנות החמישים, והמוזיקה המרדנית והחצופה לעיתים של הלהקה היוו את הזרז המושלם לתהליך שעברה החברה האמריקאית. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 07.02.1994 "חשבנו שיצרנו תקליטים ממש טובים, אבל אף פעם לא תיארנו לעצמנו שנגיע למצב שאומנים גדולים כמו ברוס דיקינסון , ו דייויד בואי (עוד נגיע לבואי בהמשך) יחוו עלינו דעה חיובית או דעה כלשהי. יש אנשים, שכאשר אתה נותן להם קצת תהילה ועושר הם מרגישים הכי טבעי, הם חיכו לזה כל החיים, אני מוריד בפניהם את הכובע. אבל יש אנשים כמונו, שזה לא בא להם בטבעיות, וכאשר התחלנו להתפרסם לא ידענו מה לעשות עם זה". - אנדי קיירנס. בנקודת הזמן שבה פרח הגראנג' בעולם ועד לדעיכתו, החלו אט אט לזנב בו להקות רוק מהאי הבריטי, אחת מהן הגיעה הישר מעיר הנמל העתיקה לרן בצפון אירלנד. איש לא ציפה שדווקא להקת "?Therapy" (סימן השאלה נולד מעיצוב בטעות של שמם באלבום הראשון), להקה שגדלה על ברכי המטאל והPאנק, תהפוך לפתע ללהקה שמנגנת שירים מהירים, וקומוניקטיביים שיהפכו להמנוני הופעות ומצעדים, אבל האי.פי "ShortSharpShock" שהוציאה הלהקה במרץ 1993 הוציא מתוכו את ההמנון המופלא " Screamager " שהשתחל להפתעת כולם למקום ה - 9 בבריטניה. "ת'ראפי?" הוקמה בשנת 1989 בעיר לרן על ידי הגיטריסט-סולן אנדי קיירנס והמתופף-סולן פייף יואינג. כדי להשלים את ההרכב, הלהקה צירפה את הבסיסט מייקל מקיגן. באפריל 1989 הם הקליטו דמו שכלל ארבע קטעים ("Thirty Seconds of Silence") עם אנדי מנגן בגיטרה בס שהושאלה מחברו לספסל הלימודים של פייף, מייקל מקיגן. כשהחליטו לנגן בשידור חי, הם גייסו את מקיגן והשמיעו את הופעת הבכורה שלהם במכללה לאמנות בבלפסט. הסאונד שלהם הושפע מאוד מהרכבים שצמחו בתנועת האינדי רוק כמו "The Jesus Lizard", "Big Black" ו- "The Membranes". לאחר שהוציאו את הסינגל הראשון שלהם בהוצאה מוגבלת ל- 1000 עותקים. הם יצאו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באי הבריטי והצליחו למשוך את תשומת ליבו של המוזיקאי והשדרן פורץ הדרך ג'ון פיל. "כשהקמנו את הלהקה היינו לגמרי מושפעים מלהקות כמו "ביג בלאק", "טאר", ו- "HAMMERBOX", נזכר סולן הלהקה אנדי קיירנס. "אבל אחרי שעשינו את האלבום "Nurse" דברים השתנו. האלבום הבא "Troublegum" שיצא ב- 07.02.1994 התחיל בשיר " Screamager ". דיברנו על ההיסטוריה של הרוק של מחוז אלסטר ולהקות כמו "The Undertones" ו- "Stiff Little Fingers", וכשהייתי בן 12 או 13 הלהקות האלה היו ענקיות באירלנד והייתי מעריץ גדול, סיפר קיירנס. "כתבתי את Screamager, כסוג של שיר מחווה לPאנק שיצא ממחוז אלסטר והבאתי אותו לחברים. הם אהבו את זה, אבל החלטנו שאולי זה לא מסוג הדברים שאנחנו צריכים לעשות. אבל אז המפיק שלנו כריס שלדון שהיה אמור להקליט איתנו כמה דברים חדשים. מאוד אהב את "Screamager" כי היה לו ריף גדול, ואת הייחודיות ההיא של שיר שנעצר ומיד נמשך, בתוספת הפזמון שהיה ממש קליט. זה היה הרגע בו "Troublegum" קרם עור וגידים. בהשראת האי.פי והלהיט המוצלח מתוכו פנה אליהם כריס שלדון בבקשה תמוהה למחזר את ההצלחה עם שיר באותו הסגנון. "ת'ראפי" היססו, הם הרגישו שהם לא יוכלו להמשיך לאחוז בקצוות של החבל משני צידיו. למרות שהריפים והרעש של התקליטים המוקדמים שלהם נשאר חלק מהותי מהסאונד שלהם, השירים החדשים של הלהקה היו הרבה יותר ישירים ומלודיים, והובילו לאלבום עם רגעים של פשטות חסרת בושה למול הקהל. הבקשה של שלדון ללהיט נוסף הזכירה לסולן אנדי קריינס את ימי טרום "ת'ראפי" כשניגן בלהקה אחרת. "היה לי שיר מלהקה ישנה שהייתי בה שניגנה את המלודיה ל- Nowhere וגם ל- Turn , אז ניגנו כמה מהקטעים האלה וזה נשמע נהדר, ופשוט החלטנו לעשות מזה אלבום שלם. "טראבלגם" הוקלט בכמה אולפנים באנגליה במהלך 1993, ועדיין נשא עמו עקבות של הרעש האנטי-חברתי והרוק המכוסח שתמיד היו חלק מרכזי מהסאונד של "?Therapy", אבל זה היה בעיקר אלבום שנשלט על ידי המנוני ענק. "כמו המוזיקה, הפשטנו את המילים", אמר אנדי. "המפיק עטור השבחים ואגדת הרוק סטיב אלביני תמיד אמר שמילים צריכים להיות פאנץ'-ליינים, וזה מה שניסינו לייצר לעשות אותם קצרים ונמרצים. בהתאם לפילוסופיה החדשה שלהם להמיר הכל לנוסחאות הפשוטות ביותר, "ת'ראפי?" עברו שינוי לירי גדול, שכן נטייתו של אנדי לאפלוליות ומוזרות נכבשה בזריזות על ידי גישה חדשה שגרמה לכך שבכל שיר באלבום יש שורה או שתיים שכולם יכולים לצעוק אותה יחד, בין אם אתה שיכור או פיכח. "טראבלגם" הוא אלבום שמשלב היטב בין ייאוש, תסכול וקצת אמונה שמחר יהיה טוב יותר. הוא נפתח עם הייאוש המכרסם של " Hellbelly " עם שיר שעוסק בצביעות של הנצרות בצפון אירלנד, שיכולה להסתיר התעללות בילדים, הלבנת הון, וכדומה. מיד אחריו מגיע " Stop It You're Killing Me " שמרמז על המצב הבעייתי בצפון אירלנד. מצד אחד יש את הממשלה הבריטית שמנסה להבטיח לכולם שהכל יהיה בסדר וכולם יהיו מרוצים, בזמן שהם לא עושים דבר כדי לעצור את האלימות בין פלגי הטרור משני הצדדים. אחד מההמנונים הגדולים של "ת'ראפי?" הוא " Nowhere " בזכות סאונד הסירנות הדו צדדי שנוצר ע"י דוושת השהיה עם סמפלר מובנה בתוכה שקנה אנדי קריינס שמאוד מושפע כאן מהמוזיקאי בוב מולד ("Hüsker Dü" ו- "Sugar"). את " Die Laughing " קריינס מבסס על סיפור אירי ישן: "אדם נכנס לרופאים עם דיכאון לאחר שניסה כל כדור וטיפול, והרופא אומר שהדבר היחיד שנותר לו להציע למטופל שלו הוא לראות ליצן שמצחיק את כולם בעיר. או אז מסתבר שהליצן הזה הוא החולה בכבודו ובעצמו". להקה נוספת שהיוותה השראה ל"ת'ראפי?" היא להקת המטאל הניו יורקית "Helmet". חבר הלהקה הזמר והגיטריסט פייג' המילטון שיתף פעולה עם חברי ת'ראפי בשיר " Unbeliever ". קטעים בולטים נוספים באלבום הוא " Isolation " שהינו חידוש לשיר של "ג'וי דיוויז'ן", ו- " Turn " שנכתב בהשראת "R.E.M" מתקופת האלבום "Murmur" וטומן בחובו סיפור שמעלה חיוך. "קראתי את ספרו של ג'יי סטיבנס Storming Heaven מספר אנדי קריינס. ולקחתי מתוכו משפט שמצא חן בעיני Turn and face the strange ואם זה נשמע מוכר, זו כמובן שורה משירו של דייויד בואי Changes . חשבתי שזו שורה מגניבה. והיה לי ברור ששמעתי בעבר, אבל לא ממש העמקתי לחקור. ולקחתי את זה בתמימות, ואז ב- 1996 ניגנו בפסטיבל ורכטר ובואי הופיע לפנינו וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא רק שלא יקלוט שלקחנו לו שורה זהה מהשיר שלו, ואנחנו מופיעים מול 40,000 איש. ואני מסתכל מסביב מימיני ליד שולחן המוניטור ובואי עומד שם ומתבונן. חשבתי, 'אוי אלוהים. אוי אלוהים.’ הסתכלתי שוב שני שירים מאוחר יותר, ממש לפני שניגנו את Turn , והוא נעלם. ניגשתי אל הבחור שהיה ליד המוניטור ושאלתי אותו האם זה היה בואי? והאם הוא אמר עלינו משהו?' והבחור ענה זה היה הוא, וכל מה שהוא אמר עליכם היה טוב "להקה נהדרת. הרבה אנרגיה". עטיפת האלבום העבירה היטב את תחושת השובבות הזדונית שבעבעה מתחת לפני השטח של המנגינות הקליטות והמהירות של האלבום. היא נוצרה על ידי (ובכיכובו) של הצלם נייג'ל רולף, שצילם גבר עירום עם ראש תקוע בפח האשפה. "נייג'ל היה אמן פרפורמנס ועיצוב", הסביר אנדי. "הוא עשה סדרת תמונות שבה כיסה את עצמו בצבע לבן והתגלגל בנסורת. דיברנו איתו על המחזה הזה של סמואל בקט, "Endgame", שמציג בחורים בפחי אשפה בחלק האחורי של הבמה, ואז הוא הביא את תיק העבודות ובו האיש העירום הזה מכוסה נסורת, כשראשו תקוע בפח האשפה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה... והפעם סנדק הגראנג' נופל וקם! (Photo: Ebet Roberts/Redferns) ב- 7 לפברואר 1993 מגיע Neil Young לאולפני יוניברסל בלוס אנג'לס, עם להקת Stray Gators, להקת הליווי שעשתה עם יאנג את האלבום המופתי " Harvest ", בכדי להקליט מופע אנפלאגד במסגרת סדרת ה- "MTV Unplugged". זה היה הניסיון השני של יאנג להקליט את המופע, לאחר שהניסיון הראשון הסתיים בפיצוץ ההופעה על-ידי יאנג בעצמו. ההופעה הראשונה נערכה כשלושה חודשים קודם לכן, בחודש דצמבר 1992, באולם אד סאליבן שבניו יורק. לא ברור מה בדיוק השתבש במופע הראשון, אבל הדברים לא זרמו שם, היו שגיאות, טעויות, שירים הופסקו ונוגנו מחדש, ולקהל המצומצם שנכח במקום היה ברור שניל יאנג לחלוטין לא מרוצה מהתוצאה. בשלב מסוים Neil Young אפילו נטש את הבמה ועזב את אולם המופעים, כשהוא משוטט ברחובות מנהטן ומאחוריו דולקים אנשי צוות ההפקה ההמומים. Neil Young התרצה לבסוף וחזר לבצע שני שירים אחרונים, לפני שסיים סופית את המופע, אך נוכח הנסיבות הוא סירב לאפשר לערוץ MTV לשדר אותו. כחודשיים לאחר אותו מופע כושל, ב- 7 לפברואר 1993, ניסה ניל יאנג לעשות זאת בשנית. הפעם באולפני יוניברסל בלוס אנג'לס. הפעם זה עבד! ובגדול! ההקלטה שבוצעה באותו היום שוחררה ארבעה חודשים לאחר מכן כאלבום המופתי " Unplugged " ששוחרר ב- 15 ליוני 1993, ללא ספק אחד מאלבומי האנפלאגד הגדולים שיצאו אי פעם. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

היום נספר לכם על David Bryan המוזיקאי, המלחין והקלידן של "Bon Jovi". (Photo: Kevin Mazur ) 1. הוא נולד בשם David Bryan Rashbaum ב-7 בפברואר 1962 ב- Perth Amboy שבמדינת New Jersey ארה"ב. 2. הוא גדל במשפחה יהודית. אביו, Eddie Rashbaum, ניגן בחצוצרה. 3. דייויד למד בבית ספר יסודי בקלרה ברטון, שם ניגן בכלים רבים כולל כינור, ויולה, חצוצרה וקלרינט. 4. הוא החל ללמוד פסנתר בגיל שבע וכבר בצעירותו ניגן בקלידים עבור להקה בשם "Transition". 5. דייויד היה החבר הראשון שהצטרף ללהקת "Bon Jovi". מיד כאשר Jon Bon Jovi גילה שהוא קיבל חוזה הקלטות, הוא התקשר לבריאן וביקש ממנו להצטרף ללהקה ההולכת ומתגבשת. בריאן כמובן הסכים. 6. בזמן שקיבל את השיחה הגורלית הוא היה סטונדט במכינה ללימודי רפואה ב- Rutgers University עם ממוצע ציונים מושלם. 7. הוא בחר את שם הבמה David Bryan כשנמאס לו כל הזמן לאיית את שמו במלואו. 8. הוא ניגן בקלידים ושר קולות רקע בכל 15 אלבומי האולפן של "Bon Jovi", ביניהם אלבומי המופת " Slippery When Wet ", " New Jersey ", " These Days " ועוד. 9. בנוסף, הוא ניגן גם בכמה מאלבומי הסולו של Jon Bon Jovi ושל Richie Sambora , ביניהם "Destination Anywhere" של Jon Bon Jovi בו ניגן גם באקורדיון ו- "Stranger in This Town " של Richie Sambora בו השתתף בכתיבת השירים והיה גם אחראי לעיבוד כלי מיתר. 10. בריאן היה שותף לכתיבת השירים של הלהקה החל מהאלבום הראשון " Bon Jovi ", בו השתתף בכתיבת שני שירים "Love Lies" ו-"Breakout". 11. באלבום " Slippery When Wet " הוא מנגן בחצוצרה אך הקרדיט ניתן לשם הבדוי Lema Moon. 12. לפני הקלטת האלבום " Crush " הוא עבר תאונה עם מסור חשמלי באופן שמנע ממנו לנגן לתקופה מסוימת. 13. בשנת 1992 הוא השתתף בכתיבה וביצוע של פסקול סרט האימה " Netherworld ". 14. בשנת 1995 הוא שחרר את אלבום הסולו הראשון שלו "On a Full Moon". (Photo: This Day in Music Facebook Page) 15. בשנת 2000 הוא שחרר את אלבום הסולו השני שלו "Lunar Eclipse". האלבום שברובו אינסטרומנטאלי הציג את היכולות שלו בנגינה במגוון ז'אנרים כמו ג'אז, בלוז, קלאסי וכמובן רוק. 16. בשנת 2018 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר בבון ג'ובי. 17. הוא כתב את המוזיקה למחזמר המצליח " Memphis ", שעלה לראשונה בברודווי בשנת 2002. 18. המחזמר היה מועמד ל- 8 פרסי טוני, מהם הוא זכה ב- 4, ביניהם המחזמר הטוב ביותר והמוזיקה הטובה ביותר למחזמר. 19. בריאן כתב מוזיקה למחזמרים נוספים " The Toxic Avenger " משנת 2008 ו- " Diana " על הנסיכה מוויילס. המחזמר צולם ושוחרר לצפיה ב- Netflix באוקטובר 2021. 20. הוא הגיע יחד עם "בון ג'ובי" פעמיים לישראל והופיע בפני קהל של 100,000 איש במצטבר. הוא אפילו ביקר במנהרות הכותל. לביקורו השני משנת 2019 הוא הגיע יחד עם ילדיו והם טיילו בארץ. (Photo: https://thekotel.org) "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

קורט קוביין אמר שזה האלבום שהכי השפיע על הצליל של "נירוונה". ת'רסטון מור מ"סוניק יות'" ציין שהאלבום הזה סייע לעצב אותו מוזיקלית. ג'וני מאר מ"הסמית'ס" אמר שזה האלבום האהוב עליו ביותר. "גאנז אנד רוזס", "דף לפארד" ו"רד הוט צ'ילי פפרס" ביצעו שירים מתוכו. גבירותיי ורבותיי, בואו לקרוא על אחד מהאלבומים הכי משפיעים ברוק, בואו להאזין איך מייצרים היסטוריה ב- 30 דקות.. האלבום "Raw Power" הוא אלבום האולפן השלישי של "The Stooges" (בכותרת האלבום "Iggy and the Stooges"), אשר שוחרר ב- 7 לפבראור 1973. הסיפור של האלבום הזה מתחיל בשברי הריסות. שברים של להקה מפורקת שהבסיסט שלה Dave Alexander מכור לאלכוהול, להקה שהזמר המוביל והכריזמטי שלה נאבק בהתמכרות להרואין, להקה שאחרי שני אלבומים לא ממש מצליחים חברת התקליטים שלה החליטה שלא לחדש לה את החוזה. במצב דברים זה מבקרי המוזיקה והקהל תהו האם הלהקה תמשיך בכלל להתקיים. אבל אז קורה דבר מופלא. David Bowie אשר בשנת 1971 רואה את הלהקה בהופעה במהלך ביקורו בארה"ב, מתרשם מאוד מהיכולות שלה ושל איגי פופ בפרט. הוא לוקח את Iggy Pop תחת חסותו, מסייע לו להשתקם ופועל להחתמתו על חוזה חדש דרך חברה שבעליה הינו Tony Defries, מנהלו של David Bowie . בשנת 1972 עובר איגי לאנגליה ומתחיל להרכיב את הלהקה החדשה שתלווה אותו. הוא לוקח איתו את הגיטריסט James Williamson שהחל משנת 1970 שימיש כגיטריסט שני בהופעות הלהקה ואת המתופף Scott Asheton. לאחר שהחיפושים הקדחתניים למציאת בסיסט עלו בתוהו, מחליט איגי בעצתו של וויליאמסון להסיט את הגיטריסט Ron Asheton לעמדת הבס, וכך הושלם ההרכב שיקליט את המאסטרפיס "Raw Power". מי שאחראי על כתיבת החומרים לאלבום הם Iggy Pop וג'יימס וויליאמסון, אשר חלקו ביניהם את מלאכת היצירה. שמו של האלבום " Raw Power " פשוט מייצג בצורה הטובה ביותר את מה שקורה בפנים. תצוגה של כח בוסרי, עוצמתי ומחוספס, אשר תניח בין יתר את אבני היסוד לכינונם של סגנונות הפאנק והגראנג'. שיר הנושא מתאר את "האתוס" הרוקנרולי של "סקס, סמים ורוקנרול" כ"כוח גולמי". איגי התייחס פה לכח הגולמי הזה כמשהו שיכול לבנות ולהקים אדם מהקרשים, אך גם יכול לפרק ולהרוס. ריף הפסנתר הפשוט והרוקנרולי מנוגן כאן על-ידי איגי, אשר גם פותח את השיר עם "גרפס", כן, כן. "גרפס" שהוקלט בטעות והושאר כך בעריכה. שיר הפתיחה העוצמתי " Search and Destroy " נכתב בעקבות כתבה בעיתון "Time" שקרא איגי פופ על מלחמת ויטנאם. ובמלחמה כמו במלחמה, הגיטרה של James Williamson יורה בנו צרורות, הבס של Ron Asheton מתגלגל לעברנו כמו רימון רסס, התופים של Scott Asheton מפילים עלינו פצצות "נאפלם" מהשמים והשירה של Iggy Pop מסתערת קדימה במלוא המרץ. לא לחינם הזמר ויוצר הנרי רוליס קיעקע את כותרת שיר הפתיחה על זרועו, לא סתם השיר הזה מוופיע ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. הקטע השני " Gimme Danger " הינו אחד מתוך שני קטעי "בלדה"שחברת התקליטים "Columbia" דרשה שהלהקה תכלול באלבום, אחת בכל צד של הויניל. המילים לשיר נכתבו על-ידי איגי פופ באחד משיטוטיו בהייד פארק שבלונדון. הוא כתב אותו על הבחורה שחשש שפשוט תהרוס אותו - Johanna. הוא כתב עליה גם את השיר "Johanna" מתוך האלבום "Kill City" משנת 1977. וויליאמסון כתב את השיר על גיטרה אקוסטית שגם מככבת פה באופן נדיר לצד החשמלית המחוספסת. (Photo: Mick Rock, Sony Music) ה"בלדה" השניה שחברת התקליטים דרשה שתיכלל באלבום הינה " I Need Somebody " והיא ממוקמת כשיר השני בצד השני של הויניל. זה קטע בלוז איטי ומחוספס שכולל שירה מצמררת ומהפנטת של איגי. מעבר לשתי "הבלדות" הנ"ל האלבום הזה הוא פצצה חשמלית מתקתקת. " Your Pretty Face Is Going To Hell " אשר נקרא במקור " Hard to Beat " הוא קטע רוקנרול מרושע ואכזרי, " Penetration " הוא קטע אפל ומאיים עם נגיעות פסיכדליה, את " Shake Appeal " יכלו לכתוב ה"רולינג סטונס" אחרי בליעת קקוטייל סמים ממריצים ו- " Death Trip " הוא אכן "טריפ הורג" אחד ארוך, שלוקח אותנו לטיול בן 6 דקות בליווי גיטרות מנסרות עד לסיומו של האלבום. מי שהפיק את האלבום בפועל היה Iggy Pop , אך בסיום ההקלטות חברת התקליטים סברה שנכון יהיה להעביר את ההקלטות לדייויד בואי על-מנת שיטפל בהן. בסופו של דבר David Bowie ששהה אז בלוס אנג'לס קיבל לעריכה 7 מתוך שמונת שירי האלבום. הוא התקשה מאוד לבצע את עבודתו הואיל והאלבום הוקלט בצורה פרימיטיבית על מספר ערוצים בודדים. התוצאה היתה הרת אסון עבור איגי וויליאמסון שממש לא אהבו אותה. אבל למי איכפת אם חברת התקליטים מרוצה? היא הקפידה לציין את שמו של בואי באופן מובלט כמי שהפיק את האלבום יחד עם Iggy Pop . בסופו של דבר הצדק נעשה עם ההקלטות שנים לאחר מכן, כאשר בשנת 1997 שוחרר רמיקס של האלבום שכולל את ההפקה המקורית של איגי פופ. מעניין לציין שהזמר Bruce Dickinson זכה אף הוא לקרדיט כמפיק בפועל של ההוצאה המחודשת משנת 1997. להאזנה לאלבום במיקס של איגי פופ: Spotify להאזנה לאלבום במיקס של דייויד בואי: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

המלצת המערכת... יש מעריצי פרוג בקהל ? אז כדאי לכם להישאר כי היום אנחנו הולכים לספר על האלבום "Brave" של להקת "Marillion" ששוחרר ב- 7 לפברואר 1994. אנחנו מניחים לרובכם השם "מריליון" מיד מעורר רפלקס לא מותנה שמנגן לכם ברקע את השיר "Kayleigh". אבל "מריליון" היא הרבה יותר משיר מלודי וקליט אחד, אפילו מצליח ככל שיהיה. "מריליון" היא הלהקה שאחראית כמעט באופן בלעדי על התפתחות זרם הניאו-פרוג ובכך חשיבותה ההיסטורית ותרומתה לעולם המוזיקה. זרם הניאו-פרוג הינו זרם שצמח באנגליה של ראשית שנות השמונים ונשען על ברכי הרוק המתקדם הקלאסי של שנות השבעים, רק קצת פחות מורכב ומאתגר והרבה יותר חדשני וסקסי. "מריליון" הינה להקה מאוד פורה ופעילה ועד היום שחררה 18 אלבומי אולפן (ה- 19 ממש מעבר לפינה), ארבעה מהם יצאו בתקופה הקלאסית של הלהקה עם הזמר Fish , ביניהם אלבום הקונספט המצוין " Misplaced Childhood " ששוחרר בשנת 1985. מעניין לציין שהרכב הלהקה הינו הרכב די קשיח והוא נותר ללא שינוי מאז אלבומה הראשון של הלהקה, למעט המתופף מיק פוינטר שהוחלף לאחר האלבום הראשון עם Ian Mosley והזמר Fish שהוחלף ב- Steve Hogarth בשלהי שנת 1988. יתר חברי ההרכב הם Steve Rothery על הגיטרה, Pete Trewavas על הבס ו- Mark Kelly על הקלידים. אז "Brave" הוא אלבום קונספט נוסף של "מריליון". זה אלבומה השביעי של הלהקה והשלישי עם הסולן החדש Steve Hogarth, אשר גם הגה את הרעיון לסיפור הקונספט שבאלבום. סטיב שמע בחדשות סיפור על ילדה שנלקחה למעצר במשטרה לאחר שנמצאה משוטטת בגשר סוורן המחבר בין אנגליה לויילס. הילדה לא ידעה מי היא, מאיפה היא הגיעה וסירבה אפילו לדבר עם המשטרה. הסיפור הזה היווה השראה לסטיב לכתיבת סיפור בדיוני על הילדה הזו ועל מה שעלול היה להוביל אותה ל- " Severn Bridge " עליו היא נמצאה. אחרי שני אלבומים יחסית מסחריים ששחררה הלהקה עם הסולן Steve Hogarth, חוזרת "מריליון" באלבום הזה לשורשים הפרוגרסיבים שלה, רק שהפעם הדגש הוא על מקצבים יותר איטיים ועל אווירה שקטה ומלנכולית, המתחייבת מסיפור הקונספט. האלבום נפתח עם הקטע האינסטרומנטאלי " Bridge " שנועד להכניס אותנו לאווירת הסיפור, בדיוק במקום בו נמצאה הילדה. גירסת הויניל של האלבום אפשרה למאזין לבחור את סופו של הסיפור מבין שתי אופציות אפשריות. כך, הצד הרביעי של האלבום מוקלט בטכנולוגית "Double Groove", עם 2 רצועות סאונד מקבילות, כאשר המחט בוחרת לנגן רק אחת מהן בהתאם לנקודה בה הונחה המחט על התקליט. באופן זה, הגרסה הראשונה ו"השמחה" של הצד הרביעי כללה את השירים " The Great Escape " ומיד אחריו את " Made Again ", בעוד שהגרסה השניה ו"העצובה" כללה את השיר " The Great Escape (Spiral Remake) " ולאחריו 7 דקות של קולות מים... האלבום הזה נבחר על-יד מגזין "Classic Rock" כאחד מ- 30 האלבומים הטובים של שנות ה- 90 וכאחד מ- 30 אלבומי הקונספט הגדולים בכל הזמנים. שיטת ההקלטה שלו השפיעה על אופן ההקלטה של האלבום " OK Computer " של להקת "Radiohead". מסוקרנים? יופי, תהיו "אמיצים" ותאזינו, זה שווה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

"זו תחילתה של ידידות מופלאה"... המשפט המפורסם שחותם את הסרט "קזבלנקה" לא נכלל בטקסט המקורי של הסרט, הוא היה אלתור והפך לקלאסיקה. המשפט הזה יכול לתאר בדיוק את מה שיצר את ההרכב של אביב גפן ו- Steven Willson ואת אלבום הבכורה שנושא גם את שם ההרכב "Blackfield" ששוחרר ב- 6 לפברואר 2004. בשנת 2002 שחרר אביב את אלבומו העשירי "ממנטו מורי", 10 שנים לאחר יציאת אלבום הבכורה שלו "זה רק אור הירח". באותו זמן אביב כבר היה ענק, במימדים ישראלים. כוכב עם הילה של רוק סטאר, דמות מורכבת, שנויה במחלוקת (באותה תקופה לפחות), פרובוקטיבית אך מוסיקלית, מוכשרת ועוצמתית. אבל גם אביב, הרוק סטאר ששובל מעריצים כרוך אחריו, הינו מעריץ בעצמו. אחת מאותן להקות שהעריץ הייתה "Porcupine Tree", להקתו המפורסמת של Steven Willson. אביב העריץ את סטיבן, הוא טס להופעות של הלהקה בחו"ל ואפילו היה במפגש מעריצים שלה. בתחילת שנות ה- 2000, המפיק הישראלי שוקי ווייס הביא את "Porcupine Tree" לישראל לשלוש הופעות, במהלכן הוא חיבר בין אביב לסטיבן. הקשר הראשוני בין השניים נוצר מהר מאוד והם הפכו לידידים, אך שיתוף הפעולה המוסיקלי לא היה כל כך מהיר. אביב סיפר שבמשך חודשים הוא ניסה "לחזר" אחר סטיבן, אך ללא הצלחה, הוא שלח לו טקסטים, דמואים ואפילו חומרים מוגמרים, אבל לא קיבל שום תגובה מסטיבן עד ש... יום אחד אביב מקבל מעטפה בדואר ובתוכה דיסק עם מוסיקה שהוא יצר בעצמו וסטיבן כתב את הטקסטים והוסיף לה טרק של שירה. אביב סיפר שהוא שם את הדיסק במערכת שברכב ופשוט החל לבכות. הוא לא האמין שווילסון בכבודו ובעצמו, שאותו הוא כל-כך העריץ, כתב והקליט שירה למוסיקה שהוא עצמו כתב והלחין. באותו רגע הוא ידע שמשהו הולך לקרות בינו לבין סטיבן. באחד הראיונות סיפר סטיבן שלמרות שהוא מאוד אוהב את אביב והעריך אותו כאדם ומוסיקאי, הוא לא היה מגיע לשתף איתו פעולה, ללא האהבה והקשר הבלתי מוסבר שיש לו לישראל. סטיבן סיפר שהוא הוקסם מהמדינה, מהתרבות, מהאנשים והאהבה שלו למקום דחפה אותו ליצור עם אביב. ולא רק זה אלא אפילו לגור פה. כן, סטיבן ווילסון הגדול עבר להתגורר בארץ לתקופה מסויימת. (Photo: Steven Wilson Productions) באותה תקופה אביב מאוד רצה לפרוץ מחוץ לגבולות ישראל. הוא הרגיש מאוד מזוהה ושייך לתרבות הישראלית, כאילו אינו יכול להתנתק ממנה וזהו גורלו, אבל הוא היה נחרץ לחשב מסלול מחדש וזה לא היה קל. לאביב היה פחד גדול מלהיות לבד ופחד גדול מטיסות, לכן הוא החליט שהוא חייב לעשות צעד משמעותי. אביב סיפר שהוא היה בטיפול פסיכולוגי של שנה וחצי על מנת לסדר את עצמו, לא רק מבחינת פחד הטיסה, אלא גם מבחינת הזהות האישית שלו, הזוגיות ועוד. כל זה היה סוג של הכנה או יותר נכון הוביל למה שיצר את "Blackfield". אז שני החברים החדשים החלו לשתף פעולה כשהם שולחים אחד לשני חומרים ויוצרים יחד בישראל ובאנגליה. תוך כדי שיתוף הפעולה, אביב הקליט שירה לשני השירים "The Sound of Muzak" ו-"Prodigal" מהאלבום "In Absentia", אלבומה השביעי של "Porcupine Tree" ששוחרר בשנת 2002. עם הזמן השניים יצרו מספיק חומרים ל- EP ותכננו להוציא אותו כבר בשנת 2001, אך החומרים המשיכו להצטבר ובסופו של דבר הוחלט ליצור מהם אלבום מלא וזה מה שעיכב את יציאת החומר עד לשנת 2004. האלבום הקרוי על שם ההרכב "Blackfield", יצא בישראל ובאירופה בשנת 2004, ובארצות הברית בשנת 2005. האלבום הגיע למכירות של למעלה ממאה אלף תקליטים בכל רחבי העולם. האלבום מורכב משמונה שירים מקוריים, ושלושה שירים של אביב גפן שתורגמו לאנגלית בידי וילסון - "Cloudy Now" (מבוסס על "עכשיו מעונן"), "Scars" (מבוסס על "צלקות" מתוך "יומן מסע") ו- "Glow" (שניבא את יציאת "זוהרים" באלבום "עם הזמן"). השירים הוקלטו מחדש ע"י ההרכב שהשנייים בנו לצורך האלבום. מלבד אביב וסטיבן משתתפים ה גם, דניאל סלומון על הקלידים, ספי אפרתי על הבס, Gavin Harrison המתופף של "Porcupine Tree", ירמי קפלן והמתופף Chris Maitland. מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים: "Hello", "Pain", "Blackfield" ו- "Cloudy Now". (Photo: Steven Wilson Productions) לדעתנו זהו אלבום מופתי שמביא את שני האומנים הללו לשחק עם היצירתיות והכישרון אחד של השני, שילוב של רכות ומלנכוליות עם חיספוס ואגרסיות. אביב שמביא עמו את הרגש וסטיבן עם התחכום המוזיקלי. אלבום דרמטי ומורכב מצד אחד, אך גם מלודי פשוט מצד שני. וילסון סיפר שהוא הביא את המורכבות והעומק של הפרוג ממנו הוא הגיע ואביב הביא את ה"פופיות" והמלודיה. עד היום זהו האלבום הבולט ביותר של ההרכב שהספיק להוציא עוד חמישה אלבומים לאחר מכן, כשהאחרון יצא בשנת 2020. השילוב המדהים בין אביב וסטיבן מתפרץ החוצה החל משיר הפתיחה "Open Mind" אותו כתב ווילסון והלחין אביב. שיר מאוד דינמי שמתחיל רגע ושקט עם גיטרה קלאסית, בהמשך מתפרץ עם ריף מחוספס וחוזר חלילה. אחריו מגיע שיר הנושא הלא פחות ממדהים "Blackfield". לחן הפסנתר הפשוט שהלחין ווילסון פשוט לא יוצא מהראש. קטע מלודי וקליט שרק ממתין שהאקוסטית של אביב תעטוף אותו ברכות שאי אפשר שלא להתמסר לה. ההאמונד של סלומון והסולו המיילל של ווילסון הופכים את השיר הזה ללא פחות ממושלם, ללא ספק אחד השיאים של האלבום. "Glow" הוא פשוט קסם טהור גחלילית "זוהרת" בשמי החושך, עד שמגיע אביב ובשליש האחרון של השיר מדליק את הזרקור באור גדול עם הקול המחוספס שמשתלב עם החשמלית המנסרת של ווילסון. מבלי לפגוע באביב, הקול של סטיבן ב- "Scars" ("צלקות") פשוט עושה חסד עם השיר המדהים לכשלעצמו, ווילסון גם תרם לעיבוד האנגלי של מילות השיר, כמו גם של השיר "Cloudy Now" ("עכשיו מעונן"). "Lullaby" אכן נשמע כמו שיר ערש שמובל על-ידי נגינת הפסנתר המופלאה של דניאל סלומון אשר אחראי גם על עיבוד כלי המיתר בשיר זה, כמו גם בשירים נוספים באלבום ( Open Mind", "Summer ו- "Hello"). קטעי הדיבור מסרט ישן שמשולבים בשיר מחזירים אותנו לקטעים דומים מהאלבום "The Wall" של "פינק פלויד", וזו לא הפעם האחרונה שהאלבום הזה יעלה בנו זיכרונות "ורודים". מי שיאזין לשיר הסיום "Hello" ובמיוחד לעבודת הגיטרה של ווילסון שם, לא יוכל שלא לקבל פלשבקים מ- "Pink Floyd" ואנחנו בהחלט לא אומרים את זה כדבר רע. מדובר בשיר אדיר שראוי לכל הסופרלטיבים. כאן המקום לציין ש- 8 מתוך עשרת השירים באלבום הולחנו על-ידי אביב גפן, בניהם "Pain" שאביב כתב, הלחין ושר והוא ללא ספק אחד השירים הגדולים באלבום. לאחר יציאת האלבום ובניסיון להגדיל את קהל המאזינים, הלהקה החליטה לצאת לסיבוב הופעות ברחבי אירופה וארה"ב. סיבוב ההופעות באירופה מתועד בסרטו של מוטי קירשנבאום "אוטובוס החלומות". למה אוטובוס החלומות כי מבחינת אביב גפן זו היתה הגשמת החלום הגדול ביותר. לנסוע באוטובוס עם הלהקה (המתופף תומר צדקיהו החליף את גווין), הכלים והצוות הטכני שלך בסיבוב הופעות (לא משנה איפה) זו הפסגה של הרוקנרול, סליחה, זו המשמעות של רוקנרול!!! אביב מספר בסרט שכשהוא עלה בפעם הראשונה לאוטובוס שאסף את חברי הלהקה באמסטרדם, הוא כל-כך התרגש מהמעמד שהוא פשוט ישב ובכה שעה בפינת הקפה באוטובוס. לפני שהם יצאו לסיבוב ההופעות סטיבן ביקש מאביב להתחייב שהוא עולה לבמה בלי פירוטכניקה, תפאורה ואיפור, בלי לקרוע חולצות או להתעטף בחליפת משוגעים. הוא ביקש ממנו לתת למוזיקה לדבר בעד עצמה. אגב, שוקי ווייס ליווה את הלהקה לאורך כל סיבוב ההופעות הזה. אלבום הבכורה של "Blackfield" הוא ללא ספק אחד האלבומים היפים והמיוחדים שיצאו כאן. "Blackfield" הוא אומנם תוצר הגשמת החלום האישית של אביב גפן, אבל באיזשהו מקום הוא מהווה הגשמת חלום של המוזיקה הישראלית בכללותה!!! להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם, על המיני איחוד של שלושת חברי "הביטלס" הנותרים, להקלטת שיר לזכרו של חברם John Lennon . ב- 6 לפברואר שנת 1981 נערך סוג של מיני איחוד בין Paul McCartney , George Harrison ו- Ringo Starr לצורך הקלטת השיר "All Those Years Ago", שיר שחיבר George Harrison לזכרו של John Lennon , אשר נרצח שלושה חודשים קדום לכן, ב- 8 לדצמבר 1980. השיר הופיע באלבום הסולו התשיעי של הריסון "Somewhere in England", אשר שוחרר מספר חודשים לאחר מכן, ב- 1 ליוני 1981. הריסון כתב את השיר במקור עבור Ringo Starr לפני מותו של לנון, אך רינגו חש שהשיר לא מתאים לו מבחינה ווקלית וגם לא אהב חלק מהמילים לכן החזיר את השיר להריסון. לאחר שלנון נרצח הריסון החליט לשנות את המילים למוזיקה שכתב, כדי להפוך אותו לשיר מחווה לחברו. במילות השיר מציין George Harrison בין היתר כיצד העריץ את John Lennon ואיזה חלל הוא הותיר במותו, וכך במילות השיר: "I always looked up to you Now we're left cold and sad..." כמו-כן, מילות השיר מתייחסות לשיר "All You Need Is Love" של "הביטלס" ולשיר " Imagine " של ג'ון לנון. בהקלטת השיר השתתפו כאמור כל חברי הביטלס הנותרים, לינדה מקרטני ודני ליין חברי להקת "כנפיים" של Paul McCartney וכן אל קופר בקלידים וריי קופר בכלי הקשה. זהו אחד משירים בודדים שאינו שיר של הביטלס אך משתתפים בו שלושה מחברי הלהקה. הריסון ורינגו הקליטו את השיר במקור בנובמבר 1980 עבור אלבום של רינגו. לאחר מותו של לנון והוויתור של רינגו על השיר, הסיר הריסון את ערוץ השירה של רינגו, הותיר את ערוץ התופים שלו והקליט את שירה שלו עם מילים שכתב מחדש לזכרו של לנון. מקרטני, אשתו לינדה וחברם ללהקת כנפיים דני ליין הגיעו ב- 6 לפברואר 1981 בכדי להקליט את קולותיהם לשיר. בחוברת האלבום מודה הריסון גם לג'ורג' מרטין - מפיק העל של הביטלס ול- Geoff Emerick אחד מטכנאי הסאונד באלבומי הביטלס שכנראה היו שותפים לפרויקט בצורה כזו או אחרת, ומשלימים את המיני איחוד הזה. זה שיתוף הפעולה הראשון של שלושת החברים מאז השיר "I Me Mine" שנכלל באלבום " Let it Be " בשנת 1970, ויקחו עוד 13 שנים עד שהשלושה ישתפו פעולה שוב בהקלטות השירים “Free As a Bird” ו- “Real Love” שיכללו בפרוייקט האנתולוגיה האדיר. להאזנה לשיר: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

תמיד יש סביבו הרבה רעש וצילצולים כי הוא לא יכול בלי זה... אין בכלל ספק שהוא דיווה חסרת תקנה... אבל הוא פרפורמר ענק ואחד הזמרים בעלי מנעד הקול עם הטווח הגדול ביותר... אז בואו נכיר קצת יותר טוב את Axl Rose: (Photo: KMazur) = שמו הראשון היה William Bruce Rose Jr והוא נולד ב-6 בפברואר 1962 ב-Lafayette, Indiana. = הוא לא היה בתכנון של הוריו ונולד כשאימו רק בת 16 ואביו בן 20, הוריו נפרדו כשהוא היה רק בן שנתיים. = אימו נישאה בשנית ושינתה את שמו ל- William Bruce Bailey, רק בגיל 17 הוא גילה שאביו החורג הוא לא אביו הביולוגי. אביו הביולוגי נרצח ב-1984. = הוא ושני אחיו עברו התעללות ואלימות פיסית ומילולית מצד אביהם החורג כשהיו קטנים. = החינוך שהם קיבלו היה נוצרי אדוק וכל דבר אחר חוץ מנצרות כמו טלוויזיה, רדיו ומוסיקה היה נחשב במשפחה כשטני. = הוא ושני אחיו היו שרים במקהלה ובארועים והם נקראו “Bailey Trio”, כבר אז גילה אקסל את האהבה למוסיקה ולשירה בפרט. = הלהקה הראשונה שהקים הייתה עם חברו Jeff Isbell הלו הוא Izzy Stradlin . = עוד בהיותו בן 17 כאשר הוא גילה את אביו האמיתי הוא שינה את שמו ל-W.Rose ואז התחילו גם הצרות. = אקסל הוציא את כל הזעם, הכעסים ומה שהצטבר כל השנים האלה, ברחובות Lafayette. הוא נהג להסתובב שיכור ולהרוס כל מה שבדרכו. הוא נעצר מספר פעמים ואפילו בילה 3 חודשים בבית הכלא. (Photo: Indiana Police Dept.) = לאחר שהוא יצא מבית הכלא, איימה המשטרה להכריז עליו כעבריין (לפתוח לו תיק בשפה שלנו) וכתוצאה מכך הוא החליט שהוא עוזב לעיר המלאכים L.A. = אקסל נחת ב-L.A. במאי והצטרף ללהקה בשם Rapidfire עימם הוא הקליט דמו של חמישה שירים שיצאו כ-EP בשם "Ready to Rumble" רק בשנת 2014 לאור סיכסוכים משפטיים (שהיו מנת חלקו של אקסל כל חייו). = באותה שנה הוא עזב את הלהקה והקים ביחד עם איזי (שגם עבר לעיר המלאכים) ו- Chris Weber את להקת AXL, הם כתבו חומרים והופיעו במספר מועדונים קטנים כשהם מחליפים מספר נגנים נוספים בלהקה ושמם מתגלגל להיות בסופו של דבר Hollywood Rose. (Photo: Discogs) = אקסל שהתאהב בלהקה, במוסיקה ובשם AXL החליט שהוא משנה את שמו ל-W.Axl Rose. = בינואר 1984 הם הקליטו דמו של 5 שירים שיצא רק ב-2004 תחת השם The Roots of Guns N' Roses ומופיעים בו שירים שיצאו מאוחר יותר באלבומי גאנס. = באחת ההופעות קיבל אקסל מכה בראש מהגיטריסט כריס והחליט שהוא מפטר אותו מהלהקה. הוא החליף אותו ב- Slash והמתופך הוחלף ב- Steven Adler , אך בעקבות הפיטורים של כריס החליט איזי שהוא גם עוזב (ממש טלנובלה). = הלהקה המשיכה מספר הופעות בהרכבה החדש אך מהר מאוד התפרקה ואקסל הצטרף ללהקה בשם L.A. Guns. (Photo: Last.fm) = גם הם הופיעו מספר פעמים עד שהתפרקו אבל אז התרחש הדבר המופלא... = במרץ 1985 בעצתו של המנג'ר שלהם, החליטו אקסל והגיטריסט Tracii Guns שהיה עימו ב- "L.A. Guns" להקים להקה בשם "Guns N' Roses". = הם צרפו את איזי, המתופף Rob Gardner והבסיסט Ole Beich (שניהם מ- L.A. Guns), הרכב שהחזיק שלושה חודשים בלבד עד שסלאש החליף את טרייסי, Steven Adler החליף את רוב, D uff McKagan החליף את אולי ואז נוצר ההרכב הקלאסי הראשון של גאנז. (Photo: Ross Marino) = שנתיים לאחר מכן, ביולי 1987 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה " Appetite for Destruction " שהפך להיות אלבום הבכורה הנמכר ביותר בכל הזמנים בארה"ב. = במהלך הופעה של הלהקה בלונדון ב-1988 ראה אקסל שמספר אנשים בקהל נמחצים והחל לתת הוראות לאנשי האבטחה כשלבסוף הוא עוצר את ההופעה עד שהקהל נרגע. = במהלך הקריירה אקסל המשיך את המעורבות שלו בקהל ובמה שקורה מול הבמה. המקרה המפורסם ביותר היה בהופעה של הלהקה בסיינט לואיס ביולי 1991, שבה אקסל זיהה מעריץ בקהל שצילם את ההופעה עם מצלמת וידאו. הוא ביצע קפיצת ראש תוך שהוא צולל לתוך הקהל ושובר לבחור את המצלמה. לאחר שהוא יצא משם הוא החליט להפסיק את ההופעה מה שגרר התפרצויות אלימות וונדליזם מצד הקהל. = בנובמבר 1988 הוציאה הלהקה את האלבום " G N' R Lies " שגם הוא הגיע לפסגת המצעד וכבש את המקום ה-2. = לאחר יציאת האלבום התחוללה סערה גדולה סביב מילות השיר "One in a Million" שבו אקסל מתייחס בצורה בוטה ומשתמש במילים כמו niggers ו- faggots. עד היום הוא לא ממש התנצל או נתן הסבר משכנע להתבטאויות. = כשהוא בחזית אחת מהלהקות המצליחות ביותר באותה תקופה, קיבל אקסל מעמד של כוכב על וסלברטי אמיתי (כבר אז החל לפתח את הדיווה שבו), הוא הופיע על שער מגזין הרולינג סטון באוגוסט 1989. = בתחילת 1990 החלה גאנז לעבוד על אלבומה הבא בטון די צורם. אקסל החליט לפטר את סטיבן מאחר והוא לא הצליח להחזיק את עצמו בגלל הסמים ובמקומו צרף את המתופף Matt Sorum . בנוסף הוא החליט לצרף את הקלידן Dizzy Reed למרות התנגדותם של שאר חברי הלהקה. = שלוש שנים מאוחר יותר Steven Adler תובע את אקסל על פיטורים לא חוקיים, זוכה במשפט ומקבל מאקסל פיצויים בסך 2.5 מיליון דולר ותמלוגים בשיעור 15%. = אקסל ממשיך להשליט את רצונותיו ומחליט לפטר את מנהל הלהקה Alan Niven וגם זאת בניגוד לעמדתם של שאר חברי הלהקה, אקסל לא הסכים להמשיך בהקלטות לאלבום אם אלן לא יפוטר והוא הוחלף ב- Doug Goldstein שכנראה היה מקורב לאקסל. = בספטמבר 1991 שיחררה הלהקה את שני האלבומים " Use Your Illusion I ו- Use Your Illusion II " שהגיעו יחד למקום הראשון ושני במצעד הבילבורד, הישג שאף להקה לא השיגה. (Photo: Robert John) = עם יציאת האלבומים, יחסיו של אקסל עם שאר חברי הלהקה המשיכו להתדרדר... = הוא פיתח הרגל של לעלות מאוחר להופעות ואילץ את שאר חברי הלהקה והקהל לחכות לו, לעיתים יותר משעה עד שהוא עלה. = במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבומים הוא החל להוסיף נגנים נוספים וזמרי ליווי להופעות וזאת ללא ידיעתם והתנגדותם של שאר חברי הלהקה. = סגנון החיים שהוא יצר סביב הלהקה לא התאים לשאר החברים והראשון לעזוב היה איזי חברו מילדות שהוחלף ע"י Gilby Clarke (שבשלב מאוחר יותר פוטר ללא ידיעת חברי הלהקה). = מקרה נוסף מפורסם התרחש במהלך סיבוב ההופעות של גאנז עם מטאליקה ב-1992 כשבמהלך ההופעה של "מטאליקה" נכווה James Hetfield כוויות קשות והם נאלצו להפסיק את ההופעה. מאחר ואקסל לא היה באזור כי הוא מאחר כרוני, חיכה הקהל יותר משעה עד שהחלו התפרצויות וואנדליזם שגרם לנזקים בסדר גודל של 400 אלף דולר. אקסל הואשם בגרימת ההתפרצויות וקיבל קנס של 50 אלף דולר. = במאי 1993 עורכת הלהקה את הופעתה הראשונה בישראל - Guns N' Roses - Hayarkon Park . חודשיים לאחר מכן, ביולי 1993 הופיע אקסל בפעם האחרונה עם ההרכב הקלאסי השני של "גאנס". = בנובמבר 1993 שחררה הלהקה את אלבום הקאברים " The Spaghetti Incident ? " = כשהוא ממשיך לנסות לשלוט בצורה דיקטטורית בכל מה שקשור ללהקה מחליט סלאש לעזוב את הלהקה באוקטובר 1996. (Photo: Peter Still) = מאט מפוטר ביוני 1997 הואיל והוא התנגד לכך שגילבי הוחלף בחבר הילדות של אקסל. = דאף עוזב את הלהקה באוגוסט של אותה השנה על מנת להתרכז במשפחתו ובעצמו. = אקסל לקח לעצמו את כל הזכויות על גאנס ואחרי שכמעט כל חברי הלהקה עזבו, הוא נשאר עם דיזי וחבר הילדות שלו Paul "Huge" Tobias. הוא מופיע בכל מיני פסטיבלים פה ושם, כשההרכב ממשיך להתחלף כמעט באופן קבוע והוא שומר על פרופיל נמוך מאוד. = בשנת 2004 דמותו של אקסל שולבה במשחק הוידאו "Grand Theft Auto: San Andreas". = במהלך 2006 ו-2007 אקסל עם גאנז החדשה, ממשיך בסיבוב הופעות קדחתני אך לא מצליח למלא איצטדיונים כבעבר (הוא אפילו הופיע עם ההרכב הזה בארץ) כשבמקביל יש שמועות על אלבום חדש. = בנובמבר 2008, 15 שנים אחרי האלבום האחרון, מוציא אקסל עם חבריו החדשים את האלבום השישי של הלהקה "Chinese Democracy". = אקסל לא משתתף באף פעילות שיווקית לקידום האלבום ואף נעלם מעין התקשורת במהלך החודשים הראשונים ליציאת האלבום. = בשנת 2012 הוכנסה גאנז להיכל התהילה, "Rock and Roll Hall of Fame", אקסל שסירב להיות נוכח בטקס שלח מכתב להפקה בו הוא מודיע כי לא ישתתף מאחר והוא לא מרגיש מוערך או רצוי ע"י מוסד היכל התהילה. = באפריל 2016 התרחש דבר מופלא ו... סלאש, דאף, דיזי ואקסל התאחדו ויצאו לסיבוב ההופעות המצופה ביותר בעולם שנמשך עד היום וכמובן ביקר בישראל "Not in This Lifetime..." תור. = באותה שנה החליף אקסל את הזמר Brian Johnson של "AC/DC" למספר הופעות בשל בעיות שמיעה וסכנה להתחרשות. = בשנת 2017 הגיע עם "גאנז" בפעם השלישית לישראל. תוכלו לקרוא את הסיקור שכתבנו על ההופעה כאן: " Guns N' Roses - Hayarkon Park - 15/07/2017 " = בשנת 2018 השתתף אקסל בפרק של הסרטים המצוירים "Looney Tunes" עם שיר שהוא כתב בשם "Rock the Rock". = באוגוסט 2021 התרחש עוד דבר מופלא (למרות שאיננו תמימי דעים), הלהקה הוציאה סינגל ראשון בהרכבה הנוכחי "Absurd", בהמשך יצאו גם סינגלים נוספים "Hard Skool", "Perhaps" ו- "The General". סינגלים שאולי מאותתים כי הלהקה מתכננת להוציא אלבום בעתיד או שאולי זה רק ניסוי כלים שבודק איך ההרגשה שלהם שוב יחד בסטודיו. = יש לו שיתוף פעולה מעניין עם Don Henley מלהקת "Eagles". הוא שר קולות רקע בשיר "I Will Not Go Quietly" הלקוח מאלבומו המצוין של הנלי "The End of the Innocence" משנת 1989. הנלי החזיר לאקסל ולגאנז טובה משהופיע איתם בביצוע של השיר "Patience" ב טקס פרסי המוזיקה בשנת 1989. = הוא גם התארח בשני שירים מאלבום הסולו השלישי של Sebastian Bach משנת 2007 שנקרא "Angel Down". = הוא מבצע את השיר "Under My Wheels" יחד עם Alice Cooper , Slash ו- Izzy Stradlin בפסקול הסרט הדוקומנטי "The Decline of Western Civilization Part II: The Metal Years". = הוא אחד מהזמרים שהמנעד הקולי שלהם הוא בעל הטווח הגדול ביותר. הוא מגיע למעל חמש אוקטבות ונפרש מ- F1 ל- Bb6. אגב, הזמר Mike Patton נמצא במקום הראשון עם טווח של שש וחצי אוקטבות . אתם מוזמנים להאזין לאלבום הופעה החיה שהיה השיא של הלהקה ושל אקסל Live Era 87’-93’ ב: Spotify , Apple Music "פארק הירקון 1993....כרטיס מבנק, כמדומני דיסקונט?! המתנה של שעות על גבי שעות עם שני חברים טובים....פתיחת שערים ו.....ריצת אמוק לשורה הראשונה! רבות ורעות דובר אודות ההופעה, ובצדק....אבל! מפרט אחד מסלאש, שימח את ליבי עד מאוד, כל הדרך חזרה לחיפה בטרמפים עם הסקייטבורד! עברו שנים, וגיליתי שזה בעצם היה מפרט אשר הודפס לאקסל....הא! והציטוט על המפרט, הוא מהסרט: "אפוקליפסה עכשיו". Glory Days! Those were Da Best days of my Life!" "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 5 לפברואר 2021 שחרר Todd La Torre, הפרונטמן המדהים של "Queensrÿche" את אלבום הסולו הראשון שלו "Rejoice in the Suffering". האלבום הוא ממש לא המשך מוזיקלי של "Queensrÿche", הוא ישות משלו עם זהות וסגנון נפרדים, את זה ניתן לשמוע כבר מקטע הפתיחה " Dogmata " שלרגעים מרגיש כמו הבי מטאל קלאסי בסגנון "Judas priest". טוד כתב את כל הקטעים באלבום יחד עם חבר הילדות שלו Craig Blackwell, איתו הקים את להקתו הראשונה. השניים שגדלו בפלורידה, ארה"ב מנגנים על כל הכלים באלבום. הם החלו לכתוב את הקטעים שבו עוד בשנת 2017, אבל ניצלו את ההפסקה שלקחה "Queensrÿche" נוכח סגרי משבר הקורונה כדי לסיים אותו, תוך שהם מקליטים אותו באולפנים הפרטיים של שניהם בפלורידה. השניים גם הקליטו והפיקו את האלבום בעצמם, אבל נעזרו במפיק הנודע Zeuss אשר בין היתר הפיק את "Queensrÿche", בכדי לסייע להם במיקסים סופיים ובמאסטרינג. למי שלא מכיר את טוד נספר שהוא הצטרף ל- "Queensrÿche" בשנת 2012 כזמר מחליף של Geoff Tate והוא מופיע בשלושת אלבומיה האחרונים. טוד החל את דרכו בכלל כמתופף, עוד כשהיה בן 7. הוא מציג את יכולות התיפוף המדהימות שלו לאורך כל האלבום, על שלל הסגנונות שבו, החל מהבי מטאל קלאסי, דרך ספיד, פאוור, מטאלקור, ת'ראש ואפילו נגיעות דת' (באחד מקטעי הבנוס). טוד הוא גם נגן גיטרה לא רע והקול שלו כל-כך ורסטילי שהוא נשמע כמו כמה זמרים בקול אחד. הוא יודע להתאים את עצמו לשיר הספציפי ולשנות ממש כמו זיקית את גוון הקול שלו באופן מדהים. לעיתים הוא נשמע לנו כמו Rob Halford כמו בשיר (" Pretenders "), לעיתים כמו Tony Martin לדוגמא בשיר (" Crossroads to Insanity "), הוא נשמע כמובן גם כמו Geoff Tate אותו החליף ב- "Queensrÿche" ואפילו לעיתים כמו Chris Cornell . עבודת הגיטרה של Craig Blackwell מצוינת ואפילו מפתיעה ביחס לגיטריסט די אנונימי. מגיע לו הרבה קרדיט על נגינה דינמית, מהודקת ומגוונת שדוחפת את האלבום הזה קדימה עם ריפים עוצמתיים וקליטים כמו ב- Hellbound" and Down " או " Vanguards of the Dawn Wall " וסולואים מלודיים, מהירים ומדויקים, עם כמה סטיות מהמטאל הקלאסי, כמו הקטע הבלוזי באאוטרו של " Crossroads To Insanity " או האינטרו האקוסטי ב- " Vexed ". מדהים לחשוב שקרייג אחראי גם על נגידת כל תפקידי הבס והקלידים באלבום, זה לא עניין של מה בכך ומעיד על הכישרון המדהים של המוזיקאי. שם האלבום ושיר הנושא " Rejoice in the Suffering " מתייחסים לסיפור ההתאבדות של אביו של טוד בשנת 2016. השיר כולל הופעת אורח של Jordan Ziff המוכר לנו מלהקת "Ratt". הטרגדיה של מקרה ההתאבדות לאביו של טוד מרחפת מעל תהליך יצירת האלבום, אשר כולל גם את שיר הסיום המרגש " Apology " שמוקדש לו. האלבום יצא גם בגרסה מורחבת הכוללת שלושה קטעי בונוס שלא נופלים ברמתם מיתר שירי האלבום, המפתיע ביניהם הוא אולי " One by One " שמתכתב עם דת' מטאל. לסיכום, עבורנו זה כנראה האלבום המפתיע של שנת 2021. למרות שבשלושת אלבומי "Queensrÿche" בהם השתתף, הוכיח Todd La Torre כי הוא זמר כישרוני ומצוין, עדיין לא ציפינו ליכולת כתיבה וביצוע ברמה כל-כך גבוהה, כפי שהוא מפגין באלבום הזה. מה שהדהים אותנו עוד יותר, הוא הגיוון והורסטיליות, הן מבחינת הסגנונות המוזיקליים ובמיוחד בגוון הקול של טוד, אשר מסוגל לשנות אותו ממש כמו זיקית, בעודו חולף בין סגנונות שונים מהבי מטאל קלאסי, דרך מטאלקור ואפילו דת', בשירת קלין, גראולינג, צווחות אולטרסוניות ונהמות כבדות. רשימת השירים: 01. Dogmata 02. Pretenders 03. Hellbound and Down 04. Darkened Majesty 05. Crossroads to Insanity 06. Critical Cynic 07. Rejoice in the Suffering 08. Vexed 09. Vanguards of the Dawn Wall 10. Apology Bonus Tracks : 11. Fractured 12. Set It Off 13. One by One להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 5 לפברואר 2021 הוציא הסופרגרופ "Transatlantic" את אלבום האולפן החמישי שלו "Absolute Universe". זה האלבום הראשון של "Transatlantic" מאז "Kaleidoscope" ששוחרר בדיוק 7 שנים קודם לכן (פחות יום) ב- 4 לפברואר 2014. אז למי שלא מכיר, "Transatlantic" היא סופרגרופ בינלאומי שכולל את הגיטריסט השבדי Roine Stolt המוכר בין היתר מהלהקות "Kaipa" ו- "The Flower Kings", הבסיסט האנגלי Pete Trewavas המוכר מלהקת "Marillion", הקלידן והזמר האמריקאי Neal Morse מלהקת "Spock's Beard" ועוד והמתופף Mike Portnoy במקור מ- "Dream Theater", אבל מאז מנגן בכל-כך הרבה הרכבים. ההרכב שהוקם בשנת 1999 שחרר את האלבום הראשון שלו "SMPT:e" בשנת 2000 וזכה לביקורות טובות מאוד ולתשבחות. לאחר האלבום השני ועוד אלבום הופעה מצוין הלהקה התפרקה בשנת 2002, אך התאחדה בשנת 2009 ולמעשה מאז ועד היום היא פעילה לסירוגין. עם שחרור הידיעה שההרכב הזה חוזר עם אלבום חמישי לאחר תקופה כל-כך ארוכה של שתיקה הרשת געשה והציפיות היו מטורפות, שכן בכל זאת מדובר בנבחרת ה"אולסטאר" של הרוק המתקדם, ממש כח הסיירת של הפרוג. האלבום הזה שוחרר בשתי גרסאות שונות: גרסת הדיסק הבודד אשר נקראת (The Breath of Life (Abridged Version, אשר כוללת כשעה של מוזיקה חדשה, וגירסת הדיסק הכפול שנקראת (Foverermore (Extended Version וכוללת שעה וחצי של מוזיקה. הסיבה לשחרור שתי הגרסאות היה קשור בוויכוח פנימי בין חברי הלהקה. לאחר שכל החומר לאלבום הוקלט היו חברי ההרכב עסוקים במחויבויות אחרות וחלפה כמעט שנה + משבר קורונה עד שהם התכנסו שוב כדי לסיים את העריכה. בשלב זה, ניל מורס כבר חשב כי 90 הדקות של המוסיקה שנכתבה כמעט שנה קודם לכן צריכה לעבור סינון שיוביל אותה לדיסק יחיד. הבסיסט Pete Trewavas הסכים עימו אבל לא כך פורטנוי ו- Roine Stolt שהעדיפו את הגרסה המקורית, מה שגרם למתיחות ולעיכובים נוספים בשחרור האלבום. בסופו של דבר פורטנוי העלה את הרעיון של הוצאת שתי גרסאות של האלבום. כל חברי הלהקה הסכימו וגם חברת התקליטים אהבה את הרעיון. לאחר מכן הוטל על מורס ליצור את הגרסה הקצרה יותר, שכותרתה "The Breath of Life", בעוד שסטולט דאג לתוצאה הסופית של הגרסה הארוכה יותר "Foverermore". יחד עם זאת, אל תחשבו שמי שרוכש את הגירסה המורחבת יצא ידי חובה והוא מחזיק את כל החומר החדש. האלבום המקוצר מספק תכנים שונים מהגירסה המורחבת, כולל קומפוזיציות מחודשות, חומר אלטרנטיבי, הגשה שונה, במיוחד בשירה, ואפילו שיר אחד שלא נמצא באלבום הכפול בשם: “Can You Feel It”. מבנה האלבום דומה לאלבום השלישי של הסופרגרופ - "The Whirlwind", בכך שכל השירים ביחד יוצרים חווית האזנה אחת. רשימת השירים בגירסה המורחבת: "The Absolute Universe: Forevermore (Extended Version)" Track-listing: Disc 1: 1. Overture 2. Heart Like A Whirlwind 3. Higher Than The Morning 4. The Darkness In The Light 5. Swing High, Swing Low 6. Bully 7. Rainbow Sky 8. Looking For The Light 9. The World We Used To Know Disc 2: 1. The Sun Comes Up Today 2. Love Made A Way (Prelude) 3. Owl Howl 4. Solitude 5. Belong 6. Lonesome Rebel 7. Looking For The Light (Reprise) 8. The Greatest Story Never Ends 9. Love Made A Way להאזנה: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!