ב- 8 לאוגוסט, 2000 "Scorpions" הוציאה אל האלבום "Moment of Glory". כפי שמרמז שמו, "Moment of Glory" נועד כפרויקט ייחודי לרגל יום השנה ה-35 של הלהקה, "רגע של תהילה" שיחגוג את הקריירה הארוכה של "Scorpions". האלבום הוקלט בשיתוף התזמורת הפילהרמונית של ברלין וכולל שירים בעיבוד מחדש מהרפרטואר העשיר של "הסקרופיונס", בליווי קטעי ביניים קלאסיים, גרסת כיסוי אחת וסינגל חדש שהינו גם שיר הנושא של האלבום - "Moment of Glory". בתחילה התבקש המלחין האנגלי אנדרו פאוול לספק עיבודים סימפוניים לאלבום. אולם, כאשר Michael Kamen, שנבחר אחריו ויתר על התפקיד כדי לעבוד עם "Metallica" על האלבום "S&M", נכנס לתמונה המעבד והמנצח האוסטרי Christian Kolonovits בתור משתף הפעולה הנכון שירים את הפרויקט הזה. תרומתו של קולונוביץ היתה מהותית וחשובה במיזוג צליל ההארד רוק המוכר של הלהקה עם אלמנטים סימפוניים מהמוזיקה הקלאסית. המופע "Moment of Glory" הועלתה לראשונה בתערוכת האנובר ביוני 2000, עם כריסטיאן קולונוביץ' שניצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין. ההופעה החיה צולמה ושוחררה ב-VHS וב-Video CD בדצמבר 2000. בשנת 2001, יצא הלהקה לסיבוב הופעות קצר של המופע שכלל שבע ערים ברוסיה ובמדינות הבלטיות, כשקולונוביץ וסקוט לוטון מתחלפים כמנצחים. התוצאה היא פרויקט מפואר ושאפתני המשלב את האנרגיה הגולמית של הרוק עם התחכום של המוזיקה הקלאסית. האלבום כולל גרסאות בליווי עיבודים סימפוניים לשירי "סקורפיונס" המוכרים והקלאסיים כמו: "Rock You Like a Hurricane", "Wind of Change", "Send Me an Angel", "Big City Nights", "Lady Starlight" ו-"Still Loving You". " הוא כולל גם יצירות חדשות כמו שיר הנושא "Moment of Glory". מלבד Klaus Meine כזמר, האלבום כולל הופעות של זמרים האורחים Lyn Liechty, Zucchero ו-Ray Wilson . אחת הרצועות הבולטות באלבום היא רצועת הפתיחה - "Hurricane 2000" - שהינה עיבוד מחודש לשיר המופת "Rock You Like a Hurricane". התוספת של האלמנטים הסמפוניים הפכה את המנון הרוק הקלאסי של "הסקורפיונס" לחוויה אפית וקולנועית עם פתיחה דרמטית נהדרת. הגירסה הזאת שימשה גם כשיר הנושא הרשמי של שידורי רשת ההוקי Sabres. שיר הנושא של האלבום "Moment of Glory" הוא השיר החדש היחיד שנכתב במיוחד לרגל חגיגות 35 שנה ללהקה ונועד להמחיש את "רגע התהילה" של הלהקה האדירה הזאת. השיר שימש גם כהמנון הרשמי של EXPO 2000 בהאנובר, גרמניה. זוהי יצירה מרהיבה שמציגה את השירה המרגשת של Klaus Meine ואת העיבודים הסוחפים של התזמורת הסימפונית שמלווה את הלהקה. האלבום כולל גם את "Deadly Sting Suite": מחרוזת אינסטרומנטלית המבוססת על השירים המוכרים של הלהקה "He's a Woman, She's a Man" ו-"Dynamite", הקטע הזה מדגיש במיוחד את משחק הגומלין המורכב בין הלהקה לתזמורת, ויוצר מסע מוזיקלי עוצמתי ומעורר השראה. הלהקה החליטה לכלול שיר קאבר אחד באלבום "Here in My Heart", שנכתב על ידי דיאן וורן והוקלט בעבר על ידי Tiffany, הבלדה הזו מקבלת עומק חדש עם הגיבוי התזמורתי של הסימפוניה של ברלין, מה שמאפשר להגשה הלבבית של Klaus Meine פשוט לזרוח. הרצועה החמישית "Crossfire" חוזרת על התימה המרכזית של השיר הרוסי "Moscow Nights". בעוד ש- "Moment of Glory" זכה לביקורות מעורבות, כאשר חלק מהעריצים מצפים לקצה הכבד יותר של הלהקה, הרי שלא ניתן להתעלם מהרוח החדשנית של האלבום. למרות שלפעמים הוא עשוי להרגיש גרנדיוזי מדי לחובבי הרוק המסורתי, השילוב של רוק ואלמנטים קלאסיים מבוצע כאן בדייקנות, ושיתוף הפעולה עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין מוסיף מימד חדש ורענן למוזיקה המוכרת של ​​"הסקורפיונס", ומדגיש את הרבגוניות והיצירתיות של הלהקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב 8 באוגוסט 2025 הוציאה "Halestorm" את אלבום האולפן השישי שלה, "Everest". לאחר הקאמבק מלא הביטחון של "Back from the Dead", ניצבה "Halestorm" בפני אתגר ברור. היא יכלה להמשיך ולהישען על נוסחת ההארד רוק האצטדיוני שליוותה אותה במשך יותר מעשור, או לפרק אותה ולחפש כיוון פחות צפוי. באלבום הזה הם בוחרים באפשרות השנייה. זהו אלבום כבד יותר מבחינה רגשית מאשר מוזיקלית, כזה שמחליף ריפים קליטים באווירה, פגיעות ומנעד דינמי רחב יותר. שיתוף הפעולה עם Dave Cobb התברר כהחלטה היצירתית החשובה ביותר בתהליך. קוב, המזוהה בעיקר עם עבודתו מחוץ לעולם ההארד רוק, מסיר חלק גדול מהליטוש שאפיין את הלהקה לטובת ביצועים טבעיים ונושמים. הגיטרות עדיין עוצמתיות, אך אינן חייבות להשתלט על כל רגע. במקום זאת, גם השקט הופך לכלי מוזיקלי, כזה שמאפשר למתח להיבנות עד להתפרצות הבלתי נמנעת. ההפקה אינה נשמעת מרוסנת, אלא בטוחה בעצמה מספיק כדי לדעת מתי לא צריך להיות רועשים. במרכז הכול ניצבת Lzzy Hale, המדהימה!!! שמספקת את אחת מהופעות השירה המרשימות ביותר בקריירה שלה. במקום להסתמך רק על הצרחות העוצמתיות שהפכו אותה לאחת הזמרות המזוהות ביותר עם הרוק המודרני, היא בוחרת לאורך חלק גדול מהאלבום באיפוק. וכאשר העוצמה סוף סוף מתפרצת, היא מרגישה משמעותית הרבה יותר משום שהיא נבנתה בהדרגה. עוד לפני שנוגן התו הראשון של "Everest", החליטה הלהקה לנטוש במכוון את הרגלי הכתיבה שאפיינו חלק גדול מהקטלוג הקודם שלה. במקום להגיע לאולפן עם דמואים מלוטשים ושירים מסודרים עד הפרט האחרון, אימצה הלהקה את דרישתו של קוב להתחיל הכול מדף חלק. ההקלטות התקיימו בסוואנה שבג'ורג'יה, שם התגוררו ארבעת חברי הלהקה יחד בבית שהוסב לאולפן עבודה, מנותקים מהמולת סיבובי ההופעות ומהשגרה היומיומית. קוב עודד את הלהקה ללכוד כל רעיון ברגע שבו הוא נולד, ולעיתים קרובות הכתיבה וההקלטה התרחשו במקביל במקום לעבור אינספור סבבי ליטוש. כל התהליך נועד לשמר את הספונטניות ולא לרדוף אחר שלמות. הגישה הזו נשמעת היטב לאורך כל האלבום. רבים מהביצועים מבוססים על הטייקים הראשונים, כאשר קוב העדיף אינטואיציה על פני דיוק טכני ועודד את חברי הלהקה לנגן יחד בצורה טבעית ככל האפשר. במקום להעלים כל פינה מחוספסת, ההקלטות שימרו את הכימיה שהפכה את "Halestorm" לאחת מלהקות ההופעה המרשימות של דורן. התוצאה היא אלבום שמרגיש חי במיוחד, כזה שמאזן בין הפקה מוקפדת לבין ההתרגשות הגולמית של מוזיקאים שמגלים את השירים תוך כדי יצירתם. במרכז הכול נמצאת שוב ליזי, עם הופעת שירה מהמשכנעות ביותר בקריירה שלה. היא אינה נשענת רק על העוצמה הווקאלית המזוהה איתה, אלא מפגינה שליטה, רגישות ואיפוק. שיר הנושא "Everest" מסכם בצורה מושלמת את השאיפות של האלבום. הוא נפתח בעוצמה מדודה לפני שהוא מתפתח לפזמון רחב ידיים, ומצליח להעביר תחושת התמדה מבלי לגלוש לקלישאות. עבודת הגיטרה של Joe Hottinger מעדיפה מלודיה על פני הפגנת יכולת טכנית, בעוד שההתפתחות ההדרגתית של השיר משקפת את הטיפוס המטאפורי המתואר במילותיו. אם "Shiver" מציג את העדינות החדשה של הלהקה, "Rain Your Blood On Me" מזכיר שהיא לא איבדה דבר מהאגרסיביות שלה. הריף המרסק, חטיבת הקצב הרועמת והגישה חסרת הפשרות יוצרים את אחד הרגעים הכבדים ביותר באלבום. Arejay Hale מספק תיפוף מתפרץ שממשיך לדחוף את השיר קדימה, בעוד Josh Smith מעניק בסיס נמוך, מדויק ויציב. השיר "Darkness Always Wins" נותר אחד מרגעי השיא הרגשיים של האלבום. במקום להציע אופטימיות מזויפת, הוא מחבק את חוסר הוודאות באמצעות עיבוד קולנועי ופזמון שנבנה באיטיות וממשיך להדהד זמן רב לאחר שהשיר מסתיים. זהו שיר שממחיש עד כמה הלהקה מרגישה בנוח לאפשר לעצב ולעוצמה להתקיים זה לצד זה. בהמשך, "Like A Woman Can" משלב ביטחון עצמי עם אמירה חברתית, "WATCH OUT!" מזריק פרץ של אנרגיה באמצעות שינויים קצביים חדים, ואילו "How Will You Remember Me?" חותם את האלבום בנימה מפתיעה של התבוננות פנימית, כשהוא מציב שאלות לא נוחות על מורשת וזיכרון במקום לחגוג ניצחון. לא כל הניסיונות מצליחים באותה מידה. חלקו האמצעי של האלבום מאבד לעיתים מעט מהמומנטום, וישנם עיבודים שמעדיפים אווירה על פני ריפים חזקים. מי שמצפה לעוד אוסף של המנוני רדיו עשוי למצוא את קצב ההתקדמות מעט סבלני מדי. עם זאת, האזנות חוזרות חושפות אלבום שמעדיף תגמול רגשי על פני סיפוק מיידי. מה שבאמת מבדיל את "Everest" מחלק גדול מהקטלוג של הלהקה הוא הבשלות שלו. במקום לנסות להתעלות על האלבומים הקודמים בווליום או באגרסיביות, הלהקה בוחרת בכנות. הביצועים נשמעים טבעיים יותר, הכתיבה פחות מחושבת, והמטען הרגשי גדול מאי פעם. גם מבחינה חזותית עטיפת האלבום משדרת מיד שלא מדובר בעוד תחנה שגרתית בקריירה של הלהקה. במקום צילום להקה מסורתי, היא מאמצת את האסתטיקה הפנטסטית רחבת ההיקף של ההארד רוק וההבי מטאל הקלאסיים, ומזכירה את האיורים המצוירים ביד שעיטרו אלבומים של Black Sabbath, Dio ו Rainbow בשנות השיא של הז'אנר. גיטריסט הלהקה Joe Hottinger סיפר כי חברי הלהקה רצו עטיפה שתעורר סקרנות כבר במבט הראשון, כזו שתגרום למאזינים לעצור, להתעמק בפרטים ולרצות לתלות אותה כפוסטר על הקיר. אלמנטים שונים השזורים באיור מתייחסים גם לשירים מתוך האלבום, ומחזקים את התחושה ש "Everest" הוא יצירה חזותית ומוזיקלית שלמה, ולא רק אוסף של שירים. ייתכן שהאלבום אינו מספק כמות דומה של "להיטים קליטים" כמו "The Strange Case Of..." או "Back from the Dead", אך הוא ללא ספק ההצהרה האמנותית המגובשת ביותר של "Halestorm" עד היום. הוא מציג להקה שמוכנה לאמץ את חוסר הנוחות, לתת מקום לשקט בדיוק כפי שהיא נותנת מקום לדיסטורשן, ולהוכיח שצמיחה אמיתית מגיעה דווקא מטיפוס על פסגות חדשות, ולא מחזרה אל שבילים מוכרים. להאזנה ב: Spotify | Apple "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 7 לאוגוסט 1983 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 11 שלה "Born Again". האלבום הזה הוא כנראה הכי אנדרייטד של הלהקה, ואנו סבורים שלא ממש בצדק. כנראה שהציפיות משיתוף הפעולה המטאורי בין Ian Gillan מ"דיפ פרפל" לבין שלושת חברי ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת'" היו כה גדולות, עד שהן גרמו לאכזבה בקרב המבקרים ומעריצי הלהקה בעת יציאת האלבום. אז נכון, ההפקה היתה קיצונית מידי והסאונד נשמע דחוס יתר על המידה. המילים הקלילות והמתלוצצות של Ian Gillan לא השתלבו היטב עם פוזת ה"דום מטאל", האדישות והרצינות של Tony Iommi ו- Geezer Butler. אבל לטעמנו עדיין מדובר באלבום טוב, אפילו טוב מאוד, אשר חלק מהביקורות השליליות שקיבל בשעתו היו מעט מוגזמות ביחס לתוכנו. סיפורו של האלבום הזה מתחיל בשנת 1982. במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה של "בלאק סאבאת'" "Live Evil", התגלעו בין חברי הלהקה חילוקי דעות שהביאו לעזיבתם של Ronnie James Dio ושל המתופף Vinny Appice. שניהם הרגישו מספיק בטוחים בעצמם ופנו להקמת ההרכב "Dio". לאחר עזיבתם של Dio ושל ויני עתידה של "סאבאת'" היה מוטל בספק. עם זאת, איומי וגיזר הסכימו לנסות לאתר זמר בכדי להמשיך ולעשות מוזיקה ביחד, לא משנה באיזה קונסטלציה והאם תחת השם של סאבאת'. בין השמות שעלו היו Robert Plant, David Coverdale ואפילו מייקל בולטון שלח קלטת וביקש להיבחן לתפקיד הנחשק. בסופו של דבר, דון ארדן (אביה של שרון אוסבורן) שרק קיבל את תפקיד מנהל הלהקה, הציע את שמו של Ian Gillan לעמדת הזמר ואיומי זוכר שזה היה השם הכי מתאים שהועלה ונשקל. הם פנו לגילאן אך בתחילה הוא לא התלהב מהרעיון. בסופו שלדבר מנהלו של Ian Gillan שכנע אותו לכל הפחות להיפגש עם Tony Iommi ו- Geezer Butler, לפני שייתן תשובה סופית. הם נפגשו בפאב באוקספורד וכך, אחרי לילה ארוך של שכרות, בין בירה לוויסקי, גילאן התרצה והתחייב לפרוייקט, זה היה בחודש פברואר 1983. בתחילה הפרוייקט תוכנן להיות מעין סופרגרופ של איומי, באטלר וגילן. גיזר סיפר שרק אחרי שסיימו את ההקלטות והעבירו אותן לחברת התקליטים, דון ארדן וחברת התקליטים עמדו על-כך שהאלבום יצא תחת השם של "בלאק סאבאת'". (Photo: thehighwaystar.com) ההקלטות החלו בחודש מאי 1983 באולפני "The Manor Studio" מחוץ לאוקספורד. מי שהפיק את האלבום היה רובין בלאק, שעבד עם הלהקה כטכנאי קול באלבום "Sabotage". המתופף Bill Ward שעזב את הלהקה בשנת 1980 בשל בעיות שתיה, חזר להרכב לאחר תהליך גמילה ומילא את החלל ש- Vinny Appice הותיר. מבחינת ליריקה, איומי משחזר שמילות השירים שגילאן הביא איתו לסשנים היו שונות בתכלית ממה שהלהקה היתה מורגלת עם גיזר ו- Dio. גילאן התמקד יותר בסיפורים אישיים מחיי היומיום, נשים, סקס, מכוניות וכו', נושאים שסאבאת' פחות התעסקה עימם באלבומיה עד כה. לעומת זאת, בפן המוזיקלי לא היה הרבה שינוי. האלבום המשיך את הקו האפל והכבד של הלהקה ואפילו העצים אותו במקצת. האזנה לאלבום מגלה מיד שמדובר באחד מהאלבומים היותר כבדים של הלהקה מבחינת ההפקה. תפקידי הבס הובאו קדימה והם נשמעים ממש מודגשים ודומיננטיים, אפילו מעט יותר מידי. השמועה מספרת שאחד מחברי הלהקה ביצע, בחשאי וללא ידיעת יתר חברי הלהקה, מיקס מאוחר של האלבום ממש לפני הוצאתו, וזו הסיבה לקיומו של הצליל הגס, הכבד והאפלולי של במיקס הסופי. הלהקה כמובן הכחישה את השמועה וכל שנותר הוא לתהות האם ההפקה הלכה באופן מכוון על כיוון אפל במיוחד בכדי לטשטש את הליריקה הקלילה של גילאן. מבט בעטיפת האלבום יחזק דווקא את הגרסה שההפקה הקיצונית היתה מכוונת, שכן גם כאן נראה שנעשה ניסיון ללכת רחוק ולזעזע את הצופה. זו עטיפה שאי אפשר להתעלם ממנה. תינוק מפלצתי בצבע אדום בוהק עם ציפורניים צהובות ומחודדות על רקע כחול עמוק. לא נראה שמי שביקר בחנויות התקליטים בשנת 1983 יכול היה לפספס את התמונה הזאת, וכנראה זה בדיוק מה שחברת התקליטים רצתה להשיג. האלבום נפתח בעוצמה ובכוחניות עם "Trashed" וכבר כאן ניתן לשמוע את הדגש שהמיקס הסופי שם על תפקידי הבס. המילים שכתב גילן מספרות על תאונה שעבר במהלך ההקלטות. לילה אחד חזר גילן שיכור מהפאב הסמוך לאולפן ההקלטות והחליט לקחת את המכונית של Bill Ward לסיבוב במסלול הקארטינג שהיה צמוד לאולפן. באחד הסיבובים התנגש גילאן בערמת צמיגים שהייתה מונחת בצידי המסלול, דבר שגרם להם להתפזר. בסיבוב הבא הוא עלה על אחד הצמיגים והתהפך באוויר. הרכב התרסק ועלה באש, אך גילאן הצליח להימלט ממנו ללא פגע. ביום שלמחרת גילאן כבר כתב את מילות השיר. לאחר מכן מגיע הקטע האינסטרומנטאלי הראשון מבין שניים שיש באלבום - "Stonehenge". מדובר בקטעים רוויי אפקטים שנועדו להכניס את המאזין לאווירה אפלה ומסתורית. אגב, "Stonehenge" יהיה גם מבנה התפאורה שהלהקה תאמץ במהלך סיבוב ההופעות שתמך באלבום. מדובר במבנה עצום ואימתני אשר הקמתו תכביד על כל סיבוב ההופעות הזה ואשר בשל גודלו לא יצליח להיכנס לחלק גדול מאולמות המופעים. הסיפור ההזוי הזה על תפאורת ה- "Stonehenge" ישמש השראה לרוב ריינר שנה לאחר מכן בסרט Spinal Tap. מיד בסיוע הקטע האווירתי "Stonehenge" אנו נפגשים עם הצרחה המצמררת של גילאן שמפלחת את השקט ועם וצחוקו המפחיד והמתגלגל, שמכניסים אותנו לשיר "Disturbing The Priest". את המילים כתב גילאן על הכמרים בכנסיה הסמוכה לאולפן ההקלטות, אשר התלוננו על הרעש שבקע מתוכו. השיר הזה לוקח אותנו למסע של אימה ופחד מבחינת המוזיקה וזו אולי דוגמא טובה לחוסר הכימיה בין המילים של גילאן למוזיקה שהביאו חברי בלאק סאבאת', חוסר התאמה שכנראה גם השפיע על התוצאה הסופית. אחרי הקטע האווירתי השני "The Dark" אנחנו מגיעים לאחד מהשירים השנויים במחלוקת באלבום הזה "Zero The Hero". היו רבים שטענו שהמילים חלולות והלחן בפזמון קצת ילדותי, אבל אנחנו אוהבים אותו. הגיטרות הצווחות כמו להקת צלופחים וליין הבס המתגלגל והמונוטוני עושים לנו את זה. השירה המיוחדת של גילאן במהלך הבתים רק מוסיפה לכבדות ולמסתורין של השיר. צדו השני של הויניל נפתח עם הריף הכל-כך מוכר של איומי והשיר "Digital Bitch". זה עוד אחד מהשירים החזקים באלבום והבסים במהלך הפזמון בשיר הזה, פשוט קרעו לנו את הממברנות ברמקולים כבר מהשמיעה הראשונה (זו לא סתם אמירה, זה באמת קרה). השיר השני בצידו השני של הויניל הוא שיר הנושא "Born Again", שהוא כנראה גם השיר הטוב ביותר באלבום. מדובר בבלדה בלוזית מהסוג שלא היה בדיוק אופייני ל"בלאק סאבת'". בניגוד לדיסוננס בין גילאן לשאר החברים בשירים הקודמים, קולו הבלוזי והמחוספס של גילאן מתאים הפעם כמו כפפה למלודיה ולמוזיקה, ואולי זה מה שהופך את השיר הזה לכל-כך טוב. השילוב בין הגיטרה והבס בבתים מושלם וסולו הגיטרה בשיר עמוק, כבד ומצמרר. שני השירים האחרונים "Hot Line" ו- "Keep It Warm" הם הפחות טובים באלבום. השירה של גילאן במהלך הבתים בשיר "Hot Line" פשוט לא מתאימה לריפים האפלים והכבדים של איומי, הצווחות המפורסמות שלו נראות תלושות ולא קשורות. "Keep It Warm" עובד קצת יותר טוב מקודמו אבל עדיין מדובר בקטע חלש יחסית ליתר שירי האלבום. כפי שציינו האלבום קיבל ביקורות מעורבות לאחר צאתו, רובן היו שליליות. למרות זאת האלבום הצליח מאוד מבחינת המכירות והפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה מאז "Sabbath Bloody Sabbath", נתון מפתיע לכשלעצמו, במיוחד אם לוקחים בחשבון ששני האלבומים הקודמים מתקופת דיו היו פשוט מדהימים. (Photo: Wordpress.com) לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך במיוחד. ביל וורד שחשש כנראה מהניתוק הארוך מהבית, נתקף בחרדה ובפניקה. הוא התבייש לספר זאת לחבריו, שכל-כך ציפו לצאת לטור והדבר גרם לו להסתגר ולהתדרדר לשתיה ואלכוהול. מי שהחליף את וורד בסיבוב ההופעות היה Bev Bevan המתופף של להקת "ELO". במהלך סיבוב ההופעות בוצע גם השיר "Smoke on The Water" של "דיפ פרפל". גילאן סיפר שסיבוב ההופעות הזה היה קשה מאוד עבורו. הוא לא התחבר לאווירה, ההופעה נפתחה עם קולו הבוכה של תינוק וגמד שטני שנועד להידמות לתינוק מעטיפת האלבום הסתובב ללהקה בין הרגליים. גילאן לא התחבר בכלל למילות השירים הקלאסיים של "סאבאת'" ולכן היה צריך להיעזר בדפים במהלך ההופעה. כמו שכבר נאמר, התפאורה העצומה של "Stonehenge" היתה כה גדולת מימדים, עד שהיא גרמה לעיכובים ולדחיות מיותרות. כל זה היה קצת יותר מידי עבור כולם, גיזר סיפר שסיבוב ההופעות היווה נקודת משבר עבורו והביא אותו לעזוב את הלהקה. גילאן פשוט לא התחבר לכל הצד האפל והכבד של סאבאת' וגם לו היה מאוד ברור שהוא מסיים את התחייבויותיו החוזיות ומסתלק. שנה מאוחר יותר הוא יחבור לדיפ פרפל באיחוד הגדול שלהם. איומי נותר לבדו לנווט את הספינה הרעועה והעייפה של "בלאק סאבאת'" אל מחוץ למי הים הגועשים המאיימים לטבע אותה. בזכותו ורק בזכותו הלהקה הזאת תינצל מאבדון ותמשיך בהרכבים כאלה ו/או אחרים את המסורת הכל-כך מדהימה שהחלה ביום שישי ה- 13 אי שם בשנת 1970. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Walkways" שחררה את הסינגל החדש "A Devil's Mist (Fire)", מתוך אלבומה השלישי "A Reminder", שצפוי לצאת ב 28 באוגוסט 2026. זהו הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש, שמגיע כשבע שנים אחרי "Bleed Out, Heal Out" משנת 2019. האלבום יכלול 13 שירים ומסמן את חזרתה של הלהקה עם חומר חדש לאחר תקופה ארוכה. להקת "Dead Poet Society" הכריזה על אלבומה החדש "Cold" ושחררה את הקליפ לשיר הנושא. האלבום צפוי לצאת ב 16 באוקטובר 2026 ויהיה אלבום האולפן השלישי של הלהקה, כשנתיים לאחר "FISSION". זהוא הסינגל השלישי מתוך האלבום, אחרי "Sinner Systems" ו "Roach", וממשיך את הכיוון הכבד והאפל שהלהקה הציגה בחומרים האחרונים. להקת "Greta Van Fleet" הכריזה על אלבומה החדש "Palace For The People" ושחררה את הסינגל החדש "Saw You Stand". האלבום הרביעי של הלהקה צפוי לצאת ב 9 באוקטובר 2026. הוא הוקלט בטנסי והופק בשיתוף Mike Elizondo, ומגיע כהמשך ל "Starcatcher" משנת 2023. "Saw You Stand" הוא הסינגל השני מתוך האלבום, אחרי "Play Your Games". חברי הלהקה מתארים את "Palace For The People" כאלבום שממשיך את שורשי הרוק הקלאסי שלהם, אך מציג גם כיוון מודרני יותר מבחינת הכתיבה וההפקה. להקת "Weezer" שחררה את הסינגל החדש "C.E.O." והכריזה על סבב הופעות חדש בשם "The Gathering", שיגיע במהלך 2027 ליפן, בריטניה ואירופה. השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבומה החדש "The Gold Album", שצפוי לצאת ב 21 באוגוסט 2026. קדמו לו הסינגלים "We Might As Well Be Strangers" ו "Shine Again". הקליפ החדש כולל מחווה משעשעת לקליפ הקלאסי של "Undone (The Sweater Song)" ומשתתפים בו בין היתר Tony Hawk ו Christopher Mintz-Plasse. להקת "Miss May I" שחררה את הסינגל החדש "Hand Me A Halo", לקראת צאת אלבומה החדש "No Place For Me". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב 2 באוקטובר 2026 דרך Solid State Records. קדמו לו הסינגלים "Pray For Silence", "Die On The Vine" ו "Sanctuary". האלבום מגיע כהמשך ל "Curse Of Existence" משנת 2022. לדברי הסולן Levi Benton, השיר עוסק בהתמודדות עם אובדן הזהות האישית ובניסיון למצוא משמעות בתוך תקופות של ספק ושינוי. הלהקה ממשיכה את קו המטאלקור המלודי שמאפיין אותה כבר קרוב לשני עשורים, עם שילוב של אגרסיביות ומלודיה. להקת "PRESIDENT" שחררה את הסינגל החדש "Dark Heaven", לקראת צאת אלבום הבכורה שלה "Blood Of Your Empire". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב 4 בספטמבר 2026. קדמו לו "Angel Wings", "Mercy" ו "Doom Loop". לדברי הלהקה, "Dark Heaven" ממשיך לעסוק במתח שבין אמונה, ספק והמחיר האנושי של הדת, נושאים שעומדים במרכז האלבום כולו. להקת "Nothing But Thieves" שחררה את הסינגל החדש "Baby Kool (Evelyn)" לקראת צאת אלבומה החדש "Stray Dogs". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך האלבום, אחרי "Evolution" ו "Stray Dogs". האלבום החמישי של הלהקה צפוי לצאת ב 25 בספטמבר 2026. חברי הלהקה תיארו את האלבום כחזרה לשורשים, לאחר שהוקלט באולפן שבו יצרו את אלבום הבכורה שלהם, עם דגש על עבודה משותפת ועל רוח ה DIY שאפיינה את תחילת דרכם. המוזיקאי Travis Barker, המתופף של "Blink-182", עומד במרכז הסרט התיעודי החדש "Louder Than Fear", והטריילר הרשמי שלו פורסם לקראת עלייתו לשירות Hulu ב 13 באוגוסט. הסרט עוקב אחר מסלול חייו של Barker, מהימים שלפני הפריצה הגדולה עם "Blink-182", דרך הקריירה המוזיקלית ועד ההתמודדות עם השלכות התרסקות המטוס ב 2008, ששינתה את חייו. לצד קטעי ארכיון נדירים, משתתפים בסרט בני משפחתו, חברים ומוזיקאים שליוו אותו לאורך השנים. להקת "Linkin Park" חשפה את הטריילר הרשמי לסרט התיעודי החדש "Unshatter", בבימויו של Joe Hahn. הסרט יעלה בבתי הקולנוע ברחבי העולם ב 30 בספטמבר 2026 ויתמקד בחזרתה של הלהקה לאחר מותו של Chester Bennington, החל מהמפגשים הראשונים באולפן ועד לסיבוב ההופעות העולמי של "From Zero". הסרט כולל קטעי ארכיון, צילומים מאחורי הקלעים והופעות חיות, לצד הצטרפותם של Emily Armstrong ו Colin Brittain להרכב החדש. במקביל, הלהקה הכריזה גם על אלבום ההופעה "Unshatter: Live In São Paulo", שיוצא ב 25 בספטמבר 2026 וכולל ביצועים מסיבוב ההופעות של 2024, לצד פרסום ביצוע חי של "Somewhere I Belong". המוזיקאי Henry Rollins הכריז על ספר זיכרונות חדש בשם "Bait Dog Boy", שצפוי לצאת ב 17 בנובמבר 2026. הספר מתמקד בילדותו ובשנות ההתבגרות של Rollins, הרבה לפני שהפך לאחד הקולות המזוהים עם "Black Flag" ובהמשך עם "Rollins Band". לדבריו, מדובר בתיאור אישי של החוויות, הקשיים והאירועים שעיצבו את חייו ואת דרכו כאמן. להקת "Electric Callboy" הוציאה את אלבומה החדש "TANZNEID", אלבום האולפן השישי שלה. האלבום כולל 14 רצועות, בהן הלהיטים "RATATATA" עם "BABYMETAL", "Hypercharged", "Let The Good Times Roll" עם Dexter Holland מ "The Offspring", "Elevator Operator" ושיר הנושא "TANZNEID". לאורך האלבום ממשיכה הלהקה לשלב מטאלקור, EDM ופופ, הסגנון שהפך אותה לאחת הלהקות הבולטות בז'אנר בשנים האחרונות. להאזנה ב: Spotify המוזיקאי Glenn Hughes הודיע כי הוא פורש מהופעות חיות בעקבות מצבו הבריאותי, לאחר שרופאיו קבעו כי עליו לעבור ניתוח לב פתוח נוסף. בהודעה שפרסם סיפר גלן כי בשנה האחרונה עבר סדרת בדיקות רפואיות, בהן MRI, CT ואקו לב, שהובילו להחלטה כי עליו להעמיד את בריאותו בראש סדר העדיפויות. בעקבות זאת החליט לסיים את קריירת ההופעות שלו לאחר כמעט שישה עשורים על הבמות. Photo: Kevin Nixon / Metal Hammer אולפני "Abbey Road" בלונדון פותחים תערוכת צילום חדשה שתציג לראשונה את ההיסטוריה של האולפנים דרך ציוד ההקלטה האייקוני ששימש ליצירת כמה מהאלבומים החשובים בתולדות המוזיקה. התערוכה תיפתח ב 11 באוגוסט בגלריית Iconic Images בלונדון ותהיה פתוחה לקהל ללא תשלום. בין המוצגים יוצגו סרט המאסטר המקורי של "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" בגרסת המונו, מיקרופון ה Neumann U48 ומכונת ההקלטה Studer J37 שעליה הוקלט האלבום. בנוסף לציוד ההיסטורי, התערוכה תכלול צילומים של צלמי מוזיקה מובילים וזוכי Music Photography Awards. להקת "AC/DC" כמעט חוותה תקרית חמורה במהלך הופעתה בלאס וגאס, לאחר שאחד מתותחי הבמה התקלקל וכמעט פגע בסולן Brian Johnson. התקרית אירעה במהלך ביצוע "For Those About To Rock (We Salute You)", כאשר אחד התותחים, חלק קבוע מהמופע של הלהקה במשך עשרות שנים, קרס ושחרר את הקליע שלו סמוך מאוד ל Johnson. הסולן נרתע לאחור אך לא נפגע, והמשיך את ההופעה כרגיל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 7 לאוגוסט, 1990 Jon Bon Jovi הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "Blaze of Glory". הנה כמה עובדות מעניינות עליו: = האלבום היה פרויקט הסולו הראשון של Jon Bon Jovi בזמן שהלהקה הייתה בהפסקה לאחר סיבוב ההופעות "New Jersey Syndicate". = האלבום כולל שירים מהסרט "Young Guns II" ובהשראתו. = אמיליו אסטבז ביקש בתחילה את השיר "Wanted Dead or Alive" של "Bon Jovi" עבור פסקול הסרט "Young Guns II", אבל Jon Bon Jovi הרגיש שהמילים לא מתאימות וכתב את "Blaze of Glory" במקום זאת. = ג'ון בון ג'ובי כתב את "Blaze of Glory" לאחר ששאל את התסריט לסרט "Young Guns II" מחברו אמיליו אסטבז. = הוא ביצע את השיר בצורה אקוסטית בפני התסריטאי ג'ון פוסקו, שאהב אותו והחליט לכלול אותו בסרט. = מילות השיר "Blaze of Glory" מספרות את סיפורו של אקדוחן המתמודד עם המוות שלו. = מילות השיר מתייחסות לסיפור קין והבל מספר בראשית. = ג'ון בון ג'ובי כתב את המילים ל"Blaze of Glory" על מפית נייר בדיינר על הסט של "Young Guns II". = הגיטריסט Aldo Nova כתב את ריף הגיטרה המוביל של השיר בשנת 1990, . = ג'ון בון ג'ובי עבד עם Aldo Nova על אלבומו "Blood on the Bricks" אחרי שנובה תרם את הריף לשיר "Blaze of Glory". = השיר "Blaze of Glory" בילה שבוע אחד במקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 ועזר לאלבום להשיג מכירות מטורפות של שלוש פעמים פלטינה. = הוא זכה בגלובוס הזהב עבור השיר המקורי הטוב ביותר, קיבל מועמדות לאוסקר, והאלבום עצמו קיבל מועמדויות לגראמי. = השיר "Blaze of Glory" הוא סינגל הסולו היחיד מספר 1 של ג'ון בון ג'ובי, שהגיע למקום הראשון ב-Billboard Hot 100 ב-8 בספטמבר 1990. = הקליפ לשיר "Blaze of Glory" צולם ב- "The Rectory" ליד Moab, Utah וכלל צילומי רחף על גבי צוקים בגובה אלף רגל. כל ציוד הצילומים הוטס לסט במסוק. ג'ון והצוות בילו במרומי המדבר במשך שלושה ימים. = הצלם מארק וייס צילם את ג'ון עבור העטיפה האחורית של האלבום במהלך צילומי הווידאו. חלק מהתמונות מהסשן מציגים את ג'ון עם קשת בענן ברקע. = האלבום הושלם תוך שבעה שבועות בשני אולפנים שונים שהיו פעילים במשך 12 שעות ביום. = האלבום הופק על ידי Jon Bon Jovi בשיתוף Danny Kortchmar, הידוע בעבודתו עם Neil Young ו- Don Henley. = הסשנים כללו אומנים אורחים רבים, וביניהם Elton John, Little Richard, Jeff Beck (שניגן סלייד גיטאר בשיר הנושא ובגיטרה בעוד 6 שירים), Randy Jackson (שניגן בס בשיר הנושא ועוד 6 שירים), Aldo Nova (שכתב ריף הגיטרה המוביל של "Blaze of Glory" ומנגן בגיטרות ןקלידים) ועוד. = אלטון ג'ון מנגן בפסנתר בשירים "Blaze of Glory" ו-"Dyin' Ain't Much of a Livin'". הוא שר גם קולות רקע בשיר "Dyin' Ain't Much of a Livin'". = האלבום הגיע למקום ה-3 במצעד הבילבורד 200 בארה"ב ולמקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי. הוא נמכר כפלטינה כפולה בארה"ב בלבד. = האלבום גם השיג הצלחה בינלאומית, כולל דיסק זהב בבריטניה. = השיר "Miracle" הגיע למקום ה-12 ב-Billboard Hot 100 וב-Cash Box בארה"ב, ולמקום ה-20 במצעד ה-Album Rock Tracks. = הקליפ של "Miracle" מציג את Jeff Beck בגיטרות והשחק Matt LeBlanc מככב בו באחת מהופעותיו המוקדמות. = הסינגל "Never Say Die" יצא רק בפולין, קנדה ואוסטרליה. = השדיר "Bang a Drum" קיבל מאוחר יותר גירסת כיסוי של Chris LeDou בשנת 1998, בהשתתפות Jon Bon Jovi כזמר אורח ו- Shawn Lane בסולו גיטרה; גרסה זו הגיעה למקום ה-68 במצעד "שירי הקאנטרי החמים" בארה"ב והופק לו קליפ. = ג'ון בון ג'ובי ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן בסרט "Young Guns II", כאסיר שנורה לבור האסירים. = השיר "Blaze of Glory" נשאר "חביב הקהל" והוא מבוצע כמעט בקביעות בסטליסטים של ההופעות של "Bon Jovi", (למעלה מ-500 פעמים). = השיר נכלל גם באלבום "הלהיטים הגדולים ביותר" של "Bon Jovi" משנת 1994 "Cross Road". = ג'ון בון ג'ובי ביצע את "Blaze of Glory" בטקס פרסי האוסקר ה-63 שנערך בשנת 1991. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום של Asking Alexandria השלישי במספר “From Death to Destiny” שוחרר ב-6 באוגוסט 2013, אז הנה מספר עובדות מעניינות על האלבום: 1. האלבום הוקלט בשישה אולפנים שונים בארה"ב ובאנגליה. 2. אחד מהם היה אולפן שהלהקה הקימה באוטובוס של סיבוב ההופעות. הם סיפרו שלעיתים קרובות כתיבה של שירים מתבצעת תוך כדי סיבובי ההופעות והם תמיד חלמו שיהיה להם אולפן איתם במהלך הסיבוב בו הם יוכלו להקליט. 3. הזמר Danny Worsnop סבל מקרע במיתרי הקול במהלך ההקלטות של האלבום והיה צריך תקופה ממושכת של החלמה, מה שהאריך את יצירת האלבום. (Photo: Jeremy Saffer) 4. במהלך ההקלטות היו חיכוכים ועימותים רבים בין דני לשאר חברי הלהקה, הגיטריסט Ben Bruce סיפר שהם היו צריכים לעשות הרבה פשרות כי דני פשוט לא הסכים לשיר כשהוא התנגד לעיבוד או כתיבה של שיר (אולי זה היה לטובה). 5. כשנתיים לאחר יציאת האלבום העימותים החריפו, ההתמכרות של דני לאלכוהול החריפה גם היא והוא עזב את הלהקה בטענה שהוא רוצה להתמקד בסגנון מוסיקה אחר עם הלהקה השנייה שלו "We Are Harlot". אך כשנה וחצי לאחר מכן הם פתרו את כל העימותים והסיכסוכים והוא חזר ללהקה!! (וטוב שכך, הוא אחד הווקליסטים המוכשרים) 6. האלבום הזה נחשב לשלב ההתבגרות של הלהקה, הסאונד שלהם עובר משילובים אלקטרוניים ליותר הארד רוק מרוכז והטקסטים שלהם עוברים מנושאים כמו סמים ובחורות לנושאים יותר אישיים ומורכבים כמו מוות, בדידות, יחסים ועוד. 7. המעבר מסגנון מטאל-קור כבד רווי אלקטרוניקה והפקות לסגנון הארד רוק יותר בסיסי עם שילוב של מלודייה ו"צרחות", הפך את האלבום הזה נגיש יותר ופתח את הלהקה לקהל חדש של אוהדים. 8. הלהקה הוציאה שלושה קליפים לאלבום: "The Death Of Me", "Moving On" ו- "Killing You" דני מספר שבקליפ "Moving On" הם משתפים הרבה רגעים אינטימיים וחושפים את עצמם למעריצים שלהם. 9. בשיר “Until The End” מתארח הזמר Howard Jones שהיה בין היתר הזמר של Killswitch Engage להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Extreme II: Pornograffitti", השני של להקת "Extreme", שוחרר ב- 7 לאוגוסט 1990. קבלו 20 עובדות על האלבום שכמעט מחצית מהשירים בו שוחררו כסינגלים מצליחים: 1. לאלבום יש גם שם נוסף או למעשה כותרת משנה - "A Funked Up Fairy Tale”. 2. זה סוג של אלבום קונספט אשר כל השירים בו מתקשרים בצורה כזו או אחרת לנושאים של סקס, כסף ומותרות בתרבות האמריקאית. 3. את האלבום מלווה הדמות הדמיונית Francis שצצה מידי פעם בשירים. תגביהו ותקשיבו לקולה של זמרת הרקע Barbara Glynn שקוראת לו ומזהירה אותו "Be Careful", החל מדקה 0:40 כשברקע רעש הגשם הניתך. 4. בשיר "(Money (in God We Trust" ניתן לשמוע את זמרת קולות הרקע אומר, לפרנסיס בתחילת השיר "Don't Forget to put your tooth under the pillow". 5. האלבום כולל 12 שירים, מתוכם שוחררו 5 סינגלים, הראשון "Decadence Dance" בשנת 1990, והאחרון "Song For Love" בשנת 1992. 6. מתוך חמשת הסינגלים ששוחררו, "More Than Words" ו- "Hole Hearted" הינם היחידים שהגיעו למקום הראשון בבילבורד. 7. האלבום משלב מספר סגנונות, הארד רוק, הבי מטאל, Fאנק מטאל, גלאם ופולק. 8. השיר "Hole Hearted" לא הופיע בגירסת הויניל של האלבום, הוא מופיע כשיר מספר 13 בגרסת ה- CD בלבד. 9. בניגוד לדעה הרווחת "Hole Hearted" לא מתייחס למערכת יחסים שבינו לבינה, אלא ליחסים בין הכותב לאלוהים. 10. את השיר "More Than Words" כתב הגיטריסט Nuno Bettencourt בעודו יושב במרפסת עם הגיטרה. הוא ציין שזה פשוט קרה והוא כתב את כולו בו במקום. הוא השמיע אותו לזמר Gary Cherone אשר כתב לו את המילים הרומנטיות. 11. השיר "Li'l Jack Horny" לקח את שמו מלהקת כלי הנשיפה שמתארחת בו ונקראת "Li'l Jack Horn Section". 12. המקהלה מתארחת גם בשיר "Get the Funk Out". 13. גם הזמר והמולטי אינסטרומנטאליסט הקנדי Pat Travers מתארח בשיר "Get the Funk Out", בשירה. 14. אורח נוסף באלבום הוא Dweezil Zappa, הבן של.. שמפליא מנגינת הגיטרה באינטרו ובאאוטרו של השיר "He-Man Woman Hater". 15. הקטע הזה כולל פתיח סולו שמתכתב עם היצירה מעוף הדבורה (Flight of the Bumblebee) של המלחין הנודע ניקולאי רימסקי קורסקוב. 16. בעקבות הנגינה המוטרפת של Nuno באלבום הזה הוא זכה בשנת 1991 בתואר “Most Valuable Player” של מגזין "Guitar World". 17. הוא גם נבחר באותה שנה על-ידי קוראי המגזין כ- "Best New Talent". 18. זה האלבום הנמכר והמצליח ביותר של הלהקה והוא זכה למעמד של פלטינה כפולה. 19 האלבום הופק על-ידי Michael Wagener, מי שהיה הגיטריסט המקורי של להקת ההבי מטאל הגרמנית "Accept" והפיק, מיקסס והיה טכנאי ההקלטות באלבומי הארד רוק והבי מטאל של להקות והרכבים רבים כמו Alice Cooper, Skid Row", Mötley Crüe, W.A.S.P., "Poison", "Keel", "Megadeth", Ozzy Osbourne, "Dokken", ואפילו מיקסס את האלבום "Master Of Puppets" של "Metallica". 20. יחד עם זאת, את השירים "When I First Kissed You" ו- "Hole Hearted" הפיק גיטריסט הלהקה Nuno Bettencourt. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום ה- 21 של "Deep Purple" שנקרא "Whoosh!" שוחרר ב- 7 לאוגוסט 2020. זה בהחלט אלבום חזרה למקורות של הלהקה שהמוטו שלה באולפן במהלך ההקלטות היה: "DEEP PURPLE is putting the Deep back into Purple". ויותר מכך, זה כנראה גם אלבום שמהווה סגירת מעגל של הלהקה, אולי האלבום האחרון שלה. רמזים לכך ניתן למצוא בין היתר בעובדה שסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה בשנים 2017-2019 נקרא “The Long Goodbye”. כמו כן, סגירת המעגל היא אמיתית, הלכה למעשה. הקטע האחרון באלבום (אם לא מחשיבים את קטע הבונוס) נקרא - "And The Address". מי שיביט באלבומה הראשון של הלהקה משנת 1968 "Shades of Deep Purple", יגלה כי הוא נפתח בדיוק עם קטע אינסטרומנטאלי באותו השם. מדהים לחשוב שהמתופף האגדי Ian Paice שניגן באותו קטע שפתח את האלבום הראשון של הלהקה 52 שנים קודם לכן, הוא אותו המתופף שסוגר את האלבום הנוכחי עם קטע באותו השם בדיוק! ואם זו לא סגירת מעגל, אז מה כן? יותר מכך, אפילו הלוגו של שם הלהקה בעטיפת האלבום מזכיר במשהו את הלוגו של הלהקה מימיה הראשונים. גם אם נצלול פנימה אל תוך החומר המוזיקלי, הרי שניווכח שהוא בהחלט מתכתב עם החומרים מתקופותיה הראשונות של הלהקה. נכון, יש כאן כמה חריגים כמו הרוקבילי של "What The What" או המקצב המקפיץ של "Nothing At All" עם סולו הקלידים של Don Airey מתכתב עם באך, אבל רוב האלבום מזכיר את "דיפ פרפל" האהובה והמוכרת. כבר משמיעה ראשונה ניתן לומר שמדובר באלבום מצוין. ניתן להיווכח בכך כבר בשיר הפתיחה "Throw My Bones" אשר נותן את הטון למה שנקבל בהמשך עם הנגינה הסוחפת של Steve Morse שמשחרר כאן סולו לפנתיאון. הקטע "What The What" שבשניה הראשונה שלו היינו בטוחים ש- "Highway Star" מתנגן, "The Long Way Round" הקצבי עם ריף רוקיסטי שמתכתב עם "The Mule", הקטע "No Need to Shout" עם פתיח הקלידים שמתכתב, עם "Perfect Strangers" וליין הגיטרה שמתכתב עם "Stormbringer" ו- "Man Alive" הדינמי והמורכב בו Ian Gillan מזכיר את שם האלבום "!Woosh", הם רק חלק מהפנינים שניתן למצוא כאן. אנחנו לא פעם עדים לשיח המתנהל בקשר לאומנים וותיקים ולשאלה האם הם צריכים להמשיך ולהנפיק חומרים חדשים. אנחנו מחזיקים בדעה שכל עוד כוחם במותנם הם צריכים להמשיך לעשות זאת, גם במחיר של ההשוואה המתבקשת לחומרים ששחררו בתקופת השיא שלהם. מבחינתנו "דיפ פרפל" רלוונטית היום כמו שהיתה פעם. ההרכב הזה מתגלגל באופן יציב כבר כמעט 20 שנה, ואם לא נחשיב את מותו הטראגי של Jon Lord, אז אפילו יותר מכך. זה הרכב חי, בועט ונושם, לא פחות מהרכבים צעירים והאלבום הזה מהווה הוכחה ניצחת לכך. מי שהפיק את האלבום הוא Bob Ezrin האגדי שעבד עם גדולים וטובים כמו "פינק פלויד", "קיס", אליס קופר ועוד. הוא עשה זאת יחד עם הבסיסט Roger Glover שכבר שנים יושב על הקונסולה הן במסגרת הלהקה והן עם הרכבים אחרים. זה האלבום השלישי ברציפות שהוא מפיק עבור הלהקה ונראה שהוא הולך להותיר חותם כמפיק השני הכי דומיננטי של הלהקה בכל 50 שנות הקריירה שלה, אחרי Martin Birch כמובן. אז בואו להאזין יחד איתנו: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב־6 באוגוסט 1985 היה אמור להיערך באצטדיון רמת גן אירוע שהיה אמור להיות רגע מכונן בתולדות המוזיקה הישראלית – "פסטיבל הכוכבים 85". שני ערבים רצופים, עם שמות ענקיים מהעולם, במה עצומה, הפקה גרנדיוזית, וקהל של עשרות אלפים. ההבטחה הייתה חסרת תקדים. התוצאה – אחת ההתרסקויות המביכות בתולדות התרבות הישראלית. מאחורי הפסטיבל עמדו גבי נויבאואר, בעל חנות התקליטים החיפאית "גבי תקליטים", ושותפו יעקב סאלם, שהקימו במיוחד את חברת "Gabi Corporation" כדי להפיק את האירוע הגרנדיוזי, הראשון מסוגו בישראל. על הנייר – הכול נראה נוצץ ומבטיח. מופע בסגנון ה- "Live Aid" שנערך מספר שבועות קודם לכן: ג'ו קוקר, "מריליון", אל סטיוארט, ג'ואן ג'ט, "סוויט", אריק ברדון, אלווין לי, דייויד קנופלר, בילי קובהאם, פיטר גרין, סאלי אולדפילד, אל דימיולה – כולם הוכרזו כלהקות והאמנים שישתתפו בפסטיבל בינלאומי ראשון מסוגו בישראל. הפסטיבל הוצג לציבור כאירוע המוזיקלי הגדול ביותר שנעשה אי פעם בישראל. ההפקה התפארה בנתונים מטורפים לתקופה: 150 אמנים, 80 טון ציוד, 14 הופעות, במה עצומה, 50 אלף צופים ביום – חזון של ארה"ב ומערב אירופה בלב המזרח התיכון. הכוונות היו טובות, קורין אלאל ז"ל אפילו הקליטה במיוחד את "שיר בכיף" שיועד לשמש כהמנון לפסטיבל המהולל... אבל מה שקרה בפועל – היה רחוק מהחזון. הפסטיבל תוכנן להתקיים על פני יומיים מלאים – 6 ו-7 באוגוסט 1985 – עם 14 הופעות, שיכילו קהל של 50,000 איש ביום. מחיר כרטיס: 15,000 שקלים ישנים. אך תכנונים לחוד ומציאות לחוד. המכירה נכשלה כישלון חרוץ – פחות מ־12,000 כרטיסים נמכרו. הציבור, ברובו, פשוט לא האמין שהכוכבים באמת יגיעו. ובצדק: ג'ו קוקר, ג'ואן ג'ט, אל סטיוארט, אריק ברדון, "סוויט" – כולם ביטלו את הגעתם. חלקם ברגע האחרון, חלקם בכלל לא הזמינו טיסות. הודעת הביטול של קוקר פורסמה רק בעיתון "על המשמר", ולא הגיעה לידיעת מרבית רוכשי הכרטיסים הזועמים. בסופו של דבר ה"פסטיבל" התקצר ליום אחד בלבד – 6 באוגוסט – ונמשך מ־17:00 עד חצות, בהנחיית שוש עטרי, דורי בן־זאב ואלי ישראלי. הפסטיבל נפתח עם הופעה של קורין אלאל, שניסתה לחמם את הערב, אך ירדה מהבמה אחרי עשר דקות בהלם. הקהל היה מתוסכל, מאחורי הקלעים דווח על אמנים כועסים. ועם זאת ולמרות הכול, זו היתה הפעם הראשונה בה ראינו ניצוצות של הפקת חו"ל בארץ. מקבץ של אומני חו"ל על במה אחת, בישראל. 2 במות ענק זו לצד זו, כשבאחת נערכת הופעה, בשניה שלצידה כבר מארגנים את ההופעה הבאה. כמה מהאמנים אכן עלו לבמה ונתנו את הלב: סאלי אולדפילד פתחה את הערב בשירי פולק־רוק, מול קהל אדיש ומפוהק. בילי קובהאם, פיטר גרין, אל דימיולה, דייויד קנופלר, קליימקס בלוז בנד ו־ אלווין לי (שסגר את הערב) השלימו את הלילה עם הופעות מגוונות – חלקן אינטימיות, אחרות יותר סוחפות. אבל מעל כולם – בלטה ההופעה של להקת "Marillion", שהגיעה לכאן בשיא הצלחתה וביצעה את כל הצד הראשון של אלבומה "Misplaced Childhood", לצד קטעים מ־ "Fugazi" ו־ "Script for a Jester's Tear". זו הייתה ההופעה הראשונה (והיחידה) של הלהקה בישראל. הסולן פיש התראיין ל"מעריב" והכריז: "גמרנו עם האיפור – מה שחשוב זה המוזיקה". מבחינה אמנותית – זו הייתה הופעה חזקה, מרוכזת, מוקפדת. אלא שהמעטים שנכחו – אולי 10,000 איש באצטדיון ענק – לא הצליחו להציל את התחושה הכללית של מבוכה. ומה קרה לאחר מכן??? גבי נויבאואר נמלט מהארץ עם חובות של חצי מיליון שקלים ישנים. סאלם התבצר במלון קרלטון עם שומרי ראש. נגדו הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ. מרבית האמנים כלל לא קיבלו את שכרם, ועזבו בזעם. פיטר ג'ייקובס, איש ההפקה הבריטי, סיכם זאת בקור רוח: "הם מפיקים חובבנים מהעולם השלישי." גם פיש, שנים אחר כך, כתב באתר הרשמי שלו: "פסטיבל מגוחך בתל אביב. היו יותר אנשים מאחורי הבמה מאשר מול הבמה. בילינו ארבעה ימים עם שלשול כרוני במלון קינג דייוויד." "פסטיבל הכוכבים 85" זכור עד היום ככישלון קולוסאלי. הפקה שלא קראה את השוק, לא הבינה את הקהל, ולא ידעה לנהל אירוע בהיקף כזה – שם נרדף ליומרה ללא אחריות. משרד הפרסום "בן־שאול" תבע 200 מיליון שקלים ישנים, צו עיכוב יציאה הוצא נגד סאלם, והאדמה בערה מתחת לרגלי כולם. אבל אנחנו נקח מהפסטיבל הזה דבר אחד. באותו ערב, מתחת לשמי אוגוסט מהבילים, זכינו לראות את "מריליון" עולה לבמה ונותנת את הלב. רגע נדיר של רוק בריטי אמיתי – שצלל ונעלם יחד עם שאריות התאורה, הציוד, והחלום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 6 לאוגוסט 1965 שוחרר אלבום האולפן החמישי של להקת "The Beatles" שהוא גם פסקול הסרט השני של הלהקה "Help!". האלבום כולל 14 רצועות כאשר 7 מתוכן שנמצאות בצידו הראשון של הויניל מהוות גם את הפסקול לסרט שיצא במקביל לאקרנים. והנה 20 עובדות מעניינות על האלבום והסרט: 1. שם התקליט היה אמור להיות "Eight Arms To Hold You", עם רמיזה לזוג ידיהם של כל אחד מארבעת המופלאים מחבקים מעריצה. רינגו הציע את השם, אבל לא מהסיבה המתוארת אלא בגלל שבסרט קיימת סצנה עם פסל Kali רב ידיים. שמו של האלבום שונה בשלב מאוחר, כך שסינגלים ראשונים ונדירים של השיר "!Help" ציינו שהוא מהסרט "Eight Arms To Hold". 2. עטיפת האלבום יועדה להציג את חברי "הביטלס" מסמנים בידיהם את האותיות H-E-L-P בשפת סימנים בה משתמשים בספינות. התוצאה לא מצאה חן בעיני הצלם בשל חוסר איזון בנראות ולכן הוא שינה את צורות ידיהם של חברי "הביטלס". התוצאה היא האותיות N-U-J-V שאין להן שום משמעות. 3. הסיבה לכך שהוכנס לשם הסרט והאלבום סימן קריאה "!", נעוצה בכך שהטייטל "Help" כבר היה שייך לסרט אחר ולכן רינגו הציע פשוט להוסיף לטייטל סימן קריאה (!) 4. . זה האלבום האחרון של "הביטלס" בו מופיעות גרסאות כיסוי לאומנים אחרים. מכאן והלאה יסתמכו ארבעת המופלאים על חומר מקורי בלבד עד לאלבומם האחרון "Let It Be", בו הופיעה גרסת כיסוי לשיר "Maggie Mae". 5. זה האלבום היחיד של "הביטלס" שכולל שני שירים שהגיעו למקום הראשון, אשר כותרתם בת מילה אחת: "Help!" ו "Yesterday". 6. השיר "Help!" היה השיר הראשון של "הביטלס" שהופיע בפרסומת בארצות הברית. זו הייתה פרסומת למכונית "פורד לינקולן". החברה שילמה סכום של 100,000 דולרים עבור הפרסומת, אך גם אז לא היה מדובר בשיר המקורי אלא בגרסת כיסוי שג'ורג' מרטין סייע להקליט. 7. השיר "Help!" היה איטי יותר במקור. חברי הלהקה האיצו את הקצב שלו כדי להפוך אותו לקליט ומסחרי יותר. 8. חברי להקת "Deep Purple" הקליטו את השיר כדמו וזה סייע להם לקבל חוזה הקלטות בשנת 1968. בהמשך, השיר נכלל באלבום הבכורה של הלקה: "Shades Of Deep Purple". 9. מי שמנגן את סולו הגיטרה בשיר "Ticket to Ride" הוא לא אחר מאשר Paul McCartney. 10. השיר "Ticket to Ride" הוא גם השיר הראשון של "הביטלס" שאורכו עולה על 3 דקות. 11. לג'ון ופול יש גרסאות שונות לגבי נושא השיר "Ticket to Ride". פול טען שהוא נכתב בהשראת נסיעה ברכבת ב Isle of Wight, ואילו ג'ון טען שהוא נכתב על יצאנית גרמנייה. 12. השיר "You're Going to Lose That Girl" הוא למעשה המשך של הסיפור שמאחורי הסינגל "She Loves You". הבחור מהשיר הראשון מבין שלמרות שהבחורה מאוהבת בו הוא חייב "לעשות מעשה" או שהוא יאבד אותה. 13. את הלחן לשיר "Yesterday" חלם פול בזמן שישן בבית של חברתו. 14. בהקלטת השיר השתתף Paul McCartney בלבד (בליווי כלי מיתר), יתר חברי "הביטלס" לא נכחו. 15. השיר "Yesterday" הוא גם השיר שזכה להכי הרבה גרסאות כיסוי בעולם. (Photo: Pop Expresso) 16. זה האלבום הראשון בו George Harrison תרם שני שירים, "I Need You" ו "You Like Me Too Much", והראשון שלו מאז "Don't Bother Me" שיצא בשנת 1963, במסגרת האלבום "With the Beatles". 17. ג'ורג' הריסון קיבל את הרעיון לנגן בכלים הודיים ובעיקר בסיטאר בעקבות סצנה בסרט בה נראים מוזיקאים במסעדה הודית מנגנים את שירי "הביטלס". 18. השחקנית Eleanor Bron, ששיחקה לצד ארבעת המופלאים בסרט, הייתה ההשראה של Paul McCartney בכתיבת השיר "Eleanor Rigby", שיצא באלבום "Revolver" שאותו סיקרנו אתמול. 19. השיר "I've Just Seen a Face" היה אמור להיקרא במקור "Aunty Gin's Theme". הוא גם הראשון ואחד הבודדים של הלהקה בהם אין בייס ליין. 20. במהלך הקלטות האלבום הוקלטו שני שירים נוספים שלא נכנסו לאלבום ולסרט: "If You've Got Trouble" שיועד בתחילה לרינגו, אך במקומו נבחר לבסוף השיר "Act Naturally", והשיר "That Means a Lot" אשר ניתן לבסוף ל P.J. Proby והפך ללהיט. שני השירים הנדירים יצאו בסופו של דבר באלבום "Anthology 2" משנת 1996. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

ברוס הגדול מכולם... (Photo: Iron Maiden On Twitter) הוא אחד הזמרים הגדולים במטאל, מוזיקאי, יוצר, שחקן, סופר, תסריטאי, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיוני, סייף מקצועי, טייס מטוסי נוסעים, יזם, איש עסקים ובעליה של חברת תעופה. קוראים לו Bruce Dickinson והוא חוגג היום יומהולדת!!! (Photo: wallpaperflare.com) להלן 30 עובדות מעניינות (רובן ידועות) על "איש האשכולות" המדהים: 1. הוא נולד ב- 7 לאוגוסט 1958. שמו המלא הוא Paul Bruce Dickinson. בילדותו כינו אותו "Bruce Bruce" על שם דמות בסדרת המערכונים בקרקס המעופף של מונטי פייטון. הוא השתמש בכינוי הזה באלבומיה של להקת "Samson" שם הוא מופיע כ- Bruce Bruce Dickinson. 2. הוא גדל עם סבו וסבתו. הוריו שאפילו לא היו בני 18 בעת הולדתו לא יכלו לכלכל את עצמם ואת הרך הנולד והרבו לנדוד ברחבי אנגליה בחיפוש אחר פרנסה. את השיר "Born in '58" מאלבום הסולו הראשון שלו Tattooed Millionaire, הוא כתב על ילדותו בבית סבו וסבתו. 3. בצעירותו הוא ניסה לנגן בגיטרה קלאסית של אביו. הוא העריץ את Ian Paice מ"דיפ פרפל" וחלם להיות מתופף. 4. האלבום הראשון שרכש בחייו היה "In Rock", של דיפ פרפל, משם הוא המשיך ל- "Black Sabbath" הראשון, "Aqualung" של ג'טרו טול ו- "Tarkus" של אמרסון, לייק ופאלמר. 5. הוא סולק מבית ספר לאחר תעלול בו עשה את צרכיו בתבשיל שעועית שהוגש למנהל. 6. לדיקנסון יש מנעד קול מאוד רחב המשתרע על-פני 4.25 אוקטבות והטון הווקאלי שלו מאוד מגוון, החל מרוק ועד לאופרה, עקב כך הוא זכה לכינוי "The Air-Raid Siren". (Photo: Michael Putland) 7. בשנת 1979, חודשיים בלבד לאחר שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, הצטרף דיקנסון ללהקת "Samson" כזמר. 8. בשנת 1981 הוא הופיע יחד עם להקת "Samson" בסרט האימה הקנדי "Incubus". 9. ההיכרות הראשונה שלו עם "Iron Maiden" היתה כשמיידן חיממה את להקתו "סמסון" בשנת 1980. כבר אז הוא חשב שהם טובים. 10. בשנת 1981 הוא הצטרף ל"איירון מיידן", ולאחר מספר הופעות עם להקתו החדשה, הוא השתתף בהליך כתיבת החומר לאלבום "The Number Of The Beast". בשל בעיות חוזיות עם להקתו הקודמת הוא לא יכול היה לקבל קרדיט על אף אחד משירי האלבום, וזאת למרות שתרם לכתיבת חלק מהשירים, כמו: "The Prisoner", "Children of the Damned" ו- "Run to the Hills". 11. במסגרת פסטיבל "Monsters of Rock" של שנת 1987 הוא עלה לבמה יחד עם Dee Snider, Paul Stanley ו- Jon Bon Jovi בכדי לבצע גרסת כיסוי לשיר "Travelin' Band" של להקת "Creedence Clearwater Revival". 12. את השיר "Bring Your Daughter... to the Slaughter", הוא הקליט לסרט "A Nightmare on Elm Street 5: The Dream Child". מאוחר יותר "איירון מיידן" הקליטה את השיר מחדש והוא נכלל באלבומה "No Prayer for the Dying" משנת 1990. 13. בשנת 1990 הוא היה חלק מהפרויקט המוזיקלי "Rock Aid Armenia", במסגרתו הקליט יחד עם רשימה של אמנים גדולים ומובילים את השיר Smoke on the Water של דיפ פרפל. בין אותם אמנים עימם הקליט את השיר, ניתן למנות את: Bryan Adams, Ritchie Blackmore, Ian Gillan, David Gilmour, Tony Iommi, Alex Lifeson, Brian May, Roger Taylor, John Paul Jones ו- Jon Lord. 14. בשנת 1992 הוא הקליט עם הקומיקאי הבריטי רואן אטקינסון (מיסטר בין) גרסת כיסוי לשירו של Alice Cooper "Elected" מהאלבום "Billion Dollar Babies", גירסת הכיסוי נקראה "(I Want To Be) Elected". 15. בשנים 2002 עד 2010 הייתה לדיקנסון תוכנית רדיו שבועית ב- BBC Radio 6 שנקראה "Rock Show". 16. אלבום הסולו שלו משנת 2005 "Tyranny Of Souls" תוכנן במקור להיות פרויקט משולש בהשראת "שלושת הטנורים", בשיתוף עם Rob Halford ו- Ronnie James Dio. אולי הוא קיבל תיאבון אחרי שהקליט עם הלפורד בשנת 2000 את הדואט "The One You Love To Hate". 17. ברוס הוא טייס מטוסי נוסעים מסדרת בואינג 757 והיה טייס פעיל בחברת התעופה הבריטית "Astraeus Airlines". 18. בשנת 2007 הוא הטיס את שחקני קבוצת הכדורגל גלאזגו ריינג'רס לישראל, למשחקם נגד הפועל תל אביב. 19. לאחר שחברת התעופה "Astraeus Airlines" נסגרה, הוא הקים חברת תעופה משלו "Cardiff Aviation". 20. במהלך סיבובי ההופעות של הלהקה הוא מטיס את הלהקה והציוד במטוס ה- "Ed Force One". (Photo: airteamimages.com) 21. בשנת 2005 הנחה דיקנסון את סידרת הטלוויזיה "Flying Heavy Metal" העוסקת בנושא תעופה, בערוץ דיסקברי. 22. ברוס הוא סייף מקצועי שהגיע למקום השביעי באליפות בריטניה לסייף. הוא גם ייצג את ארצו באליפות אירופה בשנת 1989. הוא אימן את עצמו לסייף בשתי ידיו. לאחר 10 שנים של התמחות בסיוף ביד ימין הוא עבר ליד שמאל. 23. הוא כתב את התסריט לסרט "Chemical Wedding" משנת 2008. הסרט מגולל סיפור על פרופסור שמגלה שהוא בעצם גלגול נשמתו של המיסטיקן האנגלי - אליסטר קראולי (אותו Crowley מהשיר של Ozzy Osbourne). פסקול הסרט כולל שירים של דיקנסון ושל מיידן. 24. דיקנסון נכח בחתונתו של Fish הזמר של להקת מריליון לשעבר. 25. הוא בעליו הרשום של טנק סובייטי מסוג "T34". 26. בשנת 2013 הוא עבד בשיתוף מבשלת "Robinson" האנגלית על פיתוח הבירה של איירון מיידן "Trooper". הוא מעוניין להמשיך ולפתח סוגי בירה נוספים בעתיד. (Photo: rockcelebrities.net) 27. בשנת 2015 הוא עבר טיפולי כימותרפיה והקרנות בעקבות גידול סרטני שהתגלה בלשונו, אבל ברוס כמו ברוס, ניצח את הסרטן וחזר לבמות. 28.הוא כתב שני ספרים "The Adventures of Lord Iffy Boatrace" ו- "The Missionary Position". 29. בשנת 2017 הוא הוציא את ספר האוטוביוגרפיה שלו "What Does This Button Do?". 30. הוא כתב לבדו את השיר הכי ארוך של "Iron Maiden" בו הוא גם מנגן בפסנתר. השיר "Empire of the Clouds" מהאלבום "The Book of Souls" משתרע על פני למלה מ- 18 דקות. במהלך הקריירה המוזיקלית שלו שחרר דיקנסון 23 אלבומי אולפן, מהם 3 עם סמסון, 13 עם מיידן ו- 7 במסגרת קריירת הסולו שלו. אז בוא נאחל לאיש היקר הזה עוד הרבה שנות מוזיקה פוריות ושימשיך להשתולל על הבמות ולפתוח הופעות עם קפיצת הקמיקזה שלו. תמונה: Ronen Kolar "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא Pat Smear והוא נולד ב-5 לאוגוסט 1959. לא יכולנו להתאפק וכתבנו כמה מילים על הגיטריסט הצבעוני והמיוחד הזה ! (Photo: David Brendan Hall) הוא נולד לאמא אפרו אמריקאית ולאבא מהגר יהודי מגרמניה, חונך בבית ספר דתי ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון אלטרנטיבי שם פגש את Darby Crash ושניהם סולקו מבית הספר מהר מאוד. למה זה חשוב? כי ב-1976 לאחר ששניהם סולקו מבית הספר הם הקימו את להקת ה-Germs שרק בשלב מאוחר יותר קיבלה הכרה משמעותית כחלק מהתפתחות הפאנק רוק בארה"ב. והפכה לאחת הלהקות המשפיעות. (Photo: The Guardian) הם הוציאו אלבום אחד ב- 1979 בשם “GI” שיש אומרים נחשב לאלבום ההארד רוק פאנק הראשון אך התפרקו ב-1980 לאחר שקראש התאבד. לא הרבה יודעים זאת אך פאט מופיע בווידאו קליפ של השיר Raspberry Beret של המוסיקאי Prince !! תחפשו אותו שם יושב בחליפה לבנה על במה כחולה עם שיער ארוך. לאחר 13 שנים בהם הוא עבד על מספר פרוייקטים שונים הוא קיבל טלפון מ- Kurt Cobain, תחילה הוא לא האמין שהלהקה שנמצאת בשיא ההצלחה שלה צריכה אותו, גיטריסט "מזדקן" (בכל זאת הוא ב-10 שנים יותר גדול מחברי נירוונה). אך אכן כך היה וקוביין ביקש ממנו להצטרף ללהקה כגיטריסט ליווי בסיבוב ההופעות שלהם. Photo: Mark Leialoha ההופעה הראשונה שלו עם נירוונה הייתה בסטרדיי נייט לייב בספטמבר 1993. הוא גם הופיע עם הלהקה בין היתר בהופעת ה- MTV Unplugged המפורסמת. דייב סיפר שהם מאוד אהבו את הלהקה של פאט ולכן קוביין התקשר אליו. הוא עוד סיפר שכשפאט הצטרף ללהקה הוא שינה הכל, הם הרגישו שוב כמו ילדים, כמו משפחה והוא החזיר להם את ההנאה. אך אנחנו יודעים איך הפרק הזה מסתיים ופאט שוב חווה התאבדות מצד חבר בלהקה והפעם זה שבר אותו לגמרי, עד כדי כך שהוא החליט לא לעסוק במוסיקה יותר. אך ב-1994 הוא שוב קיבל טלפון, והפעם זה היה מ- Dave Grohl שביקש ממנו להצטרף ללהקה שהוא מקים. פאט לא יכול היה לסרב לצ'ארמר והוא שוב הסכים והצטרף ל- Foo Fighters. וכאן התחיל לו סיפור אהבה בהמשכים... (Photo: Mick Hutson) ב-1997 לאחר יציאת האלבום השני של הלהקה "The Colour and the Shape" הוא החליט לעזוב עקב תשישות, הוא היה עייף מסיבובי ההופעות הבלתי פוסקים, במיוחד שהלהקה שנמצאת בתחילת דרכה מנסה להופיע בכל מקום אפשרי. כמובן שהעזיבה לא הייתה מיידית והוא מצא את עצמו שישה חודשים מאוחר יותר עדיין מופיע. אך למרות תחנונים מצד דייב הוא החליט בסופו של דבר ש-No More. ההחלפה שלו ב- Franz Stahl אפילו מתועדת בהופעה של הלהקה על הגג של ה- Radio City בניו יורק, כשפאט מתחיל את הסט ובמחציתו אומר שלום, נפרד מהקהל ופראנז מחליף אותו וממשיך את הסט עד סופו. בשנת 2005, לאחר כמעט 4 שנים של שיחות בינו לבין דייב, פאט חזר לאט לאט לנגן עם ה"פוס". העניין היה קשה מאוד ל- Chris Shiflet שהצטרף ב- 1999 כמחליף של פראנז. הוא סיפר מספר פעמים שעם חזרתו של פאט הוא חשש מאוד למקומו בלהקה. ברור היה לו שעם ההיסטוריה שיש לפאט עם נירוונה ועם דייב אין לו סיכוי להתחרות. הוא הסתובב עם ההרגשה שהולכים לפטר אותו בכל רגע מספר שנים... מאז פאט הוא חבר קבוע בלהקה בהופעות ובהקלטות... להאזנה לאלבום הראשון של הלהקה של פאט, ה"חיידקים", תהנו!! Spotify, "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר