ב- 29 לאפריל, 1981, "Van Halen" הוציאו את אלבומם הרביעי "Fair Warning". יש רגע, שניות בודדות אל תוך "Mean Street", שבו "Van Halen" מבהירים את כוונתם באלבום הזה, ללא כל ספק. אינטרו הגיטרה הוא לא רק מורכב, אלא עוין, חד, כמעט מתעמת. "Fair Warning" לא רודף אחר הבהירות של "Women and Children First". הוא חותך פנימה, אפל יותר, מהודק יותר, ומתאמץ לא לחזור על תבניות קודמות. מה שמעניק לאלבום הזה את הרלוונטיות המתמשכת לאורך השנים, הוא האופן שבו הוא מסרב לענות לציפיות, ועוד באופן מודע. Eddie Van Halen מפשיט את הראוותנות מבלי לוותר על הגאונות. הנגינה שלו כאן מרגישה יותר אדריכלית מאשר מתפרצת, הוא בונה את המתח דרך הקצב, לא פחות מאשר דרך הסולואים. הפתיחה המוזרה של "Mean Street" היא שיעור מופת באגרסיה מבוקרת. לעומתו, "Unchained" שפותח את הצד השני של הויניל נשען על ריף כל-כך פשוט וקליט, רק לכאורה, כי בהמשך הוא הולך ומסתרבל, הופך למאסיבי ומורכב, עד שלא ממש ברור כיצד הוא משמש כמרכיב המרכזי שהופך את השיר ל"להיט" הגדול של האלבום. הזמר David Lee Roth מתאים את עצמו לשינויים שהלהקה ניסתה להנחיל כאן. אם בעבר הוא שיחק בתפקיד מנהל הקרקס חסר הדאגות, כאן השירה שלו חדה יותר, צינית יותר. ב- "Dirty Movies" הוא נוטה לדקלום קצבי המושפע מראפ, עם מילים שמגרדות את גבול הציניות, בעוד ש- "Hear About It Later" שמסיים את הצד הראשון חושף ריסון מלודי נדיר של הלהקה. הקטע "Push Comes to Shove" הוא הקלף הבלתי צפוי של האלבום. עם נגינת הבס המהפנטת של Michael Anthony הוא גולש לגרוב רגוע עם נגיעות רגאיי וממחיש את הוורסטיליות של הלהקה והרצון שלה לחקור סגנונות חדשים. אחריו מגיע הסינגל הראשון שיצא מהאלבום "So This Is Love?" ומכניס אנרגיה מסוג אחר. הוא בנוי סביב גרוב משוחרר ונוטה יותר לFאנק מאשר למטאל, עם תחושת קלילות מטעה שמסתירה עבודה ריתמית מדויקת. הקטע האינסטרומנטלי "Sunday Afternoon in the Park" משמש כ"הפרעה" קצרה אך משמעותית לזרימה של האלבום. הוא זונח את הבהירות הקצבית המוכרת של הלהקה לטובת משהו מופשט ומטריד יותר. שכבות הסינתיסייזר מרחפות ברקע עם קרירות כמעט תעשייתית, בעוד שנגינת הגיטרה מרגישה מרחפת באוויר. ממש קטע מוזר, רגע של אי נוחות שמוביל ישירות לאגרסיביות של "One Foot Out the Door", קטע הסיום עם ההשפעות הPאנקית. האלבום "Fair Warning" הוא לחלוטין לא האלבום הנגיש ביותר של "Van Halen", והוא גם לא נועד להיות כזה. זה אלבום של להקה שבוחנת את עצמה ובוחרת בחוסר נוחות על פני חזרה על נוסחאות מוכרות. ודווקא הבחירה הזו היא זו שמעניקה לו את החדות שלו ומאפשרת לו לבלוט ברפרטואר המרשים של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

זהו האלבום השלישי של ההרכב "Tremonti" והוא שוחרר ב-26 באפריל 2016 !! אם אתם זוכרים, אז כשחגגנו ל Mark Tremonti יום הולדת לפני 10 ימים, סיפרנו לכם שאת האלבום הזה הקליט ההרכב כחלק מההקלטות של האלבום השני "Cauterize". טרמונטי חיכה כל-כך הרבה זמן לצאת לקריירת סולו ועד שזו הגיעה, היו לו הרבה מאוד רעיונות, ריפים, טקסטים ולחנים שרק חיכו לצאת לאוויר העולם. שני האלבומים הוקלטו באותו סשן של הקלטות, טרמונטי סיפר שהוא רצה להקליט כמה שיותר שירים ולאחר סיום ההקלטות הוא הרגיש שזה יהיה פשוט פשע להוציא אלבום עם 13-15 שירים, ואת השאר לשחרר כבי סיידים. אז הוא החליט ליצור מההקלטות שני אלבומים. שני אלבומים מאוזנים בין שירים חזקים, למלודיים ולאיטיים יותר. מעין חלוקה שווה בין השניים שמשדרים את מה שטרמונטי רצה. למרות שבאלבום הקודם לא היה בסיסט, באלבום הזה את הקרדיט על הבס קיבל Wolfgang Van Halen (הבן של), שהצטרף גם להופעות הלהקה לאחר שחרור האלבום. אך למרות הרצון ליצור איזון יש פה שני אלמנטים שקצת מבדילים את האלבום הזה מהאלבום הקודם. לא ברור אם זה תוכנן כך, אבל נדמה שבשירים שנבחרו לאלבום הזה הקול של טרמונטי עובר לשלב הבא. הוא מציג כאן יכולות גבוהות יותר וגוון קול רחב יותר מהאלבום הקודם. כבר נוכחנו לדעת שיש לו גם כישרון שירה מדהים, אך כאן הוא כבר ללא ספק עולה שלב. אלמנט נוסף הוא גיוון מוזיקלי גדול יותר בהשוואה לאלבום הקודם. בעוד שרבים מהשירים באלבום הזה מכילים אלמנטים דומים, עדיין יש כאן שונות גדולה יותר ביחס לאלבום הקודם, החל מפזמונים עם מלודיות ענקיות, בשירים כמו "The Cage", דרך רגעים עדינים כמו "Dust" ואפילו שילוב של אווירה כמעט פסיכדלית בשירים כמו "Tore My Heart Out" ו- "Never Wrong". חשוב להדגיש שהגיוון אינו פוגם בגיבוש ובקוהרנטיות של האלבום שזורם לכל אורכו בצורה טבעית וקולחת, עד כי אפילו השיר הקליל שסוגר את האלבום, "Unable to See", מרגיש ככזה שמשתלב בצורה מושלמת. האלבום הזה מוכיח שוב את כשרונו האדיר של "המנסר מטקסס", הן על הגיטרה בריפים העוצמתיים והרצחניים והסולואים המהפנטים, והן בשירה העוצמתית ובהפקה, אשר מחזקים את מעמדו של טרמונטי כאחד מהאומנים הטובים והמוערכים ביותר בדורנו. (Photo: Ashley Maile) עוד דבר שאנחנו חייבים לציין כאן, הוא השילוב המדהים בין חברי הלהקה. טרמונטי עשה עבודה מצוינת בבחירת הנגנים. הם משתלבים בצורה מושלמת עם המנסר מטקסס, יודעים ללוות אותו בקטן כשצריך, להרים ולהבליט אותו ברגעים אחרים, ולשבור איתו ולהפציץ בדיוק במקום הנכון. למרות נוכחותו הדומיננטית של טרמונטי יתר החברים כלל וכלל לא נעלמים, ומרגישים כל אחד מהם בדיוק בזמן ובתזמון הנכון. Garrett Whitlock מתגלה כמתופף חד, מושחז, חובט, עוצמתי ומושלם לריפים האגרסיביים של טרמונטי, ותאמינו לנו זה קשה, זה מאוד קשה להיות מתופף לצד המנסר שמגדיר לך את הקצב עם ריפים אגרסיביים כאלה. Eric Friedman - גיטריסט הליווי ויד ימינו של טרמונטי, מתאים כמו כפפה לתפקיד המוביל של טרמונטי ומלווה אותו באותה עוצמה והתקפיות. גם השחקן החדש בחבורה הבסיסט Wolfgang Van Halen משלים את יחידת הקצב ומחזיק את התדרים הנמוכים באלבום בגאווה גדולה וביד רמה. אז תשימו לב שאתם נמצאים ליד חומרים דליקים ופשוט תלחצו פליי כי אנחנו מבטיחים לכם שהכל יבער חזק להאזנה ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאפריל 1972 שחררו "Wishbone Ash" את אלבומם השלישי "Argus". האלבום הזה נחשב לאבן דרך בהתפתחות צליל ה- "Twin Lead Guitar", השילוב וההרמוניזציה בין שתי גיטרות, אשר מאוחר יותר אומץ על ידי להקות כמו "Thin Lizzy" ו- "Iron Maiden". לא לחינם צוטט Steve Harris אומר בראיון למגזין "Guitar World" בשנת 2011, כך: "אני חושב שאם מישהו רוצה להבין את הסגנון המוקדם של מיידן, במיוחד את ההרמוניה בין הגיטרות, כל מה שהוא צריך לעשות זה להאזין לאלבום "Argus" של Wishbone Ash". להקת "Wishbone Ash" הוקמה באוקטובר 1969 ושורשיה נטועים בלהקה הקודמת של מייסדיה "The Torinoes", אשר פעלה החל מתחילת שנות ה- 60. תתפלאו, אבל זה לא היה ממש נהוג באותה תקופה שלהקות רוק כללו שני גיטריסטים מובילים. אז איך בכל זאת זה קרה דווקא כאן והשפיע כל-כך על להקות המטאל שהגיעו לאחר מכן? מקימי הלהקה היו הבסיסט והזמר Martin Turner והמתופף Steve Upton. הם חיפשו אחר גיטריסט שיחליף את Glenn Turner (אחיו של מרטין) וקיימו לא מעט אודישנים, אבל פשוט לא הצליחו להכריע בין שני המועמדים הסופיים שלהם, Andy Powell ו- Ted Turner (הפעם אין קשר למרטין). אז מה הם עשו? הם פשוט לקחו את שניהם, רק כדי לראות איך זה נשמע. וזה נשמע פשוט מעולה!!! כאן המקום לציין כי בדיוק באותה שנה בה הוקמה "Wishbone Ash", הוקמה מהעבר השני של האוקיינוס, בג'קסונוויל פלורידה, להקת "The Allman Brothers Band", אשר כללה אף היא שני גיטריסטים מובילים. אבל בשונה מסאונד הטווין גיטאר של חלוצת ה"רוק הדרומי", הצליל של "Wishbone Ash" כלל אלמנטים חזקים של "רוק מתקדם" ושל מוזיקת "פולק" מקומית ובכך הייחוד שלהם. מעניין לציין ששמה של הלהקה נבחר לאחר שחבריה כתבו כמה שמות מוצעים על שני גיליונות נייר. Martin Turner בחר מילה אחת מכל רשימה והתוצאה הייתה: 'Wishbone' ו-'Ash'. ההזדמנות הגדולה של הלהקה הגיעה בתחילת 1970, כאשר "Wishbone Ash" הצליחה להיכנס כמופע פותח ללהקת "Deep Purple". הגיטריסט Ritchie Blackmore ג'ימג'ם באחד מהסאונצ'קס עם הגיטריסט אנדי פאוול וממש התלהב. הוא גם התרשם מאוד מהיכולות המדהימות של יתר חברי הלהקה והחליט להמליץ ​​על "Wishbone Ash" באוזני הפיק דרק לורנס כשהוא אפילו עוזר להם להשיג חוזה עם חברת התקליטים Decca/MCA" Records". אלבום הבכורה של הלהקה הקרוי על שמה, "Wishbone Ash", יצא בדצמבר 1970 והסגנון המוזיקלי שלו כלל אלמנטים של בלוז, ג'אז, רוק מתקדם ופסיכדליה. שנה לאחר מכן הוציאה החבורה את "Pilgrimage" אשר כבר התמקד יותר במוזיקה עממית אקוסטית, בניגוד לצליל הבלוז רוק ששלט באלבום הראשון. הוא כלל גם לא מעט ג'אז אינסטרומנטלי ובו הלהקה החלה לפתח את ההרמוניות הקוליות שלה (בסגנון קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג) כמו גם את ההרמוניות בין הגיטרות. אבל הלהקה הגיעה לשיא היצירתי והמסחרי שלה עם הוצאת אלבומה השלישי "Argus" נושא הסיקור שהפך לאלבום הנמכר ביותר וגם המשפיע ביותר שלה. זה האלבום בו החל הצליל והסגנון של הלהקה להתגבש. לצורך הקלטת האלבום שיתף המפיק דרק לורנס פעולה עם מהנדס הסאונד של "דיפ פרפל" (והמפיק לעתיד) Martin Birch, כשהשניים מנצלים את הקונסולה החדישה (דאז) בת 16 הערוצים בכדי ליצור בתוך פחות מחודש את האלבום המופתי הזה. הסגנון הכל-כך ייחודי של האלבום והלהקה מתגלה כבר בקטע הפתיחה "Time Was". מדובר באפוס מורכב בן כמעט עשר דקות, אשר מתחיל בקטע פולק אקוסטי ארוך, שבונה את המתח בצורה יפה לפני שהשיר מקבל תפנית בסביבות דקה 3:00 והופך לרוקיסטי. משם השיר מתפתח ומשתנה, עם לא פחות משלושה קטעי ליד של שני הגיטריסטים המובילים Andy Powell ו- Ted Turner, שדואגים גם לרפד את השיר בהרמוניות ובמשפטי גיטרה קצרים. הקטע הבא "Sometime World" יושב כבר על הז'אנר הבלוזי על ליין בס מוצק שמחזיק את הבלדה הבלוזית הזאת לכל אורכה. אבל כמו שיר הפתיחה, גם כאן הקטע מקבל תפנית רוקיסטית עם ג'אם אנרגטי הכולל לידים מעולים של צמד הגיטריסטים. הקטע השלישי "Blowin' Free" עובד בדיוק הפוך משני הקטעים הקודמים. הוא כולל אינטרו גיטרות מעניין שמוביל אותנו למקצב ההדוק של השיר, אבל אז, השיר פשוט מתפרק לקטע מעבר עדין ושקט לפני שהוא חוזר ומתפרץ עם סולואי גיטרה בלוזיים שהאחרון שבהם מוביל את השיר עד לסופו. הצד השני של הויניל נפתח לקצב תופי המארש שמכריזים על בואו של המלך. "The King Will Come" הוא אחד השירים היפים באלבום אשר מדגישים את השילוב של המוזיקה האנגלית עממית עם הבלוז והרוק. לעומתו, "Leaf and Stream" מושתת כולו על הפולק האנגלי. זה שיר עממי שקט וטהור עם שירה מובילה מלודית במיוחד שמדגישה גם את יכולותיו הווקאליות של Martin Turner. האלבום מסתיים עם מיני סוויטה בשני חלקים מאת Andy Powell ו- Ted Turner. צמד של שירים שמתחברים זה לזה הן מהבחינה הלירית והן מבחינת לחן. "Warrior" כולל קטעים ארוכים של מוזיקה שמתנקזים לכדי ג'אם ארוך. השיר הזה מתכתב גם עם עטיפת האלבום שעוצבה על-ידי Storm Thorgerson האגדי. מיד אחריו מגיע "Throw Down the Sword" שמתייחס כבר לרגעים שלאחר הקרב, בהם "הלוחם" מניח את החרב בצד וזוכה לתהילה, עם סיום אפי שמובל על-ידי צמד הגיטרות אשר לוקחות אותנו לסולו ארוך וסוחף ממש עד לסיום. להאזנה: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 לאפריל 2009 שוחרר האלבום היחיד של ההרכב "Heaven & Hell". המדובר למעשה באותו הרכב של "Black Sabbath" אשר הקליט את האלבומים "Mob Rules" ו- "Dehumanizer", המונה את Tony Iommi, Geezer Butler, Vinny Appice ו- Ronnie James Dio. סיפורו של האלבום מתחיל 4 שנים קודם לכן - בשנת 2005. אחרי מספר ניסיונות של Tony Iommi ו- Geezer Butler להביא לאיחוד של "Black Sabbath" בהרכב המקורי, הם הבינו ש- Ozzy Osbourne לא ממש בעניין, ופנו ל- Ronnie James Dio בהצעה לחזור ולשתף פעולה יחד. Dio בדיוק סיים את סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Master of the Moon" וטוני איומי היה בדיוק לאחר שחרור אלבום הסולו השני שלו "Fused" והמחשבה על האפשרות שהשניים יחזרו לכתוב יחד אחרי 13 שנה מאז האלבום "Dehumanizer" אשר שוחרר בשנת 1992, היתה בגדר חלום רטוב של כל מטאליסט. דיו, גיזר ואיומי פנו בתחילה למתופף Bill Ward כדי להצטרף לאיחוד, אך משזה סירב גויס Vinny Appice במקומו על-מנת להשלים את ההרכב. (Photo: Riffipedia.fandom.com) הרביעייה נכנסה לאולפן בשנת 2006 והקליטה 3 שירים חדשים: "The Devil Cried", "Shadow of the Wind" ו-"Ear in the Wall", אשר נכללו באלבום "Black Sabbath: The Dio Years" - אלבום אוסף שקיבץ את המיטב של "Black Sabbath" מתקופת Dio. לאחר שחרורו של האלבום יצאה הלהקה בשנת 2007 לסיבוב הופעות תחת השם "Heaven & Hell". הגיטריסט Tony Iommi סיפר שהדבר נועד בכדי למנוע בלבול עם ההרכב המקורי של הלהקה שכלל את Ozzy Osbourne, אשר עוד הופיע יחד בשנת 2005. איומי ציין שהמטרה היתה למנוע ציפייה של הקהל לשמוע בהופעות שירים כמו "Iron Man" או "War Pigs" המזוהים עם תקופת אוזי, כאשר הלהקה מנגנת אך ורק שירים מתקופת דיו. כאן המקום לציין כי שנתיים לאחר מכן, בחודש מאי 2009 הגיש אוזי תביעה כנגד איומי על תמלוגים מהשם "Black Sabbath", אולם התביעה הזאת הוגשה כחודש לאחר יציאת האלבום נשוא הסיקור. לאחר סיום סיבוב ההופעות שבמקור תוכנן כאיחוד חד פעמי, המחשבה הראשונית של Ronnie James Dio היתה לחזור להרכב הסולו שלו ולהתחיל לעבוד על אלבומי ההמשך לאלבום הקונספט המצויין "Magica" משנת 2000 - "Magica II" ו- "Magica III". ואולם, התגובות החמות והמצוינות מההופעות ומשלושת השירים החדשים שההרכב כתב לאלבום האוסף "Black Sabbath: The Dio Years", שכנעו אותו להמשיך עם המומנטום ולהסכים להקלטת אלבום מלא. החומרים הראשוניים לאלבום נכתבו בבתיהם של Tony Iommi ו- Ronnie James Dio, כאשר בשנת 2008 ההרכב עובר ל- "Rockfield Studios" שבוויילס לשם הקלטת האלבום. מי שיחפש פה את הגאונות של האלבום "Heaven and Hell" או את השלמות של "Mob Rules", יתקשה למצוא אותם באלבום הזה. במובן מסוים האלבום הזה חסר אפילו את הכבדות והעוצמה של "Dehumanizer". קשה לנו מאוד לכתוב את זה כי בכל זאת מדובר באחד מההרכבים שאנחנו הכי אוהבים במטאל, אבל לעניות דעתנו, למעט כמה הברקות פה ושם האלבום הזה לא משתווה לכל אחד משלושת האלבומים שהזכרנו לעיל ונראה שחלוף השנים מאז צאתו רק מחזק את המסקנה הזאת. בצעירותנו החזקנו בדעה שכל "תקליט" שכולל לכל הפחות 3 שירים חזקים ובלתי נשכחים הוא מבחינתנו תקליט "גדול". בצער רב ובלב כבד קשה לנו למצוא באלבום הזה יותר מ- 2.5 שירים כאלה. יתכן שזו האווירה הגותית שאופפת חלק מהשירים, ואולי זו העובדה שהאלבום הזה מתכתב יותר עם Doom מאשר Heavy מטאל כאשר ציפינו לקבל עוד אלבום בסגנון "Heaven and Hell", אבל ההאזנה לאלבום הזה מרגישה לנו לעיתים כמו נסיעה בדרך חדגונית, עם נוף מדברי צחיח, ללא עליות ומורדות ובלי הפתעות ועיקולים, זאת להבדיל ממה שקיבלנו בשלושת האלבומים הקודמים של ההרכב. חלק מהשירים באלבום הזה יושבים על מקצב 4/4 מונוטוני עם ריפים רפטטיבים וחסרי השראה, עד כי גם היום בחלוף עשרות האזנות ולמעלה מעשור מאז יציאתו, קשה לנו לזכור את שמות חלק מהשירים ו/או אפילו להבחין ביניהם. זה לא שהאלבום הזה רע. ממש לא!!! אם נשווה אותו לחומרים שיצאו באותה תקופה הוא אפילו טוב מאוד ולרגע לא היינו מעלים בדעתנו שלא להחזיק אותו בתקליטייה שלנו. יש פה קטעים אדירים כמו שיר הפתיחה "Atom and Evil", הקטע האפי "Bible Black" או "Follow The Tears" עם הפתיחה הגותית. יש פה גם ריפים סוחפים ומעניינים כמו זה של “Fear” או "Rock and Roll Angel", אבל עדיין משהו פה לא עובד מספיק טוב בהשוואה לשלושת האלבומים של ההרכב עם דיו, אם במבחן התוצאה חלק מהשירים בו לא מצליחים "להחזיק" ולהמשיך להתנגן לנו בראש לאחר שסיימנו להאזין להם. כך או כך, האלבום הזה מהווה אקורד סיום מדהים לקריירה מפוארת של הזמר Ronnie James Dio, אשר באופן מצער זו פיסת היצירה האחרונה שלו. מספר חודשים לאחר צאת האלבום, בנובמבר 2009, יאובחן דיו כחולה בסרטן הקיבה. הבדיקות נראו בתחילה חיוביות והלהקה אפילו תכננה להמשיך עם סיבוב ההופעות המתוכנן. אך בסופו של דבר הסיבוב בוטל ב -4 במאי 2010 בשל מצבו הבריאותי של דיו, אשר הלך לעולמו מספר ימים לאחר מכן ב- 16 במאי 2010 והוא בן 67. לעניין עטיפת האלבום, היא מבוססת על ציור בשם "שטן" של האומן Per Øyvind Haagensen. המספרים 25:41 המופיעים מימינו ומשמאלו של הסמל של "Black Sabbath" הינם מספר הפרק והפסוק בספר "הבשורה על פי מתי" מהברית החדשה בפסק הדין של הבורא הדן את נפש האדם לגן עדן או לגהינום. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הגיטריסט Ace Frehley. (Photo: World Records) 1. הוא נולד ברובע ברובע ברונקס של ניו יורק ב- 27 לאפריל 1951 בשם Paul Daniel Frehley. 2. משפחתו של אביו של אייס הייתה ממוצא הולנדי ולאמו שורשים משבט הצ'רוקי. 3. משפחתו של אייס היתה מאוד מוזיקלית. אביו ניגן באורגן בכנסייה, אמו ניגנה בפסנתר ואחיו ואחותו נגנו בגיטרה ובפסנתר. 4. בילדותו היה אייס חלק מכנופיית רחוב של רובע הברונקס שנקראה "Ducky Boys". 5. אייס מעולם לא לקח שיעורי נגינה בגיטרה. את הגיטרה הראשונה שלו קיבל כמתנת חג המולד כשהיה בן 13. 6. האומנים שהשפיעו עליו ביותר בילדותו, היו Jimi Hendrix, Albert Lee, Buddy Guy, Jeff Beck, B.B. King, "Led Zeppelin", "The Rolling Stones 7. את השם Ace הוא קיבל בתיכון מחבריו אשר חשבו שהוא ממש "אייס" בלהשיג דייטים עם בנות. 8. יחד עם זאת אייס לא היה תלמיד ממש טוב. הוא נזרק משני בתי ספר תיכון ופרש מהשלישי לטובת המוזיקה. למרות פרישתו הוא הצליח לחזור ולקבל דיפלומה. 9. במהלך התיכון היה חבר במספר להקות, ביניהן "The Outrage" בה היה חבר גם אחיו. 10. יחד עם להקה נוספת בשם Molimo הוא אפילו זכה להקליט אלבום בשנת 1971. (Photo: Michael Ochs) 11. לפני שהפך למוזיקאי הוא עבד בשלל עבודות, בין היתר כדוור ונער שליח. 12. הוא גם היה פועל במה שליווה את המתופף Mitch Mitchell במהלך סיבוב ההופעות של Jimi Hendrix וה- Band of Gypsys. 13. ללהקת Kiss הוא הצטרף לאחר שענה למודעה שפרסם Paul Stanley בעיתון, ב- 14 לדצמבר 1972, על להקה שמחפשת גיטריסט. לאודישן הוא הופיע עם נעל התעמלות אחת בצבע כתום והשניה בצבע כתום. זה הלחיץ את יתר החברים, אך נגינתו מיד כבשה אותם. 14. אייס היה זה שעיצב את הלוגו המפורסם של "Kiss" עם שני האסים בצורת ברק, Paul Stanley נתן את הטאצ'ים האחרונים. 15. ההופעה הראשונה של הרביעייה נערכה ב- 30 לינואר 1973 במועדן קטן בקווינס, ניו יורק. הלהקה הופיעה אומנם עם איפור, אך לא עם דמויות הקומיקס האייקוניות המוכרות לנו היום. 16. ההופעה הראשונה עם הדמויות המיתולוגיות של ארבעת חברי הלהקה נערכה ב- 9 למרץ 1973, כאשר אייס מקבל עליו את דמות ה- "Space Ace" או "Spaceman". 17. במרץ 1973 הקליטה הלהקה קלטת דמו עם 5 קטעים יחד עם המפיק האגדי Eddie Kramer. הקלטת הזאת תסייע להם לחתום על חוזה הקלטות ראשון של הלייבל "Casablanca Records". 18. אלבום הבכורה הנושא את שמה של להקת Kiss יצא לאור ב- 18 לפברואר 1974. (Photo: Udiscovermusic.com) 19. אייס כתב לאלבום את השיר "Cold Gin". זה היה ברכבת התחתית בניו יורק, הכל מהראש, גם מילים וגם מוזיקה שלא היה לו איפה לכתוב. 20. פרהלי ציין שהשיר נכתב על המשקה שמחמם אותו בלילות קרים, אבל יש גירסה מפורטת יותר ולפיה "ג'ין קר" מתייחס להשפעה הכביכול מגרה שיש לו על הדחף המיני הגברי, אשר מצליח לשמר גם מערכת יחסים בעייתית. 21. השיר הזה קיבל גירסת כיסוי מעניינת של "Disturbed" במופע המחווה לגיטריסט Dimebag Darrell. זה היה השיר האהוב עליו אשר בוצע גם על-ידי "Pantera" ו- "Skid Row" בשנת 1992, כאשר אייס פרהלי מהווה אורח מיוחד. השיר גם נוגן במהלך ההלוויה של דימבאג. 22. הוא כמעט ומת בדצמבר 1976 במהלך הופעה שנערכה באולם ה- "Civic Center" שבעיר Lakeland במדינת פלורידה, ארה"ב, בעקבות תקלה טכנית בלתי צפויה שגרמה לו "להתחשמל" על הבמה. עוד על המקרה קיראו כאן. 23. המקרה נתן לפרהלי את ההשראה לשיר "Shock Me", השיר הראשון אי פעם בו הוא גם שר, אשר נכלל באלבום Love Gun אשר שוחרר בשנת 1977. 24. הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו ב- 18 לספטמבר 1978 באותו היום בו שלושת חברי להקת "Kiss" הנותרים שחררו את אלבומי הסולו שלהם. 25. אלבומו של אייס היה הטוב ביותר מבין ארבעת אלבומי הסולו שיצאו באותו היום, הן מבחינת מכירות ולהיטים והן מבחינת המבקרים. האלבום כלל בין היתר את השיר "Factured Mirror" שהיווה השראה לגיטריסט Randy Rhoads בכתיבת השיר "You Can't Kill Rock N' Roll". 26. הוא הופיע על עטיפות האלבום "Creatures of the Night" משנת 1982 למרות שתרומתו בשלב הזה לתהליך הכתיבה כבר היתה מינימלית. 27. הופעתו האחרונה של אייס פרהלי עם הלהקה נערכה בנובמבר 1982. 28. למרות שבאותה תקופה כבר לא היה חלק מלהקת "Kiss", הוא קיבל 1/4 מההכנסות על האלבומים "Lick It Up" ו- "Animalize". (Photo: Kyleigh Pitcher) 29. בשנת 1985 עשה את הופעתו הראשונה עם להקתו - "Frehley’s Comet". 30. אלבומו הראשון מחוץ ללהקת "קיס" היה "Frehley's Comet" והוא שוחרר בדיוק ביום הולדתו ה- 36 של אייס בשנת 1987. את שיר הפתיחה של האלבום "Rock Soldiers" אייס כתב אחרי שניצל מתאונת דרכים קשה בשנת 1983. בשיר הוא מתמודד עם בעיות השתיה שלו. 31. בשנת 1996 הוא הצטרף חזרה ללהקת קיס במסגרת סיבוב האיחוד המצליח שלה שכלל את ארבעת חברי הלהקה המקוריים. 32. סיבוב האיחוד הזה הוליד אלבום ראשון ללהקה בהרכבה המקורי בשם "Psycho Circus" משנת 1998. אייס עזב את הלהקה בשנית בשנת 2002 33. בשנת 2005 הוא שיחק בסרט "Remedy", הוא גם תרם לפסקול הסרט. 34. בשנת 2014 הוא נכנס יחד עם להקת "Kiss" להיכל התהילה של הרוקנרול. 35. באותה שנה אלבומו "Space Invader" הגיע למקום ה- 9 בבילבורד, המקום הגבוה ביותר מבין אלבומי הסולו של מי מחברי להקת "Kiss". 36. בשנת 2024 הוא הוציא לאור את אלבומו השמיני והמצוין "10,000 Volts" ובשנת 2025 את החלק השלישי בסדרת אלבומי הקאברים "Origins Vol. 3". 37. מגזין Guitar World דירג את אייס במקום ה- 14 ברשימת הגיטריסטים הגדולים במטאל. 38. אייס שחרר 9 אלבומי אולפן בקריירת הסולו שלו, שני אלבומים תחת המותג "Frehley's Comet" ועוד 10 אלבומי אולפן יחד עם "Kiss". ב- 25 בספטמבר 2025, אייס ביטל תאריכי הופעות לאחר שנפל באולפן הביתי שלו ואושפז. ב- 16 באוקטובר 2025, פרהלי הלך לעולמו במוריסטאון, ניו ג'רזי, בגיל 74, בעקבות סיבוכים מנפילה שגרמה לדימום מוחי. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 25.04.1994 "המדינה הזאת נרקבת מבפנים, זה כמו במקרה שבו יש פח שממשיכים לדחוף אליו אשפה ללא הפסקה, החלק התחתון של האשפה נרקב, אנחנו חייבים להחזיר לאנשים את האכפתיות ואת האמונה במדינה הזאת, אחרת המהומות בלוס אנג'לס יתפשטו לשאר המדינה" הימים הם ימי המהומות אחרי המעצר של רודני קינג, ו- Perry Farrell שבדיוק עזב את "ג'יינז אדיקשן" החל לרקוח את הלהקה הבאה שלו "Porno For Pyros" שאלבום הבכורה שלה יצא ב- 27.04.1993. אחרי ההצלחה הענקית של "ג'יינז אדיקשן" עם אלבומם השני "Ritual De Lo Habitual", יצאו חברי הלהקה להופעה בפסטיבל אותו יצר Perry Farrell, פסטיבל "לולהפלוזה", פסטיבל ששם לעצמו למטרה לתת במה ללהקות אלטרנטיב רוק. דווקא אז נוצרו מתחים בין חברי הלהקה שהיו בלתי ניתנים לגישור, בין אם בגלל בעיות ההתמכרות של פארל, ובין אם בשל הקנאה של שאר חברי הלהקה בו. פסטיבל "לולהפלוזה" הראשון היה שירת הברבור של "ג'יינז אדיקשן" בשנות התשעים. "היה שלב שבו המתחים בג'יינז היו כה בלתי נסבלים שאף אחד לא הקשיב לרעיונות המוזיקליים שהיה לשני להציע, היה ברור שלא נוכל יותר להתקיים כלהקה" סיפר פרי פארל, אך הוא לא התכוון לוותר על הקריירה המוזיקלית שלו, הוא המשיך להיות חוד החנית של פסטיבל לולהפלוזה, ובמקביל יצר קשר עם סטיבן פרקינס מתופף וחברו לשעבר בג'יינז אדיקשן על מנת להקים להקה חדשה. בזמן שנסע למקסיקו פגש פרי את הגיטריסט פיטר די סטפנו שהסכים להצטרף ללהקה, די סטפנו המליץ על חברו נגן הבס מרטין לנובל אותו הוא הכיר מסצנת הרוק של לוס אנג'לס באייטיז. לנובל כמעט ולא הצטרף ללהקה לאחר שביום האודישן שלו העיף אותו בעל הבית מהדירה ששכר, ובדרך לאודישן התקלקלה מכוניתו והוא כמעט וויתר על התענוג, למזלו הוא הופיע לאודישן והתקבל. לנובל נולד באפריל 1969 בולארדינגן, הולנד הוא התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בנגינה על בס בלהקת פאנק רוק הולנדית כשהיה בן 14. ב- 1989 עבר ללוס אנג'לס וניגן עם "Thelonious Monster" ו- "Too Free Stooges". הלהקה יצרה דמו עם שלושה שירים שמשכה את תשומת ליבם של אנשי חברת התקליטים "וורנר בראדרז", בטוח שגם השמות של פארל, ופרקינס על הדמו הועילו להם כשזכו בחוזה. על היווצרות שם הלהקה יש שני תסריטים, התסריט הראשון מדבר על כך שפארל קרא ללהקה "Porno For Pyros" לאחר שצפה במודעה לזיקוקים במגזין פורנוגרפי. התסריט השני מדבר על כך שהשם נקשר גם באמצעות מילות השיר השני באלבום שנושא את שם הלהקה, למהומות בלוס אנג'לס שהתרחשו בעיר הולדתה של הלהקה, עקב עצירתו והכאתו של רודני קינג, אדם ממוצא אפרו אמריקאי ע"י שוטרים לבנים. הופעת הבכורה של ההרכב היתה ברביעי לאפריל 1992 במופע שהוקדש למודעות מחלת האיידס על ידי הכדורסלן מג'יק ג'ונסון, ואם למי מרוכשי הכרטיסים היו מחשבות על-כך שההרכב החדש של פארל ינגן גם שירים מלהקתו הקודמת, פארל העמיד אותם על מקומם כשאמר "מה שהיה בעבר שייך לעבר, כעת המטרה שלי היא ליצור מוזיקה חדשה ולהופיע איתה, בשביל להאזין לעבר אפשר לצפות בסרט". כמה משירי האלבום ("Packin 25", "Sadness", "Porno For Pyros", "Black Girlfriend") עוסקים במהומות הקשות שהתרחשו בלוס אנג'לס שנה לפני שיצא האלבום, וכמה מהשירים הגיעו עם פארל מהתקופה של "ג'יינז אדיקשן", כשהמילים לשיר "Meija" מספרות את סיפורה הטראגי של נערת ליווי במה שיכול להיחשב כשיר המשך ל- "Jane Says". הסינגל היחיד שזכה להצלחה חלקית (#1 במצעד ההשמעות האלטרנטיבי בארה"ב) היה "Pets" שמילותיו מתייחסות ליום שבו חייזרים ישתלטו על כדור הארץ, ויתייחסו לבני האדם כחיות מחמד, אך מעבר לפנטזיה, הסתבר שיש גם מציאות קודרת יותר לשיר הזה אותו כתב הגיטריסט פיטר די סטפנו. השיר נכתב בהשראת נערה שבה די סטפאנו היה מאוהב, בשם בריאנה דין איתה הוא יצא בגיל 13 במקום מגוריו סנטה מוניקה. אותה נערה נרצחה בהמשך יחד עם אחיה ע"י זוג ששדד בית אחר בית בסנטה מוניקה, ודי סטפאנו ניגן וכתב את השיר יחד עם פרי פארל לזכרה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קוראים יקרים, אנחנו מבקשים שתקפצו לריקושט, תרכשו שכפץ קסדה ומשקפי מגן. לאחר שתסיימו לקרוא את הסיקור תלבשו את השכפץ, קסדה על הראש ומשקפיים על העיניים ורק אז תלחצו פליי. לא לפני שהתישבתם על כסא יציב אל מול הרמקולים או האוזניות !! אל תתנו לעטיפת האלבום להטעות אתכם, אין שום דבר חושני או מלטף באלבום הזה. זהו אלבום של ארבעה לוחמי מטאל שהחליטו להשתולל ובדרך לפרק לכם את הצורה, האלבום "Fever" שוחרר ב-26 באפריל 2010. לא נחזור לתחילת הדרך של הלהקה אבל רק נזכיר שהאלבום השני שלהם "Scream Aim Fire" שהוא, בואו נקרא לזה "אימון מתקדם", בשדות המטאל הבוערים, היווה תעודת סיום בהצטיינות של החבורה מוולש. מרגישים שהלהקה נמצאת בקפיצת מדרגה מבחינת הבשלות והבטחון. השירים נשמעים מוצקים ובנויים כמו שצריך, הכל סגור כמו שצריך ואין קצוות רופפים. באלבום סיקורנו הם החליטו ללכת כבר לקורס מפקדים... שנה בלבד לאחר יציאת האלבום הקודם התיישבו חברי הלהקה לעבוד על האלבום הנ"ל. הם סיפרו שההצלחה של האלבום הקודם הייתה חלום שהתגשם ושיקף את כל מה שהם שאפו לו כלהקה. הם הרגישו שהם בכיוון הנכון ומגבשים את הרעיון של להיות להקה, החלום הגדול ביותר שלהם, להיות להקה וליצור מוזיקה. מאחר והם כל כך התרגשו מהדרך והתוצאה הם רצו לעבוד מהר מאוד על האלבום הבא, לנצל את המומנטום שיש להם כלהקה בתוך עצמם ולא כלפי חוץ. הם צרפו את המפיק Don Gilmore והחלו לעבוד על האלבום. זמר ומוביל הלהקה Matthew Tuck סיפר שהם צרפו את דון כדי שיעזור להם לחדד את הסכינים ולאפס את הנשקים. הם רצו לקחת את העוצמה, הכשרון והיכולת של "בולט" ולשייף אותה באולפן עם דון. הדגש הגדול היה על השירה. מת'יו ידע שהוא צריך להשתפר ולמקצע את יכולות השירה וזו הייתה אחת המטרות העיקריות בתפקידו של דון. הם ניסו להביא את אנרגיות השירה שיש להם בהופעות לאולפן, להפוך אותן ליותר חזקות ויותר חודרות. מת'יו סיפר שהזמן שלקח להקליט את תפקידי השירה היה כפול מהזמן שלקח להקליט את כל שאר תפקידי הכלים באלבום. ולא רק זאת, גם הטקסטים עברו פה שינוי משמעותי כשמת'יו כותב את השירים תוך כדי העבודה על השיר ולא כמו בעבר, כשהוא היה כותב רק אחרי שהשיר מבחינה אינסטרומנטלית היה גמור. הוא ודון היו משכתבים את השיר ארבע וחמש פעמים עד שהתוצאה הייתה מספיק חזקה בעיני כל חברי הלהקה. (Photo: Sony Music) למרות שזהוא רק האלבום השלישי של ההרכב הקטלני הזה, הם בחרו לחזור לשורשים של האלבום הראשון. זה אמנם נשמע מצחיק אם נשווה את זה ללהקות של 10 אלבומים ומעלה אבל יש פה משהו מעניין. לאחר ההצלחה הגדולה של האלבום השני, שהופק באופן מושחז וסיפק נוסחה מצליחה, הם הרגישו שהם השיגו את מה שרצו ועכשיו הם יכולים לחזור ליצור ללא כוונה לספק את הקהל, חברות התקליטים או המבקרים. הם יכולים לחזור ליצור כמו באלבום הראשון (שגם הוא זכה להצלחה יפה), באופן חופשי ומשוחרר ללא הגדרות או קווים מנחים. יש הטוענים כי האלבום הזה הוא בעצם שילוב של שני האלבומים הקודמים של ההרכב. כבר בפתיחת האלבום עם השיר "Your Betrayal" אנחנו מקבלים את הקריאה לקרב עם מכות הסנר הקצובות כשכל שאר חברי הלהקה מצטרפים כמו בסצנה של יחידת עילית לפני יציאה למשימה בסרט אקשן. זהו גם הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום ומהווה כרטיס ביקור למה שמתחולל באלבום. אנחנו מקווים שלא שכחתם לשים את ביגוד המיגון כי השיר הבא "Fever" יתפוצץ לכם בפנים אם תשימו לב טוב למה שאתם עושים. הסינגל הרביעי שיצא מתוך האלבום וגם נושא את שמו, מביא לידי ביטוי את היכולות החזקות של המתופף הגדול של הלהקה Michael Thomas. השיר השלישי "The Last Fight" הוא ה-DNA הכל כך מוכר וחזק של הלהקה, ריפים מלודיים עוצמתיים ומהירים משולבים עם מלודיית שירה שכיף לשיר ולשאוג עם חטיבת קצב שמחזיקה מעברים ומהירויות מדהימות. זהו הסינגל השני שיצא מהאלבום ואם אמרנו שהסינגל הראשון היה כרטיס הביקור של האלבום, זה כרטיס הביקור של הלהקה. השיר הבא הוא דוגמא לחלקים הניסיונים של הלהקה באלבום. "A Place Where You Belong" היא בלדה שנעה בין כבדות לקלילות ומעניקה להרכב את היכולת לשחק עם השירה, הריפים והסולואים בין חזק למלטף. מת'יו סיפר שדון גם עזר להם להתנסות במקומות שהם לא היו ולא חשבו עליהם בעבר. עכשיו תגידו... "Pain" או "Pleasure", לנו יש תשובה חד משמעית, "Pleasure And Pain" הוא תענוג צרוףףףףף. מת'יו צורח את נשמתו לבורא או לבת זוגתו, אתם תחליטו, ומודיע לה/לו שהוא מרגיש רק כאב ולא עונג. שיר איצטדיונים ומסיבות אדיר. שיר איצטדיונים נוסף "Alone", עם פתיחה אפית שתגרום לכם לעמוד ולפרוש ידיים לצדדים, אח"כ כבר תשתוללו ללא רסן. אחרי השיר הזה אתם תוכלו בשקט ל... "You can die and rot alone". ממשיכים עם השיר "Breaking Out, Breaking Down" שהוא תחנת מעבר לשיר הבא ולא פחות ולא יותר מזה. ואז נוחתים על הבלדה "Bittersweet Memories", הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום והפעם אנחנו יודעים שהוא מדבר על בת זוג ולא אלוהים. מת'יו יודע לכתוב בלדות ממש טובות על אהבה וזוגיות (ראו ערך "Tears Don't Fall" מהאלבום הראשון). דרמת מטאל קורעת לב של זיכרונות חמוצים ומתוקים, הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום. את האלבום חותמים שלושה שירים שיטמיעו בכם את ה-DNA של הלהקה הזו אם זה לא קרה עד עכשיו. אז תהיו ישרים עם "Dignity" ואל תבקשו רחמים עם "Begging For Mercy" כי אתם ידועים שלעיתים מה שנראה יפה מבחוץ הוא לא בהכרח יפה מבפנים בניגוד מוחלט לשיר שמסיים את האלבום "Pretty On The Outside". אנחנו מאוד אוהבים את הלהקה הזו ואת האלבום הזה במיוחד, יש בה משהו שמחזיק אותך צמוד הרבה יותר זמן מלהקות אחרות שאנחנו מכירים. ולמרות שיש לה DNA מובהק היא עדיין מצליחה לגוון, לשנות ולחדש (ראו ערך את אלבומה האחרון שנושא את שם הלהקה ושוחרר ב-2021). רכשתם שכפץ, קסדה ומשקפי מגן? כל הכבוד, עכשיו תלחצו פליי ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם, האלבום "Throwing Copper", אלבום האולפן השני של "Live". לייב החלה את דרכה כ- "Public Affection" ושחררה בשנת 1989 את אלבומה הראשון "The Death of a Dictionary". בשנת 1990 שחררה הלהקה את המיני אלבום "Divided Mind, Divided Planet" ורק ביוני 1991 שונה שם הלהקה ל- "Live", כשהחומר הראשון שמשחרר ההרכב תחת שם זה הוא האי.פי. "Four Songs" שיצא בספטמבר 1991. אלבום האולפן המלא הראשון תחת השם "Live" יוצא ביום האחרון של שנת 1991 והוא נקרא "Mental Jewelry". שלוש שנים לאחר האלבום המלא הראשון שלה, חוזרת לייב עם האלבום שיגדיר אותה. אלבום הפריצה שלה שהינו גם אלבומה הטוב והמצליח ביותר. אלבום שנחשב לאחד מיצירות הפוסט-גראנג' הראשונות. הסגנון המוזיקלי כאן הוא מעין הכלאה בין "R.E.M." ל- "Pearl Jam", סגנון שמהווה תחנה חשובה בהתפתחות המוזיקלית של הרוק האלטנטיבי של שנות התשעים, אלבום המשמש כגשר בין הגראנג' של "Nirvana" מראשית העשור, למטאל האלטרנטיבי של "Creed" בסופו. (Photo: Danny Clinch) לייב מקשיחה באלבום הזה את הצליל שלה ביחס לאלבום הקודם, ומעבירה את כובד המשקל מהאלטרנטיב הנקי והחלק שאיפיין את רובו של האלבום הקודם, לכיוון גראנג' המלוכלך והמחוספס. זה מתחיל בסאונד הגיטרות של Chad Taylor שיודע לאזן יפה בין הקלין לדיסטורשיין, ונמשך בקולו של Ed Kowalczyk שנשמע כאן הרבה יותר עוצמתי וזועם. ואיזה שירים מדהימים יש באלבום הזה. "Selling the Drama" – הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום וזינק הישר לראש מצעד הבילבורד, עם שילוב מדהים בין ריפים חשמליים לפריטות אקוסטיות, עם השירה החודרת של אד שמהווה הכלאה בין הקול השבור של Adam Duritz מה- "Counting Crows" לזעקות הזועמות של Kurt Cobain, ועם נגינת בס כל-כך יפה ואינטיליגנטית של Patrick Dahlheimer. הרצועה "I Alone" ששוחררה כסינגל השני מהאלבום ומבוססת על סיפור מהברית החדשה בו ישו מצליח להרגיע סערה בלב ים. שיר שמתפוצץ אחרי האינטרו והוא כל-כך דינמי וסוחף עד כי הלהקה בחרה לסיים איתו את הופעתה בפסטיבל וודסטוק 1994. השיר "Iris" המקפיץ עם ליין הבס הפועם והתיפוף המתגלגל. "Lightning Crashes" הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום ונכתב על חברתו לספסל הלימודים של אד אשר נהרגה בתאונת דרכים על-ידי נהג שיכור בשנת 1983. השיר "Top" המלודי עם ניחוחות פופ-רוק אייטיזים. "All Over You" הקליט והסוחף ששוחרר כסינגל הרביעי והפך לשיר מבוקש בהופעות הלהקה. השיר "White, Discussion" שסגנונו והסאונד שלו מהווים את הגשר למה שהלהקה תעשה באלבומה הבא "Secret Samadhi". השיר "Stage" שהריפים העצבנים של מזכירים את הפוסט פאנק של Kurt Cobain ו"נירוונה", ועוד ועוד. האלבום הזה מכר למעלה 8 מליון עותקים בארה"ב וכבש את המקום הראשון בארה"ב ובמדינות נוספות, תוך שהוא מזניק את הפופולריות של הלהקה היישר לבמות פסטיבל וודסטוק 1994 שייערך בקיץ של אותה שנה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 25.04.1994 שנות שלטונה של מרגרט ת'אצ'ר (1979-1990) היו מאופיינות בהרבה מאוד רפורמות שהיא קידמה. ת''אצ'ר שדגלה בליברליזם, וכלכלת שוק חופשי, דאגה לפרק את האיגודים המקצועיים, ונתנה יותר דומיננטיות לשוק הפרטי. מצד שני, יש שיאמרו שהיא העמיקה את הפערים החברתיים, והגדילה את התלות במגזר הבנקאי. במילים אחרות, בשנות השמונים בבריטניה היו אנשים רבים שקוננו על מה שעוללה להם ת'אצ'ר. ואם זה לא הספיק, החשש התמידי ממלחמה גרעינית התווסף לחשש הקיומי היומיומי של הבריטים. כפועל יוצא מכך נוצרו שירי מחאה, ופחד כמו למשל: "(We Don't Need This) Fascist Groove Thang" של להקת "Heaven 17", השיר "The Land of Make Believe" של "באקס פיז", וגם "Sowing the Seeds of Love" של "טירז פור פירז". הגדיל לעשות מאט ג'ונסון תחת שם הבמה שלו "The The", כשרתם את ג'וני מאר והגיטרה שלו כדי לשיר לבריטיים באפריל 1989 על "The Beat (en) Generation". מאט ג'ונסון בנונשלנטיות אופיינית שר לבריטים מעל בימת טופ אוף דה פופס "Open Your Eyes, Open Your Imagination" כשהוא קובל על הנוער המולך שולל ע"י פוליטיקאים חמדנים, וחצאי אמיתות. אבל שנות השמונים נגמרו, ואיתם שלטונה של אשת הברזל, לאט לאט החלו הבריטים להשתחרר, ולראות גם את הצד החיובי בממלכה שלהם. זרם המדצ'סטר הרקיד אותם עם מוזיקה קצבית מלהקות ששילבו רוק פסיכדלי ודאנס כמו "פרימל סקרים", "האפי מאנדייז", ו"הסטון רוזס". מסצנת המדצ'סטר צמח והתפתח סגנון ה"באגי" ששילב בין Fאנק, פסיכדליה, רוק, ומוזיקת האוס, וכלל גם לבוש מיוחד חולצות טי שירטס צבעוניות, כובע טמבל, ומכנסי באגי. לאחת מהלהקות האלה קראו "Blur". "בלר" נוסדה בשנת 1989 בלונדון, ובסיס האם שלה מהעיר קולצ'סטר. באוגוסט 1991 יצא אלבום הבכורה "Leisure" בהפקתו של סטיבן סטריט ("הסמיתס"), אך למעט הסינגל "There's No Other Way" שהיה טופ 10 במצעד הבריטי, לא השאיר חותם. מי שכן השאיר חותם בדמות חוב של 60,000 ליש"ט, הוא הלייבל "Food" בו היו "בלר" חתומים. על מנת לקזז את ההפסדים נשלחה הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב. האמריקאים שחגגו אז את הגראנג', לא התחברו לקופצניות וחוסר הרצינות הבריטית, ודיימון אלברן סיכם את סיבוב ההופעות הזה במשפט אחד "הדבר החיובי היחיד היה שגיליתי את היופי בשירי הקינקס". בזמן ש"בלר" "בילו" באמריקה, החל לצוץ גל של להקות רוק בריטיות כמו "סווייד", "פאלפ", "אקובלי", "אלסטיקה", "Verve", "הבו רדליז", "ג'יימס", "Lush", ו"אואזיס", חלקן עשו את המעבר מסגנונות שהיו ונעלמו, חלקן היו בעלות וותק רב, וחלקן הוקמו זמן קצר לפני כן. הסגנון שהם נגנו לא תמיד חפף, אבל כולן נכנסו תחת קטגוריה אחת בשם בריטפופ. הבריטפופ היה האנטיתזה לגראנג' האמריקאי ויצא כנגד המוזיקה והתרבות האמריקאית שהלכה ופעפעה אל תוך התרבות הבריטית הפופולרית. האלבום השני של "בלר" "Modern Life Is Rubbish" שיצא במאי 1993 היה הכנה לדבר האמיתי שהגיע כעבור פחות משנה. סולן הלהקה Damon Albarn יצא לחופשה במגלוף, ספרד, יחד עם חברתו דאז, ג'סטין פרישמן, סולנית להקת "אלסטיקה". לדברי אלברן, בעיר היו "מועדוני לילה דביקים סטייל אסקס" וצעירים וצעירות שהסתובבו בחיפושים בלתי פוסקים אחר פעילות מינית. אלברן קיבל השראה מהמתירנות הזאת, וכתב את השיר "Girls & Boys". השיר שוחרר במרץ 1994 כסינגל הראשון מתוך אלבומם השלישי של בלר "Parklife". המנגינה האופטימית והקליטה המשיכה להדהד בקרב המעריצים, ובסופו של דבר השיר הגיע למקום החמישי במצעד הבריטי. זה סימן הישג משמעותי עבור "בלר", והפך לסינגל המצליח ביותר שלהם בזמנו. ההצלחה של "Girls & Boys" מילאה תפקיד מרכזי בהגברת הפופולריות של הלהקה, והשיר נבחר לסינגל השנה גם על ידי NME וגם על ידי מלודי מייקר ב 1994. הקליפ שיצר הבמאי קווין גודלי ("10CC" ו"קרים") העביר היטב את אווירת הכייף והסליזיות של השיר. גודלי מיתג את הקליפ כ- "Page 3 Rubbish" והעטיפה הקדמית של הסינגל נלקחה תחפיסת קונדומים של "Durex". זו היתה יריית הפתיחה לאלבום שכלל אסופה של שירים בשלל סגנונות על חיי היומיום של האנשים בבריטניה, כאשר השירים נעים בין רוק לסינת'פופ, ואלס אינסטרומנטלי, Pאנק-רוק, דאנס, פופ בארוקי פרנקופילי, ואפילו סאונד חללי נסיוני בשיר היחיד באלבום שדיימון אלברן לא שר "Far Out" (זהו קולו של הבסיסט אלכס ג'יימס). הסינגל השני והיפייפה "To the End" הוא בלדה תזמורתית עדינה ומלנכולית, שמתארת מערכת יחסים שמנסה לשרוד משבר אך הולכת ומתפרקת. השיר בולט בזכות העיבוד האורקסטרלי העשיר והשירה בצרפתית של Lætitia Sadier, שמוסיפים לו אווירה אירופאית רומנטית אך גם מרוחקת. למרות שלא היה להיט גדול (דווקא בישראל הושמע הרבה בתחנות הרדיו), הוא נחשב לאחד הרגעים המורכבים והאלגנטיים ביותר באלבום. האלבום נקרא "Parklife", אבל שיר הנושא "Parklife" לא היה מתוכנן להופיע באלבום. השחקן פיל דניאלס הידוע בעיקר מתפקידו בסרט "קוואדרופוניה" ("The Who") היה אמור לדקלם בקטע האינסטרומנטלי "The Debt Collector" רק לאחר שדיימון אלברן לא הצליח לכתוב יצירה מתאימה הם העבירו את פיל לדקלם בשיר "Parklife". קוקסון נזכר: "הרבה אנשים חשבו שזו חגיגה של האנגליות, אבל זה בעצם היה מאוד סרקסטי. השיר לא היה על מעמד הפועלים, הוא היה על מעמד אנשי הפארק: מנקי הזבל , מאכילי היונים, אצנים. אנשים שראינו כל יום בדרך לאולפן בפולהאם". במהלך השיר ניתן לשמוע את גראהם קוקסון מנגן חלק מההמנון הגרמני בסקסופון. הוא היה סקסופוניסט כשפגש לראשונה את אלברן, אבל זו הייתה הפעם היחידה שהוא ניגן סקסופון עבור בלר. את ההשראה למילות השיר קיבל אלברן מהרומן "לונדון פילדס" (1989) של הסופר האנגלי מרטין אמיס. הסינגל הרביעי "End of a Century" מתאר מערכת יחסים שמאבדת בהדרגה את הניצוץ שלה ככל שבני הזוג מזדקנים ומתרחקים. שורת הפתיחה של השיר, "היא אומרת שיש נמלים בשטיח, מפלצות קטנות ומלוכלכות/אוכלת את כל המנות, אוספת את הזבל", נכתבה על ידי ג'סטין פרישמן, הסולנית של אלסטיקה וחברה של אלברן באותה תקופה. נראה כי המילים מדגישות את השינויים לקראת סוף המילניום המתקרב, ואת העובדה שאנשים חושבים על העתיד במקום לדאוג להווה. בסינגל האחרון "Tracy Jacks" אנחנו זוכים להכרה עם Tracy Jacks עובד מדינה שעובר את משבר אמצע החיים ומפגין התנהגות לא סדירה כמו התערטלות על חוף הים. סצנת החוף המתוארת בבית השני של השיר הזה נוצרה בהשראת הסיטקום של ה-BBC "עלייתו ונפילתו של רג'ינלד פרין", העוקבת אחר איש עסקים משועמם שמזייף את מותו על ידי השארת בגדיו על חוף הים. בשיר "Magic America" בלר סוגרים חשבון פתוח עם האמריקאים, זכר לסיבוב ההופעות המסויט שהיה להם שם בשנת 1992. המילים מתמקדות בכך שאנשים רבים רוצים לנסוע לאמריקה ולראות בה ארץ חלומות, אבל יודעים זאת רק מהטלוויזיה, וברגע שהם מגיעים לשם, חלומות לחוד, ומציאות לחוד. במקור, האלבום היה אמור להיקרא "London" וצילום עטיפת האלבום היה אמור להיות עגלת פירות וירקות. לאחר השינוי המתבקש, שונתה גם עטיפת האלבום לאחד מהבילויים האהובים על הבריטי הממוצע, מירוצי הגרייהאונד. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר Fish הוא ללא ספק אחד מהזמרים המובילים בז'אנר הניאו פרוגרסיב. הוא מוכר בעיקר מלהקת "Marillion", אבל יש לו גם קריירת סולו ענפה ובהחלט מגיע שנספר עליו קצת. (Photo: Fish Website) 1. הוא נולד באדינברו סקוטלנד ב- 25 לאפריל 1958 בשם Derek William Dick. 2. בילדותו הוא הושפע מאומנים כמו Genesis", "Pink Floyd", "The Moody Blues", "The Kinks", "T. Rex", David Bowie ועוד. 3. בנוסף דרק דיק הושפע מאוד מהזמרת Joni Mitchell בכל הנוגע לכתיבת מילים. 4. ההופעה הראשונה שראה בחייו היתה של להקת "Yes", זה היא בשנת 1974. 5. בצעירותו עבד דרק דיק כמתדלק בתחנת דלק ובהמשך כגנן. 6. בשנים 1977-1980 הוא עבד כחוטב עצים, שם זכה על-ידי המעסיק בכינוי "Fish" שמתייחס לכמות הפעמים בה היה מתקלח. 7. הפעם הראשונה בה הופיע כזמר היתה בשנת 1980, זה היה בפאב מקומי. 8. בשנת 1981 הוא הצטרף ללהקת "Marillion" וכבר בחודש יולי של אותה שנה הוא הקליט איתה דמואים של גרסאות ראשונות לשירים "He Knows You Know", "Garden Party" שיופיעו באלבום הראשון ושיר נוסף שישוחרר כסינגל "Charting the Single". 9. ההזדמנות הראשונה של הלהקה הגיע כשהוזמנה לתוכנית "Friday Rock Show" ברדיו BBC, שם הם נגנו את השירים "The Web", "Three Boats Down from The Candy" ו- "Forgotten Sons". 10. החשיפה הובילה להתעניינות של חברת EMI אשר החתימה אותם על חוזה הקלטות. 11. הסינגל הראשון של הלהקה "Market Square Heroes" שוחרר בשנת 1982, כאשר השיר "Grendel" מופיע כבי סייד. 12. את החומר לאלבום הראשון כתבה הלהקה במהלך ההופעות הרבות שערכה. האלבום "Script for a Jester's Tear" ששוחרר במרץ 1983 זכה לביקורות מהללות והלהקה קיבלה את הקרדיט כאחראית להחייאת ז'אנר הפרוגרסיב שהלך וגווע במחצית השניה של שנות השבעים. 13. ההשוואה לג'נסיס ולניסיון להישמע כמו Peter Gabriel, היתה בלתי נמנעת במיוחד לאור העובדה שפיש נהג להתאפר, להתחפש ולהציג את השירים בצורה תיאטרלית, כמו לדוגמא בשיר "Forgotten Sons" בו נהג פיש להתחפש לחייל. 14. עם זאת סגנון השירה של פיש היה שונה וייחודי, מעין שילוב של הרכות של Peter Gabriel עם החוצפה והפראות של Roger Daltrey, עם השפעות של פיטר האמיל. 15. הפריצה הגדולה של הלהקה למיינסטרים הגיעה עם האלבום הקונספט "Misplaced Childhood" משנת 1985, אלבומה השלישי של הלהקה, אשר כלל בין היתר את הלהיט "Kayleigh". 16. בשנת 1986 התארח פיש בשיר "Shortcut to Somewhere" מהאלבום "Soundtracks" של הקלידן Tony Banks. מדובר באלבום אוסף של קטעים שבנקס כתב לשני סרטים. 17. הפופולריות של הלהקה הלכה וגברה עם צאת האלבום הרביעי "Clutching at Straws" שיצא בשנת 1987, אך באותו זמן החלו חיכוכים הקשורים לכיוון המוזיקלי בו הלהקה תמשיך את דרכה, כמו גם חיכוכים בנשאים כספיים ובעיקר תרעומת של פיש על מנהל הלהקה שלטענתו גזר קופון גדול מידי מרווחי הלהקה. 18. החיכוכים הובילו לעזיבתו של פיש, בעיקר לאור העובדה שהלהקה תמכה במנהל. 19. הופעתו האחרונה עם הלהקה היתה ב- "Craigtoun Country Park" ב- 23 ליולי 1988. 20. בשנת 1990 פצח פיש בקריירת הסולו שלו עם האלבום המצוין "Vigil in a Wilderness of Mirrors". כבר באלבום זה ניכר השינוי בקו המוזיקלי לעומת מריליון, כאשר פיש משלב השפעות של מוזיקה קלטית, פולק, פופ והארד רוק. 21. מעניין לציין שהשיר "View From The Hill" מתוך האלבום נכתב יחד עם גיטריסט "איירון מיידן" Janick Gers, אשר גם מנגן בו. 22. בשנת 1991 התארח פיש בשני שירים מהאלבום Still של הקלידן Tony Banks. הפעם הוא גם כתב יחד עם בנק את אחד השירים - "Another Murder of a Day". 23. אלבומו השני של פיש "Internal Exile" שיצא בשנת 1991 העמיק את ההשפעות הקלטיות על המוזיקה מתוכו, כפי שגם מסגירה עטיפת האלבום. 24. בשיר "Internal Exile" מתוכו מביע פיש את גאוותו במולדתו – סקוטלנד ואת שאיפתו העזה לעצמאותה. 25. אלבומו השלישי "Songs from the Mirror" היה אלבום קאברים בו הביע מחווה לאומנים שהשפיעו עליו כמו "ג'נסיס", דיוויד בואי, "מודי בלוז", "פינק פלויד", ה"קינקס", "טי רקס" ועוד. 26. פיש שחרר במסגרת קריירת הסולו שלו 11 אלבומי אולפן. אלבומו האחרון הכפול והמצוין "Weltschmerz" שוחרר בספטמבר 2020. בשנת 2025 הוא פרש ממוזיקה אחרי סיבוב פרידה. 27. בשנת 2008 החל פיש להגיש תוכנית רדיו שבועית שם "Fish on Friday", בתחנת הרדיו "Planet Rock". כשהתחנה נקלעה לקשיים כלכליים הוא רכש אותה יחד עם Tony Iommi, Ian Anderson ו- Gary Moore. 28. במקביל לקריירה המוזיקלית לפיש קריירת משחק בסדרות טלוויזיה. (Photo: Daily Mail) 29. לא הרבה יודעים אבל הקריירה הזאת הייתה אומרה להתחיל בשנת 1986 אז קיבל פיש הצעה לתפקיד בסרט "Highlander" (איש הנצח) בו שיחקו כריסטופר למברט ושון קונרי. "מרילייון" היתה אמורה גם להשתתף בפסקול הסרט, אך מריליון ופיש סירבו להצעות, מה שהוביל לכך שלהקת קווין השתתפה בפסקול. 30. פיש נישא שלוש פעמים. אשתו הראשונה – הדוגמנית הגרמניה Tamara Nowy מופיע בוידאו קליפים לשירים "Kayleigh", "Lady Nina" ו- "A Gentleman's Excuse Me". קישור לאלבום אוסף מקריירת הסולו שלו: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

ב- 24 לאפריל 1989 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 14 שלה - "Headless Cross". תלוי באיזה יום אתם תופסים אותנו, אבל בדרך כלל נגיד לכם שמבחינתנו זה האלבום הטוב ביותר של הלהקה עם הזמר Tony Martin וזו לא אמירה של מה בכך, בכל זאת מדובר בזמר ששחרר הכי הרבה אלבומים עם הלהקה, למעט Ozzy Osbourne. זה האלבום הראשון של הלהקה עם המתופף האגדי Cozy Powell, והאלבום היחידי של "Black Sabbath" בו מתארחת אישיות כל-כך "ממלכתית" כמו Brian May גיטריסט להקת "Queen". אז בואו נספר קצת על תהליך יצירתו של האלבום שכמעט ולא קרה. למה כמעט ולא קרה ? כי מאז עזיבתו של Ronnie James Dio בשנת 1982, "בלאק סאבאת'" לא ממש פגעו. האלבום "Born Again" עם הזמר Ian Gillan עורר הרבה ציפיות לקראת יציאתו, אבל קיבל ביקורות מעורבות לאחר שחרורו, רובן היו שליליות. בעקבות כך נטשו גיזר וביל וורד את הספינה והותירו את טוני איומי לנווט את הספינה לבד בים המטאל הקפוא של שנות השמונים. איומי שביקש לשחרר אלבום סולו אך אולץ על-ידי חברת התקליטים להכתיר את האלבום "Seventh Star" משנת 1986 תחת המותג "Black Sabbath", אך הדבר התברר כטעות שהובילה לקטילת האלבום על-ידי מרבית המבקרים. מיד אחר כך עזב Glenn Hughes הוחלף על-ידי הזמר Ray Gillen בעיצומו של סיבוב ההופעות, אך גם הוא לא שרד בלהקה והוחלף על-ידי הזמר Tony Martin במהלך הקלטות האלבום "The Eternal Idol", שגם הוא לא הצליח להחיות את הקריירה המדשדשת של הלהקה אשר בזמנו נשענה כל-כולה על המוניטין של Tony Iommi. רצף האירועים האומלל שתואר לעיל, הוביל את חברת התקליטים Vertigo לוותר בצעד קיצוני על "Black Sabbath". בכדי להבין את גודל הזעזוע נציין כי ורטיגו שימשה כחברת התקליטים של הלהקה מאז הווסדה. במשך 18 שנה הלכו "בלאק סאבאת'" עם ורטיגו באש ובמים. ורטיגו עברה את המשבר הגדול שלאחר פיטוריו של Ozzy Osbourne, נהנתה מהתחיה המחודשת של הלהקה בתקופת Dio ושימשה יתד נאמן ללהקה במדרון החלקלק בו התדרדרה לאחר עזיבתו. אך כנראה שגם אצלה הגיעו מים עד נפש. במצב דברים זה, היה הכי פשוט לטוני איומי להרים ידיים. הוא נותר לבד בצריח, בלי אף אחד מחברי הלהקה המקוריים וללא חברת התקליטים שליוותה אותו לאורך כל השנים, עד כי נדמה היה שזה זמן טוב לקחת פסק זמן. אך למזלנו Tony Iommi לא ויתר והצליח לחתום על חוזה עם חברת התקליטים I.R.S. Records, אשר מנהלה Miles Copeland נסך בו ביטחון ודירבן אותו להמשיך לכתוב וליצור. יצויין כי חוסר הוודאות שהלך וגבר לאחר הוצאת האלבום "The Eternal Idol" יחד עם עובדה שהלהקה נזרקה מחברת ורטיגו, הובילה את הזמר Tony Martin לקחת הפסקה מ"בלאק סאבאת'" ולהצטרף לסופרגרופ "Forcefield" שכלל בין היתר את המתופף Cozy Powell. לקראת מחצית שנת 1988 ובעקבות החתימה של Tony Iommi עם חברת "I.R.S.", שב Tony Martin ל"בלאק סאבאת'" והביא עימו את המתופף Cozy Powell, אחריו חיזר גם Tony Iommi. פאוול ואיומי החלו לכתוב את החומרים לאלבום בביתו של Tony Martin כאשר טוני מרטין מצטרף אליהם לחזרות. יצויין כי בשלב מסוים איומי ביקש להקליט את האלבום עם Ronnie James Dio, אך דווקא Cozy Powell שכנע אותו להישאר עם טוני מרטין. (Photo: I.R.S.) איומי ניסה גם לגייס את הבסיסט Geezer Butler שהביע רצונו לחזור ללהקה, אך באטלר העדיף לבסוף להתלוות לאוזי אוסבורן במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "No Rest for the Wicked". האלבום הזה הוא לחלוטין לא "סאבאת'" הקלאסית של אוזי, הוא אפילו לא "סאבאת'" של תקופת דיו למרות שגוון קולו של מרטין מזכיר אותו לפרקים, אבל הוא בהחלט האלבום שיכול להגדיר בצורה המיטבית את "בלאק סאבאת'" של תקופת טוני מרטין. בהאזנה לאלבום הזה מתקבלת התחושה שקולו העוצמתי של מרטין הוא זה שמוביל את כל השירים, כאשר יתר הכלים משמשים כבסיס וכר פורה עליו יכול מרטין לפתח את את השאגות העמוקות, את היללות העוצמתיות ואת המלודיות הכל-כך יפות בשירה שלו. זה לא אומר שאיומי לא נותן כאן ביצועי גיטרה אדירים ואייקוניים, זה גם לא מוריד בכהוא זה מהתיפוף העוצמתי והדומיננטי של קוזי פאוול, שגם הפיק יחד עם איומי את האלבום, אך מרטין מתגלה כאן ללא ספק כ"שחקן המצטיין". לא רק שהוא כתב את כל מילות השירים והשתתף גם בהלחנה, אלא שהוא גם הכוח המוביל מאחורי שירי האלבום, אשר סוחף יחד איתו את כל הלהקה קדימה. מה שמאפשר למרטין להתבלט כאן כל-כך, היא בין היתר העובדה שמקומו של Geezer Butler נפקד מהאלבום, שאם לא כן נגינתו הדומיננטית והכבדה בוודאי היתה מטשטשת את קולו האדיר והעוצמתי של Tony Martin. נגינת הבס של נגן הסשנים Laurence Cottle שמגיע בכלל מרקע של ג'אז, מתלבשת באופן מדוייק על קולו של מרטין ומאפשרת לו לשייט ביתר קלות בין התווים ומעל הקצב, ולתת פה כמה מהביצועים הווקאליים הגדולים ביותר שלו. דחיפה נוספת שמבליטה את היכולות של מרטין ומוסיפה לאווירה הגותית הכללית שמרחפת מעל האלבום נעוצה בנגינת הקלידים החכמה והיפה של Geoff Nicholls. יש באלבום הזה המנונים אפיים, כמו שיר הנושא "Headless Cross", אשר קשה מאוד שלא לשמוע במקצב שלו את "Heaven And Hell" האלמותי מתקופת Dio. השיר מבוסס על סיפור אמיתי שקרה בימי הביניים. בזמן שהמגפה השתוללה באירופה, היא הגיעה גם לכפר קטן שנקרא "Cross Head". אנשי הכפר שניסו להסיר את רוע הגזירה הלכו לגבעת הצלב "חסר הראש", שם התפללו לאלוהים לעזרה, אך איש לא שרד. שירים מצוינים נוספים הם "When Death Calls" המצמרר הכולל סולו גיטרה של Brian May מלהקת "Queen" והסמי-הבלדה "Nightwing" בה איומי עושה שימוש נוסטלגי בגיטרה קלאסית. לעומת זאת, ניתן למצוא כאן שירי מטאל קלילים, קצביים ותואמי התקופה, כמו "Black Moon" שנכתב עוד בזמן שריי גילאן היה הזמר בלהקה ושוחרר כבי סייד לסינגל "The Eternal Idol" מהאלבום הקודם, אך הוקלט כאן מחדש, השיר "Call of the Wild" אשר היה אמור להיקרא "Hero", אך שונה ברגע האחרון רק בשל העובדה שאלבומו של אוזי "No Rest for the Wicked" שיצא זמן קצר לפני כן כלל שיר באותו השם, או "Devil & Daughter" שבמקור נקרא "Devil's Daughter", אך שונה ברגע האחרון בדיוק מאותה סיבה. שירים אלה מקבלים סיוע בנגינתו המינימליסטית אך מעשירה בהחלט של הקלידן Geoff Nicholls. אז אם אתם סקרנים לדעת כיצד נשמעת תקופת Tony Martin של "בלאק סאבאת'", האלבום הזה הוא בהחלט מקום מצוין להתחיל איתו. להאזנה: בספוטיפיי, ביוטיוב: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Airbourne" הכריזה על אלבום חדש שנושא את שם הלהקה ושחררה סינגל חדש בשם "Alive After Death". האלבום צפוי לצאת ב-22 באוגוסט דרך Spinefarm Records, והוא יהיה אלבום האולפן השישי של הלהקה והראשון מאז "Boneshaker" משנת 2019. הסינגל "Alive After Death" הוא השיר הראשון שנחשף מתוכו ומציג את הסאונד האנרגטי המוכר של הלהקה. להקת "Beastie Boys" שחררה ויזואלייזר לשיר "That's It That's All" כחלק מהוצאה מחודשת. הווידאו יצא במסגרת מהדורת דלוקס לאלבום "To the 5 Boroughs" שצפויה לצאת ב-2026, וכוללת חומרים נדירים ושירים שלא פורסמו בעבר. בנוסף, הפרויקט מלווה בסדרת ויזואלייזרים כמעט לכל שירי האלבום, עם קו עיצובי אחיד. השיר לקוח מתוך האלבום "To The 5 Boroughs" שיצא במקור ב-15 ביוני 2004, ונכתב על ידי חברי הלהקה Michael Diamond, Adam Yauch ו-Adam Horovitz. מדובר באחד השירים שמציגים את הקו הביקורתי של הלהקה, עם התייחסות לנושאים פוליטיים וחברתיים, כולל ביקורת על ממשל George W. Bush. להקת "The All-American Rejects" חוזרת עם סינגל חדש בשם "King Kong". השיר מגיע מתוך אלבום חדש בשם "Sandbox", שצפוי לצאת בהמשך ומהווה את אלבום האולפן הראשון של הלהקה מאז "Kids in the Street" מ-2012. "King Kong" הוא הסינגל הראשון מהאלבום ומציג כיוון עדכני לצד הסאונד המוכר של הלהקה. סולן הלהקה Tyson Ritter התייחס לשיר כחלק מתקופה חדשה עבור ההרכב, אחרי שנים של פעילות חלקית והפסקות. "The All-American Rejects" פרצה בתחילת שנות ה-2000 עם להיטי אלטרנטיב-רוק בולטים, וכעת חוזרת עם חומר חדש אחרי יותר מעשור. המוזיקאי Machine Gun Kelly שחרר סינגל חדש בשם "Fix Ur Face" בשיתוף Fred Durst מלהקת "Limp Bizkit". השיר מגיע יחד עם קליפ רשמי ומציג חיבור מובהק לסאונד נו מטאל, עם השפעות ישירות מהתקופה שבה "Limp Bizkit" הייתה מהשמות הבולטים בז’אנר. מדובר במהלך נוסף של MGK שממשיך לחקור כיוונים שונים בין ראפ לרוק. להקת "Korn" שחררה במפתיע סינגל חדש בשם "Reward The Scars". מדובר בשיר הראשון של הלהקה מאז האלבום "Requiem" משנת 2022, והוא נכתב במיוחד עבור ההרחבה "Vessel of Hatred" של המשחק "Diablo IV". השיר ממשיך את הקו האפל והמוכר של הלהקה, עם אווירה שמתאימה לעולם של המשחק. להקת "Black Veil Brides" משחררת סינגל חדש בשם "Revenger" בשיתוף Robb Flynn מלהקת "Machine Head". השיר מגיע מתוך אלבום חדש בשם "Vindicate", שצפוי לצאת בהמשך השנה ומהווה המשך לאלבום "The Phantom Tomorrow" מ-2021. "Revenger" הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום ומציג סאונד כבד ואגרסיבי יותר, עם השפעה ברורה של Robb Flynn. להקת "Electric Callboy" הכריזה על אלבום חדש בשם "TANZNEID" ושחררה סינגל בשם "Hypercharged". האלבום צפוי לצאת ב-7 באוגוסט ויהווה המשך לאלבום "TEKKNO" מ-2022. השיר "Hypercharged" הוא הסינגל הראשון מתוכו, והוא נוצר בשיתוף פעולה עם משחק האונליין "Brawl Stars". להקת "Waterparks" משחררת סינגל חדש בשם "PROWLER". השיר מגיע מתוך אלבום חדש שבדרך, אם כי נכון לעכשיו לא פורסמו פרטים רשמיים כמו שם האלבום או תאריך יציאה. "PROWLER" מציג סאונד אלקטרו-רוק קצבי ובולט, שממשיך את הכיוון המוזיקלי של הלהקה בשנים האחרונות. סולן הלהקה Awsten Knight תיאר את השיר כתמונת מצב מתקופה מבודדת יותר בחייו, למרות שהצליל עצמו נשמע הרבה יותר קליל ואנרגטי. להקת "Wage War" שחררה קליפ רשמי לשיר "BLINDFOLD". השיר יצא כחלק מה-EP החדש "IT CALLS ME BY NAME", שכולל חמישה שירים ויצא ב-17 באפריל. הקליפ בוים על ידי Errick Easterday ועלה במקביל להשקת ה-EP. להקת "Saosin" חוזרת עם סינגל חדש בשם "Starting Over Again". מדובר בשיר חדש ראשון של הלהקה מזה יותר מעשור, שיצא דרך Sumerian Records ומסמן את חזרתו של הסולן Cove Reber להרכב. "Starting Over Again" הוא סינגל קאמבק שמציג התחלה חדשה עבור הלהקה. נכון לעכשיו, לא פורסם מידע רשמי על אלבום חדש שיכלול את השיר, ולכן לא ברור האם מדובר בסינגל עצמאי או חלק מפרויקט עתידי. להקת "Foo Fighters" הוציאה אלבום חדש בשם "Your Favorite Toy" ואנחנו ממש מתרגשים!!!! זהו האלבום ה-12 של הלהקה והמשך ל-"But Here We Are" מ-2023. מדובר גם באלבום הראשון שמציג את המתופף Ilan Rubin כחבר רשמי בהרכב. שיר הנושא "Your Favorite Toy" שוחרר יחד עם ההכרזה בפברואר, ולפי Dave Grohl הוא זה שעיצב את הכיוון הכללי של האלבום אחרי תקופה של ניסויים מוזיקליים. האלבום הוקלט באולפן הביתי של Grohl וב-Studio 606 בלוס אנג'לס, ומציג סאונד יותר ישיר ואנרגטי, עם הקלטות לייב של גיטרות ותופים. להאזנה לאלבום ב: Spotify המוזיקאי Phil Collins מוציא למכירה פומבית פריטים נדירים מהארכיון האישי שלו. המכירה תתקיים ב-19 בנובמבר בלונדון דרך בית המכירות Julien's Auctions, כאשר כל ההכנסות יועברו לארגון "The King’s Trust", אותו הקים המלך Charles III ושקולינס תומך בו כבר עשרות שנים. בין הפריטים שיוצעו: בגדי ההופעה מהאירוע ההיסטורי "Live Aid" ב-1985, שם היה האמן היחיד שהופיע גם בלונדון וגם בפילדלפיה באותו יום, לצד דפים בכתב יד של השיר "That’s All" של "Genesis", תופים חתומים, צילומים וחומרים נדירים נוספים. להקת "Iron Maiden" לא מתכוונת להשתתף בטקס של ה-Rock and Roll Hall of Fame ב-2026. למרות מועמדות נוספת להיכל התהילה, חברי הלהקה הבהירו שאין להם עניין לקחת חלק באירוע, מה שממשיך קו ביקורתי שהם מחזיקים בו כבר שנים כלפי המוסד. הבסיסט Steve Harris ציין בעבר שהלהקה לא רואה חשיבות מיוחדת בהכרה מהסוג הזה, והעדיפה תמיד להתמקד בקהל ובמוזיקה עצמה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר