ב- 10 לנובמבר 1998 שחררה "Rush" את אלבום ההופעה הרביעי שלה "Different Stages".
האלבום מסכם את התקופה הרביעית של הלהקה ובעיקר את אלבומיה ששוחררו במהלך שנות ה- 90.
כפי שהזכרנו בסיקורים קודמים, הלהקה נהגה לשחרר אלבום הופעה לאחר כל 4 אלבומי אולפן. היא עשתה זאת עם All the World's a Stage משנת 1976 שסיכם את תקופת ההארד רוק ואת ארבעת האלבומים הראשונים עד "2112" כולל, היא עשתה זאת בשנת 1981 עם Exit...Stage Left שסיכם את תקופת הפרוג ואת ארבעת האלבומים עד "Moving Pictures", והיא עשתה זאת גם עם "A Show of Hands" שיצא בשנת 1989 וסיכם את ארבעת אלבומי הסינתיסייזרים שלה משנות ה- 80.
וכעת, האלבום "Different Stages" משוחרר מיד לאחר האלבום ה- 16 של הלהקה, "Test For Echo", ומסכם את אלבומי הלהקה משנות ה- 90, שהמכנה המשותף ביניהם הוא חזרה של הלהקה לשורשים המבוססים על השילוש הקדוש גיטרה-בס-תופים. מטבע הדברים, הגרעין הקשה של השירים באלבום הזה (כמחציתם אם לא סופרים את דיסק הבונוס), הינם מתוך ארבעת האלבומים האמורים שאותם אלבום ההופעה הזה נועד לכאורה לקדם. אך בהופעה הזאת יש גם לא מעט הפתעות יפות, כפי שנתאר בהמשך.
האלבום הזה קצת שונה ומיוחד משלושת אלבומי ההופעה שלפניו בכמה מובנים:
ראשית, מדובר באלבום משולש בעוד ששלושת קודמיו היו אלבומים כפולים אשר קוצצו בגירסת הדיסק לדיסק אחד בודד. אמנם אחד משלושת האלבומים ב- "Different Stages" הינו מעין דיסק בונוס שכולל הופעה של הלהקה משנת 1978, אך עדיין מדובר בתקדים ראשוני שישוכלל בהמשך לאלבום משולש שהוקלט כולו בהופעה אחת עם "Rush In Rio".
שנית, המתופף Neil Peart לא היה מעורב בכלל בהליך העריכה והמיקסים של האלבום הואיל ובאותה תקופה הוא התמודד עם האובדן של בתו ובת זוגתו שהלכו לעולמן בשנים 1997 ו- 1998. בעקבות שני האסונות שפקדו אותו הודיע Neil Peart לחבריו שבכוונתו לפרוש מהלהקה, כשהוא מותיר על כתפיהם את המלאכה. השניים היו בטוחים שזה הולך להיות האלבום האחרון של הלהקה והם התייחסו לכך בהתאם בעת העריכה. למותר לציין שבסופו של דבר האלבום הזה הוקדש לבתו של ניל Selena שנהרגה בתאונת דרכים בשנת 1977 ולבת זוגתו Jacqueline שנפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1998. Geddy Lee ו- Alex Lifeson השתמשו בהקדשה במילים מתוך השיר "Afterimage" מהאלבום Grace Under Pressure ובה נכתב כך: Suddenly ... You were gone ... from all the lives you left your mark upon. In loving memory of Jackie and Selena
לא ברור אם הסיבה לכך נעוצה בחסרונו של פירט, אבל האלבום הזה מאופיין בהפקה מצומצמת עם התערבות מינימלית, ביחס לשני אלבומי ההופעה הקודמים, דבר שמקנה למאזין תחושה קרובה מאוד למציאות שמתרחשת על הבמה, ובכך גם גדולתו.
שלישית, באלבום ההופעה הזה ניתן למצוא קצת יותר אלתורים של הלהקה מאשר אלו הקיימים, אם בכלל, בשלושת אלבומי ההופעה האחרים. הלהקה שבגדול לא נוהגת לסטות בהרבה מהביצועים של אלבומי האולפן, משתעשעת הפעם עם אלתורים קטנים ונחמדים שמצד אחד לא פוגמים בהנאה של המאזין שמעדיף את גרסאות האלבום ומצד שני נותנים איזה טוויסט קטנטן בעלילה שמוסיף קצת פלפל לביצועים. כך לדוגמא, כבר בשיר הפתיחה "Dreamline" ניתן להקשיב החל מדקה 3:30 בסולו המדהים של Alex Lifeson שמתחיל באילתור מקסים ומתחבר אחר כך לגירסה המקורית של הסולו מהאלבום. זה קורה גם עם אילתור הבס של Geddy Lee ב- "Driven" החל מדקה 1:38, זה קורה שוב עם הסולו של אלכס בשיר "Bravado" החל מדקה 4:12 וזה קורה אפילו ביצירת המופת "2112" בקטע "Discovery" שקיבל מאלכס מתיחת פנים שממש מחמיאה לו.
אלבום ההופעה הזה מאוד מיוחד ממספר סיבות נוספות:
זה אלבום ההופעה היחיד של הלהקה שכולל את כל יצירת המופת "2112", מתחילתה ועד סופה, על כל שבעת חלקיה. היצירה בוצעה והוקלטה במהלך הופעה שנערכה ב- 3 ליוני 1997 באולם Great Woods Center for the Performing" Arts" בעיר "Mansfield" במסצ'וסטס. הלהקה מתעלה כאן על עצמה ופשוט ממציאה את היצירה מחדש עם תוספות ונגיעות קטנות שעושים חסד עם הקלאסיקה, גם 20 שנה אחרי יציאתה. הביצוע של היצירה כל-כך מדויק, מושלם ומוקפד שאנחנו מקבלים עכשיו עור ברווז רק מלחשוב על הביצוע הזה במהלך הכתיבה. אין ספק ששלושת החברים נשמעים כאן בשיאם אבל מי שבולט במיוחד הוא Geddy Lee שמצליח ממרום גילו לגעת בשירה שלו גם בצלילים הכי גבוהים שאנחנו יודעים שקיימים ביצירה הזאת, כך לדוגמא בקטע השובר "Soliloquy" אחד מקטעי השיא ביצירה, בו הגיבור אינו יכול להשלים עוד עם העולם כפי שנשלט בידי "הכוהנים" ושם קץ לחייו.
האלבום אמנם הוקלט ברובו בשנת 1997 באולם "World Music Theatre" ליד אילינוי, במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Test For Echo", אך הוא כולל גם שלושה שירים שהוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Counterparts" ובאופן מפתיע אין מדובר ב- "Animate", "Nobody's Hero" ו- "Stick It Out" שנכללים באלבום.
בנוסף ל- 11 השירים מארבעת האלבומים האחרונים מהתקופה אותה מכסה אלבום ההופעה, אנחנו מקבלים כאן כמה שירים אהובים במיוחד כאלה שלא זכינו לשמוע בביצוע לייב עד שחרורו של האלבום, כמו "Limelight", "Analog Kid" ו- "Natural Science" שזהו הביצוע היחידי שלו שתועד בהופעות הלהקה. מדובר במיני יצירה שהלהקה נמנעה בדרך כלל מלבצעה בשל מורכבותה הרבה, אך הפעם הלהקה נענתה לאתגר של עצמה וביצעה אותו בצורה מושלמת.
אבל הפנינה האמיתית של האלבום הזה נמצאת דווקא בדיסק הבונוס שכולל חלק מהופעה שהוקלטה בשנת 1978 ב- "Hammersmith Odeon" שבלונדון, במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום "A Farewell to Kings". מדובר בהקלטה שמאפשרת לנו הצצה נדירה לאופן בו הלהקה נשמעה בשנת 1978, עם שירים שמאז אותו סיבוב הופעות הלהקה נמנעה מלבצע, כגון "Farewell to Kings", "Cygnus X-1", ו- "Cinderella Man". איכות ההקלטה הזאת בהחלט לא רעה ולא ברור מדוע הלהקה נזכרה רק כעת, 20 שנה אחרי לשחרר את האוצר הזה. אגב, אם אתם מחפשים א ההופעה הנדירה הזאת במלואה, תוכלו למצוא אותה במהדורת הדלוקס לרגל 40 שנה ליציאת האלבום "A Farewell to Kings".
האלבום "Different Stages" אולי לא נחשב לקלאסיקה בהשוואה לשני אלבומי ההופעה הראשונים של הלהקה, אבל הוא בהחלט אלבום הופעה מצוין שמכסה על 33 השירים שבו את מרבית נקודות הציון החשובות בהיסטוריה של "Rush" וממחיש בצורה יפה ביותר את האופן בו הלהקה האדירה הזאת נשמעת על הבמה.
להאזנה לאלבום (אבל רק אם יש לכם 202 דקות פנויות): Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט