ב- 7 לספטמבר 1987 הוציאה "Pink Floyd" את אלבום האולפן ה- 13 שלה "A Momentary Lapse of Reason". בואו לקרוא 13 עובדות מעניינות על האלבום ה- 13 של "פינק פלויד": 1. זה האלבום הראשון של "Pink Floyd" ללא רוג'ר ווטרס אשר עזב את הלהקה בשנת 1985. יציאת האלבום היתה מלווה במאבק משפטי על השימוש בשם הלהקה. רק 3 חודשים לאחר יציאת האלבום הסכסוך המשפטי הזה יושב באופן בו David Gilmour, Nick Mason ו- Richard Wright יכלו לעשות שימוש בשם הלהקה. 2. האלבום היה אמור בתחילה להיות אלבום סולו של David Gilmour. רק בשלב מתקדם החליט גילמור להפוך את האלבום לפרוייקט של ה"פינק פלויד". 3. רוב האלבום הוקלט בבית הסירה הפרטי של דייויד גילמור - Astoria. המפיק Bob Ezrin ציין שהאווירה שם היתה שלווה ומאוד מיוחדת, אשר בין היתר נתנה לו את ההשראה לפתיח המיוחד של האלבום, בו נשמעים צלילי החתירה במימי הנהר. 4. ריק רייט הצטרף להקלטות רק בשלב מאוחר לאחר שאשתו פנתה לגילמור בעניין. זה היה לאחר שמרבית קטעי הקלידים כבר נכתבו ולכן הוא השתתף בנגינה ותרם קולות רקע רק בחלק מן השירים. 5. בשל עניינים חוזיים Richard Wright לא יכול היה לשמש כחבר מן המניין בלהקה והוא הועסק על-ידי David Gilmour בשכר שבועי של 11,000 דולר. 6. גם Nick Mason לא היה שותף מלא ביצירה ובנגינה. חסרונו מורגש בעיקר בשירים "The Dogs of War" ו- "Sorrow" בהם תופפו Carmine Appice ו- Jim Keltner. 7. לעומת זאת Nick Mason זכה להשמיע את קולו בקטעי הדיבור שבשירים "Signs of Life" ו- "Learning to Fly". קטע הדיבור של מייסון בשיר "Learning to Fly" הוקלט בטיסת הסולו הראשונה שלו. 8. מי שמנגן בס באלבום הינו Tony Levin הידוע בין היתר מלהקת "King Crimson". 9. שותף מעניין נוסף שכתב יחד עם גילמור את השיר "One Slip", הוא Phil Manzanera המוכר בעיקר מלהקת "Roxy Music". 10. עטיפת האלבום נועדה בין היתר "לזרות מלח" על פצעיו של רוג'ר ווטרס כאשר מי שהוזמן לעצב אותה היה לא אחר מאשר Storm Thorgerson אשר עיצב בין היתר את עטיפת האלבום "Amimals" של ה"פינק פלויד", אלבום בו הדומיננטיות של ווטרס הפכה למהותית. 11. בכדי לחזק את המסר, צולמו חברי הפינק פלויד הנותרים בעטיפה הפנימית, דבר שלא נעשה מאז האלבום "Meddle" משנת 1971. David Gilmour ו- Nick Mason צולמו בהוצאה המקורית, כאשר תמונתו של Richard Wright הוספה בהוצאות המאוחרות יותר. 12. התמונה המרשימה של עטיפת האלבום כוללת 800 מיטות שנשכרו מבעוד מועד והובאו במיוחד לחוף סאונטון סנדס בצפון דבון - שם צולמו גם חלק מהסצינות בסרט "החומה", והנה עוד אמירה של הלהקה לכיוונו של ווטרס. עוד על נסיבות צילום העטיפה, ראו בסיקור: A Momentary Lapse of Reason Album Cover. 13. סיבוב ההופעות שליווה את האלבום היה בין המצליחים ביותר של הלהקה עם כ- 200 הופעות בפני כ- 4.5 מיליון איש ברחבי העולם ועם הכנסות של יותר מ- £60 מיליון. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Audio Secrecy" של להקת "Stone Sour" שוחרר ב-7 לספטמבר 2010 !!! בואו נחלק את ההתייחסות לאלבום הזה לשניים...הצד המקשיב והצד היוצר... מצד המאזין... האלבום השלישי של הלהקה ממשיך את הקו של שני האלבומים הראשונים שלה אך עם הגשה יותר מעודנת, גם בטקסטים וגם במוסיקה (זה האלבום היחיד של הלהקה ללא מדבקת ה- Parental Advisory). אפשר לקרוא לזה עוד שלב בהתבגרות או בבשלות המוסיקלית של הלהקה, אבל מרגישים שהוא לגמרי הרבה פחות מחוספס מהקודמים ורמת ההפקה המעורבת גבוהה. יש פחות "גימיקים" ותרגילים מוסיקליים, מבנה השירים יותר מתון (וקצת מונוטוני) אך לרגע אל תחשבו שכשרונותיהם של James Root, Josh Rand, Corey Taylor ו- Roy Mayorga לא מורגשים או באים לידי ביטוי כאן. שירים מלודיים, נעימים ופופיים כמו "Dying", "Hesitate", "Miracles", "Pieces" ו-"Imperfect" לצד כמה הבלחות אגרסיביות כיאה לסטון סאור. תמיד כיף לראות להקה שמסוגלת לשנות את הצליל שלה בלי לאבד לגמרי את המהות או ה-DNA שלה, וזה בדיוק מה שהשיגו סטון סאור כאן. הם מוכיחים שאפשר להפוך צליל של להקת רוק לגדול יותר ללא ההכרח להפוך אותו לבולט יותר. מצד היוצר... יש כאן דוגמא להתערבות חברת התקליטים וההנהלה ליצור משהו אחר ממה שהלהקה רוצה, איך ההשפעה של האינטרסים העסקיים באה לידי ביטוי ביצירה עצמה. הלהקה עבדה במשך חודשיים באיזו אחוזה בנשוויל כדי לכתוב את האלבום והם היו מוכנים להיכנס לאולפן להתחיל להקליט. אך שוד ושבר... חברת התקליטים לא מאפשרת ללהקה להיכנס לאולפן להקליט !! אטלנטיק שכנראה הייתה חברת הניהול של הלהקה באותה תקופה לא הסכימה ללהקה להיכנס להקליט מאחר והם הרגישו שהשירים לא מספיק טובים. הם חזרו ודרשו מהלהקה לעבוד שוב ושוב עד שהם יביאו את השירים שהם מחפשים. אטלנטיק דרשה מהלהקה לעבוד עם המפיק Rob Cavallo על מנת ליצור אלבום יותר פופי וזמין למיינסטרים, אך למרות זאת הצליחה הלהקה להביא את המפיק שהם רגילים לעבוד איתו מהאלבומים הקודמים Nick Raskulinecz. למרות התנגדותם של חברי הלהקה, חברת הניהול לא הסכימה לקבל את השירים שהם כתבו ואילצו אותם להכניס לאלבום שירים שקורי כתב לאלבום הסולו שלו כמו "Pieces", "Imperfect" ועוד, למרות התנגדות שאר חברי הלהקה. הם פשוט הוציאו להם את כל הרוח מהמפרשים ואת האנרגיה מהשירים. היו הרבה דברים באלבום הזה שחברת התקליטים אילצה את הלהקה לעשות ומאחר וקורי וחבריו כל כך רצו להוציא את האלבום הזה הם נכנעו להרבה מאוד מהלחצים וההכתבות. גם המיקס לאלבום נעשה בדרכים בין סטון סאור לסליפנוט ולחברים הייתה השפעה מאוד מינורית עליו. לא פלא שקורי תיאר את האלבום כ: "One hiccup in my career" יש בגרסת ה-Special Edition סרט של 45 דק' שנקרא "MAKING OF AUDIO SECRECY" על הקלטות האלבום, ממליצים לראות את הקטע של הקלטת השיר Miracles (מצחיק...) משום מה מאז ההכרזה של קורי על סיום קיומה של הלהקה, האינסטגרם שלה לא מפסיק לעבוד...מעניין... בכל זאת אנחנו מאוד אוהבים את האלבום הזה והוא שווה האזנה ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היא מוסיקאית, היא יוצרת והיא לחלוטין לא "מעמידה פנים". Chrissie Hynde נולדה ב-7 לספטמבר 1951 ידידה, הטניסאי המפורסם John McEnroe טוען שמלבד Janis Joplin היא הרוקרית הגדולה ביותר !! אז בואו נכיר את האישה מאחורי להקת "The Pretenders". (Photo: npr.org Courtesy of the artist) 1. שמה המלא הוא Christine Ellen Hynde והיא נולדה בארקון, אוהיו. 2. כשהיא הייתה בתיכון היא לא נהגה לצאת למסיבות או דייטים, את רוב זמנה היא השקיעה בללכת להופעות של להקות. היא בעיקר הייתה מאוהבת ב-Brian Jones ו- Iggy Pop. 3. היא למדה באוניברסיטת Kent State University לאומנות שם היא התעמקה באהבה שלה לציור ובמקביל החלה לנגן בלהקה בשם "Sun. Mon. Mat". 4. בשנת 1973 היא עברה ללונדון, היא פגשה את כתב המוסיקה Nick Kent והוא סידר לה עבודה במגזין המוסיקה NME. 5. כדי להשיג רישיון עבודה באנגליה היא ביקשה להתחתן עם Johnny Rotten ועם Sid Vicious מלהקת ה-Sex" Pistols" אבל כנראה שזה לא צלח. 6. בשנת 1976 היא עברה לצרפת וניסתה להקים להקה אך הדבר לא צלח וזמן קצר מאוחר יותר היא חזרה ללונדון בדיוק בתחילתה של התגבשות תנועת הפאנק. 7. היא אמנם למדה לנגן על גיטרה אקוסטית בילדותה אך בלונדון היא רכשה את יכולות הניגון האמיתיות שלה והפכה לגיטריסטית מוכשרת. 8. היא נענתה למודעה בעיתון והצטרפה ללהקה בשם 999, היא הרגישה שהלהקה לא ממריאה (הוציאה עד היום 11 אלבומים) וניסתה להקים להקה יחד עם Mick Jones מ- "The Clash" אבל גם זה לא צלח. 9. היא המשיכה לטייל בעולם וניסתה מספר הרכבים נוספים עד שבשנת 1978 היא הכינה קלטת דמו, נתנה אותה ל- Dave Hill הבעלים של הלייבל "Real Records" והוא נכנס לנהל לה את הקריירה. 10. באותה שנה היא חברה לנגן הבס Pete Farndon והשניים הרכיבו להקה עם James Honeyman-Scott על הגיטרות והקלידים, Martin Chambers על התופים ונתנו לעצמם את השם "The Pretenders" בהשראת השיר "The Great Pretender". (Photo: singersroom.com) 11. אחד האנשים שהשפיעו עליה ביותר וגם חיבר אותה למרטין המתופף של הלהקה, הוא Lemmy Kilmister מלהקת "Motörhead". כריסי סיפרה שלמי היה בשבילה דמות לחיקוי, הוא ייצג את כל מה שרוק אנד רול. ללא למי לא הייתה קיימת להקת "הפריטנדרס". 12. בנובמבר 1979 שיחררה הלהקה את הסינגל הרשמי הראשון שלהם "Brass In Pocket" שהגיע היישר למקום הראשון בינואר 1980 יחד עם אלבום הבכורה שנשא את שם הלהקה. 13. שם האלבום השלישי של הלהקה "Learning to Crawl" אשר שוחרר בשנת 1984 ניתן על-ידי היינד לאחר שבתה התינוקת, נטלי ריי היינד, בדיוק למדה לזחול בזמן שהלהקה חיפשה שם לאלבום. 14. במהלך השנים שחררה כריסי עם הלהקה 12 אלבומים כשהפער הגדול ביותר בין אלבומים היה בין 2008 ל-2016. האלבום ה-12 של הלהקה "Relentless" יצא בשנת 2023!! 15. אתם בטוח שמעתם את שם הלהקה כחלק מקלאסיקות הרוק אך לא תמיד ידעתם לשייך את השירים, אז הנה כמה מהבולטים: "I’ll Stand By You", "Brass In Pocket", "Don’t Get Me Wrong", "Back On The Chain Gang", "Hymn to Her" ועוד רבים !! 16. בכל תקופת חייה של הלהקה ועד היום חברי הלהקה כולם התחלפו לעיתים קרובות מלבד כריסי שהיא הכותבת, היוצרת, הזמרת והמובילה הבלעדית של הלהקה. 17. מלבד הקריירה שלה עם הלהקה כריסי שיתפה פעולה עם אמנים רבים, הנה כמה מהבולטים ביניהם: 18. היא שיתפה פעולה יחד עם להקת "UB40" בביצוע קאבר לשיר "I Got You Babe" של סוני ושר בשנת 1985. 19. היא התארחה באלבום "Full Moon, Dirty Hearts" של "INXS" שיצא ב-1993. 20. היא הקליטה דואט עם Frank Sinatra באלבום הדואטים שהוא שחרר בשנת 1994 בשם "Duets II". 21. בשנת 1999 היא ארגנה יחד עם Carla Lane מופע צדקה לזכרה של חברה קרובה שלה Linda McCartney, המופע הובל ע"י כריסי ונקרא "Here, There and Everywhere - A Concert for Linda". 22. כריסי פתחה גם קריירת סולו במקביל ללהקה ושחררה שני אלבומים. בשנת 2014 היא שחררה את האלבום "Stockholm" ובשנת 2019 היא שחררה את האלבום "Valve Bone Woe". 23. באלבום "Stockholm" היא מארחת את ידידה ג'ון הטניסאי (זה מהשורה הראשונה) כגיטריסט המנגן באלבום. 24. כריסי היא צמחונית מגיל 18 ומאוד פעילה בעמותת PETA וזכויות בעלי חיים. להאזנה לאלבום האחרון של הלהקה ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 30 לאוגוסט, 2004, (באירופה) וב- 7 לספטמבר, 2004 (בארה"ב), הוציאו "Dio" את אלבומם העשירי "Master of the Moon". זהו אלבום האולפן האחרון של "Dio", אשר הופק על-ידי Ronnie James Dio אשר הלך לעולמו בשנת 2010. האלבום מסמן חזרה לטריטוריה מוכרת עם הגיטריסט Craig Goldy, שניגן בעבר באלבום "Dream Evil" משנת 1987 ובאלבום "Magica" משנת 2000, כמו גם הבסיסט Jeff Pilson (מ- "Dokken", "Foreigner") שניגן בעבר באלבומים "Strange Highways" ו-"Angry Machines". ההרכב כולל גם את המתופף Simon Wright - כמעט חבר קבוע בלהקה, אשר החליף את Vinny Appice בשנים 1989–1991, ולאחר מכן החל מ- 1998 ואילך, וכן את הקלידן Scott Warren שהינו חבר בלהקה מאז 1993. מבחינה מוזיקלית, "Master of the Moon" נשען על הדום-מטאל והמיד-טמפו שהפכו לסימן ההיכר של "Dio" בשנים המאוחרות יותר. בהשוואה ל"Killing the Dragon" האגרסיבי יותר משנת 2002, האלבום הזה מאמץ גוון איטי ואפל יותר, מלא בריפים מהורהרים ועיבודים אטמוספריים. החזרה של Goldy להרכב מביאה איתה היכרות נעימה ומבורכת של עבודת הגיטרה, אם כי הסולואים והריפים באלבום, מרגישים לנו לרוב מאופקים יותר, הם משרתים את השירים היטב אבל חסרים את ה"הוקים" הקליטים והעוצמה המתפרצת הכל-כך מוכרת של "דיו". הבס של ג'ף פילסון מספק בסיס מוצק לחטיבת הקצב, בעוד שהתיפוף של Simon Wright מהודק ומדויק, גם אם לא פורץ דרך מסגנונו המוכר. הרצועה הפותחת "One More for the Road" היא חזרה להבי מטאל המהיר של דיו, אבל היא בהחלט לא מרמזת על מה שיבוא אחר כך. שיר הנושא, "Master of the Moon", בא מיד אחריה עם אווירה איטית-מיסטית ומבשרת רעות, שנותנת את הטון להמשך האלבום, עם השירה העוצמתית והאופראית של Ronnie James Dio ועם הריפים הכבדים של גולדי. "The End of the World" מביא איתו אווירה מרושעת-אפוקליפטית עם אחד הגרובים הקליטים באלבום. "Shivers" כולל כמה מהריפים הטובים ביותר של גולדי, ומחזיר אותנו לרוק הכבד והאנרגטי יותר המוכר מההוצאות הקודמות של "Dio", רק חבל שהריף המוביל מזכיר לנו את "For Whom The Bells Tolls" של "Metallica", בעוד שהמלודיה בקטע המעבר לפזמון מזכירה לנו את "Hungry For Heaven" מהאלבום "Sacred Heart". אחת מהרצועות הבולטות באלבום, "Death by Love", נכתבה בשיתוף Chuck Garric, ששימש כבסיסט הלהקה בסיבוב הופעות שליווה את האלבום "Magica". הקצב והלחן המלודי שלו מעניקים לשיר את הרוח של אלבומי "דיו" הקלאסיים, כך שהוא עומד בניגוד לחומרים האפלים יותר של האלבום. המהדורה היפנית של האלבום כוללת גם את רצועת הבונוס "The Prisoner of Paradise", שמציעה תוספת נדירה למעריצים המושבעים. (Photo: alchetron.com) מבחינה לירית, Ronnie James Dio מתעמק בכמה מהחומרים הכי ציניים וטעונים פוליטית שלו עד כה. בראיונות, הוא ציין שחלק גדול מהמילים משקפות את "הסכנות העומדות בפנינו כמעט כל יום בחיים המודרניים", וככאלה הן מוסיפות גיוון למילים המיסטיות והמיתולוגיות המוכרות שלו אליהן הוא חוזר באלבום. רצועות כמו "Living the Lie" ו- "The Eyes" חוקרות נושאים של הונאה, מעקב ושליטה, בעוד "The Man Who Would Be King" מסתכל על האופי ההרסני של כוח ושררה בלתי מפוקחים. סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Master of the Moon", כלל סטליסט שנפרש על פני כל הקריירה המוזיקלית של Ronnie James Dio, כולל קלאסיקות משנותיו ב- "Rainbow" וב- "Black Sabbath". עם זאת, עקב התחייבויות קודמות, הבסיסט Jeff Pilson לא יכול היה להצטרף לסיבוב ההופעות, ו- Rudy Sarzo נכנס לנעליו במהלך הופעות הלהקה. למרות ש- "Master of the Moon" לא ממש מגיע לרמות האיקוניות של היצירות הקודמות של "Dio", כמו "Holy Diver" או "The Last In Line", הוא עדיין מסמן את שירת הברבור המכובדת של "Dio". האלבום ספוג באותה מיסטיקה, כשרון אופראי ונושאים אפלים שהגדירו את הקריירה של "דיו". עם זאת, חלק מהשירים אכן נופלים למבנה שחוזר על עצמו, וייתכן שהקצב האיטי יותר לא יהדהד היטב עם חלק מהמעריצים. אף על פי כן, התעוזה הווקאלית של Ronnie James Dio וחזרתו של Craig Goldy מביאים איתם תחושה של סגירת מעגל לפרק האחרון בהיסטוריה של אחד מההרכבים הגדולים בהבי מטאל. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 07.09.1999 "רק בגיל 18 או 19 התחלתי להביע את עצמי יותר ולהיות בטוח יותר לעשות את זה. הפכתי לסולן כברירת מחדל. לא היה אף אחד אחר שרצה לשיר, וזה לא היה ממש מגניב לשיר פלצטו בזמן שלהקות כמו "Nirvana" נתנו את הטון", מספר מאט בלאמי ומוסיף: "אבל אז ראינו את ג'ף באקלי מופיע, והוא לא פחד להיות גבר בעל קול גבוה. אני חושב שזה עזר לי להיפתח ולא לפחד להשתמש בסגנון ווקאלי אקספרסיבי ורגשי יותר". בלאמי ולהקתו "Muse" מהווים סוג של שילוב מרתק בין רוק עם מוטיבים קלאסיים שמזכירים מעט את להקת "Queen". בלאמי בעצמו הוא בעל מנעד קולי שנע באזורים של Thom Yorke פינת ג'ף באקלי, ממנו כאמור שאב השראה בתחילת דרכו. בלאמי נולד ביוני 1978 בקיימברידג'. אביו, George Bellamy, היה גיטריסט הקצב של להקת הפופ משנות ה-60 "The Tornados", להקה שבה היה חבר גם Robb Huxley, שהצטרף בהמשך ל-"The Churchills". הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל שש ובגיטרה כשהיה בן 11. ההופעה המוזיקלית הראשונה שלו הייתה ביוני 1991, בגיל 12, כשניגן בפסנתר בבית הספר הקהילתי של Teignmouth. אפרופו Yorke ו-"Radiohead", היה זה המפיק המוזיקלי המוכשר John Leckie, שהפיק את "The Bends", שהובא לצד Paul Reeve כדי להפיק את "Showbiz", אלבום הבכורה של להקת "Muse". להקת "Muse" הוקמה בדבון ב-1994 על ידי מאט בלאמי בשירה, גיטרה וקלידים, Chris Wolstenholme בבס ו-Dominic Howard בתופים. חברי "Muse" ניגנו בלהקות שונות בבית הספר שבו למדו בתחילת שנות התשעים. הקמת הלהקה החלה כשבלאמי בן הארבע עשרה עבר אודישן כגיטריסט בלהקתו של Howard. לאחר עזיבת נגן הבס שלהם צירפו השניים את חברם Wolstenholme, שעד אז ניגן בתופים ולמד לנגן בגיטרה בס עבור הלהקה. בלאמי הפך לסולן ולכותב השירים. הלהקה שינתה את שמה מספר פעמים ונקראה "Gothic Plague", "Fixed Penalty", "Carnage Mayhem" ו-"Rocket Baby Dolls". ב-1994, תחת השם "Rocket Baby Dolls" ותדמית פרוג-גותית, זכתה הלהקה בתחרות המקומית "Battle of the Bands" תוך כדי שהיא מנפצת את כלי הנגינה שלה. אפרופו שבירת כלי נגינה והגיטרות בפרט, סולן הלהקה מאט בלאמי מחזיק בשיא גינס של לא פחות מ-140 גיטרות שנופצו על ידו במהלך סיבוב ההופעות של "Absolution. יש האומרים שהוא עדיין לא השיג את Pete Townshend במספרים לקריירה. לאחר הניצחון בחרו חברי הלהקה להתמקד בקריירה מקצוענית. הם שינו את שם הלהקה ל-"Muse" והחלו לנגן במועדונים מקומיים. לדברי העיתונאי Mark Beaumont, הלהקה רצתה שהשם ישקף את "התחושה שהייתה למתיו שהוא איכשהו 'זימן' את הלהקה הזו, כמו בדרך שבה מדיומים יכולים לזמן רוחות השראה בזמנים של צורך רגשי". לאחר מספר שנים שבהן נוצר גרעין מעריצים בלונדון ונערכו ההופעות הראשונות בלונדון ובמנצ'סטר, נפגשה הלהקה עם Dennis Smith, הבעלים של אולפן ההקלטות "Sawmills". הפגישה הובילה להקלטות המקצועיות הראשונות ולהוצאת המיני-אלבום "Muse". המיני-אלבום השני, "Muscle Museum EP", הגיע למקום השלישי במצעד האינדי ומשך את תשומת לבם של שדרן הרדיו Steve Lamacq ושל מגזין המוזיקה הבריטי "NME". למרות ההצלחה שלה זכה ה-EP השני, חברות התקליטים הבריטיות הסתייגו מהחתמת "Muse", והייתה זו דווקא "Maverick Records" האמריקאית, שהייתה בבעלות Madonna, שהחתימה את "Muse" בדצמבר 1998 על חוזה הקלטות בארצות הברית. ג'ון לקי הובא לצד Reeve כדי להפיק את האלבום הראשון של הלהקה, "Showbiz" (1999). האלבום הציג את הסגנון המוזיקלי האגרסיבי אך המלנכולי של "Muse", עם מילים על מערכות יחסים והקשיים שלהם בניסיון להתבסס בעיר הולדתם, ועם קול הפלצטו התיאטרלי של מאט בלאמי. הסינגל הראשון מתוך האלבום, בתיאום מושלם, נקרא "Uno", שזה 1 בספרדית. המילים מדברות על הפוטנציאל ועל חוסר מימושו. במהלך ההקלטה שלו המגבר ששימש לגיטרה התפוצץ, דבר שחזר על עצמו בשירים אחרים בזמן הקלטת "Showbiz". ב-"Cave", הסינגל השני, מתאר בלאמי את הרגע שבו הגבר מגיע לרגע מלחיץ מבחינתו, הרגע שבו הוא בעצם מתנתק ונכנס ל-"מערה". ההשראה לרעיון הזה הגיעה מהספר "גברים ממאדים, נשים מנוגה" של John Gray. הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Muscle Museum", שיצא קודם לכן גם כשיר הנושא של "Muscle Museum EP", היה זה שהביא עמו את פריצת הדרך כשצעד בטופ 25 בבריטניה. מאט בלאמי כתב את השיר במהלך שהות באיי יוון, וכתוצאה מכך השיר נשמע כמו "חתונה יוונית". בלאמי הסביר את משמעות השיר כשאמר: "זה עוסק באלמנטים שונים בהוויה שלנו - הנשמה והגוף - שלא יתנו לאלמנט אחר לעשות מה שהוא רוצה לעשות. זה קשור לקונפליקט של לא לדעת מה אתה רוצה לעשות בחיים בשלל נושאים". כותרת השיר לא מופיעה במילים. לאחר שהרכיבו את השיר, חברי הלהקה התקשו למצוא לו שם, אז הם פתחו את המילון ולקחו מילה אחת לפני המילה "Muse" ומילה אחת אחריה, וכך זכינו ל-"Muscle Museum". את הקליפ לשיר ביים Joseph Kahn, שעשה גם את הקליפים ל-"Say My Name" של "Destiny's Child" ול-"Elevation" של "U2". בקליפ אנשים שמבצעים פעולות רגילות, כמו צחצוח שיניים ונהיגה, פורצים לפתע בבכי. הסינגל הרביעי, "Sunburn", מדבר על חוויות חדשות ומעבר לעולם חדש במובן הנפשי והפיזי, קצת כמו התחושה שהייתה ל-"Muse" בתחילת הדרך, מהרגעים הראשונים שלהם שבהם עברו מלצייר ציורים, לקשט ולחתום על חוזה, לטיסה במחלקה הראשונה ללוס אנג'לס. הסינגל החמישי, עם המנגינה הכה נוגה, "Unintended", מצא את הסולן מאט בלאמי מרים את שברי הלב השבור שלו כדי שיוכל להרכיב אותו בחזרה למען מישהי חדשה. בלאמי מסביר איך שיר האהבה הגיע לאלבום: "יש גם כמה שירי אהבה לא מכוונים. השיר שכתבתי על הנערה נכתב באולפן אחרי שיחת טלפון איתה. קראנו לזה 'לא מכוון' כי זה בא משום מקום, ולא התכוונתי שזה יקרה, כל הרגשות האלה כלפי הבחורה הזו". לקי ימשיך לשכלל את הסאונד של "Muse" לקראת האלבום הבא, כשייתן להם חוויית האזנה ראשונה ל-"The Dark Side of the Moon" של "Pink Floyd". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... האלבום "Don't Break the Oath", אלבום האולפן השני של "Mercyful Fate" אשר שוחרר ב- 7 לספטמבר 1984. שימו לב, הפעם זו לא רק ההמלצה שלנו. זו המלצה של חברי "Metallica" שהעריצו את להקת "Mercyful Fate" ואף בילו בחברתם לא מעט במהלך הקלטת האלבום "Ride The Lightning" ששוחרר באותה שנה. יותר מכך, חדר החזרות של "Mercyful Fate" היה צמוד לאולפן ההקלטות בו הקליטו חברי "Metallica" את האלבום "Ride The Lightning", כאשר את השירים "Fade to Black", "For Whom the Bell Tolls" ו- "Escape" הם סיימו לכתוב בחדר החזרות של "Mercyful Fate". האלבום הזה הוא לעניות דעתנו פסגת היצירה של של "Mercyful Fate". אנחנו מודעים לכך שיהיו כאלה שירימו גבה ויטענו שאלבום הבכורה "Melissa", אשר שוחרר שנה קודם לכן, הוא הטוב מבין השניים. ובכן, "Melissa" כמו גם ה- EP ששוחרר בשנת 1982 - "Mercyful Fate"' שניהם אלבומים מעולים שהיוו את הניצנים הראשונים שהגדירו סגנון חדש - Black Metal. יחד עם זאת, אנחנו עדיין סבורים שכיצירה מלאה ומושלמת האלבום הזה עולה על האלבום הקודם, ומקום טוב להתחיל איתו, לאלו מכם שאינם מכירים את הלהקה. אז לטובת מי שלא מכיר, "Mercyful Fate" היא להקת הבי מטאל דנית שהוקמה בקופנהאגן בשנת 1981, על-ידי הזמר King Diamond והגיטריסט Hank Shermann, שניהם גם מהווים את הכותבים העיקריים בלהקה. "Mercyful Fate" שייכת לגל הראשון של הלהקות שהגדירו את תת הזאנר Black Metal, עם עיסוק בנושאי אנטי-קרייסט, שטניזם וטקסים פגאנים למינהם. הכח של הלהקה משותת בעיקרו על שירת הפלצט של הזמר King Diamond ועל המנעד הקולי האדיר שלו שפשוט משמש ככלי נגינה נוסף לכל דבר ועניין, ובנוסף על נגינת הדואל-גיטאר של הגיטריסטים Hank Shermann ו- Michael Denner, שהשילוב ביניהם מקביל לאחד השילובים הגדולים והמוכרים במטאל' בין Glenn Tipton ל- K. K. Downing מלהקת "Judas Priest". (Photo: Subcultureentertainment.com) האלבום הזה הינו אחד המשפיעים והמוכרים בסצינת הבלאק מטאל, אבל לאו דווקא בשל הסגנון המוזיקלי אשר בעיקרו כולל שילוב בין הבי מטאל שורשי כדוגמת "Judas Priest" שהזכרנו לעיל, עם מוטיבים פרוגרסיבים, קטעים דינמיים ושינויי מקצבים תכופים, כפי שמומחש בין היתר בשיר הסיום של האלבום "Come to the Sabbath". ההשפעה על להקות הבלאק מטאל בדור השני מגיעה דווקא מנושאי הכתיבה באלבום וזאת ניתן ללמוד כבר משיר הפתיחה "A Dangerous Meeting" המתייחס לסוג של טקס סיאנס מסוכן. מילות השיר משתלבות באופן מושלם עם הריפים האפלים והכבדים ועם השירה המצמררת והמפחידה של קינג דיאמונד. מעניין לציין שריף הסיום של השיר החל מדקה 4:10 דומה ומזכיר את ריף הסיום של השיר "Shame On The Night" (החל מדקה 3:21) של "Dio", מתוך האלבום המופתי "Holy Diver" שיצא שנה קודם לכן. כל שירי האלבום הזה שומרים על רמה גבוה של כתיבה וביצוע, כאשר King Diamond אחרי על כתיבת כל מילות השירים בעוד שהמוזיקה נכתבה בעיקר על-ידי Hank Shermann בשיתוף עם דנר ודיאמונד. בין השירים המומלצים, שיר הפתיחה שהוזכר לעיל, "Desecration of Souls" עם המקצב הסוחף והמלודיה המדהימה בשירה של קינג דיאמונד, "Night of the Unborn" המהיר עם עבודת הבס המדהימה של Timi "Grabber" Hansen, שיר הנושא המתפקד כאן כמיני אפוס החולש על למעלה מ- 7 דקות, "Gypsy" הקליט וכמובן שיר הסיום "Come to the Sabbath ה"מתקדם" מכולם. האלבום כולל גם קטע אינסטרומנטאלי יפה בשם "To One Far Away" שמהווה מעין פרוזדור שמוביל אותנו לשיר הסיום של האלבום. להאזנה תחת האזהרה "לא לבעלי לב חלש": Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אתם אולי מכירים את William Bradley DuVall כזמר והגיטריסט של "Alice In Chains", תפקיד שהוא ממלא כבר שני עשורים, אבל הקריירה שלו התחילה הרבה לפני שהצטרף ללהקה וכוללת מסע מוזיקלי יוצא דופן בין Hardcore Punk, Metal, Jazz, Rock וקריירת סולו. (Photo: kerrang.com) = דובאל נולד ב-6 בספטמבר 1967 ב-Washington, D.C. שבארה"ב. = סבתו מצד אמו הייתה ממוצא הולנדי וצפון אפריקאי. = אחת ההשפעות המוזיקליות הראשונות והמשמעותיות ביותר שלו הייתה Jimi Hendrix. כשהיה בן 8 האזין לעותק של בן דודו לאלבום "Band of Gypsys", והנגינה של הנדריקס הותירה עליו רושם עמוק. = בשנת 1982, כשהיה בן 14, עבר דובאל עם אמו ואביו החורג לאטלנטה, ג'ורג'יה. הוא הגיע לעיר לאחר שכבר נחשף לפאנק ולהארדקור, ונמשך במהרה לסצנת ה-Hardcore Punk המקומית. = באותה שנה הקים את להקתו הראשונה "Awareness Void of Chaos", או בקיצור "AVOC", יחד עם שני תלמידים שהכיר בבית הספר. השלישייה, שכל חבריה היו שחורים, שילבה בין Thrash Punk ל-Reggae ואף הספיקה להופיע כמופע חימום של "Circle Jerks" במועדון 688 באטלנטה. = בשנת 1983, כשהיה בן 15 בלבד, היה דובאל ממקימי להקת ה-Hardcore Punk "Neon Christ", לצד הסולן Randy DuTeau, הבסיסט Danny Lankford והמתופף Jimmy Demer. דובאל ניגן בגיטרה והיה שותף מרכזי לכתיבת החומרים של הלהקה, שהתפרסמה בזכות מוזיקה אגרסיבית וטקסטים פוליטיים חריפים. = במרץ 1984 הקליטה "Neon Christ" את ה-EP הראשון שלה, שכלל 10 שירים ויצא בחודש יוני. ביום העבודה האמריקאי של אותה שנה הקליטה הלהקה ארבעה שירים נוספים באולפן הביתי של Nick Jameson מ-"Foghat". אחד מהם, "Ashes to Ashes", נכלל באוסף הבינלאומי "International P.E.A.C.E. Benefit Compilation" וחשף את הלהקה לקהל רחב יותר ברחבי העולם. = במהלך שנות פעילותה חלקה "Neon Christ" במה עם כמה מהשמות החשובים של סצנת ה-Hardcore האמריקאית, בהם "Dead Kennedys", "Circle Jerks" ו-"Corrosion of Conformity". = בשנת 1985 הצטרף ללהקה הגיטריסט השני Shawn Devine, ובמקביל המוזיקה שלה החלה להשתנות לכיוון איטי, כבד ומלודי יותר. דובאל כתב באותה שנה חומר בהיקף של אלבום שלם, אך רק "Savior (Drawn In)" הוקלט בסשן האולפן האחרון של הלהקה ב-26 בדצמבר 1985. סרטי המאסטר של ההקלטה אבדו. = במרץ 1986 הפסיקה "Neon Christ" את פעילותה. מספר חודשים לאחר מכן עבר דובאל ל-Santa Cruz, קליפורניה, בעקבות המלצה של חבריו מ-"Corrosion of Conformity", והצטרף כגיטריסט שני ללהקת ה-Hardcore "BL'AST!", לצד הגיטריסט Mike Neider, הסולן Clifford Dinsmore, הבסיסט Dave Cooper והמתופף Bill Torgerson. (Photo: southernlordeurope.com) = תקופתו ב-"BL'AST!" הייתה קצרה, וההקלטות שבהן השתתף לא יצאו בזמן אמת. יותר מ-25 שנה מאוחר יותר נמצאו במקרה סרטי מאסטר ישנים של הלהקה במחסן. במהלך העבודה עליהם התגלה סשן שלם שלא פורסם ובו דובאל בגיטרה שנייה. Dave Grohl, שהיה מעריץ ותיק של "BL'AST!", מיקסס את ההקלטות ב-Studio 606 שלו, והן יצאו בשנת 2013 באלבום "Blood!". = בשנת 1987 הקים דובאל את להקת "Final Offering" יחד עם הסולן Randy Gue, ששימש קודם לכן כ-Roadie של "Neon Christ", הבסיסט Mike Dean מ-"Corrosion of Conformity" והמתופף Greg Psomas. דובאל רצה ליצור הרכב שייקח את החיבור בין Punk ל-Metal לקצה, אך הלהקה התקשתה לפעול באופן רציף בשל התמכרותו של פסומאס להרואין. בהמשך דין חזר ל-"Corrosion of Conformity", וההרכב התפרק לאחר תקופה קצרה. פסומאס מת ממנת יתר של הרואין בשנת 1993. = בסוף שנת 1988 הקים דובאל את "No Walls" יחד עם הבסיסט Hank Schroy והמתופף Matthew Cowley. מבחינתו זו הייתה הלהקה הראשונה שאפשרה לו להגשים באופן מלא את החזון המוזיקלי שלו ולצאת מגבולות ה-Hardcore. השלישייה שילבה Rock, Jazz, Psychedelic Rock ו-Prog בתוך שירים מלודיים ומורכבים. דובאל סיפר כי רצה ליצור תערובת חלקה של הנדריקס, Joni Mitchell, "Sonic Youth", Ornette Coleman, Nusrat Fateh Ali Khan, "The Beatles" והשפעות נוספות. = בשנת 1989 מסר דובאל קלטת דמו של "No Walls" לגיטריסט "Living Colour" Vernon Reid מאחורי הקלעים של הופעה. ריד התלהב מהלהקה, צירף אותה למעגל של Black Rock Coalition וסייע לה להשיג הופעות בניו יורק. תחת חסותו הקליטה הלהקה דמו ב-Electric Lady Studios, האולפן שהקים הנדריקס, אך ההקלטה מעולם לא זכתה להפצה מסודרת. = בשנת 1992 הוציאה "No Walls" אלבום יחיד שנשא את שם הלהקה דרך Third Eye Records. למרות עניין מצד אנשי A&R ותמיכה תקשורתית, הלהקה לא הצליחה להשיג את הפריצה המסחרית שלה קיוותה לה, וההרכב התפרק באותה שנה. = להקת "No Walls" הייתה הפעם הראשונה שבה דובאל החל להתייחס לעצמו ברצינות גם כזמר. הוא אמנם שר מספר קטעים כבר ב-"AVOC", אך סיפר שב-"No Walls", לאחר שלא הצליח למצוא זמר שיתאים לחומרים האישיים שכתב, הבסיסט שרוי עודד אותו לנסות לשיר אותם בעצמו. (Photo: Wikipedia) = במקביל לעיסוקיו המוזיקליים בסוף שנות ה-80, סיים דובאל תואר ראשון בפילוסופיה עם התמחות בדת ב-Georgia State University. = בשנת 1994 כתב דובאל יחד עם Milton Davis את השיר "I Know" עבור הזמרת Dionne Farris. השיר יצא כסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלה "Wild Seed - Wild Flower", הגיע למקום הרביעי ב-Billboard Hot 100 ושהה עשרה שבועות רצופים במקום הראשון במצעד Mainstream Top 40. פאריס קיבלה בזכותו מועמדות ל-Grammy בקטגוריית Best Female Pop Vocal Performance, ובשנת 1996 זכה דובאל ב-ASCAP Pop Award על כתיבת השיר. = בשנת 1996 הקים דובאל את להקת "Madfly" באטלנטה יחד עם הגיטריסט Nico Constantine, הבסיסט Jeffrey Blount והמתופף Bevan Davies. הלהקה הוציאה שני אלבומים, "Get the Silver" בשנת 1996 ו-"White Hot in the Black" בשנת 1998. = להקת "Madfly" סימנה עבור דובאל שינוי חד מההרכבים הקודמים שלו. הוא אימץ גישת Glam-Pop תיאטרלית ומוגזמת, עם תלבושות צבעוניות ו-Body Paint, ובחלק מההופעות הניח לראשונה את הגיטרה בצד והתמקד רק בתפקיד הפרונטמן. דובאל סיפר שהתקופה הזו הייתה עבורו ניסוי בדרכי כתיבה ושירה חדשות, בהפקה מוזיקלית ובהבנת תעשיית המוזיקה. (Photo: Wikipedia) = בשנת 1999 עזב בלאונט את "Madfly" בעקבות בעיות רפואיות, והבסיסט Adam Stanger הצטרף במקומו. דובאל, קונסטנטין ודייוויס החליטו שהגיע הזמן לשינוי מוזיקלי, ושם הלהקה הוחלף ל-"Comes With The Fall". דובאל חזר לנגן בגיטרה באופן מלא והוביל את המוזיקה לכיוון אפל, כבד ודינמי יותר. שם הלהקה נלקח מהסרט "Rosemary's Baby". = הלהקה הקליטה את אלבום הבכורה "Comes With The Fall" באטלנטה והוציאה אותו בשנת 2000 דרך הלייבל של דובאל, DVL Recordings. לאחר שהרגישה שאין באטלנטה את התשתית שתאפשר לה לפרוץ לקהל רחב יותר, עברה הלהקה ללוס אנג'לס. (Photo: Comes With The Fall) = זמן קצר לאחר המעבר ללוס אנג'לס הכיר דובאל את Jerry Cantrell, שהציג את עצמו כמעריץ של "Comes With The Fall" ואף הצטרף אליהם על הבמה במספר הופעות. הקשר בין השניים התפתח במהירות לחברות ולשיתוף פעולה מוזיקלי. = בשנת 2001 יצאה "Comes With The Fall" לסיבוב הופעות לצד קאנטרל כמופע פותח. כאשר הבסיסט Robert Trujillo והמתופף Mike Bordin לא היו זמינים, סטנגר ודייוויס שימשו גם כחלק מלהקת הליווי של קאנטרל. = באותה שנה הוציאה "Comes With The Fall" את אלבומה השני "The Year Is One". בשנת 2002 המשיכה הלהקה להופיע עם קאנטרל במסגרת סיבוב ההופעות לקידום אלבומו "Degradation Trip", והפעם שימשה באופן קבוע גם כמופע הפותח וגם כלהקת הליווי שלו. דובאל אף שר בהופעות חלק מהתפקידים שביצע בעבר Layne Staley בשירי "Alice In Chains". = באפריל 2002, בזמן שדובאל ו-"Comes With The Fall" היו בדרכים עם קאנטרל, התקבלה הידיעה על מותו של סטיילי. באותו שבוע איבד דובאל גם את סבו, שאליו היה קשור מאוד. הוא סיפר שהתקופה הזו הייתה קשה במיוחד עבורו ועבור קאנטרל, ושבהופעות היו רגעים שבהם שניהם נלחמו בדמעות בזמן שביצעו את שירי "Alice In Chains". = בשנת 2003 עזב דייוויס זמנית את סיבוב ההופעות של "Comes With The Fall" כדי להצטרף ל-"Danzig", אך נשאר חבר בהרכב. בין מאי לספטמבר 2005 הוא חזר להקליט עם דובאל וסטנגר בסשנים שנמשכו 20.5 ימים בלבד. החומרים מאותם סשנים יצאו ב-"The Reckoning EP" בשנת 2006 ובאלבום השלישי "Beyond the Last Light" בשנת 2007. = ב-10 במרץ 2006 הופיע דובאל לראשונה עם "Alice In Chains" במסגרת צילום התוכנית VH1 Classic "Decades Rock Live!", שנערכה כמחווה ללהקת "Heart" ב-Atlantic City. דובאל שר את "Angry Chair" ואת "Man in the Box", וביצע גם את "Rooster" יחד עם Ann Wilson. Philip Anselmo התארח באותו ערב בשירים "Them Bones" ו-"Would?". = במקור וילסון הייתה אמורה להיות הזמרת המרכזית ב-"Rooster", אך במהלך חזרת המצלמות דובאל שר את השיר במקומה. לאחר ששמעה אותו, וילסון החליטה להשאיר לו את התפקיד ולהצטרף אליו לדואט. הביצוע הפך לאחד הרגעים המרכזיים שהציגו לקהל את האפשרות של "Alice In Chains" להמשיך עם דובאל. = דובאל סיפר שההצטרפות ללהקה לא התרחשה באמצעות אודישן רשמי או הכרזה מתוכננת. קאנטרל כבר הכיר היטב את יכולותיו מהשנים שבהן הופיעו יחד, והוא פשוט הגיע לחזרה עם Sean Kinney ו-Mike Inez. לאחר שניגנו יחד הלהקה ביקשה ממנו להצטרף למספר הופעות, ואז נוספו עוד ועוד תאריכים. באפריל 2006 כבר הוכרז דובאל כזמר של סיבוב ההופעות האירופי, ובהמשך אותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב עולמי. = דובאל הדגיש לאורך השנים שמעולם לא ניסה לחקות את סטיילי. מבחינתו הדרך היחידה לכבד את המורשת של הלהקה הייתה לשיר בקול שלו ולהביא את האישיות המוזיקלית שלו. עם הזמן הוא הפך לחבר קבוע ב-"Alice In Chains" כזמר וגיטריסט לצד קאנטרל, אינז ו-קיני. (Photo: Johnny Buzzerio) = סיבובי ההופעות של 2006 ו-2007 נתנו ללהקה ביטחון להתחיל לכתוב חומר חדש. בתחילה עדיין היו ספקות אם נכון להוציא מוזיקה חדשה תחת השם "Alice In Chains", אך ככל שהארבעה המשיכו לנגן וליצור יחד, התהליך הרגיש טבעי יותר. באוקטובר 2008 החלה הלהקה להקליט עם המפיק Nick Raskulinecz ב-Studio 606 של גרוהל ב-Northridge, ובהמשך עברה ל-Henson Recording Studios בלוס אנג'לס. = באותה תקופה ללהקה עדיין לא היה חוזה בחברת תקליטים, ולכן קאנטרל ו-קיני מימנו את ההקלטות מכיסם. במהלך העבודה ביקרה באולפן Nancy McCallum, אמו של סטיילי, והביעה את תמיכתה בהמשך דרכה של הלהקה. = ההקלטות הסתיימו ב-18 במרץ 2009, יום הולדתו של קאנטרל וגם היום שבו נולד בנו של דובאל. באלבום דובאל לא שימש רק כזמר וכגיטריסט, אלא גם ככותב. הוא סיפר שכתב את המילים של "Last of My Kind" בתוך כחצי שעה בביתו של קאנטרל, ולאחר מכן שר את התפקיד הראשי בשיר. הקרדיט לכתיבת השיר משותף לדובאל ולקאנטרל. = ב-29 בספטמבר 2009 יצא "Black Gives Way to Blue", אלבום האולפן הרביעי של "Alice In Chains" והראשון שלה מזה 14 שנה. האלבום הגיע למקום החמישי ב-Billboard 200 לאחר שמכר כ-126,000 עותקים בארה"ב בשבוע הראשון. השירים "Check My Brain" ו-"A Looking in View" העניקו לדובאל וללהקה שתי מועמדויות רצופות ל-Grammy בקטגוריית Hard Rock Performance. = ב-28 במאי 2013 הוציאה "Alice In Chains" את אלבום האולפן החמישי שלה "The Devil Put Dinosaurs Here". האלבום מכר כ-62,000 עותקים בארה"ב בשבוע הראשון והגיע למקום השני ב-Billboard 200. דובאל קיבל בו מקום משמעותי יותר, שר את התפקיד הראשי ב-"Hung on a Hook" וב-"Phantom Limb", כתב את המילים של האחרון וגם ניגן בו את סולו הגיטרה, הסולו הראשון שכתב עבור "Alice In Chains". האלבום כלל גם את הסינגלים "Hollow", "Stone" ו-"Voices". עבודת ההקלטה של האלבום קיבלה מועמדות ל-Grammy בקטגוריית Best Engineered Album, Non-Classical, אך המועמדות נרשמה לזכות צוות ההנדסה ולא לחברי הלהקה כאמנים. = בשנת 2016 הצטרף דובאל כסולן לסופרגרופ "Giraffe Tongue Orchestra", שהוקם ארבע שנים קודם לכן על ידי הגיטריסטים Ben Weinman מ-"The Dillinger Escape Plan" ו-Brent Hinds מ-"Mastodon". לצדם ניגנו הבסיסט Pete Griffin והמתופף Thomas Pridgen. בספטמבר 2016 יצא אלבומם היחיד "Broken Lines", שבו דובאל כתב ושר את מרבית הטקסטים. = בשנת 2018 הציגה Framus את דגם החתימה "William DuVall Talisman Signature", גיטרה שנבנתה סביב ההעדפות של דובאל והפכה לאחד הכלים המזוהים איתו בתקופה המאוחרת של הקריירה. = ב-24 באוגוסט 2018 הוציאה "Alice In Chains" את אלבומה השישי "Rainier Fog". חלק ניכר מההקלטות הבסיסיות נעשה ב-Studio X בסיאטל, אותו אולפן שבו הקליטה הלהקה את אלבומה מ-1995 עם סטיילי. דובאל קיבל באלבום מקום משמעותי יותר בכתיבה ובשירה. = דובאל כתב לבדו את המילים והמוזיקה של "So Far Under", שר בו וניגן את סולו הגיטרה. את המילים ל-"Never Fade" כתב במהלך לילה ארוך ב-Studio X, כשהוא חושב על סבתו שנפטרה בגיל 105, על סטיילי ועל Chris Cornell. "Rainier Fog" העניק לדובאל את מועמדותו השלישית ל-Grammy, כאשר האלבום היה מועמד בשנת 2019 בקטגוריית Best Rock Album. = ב-4 באוקטובר 2019 הוציא דובאל דרך DVL Recordings את אלבום הסולו הראשון שלו "One Alone". זהו אלבום אקוסטי ומינימליסטי לחלוטין, שמבוסס כמעט כולו על קולו של דובאל וגיטרה אקוסטית בלבד, בניגוד בולט לעוצמה החשמלית המזוהה איתו. = בשנת 2021 חזר דובאל לשורשי ה-Hardcore שלו עם "Neon Christ". הוא פיקח על remaster אנלוגי מלא של ההקלטות מ-1984, שבוצע ב-Welcome To 1979 בנאשוויל ויצא כאלבום "1984" בשיתוף Southern Lord ו-DVL Recordings. = ב-10 ביוני 2022 הוציא את אלבום הסולו השני שלו "11.12.21 Live-In-Studio Nashville". האלבום הוקלט ב-Welcome To 1979 כהופעת Power Trio חיה ישירות ללקה ששימשה לייצור התקליט, ללא עריכות, תיקונים, remix או post-production לאחר הביצוע. = בפברואר 2023 התארח דובאל אצל להקת המטאל המונגולית "The HU" בגרסה החדשה של "This Is Mongol (Warrior Souls)". הוא שר וניגן בגיטרה, ביצע את הטקסט האנגלי וגם הפיק ומיקסס את הסינגל. = בשנת 2024 הפיק דובאל את אלבום הבכורה "Blindside" של להקת ה-Thrash הצעירה "Chained Saint". האלבום הוקלט ומוקסס לטייפ אנלוגי ללא מחשבים, כחלק מהגישה של דובאל לשמר ביצוע חי וטבעי של הלהקה. = באותה שנה התארח באלבום האחרון של "MC5", "Heavy Lifting", ושר את "The Edge of the Switchblade" לצד Slash בגיטרה. עבור דובאל זה היה חיבור משמעותי במיוחד לאחת הלהקות שהשפיעו על שורשי ה-Punk וה-Hardcore שמהם הגיע. = ביולי 2025 השתתף בפרויקט המחווה ל-קורנל בשם "King Ultramega" ושר גרסה ל-"Rusty Cage" של "Soundgarden" לצד Bill Kelliher מ-"Mastodon", Charlie Benante מ-"Anthrax"/"Pantera" ו-Mark Menghi. ההכנסות מהפרויקט נועדו לתמוך ב-MusiCares. = ב-5 ביולי 2025 הופיע עם "Alice In Chains" באירוע הפרידה ההיסטורי "Back To The Beginning" של "Black Sabbath" ו-Ozzy Osbourne ב-Villa Park שב-Birmingham. הלהקה ביצעה את "Man in the Box", "Would?" ואת גרסתה ל-"Fairies Wear Boots". = בינואר 2026 התארח דובאל בשיר "Black Horizon" של הסופרגרופ "Metal Allegiance", לצד Alex Skolnick, Mike Portnoy ומנגי. דובאל כתב את המילים ושר את השיר, שהיה הקטע המקורי הראשון של ההרכב מאז 2018. = בשנת 2026 מציין דובאל 20 שנה מאז הופעתו הראשונה עם "Alice In Chains". במהלך התקופה הזו הוא הפך מהזמר שנכנס לתפקיד כמעט בלתי אפשרי לזמר שמחזיק בתפקיד ברציפות במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות הלהקה, והקליט עמה שלושה אלבומי אולפן. להאזנה לאלבום הסולו של דובאל ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Ori Anaby ביקורת אלבום - Itay Mazilo – Age of Disbelief תאריך הוצאה – 6.9.2024 על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילים "אלבום מופת באנגלית"? אנגלייה בשנות השבעים של המאה הקודמת? סיאטל שני עשורים מאוחר יותר? עזבו, בואו נעבור לזירה המקומית: על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילים "אלבום מופת ישראלי"? שוב אתם חוזרים לעשורים האחרונים של המאה הקודמת? בקיצור, תקשיבו טוב: יש אלבום מופת שהוא גם ישראלי, גם באנגלית וגם טרי וחם מהתנור. האלבום הזה הוא "Age of Disbelief" של איתי מזילו. עשר שנים עברו מאז שאיתי הוציא את אלבום הבכורה שלו, "So Far the View" ועד שהוציא את האלבום החדש. שמעתם על בישול איטי? אז זה בישול איתי (סליחה, לא יכולתי להתאפק). אומנם האלבום הזה התבשל לאט, אבל התוצר הסופי הוכיח שהיה שווה כל רגע. אחד עשר השירים שבאלבום לא רק עומדים כל אחד בפני עצמו, אלא משתלבים יחד לשלם שעולה על סך חלקיו. עם כל זה שאני שונא את המחמאה "זה טוב ברמה של חו"ל", האלבום של איתי (והמוזיקה שלו בכלל) בהחלט מצדיק את הסופרלטיב הזה. לא קשה לזהות את ההשפעות של אומנים שונים מחו"ל על המוזיקה של איתי, אבל הוא מצליח ליצור סגנון משלו ולא להישמע כמו "חיקוי" או "העתקה" של אחרים. האמת? יש שירים באלבום שלא הייתם מופתעים אם הייתה מוציאה אותם להקה כמו "פו פייטרס" למשל. לא, אני לא צוחק איתכם. זה באמת עד כדי כך טוב. לא מאמינים לי? הגיוני, אחרי הכל זו תקופה של חוסר אמונה. הדרך הכי טובה להשתכנע שהאלבום הזה הוא באמת טוב כמו שאני מספר היא פשוט... להאזין לו. בשביל לתת לכם דחיפה קלה לעשות את זה, בואו נצלול ביחד לשירי האלבום. Dead End Road כבר על ההתחלה דרך ללא מוצא? זה חלק מהעניין. המילים הראשונות של השיר הראשון כבר אומרות משהו על התקופה שאנחנו נמצאים בה. אם כולם מספרים סיפורים בלי סוף וצריך להתאמץ כדי לגלות את העובדות הבסיסיות, מה הפלא שקשה להאמין למישהו? במצב כזה של חוסר ודאות, איתי מציע לנו ללכת בדרך ללא מוצא. רעיון מעניין, אבל האמת היא שהמסע שלנו רק מתחיל. בשיר הזה אפשר כבר להבחין בקו המוזיקלי שמאפיין את החצי הראשון של האלבום. יש לאלבום מבנה דומה לזה של הר או גבעה. מתחילים יחסית רגוע, מגבירים קצב ומטפסים עד שמגיעים לאמצע האלבום. אחרי שני שירים של "פסגה" מוזיקלית, יש מעין "ירידה" והחלק השני של האלבום הוא רגוע יותר. מזל שהשיר הראשון נותן לנו זריקת אנרגייה מוזיקלית להתחיל את הטיפוס. יאללה, ממשיכים. Age of Disbelief השיר השני באלבום, שיר הנושא, הוא בעיניי השיר עם הטקסט החזק ביותר באלבום. אפשר לצטט כמעט כל שורה מהשיר והיא תהיה רלוונטית מאוד בדיון על מצב האנושות כיום. אנחנו מוצפים בכמויות אדירות של מידע והיכולת שלנו לסנן מה חשוב הולכת ופוחתת. הבעיה היא שלמידע לא נכון (שלא לומר שקרי) יכולות להיות השלכות משמעותית ואף הרות גורל. חוסר היכולת שלנו להתמודד עם שטף המידע עלול להוביל לתסכול, לתחושה שאנחנו חיים בתוך כלוב עם מסך קטנטן, כמו שנאמר בשיר. הימים עוברים, תחושת הזמן מיטשטשת ואנחנו מתחילים לאבד קשר עם המציאות כשאנחנו עסוקים כל היום בגלילה בפיד כלשהו. בחוץ יש עולם שגדול יותר מהמכשיר שאנחנו מחזיקים בכף היד שלנו, אבל אנחנו הולכים ומתנתקים ממנו. אפשר היה לשפוך עוד הרים של מילים על הטקסט ועל הפרשנויות שלו, אבל זה רק השיר השני באלבום ויש לנו חתיכת דרך לעבור. המוזיקה בשיר דווקא לא הולכת לכיוון של "נבואת זעם", אבל כן מתכתבת נהדר עם הטקסט. אפשר לשמוע בה את התסכול מהמצב הקיים, את הרצון לשנות ואולי אפילו תקווה שקיימת אפשרות לעשות את זה. אגב, זהו השיר האחרון שאיתי הוציא כסינגל לפני שהאלבום יצא בשלמותו. Hey Child! ומהסינגל האחרון שיצא מהאלבום לסינגל הראשון, שיצא כבר לפני שנתיים ואף הספיק בזמנו לזכות בתואר "שיר השנה" של תחנת הרדיו "זה רוק". מאז, מקובל אצלי להתחיל משפט בשיחה עם איתי ב"הלו ילד!". אבל מי זה הילד הזה בעצם? אולי זה בכלל הילד שבפנים? כשאנחנו מסתכלים על העולם, בטח כיום, אנחנו לפעמים מרגישים כמו ילדים. העולם יכול להיראות גדול כל כך ומפחיד כל כך ואנחנו בסך הכל רוצים מישהו שיטפל בנו. כמו בשיר הקודם, גם כאן איתי מציע לנו לשנות קצת את נקודת המבט ולהסתכל קצת מעבר לעצמנו. והרי זאת בדיוק המשמעות של להתבגר, לא? נכון שאנחנו חוששים ורוצים שאחרים ידאגו לנו, אבל בשביל שזה יקרה אנחנו צריכים להיות מוכנים גם לדאוג לאחרים. בלי הדדיות כל העסק הזה לא יעבוד. מבחינה מוזיקלית, השיר הוא כמעט מיקרוקוסמוס של האלבום כולו. מתחילים רגוע, מגבירים קצב עד לשיא מסוים ולקראת הסוף שוב מרגיעים. Turning Faithless אנחנו רגע לפני ה"פסגה" של האלבום, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעצור רגע ולנשום נשימה עמוקה. על רקע ההפוגה המוזיקלית שאיתי מסדר לנו, אפשר שוב להרהר במצב העולם ובמקום שלנו בתוך כל הסיפור הזה. ההרהורים האלו חוזרים לאורך כל האלבום וגם הטקסט של השיר הזה עוסק בהם. כמו בשיר הקודם, גם הפעם יש עיסוק בתחושה שהעולם גדול מאוד ואנחנו עלולים ללכת לאיבוד בתוכו ולהרגיש קטנים. ההרגשה הזו מתסכלת וקל מאוד לאבד אמונה במצב כזה. אמונה בעצמנו? אמונה באחרים? אמונה במשהו גדול יותר? התשובה מן הסתם משתנה מאדם לאדם, אבל אני חושב שהרבה אנשים יכולים להזדהות עם התחושות שאיתי מתאר בשיר הזה (ובאלבום בכלל). זהו? נחנו? אפ על הרגליים! יש לנו חתיכת פסגה להעפיל אליה. Lost the Music "היי הו". לא, זה לא רפרנס לשיר של "רד הוט צ'ילי פפרס". זה המעבר בין הפזמון לבית השני. לפני שאיתי הוציא את השיר הזה כסינגל, הוא העלה לרשתות החברתיות גריין (טיזר) שהיה בסך הכל אותו "היי הו". איך ששמעתי את זה מייד ידעתי שהולך להיות פה משהו מיוחד ואכן כך היה. השיר הזה הוא פצצה של רוקנרול איכותי שהיה יכול להשתלב בקלות במצעדי פזמונים מעבר לים. כל תו בשיר הוא עונג של ממש והחיבור ביניהם הוא פשוט יצירת אומנות. קצת אירוני בהתחשב בשם השיר, אבל בעיניי זאת המוזיקה שאני שמח למצוא ושמח לעזור לאנשים אחרים לגלות. הטקסט בשיר ממשיך להתכתב עם קודמיו. איבדנו אמון, איבדנו אמונה, אנחנו מרגישים קטנים בעולם גדול, תקועים בדרך ללא מוצא, אז מה נשאר לנו? המוזיקה! בלעדיה אנחנו באמת אבודים. לא הזכרתי עד עכשיו את הספרון שאיתי הוציא כדי ללוות את האלבום (אגיד עליו כמה מילים לקראת הסוף). כמה עמודים לפני השיר הזה, איתי מזכיר לנו להיות אסירי תודה על השירים שהצילו את חיינו פעם אחר פעם. לא לאבד את המוזיקה! אבל איזה לאבד? חכו תראו איזו מוזיקה מחכה לכם בחלק השני של "פסגת האלבום". לא אגלה לכם עדיין, אולי רק בלחישה... This is a Whisper גבירותיי ורבותיי, קבלו רוקנרול לפנים!! זאת לא לחישה, זה הר געש מתפרץ של מוזיקה משובחת. דיסטורשן למכביר, עבודת גיטרה מופלאה ושאר הכלים שמשלימים את התמונה יחד עם השירה של איתי. לא מספיק? אז איתי מביא פה גם חתיכת מכפיל כוח: ענבר קופרק והקול העוצמתי שלה שאפילו "רק" בתור קולות רקע משדרג את כל חוויית השיר בכמה וכמה רמות. שיר שמעיף את המוח מהצליל הראשון ועד לאחרון. שוב אני אומר: אם שיר כזה היה יוצא בחו"ל הוא היה חורך את המצעדים. יש המון כאב בטקסט. פצע עמוק שכמה שמנסים לטפל בו בשקט, בצד, בסוף הוא הופך מלחישה לצעקה. שוב תחושת הבדידות והתסכול הנוראי שבא בעקבותיה. דברים מצטברים ומצטברים עד שהכל מתפוצץ. ועם פריקת התסכול האולטימטיבית הזאת, אנחנו מוכנים להתחיל את "הירידה מהפסגה" ולהגיע לחלק השקט יותר של האלבום. Layers Upon Layers אחרי כל הפיצוצים ופריקת התסכולים של שני השירים הקודמים, אנחנו מגיעים לשכבות שמתחת. כל אותם דברים שהתפרצות הר הגעש המוזיקלי העלתה למעלה ועכשיו הם חשופים על פני השטח. פחדים, עצב, חוסר ודאות. שכבות שאנחנו מקלפים מעלינו בדרך לגרעין הפנימי. איתי לא חושש לגעת בעצבים החשופים הללו והוא עושה זאת עם מגע מוזיקלי רך ומלטף. העדינות הזאת תלווה אותנו מעכשיו ועד סוף האלבום. Ten Years in a Heartbeat איך אפשר להעביר עשר שנים בשנייה אחת? אולי עם פסנתר. בשיר הקצר ביותר באלבום, זה רק איתי והפסנתר. יחד הם לוקחים אותנו הלאה אל השיר הבא, שבו אנחנו ניפרד קצת ממוטיב ההר ונעבור לנוף שונה לגמרי. Dreamsailor עוגן הרם! טיפסנו על הר, כמעט סיימנו לרדת ממנו ועכשיו פתאום מפליגים? מישהו בכלל זוכר שהתחלנו בדרך ללא מוצא? ואיזו הפלגה חלומית איתי מסדר לנו פה, בסיוע שתי זמרות ליווי מופלאות. יחד הם מנווטים בים סוער של מחשבות וחלומות. השיר מנסה למצוא את הדרך להפליג מעבר לסערה ואולי, בסוף, למצוא קצת שלווה. האם אפשר להגיע לשלווה הזאת במציאות או שרק בחלומות? לא יודע, אבל לפחות למשך ארבע הדקות של השיר אפשר פשוט לעצום עיניים ולהתמסר לשירה ולמוזיקה שמשתלבים בצורה מושלמת ומסדרים לנו שיר שהוא עונג צרוף. I Summon Beauty אחרי כל הסערות, הפיצוצים, התסכולים ושאר הדברים הלא פשוטים שהאלבום נוגע בהם, מה בסך הכל אנחנו מבקשים? אולי אפשר לזמן קצת יופי? קצת אמת? שיהיה משהו להתנחם בו. להתנחם אמרתם? אין בעיה. בואו אחריי לשיר האחרון באלבום. Consolation האלבום מגיע לסיומו בנימה שהיא אופטימית יחסית. איתי מציע לנו משהו להתנחם בו. נכון, המצב קשה ויש הרבה כאב ותסכול. התחלנו את האלבום עם דרך ללא מוצא ועכשיו איתי מראה לנו כיוון אפשרי להתקדם הלאה. ההצעה שלו? לשחרר את הכאב, להניח לעבר ולזרום עם הזמן קדימה אל עבר העתיד. קל להגיד וקשה לבצע. אין ספק שאיתי מודע לזה ולכן כל מה שהוא יכול לעשות זה רק להציע הצעה. הנחמה האמיתית שאיתי מספק לנו היא המוזיקה, לא רק בשיר הזה אלא בכל האלבום. נו? השתכנעתם? כמו איתי, בסופו של דבר כל מה שאני יכול לעשות הוא להציע הצעה. כבר שנים שאני נחשף לדברים שקורים בסצנת המוזיקה המקומית. יש הרבה דברים שעוברים מתחת לרדאר וחלקם טובים ממש. האלבום של איתי הוא בעיניי מעבר לזה. לא סתם המשפט הראשון בסקירה כלל את צמד המילים "אלבום מופת". אני לגמרי חושב שהאלבום הזה ראוי למילה מופת. יש כאן מופת של התמדה, מופת של יצירה, מופת של בחירת שותפים לדרך, מופת של חיבור כל החלקים לכדי שלם שיתעלה עליהם, מופת של מה שתרצו. לא רק שאיתי משקיע עבודה ונותן את הנשמה, הוא גם נותן משהו מעבר. כדי לא להשאיר את החוויה של האלבום רק במרחבי הסייבר הקרים והמנוכרים, איתי גם הוציא את האלבום כדיסק. להחזיק ביד אלבום; להריח את הריח אחרי שמוציאים אותו מהעטיפה בפעם הראשונה; להכניס אותו בחרדת קודש למחשב או למערכת; לשים אוזניות ו/או להגביר את הווליום ואז, ברגע קסום אחד, ללחוץ "פליי". אין שירות סטרימינג בעולם שיכול להחליף את התחושות האלה. איתי הגדיל לעשות והתעלה גם על זה. לצד האלבום יצא גם ספרון. חוץ ממילות השירים, הספרון מכיל גם תמונות נהדרות וטקסטים נוספים שאיתי כתב ושהופכים את ההאזנה לאלבום לחוויה שלמה שלא תמצאו כמוה בשום מקום אחר. אמרתי שאני יכול רק להציע, אז הינה ההצעה שלי: החגים בפתח. קנו לעצמכם מתנה לחג (מתנה, מתנה, מתנה לחג) ואם לא לעצמכם אז לאנשים שאתם אוהבים. כמובן שאפשר לקנות את האלבום בכל שירותי הסטרימינג, אבל הצעת ההגשה שלי היא לכל הפחות לקנות גם את הספרון, שיהיה משהו מוחשי ביד. השילוב שלו עם האלבום הוא שדרוג משמעותי. בסוף, הדרך היחידה שבה (אולי) תאמינו לכל מה שכתבתי היא אם תבדקו בעצמכם. פנו לעצמכם שעה להאזנה (האלבום קצר יותר, אבל תמיד טוב לקחת טווח ביטחון). ספרון ביד, אלבום מוכן לניגון באמצעי איכותי (לא רמקול של הטלפון!), לקחת נשימה עמוקה ו... ללחוץ על הכפתור. ברוכים הבאים לאלבום מופת. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הזמרת והיוצרת האירית Dolores O'Riordan המוכרת מלהקת "The Cranberries": (Photo: XAVI TORRENT) 1. היא נולדה באירלנד ב- 6 לספטמבר 1971 והלכה לעולמה ב-15 לינואר 2018. 2. היא בת הזקונים מבין 7 אחים ואחיות. 3. היא למדה בבית ספר דתי וכבר בגיל 7 סגל בית הספר זיהה את כשרון השירה שלה. בגיל 12 היא נעמדה על אחד השולחנות של בית הספר והכריזה בקול את שמה ואת כוונותיה להיות רוק סטארית. 4. מגיל 8 עד 12 היא עברה התעללות מינית ע"י מקורב שעד היום לא ידועה זהותו. השיר "Fee Fi Fo" מהאלבום הרביעי של להקתה מדבר על הנושא. 5. במהלך 6 השנים בהן למדה בבית הספר Laurel Hill היא ניגנה כמעט כל יום על הפסנתר במסדרון בית הספר כששאר התלמידים יושבים סביבה. 6. בגיל 17 היא למדה לנגן בגיטרה והחליפה את הופעות הפסנתר בבית הספר, בגיטרה, כשהיא מופיעה לבדה מול כולם. (Photo: DONNA SANTISI) 7. אימה של דלורוס לחצה עליה להיות נזירה או להמשיך ללימודים אקדמיים אך דולורס רצתה להיות זמרת ובגיל 18 היא ברחה מהבית יחד עם בן זוגה וחיה כמעט שנה וחצי בעוני מוחלט על מנת לרדוף אחרי חלומה. 8. בשנת 1989 להקה בשם The Cranberry Saw Us באותה העיר של דולורס חיפשה סולן. מאחר והסולן של הלהקה, קווין, החליט שהוא עוזב, והוא הכיר את דולורס הוא הציע לה את התפקיד. 9. דולורס הגיע לאודישן לקחה קלטת אינסטרומנטלית של חומרי הלהקה ואחרי זמן קצר חזרה עם טקסטים ושירה. כשהיא שרה את השיר "Linger" היא היממה את חברי הלהקה ומיד קיבלה את התפקיד. (Photo: The Cranberries) 10. הלהקה הייתה מורכבת מ- Mike Hogan על הבס, Noel Hogan על הגיטרה, Fergal Lawler המתופף ודולורס. מיד לאחר מכן הלהקה שינתה את שמה ל- The Cranberry והוציאה EP עם שלושה שירים בשם "Nothing Left At All" 11. הדמו הוא זה שיצר את הניצוץ של הלהקה והעניק לה חשיפה גדולה בתעשיית המוסיקה ותחנות הרדיו בבריטניה 12. האלבום הראשון של ה"חמוציות" יצא ב-1993 ונקרא "Everybody Else Is Doing It, So Why Can't We?" הוא נכתב ע"י דולורס ומייק. האלבום הגיע למקום הראשון בבריטניה ובאירלנד. 13. האלבום השני "No Need to Argue" יצא ב-1994 והיה האלבום המצליח ביותר של הלהקה עם השיר המפורסם ביותר של הלהקה "Zombie". שנה לאחר מכן שברה הלהקה את שיא המכירות של להקה אירית בארה"ב מאז הצלחתה של להקת U2. 14. האלבום השלישי "To the Faithful Departed" יצא ב-1996 וכמו ששמו מרמז, הוא הוקדש לשני אנשים חשובים ללהקה. האחד הוא המנהל שלהם מתחילת הדרך Denny Cordell והשני הוא סבא של דולורס, שניהם הלכו לעולמם באותה השנה. 15. האלבום הרביעי של הלהקה "Bury the Hatchet" יצא ב-1999 ושיקף חוויות שעברה דולורס בשלוש השנים שקדמו לאלבום, לידתו של בנה הראשון וההתמודדות עם תופעות של לחץ וחרדה. 16. האלבום החמישי "Wake Up and Smell the Coffee" שיצא ב-2001 היה האחרון לפני שהלהקה לקחה הפסקה/פרידה שנמשכה עד לשנת 2009. (Photo: Jess Baumung) 17. בשנת 2004 השתתפה דולורס בפסקול של הסרט האיטלקי Evilenko בו היא כתבה והקליטה מספר שירים 18. דולורס הוזמנה והופיעה מספר פעמים במהלך התקופה בקונצרטים בותיקן ונפגשה עם 2 אפיפיורים שונים. 19. בשנת 2007 הוציאה דולורס את אלבום הסולו הראשון שלה "Are You Listening?" ויצאה לסיבוב הופעות לקידום האלבום במועדונים ואולמות קטנים באירופה וארה"ב 20. אלבומה השני של דולורס "No Baggage" יצא בשנת 2009. היא אמנם זכתה בפרס EBBA שמוענק לאמנים שפורצים את גבולות מדינתם, אך אלבומי הסולו שלה לא נחלו הצלחה גדולה, לא בבריטניה ולא באירלנד. 21. בינואר 2009 קיבלה דולורס אות כבוד מאוניברסיטת Philosophical Society (Trinity College, Dublin) והזמינה את ה"חמוציות" להופיע בטקס. 22. הופעה זו החלה שרשרת של הופעות איחוד של הלהקה, כולל הופעה מיוחדת בעיר הולדתם Limerick שהתקיימה 15 שנה לאחר הופעתם האחרונה שם. 23. בשנת 2012, 10 שנים לאחר האלבום האחרון של הלהקה, הוציאה את אלבומה השישי "Roses". למרות שהוקלטו לאלבום 18 שירים, רק 11 מהם ראו אור באלבום. 24. בשנת 2014 הצטרפה דולורס לדיג'י Olé Koretsky ולנגן הבס של הסמית' Andy Rourke ויחד הם יצרו את ההרכב האלטרנטיבי D.A.R.K. הם הוציאו אלבום יחיד ב-2016 בשם "Science Agrees". 25. בשנת 2017 הוציאו ה"חמוציות" אלבום אקוסטי מיוחד שהוקלט עם ה- Irish Chamber Orchestra וכלל 10 שירים ישנים של הלהקה בביצועים אקוסטיים ועוד 3 שירים חדשים. 26. הלהקה הכריזה על סיבוב הופעות מיוחד לתמיכת האלבום שכלל ליווי של תזמורת חיה אך מיד עם תחילת הסיבוב הוא הופסק בגלל בעיות רפואיות בהן לקתה דולורס. 27. מספר חודשים לארח מכן, ב-15 לינואר 2018 נמצאה דולורס ללא רוח חיים בבית מלון בלונדון. סיבת המוות שנקבעה הייתה טביעה באמבטיה כתוצאה משכרות. 28. לאחר מותה של דולורס החליטה הלהקה לקחת את החומרים שהוקלטו לפני מותה ולהוציא איתם את האלבום האחרון. באפריל 2019 יצא אלבומה האחרון של הלהקה בשם "In the End", השיר האחרון באלבום נושא את שם האלבום ומסמל את סופה של הלהקה. 30. בשנים האחרונות לפני מותה סבלה דולורס מהפרעה דו-קוטבית, אנורקסיה ובעיות גב קשות שהשפיעו על יכולתה לנהל חיים נורמליים וגם על יכולתה לשיר. להאזנה לאלבום האחרון של הלהקה ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 6 לספטמבר 1974 "Judas Priest" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם “Rocka Rolla”. השורשים של "Judas Priest" חוזרים אחורה בזמן עד לברמינגהם של שנת 1969, אז הזמר Al Atkins והבסיסט Ian Hill הקימו גרסה מוקדמת של הלהקה. עד 1973, ההרכב התגבש עם הגיטריסט K. K. Downing, המתופף John Hinch, ועם Rob Halford שהחליף את הזמר Al Atkins בשירה. זמן קצר לאחר מכן, הצטרף הגיטריסט Glenn Tipton מלהקת "The Flying Hat Band", והביא עמו סגנון כתיבה מתקדם יותר ואת אלמנט "הגיטרה התאומה" שיגדיר את הצליל שלהם. טיפטון גם הוסיף קולות רקע וניגן בסינתסייזר. מספר שירים ב-"Rocka Rolla" עדיין נשאו את טביעות האצבעות של Al Atkins, שהיה הסולן הקודם של הלהקה, אבל דווקא בכך ניכר יופיו הבתולי של האלבום שמצליח להמחיש את המעבר שחוותה הלהקה ואת תהליך ההתגבשות שלה. ההקלטות של האלבום התקיימו בחודשים יוני ויולי 1974 באולפני "Island, Trident" ו- "Olympic" שבלונדון. האלבום הופק על ידי Rodger Bain, שכבר ביסס את מעמדו בהפקת שלושת האלבומים הראשונים של "Black Sabbath" ושני האלבומים הראשונים של "Badgie". השפעתו של ביין על התוצאה הסופית הייתה עצומה: הוא דחה חלק גדול מיצירותיו של טיפטון, ואיפשר לו לתרום רק לשיר הנושא “Rocka Rolla” ולשיר "Run of the Mill". שירים כמו "Tyrant", "Epitaph" ו- "The Ripper" נדחו כולם כ- "לא מסחריים מספיק", וכך גם השיר (שהיה אז בשלביו המוקדמים) "Whiskey Woman", אשר עוצב מחדש בסיוע טיפטון והפך בסופו של דבר ל-"Victim of Changes" האגדי, אחד מהיצירות הגדולות של אלבומם הבא "Sad Wings of Destiny". ההשפעה הזו של ביין הופכת את "Rocka Rolla" למסמך ייחודי שמציג להקה בהתהוות שמחפשת הסאונד שלה שבשלב זה מפוסל עדיין במידה רבה בידיו של המפיק. מבחינה מוזיקלית, האלבום נטוע עמוק בבלוז-רוק עם גוונים "מתקדמים". שיר הנושא "Rocka Rolla" הוא קטע קליט ומונע ריפים שמרמז על עוצמת האש של "הגיטרה התאומה" שעוד תגיע בהמשך. הלפורד מנגן כאן במפוחית ובאופן מפתיע טיפטון שר את קולות הרקע הגבוהים. "Run of the Mill" היא בלדה שאפתנית בת שמונה דקות שאפשרה לקולו של הלפורד לנסוק לגבהים אופראיים, תצוגה מוקדמת של העוצמה הווקאלית שתגדיר מחדש את עמדת הזמר בהבי מטאל. טיפטון מפליא כאן בנגינת סינתסייזר נדירה שתעלם באלבומיה הבאים של הלהקה. "Never Satisfied" בולט עם גוון אפל וכבד יותר ונשאר בסטליסטים של הופעות הלהקה עוד עשרות שנים לאחר מכן. האלבום מסתיים עם "Caviar and Meths", קטע אינסטרומנטלי אטמוספרי של מה שהיה במקור יצירה בת 14 דקות שקוצרה באופן דרסטי על ידי ביין. שירים אחרים, כמו "One for the Road" וסוויטת "Winter" מרובת החלקים, חושפים להקה שמחפשת את עצמה מבחינה סגנונית ועדיין לא נעולה על הדיוק "המתכתי" שבמהרה היא תהפוך לחלוצה בו. עם יציאתו לאור, "Rocka Rolla" נכשל מסחרית. הוא נמכר באלפי עותקים בודדים והותיר את הלהקה במצב כלכלי קשה. ההפקה הגולמית, שהוקלטה לייב באולפן ללא אוברדאבים, הותירה את הצליל דליל בהשוואה לחזון הראשוני של חברי הלהקה. עם זאת, עמוק בתוך חריצי הויניל של האלבום נטמנו זרעי הגדולה של הלהקה המדהימה הזאת. זה האלבום היחיד בו מתופף John Hinch, והוא לוכד את הרגע בו הלפורד וטיפטון הצטרפו לראשונה ללהקה והשפיעו על סגנונה. בשנת 2024, לרגל ציון 50 שנה להיווסדה, הלהקה החזירה לעצמה את הזכויות על האלבום ודאגה שהוא יקבל רמיקס מלא על ידי המפיק הוותיק Tom Allom, מה שנתן סוף סוף לאלבום את הסאונד שתמיד היה ראוי לו. האלבום "Rocka Rolla" הוא אלבום מחוספס ולא אחיד, אך חיוני כתוצר היסטורי של להקה בהתהוות. הוא מציג את "Judas Priest" עומדת בצומת דרכים בין מקורותיה הבלוזיים לבין צליל ההבי מטאל פורץ הדרך שהם עמדו לשחרר לעולם עם האלבום "Sad Wings of Destiny". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד הזמרים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה, אך הוא הלך לעולמו מוקדם מידיי והוא בן 45 בלבד. (Photo: Popperfoto) להלן כמה עובדות על הזמר האגדי Freddie Mercury: 1. הוא נולד ב-5 בספטמבר 1946 בשם Farrokh Bulsara בעיר סטון טאון שבאי זנזיבר, כיום חלק מטנזניה. 2. הוריו, Bomi ו-Jer Bulsara, היו Parsis, בני הקהילה הזורואסטרית בהודו שמוצאה בפרס. מרקורי גדל במסגרת הדת הזורואסטרית, אחת הדתות העתיקות בעולם. 3. את רוב ילדותו העביר בזנזיבר ובהודו. בשנת 1964, כשהיה בן 17, נמלטה משפחת Bulsara לאנגליה בעקבות מהפכת זנזיבר האלימה, שבמהלכה נהרגו אלפים ורבים מבני המיעוט האסייתי באי נאלצו לברוח. 4. מרקורי נולד עם ארבע שיניים עודפות, שתרמו למראה החיוך המזוהה עמו. במשך שנים נטען שהמבנה החריג של פיו תרם לתהודה ולטווח הקול שלו, אך אין לכך הוכחה מדעית. מחקר אקוסטי שפורסם בשנת 2016 מצא בטווח השירה המתועד שלו 37 חצאי טון, מ-F#2 ועד G5, מעט יותר משלוש אוקטבות. 5. בגיל 7 החל ללמוד לנגן בפסנתר, כלי שיהפוך בהמשך לחלק מרכזי מהכתיבה ומהצליל שלו ב-"Queen". 6. בשנת 1969 השלים דיפלומה ב-Graphic Art and Design ב-Ealing College of Art. הכישרון החזותי שלו ליווה אותו בהמשך הקריירה והשפיע גם על הדרך שבה עיצב את דמותה של "Queen". 7. לאחר סיום לימודיו הוא הפעיל יחד עם Roger Taylor דוכן בגדים בשוק קנסינגטון ועבד גם בנמל התעופה "הית'רו". אתר Heathrow מתעד אותו כמטפל במטען, בעוד English Heritage מציין כי עבד גם בשטיפת כלים במטבחי שדה התעופה. 8. במקביל החל לבנות לעצמו קריירה מוזיקלית. באוגוסט 1969 הצטרף כסולן ל-"Ibex", ששינתה באוקטובר את שמה ל-"Wreckage". לאחר פירוקה הצטרף בפברואר 1970 ל-"Sour Milk Sea", שהתפרקה באפריל אותה שנה. 9. אחד מגיבוריו וההשפעות הגדולות ביותר עליו היה Jimi Hendrix. הזמרת שאותה העריץ יותר מכל הייתה ארית'ה פרנקלין, שאותה שיבח במיוחד בזכות הקול, הרגש והטבעיות שלה. 10. לאחר ש-Tim Staffell עזב את "Smile" במרץ 1970, חבר מרקורי ל-Brian May ול-Roger Taylor, ומתוך ההרכב נולדה "Queen". לאחר מספר נגני בס שהתחלפו בתקופה הראשונה, הצטרף John Deacon בפברואר 1971 והשלים את ההרכב הקלאסי של הלהקה. 11. פרדי היה זה שבחר ללהקה את השם "Queen". לדבריו, הוא אהב את השם משום שהוא נשמע מלכותי, חזק, אוניברסלי ומיידי, והוא היה מודע גם לקונוטציות הגאות של המילה. 12. פרדי גם עיצב את ה-"Queen Crest", הסמל המפורסם של הלהקה. העיצוב, שאותו יצר בסביבות 1972, משלב את המזלות של ארבעת חברי הלהקה: שני אריות המייצגים את Roger Taylor ואת John Deacon בני מזל אריה, סרטן המייצג את Brian May, ושתי פיות המייצגות את מרקורי בן מזל בתולה. במרכז מופיעה האות Q עם כתר ומעליה עוף חול. 13. בשנת 1970, בסמוך להקמת "Queen", החל Fred Bulsara להשתמש בשם Freddie Mercury, שהפך לשם הבמה המזוהה עמו. 14. ב-23 בנובמבר 1991 פרסם מרקורי הודעה רשמית שבה אישר בפומבי כי הוא חולה באיידס. למחרת, ב-24 בנובמבר, הוא הלך לעולמו בביתו Garden Lodge והוא בן 45 בלבד. 15. הלווייתו נערכה ב-27 בנובמבר 1991 בטקס פרטי שנוהל בידי שני כוהנים זורואסטרים. ארונו הוכנס לקפלה לצלילי הביצועים של Aretha Franklin ל-"Take My Hand, Precious Lord" ול-"You've Got a Friend", והטקס הסתיים לצלילי אריה של Verdi בביצוע Montserrat Caballé. 16. את "The Show Must Go On" הקליט מרקורי כשמצבו הבריאותי כבר היה קשה מאוד והוא התקשה אפילו לעמוד. Brian May חשש שהחלקים הגבוהים יהיו קשים מדי עבורו, אך מרקורי שתה כמה כוסות וודקה, הכריז שהוא יעשה זאת וניגש למיקרופון. לדברי May, הוא הקליט שלושה או ארבעה טייקים והעניק את אחת מהופעות השירה העוצמתיות ביותר שלו. 17. הופעת הווידאו האחרונה של מרקורי צולמה ב-30 במאי 1991 עבור הקליפ ל-"These Are The Days Of Our Lives" מהאלבום "Innuendo". מצבו כבר היה קשה מאוד והוא התקשה ללכת, ולכן הקליפ צולם בשחור-לבן. בסיום הוא מביט ישירות למצלמה ואומר "I still love you", מילותיו האחרונות שתועדו במצלמה. 18. מרקורי הוריש למרי אוסטין את ביתו Garden Lodge ותכולתו, 50% מעיזבונו ו-50% מהתמלוגים העתידיים שלו. במשך שנים נחשב "Love of My Life" לשיר שנכתב בהשראת מערכת היחסים ביניהם, ואף האתר הרשמי של "Queen" תיאר אותו כך, אך בראיון שפורסם בשנת 2026 אמרה אוסטין עצמה שהיא אינה בטוחה שהשיר אכן נכתב עליה. 19. הווקאל האחרון שמרקורי הקליט באולפן היה עבור "Mother Love", שנכתב יחד עם Brian May והוקלט ב-Mountain Studios במונטרה בין 13 ל-16 במאי 1991. מרקורי הקליט את רוב השיר, אך כשהגיע לבית האחרון אמר שאינו מרגיש טוב ושישלים אותו בפעם הבאה. הוא מעולם לא חזר לאולפן, ו-May הקליט לבסוף את הבית החסר. השיר נכלל באלבום "Made in Heaven" משנת 1995. השיר "A Winter's Tale" נחשב לשיר האחרון שמרקורי כתב והלחין בשלמותו בעצמו. הוא כתב אותו במונטרה כשהוא מתבונן בנוף אגם ז'נבה וההרים, וניגן בו גם בקלידים. השירה הוקלטה במאי 1991, חודשים לפני מותו, ולא שבועיים לפניו כפי שסופר במשך השנים. לאחר מותו השלימו Brian May, Roger Taylor ו-John Deacon את העיבוד והשיר נכלל באלבום "Made in Heaven". 21. בילדותו היה מרקורי אספן בולים נלהב. הוא בנה את האוסף בעיקר בין הגילים 9 ל-12, והאלבום בן 54 העמודים כבר חושף את הכישרון האמנותי שלו, עם בולים המסודרים לפי צבע, סימטריה וצורות. בשנת 1993 נרכש האלבום במכירה פומבית עבור National Postal Museum, כיום The Postal Museum, כשההכנסות מהמכירה הועברו ל-Mercury Phoenix Trust. מאז הוצג האוסף בתערוכות בבריטניה ומחוצה לה. 22. את "Crazy Little Thing Called Love" כתב מרקורי בשנת 1979 באמבטיה במלון Bayerischer Hof במינכן. לדברי Roger Taylor, הוא כתב אותו בתוך כעשר דקות, ומרקורי אף ביקש שיביאו לו גיטרה כדי להשלים את הרעיון. Brian May תיאר את השיר כמחווה של מרקורי ל-Elvis Presley. הוא הפך לסינגל הראשון של "Queen" שהגיע למקום הראשון בארה"ב. 23. בשנת 2008 דירג "Rolling Stone" את מרקורי במקום ה-18 ברשימת "100 Greatest Singers of All Time". שנה לאחר מכן, בשנת 2009, הוא הגיע למקום הראשון בדירוג "50 Greatest Singers in Rock" של המגזין הבריטי "Classic Rock". 24. מרקורי היה אוהב חתולים מושבע והתייחס אליהם כמעט כמו לילדים. כשהיה בסיבוב הופעות הוא נהג להתקשר הביתה ולבקש שיצמידו את הטלפון אל החתולים כדי שיוכל "לדבר" איתם. את אלבום הסולו הראשון שלו "Mr. Bad Guy" משנת 1985 הקדיש בין היתר לחתוליו Jerry, Tom, Oscar ו-Tiffany ולחובבי חתולים בעולם. החתולה Delilah נחשבה לאהובה עליו במיוחד, והוא כתב עליה את "Delilah" שנכלל באלבום "Innuendo". 25. לפי השחקנית Cleo Rocos, ערב אחד בסוף שנות ה-80 בילו היא, מרקורי, הקומיקאי Kenny Everett והנסיכה Diana יחד. כאשר Diana ביקשה להצטרף אליהם ל-Royal Vauxhall Tavern, בר גאה מפורסם בלונדון, הם הלבישו אותה בז'קט צבאי, כובע עור ומשקפי שמש כדי שלא תזוהה. הסיפור מבוסס בעיקר על עדותה של Rocos והפך עם השנים לאחת האנקדוטות המפורסמות סביב מרקורי ודיאנה. 26. מרקורי סירב לאורך השנים להסביר באופן חד-משמעי את משמעות "Bohemian Rhapsody" מהאלבום "A Night At The Opera", והעדיף שהמאזינים יפרשו אותו בעצמם. חברו, השדרן Kenny Everett, סיפר שמרקורי תיאר בפניו באופן פרטי את המילים כשטויות מחורזות, אך Brian May ו-Roger Taylor אמרו שמרקורי שמר את המשמעות האמיתית לעצמו ומעולם לא הסביר להם אותה. 27. Roger Daltrey, סולן "The Who", תיאר את מרקורי כזמר הרוקנרול הווירטואוזי הטוב בכל הזמנים, וציין שהוא היה מסוגל לשיר כמעט בכל סגנון ואף לשנות את אופי השירה שלו משורה לשורה. 28. בשנת 1983 הקליטו מרקורי ו-Michael Jackson יחד שלושה שירים: "There Must Be More to Life Than This", "State of Shock" ו-"Victory". שיתוף הפעולה לא הושלם. לפי מנהל "Queen" Jim Beach, באחד השלבים מרקורי ביקש ממנו להוציא אותו מהאולפן משום ש-Jackson הכניס לשם את הלאמה שלו. "State of Shock" הוקלט בהמשך על ידי Jackson עם Mick Jagger, בעוד גרסת הדואט של מרקורי ו-Jackson ל-"There Must Be More to Life Than This" יצאה רשמית רק בשנת 2014 באוסף "Queen Forever". "Victory" נותרה בלתי משוחררת רשמית. 29. Kurt Cobain הזכיר את Freddie Mercury במכתב שהשאיר לפני מותו. הוא כתב על הקושי שלו עצמו ליהנות מהערצת הקהל, ולעומתו תיאר את מרקורי כאדם שנראה כאילו הוא באמת נהנה מהאהבה וההערצה שקיבל מהקהל, יכולת שקוביין כתב שהוא מעריץ ומקנא בה. 30. ב-1 בספטמבר 2016 הציבה English Heritage לוח כחול לזכרו של מרקורי בבית מספר 22 ברחוב Gladstone Avenue ב-Feltham, הבית הראשון שבו התגוררה משפחת Bulsara לאחר שהגיעה לאנגליה. את הלוח חשפו אחותו Kashmira Cooke ו-Brian May, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-70 של מרקורי. 31. מרקורי הלך לעולמו ב-24 בנובמבר 1991 והוא בן 45. באותו יום בדיוק מת גם Eric Carr, מתופף "KISS", והוא בן 41. Carr נאבק בסרטן נדיר בלב ומת מסיבוכים הקשורים למחלה. 32. ב-20 באפריל 1992 נערך ב-Wembley Stadium "The Freddie Mercury Tribute Concert for AIDS Awareness". כל 72,000 הכרטיסים נמכרו בתוך שש שעות, עוד לפני שנחשפה רשימת האמנים המלאה. על הבמה הופיעו לצד Brian May, Roger Taylor ו-John Deacon אמנים בהם David Bowie, George Michael, Elton John, Robert Plant, Roger Daltrey, Metallica, Guns N' Roses, Def Leppard ו-Annie Lennox. לפי הארכיון הרשמי של "Queen", המופע שודר ל-76 מדינות ונצפה על ידי יותר ממיליארד בני אדם. ההכנסות יועדו ל-Mercury Phoenix Trust, שהוקם למאבק ב-HIV/AIDS. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

היום נספר לכם כמה עובדות מעניינות על הזמר, היוצר ומוזיקאי הפולק-רוק הסקוטי Al Stewart: (Photo: Fanart.TV) = הוא נולד בשם Alastair Ian Stewart ב- 5 לספטמבר, 1945, בגלאזגו שבסקוטלנד. = הוא עבר לווימבורן, דורסט, שבאנגליה, עם אמו לאחר שאביו מת בהתרסקות מטוס בשנת 1945. = סטיוארט למד בוויקליף קולג', גלוסטרשייר. = בגיל 19, סטיוארט עבר ללונדון כדי לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו. = בשנת 1965, הוא הופיע בבית הקפה "Bunjies" והפך ל-MC (אמן הטקסים) במועדון הפולק "Les Cousins", שם חלק את הבמה עם Paul Simon ו- Cat Stevens. = פול סיימון הפך למנטור וחבר של סטיוארט בתקופה בה סיימון שהה בלונדון, לאחר שנטל הפסקה משותפו המוזיקלי ארט גרפונקל Art Garfunkel. = ההקלטה הראשונה של סטיוארט הייתה באלבום הבכורה של Jackson C. Frank משנת 1965. הוא ניגן בגיטרה בשיר "Yellow Walls". = הסינגל הראשון של סטיוארט, "The Elf", יצא בשנת 1966, ובו ניגן בין היתר הגיטריסט Jimmy Page. = אלבום הבכורה שלו, "Bedsitter Images", יצא בשנת 1967, והציג את סגנון הפולק המוקדם שלו. לאלבום היתה הפקה שאפתנית מאוד שכללה תזמורת בת 35 נגנים. = ב-3 בנובמבר 1967, הופיע סטיוארט ב- Royal Festival Hall, London, וסימן את המעבר שלו ממועדוני פולק קטנים למקומות גדולים יותר. = אלבומו של סטיוארט משנת 1969 "Love Chronicles", הציג את השימוש הראשון במילה "Fuck" באלבום מיינסטרים. באלבום השתתפו חברי "Fairport Convention" תחת שמות בדויים, כמו גם Jimmy Page ו-Richard Thompson. = בשנת 1970 הופיע סטיוארט בפסטיבל גלסטונברי הראשון. = אלבומו השלישי של סטיוארט, "Zero She Flies", יצא בשנת 1970 וסימן את ההצלחה הראשונה שלו במצעד הבריטי. = סטיוארט הוציא את האלבום "Orange" בשנת 1972. האלבום נכתב לאחר פרידה סוערת מחברתו ומי ששימשה כמוזה שלו. זה היה אלבום מעבר, שכלל בין היתר את השיר "The News from Spain" עם נגיעות רוק מתקדם בהשתתפות Rick Wakeman בפסנתר. = אלבומו משנת 1973, "Past, Present and Future", סימן את תחילת ההתמקדות שלו בנושאים היסטוריים וכלל את היצירה "Nostradamus", שזכתה לפופולריות ברדיו האמריקאי. = האלבום "Modern Times" של סטיוארט משנת 1975, היה הראשון בו שיתף פעולה עם המפיק Alan Parsons. הוא כלל את הלהיט "Carol". = בשנת 1976, סטיוארט זכה להצלחה בינלאומית עם האלבום "Year of the Cat", שהגיע למקום ה-5 ב-Billboard 200. = שיר הנושא "Year of the Cat" הפך לשיר המפורסם ביותר של סטיוארט, והגיעה למקום ה-8 ב-Billboard Hot 100. = סטיוארט המשיך את ההצלחה עם האלבום "Time Passages" משנת 1978, אלבום פלטינה נוסף שלו, שכולל את שיר הנושא שהפך ללהיט, והגיע למקום ה-7 בארה"ב. = בשנת 1980, סטיוארט הוציא את "24 Carrots", שכלל את הסינגל והלהיט "Midnight Rocks" (מס' 24 בארה"ב). = סטיוארט הוציא את האלבום "Russians and Americans" בשנת 1984, אלבום שנגע בנושא הפוליטי ששיקף את המתיחות בין רוסיה לארה"ב בתקופת המלחמה הקרה. = סטיוארט הקדיש את אלבומו "Famous Last Words" משנת 1993 לשותף המנוח שלו Peter Wood. = סטיוארט שיתף פעולה עם גיטריסט "Wings" לשעבר Laurence Juber באלבום הקונספט "Between the Wars" שיצא לאור בשנת 1995. האלבום התמקד באירועים היסטוריים שונים שקרו בין השנים 1918 ל-1939. = בשנת 2000, הוא הוציא את "Down in the Cellar", אלבום שעסק בנושא יין. = האלבום "A Beach Full of Shells" משנת 2005, המשיך את המסורת הסיפורית של סטיוארט, עם שירים על דמויות ואירועים היסטוריים. = בשנת 2008 הוא הוציא את "Sparks of Ancient Light", שכלל שירים על William McKinley ו- Hanno הנווט. = סטיוארט והגיטריסט Dave Nachmanoff הוציאו בשנת 2009 את אלבום ההופעה "Uncorked". = בשנת 2010, סטיוארט סגר מעגל כשהופיע בפסטיבל גלסטונברי, במלאת 40 שנה להיווסדו. = בשנת 2017, סטיוארט קיבל פרס מפעל חיים בטקס פרסי ה- Folk Awards של BBC Radio 2. = סטיוארט הוציא 16 אלבומי אולפן ושלושה אלבומי חיים ושיתף פעולה אמנים רבים כגון: Peter White, Alan Parsons, Jimmy Page, Richard Thompson, Rick Wakeman, Francis Monkman, Tori Amos, Tim Renwick, Dave Nachmanoff Laurence Juber ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר