ב-23 לנובמבר 1999 יצא אלבום המתעד את אחד משיתופי הפעולה הגדולים בעולם הרוק, הופעה של ענקית המטאל "Metallica" יחד עם "San Francisco Symphony" בניצוחו של המלחין האמריקאי Michael Kamen. זוהי לא הפעם הראשונה שמתקיים שיתוף פעולה כזה בעולם שלנו, הותיקים שבנינו יזכרו בוודאי בשיתוף הפעולה של "Deep Purple" עם " Concerto for Group and Orchestra " משנת 1969, אך זה של "מטאליקה" הוא ללא ספק אחד המיוחדים, המרגשים, המהפנטים והטובים ביותר שידענו. אגב יצא כבר S&M2 !!! קיימן הכיר את "מטאליקה" עוד בתקופת " האלבום השחור " בו היה שותף בקומפוזיציה של התזמורת בשיר " Nothing Else Matters ". החברים נפגשו שוב בטקס הגראמי שנה לאחר מכן, שם כבר קיימן זרק להם את הרעיון של שיתוף פעולה עם הסימפוניה. הם כנראה היו צריכים להתבשל ובנתיים להוציא שני אלבומים, "Load" ו- "Reload" , שלא היוו את פסגת כישרונם ויצירתם. יכול להיות מאוד שזה היה אפילו התמריץ לעשות משהו מיוחד, שונה, אחר. אנחנו חייבים להוסיף שבאחד הראיונות של James Hetfield הוא סיפר שהרעיון בכלל היה של Cliff Burton , שמאוד אהב מוסיקה קלאסית והושפע ממנה רבות. (Photo: San Francisco Chronicle) אנחנו בטוחים שרבים מכם נכחו בהופעות של מטאליקה, לפחות פעם בחייהם ולכן קטע הפתיחה של ההופעה בוודאי לא זר לכם. קטע אינסטרומנטלי בשם " The Ecstasy of Gold " אותו חיבר Ennio Morricone לטובת פסקול הסרט "הטוב, הרע והמכוער". אבל !!!!! לעולם לא נשכח את הרגע הזה כשלחצנו פליי על הדיסק הראשון והסימפוניה החלה לנגן את קטע הפתיחה הנ"ל. יש רגעים בהם המוסיקה מתחברת באופן בלתי מסונן וישיר לעצבים שבמוח. היא משתלטת עליהם ומתחילה לנגן לנו על השרירים, החושים, הרגשות והתחושות בעוצמה כל כך גדולה שאי אפשר לתאר. הרגע הזה הימם, היפנט וריסק אותנו לחלוטין. משם כבר אי אפשר היה לעצור !! עם כל הכבוד לפתיחה המרגשת אנחנו חייבים לתת פה גם דעה אובייקטיבית (סתתםםם אין דבר כזה אצלנו). העבודה של קיימן עם מטאליקה צריכה להיות מערך שיעור באוניברסיטאות הגדולות ביותר למוסיקה. אם לרגע נתעלם מהאתגרים העומדים בפני מלחין ומעבד כזה כשמולו ניצבת מפלצת מטאל אכזרית, האתגר הגדול ביותר שלו לדעתנו הוא להוות ערך מוסף. להוסיף מימד נוסף, לא ללוות, לא תמוך אלא להיות חלק בלתי נפרד במערך המוסיקלי, ובזה קוראים יקרים הוא מצטיין, אפילו מצטיין דיקן !! חשבנו לתת לכם פה כמה דוגמאות של שירים בהם הסימפוניה בולטת אבל אין צורך מאחר ובכל שיר בסטליסט הזה היא באה לידי ביטוי בצורה מטורפת ומעלה את מטאליקה לגבהים שלא דמיינו לעצמנו. כמה ש"מטאליקה" גדולה, חזקה ואימתנית הסימפוניה מעניקה לה מימד גלאקטי שלא ניתן למצוא על פני כדור הארץ. אז אחרי שהשתפכנו קצת נתונים... אלבום ההופעה הזה מורכב מלא פחות מאשר 21 שירים שהם 133 דקות של הנאה צרופה, השירים נלקחו מתוך האלבומים " Ride The Lightning" , "Master Of Puppets" , "Metallica" , "Load" , "Reload " ו- "And Justice For All" . מעבר לשירים מתוך האלבומים הללו נוספו שני שירים חדשים: " No Leaf Clover " ו-" Human " עכשיו תלחצו פליי ותתכוננו להתרגש !! Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... מכירים את Saint Cecilia ? ססיליה הקדושה (Saint Cecilia) היא הקדושה הפטרונית של המוזיקה, וה-22 בנובמבר הוא יום החג שלה. יום לאחר מכן ב- 23 לנובמבר 2015 הוציאו "Foo Fighters" לאור את ה- EP הרביעי שלהם "Saint Cecilia". ה- EP כולל חמישה שירים שהוקלטו באוסטין, טקסס, במלון "Saint Cecilia" במהלך שני סופי השבוע בין ה- 1 ל- 11 לאוקטובר 2015. בתקופה זו שהתה הלהקה במקום לרגל פסטיבל "Austin City Limits" והם חשבו להקליט את השירים כמחווה למעריצים שתציין את סיום סיבוב ההופעות שנועד לקידומו של האלבום "Sonic Highways". עם זאת, מתקפת הטרור המשולבת שבוצעה במספר מוקדים בפריז בחודש נובמבר 2015, במיוחד הטבח שהתרחש בתיאטרון בטאקלאן במהלך הופעתה של "Eagles of Death Metal" גרמו ללהקה לעצור את סיבוב ההופעות מוקדם מהצפוי ולשחרר את ה-EP בחינם להורדה באינטרנט כהקדשה להרוגי הפיגועים. אחרי "Sonic Highways" שזכה בזמנו לביקורות מעורבות, ה- EP הזה זכה לשבחים וביקורות טובות, ביניהן של Krist Novoselic שתיאר "סיינט ססיליה" כהצהרת כוונת של ה"פו פייטרס" על איך להקת הרוק הגדולה בעולם צריכה להישמע. חמשת השירים במיני אלבום שונים ומגוונים, אבל המכנה המשותף שלהם הוא רוק גולמי נחוש ובועט! שיר הנושא "Saint Cecilia" הוא כנראה הטוב ביותר במיני אלבום. לחן קטלני וממכר להפליא. חתימת סגנון, צבע וסאונד שכל-כך אופייניות ל- "Foo Fighters" והופכות אותם לאחת הלהקות הגדולות של דורנו. אחרי מגיע "Sean" שמושך לכיוון גראז' רוק מחוספס שמחזיר אותנו קצת לימים של אלבום הבכורה "Foo Fighters". הקטע השלישי "Savior Breath" הוא כבר קטע מטאל מהיר וכבד שבוודאי יזכיר לחלקכם את "Motorhead". ואז מגיע הטוויסט בעלילה עם "Iron Rooster" שמזכיר לנו את Neil Young מימי "Harvest". איזו רכות, איזו מלודיה יפה ואיזה הרמוניות קוליות עם Taylor Hawkins שתומך כאן ב- Dave Grohl ומנגן כאן על פסנתר. האלבום הקצר הזה מסתיים עם עוד רוקר גולמי לפנים בדמות "The Neverending Sigh". השיר הזה נקרא במקור "7 Corners" ונכתב במהלך הסשנים לאלבום "The Colour and the Shape", מה שבהחלט מתכתב עם הסגנון והסאונד. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 23 לנובמבר, 1993 "Guns N’ Roses" הוציאה לאור את האלבום החמישי שלה "The Spaghetti Incident?". זהו אלבום מסקרן ושונה בדיסקוגרפיה של הלהקה. אוסף קאברים של שירי פאנק וגלאם רוק שהיוו השראה על חברי הלהקה. במקור הפרויקט היה אמור לצאת כ- EP של גרסאות כיסוי בשנת 1992, אף התפתח לאלבום באורך מלא אשר קטעים רבים מתוכו הוקלטו במהלך הסשנים השאפתניים של " Use Your Illusion ". האלבום הזה הוא אלבום האולפן היחיד בו משתתף גיטריסט הקצב Gilby Clarke , שהחליף את החבר המקורי Izzy Stradlin בתקופת " Use Your Illusion ". מעניין לציין שחלק מתפקידי הגיטרה של סטרדלין אשר הוקלטו לפני עזיבתו' הוקלטו מחדש לצורך האלבום על ידי קלארק כאשר סטרדלין לא זוכה לקרדיט על החלקים שנותרו. הכותרת, "The Spaghetti Incident?", היא בדיחה פנימית של הלהקה המתייחסת לתקרית שכללה את מילת הקוד בה השתמש המתופף לשעבר Steven Adler , כשהתייחס למאגר הסמים שלו המאוחסן במקרר לצד מיכלי מזון של אוכל איטלקי. השם נלקח מהתביעה כנגד אדלר, שם התייחס עורך דינו בהומור ל- "תקרית הספגטי". האלבום משתרע על מגוון של השפעות פאנק, גלאם והארד רוק על חברי הלהקה, וכולל שירים מאת אגדות רוק כמו "U.K. Subs", "The Damned", "New York Dolls", "The Stooges", "Dead Boys", "Misfits", "Nazareth" , ועוד. הסינגל הראשון של האלבום " Ain't It Fun " כלל הופעת אורח של Michael Monroe מלהקת "Hanoi Rocks". הקאבר הזה של "Dead Boys" בולט בשילוב בין השירה של Axl Rose וההרמוניות המהפנטות של מונרו ובנגיעות הגיטרה הבלוזיות והפשוט מושלמות של Slash . הסינגל השני שיצא מהאלבום הוא " Since I Don't Have You " - קלאסיקת ה- doo-wop משנות ה-50 של "The Skyliners". השיר השליו הזה שפותח באופן מפתיע את האלבום, קיבל אינטרפרטציה אחרת הודות לסגנון הווקאלי הייחודיים של Axl Rose . הניגוד בין ההגשה הגולמית של אקסל לבין הלחן הסנטימנטלי של השיר יוצר דינמיקה ייחודית. שירים מעניינים נוספים הם " Raw Power " - המחווה העוצמתית ל-"Iggy and The Stooges", הכוללת שירה משותפת של Duff McKagan עם אקסל, " You Can't Put Your Arms Around a Memory " בו Duff McKagan נכנס לאור הזרקורים בשירה, עם מחווה מרגשת לקלאסיקה של Johnny Thunders , בה הוא אפילו מנגן בתופים. Duff לוקח את השירה המובילה גם בשני שירים נוספים, " New Rose " של "The Damned" ו- " Attitude " של "Misfits". הקלאסיקה "Hair of the Dog" של "Nazareth" מקבלת כאן אחלה ביצוע עם סולו טוק-בוקס מהפנט של Slash ומחווה ל- "ביטלס" בסיום. השיר " Buick Mackane (Big Dumb Sex) " מקבל תפנית נדירה עם Slash בשירה מובילה משותפת עם אקסל במש-אפ גאוני שמשלב בין השירים של "T. Rex" ו- "Soundgarden". האלבום נסגר עם רצועה נסתרת שנויה במחלוקת: קאבר ל- " Look at Your Game, Girl " של צ'רלס מנסון. הכללתו של השיר נשמרה בסוד מאנשי חברת התקליטים ועוררה תגובות שליליות. רגע מרתק באלבום מגיע עם "Down on the Farm" , גרסת כיסוי ל-"U.K. Subs" שאקסל מבצע בקול מחוספס ובמבטא קוקני מודגש ומאולץ, תוך שהוא מעביר בצורה נאמנה את האנרגיה הפאנקיסטית של הביצוע המקורי. מעניין שהלהקה ביצעה את השיר לראשונה עוד לפני יציאת האלבום, בהופעה שנערכה ב-"Farm Aid 1990", שהייתה גם הופעתו האחרונה של Steven Adler עם "Guns N’ Roses". שנים לאחר מכן, השיר צץ שוב ונכנס בהפתעה לסטליסטים במהלך "Chinese Democracy Tour" שיצא לדרך בשנת 2006, הוכחה ניצחת עד כמה השפעות הפאנק המוקדמות נותרו טבועות בזהות הלהקה, גם זמן רב אחרי צאת האלבום. ההפקה של Mike Clink יחד עם הלהקה נשענת בכבדות על אסתטיקה של להקות גראז', ומפשיטה מהלהקה את הגרנדיוזיות של " Use Your Illusion " לטובת סאונד גולמי ולא מלוטש. הגישה הזו התאימה לרצועות הפאנק באלבום, אך הרגישה קצת פחות מתאימה בשירי הגלאם רוק והדו-וופ. עם יציאתו, האלבום "The Spaghetti Incident?" זכה לביקורות מעורבות. המעריצים והמבקרים היו חלוקים ביניהם, כאשר חלקם העריכו את נכונות הלהקה לחקור ולכבד את השפעותיה, בעוד שאחרים ראו באלבום פרויקט צדדי ומיותר, במיוחד כאשר הציפייה היתה ליצירת מופת נוספת כמו " Appetite for Destruction " ו- " Use Your Illusion ". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 לנובמבר, 2008 “Guns N’ Roses” הוציאו את אלבומם השישי “Chinese Democracy”. אבל האם זה באמת אלבום של "Guns N' Roses"? זו הייתה השאלה המיידית של המעריצים שהבינו שזהו אלבום האולפן הראשון של הלהקה שלא כלל אף אחד מחברי ההרכב הקלאסי, מלבד הסולן Axl Rose . מה שהגיע תחת אחד השמות האייקוניים ביותר של הרוק הייתה, למעשה, ישות חדשה לגמרי - קולקטיב יצירתי עצום שנבנה סביב החזון הייחודי של אקסל ולא סביב הכימיה שהגדירה פעם את העידן הקלאסי של "Guns N' Roses", כפי שנשמע בין היתר באלבום הבכורה המופתי " Appetite for Destruction ". זו הייתה תחילתו של אחד מתהליכי ההקלטה הארוכים, המסובכים והיקרים ביותר בהיסטוריה של הרוק. יצירתו של האלבום "Chinese Democracy" נמשכה על פני יותר מעשור, ונעה בין אולפנים בלוס אנג'לס, ניו יורק ולאס וגאס, עם אינספור מפיקים, כתיבה מחדש, עיבודים נטושים ומוזיקאים מתחלפים. עלויות ההפקה המדווחות עלו על 13 מיליון דולר, מה שהופך את "Chinese Democracy" לאלבום הרוק היקר ביותר שנוצר אי פעם, עטוף בשמועות, תביעות משפטיות, הדלפות וציפייה אין סופית. עד שהאלבום קיבל את תצורתו הסופית, "Guns N' Roses" כבר לא דמתה ללהקה שהדהימה את עולם המוזיקה עם " Use Your Illusion I & II ". אקסל רוז עמד לבדו במרכז היצירתי, מוקף במוזיקאים שהביאו מרקמים וצבעים חדשים: שפת הגיטרה האוונגרדית של Buckethead , הסאונד התעשייתי של Robin Finck, העוצמה הטכנית של Bumblefoot, עמוד השדרה הקצבי של Brain and Frank Ferrer, הבס היצוק של Tommy Stinson, ו- Dizzy Reed יוצר יחד עם Chris Pitman שכבות של אווירה תזמורתית ואלקטרונית. חברי ההרכב הקלאסיים שהגדירו פעם את הלהקה - Slash , Duff McKagan , Izzy Stradlin , Matt Sorum , Steven Adler , ו- Gilby Clarke - נעלמו מזמן, והאלבום הזה מעולם לא נועד לשחזר את תקופתם. תהליך ההקלטה הפך למיתולוגיה המגדירה את האלבום. שירים נבנו, נהרסו, נבנו מחדש ועוצבו מחדש שוב ושוב ושוב. מאות רצועות גיטרה עברו עיבודים וכוסו בשכבות. ביטים אלקטרוניים התמזגו עם תופים חיים. עיבודים תזמורתיים נכתבו, הוחלפו ונכתבו מחדש שוב ושוב. אקסל דחף כל רעיון עד קצה גבול היכולת, ויצר שילוב עתידני של מטאל, רוק אינדסטריאל, אלקטרוניקה, אמביציה תזמורתית וארכיטקטורת אולפן צפופה. האלבום נפתח עם " Chinese Democracy ", הצהרת כוונות משוננת ומתכתית שמיד זורקת את המאזין לעידן החדש - ריפים חדים, טקסטורות "תעשייתיות" והגשת קול תוקפנית של אקסל. " Shackler’s Revenge " ממשיך עם אגרסיביות אלקטרונית אף יותר, ומשלב תופים מעובדים וצלילי גיטרה מעוותים למשהו קרוב יותר למטאל תעשייתי מאשר רוק "סאנסט סטריפ" קלאסי. עם " Better ", הרצועה השלישית, מגיעה הפריצה הרגשית האמיתית הראשונה: התנגשות עוצמתית של פעימות אלקטרוניות, גיטרות עבות ואחד הפזמונים המרשימים ביותר של אקסל באלבום, שבו כל המתח של השנים הקודמות מרגיש פתאום כאילו פורץ החוצה בבת אחת. משם האלבום נוטה לצדו המנופח והמלודי יותר. " Street of Dreams " מתעל את הפאר הרגשי שבעבר נקשר לאפוסים מונעי הפסנתר של הלהקה, עטוף בתזמור חם וביצוע קולי שבור וכואב. " If the World " מושך את המוזיקה לטריטוריה בלתי צפויה, ומשלב צלילי גיטרה קלאסית בסגנון פלמנקו, עם מקצבים בעלי גוון טריפ-הופ ואווירה קולנועית מעושנת. " There Was a Time " נבנה באיטיות, מהרהור, פצוע ומשם לשיא מונומנטלי ורב-שכבתי. זה כנראה אחת הלחנים הטובים ביותר בקריירה של אקסל, קטע לוכד את השילוב של שברון לב, כעס ואובססיה. הגענו לאמצע האלבום עם "Catcher in the Rye", שמביא רוח בהירה יותר, כמעט נוסטלגית, מלאה בהרמוניות בהשראת "הביטלס" ותחושה של מבט לאחור על תמימות אבודה. לאחר מכן, מצב הרוח הופך לחסר מנוחה עם " Scraped ", כולו מקצבים קטועים, אה-קפלה ושכבות ווקאליות. " Riad N’ the Bedouins " זורק את המאזין למערבולת של ריפים כאוטיים ומתח, המשקפים חלק מהקונפליקט והפרנויה שאפפו את תקופת "ההריון" הארוכה של האלבום. הדברים הופכים אפלים ואישיים יותר עם " Sorry ", אחד הישירם היפים באלבום וידוי שבוער לאט, מהורהר, עטוף במרירות, תשישות וגאווה פצועה. קולו של אקסל נע בין פגיעות וכניעה לבין התרסה קרה, בעוד שהמוזיקה עוטפת אותו בגיטרות בשלל צבעים וסאונד אטמוספרי. זה מרגיש כמו פצע פתוח, מסר המכוון לרוחות מהעבר - חברי להקה לשעבר, מבקרים, או כל מי שפקפק באקסל - ומשקף בצורה מושלמת את הנטל הרגשי הכבד הרובץ על עידן "Chinese Democracy" של "הלהקה". אחריו, " I.R.S. " שומר על השילוב של פרנויה ועימות, עם שכבות של גיטרות וביצוע ווקאלי שנשמע כמו אדם הנלחם את דרכו החוצה מתוך סיר הלחץ שליווה אותו במהלך יצירת האלבום. " Madagascar " מרחיב את הגיוון המוזיקלי, שוב, ומשלב דרמה תזמורתית, עיבוד דמוי כלי מיתר, מקצבי לחימה, ליווי גוספל ונאומים מסומפלים, שמתערבבים כולם לאחד הרגעים הקולנועיים והטעונים ביותר פוליטית באלבום. מתקרבים לסיום עם " This I Love " שמרחף ברגש לצלילי פסנתר ועיבודים תזמורתיים. בלדה אינטימית להחריד שמרגישה כמו אקסל בשיא חשיפתו - שברירי, פצוע, כמעט אופראי בפגיעותו. לאחר מכן מגיע " Prostitute ", הסגירה האמיתית של האלבום, שמשלבת פגיעות עם מרד לאחת מהופעותיו המרגשות ביותר של אקסל. העיבודים הסוחפים, שכבות הגיטרות והמלודיות הקוליות הכואבות מרגישים כמו נשיפה אחרונה, אחרי שנים של סערה - סיום שברירי, אך דרמטי, לאלבום שנבנה על המצאה מחדש, אובססיה וסירוב להיכנע. עם יציאתו, הגיע "Chinese Democracy" למקום השלישי במצעד הבילבורד 200, כשהוא מונע על ידי כמעט שני עשורים של ציפייה. המבקרים היו חלוקים בדעתם: חלקם שיבחו את שאפתנותו, עומקו הרגשי והיקף ההפקה העצום שלו, בעוד שאחרים כמהו לכימיה של התקופה הקלאסית. לאחר יציאת האלבום, ההיסטוריה של הלהקה קיבלה תפנית דרמטית נוספת. בשנת 2016 אקסל רוז התאחד עם חברי ההרכב הקלאסי, סלאש ודאף מקגן שיצאו לסיבוב ההופעות המצליח להפליא "Not in This Lifetime...". העולם היצירתי של "Chinese Democracy" המשיך להדהד אל העתיד, כאשר שירים שנוצרו במהלך תקופה בת עשור זו עוצבו מחדש מאוחר יותר לסינגלים " Absurd ", " Hard Skool ", " Perhaps " ו-" The General ". הציפייה לאלבום המיוחל הבא של "Guns N' Roses" מעולם לא הייתה גבוהה יותר. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 23 לנובמבר, 1987, "Black Sabbath" הוציאה את אלבומה ה- 13 - "The Eternal Idol". הוא הגיע באחת התקופות הבלתי יציבות, הכאוטיות והמעורערות ביותר שהלהקה ידעה. אחרי שנים של טלטלות פנימיות, חילופי הרכבים, בעיות ניהול ושחיקה יצירתית, "Black Sabbath" שוב מצאה את עצמה נלחמת על ההישרדות שלה. זהו האלבום הראשון שבו השתתף הסולן Tony Martin . מאחורי הקלעים התחוללה סערה של ממש. ההקלטות החלו באוקטובר 1986 באי "מונסראט" עם המפיק Jeff Glixman, הבסיסט Dave Spitz, המתופף Eric Singer והסולן Ray Gillen. אך כמעט מיד לאחר תחילת ההקלטות האדמה החלה לרעוד. Glixman עזב בראשית התהליך, ו- Vic Coppersmith-Heaven הובא להחליפו. Spitz עזב במהלך הסשנים, ובמקומו גויס Bob Daisley - אחד מנגני הבס והכותבים המוערכים בעולם ההארד רוק - כדי להקליט מחדש את כל תפקידי הבס, אך גם הוא עזב לפני השלמת ההקלטות, כדי לעמוד בהתחייבויות מוקדמות ל- Gary Moore . המצב הסתבך עוד יותר כש־Ray Gillen, שהתקשה עם מילות השירים עזב זמן קצר אחרי שהלקה חזרה מ"מונסראט". Eric Singer סיים להקליט את תפקידי התופים ועזב גם הוא, ובהמשך הצטרף ל- Daisley בלהקתו של Gary Moore . זמן מה לאחר מכן השניים חברו להקמת להקת "Badlands" יחד עם Greg Chaisson והגיטריסט Jake E. Lee . לאחר עזיבתו של Gillen נערכו אודישנים רבים לעמדת הסולן. בין הנבחנים היה גם Jon Oliva מלהקת "Savatage", אך בסופו של דבר נבחר סולן צעיר ולא מוכר (אז) - Tony Martin - בעל קול עוצמתי, מלודי ורגשי. בהדרכת המפיק Chris Tsangarides הקליט Martin מחדש את כל תפקידי השירה של Gillen באולפני "Battery Studios" בלונדון, שינה מלודיות, ערך רה־פרייזינג, והעניק לאלבום את זהותו האמיתית. במקביל, הקרדיטים של נגני האלבום היו מבולגנים לא פחות מההרכב. עטיפת האלבום זקפה לזכותו של Dave Spitz את נגינת הבס, אף שכל תפקידי הבס בוצעו בפועל ע״י Bob Daisley. המתופף Bev Bevan שקיבל קרדיט על כלי הקשה, השתתף רק בכמה אוברדאבים של מצילות בקטע " Scarlet Pimpernel ", בעוד ש- Eric Singer מבצע את כל תפקידי התופים. ובמרכז הסערה עמד Tony Iommi - החבר המקורי האחרון של הלהקה שנשא על גבו את כל הפרויקט בנחישות שאין שנייה לה. לצדו פעל Geoff Nicholls , שיצר עם הקלידים את שכבות האווירה העוטפות את האלבום, וגם הפעם שימש כעמוד השדרה הרגשי הבלתי נראה של הלהקה. השיר "The Shining"  פותח את האלבום בעוצמה אדירה — ריף "אש ותמרות עשן" של Tony Iommi וקולו המתנשא של Martin שנכנסים בהתפוצצות דרמטית. "Ancient Warrior"  לוקח את המאזין לעומקים מסתוריים — אפל, מלודי וקולנועי. "Hard Life to Love"  מביא אווירה בהירה ומלודית יותר, ועדיין נשען על הכובד המוכר של איומי. "Glory Ride"  הוא שיר אנרגטי ועוצמתי שמסיים את הצד הראשון עם פזמון בסקאלה כמעט אופראית. הצד השני של הויניל נפתח עם "Born to Lose"  - חד, טעון ומשקף את התסכול של התקופה בה נוצר האלבום. "Nightmare"  מחזיר את הלהקה לאווירת דום אפלה שמזכירה את ימי "Sabbath" הראשונים. "Scarlet Pimpernel"  הוא קטע אינסטרומנטלי עדין ורומנטי שמנסה להתכתב עם אלו ששילב איומי באלבומיה הראשונים של הלהקה. "Lost Forever"  נע קדימה במהירות, אגרסיביות ונחישות ו- "Eternal Idol"  האפי מסיים את האלבום כבד, איטי ועצום - ללא ספק אחת היצירות הגדולות של Tony Iommi מהתקופה. מהדורות מאוחרות של "The Eternal Idol" הוסיפו חומרי בונוס רבים, כולל גרסאות השירה המקוריות של Ray Gillen המציגות גרסה אלטרנטיבית מרתקת של האלבום. בין קטעי הבונוס ניתן למצוא את "Black Moon"  (עם Geoff Nicholls על הבס) ו- "Some Kind of Woman"  (עם Dave "The Beast" Spitz על הבס). עם צאתו התקבל "The Eternal Idol" בקרירות יחסית ונחל הצלחה מסחרית מועטה, כשהוא עומד בצילם של האלבומים הענקים של "Sabbath" וחוסר היציבות הפנימית. עם זאת, עם השנים מאזינים רבים גילו מחדש את עומקו והיום הוא נחשב לפתיח השקט של תקופת Tony Martin בלהקה - תקופה שרבים מהמעריצים רואים כאחת האמנותיות והעשירות ביותר בתולדות הלהקה המאוחרת. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... האם תהיתם פעם מהו האלבום הראשון אי פעם שזכה להיות מנוגן בחלל? ב- 22 לנובמבר 1988 הוציאה "Pink Floyd" לאור את אלבום ההופעה הכפול "Delicate Sound of Thunder". האלבום הוקלט במהלך חמש הופעות רצופות שקיימה הלהקה בקולוסיאום "Nassau" שבניו יורק, בין ה- 19-23 לאוגוסט 1988, במסגרת סיבוב ההופעות שתמך באלבום " A Momentary Lapse of Reason ". המופעים איחדו על הבמה את שלושת חברי "פינק פלויד" הנותרים David Gilmour , Nick Mason ו- Richard Wright , לאחר שבית המשפט הכריע כי הם יכולים לעשות שימוש בשם הלהקה לאחר שרוג'ר ווטרס עזב אותה בשנת 1985. כמובן שהאלבום כלל נוכחות גבוהה של שירים מהאלבום " A Momentary Lapse of Reason ", אף הלהקה ביצעה גם קלאסיקות כמו " Shine On You Crazy Diamond ", " Time ", " Wish You Were Here ", " Us and Them ", " Money ", " Another Brick in the Wall (Part 2) " וכמובן " Comfortably Numb ". במקביל לאלבום הוציאה הלהקה לאור את ההופעה גם בוידאו שכלל כמה קטעים נוספים שהוקלטו ב- 21-22 ביוני 1988 בשאטו דה ורסאי שצרפת. כפי שציינו בתחילת הדברים, האלבום "Delicate Sound of Thunder" הפך לאלבום הראשון שהושמע בחלל, כאשר קוסמונאוטים סובייטים העלו אותו על סיפון ה- "Soyuz TM-7" ששוגרה לחלל ארבעה ימים בלבד לאחר צאת האלבום, ב- 26 לנובמבר 1988. David Gilmour , Nick Mason היו נוכחים במהלך השיגור. מעניין לציין שגרסה מורחבת של האלבום נכללה בקופסה "The Later Years 1987–2019" משנת 2019. היא כללה שירים שלא יצאו בגירסא המקורית כולל: " Signs of Life ", " A New Machine (Part 1) ", " Terminal Frost ", " A New Machine (Part 2) ", " The Great Gig in the Sky " " Welcome to the Machine ", " On the Run " ו- " One Slip ". כל הרצועות עברו רימיקס לקראת ההוצאה המחודשת של 2019. הפעם אנחנו משאירים אתכם גם עם ההופעה המלאה בוידאו: להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 22 לנובמבר 2005 שחררה "Rush" את ה- DVD והדיסק הכפול "R30: 30th Anniversary World Tour". הדיסק וה- DVD מתעדים את סיבוב ההופעות המיוחד אליו יצאה הלהקה לרגל 30 שנות פעילותה, והם הוקלטו במהלך הופעת הלהקה שנערכה ב- 24 בספטמבר 2004 בפרנקפורט, גרמניה. האלבום כולל שירים מכל אלבומי הלהקה, כולל " Feedback " ה- EP ששוחרר לרגל חגיגות 30 שנה וכלל גירסאות כיסוי עליהם גדלה הלהקה, אך למעט האלבום " Presto " שסיקרנו רק אתמול. כשאנחנו אומרים ביצועים מכל אלבומי הלהקה, אנחנו מתכוונים גם למחרוזת המדהימה " R30 Overture " שפותחת את ההופעה וכוללת ריפים לשירים מתוך ששת האלבומים הראשונים של הלהקה, ואלו הם: (" Finding My Way ", " Anthem ", " Bastille Day", "A Passage to Bangkok ", " Cygnus X-1 ", " Hemispheres "). למעשה "R30" הוא אלבום ההופעה הרשמי היחיד של "Rush" בו תוכלו לשמוע את הלהקה מבצעת גירסאות כיסוי של להקות אחרות, כאשר 4 מתוף 8 השירים שבאלבום " Feedback " נכללים בסטליסט. הואיל וההופעה וה- DVD שוחררו כשנתיים בלבד אחרי " Rush In Rio " עשתה הלהקה מאמץ שלא לחזור על עצמה מבחינת בחירת השירים לסטליסט. למרות שהסטליסט כולל 22 קטעים, הרי שהמופע המלא כלל 30 שירים ואת אלו תוכלו למצוא אך ורק בגירסת ה- Blu-Ray ששוחררה. שמונת השירים שהושמטו מרשימת השירים בגירסת הדיסק וה- DVD הם אלו שהופיעו כבר באלבום ההופעה " Rush In Rio " ששוחרר כאמור שנתיים קודם לכן, ואלו הם: " Bravado ", " One Little Victory ", " By-Tor and the Snow Dog ", " La Villa Strangiato ", " YYZ ", " Red Sector A ", " The Trees ", ו- " Secret Touch ". ההופעה כוללת שני שירים בביצועים אקוסטיים. " Resist " וגירסת הכיסוי " Heart Full of Soul " אשר מבוצעים על-ידי Geddy Lee ו- Alex Lifeson על גיטרות, בסיום סולו התופים של Neil Peart ולאחר שהוא יורד מהבמה. אם כבר הזכרנו את " Rush In Rio ", אז "R30: 30th Anniversary World Tour" שונה ממנו בהרבה מובנים. כזכור, למופע " Rush In Rio " הגיעה הלהקה באיחור בשל סופה טרופית קשה שהתחוללה באיזור. הם עלו לבמה באיחור, בשעה 22:00, מבלי שקיימו סאונד צ'ק ומבלי שצוות ההקלטה בדק ובחן את ציוד ההקלטה. לעומת זאת כאן, הכל הוכן בדיוק מוקפד מראש וללא שום פספוסים וזה בהחלט מתבטא בסאונד. גם הסאונד בריו היה כבד יותר מכל הופעה אחרת של הלהקה שאנחנו מכירים וכאן נעשה ניסיון להיצמד לסאונד המקורי של האלבומים. הבדל נוסף הוא הקהל. בעוד שבריו הקהל היה החבר הרביעי בלהקה, סחף אחריו את הלהקה בטירוף שלו עם האנרגיות הבלתי נגמרות והדבר בה לידי ביטוי במיקס הסופי, הרי שבמקרה הזה נראה שנעשה ניסיון הפוך לתת למאזין הפקה נקיה ככל שאפשר שסיננה רעשי רקע אבל לטעמנו גם קצת את הקהל. אין ספק שהביצועים במקרה של "R30: 30th Anniversary World Tour" מהודקים ומדוייקים יותר, החל מקולו של גדי ועד לגיטרה של אלכס שהסאונד בריו הקשה עליו כל-כך עד כי רבים מהסולואים שלו נשמעו מעט מגושמים. וכמובן אי אפשר בלי להזכיר את סולו התופים " Der Trommler " של Neil Peart . סולו שנערך על-ידו בקפידה יתרה, אורכו למעלה מ- 8 דקות והוא כולל שלל סגנונות והרבה מאוד צלילים ואפקטים שחורגים מסאונד התופים וכלי ההקשה הרגילים. אז למי שתהה. התופים האלקטרונים של פירט מאפשרים לו לתכנת סאונדים לתוף, פד או מצילה מסויימים כך שכל הקשה עליהם תפעיל צלילים וקטעי מוזיקה שמלווים את פירט במהלך הסולו. אז גם אם אין לכם שעתיים פלוס פנויות להאזין לגירסה המקוצרת של הדיסק, עשו לעצמכם טובה ולכל הפחות האזינו לרצועות הראשונות של האלבום ולכל הפחות למחרוזת "R30 Overture". ההנאה מובטחת: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו רוצים לספר לכם על Michael Hutchence. זמר, יוצר ושחקן מוכשר המוכר בעיקר מלהקת "INXS" האוסטרלית. (Photo: The Daily Telegraph) 1. הוא נולד ב- 22 לינואר 1960 בסידיני אוסטרליה. בצעירותו עברה משפחתו להונג קונג לצרכי העסקים של אביו. 2. בשנת 1972 חזרה המשפחה לסידני, שם במהלך לימודי התיכון פגש את הקלידן Andrew Farriss אשר הציע לו להצטרף ללהקתו "Doctor Dolphin" שכללה גם את הבסיסט Garry Beers. 3. בשנת 1977 הם הקימו להקה חדשה "The Farriss Brothers" שכללה את Tim Farriss על גיטרה מובילה, Andrew Farriss על קלידים, Jon Farriss על התופים Garry Beers על הבס ו- Kirk Pengilly על סקסופון וגיטרה. 4. הלהקה שבהמשך תשנה את שמה ל- "The Vegetables" ומאוחר יותר ל- "INXS", ערכה את הופעתה הראשונה ב- 16 לאוגוסט 1977 בפרבר מחוץ לסידני. 5. הלהקה שחררה במאי 1980 את הסינגל הראשון שלה ובאוקטובר אותה שנה יצא כבר אלבומה הראשון " INXS" . 6. האצ'נס שימש ככותב השירים העיקרי של הלהקה לכל אורך שנות פעילותה. 7. בשנת 1984 זכתה הלהקה בלהיט הראשון שלה באוסטרליה "Original Sin", אשר הגיע למקום הראשון במצעד. 8. הפריצה הגדולה של הלהקה היתה בשנת 1987 עם אלבומה השישי "Kick" אשר זיכה את הלהקה בהצלחה גדולה גם מחוץ לאוסטרליה ומכר יותר מ- 20 מיליון עותקים. 9. אלבומה השביעי של הלהקה "X" יצא בשנת 1990 ורכב על גל ההצלחה של קודמו. 10. בשנת 1991 זכה האצ'נס בפרס האמן הבינלאומי הטוב ביותר בטקס פרסי המוזיקה הבריטית. 11. את השיר "Suicide Blonde" כתב על Kylie Minogue עימה היה ביחסים רומנטים. 12. שמו של האצ'נס נקשר גם עם מפורסמות נוספות כמו הזמרת Belinda Carlisle, הדוגמנית הדנית Helena Christensen והשחקנית ומגישת הטלוויזיה האוסטרלית Kym Wilson. 13. באוגוסט 1992 בזמן שטייל להנאתו עם Helena Christensen ברחובות קופנהגן, הותקף האצ'נס על ידי נהג מונית לאחר שסירב להזיז את רכבו. 14. כתוצאה מהתקיפה נותר האצ'נס עם שבר בגולגולת ואובדן כמעט מלא של חוש הטעם והריח. 15. התקיפה הכניסה את האצ'נס לדיכאון עמוק שלווה גם באגרסיביות. חברי הלהקה העידו שבאותה תקופה הוא תקף גם אותם. 16. באמצע שנות ה- 90 החל האצ'נס בקשר רומנטי עם מגישת הטלוויזיה Paula Yates, אשר עזבה את בעלה המוזיקאי בוב גלדוף לטובתו. לשניים נולדה בשנת 1996 בת ושמה טייגר. 17. בסמוך לפני מותו, פאולה הייתה אמורה לבקר את האצ'נס יחד עם ארבעת ילדיה (שלושה מהם מהנישואין לגלדוף), אך גלדוף מנע זאת בעקבות קרבות משמורת עליהם. 18. האצ'נס נמצא תלוי ללא רוח חיים במלון בו שהה בסידני ב-22 בנובמבר 1997. האחרונים ששוחחו איתו היו פאולה וגלדוף, הוא היה שבור מהעובדה שלא יוכל לראות את בתו טייגר. 19. סיבת המוות נקבעה כהתאבדות, למרות שבת זוגתו פאולה ייטס טענה מאוחר יותר שמדובר בחנק כתוצאה מאקט מיני. 20. הלוויתו של האצ'נס נערכה ב- 27 לנובמבר כאשר את ארון הקבורה אוחזים יתר חבריו ללהקת "INXS" ואחיו הצעיר. 21. השיר שנוגן במהלך הלוויה היה הלהיט הגדול של הלהקה "Never Tear Us Apart". 22. האצ'נס שיחרר עם "INXS" עשרה אלבומים שנמכרו בלמעלה מ- 60 מליון עותקים. 23. לאחר מותו השתתפו חבריו ללהקת "INXS" בתוכנית הראליטי "Rock Star: INXS", בה בחרו זמר שיחליף אותו בלהקה. 24. הלהקה שחררה עוד שני אלבומים בלעדיו, יחד עם זמר מחליף, אך לא הצליחה לשחזר את ההצלחה שהיתה לה בעת היותו חבר בלהקה. 25. בשנת 2019 שוחרר לאקרנים סרט דוקומנטרי על מייקל שמנסה לספר את סיפורו דרך תמונות סטילס וקטעי וידאו בהם הוא מתועד. הסרט נקרא "Now Mystify: Michael Hutchence". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "Vitalogy" שהוא האלבום השלישי של "Pearl Jam" שוחרר ב-22 לנובמבר 1994. זהו האלבום שבו נפרדו דרכנו (כי החלטנו ללכת עם Dave Abbruzzese) אז הנה כמה עובדות מעניינות עליו... 1. זהו האלבום האחרון שהוקלט עם המתופף Dave Abbruzzese, שהצטרף מיד לאחר יציאתו של האלבום "Ten" והיה שותף ליצירה ולהקלטות של "Vs" . למרות שהוא לא היה אחד היוצרים של "Ten" הוא בהחלט התאים בצורה מושלמת לאלבום הזה והמשיך לתת ללהקה את הווייב שהיה לה באלבום. 2. האלבום הזה נחשב בעיני רבים כאלבום "הניסיוני" ביותר של הלהקה עד היום. 3. הוא היה האלבום השני הכי מהיר במכירות בהיסטוריה של הלהקה כשבמקום הראשון היה "Vs". 4. רוב האלבום נכתב ונוצר במהלך הסאונד צ'קס של סיבוב ההופעות ל- "Vs". ההקלטות התבצעו בהפסקות שבין הופעה להופעה. 5. במהלך ההקלטות של האלבום התנהל מאבק משפטי וציבורי בין הלהקה לחברת ההפקות Ticketmaster בעקבות מחירי הכרטיסים להופעות. זה גם היה הקטליזטור לפיטוריו של דייב. 6. במהלך ההקלטות, היחסים בין חברי הלהקה היו בשפל מאוד גדול. חוסר שיתוף פעולה, היחסים שהתדרדרו בין דייב ל- Jeff Ament ו- Eddie Vedder (היו מאוד קשוחים גם ככה) והעובדה שהמתווך ושומר השלום, Stone Gossard הפסיק לעשות את תפקידו כי נשבר לו שאדי מכתיב את הכיוון המוסיקלי והיצירתי (הוא אפילו מנגן בגיטרה באלבום). הפוליטיקה הייתה מאוד קשה ומאבקי כוחות התקיימו ברקע. (Photo: Tony Mottram) 7. תוסיפו לכל זה את העדרותו של Mike McCready במהלך ההקלטות מאחר והיה צריך להיכנס למכון גמילה מאלכוהול וסמים. 8. מי ששילם את המחיר על מצב מערכות היחסים היה המתופף דייב. ממש לקראת סיום הקלטות האלבום חברי הלהקה החליטו לפטר את דייב מסיבה של חוסר התאמה. בראיונות שונים סיפרו חברי הלהקה שהפיטורים באו בעקבות הסלידה של אדי מאופיו והתנהגותו של דייב שאהב את חיי התהילה ושאף להגדיל את ההצלחה של הלהקה (הוא התנגד למאבק בטיקטמאסטר). 9. דעתנו האישית היא שדייב היה המתופף הכי מתאים לפרל ג'אם אחרי Dave Krusen שהקליט את "Ten". לאחר עזיבתו הלהקה לא נשמעה יותר כמו שהיא נשמעה בשני האלבומים הראשונים ועם כל הכבוד וההערכה העצומה שיש לנו ל- Matt Cameron הוא פחות מתאים לסגנון. אבל מי אנחנו שנשפוט, הלהקה החליטה לצאת לדרך אחרת. 10. המתופף הראשון והמקים של "Red Hot Chili Peppers" שהוא Jack Irons הובא להחליף את דייב בדיוק בשיר האחרון של האלבום "Hey Foxymophandlemama, That's Me". 11. ישנו גם שיר נוסף בו דייב אינו מנגן בתופים אלא טכנאי התופים של הלהקה Jimmy Shoaf שהחליף את דייב בשיר "Satan's Bed", בעקבות ניתוח להסרת שקדים שדייב היה צריך לעבור באותו הזמן. 12. חלק מהביקורות מהללות את הסגנון חסר מעצורים, החספוס, האקלקטיות והתעוזה שבאלבום הזה. ללא הפקות מיותרות או דגש על להיטים ומלודיות נגישות. אך חלק רואות בו להקה ללא כיוון או אמירה אלא אוסף של שירים או יותר נכון קפריזות, שלא עובדו עד הסוף למשהו שניתן להגשה. 13. הכתב Al Weisel מהרולינג סטון כתב על האלבום “a wildly uneven and difficult record, sometimes maddening, sometimes ridiculous, often powerful” 14. רוב האלבום מדבר על הדיסוננס המפורסם שיש לאדי עם תעשיית המוסיקה וההצלחה, הלחץ שנוצר בעקבות ההצלחה וחוסר הפרטיות כתוצאה מהתהילה. שירים כמו: 15. השיר "Not for You" שמביע זעם על הבירוקרטיה של תעשיית המוסיקה שלוקחת צעירים מוכשרים ומוכרת את נשמתם לניצול סופי. 16. השיר "Pry, To" ..... "פרטיות" ...... "פרייסלס".... 17. השיר "Corduroy" שמדבר על יחסים של אדם אחד עם מיליוני אנשים... 18. השיר "Bugs" , החרקים שנמצאים לאדי בכל מקום, תחליטו אתם למי הוא מתכוון... 19. בשיר "Immortality" הוא מתאר את הזכות להיות מפורסם כ: “As privileged as a whore” 20. ואנחנו לא רוצים לדבר על השיר הקריפי והמטריד "Stupidmop" שסוגר את האלבום. 21. גרסת התקליט של האלבום החזיקה במקום הראשון למכירות הגבוהות ביותר בשבוע הראשון עד לשנת 2014 שבו האלבום "Lazaretto" של Jack White גנב את ההובלה. 22. האלבום הזה העניק ללהקה את פרס הגראמי הראשון שלה ב-1996 Best Hard Rock Performance בזכות השיר "Spin the Black Circle" . 23. השיר "Better Man" הוא השיר המצליח ביותר מהאלבום שכבש את מצעדי הרוק. 24. דיברנו על Ticketmaster...אז בסיבוב ההופעות לקידום האלבום החרימה הלהקה את החברה וסירבה להופיע בארועים/אולמות של החברה. חברי הלהקה הופתעו שאף להקה אחרת לא הצטרפה אליהן בהחרמה...(לא חבל היה לאבד את דייב בגלל זה?) 25. משמעות שמו של האלבום היא "חקר החיים". השם הראשוני של האלבום היה "Life" כשבצד האחורי של הסינגל הראשון "Spin the Black Circle" שיצא מהאלבום היה כתוב "From the Epic album Life". 26. העטיפה של האלבום מבוססת על ספר באותו השם אותו רכש אדי במכירת חצר שמכיל דיונים מיושנים על בריאות ורווחה. אם בא לכם להקשיב לאלבום אקלקטי, קשה ו"דארק" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

מחדר קטן בנצר סירני, דרך במות עם מיטב אמני ישראל ועד לקדמת הבמה של להקת הרוק הגדולה בארץ... גבירותיי ורבותיי, קבלו את יהב ליפינסקי !! המתופף של להקת "היהודים", שאצלו תופים הם לא סתם כלי נגינה… הם דרך חיים, תשוקה, ואובססיה טהורה. Photo: Avihai Levy = יהב נולד ב-22 לנובמבר 1975 וגדל בקיבוץ נצר סירני. = בילדותו התגורר בגרמניה כשלוש שנים בעקבות שליחות של אביו, שניהל תנועת נוער ציונית מקומי מטעם הסוכנות היהודית. = בגיל 11, במחנה חורף באיטליה, נחשף לראשונה לתופים והוקסם מהם. כיוון שהמתופף שניגן שם לקח תמיד את המקלות איתו, יהב חיפש דרך לנגן על התופים שלו והשאיל מהמטבח כפות עץ עמן יוכל לתופף. = בגיל 12, היה מסתובב כל היום ומנגן תופים עם השיניים (אנחנו מכירים עוד מישהו שעשה את זה). אביו זיהה את החיבור וההתלהבות וקנה לו את התוף הראשון שלו, תוף סנייר ב-10 מרקים. הוא גם דאג להביא לו את המורה הראשון, שבכלל היה קלידן גרמני בשם תום, אשר לימד אותו לנגן שירים ולא טכניקות תיפוף. = עם חזרתו לישראל לקיבוץ נצר סירני, המשיך יהב ללמוד לנגן על תופים אצל חיים בן-יקר ז"ל, מוזיקאי ומנצח מקומי, שלימד אותו תיאוריה, קריאת תווים ויצירות קלאסיות. במקביל למד יהב מנגנים ותיקים בקיבוץ שתרמו רבות להתפתחותו, ביניהם אילן קאצ’קה. = בתקופה זו החל יהב לנגן בחדר מתחת לאולם התרבות של הקיבוץ, בו נערכו חזרות של אמנים ישראלים מובילים. היה לו חדר ממש מתחת לבמה ופעמים רבות טכנאי הבמה היו מעיפים אותו מהחדר בגלל הרעש שעשה. Photo: yahav Lipinski = חוויית ההופעה הראשונה שהשפיעה על יהב באופן משמעותי, הייתה הופעתה של ריטה באולם הקיבוץ בשנת 1988. המתופף אלון הלל היה חלק מההרכב שליווה אותה. ההפקה, הסאונד והביצועים של אלון על התופים היו כל כך מדהימים, שיהב שהיה אז בן 13, סיפר שזה הרגע הראשון בו הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. = מאותו הרגע יהב הפך אובססיבי לתופים והחל לחקור וללמוד כל דבר שקשור בכלי הנגינה (המדהים הזה, אנחנו חייבים לציין). = הוא גדל בעיקר על המוזיקה שהוריו שמעו כמו “The Beatles”, "Elvis", "Simon & Garfunkel" ועוד. = האלבום הראשון שהיה בבעלותו, אותו קיבל כמתנה לבר-מצווה מדודתו, היה של המתופף Bill Bruford שהיה בין היתר המתופף של להקת הפרוג “Yes”. הוא גם זוכר בבירור את ההופעה של “Guns & Roses” ששודרה בערוץ 2 הניסיוני, שם הוא נחשף בפעם הראשונה לדיסטורשנים ותופים עוצמתיים. = במהלך אחת החזרות בקיבוץ (חזרות של גידי גוב ויהודה פוליקר, אגב), בעודו מנגן בחדר שמתחת לבמה, שמע לפתע דפיקות חזקות בדלת וצעקות. כשפתח את הדלת, גילה מולו את ניר צדקיהו, אז מתופף בן 20, היום ממתופפי האולפנים המובילים באמריקה. במקום לנזוף בו על הרעש, צדקיהו אמר לו: “אתה מנגן יפה”, החל לכוון לו את הסט ולסדר את מיקומי חלקי התופים, ואז הזמין אותו להצטרף אליו לעלות יחד לאולם החזרות, כדי שיוכל להאזין למוזיקה (ולא יפריע לחזרות). הוא הושיב אותו בפינה וביקש שיצפה בשקט מבלי שידעו שהוא שם. כך ישב יהב ימים ארוכים, צופה ולומד מקרוב את עבודתם של מיטב האמנים בארץ. = בגיל 14 עבר יהב עם משפחתו לנס ציונה ורצה לקנות סט תופים. במהלך אחד השיטוטים שלו בעיר, שמע יהב מישהו מתופף מתוך בית וצעק אליו מהרחוב. המתופף הזמין אותו להיכנס, וכעבור זמן קצר אביו של יהב קנה ממנו את הסט בכמה מאות שקלים בלבד. Photo: Avihai Levy = יהב חיפש מסגרת מקצועית ללימודי תופים, ולמזלו בדיוק אז נפתח בנס ציונה בית הספר למוזיקה של "כלי זמר". הוא נרשם לביה"ס וגילה שהמורה שלו הוא לא אחר מאשר ניר צדקיהו. יהב למד שם מספר חודשים תחת סגל מורים מוביל כמו ארז נץ, זיו הרפז, מישל עמר, יוסי בוזין ואחרים. יהב מספר שאצל ניר למד לבצע כל דבר בצורה הכי מדויקת שאפשר. ניר שם דגש גם על מקצבים או סגנונות ודפוסי נגינה שהוא לא התחבר אליהם בתחילה כמו "ג'אז" ו"מוסיקה לטינית". לניר הייתה השפעה עצומה על סגנון ותפיסת הנגינה של יהב. = בגיל 16 הוא למד אצל שאול שובל (המורה של ניר) בבית הספר “מטרונום” בתל אביב, שהיה באותה תקופה בית הספר היחיד בארץ ללימודי תופים. ממש מוקד עלייה לרגל למתופפים. ב“מטרונום” הוא ממש נכנס לכל הפרטים הקטנים והטכניים של הנגינה. = במהלך תקופת התיכון החל יהב להופיע בהרכבי קאברים שונים במועדונים באזור ראשון לציון. אביו היה מסיע אותו לכל הופעה, ורק שנים מאוחר יותר גילה יהב שאביו היה נשאר כל פעם בקהל וצופה בהופעות מבלי לומר מילה. במקביל החל יהב ללמד תופים בעצמו בבית הספר של "כלי זמר" בנס ציונה. = באותו בית ספר הוא פגש שוב את ארז נץ ואת הבסיסט אבי סטרול. ארז לקח את אבי ואת יהב תחת חסותו, היה המנטור שלהם, הזמין אותם להופעות, חזרות ובאלאנס ומדי פעם הם אפילו ניגנו איתו יחד על הבמה. = יהב קיבל מארז נץ את ההמלצה הראשונה שלו להופעה מקצועית, הופעה עם שימי תבורי, שהייתה למעשה תחילת דרכו הבימתית המקצועית. = קבלו סיפור מטורף... אבא של יהב (שהיה אז בן 17) דרש לפגוש את שימי תבורי לפני שהבן שלו נוסע בדרכים (ואפילו לחו"ל) עם הבחור הזר הזה. שימי נענה לדרישה והגיע לפגוש את הוריו של יהב, ואפילו קיים הופעה פרטית בסלון ביתם. = באחד הימים התקיימה הופעה מאוד מיוחדת בקומה מעל בית הספר למוזיקה ב"קניותר" הקטן בנס ציונה. הייתה זו הופעה של המתופף אשר פדי ז"ל וגיטריסט אלמוני שניגנו ג'אז / פיוז'ן. זו הופעה שהשפיעה חזק מאוד על יהב והביאה אותו ללמוד תופים לתקופה קצרה אצל אשר. = באותה תקופה יהב ניגן בכל מקום והרכב אפשרי, מלהקות קאברים במועדונים קטנים, דרך חתונות ואירועים ועד להרכבים מפורסמים כמו "הכל עובר חביבי", אבי טולדנו ועוד. כך הוא הכיר הרבה מהמוזיקאים בתעשייה, כולל את איציק סולם . = בשנת 1995 הוא הצטרף כמתופף מחליף ליובל ליון באופרת הרוק "צבעוני שחור". אופרת רוק שהפיק מיכה שטרית ("החברים של נטשה"), כתבו רון סלונים ואייל פארן, שרה אלונה דניאל והגיטריסט היה לא אחר מאשר... איציק סולם . = איציק סולם, שניגן עם תום פטרובר ואורית שחף בהרכב החדש שלהם "היהודים", הזמין אותם לראות את יהב באחת ההופעות. השניים התרשמו והחליטו להזמין את יהב לאודישן. הם שלחו ליהב קלטות עם חומרים של הלהקה והזמינו אותו לאודישן בחדר החזרות “פידבק” בתחנה המרכזית בתל אביב. במהלך האודישן החיבור המוזיקלי היה מידי ואפילו שאלו אותו אם הוא יכול לנגן חזק יותר באחד השירים, ברגע הזה הבין שהוא הגיע בדיוק למקום המתאים לו.   = בשנת 1995, "היהודים" השלימו את הקלטת אלבום הבכורה שלהם, "מציאות נפרדת" . האלבום קיבל תקציב משמעותי, יותר מהרגיל, מהלייבל "הד-ארצי". השתתפו בו אורית ותום, שמוליק בודגוב על הגיטרות, ערן מיטלמן על הקלידים, אבי יפרח על הבס ואשר פדי ז"ל על התופים. Photo: Ronen Lalena = "היהודים" רצו לקבוע את הופעת ההשקה שלהם לתאריך יציאת האלבום ולא לפני, והם החלו את ההכנות להופעה. יהב החליף את אשר על התופים, איציק סולם החליף את בודגוב על הגיטרות והלהקה החלה להשקיע את כל המשאבים והאנרגיות שלה לקראת רגע הפריצה הגדול, הופעת החימום ל אביב גפן בפסטיבל ערד אל מול עשרות אלפי אנשים. = אך הפריצה הגדולה לא הגיעה, בעקבות "אסון פסטיבל ערד" . אסון שגרם לביטול הפסטיבל, ביטול הופעתו של אביב גפן וכמובן ביטול הופעת הבכורה של "היהודים". בעקבות הביטול, קיימה הלהקה את הופעת הבכורה שלה במקביל ליציאת האלבום, במועדון "הלילה ה-12" ברמת השרון, הופעה שבה נכחו בין 20-30 איש בלבד. = "מציאות נפרדת" יצא ב-18 לאוגוסט 1995. הוא כמובן לא נחל את ההצלחה שקיוו לה בתחילה, אבל עם השנים הוא הפך לאלבום אלמותי, האלבום המצליח ביותר של הלהקה ואחד מאבני הדרך החשובים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית. עד היום חלק גדול ממנו נכלל בסטליסט של הופעות הלהקה. = אם לא מתחילים בגדול, אז מתחילים בקטן... חברי הלהקה האמינו בעצמם ובמוזיקה שלהם עד הסוף, והחליטו שלא לתת לשום מכשול לעצור בעדם. הלהקה הצעירה והבועטת הופיעה בכל מועדון אפשרי בארץ, מול עשרות בודדות של אנשים, וחרשה את המדינה לאורכה ולרוחבה ללא הפסקה. במקביל, עבדו בכל עבודה שאפשרה לממן את הלהקה. מאז ועד היום, הלהקה היא מרכז חייהם של כל אחד מחבריה. = אבל אז, הלייבל שראה את ההשקעה הגדולה שלו מתפוצצת לו בפנים, החליט לצמצם נזקים ולסגור את הברז. את הפרויקט שנקרא “היהודים” הפקידו בידיה של דנה קמינסקי, שהושבה במשרד קטן ופינתי (אנחנו מוסיפים: וחשוך). דנה האמינה בלהקה כמו חבריה והפכה למנוע שמאחורי הקלעים. היא סגרה הופעות, טיפלה בלוגיסטיקה, דאגה לחזרות, עשתה סאונד ודאגה לכל פרט שהלהקה הייתה צריכה כדי להמשיך להתקדם. Photo: Avihai Levy = עם הזמן הלהקה הפכה לתופעה ובכל הופעה כמות הקהל הלכה וגדלה, מעשרות אנשים למאות אנשים בכל הופעה. אלבום הבכורה הופץ אומנם באופן מצומצם, אך איכשהו הצליח להגיע לשורותיו של צה"ל, שם התפשט כאש בשדה קוצים, ומשם הביא להתפוצצות ארצית. מעשרות ומאות אנשים בהופעות, החלו להגיע חיילים באלפים והפכו כל הופעה לתופעת טבע רוקנרולית. = אבל גם אז תחנות הרדיו התעלמו באופן מוחלט מהלהקה ולא שידרו אפילו סינגל אחד שלה, ככל הנראה גם בגלל "רצח רבין" שהפך לאירוע ששינה גם את פני המוזיקה הישראלית. ההתעלמות התקשורתית מהלהקה היא נושא שילווה אותה לאורך כל הדרך בראיונות וציוני דרך משמעותיים. = אחד מהרגעים הבולטים בהיסטוריה של "היהודים" היה הרגע בו חיים שמש (דמות מפתח בהד ארצי) עלה לבמה באחת ההופעות של הלהקה, שנה וחצי לאחר יציאת אלבום הבכורה, והעניק ללהקה תקליטי זהב על המכירות לאלבום "מציאות נפרדת". Photo: Avihai Levy = בתחושה שהם בדרך הנכונה, רוקסטרים רק בלי הכסף, נכנסו חברי הלהקה שוב לאולפן, ובאוגוסט 1998 יצא אלבומה השני של הלהקה שנושא את שם הלהקה. האלבום הוקלט עם תקציב מאוד זעום ביחס לאלבום הראשון ותחת לחץ כבד של הלייבל מבחינת לוח הזמנים וההפקה. = שלוש עובדות מעניינות על האלבום... = בחלק האחרון של הקלטת השיר "לפעמים" ממש לפני המילים “You got to be free” יהב העיף את האוזניות מהאוזניים (היה שינוי מקצב שלא היה מסונכרן עם הקלידים) והקליט את התופים ללא פלייבק בכלל. = בסיום אחד השירים (תזהו אתם באיזה) אפשר לשמוע את הסוף של הסליל המתגלגל. האלבום כולו הוקלט על טייפ סליל 2 אינצ'. = למרות שהלהקה ביצעה מיקס ומאסטרינג מחדש לאלבום מספר פעמים, היא עדיין לא הייתה מרוצה מהתוצאה הסופית, מבחינת הסאונד, ותמיד רצתה לבצע לו מאסטרינג מחודש. כמה שנים לאחר מכן התברר שהמאסטרים נמכרו לחברת NMC, והסלילים עצמם נעלמו, כנראה לאחר שהוקלטו עליהם מחדש חומרים עבור אמנים אחרים של חברת תקליטים. בעקבות זאת, אין עוד אפשרות לבצע מיקס או מאסטרינג חדש לאלבום. = בשנת 1999 זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" בתחנת הרדיו "גלי צה"ל". הלהקה בכלל לא הייתה ברשימת המועמדות לתואר, אבל זכתה בו בעקבות מאות מכתבים ועשרות שיחות טלפון מקהל המעריצים לתחנת הרדיו. עוד באותה שנה הם חיממו את "Metallica" שהופיעו באמפי פארק בראשון לציון , ושנה מאוחר יותר הם חיממו את "Rage Against The Machine" שהופיעו בסינרמה בתל-אביב. = ביולי 2002 יצא אלבומה השלישי של הלהקה "פחד מוות" . האלבום הופק בהשקעה גדולה יותר ובפיקוח של יהודה עדר, אך התהליך היה מורכב ולווה בחילופי גיטריסטים. עם יציאת האלבום הייתה ירידה בנוכחות הקהל בהופעות והלהקה מצאה את עצמה שוב מופיעה מול עשרות אנשים בלבד ובונה לעצמה את המוניטין מחדש. = בתקופה ההיא יהב הרגיש שהוא מאבד קצת את התשוקה וההשראה במוזיקה, וחיפש דרך אחרת להחזיר לעצמו את הניצוץ. בשנת 2003 הוא הוציא רישיון טיס פרטי על מטוס קל בחברת “שירגל־כנפיים” (עוד לפני שהיה לו רישיון נהיגה). = בשנת 2003 יצא אלבום ההופעה המיוחד והחד-פעמי "היהודים LIVE", שהוקלט בהופעה של הלהקה במועדון הבית שלה באותן שנים - "מועדון התאטרון" ביפו. האלבום יצא על גבי דיסק כפול ו-DVD וכלל שיר חדש בשם "אני רואה דם" וגם את ההמשך לשיר "מלחמה שקטה". = האלבום ששיקף היטב את האנרגיה הבימתית של הלהקה (למרות אתגרי סאונד לא קטנים), הביא לפריצה מחודשת, החזיר את הקהל, בהמוניו, להופעות, ושוב הביא את להקת הרוק הגדולה של ישראל לפסגה. = דבר נוסף שתרם לפריצה המחודשת היה השיר "קח אותי". ביצוע ההופעה החיה של השיר החל לצבור תאוצה בתחנות הרדיו ובפעם הראשונה, שיר של הלהקה זכה להיכנס ל"פלייליסט" של גלגל"צ. באותה שנה, נינט טייב ביצעה את השיר בתוכנית הריאליטי "כוכב נולד" מה שהביא לחשיפה עוד יותר גדולה של הלהקה. = בדצמבר 2004 יצא אלבום ההופעה האקוסטי והחד-פעמי "היהודים UNPLUGGED", שהציג לראשונה צד שונה ומופשט של הלהקה. האלבום מתעד את ההופעה האקוסטית שנערכה ב־3 ביולי 2004 בהיכל התרבות בתל אביב ושודרה בערוץ 24, ובה הוצגו להיטי הלהקה בעיבודים חשופים לפסנתר ולגיטרות אקוסטיות, תוך שמירה על העוצמה והרגש שמזוהים עם "היהודים". האלבום יצר הד תקשורתי משמעותי, חשף את הלהקה לקהלים חדשים, והשיר "אם כבר" מתוכו הפך ללהיט רדיו גדול ולשיר קבוע בסטליסט ההופעות. = בשנת 2005 לאחר שנה של עבודה על האלבום הבא של הלהקה, החליטו החברים לעשות הפסקה ולטוס לארה"ב לטיול מוזיקה. הם הגיעו לניו-יורק וחיפשו להרגיש ולהתרגש ממוזיקה מקומית. החוויה לא כל כך עמדה בציפיות (ראו ערך השיר "ניו-יורק סיטי"), אבל הם בכל זאת נהנו מהטיול וקיימו מספר הופעות תחת השם "I.U.D.M". = לאחר החזרה לארץ, הם חזרו ממוקדים להקלטות האלבום. בשונה מהאלבומים הקודמים, הפעם הם לקחו את יוסי חסון שהיה טכנאי הקלטות צעיר ולא מוכר, והסיפור שלו דומה מאוד לסיפור של Adam Kasper עם ה- "Foo Fighters". בעבודה עם יוסי שהיה טכנאי סאונד באלבום LIVE, הם הרגישו שהוא יודע להביא לידי ביטוי את מה שהם רוצים להוציא מבחינת הסאונד, ולקחו אותו כטכנאי הקלטות לאלבום. = ביולי 2007 יצא אלבומה הרביעי של הלהקה, "פורטה" . עבור רבים ממעריצי הלהקה זהו האלבום בעל הסאונד הטוב ביותר שלהם, אלבום שמצליח ללכוד ולשקף את מלוא העוצמה של הלהקה. עבור חברי הלהקה עצמם, "פורטה" סימן נקודת מפנה משמעותית, הם לקחו שליטה מלאה על הסאונד ועל כיוון ההפקה, בשיתוף פעולה הדוק עם יוסי חסון שהבין את החזון שלהם והצליח לתרגם אותו לתוצאה מדויקת. גם הדינמיקה בתוך הלהקה, ובפרט עם דניאל ברכר וגיא באר על הגיטרות, הייתה מתואמת וחדה מתמיד, מה שאיפשר ללהקה להביא לידי ביטוי את מה שביקשה באופן המדויק ביותר. = בין השנים 2008 ל- 2012 חזר יהב לבית הספר לטיסה "שירגל-כנפיים", אך הפעם כמדריך. הוא גם היה אחראי על תפעול מערכת הלימוד ופיתוח טכנולוגי של כלים פדגוגיים. הוא הקים את בית הספר הווירטואלי הראשון בארץ להדרכת טיסה. משם התגלגל ללימודי מדעי המחשב בשנים 2013-2017, מה שהוביל אותו לעבודה בתחום ההייטק. הוא עבד במשרה מלאה בשנים 2015-2019, תוך כדי הופעות וחזרות עם הלהקה. = בשנת 2019 הגיעה נקודת מפנה: באותו יום שבו החברה בה עבד השיקה גרסה חדשה (אירוע סטרטאפ טיפוסי של עבודה סביב השעון), “היהודים” הופיעו בהיכל התרבות בתל-אביב. יהב הבין שהשילוב הזה כבר בלתי אפשרי, עבר לחצי משרה ובהמשך עזב את עולם השכירים והפך לעצמאי. = ביולי 2015 יצא אלבומה החמישי "יותר לא" . באלבום השתתפו גם ניר מימון כבסיסט ועומרי אגמון כגיטריסט יחד עם גיא באר ושאר חברי הלהקה. למרות שזה אחד האלבומים האהובים עלינו הוא לא זכה להצלחה גדולה ואף אינו נכלל באופן משמעותי בסטליסט ההופעות של הלהקה היום. = בשנת 2020, בתקופת הקורונה, הפסיקה הלהקה את פעילותה, כמו הרבה אמנים ולהקות בעולם. ההפסקה הזו גרמה להם להתקרב יותר כחברים ולהשקיע יותר זמן במשפחה. יהב מספר שזו תקופה שחיזקה את הקשר החברי והאנושי שבתוך הלהקה, יסוד שלדעתו שומר על הלהקה ביחד, אחרי כל כך הרבה שנים. = ב-1 ביוני 2022 התקיים אירוע יוצא דופן ומיוחד במינו, בפעם הראשונה בארצנו הקטנה. להקת "היהודים" אירחו את רביב כנר, יחד עם 400 נגנים, גיטריסטים, מתופפים, בסיסטים, קלידנים וזמרים (מעקיצי הלהקה), ויחד עם המנהל המוזיקלי גיא מזיג, ביצעו שני שירים לכבוד "יום ירושלים" - את השיר "מחפש תשובה" ואת השיר "ירושלים של זהב". האירוע התקיים על חומות עיר דויד, בחסות "עירית ירושלים" והופק ע"י חברת "כפיים". הואיל ועבדכם הנאמנים לקחו חלק באותו אירוע, אנחנו יכולים לספר עם יד הלב שזה היה אחד האירועים הגדולים והמרגשים ביותר בהם לקחנו חלק!!! = יהב מספר שאחד הגורמים הנוספים שמחזיקים את הלהקה מאוחדת, הוא הדינמיות שלה. כל אחד מחברי הלהקה משקיע גם בתחומים אחרים, מחוץ ללהקה. תום הוא גם מפיק, טכנאי סאונד ועורך וידאו. אורית יוצרת מוסיקה אלקטרונית, והיא גם אמנית-ציירת ומעצבת בגדים. איציק היה גם מתכנת והוא עוסק בהפקות. וגרג עוסק גם הוא בסאונד והפקות. = במהלך ההקלטות, יהב אוהב לשמור את האנרגיה והאוטנטיות של ההקלטה ומעדיף להקליט טייקים שלמים בנגינה עם הלהקה ביחד, להבדיל מבניית שיר בחלקים. = הלהקה ממשיכה להופיע ללא הפסקה ולעבוד על חומרים חדשים, תוך שמירה על דינמיקה מאוזנת. כל אחד מחברי הלהקה תורם את יכולותיו למכלול. בדרך כלל, בעבודה על אלבומים, תום ואורית מביאים את הטקסטים והלחנים, וכל הלהקה עובדת יחד על העיבוד, כאשר כל אחד מוסיף את התרומה שלו. אנחנו מחכים בקוצר רוח לאלבום הבא וממשיכים לפקוד את הופעות הלהקה בעקביות... אז עד שייצא האלבום המיוחל, אנחנו מזמינים אתכם להאזין לאלבום המדהים "יותר לא" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "The Beatles" הידוע גם כ"אלבום הלבן" - "The White Album" של להקת "The Beatles" שוחרר ב- 22 לנובמבר 1968. קיימות על האלבום הזה כל-כך הרבה עובדות מעניינות, כך שהפעם היינו צריכים להתאמץ כדי לצמצם אותם. אז קבלו 53 עובדות על "האלבום הלבן": 1. זה אלבום האולפן התשיעי של הלהקה והאלבום הכפול היחיד שלה. 2. עטיפת האלבום לבנה רגילה בלי גרפיקה או טקסט מלבד שם הלהקה כקונטרה לצבעוניות והעומס הויזואלי בעטיפת האלבום הקודם סרג'נט פפר. 3. למרות שלא נכללו באלבום, השירים " Hey Jude" ו- " Revolution " (שגירסה שונה שלו קיימת באלבום) הוקלטו באותם סשנים ושוחררו כסינגלים מצליחים. 4. מרבית שירי האלבום נכתבו על-ידי חברי הלהקה במהלך שהותם ברישיקש הודו אצל המהארישי Mahesh Yogi. 5. האווירה באולפן בעת ההקלטות לא היתה טובה חברי הלהקה הרבו בויכוחים ונוכחותה של Yoko Ono - חברתו (דאז) של John Lennon באולפן, היוותה הפרה של מדיניות הלהקה ולפיה בנות הזוג לא יהיו נוכחות בהקלטות, כאשר הדבר לא הוסיף לרגיעה. (Photo: thewhitealbumproject.com) 6. המתופף Ringo Starr עזב את הלהקה לשבועיים במהלך ההקלטות, הוא הרגיש לא מוערך על-ידי חבריו, עלה על היאכטה של השחקן פיטר סלרס ושט לסרדיניה. 7. בהיעדרותו נאלץ Paul McCartney לנגן על תופים בשירים " Back in the U.S.S.R " ו- " Dear Prudence ". 8. בסופו של דבר הלהקה שלחה לו טלגרם בו ציינה שהוא מתופף הרוקנרול הטוב בעולם. זה הספיק לו כדי לחזור. כששב לאולפן קיבלה את פניו הכתובת "Welcome Back, Ringo" שנכתבה עם פרחים על מערכת התופים שלו. 9. מי שנתן למקרטני את הרעיון לשיר הפתיחה של האלבום " Back in the U.S.S.R " הוא לא אחר מאשר Mike Love מלהקת הביץ' בויז. הוא בילה בהודו בזמן שפול מקרטני היה שם ושמע אותו מנגן את מה שיהפוך להיות השיר במהלך אחת מארוחות הבוקר. לאב זרק למקרטני שהוא צריך להכניס לשיר משהו על בחורות מברית המועצות. מקרטני הפנים כמובן. 10. את השיר כתב Paul McCartney כפרודיה על השיר Back in the U.S.A של צ'אק ברי. 11. אפקט מטוס הסילון בשיר שונה בין גירסת המונו לגירסת הסטריאו של האלבום. 12. המשפט "Georgia on My Mind" בשיר מתייחס לגרוזיה שבזמנו היתה חלק מברית המועצות. 13. השיר " Glass Onion" כולל בתוכו כותרות של חמישה שירים אחרים של הביטלס. "I Am the Walrus", "The Fool on the Hill", "Fixing a Hole", "Strawberry Fields Forever" ו- "Lady Madonna". לנון כתב את השיר כלעג על מעריצי הלהקה שחיפשו מסרים סמויים בשירי הלהקה. 14. זה היה השיר הראשון שהוקלט עם כל ארבעת החברים באולפן, לאחר חזרתו של רינגו. 15. בשיר מציין John Lennon שכלב הים (Walrus) הוא פול. ג'ון ציין מאוחר יותר שזו היתה בדיחה. 16. השיר " Dear Prudence " נכתב על אחותה של שחקנית הקולנוע מיה פארו. פרודנס פארו שהתה אצל המהארישי יוגי בהודו בשנת 1968 ונעלה את עצמה בבקתה למשך שבועות, כחלק ממה שלנון תיאר כניסיון למצוא את אלוהים מהר יותר מכולם. השיר הוא ניסיון של לנון לשכנע אותה לצאת. 17. המשמעות של " Ob-La-Di, Ob-La-Da " היא life goes on בשפת שבט Yoruba מניגריה. 18. פול שמע את נגן הקונגה הניגרי Jimmy Scott-Emuakpor משתמש במילים וקיבל את הרעיון לשיר. נגן הקונגה תבע מאוחר יותר את הביטלס בדרישה לתמלוגים והפסיד. 19. את השיר " The Continuing Story of Bungalow Bill " כתב John Lennon בבוז, על סטודנט עשיר ומפונק שפגש ברישיקש. שמו Richard Cooke III והוא יצא לציד טיגריסים במהלך שהותו באשראם, הרג טייגר ומאוחר יותר הצטער על-כך ואמר שלא יהרוג חיה יותר לעולם. מה שנשמע כמו גיטרת פלמנקו בתחילת השיר הוא למעשה מלוטרון. 20. את השיר " While My Guitar Gently Weeps" כתב ושר George Harrison . לנון ומקרטני לא רצו את השיר אבל האריסון הביא את חברו Eric Clapton לאולפן וכשהוא הגיע הם התרצו. Eric Clapton לא קיבל קרדיט על הנגינה שלו בגלל עניינים חוזיים עם חברת התקליטים. (Photo: The Beatles in 1970 On Twitter) 21. למרות שקלפטון ידוע כאיש של פנדר סטרטוקסטר, בשיר הזה הוא מנגן בגיבסון לס פול. 22. את השיר " Happiness is a Warm Gun " כתב John Lennon אחרי שראה את הכותרת במגזין לכלי ירייה American Rifleman. לנון חשב שהמשפט הזה פשוט הזוי, הואיל והרובה חם אחרי שירית במישהו. 23. הדמות Martha בשיר " Martha My Dear " הוא הכלב של Paul McCartney , אך המילים לא קשורות לכלב. פול מנגן שם עם נגני סשן ללא אף חבר "ביטלס" נוסף. 24. את השיר " I’m So Tired " כתב John Lennon בהודו לאחר לילות ללא שינה בשל געגועיו ליוקו אונו. 25. השיר הזה היה חלק מתאוריית הקונספירציה על מותו של Paul McCartney , היו מעריצים שטענו שאם משמיעים אותו לאחור שומעים את המשפט: Paul is dead man, miss him, miss him, miss him. 26. קיימות מספר גרסאות באשר לשיר " Blackbird ". אחת מהן היא ש- Paul McCartney כתב אותו בהודו אחרי ששמע את ציוץ ציפור השחרור. גרסה נוספת היא שהשיר הזה מתייחס לאירגון זכויות האדם בארה"ב ובמיוחד לאפליה המגדרית נגד שחורים. 27. את השיר " Piggies " כתב George Harrison בסיוע של אמו ושל John Lennon , כעקיצה הומוריסטית על המילה "חזיר" שיוחסה בזמנו לשוטרים ופוליטיקאים חמדנים. 28. השיר " Rocky Raccoon" היה ניסיון של Paul McCartney לכתוב שיר בוקרים. השיר נכתב באשראם בהודו והוא תוצאה של ג'אם סשן בינו, לבין ג'ון ודונובן שלא קיבל על-כך קרדיט. 29. את השיר " Don’t Pass Me By " לקח ל- Ringo Starr לכתוב 5 שנים. זה השיר הראשון שכתב ללהקה – לחן ומילים. 30. השורה "I’m sorry that I doubted you, I was so unfair, you were in a car crash and you lost your hair" מתוכו היתה אחת העובדות שהזינו את תיאוריית הקונספירציה על מותו של Paul McCartney והחלפתו בכפיל. 31. את השיר " Why Don’t We Do It In the Road? " כתב Paul McCartney לאחר שראה שני קופים עושים סקס בהודו. פול ורינגו הם היחידים שמנגנים בשיר. 32. תווי הבס הנשמעים בשיר I Will לא מנוגנים על-ידי גיטרת הבס של Paul McCartney אלא קולות שהוא השמיע מגרונו. 33. השיר " Julia " נכתב על אימו של John Lennon . המילים "ocean child" בשיר מתייחס ליוקו אונו שתרגום שמה מיפנית הוא "child of the ocean". (Photo: Beatles Archive On Twitter) 34. את סגנון הפריטה של John Lennon בשיר הזה לימד אותו לא אחר מאשר Donovan. 35. סגנון פריטה ולחן כמעט זהה תוכלו לשמוע בשיר "Look at Me" מהאלבום "John Lennon/Plastic Ono Band" של לנון משנת 1971. 36. בשיר " Birthday " ניתן לשמוע את יוקו ואת Pattie אשתו של George Harrison שרות קולות רקע. 37. השיר נכתב כשיתוף פעולה בין פול לג'ון לאחר שצפו בסרט "The Girl Can't Help It", הם ניסו להישמע כאן כמו Little Richard שמככב בפסקול הסרט. 38. את השיר " Yer Blues" כתב John Lennon בהשראת להקות הבלוז-רוק "Fleetwood Mac" ו- "Cream". 39. היחיד מחברי הביטלס שמנגן בשיר " Mother Nature’s Son " הוא Paul McCartney שגם כתב אותו. המפיק ג'ורג' מרטין אחראי לתוספת של כלי הנשיפה ברקע. 40. השיר " Everybody's Got Something to Hide Except Me and My Monkey" נולד מג'אם סשן של ארבעת החברים. הגירסה שמופיעה בתקליט מואצת יותר ממה שנוגן במקור. 41. את השיר " Sexy Sadie " כתב John Lennon בעקבות אכזבתו מהמהרישי, לאחר ששמע שהוא הטריד את השחקנית מיה פארו. 42. את השיר " Helter Skelter " כתב Paul McCartney כי רצה שיר עוצמתי יותר מ- "I Can See For Miles" של המי. השיר נחשב כאחד הכבדים של הלהקה וככזה שהשפיע על התפתחות הרוק הכבד. 43. באופן מצער השיר שימש השראה לחברי הכת של צ'ארלס מנסון לביצוע מעשה הרציחות שלהם. 44. את מעברי האקורדים בשיר " Long, Long, Long " השאיל George Harrison מהשיר "Sad Eyed Lady of the Lowlands" של Bob Dylan . 45. מי שמנגן בשיר על אורגן ההאמונד הוא Paul McCartney . 46. השיר " Revolution 1 " הוא הראשון מתוך 3 שירי "מהפכה" של הביטלס. הגירסה הספציפית הינה גירסת בלוז. קיימת גירסה נוספת שיצאה כבי סייד לשיר "Hey Jude" והיא בסגנון הארד רוק-רוקנרול. השיר השלישי שמופיע גם כן באלבום הלבן נקרא "Revolution 9" והוא קטע פסיכדלי-אונגארדי. 47. השיר " Wild Honey Pie " הוא אחד הקצרים של הלהקה ועומד על 0:53 שניות בלבד. Paul McCartney מנגן ושר את כל מה שאנחנו שומעים בשיר הזה, הוא מנגן כאן בין היתר על צ'מבולו. 48. את השיר " Savoy Truffle " כתב George Harrison כעקיצה על חיבתו היתרה של Eric Clapton לשוקולד. כותרת השיר וחלק ממילות השיר מגיעות מחפיסת שוקולד "Good News של Mackintosh's". 49. בקטע " Revolution 9" נעשה שימוש בקטעים התזמורתיים מהשיר "A Day In A Life". 50. את השיר " Good Night " כתב John Lennon לבנו Julian. רינגו סטאר הוא הביטל היחיד שמופיע בשיר יחד עם אורקסטרה עליה מנצח המיק ג'ורג' מרטין. 51. במהלך ההקלטות לאלבום יצרו חברי הביטלס שירים נוספים שישמשו מאוחר יותר בקריירות הסולו שלהם. לדוגמא השיר " Junk " של פול מקרטני שישוחרר באלבום הסולו הראשון שלו, השיר " Look at Me " עליו כתבנו לעיל שהופיע באלבום הסולו הראשון של לנון ואשר הלחן והפריטה שלו כמעט זהים לשיר " Julia " והשיר " Not Guilty " שכתב האריסון ויופיע מאוחר יותר בקריירת הסולו שלו. 52. במהלך הקלטות האלבום כתב לנון את השירים " Mean Mr. Mustard " ו- " Polythene Pam " שיופיעו שנה מאוחר יותר במסגרת המחרוזת בצידו השני של האלבום Abbey Road . 53. המפיק ג'ורג' מרטין חשב שכדאי לצמצם את ההוצאה לאלבום אחד שיכלול את השירים הכי טובים שנכתבו באותם סשנים, חברי הביטלס חשבו אחרת. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 22 לנובמבר, 2004 “U2” הוציאו את אלבומם ה-11 - “How to Dismantle an Atomic Bomb”. עד שהאלבום “How to Dismantle an Atomic Bomb” בשנת 2004, "U2" הספיקו כבר לעשות כל-כך הרבה, עד כי הרזומה שלהם יכולה היה למלא מספר מחזורי חיים מוזיקליים של להקות אחרות. ועדיין, בניגוד גמור למצופה "U2" נכנסו לסשני ההקלטות של האלבום עם רעב שהרגיש קרוב יותר לזה של להקה חדשה, מאשר כזה של להקה שפועלת למעלה משני עשורים. לאחר שהחיו את הדופק הקלאסי שלהם ב-"All That You Can't Leave Behind" שיצאה בשנת 2000, הם רצו אלבום עם סאונד עוצמתי' שיהיה מבוסס על אינסטינקט - גיטרות רועשות ודיוק רגשי. הסשנים המוקדמים שהתקיימו בשנת 2003 עם המפיק כריס תומאס, הניבו רעיונות, אך לא מעבר. חזרתו של Steve Lillywhite בתחילת 2004 היית זו ששינתה את הסאונד והחומר, וחידדה את השירים לאמירה ישירה, חדה ומוכוונת "רוק". האובדן שחווה Bono עקב מות אביו ונושאי האמונה והשינויים האישיים, דרכם ניווט The Edge שהשתתף בכתיבת המילים לששה מתוך שירי האלבום, “How to Dismantle an Atomic Bomb” צבר אט אט משקל אנושי ואישי מובהק, מתחת לכוח ולעוצמה שהלהקה התאמצה כל-כך להפגין. ההקלטות נמתחו על-פני דבלין, צרפת וקליפורניה, כאשר Brian Eno, Daniel Lanois, Flood ו- Jacknife Lee עזרו לעצב את האווירה, הסאונד והמרקם. עם זאת, במהותו “How to Dismantle an Atomic Bomb” לא עסק בהפקה - הוא עסק בגילוי מחדש. בונו אפילו ציין שלפני הקלטת האלבום הוא חזר להאזין ללהקות שגרמו לו לרצות לעסוק במוזיקה כמו "Buzzcocks", "Siouxsie and the Banshees" ו- "Echo & The Bunnymen. ואכן המוזיקליות באלבום הזה חדה, הרגשות לא מסוננים, והסאונד גולמי יותר מכל אלבום של "U2" מזה שנים. בונו תיאר את האלבום כ"אלבום הרוק הראשון שלנו" ואכן כך. האלבום מתפוצץ עם " Vertigo ", פרץ של גיטרה חדה ומשוננת, עוצמה ותנופה קדחתנית שגורמת ל"סחרחורת" שהחזירו את הלהקה לאדרנלין הבתולי שלה. אחריו מגיע " Miracle Drug " ומשנה את הטון למשהו רוחני יותר. השיר נכתב בהשראת Christopher Nolan, סופר אירי משותק שהלהקה הכירה בבית הספר, והצליח להתגבר על מוגבלות פיזית קשה, תוך שהוא מתקשר באמצעות טכנולוגיה. המרכז הרגשי של האלבום מגיע עם " Sometimes You Can’t Make It on Your Alone ", פרידה אינטימית ובלתי פתורה של Bono מאביו. ללא ספק אחד מהקטעים הממיסים של הלהקה, עם הופעה מלאה בפגיעות ורגש של בונו ששר ובוכה מילים שחבל שלא נאמרו.... השיר " City of Blinding Lights " הולך כבר בדרך קצת שונה - הוא מרומם, מנצנץ ומלא באופוריה. שיר שלוכד את שטף הגילוי מחדש ומתאר את התחושה של להיכנס לעיר ולהרגיש מוצף בתקווה. אין זה פלא שהוא הפך לאחד מהמנוני הלהקה בשנות ה-2000. דקירת הגיטרה שפותחת את " All Because of You " מתחלפת בריף גיטרה גולמי ואנרגטי, אך מתחת לפני השטח Bono שואב נושאים של לידה מחדש וזהות. הוא פשוט וחד וללא ספק מבוסס על ה-DNA הקלאסי של הלהקה משנות ה-80. " A Man and a Woman " התחיל עם רעיון אקוסטי של The Edge ובהמשך הופך לגרוב חם ואינטימי המשקף אהבה בוגרת. מעניין שבונו ציין שהשירה שלו כאן הושפעה מ- Phil Lynott הזמר והבסיסט של "Thin Lizzy". אנחנו מתקדמים עוד "צעד אחד קרוב יותר" לסיומו של האלבום עם " One Step Closer " שלקוח משיחה שניהל בונו עם Noel Gallagher בזמן שאביו גוסס - כאשר Bono שאל אם לדעתו אביו מבין מה קורה, גלאגר ענה, "הוא צעד אחד קרוב יותר לדעת". " Original of the Species " נכתב על-ידי Bono בהשראת צפייה בבנותיו גדלות. קטע הסיום " Yahweh " הוא ההשתקפות שחותמת את האלבום. שם השיר הוא למעשה השם המפורש של האל ביהדות. תחינה שקטה וצנועה לשינוי ולא לסיום גדול, בה Bono  מבקש הכוונה והדרכה. שיר הבונוס " Fast Cars " (הכלול בחלק מהמהדורות) הוקלט ביום האחרון של הלהקה באולפן. בונו הגיב עליו מאוחר יותר, כך: "זה היה באמת סתם בשביל הכיף, אבל זה יצא כל כך טוב...". ההצלחה של “How to Dismantle an Atomic Bomb” הייתה מיידית: הוא הגיע למקום הראשון ביותר מ-30 מדינות, מכר למעלה מ-800,000 עותקים בארצות הברית במהלך השבוע הראשון שלו ובסופו של דבר 9 מיליון עותקים ברחבי העולם. המבקרים שיבחו את עומקו הרגשי ואת עוצמתו הגולמית המונעת על ידי גיטרה. האלבום זכה בשמונה פרסי גראמי, כולל אלבום השנה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר