ב- 10 לנובמבר 1967 שוחרר האלבום "Days of Future Passed", אלבום האולפן השני של "The Moody Blues". זהו האלבום הראשון של הלהקה עם הבסיסט והזמר John Lodge (שהחליף את Clint Warwick) ועם הזמר והגיטריסט Justin Hayward אשר החליף את הגיטריסט והסולן Denny Laine אשר בשנת 1971 הצטרף ללהקת "Wings" של Paul McCartney ). אלבום משפיע, ייחודי ופורץ דרך בהרבה מובנים, אשר מסמל רגע משמעותי באבולוציה של הרוק. זה האלבום הראשון בתולדות הרוק שנעשה כל כולו בשיתוף פעולה מלא עם אורקסטרה - הלונדון פסטיבל אורקסטרה בניצוחו של Peter Knight. האלבום, שנחשב בתחילה כתקליט הדגמה לסאונד הסטריאו ומערכת הסאונד ה-Deramic Sound System החדשה של Decca Records, התפתח לתערובת פורצת דרך שממזגת עיבודים תזמורתיים עם רוק, מוזיקה קלאסית ואלמנטים פסיכדליים, ובכך גם השפעתו על הרוק המתקדם (יש שיכתירו אותו כאלבום הרוק המתקדם הראשון). זאת ועוד, מדובר באחד מאלבומי הקונספט הראשונים, אשר מציג יום בחייו של אדם, שמתחיל עם ה"שחר" ומסתיים ב"לילה", עם השיר האלמותי "Nights in White Satin" שכתב Justin Hayward. השילוב החדשני שהביא האלבום, בין הרכב רוק ועיבודים תזמורתיים סוחפים יצר סאונד שופע וסוחף שהיה חדש למאזינים באותה תקופה. האלבום נפתח עם " The Day Begins ", מעין הקדמה הכוללת קטעים תזמורתיים המציגים את הנושאים והלחנים החוזרים אותם נשמע לאורך האלבום. התזמור של נייט כאן נותן הטון למסע שלפנינו. הרצועה הזו זורמת בצורה חלקה הישר אל " Dawn: Dawn is a Feeling ", יצירה שלווה המעוררת תחושה של התעוררות עם לחן רך ועדין המשקף את היופי והרוגע של השעות הראשונות של הבוקר, בליווי קולם של Justin Hayward ו- Pinder. ככל שהיום מתקדם, " Another Morning " משתלט, עם מנגינה אופטימית וגחמנית יותר לקולו של Ray Thomas. השיר הזה מציג את ההמולה הקלילה של הבוקר, תוך שימוש במילים שובבות ובלחן אופטימי לצלילי נגינת חליל מרעננת, כדי לשקף את התמימות וההנאות של התחלה חדשה. אחריו מגיעה הפסקת הצהריים " Lunch Break: Peak Hour " שמעביר הילוך כדי לייצג את העומס והטירוף של הצהריים. הקצב האופטימי והבס הפועם מעוררים את האנרגיה של שעת צהרים בעיר שוקקת פעילות. מצב הרוח הופך להיות מופנם יותר עם " The Afternoon " המחולק לשני חלקים ומכיל את הרצועה האהובה " Tuesday Afternoon ". השיר הזה, הוא אחד משיאי האלבום שמאופיין באיכותו החולמנית, כאשר השירה המעוררת נגינת הגיטרה והמילים הפואטיות של ג'סטין הייוורד מעבירות את המאזינים לתפאורה שלווה ואידילית. אחריו מגיע " Evening: The Sun Set: Twilight Time " ומביא לשינוי במצב הרוח, כאשר Pinder ו- Thomas לוקחים את תפקידי השירה. הקטע הזה מציג תחושה מיסטית בהמתנה ללילה המתקרב. השילוב של צלילים דמויי סיטאר ותזמור מפחיד יוצר תחושת ציפייה ואת היופי הסוריאליסטי של בין הערביים. האלבום מגיע לשיאו עם " The Night: Nights in White Satin ", הרצועה שהפכה לסמל למורשת האדירה של "המודי בלוז". הבלדה שנכתבה על ידי הייוורד, מתעמקת בנושאים של אהבה, אובדן וגעגוע. ההגשה הווקאלית שלו, יחד עם העיבוד התזמורתי הגואה, יוצרים השפעה רגשית עמוקה שמהדהדת הרבה אחרי שהשיר נמוג. האלבום מגיע לסיומו בנימה מהורהרת עם " Late Lament " , שמשקף את האופי החולף של החיים. גם ההפקה של "Days of Future Passed" היתה פורצת דרך לתקופתה. ה"מודי בלוז" והמפיק Tony Clarke מינפו את ה- Deramic Sound System הניסיונית, שהוסיפה עומק ובהירות הן לאלמנטים התזמורתיים והן לרוק. התוצאה הייתה חווית האזנה סוחפת, כמעט "קולנועית", אשר הקדימה את זמנה, השפיעה על דורות של להקות ועיצבה מחדש את התפיסה של כיצד אמורים להישמע אלבומי רוק. בדיעבד, "Days of Future Passed" הוא יצירת מופת רעיונית שעזרה להעלות את מעמדו של הרוק מסינגלים קלילים ופשוטים שכוונו לרדיו, ליצירת אמנות שלמה, מלאה ומכובדת, המסוגלת לאגד בתוכה נושאים כבדי משקל ויצירות מורכבות. החדשנות והשאפתנות של האלבום ממשיכים לרתק את המאזינים, ולייחד אותו כאבן דרך באבולוציה של מוזיקת ​​הרוק. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "Sonic Highways" של "Foo Fighters" שוחרר ב-10 לנובמבר 2014 ואי אפשר לפספס את הסיפור המדהים של האלבום הזה שעשה טיולים ברחבי ארה"ב !! הוא אמנם נחשב בעיני רבים כסוג של אלבום ביניים, בין "Wasting Light" המיוחד ו-"Concrete and Gold" המרענן, אך הסיפור מאחוריו (כמו הרבה סיפורים של הפו'ס מעורר השראה). דייב הוא מאמין מאוד גדול שהסביבה בה מקליטים את האלבום משפיעה בצורה משמעותית וישירה על המוסיקה ועל התוצאה הסופית של האלבום. מאחר והוא מנסה בכל אלבום לא להישמע כמו משהו שהם הקליטו בעבר, הוא מנסה בכל פעם לאתגר את הלהקה ולהקליט בצורה שונה מהאלבום הקודם, הוא מאמין שככל שהאתגר גדול יותר כך היצרתיות גדולה יותר וזה בא לידי ביטוי במוסיקה. (Photo: Foo Fighters) כשהסתיימו ההקלטות והצילומים לאלבום "Sound City: Real to Reel", שלחו הבימאים לדייב את הסרט עטוף בקופסא כשבפנים הם הניחו עט ומחברת עם הפתיחה: "ועכשיו לפרוייקט הבא..." דייב קיבל השראה מהראיונות וההקלטות של "Sound City", לקחת את הלהקה לסיבוב היסטורי בערים שונות בארה"ב. הם החליטו ביחד עם HBO להגיע ל-8 ערים מיוחדות בארה"ב שיש להן היסטוריה מוסיקלית מעניינת או משפיעה ולהקליט בכל עיר שיר אחר. הלהקה ביחד עם צוות הצילום וההפקה שהו בכל עיר במשך שבוע, שבמהלכו הם מראיינים מוסיקאים, מפיקים, יוצרים, ואנשים שונים שהשפיעו על המוסיקה המקומית ועל המוסיקה בעולם. הם שאבו השראה, אנרגיות ויצירתיות מכל מה שהם חוו במשך השבוע ואת זה הם הביאו לידי ביטוי בשיר שהם הקליטו באותה העיר. גם את ההקלטות עצמן הם ביצעו במקומות מעניינים ומשפיעים שהיוו להם השראה. מי שניצח על כל ההפקה של האלבום היה כמובן המפיק הוותיק Butch Vig. כל הסיפור הזה תועד ויצא כסדרת פרקים דוקומנטרית של HBO בשם "Foo Fighters: Sonic Highways". אגב, את הטקסטים לשירים דייב כתב ממש לפני הקלטות השירה ולאחר סיום הקלטות כלי הנגינה, אותם הוא כתב על בסיס תמלילי הראיונות שהם עשו באותה העיר. אז נתחיל בסיור??? 1. שיקגו - "Something from Nothing" את מסע ההרפתקאות מתחילה הלהקה בשיקגו, למה בשיקגו אתם בוודאי שואלים... אז יש לנו הסבר. בשיקגו דייב ראה את ההופעה הראשונה בחייו, זו הייתה הופעה של להקת הפאנק רוק המקומית Naked Raygun. בזכות החוויה שעבר דייב באותה הופעה הוא החליט שהוא רוצה להיות מוסיקאי והשאר כמובן הסטוריה. במהלך הראיונות שבוצעו לפני ההקלטה הם ראיינו את Rick Nielsen שהיה גיטריסט וכותב בלהקת Cheap Trick. להקת רוק של שנות ה-70 שקיימה למעלה מ-5,000 הופעות, מכרה יותר מ-20 מיליון עותקים ונכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2016. חברי הלהקה הם חברים של ריק ולכולם הכרות ארוכה עימו. כשהסתיים הראיון הוא פנה אליהם ושאל בצחוק: "אוקיי, עכשיו אתם מזמינים אותי לנגן בשיר?" החברים שלא תכננו זאת מראש הסתכלו אחד על השני ואמרו...כן, בטח, בטח! מכאן התחיל הרעיון של שיתוף הפעולה עם נגנים מקומיים כשבכל עיר אליה הגיעו הם הקליטו את השיר עם יוצר אחר. השיר הוקלט באולפן Electrical Audio שהוקם ב-1997 ע"י Steve Albini ומשמש במשך כל השנים כבית ללהקות עצמאיות מקומיות. 2. וירג'יניה - "The Feast and the Famine" השיר הושפע מלהקת הפאנק רוק Scream שהגיעה מוושינגטון (כן, זה בוירג'ניה). ללהקה יש קשר ישיר לפו'ס מאחר והגיטריסט Franz Stahl היה חלק מהפו'ס למספר חודשים במהלך סיבוב הופעות, לאחר ש- Pat Smear החליט לפרוש מהלהקה. אך החברות המוסיקלית לא שרדה והוא הוחלף. השיר הוקלט באולפן Inner Ear, וכדי להשלים את המעגל מצטרפים להקלטות Pete Stahl, האח של פרנז שהיה הזמר ו- Skeeter Thompson שהיה הבסיסט בלהקת Scream אשר במקרה דייב היה גם המתופף שלה. 3. נאשוויל – "Congregation" את השיר הזה הקליטה הלהקה עם הזמר Zac Brown שדייב הפיק לו אלבום עם הלהקה שלו Zac Brown Band. להקת קאנטרי רוק שנחשבת לגדולה מאוד במחוז טנסי ואפילו ניגנה ב- The Bluebird Cafe (שמוזכר בשיר), זה המקום שבו כל אומן שרוצה להצליח בטנסי חייב לעבור. אם לא עברת אותו סימן שאתה לא מספיק מוכשר וכדאי שתחפש מקצוע אחר. דייב סיפר שכשזאק פנה אליו שיפיק לו את האלבום, הוא היה בשוק כי הוא לא הכיר אותו וכששאל אנשים מטנסי אם הם מכירים אותו, כולם סיפרו לו שהוא כוכב ענק. 4. אוסטין - "What Did I Do? / God as My Witness" השיר הזה הוקלט באוסטין טקסס באולפן KLRU-TV Studio 6A עם הזמר והמוסיקאי Gary Clark Jr שידוע בעיקר בסגנון הבלוז והרוק עם שילוב אלמנטים של היפ-הופ. הוא הופיע על הבמה בין היתר עם אריק קלפטון, ביבי קינג והרולינג סטונס והוא זכה בגראמי Best Traditional R&B performance. 5. עץ יהושע – "Outside" השיר הוקלט באמצע המדבר באולפן שבחוות Rancho De La Luna. בשיר מככב הגיטריסט Joe Walsh שמחזיק בקריירה מפוארת של 50 שנה בהם הוא ניגן במספר להקות כשהמפורסמת ביניהם היא להקת Eagles. טיילור אמר שכשמצרפים גיטריסט כמו ג'ו לא נותנים לו לנגן שניים, שלושה אקורדים אלא נותנים לו להפציץ וככה זה גם נשמע. לשיר מצטרף גם Chris Goss שהוא מוסיקאי ומפיק (שעבד גם עם Queens of the Stone Age) והוא נחשב לדמות חשובה בהתפחות התת ז'אנרים Stoner Rock ו-Desert Rock. 6. ניו אורלינס - "In The Clear" המקום האהוב ביותר על דייב, הוא סיפר שכשהם עזבו את ניו אורלינס הוא היה ממש עצוב. הוא מאוד התחבר לאנשים, לאוכל, למוסיקה ולאווירה שיש בניו אורלינס. זה המקום אליו הוא ממש נקשר במהלך המסע של האלבום הזה. השיר הוקלט ב- Preservation Hall שהוא מועדון ג'אז ועמותה ללא מטרת רווח, שמטרתה לשמר ולטפח את תרבות המוסיקה של ניו אורלינס. בשיר משתלבת להקת הג'אז של המועדון, שנקראת גם על שם המועדון Preservation Hall Jazz Band (אל תצפו לקבל שיר ג'אז). 7. סיאטל – "Subterranean" מקום היווסדה של נירוונה, מקום היווסדו של הגראנג' ומקום היווסדו של דייב (למרות שהוא לא נולד בסיאטל)... הלהקה חוזרת למקום בו הכל התחיל ומקליטה את השיר באולפן Robert Lang Studios בו דייב לבדו הקליט את האלבום הראשון של הפו פייטרס עם המפיק Barrett Jones. בשיר משתתף היוצר והגיטריסט Ben Gibbard שידוע בעיקר כזמר והגיטריסט של להקת האינדי רוק Death Cab for Cutie. 8. ניו יורק - "I Am a River" השיר שחותם את האלבום והוקלט בתפוח הגדול, הוא בעצם גם הרעיון לספרה שמונה שבעטיפת האלבום, שגם מציגה את סימן האינסוף. דייב סיפר שבשיר הזה הוא כתב את המילים כמו דיווח על מה שהוא ראה, הוא הרגיש כמו נהר שרואים בו הכל ומזרים את כל המים. בנוסף לכך הוא הסיפור על אולפן ההקלטות The Magic Shop בו הוקלט השיר. האולפן נבנה במרתף שבניו יורק כשבמהלך הבניה התרסקה הרצפה ונתגלה נהר שזורם מתחת לכל העיר ניו יורק. דייב סיפר שכשהוא שמע את הסיפור הזה הוא הרגיש שיש מן חיבור קוסמי בין כל האולפנים שהם עברו וכאילו זורם מתחתם נהר שמחבר את כל המוסיקה והיצירה ביחד בצורה אינסופית (קצת מסובך אבל זה גם מקור הסמל על העטיפה). אגב... כשהם פירסמו לראשונה את העטיפה של האלבום, דייב התרגש עד כדי כך שהוא נכנס לבדוק את התגובות של הגולשים לעטיפה והתגובה הראשונה הייתה: "דרים ת'יאטר התקשרו לבקש את עטיפת האלבום שלהם בחזרה !" הלהקה סיפרה במספר ראיונות שהם עברו מסע משמעותי גם מבחינת תהליך ההקלטה של האלבום וגם רוחנית עם כל האנשים, המוסיקה וההיסטוריה שהם ספגו. מאחר וזה היה מאוד אינטנסיבי והם עברו מעיר לעיר כשבכל פעם הם חייבים להקליט, זה הרגיש להם הרבה יותר מחייב ואינטנסיבי. לא היה מקום לקחת הפסקות או לברוח מהאולפן, הכל היה בתוך העשייה עצמה. מצד שני הם גם העידו שעם כל האינטנסיביות והמחוייבות, העשייה של האלבום הזה הייתה מאוד חגיגית ומהנה בצורה יוצאת דופן. לכל מקום שהם הגיעו הם למדו איך היו עושים דברים, איך מקליטים, איך היו מנהלים להקה ואיך היו מפיצים את המוסיקה. השילוב של המפגשים עם האנשים, לחוות את המקומות וללמוד את ההיסטוריה הפך את כל התהליך למאוד ייחודי ויוצא דופן. עכשיו אתם הולכים להקשיב לאלבום 3-4 פעמים ואז לחפש ולראות את הדוקומנטרי. Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 10 לנובמבר 1998 שחררה "Rush" את אלבום ההופעה הרביעי שלה "Different Stages". האלבום מסכם את התקופה הרביעית של הלהקה ובעיקר את אלבומיה ששוחררו במהלך שנות ה- 90. כפי שהזכרנו בסיקורים קודמים, הלהקה נהגה לשחרר אלבום הופעה לאחר כל 4 אלבומי אולפן. היא עשתה זאת עם All the World's a Stage משנת 1976 שסיכם את תקופת ההארד רוק ואת ארבעת האלבומים הראשונים עד " 2112 " כולל, היא עשתה זאת בשנת 1981 עם Exit...Stage Left שסיכם את תקופת הפרוג ואת ארבעת האלבומים עד " Moving Pictures ", והיא עשתה זאת גם עם " A Show of Hands " שיצא בשנת 1989 וסיכם את ארבעת אלבומי הסינתיסייזרים שלה משנות ה- 80. וכעת, האלבום "Different Stages" משוחרר מיד לאחר האלבום ה- 16 של הלהקה, " Test For Echo ", ומסכם את אלבומי הלהקה משנות ה- 90, שהמכנה המשותף ביניהם הוא חזרה של הלהקה לשורשים המבוססים על השילוש הקדוש גיטרה-בס-תופים. מטבע הדברים, הגרעין הקשה של השירים באלבום הזה (כמחציתם אם לא סופרים את דיסק הבונוס), הינם מתוך ארבעת האלבומים האמורים שאותם אלבום ההופעה הזה נועד לכאורה לקדם. אך בהופעה הזאת יש גם לא מעט הפתעות יפות, כפי שנתאר בהמשך. האלבום הזה קצת שונה ומיוחד משלושת אלבומי ההופעה שלפניו בכמה מובנים: ראשית, מדובר באלבום משולש בעוד ששלושת קודמיו היו אלבומים כפולים אשר קוצצו בגירסת הדיסק לדיסק אחד בודד. אמנם אחד משלושת האלבומים ב- "Different Stages" הינו מעין דיסק בונוס שכולל הופעה של הלהקה משנת 1978, אך עדיין מדובר בתקדים ראשוני שישוכלל בהמשך לאלבום משולש שהוקלט כולו בהופעה אחת עם " Rush In Rio ". שנית, המתופף Neil Peart לא היה מעורב בכלל בהליך העריכה והמיקסים של האלבום הואיל ובאותה תקופה הוא התמודד עם האובדן של בתו ובת זוגתו שהלכו לעולמן בשנים 1997 ו- 1998. בעקבות שני האסונות שפקדו אותו הודיע Neil Peart לחבריו שבכוונתו לפרוש מהלהקה, כשהוא מותיר על כתפיהם את המלאכה. השניים היו בטוחים שזה הולך להיות האלבום האחרון של הלהקה והם התייחסו לכך בהתאם בעת העריכה. למותר לציין שבסופו של דבר האלבום הזה הוקדש לבתו של ניל Selena שנהרגה בתאונת דרכים בשנת 1977 ולבת זוגתו Jacqueline שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1998. Geddy Lee ו- Alex Lifeson השתמשו בהקדשה במילים מתוך השיר "Afterimage" מהאלבום Grace Under Pressure ובה נכתב כך: Suddenly ... You were gone ... from all the lives you left your mark upon. In loving memory of Jackie and Selena לא ברור אם הסיבה לכך נעוצה בחסרונו של פירט, אבל האלבום הזה מאופיין בהפקה מצומצמת עם התערבות מינימלית, ביחס לשני אלבומי ההופעה הקודמים, דבר שמקנה למאזין תחושה קרובה מאוד למציאות שמתרחשת על הבמה, ובכך גם גדולתו. שלישית, באלבום ההופעה הזה ניתן למצוא קצת יותר אלתורים של הלהקה מאשר אלו הקיימים, אם בכלל, בשלושת אלבומי ההופעה האחרים. הלהקה שבגדול לא נוהגת לסטות בהרבה מהביצועים של אלבומי האולפן, משתעשעת הפעם עם אלתורים קטנים ונחמדים שמצד אחד לא פוגמים בהנאה של המאזין שמעדיף את גרסאות האלבום ומצד שני נותנים איזה טוויסט קטנטן בעלילה שמוסיף קצת פלפל לביצועים. כך לדוגמא, כבר בשיר הפתיחה " Dreamline " ניתן להקשיב החל מדקה 3:30 בסולו המדהים של Alex Lifeson שמתחיל באילתור מקסים ומתחבר אחר כך לגירסה המקורית של הסולו מהאלבום. זה קורה גם עם אילתור הבס של Geddy Lee ב- " Driven " החל מדקה 1:38, זה קורה שוב עם הסולו של אלכס בשיר " Bravado " החל מדקה 4:12 וזה קורה אפילו ביצירת המופת " 2112 " בקטע " Discovery " שקיבל מאלכס מתיחת פנים שממש מחמיאה לו. אלבום ההופעה הזה מאוד מיוחד ממספר סיבות נוספות: זה אלבום ההופעה היחיד של הלהקה שכולל את כל יצירת המופת " 2112 ", מתחילתה ועד סופה, על כל שבעת חלקיה. היצירה בוצעה והוקלטה במהלך הופעה שנערכה ב- 3 ליוני 1997 באולם Great Woods Center for the Performing" Arts" בעיר "Mansfield" במסצ'וסטס. הלהקה מתעלה כאן על עצמה ופשוט ממציאה את היצירה מחדש עם תוספות ונגיעות קטנות שעושים חסד עם הקלאסיקה, גם 20 שנה אחרי יציאתה. הביצוע של היצירה כל-כך מדויק, מושלם ומוקפד שאנחנו מקבלים עכשיו עור ברווז רק מלחשוב על הביצוע הזה במהלך הכתיבה. אין ספק ששלושת החברים נשמעים כאן בשיאם אבל מי שבולט במיוחד הוא Geddy Lee שמצליח ממרום גילו לגעת בשירה שלו גם בצלילים הכי גבוהים שאנחנו יודעים שקיימים ביצירה הזאת, כך לדוגמא בקטע השובר " Soliloquy" אחד מקטעי השיא ביצירה, בו הגיבור אינו יכול להשלים עוד עם העולם כפי שנשלט בידי "הכוהנים" ושם קץ לחייו. האלבום אמנם הוקלט ברובו בשנת 1997 באולם "World Music Theatre" ליד אילינוי, במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Test For Echo ", אך הוא כולל גם שלושה שירים שהוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של האלבום " Counterparts " ובאופן מפתיע אין מדובר ב- " Animate ", " Nobody's Hero " ו- " Stick It Out " שנכללים באלבום. בנוסף ל- 11 השירים מארבעת האלבומים האחרונים מהתקופה אותה מכסה אלבום ההופעה, אנחנו מקבלים כאן כמה שירים אהובים במיוחד כאלה שלא זכינו לשמוע בביצוע לייב עד שחרורו של האלבום, כמו " Limelight" , " Analog Kid " ו- " Natural Science " שזהו הביצוע היחידי שלו שתועד בהופעות הלהקה. מדובר במיני יצירה שהלהקה נמנעה בדרך כלל מלבצעה בשל מורכבותה הרבה, אך הפעם הלהקה נענתה לאתגר של עצמה וביצעה אותו בצורה מושלמת. אבל הפנינה האמיתית של האלבום הזה נמצאת דווקא בדיסק הבונוס שכולל חלק מהופעה שהוקלטה בשנת 1978 ב- "Hammersmith Odeon" שבלונדון, במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום " A Farewell to Kings ". מדובר בהקלטה שמאפשרת לנו הצצה נדירה לאופן בו הלהקה נשמעה בשנת 1978, עם שירים שמאז אותו סיבוב הופעות הלהקה נמנעה מלבצע, כגון " Farewell to Kings" , " Cygnus X-1 ", ו- " Cinderella Man ". איכות ההקלטה הזאת בהחלט לא רעה ולא ברור מדוע הלהקה נזכרה רק כעת, 20 שנה אחרי לשחרר את האוצר הזה. אגב, אם אתם מחפשים א ההופעה הנדירה הזאת במלואה, תוכלו למצוא אותה במהדורת הדלוקס לרגל 40 שנה ליציאת האלבום " A Farewell to Kings ". האלבום "Different Stages" אולי לא נחשב לקלאסיקה בהשוואה לשני אלבומי ההופעה הראשונים של הלהקה, אבל הוא בהחלט אלבום הופעה מצוין שמכסה על 33 השירים שבו את מרבית נקודות הציון החשובות בהיסטוריה של "Rush" וממחיש בצורה יפה ביותר את האופן בו הלהקה האדירה הזאת נשמעת על הבמה. להאזנה לאלבום (אבל רק אם יש לכם 202 דקות פנויות): Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

מה נעשה עם כל הג'אז הזה ??? ב- 10 לנובמבר 1978 שחררה "Queen" את אלבום האולפן השביעי שלה "Jazz". בניגון לשם האלבום אין בינו ובין הז'אנר המיתולוגי שום קשר, למעט אולי איזכור בשיר " Dreamer's Ball ". אפילו בקטע שחותם את האלבום " More of That Jazz ", לא קיבלנו עוד מאותו הג'אז, אלא רק עוד מרוג'ר טיילור שמנגן שם כמעט על כל הכלים ומסכם את האלבום עם קטע של פלאשבקים מתוך השירים " Bicycle Race ", " Mustapha ", " If You Can't Beat Them ", " Fun It " ו- " Fat Bottomed Girls ". אז מה בכל זאת יש באלבום הזה ? יש כאן דיסקו, Fאנק וצליל מכונת תופים בשיר " Fun It " של Roger Taylor בו הוא מנגן על מרבית הכלים, קצת הארד רוק של John Deacon בשיר " If You Can’t Beat Them ", גם קמצוץ של הבי מטאל של Brian May עם " Dead On Time" ואפילו סווינג ומוזיקת נשפים ב- " Dreamer’s Ball " שנכתב על-ידי Brian May כמחווה לאלביס שהלך לעולמו שנה קודם לכן. אז איך כל הגיוון המוזיקלי הזה התחיל ? שנת 1978 תופסת את "Queen" בצמרת המוזיקה העולמית, אחרי רצף אלבומים מופתיים, מקבץ גדול של להיטים שכבשו את המצעדים והשמעות בלתי פוסקות בתחנות הרדיו. הכסף הגדול שהלהקה עשתה ומעמסת המס הגדולה בבריטניה אילצה את הלהקה לצאת מחוץ לגבולות הממלכה בכדי להקליט את האלבום אשר הוקלט ביעדים שונים ביניהם בשוויץ ובצרפת, דבר שהשפיע ככל הנראה על התוצאה המוזיקלית המגוונת הקיימת באלבום. עניין נוסף שהשפיע על התוצאה הסופית המגוונת, היתה העובדה שהלהקה חזרה לעבוד כאן עם Roy Thomas Baker שעבד איתה בארבעת האלבומים הראשונים. בייקר משך הפעם את הלהקה לכיוון הפקות נוספות שעשה מוקדם יותר באותה שנה, כמו אלבום הבכורה של להקת "The Cars" והאלבום "Infinity" של להקת "Journey" שתיהן להקות אמריקאיות. למרות שהאלבום הזה לא שומר על רמה אחידה, יש בו גם כמה רגעים בלתי נשכחים, וביניהם הרצף המשולש בפתיחת האלבום שמתחיל עם " Mustapha " הנועז והמדליק שנכתב על-ידי Freddie Mercury וכולל מילים לא קשורות בערבית, פרסית וג'יבריש, דרך " Fat Bottomed Girls " של Brian May שנפתח בא-קאפלה מושלמת ומנוגן כשהגיטרה והבס מכוונים בטון למטה בכיוון Drop-D וכלה ב- " Jealousy " השובר לרסיסים עם צליל הסיטאר המלנכולי (ש- Brian May יצר עם גיטרה), שפשוט פורט על מיתרי הלב. ויש כאן את " Leaving Home Ain't Easy " בה Brian May מככב ומבצע את כל תפקידי השירה ללא יוצא מן הכלל, וגם את " Let Me Entertain You ", שיר פצצה שאנחנו מאוד אוהבים. הארד רוק קלאסי שמתאים בול לפתיחה של הופעה. השירה של Freddie Mercury מסונכרנת בבתים באופן כל-כך יפה עם הגיטרה של Brian May . פרדי כתב את השיר כמחווה לקהל והוא כולל כמה איזכורים משעשעים כמו: "we'll sing to you in Japanese" שמתכתב עם Teo Torriatte של מיי מהאלבום " A Day at the Races " או "Hey! If you need a fix, if you want a high, Stickells will see to that" שמתייחס למנהל ההופעות של הלהקה Gerry Stickells. אגב באחד מהריפים בשיר הזה נעשה שימוש גם בשיר " The Hitman" מהאלבום " Innuendo ". האלבום כולל גם את אחת הקומפוזיציות המורכבות של מרקורי עם " Bicycle Race ", עם מספר רב של אקורדים, שבירות מקצבים ומעבר ממקצב 4/4 המסורתי למקצב החריג 6/8. השיר הגאוני הזה (ואין מילה אחרת לתאר אותו) כולל גם מירוץ גיטרות מטורף של מיי והקלטת צלצול פעמוני האופניים המפורסם. וכמובן שאי אפשר להזכיר את השיר הזה בלי להתייחס לפוסטר שצורף לויניל המקורי וכולל 65 דוגמניות עירומות על אופניים. הלהקה גם צילמה קליפ לשיר הזה באיצטדיון ווימבלדון, שכלל את אותן דוגמניות שהושכרו מסוכנות דוגמניות ורכבו במהלך הקליפ על אופניים שהושכרו מחברת אופניים אשר נדהמה לגלות מה השימוש שנעשה בהם ואפילו סירבה לקבל את מושבי האופניים בחזרה, מה שאילץ את הלהקה לשלם עליהם. ולא ניתן לסיים את הסקירה בלי להזכיר את אחד השירים היפים של הלהקה " Don't Stop Me Now " אשר נכתב אף הוא על-ידי Freddie Mercury , ומובל ברובו על-ידי הפסנתר שלו בליווי הבס של John Deacon והתופים של Roger Taylor , עם תרומה מינורית של Brian May בסולו הגיטרה וההרמוניות. השיר הזה נבחר על-ידי מעריצי הלהקה כשיר עם הליריקה הכי יפה של הלהקה וכמות הסרטים והסדרות שהוא ליווה פשוט בלתי נתפסת שאין טעם אפילו להתחיל ולמנות אותם. עטיפת האלבום עוצבה על-ידי Roger Taylor בהשראת גרפיטי דומה שראה בחומת ברלין. מעניין לציין שברשימת התודות שיש בעטיפה הפנימית מופיעה תודה מיוחדת לרעם (thunderbolt) באדיבות אלוהים (God). מדובר ברעם שהוקלט על-ידי Brian May במהלך סופת ברקים ומופיע בסים השיר " Dead on Time ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... "Thunder Seven", אלבום האולפן השביעי של "Triumph" ששוחרר ב- 10 לנובמבר 1984. יש לנו חולשה לפאוור טריו'ס, את זה אתם כבר כנראה יודעים, ואם הם קנדים אז מגיע להם אצלנו בונוס. עכשיו תוסיפו על זה את העובדה שיש להם בסיסט וקלידן יהודי, שני זמרים מעולים, אחד מהם הוא המתופף, ותבינו שעם נתוני פתיחה כאלו אין סיכוי שלא היינו מתאהבים בלהקה הזאת. זה אחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה, אשר הגיעה לשיא הפופולריות שלה בעקבותיו, בעיקר בזכות שני ה"להיטים", " Spellbound " ו- " Follow Your Heart ", שניהם קיבלו רוטציה בערוץ ה- MTV בזמנו. יחד עם זאת, צידו השני של האלבום כולל מוטיב פרוגי שכן הוא מעין יצירת קונספט אשר המוטיב החוזר בשירים המרכיבים אותה קשור ב"זמן". זו גם אחת הסיבות שהאלבום הזה אהוב עלינו במיוחד, שכן הוא מציג את הערך המוסף של תחכום ומורכבות שיש ללהקה הזאת. האלבום הזה הושפע מהתמורות ומהשינויים שחלו בשוק המוזיקה של שנות השמונים, ולכן הצליל והסגנון שלו עודכנו בהתאם, ביחס לאלבומים הקודמים של הלהקה . את ההשפעות הללו ניתן לשמוע כבר משיר הפתיחה המצוין " Spellbound ", אשר ההפקה הנקיה והמצוחצחת ועודף הקלידים שבו מסגירים אותם מיד. הזמר המוביל בשיר הזה הוא המתופף Gil Moore כאשר הגיטריסט Rik Emmett עושה לו קולות רקע במהלך הפזמון. תמיד אהבנו את העובדה שיש בלהקה הזאת שני זמרים, לכל אחד יש צבע קול שונה והם משלימים זה את זה ומאפשרים ללהקה גיוון מוזיקלי גדול יותר. הגיוון הזה משתקף כבר בקטע השני באלבום " Rock Out, Roll On " שנפתח עם ריף הגיטרה המעניין של Rik Emmett , אשר גם שר את השיר. קולו של Emmett גבוה וגמיש יותר, יש לו מנעד קול רחב במיוחד והוא משתמש בגרונו ככלי נגינה לכל דבר, עם שירה מלודית שמטיילת מעל ומתחת לריף. הקטע השלישי " Cool Down " הוא אחד המיוחדים באלבום. הוא מתחיל בבלוז קלאסי שמזכיר לנו את "Wanted Dead Or Alive" של "בון ג'ובי" והחל מהכניסה הוא הופך להארד רוק בלוזי שבטוח יזכיר לכן את "לד זפלין", אפילו בשירה של Rik Emmett שממש נשמע כאן כמו Robert Plant , לפרקים. סולו הסלייד גיטר המעולה שאמט מעניק לנו כאן מוכיח עד כמה הוא גיטריסט מוכשר. כאן המקום לציין שאמט מנגן באלבום הזה גם על קלידים, אשר הנגינה עלים מחולקת בינו לבין הבסיסט Mike Levine . הקטע שמסיים את הצד הראשון של הויניל הוא " Follow Your Heart " המצוין, שהינו גם כנראה הסינגל המצליח ביותר של הלהקה. הזמר המוביל בשיר הוא המתופף Gil Moore אשר גם הפעם מקבל חיזוק מעשיר ויפה מריק אמט בצלילים הגבוהים שבפזמון. מכאן אנחנו מגיעים למה שלדעתנו מהווה את גולת הכותרת של האלבום. צידו השני של הויניל, אשר המשותף לשירים בו הוא המושג "זמן" אשר עובר כחוט השני בין הקטעים המגוונים שבצד הזה. השיר " Time Goes By " פותח את מיני יצירת הקונספט הזו. זה לא שיר מורכב אבל הוא בהחלט אחד הטובים באלבום עם ריף חזק ואיטי בבתים, קטע מעבר שכולל שילוב מדהים של ההרמוניות הווקליות של מור ואמט ופזמון כל-כך קליט ויפה שלא יעזוב לכם את הראש, בו ניתן לשמוע את קולו של אמט נוגע בשחקים. מיד אחריו מגיעה הרצועה האינסטרומנאלית הקלאסית " Midsummer's Daydream ", אשר מהווה קטע מעבר המנוגן על-ידי אמט בגיטרה אקוסטית. גם הקטע הזה מוכיח איזה גיטריסט ענק וורסטילי הוא Rik Emmett , הן מבחינת הלחן והן מבחינת הביצוע. הקטע הקצר " Time Canon " הוא מעין א-קאפלה של אמט ומור אשר משמש כאינטרו לשיר המקסים " Killing Time ", שהוא מבחינתו השיא של יצירת הקונספט הזאת. אמט ומור משתפים כאן פעולה בשירת סולו במה שנשמע כמו דו-שיח ווקאלי בין השניים. אנחנו חושבים שזו הפעם הראשונה בתולדות הלהקה ששני הזמרים המצויינים הללו חלקו באופן שווה שירת סולו בשיר, וזה כל-כך ומיוחד ויפה. אנחנו מתקרבים לסיומה של היצירה עם " Stranger in a Strange Land ", עוד קטע בלוז מדהים המושר על-ידי Rik Emmett שנע בין רך ומלטף בבתים לנוקב ועוצמתי בפזמונים. השיר כולל עבודת בס מצויינת של Mike Levine אשר מנגן כאן גם על סינתסייזר. האלבום נחתם עם קטע אינסטרומנטאלי נוסף " Little Boy Blues ", אשר רק הכותרת שלו מסגירה את סגנונו. בשונה מהקטע האינסטרומנטאלי הקודם, אמט מציג לנו הפעם את יכולותיו בנגינת בלוז על גיטרה חשמלית, וקשה לנו שלא להשוות את הנגינה שלו כאן ל- Gary Moore האגדי. יאללה, נסחפנו. חפרנו מספיק לסיקור המלצה שאמור היה להיות קצר. עכשיו רוצו לשמוע: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... "The Last Command", אלבומה השני של להקת "W.A.S.P.", אשר שוחרר ב- 9 לנובמבר 1985. שנה לאחר שחרורו של אלבום הבכורה המצליח " W.A.S.P " מתייצבת הלהקה לסיבוב השני עם חילוף קל בהרכב הפותח, כאשר המתופף Steve Riley מתחזק את חטיבת הקצב במקומו של המתופף המקורי Tony Richards. הלהקה מגיע לאלבום הזה מגובשת יותר, מנוסה יותר, אפילו בוגרת יותר, עד כמה שניתן להשתמש בתיאור שכזה בהקשר ללהקה שתקנון ההתאגדות שלה כולל את המילה "לזעזע" כמוטיב חוזר. אז נכון, "W.A.S.P" הייתה מבין עמודי התווך של ה- "Shock Metal" בשנות השמונים, אבל באלבום הזה היא החליטה להחליף את ה- "Shock" ב- "Heavy", תוך שהיא מייצרת את אחד האלבומים הטובים בכל הקריירה שלה, כזה שיכול לעמוד בגאון לצד אלבומים כמו "T"he Headless Children ו- "The Crimson Idol". הזמר והבסיסט Blackie Lawless מוכיח שהכתיבה שלו יכולה להיות הרבה יותר בוגרת, מלודית ומגוונת מהאלבום הקודם. הוא היה מעורב בכתיבת כל אחד מעשרת השירים, וללא ספק ביסס כאן את מעמדו כמנהיג הלהקה שעל פיו ישק דבר. גם מבחינת הביצוע, Blackie ציין שהוא ניגן באלבום הזה על לא פחות מ- 14 כלי נגינה שונים והבטיח שבכל שמיעה אנשים יגלו עוד ועוד דברים שלא קלטו בהאזנה הקודמת. את ההתפתחות והגיוון ביכולת הכתיבה ובסאונד של הלהקה ניתן לשמוע כבר משיר הפתיחה והסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום - " Wild Child ". שיר מצוין עם מלודיה קליטה, וקטע מעבר עשיר בסאונדים וצלילים מגוונים. הגיטרה נשמעת כאן כמו "שחפים", תוף המרים כמו זנבו המכשכש של נחש העכסן (Rattlesnake), המצילות המרשרשות, הפעמונים ועוד מוכיחים שבלאקי לא הגזים כשטען שניגן באלבום הזה על 14 כלי נגינה שונים... האלבום שומר על רמה אחידה כמעט לכל אורכו, עם שירים כמו " Ballcrusher " שמתכתב עדיין עם נושאי הכתיבה וסגנון ה- "Shock" של האלבום הקודם, " Fistful of Diamonds " שיר עם פזמון סוחף שנפתח עם דיווח החדשות וכולו "תאוות בצע" אחת גדולה של בלאקי, " Jack Action " עם הריף הכל-כך יפה שמושפע מלהקת "Judas Priest" ועוד. ניכר שהלהקה עושה באלבום הזה מאמץ לקבל את חותמת הכשרות של קהילת ההבי מטאל, כשאפילו חברי "ZZ Top" מסייעים להם בהופעה קצרה בקליפ של הסינגל השני ששוחרר מהאלבום - " Blind in Texas ". המגמה הזאת נמשכת עם שיר הנושא שכולל את הפזמון הקליט שתפור על חמישים אלף מעריצים שואגים עם אגרופים קפוצים מונפים באוויר. ואי אפשר כמובן בלי הבלדה התורנית שמככבת כמעט בכל אלבום הבי מטאל של התקופה - " Cries in the Night " שבמקרה הזה עשויה טוב וכוללת סולו מדהים של Chris Holmes האגדי. הקטע הזה מבוסס על שיר משנת 1976 בשם " Mr. Cool" של אחד מההרכבים המוקדמים של Blackie Lawless שנקרא "Killer Kane Band". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 9 לנובמבר 1979 שחררה "Iron Maiden" את ה- EP הראשון שלה "The Soundhouse Tapes". המיני אלבום כלל שלושה שירים בלבד, אשר נלקחו מקלטת הדמו הראשונה שהלהקה הקליטה, והם: 1. Iron Maiden" 2. "Invasion" 3. "Prowler. שלושת השירים הוקלטו בסשן אחד שנערך ב- 31 לדצמבר 1978 באולפני "Spaceward Studios" בעלות של 200 פאונד. חברי הלהקה בחרו להקליט את הדמו דווקא בערב השנה החדשה, וזאת בכדי לחסוך בהוצאות. באותו לילה היסטורי הוקלט גם שיר רביעי - "Strange World", אך לבסוף רק שלושה הגיעו לגירסה הסופית של ה- EP. חברי הלהקה חזרו לאולפן שבוע לאחר ההקלטות בכדי לבצע מיקסים ותיקונים להקלטה, אבל הם נדרשו לשלם 50 פאונד נוספים שלא היו באמתחתם. הם פנו לגייס את הכסף, אך הדבר ארך מספר ימים. לבסוף כשהצליחו לגייסו וחזרו לאולפן התחוור להם שבעל האולפן מחק את המאסטר, ובנסיבות אלו ל נותרה בפניהם ברירה אלא להוציא את הדמו כמות שהוא, בלי תיקונים ומיקסים. מי שמתופף במיני אלבום הזה הוא Doug Sampson אשר מאוחר יותר יוחלף על-ידי Clive Burr האגדי לקראת הקלטת אלבום הבכורה של הלהקה. כמו-כן, לצידו של Dave Murray מנגן כאן גיטריסט נוסף בשם Paul Cairns אשר לא קיבל קרדיט על גבי עטיפת האלבום. מי שיאזין לביצועים של השירים ב- EP הזה, יגלה כי הם בוסריים, איטיים ופחות מלוטשים מאלו שהופיעו באלבומה הראשון של הלהקה ובסינגל. המיני אלבום "The Soundhouse Tapes" נרשם בדפי ההיסטוריה כפיסת המוזיקה הראשונה שהשיקה את הקריירה המפוארת של "Iron Maiden", אך במובן גדול יותר, ה- EP הזה עורר והצית תנועה שלמה של הרוק הכבד הבריטי הידוע כ- "New Wave of British Heavy Metal". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 9 לנובמבר, 1985 "Twisted Sister" הוציאו את אלבומם הרביעי "Come Out and Play". בעקבות ההצלחה המאסיבית של האלבום הקודם "Stay Hungry" משנת 1984, הציפיות מ- "Twisted Sister" לספק אלבום מצליח היו גבוהות. הלחץ של חברת התקליטים ותעשיית המוזיקה עשה את שלו, והלהקה נטתה באלבום הזה לסאונד קליט יותר ולגישת הפקה מלוטשת, שהציגו התרחקות מהסגנון הגולמי והמרדני שלה לכיוון סאונד ידידותי יותר לרדיו. האלבום הופק על ידי Dieter Dierks (שהפיק בין היתר את "Scorpions" ו- "Accept"), ומשלב הפקה אייטיזית נפוחה לצד סגנון הגלאם-מטאל הייחודי של "Twisted Sister", ובכך יצר שילוב של המנוני רוק מצוחצחים עם האנרגיה המתריסה של הלהקה. שיר הנושא, " Come Out and Play ", (שבהקדמה יוצר הומאז' לסרט הקאלט הקלאסי "The Warriors" משנת 1979) פותח את האלבום באווירה עזה ואינטנסיבית. השיר נבנה לאט בדרמטיות קולנועית, עד לנקודת הפיצוץ שמגיעה בדקה 1:34 ומציגה לנו את הסאונד והסגנון המוכר של "Twisted Sister". שיר קצבי ועוצמתי שמהווה נקודת פתיחה גבוה מאוד לאלבום. אבל אז, הכל משתנה לצלילי הסינגל הראשון של האלבום - " Leader of the Pack " - שהינו קאבר לקלאסיקה של "Shangri-Las" - שזכה לתגובות מעורבות מהמעריצים. לטעמנו מדובר בבחירה לא טובה, שבוודאי נועדה לרצות את חברת התקליטים ולמשוך קהל חדש, אך עשתה בדיוק את ההיפך כשהובילה את הלהקה רחוק מהסאונד והסגנון הייחודי שלה. " Be Chrool to Your Scuel ", הוא רצועה נוספת שכוונה להצלחה מסחרית והמחישה את אובדן הזהות של הלהקה. קטע רוקנרול שמנסה להציג תמונה משעשעת ומרדנית על חיי בית הספר ולשם כך מגייס את Alice Cooper בהופעת אורח (כנראה לאור ניסיונו בשיר "School's Out") וכן נגנים אורחים נוספים, ביניהם Brian Setzer בסולו גיטרה, Clarence Clemons בסקסופון ולא אחר מאשר Billy Joel על הפסנתר. שיתופי הפעולה הללו מוסיפים גיוון לאלבום אבל גם מסמנים את ההתרחקות של הלהקה מהסאונד המרדני והגולמי שהגדיר את היצירות הקודמות שלהם. הסינגל השני מהאלבום, " You Want What We Got ", מתאמץ יתר על המידה לשחזר את ההצלחה של הסינגל והלהיט "We're Not Gonna Take It" משנת 1984, אך הוא חסר את הקסם המרדני שהיה ללהקה באלבומה הקודם. באופן מפתיע, דווקא הבלדה הסכרינית " I Believe in You " היא אחד הרגעים הטובים באלבום הזה, למרות הסגנון וההפקה המסחרית שלה, כנראה בשל העובדה שהלהקה לא התרחקה כאן ממש מהסגנון של הבלדות הקודמות. יש לציין שלמרות ההתמסחרות הלהקה ניסתה עדיין להישאר נאמנה לשורשים שלה ברצועות כמו " I Believe in Rock 'n' Roll ", " The Fire Still Burns " ו-" Kill or Be Killed " המהיר, עם דגש על הגיטרות והאינטנסיביות הווקאלית של Dee Snider . עם זאת, למרות הרגעים עתירי האנרגיה הללו, הלהקה איבדה חלק ממעריציה שלא התחברו את הסאונד המלוטש של האלבום והכיוון המיינסטרימי. האלבום "Come Out and Play" היה ניסיון שאפתני של הלהקה להגיע לקהל רחב יותר. "Twisted Sister" עשתה כאן שינוי בסגנון ובסאונד לכיוון קליט וידידותי בניסיון להגיע לקהל רחב יותר, אך בדרך איבדה את הזהות שלה ועשתה בדיוק את ההיפך. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

מה הייתם מוכנים לתת עכשיו כדי להאזין ולראות את האלבום " Moving Pictures " מנוגן מתחילתו ועד סופו ברצף על-ידי הפאוור טריו האגדי "Rush"? אז אלבום ההופעה הכפול/DVD/בלוריי Time Machine 2011: Live in Cleveland, אשר שוחרר ב- 8 לנובמבר 2011 ייקח אתכם הכי קרוב לשם. האלבום הזה הוקלט והוסרט כולו, מתחילתו ועד סופו, באולם "Quicken Loans Arena" שבקליבלנד אוהיו, ב- 15 לאפריל 2011, במהלך סיבוב ההופעות "Time Machine". במרכזו של הסטליסט המטורף שנוגן במהלך ההופעה וכלל 26 שירים הנפרשים על-פני יותר משעתיים וחצי, תוכלו למצוא את כל שירי האלבום Moving Pictures מנוגנים ברצף אחד. כידוע, בשנת 2011 מלאו 30 שנה לאלבום " Moving Pictures ", אשר נחשב בעיני רבים לאלבום הטוב ביותר של הלהקה. על-מנת לציין ולחגוג שלושה עשורים לאלבום האדיר הזה, בחרה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות שבמרכזו ינוגן האלבום הקלאסי הזה מתחילתו ועד סופו. מי שמכיר את ההיסטוריה של הלהקה יודע שהעיר קליבלנד מילאה בה תפקיד מאוד משמעותי. הדי.ג'יי דונה הלפר מרדיו WMMS של קליבלנד הייתה האדם הראשון שניגן את המוזיקה של "Rush" בארצות הברית, ובכך תרמה רבות לפרסומה של הלהקה. בנסיבות אלה אך טבעי היה שהלהקה תבחר להקליט את ההופעה המיתולוגית הזאת בעיר בה הכל התחיל ומול קהל האוהדים שליווה אותם בתחילת הדרך. הלהקה אף מציינת זאת בעטיפה האחורית של האלבום, בה הם מודים לדונה הלפר על שהייתה הראשונה שהאמינה בהם. כיאה לשם האלבום הוא כולל שירים מכל התקופות של הלהקה ומהווה מעין "מכונת זמן" שעוצרת בתחנות העיקריות בקריירה שלה. ההופעה נפתחת עם " The Spirit of Radio " האייקוני לקול תשואות הקהל המשולהב, עם ביצוע איטי במקצת בו ניכר שקולו של Geddy Lee הזדקן כמעה, אך זה עדיין לא מוריד במאום מהאנרגיות המדהימות שיש ללהקה הזאת. משם אנחנו קופצים קדימה בזמן ללהיט " Time Stand Still " מהאלבום " Hold Your Fire " בו הלהקה נאלצת להשתמש באופן נדיר לעזרים חיצוניים בדמות קולה המסומפל של Aimee Mann , ומשם ממשיכים עם השנים קדימה ל- " Presto " שכמעט ולא נמצא בסטליסטים של הלהקה, ומשם למשחק פינג-פונג שמשחקת הלהקה בין האלבומים " Counterparts " ו- " Snakes & Arrows " שמלווים את ארבעת השירים הבאים: " S tick It Out " מהאלבום " Counterparts " של תקופת הגראנג', Workin' Them Angels מהאלבום " Snakes & Arrows " ושוב חוזרים ל- " Counterparts " עם הקטע האינסטרומנטאלי " Leave That Thing Alone " ומשם בחזרה ל- " Snakes & Arrows " עם " Faithless " שהבסיסט Geddy Lee מכריז שהוא אחד השירים האהובים עליו. המסע בזמן נמשך על-פני האלבום כולו עם להיטים כמו " Closer to the Heart " מהאלבום " A Farewell to Kings " שמקבל כאן פתיח אקוסטי מרגש בשם " O'Malley's Break " מבית היוצר של Alex Lifeson וסיומת מעניינת עם מקצב וטונציה שונים, " Freewill " המדהים שקטע הבס הגרובי שבאמצעו אפילו יותר מקפיץ מתמיד, " Subdivisions " מהאלבום " Signals " עם צליל הקלידים המהפנט וגם שירים כמו " Marathon " מהאלבום " Power Windows " אותם הלהקה לא מרבה לנגן בהופעות. "מכונת הזמן" של "Rush" הוכיחה באלבום הזה שהיא יודעת גם לטוס קדימה בזמן ולא רק אחורה, כאשר הסטליסט של ההופעה הזאת כולל את שני השירים " BU2B " ו- " Caravan " שיכללו באלבום הקונספט המצוין של הלהקה " Clockwork Angels " , אשר ישוחרר רק שנה לאחר מכן, ובאופן מצער יתברר גם כאלבומה האחרון. ואי אפשר להתעלם כמובן מהייצוג של התקופה הקלאסית עם " 2112 " שזוכה כאן לביצוע אדיר ו- " La Villa Strangiato " שנפתח הפעם בצורה היתולית בסגנון " Polka". וכמובן שאי אפשר בלי סולו התופים המסורתי של Neil Peart שנקרא הפעם " Love For Sale " ומקבל את כותרת המשנה " Moto Perpetuo ". כמעט 9 דקות של תיפוף אימתני ווירטואוזי של אחד מהמתופפים הגדולים אי פעם. הסטליסט של אלבום ההופעה המצוין הזה מסתיים היכן שהכל התחיל עם השיר " Working Man " מאלבום הבכורה " Rush " שזוכה כאן לגירסת רגאיי מיוחדת. שיר אותו השמיעה השדרנית דונה הלפר ברוטציה, פעם אחר פעם, עד שחברת התקליטים מרקורי החליטה להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום הרביעי של "Led Zeppelin" יצא ב- 8 לנובמבר 1971. ליקטנו עבורכם 50 עובדות מעניינות על אחד האלבומים הגדולים ברוק: 1. הכותרת "Led Zeppelin IV", שבה אנו נוהגים לכנות את האלבום, אינה שם האלבום. לאלבום אין למעשה שם. 2. לא רק שאין לאלבום שם אלא שהעטיפה הקדמית שלו אינה כוללת אפילו את שם הלהקה. 3. ההוצאה המקורית של האלבום אפילו לא כללה מספר סידורי על העטיפה. 4. ואם בכך לא די, אז אפילו הלוגו של חברת התקליטים הורד מהעטיפה. 5. הגיטריסט Jimmy Page היה זה שהחליט לא להעניק לאלבום שם. הוא עייף מהביקורות שקיבלה הלהקה בעקבות האלבום הקודם "Led Zeppelin III" ומהטענה שההצלחה שלו נובעת מטרנד של המותג "Led Zeppelin" ולאו דווקא מכישרון. 6. בתחילה פייג' חשב ליצור סמל אחד שיוטבע על העטיפה במקום שם הלהקה. 7. בסופו של דבר פייג' החליט שכל אחד מארבעת החברים יעצב סמל שמייצג אותו, אשר יוטבע על העטיפה הפנימית של האלבום. 8. הסמל של Jimmy Page היה "Zoso". פייג' לא סיפק הסבר לסמל. השערה אחת טוענת שמדובר בסמל שמבוסס על כתביו של המיסטיקן Aleister Crowley שאותו פייג' העריץ. 9. השערה נוספת היא שהסמל נלקח מספר עתיק של המתמטיקאי Jerome Cardan משנת 1557. קרדן התעניין גם באסטרולוגיה והשתמש בסמל בהקשר של כוכב שבתאי השולט על מזל גדי, המזל של Jimmy Page. 10. הסמל של Robert Plant מורכב מהנוצה של אלת הצדק המצרית Ma’at. הסמל מייצג אמת, צדק, הגינות וכתיבה, שמיוחסת לפלאנט כתמלילן. הנוצה מוקפת במעגל המסמל את החיים. 11. על-פי גירסה נוספת שסיפק Robert Plant עצמו, הסמל שלו עוצב בהשפעת היבשת והצוויליזציה הנעלמת Mu שהיתה קיימת לפני 15,000 שנה. 12. הבסיסט John Paul Jones והמתופף John Bonham בחרו את הסמלים שלהם מתוך ספר סמלים. 13. הסמל של John Bonham מורכב משלוש טבעות צלובות זו בזו בהתאמה והוא מייצג את החיבור בין גבר, אישה וילד. 14. הסמל של John Paul Jones, הוא "טריקווטרה" והוא מייצג אדם תחרותי, עם יכולות וביטחון עצמי. 15. בקרדיטים של האלבום מופיע סמל חמישי ששייך לזמרת Sandy Denny שמתארחת בשיר "The Battle Of Evermore". הסמל שלה מורכב משלושה משולשים היוצרים צורה של כוכבית, כך שלכל המשולשים קודקוד משותף. 16. נושא הסמלים לא היה התעלול השיווקי היחידי שקשור באלבום. עוד במהלך ההקלטות מנהל הלהקה, Peter Grant, הפיץ שמועה שהלהקה התפרקה. הוא לא הסתפק בכך וגם דאג להעלים את חברי הלהקה מעיני הציבור. הם לא העניקו ראיונות וגם לא נצפו יחד. 17. כחלק מהליבוי של אותה שמועה לא נכונה, הלהקה אפילו ויתרה על הצעה להופיע בשידור חי לווייני בתמורה לתשלום של מיליון דולר. 18. התמונה המתנוססת על גבי עטיפת האלבום היא ציור מהמאה ה- 19 שקנה Robert Plant בחנות עתיקות. 19. בעטיפה האחורית של האלבום ניתן להבחין במגדל "Salisbury" שבברמינגהאם. 20. הציור בעטיפה הפנימית עם האיש האוחז פנס לילה נקרא "The Hermit" והוא מבוסס על קלף טארוט באותו השם. 21. הפונטים בהם נכתב השיר "Stairway to Heaven" בעטיפה הפנימית עוצב במיוחד לבקשת Jimmy Page, לאחר שראה כיתוב עתיק מהמאה ה- 19. 22. ההקלטות לאלבום נערכו במספר מקומות. הלהקה החלה את ההקלטות באולפן "Basing Street" בלונדון. באותו זמן הקליטה שם "Jethro Tull" את אלבומה המופתי "Aqualung". 23. בעצת חברי להקת "Fleetwood Mac" ההקלטות נמשכו באחוזת "Headley Grange" במבנה מהתקופה הוויקטוריאנית, במחוז המפשייר. האווירה הרגועה והנעימה ב "Headley Grange" סייעה רבות ליצירה של הלהקה, אשר השלימה שם את כתיבת מרבית שירי האלבום. 24. השיר "Black Dog" הושפע מכלב לברדור רטריבר שחור שהתהלך בסביבת "Headley Grange" במהלך ההקלטות. 25. הזמר Robert Plant הקליט את הקולות בשיר הזה בשני טייקים בלבד. 26. הבסיסט John Paul Jones, קיבל את הרעיון לקומפוזיציה של השיר לאחר שהאזין לאלבום "Electric Mud" של Muddy Waters משנת 1968. 27. קטעי הא-קפלה בתחילת ובסיום השיר מושפעים מהשיר "Oh Well" של "Fleetwood Mac". 28. צליל הגיטרה בפתיחת השיר הינו הקלטה של תרגיל "חימום" של Jimmy Page בנגינת הגיטרה. הוא קרא לזה "Waking up the army of guitars". 29. השיר "Rock and Roll" נולד במהלך ג'אם סשן של חברי הלהקה במהלך כתיבת השיר "Four Sticks". כותרת השיר במהלך ההקלטות היתה "It’s Been a Long Time". 30. אינטרו התופים האייקוני של John Bonham לשיר נוצר בהשראת אינטרו התופים לשיר "Keep a Knocking" כמו גם אינטרו הגיטרה לשיר "Johnny B. Goode", שניהם של מלך הרוקנרול Chuck Berry. לא מאמינים? תלחצו על הקישורים ותתחילו לספור... ארבע תיבות של 4/4 ותיבה אחת של 3/8. 31. השיר "The Battle of Evermore" נכתב לאחר ש Jimmy Page לקח מ John Paul Jones את המנדולינה, כלי שבו לא ניגן עד אותו זמן, והחל להשתעשע איתה. השיר כמעט ולא בוצע בהופעות הלהקה וכאשר כבר בוצע John Paul Jones שר את תפקידי השירה של Sandy Denny. 32. למרות שמעריצי טולקין רואים בשיר כמושפע מהספר "Return Of The King" של "שר הטבעות", בעיקר בקטע על "Battle of Pelennor", פלאנט טען שכתב את "The Battle of Evermore" לאחר שקרא ספר על ההיסטוריה הסקוטית. 33. פלאנט ציין שהשיר "Stairway to Heaven" נכתב על אישה שתמיד מקבלת את מה שהיא רוצה, אך אף פעם היא לא נותנת דבר בחזרה. 34. על אף שהשיר מעולם לא יצא כסינגל במדינות העולם, למעט הפיליפינים, הוא הפך לשיר המצליח ביותר באלבום ואפילו המצליח ביותר של הלהקה. למרות אורכו (למעלה מ- 8 דקות), הוא גם הפך להיות אחד השירים המושמעים ביותר בתחנות הרדיו בעולם. 35. הוא היה כל-כך מושמע, עד כי Robert Plant אפילו תרם 10,000 דולר לתחנת הרדיו "KBOO" באורגון כדי שלא תנגן אותו יותר לעולם. 36. קיימות שמועות לפיהן השיר כולל מסרים שטניים ואפלים אם משמיעים אותו לאחור. אז זהו שלא! 37. זפלין לא היו הראשונים לתת לשיר את השם "Stairway to Heaven". הזמר Neil Sedaka עשה זאת בשנת 1960. 38. השיר הזה היה בסיס לתביעה מתמשכת של נציגי להקת "Spirit", שטענו כי השיר הושפע מהקטע האינסטרומנטאלי "Taurus" אותו הוציאו עוד בשנת 1968. תקשיבו לו, כי למרות הדימיון בתי המשפט חשבו אחרת. 39. יתכן שהתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט נעוצה בין היתר בעובדה שהדימיון לפריטה המפורסמת היה קיים עוד בקטע אינסטרומנטאלי משנת 1959 בשם "Cry Me A River" של הגיטריסט Davy Graham. 40. כותרת השיר "Misty Mountain Hop" מושפעת ככל הנראה מה- "Misty Mountain" בספר "ההוביט". כידוע Robert Plant כבר הושפע בעבר מהספר בכתיבתו. השיר נפתח בנגינת פסנתר חשמלי של John Paul Jones. 41. מילות השיר מתייחסות להפגנה בעד ליגליזציה של קנביס שנערכה בשנת 1968, שבה נעצרו מפגינים על אחזקת מריחואנה. 42. השיר "Four Sticks" קיבל את שמו כיוון שבונהאם באמת משתמש בו בארבע מקלות. John Bonham לא אהב איך שהשיר נשמע ובתסכולו פשוט היכה בתופים בארבע מקלות. 43. את השיר "Going to California" כתב Robert Plant ככל הנראה על Joni Mitchell שבה היה מאוהב. רמז לכך ניתן למצוא במילים "To find a queen without a king, they say she plays guitar and cries and sings" שמתכתבות היטב עם השיר "I Had a King" של מיטשל. 44. הרעיון לשיר התחיל בעקבות רעידת אדמה שחווה Jimmy Page בלוס אנג'לס במהלך המיקסים לאלבום. 45. השיר "When the Levee Breaks" הוא למעשה גירסת כיסוי לשיר שהקליטו Kansas Joe McCoy ו- Memphis Minnie בשנת 1929. 46. התיפוף של John Bonham בשיר הזה עוקב אחרי ריף הגיטרה ולא אחר מקצב הבס של John Paul Jones. אגב התיפוף האימתני של בונהאם בשיר הזה סומפל על-ידי ה- "Beastie Boys" בשיר "Rhymin & Stealin", שפותח את אלבומם "Licensed to Ill" משנת 1986. 47. פלאנט מנגן בשיר הזה במפוחית עם אפקט "backward echo" שבה נשמע קודם האקו ואחר כך התו המנוגן. קולו של Robert Plant הוא היחיד שנשמע בשיר במהירות ההקלטה המקורית. כל יתר הכלים הואטו במקצת בכדי לשוות לשיר צליל כבד יותר. 48. במהלך הקלטות האלבום הקליטה הלהקה שלושה שירים נוספים שלא נכנסו לאלבום. "Down by the Seaside", ‏"Night Flight", ו- "Boogie With Stu". שירים אלה הופיעו ארבע שנים מאוחר יותר באלבום "Physical Graffiti". 49. בשיר "Boogie with Stu" התארח הקלידן שליווה את הרולינג סטונס Ian Stewart. הוא ניגן גם בשיר "Rock and Roll". 50. למותר לציין שהאלבום הזה נמצא ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "רולינג סטון" והוא גם האלבום הנמכר ביותר של הלהקה. עם מכירות של כ- 40 מיליון עותקים, הוא הפך לאחד מהאלבומים הכי נמכרים בעולם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

"עור ועצמות" הוא אלבום ההופעה האקוסטית של "Foo Fighters" שיצא ב-7 בנובמבר 2006. אז הנה 10 עובדות על האלבום שהפשיט את הלהקה לעור ועצמות: 1. זהו אלבום הלייב הראשון שהלהקה מוציאה. מהלך זה נתפס כמוזר ללהקת אצטדיונים כמו הפו'ס שבוחרת להוציא את האלבום הלייב הראשון שלה כהופעה אקוסטית. 2. האלבום מכיל קטעים משלוש הופעות שונות שהתקיימו מה-29 עד ה-31 לאוגוסט 2006. 3. ההופעות התקיימו ב- "Pantages Theatre" שבלוס אנג'לס. 4. ההופעות היו במסגרת סיבוב ההופעות של האלבום "In Your Honor" שהכיל צד אחד אקוסטי וצד אחד חשמלי. 5. הרכב הנגנים מלבד הלהקה כלל 5 נגנים נוספים: Petra Haden שניגנה על כינור, מנדולינה וגם שרה. Drew Hester שניגן על כלי הקשה, Rami Jaffee שניגן על קלידים והיום הוא כבר חבר קבוע בלהקה. Pat Smear הגיטריסט שעזב וחזר והיום גם הוא חבר קבוע בלהקה ו- Danny Clinch שניגן על מפוחית אך תפקידו האמיתי היה במאי של ההופעה. 6. חודש לאחר יציאת האלבום, הלהקה הוציאה DVD של ההופעה. למרות שבאלבום מופיעים 15 שירים בלבד, ב-DVD מופיעים 21 שירים. 7. בזמנו Dave Grohl לא כ"כ אהב לדבר בהופעות (היום הוא כבר חופר) והוא מספר לקהל בהופעה שבסט הזה היה לו דווקא נחמד והוא אהב לדבר. אולי כאן הכל התחיל... 8. אמנם רוב הקטעים בהופעה התבססו על "In Your Honor" אך היו גם יציאות מאוד מעניינות ונדירות כמו: "DOA" שיצא רק כבי סייד, "Friend of a Friend" שדייב כתב ב-1990 ו- "Marigold" שדייב כתב עם נירוונה ויצא כ- B-Side לסינגל "Heart Shaped Box". 9. דייב סיפר שלכבוד ההופעות הנ"ל הוא היה צריך להשאיל גיטרה אקוסטית מחבר מאחר ולא הייתה לו גיטרה אקוסטית עד אז. 10. מלבד העובדה שאין שינוי מהותי בביצוע של השירים האקוסטיים' ישנם מספר שירים שהביצוע שלהם פשוט מהפנט ומרגש כמו: "Razor" שפותח את ההופעה, "Big Me" היפיפה, "Everlong" השונה אך עדיין מרגש וכמובן "Marigold" המיוחד. עכשיו קחו כוס קפה או אפילו בירה קרה, תתיישבו בכיסא מפנק ולחצו פליי על: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אנחנו לא ממש יודעים איך להתחיל לדבר על האלבום הזה, הוא סיפור עצוב, הוא סופה של תקופה. האלבום עם הכלב בעל שלוש הרגליים שוחרר ב-7 לנובמבר 1995!! ואין לנו דרך אחרת לפתוח זאת מאשר עם ציטוט של Jerry Cantrell : “There's a sadness to that record...it's the sound of a band falling apart. It was our last studio record. It's a beautiful record, but it's sad, too. It's a little more exploratory, a little bit more meandering. It's not as crafted as the rest of our records were” לאחר צאתו של ה EP המדהים “Jar Of Flies” , "אליס" היו אמורים לצאת לסיבוב הופעות גדול ומשמעותי יחד עם"Metallica", "Suicidal Tendencies", "Danzig" ו- "Fight". בעת החזרות לסיבוב החל מצבו של Layne Staley להידרדר בצורה משמעותית עקב שימוש בסמים, דבר שאילץ את הלהקה לבטל את השתתפותה בסיבוב. העובדה שזה קרה בדקה ה- 90 והעובדה שהלהקה שהחליפה אותם הייתה "Candlebox" יצרו רעש תקשורתי גדול שהפעיל לחץ אדיר על הלהקה. כדי לגרום לליין זעזוע ולהניע אותו להיגמל, החליטו החברים על פירוק הלהקה. ואכן, ביולי 1994 יצאה הודעה רשמית על פירוקה של הלהקה באופן זמני. ההודעה הדרמטית עשתה את שלה וליין נכנס שוב למוסד גמילה. מייד עם סיום התהליך הוא אפילו הצטרף להרכב חדש, הרכב-על וחד פעמי בשם "Mad Season" , אותו הרכיב הגיטריסט Mike McCready מ"פרל ג'אם" עם עוד כמה חברים שהמשותף להם היה העובדה שגם הם חזרו מגמילה. מקרידי חשב שזה יעשה טוב לליין להיות וליצור עם אנשים ששותפים להרגשה ולחוויות שהוא עבר. זה אומנם היה מופלא ויצא מזה אלבום מופת, אך זה לא ממש עזר... (Photo: Chris Carroll) בינואר 1995 הזמינו חברי "אליס" את ליין להקליט את אלבומם הבא, שאותו נסקר כאן. ליין היה במצב טוב ונראה שהסמים כבר מאחוריו. אך המצב קיבל תפנית באפריל 1995, כשהם נכנסו להקליט את האלבום באולפני "Bad "Animals שבסיאטל. מצבו של ליין שוב היה רע, אפילו רע מאוד. קנטרל סיפר שזה היה פשוט סיוט מורט עצבים לקיים את ההקלטות. ליין נעדר המון מהאולפן וגם כשכבר היה מגיע, מצבו היה משתנה מקצה לקצה. זה הגיע למצב שהוא היה נרדם תוך כדי ההקלטות או כלל לא מצליח לתקשר עם הסביבה. השלושה נהגו להכין קלטות דמו ולשלוח אותם לליין לכתוב את הטקסטים, אך הם לא תמיד זכו לתגובה. מנהלת הלהקה, Susan Silver, סיפרה שזה שבר את הלב לראות את ליין במצב הזה. כשהוא היה בהכרה הוא היה מקסים, מיוחד ומוכשר אך כשהוא היה מסומם הוא היה שבר כלי, רוח רפאים ללא נוכחות. כולם הרגישו שזה הסוף והדבר עורר סערת רגשות קשה בקרב חברי הלהקה. מצד אחד היה להם מאוד קשה לעבוד עם ליין וההתנהלות שלו, אך מצד שני הם ראו את חבר שלהם מתפורר להם מול העיניים. למרות כל זאת, ועל אף מצבו הקשה של ליין, זהו האלבום היחיד של "אליס" שבו רובם המכריע של הטקסטים נכתבו על ידי ליין, אשר גם הלחין לבדו את אחד השירים וניגן בגיטרה בשניים נוספים. הטקסטים שלו היו קשים מאוד ודיברו על דיכאון, התמכרות לסמים, מוות, בדידות וזעם. טקסטים דומים היו אומנם גם בשני האלבומים הקודמים, אך הפעם היה להם הד חזק הרבה יותר. מרגישים זאת גם במוסיקה. קנטרל התאים את הסאונד שלו לטקסטים. הגיטרות כוונו לטון נמוך יותר והעניקו אווירה קודרת שאפילו מזכירה ז'אנרים כמו דום ודת' מטאל. מלבד השירים "Grind", "Heaven Beside You", ו- "Over Now", שנכתבו על ידי קנטרל אשר גם שר אותם, כל שאר השירים נכתבו על ידי ליין. ליין סיפר שהטקסטים שיקפו את מה שהרגיש באותו רגע, עד למצב שהוא לא זכר אפילו על מה הוא כתב את השיר הקודם כשהתחיל לכתוב שיר חדש. הוא לא נתן לעבר או לעתיד להשפיע עליו, הוא פשוט כתב את מה שיצא לו באותו הרגע. (Photo: Marty Temme) לקראת יציאת האלבום ביקשה חברת התקליטים מהלהקה ליצור "ערכה" לתקשורת לצורך קידום האלבום. בדרך כלל זה אומר ראיונות, סיפורים מאחורי השירים, קטעי הקלטות ועוד. הבקשה עצבנה מאוד את חברי הלהקה, אז הם לקחו את הכסף ויצרו אוסף של הקלטות שקיבל את השם "The Nona Tapes". סרט "מוקומנטרי" שהוא בעצם סרט קומי בצורה דוקומנטרית. קנטרל גילם את דמותה של כתבת צעירה בשם Nona Weisbaum, שמחפשת את סיפור הפריצה שלה בסיאטל ומעוניינת לתפוס כוכבי רוק ולהתפרסם בגדול. הסרט מורכב מהקלטות המשלבות ראיונות ש"נונה" מקיימת לכאורה עם חברי הלהקה וסצנות מבוימות, אך גם קטעים אמיתיים מחייהם של הארבעה. חברת התקליטים זעמה על ה"תרגיל" שביצעה הלהקה, אך קלטת ה- VHS זכתה מהר מאוד לפופולריות והפכה לקאלט בקרב מעריצי הלהקה. כשחושבים על זה, זה בלתי נתפס שזהו רק האלבום השלישי של הלהקה. נכון, הם שחררו שני EP מדהימים, אבל זה עדיין מרגיש כאילו הלהקה הזאת היא אחת הפוריות שיצאו מהסצנה של סיאטל. זהו האלבום הראשון שהלהקה הקליטה עם הבסיסט Mike Inez , אך זה גם האלבום האחרון שהיא הקליטה עם ליין (אם לא מחשיבים את האלבום MTV Unplugged ). חברי הלהקה סיפרו במספר ראיונות שהם נוצרים את האלבום הזה קרוב מאוד לליבם וכי הוא לעולם יישאר עבורם הזיכרון האחרון מליין, הפעם האחרונה שהם יצרו יחד והקליטו יחד אלבום. למרות שזה היה אלבום קשה מאוד לביצוע בגלל מצבו של ליין, הם כולם שמחים שלא ויתרו והחזיקו מעמד עד הסוף כדי להשלים אותו. לאחר יציאת האלבום מצבו של ליין לא השתפר אלא אף הורע, מה שמנע מחברי הלהקה לצאת לסיבוב הופעות בכדי לקדם את האלבום. הם לא ויתרו וחיכו שמצבו ישתפר. הם קיימו את אחת מהופעות האנפלאגד הגדולות ביותר ב- 1996 ואפילו הקליטו שני שירים חדשים ב- 1998 אך זה היה הסוף. הסוף של ליין סטאלי עם להקתו "Alice In Chains". האלבום הגיע כמובן למקום הראשון במצעד האמריקאי, אך לא הצליח כמו יצירת המופת הקודמת, "Dirt" . מתוך האלבום יצאו שלושה סינגלים גדולים, כולל השיר "Heaven Beside You" שזכה לגרסה בלתי נשכחת בהופעת האנפלאגד האייקונית של הלהקה. ואם תהיתם למה יש כלב עם שלוש רגליים על העטיפה, אז זה בגלל המתופף של הלהקה, Sean Kinney . כשקיני היה צעיר נהג לרדוף אחריו כלב עם שלוש רגליים ממנו הוא פחד בכל יום שהיה עובר בשכונה והכלב היה ההשראה לעטיפה. היה קשה אבל החזקנו מעמד עד הסוף, עכשיו אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi