האלבום השני של להקת "איפה הילד?" הוא אחיו הצעיר והמתוסבך, אך אולי גם הבוגר יותר, של אלבום הבכורה "זמן סוכר", יצא ב-29 למאי 1994. בתחילת שנות התשעים כשכל העולם מקבל את הרוק למיינסטרים עם דיסטורשנים מחוספסים, תופים חזקים, בסים מקפיצים ושאגות עם טקסטים מרגשים. גם הקהל הישראלי רצה את החלק שלו ולהקות כמו "מופע הארנבות של דוקטור קספר", "איפה הילד?", "היהודים", "נושאי המגבעת" ועוד רבות אחרות הצליחו להתברג לכותרות, לרדיו ולטלוויזיה (נכון, לא כולן ולא באותה מידה) ו"איפה הילד?" הייתה אחת מהן. לאחר יציאת אלבום הבכורה "זמן סוכר" ב-1993 בהפקתו של יובל שפריר, הלהקה הייתה כבר ישובה וחגורה בתוך תא הטייס מחלקה ראשונה לכוכבים!! הלהיטים מהאלבום נוגנו ללא הפסקה ברדיו ובטלוויזיה: "איפה הרוח", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "השמיים הגבול", "נפלת חזק", ו"אחד אלוהים". שנת 1993 ראתה חבורה של קיבוצניקים מגבעת ברנר הופכים לרוק סטארים עם תהילה שנראת רק מחוץ לגבולות מדינת ישראל. באותה שנה חברי הלהקה כתבו והקליטו את החומרים לאלבום "שדים". שלושה ילדי קיבוץ אבודים עם חיפאי אחד נורמלי שחטפו מהלומה חזקה מכל התהילה שעטפה אותם בעיקר התבלבלו מאוד ולא הצליחו להבין מה קורה סביבם. ההופעות היו מפוצצות, התקשורת לא הפסיקה להכניס אותם לכל מקום אפשרי ונערות בלבוש מינימאלי היו רודפות אחרי חברי הלהקה ברחוב. (תמונה: ערוץ היוטיוב של איפה הילד) המפגש הזה עם העוצמה של התהילה, כמובן בפרופורציות של הארץ, יצר אצל חברי הלהקה ובעיקר אצל חמי רודנר אלרגיה ותופעות לוואי שעד היום מלוות אותם. התהילה הייתה להם טראומטית והם חשו אבודים עוד יותר ממה שהיו. חברי הלהקה הרגישו זאת במיוחד בהופעות שונות במספר מקומות בארץ כשהקהל היה מגיע רק כי אמרו לו בחדשות שזה הדבר הכי חם עכשיו או כתבו במגזינים ש"איפה הילד?" היא ה'להקה היום. בהופעות הללו הקהל היה משועמם, לא התחבר למוזיקה ואף הוביל לאלימות. על סמך צפייה בשני קליפים של הלהקה שצולמו בהפרש של כמה חודשים ב-1993. הקליפ של "מה שעובר עלי", מתוך אלבום הבכורה "זמן סוכר", מראה את הלהקה מנגנת על גג בתל אביב מול כמה עשרות חברים ובני משפחה. זאת "איפה הילד" שבריר שנייה לפני ההצלחה. הקליפ של "מישהו שומע אותי", שיצא כסינגל כמה חודשים אחרי "זמן סוכר", כבר נראה אחרת לגמרי. מועדון "רוקסן" מפוצץ בקהל משולהב. קליפ שמציג להקה אהודה, אפילו נערצת, וחבריה, ובעיקר הסולן שלה, מתנהגים בהתאם. התשובה או התרפיה של הלהקה לכל הדבר הזה היה האלבום "שדים", כראקציה לטירוף ההצלחה חברי הלהקה כתבו שירים אפלים יותר ופסימיים יותר מהשירים באלבום הראשון. בנוסף חמי רודנר שסומן כמוביל הלהקה בעקבות האלבום הראשון, העדיף לקחת צעד אחורה ולתת לשאר חברי הלהקה את הקדימה. בחמישה שירים באלבום חמי הוא לא הסולן הראשי ובאחד הוא שר יחד עם אסף מרוז. חמי סיפר שאסף היה בפריחה אדירה כמלחין ואת שני הלהיטים הגדולים של האלבום, "מישהו שומע אותי" ו"לבן בחלום שחור", הוא הלחין. אופיר בן עמי הבריק עם "אהובה הקטנה" ו"נכנס בך השד". חברי הלהקה נכנסו לאולפן והקליטו 12 דמואים לייב. חיים שמש מ"הד ארצי" שהוא אחד הדמויות הבולטות במוזיקה הישראלי בכלל ובשנות ה-90 במיוחד, הרגיש שמשהו חסר והדמואים לא מספיק טובים אז הוא שלח את הלהקה חזרה לאולפן להקליט עוד שירים. זה מה שהוביל לאלבום של 15 שירים עם יותר מ-70 דקות של מוזיקה. מאז ומתמיד "המחוייבות לאחידות היתה ונשארה רחוקה מאיתנו לטוב ולרע" העיד חמי רודנר. מבחינה סגנונית יש ב"שדים" את הגראנג' המחאתי ("ישראליאנה", "הבלדה על פגום", "נכנס בך השד"), פאנק ("השדים הירוקים"), בלדות לב שבור ("כדורגל", "למי", "קרן"), גותיות לא מוסברת ("לבן בחלום שחור"), אהבה למוזיקה שחורה ("בתוך התחתונים", "מישהו שומע אותי"), פסיכדליית סיקסטיז ("אמצע הקיץ"), אייטיז ("אהובה הקטנה") ובלוז ("מסמרים חלודים"). בכל השירים יש שדים חורצים לשון ומטריפים את הדעת: תשוקה, חרטה, חרדה, התעללות, התאבדות, מוות ואהבה. מי שעזר לחבורה המפוזרת ליצור את האלבום הקלקטי אך שמר עליהם כלהקה מגובשת היה גם הפעם יובל שפריר. מבין הלהיטים הגדולים באלבום "לבן בחלום שחור" שלא היה אמור להיכנס לאלבום בכלל ונכתב מתוך עצבים. הלחן של השיר נוצר ע"י אסף שריג לבקשת אמן ישראלי אחר שכתב את הטקסט, אך כשחמי שמע זאת הוא התעצבן והבטיח לאסף שהלחן מעולה ושהוא עצמו יכתוב תוך 5 דקות טקסט יותר טוב מהאמן האחר. כך נוצר שיר עצבני ואפלולי שהלהקה לא חשובה שהוא טוב מספיק ונכתב על מוות בתקופה שהייתה פאניקה אדירה מאיידס. "מישהו שומע אותי" הוא אחד השירים המדויקים לש הלהקה לדבריו של חמי רודנר וכנראה ההקלטה הכי טובה שלהם. השיר נוצר עוד לפני האלבום הראשון כשאסף הביא את הבייס ליין וחמי אילתר מילים, גם זה שיר שהלהקה הרגישה שהוא פשוט מדי וגנזה אותו בעבודה על האלבום הראשון. הפזמון הוא מפגן עוצמה של להקה עם ביטחון עצמי וכיף. באמצע שנות ה-90 היתה תקופת שגעון החייזרים ומשם הגיעה ההשראה לשיר "השדים הירוקים" מעבר לפארודייה על חייזרים זה גם היה נסיון של הלהקה לעשות מחווה אוהבת לפאנק של סוף שנות ה-70 עליה גדלו חברי הלהקה. זהו אחד השירים המהירים של הלהקה וכאן במיוחד אך בכל האלבום משתתף על הקלידים אילן גרין מ"נקמת הטרקטור". האלבום "שדים" שמור אצלנו על המדף יחד עם שאר שנות ה-90 הישראליות, המדהימות, המרגשות והמלהיבות שמחזירות אותנו בכל פעם מחדש אחורה עם געגועים עזים לפסטיבל ערד, פסטיבל צמח ורוק עצמאות. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הילד הרע של הבריטפופ - הגיטריסט, הזמר והיוצר Noel Gallagher קבלו כמה עובדות עליו: (Photo: Matt McNulty) 1. הוא נולד למשפחה אירית קתולית במנצ'סטר אנגליה ב- 29 למאי 1967, בשם Noel Thomas David Gallagher. 2. הוא האח של Liam Gallagher הקטן ממנו בחמש שנים. 3. לנואל ואחיו היתה ילדות קשה. אביהם האלכוהוליסט נהג להכות אותם. נואל פיתח בעיה בדיבור עקב כך. 4. בצעירותו הוא ואחיו התרועעו עם עבריינים וכנופיות חוליגנים במנצ'סטר. הם הסתבכו לא פעם עם רשויות החוק, כאשר כבר בגיל 13 נואל נעצר על גניבה. 5. בדיוק באותו גיל הוא החל ללמד את עצמו לנגן בגיטרה שאביו נתן לו מהאזנה לשירים ברדיו וצפיה בטלוויזיה, נואל הוא שמאלי אבל מנגן בגיטרה כימני. 6. הלהקה שהכי השפיעה עליו היתה "The Smiths", גם היא ממנצ'סטר. הוא צפה בהם בשנת 1983 בתוכנית טופ אוף דה פופ מבצעים את השיר "This Charming Man" מאלבום הבכורה שלהם, ומיד הבין שהוא רוצה להידמות לגיטריסט Johnny Marr. 7. הוא נזרק מבית הספר כבר בגיל 15 והחל לעבוד בחברת בניה. לאחר שנפצע בעבודת הבניה הוא עבר לתפקיד במחסן הלוגיסטי של החברה, שם לטענתו כתב לפחות שלושה שירים שימצאו דרכם לאלבום הראשון של "Oasis". 8. בשנת 1988 הוא פגש בגיטריסט Graham Lambert מלהקת "Inspiral Carpets" במהלך הופעה של ה- Stone" Roses". 9. כשהוא שמע שהזמר של "Inspiral Carpets" עזב הוא ניסה להתקבל ללהקה במקומו, אך הוא לא עבר את האודישן. בסופו של דבר הוא הפך בגיל 21 לטכנאי ופועל הבמה של הלהקה. 10. בשנת 1991 כשנואל חזר עם ה- "Inspiral Carpets" מסיבוב הופעות בארה"ב, הוא גילה שאחיו ליאם הפך לזמר של להקת "The Rain". 11. ליאם הזמין אותו להצטרף ללהקה ונואל הסכים בתנאי שהוא יקבל שליטה על הצד האומנותי של הלהקה ויהפוך לכותב השירים הבלעדי שלה. הלהקה שינתה את שמה בהמשך ל- "Oasis". ואכן נואל הוא הכותב הכמעט בלעדי של כל שירי אואזיס. הרצון לשלוט בלהקה ולכתוב את כל שיריה, זיכה את נואל בכינוי "The Chief". (Photo: Steve Double) 12. בשנת 1993 הצליחה הלהקה להרשים את מנהל חברת התקליטים Creation שנכח בהופעה שלהם. הוא שלח קלטת שלהם לחברת סוני רקורדס וזמן קצר לאחר מכן הלהקה כבר הוחתמה על חוזה להוצאת שישה אלבומים. 13. אלבום הבכורה של הלהקה "Definitely Maybe" שוחרר באוגוסט 1994. הוא זכה לביקורות מהללות והפך לאלבום הבכורה הכי נמכר בבריטניה באותה תקופה. נואל טען שאת הלהיט והסינגל הראשון מתוכו "Supersonic", הוא כתב תוך כדי ההקלטות ללא הכנה מראש. 14. ג'וני מאר גיטריסט "The Smiths" נכח באחת ההופעות הראשונות של הלהקה. נואל פנה למאר לאחר ההופעה ושאל איך היא היתה. מאר השיב שלוקח לו יותר מידי זמן לכוון את הגיטרה בין השירים ונואל אמר שזה בגלל שאין לו כסף לגיטרה נורמלית. זה נגע במאר שהחליט להעניק לו במתנה גיטרת גיבסון לס פול 1960 שקיבל במתנה "Pete Townshend". באופן מצער נואל הצליח לשבור את הגיטרה כשדחף איתה את אחד המעריצים שעלה לבמה. זה נודע לג'וני מאר שמיהר להעניק לנואל גיטרה נוספת ולא סתם גיטרה, את זו שהוא כתב עליה את השיר "Big Mouth Strike Again". 15. כבר במהלך סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה בארה"ב החלו בעיות בין נואל לאחיו ליאם. בסיומה של הופעת הלהקה בלוס אנג'לס ולאחר ריב רציני, נואל פשוט קם ועזב את הלהקה בלי לומר מילה, עלה על מטוס וטס לסן פרנסיסקו. (Photo: Stefan de Batselier) 16. שם בבית המלון ולאחר לילה סוער עם בחורה מקומית הוא כתב את השיר "Talk Tonight" ששוחרר מאוחר יותר כבי סייד לשיר "Some Might Say". 17. סיבה נוספת לעזיבה היתה העובדה שנואל חשב שהקהל האמריקאי שהיה ספוג בגראנג' ומטאל ופשוט לא הבין אותם. לטענתו הוא כתב את הלהיט "Live Forever" כדי להכניס לגראנג' הפסימי קצת אופטימיות. 18. בסופו של דבר מנהל הלהקה ואחיו ליאם שכנעו אותו לחזור ללהקה ונואל חבר ללהקה להמשך סיבוב ההופעות במיניאפוליס. 19. חזרתו של נואל ללהקה בישרה פרץ אדיר של כתיבה שהתבטא היטב בשירי האלבום השני של הלהקה (What's the Story) Morning Glory?, אשר שוחרר בשנת 1995 וכלל להיטים רבים, וביניהם Some Might Say, Wonderwall, Don't Look Back in Anger, Roll with It, Champagne Supernova ועוד. 20. נואל החזיר טובה לפול וולר כשניגן בגיטרה אקוסטית בשיר "I Walk on Gilded Splinters" ששוחרר בשנת 1995. הוא יחזור לשתף פעולה עם וולר בשנת 2002 באלבום "Illumination" שם הוא ניגן גם בתופים, כלי הקשה וגיטרת בס, באלבום "22 Dreams" שם הוא ניגן בבס, פסנתר וורטילייזר בשיר "Echoes Round the Sun" וכן באלבום "Sonik Kicks" אשר שוחרר בשנת 2012. 21. אואזיס הפכו לדבר החם ביותר בבריטניה והאלבום הזה הפך לאלבום החמישי הכי נמכר בממלכה המאוחדת בכל הזמנים. 22. בראיון שנתן נואל ל- "Select magazine" הוא ציין שהשיר "Wonderwall" נכתב על חברתו דאז Meg Mathews. הוא רצה גם לשיר אותו אבל ליאם התעקש עליו וגם שר אותו לבסוף. 23. כשעה לפני הופעת הלהקה בתוכנית "MTV Unplugged" בשנת 1996, הודיעה הלהקה שליאם לא יוכל להופיע בשל מה שפורסם כ"דלקת גרון". נואל ביצע את כל תפקידי השירה במקומו כשליאם צופה במופע ממרפסת שהשקיפה על הבמה. 24. בהמשך הלהקה המשיכה לסיבוב הופעות ללא ליאם כשנואל מבצע את כל תפקידי השירה. הדבר יצר חרושת שמועות באשר לסיבה האמיתית בגינה ליאם לא עלה לבמה ולא הצטרף לסיבוב. 25. בהמשך אותה שנה הצטרף ליאם ללהקה במהלך הופעתה בטקס פרסי ה- MTV. ליאם זייף באופן מכוון וירק בירה ורוק על הבמה. 26. באוגוסט 1996 ביצעו נואל והלהקה 2 הופעות סולדאאוט רצופות ב- Knebworth בפני 250,000 צופים. 27. אלבומה השלישי של הלהקה "Be Here Now" שוחרר בשנת 1997 וכלל להיטים כמו "Stand by Me", All Around the World" ו- "Don't Go Away". גם במקרה זה נואל כתב את כל שירי האלבום. 28. באותה שנה השתתף נואל בשירה בשיר "Setting Sun" של "The Chemical Brothers". נואל יחזור לשתף עימם פעולה בשנת 1999 בשיר "Let Forever Be". 29. לאחר שחרורו של האלבום "Be Here Now" החל נואל לחוות התקפי חרדה, דיכאון, ופרנויה, אשר יחד עם השימוש בסמים הביאו אותו לכתוב את השיר "Gas Panic!" שנכלל באלבומה הרביעי של הלהקה "Standing on the Shoulder of Giants" ששוחרר בשנת 2000. באלבום זה כתב נואל את כל השירים למעט אחד שנכתב על-ידי אחיו ליאם. האלבום כלל השפעות אלקטרוניות, פסיכדליה ומוזיקה הודית. 30. נואל ישחרר עם אואזיס עוד שלושה אלבומים נוספים "Heathen Chemistry" משנת 2002, "Don't Believe the Truth" משנת 2005 ו- "Dig Out Your Soul" משנת 2008. 31. בשנת 2004 ישתף נואל פעולה עם חבר נוסף - "Ian Brown" בשיר "Keep What Ya Got" מאלבומו הרביעי "Solarized". 32. החיכוכים בין ליאם לנואל הגיעו לשיאם באוגוסט 2009 לפני הופעה של הלהקה ב- Rock en Seine Festival. הריב ביניהם הפך פיזי כשליאם מנפץ את הגיטרה של נואל. ההופעה כמובן לא התקיימה לבסוף, ונואל פרסם מאוחר יותר שהוא עוזב את הלהקה. 33. הופעתו הראשונה של נואל מחוץ לאואזיס נערכה ב- "Royal "Albert Hall ב- 25 למרץ 2010. 34. במקביל עבד נואל על אלבום הסולו הראשון שלו "Noel Gallagher's High Flying Birds" אשר שוחרר באוקטובר 2011. השם של הפרוייקט הגיע משילוב של השיר של ה"ג'פרסון איירפליין" - “High Flying Bird.” ומשם הלהקה "Peter Green’s Fleetwood Mac" של Peter Green. 35. השיר שחתם את האלבום היה "Stop the Clocks". שיר שהוקלט לאלבומה השישי של "אואזיס" - "Don't Believe the Truth" משנת 2004, אך לבסוף לא נכנס לשם. הוא אפיילו לא הופיע באלבום האוסף של הלהקה שנשא את אותו שם משנת 2006. 36. בשנת 2012 הוציא נואל עם להקתו את ה-EP הראשון שלו - "Songs from the Great White North".... 37. בהמשך שחרר נואל עם הפרוייקט שלו שני אלבומי אולפן נוספים. "Chasing Yesterday" בשנת 2015 ו- "Who Built the Moon?" משנת 2017. 38. בשנת 2015 השתתף נואל בשיר "Up&Up" של להקת "Coldplay" הלקוח מאלבומה השביעי A Head Full Of" Dreams". 39. בשנת 2019 שחרר נואל שחרר עם הפרוייקט שלו שני EP's, הראשון "Black Star Dancing" והשני "This Is The Place". 40. במרץ 2020 שחרר נואל תחת ההרכב "Noel Gallagher's High Flying Birds" את ה- EP בשם "Blue Moon Rising" וב- 2 ליוני 2023 הוא מוציא לאור את אלבומו הרביעי "Council Skies". 41. נואל ידוע כאחד שלא "שוקל מילים", הוא פשוט אומר מה שהוא חושב. התכונה הזאת הביאה אותו להסתכסך עם לא מעט מפורסמים, ביניהם Damon Albarn, Jay-Z ו- Phil Collins. 42. למרות הסכסוך הגדול עם Damon Albarn ו"בלייר", נואל הצליח להשלים איתו. הוא אפילו הופיע איתו במופע הצדקה "Teenage Cancer Trust" כשהוא מבצע את השיר "Tender" של "Blur". בהמשך הופיע גלאגר בקולות רקע בשיר "We Got the Power" של ה- "Gorillaz", הפרוייקט הצדדי של Albarn. הוא יחזור לשתף פעולה עם הגורילז בשנת 2017 בשיר "We Got the Power". 43. במאי 2023 הכריזו האחים גאלגר שלהקת "Oasis" תתאחד לסיבוב הופעות קצר שיתקיים ב-2025. נכון למאי 2025, הלהקה עדיין מגבשת את הרכב ההופעות שלה, ההמשך יבוא... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 29.05.2000 באמצע 1997 הוציאה להקת "רדיוהד" את אלבומה השלישי "OK Computer" שסיפק למעריצים חלון לעבר העתיד עם שילוב בין הגראנג' והרוק ששלט במהלך הניינטיז, לבין האלקטרוניקה שתדחק אותו לשוליים. "רדיוהד" הציגו אלבום עם רעיון מרכזי שבמהותו, הניכור, והבדידות בהם חי האדם בעולם ממוחשב, נושא שנגע באנשים רבים ברחבי העולם, וביניהם במוזיקאי ג'ייסון לייטל חבר להקת "Grandaddy" שאלבומם השני "The "Sophtware Slump יצא ב- 29.05.2000. "זה התפוצץ בתודעה שלי באופן מוחלט, ודעתי התקבעה על כמה מרגש, עתידני, מוזר, וחידתי הולך להיות האלבום הבא. אין ספק ש- OK Computer שתל את את הזרעים ל-The Sophtware Slump" הודה ליטל. "גראנדדי" הוקמו במודסטו, קליפורניה ב 1992 על ידי הזמר/גיטריסט/קלידן ג'ייסון ליטל, הבסיסט קווין גרסיה, והמתופף אהרון ברץ' כשיחד איתו מנגנים ג'ים פיירצ'יילד, ארון ברץ', וטים דריידן. את אלבום הבכורה שלהם, "Under The Western Freeway" שיצא ב- 1997, כתב ליטל כמעט באופן בלעדי, כשהוא מחפש בידוד מושלם כדי לעבוד בצורה יעילה יותר על המוזיקה שלהם. המוטיב החוזר של ליטל התייחס לאופי התמידי של הניתוק האנושי, גם כאשר גלגל הקידמה עיצב מחדש, הן את הנוף הטכנולוגי, והן את החברה איתו. ליטל סגר את עצמו במוסך של בית חווה מרוחק, כשהוא עובד מסביב לשעון , ובילה כל שעה ערה ביצירת אחד עשר השירים של האלבום, בעוד חברי הלהקה האחרים היו באים והולכים לפי הצורך. למרות ש- "Grandaddy" התחילה בתור, להקת Pאנק, ליטל ביקש להעצים את העיבודים עם מכלול של ציוד חדש, שכלל שפע של פדלים, ואוסף הולך וגדל של סינתיסייזרים, ומכונות תופים. לעומת זאת, בת הלוויה המרכזית של ליטל באלבום, היא גיטרת הפנדר ג'אזמאסטר שלו שליטל השתמש בה בתור הלב האנושי והרגשי של קטע הפתיחה בן שמונה הדקות "He's Simple, He's Dumb, He's the Pilot". עם עיבוד המורכב משלושה קטעים מחוברים. עם זאת, "The Sophtware Slump", השווה את המדע למול הטבע, והעמיד את הקידמה מול שחיקת הזהות האישית. ליטל מצא את עצמו חי את הנושאים שלו בזמן הקלטת האלבום. הוא כתב שירים שהעבירו היטב את תחושת הניכור הקולקטיבית של האנושות, והפכו לצינור למצבו האישי שכלל בדידות, חוסר תפקוד רגשי, ושתייה קשה. הדואליות של האלבום מהדהדת לכל אורכו. שילוב מלהיב של יכולות טכניות באולפן, וכתיבת שירים אפית. את "Hewlett's Daughter" ליטל כתב על המסה של קרחונים המרמזים על תחילתו של עידן אפוקליפטי. ב- "Jed the Humanoid" ליטל ממשיך להאניש את המחשב, כשהוא ספק מספר, ספק מספיד את האנדרואיד ג'ד ששתה את עצמו למוות. אך בעצם ג'ד הוא הדמות שעליה משליך ג'ייסון ליטל את בעיות השתיה הקשות שלו. "השתמשתי בג'ד בתור כלי הטיפול שלי, אני מניח, שניסיתי לגשת לבעיית השתיה שלי, הומור תמיד היתה דרך ההתמודדות המועדפת עליי עם נושאים רציניים" סיפר. ליטל שקל בעבר קריירה של דוור, רק כדי שיוכל לבלות את רוב היום שלו בשוטטות בחוץ. גם כשסיבובי ההופעות, והתהילה לקחו אותו רחוק יותר מהסיירות המוריקות של קליפורניה, הוא המשיך לשאוף לחזור לטבע. "The Crystal Lake", עם הסינתים העולים ויורדים שהפך לשיר שאולי הכי מזוהה עם "Grandaddy", מייצג את תחושת הכמיהה הזו. ליטל תיאר את השיר כ"סיפור עתיק יומין, שחוזר על עצמו פעמים רבות במוזיקת ​​קאנטרי". שם האלבום "The Sophtware Slump" מתייחס לאומן שאלבומו השני לא עומד בציפיות הרבות בעקבות אלבום הבכורה המוצלח, כמו גם למשמעות כפולה של תוכנה. ביסודו של דבר, "The Sophtware Slump" הוא הנקודה שבו המיתוס המנופח של תרבות השפע האמריקאי פוגש את המיתוס המנופח של העליונות הטכנולוגית. החשש הוא לא שמחשבים ישמידו אותנו,אלא שבסופו של דבר נחיה בעולם עתידני אבל עדיין יהיו לנו אותן בעיות ישנות. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

אלבום הבכורה של Crosby, Stills & Nash שוחרר ב- 29 למאי 1969. החיבור בין חברי השלישיה המופלאה הזו מתחיל בשלהי שנת 1967 כאשר David Crosby מפוטר מלהקת "The Byrds" בשל חילוקי דעות בתוך הלהקה. מספר חודשים לאחר מכן, בראשית 1968, "Buffalo Springfield" בה כיכב, בין היתר, Stephen Stills מתפרקת. Graham Nash, היה חבר בלהקת "The Hollies" והכיר את קרוסבי במהלך סיבוב ההופעות של "הבירדס" באנגליה. בחודש יולי 1968, במהלך מסיבה פרטית שנערכה בביתה של Joni Mitchell (סטילס עדיין מתעקש שזה היה בביתה של מאמא קאס), קרוסבי וסטילס ניגנו שיר חדש שכתב סטילס לאחר התפוררות להקת האם שלו. נאש הצטרף אליהם בשירה בהרמוניה שלישית, ומיד באותו הרגע הבינו השלושה שיש ביניהם שילוב ווקאלי מדהים שאי אפשר להתעלם ממנו. הכימיה הווקאלית המטורפת והחיבור המיוחד בין השלושה, גרמו לנאש לעזוב את ההוליס ולהצטרף ל"סופרגרופ" ההולכת ומתהווה. "המפץ הגדול" שנוצר בחיבור של השלישיה המופלאה הזאת (שבהמשך תהפוך גם לרביעיה לפרקים עם צירופו של ניל יאנג), הביא לעולם מוזיקה "ראשונית" וייחודית, שילוב של פולק, רוק, קאנטרי, קצת פסיכדליה, אבל יותר מכל שילוב של הרמוניות קוליות שלא נשמע כמותו. (Photo: Henry Diltz) מבחינת הכתיבה קיימת חלוקה די מאוזנת בכמות השירים שכל אחד מהשלושה תרם לאלבום. באשר לנגינה, סטילס לקח על עצמו את ההובלה וניגן על רוב הכלים באלבום, גיטרה, בס, קלידים ושירה, כאשר קרוסבי ונאש מוסיפים גיטרות אקוסטיות וכמובן את תפקידי השירה, בעוד שדאלאס טיילור נשכר לבצע את תפקידי התופים. האלבום נפתח עם השיר "Suite: Judy Blue Eyes", וזו אכן "סוויטה" אמיתית, יצירה בת למעלה מ- 7 דקות, עם מספר מעברים וחילופי מקצבים, מוטיבים אופייניים לרוק המתקדם. סטילס כתב את השיר על חברתו לשעבר, זמרת הפולק Judy Collins. השיר בנוי על מקצבים אקוסטיים והרמוניות לאורך כל ארבעת חלקיו. החלק הראשון, בסגנון פופ קלאסי. החלק השני, האיטי יותר, מציג למאזין לראשונה את ההרמוניה הווקלית המשולשת שתהפוך לסימן ההיכר של הטריו, והוא מסתיים בסולו אקוסטי קצר של סטילס. כלי הקשה ייחודיים מאפיינים את החלק השלישי בסוויטה, עם קצב תופים עירני שמלווה אותנו עד לחלק האחרון שמסתיים במיני קליימקס הכולל כמה מילים בספרדית ואת ה- "doo-doo-doo-da-doo" המפורסם. הקטע הבא באלבום, "Marrakesh Express", הוא שיר פופ קצר ומתקתק שנכתב על-ידי נאש בזמן שהיה עדיין ב"הוליס", אבל נדחה על-ידי הלהקה. השיר כולל ליין גיטרה בלתי נשכח של סטילס שמרחף לו מעל השיר לכל אורכו ונשמע ממש כמו נגינת סיטאר. הרצועה השלישית "Guinnevere" היא תרומתו הראשונה של קרוסבי לאלבום. שיר רך ומלטף באווירה קצת מלנכולית, שנכתב על המלכה גווינביר ושכולל חתימות זמן וכיווני גיטרה לא אופייניים. צידו הראשון של האלבום נחתם בשני שירים קלילים: "You Don’t Have to Cry" של סטילס, המושפע ממוזיקת קאנטרי וכולל את ההרמוניה התלת-ווקלית המפורסמת ונגינה על סטיל-פדאל, ו- "Pre-Road Downs" של נאש הכולל בס בסגנון פאנקי ואפקט גיטר-פדאל מיוחד ומגניב. צדו השני של הויניל נפתח עם "Wooden Ships", שיר מדהים שכתיבתו החלה בג'אם של קרוסבי, סטילס, ופול קנטנר שהיה שותף לכתיבת השיר וביצע לו גם גירסה יחד עם להקתו הג'פרסון איירפליין באלבומם Volunteers. השיר נכתב פיזית על סירתו של קרוסבי שגם הלחין אותו והוא מספר על ניצולים בעולם פוסט-אפוקליפטי כשרוב אוכלוסיית העולם הושמדה. הקטע הבא "Lady of the Island" הוא שיר פולקי טהור עם ניחוח "סיימון וגרפונקל" שכולו גראהם נאש, והוא כולל מעט הרמוניות של סטילס. מיד אחריו מגיע אחד השירים היפים באלבום שנכתב ע"י סטילס "Helplessly Hoping" ואשר בו ההרמוניה התלת-ווקלית המפורסמת של השלישיה מגיעה לשיאה. פשוט מדהים לראות כמה יופי, כמה רגש וכמה עוצמה יכולים להיות בשיר כל-כך מינימליסטי שכולל רק גיטרה ושלוש קולות!! השיר "Long Time Gone" הוא שיר פופ-רוק-בלוז סיקסטיזי קלאסי שכתב קרוסבי בלילה שבו בובי קנדי נרצח. השיר כולל פאנקי-באס ולייינים של הגיטרה חשמלית של סטילס שמלווים את כל הבתים. האלבום נחתם עם "49 Bye-Byes", שיר ואלס-רוק המחולק למספר חלקים, מעין מיני סוויטה המובלת על-ידי צלילי אורגן מקוטע. (Photo: Henry Diltz) אלבום הבכורה של CSN זכה להצלחה גדולה. השלישיה הפכה בהמשך למובילת המאבק נגד מלחמת וייטנאם עד כי הוצמד לה הכינוי "קולו של הדור". כשלושה חודשים לאחר שחרורו של האלבום הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק האגדי. זו היתה הופעתם השניה בלבד אי פעם, ולמרות זאת זו היתה הופעה מהפטנת. Neil Young יעלה לבמה ויצטרף אל השלישיה בחלקו השני והיותר "חשמלי" של המופע, ו"חשמל" אכן היה שם, כי מאוחר יותר בשנת 1969 הצטרף ניל יאנג לטריו כחבר מן המניין והרחיב אותה לקווארטט. עם תחילת העשור החדש תוציא הרביעיה את אלבום המופת "Déjà Vu". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 29 למאי 2000, שוחרר האלבום "Brave New World" - אלבומה ה- 12 של "Iron Maiden". באלבום זה "מיידן" מתרחקת מסגנונה הקלאסי ומהמטאל המסורתי והולכת ומתקרבת לז'אנר הפרוג מטאל. האלבום מכיל 10 שירים הנפרשים על פני למעלה מ- 66 דק', שבעה מהם שירים ארוכים במיוחד, דינמיים ועם מלודיות מורכבות. המוזיקה באלבום הזה מלנכולית וקודרת יותר מאלבומיה האחרים של "מיידן" ומזכירה קצת את אלבומי הסולו של Bruce Dickinson מאשר את אלו של הלהקה. נראה שזה האלבום שכולל הכי הרבה רגעים שקטים ורכים של הלהקה. שירים כמו "Ghost of the Navigator", "Brave New World", "Blood Brothers", "Dream of Mirrors" מכילים פתיחות שקטות ורגועות יותר או אתנחתות רכות במהלכם. גם מבחינת מילות השירים, מדובר באלבום המטפל בנושאים רציניים ומדכאים יותר, תוך התמקדות בפילוסופיה. לאחר עזיבתו של Blaze Bayley את הלהקה, בשנת 1999, הותירה "איירון מיידן" את עולם המטאל בהלם עם ההכרזה על חזרתם של הזמר Bruce Dickinson והגיטריסט Adrian Smith ללהקה, ועם ההחלטה להותיר את Janick Gers כגיטריסט שלישי בהרכב. הציפיות ממיידן בעקבות ההודעה הדרמטית היו גבוהות במיוחד והשאלה היתה האם הלהקה תוכל לספק את הסחורה. מיד לאחר הוצאת אלבום האוסף ומשחק המחשב "Ed Hunter" יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות שנקרא Tour The Ed Hunter. שלושה חודשים לתוך סיבוב ההופעות החלה הלהקה בכתיבת חומרים חדשים לאלבומה הבא. הפיכת הלהקה להרכב המונה שישה חברים, הרחיבה את אפשרויות הכתיבה של הלהקה והעשירה אותה מבחינת כמות ואיכות החומרים והסולואים. למרות שאדריאן וברוס לא היו חלק מהלהקה בעשור החולף, הם היו שותפים מלאים בכתיבת החומרים לאלבום והתוצאות היו בהתאם. זה כנראה אלבומה הטוב ביותר של הלהקה מאז "Seventh Son of Seventh Son" שיצא בשנת 1988. האלבום נשמע בדיוק כמו שהיינו מצפים מאלבום של מיידן להישמע. הרמוניות מיוחדות וסוחפות, ריפים נושכים וחזקים וסולואים מלודיים ומהירים נמתחים לכל אורך האלבום. קולו של ברוס נשמע חזק ועוצמתי בדיוק כפי שהיה לפני שעזב את הלהקה. כלל מעריצי "מיידן" לסוגיהם יוכלו להזדהות עם האלבום. אלו המעדיפים את שנות ה- 90 ותקופת Blaze Bayley ימצא שם שירים כמו "Dream of Mirrors", "The Nomad", "The Thin Line Between Love And Hate". לעומת זאת אלו המעדיפים את התקופה הקלאסית של שנות ה- 80 ימצאו שם את "The Wicker Man", "The Mercenary", "The Fallen" Angel". לסיכום, להבדיל מאלבומיה של "מיידן" בשנות ה- 90 האלבום הזה לא כולל רגעים חלשים בהם את מרגיש שההאזנה הופכת למאולצת. האלבום הזה ללא ספק מימש את הציפיות שהיו ממיידן עם ההודעה על חזרתם של דיקנסון וסמית'. "Brave New World" מחזיר אלינו אותה "מיידן" שלא נראתה כבר שנים, מאז האלבומים הגדולים של שנות ה- 80. "מיידן" קמה לתחייה עם חזרתם של ברוס ואדריאן, אשר הפיחו חיים חדשים בלהקה שהפופולאריות שלה הלכה ודעכה. יחד עם זאת, זו עדיין לא אותה "מיידן" מתקופת הזוהר של שנות ה- 80. מיידן של "Brave New World" חסרה את הדרייב ו"האש בעיניים". היא מנומסת יותר, עדינה יותר, פחות נועזת, פחות הרפתקנית ולבטח פחות "זועמת" ממיידן הישנה והטובה שהכרנו ב"תור הזהב" שלה בשנות ה- 80. להאזנה: Spotify, Apple music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

בשנת 1997 מצא Jeff Buckley את מותו בתאונת טביעה מסתורית והוא בן 30 בלבד. להלן כמה עובדות לזכרו של הזמר והיוצר המחונן עם המנעד הקולי הבלתי נגמר: (Photo: legacyrecordings.com) 1. הוא נולד ב- 17 לנובמבר 1966 בעיר Anaheim קליפורניה לאמא ממוצא יווני-צרפתי-פנמי - Mary Guibert, וליוצר וזמר הקאלט פולק האייקוני Tim Buckley. 2. הוא גדל עם אימו ואביו החורג תחת השם Scott "Scottie" Moorhead (סקוט היה שמו האמצעי). 3. את אביו הביולוגי הזמר טים באקלי הוא פגש רק פעם אחת בהיותו בן שמונה. 4. אביו מת ממנת יתר של סמים בשנת 1975 כשהיה בן 28 בלבד. 5. לאחר שאביו נפטר הוא אימץ את שם המשפחה של אביו הביולוגי והפך ל- Jeff Buckley. 6. באקלי גדל בסביבה מוזיקלית, אמו היתה פסנתרנית מקצועית וצ'לנית, אביו החורג הכיר לו את "לד זפלין", ג'ימי הנדריקס, ה"מי", "קווין" ו"פינק פלויד" כבר בגיל צעיר. 7. האלבום הראשון שרכש היה "Physical Graffiti" של "Led Zeppelin", ואחת הלהקות הראשונות שאהב היתה "Kiss". 8. בגיל 13 הוא קיבל את הגיטרה הראשונה של, גיבסון לס פול שחורה. 9. הוא ניגן בלהקת הג'אז של בית הספר ובתקופה זו הוא התחבר לז'אנר הרוק המתקדם כשהקשיב במיוחד ללהקות כמו "ג'נסיס", "יס" ו- "Rush". 10. עם סיום לימודי התיכון הוא עבר להוליווד שם למד מוזיקה בקולג'. 11. הוא בילה שש שנים כנגן במלונות תחת הרכבים שונים. 12. בשנת 1990 עבר לניו יורק שם ניגן בין היתר בבית הקפה Sin-e באיסט ווילג' וצבר קהל מעריצים. 13. באקלי גם עבד באותו בית קפה כשוטף כלים. 14. הראשון שהציע לו להקליט אלבום היה היה לא אחר מאשר Herb Cohen המפיק של אביו Tim Buckley. 15. בשנת 1995 הוא נבחר כאחד מ- 50 האנשים היפים בעולם ברשימת המגזין People. 16. האלבום "Grace" היה האלבום היחיד שבאקלי הוציא בחייו. 17. את ההרכב עימו הקליט את האלבום ומאוחר יותר יצא איתו לסיבוב ההופעות שנועד לקידומו, הוא הרכיב רק שבועות לפני ההקלטות. 18. את שיר הנושא של האלבום כתב באקלי לאחר שנפרד מחברתו Rebecca Moore בשדה התעופה. 19. דייויד בואי ציין שהאלבום "Grace" הוא כזה שהוא היה לוקח איתו לאי בודד. 20. בואי הוא לא המעריץ המפורסם היחיד של באקלי. את הקולות לשיר "Fake Plastic Trees" הקליט Thom Yorke אחרי שראה הופעה של באקלי. הוא הודה שהושפע מאוד מבאקלי בביצוע השיר. 21. אמנים נוספים שהיללו את באקלי והגיעו להופעותיו היו ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט גיבורי הילדות שלו, פול מקרטני, בונו ובוב דילן. 22. גם נינט טייב שלנו ידועה כמעריצה גדולה שלו, ביצעה לא פעם משיריו בהופעותיה והתארחה במופעי מחווה לכבודו ברחבי העולם. 23. אפילו Chris Cornell האגדי וחברו של באקלי, הקדיש לו את השיר "Wave Goodbye" הלקוח מאלבום הסולו הראשון שלו "Euphoria Morning". קורנל ציין שזה אחד מהשירים הכי אישיים שכתב. 24. האלבום "Grace" נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. 25. למרות שמדובר בגרסת כיסוי, השיר "Hallelujah" בביצועו של באקלי נכנס לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים. 26. זו לא גירסת הכיסוי היחידה של באקלי. הוא ביצע גם שירים של בוב דילן, "לד זפלין", ה"סמית'ס", "סליי סטון", בילי הולידיי ועוד גרסאות כיסוי שברובן נמצאות באלבום "You and I" ששוחרר בשנת 2016. בכל גירסאות הכיסוי הצליח באקלי להכניס את הקסם האישי והערך המוסף ולהפוך את השירים לשלו, חלקם אפילו מתעלים על המקור. 27. באקלי ניהל מערכת יחסים עם הזמרת הסקוטית Elizabeth Fraser הידועה בין היתר מלהקת "Cocteau Twins". השניים אפילו הקליטו יחד שיר שכתב באקלי, אך השיר מעולם לא ראה אור באופן רשמי. 28. באקלי העריץ את פרייזר עוד לפני שפגש אותה ופרייזר העריצה אותו ופשוט נפלה לרגליו. היא גם העריצה את אביו טים באקלי, ואפילו ביצעה גירסת כיסוי לשירו "Song to the Siren" עשור לפני שהכירה בכלל את ג'ף. 29. בתאריך 29 למאי 1997 באקלי נכנס לשחות עם בגדיו בנהר המיסיסיפי, מספר ימים לאחר מכן, ב- 4 ליוני 1997 נמצאה גופתו בנהר על-ידי סירה שעברה במקום. נסיבות מותו נותרו מסתוריות. 30. באופן מצמרר מילות השיר הכי מפורסם שלו "Grace" כוללות מילים כמו "הזמן שלי מגיע.. אני לא מפחד למות... והגשם ניתך ארצה ואני מאמין שהזמן שלי הגיע, וזה מזכיר לי את הכאב שאני כנראה אשאיר אחריי... ואני מרגיש אותם מטביעים את השם שלי... אני לא מפחד ללכת אבל זה הולך לאט..." ועכשיו בואו לצפות בסרט דוקומנטרי על האומן הכל-כך מוכשר הזה: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על המוזיקאי, הזמר והיוצר John Fogerty, ללא ספק אחד הכותבים והמבצעים הגדולים ברוק הקלאסי: (Photo: Paul Butterfield) 1. הוא נולד ב- 28 למאי 1945 בברקלי קליפורניה. שמו המלא John Cameron Fogerty. 2. הוא השלישי מבין חמישה בנים שנולדו לגאלן רוברט ואדית לוסיל פוגרטי ואחיו של Tom Fogerty הגדול ממנו בארבע שנים. 3. הוא קיבל את הגיטרה הראשונה לו כשהיה בן 12 ונטל שיעורי גיטרה מ- Barry Olivier שמעבר להיותו מורה מקצועי לגיטרה היה גם יוצר ומפיק. 4. כבר בגיל 14 הוא הקים יחד עם שני חבריו לכיתה, הבסיסט Stu Cook והמתופף Doug Clifford את להקתו הראשונה "The Blue Velvets". זו היתה להקת קאברים שהושפעה מחלוצי הרוקנרול ובעיקר Little Richard ו- Bo Diddley. 5. בהמשך גם אחיו Tom Fogerty הצטרף ללהקה והפך לזמר שלה. 6. בשנת 1964 הלהקה הוחתמה על-ידי חברת התקליטים "Fantasy Records", אשר שינתה את שם הלהקה ללא הסכמת חבריה ל- "The Golliwogs". (Photo: Skyminds.net) 7. הלהקה הקליטה 7 סינגלים אשר לא היו מצליחים במיוחד. 8. בשנת 1966, במהלך מלחמת ויטנאם, קיבל פוגרטי צו גיוס לצבא. הוא שוחרר סופית רק בשנת 1968. 9. לאחר שירותו הצבאי הוא חזר ל- "The Golliwogs" אשר הוציאה את אלבומה היחיד בסוף שנת 1967. 10. בשנת 1968 שינתה הלהקה את שמה ל- Creedence Clearwater Revival" (CCR)", כאשר ג'ון פוגרטי תופס את מקומו של אחיו כסולן הלהקה. 11. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה שנקרא על שם הלהקה בחודש מאי 1968. האלבום כלל את הלהיט הראשון של הלהקה "Susie Q" וגם את השיר "I Put a Spell on You", שניהם גירסאות כיסוי שהתעלו על המקור. 12. כבר בשלב זה נטל ג'ון פוגרטי את ההובלה על הלהקה כשהוא כותב את מרבי השירים, שר ומנגן בגיטרה מובילה 13. אלבומה השני של הלהקה "Bayou Country" יצא לאור 8 חודשים לאחר מכן, בינואר 1969 וכלל בין היתר את הלהיטים "Born on the Bayou" ו- "Proud Mary". האלבום נכלל ברשימת "1001 Albums You Must Hear Before You Die". 14. אלבומה השלישי של הלהקה "Green River" שוחרר 7 חודשים לאחר מכן, באוגוסט 1969, וכלל את הלהיטים "Green River", "Bad Moon Rising", "Lodi" ועוד. גם האלבום הזה נכלל ברשימת "1001 Albums You Must Hear Before You Die" וכן ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון". 15. הלהקה עשתה היסטוריה כאשר היא משחרת את אלבומה השלישי באותה שנה "Willy and the Poor Boys", רק 3 חודשים לאחר אלבומה הקודם, בחודש נובמבר 1969. האלבום כולל בין היתר את הלהיטים "Down on the Corner" ו- "Fortunate Son" שהפך לאחד ההימנונים של מלחמת ויטנאם. 16. למותר לציין שגם אלבום זה נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון וכי גם במקרה זה שליטתו של ג'ון פוגרטי בכתיבת השירים ובהובלת הלהקה היתה כמעט מוחלטת. 17. בשנת 1970 משחררת הלהקה את אלבומה החמישי בתוך שנתיים - "Cosmo's Factory". זה אולי האלבום המצליח ביותר של הלהקה מבחינת מכירות והוא בהחלט אחד מהשיאים היצירתיים שלה, ושוב גם הפעם מדובר באלבום שנכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון". 18. שמו של האלבום הגיע מהמתופף Doug “Cosmo” Clifford אשר התייחס למחסן שהוסב לאולפן הקלטות כ"מפעל" - ומכאן "Cosmo's Factory". 19. האלבום כולל בין היתר את הביצוע מדהים לקלאסיקת הסול "I Heard It Through the Grapevin", אשר התפרסמה הודות ל- Marvin Gaye וכן את הלהיטים "Lookin' out My Back Door", "Up Around the Bend", "Who'll Stop the Rain", "Long as I Can See the Light". 20. אלבומה השישי של הלהקה "Pendulum" יוצא גם הוא בשנת 1970 והוא כולל בין היתר את הלהיט "Have You Ever Seen the Rain?". 21. ככותב השירים הכמעט יחיד של הלהקה וכן כסולן והגיטריסט המוביל, ג'ון פוגרטי הרגיש שהדעות שלו צריכות לחשב יותר מאלה של האחרים, הדבר הזה הוביל בסופו של דבר לעזיבת אחיו טום בינואר 1971. 22. החברים האחרים המשיכו בלעדיו, כאשר אלבומה האחרון של הלהקה "Mardi Gras", השביעי בתוך 4 שנים, יוצא בשנת 1972. 23. הלהקה התפרקה באופן סופי בשנת 1973. האיחוד היחיד של כל ארבעת החברים המקוריים היה בחתונתו של טום פוגרטי בשנת 1980. 24. אלבום הסולו הראשון של ג'ון פוגרטי, שנקרא על שמו, שוחרר בשנת 1975. אבל דווקא אז הוא נכנס ל"דממת אלחוט" כאשר בין השנים 1975 עד 1984 הוא לא מקליט דבר בשל מחלוקת עם חברת התקליטים שלו "Fantasy Records". (Photo: Harris/AP) 25. על מנת להשתחרר מהחוזה שלו עם "Fantasy Records" נאלץ פוגרטי בסופו של דבר לוותר על הזכויות בשירים שכתב ללהקת CCR. 26. כחמישים שנה לאחר מכן הצליח פוגרטי להחזיר לעצמו חלק מהשליטה בשירים לאחר שהגיע להסכם עם חברת "Concord" שרכשה את השירים מחברת "Fantasy Records". 27. עד היום הוציא פוגרטי 10 אלבומי אולפן במסגרת קריירת הסולו שלו, האחרון בשנת 2020. 28. בשנת 1993 פוגרטי נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר בלהקת "CCR". 29. בשנת 2005 הוא נכנס גם להיכל התהילה של כותבי השירים. 30. הוא מופיע ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון 31. והוא מופיע ברשימת 100 הכותבים הגדולים ביותר בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. 32. ואם בכך לא די, אז הוא גם מופיע ברשימת 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

והפעם... מה קורה כשהשטן משאיר דינוזאורים באולפן.... ב-28 למאי 2013 הוציאה "Alice In Chains" את אלבום האולפן החמישי שלה "The Devil Put Dinosaurs Here". זה אלבום האולפן השני של הלהקה אשר שוחרר לאחר מותו של Layne Staley האגדי, והשני לכלול את הזמר William DuVall כצלע הרביעית של הלהקה. האלבום מגיע ארבע שנים אחרי קודמו "Black Gives Way to Blue" אשר שוחרר בשנת 2009. אם באלבום הקודם Jerry Cantrell לקח את ההובלה בשירה, כאשר וויליאם משמש כטייס משנה, באלבום הזה ג'רי כבר מרשה לעצמו לשחרר קצת יותר, כשהוא מאפשר לווילאם יותר ביטוי באופן הגורם לאלבום הזה להישמע יותר שלם ומגובש מקודמו. יש כאן תחושה ש"אליס" משתחררת לאיטה מ"השלשלאות" הקשורות במותו של ליין ומתחילה כבר לתפקד כהרכב שחלקיו משלימים זה את זה. הלהקה נשמעת כאן יותר בטוחה בעצמה, ויותר ממוקדת מטרה. יש באלבום הזה כמה שירים שבהחלט מתקרבים ברמתם ל"אליס" הישנה והטובה. "Hollow" שפותח את האלבום ושוחרר כסינגל הראשון ממנו, אשר הריף המהפנט שלו נכתב על-ידי ג'רי במהלך ה"חימום" למופע שחתם את סיבוב ההופעות של האלבום הקודם. השיר "Stone" שאת הריף שלו ג'רי כתב במהלך החלמה מפציעת הכתף שלו. בהיעדר יכולת לנגן הוא הקליט את עצמו מזמזם את הריף לטלפון, והתוצאה היתה לא פחות ממדהימה, כשהריף נכנס לרשימת 20 הריפים הגדולים של העשור. השיר "Voices" שהינו השיר הראשון שנכתב לאלבום, עוד לפני הפציעה של ג'רי. שיר הנושא "The Devil Put Dinosaurs Here" שאינטרו הגיטרה שלו עם הארפג'יו מחזיר אותנו ישירות ל- "Love, Hate, Love" מאלבום הבכורה. השיר "Scalpel" שנשמע כמו אאוטייק מהאלבום האקוסטי "Jar of Flies", ועוד ועוד שירים טובים וחזקים!!! נכון, לקראת סוף האלבום נראה כי "אליס" מתחילה לאבד קצת גובה, עם שירים כמו "Phantom Limb” ו- “Hung on a Hook”, אבל גם במקרים הללו זה בדיוק איך שהיינו רוצים שאחת מ"הדינוזאוריות" של הגראנג' הישן והטוב של התשעים תישמע, 20 שנה לאחר מכן. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

מה כבר לא נאמר על האלבום "OK Computer", אלבומה השלישי של להקת "Radiohead" שיצא ב-21 למאי 1997? שהוא יצירת מופת, מאסטרפיס, האלבום הטוב ביותר של שנות ה- 90 והיו אפילו כאלה שהרחיקו לכת ובחרו אותו לאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים (תשאלו את קוראי ה- Q מגזין). לא נראה לנו שנוכל לחדש לכם הרבה אחרי כל מה שנכתב ונאמר כבר על האלבום הזה, אבל לפחות ננסה לעשות לכם קצת סדר בדברים. אז הזרעים הראשונים לאלבום הזה נשתלו אי שם בשנת 1995 במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה לקידום אלבומה השני והמצויין "The Bends". בריאן הזמין את הלהקה לתרום שיר לאלבום "The Help" למען ילדים במצוקה באזורי מלחמה. באלבום התארחו כל המי ומי במוזיקה דאז, מאואזיס, דרך הצ'ילבות בלייר, סווייד, פורטיסהד, מאסיב אטאק, המאניק סטריט פריצ'רס ועוד רבים וטובים. רדיוהד תרמו לאלבום את השיר "Lucky" הלא פחות ממצמרר, שהושפע ממלחמת בוסניה והוקלט יחד עם נייג'ל גודריץ' – טכנאי ההקלטות שעבד איתם על "The Bends", אשר בהמשך יהפוך למפיק על ולצלע השישית בלהקה. תום יורק יספר בהמשך שהשיר" Lucky" יהיה הסמן הימני שיעצב את הכיוון המוזיקלי של האלבום כולו. רדיוהד החלו לעבוד על האלבום, במחצית שנת 1996, מיד עם סיום סיבוב ההופעות שליווה את התקליט "The Bends". לאור ההצלחה של האלבום, קיבלו רדיוהד את מלוא התמיכה של חברת התקליטים, אשר העניקה להם יד חופשית ואפילו תקציב לרכישת ציוד הקלטה. לאור התוצאות הטובות בעבודה על השיר "Lucky", החליטו חברי הלהקה לחבור שוב לנייג'ל גודריץ' ואף התייעצו איתו איזה ציוד הקלטה כדאי לרכוש. הסשנים הראשונים לאלבום נערכו בסטודיו של הלהקה ליד העיירה Ditcot באוקספורדשייר, אולם החברים נתקלו בקשיים שנבעו כנראה מ"חבלי לידה" ומההחלטה שלהם להפיק את האלבום בעצמם. למרות זאת, הצליחה הלהקה להקליט בסשן הזה ארבעה שירים: "Electioneering", "No Surprises", "Subterranean Homesick Alien" ו- "The Tourist". לבקשת חברת התקליטים לקחה הלהקה הפסקה מההקלטות, לצורך קיום 13 מופעים בארה"ב כחימום ל-Alanis Morissette. במהלך הסיבוב הקצר הזה, קיבלה הלהקה הצעה מהבמאי Baz Luhrmann לכתוב שיר לסרטו הבא "Romeo + Juliet". יורק סיפר שכשראה את הסצינה בה כוכבת הסרט Claire Danes מצמידה אקדח קולט 45 לרקתה, הוא ידע מיד לאיזה כיוון הולך השיר. ואכן, הלהקה כתבה והקליטה את Exit Music" (For A Film)", אשר שימש כמוזיקת ליווי לקרדיטים בסיום הסרט, כך על-פי דרישת הלהקה עצמה. גם השיר הזה יסייע לעצב את הכיוון המוזיקלי של האלבום ההולך ומתהווה, אשר במקרה זה הושפע מהטריפ-פופ של פורטיסהד, בעיקר בגיטרת הבס עמוסת הדיסטורשיין בחלקו האחרון של השיר. (Photo: Gie Knaeps) אבל כל זה שימש רק כהקדמה לדבר האמיתי, לסשן השני והעיקרי של ההקלטות, אשר יותיר חותם מהותי על האווירה הכללית של האלבום, על הסאונד שלו, וכנראה גם יהפוך אותו לגדול הרבה מעבר לסך השירים הקיימים בו. בספטמבר 1996 מחדשת "רדיוהד" את ההקלטות לאלבום, הפעם באחוזה "St Catherine's Court" שליד Bath, השייכת לשחקנית ג'יין סימור. הבידוד בתוך אחוזה ענקית וריקה אפשר ללהקה לעבוד הפעם בקצב שונה, עם שעות עבודה גמישות וביתר ספונטניות, אך הוא בעיקר גרם לשינוי באווירה הכללית שחלחלה היטב גם אל תוך השירים. והתוצאות היו לא פחות ממדהימות. האלבום נפתח עם "Airbag" בדהירה על פרארי 458 בכביש המהיר, אבל גם ארבעת כריות האוויר שבתא הנהג לא יכולות להגן עליך מדיסטורשיין הגיטרה שמנסר ללא רחמים את שילדת הרכב בשווי 2.5 מיליון ₪. Thom Yorke הצליח להחדיר לשיר הזה את הפחדים שלו מתאונות דרכים ומכריות אוויר בצורה מושלמת, והפחד הזה מחלחל היטב למאזין דרך נקבוביות השיער שסמר כבר מהתו הראשון. עוד לא הספקנו להירגע מהפחד ממכוניות, ואנחנו כבר נזרקים לעתיד עם "Paranoid Android" - מרווין מהספר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". יצירת מופת פרנואידית על גבול הרוק המתקדם, שמעלה אותך לרכבת הרים מוזיקלית במעברים חדים בין גיטרות אקוסטיות לדיסטורשיינים חורקים, מעלה, מטה וחוזר חלילה, תוך התעלמות מוחלטת מכח הכבידה. ואם כל זה לא גרם לכם עדיין לפרנויה, הביטו בקליפ שיצרו רדיוהד לשיר, רק עשו לעצמכם טובה ובמקביל תדאגו להשיג מרשם לכדורים מתאימים. אמרנו "רוק מתקדם" אז ג'וני גרינווד הודה לאחרונה שלהקת הרוק המתקדם "ג'נסיס" השפיעה על כתיבת השיר. יש עוד לא מעט רגעים אלמותיים באלבום הזה. "Let Down" שהוקלט באותה אחוזה בשלוש לפנות בוקר, בספונטניות כשהלהקה קיבלה פתאום "השראה", "No Surprises" שהוקלט בטייק אחד ושהגיטרה החשמלית בו מושפעת מהשיר "Wouldn't It Be Nice" של ה"ביץ' בויז", הרצועה "Subterranean Homesick Alien" שהקלידים והגיטרה בה מתכתבים עם "Bitches Brew" של מיילס דייויס והמהלך ההרמוני בפזמון של "Karma Police" שמושפע מהשיר "Sexy Sadie" של "הביטלס", הן רק דוגמאות מתוך היצירה המושלמת ומעוררת ההשראה הזאת. בחלוף שנים מאז צאתו ניתן כבר לומר שהאלבום הינו ללא ספק פיסגת היצירה של "Radiohead", אותה היא לא הצליחה לשחזר עד היום. אמנם, הלהקה הצליחה ליצר במהלך השנים אלבומים טובים, למרות הבחירה המכוונת והאמיצה שלה לרדת מהכביש המהיר לשוליים, ולהתנסות בכיוונים מוזיקלים חדשים. אולם אף אחד מהאלבומים הללו לא הצליח לשמור על רמה גבוהה ואחידה לכל אורכו או להגיע לשלמות של "אוקיי קומפיוטר". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 28.05.1982 "בריאן ואני יצאנו לשתות קפה, ושמענו בחורה שרה באולפן הסמוך", נזכר פיל מנזנרה. "זו הייתה להקה מהאיטי שנכנסה להקליט כמה שירים, ובריאן ואני פשוט הסתכלנו אחד על השני ואמרנו 'ואוו, איזה קול פנטסטי יש לה!' התברר שהיתה זו הזמרת יאניק אטיין ששרה בקולה הערב. היא לא ידעה מילה באנגלית. החבר שלה, שהיה מנהל הלהקה, נכנס ותירגם. וכבר למחרת היא ליוותה אותנו בקולה הגבוה" התוספת המרעננת של אטיין הצילה לרוקסי מיוזיק את "Avalon" שיר הנושא שכבר הוקלט, אבל משהו היה חסר בביצוע המקורי, עד שהגיעה אטיין, והפכה אותו לאחד מהשירים הזכורים ביותר של "רוקסי מיוזיק" מתוך האלבום "Avalon" - אלבום האולפן השמיני והאחרון של ההרכב שיצא ב- 28.05.1982. באוקטובר 1975 הוציאה "רוקסי מיוזיק" את אלבומה החמישי "Siren" שהשלים שלוש שנים פוריות במיוחד של הלהקה מניוקאסל. חודש לפני יציאת אלבום הלייב "Viva! Roxy Music", הלהקה הודיעה שהיא תצא להפסקה. ההפסקה נמשכה בסופו של דבר כמעט שנתיים וחצי. במהלך תקופה זו כבש הPאנק את בריטניה, ו"רוקסי מיוזיק" הפכה להשפעה חזקה הן על תנועת הPאנק והן על תנועת הניו וייב שהגיעה בעקבותיה. ההפסקה הגיעה לסיומה בנובמבר 1978, כאשר החברים הראשיים פרי, מנזרנה, מאקאי והמתופף פול תומפסון, החלו לעבוד על אלבום חדש. הגלגול השני של הלהקה הביא עימו כיוון מוזיקלי שונה, שהושפע מהדיסקו והיה מסחרי יותר. בהמשך הלהקה הצטמצמה לטריו שכלל את פרי, מנזנרה ומאקאי בלבד, שהשתמשו במוזיקאים מהשורה הראשונה כדי לעזור להם לממש את החזון שלהם. כמפיק שותף, רט דייויס היה בעמדה להציע שיטות עבודה חדשות, בהשראת עבודתו האחרונה עם בריאן אנו. "רוקסי מיוזיק" הייתה רגילה להקלטת שירים בשידור חי באולפן. במקום זאת, דייויס הציע להם לכתוב שירים באולפן תוך כדי הקלטת הקצב, במקרה של האלבום החדש הם יצרו את הקצב באמצעות מכונת תופים של רולנד CR78 (ב- "Avalon" עם מכונת תופים של Linn) שיטה שהתבססה על הרעיון של אינו להשתמש באולפן ההקלטות ככלי. הגיטריסט, פיל מנזנרה, אמר על יצירת התקליט, "90 אחוז משירי Avalon נכתבו באולפן. האלבום הזה היה תוצר של שינוי מוחלט של שיטות העבודה שלנו", והוסיף. "בשלושת האלבומים האחרונים, למען האמת, היו גם הרבה יותר סמים בסביבה, וזה היה טוב ורע. זה יצר הרבה פרנויה" בראיון ל"רולינג סטון" מ- 1989, אמר מנזנרה: "בנינו הרבה מסלולים מאלתורים. באולפן, ופשוט ניסינו. הבנו שאפשר לחבר משהו למקום הלא נכון על השולחן ובסוף נקבל תוצאה מדהימה שלא יכולנו לחלום עליה מלכתחילה". השילוב של כתיבה באולפן תוך שימוש באולפן ככלי התפתח באמצע הדרך של "Flesh and Blood" דרך המחווה ל- "Jealous Guy" של לנון ולתוך "Avalon". העבודה על "Avalon" החלה באולפני הגלריה של פיל מנזנרה בסארי, אנגליה, לפני שהלהקה עברה לאולפני "קומפאס" בנאסאו, איי בהאמה, היכן שהקליטה להקת "AC/DC" את אלבומה המצליח ביותר "Back in Black". פרי אמר שהמיקום ומזג האויר הסוער עזר להם לייצר את הרוח המלנכולית ששורה בין שירי האלבום. "לא פעם חשבתי שאני צריך לעשות אלבום שבו כל השירים כרוכים יחד בסגנון של West Side Story", אמר פרי בראיון ב-1982 שפורסם ב-NME, "אבל זה תמיד נראה כעבודה קשה מידי, אז במקום זאת, החלטתי לחבר את עשרת השירים שהיו לי לסדרה של סיפורים קצרים, שאפשר לעצב, עם קצת יותר עבודה, לרומן. "אבלון" הוא חלק בלתי נפרד מאגדת המלך ארתור. כשהמלך ארתור מת, המלכות מעבירות אותו ל- "Avalon", שהוא מעין אי קסום. זה מקום הפנטזיה הרומנטי האולטימטיבי". בפברואר 1982 "רוקסי מיוזיק" עזבו שוב, הפעם לאולפני "Power Station" בניו יורק כדי לסיים את האלבום, עם מעצב הסאונד בוב קלירמאונט שהיה אחראי על המיקס. הסינגל הראשון והקטע הפותח באלבום "More than This" בוחן את סופה של מערכת יחסים באמצעות נימה של ייאוש קיומי. השיר הזה, לצד שאר שירי האלבום, נכתב בזמן שפרי שהה באירלנד, מקום שלדבריו שימש השראה לסאונד המאוד נינוח באלבום "אנשים נטו לאהוב את מצב הרוח הכללי של האלבום, שהיה לו צליל ייחודי", אמר פרי למגזין The Mail. "אני אוהב לחשוב שחלק מהמלנכוליה האפלה של האלבום מגיעה מהמקום הזה". ב- "Avalon" שהיה הסינגל השני, המילים מרמזות על חייו האישיים של פרי באותה תקופה. אחרי יותר מעשור ברוקסי ממוזיק, הוא פירק את הלהקה כדי לעשות לביתו עם אשתו לעתיד, לוסי הלמור. "אבלון" הוא האי המיתולוגי של האגדה הארתוריאנית, שבו זויפה חרבו של המלך ארתור, אקסקליבר. זהו גם מקום מנוחתו לאחר שנפצע אנושות בקרב קמלן. "Avalon" זכור במיוחד בסצנה מתוך הסדרה "בלשים בלילה" בא נראה הבלש דיויד מאדיסון (ברוס וויליס) מתאהב במבט ראשון באישה אקראית שאותה משחקת דמי מור (אשתו דאז). עטיפת האלבום עוצבה ע"י המעצב הגרפי פיטר סאוויל, כשבתמונה מופיעה חברתו של בריאן פרי (ובקרוב אשתו) לוסי הלמור. הסצנה צולמה על ידי הצלם ניל קירק עם עלות השחר, כאשר דמות לבושה בגלימה חובשת קסדה מימי הביניים מצולמת מאחורה מול המים. "אבלון" הפך לאלבום המצליח ביותר של "רוקסי מיוזיק" הוא החזיק במקום הראשון במצעד הבריטי במשך 3 שבועות ונשאר במצעד במשך שנה שלמה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הסולו השני של Chris Cornell, יצא ב-28 למאי 2007 וזה בדיוק הזמן לספר לכם על הסיבות שגרמו לקורנל להתבגר ו"להמשיך הלאה" עם "Carry On". סיפור האלבום מתחיל בשלב הדמדומים של הקשר המוצלח הקודם של קורנל עם חברי "Audioslave", לאחר הקלטת האלבום "Revelations" ששוחרר בספטמבר 2006. לחברי "אודיוסלייב" לא היו שום תוכניות משותפות, ואפילו סיבוב הופעות לתמיכת האלבום שרק עכשיו יצא לא נראה באופק. בנסיבות אלה, החל קורנל לעבוד על "Carry On" ועל שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "You Know My Name", כאשר שאר חברי הלהקה פנו לתכנון האיחוד המחודש של Rage" Against The Machine", אשר התרחש בפברואר 2007. בתאריך ה- 15 לפברואר 2007 כריס הודיע רשמית שהוא עוזב את "Audioslave", כאשר הסיבה הרשמית שניתנה לפירוד, הייתה "חילוקי דעות ואי התאמה מוסיקלית". מאוחר יותר גילינו שלמרות שכלפי חוץ הלהקה שידרה שהאלבום "Revelations" הוא אלבום שחיבר את "אודיוסלייב" כלהקה שיורת, כותבת ומקבלת גוון ייחודי ו- DNA משל עצמה, הרי שהם בעצם הלכו והתפרקו מבפנים. לא ניכנס לפרטים של פירוק "אודיוסלייב", כי בכל זאת באנו לספר על אלבום של כריסקו יקירנו, אך רק נספר שכנראה המחלוקות היו בעיקר על התנהלות העסקית בין כריס לשאר חברי הלהקה. כריס טען שהכל הפך להיות מחושב, לכל דבר קטן שהוא רצה לעשות הוא היה צריך לעשות משא ומתן כאילו הוא חותם על חוזה. זה כנראה מה שבעיקר שבר אותו. הוא אפילו לא הודיע רשמית לשאר החברים על העזיבה והוא פשוט החליט "להמשיך הלאה" ולחזור ולטפח את קריירת הסולו שלו. שלושה חודשים בלבד לאחר ש"אודיוסלייב" מודיעה על הפסקת פעילותה, משחרר כבר קורנל את האלבום נושא סיקורנו. סמיכות הזמנים מלמדת כי ככל הנראה קורנל התכוון שחלק נכבד משירי האלבום הזה ישולבו באלבום הבא של "אודיוסלייב", לו זה היה אכן יוצא, אך בשל חילוקי הדעות המקצועיים הוא נאלץ לעשות בהם שימוש במסגרת אלבום הסולו. האזנה לאלבום הזה מסבירה את הסיבה האפשרית לאותם חילוקי דעות ב"אודיוסלייב", שכן זה אלבום מאוד מגוון (אפילו מגוון מידי), הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הטקסטים. זה גם כנראה אחד מהחסרונות הגדולים שלו, שכן הוא מרגיש כאלבום שנעדר קו מוזיקלי אחיד. הוא נשמע יותר כמו אלבום אוסף מאשר אלבום שלם, ומאוד קשה להתייחס אליו כמכלול. נגדיל ונאמר שלעניות דעתנו יותר קל להקשיב לכל שיר ושיר בו בנפרד מאשר לאלבום כולו מתחילתו ועד סופו. אפילו עטיפת האלבום משדרת "אלבום אוסף". רשימת השירים בצד השמאלי העליון של העטיפה הקדמית שמורה לאלבומי אוסף משנות השבעים בהם היו מציגים את "הלהיטים" בקדמת האלבום, לעיני כל. (Photo: Max Vadukul) יש באלבום הזה קצת מכל תקופה בקריירה המוזיקלית של קורנל. החל מ- "Soundgarden", דרך "Euphoria Morning" ועד אודיוסלייב. אבל מה שמדהים הוא, שאפילו ניתן לשמוע בו ניצנים של האופן בו קורנל הולך להישמע בעתיד. זה משתקף בין היתר ממכונת התופים בשיר "Killing Birds" שקורצת לאלבום "Scream". אמרנו עודף גיוון, אז הוא כנראה נובע גם מהעובדה שהשירים בו יועדו במקור לפרויקטים שונים ולא לאלבום אחד שלם ומושלם. יש כאן את "You Know My Name" האדיר שנכתב במיוחד לסרט "קזינו רויאל" של ג'יימס בונד, אשר יצא בשנת 2006. השיר כולל ליווי של כלי מיתר ועטוף בהפקה בומבסטית השמורה ל"ביג בנד" כמתחייב מסרטי הנושא של בונד, ולכן למרות שהוא אדיר בפני עצמו, הוא נשמע תלוש ושונה מיתר האלבום. הגיוון נמשך עם גירסת הכיסוי של שירו של מייקל ג'קסון "Billie Jean", אותה קורנל ייבא מהמופע האקוסטי שערך ב- 7 לספטמבר 2006 בשטוקהולם שבדיה, ואשר יצא מאוחר יותר באופן לא רשמי בדיסק שנקרא "Chris Cornell: Unplugged in Sweden". ביצוע האנפלאגד של קורנל לשיר נשמע יותר טבעי, אמיתי, מרגש וזורם יותר מאשר גירסת האלבום שנשמעת לנו קצת "לוחצת" ומאולצת. הוורסטיליות ממשיכה עם אסופת שירים שנראה שקורנל כתב עבור "אודיוסלייב", במחשבה שהלהקה תמשיך הלאה גם אחרי האלבום השלישי. שירים כמו "No Such Thing" ו- "Your Soul Today", שבהחלט נשמעים כמו שירים שיכלו להתאים לסופרגרופ האימתני ההוא. תקשיבו אפילו לסולו הפסיכדלי בשיר "Poison Eye" ותדמיינו אותו מבוצע על-ידי Tom Morello ותבינו עד כמה אנחנו צודקים. וכמובן שהאלבום הזה כולל מקבץ שירים שקורנל כתב מתוך מחשבה על פרוייקט הסולו. שירים כמו "Arms Around Your Love", "Scar on the Sky" ו- ,"Disappearing Act" בהחלט נשמעים כאלה. מעין שילוב של כריס דגם 1999 של "Euphoria Morning" לכריס "הדור הבא" של "Higher Truth". ומכאן אנחנו מגיעים לחיסרון השני של האלבום הזה, והוא כמות השירים. נראה כי הרצון של קורנל להציג את הוורסטיליות שלו ולהראות עד כמה הוא פורה גם מחוץ ל"אודיוסלייב" ול"סאונדגארדן", גרמה לו לשחרר את כל הארסנל האדיר של השירים אותם כתב לפרויקטים השונים, מבלי לערוך סינון ועריכה מקדימים. אם קורנל היה עורך סינון ועריכה כאלה, לו היה לדוגמא משחרר לטובת האלבום הספציפי 10 שירים בעלי אותו גוון וכיוון מוזיקלי, האלבום הזה היה יכול אפילו להשתוות ברמתו לאלבום הסולו הראשון של קורנל. יש להצטער על חוסר הסינון והחשיבה המוקדמת על אופי השירים שיבחרו לאלבום, כי הוא גורע מאוד מההנאה מהאלבום הזה כמכלול אחד שלם ומאלצים אותנו להתייחס אליו כאלבום אוסף להבדיל מיצירה אחת מושלמת. ועוד נקודה אחת למחשבה. קורנל הוא זמר אדיר, הוא אחד הקולות הגדולים ברוק. הקול שלו מסוגל לחדור ללב ולצנתר אותו, לערבב את הנשמה ולרפא אותה. באופן לא מוסבר חלק מהשירים באלבום גורמים לנו להרגיש שקורנל לא מנצל כאן בצורה מיטבת את קולו. יש רגעים באלבום בהם אנו מרגישים שקולו של קורנל לכוד בתוך השירים אשר אינם מאפשרים לו להשתחרר ולהציג את מלוא הפוטנציאל הגלום בו. לעיתים נדמה כי חלק מהשירים כאן מובילים את קורנל במקום שקורנל ידחוף אותם קדימה. יחד עם זאת, מדובר באלבום שכולל כמה מהשירים היפים ביותר של קורנל. אסופה של פנינים שמשלימים שרשרת יוקרתית של אחד מהאומנים הגדולים בדורנו. ואי אפשר לסיים סיקור על האלבום הזה בלי "הפינה הישראלית". האלבום הזה כולל גם גאווה ישראלית קטנה. המתופף ניר צדקיהו הוא המתופף איתו מחליט קורנל להקליט את האלבום, והוא הנגן היחידי מבין אסופת הנגנים הגדולה שליוותה את קורנל אשר משתתף בכל 14 שירי האלבום. לניר יש רקורד מרשים של הקלטות תופים לאומנים כמו Genesis", John Mayer, Flaw" ועוד רבים אחרים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 למאי 1991 שחררה "The Smashing Pumpkins" את אלבום הבכורה שלה "Gish". סיפורו של אלבום מתחיל אי שם ב- 5 לאוקטובר 1988, אז התגבש סופית הרכב הלהקה, עם צירופו של המתופף Jimmy Chamberlin. עד אז הופיעו Billy Corgan, James Iha ו- D'arcy Wretzky במועדונים בליווי מכונת תופים. צרופו של Chamberlin אשר נעשה לקראת הופעה שנקבעה ללהקה בתאריך האמור במועדון המטרו בשיקגו. למרות שצ'מברלין הגיע בכלל מתחום הג'אז ללא כל התנסות קודמת באלטרנטיב, הוא השפיע באופן מהותי על הסאונד של הלהקה והוביל אותה לכיון כבד יותר. Billy Corgan ציין שעד הגעתו של צ'מברלין הם היו יותר בקטע גותי וניגנו "רוק עצוב" בסגנון "הקיור", אך לאחר צירופו הם נגררו בעקבות נגינתו הכוחנית לכיוון כסחיסטי יותר. הלהקה המשיכה להופיע בהרכב שכלל את צ'מברלין ובמקביל לכתוב חומרים לאלבום. לאחר הקלטות של כמה דמואים הצליחה הלהקה להתברג לאלבום אוסף בשם "Light Into Dark" ששוחרר בשנת 1989 וכלל להקות אלטרנטיב משיקגו. אבל ההצלחה לא מיהרה לבוא ובשנת 1990 השתמש בילי קורגן בכל כספי החיסכון שיועדו על ידי סבתו לצורך לימודי האוניברסיטה שלו, לשם הקלטת הסינגל הראשון של הלהקה "I Am One". הסינגל שוחרר בחודש מאי 1990, בדיוק שנה לפני יציאת האלבום נושא סיקורנו, אבל מדובר בהקלטה שונה מזו המופיעה באלבום. הסינגל מכר טוב והלהקה מיד הקליטה סינגל נוסף, "Tristessa", אשר הפעם שוחרר תחת הלייבל האייקוני מסיאטל - "Sub Pop". הסינגל זכה בתואר "סינגל החודש" של סאב פופ, והדבר הוביל להתעניינות של מספר חברות בלהקה, אשר התחרו ביניהן מי יחתים אותה על חוזה. בסופו של דבר היתה זאת "Caroline Records", אשר נתנה את ההצעה הטובה יותר ואשר איתה חתמה הלהקה על חוזה הקלטות. בדצמבר 1990 כבר נכנסת הלהקה לאולפני "Smart Studios" שבמדיסון ויסקונסין שבבעלותו של המפיק Butch Vig, אשר היה אז די אנונימי. (Photo: Paul Natkn) האלבום הופק בשיתוף של בוץ' ויג ובילי קורגן, כאשר כל אחד מהשניים מפרה את הצד השני ומאתגר אותו להתנסות בשיטות הקלטה והפקה חדשניות. ניתן לומר שבוץ' ויג יצא הנשכר מבין השניים בשיתוף הפעולה הזה, שכן מספר חודשים לאחר מכן הוא ייקח את הדברים שלמד במהלך הפקת האלבום הזה ויישם אותו במלוא המרץ כמפיקו של אלבום המאסטרפיס "Nevermind" של "נירוונה", אשר שוחרר כארבעה חודשים לאחר מכן. למרות שהאלבום הופק במהירות יחסית ניתן להבחין בשני דברים מהותיים שהשפיעו על הסאונד המאוד ייחודי של האלבום הזה. הראשון, הצליל של התופים. קורגן ביקש שאלו לא יעברו כל עיבוד והדבר בא לידי ביטוי בצליל הבוסרי והראשוני שלהם, אשר נשמע כמו בהופעה במועדון קטן. השני הסאונד של הגיטרה אשר הושג לאחר שעות עבודה רבות באולפן, בין היתר על-ידי הקלטה של שכבות של ערוצי גיטרה וחיבורם יחד, בדומה לשיטות ההקלטה של "Queen" באלבומיה הראשונים. בוץ' ויג ציין שקורגן רצה שהכל יישמע מושלם. הוא השקיע שעות רבות למציאת הסאונד הנכון של כל כלי וכלי, דבר שבבוץ' ויג לא היה מורגל בו עד אותה עת. הפרפקציוניזם של קורגן הביא לכך שהוא זה שניגן על מרבית הכלים במהלך ההקלטות, אפילו על התופים. הדבר גרר מתח כבד בין חברי הלהקה ומאוחר יותר דרסי תציין שהיא לא יודעת איך הלהקה יצאה מההקלטות הללו בשלום. קורגן מצידו סיפר שהלחצים שחווה במהלך ההקלטות הביאו אותו להתמוטטות עצבים. קורגן ציין שהאלבום הינו אלבום אישי ורוחני שעוסק בכאב. הוא אמר ש- "Gish" היה קרוב מאוד להיות אלבום אינסטרומנטאלי. המילים שלו נכתבו ביד המקרה, כאשר המוזיקה היא זו שזועקת החוצה אפילו חזק יותר מהמילים. הוא סיפר שהיו דברים שרצה לומר אך לא יכל לבטא אותם במילים, אל הוא הצליח לעשות זאת באמצעות המוזיקה. קורגן הושפע באותה תקופה בין היתר ממוזיקה פסיכדלית והדבר בא לידי ביטוי בחור המוזיקלי של האלבום שמהווה מעים שילוב בין הבי מטאל, פסיכדליה ואלטרנטיב. האלבום נפתח כאמור עם "I Am One" והתיפוף המונוטוני של צ'מברלין אליו מצטרפים בהדרגה הבס והגיטרות כל אחת בתורה. שיר עוצמתי, דינמי וסוחף עם סאונד גראנג'י לחלוטין אשר שוחרר גם כסינגל הראשון של האלבום, שהינו גם הסינגל היחידי של הלהקה שקרדיט הכתיבה שלו ניתן לקורגן יחד עם איהא. בשיר נעשה שימוש בטכניקה של דאבל גיטר סולו, טכניקה עליה יחזור קורגן שנים מאוחר יותר בשירים כמו "Ava Adore" ו- "Tarantula". זה אחד מתוך ארבעה שירים שהוקלטו בשנת 1989 לאלבום דמואים של הלהקה, וכעת הוקלטו בשנית לטובת האלבום. הקטע "Siva" ממשיך את הקו הכבד של "I Am One" עם מתקפת גיטרות בלתי מתפשרת. הדינמיקה שהיתה קיימת בשיר הפתיחה מתעצמת כאן כאשר בדקה 2:48 נכנס קטע אינסטרומנטאלי שקט שנמשך כדקה עד להתפוצצות שבאה אחריו עם גיטרות אכזריות שנשמעות לפרקים כאילו סומפלו מאלבום של "Janes Addiction". קורגן סיפר שהיה לו אתשם השיר בראש הרבה לפני שהתחיל לכתוב אותו. הוא אפילו שקל פעם לקרוא ללהקה בשם "Siva". את הריף של השיר כתב קורגן במהלך עבודתו בחנות תקליטים בשיקגו, שם פגש גם את הגיטריסט ג'יימס איהא. הרצועה השלישית של האלבום – "Rhinoceros", מוכיחה את הגיוון והוורסטיליות של קורגן אשר כתב קטע מלנכולי-פסיכדלי בן למעלה משש דקות, שלא נשמע דומה לשום דבר אחר באותה תקופה. הדינמיקה קיימת גם בשיר זה שהולך ומתפתח ונע בין חלש לרועש, בין רך למחוספס. זה אחד מהשירים שמגדירים את הסאונד הייחודי של הלהקה. סאונד שילך ויתפתח באלבומים הבאים. הרצועה הרביעית "Bury Me" היא שיר נוסף שהלהקה כבר הקליטה בשנת 1989 לאלבום הדמואים שלה וכעת זכה להקלטה מחודשת לאלבום. שיר המובל על-ידי הבס הפועם והדוהר של D'arcy אשר יחד עם צלילי ריף הגיטרה החל מדקה 1:15 נשמעים לנו לפרקים דומה לאיך ש"פרל ג'אם" תישמע כמה חודשים לאחר מכן באלבום "Ten". רכבת ההרים והדינמיקה של חזק-חלש, רך-מחוספס, תימשך לכל אורך האלבום החל בפתיחה השקטה של "Crush" אשר לא הזכירה לנו את הקטעים הפסיכדלים והשקטים של "Black Sabbath" בשנות השבעים המוקדמות, דרך התיפוף הרועם והמתגלגל והגיטרות המנסרות של "Tristessa" וכלה בשיר הסיום השקט והמרגש "Daydream" המושר על-ידי D'arcy. מעניין לציין שהשיר כולל רבעית כלי מיתר, ליווי שהלהקה תעשה בו שימוש גם באלבומים הבאים. הקטע "Daydream" כולל "hidden track" שנקרא "I’m Going Crazy" ומתחיל בדקה 2:07. לסיכום, "Gish" הקרוי על שם השחקנית האהובה על סבתו של קורגן - Lillian Gish, הינו ללא ספק אקורד פתיחה משמעותי וראוי של הלהקה, אשר ימשיך להדהד ואפילו ילך ויתעצם על-פני שנות התשעים של המאה הקודמת. האלבום התקבל על-פי רוב בביקורות נלהבות. כך לדוגמא, גרג קוט מהשיקגו טריביון כינה את "Gish" בתור "הנועז והמושלם ביותר כנראה" מכל האלבומים שהקליטו להקות מקומיות בשנת 1991. מגזין הרולינג סטון כינה אותו "מעורר יראת-כבוד" המעורב עם "כאוס מחושב כהלכה בעל עוצמה מסחררת". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר