ב-19 למאי 2017 שחררה "Linkin Park" את האלבום "One More Light", אלבומו האחרון של Chester Bennington עם הלהקה. בפתח הדברים אנחנו חייבים לציין שכתיבת שורות אלה לא הייתה קלה עבורנו. הוצפנו ברגשות, שקענו בזיכרונות ובעיקר עברנו טלטלה אמוציונלית שמקורה במאבק בין תחושות הבטן לשכל הישר. לכן, אנחנו מבקשים לפתוח את הסקירה דווקא בציטוט מהמגזין "Metal Hammer": “With One More Light, Linkin Park have waved goodbye to Rock!!" עכשיו בואו נלך קצת אחורה... כמעריצים אמיתיים של לינקין פארק האכזבה התחילה כבר באלבום "The Hunting Party" שיצא ב-2014, כבר שם יחסינו הפכו למעט קרירים והיכולת להכיל את האלבום הייתה מאוד מוגבלת. זה הרגיש כמו ניסיון נואש של להקה בסדר גודל ענק, אפילו עצום, לנסות להחזיר לעצמה את האגרסיות, "הנשכנות" והעוצמה הבלתי מתפשרת. אבל לאחר מספר האזנות (לא אחת) נוצר מעט בלבול, תסכול ואפילו מעט כעס. משהו באמינות המוסיקלית של הלהקה התפוגג אי שם ברחובות הוליווד במהלך הנסיעה על המרצדס AMG, המותג אותו הם מייצגים. שלוש שנים חלפו ואז יצא "One More Light" שהוא הניגוד המוחלט לאלבום הקודם, מעבר חד מגיטרות מכסחות, תופים דופקים וקצבים מהירים לשירים פופיים, רכים עטופים באלקטרוניקה ושירה ענוגה. כבר בהאזנה לסינגל הראשון ששוחרר, "Heavy",הבטן החלה להתהפך והאוזניים סרבו להפנים את הצלילים ש"תקפו" אותנו מהרמקולים. חיפשנו משהו בשיר שייתן תקווה, שירגיש שיש סיכוי לעוצמה, שיש עתיד לסאונד של הלהקה שאנחנו כל כך אוהבים, אך לשווא. אבל בזה לא היה די, כי לאחר שיצא הוידאו של "Battle Symphony" הסימפטומים המדוברים רק הלכו והתעצמו, הכל נשמע כל-כך דביק ומתוק, ממש כמו מרשמלו שחומם על מקל והונח על הלשון. כשיצא הוידאו/שיר השלישי מהאלבום "Good Goodbye" כבר היה נראה שזה "המסמר האחרון" ושזו כנראה "שירת הברבור" לתקופה יפה שהייתה ולא תחזור. גם ככה היה קשה מאוד עם התהליך שעברנו עם "Thirty Seconds To Mars" והפיכתה לסוכריית פופ מתקתקה, אז עכשיו גם לינקין? מה קרה לקול של צ'סטר, מה קרה למייק? איזה "חור שחור" בלע את הגיטרות של בראד? מי לעזאזל חטף את ג'ו האן?? מבחינתנו הנושא היה גמור ואין צורך לשכנע אותנו לנסות להקשיב לאלבום (שוב). הדבר הזה שנקרא "One More Light" הוא פשוט הפקה פופית, מלוטשת ומקצועית שמתקשה למצוא את מקומה באוסף (הדי מגוון) בתקליטיה שלנו. שלא תהיה פה אי הבנה, אנחנו אוהבים פופ, לאחד מאיתנו יש אפילו עבר פופי סוער (ולא ננקוב בשמות מטעם "צנעת הפרט"). אנחנו גם מאוד אוהבים שהרכבים מתנסים בצלילים או בסגנונות שונים, ובכלל גיוון ושילוב של אלמנטים חדשניים זה דבר מופלא. אבל יחד עם זאת, קשה להתנתק מהשורשים של הלהקה, מהסאונד המוביל שאפיין אותה מה- DNA שלה. קיים תסכול עצום כששומעים שיר רוק ללא תופים אקוסטיים וגיטרות, כשהכל אלקטרוני זה פשוט מאבד את זה. (Photo: HKMagazine) זו הייתה הזדמנות טובה לפתוח פה דיון לגבי התהליך שעוברות בתקופה האחרונה לא מעט להקות גדולות, (עיין ערך, Bring Me The Horizon, All Time Low, Thirty Seconds To Mars Panic at The Disco), על המשיכה הבלתי מוסברת שלהן לפופ, השימוש בטקסטים הדביקים, במלודיות הנעימות ובסאונד האלקטרוני שפשוט רוצח את כל מה שמאפיין את הלהקה. לעיתים אף קשה להבין מהיכן מגיע הצורך הזה. האם זה תאוות כסף? האם זו יצירתיות מוסיקלית? האם זה הרצון להגדיר את עצמך מחדש או לפרוץ גבולות? מה גורם ללהקות האלה להישמע כמו "Ed Sheeran", "Maroon 5" או "Justin Bieber"??? השאלות הללו ועוד הרבה אחרות הן עניין לדיון שלם, אבל כעת ברצוננו להתמקד דווקא ְְהספציפי. הלהקה ספגה ביקורות קשות על האלבום מצד מבקרי המוסיקה ואף מחלק גדול מהמעריצים, דבר שגרם למייק, לצ'סטר ואפילו לבראד לצאת בתקשורת עם שלל תירוצים והסברים על סגנונו של האלבום. כפי שתיאר צ'סטר: “If you’re saying we’re doing what we’re doing for a commercial or monetary reason, trying to make success out of some formula… then stab yourself in the face,” אבל אז קרה הבלתי יאומן. טרגדיה בלתי נתפסת התרחשה... ביום שבו יצא הסינגל השני הרשמי של האלבום "Talking to Myself", צ'סטר בנינגטון שם קץ לחייו! אין מילים לתאר את התחושה הכבדה עם קבלת הידיעה על מותו, הדם זרם במהירות מהראש לרגליים, "אגרוף בבטן", חולשה כללית בכל הגוף, עצבות איומה והרגשה של אובדן עצום (שני ברציפות אם לוקחים בחשבון את כריס קורנל), של אחד הווקאליסטים הגדולים של דורנו!! כדרכו של העולם (ואכן זו קלישאה נכונה) פועליו של אדם מקבלים משמעות אחרת לאחר מותו. ואכן, האלבום הזה קיבל פתאום נפח, משמעות ואופי אחרים לגמרי. וכשחוזרים לאלבום הזה לאחר אותו אובדן, הוא פתאום נשמע כולו צ'סטר. למרות שאין בו אפילו שאגה אחת (סימן ההיכר הבולט שלו), האלבום הזה מרגיש כעוטף, סוחף ומחבק את צ'סטר. (Photo: Linkin Park) מעריצי הלהקה מכירים בוודאי את ההתמודדויות של צ'סטר עם בעיותיו הנפשיות. לא פעם הוא שיתף בראיונות את ההתמודדויות הקשות שיש לו עם "המוח" שלו. כשבחוץ הכל נראה רגוע ונורמלי מבפנים התחוללה לה "מלחמת עולם". צ'סטר נלחם בעצמו, ברגשות שלו ובמחשבות שלו. ולכן כמעט כל האלבום מקבל פתאום אופי אחר. שירים שנכתבו על רקע מסוים או עם כוונה ופרשנות ספציפית מקבלים פתאום פרשנות שכולה "צ'סטר". אגב, אחד הדברים המדהימים במוסיקה, הוא שהמאזין יכול לפרש את מה שהוא שומע באופן המתאים לו, עפ"י האישיות שלו ובפרספקטיבה התואמת את התקופה שהוא עובר בחיים. כך יצא, ששירים כמו Nobody can save me", "Good Goodbye", "Talking to myself", "Battle Symphony" ,"Heavy וכמובן שיר הנושא "One More Light", קיבלו פתאום משמעות שונה לגמרי והפכו למזוהים באופן חד-משמעי עם צ'סטר. השיר "One More Light" נכתב במקור על רקע מותה של עובדת חברת התקליטים Warner Bros שהלהקה הכירה ומייק החליט שחייבים לכתוב עליה שיר אחרי מותה. מייק סיפר שהשיר מכוון להראות לאנשים שאיכפת לך מהם. לאחר מותו של צ'סטר החליטה הלהקה להוציא את השיר הזה כסינגל וכקליפ ביוטיוב. ג'ו האן ביים את הקליפ והקדיש אותו לצ'סטר. הקליפ עובר בין הופעות של לינקין פארק, בהן צ'סטר מצולם שר עם הקהל. חברי הלהקה סיפרו שזה היה מאוד קשה וטעון רגשית להכין את הקליפ הזה, אבל הם הרגישו שהוא סייע להם להשתמש בכישרון שלהם כדי להביא להרבה אנשים, בעיקר המעריצים, "קצת אור". ישנם הרבה דברים מעניינים ויוצאי דופן באלבום הזה... זהו האלבום הראשון שהלהקה מקליטה בצורה של טקסט קודם ורק אז לחן ומוזיקה. כתיבת המילים לשירים הייתה המהלך הראשון ביצירת האלבום, זאת בניגוד לאלבומים הקודמים בהם הלהקה עבדה קודם על המבנה המוסיקלי והלחן. בנוסף, זו הפעם הראשונה שחברי הלהקה משתפים אמנים אחרים בתהליך כתיבת השיר. מייק סיפר שבפעמים הקודמות הלהקה הייתה משתפת אמנים אחרים רק בשלבים הסופיים של השיר, אם בכלל, ובאלבום הזה היו אמנים שותפים כבר בשלב כתיבת המילים, שהייתה השלב הראשוני ביצירה. מעניין לציין שצ'סטר היה מעורב בכתיבת שני שירים בלבד מתוך האלבום. למרות שהשירים קיבלו משמעות אחרת לאחר מותו והטקסטים נשמעים כאילו יצאו מגרונו, הוא כמעט ולא היה שותף לכתיבת המילים. למרות שהגיטרות באלבום אינן בולטות או מורגשות כמו באלבומים הקודמים, בראד סיפר שעבודת הגיטרות באלבום הייתה עצומה. ישנן שכבות רבות של צלילים שונים של גיטרות שכולן מדגישות ומחזקות את האלמנטים האחרים בשיר. הואיל והלהקה החליטה ללכת לכיוונים שונים באלבום הזה, עבודת הגיטרות הייתה מאוד מאתגרת, על-מנת לנסות ולהתאים את הצלילים לאלמנטים החדשים. לסיכום, האלבום "One More Light" רחוק מלהיות אלבום מושלם, אך הוא בהחלט מקבל משמעות אחרת לאחר מותו של צ'סטר. בניגוד לרושם הראשוני שהאלבום הזה הותיר בנו, הרי שבמבט לאחור האלבום הזה מקבל פרספקטיבה שונה לחלוטין כשאתה מאזין לו לאחר מותו של צ'סטר. זה כנראה אקורד הסיום של הלהקה שכולנו אוהבים. כמובן שמייק ממשיך ליצור ואף נשמעו לאחרונה קולות כאילו הלהקה עצמה לא סיימה את דרכה, אך גם אם זה אכן יתגשם ברור לכולם שזה כבר לא יכול להיות אותו דבר, שכן "תור הזהב" של הלהקה עם צ'סטר הסתיים. להאזנה לאלבום ב-Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד האומנים הכי משפיעים על התפתחות מוזיקת הרוק במאה ה- 20, הוא פורט על הגיטרה כמו רוטור של מסוק קרב, והוא טוען שהוא אפילו המציא את ה"Heavy Metal". קוראים לו Pete Townshend והוא חוגג היום יומהולדת. (Photo: Ollie Millington) והפעם החלטנו לזקק לכם 10 עובדות ממש מעניינות עליו: 1. אביו היה נגן סקסופון בלהקת חיל האוויר המלכותי הבריטי. הוא כתב את הלהיט "Unchained Melody" שבוצע על-ידי אומנים רבים. 2. את הגיטרה הראשונה שלו הוא קיבל מסבתו כשהיה בן 11. 3. כבר בגיל 12 הוא הקים את להקתו הראשונה "The Confederates". גם John Entwistle היה חלק מאותה להקה, הוא ניגן שם על חצוצרה. 4. הוא הכותב העיקרי של The Who הוא כתב למעלה מ- 100 שירים של הלהקה. 5. הוא המציא את הקונספט "אופרת רוק" עם האלבום "Tommy" משנת 1969. זו היתה הפעם הראשונה בה נכתבה יצירת רוק שבבסיסה סיפור עלילתי שלם ודמות מרכזית הבנויה ממש כמו אופרה. טאוסנד הצליח לקחת את כל המרכיבים הקיימים באופרה, ליישם ולהטמיע אותם אל תוך הרוקנרול. 6. פיט הוא מולטי אינסטרומנטאליסט ואוטודידקט שלימד את עצמו לנגן על הכלים: גיטרה, בס, בנג'ו, יוקליילי, מנדולינה, פסנתר, אקורדיון, כינור, מפוחית ואפילו תופים. 7. הוא מנגן בגיטרה בשיר "Slow Burn" של David Bowie. זה לא השיר היחיד של בואי בו הוא מנגן יש גם את "Because You’re Young". 8. הוא כתב את המילים לשני שירים מתוך אלבום הסולו של דייויד גילמור "About Face". 9. הוא גם הפיק את השיר האייקוני "Fire" של the Crazy World of Arthur Brown. 10. הוא מדורג במקום ה- 10 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא מולטי טאלנט, מולטי הרכבים ומולטי אלבומים הוא... Josh Homme !! אז הפעם נסקור את הקריירה המוסיקלית שלו דרך האלבומים שהיה שותף בהם ויש המון... בואו ננסה להתמקד באלבומי אולפן מלאים... (Photo: Andy Ford) 1. בשנת 1991 הוא שחרר את האלבום הראשון שלו ואלבום הבכורה "Wretch" עם הרכב הסטונר/דזרט שהקים בשם "Kyuss". ההרכב עבר הרבה שמות והרבה דמואיים עד שיצא האלבום המלא הראשון. ההרכב נחשב לאחד מהרכב השורש של ז'אנר הסטונר. ג'וש היה בתפקיד הגיטרות וההפקה של האלבום. (Photo: ultimate-guitar.com) 2. בשנת 1992 ההרכב שחרר את האלבום השני שלו "Blues for the Red Sun" שנחל הצלחה פחותה יותר מהאלבום הראשון אך נחשב היום לאחד האלבומים המשפיעים בז'אנר הסטונר רוק. 3. בשנת 1994 ההרכב שחרר את האלבום השלישי שלו "Welcome to Sky Valley" דרך הלייבל הגדול "Elektra Records" וזכה להצלחה הרבה יותר גדולה משני האלבומים הקודמים. 4. בשנת 1995 שחרר ההרכב את אלבומו הרביעי והאחרון בשם "...And the Circus Leaves Town". האלבום זכה להצלחה מועטה וסימן את התפרקותה של הלהקה. 5. בשנת 1996 הקים ג'וש את ההרכב "Queens of the Stone Age" כשהוא הדמות המובילה, הגיטריסט המוביל והזמר, בעצם ברוב האלבומים של ההרכב מתחלפים הנגנים ולעיתים גם בתפקיד השירה לוקחים זמרים שונים כשהיחיד שהיה ברוב האלבומים הוא המתופף שניגן עם ג'וש ב- "Kyuss" בשם Alfredo Hernández. את אלבום הבכורה שנושא את שם הלהקה שיחררה הלהקה ב-1998, כשאלפרדו על התופים וג'וש ממלא את כל התפקידים האחרים באלבום. 6. בשנת 2000 משחרר ג'וש את האלבום השני "Rated R". לעומת האלבום הראשון שיצא תחת לייבל עצמאי, האלבום הזה יצא תחת הלייבל Interscope Records. בניגוד לאלבום הקודם שבוצע כולו ע"י ג'וש ואלפרדו, כאן מתחיל ג'וש את שיתופי הפעולה שלו עם אמנים אחרים ומארח סוללה מגוונת של אמנים בתחומים שונים, הבולט בהם הוא Mark Lanegan ואיתו: Dave Catching, Gene Trautmann, Barrett Martin, Mike Johnson, Rob Halford ועוד אחרים. האלבום נחשב לפריצת הדרך של הלהקה והביא לה הצלחה מסחרית גם במצעדים עם הסינגלים "The Lost Art of Keeping a Secret" ו- "Feel Good Hit of the Summer" 7. בשנת 2002 משחרר ההרכב את אלבומו השלישי "Songs for the Deaf" עם שלושת הסינגלים המפורסמים ביותר של הלהקה "No One Knows", "Go with the Flow", ו- "First It Giveth". הפעם מצטרף ללאנגן על התופים Dave Grohl עם Nick Oliveri על הבס (כמו באלבומים הקודמים). האלבום הזה ממשיך את ההצלחה של ההרכב מהאלבום הראשון אך מביא אותה לזירה הבינלאומית והיא פורצת למדינות אחרות בעולם ותופסת מיקומים טובים בלק העליון של המצעדים. 8. בשנת 2005 משחרר ג'וש את האלבום "Lullabies to Paralyze", הרביעי של ההרכב. האלבום הזה מגיע למקום החמישי בבילבורד 200 אך הפעם מלבד ג'וש ולאנגן מצטרף הגיטריסט Troy Van Leeuwen והמתופף Joey Castillo. 9. בשנת 2007 משחרר ההרכב את האלבום החמישי בשם "Era Vulgaris" שג'וש מתאר אותו כקשוח ואלקטרוני כמו אתר בניה. האלבום הגיע למקום ה-14 בבילבורד וגם כאן ג'וש משתף פעולה עם אמנים רבים אחרים כמו: Alain Johannes, Julian Casablancas, Serrina Sims, Brody Dalle-Homme וכמובן גם לאנגן. 10. בשנת 2013 יוצא האלבום השישי "...Like Clockwork" בו מצטרפים/מחליפים להרכב הבסיסט Michael Shuman והגיטריסט והקלידן Dean Fertita. ג'וש מתאר את האלבום כדוקומנטרי המתעד את המעברים שההרכב עבר בשנתיים שקדמו לאלבום. זהו האלבום הראשון של ההרכב שהגיע למקום הראשון בבילבורד והעניק ללהקה מועמדות לשלושה פרסי גראמי. מהאלבום יצאו שלושה סינגלים: "My God Is the Sun", "I Sat by the Ocean" ו-"Smooth Sailing". 11. בשנת 2017 יצא אלבומה השביעי של הלהקה "Villains" וזהו האלבום הראשון של הרכב שלא כולל אמנים אורחים אלא ההרכב עצמו בלבד. ג'וש החליט שבאלבום הזה הוא רוצה ליצור מוסיקה שתגרום לאנשים לרקוד ולכן הוא גייס לתפקיד המפיק את לא אחר מאשר Mark Ronson (Up Town Funk למי שלא מכיר). האלבום כבש את ראש המצעדים וגם הוא היה מועמד לגראמי. 12. פרוייקט נוסף ואחד המשמעותיים בסצנת המוסיקה בארה"ב וגם בעולם היה "The Desert Sessions". מאחר וג'וש גדל ב- "Joshua Tree" הוא הקים מעין פסטיבל במדבר, בחווה, עם אולפן הקלטות בשם "Rancho De La Luna" שבו היה אוסף של כלי נגינה, מכשירי הקלטה ואביזרים ישנים ונדירים, כשהכל היה מחובר לגנרטור או מנוגן בצורה אנלוגית. בכל סשן היו מתחברים האמנים, כותבים, מלחינים ומעבדים במקום שירים. מאותם סשנים הוקלטו 12 EP שונים משנת 1997 ועד 2019 בהם השתתפו אמנים שונים ורבים ממרחבי הז'אנרים שהיו באים לאולפן, מנגנים ומקליטים. ביניהם היו: Brant Bjork, PJ Harvey, Jeordie White (a.k.a. Twiggy Ramirez), Dave Catching, Nick Oliveri, Mark Lanegan, John McBain, Ben Shepherd, Josh Freese ועוד רבים אחרים 13. בשנת 1998 מקים ג'וש יחד עם הגיטריסט והזמר Jesse Hughes את ההרכב "Eagles Of Death Metal", השניים הם המוסיקאים הקבועים היחידים בהרכב שלרוב ההרכב משתנה בעיקר בסיבוב ההופעות, ג'וש אינו משתתף בסיבובי ההופעות של הלהקה אלא בהקלטות לאלבומים בלבד. בשנת 2004 יוצא אלבום הבכורה של ההרכב Peace, Love", Death Metal" שלמרות שמו ולמרות שם ההרכב שבכלל אינו שייך לז'אנר ה- Death Metal. (Photo: Chapman Baehler) 14. בשנת 2005 יוצא אלבומה השני של הלהקה "Death by Sexy". האלבום כולל השפעות של ה"רולינג סטונס", "מוטלי קרו" ו"לאובוי". בדומה לאלבום הראשון, גם האלבום הזה זוכה להצלחה בקרב קהל הרוקרים. 15. בשנת 2008 יצא אלבומה השלישי "Heart On" שזכה להצלחה בינונית והגיע למקומות ה-50 וה-20 במצעד הבילבורד והטופ רוק. 16. בשנת 2015 יצא אלבומה הרביעי והאחרון נכון להיום "Zipper Down", אחד השירים המפורסמים מהאלבום הוא בעצם קאבר של השיר "Save a Prayer" של להקת "Duran Duran". 17. בשנת 2009 שוחרר אלבום הבכורה של הסופרגרופ שנושא שם הלהקה "Them Crooked Vultures". הסופרגרופ הזה הוקם ע"י ג'וש, דייב מהפוס' והבסיסט של "Led Zeppelin" הלו הוא John Paul Jones. האלבום הגיע למקום ה-12 במצעד הבילבורד וזכה בפרס הגראמי בשנת 2011 על "Best Hard Rock Performance". 18. בשנת 2023, 6 שנים לאחר אלבומה הקודם ועם אותו ההרכב, מוציאה הלהקה את אלבומה השמיני "In Times New Roman...". ג'וש סיפר שהאלבום ישב על המדף במשך שנה וחצי עד שהיה לו את האומץ והחוויות לכתוב מילים ולהוציא את האלבום במלואו. להאזנה לאלבום "In Times New Roman..." ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אמן, מפיק, מלחין, מהפכן. האיש שהקים את אחת הלהקות החשובות, העוצמתיות והמשפיעות ביותר במוזיקה האלטרנטיבית – "Nine Inch Nails". הוא לקח את הסאונד האינדסטריאלי הקשה ושילב אותו עם מלודיה, רגש, עומק, וכאב. הוא כתב את הפסקול של הסיוטים שלנו ושל החלומות שלנו, הקים אימפריה והפך לאחת הדמויות הכי חשובות שידע עולם הרוק. (Photo: Gilbert Florens) = י Trent Reznor נולד ב-17 במאי 1965 בעיר Mercer, פנסילבניה, ארה"ב. = מגיל צעיר הפגין כישרון מוזיקלי יוצא דופן – הוא למד לנגן על פסנתר, סקסופון וטובה עוד בזמן לימודיו בתיכון. = בתקופת התיכון הצטרף ללהקה מקומית בשם "Option 30" וניגן איתה שלוש הופעות בשבוע. לאחר שנה אחת במכללה, עזב את הלימודים כדי לרדוף אחרי החלום המוזיקלי בעיר Cleveland, אוהיו. = במהלך השנים האלו ניגן עם מגוון להקות, לקח חלק בהקלטות והופיע באולמות קטנים, כשהוא כל הזמן מחפש את הסאונד שלו. = הוא מצא עבודה באולפן ההקלטות "Right Track Studio" בקליבלנד כעוזר טכנאי וכמנקה, והחל להקליט דמואים משלו כשהאולפן היה פנוי. (Photo: Nine Inch Nails) = מכיוון שלא הצליח למצוא להקה שתשקף את החזון שלו כפי שדמיין אותו, הוא החליט לעשות את הכל לבד, בהשראת האמן "Prince" – ניגן על כל הכלים בעצמו (למעט התופים), כתב, הפיק והקליט. = הוא שלח את הדמואים למספר חברות תקליטים, ובסופו של דבר חתם עם חברת "TVT Records". = בשנת 1988 הוא הקים את להקת "Nine Inch Nails" – להקת אינדסטריאל-רוק בה הוא שימש כסולן, מולטיאינסטרומנטאליסט, וכמנוע היצירתי הראשי. = ב-1989 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה – "Pretty Hate Machine". האלבום הצליח לחדור למיינסטרים עם סאונד ייחודי שהכיל שילוב של אינדסטריאל, רוק ואלקטרוניקה.שירים כמו "Head Like a Hole", "Terrible Lie", "Something I Can Never Have" – הם רק חלק מהשירים המובילים מהאלבום. = האלבום "Pretty Hate Machine" זכה לשבחים בזכות שילוב בין צלילים אלקטרוניים, אינדסטריאליים וסינת'-פופ לבין נושאים ליריים אישיים ואפלים במיוחד. = האלבום הזה ביסס את רזנור ככוח עולה בעולם המוזיקה והניח את הבסיס להפיכתו של הרוק האינדסטריאלי למיינסטרים. = הלהקה ביססה לעצמה מוניטין של הופעות חיות מחוספסות ואינטנסיביות במיוחד, כשכל פרט בהפקה הבימתית נבנה באובססיביות על ידי רזנור. = רזנור כתב, ביצע והפיק את כל החומרים לאלבום השני של הלהקה, "The Downward Spiral", שיצא בשנת 1994. האלבום הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200 והפך לאחד האלבומים האלטרנטיביים האיקוניים של העשור. = האלבום כולל את הלהיטים האיקוניים "Closer", "Hurt" ו-"March of the Pigs", וחיזק את מעמדו של רזנור כקולו של דור כאוב ומיוסר. = רזנור סיפר כי "Hurt" נכתב בתקופה של דיכאון עמוק ושנאה עצמית — השיר זכה לעוד תהודה אדירה כשג'וני קאש ביצע גרסה שלו לשיר בשנת 2002. = בשנת 1995 יצא רזנור לסיבוב הופעות עם David Bowie – נקודת ציון אמנותית משמעותית עבורו. = בשנת 1999 הוציא רזנור את האלבום הכפול השלישי של "Nine Inch Nails", בשם "The Fragile". למרות ביקורות מעורבות בתחילה, האלבום הגיע למקום הראשון במצעד ה-Billboard 200 וכיום נחשב ליצירת מופת פולחנית. = הקלטת "The Fragile" נמשכה יותר משנתיים, כללה מאות טייקים, ורזנור תיאר אותה כתהליך של טיהור רוחני ופסיכולוגי. = האלבום החמישי, "Year Zero", יצא בשנת 2007 ולווה במשחק מציאות חלופית (Alternate Reality Game). האלבום הגיע למקום השני במצעד ה-Billboard וזכה לשבחים על הקונספט הדיסטופי והביקורת הפוליטית שבו. = בשנת 2018 הוציאו "Nine Inch Nails" את האלבום התשיעי שלהם, "Bad Witch", שהשלים טרילוגיה בעקבות שני ה-EPs הקודמים: "Not the Actual Events" (2016) ו-"Add Violence" (2017). רזנור מנגן סקסופון באלבום, אשר הושפע מהאלבום האחרון של David Bowie – "Blackstar". = עד שנת 2020 הוציא רזנור 11 אלבומי אולפן עם "Nine Inch Nails", כאשר האחרון מביניהם הוא "Ghosts VI: Locusts" (2020). י= "Nine Inch Nails" זכו בשני פרסי גראמי והיו מועמדים למספר פרסים נוספים. הדיסקוגרפיה שלהם נחשבת בעקביות לאחת מהחשובות ביותר בהיסטוריה של הרוק האלטרנטיבי. = רזנור ביים והיה שותף לבימוי של קליפים רבים של הלהקה, אשר לרוב דחפו את גבולות היצירתיות והפרובוקציה בסיפור החזותי. (Photo: frank micelotta) = בשנת 1994 הפיק רזנור את אלבום הבכורה של "Marilyn Manson", בשם "Portrait of an American Family", והשיק בכך את הקריירה השנויה במחלוקת אך המצליחה של מנסון. = בשנת 2010 החל רזנור להלחין פסקולים לסרטים יחד עם Atticus Ross. הפרויקט הראשון שלהם היה "The Social Network", עליו זכו בפרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר. (Photo: GQ) = הצמד רזנור-רוס המשיך את שיתוף הפעולה המצליח שלהם עם פסקולים לסרטים "The Girl with the Dragon Tattoo" (2011) ו-"Gone Girl" (2014), שניהם בבימויו של David Fincher. ב = בשנת 2020 הלחינו את הפסקול לסרט האנימציה "Soul" של Pixar, תוך שילוב סגנונות אלקטרוניים וג'אז. הפסקול זכה בפרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר, בשיתוף עם המוזיקאי ג'אז Jon Batiste. = נכון לשנת 2025, הצמד רזנור-רוס שחרר 19 פסקולים ואלבומי סאונדטרק כולל "Tron: Ares", "The Gorge" ו- "After the Hunt" = רזנור ידוע גם כלוחם נחרץ למען זכויות אמנים, וביקר בחריפות את שירותי הסטרימינג ואת מודלי התעשייה המנצלים מוזיקאים. = בשנת 2020 הוכנסה "Nine Inch Nails" להיכל התהילה של הרוק אנד רול, כהכרה בהשפעה המתמשכת והחדשנות של הלהקה. = ההשפעה של רזנור חוצה ז'אנרים ותעשיות רבות. הוא נחשב לדמות משמעותית לא רק בזכות היצירה המוזיקלית שלו, אלא גם בזכות תרומתו להגדרה מחדש של הצליל והמבנה של הרוק והמוזיקה האינדסטריאלית המודרנית. = היכולת שלו לשלב עוצמה רגשית, ניסיונות סאונד חדשניים ושליטה טכנית הופכת אותו לאחד מהאמנים החשובים ביותר בעידן המודרני. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 17 למאי 1969 שוחרר האלבום "Tommy" של "The Who". אלבום קונספט מושלם, מאסטרפיס שנחשב גם לאופרת הרוק הראשונה בהיסטוריה. רוב החומר לאלבום נכתב על-ידי גיטריסט הלהקה Pete Townshend בסיוע הבסיסט John Entwistle שכתב שני קטעים והמתופף Keith Moon שתרם קטע אחד. הזרעים הראשונים ליצירת המופת הזאת נזרעו אי שם בשנת 1966 באלבום "A Quick One", אלבומה השני של הלהקה. שיר הנושא באותו אלבום, "A Quick One, While He's Away", הינו מיני אפוס הנפרש על פני למעלה מ- 9 דקות ומגולל סיפור עלילתי קצר. The Who יפתחו בהמשך את הרעיון הזה לכדי אופרת רוק מלאה המשתרעת על-פני אלבום שלם. זה יקרה לראשונה עם "Tommy" בשנת 1969 ובהמשך גם עם יצירת המופת "Quadrophenia" בשנת 1973. הגאונות של Tommy, היא דווקא בראשוניות. החיבור בין שני ז'אנרים, כמעט מנוגדים, שלפני כן לא היה ניתן לחשוב שניתן לאחד אותם יחד. הראשון, ז'אנר "האופרה" המוחצן, הדרמטי והבומבסטי, המבוסס על סיפור עלילתי מורכב, והשני ה"רוקנרול" הפשוט והבסיסי, שמצליח לתמצת סיפור שלם ולזקק אותו לכדי דקות בודדות. זו הפעם הראשונה בה נכתבה יצירת רוק שבבסיסה סיפור עלילתי שלם ודמות מרכזית הבנויה ממש כמו אופרה. טאוסנד הצליח לקחת את כל המרכיבים הקיימים באופרה, ליישם ולהטמיע אותם אל תוך הרוקנרול. באופן זה, היצירה טומי נפתחת ב- "Overture" – קטע מבוא הכולל את כל הלחנים בהם ניפגש בהמשך היצירה, "Underture" - שמסכמת את חציה הראשון של היצירה וכוללת אף קטעים מוזיקליים שנשמעו כבר, וקטע סיום שהוא למעשה סיכום ומעין "Medley" ליצירה כולה. האלבום לכל אורכו כולל גם קטעים מוזיקליים שחוזרים על עצמם בשינויים מינוריים, ממש כמו ביצירה של מוזיקה קלאסית. אבל האפוס האגדי הזה לא יצר אך ורק שידוך בין סגנונות מוזיקה שונים ומנוגדים, אלא גם בין שתי האהבות הגדולות של Townshend – מוזיקה וספרות (Townshend הוא למעשה תולעת ספרים שגמעה בין היתר ספרי מיתולוגיה ופילוסופיה). בשנת 1975 הפך האלבום לסרט קולנוע בבימויו של קן ראסל. הסרט כלל שלל כוכבים: Eric Clapton, Elton John, Tina Turner, Jack Nicholson, Oliver Reed וכמובן את הזמר Roger Daltrey שמשחק בתפקיד Tommy ועוד. (Photo: Barrie Wentzell) וכעת לסיפור העלילה שמאחורי היצירה המוזיקלית. טומי הינו ילד אשר הפך לחירש-אילם-עיוור, אשף משחקי פינבול (בילדות קראנו לזה "פליפר"), שאביו, Captain Walker, מוכרז כנעדר ומאמינים כי נהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה (רעיון שיעשה בו שימוש 10 שנים מאוחר יותר באלבום "The Wall"?). קפטן ווקר שב הביתה, במפתיע, אחרי שנים רבות, בערב השנה החדשה של 1921 ומגלה כי אשתו, אמא של טומי, מצאה לה מאהב. במאבק שהתחולל בין האב למאהב נרצח האב כשטומי עד לרצח. המאהב והאם משכנעים את טומי שהוא לא ראה ולא שמע שום כלום ומשפיעים עליו שלא לומר דבר על שהתרחש. בעקבות הטראומה הופך טומי באופן פסיכוסומטי לחרש-אילם-עיוור. ברבות השנים טומי מתבגר וחווה התעללות מצד משפחה ואחרים, ללא יכולת לעצור בעדם או להגיב. למרות כל זאת, טומי מפתח כישרון נדיר במשחק ה"פינבול", הופך לאשף במשחק וצובר עדת מעריצים אדוקים, ממש כמו כוכב רוק (שוב "The Wall"?). בהמשך העלילה רופא מציב בפני טומי מראה כחלק מהליך הריפוי שלו. ברגע של תיסכול אימו של טומי מנפצת את המראה, לאחר שטומי לא מגיב לקריאותיה. החוויה של ניפוץ המראה גורמת לטומי להרפא באופן פתאומי. הבראתו של טומי בדרך נס והעובדה שהפך לאשף פינבול עם עדת מעריצים גורמות לו לתסביך גדלות, הוא מאמין שהוא בעל כוחות מיוחדים. טומי שהופך ממש לגורו – מנהיג כת, מקים מחנה עם עדר מעריציו ומנסה להנהיג אותם "לגאולה". ואולם, חוסר שביעות הרצון של מעריציו ממצבם גורם להם למרוד בו ולהרוס את המחנה. כבמעגל קסמים ובתגובה למתרחש, טומי שב ומסתגר בתוך עולמו המנותק. אז עכשיו קחו לכם 74 דקות והאזינו ליצירה המופלאה הזאת!!! Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא היה בסיסט של להקת "Nirvana" והוא חוגג היום יומהולדת !! אז לכבוד יום הולדתו אולי נצליח ללמוד עליו עוד קצת פרטים. (Photo: Kathy Flynn) 1. הוא נולד ב- 16 למאי 1965. שמו המלא הוא Krist Anthony Novoselic והוא נולד בקליפורניה לשני הורים קרואטים שהיגרו לארה"ב. יש לו אח Robert ואחות Diana שקטנים ממנו בשלוש ושמונה שנים. 2. בשנת 1971 משפחתו עברה לגור ב- Aberdeen, Washington לאור עליות מחירים של הנדל"ן בקליפורניה אך ב-1980 הוריו שלחו אותו לגור עם קרובי משפחה בעיר Zadar שבקרואטיה במשך שנה אחת כשאחריה הוא חזר לאברדין. 3. הוא סיפר שמבחינת נגינה על הבס הוא הושפע מאמנים כמו: Paul McCartney, Geezer Butler, John Entwistle ו- Gene Simmons. 4. כריס הכיר את Kurt Cobain דרך אחיו רוברט, ובין השניים נרקמה ידידות בעיקר על בסיס טעמם המשותף במוסיקת פאנק רוק ואהבתם ללהקת ה- "Melvins" המקומית. (Photo: tumblr.com) 5. קוביין הקליט מספר שירי דמו עם להקתו "Fecal Matter" שהקים ב-1985 על קלטת וביקש מכריס להאזין לה כי רצה להקים איתו ביחד להקה. רק לאחר מספר חודשים האזין כריס לקלטת והסכים להצעתו של קוביין. 6. תחילה השניים הקימו להקת קאברים בשם Sellouts שניגנה את שירי "Creedence Clearwater Revival" כשקוביין על התופים וכריס על הגיטרה והשירה. 7. השניים גייסו את המתופף Aaron Burckhard והחלו לעבוד על חומרים מלהקתו הקודמת של קוביין וגם על חומרים חדשים. 8. השניים עברו דירה ואיבדו את הקשר שלהם עם המתופף וחברו למתופף של המלווינס Dale Crover עימו הם הקליטו דמויים ראשונים כ-Nirvana בינואר 1988. 9. אחרי שעברו עוד מתופף או שניים וגם פרסמו מודעת דרושים בעיתון מקומי הם מצאו את המתופף Chad Channing, השלושה מיד החלו לנגן ביחד והופעתם הראשונה התרחשה במאי 1988. 10. הטריו הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Bleach" ביוני 1989 תחת הלייבל שהיה לב סצנת הגראנג' באותה תקופה בסיאטל Sub-Pop. כריס תרם לכתיבה של האלבום ונתן השראה לטקסטים של קוביין. 11. צ'אד עזב מיד אחרי יציאת האלבום והשניים מצאו את עצמם שוב מחפשים מתופף. Buzz Osborne הגיטרסיט והזמר של המלווינס הציע לשניים לבוא להופעה של להקה בשם "Scream". השניים התרשמו מאוד מהמתופף של הלהקה Dave Grohl שלהקתו התפרקה מספר שבועות לאחר מכן. 12. באז נתן את הטלפון של דייב לכריס והוא התקשר לדייב להזמין אותו לאודישנים ללהקה, התוצאה כמובן כבר ידועה והשלושה הפכו להרכב הקבוע של "Nirvana". (Photo: Ed Sirrs) 13. בספטמבר 1991 יצא אלבומה השני של Nirvana והראשון עם דייב בשם "Nevermind". האלבום שהוקלט באולפני Sound City שבלוס אנג'לס זכה להצלחה פנומנאלית כנגד כל הציפיות והצליח מסחרית בכל העולם. 14. בשנת 1992 ניגנה הלהקה בארוע MTV music awards וכשכריס החל לנגן את השיר "Lithuim" הוא לא שמע את עצמו מנגן, מהעצבים הוא זרק את הבס באויר בכוונה לתפוס אותו כשהוא נוחת, אך הוא לא העריך נכון את הגובה והבס פגע לו בפנים, מי שקפץ לתת טיפול רפואי ראשוני היה לא אחר מאשר Brian May. 15. בדצמבר 1992 שיחררה הלהקה את האלבום "Incesticide" שהורכב מבי-סיידס, דמואים, קאברים וגרסאות רדיו. באלבום הזה כריס תרם לכתיבת השירים "Dive", "Hairspray Queen", ו- "Aneurysm". 16. בספטמבר 1993 שיחררה הלהקה את אלבומה השלישי "In Utero" שהגיע הישר למקום הראשון בבילבורד 200. זהו היה אלבום הסטודיו האחרון של הלהקה. 17. בנובמבר אותה שנה קיימה הלהקה את המופע המדהים והמיוחד "MTV Unplugged". באותה הופעה ניגן כריס על גיטרה בס אוקסטית, גיטרה אקוסטית ועל אקורדיון. ההופעה יצאה שנה יותר מאוחר כאלבום והעניקה ללהקה זכיה בגראמי. 18. בשנת 1994 התכנסו השלושה לעבוד על האלבום הבא אך היעדרויות רבות של קוביין הובילו את השניים לעבוד יחד על חומרים לאלבום כמו: "Exhausted", "Big Me", "February Stars", ו- "Butterflies". 19. באפריל 1994 הגיע ההרכב לסוף דרכו כשקוביין התאבד. כריס עבד מאחורי הקלעים לשחרר מספר אלבומים של נירוונה. הוא הוציא את המארז המיוחד "With the Lights Out" ב-2004, אלבום הופעה חיה בשם "From the Muddy Banks of the Wishkah" ואת האלבום החגיגי "20th anniversary album for Nevermind". 20. לאחר נירוונה כריס עבד עם מספר רב של אומנים, הקים מספר פרויקטים והוציא אלבומים בודדים, ביניהם... 21. הרכב בשם "Sweet 75" עם מוסיקאים מוונצואלה, הם שיחררו אלבום יחיד הנושא את שם הלהקה ב-1997 22. בשנת 1998 הוא ביים את סרטו הראשון "L7: The Beauty Process", סרט דוקומנטרי דמיוני על להקת L7. 23. בשנת 1999 הוא הקים יחד עם הגיטריסט של סאונדגרדן את הרכב הפאנק רוק החד פעמי בשם "No WTO Combo". 24. בשנת 2002 הוא שיחרר אלבום יחיד עם הסופרגרופ "Eyes Adrift" שהיו בו חברים Curt Kirkwood (Meat Puppets), Bud Gaugh (Sublime). בהרכב כריס תפס בפעם הראשונה את עמדת הזמר המוביל בחלק גדול מהשירים. 25. למרות שלאחר יציאת האלבום הכריז כריס שהוא יוצא מעסקי המוסיקה הוא עדיין היה חלק ממספר הרכבים כמו: "Giants in the Trees", "Filthy Friends", "Lepidopterist" ועוד... 26. כריס שיתף פעולה מספר פעמים עם דייב, במספר אלבומים, הופעות וסינגלים ביניהם: "One By One", "Wasting Light" ואלבום המחווה ל- "Sound City". 27. בשנת 2004 הוא הוציא לאור את סיפרו "Of Grunge and Government: Let's Fix This Broken Democracy!" 28. בשנת 2007 הוא החל לכתוב מאמרים לבלוג של העיתון "Seattle Weekly". 29. בשנת 2009 שיחק כריס כספק עיתונים בסרט "World's Greatest Dad" בו שיחק Robbin Williams. 30. בשנת 2022 הקים את הסופרגרופ "3rd Secret" יחד עם המתופף Matt Cameron והגיטריסט Kim Thayil. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה באפריל 2022. להאזנה לאלבום של "3rd Secret" בחרו קישור: Spotify, Apple Music. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגאון המטורף Robert Fripp חוגג היום יומהולדת, ולכבוד המאורע ליקטנו לכם "על קצה המזלג" 27 עובדות מעניינות עליו: (Photo: Steve Morley) 1. הוא נולד בדרום מזרח אנגליה ב- 16 למאי 1946. 2. בגיל 10 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו במתנה מהוריו, והוא מספר שמיד ידע שהיא תשנה את החיים שלו. 3. הוא קיבל שיעורי גיטרה החל מגיל 11. היתה לו קליטה מאוד מהירה. בתחילה למד רוק, בגיל 13 כבר עבר לג'אז ובשנת 1961, כשהיה בן 15 בלבד הוא כבר הקים את להקתו הראשונה - "The Ravens". 4. בשנת 1965 הוא החל ללמוד כלכלה והיסטוריה בקולג' Bournemouth, שם פגש אומנים כמו Andy Summers, John Wetton ו- Greg Lake, שדרכו תצטלב איתם בהמשך הדרך. 5. בשנת 1967 הוא ענה למודעה בעיתון של האחים Peter ו- Michael Giles אשר חיפשו קלידן וזמר להרכב שהקימו. על אף שלא היה קלידן וגם לא זמר, הוא עבר את האודישן והשלושה הפכו לטריו Giles, Giles and Fripp אשר שחרר בשנת 1968 את האלבום "The Cheerful Insanity of Giles, Giles and Fripp". (Photo: Progarchives.com) 6. האלבום נחל כישלון, ההרכב התפרק ופריפ יחד עם המתופף Michael Giles החלו לתכנן את הקמת ההרכב הבא. הם גייסו את Greg Lake, Peter Sinfield ו- Ian McDonald והקימו את "King Crimson" בשנת 1968. 7. אלבום הבכורה של ההרכב "In the Court of the Crimson King" שוחרר בשנת 1969 והוא היווה יצירת מופת מהפכנית אשר נחשבת בעיני רבים כיצירת הרוק המתקדם המשמעותית הראשונה. (Photo: dgmlive.com) 8. רוברט פריפ ימשך להנהיג בטירופו ובגאונותו את קינג קרימזון במשך למעלה מחמישה עשורים, עד היום, כשהוא למעשה משמש כחבר הקבוע היחיד בלהקה. 9. יחד עם קרימזון שחרר פריפ 13 אלבומי אולפן, מהם אלבומי מאסטרפיס כמו אלבום הבכורה שהזכרנו, Lizard", Larks' Tongues in Aspic", "Red", ועוד. 10. במקביל לעבודתו עם קרימזון, החל פריפ לשתף פעולה עם אומנים נוספים. אחד משיתופי הפעולה הראשונים והבולטים היה עם להקת הרוק המתקדם "Van der Graaf Generator" כשהוא מתארח באלבומי המופת שלה "H to He, Who Am the Only One" משנת 1970 ו- "Pawn Hearts" משנת 1971. 11. שיתוף הפעולה הזה של פריפ עם "Van der Graaf" המשיך גם לקרירת הסולו של Peter Hammill והחל באלבום "Fools Mate" משנת 1971. 12. בשנת 1972 הוא החל לשמש גם כמפיק. אחת מההפקות הראשונות והידועות שלו היתה של אלבומה השני של להקת "Matching Mole" של Robert Wyatt ו- Dave Sinclair בשם - "Matching Mole's Little Red Record". 13. עוד באותה שנה, פריפ החל את שיתוף הפעולה שלו עם Brian Eno באלבום "No Pussyfooting" משנת 1972. שיתוף העולה הזה יימשך על פני שנות השבעים באלבומים כמו "Here Come the Warm Jets" ו- Another Green" World" ויחודש בשנות התשעים והאלפיים. העבודה עם אינו בראשית שנות השבעים הציגה ניסיונות של פריפ בטכניקות מוזיקליות שונות, בינהם "Frippertronics" - טכניקה בה נעשה שימוש בניגון בלופים של הקלטות טייפ. (Photo: Soundcloud.com) 14. טכניקות הקלטה וכיוון גיטרה נוספות של פריפ אשר השפיעו על מפיקים ונגנים שונים, הינם "Soundscapes" שכוללת גם היא שימוש בלופים, ו- "New Standard Tuning" שכוללת כיוון הגיטרה בצורה לא סטנדרטית. 15. שיתוף פעולה משמעותי נוסף של פריפ החל בשנת 1977 באלבום הסולו הראשון של Peter Gabriel בו שימש גם כמפיק, והמשיך לאלבומי הסולו השני והשלישי מהשנים 1978 ו- 1980. 16. עוד שיתוף פעולה שהחל בשנת 1977 היה עם David Bowie. זה החל באלבום "Heroes" ונמשך עם האלבום "Scary Monsters (and Super Creeps)" משנת 1980. 17. במקביל, באותם שנים התארח פריפ באלבומים "Parallel Lines" של "Blondie" משנת 1979 ו- "Fear of Music" של ה- "Talking Heads". 18. שיתופי הפעולה האלה יחד עם השינוי שוק המוזיקה העולמי וירידת קרנו של הרוק המתקדם הביאו את פריפ לשנות פאזה לקראת שחרור אלבום הסולו הראשון שלו EXPOSURE משנת 1979. האלבום בו התארחו בין היתר Peter Hammill ו-Peter Gabriel, כלל בחלקו שירים קצרים ופחות מורכבים. 19. בשנת 1982 החל פריפ לעבוד יחד עם הגיטריסט וחברו מימי הקולג' Andy Summers, הידוע מלהקת Police. פריפ ניגן והפיק את האלבום "I Advance Masked". השניים המשיכו לשתף פולה באלבום "Bewitched" משנת 1984. 20. שיתוף פעולה מעניין נוסף של פריפ היה עם David Sylvian מלהקת Japan. זה החל עם האלבום המצויין "The First Day" משנת 1993. 21. בשנת 1993 שחרר פריפ יחד עם "King Crimson" את האלבום "Thrak" בו מנגנים בו זמנית שני הרכבים שונים של אותה להקה. 22. פריפ ימשיך להשתעשע עם הרעיון המבריק הזה, עם הופעות שיכללו מספר הרכבים של הלהקה, אשר לעיתים ימנו גם שלושה מתופפים על במה אחת. 22. בשנת 2004 הצטרף פריפ לגיטריסטים Joe Satriani ו- Steve Vai לסיבוב ההופעות של G3. 23. בשנת 2010 הוא תרם סולו גיטרה להרכב "Grinderman" של Nick Cave. 24. כמובן שרשימת שיתופי הפעולה של פריפ לא נגמרת ואלו שהזכרנו הינם על "קצה המזלג בלבד", הואיל והוא חתום על כ- 700 הוצאות רשמיות עם אמנים שונים. 25. פריפ נמצא במקום ה- 62 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "הרולינג סטון". 26. ההשפעה שלו על גיטריסטים ומפיקים עצומה והחל משנות השמונים הוא מעביר אותה לדורות הבאים גם באמצעות כיתת אמן המבוססת על לימוד נגינה בגיטרה חשמלית על בסיס טכניקת פריפרטרוניקס שפיתח. הוא גם התארח בארץ עם כיתה זו. 27. עם תחילת משבר הקורונה החלו פריפ ואשתו Toyah Willcox במסורת של סדרת קאברים משעשעים להעלאת המורל, המשוחררים מידי יום ראשון. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למאי 1983 הוציאה "Iron Maiden" את אלבומה הרביעי "Piece Of Mind". זה האלבום השני של הלהקה עם הזמר Bruce Dickinson והראשון של הלהקה עם המתופף Nicko McBrain, שהחליף את Clive Burr, אשר בעיות הבריאות שלו הקשו עליו לעמוד בקצב התובעני של הלהקה. לאחר ההצלחה המסחררת של אלבומה הקודם "The Number of The Beast", הציפיות מ"מיידן" היו גבוהות במיוחד. שאלת מליון הדולר הייתה האם הלהקה יכולה בכלל לשחזר הצלחה שכזאת? הלחץ כולו היה על "מיידן" וכפי שנראה מיד, היא הצליחה לתעל אותו לכיוונים טובים ולייצר אלבום כמעט מושלם, השני שלה ברציפות, בסיוע המפיק האגדי Martin Birch. זה אמנם לא האלבום הכי טוב של הלהקה בהרכבה הקלאסי (Steve Harris, Dave Murray עם Bruce Dickinson, Nicko McBrain ו- Adrian Smith), יש לא מעט אלבומים של ההרכב הזה שטובים ממנו. עם זאת, עדיין מדובר באלבום מעולה שציין את הפריצה של הלהקה לאמריקה וגם הפך אותה רשמית לאחת מלהקות ההבי מטאל המפורסמות בעולם. מרבית שירי האלבום נכתבו במלון "le Chalet" אשר בניו ג'רסי. לאחר השלמת תהליך הכתיבה טסה הלהקה לאיי הבהאמה לצורך הקלטת האלבום. מבחינה לירית, רוב שירי האלבום עוסקים בספרות, מאורעות היסטוריים וסרטים האהובים על חברי הלהקה. זה האלבום הראשון של הלהקה אשר שמו לא לקוח מכותרת של אחד משירי האלבום. השם שניתן לאלבום במהלך ההקלטות היה "Food for Thought", אך מאוחר יותר חברי הלהקה שינו אותו ל- "Piece of Mind". האלבום נפתח עם "Where Eagles Dare" עם התיפוף העצבני והמתגלגל של Nicko McBrain אשר ללא ספק מפגין פה לראשונה את היכולות האדירות שלו. הגיטרות של דייב ואדריאן נשמעות כאן כמו שני תתי מקלעים ומשתלבות היטב בסיפור העלילה המבוסס על סרט בכיכובם של ריצ'רד ברטון וקלינט איסטווד, בהשפעת הספר "הצונחים אל המוות" מאת "אליסטר מקלין". השירה של דיקנסון דינמית וסוחפת והקול שלו כמעט ונוגע בשחקים במיוחד בשאגה שמסיימץ את השיר. ללא ספק דרך מצויינת לפתיחת האלבום. הקטע השני באלבום, "Revelations", הינו בין השירים היחידים שדיקנסון כתב לבדו ללהקה. קטע פשוט "שמיימי" שמתחיל בריף איטי ושבור המופרע על-ידי דואט של בס ומצילות. השיר נכתב על Aleister Crowley המיסטיקן האנגלי ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה, אותו קראולי הידוע גם מהשיר "Mr. Crowley" של Ozzy Osbourne ומשירים נוספים של ברוס: "Accident Of Birth" ו- "Man Of Sorrows". למרות שגירסת האלבום של השיר מדהימה לכשלעצמה, השיר מגיע לשיאים חדשים בהופעות הלהקה. רק תקשיבו לגירסת "Flight 666" או "Live After Death" של השיר ומיד תבינו. מעניין לציין כי השיר הושפע ממזמור נוצרי בשם: "O God of Earth and Altar". למי שמעוניין להקשיב לדמיון במלודיה, כנסו לקישור כאן: מיד אחר כך מגיעה הרצועה "The Flight of Icarus", שהינה גם הסינגל הראשון של הלהקה בארה"ב ושיר הפריצה של הלהקה "מעבר לים". השיר מבוסס על סיפור מהמיתולוגיה היוונית בו דדלוס ובנו איקרוס נמלטים מכלא של המלך מינוס באמצעות כנפי שעווה. דדלוס מזהיר את איקרוס לא לטוס גבוה וקרוב לשמש, אך איקרוס המרדן נוסק גבוה מידי, כנפיו נמסות, והוא צונח אל מותו במקום המכונה היום הים האיקרי. באופן די מוזר, על-אף שמדובר באחד מ- "להיטיה", של הלהקה, הוא לא בוצע בהופעה משנת 1986 ועד 2018. מיידן מעלים קצת את הקצב בשיר "Die With Your Boots On" שהינו ללא ספק שיר קליט, אבל הוא גם אולי השיר עם המילים הכי שטחיות שהלהקה כתבה אי פעם. צידו השני של הויניל נפתח עם ההמנון "The Trooper" שהיה השיר המושמע ביותר של הלהקה בארה"ב. השיר מבוסס על "מלחמת קרים" שנערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, לבין האימפריות העות'מאנית, הבריטית והצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. הריפים הדוהרים והתיפוף המתגלגל תואמים בהחלט לפרשים השועטים קדימה במלחמה. זה אחד הקטעים היותר מזוהים עם מיידן עד כי הלהקה החליטה לקרוא למותג הבירה הפרטי שלה על שמו. בסיום השיר "The Trooper" ולפני הקטע "Still Life" קיים קטע דיבור קצר המושמע לאחור. הקטע נוצר כלעג וזלזול של הלהקה באותם אלה שהאשימו אותה בשטניזם, לאחר צאת האלבום "The Number of The Beast". בקטע נשמע המתופף Nicko McBrain מנסה להישמע כמו השחקן הבריטי, ג'ון בירד, שמחקה את הדיקטטור "אידי אמין". בהקלטה אומר מקבריין את המילים הבאות, כשהן מושמעות לאחור: “What ho said the t'ing with the three 'bonce,' do not meddle with things you don't understand” הרצועה "Still Life" מספרת על סיוטיו של אדם הרואה שדים בתחתית בריכה חשוכה ועמוקה, ומסיבה בלתי מוסברת נמשך אליהם. השיר נפתח בפריטה "מפורקת" של גיטרת הבס של האריס ובסולו איטי ומצמרר, ומשם הולך ומסלים עם התפתחות העלילה. מילות השיר כוללות רמיזה לשמו האלבום במשפט: "Nightmares, Will give me peace of mind". הקטע "Quest For Fire" מבוסס על הסרט הצרפתי משנת 1981 הנושא את אותו השם. זה אולי השיר החלש באלבום ויש בין מעריצי מיידן הגורסים כ זהו גם אחד השירים הגרועים שלהם. למרות שברור שלא מדובר במאסטרפיס זה עדיין לא שיר רע. המילים אמנם קצת מוזרות אך ניתן להבין זאת הואיל והן מבוססות על הסרט. המוסיקה פשוטה אבל קליטה. ריף האינטרו מגניב במיוחד והוא בונה את השיר היטב. הרגעים הטובים ביותר של השיר הם בהחלט שני סולואים המלודים של אדריאן ודייב. השיר "Sun And Steel" מבוסס על סיפורו של הסמוראי האגדי Miyamoto Musashi. שיר פשוט עם 2 בתים בלבד ועם פזמון קליט במיוחד, אך לא יותר מכך, ואולי זו הסיבה שהוא זכה להיבלע בקטלוג המפואר של מיידן. היצירה האחרונה באלבום "To Tame A land" הינה גם הארוכה ביותר והיא מבוססת על הנובלה מאת פרנק הרברט "חולית". הכותרת המקורית של השיר היתה אמורה אכן להיות "Dune", אך בכדי להימנע מתביעות בשל זכויות יוצרים הוחלט על בחירת שם שונה. זהו קטע על גבול הפרוג-מטאל עם משפטי גיטרה וריפים בסיגנון ספרדי, הנבנים אט אט עד לבית האחרון והצרחה האפית של ברוס בסיומו, ולאחריה קטע אינסטרומנטאלי מלודי וארוך הכולל (איך לא), שני סולואים של דייב ואדריאן המלוים אותנו כמעט עד לסיומו של השיר, אשר נחתם באותה הדרך בה הוא התחיל. האלבום "Piece Of Mind" היה אולי האלבום הטוב ביותר של מיידן בעת הוצאתו, ואולם, בחלוף השנים ולאחר שהלקה שחררה מאסטרפיסים כמו "Powerslave", "Somewhere in Time" ו- "Seventh Son Of A Seventh son", קשה כבר לעמוד מאחורי הצהרה שכזאת. יחד עם זאת, ללא ספק מדובר באחד מאלבומיה הגדולים של הלהקה הכולל כמה מהנאמברים הנצחיים שלה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-16 במאי 2000 הוציאה "Pearl Jam" את אלבום האולפן השישי שלה "Binaural". האלבום סימן סטייה משמעותית מהאלבום הקודם של הלהקה, "Yield", והוא מאמץ גישה ניסיונית יותר של הלהקה שבחנה כאן כיוונים מוזיקליים שונים. בהתבסס על האבולוציה שלהם מאז "No Code" ו- "Vitalogy" ו- " "Binaural", נראה ש- "Binaural" מוצא את "Pearl Jam" שואגת חזרה לחיים, אך מבלי לשנות באופן דרמטי את הכיוון הכללי בו צעדה הלהקה בשנים הקודמות. שם האלבום, "Binaural", מתייחס לטכניקת ההקלטה בה עשתה שימוש הלהקה לאורך האלבום, תוך שימוש בשני מיקרופונים ליצירת אפקט סטריאו המדמה את האופן שבו צליל נשמע באוזניים אנושיות. הלהקה ציינה שטכניקה זו נועדה לספק חווית האזנה סוחפת וטבעית יותר, וללכוד את המהות של החזון המוזיקלי של "Pearl Jam". האלבום "Binaural" כולל מגוון של שירים שמתעמקים בהתבוננות פנימית, מאבקים רגשיים וסוגיות חברתיות. המילים ממשיכות את המסורת של התייחסות לנושאים אישיים ופוליטיים, עם עומק מעורר מחשבה. למרות הסטטוס של "Pearl Jam" כחברה האחרונה של מועדון הגראנג', באלבום הזה כבר ניתן לומר בבטחה כי הלהקה סיימה את תהליך השינוי המוזיקלי בו הלכה בשנים האחרונות. "Binaural" מציג את "Pearl Jam" כלהקת רוק קלאסי, המייצרת שירי אלטרנטיב רוק תוססים ויפים, שהיו שונים מאוד מהנוף המוזיקלי הפופולרי של אותה תקופה. ההפקה המצויינת של Tchad Blake, העניקה לשירים איכות קלאסית שזורמת לכל אורכו של האלבום. עם "Binaural", "פרל ג'אם" הפגינה את הנכונות שלה להתנסות בסגנונות מוזיקליים שונים, תוך שהיא נשארת נאמנה לשורשים מהם היא הגיעה. הלהקה הצליחה ליצור כאן מוזיקה מגוונת, תוך שילוב אלמנטים של גראנג', רוק אלטרנטיבי, רוק קלאסי ואפילו נגיעות של פסיכדליה. צירופו של מתופף "סאונדגרדן" Matt Cameron הוכיח את עצמו כהחלטה מצוינת, שכן התרומה שלו הייתה אדירה והעלתה את השירים לגבהים חדשים. החל מרצועות "פאנצ'יות" בהשראת הפאנק כמו "Breakerfall", "God's Dice" ו-"Evacuation" (לו כתב את המוזיקה), דרך הבלדות הנוסקות והטעונות רגשית ועד המיד-פייס של "Light Years" ו- "Insignificance", פרל ג'אם" הציגו את יכולתם לספק מוזיקה מגוונת ועוצמתית. השילוב בין התיפוף הרוקיסטי של Matt Cameron, הבאס המתגלגל של Jeff Ament ושילובי הגיטרות בין Mike McCready ו- Stone Gossard מוסיף עומק ועושר לכל שיר באלבום. היצירה של האלבום לא היתה קלה. הלהקה חוותה באותה תקופה משברים שמצאו את Mike McCready בטיפולי גמילה ואת Eddie Vedder מתמודד עם מחסום כתיבה (שאפילו הוזכר כרצועה נסתרת בשם "Writer's Block" בשיר הסיום "Parting Ways" החל מדקה 6:49). אבל למרות המשברים הללו, נוצרה כאן הזדמנות מדהימה לגיוון. תרומתו של Stone Gossard לכתיבת השירים כוללות את "Thin Air" המוזר והמקסים, הפולק האקוסטי של "Of the Girl" וההונקי-טונק-הבלוזי של "Rival". לעומתו, Jeff Ament הביא את "Gods' Dice" ואת "Nothing As It Seems" וכתב יחד עם Eddie Vedder את "Sleight of Hand". האלבום הזה הוכיח שלמרות האתגרים האישיים של חלק מחבריה, שמרה "Pearl Jam" על רמה גבוהה של איכות כתיבת שירים לאורך כל האלבום והראתה את העוצמה הקולקטיבית שלה. האלבום זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים וזכה להצלחה במצעדים בהם הגיע לעשירייה הראשונה במספר מדינות, כולל ארצות הברית, קנדה ובריטניה. "Binaural" הוכיח את המשך האבולוציה של "Pearl Jam" כלהקה, את הצמיחה של חבריה כאמנים ואת היכולת שלהם לרתק את הקהל עם מוזיקת רוק עוצמתית וטעונה רגשית. עם "Binaural", "פרל ג'אם" חיזקה את מעמדה כלהקה שלא חוששת לפרוץ גבולות ולחקור טריטוריות מוזיקליות חדשות. האלבום מהווה עדות לצמיחה ולבגרות האמנותית של הלהקה, והוא מאשש את מעמדה כאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר בדורה. ניתן לומר ש- "Binaural" משמש עדות ליכולת של "Pearl Jam" להישאר נאמנה לעצמה ולשלורשים ממנה הגיעה, תוך אימוץ גיוון מוזיקלי וגישה ניסיונית יותר. לא לחינם העניק מגזין המוזיקה הבריטי המכובד "NME" לאלבום הזה 9 מתוך 10 כוכבים, שכן "Binaural" החזיר את התקווה של מעריצי "Pearl Jam" רבים, תקווה שעדיין לא אבדה בשלב זה. להאזנה: Spotify Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-15 במאי 1990 "Dio" הוציאו את אלבום האולפן החמישי שלהם - "Lock Up the Wolves". האלבום היווה שינוי משמעותי עבור הלהקה מבחינת ההרכב, הסגנון המוזיקלי והתגובות הקהל והמבקרים. האלבום כולל שינוי מוחלט של הרכב הלהקה. במהלך הקלטת האלבום Ronnie James Dio הרכיב צוות חדש לגמרי, צעיר יותר ובינלאומי, הכולל את Jens Johansson בקלידים (לשעבר Yngwie Malmsteen), הבסיסט Teddy Cook שהגיע מלהקת "Hotshot" שבהמשך שינתה את שמה ל- "Danger Danger", המתופף Simon Wright (לשעבר "AC/DC"), ואשף הגיטרה החדש והצעיר Rowan Robertson. רוברטסון בן ה- 17 זכה בתפקיד לאחר שרוני ג'יימס דיו קיבל 5000 קלטות להאזנה. כמחצית מהאלבום נכתב כשהחברים לשעבר Jimmy Bain ו- Vinny Appice עדיין היו בלהקה. השניים מקבלים קרדיטים על הכתיבה במספר שירים מהאלבום. לעומתם רוברטסון מקבל קרדיט שיתוף בכתיבה על כל שירי האלבום, כאשר לג'והנסון יש שיתוף בזני שירים, בעוד לקוק יש רק אחד. האלבום כולל תערובת של סגנונות הנעים בין מטאל מהיר ואנרגטי כמו "Walk on Water" ועד הארד רוק ובלוז איטי יותר כמו ב- "Evil on Queen Street" או "Twisted". עם זאת, הקצב הכללי של האלבום איטי יותר, לעיתים מונוטוני לעומת האלבומים הקודמים, מלבד "Wild One", שיש לו גרוב וקצב שמתקרב לספיד או אפילו לת'ראש מטאל, מה שהופך את ההחלטה למקם אותו כרצועת הפתיחה להגיונית מאוד. האלבום "Lock Up the Wolves" כולל כמה רצועות בולטות. ל- "Hey Angel" יש לחן קליט ובלתי נשכח כאילו נלקח מהמפגשים של "Dream Evil". שיר הנושא "Lock Up The Wolves" הוא טראק חזק ואפל שמציג את הקול החזק והורסטילי של דיו. ל- "Night Music" יש את אחד מסולואי הגיטרה הטובים באלבום, והאינטרו של הגיטרה שלו הזכיר לנו את סגנון הנגינה של Angus Young, ו- "Evil on Queen Street" הוא רצועת בלוז נהדרת שלוקחת את הכותרת שלה ממעדניה בטורונטו שהיה לה כריך בעל אותו שם. למרבה הצער, "Lock Up the Wolves" לא התקבל היטב על ידי המבקרים והמעריצים כאחד. דיו עצמו הביע חוסר שביעות רצון מהאלבום הקודם "Dream Evil", בתחושה שכתיבת השירים דאז היתה לטענתו לא גמורה וזקוקה להידוק. חלק מהשינויים שביצע ב- "Lock Up the Wolves" היו תגובה לכך, אבל למרות זאת, האלבום לא הצליח להתרומם או להרשים, וזה ללא ספק השפיע על מעמדה של הלהקה בקהילת המטאל, כשהוא הופך לאלבום שזכה בשיא שלילי של מכירות מבין אלבומי "Dio", למעט מיני אלבום ההופעה "Intermission". בהקשר הרחב יותר, שנת 1990 היתה מבלבלת מאוד עבור סצנת המטאל. זמן של שינוי, שהציג להקות והרכבים גדולים ומוכרים זזים ונעים לכיוונים, סגנונות וסאונדים שונים. עבור חלק מאותם מטאורים, השינויים הללו היו מתגמלים ועוצמתיים, כמו במקרה של "Painkiller", "Cowboys from Hell" ו- "Rust In Peace", אבל אחרים הלכו קצת לאיבוד בדרך, כמו באלבומים "No Prayer for the Dying" , "Slaves and Masters" ו- "Eat the Heat". לרוע המזל, "Lock Up the Wolves" קרוב יותר לקבוצה השנייה. זו הייתה נקודת השפל של "Dio" אחרי 4 אלבומים מעולים, אבל עדיין, גם לו יש את רגעי הזוהר שמצדיקים האזנה. לא פלא שאחרי יציאתו לקח Ronnie James Dio חופש מההרכב "Dio" עם איחוד קצר של "Black Sabbath" באלבום "Dehumanizer", מהלך שנתן לו זמן להתארגן מחדש ולחשוב על הצעד הבא שלו... להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 15 למאי 1992 הוציאה "Testament" את אלבומה החמישי "The Ritual". זה האלבום האחרון של הלהקה בהרכבה הקלאסי, עם המתופף Louie Clemente ועם גיטריסט העל Alex Skolnick, אשר ישוב ללהקה רק בשנת 2005. האלבום מסמן נקודת מפנה של הלהקה מבחינה מוזיקלית והתנסות שלה בכיוונים אחרים, בין היתר מלודיים ואיטיים יותר. לא מדובר בשינוי מהותי שכן עדיין ניתן למצוא באלבום את "Testament" הישנה והמוכרת בקטעים כבדים ומהירים כמו "Agony". מצד שני יש באלבום קטעים שקטים ומלודיים יותר כמו "Return To Serenity", שהינה אולי בלדת המטאל הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, וגם קטעים יותר פרוגרסיביים וים כמו שיר הנושא המצוין "The Ritual". כשהאלבום יצא לראשונה היו כאלה שביקרו את הניסיון של Testament ללכת בעקבות האלבום השחור של מטאליקה, אשר יצא שנה קודם לכן. האזנה לשירים כמו "Electric Crown", "So Many Lies" ו- "Let Go Of My World" מסבירה אולי למה התכוונו אותם מבקרים. ואולם, היום ניתן כבר לומר שהביקורת הייתה קצת מוגזמת וחלוף השנים מאז יציאת האלבום מוכיחים באופן חד-משמעי שהוא פשוט לא הוערך כראוי. השירים שהזכרנו הם הימנונים שמתנגנים אצלנו עד היום. נכון, Testament הישנה והמוכרת התרככה במעט באלבום הזה והתמקדה יותר במלודיה וברגש, אבל עדיין האלבום הזה עדיף על הרבה אלבומים אחרים שיצאו באותה תקופה בסצינת הת'ראש. באלבום הזה הגיעה הלהקה לבגרות ולבשלות מוזיקלית. Chuck Billy הוכיח שהוא באמת יכול לשיר ו- Alex Skolnick הראה שמטאל יכול להכות בך חזק גם ללא גיטרות מהירות ותוקפנויות. בשורה התחתונה, זהו אלבום טוב של להקה שמנסה ללכת בכיוון חדש בתקופה בה סצנת הת'ראש הגיעה כמעט לרוויה, ואין בזה שום דבר רע. להיפך! הוא מוכיח עד כמה הלהקה הזאת וורסטילית ומגוונת. אם אתה מחפשים ת'ראש קלאסי אצל "Testament", זה בהחלט לא המקום להתחיל בו. עם זאת, אם אתם מחפשים קצת גיוון, אוהבים את קולו של Chuck Billy נקי ופחות מחוספס, ואין לכם סלידה ממלודיה וממקצבים איטיים יותר, אז קחו לכם 55 דקות פנאי ותיהנו מרגע יוצא דופן בקריירה של הלהקה האדירה הזאת. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 15 למאי 1976 יצא "Rising", אלבומה השני של להקת "Rainbow". זהו ללא ספק האלבום הכי מאוזן של "Rainbow" ויש כאלו הגורסים שהוא הטוב ביותר של הלהקה. מה שבטוח הוא שהאלבום הזה נחשב עד היום כאבן דרך בתולדות ההארד רוק והמטאל, עם השפעה ברורה על תתי הזרמים פאוור, סימפוניק, פרוג ואפילו ספיד מטאל. קוראי מגזין "!Kerrang" המפורסם אפילו בחרו בו בחודש אוקטובר 1981 כאלבום ההבי מטאל הטוב בכל הזמנים. סיפור הקלטת האלבום מתחיל למעשה עם סיום הקלטת אלבום הבכורה המצליח של הלהקה, שנקרא בפשטות "Ritchie Blackmore's Rainbow". הנגנים באלבום הבכורה היו כולם יוצאי להקת ELF, בה היה חבר גם הזמר Ronnie James Dio. הגיטריסט Ritchie Blackmore לא היה שבע רצון מביצועיו של הליין-אפ אשר כלל את חברי "ELF", ולכן סירב לצאת עימם לסיבוב הופעות. מיד לאחר הקלטת אלבום הבכורה, פיטר בלקמור את כל חברי הלהקה חוץ מ- Dio, וגייס נגנים חדשים תחתם, מקצוענים וקאנונים, כל אחד בתחומו. הקלידן Tony Carey, הבסיסט Jimmy Bain, והמתופף האגדי Cozy Powell, שהתיפוף העוצמתי שלו ישפיע באופן ברור על הסאונד של הלהקה. עם ההרכב המחודש הזה יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות הראשון שלה שהחל במונטריאול בחודש נובמבר 1975 והמהלכו החלה הלהקה לכתוב חומרים לאלבומה השני "Rising". (Photo: Classic Rock In Pics on Twitter) בחודש פברואר 1976 נכנסה הלהקה להקליט את האלבום, אשר הוקלט במינכן גרמניה בתוך פחות מחודש ימים, תחת עינו הפקוחה של מפיק "העל-חלל" Martin Birch. המתופף Cozy Powell סיפר בראיון שנערך עימו בשנת 1996 כי מרבית שירי האלבום הוקלטו בטייק אחד או שניים, וזו גם כנראה גם הסיבה שלא ניתן למצוא גרסאות דמו או הקלטות מוקדמות של שירים מהאלבום. בלקמור הידוע כפריק של שליטה, העניק לחברי הלהקה החדשה, בצעד לא אופייני לחלוטין, חופש פעולה מוזיקלי יחסי, והדבר קיבל ביטוי הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסאונד, השונה מהותית מהאלבום הקודם, דחוס, דינמי ואגרסיבי יותר. הוכחה לחופש הפעולה שקיבלו הנגנים ניתן למצוא כבר בפתיחת האלבום, בשיר "Tarot Woman" אשר נפתח דווקא עם אינטרו סינתיסייזר, ארוך, פראי ודרמטי, הרבה לפני שהריפים של בלקמור מפלחים ומפרקים אותו בפייד-אאוט לתוך השיר. משם אנחנו עוברים לשיר "Run With The Wolf" בעל הצליל "גרובי-בלוזי" שמזכיר קצת את מה שקוברדייל ו- "Whitesnake" יעשו זמן לא רב לאחר מכן. עבודת הגיטרה של בלקמור כאן ראויה לציון, התיפוף של קוזי פאוול כבד ויציב וקולו של דיו דומיננטי ועוצמתי. בשלב הזה המאזין כבר אמור להתחיל להבין שמדובר כאן באלבום מצוין ואיכותי. השיר "Starstruck" ממשיך את הקו הגרובי של קודמו והוא גם השיר הטוב ביותר בצידו הראשון של האלבום. הריפים הקליטים של בלקמור, האורגן ה"ג'ון לורדי" של קארי והשירה העוצמתית של דיו, נשמעים הכי קרוב לדיפ פרפל שריינבו תישמע אי פעם. השיר נכתב על מעריצה של בלקמור בשם מיוריאל שהיתה "סטוקרית" שלו במשך תקופה מאוד ארוכה. הקטע החותם את צידו הראשון של האלבום "Do You Close Your Eyes", הינו גם הקצר ביותר באלבום. נאמבר ישיר וממוקד שכולל ריף פשוט אבל קליט להפליא של בלקמור. צדו השני של הויניל כולל 2 שירים בלבד, והוא נפתח באחד הקטעים הגדולים של ריינבו וללא ספק הקטע הבולט ביותר באלבום "Stargazer". השיר נפתח באינטרו של תיפוף רועם ומתגלגל מבית היוצר של קוזי פאוול האגדי ומשם מתפתח ליצירה אפית של למעלה משמונה דקות, הכוללת אלמנטים פרוגרסיבים-מזרחיים. מילות השיר המיסטיות נכתבו על-ידי רוני דיו והן מספרות את האגדה על מכשף אשר משתוקק באופן אובססיבי לעוף ומשעבד לשם כך צבא עצום של אנשים כדי שיבנו עבורו מגדל, ממנו הוא יוכל להמריא ולעוף. האנשים מקווים שהעבדות שלהם תיפסק, שכן בניית המגדל מתרחשת בתנאים קשים מאוד (In the heat and rain, with whips and chains). בסופו של דבר, המכשף מטפס אל ראש המגדל, אבל במקום לנסוק למעלה הוא נופל למטה ומוצא את מותו כמו כל בן תמותה אחר. אגב, במילות השיר ניתן גם למצוא רמז לשמה של הלהקה ושל האלבום במשפט: "Look at his tower of stone I see a rainbow rising", ואכן להקת ריינבו "זרחה" באלבום ובשיר הזה. כאן המקום לציין שהמלודיה הראשונית של השיר נכתבה על צ'לו. בלקמור שבאותה תקופה התנסה בנגינה על צ'לו החל לנגן עליו את הריף המרכזי, והשאר כבר היסטוריה. אולי זו גם הסיבה שהפילהרמונית של מינכן משתתפת בהקלטת השיר. הקטע החותם את האלבום "A Light In the Black" הוא עוד קטע ארוך, עוצמתי ואפי שמהווה המשך ישיר לקודמו, רק קצבי ועוצמתי יותר. האינטרו הקלאסי של בלקמור, הבייסליין המדהים של ג'ימי ביין, קולו הדינמי של דיו וסולו הסינתיסייזר הוירטואוזי של טוני קארי סוחפים את השיר עד לסיומו של האלבום בקליימקס עוצמתי. מיד לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, הפעם כבר בהרכב מגובש ומשומן היטב. באופן מצער רק חלק קטן משירי האלבום זכו להיכלל בסטליסט של ההופעות שליוו את צאת האלבום. "Stargazer" ו- "Do You Close Your Eyes" נכתבו עוד לפני הקלטת האלבום והופיעו בסטליסט של כל ההופעות של הלהקה מסוף שנת 75 ובמהלך שנת 76. "A Light in the Black" החותם את האלבום נשר מהסטליסט כבר בתחילת 1976 והשיר "Starstruck" קיבל גירסה מינימליסטית ומקוצרת כחלק מהשיר "Man on the Silver Mountain". ניתן לסכם ולומר, ש"ריינבו" הגיעה לשיא היצירה והביצוע שלה באלבום הזה. במהלך כמעט 50 שנים שחלפו מאז שחרורו, יצאו כל-כך הרבה אלבומי מופת בהארד רוק ובמטאל. יחד עם זאת, ניתן לומר כמעט בוודאות שרק קומץ של אלבומי מטאל משנות ה- 70 הגיעו לרמה של הקומפוזיציות והנגינה אליה הגיעה "ריינבו" באלבום הזה, ולכן בראי התקופה בה הוא יצא מדובר באלבום השואף לשלמות. ההשפעה של האלבום הזה מהדהדת במשך עשרות שנים עד היום, והוא גם נחשב בעיני רבים כאלבום הטוב ביותר של "Rainbow". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר