ב־26 ביוני 2007, הוציאו "Pierce The Veil" את אלבום הבכורה שלהם, "A Flair for the Dramatic", דרך חברת Equal Vision Records. אבל הסיפור של האלבום הזה מתחיל הרבה לפני שהוקלט הצליל הראשון... זה מתחיל בסן דייגו, קליפורניה, שם האחים Vic Fuentes ו-Mike Fuentes התחילו ליצור מוזיקה עוד לפני שהיה להם שם או כיוון ברור. השניים גדלו בבית מוזיקלי, ויק למד עיצוב גרפי ב-בסן-דייגו, מייק כבר היה מכונת תופים עוד בגיל ההתבגרות וביחד הם יצרו את הגרעין ללהקה שתהפוך ל-"Before Today", להקה שהתנסתה בגבולות הפוסט-הארדקור אך מעולם לא מצאה את הזהות שלה. בשנת 2006, לאחר ש-"Before Today" התפרקה בעקבות צאת האלבום "A Celebration of an Ending" שנחל כשלון די צורם, קיבלו האחים Fuentes החלטה. במקום לגייס הרכב חדש או להתחיל מחדש, הם הלכו לבד עד הסוף, והקליטו מוזיקה בתנאים שלהם. ויק לקח על עצמו את הגיטרות, הבס, הקלידים וכל תפקידי השירה, בעוד מייק טיפל בתופים ובכלי הקשה. השירים שכתבו היו אישיים, נפיצים, כמעט אופראיים. והם היו זקוקים לשם חדש שישקף את זה. השם "Pierce The Veil" נולד מתוך ביטוי שויק כתב במהלך לימודיו בקולג', שמתאר את הצורך "לקרוע את המסך", כלומר, לחשוף את מה שמתחת לפני השטח. זה לא היה רק שם ללהקה. זו הייתה פילוסופיה. כשהדמואים החלו לקרום עור וגידים, הצמד משך את תשומת לבה של Equal Vision Records. בעזרת המפיק Casey Bates, שהיה מוכר בזכות עבודתו עם "Chiodos" ו-"Fear Before the March of Flames", הם נכנסו לאולפן בסיאטל והחלו לבנות את מה שיהפוך ל-"A Flair for the Dramatic". אבל זה לא היה פרויקט של להקה, זה היה ויק ומייק נעולים בתוך בונקר יצירתי, בונים כל שכבה לבד, מתחלפים בין לחנים, צרחות, מקצבים וברייקים, כשכל כל רגע באלבום הזה הוא אישי להחריד. Photo: Reybee Productions רק לאחר השלמת האלבום, הושלם הרכב הלהקה המלא והמוכר. Tony Perry הצטרף כגיטריסט מוביל, עם סגנון נגינה מלודי ונקי שהשלים את האנרגיה הכאוטית של ויק. Jaime Preciado, חבר מהסצנה המקומית ובסיסט לשעבר של "Trigger My Nightmare", הביא איתו גרוב וכריזמה לחטיבת הקצב. למרות שאף אחד מהם לא השתתף בהקלטות של האלבום הזה, הצטרפותם השלימה את "Pierce The Veil" כלהקה שלמה וסגרה את המעגל. הכאוס מתחיל עם "Chemical Kids and Mechanical Brides", פרץ קצר ומחושמל של כאב וזעם. השירה של ויק מטפסת על הקירות, קורסת פנימה ואז מתפרצת שוב. השיר "Currents Convulsive" סוער כמו ים גועש, התופים של מייק מכים כמו רעם, בעוד ויק סוחט כל שורה מדם. ואז מגיע "Yeah Boy and Doll Face" שהוא הרגע הכי תיאטרלי באלבום, שילוב של ספוקן וורד, פופ הרסני עם ברייקים שתופרים את הכאב לפיוט. השיר "Falling Asleep on a Stranger" הוא הנשימה שאחרי הצרחה. עיבוד אקוסטי חשוף שמושך אותך פנימה, הקול של ויק נסדק לא בעוצמה אלא בכאב. זה שיר אינטימי, שברירי ובלתי נשכח. הקטעים "Drella", "I'd Rather Die Than Be Famous" ו-"The Balcony Scene" פורצים לשטחים רגשיים חדשים, שילוב בין פאנק מהיר לווידוי EMO עם נגיעות לטיניות בקצב ובאקורדים. זה לא רק פוסט-הארדקור. זו ערבוביית ז'אנרים שיכלה להיוולד רק מתוך הרקע האקלקטי של האחים Fuentes. הישורת האחרונה "Diamonds and Why Men Buy Them" ו-"The Cheap Bouquet", עוטפת את האלבום ברעלה רומנטית ואפלה. אלו שירים חבולים וגרנדיוזיים, טרגיים וניצחיים. וכשהריפרייז הסודי של "Currents Convulsive" חוזר ונשמע, אתה מבין — הדרמה כאן לעד. היא פשוט דועכת מאחורי המסך. אבל יש עוד הפתעה אחת למי שהאזין לגרסת ה-iTunes של האלבום, קאבר ל-"Beat It" של Michael Jackson. הלהקה מקלפת את הגימור הפופי ומשחזרת את השיר דרך העיניים שלהם, עם צרחות, דאבל ביי דראם וגיטרות משוננות. זה לא גימיק, זו מחווה, אות כבוד פוסט-הארדקורית לאייקון פופ מנקודת מבט של להקה שעדיין מעצבת את זהותה. בשנת 2017, לציון עשור לאלבום, הוציאה Equal Vision גרסת ויניל מיוחדת ומוגבלת במספר צבעים שונים — כולל אדום/שחור שיש וזהב שקוף שנחטפה תוך זמן קצר. זה לא היה רק מהלך נוסטלגי, אלא הצהרה מחודשת על המעמד האיקוני של האלבום. במבט לאחור, האלבום הזה לא נועד להתאים את עצמו לסצנה. הוא נועד לקרוע אותה. "A Flair for the Dramatic" הוא מבולגן בצורה הכי טובה שיש — שאפתני, לא מסונן, מלא לב וסיכון. הוא הציג את הלהקה לא כלחישה — אלא כצרחה עטופה בשירה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Her Last Sight" שחררה את הסינגל החדש "Hit Me Like A Piñata (...One More Time)". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך ה־EP החדש "SEASONS // SPRING", שצפוי לצאת ב־28 באוגוסט 2026. מתוך ה-EP כבר יצאו הסינגלים "The Fall", "Scary Monsters And Nice Sprites" ו־"Danny Called Me A Cowboy King". ה־EP החדש ממשיך את סדרת "SEASONS" של הלהקה, לאחר "SEASONS // WINTER" משנת 2024 ו־"SEASONS // SUMMER" שיצא ב־2025. להקת "Electric Callboy" שחררה את הסינגל החדש "LET THE GOOD TIMES ROLL" בשיתוף "The Offspring". השיר הוא הסינגל השביעי מתוך אלבום האולפן השביעי של הלהקה, "TANZNEID", שייצא ב־7 באוגוסט 2026. בשיר מתארח סולן "The Offspring" Dexter Holland, כאשר חברי הלהקה סיפרו כי הלהקה האמריקאית הייתה אחת ההשפעות המרכזיות עליהם עוד לפני הקמת "Electric Callboy". להקת "Three Days Grace" שחררה את הקליפ הרשמי לשיר "Don't Wanna Go Home Tonight". השיר הוא הסינגל הרביעי מתוך אלבום האולפן השמיני "Alienation", שיצא ב־22 באוגוסט 2025. קדמו לו הסינגלים "Mayday", "Apologies" ו־"Kill Me Fast". להקת "Motionless In White" שחררה את הסינגל החדש "R.I.P." בהשתתפות Skylar Grey. השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום האולפן השביעי "Decades", שצפוי לצאת ב־17 ביולי 2026 דרך Roadrunner Records. קדמו לו "Afraid Of The Dark", שהפך לשיר הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד Billboard Hot Hard Rock Songs, ו־"Playing God" בהשתתפות Corey Taylor. לדברי Chris Motionless, השיר נכתב במקור מנקודת מבט רומנטית, אך יכול להתייחס לכל מערכת יחסים משמעותית שהסתיימה, בין אם מדובר בחבר קרוב, בן משפחה או בן זוג. "Decades" יהיה אלבומם הראשון מאז "Scoring The End Of The World" משנת 2022. להקת "Poppy" שחררה את הסינגל החדש "Dying To Forget". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום האולפן "Empty Hands", שיצא ב־23 בינואר 2026 דרך Sumerian Records. בקליפ מופיעים גם Stephen Harrison מ־"House Of Protection" ו־Isaac Hale מ־"Knocked Loose", שניהם שותפים לכתיבת השיר. להקת "The Warning" שחררה את הסינגל החדש "Ritual". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך אלבום האולפן החמישי "Everything's Falling", שצפוי לצאת ב־28 באוגוסט 2026 דרך Island EMI Label Group. קדמו לו הסינגלים "Kerosene" ו־"Ego". חברות הלהקה סיפרו כי "Ritual" עוסק בפחד לאבד משהו טוב גם בתקופות שבהן הכול נראה תקין, ובחרדה שמונעת להנות מהרגע. להקת "Sleep Theory" שחררה גרסת כיסוי לשיר "My Heart", שבוצע במקור על ידי "Paramore" ואנחנו כל כך אוהבים את שתי הלהקות הללו!! השיר הופיע לראשונה באלבום הבכורה "All We Know Is Falling" משנת 2005, וכעת זוכה לפרשנות מחודשת מצד ההרכב מטנסי. הגרסה החדשה מגיעה שבוע בלבד לאחר שחרור קאבר ללהיט "Bye Bye Bye" של *NSYNC. להקת "Bring Me The Horizon" שחררה את הסינגל החדש "Dehumanized". השיר הוא קטע חדש לחלוטין שנכתב והוקלט במיוחד עבור "Count Your Blessings | Repented", הגרסה המחודשת לאלבום הבכורה "Count Your Blessings" משנת 2006. האלבום המחודש ייצא ב־10 ביולי 2026 לציון 20 שנה ליציאת האלבום המקורי. את ההפקה של האלבום המחודש הובילו Oli Sykes והגיטריסט Lee Malia, כאשר חברי הלהקה הדגישו כי מטרתם הייתה ליצור את הגרסה הטובה ביותר של הסאונד שאפיין את "Bring Me The Horizon" בשנת 2006 ולא לעדכן אותו לרוח התקופה, ואנחנו חייבים לומר שהשיר ממש מייצג את הסאונד הראשוני שלהם... מישהו אמר ג'ורדן פיש?? במקביל ליציאת האלבום, הלהקה תקיים שתי הופעות מיוחדות במנצ'סטר ב־10 וב־11 ביולי, בהן תנגן את "Count Your Blessings" במלואו. להקת "Muse" משחררת היום את אלבום האולפן העשירי "The Wow! Signal". האלבום החדש מגיע כהמשך ל־"Will Of The People" משנת 2022 וכולל עשרה שירים, ביניהם "Be With You", "Cryogen", "Hexagons" ו־"Nightshift Superstar". שמו של האלבום נלקח מאות רדיו מסתורי שנקלט בשנת 1977 ונחשב עד היום לאחד הסימנים המסקרנים ביותר שעשויים להעיד על קיומם של חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ. כמו הרבה מהחומרים של "Muse", גם "The Wow! Signal" עוסק במסתורין קוסמי, תקשורת בין־כוכבית והחיפוש אחר משמעות ביקום. להאזנה לאלבום: Spotify להקת "Sleeping With Sirens" משחררת את אלבום האולפן השמיני "An Ending In Itself", שיצא ב־12 ביוני 2026 דרך Rise Records. האלבום מגיע ארבע שנים לאחר "Complete Collapse" משנת 2022 ונכתב לאורך תקופה ממושכת יותר מהמקובל עבור הלהקה, במטרה לאפשר לכל חברי ההרכב לקחת חלק בתהליך היצירה. זהו גם האלבום הראשון שנכתב בהשתתפות הגיטריסט Tony Pizzuti, שהצטרף ללהקה ב־2022, והופק על ידי Will Yip, שעבד בעבר עם "Turnstile", "Code Orange" ו־"Movements". לדברי קווין "An Ending In Itself" נועד לייצג את האור שמופיע אחרי תקופות קשות, למרות ששמו עשוי לרמוז דווקא על סיום. להאזנה לאלבום: Spotify להקת "The Pretty Reckless" משחררת היום את אלבום האולפן החמישי "Dear God". האלבום מגיע חמש שנים לאחר "Death By Rock And Roll" משנת 2021 וכולל את הסינגלים "For I Am Death", "When I Wake Up" ו־"Love Me". לדברי Taylor Momsen, מדובר באלבום האישי והחשוף ביותר שהלהקה יצרה עד היום, עם שירים שנוגעים בנושאים של אובדן, התמכרות, דיכאון וחיפוש אחר גאולה. פרט מעניין הוא ש־"For I Am Death", הסינגל הראשון מתוך האלבום, היה החומר המקורי הראשון של "The Pretty Reckless" מזה ארבע שנים, לאחר שבשנים האחרונות התמקדה הלהקה בהופעות, שיתופי פעולה ופרויקטים מיוחדים. להאזנה לאלבום: Spotify נסיך האופל Ozzy Osbourne ממשיך לקבל מחוות בעיר הולדתו בירמינגהאם, כאשר כס המלכות השחור והמזוהה עמו יוצג החל מ־1 ביולי במוזיאון Birmingham Museum & Art Gallery. הכיסא הגותי שימש את Ozzy בהופעתו האחרונה במסגרת אירוע "Back To The Beginning" ובמופע הפרידה של "Black Sabbath" שנערך ב־5 ביולי 2025 באצטדיון Villa Park. פרט מעניין הוא שהכיסא נבנה במקור עבור טקס כניסתו של Ozzy להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 2024, ורק בהמשך הפך לאחד הסמלים הבולטים של פרק הסיום בקריירה שלו. הכיסא יצטרף לתערוכה "Ozzy Osbourne: Working Class Hero", שכבר משכה מאות אלפי מבקרים ותישאר פתוחה עד 27 בספטמבר 2026. Photo: Ross Halfin להקת "Iron Maiden" התייחסה להפסקת החשמל שקטעה את הופעתה ב־Paris La Défense Arena בפריז השבוע. הלהקה הופיעה במסגרת סיבוב ההופעות "Run For Your Lives", אך בשל התקלה ו"עוצר" הלילה שנקבע לאולם, נאלצה לוותר על ההדרן המתוכנן שכלל את "Aces High", "Fear Of The Dark" ו־"Wasted Years". בהודעה שפרסמה הודתה הלהקה לקהל על הסבלנות והתמיכה, וציינה כי היא בוחנת אפשרות לשלב את השירים שלא בוצעו בגרסה הסופית של סרט ההופעה המצולם במהלך הסיבוב. המופע בפריז היה אחד הערבים שתועדו עבור הפקת וידאו עתידית של "Iron Maiden", מה שהפך את התקלה לחריגה במיוחד עבור הלהקה. Photo: Paul Harries להקת "Slipknot" חשפה את תאריך ההוצאה העולמי של "Look Outside Your Window", האלבום שהוקלט בשנת 2008 במהלך סשני ההקלטות של "All Hope Is Gone" ונשאר על המדף במשך כמעט שני עשורים. לאחר שיצא במהדורה מוגבלת ל־Record Store Day ב־18 באפריל, האלבום יהיה זמין ברחבי העולם בפורמט CD ובמהדורות ויניל נוספות החל מ־12 ביוני 2026. את הפרויקט הקליטו Corey Taylor, Jim Root, Sid Wilson ו־Shawn Crahan בנפרד משאר חברי "Slipknot", במטרה ליצור מוזיקה ניסיונית ומלודית יותר מזו שמזוהה עם הלהקה. פרט מעניין הוא שהאלבום כולל הופעות אורח של Cristina Scabbia מלהקת "Lacuna Coil", שהייתה באותה תקופה בת זוגו של Jim Root. להקת "Linkin Park" רשמה הישג היסטורי בפסטיבל "Download" כשעלתה לבמת הפסטיבל בפעם החמישית בקריירה שלה. ההופעה שנערכה ב־14 ביוני משכה כ־95 אלף צופים והפכה את "Linkin Park" ללהקה שהופיעה כהדליינרית בפסטיבל יותר פעמים מכל הרכב אחר מאז הקמתו בשנת 2003. דבר נוסף שהשיגה הלהקה, זו ההופעה הראשונה של הלהקה בפסטיבל מאז חזרתה לפעילות עם Emily Armstrong, שהפכה לסולנית הראשונה שעומדת בראש להקה הסוגרת (הדליינרית) את פסטיבל "Download". להקת "Faith No More" אישרה רשמית את חזרתה לבמות בשנת 2027, לאחר שנים של חוסר ודאות סביב עתידה. הבסיסט Billy Gould חשף כי חברי הלהקה החליטו לנצל את הזמן שנותר להם כדי לבצע את השירים כפי שנכתבו במקור, וציין שהמוזיקה של "Faith No More" דורשת מאמץ פיזי גדול וכי הם מרגישים שעכשיו זה הזמן הנכון לחזור. ההרכב לא הופיע יחד מאז 2016, ובשנת 2021 ביטל את כל הופעותיו המתוכננות בעקבות התמודדותו של Mike Patton עם בעיות נפשיות. המוזיקאי Bon Scott, ממשיך לחשוף צדדים לא מוכרים מחייו, גם יותר מ־45 שנה לאחר מותו. אוסף נדיר של שבעה מכתבים וגלויות שכתב סולן "AC/DC" במהלך סיבוב ההופעות של 1978 מוצע כעת למכירה פומבית, ומספק הצצה אישית לחיי הלהקה בתקופה שבה קידמה את האלבום "Powerage". במכתבים מתאר Scott את עומס ההופעות, הנסיעות הבלתי פוסקות וחיי הלילה של התקופה, האוסף כולל גם תמונות, אישורי כניסה מאחורי הקלעים ולוחות זמנים מסיבוב ההופעות האירופי של 1978, ומתעד את התקופה שקדמה לפריצה העולמית של "AC/DC" עם "Highway to Hell" בשנת 1979. סרט הפולחן "The Rocky Horror Picture Show" יזכה לגרסה מיוחדת עבור אולם ה־Sphere בלאס וגאס, שצפויה להיפתח במהלך 2027. הסרט יותאם למסך ה־LED העצום של המתחם וישלב טכנולוגיות סאונד ותצוגה מתקדמות במטרה ליצור חוויית צפייה שתעטוף את הקהל ותכניס אותו אל תוך העלילה. הבחירה בסרט מגיעה לאחר הצלחת גרסת ה־Sphere של "The Wizard Of Oz", כאשר הנהלת המתחם ציינה כי "The Rocky Horror Picture Show" נבחר בזכות המסורת ארוכת השנים של השתתפות פעילה מצד הקהל, שהפכה אותו לאחד מסרטי הפולחן המצליחים בכל הזמנים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

בתאריך 25/6/1967 התקיים השידור החי הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה בלוויין בשם "Our World". זו הייתה ההפקה הבינלאומית הראשונה של טלוויזיה בלוויין. אמנים שונים נתבקשו להופיע באותו שידור זמרת האופרה Maria Callas, הצייר Pablo Picasso ולהקה נוספת שאולי שמעתם עליה בשם "The Beatles". (Photo: The Beatles Bible) הביטלס התבקשו לספק שיר עם מסר שניתן יהיה להבין בקלות על ידי הרבה אנשים ממדינות ותרבויות שונות. שני שירים הוצעו על-ידי הלהקה "Your Mother Should Know" שכתב Paul McCartney ו- "All You Need Is Love" שכתב John Lennon. בסופו של דבר נבחר השיר של לנון בגלל משמעותו החברתית העכשווית. כשבוע לפני השידור הבי. בי. סי. הודיעו כי להקת "הביטלס" צפויה להציג לעולם שיר חדש בשידור חי וכי מדובר בשידור מיוחד וראשוני. ב- 14 ליוני נכנסו חברי הביטלס לאולפן והחלו להקליט את השיר שנפתח עם ה- "La Marseillaise" - ההמנון הצרפתי, וזאת לבקשתו של המפיק George Martin. ארבעת המופלאים חזרו לאולפנים בכדי להוסיף כלים כמה ימים לאחר מכן, כאשר ב- 23 ליוני הוקלט גם הלווי התזמורתי שנשמע לאורך השיר כולו. ביום השידור הוסב סטודיו מס' 1 של אולפני "אבי רואד" לאולפן טלוויזיוני ממנו שודר השיר לעולם כולו בשידור חי. אומנים בולטים במוזיקה הבריטית הגיעו להשתתף במאורע המיוחד וההיסטורי, ביניהם Mick Jagger, Eric Clapton, Keith Richards, Pattie Boyd, Keith Moon, Marianne Faithfull, Graham Nash, Jane Asher ועוד. כולם, כולל "הביטלס" היו לבושים בבגדים צבעוניים והאולפן קושט בהתאם לרוח תקופת "ילדי הפרחים" ו"קיץ האהבה". השיר שודר בשידור חי ל- 25 מדינות שונות וצפו בו יותר מ- 400 מיליון צופים. השיר הושמע כפלייבק מתוך ההקלטה המוקדמת של "הביטלס", למעט תפקידי השירה של John Lennon, סולו הגיטרה של George Harrison, ועוד כמה כלים נוספים. מגזין ה"רולינג סטון" דירג את השיר במקום ה-362 מתוך 500 השירים הטובים ביותר של כל הזמנים. היום המיוחד הזה היה כל-כך משמעותי בהיסטוריה של ה"ביטלס, ולכן הוחלט לקיים את "יום הביטלס העולמי" בכל שנה בתאריך 25 ליוני!!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 25 ליוני 1984 שוחרר האלבום "Purple Rain", השישי של Prince והראשון שלו עם "The Revolution". ואכן האלבום הזה, שהוא גם הפסקול לסרט שיצא שבועיים לאחר מכן, יצר "מהפכה". מעבר לערימת המועמדויות והפרסים שהאלבום הזה גרף, הוא ממוקם במקום ה- 3 ברשימת הפסקולים הכי נמכרים אי פעם. האלבום גילה לעולם שפרינס הוא הרבה יותר מגימיק, הוא מוזיקאי מחונן ומוכשר, מולטי-אינסטרומנטאליסט וגיטריסט בחסד עליון. אבל יותר מכך, האלבום הזה השפיע על הרבה אמנים, ביניהם, Chris Cornell שאהב במיוחד את השיר "The Beautiful Ones". אז עכשיו בואו נלמד על האלבום הזה כמה עובדות חשובות: 1. פרינס כתב במקור את שיר הנושא "Purple Rain" בסגנון קאנטרי מתוך כוונה לשתף בו פעולה עם Stevie Nicks מפליטווד מק. 2. פרינס פנה לניקס עם הקלטה של 10 דקות מהמוזיקה של "גשם סגול" וביקש שתכתוב את המילים לשיר. 3. אם חשבתם שהשיר "Purple Rain" וסולו הגיטרה שלו ארוכים מידי (השיר עובר את ה- 8 דקות), אז תחשבו שוב. במקור השיר יועד להיות באורך של 11 דקות ולכלול בית ופזמון נוספים שעסקו בנושא "כסף". 4. כל אחד משלושת הבתים בשיר עוסק בנושא אחר מחייו של The Kid. ההורים שלו, אפולוניה וחבריו ללהקה. 5. פרינס מאוד חשש שהשיר דומה מאוד לשיר "Faithfully" של להקת "Journey". הוא כל-כך דאג, שהוא אשכרה התקשר לכותב השיר, קלידן ג'רני Jonathan Cain ושאל אותו מה הוא חושב. קיין נתן לפרינס אור ירוק וציין שיש רק כמה אקורדים זהים. 6. שם השיר והאלבום "Purple Rain" נלקחו מתוך מילות השיר "Ventura Highway" של להקת America. 7. לדברי במאי הסרט לפרינס היו כ- 100 שירים כתובים אותם שלח לו כדי שיבחר מתוכם שירים לפסקול. "When Doves Cry" ו- "Take Me With You" לא היו ברשימה הזאת ונכתבו מאוחר יותר. גם "Purple Rain" לא היה ברשימת השירים הבמאי שמע את פרינס מנגן את השיר במופע התרמה, התלהב וביקש שפרינס יכניס אותו לפסקול. 8. פרינס מנגן בכל הכלים בשיר "When Doves Cry". 9. אין ערוץ של בס בשיר הזה. פרינס ניטרל אותו ברגע האחרון. 10. הסינגלים "Let's Go Crazy" ו- "When Doves Cry" אבל דווקא שיר הנושא "Purple Rain" הגיע רק למקום שני בבילבורד. 11. ה- Q מגזין דירג את שיר הנושא במקום ה- 40 מתוך 100 שירי הגיטרה הטובים בכל הזמנים. 12. מגזין ה"רולינג סטון" דירג את השיר במקום ה- 144 מתוך 500 השירים הגדולים בכל הזמנים. 13. השיר גם נכנס לרשימת 500 השירים שעיצבו את הרוקנרול של "היכל התהילה". 14. פרינס זכה בשנת 1984 באוסקר על השיר "Purple Rain" כשיר המקורי הטוב ביותר. 15. פסקול הסרט הגיע למקום הראשון בבילבורד ושהה שם 24 שבועות ברציפות. 16. זה היה האלבום הראשון של פרינס להגיע למקום הראשון בבילבורד 200. (Photo: Tidal) 17. האלבום נכנס לרשימת האלבומים הגדולים של "Grammy Hall of Fame". 18. הוא גם נכנס לרשימת ההקלטות המשמעותיות של ספריית הקונגרס האמריקאי. 19. האלבום מכר כ- 25 מליון עותקים, מה שהופך אותו לאחד מהאלבומים הנמכרים בעולם. 20. הוא גם הפסקול השישי הכי נמכר בעולם. מעליו The Bodyguard", "Saturday Night Fever", "Grease" , "Dirty Dancing" ו- "Titanic". 21. האלבום ממוקם במקום ה- 8 והמכובד מאוד ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. להאזנה לפסקול בסגול: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הגיטריסט הישראלי Hillel Slovak שהתפרסם בעיקר כחבר המייסד של להקת "Red Hot Chilli Peppers". (Photo: John Coffey) הנה כמה עובדות שאנחנו יודעים על האיש: 1. הוא נולד בחיפה, ישראל ב- 13 לאפריל 1962. הוא בן להורים ניצולי שואה שעזבו את הארץ לארה"ב בשנת 1967. 2. הוא למד בבית ספר תיכון בשם Fairfax High School שם הוא הכיר את Jack Irons ,Anthony Kiedis ואת Michael "Flea" Balzary. 3. את הגיטרה הראשונה שלו הוא קיבל כמתנת בר מצווה וניגן בה שעות ארוכות כשהוא מושפע בעיקר מ-Led" Zeppelin", Jimi Hendrix ו- "KISS". 4. הלהקה הראשונה שלו הייתה בתיכון ותחילה נקראה "Chain Reaction", כשתוך זמן קצר שינתה את שמה ל- "Anthem". 5. באחת ההופעות של הלהקה פגש הלל את Anthony Kiedis שהיה בקהל, השניים נפגשו והפכו להיות חברים טובים. Flea יחד עם Kiedis והלל נהגו לבלות הרבה ביחד והפכו להיות חברים טובים אך מה שאיחד אותם היו בעיקר הסמים, הם היו משתמשים בהרואין, קוקאין ו-LSD. 6. חברי להקת "Anthem", בעיקר הלל, לא היו מרוצים מהביצועים של הבסיסט שלהם אז הלל החליט ללמד את חברו הטוב Flea לנגן על בס כדי להחליף אותו. פלי התחבר מהר מאוד לכלי ומעבר לכשרון הגדול של התגלה, נוצרה כימיה מוסיקלית מדהימה בינו לבין הלל. Flea כמובן הצטרף ללהקה שהמשיכה להופיע במועדונים קטנים. 7. לאחר סיום לימודי התיכון שינתה הלהקה את שמה ל- "What is this?" כש- Flea עוזב את הלהקה והם ממשיכים בלעדיו להופעות ברחבי קליפורניה. 8. בשנת 1980 לאחר שהם גילו שיש להם חיבה משותפת לפאנק וללהקת "Defunkt" התחילו השלושה יחד עם המתופף Jack Irons לנגן יחד והקימו את הלהקה עם השם הקצר והקליט "Tony Flow and the Miraculously Majestic Masters of Mayhem". השיר הראשון שכתבו הארבעה היה ריף שכתב הלל עליו הוסיף Kiedis את הראפ וקראו לו "Out in L.A". 9. לאחר שהם כתבו עוד מספר שירים והחלו להופיע במועדונים ברחבי לוס אנג'לס הם שינו את שמם ל- "Red Hot Chili Peppers" הלהקה תפסה תאוצה ובמשך שישה חודשים הפכה ללהיט מחתרתי בקרב מועדונים בלוס אנג'לס. (Photo: NME) 10. שלוש שנים מאוחר יותר הצליחה הלהקה להשיג חוזה תקליטים עם חברת EMI כשבמקביל להקתו המקבילה של הלל "What is This?" גם מצליחה להשיג חוזה תקליטים עם "MCA Records". הואיל ו- Hillel ו- Jack ראו ב-"RHCP" כפרויקט צדדי ולא עיקרי הם החליטו לעזוב ולהתמקד בלהקתם הראשונה. Kiedis ו- Flea גייסו במקומם מתופף וגיטריסט חדשים. 11. בשנת 1984 הם שיחררו את ה-EP הראשון שלהם בשם "Squeezed" ושנה מאוחר יותר את אלבום הבכורה הנושא את שם הלהקה. 12. בשנת 1985 הלל הרגיש שהוא כבר לא מוצא את מקומו בלהקה ויצר קשר עם Kiedis ו- Flea שבאותה תקופה הרגישו לא מרוצים מהגיטריסט שלהם והחלו לחפש פתרונות אחרים. התזמון המושלם חיבר שוב את הלל עם ה-RHCP. 13. באוגוסט 1985 שחררה RHCP את אלבומה השני, אך הראשון עם הלל כשאת האלבום מפיק George Clinton, מוסיקאי ואישיות צבעונית הידוע בווירטואוזיות שלו בעולם הפאנק. למרות שהאלבום לא נחל הצלחה כמעט כלל, הלל ראה בו אלבום גאוני ומאוד אהב את העבודה והיצירה על האלבום עם חברי הלהקה. 14. בנוסף לכשרונו כמוסיקאי, לקלינטון גם היה כשרון להשרות אווירה של מסיבה במהלך ההקלטות ותרם רבות להתעצמות השימוש בסמים של שני החברים, Kiedis והלל. במהלך ההקלטות לאלבום עברו חברי הלהקה לגור עם קלינטון, דבר שהגביר עוד יותר את השימוש בסמים של חברי הלהקה ובמיוחד של הלל ו- Kiedis. 15. לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום. במהלך סיבוב ההופעות מצבו הבריאותי של הלל החל להתדרדר כתוצאה מהסמים כשהוא לא מצליח להחזיק את עצמו כראוי או להתגושש עם פלי על הבמה, מנהג שקיימו בכל הופעה. לאחר סיבוב ההופעות וכתוצאה מהגברת השימוש בסמים, עזב המתופף מרטינז את הלהקה לאור המתיחות שנוצרה וג'ק שלהקתו התפרקה חזר ל-"RHCP", כך שההרכב המקורי שהקים את "RHCP" חזר כולו לפעולה. 16. לאלבומם השלישי ניסו חברי הלהקה לגייס את המפיק Rick Rubin אך לאור השימוש של הלהקה בסמים הוא סירב והלהקה לקחה את Michael Beinhorn כמפיק. העבודה על האלבום הייתה קשה ונעצרה לעיתים קרובות בגלל התמכרותם הקשה של Kiedis והלל לסמים, הלל עוד הצליח לתפקד בזמן ש- Kiedis נעלם לעיתים קרובות ולא מצליח לתפקד. 17. בספטמבר 1987 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי "The Uplift Mofo Party Plan" שהוא גם האלבום האחרון בו השתתף הלל. האלבום נחל הצלחה יותר גדולה מהאלבום הקודם והיה לאלבום הראשון של הלהקה להhכנס למצעד הבילבורד. 18. לאחר יציאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום. לפני היציאה לסיבוב החליטו קידיס והלל להפסיק את השימוש בסמים על מנת להיגמל ולייצר סיבוב הופעות מוצלח. במהלך הסיבוב החלו לפתח השניים תסמינים של נסיגת הסם כשהלל הופך להיות בלתי יציב בצורה קיצונית ביחס ל- Kiedis. תהליך הגמילה השפיע קשות על הלל עד שהמצב הגיע לכדי כך שאינו מסוגל לנגן בגיטרה. באחת ההופעות הלל שלא הצליח לנגן בגיטרה חווה התמוטטות עצבים קשה ועזב את הלהקה לבצע הופעה שלמה ללא גיטרה. 19. לאחר האירוע לא הסכימה הלהקה לתת להלל להופיע וגייסה במקומו את DeWayne McKnight למספר הופעות. לאחר מכן הלל חזר והמשיך את סיבוב ההופעות עם הלהקה. לאחר סיום הסיבוב ניסה Kiedis לקחת את הלל למכון גמילה אך הניסיון לא צלח, כשהלל מתכחש למצבו הקשה. 20. מספר שבועות לאחר סיום סיבוב ההופעות, ב-27 ביוני 1988 נמצא הלל ללא רוח חיים בביתו שבהוליווד ע"י המשטרה. ניתוח שלאחר המוות גילה כי הלל מת יומיים לפני כן כתוצאה ממנת יתר של הרואין. (Photo: Monumentsusa.com) 21. קצת על שאר חברי הלהקה...למרות שלאורך הזמן שלהם ביחד, Kiedis והלל השתמשו יחד בסמים, Kiedis הוא זה שראו עליו השלכות קשות וכשל לתפקד כמו שצריך לאורך זמן. הלל הצליח לתפקד הרבה יותר טוב מ- Kiedis כל התקופה שלהם יחד אך הוא זה שלבסוף התמוטט. ג'ק שנכנס לדיכאון קשה לאחר מותו של הלל, לא הסכים להמשיך בלהקה "שגרמה" למות חברו ועזב. הגיטריסט שהחליף את הלל, John Frusciante, היה מעריץ צעיר של הלל שהלך בדרכו והושפע מאוד מנגינתו. 22. הלל השפיע רבות על שאר חברי הלהקה שראו בו מקור היצירה וההשראה. חלק מהשירים נכתבו עליו כמו: "Feasting On The Flowers", "Dosed, This Is The Plac"e, "My Lovely Man" ועוד...האלבום "Mother’s Milk" שיצא שנה לאחר מותו הוקדש כולו להלל. 23. למרות אהבתו והערצתו העזה של אנתוני Kiedis להלל סלובק הוא לא נכח בהלוויתו, המעמד היה קשה לו מידי. 24. במרץ 2026 הוציאה חברת הסטרימינג Netflix סרט דוקומנטרי על הילל ותחילת הקריירה של להקת RHCP. זהו מסע דוקומנטרי מרגש אל שורשיה של הלהקה, תוך התמקדות בדמותו של הלל, שהיה הלב הפועם של הלהקה בימיה הראשונים. הסרט שופך אור על הקשר העמוק בין חברי הלהקה הצעירים בלוס אנג'לס של שנות ה-80, על פריצת הדרך המוזיקלית ששילבה פאנק (Funk) ורוק, ועל הטרגדיה שהכתה בהם עם מותו בטרם עת של סלובק. דרך ראיונות נדירים וקטעי ארכיון, היצירה מצליחה להראות כיצד הרוח של הלל המשיכה ללוות את הלהקה לאורך עשורים, ועיצבה את הזהות והסאונד שהפכו אותם לאייקונים גלובליים. להאזנה לאלבום האחרון של הלל עם "RHCP" ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 25 ליוני, 2002, Ozzy Osbourne הוציא לאור את אלבום ההופעה "Live at Budokan". האלבום הוקלט במהלך הופעתו של Ozzy Osbourne באולם המיתולוגי "Nippon" Budokan ב-15 בפברואר 2002, במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Down to Earth". אלבום ההופעה הזה מציג את אוזי ולהקתו האדירה - הגיטריסט האגדי Zakk Wylde, הבסיסט Robert Trujillo (שבקרוב יצטרף ל- "Metallica"), המתופף Mike Bordin (מלהקת "Faith No More"), והקלידן John Sinclair. עם זאת, למרות הביצועים האנרגטיים שלו, הקהל היפני המטורף וההפקה הסולידית, "Live at Budokan" מרגיש לנו כמו תוספת מיותרת לדיסקוגרפיה האדירה של אוזי. האלבום נפתח עם "I Don't Know", קלאסיקה מתוך אלבום הבכורה "Blizzard Of Ozz", אשר מכינה מיד את הבמה לחווייה הבלתי נשכחת שמעניק "נסיך האופל" על הבמה. למרות ש- Zakk Wylde מנגן כמו גיטריסט לא מהעולם הזה, הוא לא תמיד נצמד לגירסה המקורית של נגינת הגיטרה האלמותית של Randy Rhoads, וזה לפעמים מרגיש לנו קצת לוחץ מידיי ומוגזם. האלבום ממשיך עם "That I Never Had" מהאלבום "Down to Earth" שלא מצליח להשאיר עלינו רושם מתמשך, בעיקר בגלל שהקול של אוזי נשמע כאן קצת מתוח מידיי אולי אפילו מזייף, בעוד שאפילו קולות הרקע של Zakk Wylde נשמעים יציבים יותר. "Believer" לעומת זאת, בולט כאחד משיאי האלבום, בעיקר בגלל העובדה ש- Wylde תופס הפעם את המהות של הנגינה המקורית של Randy Rhoads ולא מנסה להתחכם יתר על המידה. הסטליסט ממשיך עם שילוב של שירים ישנים וחדשים עם "Junkie" - רצועה נוספת מ- "Down to Earth" - הנגינה של Zakk מדהימה ממש כמו גרסת אלבום האולפן, אבל נגינת הבס של Robert Trujillo היא כבר שלמות טהורה. ואז מגיע "Mr. Crowley" ומאפשר לקלידן John Sinclair להיכנס לאור הזרקורים עם האינטרו הקלאסי לשיר. האלבום כולל ארבע רצועות מהאלבום "No More Tears", שני הביצועים הבולטים מבניהם הם של שיר הנושא ושל "Road to Nowhere". לעומתם, הביצועים של "Mama I’m Coming Home" ו- "I Don’t Want to Change the World" קצת פחות טובים לטעמנו, אם כי הם זוכים לתגובות נלהבות מהקהל. "Crazy Train" ו-"Bark at the Moon" הם חלק בלתי נפרד מהסטליסט בהופעות החיות של אוזי, אבל הם נשמעים כאן קצת פחות טוב, שכן הלהקה ביצעה אותם בטון נמוך יותר מהמקור, ונראה שבכך הם איבדו קצת מהאנרגיה שלהם, למרות התיפוף המדהים של Mike Bordin שבדרך כלל הביא לאלבום הזה סגנון רענן ואנרגטי. האלבום מסתיים עם "Paranoid" - הלהיט הנצחי של "Black Sabbath" שקיבל כאן ביצוע חלש, לדעתנו. Zakk Wylde, שוב מנסה למתוח את הגבולות של הביצוע המקורי, עם יותר מדי אלתורים שפוגמים קצת בהנאה מהקלאסיקה הזאת. מעבר לכך, אפקט השירה המוכפלת של אוזי נשמע מאוד מלאכותי. אין ספק, הקהל היפני בבודוקאן מוסיף דינמיקה מעניינת לאלבום ההופעה הזה. הקהל היפני ידוע מאז ומתמיד בכבוד שהוא מעניק לאומנים שמופיעים שם, הוא מספק תפאורה רועשת ונלהבת שלא נראית בהופעות "מערביות" ומושך לא מעט אומנים להקליט שם אלבומי הופעה חיה. מבחינת מיקס, סאונד והפקה, נעשתה כאן עבודה טובה מאוד. חטיבת הקצב של Mike Bordin ו- Robert Trujillo משפיעה לטובה על התוצר הסופי. הבס של Robert Trujillo בולט במיקס, והתיפוף של Mike Bordin מרתק באופן עקבי. למרות זאת, עבודת הגיטרה הוירטואוזית של Zakk Wylde, המאופיינת בהרמוניות, משיכות מוגזמת וסולואים צעקניים, מאפילה לפעמים על שאר חברי הלהקה. מעניין לציין שיחד עם האלבום שוחרר גם DVD של ההופעה שכולל גם את השיר "Suicide Solution" ואת סולו הגיטרה של Zakk Wylde שנפרש על למעלה מ- 13 דקות, קטעים אלה נחתכו מגרסת התקליטור בגלל מגבלות זמן. למי שמעוניין אפשר לצפות בהופעה המלאה כאן: למרות הרגעים היפים שיש בו, "Live at Budokan" מרגיש לנו כמו אלבום הופעה לא ממש חיוני ברפרטואר האדיר של אוזי. הסטליסט חסר את העומק והמגוון שאולי היו גורמים לאלבום ההופעה הזה לבלוט בין אלבומי ההופעה של "נסיך האופל", עם היעדרות מוחלטת של קטעים מאלבומים כמו "The Ultimate Sin", "No Rest for the Wicked" ו-"Ozzmosis". מלבד היתרון היחסי של הקהל היפני הייחודי ויוצא הדופן והרכב הסופרסטארים שמלווה את אוזי, האלבום הזה לא ממש מצליח להאפיל על אלבומי ההופעה האחרים שלו כמו "Tribute" ו-"Live & Loud". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על Ian McDonald מוזיקאי ומולטי אינסטרומנטאליסט, ממקימי "King Crimson" ו- "Foreigner": (Photo: Paul Natkin) 1. איאן נולד ב- 25 ליוני 1946 ב- Middlesex שבאנגליה. 2. הכלי הראשון עליו ניגן בצעירותו היה גיטרה. 3. את ההכשרה המוזיקלית המהותית שלו הוא קיבל בצבא שם שירת במשך חמש שנים. 4. הוא הצטרף לשם בהיותו בשנות העשרה שלו. שם הוא למד לקרוא מוזיקה, לנגן בקלרינט ובהמשך בסקסופון ובחליל. 5. לאחר שחרורו מהצבא הוא התחבר להרכב "Giles, Giles & Fripp" שהורכב מ- Michael Giles (תופים, שירה), Peter Giles (בס, שירה) ו- Robert Fripp ( גיטרה). 6. מקדונלד השתתף בהקלטת שיר אחד מתוך אלבומם "The Cheerful Insanity of Giles, Giles and Fripp". הוא ניגן על כלי נשיפה, קלידים, גיטרה אקוסטית ושירה בשיר "Under the Sky" שנכלל רק בהוצאות המאוחרות של האלבום. 7. בשנת 1969 הוא הקים יחד עם Robert Fripp את "King Crimson". הוא היה אחד האחראים על הצליל הכל כך מיוחד של הלהקה בראשית דרכה כמי שניגן על מלוטרון, חליל, סקסופון, קלרינט, פסנתר, אורגן ושירת קולות רקע. הוא גם היה אחראי על ההפקה ועל כל עיבודי הלהקה באלבום הבכורה "In The Court Of The Crimson King". 8. לאחר שחרורו של אלבום הבכורה של "קינג קרימזון" עזב מקדונלד את הלהקה, יחד עם המתופף מייקל גילס והשניים הקימו את ההרכב "McDonald and Giles", עם אחיו של מייקל - Peter Giles שניגן בבס. 9. ההרכב שחרר את אלבומו היחיד "McDonald and Giles" בשנת 1970. גם מקרה זה היה מקדונלד אחראי על נגינה במגוון רחב של כלים, שירה ועיבוד מוזיקלי. באלבום התארח גם Steve Winwood. 10. בשנת 1971 השתתף מקדונלד בהקלטת השיר "Get It On (Bang a Gong)" של "T. Rex". 11. בשנת 1974 חזר מקדונלד לשף פעולה עם Robert Fripp כשהוא מתארח בהקלטת האלבום "Red". למקדונלד היו תוכניות לחזור כחבר קבוע בלהקה, אך ל- Robert Fripp היו תוכניות אחרות והוא בחר לפרק אותה. 12. בשנת 1976 הקים מקדונלד את יחד עם הגיטריסט Mick Jones והזמר והזמר Lou Gramm את להקת "Foreigner". 13. האלבום הראשון של "Foreigner" יצא בשנת 1977 וזכה באופן מיידי להצלחה כבירה. שוחררו ממנו להיטים כמו "Cold as Ice", "Feels Like the First Time", "Long, Long Way from Home", "Starrider" ועוד שהופכים אותו בתוך זמן קצר לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים בארה"ב. 14. מקדונלד מנגן באלבום הבכורה של "Foreigner" על קלידים, גיטרה, סקסופון וחליל, הוא שר קולות רקע וגם הפעם הוא שותף להפקה ולכתיבת אחד הלהיטים באלבום - "Long, Long Way from Home". 15. מקדונלד ימשיך עם בשני האלבומים הבאים "Double Vision" משנת 1978 הכולל את הקטע האינסטרומנטאלי היחיד של הלהקה "Tramontane" אשר נכתב בשיתוף עם מקדונלד ו- "Head Games" משנת 1979. 16. בשנת 1980 עזב מקדונלד את הלהקה לאחר חיכוכים עם Mick Jones. 17. בשנת 1996 הוא הצטרף להרכב ההופעות של Steve Hackett. כתוצאה מכך הוא היה שותף בהקלטת האלבום "Genesis Revisited" ואלבום ההופעה "The Tokyo Tapes", שכלל גם מיני איחוד עם John Wetton אקס "קינג קרימזון". 18. בשנת 1999 הוא שחרר את אלבום הסולו "Drivers Eyes", אשר כלל הופעות אורח של John Wetton, Lou Gramm, John Waite ו- Gary Brooker. 19. בשנת 2017 הקים מקדונלד את ההרכב "Honey Wes" יחד עם הגיטריסט והזמר Ted Zurkowski. הם שחררו באותה שנה את אלבומם היחיד "Bad Old World". 20. ב- 9 לפברואר 2022 הלך מקדונלד לעולמו והוא בן 75. הוא מת ממחלת הסרטן לצד משפחתו בביתו שבניו יורק. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

ב- 24 ליוני, 1988 "Pantera" הוציאו את האלבום הרביעי שלהם "Power Metal". זהו אלבום בעל משמעות היסטורית עבור "Pantera". הוא משמש כמעין גשר בין הסאונד וסגנון הגלאם מטאל המוקדם יותר של הלהקה, לבין הסגנון הכבד יותר שלה בהשפעת הת'ראש, אשר בהמשך יגדיר את את הסגנון הייחודי של הלהקה ואת האלבומים הבאים שלה. האלבום הזה סימן נקודת מפנה עבור "Pantera". הוא הציג לראשונה את Phil Anselmo כסולן הראשי של הלהקה וגיבש את ההרכב הקלאסי שלה שיישאר יציב עד להתפרקותם ב-2003. סיפור הרקע של האלבום מוסיף עומק למשמעותו. לאחר שנפרדו מהסולן Terry Glaze, "פנתרה" ערכה אודישנים לזמר מחליף והחלה לעבוד על שירים עם מועמדים שונים. המתח בין חברי הלהקה ל- Terry Glaze הוביל אותם לחפש סולן כבד יותר, מה שהוביל לגיוסו של Phil Anselmo. ההופעה הראשונה של Phil Anselmo עם הלהקה נערכה ב- 25 בנובמבר 1986, והחל מרגע זה החל עידן חדש שהביא אנרגיה, עוצמה ותוקפנות ללהקה. האלבום "Power Metal" מציג את האבולוציה המוזיקלית של "Pantera" ואת הנחישות שלה להשיל מעליה את שורשי הגלאם מטאל ולהמשיך ולהתפתח מבחינה מוזיקלית. כתיבת השירים והמוזיקליות של האלבום מדגימים מיזוג מאוזן בין ההופעה הראוותנית הקודמת שלהם לבין החספוס הכבד שיהפוך לאופייני לאלבומי ההמשך של הלהקה. ההשפעות של להקות גלאם כמו "KISS" ו- "Def Leppard" פינו את מקומם להשראה כבדה יותר מלהקות כמו "Judas Priest" ו-"Metallica", עם רמזים לצליל הגרוב מטאל שיגדיר את האלבומים הבאים. הביצוע הווקאלי של Phil Anselmo ב- "Power Metal" הוא אחד האלמנטים הבולטים שבו. השילוב שלו בין הפלצטים של Rob Halford לבין היהירות של David Lee Roth עדיין לא ממש מזכירה את השינוי שעתיד לבוא אבל בהחלט שובה את המאזין. הטכניקות והביצועים שלו באלבום לא מזכירים אולי את אלה שיבואו באלבומי ההמשך של הלהקה החל מ- "Cowboys from Hell", אבל ההגשה שלו משכנעת ומהנה, ומציגה שירה מגוונת שתגדיר את עבודתו העתידית. ראוי לציין שהטקסטים עברו שינויים משמעותיים מהגרסאות המקוריות שלהם, כאשר אנסלמו שינה את רובo כדי שיתאימו לכיוון המתפתח של הלהקה. יכולת הנגינה של הלהקה ניכרת לאורך האלבום. האחים אבוט, Dimebag Darrell בגיטרה (אז עדיין Diamond Darrell) והמתופף Vinnie Paul, מציגים את עוצמתם ההולכת וגוברת כמוזיקאים גדולים, כאשר עבודת הגיטרה של דימבאג משלבת קראנץ' דרומי עם ריפים מעולם הת'ראש יחד עם סולואים וירטואוזיים. דימבאג עבד בזמנו עם Kerry King מלהקת "Slayer" ואין ספק שהדבר השפיע על התוצאה הסופית באלבום הזה וכן על סגנון הנגינה העתידי שלו. התיפוף של Vinnie Paul מזריק מקצבי מטאל קשיחים עם דפוסים מהירים יותר, ומוסיף דינמיות לשירים. גם הנוכחות של הבסיסט Rex Brown בולטת יותר ב- "Power Metal" בהשוואה לאלבומים הקודמים, מה שמניח את הבסיס לתפקיד החשוב שהוא ישחק בגיבוש הסאונד העתידי של הלהקה במהלך שנות התשעים. (Photo: Revolver Magazine) כתיבת השירים ב- "Power Metal" עקבית וקונסיסטנטית יותר מאשר בכל אלבום אחר של "Pantera" עד אותה עת. האלבום נמנע במידה רבה ממלכודות הגלאם מטאל באלבומים הקודמים, תוך ההתקרבות לניסיוניות של עידן הגרוב מטאל שלהם. באלבום יש איזון מושלם בין העבר והעתיד בסגנונות המוזיקליים של הלהקה. רצועה כמו "Rock the World" הולכת יותר לשורשי הגלאם מטאל של הלהקה, בעוד ששיר הנושא "Power Metal" עם מתקפת הדאבל בייס מראה את השפעות הת'ראש שלהם. רכבת ההרים ממשיכה עם הגלאם של "We'll Meet Again", לעומת הקצב המהיר של "Over and Out", הביט המקפיץ והפזמון הקליט של "Proud to be Loud" (שכתב והפיק Marc Ferrari מלהקת "Keel" שגם מנגן בגיטרה), לעומת ריפים של ת'ראש מטאל ב- "Down Below", עם השירה שתזכיר לכם את Rob Halford. השיר "Death Trap" יישמע לכם כמו שיר מוקדם מאוד של "Queensrych" בעוד ש- "Hard Ride" מוסיף נופך בסגנון AOR ופזמון שמזכיר את "Rock Hard, Ride Free" של "Judas Priest". האלבום מסתיים ברצועת הספיד מטאל "Burnnn!" ו-"P*S*T*88" עם לא אחר מאשר Dimebag Darrell בשירה. למרות קידום מכירות מוגבל והיעדר התמיכה של לייבל גדול, "Power Metal" אהוב בקרב הקהל המסור של "פנתרה" לאורך השנים. בעוד שהביקורות הראשוניות היו מעורבות, האלבום מוכר כיום מאז כיצירה ייחודית ומסקרנת של אחת מלהקות המטאל החשובות של שנות ה-90. אמנם, "Power Metal" לא זכה להצלחה במיינסטרים או לא זכה לאותה רמה של שבחים כמו האלבומים המאוחרים יותר של "Pantera", אבל הוא נותר כסוג של "פנינה נסתרת" עבור מעריצי הלהקה. תפקידו כאלבום מעבר, המשלב אלמנטים מצליל הגלאם מטאל המוקדם של הלהקה יחד עם הכבדות המתפתחת שלהם, הופך אותו לתוספת ראויה לקטלוג של "פנתרה". האלבום משמש עדות לצמיחה המוזיקלית של הלהקה ומציג את הכישרונות של כלל חבריה בהרכב הקלאסי, במיוחד את התעוזה הווקאלית המתהווה של Phil Anselmo וכישורי הגיטרה של Dimebag Darrell. לסיכום, "Power Metal" ראוי להאזנה נוספת שלכם ולהערכה רבה על מקומו בהיסטוריה המפוארת של "פנתרה". זה אולי לא אחד מהאלבומים הטובים שלהם, אבל אי אפשר להתעלם מחשיבותו בתהליך ההתפתחות של הלהקה. הוא מהווה עדות לחוסן והנחישות של "Pantera" לחצוב את דרכה הייחודית בעולם המטאל ולהפוך לאחת מהלקות החשובות שהצילו אותו בתקופתו הקשה. להאזנה: Youtube "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם על האלבום "Holidays in Eden" של "Marillion" שיצא לאור ב- 24 ליוני 1991. זה אלבומה השישי של הלהקה והשני עם הזמר Steve Hogarth שהחליף את Fish באלבום הקודם - "Seasons End" ששוחרר בשנת 1989. האלבום הזה משלב את הקטעים הפרוגרסיביים המוכרים של "מריליון" עם קטעים יותר נגישים ומסחריים. אם לאלבום הקודם הוגארת' הגיע לאחר שמרבית החומרים כבר נכתבו, הרי שבאלבום הזה זו הפעם הראשונה בה הלהקה כותבת כמקשה אחת, כאשר התרומה של הוגארת' מאוד מורגשת. עד כמה מורגשת? המוזיקה לשלושה מתוך שירי האלבום - “You Don’t Need Anyone”, “Cover My Eyes” ו- “Dry Land” הוקלטו כבר על-ידי הוגארת' במסגרת הלהקה הקודמת שלו "How We Live" בשנת 1987, כאשר השיר “Cover My Eyes” היה עם פזמון קצת שונה ונקרא שם “Simon’s Car”. לאחר שהשיר “Easter” מהאלבום הקודם זכה להצלחה יחסית, קיבלה חברת התקליטים תיאבון וחיברה ללהקה את המפיק Chris Neil שבין היתר הפיק להקות כמו "A-Ha". כריס ידע להפשיט את השירים משכבות הכלים וחומת הסאונד ולהנגיש את חלקם בצורה יותר "פופית", שמכוונת לקהל גדול יותר ולמיינסטרים. המוזיקה של "מריליון" קיבלה לפתע סאונד של להקות כמו "U2" (תקשיבו לגיטרה של Steve Rothery פותחת את השיר "Cover My Eyes"), או נשמעה לרגעים כמו הבלדות של "בון ג'ובי" (תקשיבו ל- "Dry Land" או ל- “No One Can” ותדמיינו את Jon Bon Jovi שר אותם). אבל לצד הלהיטים ה"מסחריים" ניתן למצוא באלבום הזה גם כמה רגעים שמזכירים את "מריליון" הישנה והטובה. תקשיבו לפתיחה הדרמטית של "Splintering Heart" ולכניסה האלוהית של Steve Rothery בדקה 2:36 ותגידו שזה לא זורק אתכם הישר לשנת 1983. תקשיבו לאפלוליות ולמלנכוליה של "The Party", תבינו את המורכבות שלו במיוחד בקטע המעבר המדהים, עם הסינקופות וחילופי המקצבים החל מדקה 3:20. איזה שיר אדיר זה! איזו נגינת קלידים מופלאה של Mark Kelly, איזו עבודת בס של Pete Trewavas ואיזה תיפוף אינטיליגנטי של Ian Mosley וזה עוד לפני שהזכרנו את הסולו המטורף של Steve Rothery. אפילו שלושת השירים שחותמים את האלבום "This Town", "The Rakes Progress", "100 Nights" מסודרים כטרילוגיה, במעין מחרוזת שעוסקת בהשפעה שיש לעיר הגדולה על שני אנשים. תגידו מה שתגידו, נכון שזו לא לגמרי "מריליון" הישנה והטובה אבל אנחנו מאוד אוהבים את האלבום הזה. גם את הקטעים היותר מסחריים שלו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

להקת הפאנק רוק הישראלית "The City Revival" אותה גילינו בהופעה האחרונה של "Useless ID" מוציאה היום ב-24 ליוני 2022 לאוויר העולם את אלבום הבכורה שלה. להקת "The City Revival" הוקמה בשנת 2019 כשעוד באותה שנה הם מוציאים את ה-EP הראשון שלהם "No Skin Just Bones" שהכיל 5 שירים. הלהקה מורכבת מליאור בבאני גיטרות ושירה, חמי קרן גיטרות ושירת ליווי, גיא גורלן בס ועוז יצחק על התופים. האלבום שנושא את השם "On Display" עליו עבדה הלהקה במשך שנה, נוצר תחת הפקתו והדרכתו של אושיית הפאנק המפורסמת, ישי ברגר, שרובכם מכירים אותו מלהקת "Useless ID" ומהפרוייקט "Tabarnak" (אגב הוא גם מתחזק קריירת סולו) ואתם אפילו יכולים לפגוש אותו באוזן השלישית. את האלבום הזה מוציאה הלהקה תחת הלייבל "White Russian Records" (על שם המשקה), שהיינו לייבל הולנדי המתמחה בפאנק רוק, הארדקור ומה שמסביב. הו מחזיק באמתחתו מספר לא קטן של להקות מהתחום והוא מעיד על עצמו שהוא לא גדול אבל אוהב את מה שהוא עושה ותומך בלהקות שלו עד הסוף !! הסינגל הראשון מהאלבום "War Inside" יצא באפריל השנה. האלבום שנקרא “On Display” "מציג לראווה" את כל ארסנל הכלים של הלהקה - מפאנק מכסח ועד רוק מתוק ומלטף, עם מילים שלא מפחדות לגעת במקומות הכואבים באמת ועדיין לצאת אופטימי מכל הסיפור. יש באלבום הזה את כל מה שצריך להיות בפאנק רוק ואפילו מה שיש קצת מסביב, מריפים מדליקים שתופסים אותך מהר, שירה מלודית שכיף להשתולל איתה ותופים שמכים בך כמו שאתה מכה בריצפה לצלילי המוזיקה. אלבום שהוא כיף אחד גדול !!! אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא ידוע בעיקר בתור המתופף, המייסד והמנהיג של להקת הרוק "Fleetwood Mac", הנה כמה עובדות על Mick Fleetwood: (Photo: Dia Dipasupi) 1. הוא נולד ברדרות', קורנוול שבאנגליה, בשם Michael John Kells Fleetwood, ב-24 ביוני 1947. 2. בשנותיו הראשונות הוא חי במצרים ובנורווגיה עקב שירותו הצבאי של אביו. הוא למד בבית ספר בנורבגיה ויודע לדבר נורבגית. 3. הוא היה תלמיד גרוע בבית הספר, מה שיוחס לחוסר יכולתו לשנן עובדות בשל דיסלקציה, אבל הוא בכל זאת נהנה בלימודים כשחקן במחזות בית ספר וכסייף מוכשר. 4. פליטווד גבוהה מאוד. הוא מתנשא לגובה של 1.98 מ' (6 רגל 6 אינץ') ובבית הספר היה ידוע בזקנו ובשערו הארוך. 5. הוריו זיהו את הכישרון המוזיקלי שלו וקנו לו מערכת תופים כשהיה בן שלוש עשרה. 6. פליטווד היה מתופף אוטודידקט. הוא לימד את עצמו לנגן כבר מילדותו המוקדמת. 7. פליטווד נשר מבית הספר בגיל 15 ועבר ללונדון בשנת 1963 כדי לפתח קריירה כמתופף. 8. בתחילה הוא גר עם אחותו בנוטינג היל ומצא את ההזדמנות הראשונה שלו בתחום המוזיקה דרך נגן הקלידים Peter Bardens המוכר בהמשך מלהקת "Camel". 9. ברדנס נתן לפליטווד להופיע עם להקתו "The Cheynes" ביולי 1963, מה שהוביל להזדמנויות מוזיקליות נוספות. 10. מאוחר יותר בשנת 1966 פליטווד הצטרף ל-"the Peter Bs" של ברדנס, שבהמשך התרחבה ל-"Shotgun Express" (עם Rod Stewart). 11. הגיטריסט Peter Green ומיק פליטווד עזבו את הלהקה כדי להצטרף ל-"John Mayall & the Bluesbreakers", באפריל 1967. בלהקה היה חבר גם הבסיסט John McVie. 12. הגיטריסט Peter Green תמך ועזר לפליטווד לפתח את כישורי התיפוף שלו. 13. פליטווד וג'ון מקווי היו שתיינים כבדים בתקופתם עם "הבלוזברייקרס", דבר שגרם למתחים בלהקה. 14. בסופו של דבר גרין שעזב את הלהקה הזמין את פליטווד להצטרף ללהקה החדשה שלו, שהפכה בסופו של דבר ל"Fleetwood Mac". 15. הבסיסט Bob Brunning הוחלף על ידי John McVie, ובכך השלים את ההרכב הקבוע הראשון של "Fleetwood Mac". 16. ההרכב הראשוני של "Fleetwood Mac", שכלל את Fleetwood, McVie, Green, ו- Spencer, ערך את ההופעה הראשונה שלו באוגוסט 1967. 17. השם "Fleetwood Mac" נגזר ממיזוג שם המשפחה של Fleetwood עם זה של הבסיסט, John "Mac" McVie. 18. הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון, "Peter Green's Fleetwood Mac", בשנת 1968. 19. הלהקה הקליטה את אלבומה השני "Mr. Wonderful" שיצא ב-1968, , תחת השם "Fleetwood Mac", ללא שמו של Peter Green בכותרת. 20. הקלידנית Christine Perfect, שלימים תתחתן עם John McVie ותהפוך ל- Christine McVie, הפכה למוזיקאית אורחת ובהמשך חברה קבועה בהלהקה, החל מאלבומם השלישי של "פליטווד מק", "Then Play On", שיצא ב-1969. האלבום גם סימן שינוי בסגנון המוזיקלי לעבר צליל פסיכדלי יותר. 21. בריאותו הנפשית של Peter Green התדרדרה, והוא עזב את הלהקה בשנת 1970, והשאיר את פליטווד ומקווי להמשיך. עזיבתו של גרין הובילה לתקופה של חוסר יציבות ושינויים בהרכב בתוך "פליטווד מק". 22. בשנת 1974, "Fleetwood Mac" עבר ללוס אנג'לס, בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות ושינוי נוף. 23. בלוס אנג'לס, גילה מיק פליטווד את Buckingham-Nicks, צמד בהשתתפות Lindsey Buckingham ו- Stevie Nicks. הוא הזמין אותם להצטרף ללהקה בשנת 1974. (Photo: Fanart.TV) 24. בקינגהאם וניקס הביאו איתם רוח חדשה ללהקה עם כתיבת שירים וכישרונות ווקאליים טריים ששינו את הסגנון והסאונד של הלהקה. 25. האלבום הראשון בהרכב החדש בשם "Fleetwood Mac" שיצא ב-1975, הפך ללהיט פורץ דרך עבור הלהקה, והגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי. 26. האלבום "Rumours" שיצא בשנת 1977, הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, עם להיטים כמו "Go Your Own Way" ו-"Don't Stop". 27. האלבום "Tusk" משנת 1979 הציג כיוון ניסיוני יותר בהשפעתו של הגיטריסט בקינגהאם. הוא שילב אלמנטים של פאנק וגל חדש. 28. מיק פליטווד שר לעתים במהלך התיפוף שלו כדי לעזור לשמור על הקצב. 29. למיק פליטווד מסדר את תופי הטום שלו במערכת התופים, בצורה הפוכה מהסדר הנהוג. 30. מיק פליטווד ידוע כמתופף שמכה חזק מאוד על התופים שלו, למעט על הבייס דרום. 31. מיק פליטווד ניגן בתופים בחלק גדול מתקליטי הסולו של חבריו ללהקה, כולל באלבום "Law and Order" של Lindsey Buckingham, שם ניגן בלהיט הגדול ביותר מתוכו, "Trouble". 32. פליטווד הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "The Visitor" בשנת 1981 ואת אלבום הסולו השני שלו "Something Big" בשנת 2004. 33. בשנת 1983 הוא הוציא את האלבום "I'm Not Me" תחת שם הלהקה "Mick Fleetwood's Zoo". אלבומה השני של הלהקה "Shakin' the Cage" יצא כבר תחת השם "The Zoo" בשנת 2004. 34. יחד עם ג'ון מקווי, מיק פליטווד הוא החבר היחיד ב- "Fleetwood Mac" שמופיע בכל 18 אלבומי האולפן של הלהקה. 35. למיק פליטווד יש קריירה משנית כשחקן טלוויזיה וקולנוע, בדרך כלל בתפקידי משחק קטנים, כמו באחד מהפרקים בסדרה "Star Trek: The Next Generation". 36. מיק פליטווד היה שותף בהנחיית ה-BRIT Awards בשנת 1989. 37. בשנת 1998, מיק פליטווד נכנס ל"היכל התהילה של הרוקנרול" כחבר בלהקת "Fleetwood Mac". 38. מיק פליטווד היה נשוי לשלוש נשים ויש לו ארבעה ילדים. אשתו הראשונה הייתה ג'ני בויד - אחותה של פטי בויד אשתו של George Harrison ומאוחר יותר של Eric Clapton. 39. מיק פליטווד וסטיבי ניקס גילו שהם יותר מסתם חברים ללהקה ב-1977, היה להם רומן אהבה קצר. ג'ני בויד גם ניהלה רומן מתמשך עם חבר "פליטווד מק" בוב ווסטון. ווסטון פוטר בסופו של דבר מהלהקה. 40. מיק פליטווד הפך לאזרח ארה"ב רק ב- 22 בנובמבר 2006 בלוס אנג'לס. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 24 ליוני, 1995, "Marillion" הוציאה את אלבומה השמיני, "Afraid of Sunlight". אלבום הזה יוצא בשלב מעבר בקריירה של הלהקה - הוא האחרון שלהם תחת חברת EMI ואחת היצירות המגובשות ביותר מבחינה רגשית ונושאית בעידן Steve Hogarth של הלהקה. למרות שלא הוכתר רשמית כאלבום קונספט, "Afraid of Sunlight" זורם כמו אלבום כזה. הוא סובב סביב האופי ההרסני של התהילה והנפילה הרגשית שמאחורי ההערצה הציבורית. תהליך הכתיבה קרה במהירות, לאחר סיבוב הופעות שתמך באלבום המופת "Brave". הלהקה יצרה אווירה נוגעת ללב, לעיתים מטרידה, שעוצבה על ידי דמויות של ידוענים ומפורסמים כמו מייק טייסון, או. ג'יי סימפסון, דונלד קמפבל, אלביס פרסלי, קורט קוביין ומייקל ג'קסון. לפי גישת הלהקה באלבום, הדמויות המפורסמות הללו משמשות כאווטארים לאובססיה של החברה לבניית אייקונים, רק כדי לראות אותם נשרפים. שיר הפתיחה של האלבום "Gazpacho" מתייחס לאורח החיים ההוליוודי ונראה כי בפרט לזה של או. ג'יי סימפסון. הוא פותח את האלבום לצלילי טלוויזיה ממנה בוקעת מוזיקת אמביינט ואודיו של קרב איגרוף, תוך שהוא מצמיד מנגינות "עליזות" למילים "נושכות" על ניצול תקשורתי ואלימות של סלבריטאים. אחריו מגיע "Cannibal Surf Babe" שיר שהחל מהתווים הראשונים שלו זועק "Beach Boys", על-אף שנכתב בהשראת סרטי אימה של לילי מאוחר. הוא משמש כמחווה סאטירית למוזיקת ​​הגלישה של "הביץ' בויז", ומשלב סאבטקסט אפל מתחת לגיטרות המג'נגלות של Steve Rothery והקלידים המוזרים של Mark Kelly, שמתכתבים עם פסקול לסרטי בורקס אמריקאים משנות ה-60. ותאזינו לעבודת הבס של Pete Trewavas בדקות הפתיחה, כמה שהיא מתכתבת עם זו של Geddy Lee. ואז אחרי הדקלום של Barbara Lezmy בצרפתית, בסיום השיר הקודם, מגיע "Beautiful" וכמה שהוא "יפה" אוףףףףףףף, הוא גורם לנו לצמרמורות בכל האזנה. זה הסינגל היחיד באלבום, ואחד השירים הכי "יפים" ומלודיים שנכתבו בתקופת הוגארת' של הלהקה. זוהי תחינה רכה לאותנטיות וחמלה בעולם אכזר ומעניש. איזה מלודיה, איזה עבודת גיטרה מינימליסטית ורכה של Steve Rothery, איזה סולו האמונד מהמם של Mark Kelly ואיזו הגשה מדהימה של Steve Hogarth. השיר הגיע למקום ה-29 במצעד הבריטי ונשאר כאורח כמעט קבוע בהופעות החיות של הלהקה. צמד השירים "Afraid of Sunrise" ו- "Afraid of Sunlight" יחד מהווים את המרכז הרגשי של האלבום. הראשון רך ורגוע כמו הבוקר, בעוד שהשני פורץ במלנכוליה מנצנצת ומתייחס לאותם מחפשי הריגושים ההרסניים כמו ג'יימס דין. ביניהם יושב לו "Out of This World" - כנראה אחד השירים הנשגבים ביותר של "Marillion" - מחווה מרגשת ועמוקה למתחרה סירות המירוץ דונלד קמפבל, שהתרסקות המטוס הקטלנית שלו ב-1967 הותירה חותם על בריטניה כולה באותה תקופה. גם השיר הזה גורם לנו צמרמורת וחודר לנו לעצמות. מלודיה כל-כך יפה, ביצוע מבריק של כל חברי הלהקה והגשה אלוהית של Steve Hogarth. הסולו של Steve Rothery בדקה 2:30 חודר לנו את המוח ועושה שם נעים והמלודיה שמגיעה מיד אחריו היא פשוט שלמות. השיר נתן מאוחר יותר השראה לצולל ביל סמית' לחפש את הריסות המטוס, כאשר החלק העיקרי של גוף המטוס של קמפבל חולץ מקוניסטון ווטר ב-8 במרץ 2001. גם Hogarth וגם Rothery נכחו במעמד חילוץ המטוס, ורות'רי גם הפיק תיעוד מצולם של האירוע. אנחנו מתקרבים לסיום עם "Beyond You" - שיר מחווה לטכניקת "wall-of-sound" של פיל ספקטור, להפקות האגדתיות שלו. כמחווה לספקטור הלהקה דאגה שהשיר ימוקסס במונו. האלבום מסתיים עם "King" שחותם את האלבום בצורה "מלכותית" ועצובה - עם מחווה מרהיבה לאמנים כמו אלביס פרסלי, קורט קוביין ומייקל ג'קסון. הוא מגלם את המסר של האלבום: אנו מכתירים את האייקונים שלנו ואז צולבים אותם. למרות מכירות צנועות יחסית, "Afraid of Sunlight" הפך לאלבום מועדף על המעריצים ולאחד השיאים הקריטיים בקטלוג של "Marillion", שאחרי תקופת "Brave". בשנת 2019 האלבום יצא במהדורה מחודשת ומפוארת שכללה רמיקס סטריאו חדש, גרסת סראונד, דמואים, עטיפה חדשה והופעה חיה מלאה שנערכה רוטרדם בשנת 1995. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר