היום נספר לכם על אחד המתופפים העסוקים בהארד רוק ובמטאל Simon J. Wright. (Photo: Rockoverdose.gr) 1. הוא נולד אולדהם לנקשייר באנגליה ב- 19 ליוני 1963. 2. הוא החל את דרכו המוזיקלית בלהקת "Tora-Tora" עימה הקליט את הסינגל "Red Sun Setting", שיצא לאור בשנת 1980, בעודו בן 17 בלבד. 3. בהמשך הוא עבר להרכב ההבי מטאל "A II Z" איתו שחרר את אלבום ההופעה " The Witch of Berkley" ואת הסינגל "I'm The One Who Loves You" בשנת 1981. 4. לאחר שהלהקה התפרקה, עבר סיימון ללהקת "Tytan", אשר בגלגוליה השונים כללה בין היתר גם את הבסיסט Kev Riddles מ- "Angel Witch" ואת הגיטריסט Doug Aldrich. 5. בשנת 1983 הוא ענה למודעה בעיתון שציינה כך: "Rock Drummer Wanted. If you don't hit hard, don't apply". המודעה הזו פורסמה על-ידי "AC/DC", אחרי שהמתופף Phil Rudd עזב אותה. (Photo: Rockerrags.com) 6. סיימון הוזמן לאודישן במהלכו ניגן שלושה שירים. שעתיים לאחר מכן הוא כבר בר קיבל שיחה המודיעה לו שהתקבל ללהקה. 7. את ההופעות הראשונות שלו במדי "AC/DC" ניתן לראות כבר בוידאו קליפים של שירי האלבום "Flick Of The Switch", וזאת על-אף שלא ניגן באלבום. סיימון היה אז בן 20 בלבד. 8.האלבום המלא הראשון של סיימון עם הלהקה היה "Fly On The Wall", משנת 1985. 9. בהמשך הוא יקליט עם הלהקה גם את האלבומים "Who Made Who" משנת 1986 ו- "Blow Up Your Video" משנת 1988. 10. בשנת 1989 עזב סיימון את "AC/DC", לאחר שקיבל הזמנה להצטרף להרכב של Ronnie James Dio. 11. האלבום הראשון שהקליט עם הלהקה היה "Lock Up the Wolves" משנת 1990. 12. אבל דווקא אז, Ronnie James Dio מחליט להתאחד עם "Black Sabbath" ולהוציא עמם את האלבום "Dehumanizer", מה שמאלץ את סיימון לעבור ללהקת "Rhino Bucket". 13. הוא משחרר עם הלהקה את האלבום "PAIN" משנת 1994, אבל בשנת 1996 הלהקה מפסיקה את פעילותה וסיימון שוב נאלץ לחפש הרכב חדש. 14. כבר באותה שנה הוא נוטל חלק באלבום "Worlds Away", אלבום הסולו הרביעי של הגיטריסט John Norum. (Photo: courtesy of Simon Wright) 15. עוד בשנת 1998, סיימון מצטרף ל- "UFO" ומקליט איתם את אלבום ההופעה "Live on Earth" ובהמשך את אלבום האולפן "Covenant" משנת 2000. 16. בשנת 2000 הוא מקבל הצעה לחזור להרכב של Ronnie James Dio ולהתאחד מחדש גם עם החברים הוותיקים Craig Goldy ו- Jimmy Bain. 17. באותה שנה משחרר "Dio" את מה שנחשב לאלבום הקאמבק שלו - אלבום הקונספט המצוין "Magica". 18. בהמשך סיימון יטול חלק גם באלבומים "Killing the Dragon" ו- "Master of the Moon" ואלבומי ההופעה "Evil or "Divine - Live In New York City ו- "Holy Diver - Live". 19. בשנת 2011, לאחר מותו של Ronnie James Dio, יהיה סיימון חלק מההרכב "Dio Disciples" שכלל את חברי הלהקה ששרדו מההרכב הסופי של "Dio" בתוספת הזמר Tim "Ripper" Owens. 20. בשנת 2013 הצטרף סיימון להרכב " Queensrÿche" של הזמר Geoff Tate והיה חלק מאלבום הבכורה ששוחרר באותה שנה בשם "Frequency Unknown". 21. בעקבות מאבק משפטי עם להקת האם יאלץ ההרכב לשנות את שמו ל- "Operation: Mindcrime". (Photo: Metalshockfinland.com) 22. סיימון יוציא עם ההרכב עוד שלושה אלבומי אולפן המהווים טרילוגיית קונספט. הראשון "The Key" משנת 2015, השני "Resurrection" משנת 2016 והשלישי "The New Reality" משנת 2017. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 19 ליוני 2001 יצא האלבום "Shangri-La Dee Da", אלבומה החמישי של "Stone Temple Pilots". הנה 10 עובדות מעניינות על האלבום הזה: 1. האלבום הופק ע"י Brendan O'Brien שהפיק את האלבום הראשון של "STP" וגם את האלבום הראשון של RHCP, שני אלבומים אלו הזניקו את הקריירה שלו כמפיק. הוא הפיק כמעט את כל האלבומים של STP, Pearl Jam, Neil Young, Bob Dylan, AC/DC ועוד רבים וגדולים. 2. האלבום נכתב והוקלט בוילה (בית חלומות) שהלהקה הפכה לסטודיו - Malibu Mansion הממוקמת על חוף הים בקליפורניה, שם הוקלט גם האלבום הקודם של הלהקה "No.4". 3. זה האלבום הכי אקספרימנטלי של הלהקה. הוא משייט לו בין ז'אנרים של רוק, פסיכדלייה ואפילו פופ, עם השפעות של הדלתות, ביטלס, אפילו דויד בואי. הוא שונה מאוד מאלבומם הקודם אך מזכיר את האלבום "Tiny Music" (Photo: Wallpaperflare.com) 4. לפני יציאת האלבום Scott Weiland הכריז כי האלבום הנ"ל יצא כאלבום כפול, אך שאיפות לחוד ומציאות לחוד (וסקוט ידוע בנושא ה"שאיפות"), חברת התקליטים Atlantic Record התנגדה לכך בין היתר מחשש לחוסר מיקוד וגיוון יתר, ולכן הוא יצא כאלבום רגיל. 5. דבר נוסף לו התנגדה חברת התקליטים הוא הרצון של סקוט להקדיש את האלבום לזיכרו של Andrew Wood (הזמר המנוח של "Mother Love Bone") ואכן לא קרה הדבר. 6. אי שם במחסנים של Chapman Baehler, צלם שליווה את "STP" לאורך רוב חייה (שאנחנו מקווים שלא נשרפו) ישנם צילומים וסרטונים שמתעדים את הפקת האלבום הזה. צ'אפמן היה אמור ליצור סרט דוקומנטרי מתהליך יצירת האלבום הזה, הוא ואישתו צילמו והסריטו את כל התהליך אך הסרט לא יצא לפועל ולא הופק. 7. הסינגל המצליח ביותר מהאלבום, שהוא בערך השיר היחיד מהאלבום שהם מנגנים בהופעות, הוא "Days Of The Week" שהגיע למקום ה-4 במצעד Mainstream Rock Tracks. השיר מדבר על ההתמכרות של סקוט להירואין ועל הדרך בה היא השפיעה על יחסיו עם בת זוגו Mary Forsberg. 8. זה היה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. הלהקה לא רצתה אותו כי חשבה שהוא פופי מידי. הם רצו שהשיר “Coma” ישוחרר במקומו. אבל חברת התקליטים התעקשה וניצחה, וטוב שכך. 9. השיר "Hollywood Bitch" נכתב על-ידי סקוט והבסיסט רוברט דלאו. זה הסינגל השני והאחרון מהאלבום שהריף שלו נכתב עוד לפני שחרורו של האלבום "Purple". 10. האלבום הזה סימן את תחילתה של ההפסקה הגדולה של הלהקה עד לשנת 2008 אז נוצר האיחוד הראשון ושנתיים מאוחר יותר יצא האלבום השישי של הלהקה (שבעצם היה האלבום האחרון שלהם עם סקוט). להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אם קמתם הבוקר קצת הפוכים ושכחתם מהי ההגדרה של "אגדה חיה", אין צורך לגגל את זה או לחפש במילון, הרי הוא כאן לפניכם, והוא חוגג היום יומהולדת, אז בואו תעשו הרבה רעש וכבוד ל- Paul McCartney. (Photo: Chaos And Creation In The Backyard Poster) 13 אלבומי אולפן עם הביטלס (אחד מהם כפול). 20 אלבומי סולו. 7 אלבומים עם "Wings". 7 אלבומי מוזיקה קלאסית. 3 אלבומים עם "The Fireman". 2 פסי-קול לסרטים. 2 אלבומי מוזיקה אלקטרונית. 40 הופעות בסרטים. כל זה ועוד לא התחלנו לדבר על אלבומי הופעות, אוספים, שיתופי פעולה, תארים ופרסים. אז אם לא שמתם לב, "אגדות חיות" בימנו הן זן נדיר בסכנת הכחדה. אז עד שיש לאחד כזה יומהולדת, לא תעשו לו כבוד? לכבוד יום הולדתו של ה"חיפושית" הכי מלודית בחבורה הכנו עבורכם פלייליסט של מיטב יצירותיו. כנסו לקישור ותהנו: לחצו כאן. אההה.... ושכחנו לספר לכם עליו גם כמה עובדות. הפעם ליקטנו 20 מיוחדות: 1. השם הראשון שלו הוא בכלל James. פול הוא שמו השני. 2. הכלי הראשון עליו ניגן היה חצוצרה. 3. בילדותו הוא נבחן פעמיים להיות נער מקהלה ונכשל. הוא עבר רק בפעם השלישית. 4. במקור הוא שימש כגיטריסט בלהקת "The Quarrymen" שהפכה לביטלס. רק לאחר שסטיוארט סאטקליף עזב את הלהקה הוא עבר לעמדת הבס. 5. הוא כתב יחד עם John Lennon למעלה מ- 200 שירים בתקופה של כשבע שנים, 54 מהם צעדו במצעדים. 6. את השיר "Yesterday" הוא הציע בתחילה לזמר הבריטי Chris Farlower אך הוא סירב בטענה שהוא שקט ואיטי מידי בשבילו. 7. השיר "Yesterday" הוא גם שיר הפופ שזכה להכי הרבה גרסאות כיסוי בעולם. יש לו למעלה מ- 2,000 כאלה. 8. מקרטני גם אחראי על כתיבת השיר הקצר ביותר של הביטלס - "Her Majesty" - אורכו 0:23. 9. בשל השילוב בין הצרחות של פול, הריף המנסר והבס הכבד בשיר "Helter Skelter" אותו כתב, נחשב השיר בעיני רבים כשיר ההבי מטאל הראשון. 10. כשעבד על אלבום הסולו הראשון שלו אחרי הביטלס, הוא נהג להשתמש בשם הבדוי Billy Martin כשהזמין מקום באולפני "אבי רואד". 11. הוא היה בטיסה מעל ניו יורק סיטי כשאסון התאומים התרחש וראה הכל מחלון המטוס. 12. בשנת 2012 הוא היה אחראי למיני איחוד של חברי נירוונה Dave Grohl ו- Krist Novoselic בהופעה שערך בסיאטל. זו היתה הפעם הראשונה בה השניים נגנו יחד מזה 15 שנה. גם Pat Smear היה שם. 13. זה ידוע שפול הוא מולטי אינסטרומנטאליסט שמנגן כמעט על כל כלי אפשרי, אבל האם ידעתם שהוא היה המתופף בשיר "Sunday Rain" של ה- "Foo Fighters"? ומה שיותר מדהים שהוא לא שמע את השיר אפילו פעם אחת קודם לכן, הוא פשוט הגיע לאולפן וניגן את השיר ללא הכנה מוקדמת. 14. טוב, רשימת התארים של פול בלתי נגמרת, אבל האם ידעתם שביניהם גם תואר "בלש של כבוד" מ- NYPD ? 15. הוא מחזיק בשיא כל הזמנים של אומן שהופיע בפני הקהל הכי גדול בתשלום. זה היה בשנת 1989 בריו שבברזיל, בפני 350,000 איש. 16. פול מקרטני מחזיק דרך חברת MPL בזכויות של למעלה מ- 3,000 שירים, ביניהם כל השירים שכתב באדי הולי, שירי המחזמר "גריז" ועוד. 17. הוא גם אחד מהמוזיקאים הכי עשירים בתבל. הונו מוערך בכ- 1.2 מליארד דולר. 18. מקרטני מחזיק בשיא של מספר הלהיטים הגדול ביותר שהגיעו למקום הראשון בבילבורד 100 האמריקאי. 29 שירים סך הכל. הוא מחזיק בשיא דומה במצעד הבריטי עם 25 שירים שהגיעו למקום הראשון. 19. מקרטני הוא האיש עם הכי הרבה מועמדויות לגראמי 78 במספר, המוזרה מביניהן היא כנראה המועמדות לשיר הראפ הטוב ביותר. כן, כן, זה קרה בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם Kanye West בשיר All Day משנת 2015. 20. כולם יודעים שלמקרטני יש גם קריירת משחק, אבל האם ידעתם שהוא שיחק באחד מסרטי שודדי הקריביים? זה היה בסרט החמישי בסדרה - "Pirates of the Caribbean: Dead Men Tell No Tales" בו מקרטני שיחק את דודו של ג'ק ספארו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היא הובילה יחד עם אחותה Nancy Wilson את אחת מלהקות ה"רוק הנשי" הגדולות של שנות ה-70 וה-80 ואף טיפחה מאחורי הקלעים את גיבורי הגראנג'. היא Ann Wilson אז בואו נשיר לה כמה שירים ונגלה עליה כמה פרטים מעניינים. (Photo: Society of Rock) 1. שמה המלא הוא Ann Dustin Wilson והיא נולדה ב- 19 ליוני 1950 בסן דייגו שבקליפורניה. 2. הואיל ואביה שירת בצבא, המשפחה הרבתה להסתובב בעולם. הם התגוררו זמן ממושך בפנמה ובטיוואן, לפני שנחתו חזרה בארה"ב והתמקמו בסיאטל. 3. היא סיפרה שהוריה ניסו לגרום למשפחה להרגיש בבית למרות השהייה בחו"ל, וזאת באמצעות המוסיקה. בכל סופשבוע הם היו מקיימים סשנים שבהם הם הקשיבו וניגנו מוסיקה מז'אנרים שונים. 4. בשנת 1970 היא הצטרפה ללהקה בשם "White Heart" שעברה מספר גלגולים ושמות שונים, כשלבסוף התקבעה עם השם "Heart". 5. בשנת 1973 הצטרפה אחותה של אן, Nancy ללהקה והם כולם עברו לקנדה, שם הם הקליטו את אלבומה הראשון של הלהקה. (Photo: Norman Seeff) 6. בשנת 1975 הם שיחררו את אלבום הבכורה "Dreamboat Annie". המפיק Mike Flicker עזר ללהקה ללטש את הסאונד ולחתום על חוזה הקלטות עם חברת Mushroom. הם שיחררו 4 סינגלים מהאלבום שתפסו תאוצה אחד אחרי השני, ביניהם "Crazy on You" האדיר. משם כבר פרצה הלהקה גם לארה"ב דרך סיאטל מקום הולדתן של האחיות ווילסון. 7. בעקבות התנהלות קלוקלת של חברת התקליטים שהגיעה לשיאה בכתבה של עמוד שלם במגזין רולינג סטון, הכוללת תמונה של האחיות ווילסון חשופות כתפיים זו לצד זו ואת המשפט: "It Was Only Our First Time", התפרקה מערכת היחסים בין הלהקה לחברה. 8. בשנת 1977 שיחררה הלהקה את אלבומה השני "Little Queen" שהוקלט בסיאטל. אחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה "Barracuda" כבש את המצעדים והביא את הארט שוב להצלחה מסחררת. מדובר בשיר כועס במיוחד על חברת התקליטים Mushroom Records על אותו פרסום ברולינג סטון והפצת השמועה לפיה לכאורה האחיות מנהלות רומן, בכדי לעורר את דעת הקהל. אן גילתה על הכתבה במקרה כשמעריץ הגיע אליה אחרי הופעה ושאל אותה "איך היחסים"? היא חשבה שהוא מדבר על החבר שלה, אך כשהבינה במה מדובר היתה המומה והלכה לכתוב את השיר. 9. יחד עם זאת, זה לא היה ממש סוף הסיפור עם חברת התקליטים, וכתוצאה מסכסוך משפטי שהיה ללהקה עם Mushroom הם חויבו להוציא אלבום נוסף דרכה. הם עבדו באופן מרתוני במשך 4 ימים כדי להקליט אלבום נוסף בשם "Magazine" ששוחרר אף הוא בשנת 1977, רק כדי לסיים את ההתקשרות עם אותה חברה שהפיצה את השמועה הזדונית על האחיות ווילסון. 10. כתוצאה מכך, הגיעה הלהקה להישג יוצא דופן כאשר שלושה מאלבומיהם צועדים בו זמנית במצעדים. 11. אם זה לא מספיק, אז שנה לאחר מכן, ב- 1978, הם משחררים את אלבומם הרביעי "Dog & Butterfly". האלבום חולק לשניים כשהחלק הראשון היה ה- "Dog" וכלל שירים יותר רוקיסטים וחזקים, בעוד שהחלק השני - "Butterfly" כלל בלדות ושירים יותר רכים. האלבום הגיע למקום ה-17 בבילבורד. 12. בשנת 1980 שיחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Bébé le Strange". זהו האלבום הראשון ללא הגיטריסט והמפיק של הלהקה Roger Fisher, שעזב יחד עם אחיו מספר חודשים לפני ההקלטות. האחיות ווילסון תמיד הובילו את הלהקה, אך מכאן והלאה הן בעצם היוו את הגרעין הקשה של "Heart". האלבום זכה להצלחה מסחררת והגיע למקום ה-5 בבילבורד כשהוא מבלה שם במשך 22 שבועות. 13. החל מראשית שנות השמונים עברה הלהקה שינויים מוזיקליים שעיקרם התרככות ופזילה לכיוון המיינסטרים, עם אלמנטים של פופ, הארד רוק וגלאם מטאל. שיאו של המהפך המוזיקלי היה באלבום "Heart" ששוחרר בשנת 1985 ואשר כלל להיטים רבים כמו: "These Dreams" שהיה השיר הראשון של הלהקה שכבש את הפסגה, "What About Love", "Never", "Nothin' at All" ועוד. המעבר לגלאם התבטא גם במראה החיצוני כפי שבא לידי ביטוי בעטיפת האלבום. 14. האחיות ווילסון שיחררו סה"כ 16 אלבומים תחת ההרכב "Heart" כשהאחרון "Beautiful Broken" שוחרר ב-2016. הן זכו להצלחה והערכה רבה מצד המאזינים ומצד המבקרים וסינגלים רבים כבשו את המצעדים ואת תחנות הרדיו. 15. בשנת 1991 הקימו האחיות את אולפן ההקלטות Bad Animals שנקרא על שם אלבומה התשיעי של הארט. האולפן המפורסם שידוע היום בשמו Studio X היווה חלק עצום בהתפתחות סצנת הגראנג', ובו הקליטו להקות רבות ביניהן: Alice In Chains, Soundgarden, Pearl Jam, Nirvana ועוד רבים... 16. באותה שנה הם גם הקימו הרכב צדדי בשם "The Lovemongers" שהקליט גירסת כיסוי לשיר "The Battle of Evermore" של לד זפלין, לפסקול הגדול של הסרט "Singles". מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1997, שיחרר ההרכב את האי.פי.- "Whirlygig". 17. באותן שנים שלפני ובמהלך פריחתו של הגראנג', היו כוכבי הסצינה כמו כריס קורנל, אנדרו ווד, ליין סטאלי ועוד, מבין מעריציהן של האחיות ווילסון. העובדה הזאת זיכתה אותן לכינוי הסנדקיות של הגראנג' (וזאת מבלי לגרוע ממעמדו של ניל יאנג - סנדק הגראנג'). אן ווילסון סיפרה שהבית שלה היה פתוח לכל החבר'ה מנירוונה, אליס וסאונגרדן, שהיו מגיעים אליה הביתה למסיבות ומנגנים יחד. 18. בשנת 1992 השתתפה אן ב-EP של להקת Alice In Chains בשם "SAP". היא תרמה את קולה לשירים "Brother" ו- "Am I Inside". 19. בשנת 2004 שחררה "Heart" את אלבומה ה- 13 שנקרא "Jupiters Darling". באלבום השתתפו בין היתר ג'רי קנטרל ומייק אינז מ- "Alice In Chains" ומייק מקרידי מ- "Pearl Jam". 20. בשנת 2007 שיחררה אן את אלבום הסולו הראשון שלה "Hope & Glory" אשר כלל קאברים, ובו השתתפו אמנים רבים כמו: Elton John, K.d. lang, Alison Krauss, Gretchen Wilson, Shawn Colvin ועוד. 22. בשנת 2013 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של המוזיקה. מי שנאם את נאום הכניסה של הלהקה להיכל התהילה היה לא אחר מאשר Chris Cornell. בנאומו הוא הסביר ברגש רב כמה האחיות ווילסון השפיעו עליו ועל חבריו מסצנת הגראנג'. 23. בשנת 2015 ובשנת 2016 היא שחררה אן את שני ה- EP הראשונים שלה בשם "The Ann Wilson Thing #1 & #2". 24. בשנת 2016 שוחרר האלבום "Beautiful Broken" אלבומה ה- 16 של "Heart" ששילב בין שירים חדשים לשירים ישנים של הלהקה בביצועים מחודשים. באלבום מתארח James Hetfield מלהקת מטאליקה. 25. באותה שנה נעצר בעלה של אן באשמת תקיפת אחד מילדיה של אחותה ננסי. הדבר אירע לכאורה במהלך הופעת הלהקה באפיתאטרון White River שבוושינגטון. השמועות מספרות שבעקבות אותו אירוע חדלו האחיות מלשוחח ועברו לתקשורת באמצעות טקסטים. 26. בשנת 2017 ציינה אן כי "Heart" נמצאת כרגע ב"הפסקה" וכל אחת מהאחיות פנתה לפרוייקטים משל עצמה. (Photo: Steve Jennings) 27. בשנת 2018 הופיעה אן יחד עם חברי "Alice In Chains" בהופעת מחווה ל- Chris Cornell שנערכה בטקס ה-Rock and Roll Hall of Fame. 28. בשנת 2018 שיחררה אן את אלבום הסולו השני שלה "Immortal". זה אלבום קאברים בו היא משלבת מספר סגנונות מהם הושפעה ע"י חברים וקרובים שהיא איבדה במהלך חייה. 29. בשנת 2019 הודיעו האחיות שלהקת "Heart" חזרה מ"ההפסקה" שנטלה וכי הן חוזרות להופיע יחד. 30. הן יצאו לסיבוב הופעות שהוכתר בשם "Love Alive tour". הסיבוב היה כל-כך מוצלח שהאחיות אפילו האריכו אותו, אך הוא נעצר לאחרונה בשל משבר הקורונה. 31. מתחילת שנת 2021 שחררה אן ארבעה סינגלים חדשים, כרגע לא ידוע האם הם חלק מאלבום סולו חדש או סינגלים בפני עצמם. אתם מוזמנים להאזין לאלבום הסולו האחרון שלה Immortal ב: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 18 ליוני, 1982, "King Crimson" הוציאו את אלבומם התשיעי, "Beat". זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה של "King Crimson" בה הלהקה שמרה על אותו הרכב במשך שני אלבומים רצופים - זה שכלל את Robert Fripp, Adrian Belew, Tony Levin, ו- Bill Bruford. הלהקה מיהרה מידי לשחרר את "Beat", תשעה חודשים בלבד לאחר האלבום החדשני והמצוין "Discipline", והדבר אכן ניכר באיכות ובכמות. החברים הגיעו לאולפן עם מעט חומרים חדשים שהצטברו לכדי 29 דקות בלבד, דבר שאילץ אותם להוסיף עוד 7 דקות של אלתורים. האלבום הזה ממשיך את הקו של האלבום הקודם עם נטייה עמוקה יותר לשילוב של רוק מתקדם עם ניו ווייב ומוזיקה ניסיונית. האלבום נועד בתחילה להוות סוג של מחווה לדור הביטניקים האמריקאי של שנות ה-50, לאחר ש- Adrian Belew, קרא מחדש את "On the Road" של Jack Kerouac. בסופו של דבר, "Beat" התגלה כאלבום אישי של אדריאן בילו, אשר גם כתב את רוב החומרים לאלבום. מילותיו של בילו משקפות עייפות גוברת מהחיים בדרכים, חדרי מלון, שדות תעופה ואת הבידוד הרגשי שהוא חווה כמוזיקאי. האלבום נפתח עם "Neal and Jack and Me", קטע חד ותזזיתי שהושפע מהחברות המורכבת בין קרואק לניל קסאדי. פריפ ובילו מחליפים ביניהם נגיעות גיטרה, בסיוע הבסיסט Tony Levin שביצועיו על Chapman Stick מטשטשים לעתים קרובות את הגבולות בין בס, קצב ומלודיה. "Heartbeat" ממשיך בחמימות מפתיעה - רגע נדיר של ישירות רגשית שהינו ללא ספק אחד השירים המלודיים והנגישים ביותר בקטלוג של הלהקה. ממשיכים ל- "Sartori in Tangier" שקופץ ראש אל תוך בריכה של אילתור אינסטרומנטלי. הוא משלב מוטיבים מזרח תיכוניים, עם עבודת כלי הקשה מדהימה של Bill Bruford. שם השיר שואב מנובלה אחרת של Jack Kerouac בשם "Satori in Paris". אחריו, "Waiting Man" מתעל את העייפות הגוברת של בילו מהחיים בדרכים בעזרת לופים היפנוטיים. הקטע החמישי "Neurotica" מלא בביקורת על האנרגיה המטורפת של ניו יורק, תוך שהוא מהדהד חומרים קודמים כמו "Thela Hun Ginjeet". הוא מתפרץ בטשטוש נוירוטי, תוצאה של עומס חושי עירוני. המילים המדוקלמות של בילו מתפתלות להן בטירוף כנגד הצלילים השבורים שפריפ מפיק מהגיטרה וצלילי משרוקית. בניגוד מוחלט, מגיח "Two Hands" הרך והמאופק. בלדה מינימליסטית שנכתבה במשותף עם אשתו של בלו, מרגרט, ומדבר על געגועים ופגיעות רגשית, כשלעיתים נדמה שהמילים ממש מרחפות מעל כלי הנגינה. לאחר מכן מגיע "The Howler", עם ביצוע קולי מאיים של בילו וגרוב כאוטי וחייתי - התגלמות של "Howl" מאת Allen Ginsberg שהוא מתייחס אליו. לבסוף, האלתור האינסטרומנטלי, החופשי והמוטרף "Requiem", סוגר את "Beat" עם מרקמים מופשטים ודיסוננס של צלילים שקורסים אל תוך רעש כאוטי. המהדורה המורחבת של האלבום כוללת גם את רצועת הבונוס "Absent Lovers", קטע אינסטרומנטלי מסתורי, המתפתח באיטיות ומהדהד את היופי המלנכולי של געגוע וכמיהה. האלבום "Beat" הלך בעקבות הזוהר של "Discipline", אך יצירתו החפוזה, הסכסוכים הפנימיים והעייפות היצירתית, השפיעו על התוצר הסופי, אשר נבלע בדיסקוגרפיה פורצת הדרך של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם על האלבום "FUCK" של "Van Halen". כן, כן, לא דמיינתם יש כזה אלבום, הוא שוחרר ב- 18 ליוני 1991, ושמו המלא "For Unlawful Carnal Knowledge". זה האלבום התשיעי של הלהקה והשלישי שלה בהרכב השני עם הזמר Sammy Hagar. האלבום הזה שוחרר כאשר כל עניין הצנזורה על המילים במוזיקה וה- "Parental Advisory Explıcıt Content", היה בכותרות. סמי הגר רצה שלאלבום תהיה כותרת שתזעזע. הוא בחר בשם "FUCK" אבל אז הוא ירד מזה והסכים ללכת על הכותרת שרק ראשי התיבות שלה הם המילה "FUCK". אפילו סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקרא "F.U.C.K. 'n' Live". האלבום הזה סימן סוג של חזרה לשורשים של ההבי מטאל, כאשר מרבית השירים הובלו על-ידי הגיטרות של Eddie Van Halen. אפילו הסינתיסייזרים ששלטו באלבומים הקודמים הומרו כאן לפסנתרים. דוגמא מצוינת לחזרה לשורשים ניתן לשמוע בשיר "Judgement Day" שפשוט "משפריץ" הבי מטאל שורשי לכל עבר... אחת הדוגמאות הקלאסיות לשימוש בפסנתר על חשבון סינתיסייזר נמצאת באחד מהשירים הגדולים באלבום - "Right Now" שנפתח עם הלמות הקלידים. סמי הגר שחזר את הרגע בו השיר הזה נכתב. הוא היה באולפן יחד עם אדי ושניהם היו בחדרים נפרדים. הוא שמע את אדי עובד על קטע הקלידים ונדלק, הוא הבין שהם למעשה באותו ראש והם כותבים את אותו השיר רק בנפרד. הוא נכנס לחדר בו אדי ניגן ופשוטו התחיל לשיר את המילים שזרמו לו בראש באותו הרגע. עד היום סמי חושב שאלו המילים הכי טובות שכתב לשיר של ואן הלן. אדי ציין שהשורשים של קטע הקלידים חוזרים אחורה לימי האלבום "1984" והתקופה בה כתב את השיר "Jump", מה שמחזק את ההחלטה המודעת להשתמש בפסנתר במקום סינתיסייזר, אחרת גם צליל הקלידים בשיר הזה היה נשמע כמו זה של "Jump". השיר "Poundcake" שפותח את האלבום היה גם הראשון ששוחרר כסינגל וזינק הישר אל המקום הראשון בבילבורד. צליל השריקה של הגיטרה אתו נפתח השיר הושג על-ידי מברגה חשמלית שאדי ואן הלן הפעיל קרוב מאוד לפיקאפים של הגיטרה. מעניין שבשיר "Top of the World" ששוחרר כסינגל השני מהאלבום, נעשה שימוש בריף אותו ניתן לשמוע בסוף השיר "Jump". מסיבה זו הלהקה נהגה לנגן את שני השירים יחד בהופעות, כאשר בסיום הלהיט "Jump" התחיל השיר "Top of the World". בשיר מתארח הגיטריסט Steve Lukather הידוע בין היתר מלהקת Toto אבל הוא הרבה הרבה מעבר. פיקנטריה מעניינת היא שבפעם האחרונה שאדי וסטיב ניגנו ביחד זה היה בשיר "Beat It" של מייקל ג'קסון, סטיב בגיטרת קצב ואדי בסולו. הקטע האינסטרומנטאלי "316" מתייחס ליום ההולדת של בנו של אדי Wolfgang Van Halen שחל ב- 16 למרץ 1991. וולפגנג כידוע הפך בשלב מאוחר יותר לבסיסט הלהקה ו- 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 2021, שחרר את אלבום הסולו המצויין שלו "Mammoth WVH". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Helloween" הוא אלבום האולפן שש-עשרה של להקת הפאוור מטאל הגרמנית Helloween, שיצא ב -18 ביוני 2021. זה האלבום הראשון שיצא עם ההרכב "Pumpkins United", שסימן את חזרתם של החבר המקורי Kai Hanse בגיטרות ושירה ו- Michael Kiske בשירה, בשנת 2016, בנוסף להרכב של חמישה חברים שהיה פעיל מאז 2005. הוא הראשון שמציג את הנסן מאז "Keeper of the Seven Keys: Part II" והראשון עם Michael Kiske מאז "Chameleon" ששוחרר בשנת 1993. האלבום הזה שוחרר שש שנים אחרי קודמו "My God-given Right" (הפער הארוך ביותר בין שני אלבומים מהלהקה), האלבום הוא גם הראשון שמציג יותר מזמר אחד, כמו הנסן, קיסקה ואנדי דריס, שכולם הופיעו כסולנים באלבומים הקודמים, וכעת חולק תפקידים קוליים מובילים. הכל התחיל עם הודעה על סיבוב הופעות עולמי בשנת 2016. התקשורת התלהבה, המעריצים היו באקסטזה. זה לא היה רק ​​איחוד של הלהקה, זה היה סיבוב שכלל שבעה חברי להקה אייקונים: Andi Deris, Michael Kiske, Michael Weikath, Kai Hansen, Markus Grosskopf, Sascha Gerstner ו- Daniel Loeble. זו הייתה הגשמת חלום עבור המעריצים ברחבי העולם ולכולם הייתה משאלה אחת: »תישארו ביחד!«. הלהקה הגשימה לאותם מעריצים את החלום עם הסינגל הראשון ששוחרר ב- 2 לאפריל 2021 נקרא "Skyfall". יצירה אפית שנכתבה על ידי Kai Hansen ואשר גירסת האלבום עוברת את גבול 12 הדקות. היצירה מספרת על נחיתה של חייזרים על פני כדור הארץ ועל מרדף דרמטי המלווה בקליפ עוצר נשימה שהינו ללא ספק הקליפ המורכב והמושקע ביותר בתולדות הלהקה, שכולל גם אנימציה תלת-ממדית. אגב, כחלק מהבאז שמסביב לקאמבק הגדול, החליטו החברים לערוך את הקלטת האלבום ממש באותו אולפן בהמבורג שם הוקלטו "Master Of The Rings", "The Time Of The Oath" ו- "Better Than Raw", עם טכנולוגית הקלטה אנלוגית לחלוטין שמהווה אף היא סוג של "חזרה לשורשים". את החזרה לשורשים ניתן להרגיש כבר בשיר הפתיחה "Out For The Glory" שיר "Helloween" קלאסי טהור, קטע אפי ודינמי מורכב, עם שינויי מקצבים תכופים, מלא בתופים רועמים, גיטרות מנסרות וקטעי שירה מצמררים. הפתיחה השקטה לשיר השני והמצוין "Fear Of The Fallen" אולי קצת מטעה, כי מדובר בפצצת אנרגיה מטורפת שממשיכה יפה את המומנטום. אינטרו ווקאלי עדין של אנדי דריס מוביל במהירות לעוד נתח מהיר של פאוור מטאל מפואר. עבודת הגיטרות בשיר הזה פשוט "מחשמלת", השירה ממריאה וההרמוניות בין דריס לקישקה הן פשוט מדהימות כשהכוח המניע מאחורי כל זה היא חטיבת הקצב של גרוסקופף ולובל. לפני ציון נציין את "הקשר הישראלי" שמתייחס לאומן Eliran Kantor שאחראי לעטיפה המדהימה של האלבום. האלבום כולל 12 קטעים שנפרשים על פני 65 דקות, ובגרסאות המיוחדות אף קטעי בונוס. רשימת השירים Out For The Glory Fear Of The Fallen Best Time Mass Pollution Angels Rise Without Chains Indestructible Robot King Cyanide Down In The Dumps Orbit Skyfall קטעי בונוס Digibook & Vinyl version: 01. Golden Times 02. Save My Hide קטעי בונוס Earbook version: 01. Golden Times 02. Save My Hide 03. Pumpkins United נגנים: Michael Kiske – Vocals Andi Deris – Vocals Kai Hansen – Guitar and Vocals Michael Weikath – Guitar Sascha Gerstner – Guitar Markus Grosskopf – Bass Daniel Loeble – Drums להאזנה: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 17 ליולי 2001 שוחרר האלבום "Origin of Symmetry" - אלבום האולפן השני של "Muse", שהינו אחד מאלבומי הרוק הגדולים, הנועזים והמצליחים של שנות ה- 2000. זה אלבום שבו הסאונד והסגנון של "Muse" החל להתעצב ולהתגבש. אלבום שבו הלהקה מתחה את הגבולות שלה והלכה עד לקצה, הן מבחינת הכתיבה האקספרימנטלית ששילבה מספר ז'אנרים והן מבחינת קשת הכלים בהם השתמשה הלהקה שכללו מלוטרון, עוגב כנסייתי ואפילו עצמות בעלי חיים וניילוני פצפצים. זה אלבום שהפך את הלהקה הקטנה מעיירת הדיג שליד דבון שבאנגליה להרכב הופעות אימתני שמפוצץ איצטדיונים ולאחת הלהקות המעניינות והחשובות של המילניום. כשמסתכלים על רמת הכתיבה, הדיוק והביצוע שיש ב- "Origin of Symmetry", קשה להאמין שכמעט ופספסנו את כל הטוב הזה שנקרא "Muse", שכן לולא זכו בתחרות להקות צעירות בשנת 1994, כשעוד נקראו "Rocket Baby Dolls", הם כנראה לא היו ממשיכים בקריירה מוזיקלית. האלבום הזה מגיע כשנתיים לאחר אלבום הבכורה "Showbiz" ששוחרר במאי 1999. לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ארוך, אשר במהלכו נכתב החומר למה שיהפוך לאחד מהאלבומים הגדולים והחשובים של הלהקה. כשהם רוכבים על גבי ההצלחה היחסית של אלבום הבכורה "Showbiz" הרגישו Christopher Wolstenholme, Dominic Howard ו- Matt Bellamy מספיק בטוחים בעצמם כדי לתת דרור למאוויים ולרצונות. הם הלכו עם האמת המוזיקלית שלהם והחליטו להתפרע עם יצירה אפית אדירה שמשלבת קשת סגנונות מטורפת, הנעה ממוזיקה קלאסית ואופרה, דרך ספייס רוק ורוק מתקדם ועד לאלקטרוניקה, אלטרנטיב, פסיכדליה, הארד רוק ומטאל. ממש חגיגה אמיתית לאוזניים. כאן המקום לציין, שמי שתרמו לא מעט לתוצאה הסופית "המופרעת" היה המפיקים John Leckie, שדחף את הלהקה להתנסות בכלים ובסגנונות מוזיקליים חדשים ולמתוח את גבולות הסאונד שלהם עד הקצה וכן המפיק David Bottrill שעבד בין היתר עם להקות כמו "Tool", "deus" ו- "King Crimson". אנחנו חייבים לומר שהאלבום הזה התקבל אצלנו בהפתעה גמורה. זה לא שלא שמענו את הפוטנציאל האדיר שהיה גלום בלהקה באלבום הבכורה "Showbiz", אבל בהחלט לא ציפינו לקבל אלבום כל-כך מורכב, ייחודי ושונה. נאמר את האמת, כש- "Showbiz" יצא לאוויר העולם, גם אנחנו הלכנו שבי אחר דעת המבקרים. גם אנחנו ערכנו את ההשוואה המתבקשת ל- "Radiohead" וגם לנו הרעידות וגוון הקול של Matt Bellamy הזכירו את Jeff Buckley. לא שיש משהו רע בהשוואות הללו, מדובר בשניים מהאומנים שהיו אהובים עלינו ביותר בשנות התשעים, אבל ההשוואה הזאת עמדה באור עלוב וחיוור נוכח האלבום האדיר "Origin of Symmetry" ששוחרר ביוני 2001. זה היה אלבום מטורף. משהו שנשמע כמו שום דבר אחר מאותה תקופה, שילוב של כל-כך הרבה ז'אנרים שהיו אהובים עלינו אשר הוכנסו למיקסר ועורבבו היטב, עד להתגבשות יצירת המופת הזאת שמצד אחד היתה מאוד חדשנית, אך מצד שני החזירה אותנו ל"מקורות", ובניגוד לכותרת שם האלבום שהושפעה מספרו של Michio Kaku, הבליל המוטרף של הסגנונות, לא הותיר ב"מקורות" הללו אפילו טיפה אחת של "סימטריה", ממש כמו העטיפה הפנימית שלו עם האיור של Darrell Gibbs שמציג בני אדם צועדים לתוך קובייה לבנה ענקית, כאשר באותיות זעירות מעל הדלת כתוב "כאוס". אפשר לומר שבהשוואה לאלבום הקודם הכל הפך יותר "קיצוני" ב-"Origin of Symmetry". הפידבקים מחרישי האוזניים, הדיסטורשיין על הבס של Christopher Wolstenholme שהפך גם יותר דומיננטי, גיטרת ה"קאסטום מייד" "Manson Guitars" של Bellamy שכללה בתוכה אפקט "Z.Vex Fuzz Factory" מובנה ותרמה לצליל המחוספס, התנודתיות העצומה בקולו של Matt שמחד מתח את הפלצט לקצה ומצד שני נשמע לעיתים אפילו אופראי, מערכת התופים של Dominic Howard שהורחבה וכללה מגוון של כלי הקשה ואפילו שיטת ההקלטה שבוצעה בעיקרה ב"לייב" באולפן, במטרה לנסות ולשחזר את האנרגיות והעוצמות שיש ל- "Muse" על הבמה. אנחנו תמיד אומרים שכאשר אתה עושה משהו מהלב, זה חייב להתבטא בתוצאה. כנראה ש- "Origin of Symmetry" הוא אחת הדוגמאות הטובות לכך, אבל זה כנראה לא היה קורה לולא "Muse" היתה מספיק בטוחה בעצמה ומקבלת את מלוא הגיבוי מחברת התקליטים והמפיקים. הביטחון הזה אפשר להם לכתוב את המוזיקה שהם רצו ליצור ולא את המוזיקה שציפו מהם לעשות. התוצר הסופי הוא אחד מהאלבומים הגדולים והחשובים בעשור הראשון של המילניום הנוכחי, אשר עד היום, למעלה מעשרים שנה אחרי, מטלטלת אותנו כל פעם מחדש. החל מהפסנתרים של שיר הפתיחה "New Born", ועד לשטיחי המלוטרון בקטע הסיום "Megalomania", זו חגיגה צבעונית ומטורפת של צלילים וקולות שחודרת לנו דרך מעטפת המח הישר אל האונה הרקתית וגורמת לנו להזיות ושינויי תודעה ולעיתים אפילו לפרכוסים בלתי נשלטים. כל שיר באלבום הזה נוגע לנו בעצב אחר בגוף ושולחת אותנו למקום אחר בגלובוס, קדימה ואחורה בזמן על פני ההיסטוריה המוזיקלית. (כן, גם קדימה, כי כמו שכתבנו בעת הוצאתו האלבום הזה לא נשמע כמו שום דבר אחר). "Micro Cuts" ו- "Space Dementia" שולחים אותנו לחוות את ההשפעות הקלאסיות של באך ורחמנינוב ולהתנסות קצת באופרה, הגיטרה הקלאסית ב- "Screenager", המתייחס להשפעה של "המסכים" על ילדים ונוער, משגרת אותנו לרגעים לספרד ולמזרח התיכון, "Hyper Music" מלא בזעם "פנקיסטי" והריף המוביל של "Plug In Baby" מתכתב לו עם ה- ""Toccata" המפורסמת של באך. הפידבקים ועבודת התופים בשניות הראשונות של "Citizen Erased" מעבירה בנו פלאשבקים מימי "Bleach" של "נירוונה", עבודת הבס ב- "Darkshines" נשמעת לנו כאינטרפטציה של "Another One Bites the Dust" עם השפעות לטיניות/ספרדיות וכל זה עוד לפני שהזכרנו בכלל את הקאבר המדהים לשיר "Feeling Good", שהתפרסם בעקבות הביצוע של Nina Simone. ללא ספק נטע זר ברפרטואר של "מיוז", אשר Matt Bellamy לא רצה אותו באלבום כי חשב שהלהקה לא צריכה לבצע גרסאות כיסוי באלבומים, אך לבסוף התרצה כי חברה שלו באותה עת אהבה את נינה סימון. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השישי של להקת המטאל הצרפתית "Gojira" יצא ב-17 ליוני 2016, האלבום שקיבל את השם "Magma" הוא אלבום אבן דרך של הלהקה ואלבום חדשני ומרענן לעניות דעתנו. אנחנו לא נופתע אם זה האלבום הראשון של הלהקה שאתם מכירים... שמו של האלבום מתאר בדיוק מדהים את מה שמתרחש בפנים, סלע מותך המורכב מדינמיקה שמתפשטת ומשתנה. הוא לעיתים נוזל רותח ודינמי שגולש ונע לאט כמו נהר עוצמתי ולעיתים הוא מתפרץ והופך לפיצוץ אלים והרסני. כך בדיוק יצרו ארבעת חברי "גוגי'רה" את האלבום, הוא לעיתים מהיר ואגרסיבי ולעיתים איטי ועדין. הפעם חברי הלהקה ניגשו באופן שונה לאלבום. באלבומים הקודמים הם היו מכינים את השירים מראש, מתאמנים עליהם ומשחיזים אותם ורק אז באים לאולפן על מנת להקליט את היצירה. לאלבום הזה החליטו חברי הלהקה לעבוד על הכל מאפס ביחד ולהקליט תוך כדי יצירה. הם בנו אולפן חדש ב-Queens שבניו יורק ומיד בסיום הבניה, בשנת 2015 הם נכנסו להתחיל לעבוד על האלבום. כל אחד הביא עימו דמואים שונים, ריפים, מקצבים, טקסטים הכל מהכל וזרק אותם פנימה לקערה גדולה. מתוך כך הם בנו 10 רצועות חזקות ועוצמתיות לאלבום גדול ! ארוע קשה השפיע על ההקלטות שנעצרו באמצע. אימם של הגיטריסט, הזמר ומוביל הלהקה Joe Duplantier ושל אחיו המתופף Mario Duplantier, הלכה לעולמה בעקבות מחלת הסרטן במהלך ההקלטות. החוויה הקשה השפיעה רבות על הכתיבה של ג'ו ועל הטקסטים של השירים. אחיו סיפר שתהליך ההקלטות היווה מעין פורקן לעצב ולגעגוע שלהם ובכל פעם שהוא עצמו קורא את הטקסטים של אחיו הוא פורץ בבכי. (Photo: Jimmy Fontaine) האלבום הזה מהווה גם נקודת מפנה בסגנון של הלהקה. ההשוואה קצת גדולה מדי אבל אנחנו לא יכולים שלא לראות את הדמיון. כמו "באלבום השחור" של "מטאליקה", גם כאן החליטו החברים להוריד הילוך, ליצור שירים קצרים יותר, פחות מורכבים עם יותר מלודיה ודינמיקה של שירה נקייה. אם באלבומים הקודמים הייתם מוצאים שירים שנעים בין 5 ל-9 דקות עם אלמנטים חזקים של רוק ומטאל פרוגרסיבי, מלווים בשאגות צורמות, כאן תמצאו אלבום יותר ממוקד עם שירים שנעים בין 3 ל-6 דקות ושילוב של שאגות עם שירה נקייה, ריפים ומקצבים שיגרמו ללב שלכם לשקול כקוביית בטון שפשוט מפילה אתכם לרצפה. השיר הפותח את האלבום "The Shooting Star" כבר מוריד לכם את הלסת לרצפה ואתם מרגישים איך כל השרירים בגוף שלכם הופכים לכבדים, עד שנכנס הבית הראשון של השיר ואז פתאום אתם מתמלאים באוויר ומתחילים לרחף מעל הקרקע עם הבעת פנים מופתעת לגמרי. זה לא בדיוק שיר פתיחה טיפוסי, הוא כבד ואיטי ואפילו נסחב לעיתים, אך זה בדיוק מה שהחברה האלה רוצים שתרגישו לפני שהם מפילים עליכם את "Silvera". התפרצות געשית אלימה שזורקת עליכם לבה רותחת וקוראת לכם להתעורר מהקונפורמיסטיות והנורמות. נחל הלבה הרותח מגיע בשיר הבא לקצה הצוק ויוצר מפל חסר רחמים ואנחנו רק בשיר השלישי "The Cell". מקצב מטורף של תופים וגיטרות שנבלם בבת אחת ולסירוגין רק כדי לאפשר לג'ו לשאוג את נשמתו ולפרוק את כאביו וייסוריו על מות אמו. את השיר הזה הוא כתב ממש סמוך למותה. המטרה כאן הייתה לגרום לכם לטעום קצת ממה שקורה באלבום הזה, כמו בסרט טוב אנחנו לא רוצים להמשיך ולעשות לכם ספוילר, אז אנחנו נעצור פה וניתן לכם להמשיך לבד... רק נציין, כפי שציינו בעבר..."גוג'ירה" היא להקה חשובה בנוף שלנו ויש לה השפעה גם על אמנים ולהקות של היום (ראו ערך מיילס קנדי וטרנט רזנור). הם היו מועמדים לשני פרסי גראמי עם האלבום הזה והיוו מופע פותח ל"אלטר ברידג'", "סליפנוט" ועוד... להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו 40 עובדות על "Synchronicity" של "The Police": 1. זהו אלבום האולפן החמישי והאחרון של "המשטרה", שיצא ב-17 ביוני 1983. 2. האלבום הוקלט באולפני AIR במונטסראט, אי קטן בקריביים. 3. האלבום "Synchronicity" הושלם תוך שמונה שבועות בלבד, עם שישה שבועות שהוקדשו להקלטה ושבועיים למיקס. 4. הלהקה הייתה מוכנה היטב, תמיד היו לה לפחות 20 שירים שנכתבו והוקלטו כהדגמות לפני הכניסה לאולפן. 5. האלבום הופק על ידי "The Police" יחד עם יו פאדג'האם, שעבד בעבר עם הלהקה. 6. סטינג כתב כמה מהשירים של האלבום, ביניהם "King of Pain", "Every Breath You Take" ו- "Wrapped Around Your Finger", בזמן ששהה באחוזת Goldeneye של איאן פלמינג, במהלך תקופה קשה בחייו. 7. חברי הלהקה לא היו ביחסים טובים במהלך ההקלטות. למעשה, סטינג, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד עבדו על האלבום בחדרים נפרדים. 8. המתופף Stewart Copeland הקליט את קטעי התופים שלו רק חצי שעה אחרי ששמע כל שיר. הקלטות התופים הראשוניות שלו נותר ללא שינוי בעוד שחברי הלהקה האחרים הקליטו מחדש את חלקיהם. 9. האלבום "Synchronicity" סימן שינוי בצליל של "The Police" לעבר סגנון הפקה משופשף ומתוחכם יותר. 10. עם זאת, אחרי הסאונד המלא של "Ghost in the Machine", שהכניס סינת'ים וכלי נשיפה למיקס הסופי, הלהקה להפשיט דברים בחזרה. רוב השירים עבדו עם שלושה כלים בלבד, אבל עם הרבה "אוברדאבים". 11. שם האלבום, "Synchronicity", נוצר בהשראת הספר "Synchronicity: An Acausal Connecting Principle", מאת קרל גוסטב יונג וכן מספרו של ארתור קסטלר "The Roots of Coincidence". 12. הוא הגיע למקום הראשון במצעדים במספר מדינות, כולל ארצות הברית ובריטניה. 13. זהו למעשה האלבום הראשון והיחיד של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעדים, שם הוא נשאר במשך 17 שבועות בסך הכל. 14. האלבום היה מועמד בסך הכל לחמישה פרסי "גראמי" בשנת 1984, כולל "אלבום השנה". הוא זכה לבסוף בשלושה. 15. האלבום מכר יותר מ-10 מיליון עותקים בעולם, יותר מ-8 מיליון מהם בארה"ב. 16. האלבום נכלל ברשימות "100 האלבומים הטובים של האייטיז" של מגזין "רולינג סטון". הוא גם נכלל ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של המגזין. 17. בשנת 2009, "Synchronicity" הוכנס ל"היכל התהילה של הגראמי". 18. גם "היכל התהילה של הרוקנרול" מיקם אותו ברשימת "The Definitive 200 Albums". 19. בשנת 2023, האלבום נבחר לשימור ב- "United States National Recording Registry" על ידי ספריית הקונגרס בשל היותו "משמעותי מבחינה תרבותית ויסטורית". 20. האלבום נכלל גם בספר "1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני שאתה מת". 21. מהאלבום יצאו חמישה סינגלים להיטים. "Every Breath You Take", "King of Pain", "Wrapped Around Your Finger", ו- "Synchronicity II". 22. השיר "Every Breath You Take" הוא השיר המוכר ביותר מהאלבום והפך ללהיט אדיר ברחבי העולם. הוא זכה בשני פרסי גראמי ב- 1984 עבור "שיר השנה" ו"הופעת הפופ הטובה ביותר". 23. השיר נשמע בהתחלה כמו שיר של "Yes" בדמו של סטינג, אבל הלהקה עבדה קשה כדי לפתח את המבנה הנכון, מה שהביא ללהיט מספר 1 הראשון והיחיד שלה באמריקה. 24. בעוד שחלק מהמאזינים תפסו אותו כשיר אהבה מתוק, סטינג התכוון ש- "Every Breath You Take" יעביר מסר של שתלטנות וקנאה. 25. עד היום סטינג זוכה לתמלוגים משמעותיים מהשיר "I'll Be Missing You" של Puff Daddy אשר עשה שימוש לא חוקי בסימפול מהשיר "Every Breath You Take". סטינג מקבל 100% מהתמלוגים, ומניב כ-2,000 דולר ליום, בסכום כולל של קרוב ל-2 מיליון דולר בשנה. 26. הגיטריסט Andy Summers ניגן את תפקיד הגיטרה האייקוני של השיר בטייק אחד. 27. עד מאי 2020, השיר שבר את השיא הקודם בו אחז השיר "You've Lost That Lovin' Feeling" של "Righteous Brothers", עם למעלה מ-15 מיליון השמעות רדיו. 28. השיר "Wrapped Around Your Finger" מציג כלי נגינה מורכבים ומילים פואטיות. סטינג שר על כך שהוא נלכד בין "Scylla and Charybdis" - שתי דמויות מהמיתולוגיה היוונית. 29. פועל במה בשם Tam Fairgrieve נרדם במהלך ההקלטה, מה שהוביל את הלהקה להעיר אותו בשובבות באמצעות צלילי הנחירות שלו, ששולבו מאוחר יותר בשיר "Synchronicity II". 30. הקשר בין "Synchronicity I" ל-"Synchronicity II" נותר סוד שמור היטב על ידי סטינג. 31. השיר "King of Pain" חוקר נושאים של סערת רגשות ומאבקים פנימיים. הוא נכתב בתחילה על ידי סטינג על סינתיסייזר קטן של Casio, אבל אז Stewart Copeland הציע לנגן אותו בקסילופון. 32. השיר "Tea in the Sahara" מספר סיפור מצמרר בהשראת הרומן "The Sheltering Sky" מאת פול בולס. 33. למרות שהלהקה החליטה לחזור בחזרה לבסיס של שלושה כלים, זה לא אומר שהם הפסיקו להתנסות. סטינג קיבל אבוב עליו לימד את עצמו לנגן תוך פרק זמן קצר במיוחד לשיר "Tea in the Sahara". 34. הגיטריסט Andy Summers הוא זה שכתב את "Mother" המופרע. השיר נוצר בהשראת אמו האמיתית, על מערכת היחסים האינטנסיבית שלו איתה, ונכתב כשיר אירוני, מצחיק ומשוגע. השיר גם שאב השפעה מהמוזיקה של "Captain Beefheart", ומהסגנון "הפסיכי" שלה. 35. השיר "O My God" מתבסס על שני שירים קודמים של "פוליס". הבית הראשון והפזמון מבוססים על "3 O'Clock Shot", שיר שלא יצא לאור של הלהקה "Strontium 90" ממנה הוקמה "פוליס". כמו כן, בסביבות דקה 2:58 סטינג מצטט כמה שורות מתוך השיר "Every Little Thing She Does Is Magic". 36. השיר "Murder by Numbers" הוקלט בטייק בודד, באופן ספונטני באולפן. 37. השיר "Miss Gradenko" נקרא על שם מזכירת אולפן ההקלטות בו נוצר האלבום. 38. השיר "Walking in Your Footsteps" משלב מקצבים שבטיים ומתייחס לנושאים של אבולוציה אנושית ודאגות אקולוגיות. 39. עטיפת האלבום כוללת סדרה של צילומים על שכבות של אדום, צהוב וכחול. עם זאת, ישנן גרסאות רבות של העטיפה בהתאם לסוג ההוצאה של האלבום. 40. "פוליס" הודיעה על החלטתה להתפרק זמן קצר לאחר יציאת "Synchronicity". הלהקה למעשה ערכה את ההופעה האחרונה שלה פחות משנה לאחר יציאת "Synchronicity". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 17 ליוני, 2016, "Red Hot Chili Peppers" את אלבומם ה- 11, "The Getaway". האלבום סימן שינוי בולט בקריירה של "Red Hot Chili Peppers", אשר לאחר יותר מ- 25 שנה של שיתוף פעולה עם עם המפיק Rick Rubin, בחרה לעבור להפקה אמביינטית ועשירה יותר תחת Danger Mouse (Brian Burton) ו- Nigel Godrich. זה גם היה אלבום האולפן השני והאחרון שלהם עם הגיטריסט Josh Klinghoffer, אשר הציג התפתחות מסויימת בסאונד ובסגנון של הלהקה. בזמן הקלטת האלבום, "רד הוט צ'ילי פפרס" היו עדיין בשלבי עיכול של הביקורות המעורבות שקיבל אלבומם הקודם "I'm With You". עזיבתו של John Frusciante אילצה אותם להיכנס לטריטוריה יצירתית לא מוכרת, ולמרות שקלינגהופר כבר הוכיח את עצמו כמוזיקאי ראוי, הכימיה עם יתר החברים עדיין לא הושלמה לחלוטין. עם "The Getaway", הלהקה ניסתה להתפתח ולצעוד קדימה בדרך חדשה, אך מבלי לזנוח לחלוטין את הגרוב הישן והFאנקי שלהם. דיינג'ר מאוס שהחליף את ריק רובין העניק לאלבום גוון קולנועי וסינתטי. נייג'ל גודריץ' (הידוע בעיקר מעבודתו עם "Radiohead") הוסיף שכבות אטמוספריות למיקס. ההקלטה כללה עיבודים תזמורתיים, סינתסייזרים, כלי הקשה, וקו בס גרוביים אך מאופקים - רובם נכתבו על ידי Flea בשיתוף פעולה עם דיינג'ר מאוס על הפסנתר. תהליך הכתיבה התמקד יותר במלודיה ובאווירה מאשר בגרוב ובקצב, ועל הדרך פתח דלתות חדשות למילים האישיות יותר של Anthony Kiedis. האלבום נפתח בשיר הנושא "The Getaway", וכבר כאן ברור שהלהקה נוקטת בדרך מאופקת יותר, עם גיטרה מהדהדת, קלידים וסינתיסייזרים, ביט פועם דמוי מכונת תופים וקולות ליווי של המוזיקאית Anna Waronker. השיר מדבר על אהבה, זיכרון ובריחה באיפוק רב, להבדיל מהאנרגיה המתפרצת בה בחרה הלהקה לפתוח אלבומים קודמים. הקטע השני "Dark Necessities" מתחיל עם נגיעות פסנתר מלנכוליות על רקע ליין הבס הגרובי והכל-כך אופייני של Flea. סאונד מחיות הכפיים וכלי המיתר השופעים מבססים את המשקל הרגשי של מילות הווידוי של קידיס. השיר המדהים הזה מוכיח לנו שלמרות השינוי הלהקה לא נטשה לחלוטין את השורשים שלה. הוא הפך ללהיט ה-13 של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד האלטרנטיבי. הקטע "We Turn Red" הוא אחת הרצועות הבודדות שחוזרות באופן כמעט מלא לשורשי הFאנק של הלהקה. הוא משלב קצב משוחרר וגרובי יותר ובתים בסגנון ראפ. ועדיין, ההפקה וקטע המעבר מצליחים לעגל את הפינות מספיק כדי לשמור על עקביות באווירה הכללית של האלבום. לעומתו, השיר "Goodbye Angels" מתגלה כאחד הקטעים היותר דינמיים של האלבום. הוא מתחיל ברכות וממשיך עם בילד-אפ שמתפוצץ לקרשנדו. נגינת הגיטרה של קלינגהופר זורחת כאן - אמביינטית וסוחפת. קלינגהופר מסיים בסולו נושך שמוכיח את הכישרון שלו ואת התאמתו ללהקה. השיר "Sick Love" בולט כאחד השירים המרגשים באלבום, שכולל נגינת פסנתר של Elton John, אשר גם השתתף בכתיבת השיר עם שותפו Bernie Taupin. עם קריצות ברורות ל- "Bennie and the Jets", השיר מתנגן כמו מכתב שבור-לב מאדם שמכיר היטב את הדפוסים הרעילים שלו. לעומתו "Go Robot" הופך את הFאנק לסיוט של הדיסקו. נגינת בס הדוקה של פלי, טקסטורות אלקטרוניות, וההגשה הייחודית של קידיס משתלבים היטב באווירת הריקודים של השיר, ומראים שה- "Red Hot Chili Peppers" יכולים ליהנות גם בטריטוריה פחות "כיאוטית". הקטע "Dreams of a Samurai" סוגר את האלבום במסע אפי ארוך בן שבע דקות, המשלב פסיכדליה, ג'אז ורוק מהורהר. זהו אחד מקטעי הסיום ההרפתקניים ביותר של הלהקה - ירידת מסך סוריאליסטית שמהדהדת זמן רב לאחר שהיא דועכת. בניגוד לאלבומים קודמים שרקדו על סף הכאוס, "The Getaway" הוא אלבום שהולחן בקפידה על הצד הרך יותר של הסגנון והעשיר יותר של ההפקה. הכימיה בין Flea ו- Chad Smith נותרת הדוקה, גם כשהם לוקחים קצת אחורה לטובת הסאונד הכללי והאווירה. באופן מפתיע Josh Klinghoffer הופך לנשק הסודי של האלבום - במיוחד לאור הסגנון וההפקה שמאפשרים לו לצבוע כל שיר בצבע מלודי ועדין. Anthony Kiedis, בשנות החמישים לחייו, מפחית את היהירות המוחצנת לטובת גוון אינטרוספקטיבי ומאופק יותר. אבל השינוי בהפקה הוא אולי ההצהרה הגדולה ביותר של האלבום. דיינג'ר מאוס ונייג'ל גודריץ' נמנעים מהאנרגיה הגולמית שהתפרצה באלבומים קודמים ובמקום זאת בונים נופי סאונד שופעים ורב-שכבתיים. פסנתרים, כלי מיתר, סינתיסייזרים, וינטג' האמונד ואפקטים אמביינטיים מתמזגים כולם לסביבה עשירה ומלאת אווירה. בעוד שהבחירה המודעת הזו של הלקה עשויה להרחיק את חסידי "Blood Sugar Sex Magik" או "Californication", היא מציעה אבולוציה מבורכת ללהקה האדירה הזו, שהכי פשוט היה לה לקפוא על שמריה. בניגוד לתחזיות האלבום זכה למעמד זהב במדינות רבות והביא איתו סיבוב הופעות עולמי שיהפוך לאחרון של קלינגהופר עם הלהקה, לפני חזרתו של ג'ון פרושיאנטה. אמנם, "The Getaway" אינו מגדיר מחדש את המורשת של הלהקה, אבל הוא מספק משב רוח רענן ונחוץ בדיסקוגרפיה העשירה שלהם. אלבום עוצמתי מבחינה רגשית ושופע מבחינת סאונד, שמראה כיצד "רד הוט צ'ילי פפרס" משילים את עורם מבלי לאבד את נשמתם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 17 ליוני 1985 שוחרר האלבום "Misplaced Childhood", אלבום האולפן השלישי של "Marillion". נתחיל בווידוי קטן. תמיד תהיה שמורה אצלנו פינה חמה בלב ל"מריליון". למרות הפרידה מ- Fish בשיא ההצלחה, על-אף הפזילה לכיוון ה"טריפ הופ" באלבום "marillion.com" משנת 1999 וחרף היצירה "Gaza" (כן, כן יצירה בת 17 דקות על "עזה") מהאלבום "Sounds That Can't Be Made" משנת 2012. לעולם לא נשכח שהלהקה הזאת הקימה לתחיה ז'אנר מפואר שהלך וגווע, חלה וגסס עד שעמד לעבור ולחלוף לו מן העולם. אין שום מקום לספק! כל להקות הניאו-פרוג, פוסט-פרוגרסיב, פרוג-מטאל או איך שלא תקראו להן, חייבות את עצם קיומן למריליון, ודי בסיבה הזאת בלבד, כדי שתמשיכו לקרוא את המשך המאמר, גם אם אינכם מחובבי הז'אנר, בלשון המעטה. אז כדי להבין מדוע מגיע ללהקה הזאת הרבה כבוד, נחזור כמו תמיד להתחלה. החל מסוף שנות ה-70 הפאנק נמצא בעליה, הדיסקו מושל בכיפה, הניו ווייב והאלקטרוני מתחילים לבסס את עצמם ומעבר לפינה מהפיכת ההבי-מטאל הבריטית, שרק נמצאת בחיתוליה, עומדת להתפרץ. אין באותם זמנים מקום לפרוגרסיב בעולם המוזיקה. המצוקה הזאת גורמת ללהקות הענק של הז'אנר, כמו ג'טרו טול, יס וג'נסיס לחפש כיוונים חדשים והן אכן פוזלות לפופ ולמיינסטרים כפי שניתן לשמוע באלבומיהם החל מתחילת שנות ה- 80. באותו הזמן בדיוק קמה לה להקה שמאמצת לעצמה את השם "סילמריליון" על שם סדרת הספרים של סופר הפנטזיה ג'יי אר. אר. טולקין. הלהקה הזאת מחליטה לשחות נגד הכיוון, ללכת נגד הזרם, לא להיכנע ללחצים ולא להיות מושפעת מהטרנדים הקיימים. בניגוד לכל הציפיות וכנגד כל הסיכויים מצליחה הלהקה להשיג חוזה הקלטות ולשחרר את הסינגל הראשון שלה בשנת 1982 ואת אלבום הבכורה המצויין שלה "Script for a Jester's Tear" בשנת 1983, לא לפני שהיא משנה את שמה ל- Marillion בכדי להימנע מתביעה בגין זכויות יוצרים. עוד באותה שנה מצליחה מריליון למלא את "Hammersmith Odeon" בלונדון ולצלם שם את הופעת הסיום של הטור, הופעה אשר תשוחרר אחר כך גם בקלטת VHS באוקטובר של אותה שנה ותהפוך למופע קאלט, גם בספריית הח"מ. רק כדי לסבר את האוזן מי שחימם את מריליון באותה הופעה היה לא אחר מאשר פיטר האמיל הגדול מואן דר גראאף גנרטור. מבקרי המוזיקה והמגזינים השונים לא ידעו כיצד לאכול את הלהקה בתחילת דרכה. כך לדוגמא, מגזין המטאל Kerrang כלל אותה באוסף וידאו יחד עם להקות הארד רוק והבי-מטאל. אחרים ראו בזמר פיש ובהופעה הכריזמטית שלו על הבמה כחיקוי של פיטר גבריאל בימי השיא שלו בג'נסיס. עד כדי-כך לא ידעו כיצד להכיל את הסגנון של הלהקה, שהיו צריכים להמציא לו שם חדש. ניאו-פרוג כי לכולם היה ברור שהפרוגרסיב מת מזמן. אך לאוהביו האדוקים של הז'אנר האדיר הזה היה ברור שמדובר למעשה "באותה גברת בשינוי אדרת" ושסגנון המוזיקה שהם כל-כך אוהבים קם לתחיה, ממש כמו הפיניקס שעולה באש רק כדי לקום מחדש מתוך האפר של עצמו. אבל בכך לא היה די, כי הלהקה סחפה איתה לא רק את הקהל שהיה צמא כל השנים למוזיקת הפרוגרסיב, אלא גם להקות צעירות שכמותה, אשר צצו לפתע כפטריות אחרי הגשם. נקודת השיא של התחיה המוזיקלית המחודשת הזאת, הייתה באלבומה השלישי של הלהקה משנת 1985 - "Misplaced Childhood", נושא סיקורינו, שכן לראשונה מזה שנים שוחרר לו אלבום קונספט מלא ועוד בסגנון הרוק המתקדם. כשאנחנו מדברים על אלבום קונספט מלא אנחנו מתכוונים ליצירה אחת, שיר אחד ארוך הכולל מספר קטעים המתחברים אחד לשני בקרוספייד, עם נושא אחד מרכזי המשותף לכל הקטעים באלבום. בכדי להבין את התעוזה ואת גודל ההישג, תנסו לחשוב מי שלט בעולם המוזיקה במחצית שנות ה-80 ותבינו כמה "מריליון" היו שם נטע זר. אבל כל הסיפור הזה לא נגמר כאן, כי בשיא הצלחתה של הלהקה מיד לאחר הוצאת האלבום ושחרור הסינגל "Keyleigh", שכבש את צמרות המצעדים בכל העולם מתייצבת הלהקה הזאת על במת פסטיבל הכוכבים באיצטדיון רמת-גן ומבצעת סט שלם הכולל את כל צידו הראשון של אלבום הקונספט מתחילתו ועד סופו, ואין מילים שיתארו את הקתרזיס שחווה עבדכם הנאמן במהלך אותה הופעה. אז מה יש לנו באלבום הזה שעושה אותו לכל-כך מיוחד ? האלבום מבוסס על סיפור ילדותו ובגרותו של הזמר פיש, אשר הגה את העלילה מתחילתה ועד סופה במהלך טריפ אסיד ארוך של 10 שעות, כך לטענתו. האלבום מתייחס לנושאים הקשורים בחייו של הזמר, כגון אהבה אבודה, הצלחה פתאומית, הפנמה וקבלה וילדות אבודה, עד לסיומו האופטימי. כך לדוגמא, השיר "Kayleigh" נכתב על חברתו של פיש העונה לשם Kay Lee והעיוות בשם נועד בכדי לטשטש את זהותה המקורית. הרצועה "Heart of Lothian" מתייחסת למחוז בסקוטלנד ממנה מגיע פיש. השיר "Lavender" מתייחס לסיפור אהבה נוסף בילדותו התמימה של פיש וכן הלאה. האלבום נפתח עם "Pseudo Silk Kimono" הרך והענוג המובל על-ידי הסינתסייזר של Mark Kelly ואפקט הגיטרה של Steve Rothery, ואנחנו כבר יוצאים יחד עם פיש להרפתקאת חייו. מיד אחריו פוגש אותנו בקרוס-פייד הלהיט "Kayleigh" וקשה מאוד להתעלם מנגינת הגיטרה המהוקצעת והסוחפת של Steve Rothery שלמעשה מובילה את כל השיר. הקטע השלישי "Lavender" הוא אחד היפים והאהובים באלבום והרפרנס לשיר הפולק המוכר "Lavender Blue" ברורה, רק שכאן הכל מקבל טעם "מתקדם". בקטע הרביעי אנחנו מגיעים סוף סוף ליצירה פרוגרסיבית קצרה ב- 5 חלקים "Bitter Suite" המשופעת בדינמיות כבדה ובהרבה שינויי מקצבים, ממש כמו שכתוב בספר. הרצועה החמישית "Heart of Lothian" נשמעת כמו המשך ישיר של קודמתה, עם עבודת גיטרה מצויינת של Steve Rothery ופייד אאוט קלידים רגוע ורך שמסיים לנו את צידו הראשון של האלבום. צידו השני של האלבום נפתח עם יללת הגיטרה הנוגה של רוטרי ב- "Waterhole (Expresso Bongo)". קטע שהופך קצבי עם התיפוף המורכב והמתגלגל של איאן מוסלי והקלידים מדומי הקסילופון של Mark Kelly, שרק גורמים לך לרצות לקום ולרקוד. מיד אחריו נכנס "Lords of the Backstage" עם הסינקופות החריגות שמהווה למעשה פרוזדור למיני סוויטה בת חמישה חלקים שבא מיד אחריו. המיני סוויטה "Blind Curve" היא אחד הקטעים הטובים והמרגשים באלבום הזה. איך אפשר להישאר אדיש לקולו של פיש שפשוט חודר לך ללב, מטייל לך בין העליות והחדרים ומשאיר אותך תלוי בין שלווה לכאב. איך אפשר להתעלם מהסולו המושלם של Steve Rothery, החל מהדקה 1:48 ? סולו שמעמיד אותו ברמה אחת עם ה- "Feel", החום והרגש שיש ל- David Gilmour בנגינה, וזו לא הגזמה. ומה עם הקטע האינסטרומנטלי והמלודי החל מדקה 4:20 של המיני סוויטה ? פשוט שלמות בהתגלמותה. הרצועה "Childhoods End?" היא אולי הרצועה הכי "פופית" באלבום המובלת על-ידי נגינת הבס המקפיצה של Pete Trewavas והמקצבים הFאנקים במהלך הבתים. כותרת השיר כוללת סימן שאלה והתשובה השלילית לשאלה נמצאת בסיום קטע השירה. מסיים את האלבום המצוין הזה "White Feather" עם הניחוח הניו ווייבי והגיטרות א-לה U2 וביג קאנטרי. האלבום Misplaced Childhood מסמן את נקודת השיא של הלהקה. באופן מצער, נקודת השיא הזאת היא גם זו שתחסל אותה לבסוף (לפחות בהרכב המצליח הזה). הלהקה תמשיך מכאן לאלבום רביעי עם פיש "Clutching at Straws" משנת 1987, אשר לאחריו יעזוב פיש את הלהקה בשל חילוקי דעות מוזיקליים. פיש יחזור לאלבום בשנת 2015, לרגל חגיגות 30 שנה, במסגרת סדרת ההופעות "Farewell to Childhood", בה ניגן עם להקתו את האלבום מתחילתו ועד סופו. ההופעה היתה חלק מהאלבום המשולש "Farewell to Childhood: Live in Europe 2015-2016" אשר פיש שחרר מאוחר יותר. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר