המפלצת האימתנית והענקית בשם "Metallica" נולדה ב-28 לאוקטובר 1981, היום שבו James Hetfield נענה למודעה בעיתון ה- LA Recycler שפירסם בחור בשם Lars Ulrich . השניים החלו לנגן יחד, צרפו את חברו ושותפו לדירה של הטפילד Ron McGovney לנגן על הבס ואת הגיטריסט Dave Mustaine . את השם הם לקחו מחבריהם לסצנה Ron Quintana שהגה את הרעיון. הם החלו לנגן במועדונים ברחבי Los Angeles כשהם מהווים מופע פותח ללהקות מטאל אחרות כמו "Saxon". לאחר מספר חודשים הם הקליטו את הדמו הראשון שלהם "No Life'Till Leather" שתפס תאוצה כמו אש בשדה קוצים בלוס אנג'לס אבל בעיקר התפוצץ בסן פרנסיסקו, לשם עברה הלהקה מיד לאחר יציאתו, לא לפני שהם גרמו לבסיסט Cliff Burton לעזוב את להקתו "Trauma" ולהצטרף ל"מטאליקה". הופעתו הראשונה של קליף עם הלהקה נערכה ב- 5 למרץ 1983. כחודש לאחר מכן ב- 11 לאפריל 1983 פוטר דייב מהלהקה בהפתעה והוחלף ע"י Kirk Hammet אשר קיבל את ההודעה בשיחת טלפון בעודו יושב על האסלה . בשנת 1986, לאחר שלושה אלבומי מופת הלך הבסיסט קליף ברטון לעולמו בתאנה מחרידה והוחלף ע"י Jason Newsted אשר דווקא לאחר ההתפרצות המטאורית של מטאליקה למיינסטרים התפטר והוחלף ע"י Robert Trujillo בשנת 2004. "מטאליקה" הפכה לאחת הלהקות הגדולות ביותר בעולם המטאל אם לא הגדולה ביותר !! שעד היום מקיימת סיבובי הופעות ענקיים, משחררת אלבומים ומתחזקת מערך שיווקי ולוגיסטי עצום. "מטאליקה" מחזיקה בשיא גינס כלהקה היחידה בעולם שניגנה בכל 7 היבשות בכדור הארץ. אתם מוזמנים ללחוץ על כל אחד מהלינקים לעיל כדי לקרוא על עובדות ופרטים נוספים בהיסטוריה של הלהקה!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא ידוע כזמר ובסיסט להקת "איפה הילד?" אך יש קריירה מרשימה משל עצמו והוא גם פעיל מאוד מאחורי הקלעים של המוזיקה הישראלי. (Photo: Eldad Rafaeli - Photoactive) = שמו המלא הוא חיים (חֶמי) רוּדנר והוא נולד ב-28 באוקטובר 1964 וגדל בקיבוץ גבעת ברנר = אביו הוא עמוס, עורך, סופר, אדריכל ומזכיר הקיבוץ, ואימו היא תמר, מורה לספרות ועורכת לשונית, אחותו הצעירה של המשורר זוכה פרס ישראל אריה סיון. לרודנר שישה אחים ואחיות, ביניהם יוצרת התוכן רותי רודנר ואיריס הוד מקימת ערוץ הילדים וערוץ 8 התיעודי. = כבר בגיל 15 הוא הקים להקה עם שני חבריו ויחד הם קיימו הופעות בקיבוץ. המשיך לעסוק במוזיקה גם במהלך שרותו הצבאי. = לאחר שרותו הצבאי בשנת 1985 הצטרף רודנר ללהקת "מונדו" וגם היה חבר בלהקת "דז'ירטיף" עימן החל את הקריירה המוזיקלית שלו = בשנת 1986 הוקמה להקת "איפה הילד?" בקיבוץ גבעת ברנר על ידי רודנר ואסף שריג, יליד קיבוץ בית השיטה, ובנו של יוסף שריג. השניים הכירו עוד מילדות כששריג, שצעיר מרודנר בארבע שנים, למד בכיתה עם רותי, אחותו של חמי. השניים צרפו את הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני והחלו את דרכם כלהקת קאברים. = איחוריו של דגני בן ה-16 לחזרות הלהקה היוו את הסיבה לשמה של הלהקה כשכל פעם נשאלה השאלה "איפה הילד?". סיפור זה הוכחש בעבר בידי הלהקה אבל בסופו של דבר אושר. (Photo: Miri Davidovitz) = על מנת לנסות את להצליח בעולם המוזיקה הישראלי עברו רודנר ושריג לתל אביב. הם צירפו אליהם את הגיטריסט אופיר בר עמי מקיבוץ חניתה ואת המתופף החיפאי, אסף מרוז (שניגן בלהקת "קילר הלוהטת" ובאבטיפוס). מה שהפך להיות ההרכב הסופי של הלהקה. = בשנת 1990 הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון שלה "אחד אלוהים" תחת הלייבל "נענע דיסק" אך לא מיהרה להוציא אלבום וקיימה הופעות ברחבי הארץ במשך שנתיים. באותה תקופה החל להתפתח הרוק הישראלי של שנות ה-90. = בשנת 1993 לאחר שהם מוחתמים בחברת "הד ארצי" ע"י חיים שמש (אחת הדמויות הבולטות של המוזיקה ובמיוחד של הרוק בשנות ה-90) מוציאים "איפה הילד?" את אלבום הבכורה שלהם "זמן סוכר". = האלבום שנכתב כולו ע"י רודנר (מלבד "מסיבת התה של עליזה" ו"כנפיים, אינך שומע") ושהופק ע"י יובל שפריר זכה להצלחה גדולה וסינגלים רבים כמו: "איפה הרוח", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "השמיים הגבול", "נפלת חזק", ו"אחד אלוהים" הושמעו בתחנות הרדיו ולחלק מהשירים גם נוצרו קליפים ששודרו בטלוויזיה. האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה. = באותה שנה הלהקה חיממה את Bob Dylan שהופיע בארץ בהיכל התרבות בתל-אביב = בשנת 1994 הוציאה הלהקה את אלבומה השני "שדים" גם הוא בהפקתו של יובל שפריר בו נעשה ניסיון להמשיך את הקו המצליח של האלבום הראשון. אך הפעם, כדי לא ליצור את הרושם שרודנר הוא נותן הטון המרכזי וכל שאר החברים פחות חשובים, הודגשו באלבום מעורבותם של חברי הלהקה הנוספים. מעורבותו של שריג בכתיבה ובהלחנה גדלה מאוד (הוא הלחין שבעה שירים, ביניהם הלהיטים "לבן בחלום שחור", "בתוך התחתונים" ו"מישהו שומע אותי") וגם אופיר בר עמי כתב והלחין שני שירים (ביניהם "נכנס בך השד"). רודנר עצמו גם הוא כתב והלחין חלקים רבים באלבום. מאמץ השיתוף עלה יפה וגם השתלם והאלבום זכה להצלחה גדולה עוד יותר מקודמו. = באותה שנה מפיק רודנר את אלבום הבכורה של חברתו איגי וקסמן, "אדום", והלחין בו את השירים "אשה כפויה" ו"סוף הטיול" (למילים של וקסמן) ו"תהרוג אותי לאט" (למילים שהוא כתב). בהקלטות ניגן רודנר בבס ואיתו חבריו ללהקה: אסף מרוז בתופים, אסף שריג בגיטרה (בשיר אחד) ואף אופיר בר עמי קיבל תודה על גבי העטיפה. שנה לאחר מכן השניים התחתנו (אך התגרשו 4 שנים לאחר מכן). (Photo: Vardi Kahana) = בשנת 1995 הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי, "מסעותי עם עצמי". בדומה לאלבום הראשון, הכתיבה חזרה לידיו של רודנר שכתב 10 מתוך 11 השירים שבאלבום אך שריג היה שותף מלא בלחן ובעיבוד ואת השירים הבולטים באלבום הם יצרו יחד: "הביאו את הסתיו", "נביא השעמום", "זוהי סדום" ו"מסעותיי עם עצמי". את האלבום הפיק סולן להקת משינה יובל בנאי, וחברו ללהקה שלומי ברכה שגם התארח בקלידים בשיר "זוהי סדום". האלבום, בניגוד לקודמיו, נכשל בחנויות, ושיריו הושמעו פחות מאשר להיטי האלבומים הקודמים. = הכישלון השפיע לרעה על היחסים בין החברים והלהקה עברה משבר, במיוחד לאור העובדה שהלהקה סיימה את החוזה שלה עם חברת הליקון וזאת לא הייתה מעוניינת לחדש את החוזה עם הלהקה. בר עמי עזב את הלהקה כדי להקדיש זמן ללהקתו "משחררי הסעיף", שריג הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של להקת "אלג'יר" ואחר כך נסע ללונדון בכוונה להקליט משיריו באנגלית, ורודנר החל לעבוד על שירים לאלבום הסולו הראשון שלו, ונראה היה שהלהקה הגיעה לסוף דרכה. = למרות המשבר, בשנת 1996 חזרה "איפה הילד?" לפעילות, ואלבום הסולו של רודנר הפך לאלבום הרביעי של הלהקה. הלהקה הקליטה את האלבום "איפה הילד?" עם גיטריסט חדש, שיף (שפריר) ערד, ועם שריג שחזר מלונדון. רוב השירים היו כמובן של רודנר, בהם הדואט "רק בשביל לקבל חיבוק" עם איגי וקסמן, "עכשיו אני לא מוותר", "הולך רגל", "לאן לאן", ו"גלגל את החלום". את האלבום הפיקו חברי הלהקה עם עזרתו של שי להב מ"מופע הארנבות של ד"ר קספר", שגם ניגן בקלידים בשירים שונים. האלבום הוקדש לזכרו של יצחק רבין. = כמו קודמו, גם האלבום הזה נחל כשלון והלהקה החליטה על פירוקה בהופעת פרידה ובאלבום אוסף. לכבוד הפירוק הקליטה הלהקה גרסת כיסוי ל-"Moonage Daydream" של דייוויד בואי ושלושה שירים חדשים: "ונוס בטריינינג", "היא לא יודעת לשתות" ו"כולם רוצים חבר". כמעט עשר שנות פעילות הסתיימו במופע חגיגי במועדון "אלנבי 58" בתל אביב, שבו אירחה הלהקה את אביב גפן , ירמי קפלן, יובל בנאי, אופיר בר עמי ואיגי וקסמן, ובאלבום האוסף המסכם "מישהו שומע אותי" שהכיל את להיטי הלהקה ודיסק בונוס עם השירים החדשים וגרסאות בהופעה חיה ללהיטיה. = בשנת 1997 רודנר הפיק את אלבומה השני של וקסמן, "לא מחכה יותר לדוור". גם באלבום זה, הלחין אחד מהשירים וניגן בגיטרות. = באותה שנה כתב רודנר את מילות השירים "סיפור קטן פשוט" ו"בדיסקוטק" לאלבום הבכורה של להקת "היי פייב" (להקת הבנים הראשונה בישראל), תחת שם העט "נינה שדה". = בשנת 1998 רודנר הפיק את אלבום הבכורה של נמרוד לב, "אין חלום אחר", הוא השתתף בעיבודים באלבום, וניגן בהקלטתו בבס. = בשנת 2000 יצא אלבום הבכורה של רודנר "גאולה". באלבום הוא שיתף פעולה עם להקת "שליחי הבלוז". רודנר כתב והלחין את השירים, עיבד עם עידו אגמון, והפיק מוזיקלית עם אגמון ואייל דפנא. בין להיטי האלבום היו "בואי ניפרד", "מה היה" ו"גאולה". = בשנת 2001 התאחדה הלהקה בהרכב מלא (עם אופיר בר עמי ושיף ערד) למספר הופעות נוספות, בהן במופע משותף עם מוניקה סקס ולהקת רוקפור. הלהקה גם הקליטה שיר חדש לכבוד האיחוד: "שלום עם עצמי". = עוד באותה שנה הוא הפיק אלבומים לשרון מולדאבי ולאסף ארליך והוציא את אלבום הסולו השני שלו "מלנכוליה אהובתי", בין שיריו: "סוד הדברים הפשוטים", "מלנכוליה אהובתי", "חדרים שבלב" (בדואט עם יהודית רביץ) ו"הרבה יותר יפה לי מקרוב". = במאי 2003 הוציא רודנר את אלבומו השלישי "חמלה", מתוכו הצליח השיר "הברית שצריך לחדש". = בשנת 2006 החל רודנר להנחות תוכנית טלוויזיה ראיונות לילית בשם "מרגיש בבית", בערוץ 2. בתוכנית הוא ראיין זמרים שונים, וליווה אותם במשך יום בחייהם. התוכנית שודרה במשך 2 עונות. = בשנת 2007 הוציא רודנר את אלבומו הרביעי "מכונת השירים הגדולה", בהפקתו של קובי אוז ובעיבודים של ערן וייץ ושלומי לביא. מתוך האלבום יצאו הסינגלים "מכונת השירים הגדולה", אשר הלחין רודנר למילים של לאה איני, "זה אותו הקיץ" ו"השארת אותי עם הרוח". פרט ל"מכונת השירים הגדולה" כתב והלחין רודנר את כל שירי האלבום. = משנת 2011 מלמד רודנר בבית הספר למוזיקה "מזמור" בגבעת וושינגטון, וכן מלווה הרכבים ובוגרים מקרב תלמידי בית הספר. = בשנת 2012 יצא אלבומה החמישי של הלהקה "בני המאה ה-20" לאחר שלוש שנים של עבודה. מהאלבום יצאו הסינגלים "אני במצב", "אנחנו נהיה בסדר" ו- "אוסטרליה בלוז". = בשנת 2013 יצא אלבומו החמישי "זמן אסיף". האלבום שהעבודה עליו ארכה שלוש שנים בהן נטל חלק כשותף הגיטריסט ערן ויץ, כולל 10 שירים שאת כולם כתב רודנר, למעט אחד שנכתב על ידי אחיו רוני יעקבי. חלק מהשירים באלבום כמו "ישראבלוז" הנם בעלי אופי מחאתי ופוליטי. = עוד באותה שנה רודנר הפיק מוזיקלית את המופע "אינדי ילד" - מופע רוקנ'רול לכל המשפחה. = בשנת 2017 יצא אלבומה השישי של הלהקה "מתוק בחשכה" בהפקתו של עופר מאירי. = בשנת 2019 הוציא רודנר את אלבומו השישי "יהומה". שנתיים לאחר מכן, ב-2021 הוציא רודנר במשותף עם ערן ויץ את האלבום "חי שירים" המורכב מ-18 ביצועים אקוסטיים ומינימליסטיים לקלאסיקות ישראליות. = שנת 2024 הוציאו "איפה הילד" שלושה סינגלים חדשים, "נחגוג ומגוג", "שלום עם עצמי" ושיר נוסף שנכתב ע"י החייל אור בלומוביץ׳ ז"ל שנפל במלחמה, "אחרי המלחמה". = נכון להיום "איפה הילד" נמצאים בסיבוב הופעות ברחבי הארץ... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאוקטובר, 1975 (אם כי יש מקורות המצביעים על תאריכים שנעים מסוף אוקטובר ועד תחילת נובמבר), הוציא Mike Oldfield  לאור את אלבומו השלישי, “Ommadawn”. לאחר ההצלחה המסחררת של " Tubular Bells " ושל "Hergest Ridge" המופנם יותר, אולדפילד נסוג עמוק יותר אל תוך הבדידות כדי ליצור את אחד האלבומים האישיים, הרוחניים והמוזיקליים ביותר בקריירה שלו, אלבום שהציג את גאונותו המוזיקלית ואת שליטתו בנגינה על מגוון מטורף של כלי נגינה, בהשפעת מוזיקת ​​העולם. זה היה אלבום שנולד מאבל, בידוד וצורך בלתי נדלה בשחרור יצירתי. האלבום, שהוקלט ב-"The Beacon", אולפן הבית המרוחק של אולדפילד בהרפורדשייר, היה גם תגובה ללחץ שהביאה איתה התהילה, כמו גם סוג של בריחה מרעשי העולם. אולדפילד, שניגן כמעט בכל כלי באלבום הזה בעצמו, בנה יקום מוזיקלי מצלילי פולק מסורתיים, כלי הקשה אפריקאים, מנגינות קלטיות ושכבות קולות מקהלה מהפטנות. תהליך ההקלטה של האלבום נמשך מספר חודשים, והוא מאופיין בסערה אישית ובדחף פרפקציוניסטי לשלמות. אמו של אולדפילד הלכה לעולמה זמן קצר לאחר שהחל להקליט את האלבום, טרגדיה שהטילה צל כבד על התהליך כולו. מאוחר יותר, הוא נזכר שהעבודה על האלבום הפכה למקור הנחמה היחיד שלו - דרך לתעל את האבל ליצירה ולהפוך את האובדן לצליל. כל תו, כל פעימה, כל הרמוניה עוצבו על-ידו בקפידה - לפעמים באובססיביות - תוך שהם מהדהדים ברגש ומשלימים זה את זה לתהליך של ריפוי. כמו בשני אלבומיו הראשונים של אולדפילד, "Ommadawn" הוא יצירה אחת בעלת אותו שם המחולקת לחלק ראשון וחלק שני, כל אחד מהחלקים מיועד לצד אחד של האלבום. המבנה מדגיש את המסע הסוחף, ומעניק למאזין תחושה של נרטיב מתפתח להבדיל מאוסף של קטעי יצירות נפרדים. חזונו של אולדפילד יצא לפועל בתמיכה של כמה משתפי פעולה מרכזיים שהוסיפו מרקמים ואופי ייחודי ליצירה. בין משתפי הפעולה, נמנים אלו שליוו אותו גם בשני האלבומים הראשונים - אחותו Sally Oldfield שתרמה קולות רקע מרחפים שגולשים על פני המיקס, ואחיו Terry Oldfield שהוסיף קטעי חליל פאן שהעמיקו את הטון הפסטורלי של האלבום. Pierre Moerlen, שכבר היה מוכר, בין היתר מעבודתו עם "Gong", הביא עמו את תיפוף ייחודי שהוסיף דיוק קצבי ואנרגיה עדינה של מוזיקת ​​עולם, שהשתלבה עם נגני התופים האפריקאים ועם העיבודים הרב-שכבתיים של אולדפילד. הקטע " Ommadawn (Part One) " מתחיל ברכות, כמו ערפל שמתנשא מעל גבעות ירוקות. גיטרות אקוסטיות מנצנצות על רקע קולות מקהלה עדינים. ככל שהשכבות נפרשות, השלווה הפסטורלית מפנה את מקומה למתח קצבי - תופים אפריקאים, חלילים ונגינת גיטרה חשמלית של אולדפילד, כולם מתפרצים לשיא מרענן וקתרזי המגלם גם צער של אובדן וגם שחרור יצירתי. בקטע בזה נותר כאחד מהישגיו עוצרי הנשימה של אולדפילד: מורכב אך אורגני, עוצמתי אך אינטימי. הקטע " Ommadawn (Part Two) " נפתח בניגוד לקליימקס שסיים את החלק הראשון, וחוזר להרהור ולשקט. הלחנים בעלי נגיעה פולקלורית, ונם מובילים את המאזין דרך נוף של האור שאחרי הסערה. לקראת סופו של הקטע אנחנו מתוודעים ל- " On Horseback " - שיר פשוט, כמעט ילדותי, ששר אולדפילד עצמו בסיוע מקהלת ילדים. מה שנראה בתחילה קצת נאיבי על פני השטח, נושא בפועל מסר עמוק: לאחר האודיסיאה הרגשית של האלבום, העצם והפרץ היצירתי, מרגיש ששמחת החיים התגלתה אצל אולדפילד מחדש. צחוק ילדים, חלילים רכים ופריטה אקוסטית מביאים את המסע לסיומו השליו והמרגש. עם יציאתו לאור, זכה "Ommadawn" לשבחי המבקרים ולהצלחה מסחרית, והגיע למקום הרביעי במצעד האלבומים הבריטי. רבים ראו בו את יצירתו הרגשית והשלמה ביותר של אולדפילד - גשר בין החדשנות המובנית של "Tubular Bells" לבין היופי האתרי של אלבומים מאוחרים יותר כמו "Incantations". עשרות שנים לאחר מכן, חזר אולדפילד והחיה את רוחו של האלבום עם "Return to Ommadawn" משנת 2017. האלבום "Ommadawn" נחרט בהיסטוריה של המוזיקה כעדות נצחית לטוהר מוזיקלי - אלבום שמרגיש כיצירה אישית, רוחנית ואנושית. זה לא רק אלבום שמומלץ "לשמוע", אלא כזה שחובה "להרגיש" - מסע דרך בדידות, כאב והתעלות יצירתית, יוצא אל האור. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאוקטובר 1977 שחררה "Queen" את אלבום האולפן השישי שלה "News of the World". האלבום ציין מעבר חד מהרוק הסימפוני והפרוגרסיבי באלבומים הקודמים לרוק בסיסי ופשוט. עם עליית הפאנק רוק בבריטניה ובעיקר ההצלחה של להקות כמו ה- "Sex Pistols", הבינה הלהקה שהיא צריכה להשתנות עם הזרם ולקחה החלטה מודעת לדבוק בספונטנית ולשנות את הסגנון המוזיקלי לרוק בסיסי ופשוט יותר, עם הפקה כמה שיותר מינימליסטית. הלהקה נכנסת לאולפני "Sarm West" ו- "Wessex" בלונדון להקלטת האלבום. באותו זמן בדיוק הקליטה ה- "Sex Pistols" באולפני "Wessex" את אלבומה "Never Mind the Bollocks, Here's the Sex Pistols", אשר בתזמון מדהים גם שוחרר בסופו של דבר באותו היום בדיוק. השכנות הזאת של קווין לחלוצת הפאנק-רוק הביאה למפגשים מוזרים בין חברי שתי הלהקות, והידוע בהם הוא המפגש בין Freddie Mercury וסיד וישס שעקץ את פרדי ושאל האם הוא הצליח כבר להביא את ה"בלט" להמונים. פרדי כמובן לא נשאר חייב ובמהלך ראיון NME כינה את סיד וישס "Simon Ferocious" וענה כי הוא והלהקה עושה כמיטב יכולתם (להביא את הבלט להמונים). החומר לאלבום אקלקטי ומגוון יותר והוא נע בין מגוון של סגנונות מוזיקליים, החל מרוק איצטדיונים בשירים האלמותיים " We Will Rock You " ו- " We Are the Champions ", דרך הפאנק-רוק של השיר " Sheer Heart Attack " ובלוז רוק בשיר " Sleeping on the Sidewalk " ועד השפעות של Fאנק (" Get Down, Make Love "), ג'אז ( My Melancholy " Blues ") ואפילו לטיני (" Who Needs You "). הגיוון הזה משתקף גם מבחינת חלוקת הכתיבה בין חברי הלהקה ויש בו תרומה גדולה יותר של Roger Taylor ו- John Deacon אשר כתבו כל אחד שני שירים לאלבום. האלבום כולל שניים מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה: שיר הפתיחה " We Will Rock You " נכתב על-ידי Brian May בעקבות חלום שחלם. הוא זכר שבאחת ההופעות של הלהקה הקהל שר את ההמנון של קבוצת הכדורגל ליברפול "You'll Never Walk Alone" הוא הלך לישון תוך כדי הרהור מה יכול לגרום לקהל להשתתף באופן פעיל במהלך נגינת השיר בהופעות. בבוקר המחרת הוא קם כשבראשו הרעיון למקצב שיגרום לקהל לרקוע ברגליים ולמחוא כפיים יחד עם הלהקה. מיי חשב על מקצב פשוט 4/4 שחולק באופן הבא: רקיעה, רקיעה, מחיאת כף, הפסקה. כמה פשוט ככה מדהים ! כי השיר הזה יהפוך לאחד משירי איצטדיונים הגדולים בכל הזמנים. מיד אחריו מגיע עוד להיט איצטיונים ענק - " We Are the Champions " שנכתב על ידי Freddie Mercury עוד בשנת 1975. באופן מדהים גם מרקורי טען שחשב על כדורגל כשכתב את השיר. משהו שהמעריצים יוכלו להתחבר אליו. הוא קרא לשיר הזה הגירסה שלי ל- "I Did It My Way". אגב, השיר נבחר כשיר הקליט ביותר בעולם. אנחנו לא מחרטטים זה נקבע באופן מדעי. עוד על כך, קראו כאן : שירים מעניינים נוספים מהאלבום: השיר השלישי " Sheer Heart Attack " שהינו שיר פאנק-רוק טהור שנכתב עוד בשנת 1974 והיה אמור להיכלל באלבום הנושא את אותו השם אך הלהקה לא סיימה את הכתיבה שלו. בגירסת הדמו טיילור שר את כל השיר, אך הלהקה החליטה שפרדי ישיר את הבית וטיילור רק את הפזמון. Roger Taylor שגם כתב את השיר מנגן כאן גם על בס וגיטרת קצב. הרצועה " All Dead, All Dead " נכתבה ומושרת על-ידי Brian May שגם מנגן כאן על פסנתר. מיי אישר שהשיר נכתב בעקבות מותו של החתול שלו. הקטע " Spread Your Wings " נכתב על-ידי John Deacon אך מרקורי מנגן בו על הפסנתר. מעניין לציין שזהו אחד השירים היחידים של קווין ללא קולות רקע. הקטע " Fight from the Inside " שכתב Roger Taylor , אשר גם שר ומנגן בו כמעט על כל הכלים כולל גיטרה לצידו של Brian May . זה אחד השירים ש- Slash ציין שהוא הושפע מאוד מהריפים שמנוגנים בו. השיר " Get Down, Make Love" שפותח את צידו השני של הויניל נכתב על-ידי Freddie Mercury . מעניין לציין שהסאונד הפסיכדלי שנשמע במהלך השיר (החל מדקה 2:35 לערך) אינו תוצאה של סינתסייזרים אלא של גיטרת ה- "Red Special" של Brian May שמחוברת לאפקט אלקטרו-הרמוניקס. השיר " Sleeping on the Sidewalk " נכתב ומושר על-ידי Brian May הוא השיר היחידי בקטלוג של הלהקה שהוקלט בטייק אחד (למעט השירה). הוכחה לכך ניתן למצוא בכמה פספוסים בנגינה של John Deacon ובצחוק של Brian May בסוף השיר. השיר לא כולל שום תרומה של מרקורי אבל הוא שר אותו בהופעות. הקטע Who Needs You שונה קצת בנוף של קווין. הוא נכתב על-ידי John Deacon שמנגן כאן יחד עם Brian May על גיטרה ספרדית, מיי מנגן גם על מרקס ומרקורי על Cowebell. הרצועה הלפני אחרונה באלבום "It's Late" נכתבה על-ידי Brian May והיא גם הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום. ניתן לשמוע את Brian May נגן כאן בטכניקת טאפינג שתתפרסם מאוחר יותר מנגינתו של הגיטריסט Eddie Van Halen ומשתקפת כבר באלבום הבכורה של " Van Halen " שיצא ארבעה חודשים לאחר מכן. ההיסטוריה מוכיחה שמיי עשה זאת קודם, והיו עוד שעשו את זה גם לפני וביניהם Steve Hackett של "ג'נסיס". אגב, השיר הזה היה אחד האהובים על Kurt Cobain . וכמובן קטע הסיום הג'אזי ששמו מתייחס בכלל לבלוז - " My Melancholy Blues ". בשיר שנכתב והולחן על-ידי מרקורי הוא מתמודד עם התהילה ומה שהיא מביאה. שיר אישי וחושפני, שאין בו גיטרות או קולות רקע. שיר מושלם לחתום איתו את האלבום במדהים הזה. אגב, אנחנו ממליצים על הביצועים של שירים מהאלבום הזה בהקלטות מה- BBC Sessions, במיוחד השיר הזה שכולל סולו של Brian May שלא קיים באלבום (אמרנו אין גיטרות). הקשיבו כאן : שמו של האלבום הגיע משם של עיתון שיצא באנגליה. העטיפה הושפעה מגליון אוקטובר 1953 של מגזין המדע הבדיוני " Astounding Science Fiction" , כאשר דמות האיש שמחזיק הרובוט הוחלפו בדמויות של חברי הלהקה. Roger Taylor החזיק בעותק של המגזין ומאוד אהב את התמונה. הוא פנה למאייר Frank Kelly Freas שצייר את שער הגיליון וביקש ממנו רשות לעשות שימוש בתמונה לאלבום של הלהקה. הוא הסכים והחליף את דמות האיש המת בדמויות חברי הלהקה. מאוחר יותר לרובוט ניתן גם השם "פרנק". זה אחד האלבומים המוצלחים ביותר של קווין והנמכר ביותר שלה בארה"ב יחד עם האלבום " The Game ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... לא סתם נקרא האלבום הזה "Full Circle" , זהו האלבום הראשון של הלהקה אחרי הפסקה של שמונה שנים אך גם האחרון שלה. אלבום סגירת מעגל של להקה שפיזרה אבק כוכבים, זכתה בתהילה, נגעה בשמים והתרסקה בעוצמה על הקרקעית, בגלל זמר שלא מסוגל להחזיק את עצמו, מפורק מחומרים כימיים וגורם גם לפירוקה של הלהקה. זה אולי ישמע קצת קיצוני, אבל רבים מאיתנו, ואנחנו מרשים לעצמנו לומר זאת, קצת מרוצים מכך, הואיל וזה מה שהוביל ללידתה של "Alter Bridge". האלבום הרביעי והאחרון של "Creed" שוחרר ב-27 לאוקטובר 2009, האלבום הראשון מאז התפרקה הלהקה ב-2004. תקופה בה Scott Stapp ניסה למצוא דרך לחזור לחיים ושאר חברי הלהקה הקימו להם את אחת הלהקות הגדולות בעידן המודרני. שלושה סינגלים יצאו מתוך האלבום, "Overcome", "Rain" ו- "A Thousand Faces" . למרות ביקורות מעורבות מצד מבקרים וגם מצד המעריצים, האלבום הגיע למקום השני בבילבורד 200, כשהוא מוכר יותר ממאה אלף עותקים בשבוע הראשון. אז אם בא לכם להתרפק קצת על מה שהיה ליחצו על: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא יוצר, זמר כריזמטי ואחד האנשים המתוסבכים, Scott Weiland נולד ב-27 לאוקטובר בשנת 1967 בואו נכיר אותו קצת יותר... (Photo: medium.com) 1. הוא נולד עם השם .Scott Richard Kline. 2. שם המשפחה שלו שונה בגיל 5 אחרי שאומץ על-ידי משפחת Weiland. 3. סקוט גדל והתחנך כנוצרי קתולי. החינוך הזה ילווה אותו גם במהלך חייו הבוגרים ובשנת 2011 הוא ישחרר אלבום אוסף של שירי כריסטמס. 4. הוא היה שחקן פוטבול בבית ספר תיכון. 5. סקוט אובחן כבעל הפרעה דו קוטבית. 6. במשך רוב חייו הבוגרים סקוט היה מכור לסמים ואלכוהול, הוא נכנס ויצא ממכוני גמילה פעמים רבות וגם מבתי כלא. התנהגותו עקב ההתמכרויות השפיעה על עבודתו עם הלהקות שהיה חבר בהם ויצרה קשיים ובעיות לעיתים קרובות. 7. מעבר להיותו ידוע בעיקר כזמר של "Stone Temple Pilots" ושל הסופרגרופ "Velvet Revolver", הוא פיתח גם קריירת סולו במהלכה הוציא שלושה אלבומי אולפן, שני אלבומי קאברים ואלבום הופעה חיה. 8. על הבמה סקוט היה דמות כריזמתית, ראוותנית וכאוטית. (Photo: Noel Vasquez) 9. בזכות הכשרון הווקאלי והוורסאטילי שלו, הוא נכנס לרשימת ה- Top 100 Heavy Metal Vocalists by Hit Parader. 10. אחת ההשפעות הגדולות על סקוט היה הזמר David Bowie . 11. סקוט ציין את הלהקות "Pixies", "The Flaming Lips" וה- "Beatles" כאהובות עליו במיוחד. 12. בשנת 1986 הקים סקוט יחד עם חברי ילדותו Corey Hicock ו- David Allin להקה, אשר לאחר מספר חילופי חברים התגבשה להרכב הכולל את הגיטריסט Dean DeLeo , את הבסיסט Robert DeLeo ואת המתופף ,Eric Kretz, בנוסף לסקוט. 13. בשנת 1990 אותה להקה שעונה כבר לשם "Mighty Joe Young" נכנסת לאולפן ומקליטה דמו. 14. כשנה לאחר מכן הלהקה מקבלת חוזה הקלטות עם חברת אטלאנטיק ונכנסת לאולפן להקליט את אלבום הבכורה שלה בשם "Core" . 15. במהלך ההקלטות מקבלת הלהקה הודעה מעורך הדין שלה לפיה קיים אמן בלוז העונה לשם Mighty Joe Young והלהקה נאלצת לשנות את שמה ל- "Stone Temple Pilots". (Photo: Atlantic) 16. חברי הלהקה בחרו בשם "Stone Temple Pilots" בעקבות סטיקרים שעיטרו את סביבת חדר החזרות שלהם ופרסמו את חברת השמנים הידועה "STP". 17. במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Core" סקוט נשכח באטלנטה כשירד מאוטובוס הלהקה לרכוש סיגריות. האוטובוס המשיך דרומה לפלורידה ורק באמצע הדרך נתגלה שסקוט לא עליו. 18. סקוט נהג להשתמש במגפון כאפקט ווקאלי במהלך ההופעות של STP. 19. בשנת 1995 הקים סקוט את להקת "The Magnificent Bastards" שהקליטה שני שירים בלבד. את השיר "Mockingbird Girl" שהיה חלק מפסקול הסרט "Tank Girl" וקאבר לשיר "How Do You Sleep?" של John Lennon . 20. בנובמבר 2000 סקוט הוזמן לתוכנית VH1 Storytellers עם חברי להקת ה- Doors (מינוס ג'ים מוריסון כמובן), בה הוא ביצע יחד איתם שני שירים של הלהקה: "Break on Through (To the Other Side)" ו- "Five to one". 21. בהמשך הוא גם הקליט עם STP גירסה לשיר "Break on Through (To the Other Side)", אשר פתחה את אלבום הטריביוט ללהקת הדלתות "Stoned Immaculate" שיצא בשנת 2000. 22. בשנת 2002 התפרקה STP בעקבות חילוקי דעות קשים בין סקוט לאחים DeLeo. באותה שנה חברי אקס גאנז: Slash , Duff McKagan , Matt Sorum עם הגיטריסט Dave Kushner חיפשו זמר ללהקתם החדשה. סקוט הצטרף אליהם ויחד הם הקימו את "Velvet Revolver".. (Photo: musicradar.com) 23. סקוט כבר הכיר חלק מהחברים בגאנז מאחר והוא התאמן באותו חדר כושר עם דאף, הוא היה באותו מכון גמילה עם מאט וניגן בכמה הופעות עם דייב. 24. סקוט הוציא עם "Velvet Revolver" שני אלבומים: "Contraband" ו- "Libertad". 25. בשנת 2006 סקוט הקים חברת תקליטים בשם SoftDrive Records. 26. בשנת 2007 נפטר אחיו של סקוט כתוצאה ממחלת לב. סקוט כתב את השירים "For a Brother", "Pills, Demons & Etc". מהאלבום "Libertad" לזכר אחיו. 27. בשנת 2008 סקוט חתם על חוזה הפצה עם חברת Bug Music שמאפשר לו לקבל מימון על מנת ליצור פרוייקטים שונים כולל כתיבת מוסיקה חדשה ולרבות החלק שלו בקטלוג של STP. 28. בשנת 2009 הכריז סקוט על השקת קולקצית בגדים תחת המותג "Weiland for English Laundry". 29. בשנת 2010 יצא אלבומה השישי והאחרון של STP עם סקוט שנקרא "Stone Temple Pilots", כאשר בשנת 2013 הודיעה הלהקה סופית ורשמית שהיא "מחסלת" את היחסים עם סקוט לאור מתיחות ועימותים בינו לבין שאר חברי הלהקה. 30. בשנת 2011 יצאה לאור האוטוביוגרפיה של סקוט "Not Dead & Not for Sale" שנכתבה בשיתוף עם David Ritz. 31. באוטוביוגרפיה נחשף שסקוט נאנס בגיל 12 על-ידי אדם מבוגר שהזמין אותו לביתו, הוא הדחיק את הזיכרון הזה עד השנים המאוחרות שלו, אך זה צף באחד מטיפולי הגמילה שהוא עבר. 32. בשנת 2015 הוא הקים את הסופרגרופ "Art Of Anarchy" יחד עם Ron "Bumblefoot" Thal (גאנז) ו- John Moyer (דיסטרבד). הלהקה שחררה באותה שנה אלבום הנושא את אותו השם. 33. בשנת 2017 לאחר מותו של סקוט שחררה "Art Of Anarchy" אלבום נוסף בשם "The Madness" שם כבר סקוט אחר היה הזמר, Scott Stapp שמוכר לנו מלהקת "Creed". 34. בתאריך 3 לדצמבר 2015 נמצא סקוט ללא רוח חיים (כנראה כתוצאה ממנת יתר), באוטובוס של סיבוב ההופעות שלו, הדבר אירע מספר שעות לפני שהוא היה אמור לעלות לבמה במינסוטה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 27 לאוקטובר 1992 "Triumph" הוציאה את אלבומה העשירי והאחרון "Edge of Excess". האלבום סימן את תחילתו של הסוף עבור "Triumph", שכן זה היה האלבום הראשון ללא Rik Emmett בגיטרה ושירה, מה שהשאיר את Gil Moore כסולן היחיד של הלהקה. תמיד אמרנו שהערך המוסף של "Triumph" הוא העובדה שיש להם שני סולנים מעולים שמעשירים את הסאונד של הלהקה ומאפשרים להם להיות רבגוניים יותר בכתיבת החומר המוזיקלי שלהם. עם עזיבתו של Rik Emmett איבדה "טריומף" את הערך המוסף שלה, ועוד יותר מכך. אמט, הידוע בעבודת הגיטרה הוירטואוזית שלו ובכתיבת השירים המורכבת שלו, היה גורם מרכזי שהשפיע על הסאונד והסגנון של "Triumph". החלטתו לעזוב את הלהקה בשנת 1988, על רקע פערים אמנותיים ועסקיים, הותירה את "Triumph" עם חור ענק, שהשפיע גם על הדינמיקה היצירתית שלהם. השילוב שאמט הביא איתו, בין אלמנטים של רוק מתקדם, שירה בטונים גבוהים שנוגעים בשמים, נגינה וירטואוזית וחוש מלודי מפותח הוסיפו עומק וגיוון למוזיקה של "Triumph", והבדילו אותם משאר להקות ההארד רוק של התקופה. בלעדיו, הלהקה התמודדה עם שינוי זהות, כאשר "Edge of Excess" מייצג את הניסיון שלהם לפלס את דרכם המוזיקלית מחדש. לאחר כמה שנים של חוסר פעילות, Gil Moore והבסיסט Mike Levine גייסו את הגיטריסט הקנדי Phil X (בהקלטה הראשונה שלו כחבר בלהקה) כדי החליף את אמט. התוספת של Phil X הביאה איתה אנרגיה חדשה וכישרון גדול שלא ניתן להתעלם ממנו, עם זאת סגנון הנגינה שלו נטה יותר להארד רוק ישר ומחוספס וסאונד הגיטרה שלו היה מכוון יותר להבי מטאל, זאת בניגוד לסאונד והסגנון, הרב-ז'אנרי של אמט. לא רק זאת, אלא שפיל X התמקד בנגינת גיטרה בלבד, באופן שהותיר את Gil Moore לשיר את כל קטעי השירה. השינויים המהותיים הללו גרמו ל- "Triumph" לאבד קצת את הזהות המוזיקלית שלה, תוך העדפה של ריפים מטאליים וסגנון מחוספס על פני הקומפוזיציות המורכבות וההרמוניות של הגיטרה והשירה שהמעריצים ציפו להם. הסגנון החדש תרם לגוון הכבד והאפל יותר של האלבום, אשר נועד ככל הנראה להתאים את הסגנון של "Triumph" למגמה הרווחת ברוק של תחילת שנות ה-90, כל זאת על חשבון ההרפתקנות והגיוון שהביא עמו אמט. כבר משיר הפתיחה " Child of the City ", האלבום זורק את המאזינים לאווירה כבדה ועגומה יותר עם הריפים של Phil X. הנגינה שלו לאורך האלבום אגרסיבית ונושכת יותר, אך היא מרחיקה את "טריומף" מהסגנון המלודי המסורתי שלהם. שינוי הסגנון הביא עמו אובדן זהות כמעט מוחלט. רצועות כמו " Turn My Head " ו-" Troublemaker " (שהיה חלק מפסקול הסרט "Hellraiser III: Hell on Earth" משנת 1992) מציגים את הסגנון החדש והכבד יותר עם השפעות של להקות כמו "Guns N' Roses" ו-"Van Halen". הריף של " Riding High Again " נשמע קצת כמו "Enter Sandman" של "מטאליקה", " Love in a Minute " חושף ריף המנוני סטייל "AC/DC", ברוח ההארד רוק התקופה. אפילו שתי הבלדות של האלבום " It's Over " ו-" Somewhere Tonight " נשמעות כמו "Guns" פוגשת את "Bon Jovi". לסיכום, "Edge of Excess" הוא ניסוי נועז לבצע קאמבק בהיעדרו של אחד מעמודי התווך של הלהקה, אבל הוא חסר את המגע הקלאסי של "Triumph". למרבה הצער, עם עזיבתו של Rik Emmett איבדה "Triumph" את זהותה. היא ניסתה לנווט בנוף הרוק המשתנה של התקופה בהיעדרו של ה"מצפן" שלה, אבל הלכה לאיבוד בדרך. לא פלא שזה היה האלבום האחרון של הלהקה הגדולה הזו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

שבוע שעבר חגגנו יום הולדת ל- "Morning View" והיום אנחנו מדברים על האלבום שבא לפניו, אלבום הפריצה " Make Yourself" של להקת "Incubus" ששוחרר ב-26 לאוקטובר 1999 . הנה מספר עובדות על האלבום: 1. זהו האלבום השלישי של הלהקה, אך הראשון שהכניס אותם למצעדי האלבומים. 2. לאחר שבועיים בלבד מתחילת העבודה על האלבום חברי הלהקה כבר לא היו מרוצים מהמפיק שלהם, הם פיטרו אותו והמשיכו לבד ללא מפיק. 3. רק בשלב המיקס של האלבום הם צירפו את המפיק Scott Litt (שהפיק את האלבומים של REM) והוא הביא את תרומתו לסיום האלבום. 4. באלבום הזה ניסתה הלהקה להפוך את המוסיקה שלה ליותר נגישה ומלודית, זאת בהשוואה לשני האלבומים הקודמים שהיו מאוד אקלקטים ומגוונים. 5. עד יציאת האלבום הזה אף שיר של הלהקה לא הושמע בתחנות הרדיו בארה"ב וזהו האלבום השלישי !! 6. הסינגל הראשון שיצא מהאלבום היה "Pardon Me" . השיר הזה לא ממש הצליח ולמעשה תחנות הרדיו לא ניגנו אותו כלל. Brandon Boyd ו- Mike Einziger החליטו לבצע גרסה אקוסטית של השיר כשהם מתארחים בתחנות הרדיו השונות לקידום האלבום. הגרסה האקוסטית תפסה תאוצה, נוצר ביקוש מטורף מצד המאזינים לנגן את השיר ותחנות רדיו רבות החלו להשמיע אותה כולל תחנת הרדיו המפורסמת The World Famous KROQ. 7. לאחר הצלחת הגרסה האקוסטית של "Pardon Me", החלו תחנות הרדיו לשדר גם את הגרסה החשמלית של השיר מה שהגביר עוד יותר את החשיפה לאלבום. על מנת לתמוך בחשיפה הגדלה של האלבום הוציאה הלהקה קליפ לשיר, אשר זכה להצלחה ב-MTV. 8. הסינגל השני שיצא מהאלבום היה "Stellar" שיחד עם הקליפ ב-MTV זכה להשמעות רבות. 9. אך... 10. הפריצה הגדולה של האלבום הגיע עם יציאתו של הסינגל השלישי "Drive" (שיצא כמעט שנה אחרי שחרורו של האלבום). השיר נכנס ישירות למקום ה- 3 במצעד האלטרנטיבי ומשם טיפס למקום הראשון, שם הוא שהה במשך 6 שבועות רצופים. בנוסף הוא הגיע לעשירייה הראשונה במצעד הסינגלים של בילבורד 100. הסינגל הזה, הוא אשר הביא לפריצה הגדולה של הלהקה למיינסטרים. 11. אנחנו לעולם לא נשכח את הקליפ לשיר שבו ברנדון יושב על רצפת העץ ומצייר פורטרט עצמי כשחברי הלהקה מנגנים. 12. באלבום ישנם עוד מספר שירים יוצאי דופן ומדהימים באופיים כמו: "Warmth" המהפנט, "When It Comes" המחוספס, "I Miss You" המרגש ו- "Consequence" המקפיץ. 13. במקביל ליציאת האלבום הלהקה הופיעה עם כל להקת "הדליין" שהיא יכלה לשים עליה את הידיים או את הכלים, כשבין היתר הם מופיעים עם: Primus, Buckethead, System Of A Down, Mr. Bungle, Deftones ופסטיבל Ozzfest המפורסם. 14. האלבום הזה הוא חלק מרשימת ה-1001 Albums You Must Hear Before You Die. אז עכשיו אתם חייבים להאזין לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום " Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" , אלבום האולפן החמישי של "Dream Theater" יצא לאור ב- 26 לאוקטובר 1999. זה אלבום הקונספט הראשון של הלהקה וללא ספק אחד השיאים האומנותיים שלה. האלבום שנפתח עם קצב המטרונום המונוטוני שחולף לסירוגין מאוזן ימין לאוזן שמאל וחוזר חלילה, ללא ספק הכניס את המאזינים והמעריצים להיפנוזה מוחלטת, שכן לא ניתן היה כבר להישאר אדיש נוכח היצירה המדהימה והשאפתנית הזאת. הסיפור הטרגי על אהבה, בגידה, רצח וגלגול נשמות הינו ללא ספק מאסטרפיס בז'אנר הפרוג-מטאל, והוא נפתח בהווה כשניקולס, איש מוטרד, מבקר אצל המהפנט. באמצעות טיפול ברגרסיה, ניקולס לומד על חיי העבר שלו ואנו למדים על הסיבה שהוא הגיע לטיפול ( Strange Deja Vu ). ניקולס המורדם פוגש לראשונה בויקטוריה פייג', לומד על הרצח האכזרי שלה משנת 1928 ועל משולש האהבה שלה עם הסנטור אדוארד ביינס ( The Miracle ) ואחיו ג'וליאן ביינס ( The Sleeper ). הוא מבין שהסיבה לחלומות המוזרים שפקדו אותו הייתה מעין קריאה לעזרה של ויקטוריה שמעוניינת שהאמת על הרצח שלה תתגלה. באמצעות דיווחים בעיתונים, סיפורים מאדם זקן ( Fatal Tragedy ) וזיכרונות שנשלחו מהתת-מודע שלו, ניקולס מרכיב אט אט את הפאזל הטרגי. הוא מבין שהוא היה ויקטוריה בחייו הקודמים והם למעשה חולקים את אותה נשמה ( Through My Words ). הוא גם למד שהרומנטיקה של ויקטוריה וג'וליאן הביאה אותם דרומה, שם ויקטוריה ניהלה רומן עם אחיו, הסנאטור. כאשר הזוג מתפייס, אדוארד הזועם מבצע רצח כפול, אותו הוא מפיל בהצלחה על ג'וליאן כהתאבדות ורצח. על-אף שהוא שבור ועצוב מהגילוי המרעיש על גורלה הטראגי של ויקטוריה, הסיפור מביא לניקולס שקט נפשי שלא היה לו זמן רב. הוא גם מבין שהמוות אינו הסוף, ולראיה הוא ממשיך כגלגול של נשמתה של ויקטוריה ( The Spirit Carries On ). (Photo: This Day In Metal) מעודד מהמחשבה על ההמשכיות הרוחנית ניקולס חוזר הביתה ומדליק את הטלוויזיה. הדיווח על מותו של ג'ון פ. קנדי הבן מופיע בחדשות. בכדי להסיח את דעתו ניקולס שם תקליט על הפטיפון. דלת נפתחת, ופורץ נכנס... המהפנט אומר "פתח את עינך ניקולס...", ניקולס מתנשף צועק, המחט מועפת מהתקליט, ורעש סטטי..... המסקנה מהסיום הזה היא כי המהפנט הוא למעשה גלגול נשמתו של אדוארד ולאחר שהוא רצח את ניקולס מעגל החיים שוב נסגר. הסוף של הסיפור הזה הוא גם ההתחלה של אלבומה הבא של הלהקה, שכן הרעש הסטטי שבסיום האלבום פותח את השיר " Glass Prison " מהאלבום " Six Degrees of Inner Turbulence " ואנחנו נכנסים כאן למעין שרשרת נמשכת, שכן הקטע הסוגר של האלבום "Six Degrees" זהה לפתיח האלבום שבא אחריו.. האלבום "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" הוא למעשה המשך של היצירה "Metropolis Pt. 1: The Miracle and the Sleeper" ,מתוך אלבומה השני של הלהקה, שהוא גם אלבום הפריצה שלה: " Images and Words ". הגיטריסט John Petrucci הוסיף לשיר את המילים "Pt. 1" כאקט היתולי, הוא לא באמת חשב באותו זמן שיהיה חלק שני ליצירה. זהו ללא ספק אלבום מורכב מבחינת הסיפור העלילתי. התרומה של ארבעה הליריקאים ( Mike Portnoy , John Petrucci , John Myung והסולן James LaBrie ) תרמו ליצירתו של נרטיב מגובש להפליא. גם מבחינת נגינה וקומפוזיציה מדובר במאסטרפיס, אין דרך אחרת לתאר זאת, הלהקה הגיעה לכאן לשיאים מטורפים. הקטע האינסטרומנטלי " Overture 1928 " מציג את הנושאים המוזיקלים שנפגוש לאורך כל היצירה, כמו " The Dance of Eternity ", " One Last Time " ועוד. משם אנחנו עוברים מאודיסיאה מוזיקלית בלתי נשכחת אחת לשניה, כולן משתלבות בצורה מושלמת עם סיפור העלילה. לאורך כל האלבום הלהקה שומרת אותנו במתח, תמיד מפתיעה, תמיד מאתגרת, תמיד עושה את הבלתי צפוי. " Fatal Tragedy ", הוא שיר כבד עם השפעה גותית חזק, שמסתיים בקטע אינסטרומנטלי ארוך. לאחר מכן המהפנט מוביל אותנו ישירות אל " Beyond This Life " הכבד עוד יותר, שמלמד אותנו מה דיווח העיתון על רצח ויקטוריה. אחרי 11 דקות של טירוף, אנחנו סוף סוף מקבלים הזדמנות להירגע קצת עם " Through Her Eyes " עם הגיטרה שוברת הלב של John Petrucci ועם הזמרת האורחת Theresa Thomason. החלק השישי ביצירה " Home " הוא ללא ספק אחד הקטעים הטובים באלבום ואולי גם אחד הטובים ברפרטואר של הלהקה. השיר הזה מתכתב גם עם " Metropolis Pt. 1: The Miracle and the Sleeper ". משם אנחנו ממשיכים לחלק השביעי " The Dance of Eternity " קטע אינסטרומנטאלי עם נגינה וירטואוזית שמפילה למאזין את הלסת, אפילו בסטנדרטים הגבוהים של הלהקה המדהימה הזאת. החלק השמיני " The Spirit Carries On " הוא אחד הקטעים המלודיים של הלהקה וכנראה גם "הלהיט" של האלבום, עד כמה שניתן להשתמש במילה הזאת באותו משפט עם "Dream Theater". הקטע המרגש הזה שכולל גם מקהלת גוספל מהווה את הפרוזדור שלנו לקטע הסיום " Finally Free " שחושף את האמת על מותה של ויקטוריה וכולל תצוגה מדהימה של Mike Portnoy על התופים שמעצימה את הסיום האפי של האלבום. כאן המקום לציין כי זה האלבום הראשון של הלהקה עם הקלידן הוירטואוז Jordan Rudess אשר כבר כאן ניכר עד כמה הוא מוסיף ומשפיע על הסאונד והסגנון של הלהקה. האלבום הזה הוא ללא ספק אחד השיאים היצירתיים של הלהקה והוא מהווה קלאסיקת פרוג-מטאל שלא נס ליחה גם לא לאחר 20 שנה ויותר. אלבום חובה לכל מטאליסט ופרוגריסט, מתחילים או ותיקים. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ה- 26 לאוקטובר 1981, הוא יום היסטורי עבור להקת "Iron Maiden". היום בשנת 1981 הופיע Bruce Dickinson לראשונה על הבמה עם הלהקה באולם " Palasport" שב עיר בולוניה שבאיטליה. (Photo: Maidenrevelations.com) דיקנסון הצטרף ללהקה באופן רשמי בדיוק חודש קודם לכן, ב- 26 לספטמבר 1981. עוד על תהליך הבחירה של ברוס קיראו כאן: הבחירה בדיקנסון היתה מהירה, החלטית ומוחלטת. על-מנת לסבר את האוזן נציין כי Paul DiAnno הופיע עם הלהקה את הופעתו האחרונה ב- 10 לספטמבר בקופנהגן דנמרק, כאשר כשבועיים אחר כך הלהקה כבר מודיעה באופן רשמי על הצטרפותו של ברוס ללהקה. ימים ספורים לאחר פיטוריו של Paul DiAnno ולאחר האודישן המצליח של ברוס ללהקה הוצע לדיקינסון תפקיד הזמר, כאשר יחד עם ההודעה נאמר לו כי יש לו חודש להתכונן להופעתו הראשונה במדי הלהקה. ללהקה תוכננו 5 מועדי הופעות באיטליה, יום אחרי יום, כשהראשונה שבהן היתה כאמור באולם " Palasport" שב עיר בולוניה ב- 26 לאוקטובר 1981. זו לא היתה מלאכה פשוטה כלל ועיקר. ברוס היה צריך ללמוד כ- 20 שירים שנוגנו במהלך סיבוב ההופעות בתוך זמן מאוד קצר. אבל "ברוס הגדול מכולם" עלה לבמה באותו לילה בבולוניה ופשוט חרך אותה. הלהקה ניגנה סט של 17 שירים, כשבסיום ההופעה היא מוזעקת לבמה, פעם אחר פעם, ללא פחות משלושה הדרנים, האחרון שבהם "I've Got The Fire" של להקת "Montrose". באופן מדהים ההופעה הזאת תועדה בוידאו. אומנם האיכות זוועתית, אך עדיין ניתן ללמוד ממנה על ביצועיו המדהימים של ברוס ועל קולו האדיר. מדובר ברגע היסטורי לא פחות, שאם לא ראוי לצפייה, אז לכל הפחות להאזנה, כאן: בסיום ההופעה היה ברור מאוד ליתר חברי הלהקה כי הם עשו את הבחירה הנכונה וכי ברוס דיקנסון הוא הזמר הנכון עבור "Iron Maiden". צירופו של ברוס ללהקה יעלה את הלהקה לגבהים חדשים ויהפוך אותה ללהקת המטאל הגדולה בכל הזמנים. רשימת השירים שנוגנו באותו הערב: 01. Sanctuary 02. Purgatory 03. Wrathchild 04. Twilight Zone 05. Remember Tomorrow 06. Genghis Khan 07. Killers 08. Another Life 09. Innocent Exile 10. Running Free 11. Murders In The Rue Morgue 12. Phantom Of The Opera 13. Iron Maiden Encore: 14. Transylvania 15. Drifter Encore 2: 16. Prowler Encore 3: 17. I've Got The Fire (Montrose Cover) "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "No. 4" , הרביעי של "Stone Temple Pilots" שוחרר ב-26 לאוקטובר 1999!! האלבום הזה מגיע אחרי הפסקה מאולצת שנטלה הלהקה מאז הוצאת האלבום Tiny Music… Songs From The Vatican Gift" Shop", שלוש שנים קודם לכן. החל משנת 1992 החלו להיפער סדקים בלהקה, אשר רק הלכו והתרחבו במהלך השנים, בעיקר בשל בעיית ההתמכרות לסמים הקשה של Scott Weiland . הקרע הזה הלך והתרחב ושיאו הגיע לאחר שחרור האלבום "Tiny Music"… בשנת 1996. ההתמכרות ההולכת ומחמירה של סקוט, בעיות ההתנהגות שלו וחוסר היכולת שלו לתפקד, דחפה את שלושת החברים האחרים להקים בינתיים פרוייקט צדדי, מתוך תקווה שהם יוכלו לחזור לתפקד כלהקה לאחר שסקוט יחזור לעצמו. הם הקימו יחד עם הזמר Dave Coutts מלהקת "Ten Inch Man" הרכב חדש שנקרא "Talk Show" ואפילו שחררו במסגרתו אלבום הנושא את שם ההרכב בשנת 1997. סקוט שחש סוג של טינה נגד חבריו על המהלך ואפילו ליכלך עליהם בתקשורת, ניצל את הזמן למאבק בהתמכרות הקשה שלו. כחלק מתהליך ההתנקות הוא עבד על אלבום הסולו הראשון שלו "12 Bar Blues" אשר שוחרר במרץ 1998 וקיבל ביקורות טובות. (Photo: medium.com) אבל כנראה שהזמן באמת מרפה את הפצעים כי ארבעת החברים הצליחו להתעלות על עצמם, לפתור את המחלוקות ביניהם ולחזור לעבוד ביחד כבר בהמשך שנת 1998. האיחוד המחודש הכניס בלהקה אנרגיות חיוביות אותם יצקו ארבעת החברים אל תוך תהליך הכתיבה. סקוט תיאר את התהליך כחיובי, כאשר כל השירים נכתבים על-ידי כל החברים יחד באולפן. הוא ציין שהמפיק האגדי שעבד באופן קבוע עם הלהקה, Brendan O'Brien, דחף אותם להכניס את הלב והנשמה אל תוך היצירה. הבסיסט Robert Deleo ציין שסקוט היה צלול וממוקד כמו בימים של אלבום הבכורה "Core" וזה דחף את הלהקה ליצירה עם אנרגיות חיוביות. יש לציין שבאותה תקופה לא מעט להקות רוק בחרו לשנות סגנון ואפילו להתנסות קצת עם סינתסייזרים ואלקטרוניקה. דוגמאות ניתן למצוא באלבום "Adore" של "Smashing Pumpkins" ובאלבום "The Science Of Things" של Bush שיצא ממש בדיוק באותו היום. על-כך יש להוסיף את העובדה שגם האלבום הקודם של הלהקה "Tiny Music" משנת 1996 היה די ניסיוני ושונה מה- DNA הבסיסי של הלהקה. למרות זאת ואולי בשל זאת, חברי הלהקה בחרו באופן מודע לחזור לשורשים, לרוק הגיטרות הבסיסי, ועמלו על יצירת אלבום כבד בדומה לאלבום הבכורה "Core". והתוצאה היתה בהתאם. "No. 4" הוא אלבום רוק גיטרות חי ובועט. ניתן לשמוע את זה כבר מרצועת הפתיחה "Down" שהיא גם הסינגל המוביל מהאלבום. ריף הפתיחה הכבד והמנסר עם הגיטרה שכוונה באופן מכוון למטה, מהווה הצהרת כוונות של הלהקה על מה שאנחנו הולכים לקבל בהמשך. הרצועה השניה "Heaven & Hot Rods" מזכירה באופן מדהים את הסאונד, הווייב והמקצב של "Sex Type Thing", הרצועה השניה מהאלבום "Core". המתקפה נמשכת עם שירים כמו "No Way Out", "Glide" שהינו אחד השירים הטובים באלבום, שנכתב כטריביוט ללהקת הגראג' "MC5" (לא Grunge) משנות ה- 60 ועם "Sex & Violence" שממשיכים כולם להתכתב עם האלבום "Core". נכון, יש באלבום הזה גם את "Pruno" הפופ/רוקי והמעט "טריפי" שמזכיר את מה שעשתה הלהקה בשני האלבומים הקודמים, את "Sour Girl" הרגוע והשקט יחסית ואת הבלדה המרגשת "Atlanta" שנכתבו שניהם על פירוק מערכת היחסים של סקוט עם אשתו הראשונה Janina Castaneda, אבל הלב של האלבום הזה נעוץ עמוק ברוק הגיטרות המחוספס של ראשית שנות ה- 90 מאשר עם הגל המסחרי שתקף את להקות האלטרנטיב בסיומו של העשור. באופן מצער זמן קצר לאחר הוצאת האלבום סקוט חזר שוב לכלא ובילה שם שנה על אחזקת סמים והפרת תנאי השחרור הקודם שלו. בנסיבות אלו הלהקה לא יכלה לקדם את מכירות האלבום באמצעות סיבוב הופעות ראוי. השדים מהעבר חזרו לפעור את הסדקים שרק הספיקו להתאחות, אך הלהקה הצליחה למשיך על אדי הדלק שלה לאלבום אחד נוסף "Shangri-La Dee Da" לפני שהתפצלה שוב בשנת 2002 עד לאלבום האיחוד משנת 2008. ערוץ VH1 תיעד את האלבום בתוכנית "Stroytellers" שהוקלטה בשנת 2000 ובה חברי הלהקה מנגנים ומספרים את האלבום. האלבום "No. 4" סימן את תחילתו של הסוף והוא כנראה גם האלבום האחרון הטוב של הלהקה, אשר לא הצליחה לשחזר בהרכב הנוכחי את רגעיה הגדולים שנותרו אי שם בשנות ה- 90. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא מפורסם בעיקר כמתופף של הצ'יליס אבל הוא גם כותב ומשתף פעולה עם אמנים רבים וגם יש לו כפיל, שחקן מאוד מפורסם שדומה לו שתי טיפות מים. המתופף Chad Smith נולד ב-25 לאוקטובר 1961 אז הנה כמה עובדות מעניינות עליו... (Photo: Laura Glass) = הוא למד לנגן על תופים בגיל 7 והיה מושפע מאוד מלהקות כמו: Rush, Rolling Stones, Pink Floyd, Black Sabbath, Led Zepplin ועוד... = אחד האנשים שהשפיעו על סגנון התיפוף שלו היה Larry Fratangelo, נגן כלי הקשה שניגן עימו באחת הלהקות כשהיה נער. הוא חשף אותו לסגנון ה-Funk וה-R&B. משם הוא התחיל להאזין למתופפים כמו: David Garibaldi, Jabo Starks, Clyde Stubblefield ועוד... = בדצמבר 1988 לאחר שלהקת "Red Hot Chili Peppers" פיטרה את המתופף שלה D.H. Peligro וערכה אודישנים למציאת מתופף חדש, צ'אד קיבל את התפקיד. = מספר חודשים לאחר מכן בשנת 1989 הוציאה הלהקה את האלבום הרביעי שלה אך הראשון שלה עם צ'אד "Mother's Milk". = שנתיים לאחר מכן יצא אלבום הפריצה של הלהקה "Blood Sugar Sex Magik" . האלבום נכנס היישר למקום השלישי במצעד הבילבורד ומכר עד היום מספר דו ספרתי של מיליוני עותקים. = לאחר מספר חילופי גיטריסטים בשנת 1995 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי "One Hot Minute" עם הגיטריסט Dave Navarro . = בשנת 1999 שחררה הלהקה את אלבומה השביעי והמצליח ביותר עד היום "Californiacation" כשהגיטריסט John Frusciante שב להרכב. (Photo: Warner Music) = אך לאחר יציאת שני האלבומים הנוספים "By the Way" שיצא ב-2002 ו- "Stadium Arcadium" שיצא ב-2006 (והיה לאלבום הראשון של הלהקה שכובש את המקום הראשון בבילבורד) שוב ג'ון עזב את הלהקה. בשנת 2011 הוציאה הלהקה את אלבומה העשירי "I’m With You" עם הגיטריסט Josh Klinghoffer. = בשנת 2012 זכתה הלהקה להיכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. = ארבע שנים לאחר מכן יצא אלבומה ה-11 של הלהקה "The Getaway". = בשנת 2019 הלהקה הכריזה על חזרתו של ג'ון להרכב לאחר 10 שנים של העדרות. חזרתו של ג'ון כנראה יצרה תהליך אלקטרוכימי בלתי מוסבר שהביא לפרץ יצירה חסר תקדים. חברי הלהקה יחד עם המפיק Rick Rubin, יצרו יחד קרוב ל-50 שירים כש-40 מתוכם תוכננו לצאת כאלבום אחד שמורכב מיותר מ-7 דיסקים פיסיים. חברת התקליטים התנגדה לרעיון ולבסוף הגיעה להסכמה עם הלהקה להוציא 34 שירים על פני שני אלבומים שונים. = בשנת 2022 הוציאה הלהקה שני אלבומים (ה-12 וה-13 שלה) במרווח של 6 חודשים בלבד אחד מהשני. הראשון "Unlimited Love" שיצא באפריל והשני "Return of the Dream Canteen" שיצא באוקטובר. צ'אד סיפר שתמיד הם יוצרים ומקליטים יותר שירים ממה שיוצא לבסוף באלבום ואותם שירים ניגנזים או יוצאים כ B-Side, אבל הפעם הם הרגישו שכל השירים מאוד טובים ושהם לא רוצים לגנוז אף אחד מהם. = בשנת 2007 יחד עם הבסיסט המפורסם של דיפ פרפל Glenn Hughes הקים צ'אד הרכב בשם "Chad Smith's Bombastic Meatbats" שהתמקד בפאנק ופיוז'ון. ההרכב שחרר שני אלבומי אולפן Meet the Meatbats" (2009), "More Meat" (2010)" ואלבום הופעה חיה Live Meat And Potatoes" (2012)". = בשנת 2008 הצטרף צ'אד לסופרגרופ המטורף Chickenfoot שכלל את Sammy Hagar (ואן הלן), Joe Satriani (הגיטריסט הנודע) ו- Michael Anthony (ואן הלן). ההרכב שחרר שני אלבומי אולפן Chickenfoot משנת 2009 ו- Chickenfoot III משנת 2011, וכן אלבום הופעה חיה LV משנת 2012. = בשנת 2010 הוא הוציא אלבום ילדים בשם "Rhythm Train" עם הזמר Dick Van Dyke, אלבום שזכה להערכה והצלחה רבה. = במהלך 2015-2019 הוא היה חלק מלהקת האולפן 8G Band בתוכנית הארוח המפורסמת Late Night with Seth Meyers = ממאי 2018 הוא התחיל לשדר תוכנית רדיו בשם "Volume West" יחד עם השדרנית Lyndsey Parker ברדיו SiriusXM = צ'אד נחשב לאחד ממתופפי האולפן הגדולים והמוערכים, הוא שיתף פעולה עם מגוון רחב של אמנים כמו: Johnny Cash, John Fogerty, Dixie Chicks, Jennifer Nettles, Kid Rock ועוד... (Photo: Wagner Meier) = הוא הקליט עם Glenn Hughes ארבעה אלבומי אולפן. = הוא הקליט עם Joe Satriani את אלבומו "What Happens Next" שיצא ב-2018. = הוא היה שותף לכתיבה והקליט את כל תפקידי התופים באלבומו ה-12 של Ozzy Osbourne בשם "Ordinary Man" שיצא ב-2020. את האלבום הוא הקליט וכתב יחד עם Duff McKagan (גאנס) והמפיק Andrew Watt. הוא שוב היה שותף והקליט את תפקיד התופים כמעט בכל השירים באלבומו ה-13 של אוזי "Patient Number 9" שיצא בשנת 2022. = בשנת 2021 הוא ביצע את תפקיד התופים בקאבר שהקליטה Miley Cyrus לשיר "Nothing Else Matters" כחלק מחגיגות שלושים שנה לאלבום השחור של מטאליקה. = עוד באותה שנה הוא הצטרף להרכב הופעות הסולו של Eddie Vedder יחד עם Josh Klinghoffer (שהיה גיטריסט ב-RHCP), המפיק Andrew Watt יחד עם Glen Hansard על הגיטרות, ו- Pino Palladino על הבס. ההרכב קיבל את שמו מאלבום הסולו האחרון שהוציא בוודר ב-2022. = בשנת 2022 השתתף צ'אד במופע המחווה השני למתופף Taylor Hawkins שהתקיים בלוס אנג'לס. (Photo: Michael Buckner) = צ'אד ידוע מאוד בדמיון החיצוני שיש בינו לבין השחקן Will Ferrel שצעיר ממנו בשש שנים. לאחר הרעש התקשורתי שנוצר מהדבר, השניים הופיעו בתוכנית The Tonight Show Starring Jimmy Fallon ולאחר מכן קיימו מספר מופעי צדקה יחד. (Photo: Douglas Gorenstein) "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר