היא אולי נתפסת כזמרת פופ אך המוסיקאית דנה ברגר הושפעה חזק מהרוק של שנות ה-80 והיא רוקרית בנשמה!! Photo: Ilan Bensor = היא נולדה בשכונת נווה שאנן בחיפה ב-2 לנובמבר 1970 אך גדלה והתחנכה בירושלים. = הוריה התגרשו כשהייתה בת 5, אביה עזב את הבית והיא נשארה לגור עם אימה שהייתה מורה בבית הספר בו למדה. את אביה היא הייתה מבקרת פעם בשבוע. = היא מספרת שהיא הייתה "ילדה טובה ירושלים", פעמיים בשבוע חוג בלט, פעמיים בשבוע חוג פסנתר ופעם בשבוע צופים. היא הייתה מאזינה ל- , George Michael , Olivia Newton-John , Duran Duran מיותר גם לציין שהיא הייתה תלמידה טובה. = בגיל 15, כמו נערה מתבגרת טיפוסית היא ביצעה תפנית של 180 מעלות, היא נכנסה לעולם הרוק. היא סיפרה שאת אוליביה ואת ג'ורג' החליפו, Pink Floyd, Led Zeppelin, Queen, Bauhaus, ועוד... מילדה טובה היא הפכה ל"פריקית" עם לבוש שחור, חולצות קרועות ואיפור כבד. = בשנת 1987 היא הקימה את להקת "או באן". להקת פאנק רוק ירושלמית שהוציאה את זעמה על כל דבר אפשרי, נגד השלטון, נגד המשטרה, נגד זיהום הסביבה ואפילו נגד פלוטוניום!! לא בצחוק, היה להם שיר בשם "פלוטוניום רדיואקטיבי". (Photo: qube.co.il) = יום אחד מקבלת הלהקה הזמנה להופיע במועדון "המטרו" המיתולוגי בתל-אביב. דנה עולה לבמה עם מיני שחור קצר עד החזה וכפפות שחורות עד הכתפיים ושואגת את נשמתה מול כל הברנז'ה המוסיקאית הישראלית שכללה את: דן תורן, ירמי קפלן, קורין אלאל ועוד. = היא מתגייסת לצבא ולהפתעתה היא מתקבלת ללהקת הנח"ל, הרבה בזכות צדי צרפתי . במהלך הצבא היא עוברת לעיר הגדולה תל אביב על מנת להגשים את החלום המוסיקלי. אימה הדואגת, לוקחת שנת שבתון ועוברת עם דנה לגור בתל אביב. = בשנת 1990, לקראת סיום שרותה הצבאי, היא מקבלת יום אחד טלפון מדן תורן שמציע לה להצטרף ללהקה החדשה שלו ושל יובל מסנר. דנה לא חושבת פעמיים ושבוע אחרי שהיא משתחררת מהצבא היא מקיימת את ההופעה הראשונה של להקת "בלאגן" במועדון "הרוקסן" המיתולוגי. = שבועיים לאחר ההופעה, הלהקה זוכה לחשיפה משמעותית כשהיא מוזמנת להתארח בתוכניתה של רבקה מיכאלי "סיבה למסיבה" בערוץ הראשון. = דנה, דן ויובל יחד עם יאיר גת על הבס, דרור מרגלית על הקלידים וגל הדני על התופים (שהוחלף אחר כך ברע מוכיח) הקליטה הלהקה ב-1991 את אלבומה היחיד "גן עדן עירוני", שיצא במרץ 1992 ע"י התקליטים "פונוקול". כל חברי הלהקה עיבדו והפיקו מוזיקלית את האלבום. שני השירים שבלטו מתוך האלבום היו "גברים מקצוענים" ו"שקט" שכתבה יונה וולך והלחין יובל מסנר. הלהקה מתפרקת זמן קצר לאחר יציאת האלבום. = דנה לעולם לא תשכח את הפעם הראשונה בה היא שמעה את עצמה ברדיו, זה היה בזמן מלחמת המפרץ. בערב אחד, כשהיא מילצרה בפאב בדיזינגוף ,הייתה אזעקה והעובדים יחד עם הלקוחות נכנסו לחדר האטום של הפאב. בזמן שהם מאזינים לרדיו ומחכים להודעה שאפשר לצאת מהחדר האטום, מתנגן ברדיו השיר "שקט" של הלהקה. = יואב קוטנר כתב על הלהקה: "בלאגן הייתה, בעיקר במבט לאחור, "להקת צמרת", שהתקיימה זמן קצר בלבד אך הספיקה להקליט אלבום שהיו בו כמה קטעים "קלאסיים" ברוק הישראלי של ראשית שנות ה-90. הלהקה פעלה רגע לפני הפריחה הגדולה של הרוק הישראלי הצעיר והאלטרנטיבי. אולי אם הייתה מחזיקה מעמד מעט יותר זמן, הייתה מממשת את פוטנציאל ההצלחה שלה בזמן אמת. אך בלאגן, כאמור, התקיימה זמן קצר בלבד, ורק אחרי התפרקותה החלו חבריה בקריירות סולו מצליחות." = באותה שנה מלוהקת דנה לסדרת הטלוויזיה המצליחה "עניין של זמן" . הסדרה, התמקדה בעלילותיהם של תלמידי כיתה יא' 5 (נכון לעונות הראשונות) בבית ספר תיכון בצפון תל אביב, בבעיותיהם של מתבגרים ועסקה בנושאים כגון: לימודים, גיל ההתבגרות, אהבה, גיוס לצה"ל, פערים חברתיים, אונס, סמים, הריון מוקדם, בולימיה ועוד. דנה שיחקה בסדרה במשך 7 שנים. = דנה מתחילה להיות יותר מעורבת במוסיקה המקומית ומשתתפת בפרוייקטים רבים ושונים כמו, אופרת הרוק "סאמארה" של הלל מיטלפונקט, השתתפות בפסטיגל 1992, היא השתתפה באלבומו של רפי אדר "הלב המלא של קונטינקה" והופיעה לראשונה כזמרת סולנית בשנת 1993 במסגרת פסטיבל המוזיקה "רוק בים האדום". = במקביל היא מתחילה ללמוד בבית הספר למוסיקה "רימון", אך הרומן מסתיים מהר ולאחר שלושה חודשים היא עוזבת. = בשנת 1994 משחררת דנה את אלבום הבכורה שלה "דנה ברגר", היא כתבה והלחינה את רוב החומרים באלבום ושיתפה פעולה עם ורד קלפטר, ג'וני שועלי, ברי סחרוף , עודד פרח ורע מוכיח. סגנון האלבום היה רוק "כסחני" ו"פראי", עם טקסטים קשים וחריפים. השירים הבולטים מתוכו הם "מלך", "והלב שלי ריק" ו"מה יישאר לי בסוף". גם תמונתה של ברגר המופיעה בצד האחורי של העטיפה כשהיא מדממת מהאף דימתה את האווירה המוזיקלית באלבום. האלבום לא זוכה להצלחה מסחרית. = דנה הופיע בעצרת התמיכה בהסכמי אוסלו, שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (להיום כיכר רבין) ב-4 לנובמבר 1994, עם השיר "שקט", זמן קצר לפני הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. = בשנת 1998 שחררה דנה את אלבומה השני, "פשוט להיות", בהפקת יובל שפריר. אלבום זה התאפיין בשירים רכים הרבה יותר מאשר באלבומה הקודם. בין השירים הבולטים בו ניתן למנות את "רחוק מהמציאות", "חמימות חולפת", "בוא וניסע מכאן" ו"מחכה לו". גם באלבום זה שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, בהם שוב ורד קלפטר ותורן וכן יהודה עדר והקלידן אייל קליין. האלבום זכה להצלחה רבה ולווה במספר הופעות מוצלחות. לצד האלבום הופיעה ברגר בפרויקטים מוזיקליים ופסטיבלי מוזיקה וילדים שונים. = בשנת 2000 משחררת דנה את אלבומה השלישי, "עד הקצה", בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי. האלבום שהיווה את הפריצה הגדולה, הביא לדנה הצלחה אדירה והפך אותה לאחת הזמרות הבולטות במוסיקה הישראלית. בין השירים הבולטים באלבום היו "לומדת לעוף", "עד הקצה", "אהבה", "יש בזה טעם" (חידוש לשיר של יעל לוי, שנקרא במקור "לא בוכה") ו"בוכה לך". מכירות האלבום זיכו אותו במעמד אלבום פלטינה כפול ובמצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' באותה שנה זכתה ברגר בתואר "זמרת השנה". = בשנת 2003 היא שחררה את אלבומה הרביעי, "תוך כדי תנועה", גם הוא בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי. בין השירים הבולטים מאלבום היו "בא והולך" (אותו כתבה לבן זוגה, עדי שרון), "תוך כדי תנועה", "גן מאיר" ו"חמש בבוקר". בעקבות האלבום זכתה ברגר פעם נוספת בתואר "זמרת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. = בשנת 2005 היא השתתפה באלבום הבכורה של ההרכב מטרופולין, בו שרה יחד עם הסולנית רוני אלטר את השיר "לישון בלי לחלום". = בשנת 2006 יצא אלבומה החמישי של ברגר, "יום יום", הפעם בהפקתו המוזיקלית של לואי להב. בחלק משירי האלבום השתתפה בכתיבה צרויה להב. בין השירים הבולטים מאלבום היו "מותר", ו"חרותי". = בשנת 2010 יצא "הנה באתי הביתה", אלבום משותף לברגר ולאיתי פרל. שיר הנושא של האלבום שימש גם כשיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "חטופים". שיר נוסף שבלט היה הסינגל הראשון "לולי". = בשנת 2014 שחררה דנה את אלבומה השביעי "מתנות של זמן", בהפקה מוזיקלית של יוסי פיין. לאחר צאת האלבום יצאו השירים "הקירות שלי" ו"תראה אותך" כסינגלים. = בשנת 2016 לקחה חלק באלבום הילדים "האוצר", פרויקט שיזם, הלחין והפיק גל זיו, והשתתפו בו גם אלון עדר, גדי רונן, יעל דקלבאום ועוד. (Photo: Ilan Bashor) = בשנת 2017 שחררה דנה את אלבומה השמיני "ימים צפופים". את האלבום יצרה דנה דרך פרויקט מימון המונים בהדסטארט וגייסה 100,001 שקלים. במרץ 2017 יצא הסינגל הראשון "נגן" אשר זכה להצלחה. בסוף מאי 2017 יצא הסינגל השני "ימים צפופים" בליווי קליפ בו כיכב ליאור אשכנזי. ביולי 2017 יצא הסינגל השלישי מתוך האלבום - "אתה לא בבית". = בשנת 2020 משתפת פעולה דנה עם בן זוגה עדי שרון והשניים מוציאים את האלבום "DNA", כשדנה מביאה את הטקסטים והשירה ועדי מביא את הביטים האלקטרוניים והאווירה המחשמלת. האלבום כולל 11 שירים שאת רובם כתבה דנה עצמה בנוסף לטקסטים של אחרים – ״מקלט ציבורי״ ו״סליחה״ שכתב המשורר מאיר גולדברג, ״שורשים?״ שנכתב במשותף בידי דנה ברגר וסמירה סרייה, ״עצים״ שכתב אריק אינשטיין ו"כוכב" אשר דנה ברגר כתבה בהשראת טקסט של גלעד אדמוני. = בפברואר 2022 שחררה דנה את אלבומה העשירי "כל אהבה לטובה". אלבום שנוצר במקרה, בשיתוף עם מיכל דגן, תלמידתה של דנה בסדנת כתיבה. אותם מפגשים של מורה ותלמידתה הולידו אלבום שבו את כל הטקסטים כתבה מיכל דגן והלחינה ברגר. האלבום נוצר באופן ספונטני ללא תכנון או מחשבה, בכל פעם שהן סיימו לעבוד על טקסט, דנה אוטומטית לקחה את הגיטרה והלחינה. = בדצמבר 2022 דנה שוב חוברת לבן זוגה ותחת ההרכב שלהם "DNA Homebase" הם מוציאים את האלבום השני, שבאופן מוזר נושא את אותו השם של האלבום הראשון רק הפעם באותיות גדולות "DNA". = מלבד הקריירה המוסיקלית של דנה, היא מחזיקה באמתחתה גם קריירת משחק לא קטנה בכלל!! היא השתתפה בסדרות "שבתות וחגים", "בנות" ו-"גירושים נפלאים". היא שיחקה בסדרת הדרמה לילדים ונוער "האי" וגם בסדרה "יומני החופש הגדול". היא גם השתתפה בעונה השביעית של "הישרדות", את התוכנית היא סיימה במקום החמישי. = את השיר "נפלת חזק" כתב חמי רודנר על דנה עקב הפרידה שלה מחברו ובן זוגה ירמי קפלן. = את השיר "אתה בא והולך" כתבה דנה על בן זוגה הנוכחי עדי שרון. דנה סיפרה שלאחר שתי חתונות וגירושין היא התאהבה שוב במוסיקאי שעשה לה חיים קשים. בתחילת הקשר שלהם הוא היה בא ונעלם בכל פעם לשבוע או שבועיים. מאחר והוא לא ענה לטלפונים ולא החזיר הודעות דנה כתבה את השיר. = באוגוסט 2024 הוציאה דנה את "געגוע חי", שיר שכתבה והלחינה אורית דוקלר, שלמדה עם שחר (דבי) מתיאס ז"ל ברימון, מתיאס נרצחה יחד עם בעלה שלומי ז"ל בביתם בקיבוץ חולית בשבת השחורה, 7 באוקטובר. = בדצמבר 2024 הוציאה דנה את אלבומה ה-12 "בלב פתוח". האלבום כולל את השיר "עטופה ומוגנת" שברגר הקדישה לכל הנשים שנותרו בשבי במהלך מלחמת חרבות ברזל. להאזנה לאלבום "בלב פתוח" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום המדהים, המחוספס והאנלוגי "There is Nothing Left To Lose" של ה- "Foo Fighters" שוחרר ב-2 לנובמבר 1999, לא מאמינים שעברו יותר מפאקינג 20 שנה !!! איזה כיף שיש לנו את ההזדמנות לדבר על האלבום המופלא הזה שמייצג את כל מה שמוסיקה צריכה להיות... אז בואו נלך קצת אחורה כדי להבין איך התחיל האלבום הכה "יפיפה וכייפי". בשנת 1997 אחרי שהם מסרו את נשמתם לטובת המוסיקה, הקליטו אלבום רוק מוטרף בשם "The Colour and Shape", טחנו את הבמות ברחבי העולם, איבדו את המתופף William Goldsmith תוך כדי ההקלטות... איבדו את הגיטריסט Pat Smear תוך כדי סיבוב ההופעות... ואחרי מספר חודשים שגם איבדו גיטריסט נוסף בשם Franz Stahl בסיבוב... הבסיסט Nate Mendel הרים טלפון ל- Dave Grohl והודיע לו שהוא עוזב כי נמאס לו כבר מכל הטרוף הזה וכי הלהקה הקודמת שלו "Sunny Day Real Estate" מתאחדת. דייב שהיה שבור לגמרי החליט לצאת ופשוט להשתכר עד אובדן חושים, כשבדרך הוא מוציא את זעמו על המכונית שלו ועל המדשאות של השכנים, של אימו... כן, אחרי שני אלבומים גדולים הוא עדיין גר אצל אמא. המזל שלנו הוא שלמחרת בבוקר, נייט התקשר לדייב והודיע לו שהוא מתחרט ושהוא לא עוזב את הלהקה. אז הם החליטו שהפעם הם עושים את האלבום כשלישייה בלבד, ללא חברת תקליטים, ללא מפיקים, ללא אמנים ועוזרים שונים. שלישייה בלבד !! Dave Grohl, Nate Mendel ו-Taylor Hawkins הרחק מאורות הזרקורים של לוס אנג'לס, דייב החליט שהוא עוזב את בית אמא וקונה בית בווירג'יניה. רק כדי להמחיש את הרצון להתרחק, לוס אנג'לס נמצאת בחוף המערבי ווירג'יניה נמצאת בחוף המזרחי כ- 4,000 ק"מ. כאן דייב גם מתחיל את המסורת "בנה סטודיו בביתך" ומחליט לבנות במרתף ביתו החדש את הסטודיו 606 המפורסם שלו. למה 606? כי זה מספר מפורסם שרואים כמעט בכל מקום, לדבריו של דייב. (Photo: Danny Clinch) כשהם רחוקים מכל הרעש והצלצולים, ללא חברת תקליטים וללא גורמים חיצוניים, מלבד Adam Kasper שעשה את תפקיד המפיק הטכני, הם ירדו למרתף והחלו להקליט את אחד האלבומים הטובים של הלהקה. שלושת חברי הלהקה סיפרו שזו הייתה אחת התקופות הטובות והרגועות ביותר בחייהם. כל מה שהם עשו כל היום היה לאכול על האש, לשתות בירות וויסקי וליצור מוסיקה. ללא כל מחויבות לשום דבר וללא לחץ משום מקום, יצירת מוסיקה נטולת עכבות או הגבלות כאילו There is nothing left to lose... רק לצורך המחשה נוספת, דייב החליט שאת האלבום הזה מקליטים בצורה אנלוגית ללא מחשבים בכלל, על טייפ סלילים כמו פעם. אפרופו פעם... דייב סיפר באחד הראיונות שבכל פעם שהוא מקשיב לאלבום הזה הוא מיד נזכר במרתף, בריח שהיה נכנס מחלונות המרתף באביב ובציוץ הציפורים שהפריע להקלטות השירה מדי פעם. (Photo: Danny Clinch) האלבום נפתח עם "Stacked Actors" והמכות של התופים והגיטרות, רק כדי להמחיש למה הלהקה עזבה את לוס אנג'לס. הוא מדבר על כל מה שמזויף ולא אמיתי, על התקופה שהם גרו בהוליווד וכולם נראו להם כמו שחקנים. כן, גם הם היו חלק מהבמה באותה תקופה אבל עכשיו הם כבר לא והם רוצים לצחוק על זה כי כל הדבר הזה גרם להם ל... "Breakout", השיר השני המעולה והקצבי הזה שאם תגבירו את הווליום חזק מאוד וגם תצפו בקליפ תוך כדי, שום דבר לא יעצור אתכם מלקפוץ ולהשתולל בפראות. כי כולנו איפשהו רוצים לפרוץ ממשהו ועם הפו'ס זה בכלל תענוג. השיר הבא "Learn To Fly" הוא פשוט יצירת מופת ולא רק בגלל שהוא מורכב מוסיקלית, לא רק בגלל שהטקסט מרגש ונוגע וגם לא רק בגלל שיש לו עיבוד מהפנט אלא רק בגלל ובלבד... שהוא כיף עצום!! שיר שלא משנה איפה תהיה ומה תעשה, ברגע שתשמע אותו תתחיל לשיר. שיר שרק להיזכר בווידאו קליפ שלו גורם לך לפרוץ בצחוק בלתי נשלט ושיר שהוא פשוט תענוג צרוף של אושר עילאי ולא !! לא הגזמנו !! אפילו גראמי הם קיבלו על השיר הזה ב-2001 אז בואו... קדימה, עוברים ל- "Gimme Stitches" שמדבר על מערכת יחסים מסובכת בה שני בני הזוג לא מפסיקים לפגוע ולהכאיב אחד לשני אבל עדיין נשארים ביחד. השיר הבא, "Generator", נפתח עם ה- Talk Box של דייב שנוטה להשתמש באפקט הזה לעיתים רחוקות מאוד והיי-הט הנפתח בסינקופה (שלא-בביט), שהופכים את הדבר הזה לממכר. השיר מדבר על ההקרבה למישהו שהוא הליבה שלך. הוא זה שהדליק אצלך את הגנרטור ואתה תעשה הכל כדי לשמור עליו אפילו אם זה יעלה לך בבריאות. השיר הבא, "Aurora" הוא אחד השירים היפים והמלודיים באלבום, דייב סיפר שהם התמקדו מאוד במלודיה של השירים באלבום, שירים שיהיה כיף לשיר אותם ויזרמו בצורה טובה באוזניו של המאזין. זהו אחד השירים האהובים ביותר על דייב למרות שהטקסט הוא אוסף של מילים שלא ממש מספרים סיפור שלם אלא רק מתייחסים להסתכלות אחורה לתקופה של דייב בסיאטל. לאחר מותו של טיילור, בכל הופעה של הלהקה דייב מקדיש את השיר הזה לטיילור ומספר שזה היה השיר האהוב עליו ביותר. (Photo: Danny Clinch) רצועה הבאה בכלל לא הייתה אמור להיות באלבום, "Live-In Skin" נכתב כשההקלטות הסתיימו והאלבום היה בדרך למיקס. דייב פשוט עלה על ריף שכל כך מצא חן בעיניו שהוא היה חייב להקליט אותו ולהכניס אותו לאלבום. אכן הריף הזה מטריף וזה שיר שכיף להגביר כי דייב הולך על "Head on with my hate" כשהוא נכנס בכל מה שהוא שונא ועדיין נשאר עומד. אם תקשיבו טוב לשיר הבא בקטע שהוא נשבר ודייב אומר שלום לכולם, תגלו איזה יופי של הרמוניה יש ללהקה הזו ביחד ולחשוב שזה הוקלט בצורה אנלוגית ונשמע ככה. "Next Year" הוא שיר מדהים שבנוי בצורה מדהימה ומנוגן בצורה מדהימה, לא פלא שהקליפ מבוסס על הטיסה של Apollo 11 לירח, כי הוא פשוט מטיס אותך לירח. השיר "Headwires" מרגיש כמו המשך טבעי, כאילו הוא השלב הבא של השיר הקודם. השיר שאחריו מתחיל עם הפריטה הנוגעת של דייב כאילו אנחנו מתגלשים ברכות על צמר גפן מתוק בעוד ראשנו נע מצד לצד בקלילות. "Ain’t It the Life" מתייחס לחיים של הכוכבים שעולים ונופלים, שלעיתים מצליחים ולעיתים מתרסקים, יש אומרים שהוא נכתב על התקופה של נירוונה. השיר הלפני אחרון בגרסה היפנית והשיר האחרון בגרסה הבינלאומית, ממש לפני שדייב מסתלק, מסביר שבזה הוא הכי טוב. הוא הכי טוב בלברוח ולעזוב את הכל כשדברים הופכים למכוערים, הוא הולך להיות M.I.A" (Missing In Action)" שיר מעולה לסיום האלבום. (בגרסה היפנית יש גם את "Fraternity" שבו דייב מספר שהוא אף פעם לא יהיה באחווה, שיר חזק לסיום). עטיפת האלבום היא צילום של העורף של דייב אחרי שהוא עשה את הקעקוע של ראשי התיבות של הלהקה, אין יותר אותנטי ואנלוגי מזה. (Photo: Danny Clinch) האלבום הזה העניק ללהקה פרס גראמי ב-2001 בקטגוריית Best Rock Album כשדייב עלה עם הלהקה והמפיק, הדבר היחיד שעבר לו בראש היה "אני בטוח שזהו יהיה האלבום היחיד שיזכה בגראמי ונוצר במרתף של בית" (בתרגום חופשי). אז אנחנו לא יודעים מה אתכם אבל האלבום הקודם שאנחנו זוכרים שהוקלט במרתף היה "Ten" של פרל ג'אם. אז תגבירו בפול ווליום ותלחצו פליי ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 2 לנובמבר 1992 שחרר Neil Young את אלבום האולפן ה- 19 שלו "Harvest Moon". זה בדיוק האלבום שאתם צריכים להאזין לו עכשיו. אז הפעם בואו נעשה את זה הפוך. תקפצו ישר לסוף הסיקור, תלחצו פליי ותתחילו להאזין לקסם הזה. אנחנו מחכים. לחצתם? יופי, אז אפשר להתחיל.... בשנת 1992 בדיוק 20 שנה אחרי האלבום " Harvest " חוזר Neil Young עם אלבום שמזכיר ומאזכר את המאסטרפיס ההוא. Neil Young התעקש שלא מדובר באלבום המשך, אבל האלבום הזה בהחלט מתכתב עם יצירת המופת ההיא. כנראה שכותרת האלבום מסבירה את הקשר עם " Harvest " בצורה הטובה ביותר. היא מבהירה לנו שמדובר באותה משפחה ולכן נמצא דימיון רב בין שני האחים. יחד עם זאת, יש בה תוספת. מעין תזכורת שבכל זאת קיים כאן פער גילאים, כך שאין סיכוי שנקבל "עוד מאותו הדבר", אלא את גרסת "הדור הבא", יותר עכשווית, ויותר מעודכנת. הדימיון הרב בין שני האלבומים לא נמצא רק בכותרת. בדומה לאלבום " Harvest " גם האלבום הזה הוקלט בנאשוויל ועם הרכב נגנים שליווה את יאנג ביצירת המופת ההיא: Ben Keith על הסטיל פדאל, Tim Drummand בבס, Kenny Buttrey בתופים ו- Linda Ronstadt ו- James Taylor בקולות רקע. יאנג בוחר ללכת כאן הכי רחוק שאפשר מהסאונד שקיבע את התואר שלו כסנדק הגראנג'. עוד לפני שהפידבקים של "Arc" שככו, עוד בטרם צלילי הדיסטורשיין של "Weld" נדמו, מיהר יאנג להחליף את ה- "1953 Gibson Les Paul" החשמלית שלו ב- "Martin D-45" האקוסטית ורקח לנו אלבום שליו, רגוע, שקט, קסום ומרגש. האלבום הזה מוכיח לנו שוב את מה שאנחנו כבר יודעים על Neil Young . הוא תמיד עושה את מה שמרגיש לו הכי נכון, ולא את מה שמצופה ממנו. הוא שבר למוזיקה אלקטרונית עם "Trans" כשסבר שזה יסייע לו לתקשר עם בנו שנולד עם שיתוק מוחין, הוא השתעשע עם "רוקבילי" באלבום "'Everybody's Rockin" כנקמה בחברת התקליטים שסירבה לשחרר את האלבום "Old Ways" והוא עושה את זה גם הפעם עם "Harvest Moon", כשכולם ציפו ממנו להמשיך ולרכב על גל הגראנג' ולהפציץ עם עוד אלבום מנסר ומחוספס. רק תחשבו כיצד נראה שוק המוזיקה בשנת 1992 ותבינו שהיה צריך לא מעט אומץ כדי לשחרר אלבום קאנטרי-פולק בעיתוי הזה, במיוחד אחרי אלבום הופעה אדיר כמו "Weld". ואיזה שירים מדהימים יש כאן. שיר הפתיחה הרומנטי " Unknown Legend " נכתב בהשראת אשתו של יאנג באותו זמן Pegi Morton Young. יאנג פגש את פגי לראשונה כשעבדה במסעדה והשיר אכן מתייחס לכך ומדבר על מלצרית, אם לשניים, שחיה פעם חיי חוסר שקט בדרכים, ברכיבה על הארלי דוידסון במדבר, עם הכרום והפלדה שמתמזגים עם האוויר שהיא נושמת... השיר " From Hank To Hendrix " ממשיך באותו קו ומתאר את השינויים במערכת היחסים לאורך זמן, כאשר יאנג מאזכר אומנים שונים כנקודות ייחוס לשלב של מערכת היחסים, ביניהם כאלה שהשפיעו עליו מוזיקלית כמו האנק וויליאמס ו- Jimi Hendrix המוזכרים גם בכותרת השיר. השיר השלישי " You and Me " כבר מוכיח לנו ש"מערכות יחסים" הן כנראה החוט מקשר בין שירי האלבום. איך גורמים לקשר להימשך? כיצד שומרים עליו חי ורענו למרות חלוף הזמן? איך גורמים לאהבה להחזיק מעמד? השיר כולו הוא הזמנה להוקיר את העבר תוך שמירה על תקווה לעתיד טוב. הרצועה הזאת מאזכרת ומתכתבת עם "Old Man" מהאלבום המופתי ההוא... שיר הנושא המושלם " Harvest Moon " משתמש במוטיב של ה"ירח", אותו יאנג הזכיר כגורם מאוד חשוב עבורו ובעל השפעה גדולה עליו. ההשפעה של הירח על יאנג כל-כך גדולה שהמוטיב הזה חוזר בכמעט 30 משיריו. גם השיר הזה הוא טריביוט לאשתו של יאנג פגי, וניתן אפילו לראות את השניים רוקדים בבר בוידאו קליפ ששוחרר לשיר, כאן: מעניין שיאנג מנגן בשיר בלא מעט כלי נגינה. גיטרה, מפוחית, בנג'ו, פסנתר, עוגב, וויבראפון. עוד נתון מעניין הוא שמעבר האקורדים בשיר "הושאל" מזה של "The Everly Brothers" בשיר "Walk Right Back", ראו כאן: הקטע " War of Man" בסגנון פולק אפל שמתייחס ליצר ההרסני של המין האנושי, הוא אחד האהובים עלינו באלבום המצוין הזה. הפזמון כל-כך קסום וקליט ומעבר האקורדים מהפנט. השיר " Such a Woman" הוא שיר אהבה טהור ומרגש והומאז' נוסף לאשתו של Neil Young . אמרנו כבר "מערכות יחסים"? ואי אפשר בלי קטע הסיום " Natural Beauty ", קטע שהוא פשוט "יופי טבעי" בן למעלה מ- 10 דקות, שהוקלט בהופעה חיה בפורטלנד אורגון ב- 23 לינואר 1992. ועכשיו פשוט תנו למוזיקה לדבר: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-2 לנובמבר 1999 יצא לאור האלבום השלישי של "Rage Against The Machine" לפני יותר מ-20 שנה!!! מעבר לעובדה שמדובר באלבום האולפן האחרון עם חומר מקורי, האלבום הזה הוא גם כנראה השיא היצירתי של "רביעיית הזעם", שבכל שמיעה גם 20 שנה אחרי מרעיד לנו את הגוף, מטלטל לנו את הראש ומשקשק לנו את העצמות. שבע שנים אחרי אלבום הבכורה ששינה את המפה המוזיקלית עם השילוב הייחודי והפסיכי בין ראפ, מטאל, פאנק וFאנק ושלוש שנים לאחר "Evil Empire" שהחדיר לנו לראש צלילים שלא האמנו שניתן להפיק מגיטרה, אנחנו מקבלים את האלבום הזה שהוא לא פחות מאשר פרדוקס מוזיקלי. מצד אחד זה האלבום הכי מחושב והכי בוגר של הלהקה ומצד שני יש בו את הספונטניות, העוצמה והחוצפה של רוח הנעורים. מחד הוא כולל צליל חדש ומעודכן ומאידך עדיין מחובר חזק לשורשים של הלהקה. (Photo: fanarttv.com) לא צריך להעמיק במילות השירים בכדי להבין שהאלבום הזה לא נופל רחוק מהעץ מבחינה לירית, וכי גם הוא עוסק בנושאים פוליטיים ואנטי ממסדיים שאיפיינו את שני האלבומים הקודמים. די להביט בעטיפת האלבום הכוללת גרפיטי של אדם המניף את אגרופו באוויר או בכותרות השירים כמו "Voice of the Voiceless" ו- "Testify" כדי להבין שאנחנו הולכים לקבל גם כאן כתב אישום חמור נגד החברה האמריקאית. טוב, באמת שלא ציפינו למשהו אחר מלהקה עם עמדות סוציאליות וליברליות מוצהרות. אנחנו פותחים עם "Testify" ועם צליל חומת הגיטרות של Tom Morello שבתחילה נשמעת אולי בלתי חדירה, אבל מקלות התופים של Brad Wilk שנוחתים בנחישות ובהתמדה על תוף הסנייר מצליחים לכרסם בה אט אט, עד שהיא נכנעת וקורסת סופית בתזמון מושלם עם ה- "אהההההה" של Zack De La Rocha . השיר שיוצא כנגד השקרים של התקשורת האמריקנית פשוט מתפוצץ לנו בפנים עם הסלוגן א-לה "1984" של ג'ורג' אורוול : "Who controls the past, controls the future. Who controls the present, controls the past", ופשוט נותן את הטון למה שיקרה בהמשך האלבום. אנחנו ממשיכים עם הסינגל הראשון מהאלבום "Guerrilla Radio" , שמתייחס לקמפיין הנשיאותי בין בוש לגור בשנת 2000. מתקפת הסנייר של וילק מתגברת בהדרגה עד לקרשינדו וההתפרצות עם הריף התזזיתי והמקפיץ של Tim Commerford ומורלו. איזה שיר אדיר זה... ויש פה אפילו סולו מפוחית, אתם קולטים? סולו מפוחית שגורם לנו להטיח את הראש בקיר כאילו זה ריף אכזרי של "Slayer". הקטע השלישי "Calm Like a Bomb" מטעה מאוד בכותרת "המרגיעה" שלו ופתיח הבס השקט של קומרפורד, אבל זאק לוחש לנו באוזן שזה לא הולך להימשך כך לאורך זמן "Feel the full blast" הוא לוחש ואנחנו באמת מרגישים את רעידת האדמה שהולכת ליפול עלינו עם אפקט הוואה וואה על הבס של קומרפולד ועם האזעקה העולה ויורדת שמפיק מורלו מהגיטרה. השיר "Mic Check" מתכתב עם הביסטי בויס איתם היתה אמורה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות מיד לאחר שחרור של האלבום, מוריד קצת את הקצב, ממש בגדר "השקט שלפני הסערה" שמגיעה עם הריף הקליט והמקפיץ של "Sleep now in the fire" . אבל שני אלו מהווים רק הכנה לטירוף שהולך להגיע ברצועה החמישית. "Born of a Broken Man" הוא שיר שובר והורס ממש כמו הכותרת שלו. זהו שיר אישי שזאק כתב על התמוטטות העצבים שחווה אביו, וממש ניתן לחוש את זה בשיר, בין היתר בכעס והזעם שעובר דרך הריף של מורלו. האלבום המדהים הזה כולל גם את הרצועה "Voice of the Voiceless" שנכתבה על העיתונאית Mumia Abu-Jamal שמורלו ביקר בכלא לפני שנידונה למוות, את "Wake Up" שהופיע בפסקול של הסרט מטריקס, את "No Shelter" האדיר שצורף כבונוס רק בגירסאות היפנית והאוסטרלית של האלבום ועוד. חבל שהיצירה האדירה הזאת היוותה את "ההתחלה של הסוף", ומדהים רק לחשוב מה עוד היה ללהקה הזאת לתת בהמשך הדרך. רייג' היא אולי להקת ההופעות הטובה בעולם, וזכינו, פשוט זכינו, לקבל אותה כאן לסדרת הופעות בישראל בשנת 2000 ממש לאחר הוצאת האלבום. זו ללא ספק היתה אחת ההופעות הטובות שהח"מ ראו בישראל ואנחנו מקווים שנוכל לחזור ולחזות בפלא המוזיקלי הזה בקרוב. להאזנה לאלבום באחריות המאזין בלבד ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הזמר והיוצר Anthony Kiedis נולד ב- 1 לנובמבר 1962 וזו הזדמנות טובה לספר עליו כמה דברים מעניינים: (Photo: altpress.com) 1. קידיס נולד במישיגן ב- 1 לנובמבר 1962 ל- "Margaret "Peggy ול- John Michael Kiedis, שחקן בעל שם הבמה Blackie Dammett. 2. הסנדק של קידיס היה לא אחר מאשר סוני בונו מהצמד Sonny & Cher. סוני היה מיודד עם אביו והשמועה מספרת ששר נהגה לעשות עליו בייביסיטר. 3. קידיס סיפר באוטוביוגרפיה שלו "Scar Tissue" שהוא גם ראה את שר עירומה באחת הפעמים שעשתה עליו בייביסיטר. 4. כשהיה בן 3 בלבד הוריו התגרשו וקידיס עבר לגור עם אימו. 5. בגיל 12 עבר להתגורר בקליפורניה עם אביו אותו העריץ. 6. במהלך לימודי התיכון הוא פגש את Flea חברו ללהקת "Red Hot Chili Peppers". שניהם היו חריגים ומנודים והמכנה המשותף קירב ביניהם והפך אותם לחברים הכי טובים. 7. באותו תיכון Fairfax בהוליווד, למדו גם Jack Irons ו- Hillel Slovak חבריו לעתיד בצ'ילי פפרס. 8. בצעירותם פלי וקידיס נהגו לקפוץ מבניינים לבריכות שחיה. באחד המקרים קידיס קפץ לאחור מבנין בן 5 קומות ושבר את גבו. 9. אביו של קידיס הוא זה שערך לו את ההיכרות עם מריחואנה וקוקאין. במקביל לקריירת המשחק הכושלת של האב הוא מכר סמים, כאשר כבר בגיל 14 קידיס ניסה בטעות הירואין לאחר שחשב שמדובר בקוקאין. 10. אביו של קידס היה דמות מאוד "חינוכית", הוא גם דאג שחברתו בת ה- 18 "תגאל" את קידיס מבתוליו ממש לפני שלקידיס מלאו 12. (Photo: NME) 11. קידיס גם קיבל חינוך מוזיקלי טוב מהאב שנהג לקחת אותו להופעות במועדונים בלוס אנג'לס שם ראה בין היתר את בלונדי והראמונס בשנות ה- 70. 12. לאחר אחת ההופעות של בלונדי בשנת 1977 קידיס הציע ל- Debbie Harry נישואין. דבי אישרה זאת בראיון איתה משנת 2008 וציינה שהיא זוכרת את המקרה לטובה ושהיא הייתה צריכה לסרב בנימוס לקידיס שנראה לה בן 8 (הוא היה אז בן 15). 13. למרות שעשה שימוש כבד בסמים במהלך לימודי התיכון שלו, קידיס היה תלמיד מבריק שסיים את התיכון בהצטיינות. (Photo: NME) 14. זמן לא רב לאחר שקידיס עבר לגור עם אביו בלוס אנג'לס, אביו לקח אותו לנסיעת "עסקים" לוויסקונסין שם מכר האב סמים. כשהם חזרו ללוס אנג'לס האב החביא על גופו של קידיס 30,000 דולר כי חשב שאף אחד לא יערוך חיפוש על ילד. 15. קריירת המשחק של קידיס החלה בגיל 16 כאשר בשנת 1978 שיחק בסרט "F.I.S.T." כבנו של סילבסטר סטלון. הוא עשה זאת תחת שם הבמה Cole Dammett בעקבות שם הבמה של אביו Blackie Dammett. 16. קידיס ישתמש במהלך הקריירה שלו בכינויים נוספים כמו Tony Flow אותו אימץ במהלך הופעתו הראשונה עם פלי, סלובק ואיירונס, Antoine (Antwan) The Swan ו- Sir Psycho Sexy (כשם השיר מהאלבום "BloodSugarSexMagik"). 17. קידיס ישחק בהמשך בסרטים נוספים והמוכר ביניהם הוא כנראה "נקודת פריצה" משנת 1991, לצד קיאנו ריבס ופטריק סווייזי. 18. אביו של קידיס מחזיק זאב (Wolf) כחיית מחמד. הוא קרא לו Howlin' Wolf. 19. בשנת 1983 הוא הקים יחד עם פלי, איירונס וסלובק את ההרכב Tony Flow and the Miraculously Majestic" Masters of Mayhem". 20. להרכב היה שיר אחד (.Out in L.A) והוא הוקם בעקבות הצעה חד פעמית שקידיס קיבל מחברו Mike Chester להיות המופע הפותח של להקתו במועדון ה- Rhythm Lounge בלוס אנג'לס. 21. הביקורות מההופעה היו כל-כך טובות שהם הוזמנו על-ידי בעל המועדון לנגן שם שוב שבוע לאחר מכן ואף המשיכו להופעות נוספות, לא לפני ששינו את שם ההרכב ל- "Red Hot Chili Peppers". 22. קידיס קרא לבנו Everly Bear על שם להקת "Everly Brothers". 23. קידיס סיפר באוטוביוגרפיה שלו "Scar Tissue" שבשנת 1984 בהיותו תחת השפעת סמים הוא ריסק את המכונית של אימו הישר לתוך עץ, אך ניצל בנס. 24. בשנת 2008 נבחר קידיס ל"צמחוני" הסקסי בעולם כל-ידי ארגון PETA. 25. קידיס טיפוס מאוד רוחני, הוא נוהג לתרגל ויפאסנה ולומד קבלה. 26. לאחר הופעה בוירג'יניה בשנת 1989 קידיס הואשם בהתערטלות בפומבי ובתקיפה מינית, לאחר שהטריד מעריצה במהלך ההופעה. 27. את השירים "Desecration Smile" ו- "She's Only 18" כתב קידיס על מערכת היחסים שלו עם הדוגמנית Heather Christie. 28. את השיר "Venice Queen" כתב קידיס על Gloria Scott יועצת שסייעה לו להתמודד עם בעיית הסמים ומתה ממחלת הסרטן. 29. את השיר "Dani California" הוא הקדיש לכל הנשים בחייו. 30. השמועה מספרת שאת השיר "Emit Remus" כתב קידיס על Mel C עימה היה קידיס ביחסים בזמנו. 31. השמועה גם מספרת שקידיס יצא גם עם Sinead O’Conner והשיר "I Could Have Lied" נכתב ככל הנראה עליה, למרות ששינייד הכחישה שהשניים יצאו אי פעם. 32. קידיס, פלי ו- John Frusciante אוהדים שרופים של הלייקרס. 33. למרות אהבתו והערצתו העזה להלל סלובק הוא לא נכח בהלוויתו. יש אומרים שהמעמד היה קשה לו מידי, אך קיימת גירסה שאומרת שאימו של הלל האשימה את קידיס בכך שגרר את הלל לסמים ולכן אמרה לו שהוא לא רצוי בלווייה. 34. בשיר "This Is The Place" מהאלבום "By The Way" משנת 2002 הוא מתייחס במפורש ליום מותו של סלובק ולנושא הסמים. 35. בעקבות ההצלחה המסחררת של האלבום "Blood Sugar Sex Magik" יצאו הצ'ילי פפרס לסיבוב הופעות חובק עולם. לאחר ההופעות באוסטרליה וניו זילנד חזרו חברי הלהקה הביתה וקידיס עשה טרק בן חודש ימים ביערות המבודדים של Borneo. (Photo: Shannon Stapleton) 36. הטרק הזה זכור לו לרעה כי הוא בין היתר נידבק בקדחת דונגי וחווה כאבי ראש עזים כבר בלילה הראשון שלו ביער לאחר שסוג של מקק נכנס לתעלת האוזן שלו. 37. בשנת 1992 הוא הופיע יחד עם פלי בקליפ לשיר "Wicked" של Ice Cube. 38. לקידיס יש יריבות ארוכת שנים עם Mike Patton הזמר של "Faith No More" ו- "Mr. Bungle,". היריבות הזאת החלה מיד עם הצטרפותו של פאטון ל- FNM והיא מבוססת על הטענה של קידיס שפאטון מחקה אותו על הבמות. 39. היריבות יצרה מצבים מגוחכים כמו העובדה ש- Mr. Bungle" אולצה על-ידי חברת התקליטים לדחות את הוצאת אלבומה "California" שהיה אמור לצאת באותו היום של האלבום "Californication" של הצ'ילי פפרס, רק בשל העובדה שהשמות היו דומים. 40. בתגובה, "Mr. Bungle" ביצעה במהלך הופעה ב- "Halloween" של שנת 1999 את השירים Give It Away, Around" the World", "Under the Bridge" ו- "Scar Tissue" בצורה סאטירית, מעליבה ומזלזלת. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לנובמבר, 1974 "Scorpions" הוציאו את אלבומם השני "Fly to the Rainbow". האלבום מהווה נקודת מפנה מרכזית עבור הלהקה, בעקבות שינויי הרכב והתפתחות בכיוון מוזיקלי. "Fly to the Rainbow" יוצא שנתיים אחרי אלבום הבכורה " Lonesome Crow ", שנטה מאוד לז'אנר ה- "Krautrock" ומציג לנו להקה שמחפשת את הכיוון המוזיקלי שיאפיין אותה ואת הסאונד שייצג אותה. במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום אלבום הבכורה " Lonesome Crow " חיממו "סקורפיונז" את להקת הרוק הבריטית "UFO", או אז קיבל הגיטריסט המוביל Michael Schenker הזמנה להצטרף ל- "UFO". שנקר קפץ על ההצעה והותיר את ה-"Scorpions" על פרשת דרכים, שכן הוא היווה כח עיקרי ומוביל בלהקה. במהלך תקופת המעבר הזו תפס Uli Jon Roth את מקומו של שנקר, עובדה שתסייע להגדיר את הסאונד של "סקורפיונז" בשנותיה הראשונות. רוט, יחד עם חבריו ללהקת "Dawn Road" - המתופף Jürgen Rosenthal והבסיסט פרנסיס בוכהולץ - חברו ל- Klaus Meine ו- Rudolf Schenker כשהם מאחדים למעשה את שתי הלהקות תחת השם "Scorpions" ובכך ישנו את הסגנון והסגנון שלה. התוספת של Uli Jon Roth הביאה עמה יתרון מובהק, בכך ששילבה את הווירטואוזיות שלו בהשראת Jimi Hendrix יחד עם גישה פרוגרסיבית וניסיונית יותר. התוצאה הייתה מיזוג עשיר של רוק כבד, בלוז, פסיכדליה, ונגיעות פרוג, אשר הניחו בסיס מוזיקלי חדש למה שיהפוך לסאונד המובהק של הלהקה. "Fly to the Rainbow" הוא אלבום של התנסות וחקירה, הוא מביא עמו כיוון וסאונד רענן ל- "Scorpions", תוך איזון בין רוק עוצמתי ועבודת גיטרה שאפתנית. האלבום נפתח עם " Speedy's Coming ", רצועה עתירת אנרגיה בעלת ריף מדבק שמובלת על-ידי קולו הבולט של Klaus Meine , ומבססת את הכישרון של הלהקה לכתיבת קטעי רוק קליטים שבהמשך יאפיינו את השירים הפופולריים ביותר שלה. הסולואים התזזיתיים של Uli Jon Roth מציגים כישרון גולמי שרק ילך ויתפתח, בעוד שהקצב המדויק של Rudolf Schenker מספק עוגן מוצק, המדגיש את הדינמיקה החדשה של הלהקה. הרצועה השנייה " They Need a Million " כבר מביאה איתה שינוי דרסטי עם אינטרו הגיטרה הקלאסית והשירה של Rudolf Schenker שנוטל כאן את ההובלה. אבל אז, בדקה 1:14, כשאנחנו בטוחים שזו הולכת להיות בלדה יפה, הכל משתנה וריף הגיטרה הכבד והמדבק חודר לנו לאוזניים דרך הרמקולים. השיר משלב הארד רוק עם אלמנטים פרוגרסיביים ומתמודד עם נושאים של תשוקה ואמביציה. ליין הגיטרה של Uli Jon Roth נשמע קצת מזרחי בעוד שקולות הרקע האופראיים של Klaus Meine מזכירים לנו את את הסגנון של " Lonesome Crow ". רצועה כמו " Drifting Sun " שנכתבה על ידי Uli Jon Roth שגם שר אותה (עם Meine בשירת הליווי), מדגישה את הרבגוניות של הלהקה ואת העובדה שהיא עדיין מחפשת את הסאונד והסגנון שיגדיר אותה, תוך שהיא ממזגת סגנונות ועיבודים מורכבים שנשענים על השפעות ג'אז ופרוג רוק. התיפוף הדינמי של רוזנטל דוחף את השיר קדימה, בעוד שעבודת הבס של בוכהולץ מספקת בסיס קצבי עמוק שמאפשר ליתר חברי הלהקה לאלתר עליו. השיר " Fly People Fly " הוא בלדה בלוזית, אחת מ-3 רצועות שנכתבו יחד עם הגיטריסט Michael Schenker כחלק מההסכם במסגרתו עזב את הלהקה. " This Is My Song " לוכד את האנרגיה הגולמית שהגדירה את שנותיה הראשונות של סקורפיונז", עם מלודיה קליטה ואווירה מרוממת מה שהופך אותו ליצירה בלתי נשכחת מהאלבום, בעוד ש- " Far Away ", שגם הוא נכתב בשיתוף Michael Schenker , מביא אווירה פרוגרסיבית ומרכך קצת את הקצב, כדי לאפשר ל- Klaus Meine לספק את אחד מהביצועים הווקאליים העדינים ביותר שלו, עטוף ממוסגר בעבודת הגיטרה העדינה והנוצצת של רוט. שיר הכותרת האפי " Fly to the Rainbow " שנכתב על ידי Michael Schenker ו- Uli Jon Roth סוגר את האלבום בנימה שמדגישה את השפעתו של רוט על הלהקה. נגינת הגיטרה הפרוגרסיבית שלו, בשילוב עם השירה הנמרצת של Meine , יוצרים אווירה רגשית ואינטרוספקטיבית שנבנית על גבי דינמיקה ושכבות של סאונד לאורך תשע הדקות שלה. הנגינה של רוט ברצועה הזו שואבת מהרקע המוזיקלי שלו, ומוסיפה איכות קוסמית מושלמת שמבדילה אותו משאר השירים באלבום. למרות ש- "Fly to the Rainbow" חסר את הקוהרנטיות של האלבומים המאוחרים יותר של "הסקורפיונז", הנכונות של הלהקה לקחת בו סיכונים היוותה גורם מרכזי בהתפתחות הסאונד והסגנון של הלהקה. המיזוג של עבודת הגיטרה השאפתנית של רוט והגישה הרוקיסטית המתפתחת של הלהקה יצרה אלבום גולמי אך חדשני כאחד. אין ספק ש- "Fly to the Rainbow" מהווה חלק קריטי בקטלוג המוקדם של "Scorpions". הוא תופס את הלהקה ברגע של התפתחות ושינוי ומעניק הצצה מרתקת לימיה הראשונים של להקה שעדיין לא גילתה את הסאונד והסגנון הייחודי שלה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-1 לנובמבר 1994 שוחרר האלבום המיוחד "Nirvana MTV Unplugged" ישנו ויכוח קבוע אצלנו על איזו הופעת MTV Unplugged הייתה הטובה ביותר, המיוחדת ביותר והמרגשת ביותר בין "Nirvana" ל- "Alice in Chains" שתי הופעות פנומנלאיות ולשתיהן השפעה עצומה על מוסיקת הרוק. כבר הוצאנו סיקור על ההופעה של "אליס" שהייתה ההופעה המרגשת ביותר של MTV Unplugged וקשה שלא להזכיר, חס וחלילה להשוות, אך רק להזכיר את ההופעה הנ"ל כשמדברים על ההופעה של נירוונה. אז קפצו רגע לקישור תקראו את הסיקור על "אליס" ותחזרו. אז ההופעה של אליס הייתה מאוד מרגשת והגיעה ממקום מאוד שביר ורגיש בעיקר בגלל הופעתו של Layne Staley שנראה כשבר כלי, אך גם כי ידענו למה לצפות מאחר שהאזנו בריפיט מספר שבועות לאלבום "Jar Of Flies". אך את נירוונה אף פעם לא שמענו ללא דיסטורשן, קשה בכלל לתאר איך Kurt Cobain, Dave Grohl ו- Krist Novoselic ישמעו ללא כל הדיסטורשנים והמגברים ומכאן ההופעה של נירוונה באה ממקום אחר, היא הייתה הופעה שהגיעה מתוך אומץ, מתוך תעוזה. הופעה שמתחילתה ועד סופה הייתה חזקה, נוקשה ובלתי מתפשרת. כמובן שאי אפשר שלא לקבל את העובדה שההשפעה שהייתה להופעה הזו הועצמה הואיל והיא יצאה אחרי מותו של קוביין. ההופעה עצמה התקיימה ב-18 לנובמבר באולפני Sony Music בניו-יורק, קוביין התאבד ארבעה וחצי חודשים אחרי ההופעה והאלבום יצא 7 חודשים לאחר מותו. (Photo: Frank Micelota) חודשים רבים מנהלי MTV הפצירו בנירוונה לקיים את ההופעה שהפכה להיות אתגר או יעד חשוב ומשמעותי בחייה של להקה באותה תקופה, סוג של מבחן אש. חברי הלהקה התנגדו במשך זמן רב, במיוחד קורט שהיה אחוז אימה מלבצע את שירי הלהקה בצורה כל כך ערומה. אך במהלך סיבוב ההופעות עם להקת "Meat Puppets" הסכימו החברים וההופעה המיתולוגית החלה לרקום עור וגידים. על מנת לחזק את ההרכב ולדעתנו גם להכניס סוג של בטחון בחברי הלהקה צרפו השלושה את חברם Pat Smear. החזרות להופעה התקיימו במשך שלושה ימים כשעוטפים אותן מתח עצום ועצבים קשים. מלבד העובדה שלקורט היו חרדות קשות בשיגרה היומית שלו, באותה תקופה הוא עבר גמילה מסמים ורמת המתח והחרדה שלו היו גבוהים מהרגיל. אנשי הפקה שהיו בחזרות סיפרו שבמהלך החזרות לא היו חיוכים, צחוקים או כיף מכל סוג שהוא וכולם היו חרדים מהביצועים שיהיו לקורט בהופעה. תוסיפו לכך את העובדה שהוא היה חרד מהעובדה שהוא צריך להופיע בצורה כל כך חשופה ללא דיסטורשנים, תופים דופקים ומגברים צורחים, עד כדי כך שהוא התעקש שהגיטרה שלו תהיה מחוברת עם הפדלים למגבר הפנדר שלו. את המגבר כיסו בקרטון במהלך ההופעה כדי שיקבל צורה של מוניטור ולא יראה כמגבר (ניתן לשמוע את הצליל טוב מאוד בשיר "The Man Who Sold the World"). תוסיפו לכך את החרדות של חברת ההפקה שתלשה כל שערה קיימת לאור העובדה שקורט לא הסכים לבצע אף אחד מהלהיטים של הלהקה ואם זה לא מספיק אז הם החליטו להעלות לבמה ולבצע שירים של להקת "Meat Puppets" אותה אף אחד לא הכיר. חברת ההפקה ניסתה ללחוץ על הלהקה לשנות את הסטליסט אבל שום דבר לא עזר. בניגוד ללהקות רבות שהופיעו באנפלאגד והביאו את הלהיטים הגדולים ביותר שלהם, נירוונה החליטה לעקוץ את המערכת, אם זה מתוך התרסה כנגד המערכת המסחרית של המוסיקה או אם זה מתוך הרצון להוכיח שההופעה תהיה מדהימה גם ללא להיטים, אנחנו לא יודעים אבל מה שבטוח הוא שזה הצליח. הסטליסט שהורכב מ- 14 שירים כלל: שיר אחד מהאלבום "Bleach", ארבעה שירים מתוך "Nevermind" (שרק "Come as you are" היה סינגל), 3 שירים מתוך האלבום "In-Utero" ו- 6 קאברים. הסיפור העצוב של ההופעה הוא שקורט ביקש מההפקה לעצב את הבמה עם ליליות ונרות לבנים. כשההפקה אמרה לו שזה יראה כמו הלוויה הוא אמר... בדיוק כך, תעצבו את הבמה כמו הלוויה. מה שלאחר כמעט חמישה חודשים התממש והפך את ההופעה הזו למעין טקס הלוויתו של קורט. אבל עם כל המתח...החרדות...הלחץ והאימה, הלהקה ביצעה את ההופעה והקליטה אותה בטייק אחד! אתם קולטים... טייק אחד בלבד! עכשיו אתם מוזמנים להאזין להופעה המדהימה הזאת ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... למרות שמרבית מעריצי הלהקה אוהבים ונוצרים את האלבום הזה, אם תשאלו את חברי הלהקה הם היו מעדיפים לקבור אותו!! זה היה אלבום שהם מאוד נהנו ליצור אבל הם הודו שאז הם לא ידעו מה הם עושים בכלל !! ב-1 לנובמר 1995 יצא אלבום הבכורה של להקת Incubus. בשנת 1991 חבורה של נערים שעדיין לא סיימו תיכון החליטו להקים להקה. Brandon Boyd , Mike Einziger , Alex Katunich and José Pasillas החלו לכתוב ולנגן יחד והופיעו בכל מיני מועדונים וברים לאורך ה- Sunset Strip ללא כל שם, ורק בשלב יותר מאוחר שנתבקשו לדעת מי הם, הם המציאו לעצמם את השם Incubus. חברי הלהקה היו נפגשים עם המפיק Jim Wirt בסטודיו שבסנטה מוניקה רק לאחר שעות הלימודים ומנסים ליצור את המוסיקה שלהם. בשנת 1995 הם צרפו את Gavin Koppell על עמדת ה-DJ והקליטו את ה-EP הראשון שלהם "Let Me Tell Ya 'Bout Root Beer" שכלל שני שירים בלבד. משם הם המשיכו מהר מאוד והקליטו שירים נוספים יחד עם המפיק ג'ים ובנובמבר 1995 הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "Fungus Amongus" תחת הלייבל העצמאי שלהם Stopuglynailfungus Music. חברי הלהקה שהושפעו רבות מלהקות כמו RHCP, Primus, Mr. Bungle אף הודו להם בחלק ה"תודות" שבסוף הכריכה של האלבום. (Photo: Michael Ochs Archives) סיפור מצחיק הוא שחברי הלהקה העניקו לעצמם שמות בדויים וכך הם גם מופיעים בכריכה של האלבום: "Happy Knappy" (Brandon Boyd) – vocals, djembe "Fabio" (Mike Einziger) – guitars "Dirk Lance" (Alex Katunich) – bass guitar "Salsa" (Jose Pasillas) – drums למרות שהאלבום קיבל ביקורות קשות מאוד ונכשל מסחרית, ולמרות שהוא לא הושמע באף תחנת רדיו, ולמרות שהוא גם לא נכנס לאף מצעד. שנה לאחר יציאתו חתמה הלהקה על חוזה הקלטות ל-7 אלבומים עם הלייבל של חברת Sony שאז נקרא Immortal Records. צייד הכשרונות של הלייבל Paul Pontius זיהה את הפוטנציאל של הלהקה והחתים אותה על החוזה. אותו לייבל הוא זה שגם החתים את Korn ועל מנת לצרף את Incubus לסיבוב ההופעות של Korn הם שחררו EP בשם "Enjoy Incubus" שכלל שישה שירים וזאת על מנת שהלייבל יוכל להציג את שירי הלהקה במהלך ההופעות. כל השאר היסטוריה... לצערנו לא מצאנו את האלבום בשרותי הסטרימיניג אבל יש אותו ב: YouTube "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לנובמבר 1994 שוחרר האלבום "Youthanasia", אלבום האולפן השישי של "Megadeth". שם האלבום מגיע מחיבור של המילים "Youth" (נוער) ו- "Euthanasia" (המתת חסד) ויש בכך ביקורת על החברה האמריקאית שלכאורה "ממיתה" את הנוער שלה. עטיפת האלבום עם התינוקות שנתלים על-ידי הגב' המבוגרת הפוכים לייבוש משתלב עם הפרשנות של שם האלבום ועם מילות השיר "Youthanasia" שמציינות: "Who's believe we'd spend more shippin' drugs and guns, Than to educate our sons?" ובהמשך: "we've been hung out to dry...". האלבום הזה ממשיך בקו של האלבום הקודם "Countdown to Extinction" וכולל ריכוך נוסף של הלהקה לכיוון שירים איטיים יותר, פחות מורכבים ויותר מלודיים. האלבום הזה העמיק את הפילוג בין מעריצי הלהקה שהחל עוד באלבום הקודם, כאשר אלה הוותיקים שליוו אותה מתחילת דרכה קיוו שהסטייה מהדרך המהירה היתה זמנית וכי הלהקה תחזור כאן לת'ראש המהיר והעצבני של "Peace Sells... but Who's Buying?" ו- "Rust In Peace". הלהקה כתבה את רוב האלבום בפיניקס שבאריזונה, לשם עברו Dave Mustaine עם משפחתו בשנת 1994 כחלק מתהליך הגמילה שלו. הבסיסט Dave Ellefson והגיטריסט Marty Friedman עברו גם הם לפיניקס כדי להקל על הלהקה בעבודה על האלבום. המטרה היhתה לשכור בית גדול שישמש כאולפן ללהקה, אך הלהקה שכרה בסוף מחסן עצום והחלה לבנות שם את האולפן מאפס, מה שגזל מהם זמן רב. עוד על בניית האולפן ותהליך כתיבת והקלטת האלבום ראו בסרט הדוקומנטרי שליווה את תהליך יצירת האלבום, כאן: במהלך תהליך הכתיבה הבינו חברי הלהקה שמה שעובד הכי טוב עבורם בתקופה הזאת היו דווקא שירים איטיים יותר, מלודיים יותר, עם "הוקים" והרמוניות. גם השירה של דייב קיבלה תפנית מהותית, הוא צרח פחות ושר יותר. דייב ציין שהשינוי לא היה מתוך בחירה מודעת וכי הלהקה לא ממש השתנת, אלא "התפתחה". הוא אמר שהוא בטוח שמי שיקשhב לשירים ברדיו יזהה בוודאות שמדובר במגדת'. למרות שתהליך הכתיבה באולפן החדש היה מאוד פרודוקטיבי, הרבה מאוד חיכוכים צצו ועלו בין חברי הלהקה. מרבית העימותים נגעו בשליטה היצירתית של Dave Mustaine, ובכדי להתמודד איתה ולהפוך את תהליך הכתיבה לדמוקרטי, נאלצה הלהקה לעבור פגישות של טיפול קבוצתי, בכדי לסייע להם לעבור את תהליך ההקלטה בשלום. ניתן לומר כי הטיפולים הקבוצתיים סייעו ליתר החברים לקבל יותר חופש יצירתי ואפילו דייב בעצמו הגדיר את האלבום "very much a total band effort", אך יחד עם זאת כל המצב הזה גבה מדייב מחיר יקר. הוא חזר לאלכוהול ולסמים ועוד לפני שהאלבום הושלם הוא כבר חזר לגמילה. חרף כל הבעיות ולמרות השינוי בסגנון והפזילה למיינסטרים "Youthanasia" התברר כאלבום מצוין ועקבי שאנחנו מאוד אוהבים ואפילו מצליחים ליהנות ממנו היום יותר ממה שהיה בעת יציאתו. מהאלבום שוחררו שני סינגלים: הראשון, "Train of Consequences" שכולל את הריף המוטרף וה"מצ'קצ'ק" עם המיתרים הסתומים, ועוסק בבעיית ההימורים ובהשפעתה ההרסנית על החברה באמריקה. הסינגל השני "Tout Le Monde" שהינו ללא ספק אחד מ"להיטיה" הגדולים של הלהקה. הקטע בצרפתית אותו דייב שר אומר את המילים הבאות: "To all the world, To all my friends, I love you, I have to leave". מילים אלה פורשו כמתייחסות להתאבדות, שכן הן נוסחו כמו מכתב התאבדות, ולכן השיר הוחרם בהתחלה על ידי ה- MTV. ואולם, מאוחר יותר לאחר שמנהלי ה- MTV קיבלו הסברים מדייב, הם החזירו את השיר לרוטציה של התחנה. Dave Mustaine הסביר לאנשי הרשת שהשיר מתייחס לחלום שלו. הוא חלם שאמא שלו שנפטרה מגיעה מגן עדן כדי להגיד לו שהיא אוהבת אותו, והשיר מתאר את את הדו שיח איתה. אבל האלבום הוא בהחלט לא רק שני הסינגלים המצליחים ששוחררו מתוכו. שיר הפתיחה "Reckoning Day" מתייחס לאפוקליפסה, יום הדין, בו נשלם כולנו על מעשינו כלפי הבורא. Dave Mustaine קיבל את הרעיון לשיר לאחר צפיה בסרט "Tombstone" משנת 1993, בו ואל קילמר אומר את המשפט: Make no mistake. It's not revenge he's after. It's a reckoning. הרצועה "Addicted to Chaos" עם הריף המלודי והפזמון הקליט, מדבר על אובדן של חבר קרוב שעזר לדייב בתקופות קשות. בשיר הזה ניתן לשמוע ממש את "הכבדות" שנפלה על הלהקה עם המקצב האיטי שממש מאלץ את Marty Friedman להתאים את הסולו שלו למצב החדש. הקטע "The Killing Road" עוסק בהופעות והחיים בדרכים. הוא מציג את הצד הלא כל-כך זוהר של כוכב הרוק ואת המחיר הכבד שנגבה ממנו. כיידוע דייב היה תמיד בקונפליקט בעניין הזה. מצד אחד הוא לא אהב את הנסיעות, ומצד שני הוא אהב את ההופעות והקשר הישיר עם המעריצים. השירה של דייב מעלה כאן הילוך והסולו של פרידמן כאן פשוט אדיר!!! פותח את הצד השני של הויניל "Blood of Heroes" עם האינטרו השקט והמלודי, ללא ספק אחד השירים הקליטים באלבום, עם ריף שמתכתב עם להקות ההבי מטאל של שנות השבעים והשמונים. השיר "Family Tree" מתייחס לסיפור קשה של אונס וגילוי עריות בתוך המשפחה. הוא מעביר ביקורת על דברים שקורים בתוך המשפחה ולפעמים שומרים אותם בסוד. זה אחד שירים החזקים באלבום הן מבחינת נושא הכתיבה והן מבחינת הלחן והביצוע. הקטע "Black Curtains" עוסק במוות והרס וכולל כמה ריפים שמתקרבים לכיוון הגרוב מטאל. הוא נפתח עם התייחסות לרוצח צ'רלס מנסון, שכתב על קירות זירת הפשע שלו את מילות השיר "Helter Skelter" של הביטלס. האלבום מסתיים עם "Victory" שיר שעוסק בדיסוננס בין האופן בו אנשים רואים במגדת כ"ניצחון" או הצלחה, לבין התחושות הקשות והתהפוכות שעבר דייב בדרך לשם. דייב חושף כאן הכל "היו לי אצבעות בעיניים, מחטים בעורקים" והוא מתייחס כאן למאבק שלו בסמים. "סכין דרך הלב שלי" דייב צועק והוא ללא ספק מתייחס ללהקתו לשעבר "מטאליקה" ול"בגידה" שחש כשסולק ממנה. מילות השיר גם מאזכרות את שמות השירים הגדולים של הלהקה במהלך הקריירה שלה. האלבום "Youthanasia" אולי הרחיב את הפילוג בבסיס המעריצים של הלהקה, אך הוא זכה לביקורות טובות. הוא אומנם לא הצליח כמו אלבומה הקודם של הלהקה, אך הוא עדיין הגיע למקום הרביעי בבילבורד ומכר יפה מאוד. הלהקה לא תצליח לשחזר את ההישג הזה עד לאלבומה "Dystopia" ששוחרר בשנת 2016. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

יש שקוראים לאלבום הזה "הכשלון האצילי" ויש רואים בו יצירת מופת אומנותית אך הוא ללא ספק האלבום המושמץ ביותר בעולם הרוק, "Lulu" הוא שיתוף הפעולה בין "Metallica" ו- Lou Reed שיצא לאור ב-31 באוקטובר 2011. 1. זהו אלבום האולפן האחרון בו לו ריד היה מעורב לפני מותו באוקטובר 2013. 2. הניצוץ לשיתוף הפעולה בין ריד למטאליקה ניצת במהלך הופעה בטקס 25 שנים ל- Rock and Roll Hall of Fame בשנת 2009. 3. לאחר שנתיים שהם משחקים עם הרעיון של שיתוף הפעולה נכנסו חברי מטאליקה ולו ריד לאולפן. 4. הרעיון הראשוני לאלבום היה להקליט מחדש עם מטאליקה שירים של לו ריד שלא ראו אור, אך ביניהם השתרבב לו רעיון ה"לולו". לאחר שעבדו על מספר שירים החליטו החברים להקליט את האלבום כולו סביב הרעיון של לולו. (Photo: Metallica) 5. זהו אלבום קונספט שמבוסס על מחזה בשם "Lulu Plays" מאת המחזאי הגרמני Frank Wedekind. 6. המחזה מספר את סיפורה של חשפנית המנסה לעלות במדרגות הסולם החברתי אך בסופו של דבר מוצאת את עצמה כיצאנית. 7. הטקסטים ברובם מאוד גרפיים ומדי פעם מספקים תמונות קשות של אלימות, גזענות וסקס ומנקודת מבטה של האישה. 8. רוב האלבום סובב סביב הרעיון המוסיקלי של Spoken Words, ריד מבצע את הדיקלומים כשמטאליקה מבצעת את החלק האינסטרומנטלי כשמדי פעם James Hetfield משתתף בשירה. 9. רוב החלקים האינסטרומנטלים נכתבו ע"י מטאליקה והטקסטים נכתבו ע"י ריד. 10. מעריצי שני האמנים היו מבולבלים משיתוף הפעולה למרות שבחזון שלנו אנחנו כן רואים למשל את יהונתן גפן משתף פעולה עם להקת "היהודים" (ואנחנו לא חוששים מההשוואה), הרבה מאוד חששו משיתוף הפעולה והיו מאוד פסימיים. כשיצא הסינגל הראשון "The View" החששות של כולם התאמתו !! 11. בראיונות לאלבום, שני הצדדים היו מרוגשים עד דמעות מהעבודה ומהתוצאה של האלבום. מטאליקה סיפרו שהם התרגשו לעבוד עם לו ריד באולפן כל יום, ולו ריד סיפר שמטאליקה הוציאו ממנו את הטוב ביותר. בהקשר הזה אנחנו חייבים לומר שמוסיקלית זה מרגיש כאילו שני הצדדים אפילו לא נפגשו, שלא לדבר הקליטו באותו אולפן. 12. גם אוזן אובייקטיבית הייתה מתקשה למצוא עניין בעשרת הקטעים באלבום שנשמעים די דומים אחד לשני ונמשכים או יותר נכון "נמתחים" לממוצע של 8 דק' לשיר. בואו נאמר זאת כך, אין כאן שום הברקה, קליימקס, חדשנות או משהו שיכול לרתק, להפתיע או להפנט. 13. שני הצדדים הכירו בביקורות הקשות מצד המעריצים, ריד הבין כי איבד לנצח את המעריצים הבודדים של עולם המטאל, ומטאליקה הבינה שיש מעריצים שקשה להם להאזין למשהו שונה שאינו מתיישב כל-כך עם עולם המטאל (אולי שכחו את St. Anger ?). להאזנה לאלבום, על אחריותכם הבלעדית בלבד!! ב: Spotify , "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-31 באוקטובר 1988, יצא אלבומה הראשון של "Soundgarden" שנקרא "Ultramega OK" אז הנה כמה עובדות על האלבום שהתחיל את הדבר הנפלא הזה שנקרא "Soundgarden": 1. זהו אלבום הסטודיו הראשון של הלהקה שיצא אחרי שני ה- EP's, הראשון "Screaming Life" שיצא באוקטובר 1987 והשני "Fopp" שיצא באוגוסט 1988. 2. חברי הלהקה הראשונים שהקימו את "Soundgarden" היו Chris Cornell ששר וניגן על תופים, Hiro Yamamoto שניגן על הבס ו- Kim Thayil שניגן על גיטרה. 3. הואיל וכריס רצה להתרכז יותר בשירה, הם גייסו את Scott Sundquist כמתופף של הלהקה אך אחרי פחות משנה הוא החליט לעזוב והוחלף ע"י Matt Cameron . 4. קים עבר עם יממוטו ו- Bruce Pavitt מאילינוי לסיאטל. קים הוא אחד האנשים שאחראי להקמתה של חברת התקליטים "Sub Pop" שהייתה מנוע הצמיחה והאחראית העיקרית להפצת סצנת הגראנג' שצמחה בסיאטל. (Photo: Roy Wilkinson) 5. באחת ההופעות של הלהקה נכח Jonathan Poneman שהיה שדרן בתחנת רדיו מקומית בשם KCMU, הוא מאוד התרשם מהלהקה והציע לתת להם מימון. קים הציע לו לחבור לברוס מאחר שהוא היה מעורב במוסיקה שהתרחשה בסיאטל והיה חברו של קים. 6. בעקבות ההמלצה של קים, ג'ונת'ן וברוס חברו יחד והקימו את חברת התקליטים "Sub Pop" (ממליצים לקרוא עליה). 7. סאונדגרדן חתמה ב-"Sub Pop" והוציאה את שני ה- EP שהזכרנו למעלה תחת הלייבל. 8. לאחר צמד ה- EP חיפשה הלהקה דרך להוציא את האלבום הראשון שלה תחת חברת תקליטים יותר גדולה אך עצמאית ולא מסחרית. למרות חיזורים רבים מצד חברות תקליטים גדולות החליטה הלהקה לחתום עם חברת תקליטים עצמאית בשם SST Records. 9. האלבום אמנם הוקלט בתחילה בסיאטל אך מהר מאוד עבר לניוברג. המפיק שחברת התקליטים "הציבה" ללהקה היה Drew Canulette שלא הכיר כלל את הסצנה והסאונד בסיאטל. כריס סיפר שהם עשו טעות גדולה באלבום הזה כשהם עזבו את סיאטל ועבדו עם מפיק שלא הכיר את מה שהתרחש באותו זמן בעיר. 10. חברי הלהקה מאוד אהבו את השירים באלבום הזה, אך הם היו מאוד מאוכזבים מההפקה והם חשבו שהאלבום יכול היה להיות הרבה יותר טוב אבל הוא יצא רק "בסדר", וזו למעשה הסיבה שהם העניקו לו את השם Ultramega OK שפירושו על פי חברי הלהקה Absolutely, unbelievably not bad. 11. למרות ההפקה המצוחצחת והמאכזבת ניתן לזהות באלבום הזה את המאפיינים השורשיים של סאונדגרדן. 12. השיר "Flower" שפותח את האלבום היה הסינגל הראשון והיחיד ששוחרר מתוכו. הוא יצא גם בוידאו קליפ וקיבל רוטציה ב- MTV. 13. השיר "Circle of Power" הוא היחיד באלבום שכריס לא שר בו אלא הבסיסט יממוטו. 14. השיר "Smokestack Lightning" הוא קאבר לשיר של של זמר/יוצר הבלוז Chester Arthur Burnett שידוע בשם Howlin' Wolf. 15. השיר "Nazi Driver" מאוד תיאורי ו"מטריד" והוא מתייחס לחיתוך נאצים ויצירת תבשיל שמאכיל את השבויים. 16. השירים "665" ו- "667" הם פרודיה על אלמנטים שטניים במוסיקת רוק כגון המספר 666. 17. השיר "One Minute of Silence" הוא "קאבר/מחווה" לשיר "Two Minutes of Silence" של John Lennon , שהוא בעצם ניסיון של הלהקה "לייצר" שקט במשך דקה, אך למרות זאת ניתן לשמוע קלות את הלהקה ברקע. 18. האלבום הזה העניק ללהקה זכייה בפרסי הגראמי של 1990 בקטגוריה של Best Metal Performance. 19. לקידום האלבום יצאה הלהקה בשנת 1989 לסיבוב הופעות בארה"ב ובפעם הראשונה בתולדותיה גם לסיבוב הופעות באירופה. 20. בשנת 2016 רכשה הלהקה את ההקלטות של האלבום ויחד עם המפיק האגדי Jack Endino שהיה אחד מעמודי התווך של סצנת המוסיקה בסיאטל, הם הוציאו את האלבום מחדש כשהמיקס בעיקר לגיטרות ולקולו של כריס מביא לידי ביטוי את העוצמות של סאונדגרדן כמו שהן היו צריכות להיות. 21. ההוצאה המחודשת של האלבום כוללת גם 6 קטעים נוספים שהוקלטו ב-1987 ע"י ג'ק אנדינו עם טייפ 8 ערוצים . ועכשיו כשאתם מלאים בסקרנות, ליחצו פליי להאזנה להוצאה המחודשת של האלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט והיוצר המוכשר Johnny Marr המוכר בעיקר בזכות חברותו בלהקת "The Smiths" חוגג היום יומהולדת. (Photo: Amy Harris) אספנו לכם 20 עובדות מעניינות עליו: 1. הוא נולד ב- 31 לאוקטובר1 1963 בעיר מנצ'סטר שבאנגליה, בשם John Martin Maher. 2. את להקתו הראשונה הוא הקים עוד כשהיה בן 13 בלבד. 3. את " the Smiths" הוא הקים יחד עם Morrissey בשנת 1982. 4. יחד עם הסמית'ס הוא שחרר ארבעה אלבומי אולפן מדהימים, כולם נכנסו לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. 5. הוא חבר ילדות של Billy Duffy גיטריסט להקת "The Cult". הם שומרים על קשר טוב עד היום. הנה הם מבצעים יחד את נעימת "הטוב, הרע והמכוער" של Ennio Morricone: 6. בשנת 2016 הוא ציין שהשיר האהוב עליו ביותר מהרפרטואר של ה"סמית'ס" הוא " Last Night I Dreamt Someone Loved Me", מהאלבום "Strangeways, Here We Come". 7. לאחר שעזב את הסמית'ס בשנת 1987 הוא היה חבר בלהקת " The Pretenders" לזמן קצר והקליט איתם בין היתר את הסינגל "Windows Of The World", כפי שניתן לראות גם בוידאו קליפ שצולם לשיר, כאן: 8. בשנת 1989 הוא הקים את ההרכב " Electronic" יחד עם Bernard Sumner הידוע מהלהקות "Joy Division" ו- "New Order". במסגרת ההרכב הזה שיחרר מאר שלושה אלבומי אולפן. 9. בהמשך הצטרף מאר ללהקת " The The" והקליט איתם שני אלבומים, ביניהם " Dusk " המדהים משנת 1993, שכולל בין היתר את הלהיטים " Dogs of Lust" ו- " Love Is Stronger than Death" המדהים: 10. במקביל שימש ג'וני כנגן סשנים מבוקש והוא כתב וביצע שירים עם אומנים רבים וטובים, ביניהם: "Pet Shop Boys" , Bryan Ferry , " Talking Heads" ו- Beck. 11. בשנת 2000 הוא הקים את ההרכב "Johnny Marr and the Healers" יחד עם Zak Starkey, בנו של Ringo Starr ועם Alonza Bevan הבסיסט של "Kula Shaker". מאר כתב ושר את כל השירים באלבום למעט אחד. 12. בשנת 2001 הוא היה חלק מסופרגרופ בשם "7 Worlds Collide" שכולל חברים מ- Pearl Jam" , " Radiohead ו- "Crowded House". הם שחררו בשנת 2009 את אלבום הצדקה "The Sun Came Out". 13. בשנת 2007 הוא שיתף פעולה עם להקת האינדי רוק האמריקאית "Modest Mouse" ושחרר איתם את האלבום "We Were Dead Before the Ship Even Sank". 14. בשנים 2008 עד 2011 הוא היה חבר בהרכב האינדי רוק "The Cribs". הוא שחרר איתם את האלבום "Ignore the Ignorant" משנת 2009. 15. את אלבום הסולו הראשון שלו "The Messenger" הוא שחרר בשנת 2003 ומאז הוא שחרר עוד שלושה אלבומים. 16. ג'וני נכח באחת ההופעות הראשונות של "Oasis". אחרי ההופעה Noel Gallagher פנה אליו ושאל אותו איך היא היתה. מאר השיב לנואל שלוקח לו יותר מידי זמן לכוון את הגיטרה בין השירים ונואל אמר שזה בגלל שאין לו כסף לגיטרה נורמלית. זה מאוד נגע למאר שהחליט להעניק לו במתנה גיטרת גיבסון לס פול 1960 שקיבל במתנה מ- Pete Townshend . 17. באופן מצער נואל הצליח לשבור את הגיטרה כשדחף איתה את אחד המעריצים שעלה לבמה. זה נודע לג'וני מאר שמיהר להעניק לנואל גיטרה נוספת ולא סתם גיטרה את זו שהוא כתב עליה את השיר "Big Mouth Strike Again" מהאלבום " The Queen Is Dead ". 18. בסוף שנות ה- 90 ג'וני קיבל הצעה מנואל להצטרף ל"אואזיס", אך באותו זמן הוא עבד על פרויקטים אחרים ולכן הוא סירב. 19. בשנים 1992-1993 ג'וני הקליט כמות שירים המספיקה למלא אלבום שלם, יחד עם Ian McCulloch הידוע כזמר של להקת " Echo & the Bunnymen". המאסטרים של ההקלטות נעלמו יחד עם רכב הוואן שנגנב במהלך העברתם מביתו של ג'וני במנצ'סטר לביתו של איאן בליברפול. 20. הוריו של ג'וני מאר חשבו ששם האלבום " The Queen Is Dead " של הסמית'ס מזלזל במוסד המלכה של אנגליה ולכן הוא ביקש ממוריסיי לשנות את השם ל- "Bigmouth Strikes Again", אך מוריסיי סירב. סגנון הנגינה הייחודי של ג'וני מאר המכונה "ג'אנגל פופ" השפיע על גיטריסטים רבים, ביניהם John Squire מלהקת "The Stone Roses" וכמובן Noel Gallagher מלהקת "אואזיס". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר