כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 22.03.1990 "Violator היה האלבום האחרון שנהנינו ליצור יחד" בראיון שנתן בעבר ל- NME הביא Martin Gore את התחושות של מה שקרה לחברי דפש מוד מרגע שהם הפכו מלהקת סינת'פופ מצליחה, ללהקת איצטדיונים עם להיטי ענק, המטאמורפוזה הזאת הושלמה באופן סופי לאחר "Violator". האלבום הבא הלך ליצור טריז בין חברי הלהקה, כזה שכמעט יפרק הכל לרסיסים. חברי הלהקה לקחו הפסקה ארוכה אחרי סיבוב ההופעות של "Violator", וכאשר הם חזרו התברר שהפעם למפיק Flood היתה הברקה נוספת, לשכור וילה במדריד שם יגורו ויקליטו יחד את כל האלבום הבא שנקרא "Songs of Faith and Devotion" שיצא ב- 22.03.1993. מאז הקמת "דפש מוד" התרגלו חברי ההרכב לבוא לאולפן להקליט, וללכת הביתה בסיום ההקלטות, זו היתה הפעם הראשונה שהם בעצם חיו ביחד שלא במסגרת סיבוב הופעות, תחושת מחנק החלה להיווצר, והאווירה הפכה לממש לא נעימה כשהתברר שהסולן Dave Gahan ניצל את הזמן הפרטי שלו בלוס אנג'לס כדי להתמכר לתחביב חדש וקטלני, הרואין. גאהן התחבר בלוס אנג'לס ללהקות כמו "סאונדגרדן", ו"ג'יינס אדיקשן" של Perry Farrell, הוא החל לחבב את הז'אנר השולט של תחילת הניינטיז הגראנג', ולתחזק לוק של כוכב רוק, הוא הפך רזה יותר ומלא בקעקועים, ותכנן לקחת את הלהקה לכיוונים שונים ממה שהתרגלה אליו בעבר, הרבה יותר רוק, ונגינה חיה, ג'ימג'ומים, האם היה לכל זה מקום לצד המוזיקה האלקטרונית? "ההתחלה היתה מתסכלת וכואבת "ממש כמו עקירת שיניים" תיאר זאת המפיק Flood, הג'אמינג וכלי הנגינה החיים הקשו על חברי "דפש מוד" שהיו רגילים למחשבים, חודש שלם עבר בלי שהלהקה תייצר משהו. רק לאחר שעזבו את הוילה במדריד ועברו להקליט בהמבורג דברים התחילו לזוז בכיוון הנכון, הלחץ הרגשי הגבוה, המתחים, הביאו את חברי "דפש מוד" לסוג של קיצוניות, מתוך הקשיים והאפלה צמחו כמה מהשירים הכי גדולים של "דפש מוד". האלבום נפתח בשוק טוטאלי למעריצים, מעין חריקת בלמים/שריטה חזקה של תקליט מקולקל, וגיטרה מעוותת שמייללת יחד עם שירה גרונית וקרובה של Dave Gahan שלא מרפה מהמאזין האם אלה "דפש מוד"? "I Feel You" הסינגל הראשון והשיר שפותח את האלבום מביא את "דפש מוד" הכי קרוב שהיא היתה ללהקת רוק אי פעם. אבל החששות הוסרו חלקית כשהתחיל להתנגן השיר השני, "Walking in My Shoes" ואיתו מקצבי הסינטי המוכרים, זהו שיר מהורהר על שיפוטיות, ואמפתיה, כשהשירה של Dave Gahan מעבירה במדויק את הסיפור, והתחושות שמייצר השיר הנפלא הזה, והפזמון הקנוני היוו שילוב בין עבר/הווה/עתיד של הלהקה. שני שירים מתפקדים באלבום כשירי אלקטרו-גוספל רגועים "Condemnation" שיצא כסינגל השלישי, ו- "Get Right With Me". אחד הרגעים העוצמתיים והטעונים רגשית ביותר באלבום מגיע עם "In Your Room". השיר עבר מספר גרסאות עד שהגיע לצורתו הסופית, כאשר אלן ויילדר עיצב את הסאונד השכבתי שלו עם סינתים, גרוב ומיתרים. השיר בונה מתח לכל אורכו ומתפוצץ לשיא עוצמתי, מה שהופך אותו לאחד הרגעים האווירתיים ביותר באלבום וגם לאחד האהובים על ויילדר. תפקידו של אלן ויילדר באלבום התבטא בתוספות מיוחדות שנתנו לעיתים סאונד יוצא דופן לשירים, הדומיננטיות שלו הביאה לכך שהוא דגם את התופים שהוקלטו בהופעה חיה ומהם יצר לופים של תופים באמצעות תוכנת הקיובייס ל- "I Feel You". הוא גם עשה שימוש בטכניקות כמו פסנתר הפוך בסוף השיר "Mercy in You" או שימוש בצינורות שהוקלטו עם בריוורס ריוורב כדי לייצר תחושה שהאטמוספירה רודפת אחרינו בהקדמה לשיר "Judas". השיר הזה ייצר בהמשך את תחילתו של הסוף של הלהקה כרביעיה לאחר וויכוחים מרים על המיקס שלו בין אלן ויילדר למרטין גור. ויילדר יחליט במהלך ההקלטות שהוא עוזב את "דפש מוד", אבל זה יקרה רק לאחר סיבוב ההופעות. בהמשך השווה ויילדר את החיכוך שנוצר בין חברי הלהקה, למה שקרה בין חברי "הביטלס" במהלך הקלטות של "האלבום הלבן" "היינו במצב הכי גרוע כחברים, אבל יצרנו כמה מהשירים הכי טובים שלנו" סיכם ויילדר. עטיפת האלבום מראה את כל ארבעת חברי ההרכב באופן יוצא דופן בפעם הראשונה והאחרונה, ואי אפשר בלי עדכון מרגש לסיום. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 למרץ 1982 שחררה " Iron Maiden " את אלבום האולפן השלישי שלה " The Number Of The Beast ". זה האלבום שעיצב סופית את הסאונד של "Iron Maiden", אלבום הפריצה שלהם לארה"ב, האלבום ששם אותם על מפת המטאל העולמית ותכלס האלבום הגדול הראשון שלהם שממש שואף לשלמות. אז בואו נספר עליו 40 עובדות מעניינות: 1. שם השיר והאלבום הושפעו מסיוט של הבסיסט Steve Harris על הסרט "Damien: Omen II" משנת 1978. הסרט עסק בילד "אנטי כרייסט" בן 13. 2. זה האלבום הראשון של הלהקה עם הזמר Bruce Dickinson והאחרון של הלהקה עם המתופף Clive Burr . 3. זה גם האלבום היחיד של הלהקה בו ניתן קרדיט כתיבה למתופף Clive Burr . 4. הוא גם הראשון בו ניתן קרדיט כתיבה לגיטריסט Adrian Smith . 5. הוא אחד מתוך שלושה אלבומים של "Iron Maiden" בו קיים הרכב "חד פעמי" שלא ניגן בשום אלבום נוסף. 6. זו הפעם הראשונה בה הלהקה נכנסת לאולפן ללא חומר שנכתב מראש. 7. למרות זאת, האלבום נכתב, הוקלט ומוקסס מתחילתו ועד סופו בתוך חמישה שבועות בלבד. דד-ליין שהוצב להם על-ידי חברת התקליטים. 8. לאור מחויבות חוזית של Bruce Dickinson ללהקתו הקודמת "Samson", הוא לא היה רשאי לקבל קרדיט על כתיבת השירים. 9. יחד עם זאת, Bruce Dickinson תרם לא מעט לתהליך הכתיבה של האלבום, לרבות בשירים: " Children of the Damned " ," The Prisoner ", " Run to the Hills ו- " Gangland ". 10. במהלך ההקלטות לאלבום תרם Bruce Dickinson את קולו לשיר " I'm on the Run " של להקת "Krokus". 11. השמועות מספרות שתהליך הקלטת האלבום לווה בתופעות על טבעיות ותקלות בלתי מוסברות. ציוד הקלטה שהתקלקל, תאורה שנדלקה ונכבתה באופן עצמאי ורעשים מסתוריים. 12. השמועות הללו לובו בעקבות תאונה שעבר המפיק האגדי Martin Birch במהלך הקלטת האלבום, בה היה מעורב מיניבוס של נזירות. עלויות תיקון הנזקים הסתכמו בסך של 666 ליש"ט. בירץ' שילם לבסוף 667 ליש"ט רק כדי להימנע מהמפגש עם "מספר החיה". 13. האלבום עורר זעם רב בקרב אנשי דת ושמרנים במיוחד נוכח עטיפת האלבום והשורה "666 the one for you and me" מתוך שיר הנושא, אשר גרמו להם להאמין שחברי "Iron Maiden" הינם עובדי השטן. אותם גורמים ארגנו הפגנות מחאה במסגרתן נשרפו עותקים של האלבום. 14. המחאה הגדולה שעורר האלבום הביא את הלהקה לשתול בתגובה מסר סמוי (שניתן לשמוע בסיבוב לאחור של התקליט) בשיר " Still Life " מתוך אלבומה הבא " Piece of Mind ". 15. המפיק Martin Birch ציין שהעבודה על האלבום הרגישה לו כמו העבודה על האלבום " Machine Head " של "דיפ פרפל". 16. שיר הפתיחה " Invaders " נקרא במקור "Invasion". הוא נכתב מחדש על-ידי הלהקה לקראת ההקלטות ועוסק בכיבוש אנגליה על-ידי הוויקינגים. 17. הבסיסט Steve Harris חשב שהוא לא היה מספיק טוב והסיבה היחידה שהוא נכנס לאלבום היתה שפשוט לא היה להם מספיק זמן לכתוב שיר אחר. 18. השיר " Children of the Damned " נכתב בהשראת סרטי האימה "Village of the Damned" ו- "Children of the Damned". בריאיון עם Bruce Dickinson משנת 2010 הוא ציין שהשיר הושפע משירם של "בלאק סאבאת'" "Children of the Sea". 19. השיר " The Prisoner " מבוסס על הסידרה המיתולוגית הבריטית משנות השבעים "האסיר". 20. קטע הדיבור שבתחילת השיר נלקח מהקריינות של Patrick McGoohan, מתוך הסידרה המקורית עצמה. הלהקה היתה צריכה לקבל את אישורו להשתמש בהקלטה. 21. בשיר " 22 Acacia Avenue " מופיעה דמותה של היצאנית " Charlotte The Harlot " מאלבומה הראשון של הלהקה - " Iron Maiden ". 22. הדמות תופיע שוב בשירים " Hooks In You " מהאלבום " No Prayer for the Dying " ו- " From Here To Eternity " מהאלבום " Fear Of The Dark ". 23. בעטיפת האלבום " Somewhere in Time " אדי עומד ב- " 22 Acacia Avenue ". בעטיפה האחורית ניתן להבחין בדמותה של " Charlotte The Harlot " בחלון האדום שמעל הפאב. 24. קטע הדיבור בתחילת שיר הנושא " The Number Of The Beast " הינו מתוך הברית החדשה – "חזון יוחנן" הידוע גם כספר "ההתגלות", פרק 13 פסוק 18. מספר החיה שמוזכר שם 6+6+6=18 כמספרו של הפסוק. 25. הלהקה חשבה שכוכב סרטי האימה Vincent Price יהיה המתאים ביותר בכדי לדובב את את קטע הדיבור, אך הוא דרש 25,000 ליש"ט עבור ההקלטה. בסופו של דבר הלהקה התפשרה על Barry Clayton שהופיע אף הוא במספר סרטי אימה בשנות השבעים. 26. הצרחה המצמררת והמפורסמת של Bruce Dickinson בסיום האינטרו של שיר הנושא, שוחררה מגרונו עקב התסכול מהדרישות החוזרות של המפיק Martin Birch מהלהקה לנגן שוב ושוב את הפתיח. הצרחה היתה כל-כך טובה שבירץ' והלהקה החליטו להשאיר אותה. 27. השיר " Run to the Hills " הוא הסינגל הראשון ששחררה הלהקה עם Bruce Dickinson . הוא גם הראשון של הלהקה שנכנס לעשרת הגדולים במצעד הבריטי. השיר מתאר את השתלטות האדם הלבן על יבשת אמריקה, כאשר הבית הראשון נכתב מנקודת המבט של האינדיאנים, בעוד הבית השני נכתב מנקודת המבט של האיש הלבן. 28. כ-B-Side סייד לשיר " Run to the Hills " בחרה הלהקה באאוטייק " Total Eclipse ". השיר היחיד מהסשנים לאלבום שנכתב בשיתוף עם הגיטריסט Dave Murray . הלהקה התחרטה מאוחר יותר על שלא כללה את השיר באלבום במקום השיר " Gangland ". 29. בשנת 1998 תוקן העיוות כאשר יצאה גירסה של האלבום שכללה את השיר " Total Eclipse " בין " Gangland " ו- " Hallowed Be Thy Name ". 30. הלהקה שחררה את " Run to the Hills " שוב כסינגל בשנת 2002, במטרה לגייס כספים לסייע למתופף Clive Burr אשר סבל מבעיות רפואיות ומטרשת נפוצה. 31. השיר " Hallowed Be Thy Name " מתאר את העובר בראשו של הנידון למוות המחכה להוצאתו להורג. 32. סטיב האריס הושפע בכתיבת השיר מהשיר "Life's Shadow" של להקת "Beckett" משנת 1974. 33. הלהקה תבעה את "איירון מיידן" והתביעה הסתיימה בשנת 2008 בפשרה במסגרתה "Iron Maiden" שילמה ללהקה תמלוגים. 34. עטיפת האלבום יועדה בתחילה לשמש כעטיפת הסינגל " Purgatory " מהאלבום " Killers ", אך כשמנהל הלהקה Rod Smallwood ראה את העטיפה הוא החליט לשמור אותה לאלבום המלא הבא. 35. לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות השני הכי גדול בקריירה שלה (הגדול ביותר היה עם האלבום " Powerslave "). במהלך סיבוב ההופעות ביצעה הלהקה 184 הופעות ב- 18 מדינות במהלך 10 חודשים. 36. תשע שנים בדיוק לאחר הוצאת האלבום ב- 22/3/93, שחררה הלהקה את אלבום ההופעה המצויין " A Real Live One ". 37. להקת "Dream Theater" שחררה בשנת 2006 Bootleg עם גירסת כיסוי של האלבום כולו מתחילתו ועד סופו. 38. האלבום "The Number of the Beast" הוא האלבום ששם את "Iron Maiden" על מפת המטאל העולמית והוא הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעדי המכירות בבריטניה. 39. זה האלבום הנמכר ביותר מבין אלבומיה של הלקה, עם מכירות של כ- 20 מליון עותקים ברחבי העולם. 40. האלבום נמצא כמעט בכל רשימת דירוג אלבומי מטאל שמכבדת את עצמה, אך לא רק. לדוגמא הוא נמצא ברשימת " 1001 Albums You Must Hear Before You Die ". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 למרץ 2000 יצא לאור האלבום "Magica" אלבומו השמיני של ההרכב "Dio". זה היה קאמבק מוזיקלי מופלא ומפואר של אחד מהזמרים הגדולים שידע עולם המטאל. אחרי שני אלבומים בהם התרחק משורשי ההבי מטאל, תוך שילוב אלמנטים של Doom Metal, של Groove Metal ושל Industrial Metal באלבומיו " Strange Highways " משנת 1994 ו- " Angry Machines " משנת 1996, פתח Ronnie James Dio את המילניום בסערה עם אלבום קונספט - אפוס פנטזיה מפורט, המגולל סיפור דמיוני מרתק על גיבורים, נבלים, קסמים וכשפים, אהבה, הקרבה והמאבק בין טוב ורע. הקאמבק המוזיקלי הזה לווה גם בקאמבק אנושי, כאשר הגיטריסט Craig Goldy, המתופף Simon Wright והבסיסט Jimmy Bain חוזרים להרכב. על מנת לסבר את האוזן באשר לגודל הקאמבק האנושי, נספר שהגיטריסט Craig Goldy והבסיסט המקורי של ההרכב Jimmy Bain לא נגנו יחד מאז האלבום " Dream Evil " משנת 1987, וכי המתופף Simon Wright היה חלק מההרכב באלבום " Lock Up the Wolves" משנת 1990. נראה שהחזרה של החברים משכבר הימים עשתה טוב להרכב, שכן לא רק שהדבר החזיר את Dio למקורות של שורשי ההבי מטאל המוכרים והטובים, אלא שלעניות דעתנו מדובר באחד מהאלבומים הטובים של ההרכב. הסיפור העלילתי מתחיל עם " Discovery " חללית מחקר שמגיעה לכוכב "Blessing", אשר לפני אלפי שנים קפא לאחר שאיבד את שתי השמשות שלו. החללית נמשכה לכוכב הקפוא בעקבות אות מצוקה חלש אשר מוביל אותה לקבר נסתר, בו מתגלה ספר הקסמים והכשפים "Magica". קול הרובוט המתכתי המלווה את האינטרו מגלה לנו שאנשי המשלחת בדקו את כתב היד בספר העתיק, וכי: " המידע שבו שלם, אך הוא לא תואם לשום תבנית לוגית. לא ניתן להפוך גוף לאבן ולהחזיר את האבן שוב לגוף. המשך בחקירה תוך תשומת לב מיוחדת למילה אחת: מגיקה! " משם אנחנו עוברים ל- " Magica Theme ". תמה קצרה משופעת שטיחי קלידים המבוצעים לאורכו של כל האלבום על-ידי Ronnie James Dio והגיטריסט Craig Goldy. האינטרו נועד להכניס אותנו לאווירת הסיפור המתרחש אלפי שנים קודם למועד בו הגיעו אנשי המשלחת לכוכב " Blessing ". באותם ימים חיו תושבי הכוכב בהרמוניה, שלווה ואושר. זו היתה תקופה של שמחה, פריחה ושגשוג, בה הקוסמים השתמשו בספר "מגיקה" ובקסמיו בחוכמה לטובת העם. אבל במקום בו הטוב משגשג, הרוע שורד, ולרוע יש תוכניות אפלות... הקטע השלישי הוא למעשה השיר הראשון באלבום " Lord of the Last Day ". התחלה דרמטית ומתכתית עם ריף עוצמתי כבד ואפל שנועד להציג לנו את דמות הנבל בסיפור - Shadowcast - "אדון היום האחרון", אשר עתיד לאמלל את חייהם של תושבי הכוכב. כוחות הרשע המכונים "Evilsyde" מובלים על-ידי Shadowcast והם מתכננים מתקפה, לתפיסה והשמדה של תושבי הכוכב. ספר הכשפים "מג'יקה" הוא היעד שעתיד לסייע לכוחות הרשע להפוך את כל אותם אלה שלא יהיו מוכנים להצטרף ל- Evilsyde ל"פסלי אבן". נשמותיהם יישלחו אל "העולם האחר" (Otherworld), שם הם ישמשו כאנרגיה הדרושה להאכיל את מכונת ההשמדה של Shadowcast. הרצועה הרביעית " Fever Dreams " כוללת את אחד מהריפים הכי יפים ברפרטואר של Dio, ולא, אנחנו לא מגזימים. זה הלהיט הגדול מתוך האלבום. גאונות של Craig Goldy שנותן כאן עבודה מדהימה על הגיטרה. הקטע הזה כל-כך גדול שהוא נבחר כאחד הקטעים שדיו ביצע בהופעות של "Deep Purple" בהן התארח בשנים 2000-2001. בקטע הזה אנחנו מתוודעים לראשונה לאיש הטוב בסיפור Eriel , אשר חלומותיו רדופים על-ידי Shadowcast הרשע. כוחות הרשע המונהגים על-ידי שאדוקאסט הפתיעו את תושבי "Blessing" ותפסו אותם לא מוכנים. המתקפה הייתה מתוכננת היטב ובמהלכה הובסו אנשי הכוכב והספר "מג'יקה" נתפס. אנחנו מעלים הילוך עם הקטע החמישי " Turn to Stone " קטע קצבי שהריף והסאונד שלו מזכירים לנו את דיו הקלאסי של ימי " Dream Evil ". עבוד הגיטרה של גולדי בשיר הזה ראויה לשבח במיוחד בסולו המדהים. אנשי הרשע עושים שימוש בכשפי הספר "מג'יקה" כדי להפוך את אנשי הכוכב ל"פסלי אבן". אבל הניצחון הסוחף ולכידת מג'יקה לא היו המטרה הסופית של Shadowcast. הוא חייב לאתר, למצוא ולחסל את יריבו משכבר הימים - הקוסם הגדול Eriel, א שר בעבר ניצח את Evilsyde בעזרת חוכמתו ובסיוע ספר ה"מגיקה". לפני תפיסתו מצליח אריאל לסנן מבין שיניו את את מילות הקסם העוצמתי "Restoration", אשר בכוחו להשיב את פסלי האבן לחיים. אבל זה לא כל-כך פשוט, שכן צריכים לחלוף שלושה ימים מלאים לפני שאריאל יוכל לומר את מילות הכישוף האחורונות שישלימו את הקסם ויוציאו אותו לפועל. השיר השישי " Feed My Head " מתאר את המחשבות במוחו הקודח של אריאל ואת הייאוש המשתלט עליו, בעודו ממתין בתאו להוצאתו להורג. הוא חושש מאוד שזה יקרה לפני חלוף שלושת ימי ההמתנה וכי הוא לא יוכל להשלים את הקסם שיחזיר את תושבי הכוכב לחיים. הקטע השביעי והאפי " Eriel " מפגיש אותנו עם כוחו ועוצמתו של הקוסם הטוב, אשר מצליח למצוא את התקווה בתוך כל הייאוש ולחזות בעתיד טוב יותר לאנשי "Blessing" ולעצמו. אל תא המעצר של אריאל מובא " Challis " מנהיג המרד ב- Evilsyde. זה השיר השמיני באלבום, קטע קצבי ואנרגטי עם ריף מדהים שמשתלב היטב עם כוחו ועוצמתו של מנהיג המרד "חאליס" - התקווה הגדולה של אריאל, אשר מזהה בנער הצעיר את תכונותיו שלו עצמו ומוצא אותו דומה לו גם חיצונית. הוא מלמד את חאליס את הלחש שנועד להחיות את העם בבוא הזמן. הוא מורה לו להסיר את כל הכעסים והשנאה מלבו, שכן רק האדם הטהור יכול לקבל ולהעביר את הלחש: "Sanasha Gorath Sollis Arcanna". במהלך שהותם בתא המעצר ובעודו ממתין להוצאתו להורג, מספר אריאל לחאליס על אהבתו ל- "Annica" היפה שהיתה מיועדת לו מלידה אותה הוא נאלץ לעזוב בכדי להגשים את ייעודו. כאן המקום לציין, כי גירסת הדלוקס של האלבום כוללת קטע אינסטרומנטאלי בשם " Annica " אשר אינו מופיע באלבום המקורי. האזינו לקרייג ולעבודת הגיטרה המדהימה שלו בקטע הזה. הקטע התשיעי " As Long as It's Not About Love " הוא הבלדה של האלבום. שיר קסום שמדגיש את קולו האדיר של דיו. הקטע מתאר את כוחה של האהבה ואת המאבקים הפנימיים של אריאל אשר נאלץ לעזוב את אהובתו אניקה בכדי להגשים את ייעודו. כוחה של האהבה הזאת הוא זה שיציל את אנשי כוכב "Blessing" בסיועו של חאליס. הקטע העשירי " Losing My Insanity " הוא אחד הקטעים היפים והמיוחדים באלבום. הוא מתחיל עם מוזיקה אירית/קלטית והופך לקטע כבד שמשלב את העוצמות של "בלאק סאבאת'" עם מוזיקה עממית. בתום שלושה ימים של המתנה בתאו, הגיעה העת להוצאתו להורג של אריאל. שאדוקאסט מגיע באופן מיוחד בכדי לפקח על תהליך ההוצאה להורג. אריאל נלקח מתאו והוא מרגיש שהוא עומד לאבד את השפיות שלו. זמן קצר נותר עד שניתן יהיה להשלים את הקסם שיחזיר את כולם לחיים. הוא חשב שיספיק לסנן את הלחש בעצמו, אך הוא מובל אל הגרדום בהוראתו של שאדוקאסט. משם אנחנו עוברים לקטע השיא של האלבום עם " Otherworld ". אריאל מוצא להורג לפני שהספיק לומר את הלחש הקסום, נשמתו עוברת אל ה- "Otherworld". חאליסי השבור שומע מתאו את צהלות אנשיו של שאדוקאסט נוכח מותו של הקוסם הגדול. בדיוק בחלוף שלושת ימי ההמתנה הוא מסנן את הלחש שלמד מרבו, וקסם "התחייה" מצליח להשיב לחיים את כל אנשי Blessing. הקטע האחרון באלבום הינו קטע דיבור בן 18 דקות בו Ronnie James Dio מקריא בקולו את הסיפור המלא של "מג'יקה". הסיפור מסתיים עם התובנה שחאליס היה למעשה בנו של אריאל ואניקה, אשר יורש את מקומו של אביו ועולה לגדולה. אבל הסיפור היה רחוק מסיום והקטע " Lord of the Last Day (Reprise) " מרמז לנו כי הרשע לא הוכנע והוא צפוי לחזור. לולא מותו הטראגי של דיו, כנראה שהיינו נהנים מהמשכו של הסיפור המרתק. דיו התעתד להפוך את "Magica" לטרילוגיה, אך העבודה עם חברי "בלאק סאבאת'" תחת השם "Heaven & Hell" על האלבום " The Devil You Know " וההופעות שבאו לאחר מכן, עיכבה את הכתיבה של המשך הסיפור. לפני מותו הספיק דיו לשחרר את הסינגל " Electra " שהיה מיועד להיות חלק מהאלבום "Magica 2". זה הסינגל האחרון ששוחרר על-ידי דיו והוא מהווה תזכורת כואבת למה שהיינו אמורים לקבל לולא מותו של אחד מגדולי הזמרים במטאל. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה.... והפעם על נסיכים ושגרירים... (Photo: Cuppa Coffee Studios) ב- 21 למרץ 2004 נבחר "נסיך האופל" - Ozzy Osbourne כשגריר שיקבל את פני החייזרים לכדור הארץ. בסקר שנערך בקרב גולשי "Yahoo" בעקבות גילוי סימני מים בכוכב מאדים, נבחר אוזי לייצג את כדור הארץ מול החייזרים. אוזי קיבל את התואר "ambassador to welcome aliens to planet earth" והוא גבר על רבים וטובים, לרבות נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, דייויד וויקטוריה בקהאם וראש ממשלת בריטניה טוני בלייר. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 למרץ 1977 שחררה "AC/DC" את "Let There Be Rock", האלבום הרביעי של הלהקה באוסטרליה והשלישי ששוחרר בהוצאה בינלאומית. זה האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט Mark Evans אשר יפוטר מהלהקה חודשיים לאחר שחרורו של האלבום. מדהים לחשוב שממש לפני שחרורו של האלבום המעולה הזה הלהקה היתה בנקודת השפל הכי גדולה בקריירה שלה. בעיצומו של סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Dirty Deeds Done Dirt Cheap", קיבל מנהל הלהקה טלפון מהסניף האמריקאי חברת התקליטים "Atlantic Records", במהלכה נאמר לו כי הם לא אהבו את האלבום ולכן "AC/DC" נזרקת מהלייבל. אבל במקום להיתפס לייאוש מחליטה הלהקה להראות לחברת אטלנטיק איזה טעות מרה הם עשו. הם התכוונו ליצור את האלבום הכי גדול שלהם עד אותו זמן, אמרו, וקיימו!!! Angus Young, Malcolm Young ו- Bon Scott , אשר כתבו את שמונת שירי האלבום, תיעלו בסיוע Mark Evans ו- Phil Rudd את כל הכעס והזעם שלהם אל תוך תהליך היצירה, וזה הצליח להם, ובגדול!!! האלבום הזה כולל הימנוני רוק נצחיים כמו שיר הנושא " Let There Be Rock " אשר רק הכותרת שלו מספיקה כדי להכניס אותו להיכל התהילה של הרוקנרול. השיר מספק גירסה אלטרנטיבית ובדיונית להיסטוריה של הרוקנרול. הוא מקבל השראה משורה מתוך השיר "Roll Over Beethoven" של Chuck Berry האומרת כך: " ... tell Tchaikovsky the news", "Let There Be Rock ". אנגוס מציין שבמהלך הקלטת השיר מגבר הגיטרה שלו התחמם וכמעט נשרף, ומלקולם צרח לו שלא יעז להפסיק ושימשיך לנגן. את ה"להט" הזה, תרתי משמע, שהתרחש באולפן Albert שבסידני, ניתן לחוש גם ארבעה עשורים אחרי. השיר הזה נוגן בכל הופעות הלהקה מאז שנת 1978, והוא תמיד מנוגן במהירות גבוה יותר מזו שבאלבום, כאשר במהלכו אנגוס שורף את הבמה עם סולואים שאורכם הגיע לעיתים עד 20 דקות. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום היה " Dog Eat Dog ", קטע בוגי סוחף עם ריף כבד ומלוכלך שמתאר את המאבק של הלהקה בעולם המוזיקה בו "אדם לאדם זאב". ידוע שהדרך של "AC/DC" לתהילה הייתה עקובה מדם. היא דרשה שנים של עבודה קשה בדרכים אל מול קהל, אבל הקושי האמיתי היה מול אנשי התעשייה וחברות התקליטים, וכותרת השיר הזה מוציאה את התסכול הזה של חברי הלהקה החוצה. הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום הוא " Whole Lotta Rosie ", שיר העוסק באישה טסמנית מלאה ששמה רוזי, עמה בילה הזמר בון סקוט לילה במוטל "Freeway Gardens" בצפון מלבורן. הוא פגש אותה מאחורי הקלעים לאחר הופעה שהלהקה קיימה באוסטרליה ושמה היה "Big Bertha", אך סקוט בחר לכנות אותה "רוזי" בשיר. מעבר להתייחסות למימדיה של רוזי סקוט מצא אותה כאחת המאהבות הטובות שהיו לו אי פעם. מעניין לציין שהמוזיקה בשיר מושפעת מהקטע "No Money Down" של Chuck Berry. הלהקה נהגה להעמיד על הבמה בלון מנופח ואדיר מימדים של אותה "רוזי" במהלך ביצוע השיר. האלבום כולל שירים מדהימים נוספים כמו שיר הפתיחה " Go Down " שהושפע מאחת מהגרופיות המפורסמות של הלהקה שכונת Ruby Lips אשר זכתה לתואר "סופר גרופי" בטיים מגזין, " Bad Boy Boogie " שיר בוגי בשלושה אקורדים שהתפתח מג'אם סשן שהיה מעין "ניסוי כלים" של הלהקה באולפן, קטע הקאלט " Overdose " שמילותיו משלבות את שתי האהבות של סקוט, סמים וסקס ו- " Hell Ain't a Bad Place to Be " אותו כינה הבסיסט Mark Evans כ- "Brown Sugar" של "AC/DC", שיר גיטרות סוחף ואנרגטי למרות מקצב המיד-טמפו שלו, אשר הוקלט לייב באולפן, כמעט ללא התערבות הפקה. האלבום "Let There Be Rock" הוא ללא ספק המאסטרפיס הראשון, אך בהחלט לא האחרון של "AC/DC". הוא העלה אותה למגרש של הגדולים והפך אותה מלהקה של "שירים" ללהקה של "אלבומים". האלבום הזה היווה נדבך חשוב בתהליך ההתפתחות של הלהקה בדרכה לתהילה וניתן לומר כי זהו "אלבום המהפך" שיביא לשינוי התודעה אצל חברת התקליטים "Atlantic Records". הוא יזכה את הלהקה בסיבוב ההופעות הראשון שלה בארצות הברית, שם היא תחל לבנות את הקהל שלה, בהרבה עבודה קשה בדרכים ובהופעות, עד שהסניף האמריקאי של "Atlantic Records" התחיל יתחיל להאמין שללהקה יש פוטנציאל להצליח בגדול בארצות הברית. השאר כבר היסטוריה... להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם "Surfer Rosa" של להקת " Pi xies" ששוחרר ב- 21 למרץ 1988. מדובר באלבום פורץ דרך אשר שינה את פני הרוק האלטרנטיבי והשפיע על להקות והרכבים רבים בשנות התשעים. אומנים כמו בילי קורגן ופיג'יי הארווי ולהקות כמו "Blur", "Bush", "Radiohead", "Dinosaur Jr.", "Nirvana" ואפילו משינה שלנו, אמרו שמדובר באחד ממקורות ההשראה שהשפיעו עליהם. לא לחינם ציין Thom Yorke מ"רדיוהד" כי זה התקליט הכי סקסי ששמע בחייו. לא סתם הודה Kurt Cobain שהפיקסיז היו ההשראה הגדולה שלו וכי האלבום " Nevermind " היה ניסיון להעתיק את המלודיות של הפיקסיז. לא מאמינים? הקשיבו לדוגמא לשיר " River Euphrates " ותיווכחו. קוביין גם יחבור בהמשך למפיק האלבום - סטיב אלביני, בהפקת האלבום " In Utero ". אפילו David Bowie היה מעריץ גדול של האלבום ושל הלהקה והקליט קאבר לשיר " Cactus " מתוכו, אותו שחרר בשנת 2002 במסגרת האלבום "Heathen". חודשיים בלבד לאחר שחרורו של המיני אלבום "Come On Pilgrim", בחודש דצמבר 1987 נכנסה הלהקה לאולפן להקליט את הפלא המוזיקלי הזה, אשר הוקלט בתוך 10 ימים ובעלות הפקה מינימלית של 10,000 דולר. (Photo: Rob Verhorst) המפיק סטיב אלביני השתכר 1,500 דולר בלבד וסירב לקבל תמלוגים, אבל ההשפעה שלו על ההפקה הייתה מדהימה. החל מהעברת ציוד ההקלטה לשירותים שבאולפן בכדי להקליט את קולה של Kim Deal בשירים " Gigantic " ו- " Where Is My Mind? " ועד להעברת קולו של Black Francis דרך מגבר גיטרה בשיר " Something Against You " לקבלת סאונד בוסרי ומחוספס, אלו הטריקים והרעיונות הקטנים שלו שנתנו לאלבום הזה את הערך המוסף הדרוש, בכדי להפוך אותו לאלבום שהותיר חותם כה גדול והשפיע כמעט על כל הרכב אלטרנטיב בשנות התשעים. הסגנון המוזיקלי של האלבום הינו בליל של רוק קלאסי, פאנק, נויז, רוק כבד, רוק פסיכדלי, "Surfer Rock" ואפילו פופ. דינמיקה שקטה-רועשת. ערבוב של אקוסטיות רכות וחשמליות מנסרות, קטעים כבדים ומהירים לצד קטעים רכים ואיטיים. המוזיקה לא נשמעת דומה לשום דבר שיצא קודם לכן, הכתיבה בלתי מתפשרת, בועטת, לא מצונזרת. בקיצור אלבום חובה! אז אם אתם עדיין לא מכירים, עשו לעצמכם טובה ותאזינו לו עכשיו: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 למרץ, 2000, "Pantera" הוציאו את אלבומם התשיעי והאחרון "Reinventing the Steel". אחרי ארבעת הפרקים שכתבנו על האלבומים "Cowboys from Hell" , "Vulgar Display of Power" , "Far Beyond Driven"  ו- "The Great Southern Trendkill" , קשה שלא להסתכל על "Reinventing the Steel" כאפילוג לסאגת ה" רובוטריקים של המטאל ". אם האלבומים ההם הוצגו כסיפור של מוטציה משנת צורה, מרד, נקמה והתפרקות, כאן מדובר ברגע שבו המכונה כבר לא מחפשת "צורה חדשה", אלא חוזרת לעיצוב הליבה שלה. "Pantera" כבר לא הייתה צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להשתנות. בשנת 2000 היא הוכיחה שמתחת לכל גלגול צורה עדיין קיימים רצון ברזל, גרוב מטאל מחוספס, וסאונד שאף אחד אחר לא יכול היה לזייף. כשלהקת "Pantera" הגיעה לאלבום הזה, היא כבר השלימה את אחת ההתפתחויות הדרמטיות ביותר בהיסטוריה של המטאל. אותה להקה שפעם נדדה בין מחוזות הגלאם מטאל הפכה לכוח מכריע בז'אנר ה- groove metal, עד לנקודה שבה בחרנו להגדיר את חבריה כ" רובוטריקים של המטאל ", משום שהם שינו את עצמם בצורה קיצונית יותר מכל להקה גדולה אחרת בתקופתה. ובכל זאת, "Reinventing the Steel" שונה מהאלבומים שקדמו לו. במקום עוד מוטציה אלימה, הוא נשמע כמו "התכנסות". הוא אוסף את הביטחון העצמי של "Cowboys from Hell" , את ההתקפה השרירית של "Vulgar Display of Power" , את המשקל הברוטאלי של "Far Beyond Driven" , ואת האפלה העוינת של "The Great Southern Trendkill" , ואז מחשל את כולם לאמירה מהודקת וישירה יותר. האלבום הוקלט באולפני "Chasin Jason" בארלינגטון, טקסס, והופק על ידי Dimebag Darrell , ‏ Vinnie Paul Abbott ו- Sterling Winfield. זה פרט חשוב, משום ש- "Reinventing the Steel" הוא אלבום האולפן הראשון של "Pantera" מאז " Power Metal " שלא הופק על ידי Terry Date. את התוצאה שומעים מיד. האלבום מרגיש פחות מלוטש מקודמיו ונשמע גם יותר "חי". הריפים של Dimebag Darrell יותר חדים ומחוספסים ופוגעים בכח. התופים של ‏ Vinnie Paul Abbott מתפוצצים ומעבירים תחושה של הופעה חיה. Phil Anselmo כבר פחות מעוניין בהקצנה התיאטרלית שהיתה ב- "The Great Southern Trendkill" והבס של Rex Brown משדר תחושה של קרירות. זו הפקה יבשה יותר, קשוחה יותר, וזה בדיוק מה שהחומר של האלבום הזה היה צריך. מבחינה לירית, "Reinventing the Steel" נכתב ברובו על הלהקה עצמה. שירים כמו "We'll Grind That Axe for a Long Time"  (שמדבר על איך הם נשארו "נאמנים לעצמם" לאורך השנים) ו- "I'll Cast a Shadow"  (שעוסק בהשפעה שלהם על הז'אנר), משקפים להקה שמביטה לאחור על הדרך שלה. אבל מעבר לכך, נדמה שמילות השירים משמשות כנאום הסיום של סדרת ה" רובוטריקים של המטאל ". לעומת זאת, שירים כמו "Goddamn Electric"  ו- "You've Got to Belong to It"  מחזקים את הקשר של הלהקה עם הקהל והתרבות שהחזיקה אותם, עם אזכורים לאבות המזון כמו "Black Sabbath" ו- "Slayer" שמדגישים את השורשים האלה. מכת הפתיחה של "Hellbound"  לא משאירה שום מקום לספק לגבי הכוונות של הלהקה. זה אחד מהריפים שלא רק פותחים אלבום, אלא עוקרים את דלת הכניסה שלו מהמקום. הריף ואפקט הגיטרה מתכתבים עם האווירה והסאונד של "Cowboys from Hell" וסוגרים מעגל עם המקום שבו הכל התחיל. Dimebag Darrell ננעל על תבנית מכאנית רוטטת שמכינה אותך לקטטה בבר, בעוד ‏ Vinnie Paul Abbott נותן לשיר את המקצב הקופצני שלו. משם, "Goddamn Electric"  הופך להצהרת אמונים להבי מטאל. כבר בשם השיר ניתן למצוא משהו שנשמע כמו מניפסט, והקטע מקבל עוד יותר עוצמה עם סולו הסיום של האורח Kerry King, שהוקלט בשירותים אחרי הופעה של "Slayer" בפסטיבל "Ozzfest" בדאלאס ב-13 ביולי 1999. זה הרגע שבו ה" רובוטריקים של המטאל " נועצים את הדגל ומזכירים ל"שקרניקים" של תעשיית המוזיקה שהם מעולם לא התרככו, לא התמסחרו, ולא שכחו מאיפה באו. השירים "Yesterday Don't Mean Shit"  ו- "You've Got to Belong to It"  מחזירים את הביטחון הקשוח שמאז ומתמיד הבדיל את "Pantera" מסתם להקות אקסטרים. זו מעולם לא הייתה להקה שנבנתה רק על אגרסיות. הם הבינו איך גרוב יכול להפוך לנשק, איך רפטיטיביות יכולה להפוך להיפנוזה, ואיך סטייל יכולה להפוך ריף פשוט להמנון. השירים האלה לא שואפים לקריסה הבלתי מרוסנת של "The Great Southern Trendkill" , הם נשמעים כמו להקה שמחזקת את הברגים, סומכת על הרעיון המוזיקלי שמתחת לכבדות, ומוצאת את העוצמה במשמעת. ואז מגיע "Revolution Is My Name" , מרכז הכובד של האלבום ואחד השירים המגדירים של התקופה המאוחרת של "Pantera". כל מה שהפך את הלהקה לגדולה נמצא כאן: הסטייל, הגרוב, המתח בין דיוק לכאוס, והתחושה שכל העסק עומד להתפרק, למרות שאף פעם זה לא באמת קורה. הריף הוא Dimebag Darrell טהור, קליט מספיק כדי להיתקע בראש וכבד מספיק כדי לרסק כל מה שנמצא מולו. השיר היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית "הופעת המטאל הטובה ביותר", וקל מאוד להבין למה. הוא מרכז בתוכו את הזהות של הלהקה בצורה הכי מזוקקת. החצי השני של האלבום ממשיך בכל הכח בלי להרפות. "Death Rattle"  הת'ראשי והמהיר הוא טירוף כאוטי ומתכתי, "We'll Grind That Axe for a Long Time"  הוא הלל להתמדה של הלהקה ונאמנות למטאל, ו- "Uplift"  מחדיר סווינג דרומי מלוכלך לתוך שלדת הפלדה של האלבום. כשאנחנו מגיעים ל- "It Makes Them Disappear" , האווירה כבר נעשית כבדה ומאיימת יותר והיא מובילה אותנו היישר לשיר הסיום "I'll Cast a Shadow" שהמשמעות הסימבולית שלו מועצמת במיוחד, לאור העובדה שזה יהפוך לאלבום האולפן האחרון של "Pantera", הואיל והוא מהווה הבטחה אפלה ועקשנית לכך שההשפעה של הלהקה תשרוד גם מעבר לסדקים שכבר החלו להיווצר סביבה. האלבום "Reinventing the Steel" אינו האלבום הכי מהפכני בקטלוג של "Pantera", אבל זה בדיוק מה שעובד בו. אחרי העלייה, הנקמה, השליטה וההתפוררות הפנימית שתועדו על-ידנו לאורך סדרת ה"רובוטריקים של המטאל", האלבום הזה נשמע כמו האישור הסופי לזהות של הלהקה. זו "Pantera" שמקלפת את כל מה שמיותר ונשענת על העוצמה של הריף, על הגרוב, ועל הקשר בין ארבעת חבריה, שלמרות שהחל להיסדק, עדיין מסוגלים לגרום למטאל להישמע כל-כך עוצמתי. אם "The Great Southern Trendkill"  תיעד את תחילת ההתפרקות, אז "Reinventing the Steel" תיעד את קרב ההתנגדות הגדול האחרון. הטרנספורמציה הושלמה! הפלדה הומצאה מחדש. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא גיטריסט, הוא מפיק, הוא זמר והוא מוכר לכם בעיקר מלהקת "משינה", אבל בהחלט לא רק. תמונה: אורי משגב 1. הוא נולד בשכונת קריית שלום שבתל אביב ב- 21 למרץ 1962 וגדל בשכונת בבלי. 2. את הגיטרה הראשונה שלו הוא קיבל מהוריו, אשר ראו את המשיכה הגדולה שלו למוזיקה. 3. את יובל בנאי הוא הכיר במהלך שירותו הצבאי כאשר הדריך טירונים במחנה שבטה. 4. השניים נהגו לבלות בחופשות במועדון "הפינגווין", ובהשפעת הלהקות שניגנו שם כמו "מינימל קומפקט" ו"ז'אן קונפליקט" החליטו להקים להקה. 5. הם כתבו בבסיס שבטה את כל האלבום הראשון של "משינה". 6. לאחר שחרורם מהצבא, בשנת 1983, הם הקימו את להקת "משינה" והחלו להופיע בעצמם במועדון "הפינגווין". תמונה: אלדד רפאלי 7. בשנת 1985 שוחרר אלבום הבכורה של להקת "משינה", שאת רוב שיריו כתב והלחין ברכה. 8. מאז הוא שחרר עם הלהקה עוד 9 אלבומי אולפן, ביניהם נכסי צאן ברזל כמו "העמותה לחקר התמותה" שאת רובו הוא כתב, " מפלצות התהילה ", "להתראות נעורים שלום אהבה" ועוד. 9. בשנת 1991 הפיק ברכה את האלבום "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" של להקת "נושאי המגבעת". 10. באותה שנה הוא הלחין את השיר "חניה פרטית" לאלבומו של דורי בן-זאב. 11. לאחר פירוקה של משינה בשנת 1995, החל ברכה לעבוד עם רמי פורטיס על אלבום חדש. השניים הוציאו בשנת 1998 גירסת כיסוי לשיר "אשליות" של ניסים סרוסי, אשר נכנסה לאוסף "עבודה עברית". 12. בהמשך אותה שנה הוציאו השניים את האלבום "רץ על הקצה", שבו השתתפו חברי "משינה" מייקל בנסון, אבנר חודורוב ו יובל בנאי . 13. בשנת 1999 חזר הפיק ברכה את האלבום "בתיאבון" של להקת "בתרי זוזי" של רם אוריון מלהקת "נושאי המגבעת". 14. בשנת 2000 השתתף ברכה בעיבוד ונגינה באלבומו של ערן צור "תכלית בתחתית". 15. בשנת 2001 הפיק והשתתף בעיבוד השירים באלבום "רוץ ילד" של "כנסיית השכל". 16. בשנת 2003 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "צ'אפלין צ'ארלי", בהפקה משותפת עם שחר אבן צור. 17. באותה שנה התאחדה "משינה" וברכה כתב יחד עם בנאי שני שירים לכבוד האיחוד - "משהו קטן וטוב" ו"ואולי עכשיו". 18. בשנת 2012 הוא שימש יחד עם חברו יובל בנאי לצוות המנטורים של התוכנית "The Voice". 19. בשנת 2016 הוציא ברכה את אלבום הסולו השני שלו "מאדים ומחוויר", בו הוא לווה על-ידי להקת "קין והבל 90210". 20. באותה שנה השתתף בנגינה באלבום "המסלול המואר", אלבום הסולו החמישי של ערן צור. 21. בשנת 2018 הוא הוציא עם חברו יובל בנאי גרסת כיסוי לשיר "אהבה בסוף הקיץ". 22. עם פרוץ משבר הקורונה בשנת 2020 הוא כתב, הלחין והקליט את השיר "קורונה". 23. במהלך משבר הקורונה הוא חבר למוזיקאים ערן צור ודני מקוב, להקמת ההרכב "טריפולי". הם הוציאו בשנת 2021 אלבום הקרוי על שמם. 24. בשנת 2021 הוציא ברכה סינגל חדש בשם "ילד טוב". 25. במהלך שנת 2022 הוא יצא עם מופע אקוסטי ואינטימי בשם "בדרך אל הים", בו ביצע ממיטב שיריו וסיפר על הדמויות והסיפורים שמאחורי השירים. 26.בשנת 2024 הוציא ברכה שני סינגלים, האחד "היי זה אני" והשני ״כחול לבן״, שנכתב תוך כדי מלחמת "חרבות ברזל". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 למרץ 1983 שחררה "Pink Floyd" את האלבום "The Final Cut", וזה אכן היה "החיתוך הסופי" של ההרכב הקלאסי של "פינק פלויד". למרות שכותרת האלבום נושאת בגאון את שם הלהקה, הרי שבפועל מדובר באלבום סולו של Roger Waters. רמז לכך ניתן למצוא כבר ממבט חטוף בעטיפה האחורית של האלבום בה נכתב (בתרגום חופשי): " החיתוך הסופי - רקוויאם לחלום פוסט-מלחמתי של רוג'רס ווטרס מבוצע ע"י הפינק פלויד – דייויד גילמור, ניק מייסון, רוג'ר ווטרס ". המציאות לא היתה רחוקה מכך. Richard Wright הקלידן פוטר על-ידי Waters עוד במהלך הקלטת האלבום " The Wall " והוחלף על-ידי שני קלידנים. Andy Bown על אורגן ההאמונד ו- Michael Kamen על הפסנתר. מייקל קיימן גם יפיק את האלבום יחד עם ווטרס והוא זה שאחראי לשילוב בין הקטעים הסימפוניים למוזיקת הרוק באלבום. המתופף Nick Mason המופיע כביכול כחבר הלהקה על גב התקליט, לא ניגן כמעט באלבום ותרומתו התמצתה בעיקר באפקטים שמשולבים בהקלטות, כאשר גם אלה ממוחזרים ברובם מאפקטים בהם השתמשה הלהקה באלבומים הקודמים. הוא הוחלף על-ידי המתופף Andy Newmark - נגן סשנים מבוקש ומי שהיה חבר בהרכב Sly And The Family Stone. כל רעיון או הצעה של David Gilmour נדחו על-ידי ווטרס, אשר שלט בפרויקט ביד רמה. גילמור גם נאלץ לוותר על הקרדיט המגיע לו כעוזר מפיק של האלבום. השתלטנות של ווטרס אפילו הובילה את גילמור לסנן מבין שפתיו משהו כמו: " אם תצטרך גיטריסט פשוט תתקשר... ". למרות כל זאת, David Gilmour ישתתף בשירה יחד עם ווטרס בשיר " Not Now John " ויתרום כמה סולואים לפנתיאון, כמו שרק הוא יודע לעשות. חרף כל מה שהזכרנו לעיל, עדיין מדובר באלבום טוב, במיוחד בהשוואה לאלבומי הסולו של ווטרס. גם נתוני המכירות לא היו רעים בכלל והאלבום זכה למעמד תקליט זהב בתוך חודש באנגליה ולמעמד פלטינה בתוך חודשיים בארה"ב. מבחינת החומרים, מרביתם מהווים "שאריות" שנכתבו לאלבום " The Wall ", אך לא מצאו את דרכם פנימה. הכוונה המקורית של Waters היתה לשחרר אלבום שייקרא " Spare Bricks " ואשר כשמו כן הוא, אלבום שישמש בית לאותן "לבנים" שנותרו לאחר בניית "החומה". האלבום היה אמור להתמקד באביו של Waters - אריק פלטשר ווטרס אשר נהרג בשנת 1944 בקרב ליד אנזיו באיטליה שהתקיים במהלך מלחמת העולם השניה. ווטרס לא זכה להכיר את אביו ובשלב מאוחר יותר נודע לו שהוא בכלל סירב מצפונית לצאת למלחמה. ואולם, אז הגיעה מלחמת פוקלנד, מרגרט ת'אצ'ר יצאה להילחם בארגנטינה על פיסת אדמה במרחק 8,000 מייל מהבית, וזה הספיק כדי להטריף את Waters ולגרום לו לשנות את התוכנית המקורית. האלבום הזה הפך לאלבום אנטי מלחמתי ואפילו אנטי ממסדי ושלטוני. על מרכז הכוונת של ווטרס עמדה בעיקר מרגרט ת'אצ'ר, אך לא רק. האלבום מכוון נגד פוליטיקאים "שנואים" נוספים כמו ברז'נייב, גלטיירי, מקארת'י, ניקסון, רייגן ואיפלו מנחם בגין המוזכר בשני שירים מתוך האלבום. למרות שאין מדובר באלבום קונספט מלא כמו " The Wall ", עדיין לא ניתן ואפילו אסור להתייחס לכל שיר ושיר בו כקטע עצמאי ומנותק מהמכלול. אם " Tommy " הוגדרה כאופרת הרוק הראשונה, אז כנראה שהאלבום הזה מוגדר כרקוויאם הרוק הראשון – תפילת אשכבה רוק-קלאסית, שנעה בין תוכחה לאכזבה, בין כעס לכאב, בין זעם להשלמה עם האובדן. (Photo: Soundandvision.com) האלבום הזה הוא מעין מסע אליו Waters לוקח אותנו ולא לחינם השיר הראשון והאחרון בו נפתחים עם אפקט של מכונית חולפת. יש להתייחס לאלבום הזה כמכלול אחד ומומלץ מאוד לקרוא את המילים בכדי להיכנס לראשו של Waters ולהבין את ההקשר שעובר כחוט השני בין חלק גדול מהשירים, הגם שכאמור אין מדובר כאן באלבום קונספט במלוא מובן המילה. למרות שמבחינה מוזיקלית אין לכאורה הקשר בין הקטעים ואין מוטיב חוזר מהותי כמו באלבום " The Wall ", הקשר הזה קיים בטקסטים שמתקשרים בין חלק מהשירים וכן באיזכורים מוזיקלים קטנים מהשיר הפותח שחוזרים בשני שירים נוספים מהאלבום. המסע נפתח עם " The Post War Dream " ועם אפקט המכונית החולפת, כאשר ברקע נשמע קריין הטלוויזיה מדווח כי הספינה שתחליף את "Atlantic Conveyor" שטובעה במלחמת פוקלנד תיבנה ביפן. בשיר מתייחס Waters לישו, לאביו ולמרגרט ת'אצ'ר שמבחינתו אחראית לניפוצו של החלום והתקווה זוועות מלחמת העולם השניה לא יחזרו. כבר בשיר זה מורגשות ההשפעות הקלאסיות שהביא עימו Michael Kamen להפקה. שיר הפתיחה מתחבר עם אפקט של חריקת דלת לרצועה השניה " Your Possible Pasts " - אאוטייק מהאלבום " The Wall ". מילות השיר מוזכרות אפילו בסרט "החומה", כאשר פינק הגיבור מקריא מתוכן. שיר מאוד דינמי שנע בין בתים מלנכוליים לפזמונים זועמים וסולו אחד אלמותי של David Gilmour . הקטע " One of the Few " הוא אחד מתוך שני הקצרים באלבום שהינו אאוטייק נוסף מהאלבום " The Wall " בו מככבת דמות המורה מהחומה, תותחן לשעבר שחזר מצולק לחיי האזרחות. השיר השלישי מתחבר ל- " The Hero's Return " בו הגיבור מנסה לחיות עם הטראומה שלאחר המלחמה ולהתמודד עם אובדן חבריו לצוות. " The Gunner's Dream ", אחד השירים השוברים והמרגשים באלבום, מתייחס לחלום ושברו. החלום על עולם נקי מעריצות, טרור ומלחמות לעומת המציאות הקשה. האלבום מתייחס גם לפיגועים של המחתרת האירית בהייד פארק בשנת 1982 והוא כולל את סולו הסקסופון השובר והמרסק והצרחה המפורסמת של Waters שפשוט מתפרק באיזור 4:15 וזועק את נשמתו החוצה. הצד הראשון של הויניל מסתיים עם " Paranoid Eyes " ששוב מתייחס להתמודדות עם הטראומה שלאחר המלחמה ולניסיון להמשיך בחיים למרות הקשים, כאשר הגיבור מתואר כמתחבא כאן מאחורי עיניים פרנואידיות החוששות מלעג הסובבים. השיר מאוד מזכיר ברוחו ומתכתב מבחינה מוזיקלית עם כמה שירים מתוך " The Wall ". הצד השני של האלבום מתמודד רובו ככולו עם השפעות המלחמה. הוא נפתח עם אפקט שריקת הטיל שמלווה אותנו עד הפיצוץ בשיר " Get Your Filthy Hands Off My Desert ". זה השיר הקצר ביותר באלבום בו מוזכרים ברז'נייב ואפגניסטן, מנחם בגין וביירות וכמובן מרגרט תאצ'ר. השיר מסתיים עם מלודיה ווקאלית שמאזכרת את המלודיה בשיר " The Post War Dream " החל מדקה 1:03. משם אנחנו נישאים על כנפי קולות הפסנתר וכלי המיתר אל השיר " The Fletcher Memorial Home ", עוד אחד מהשירים המרגשים והשוברים באלבום, במיוחד בקטע הסולו ההורס של David Gilmour . זה סוג של "אני מאשים" מוסיקלי של Waters המופנה כלפי מנהיגי העולם, דרכו הוא מביע את התיעוב שלו מהם, על רצונם לגרום למלחמות ולהרס רק מתוך שיקולי אגו וצרכים פוליטיים. אנחנו עוברים ל- " Southampton Dock " שמספר על המזח המפורסם בזמן מלחמת העולם השנייה, שם נפרדו בני המשפחה מהחיילים הנשלחים לחזית. זה שיר עם השפעות פולק ברורות, סגנון שפינק פלויד לא ביקרה במחוזותיו מאז ראשית שנות השבעים. יש בו שוב איזכור למלודיה " The Post War Dream " החל מדקה 1:11. הקטע הבא הוא שיר הנושא " The Final Cut ". זהו ללא ספק אחד השירים היפים באלבום, לא מעט בזכות הקטע שלאחר יריית הרובה בדקה 1:18, שמאוד מזכיר לנו קטע מהשיר " Comfortably Numb " מהאלבום הקודם. אין פלא שמדובר בעוד אאוטייק מהאלבום המופתי ההוא. מלודיה פשוטה וחודרת שמשתלבת באופן מושלם עם מילות השיר, המדברות על אדם מבודד, דחוי ומדוכא שלקראת סיום השיר אפילו חושב על התאבדות, אך אין לו את האומץ לבצע את "החיתוך הסופי". הקטע החמישי בצד השני " Not Now John " הוא הקצבי ביותר באלבום והוא היחיד בו David Gilmour שר יחד עם Waters כאשר כל אחד מהם מגלם דמות שונה המספרת את הסיפור. השיר כולל איזכור מלודי מהשיר " One of the Few " כאשר בקטע זה של השיר שהינו שקט יותר ווטרס הוא הזמר. האפ ביט והדרייב של השיר מזכיר לנו את " Young Lust " מהחומה. זה הסינגל היחיד ששוחרר מהאלבום וגם הוא עוסק במלחמה, תאוות בצע ושחיתות. האלבום נחתם כמו שנפתח עם אפקט המכונית הנוסעת שפותח את השיר " Two Suns in the Sunset ", בו מביע Waters את חששו משואה גרעינית, כאשר השמש השנייה בשקיעה הינה למעשה "הפטרייה" הנוצרת לאחר הטלת פצצה גרעינית. השיר הזה כולל משקלים א-סימטרים וחילופי מקצבים תכופים ולכן בשל המורכבות מי שניגן כאן על התופים היה Andy Newmark, זאת בדומה לשיר " Mother " מהאלבום " The Wall ", שם זה שביצע את תפקידי התופים היה המתופף Jeff Porcaro. האלבום לווה בסרט קצרצר באורך 19 דקות אשר כולל ארבעה וידאו קליפים לשירים " The Gunner's Dream ", " The Final Cut ", " Not Now John " ו- " The Fletcher Memorial Home ". הסרט בוים על ידי גיסו של Waters והשחקן הראשי בו הוא אותו שחקן ששיחק את המורה בסרט " The Wall ". התותחן לשעבר שלחם במלחמת העולם השניה והפך למורה אלים, יושב בסלון וצופה בטלוויזיה יחד עם אשתו מסרט "החומה", ומתייסר נוכח דיווח החדשות על חיילים החוזרים מהמלחמה כאשר בנו לא נמצא ביניהם. לינק לסרט: לחצו כאן . להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 למרץ, 2025 "Rush" הוציאה לאור את הקופסה החוגגת 50 שנות יצירה של הלהקה - "Rush 50": כשסינגל הבכורה שלהם יצא לאור בשנת 1973 (קאבר חובבני לשיר " Not Fade Away " של באדי הולי, מגובה בסינגל המקורי " You Can't Fight It " כבי-סייד), אף אחד לא יכול היה לשער ש- "Rush" תתפתח לאחת הלהקות המורכבות, הבלתי מתפשרות והייחודיות בהיסטוריה של מוזיקת ​​הרוק. חמישים שנה מאוחר יותר, "Rush 50" הוא לא רק אוסף, זוהי קפסולת זמן שהורכבה בקפידה ובהרבה מחשבה, העוקבת באופן כרונולוגי אחר כל פיתול ומהמורה במסע המונומנטלי של הלהקה. האלבום "Rush 50" הוא בעצם סיפורה של הלהקה, מסופר באמצעות סאונד ומוזיקה. הוא מנציח את האבולוציה של השלישייה הקנדית, החל משורשי ההארד רוק והבלוז דמויי "זפלין", דרך הגרנדיוזיות הפילוסופית של הפרוג, ההתנסות המוזרה באלקטרוניקה וסינת' פופ, החזרה להארד רוק מונע הגיטרה ולבסוף הפרוג-קונספט המתוחכם והכבד. זה לא סתם עוד אלבום "להיטים גדולים" כמו "Chronicles" או הטרילוגיה "Retrospective", זה גם לא אוסף של קטעים נדירים או בי-סיידס (כי מי שמכיר את הלהקה יודע שפשוט כבר אין כאלה). במקום זאת, "Rush 50" מתקדם ומתפתח באופן כרונולוגי כספר זיכרונות מוזיקלי, הוא משלב קטעי מפתח מאלבומי האולפן, הופעות חיות נדירות והקלטות אלטרנטיביות, מכל שלבי הקריירה של הלהקה. כל אחד מ- 19 אלבומי האולפן של "Rush" מיוצג כאן, בנוסף למיני אלבום " Feedback " משנת 2004 ולאלבומי ההופעה הרשמיים. התוצאה היא מסע בן 50 רצועות, הכולל 10 קטעים שלא יצאו בעבר והקלטות בגרסאות שונות, בתוספת שילוב מחושב של הקלטות אולפן מקוריות, טייקים אלטרנטיבים והקלטות מההופעות החיות המחשמלות של הלהקה, לאורך הקריירה המפוארת שלה. בין קטעי האולפן האלטרנטיבים ניתן למצוא שני מיקסים חלופיים לשירים " Working Man " ו- " One Little Victory ", גרסה אלטרנטיבית ומיוחדת לשיר " The Trees ", וכמובן שני הצדדים של סינגל הבכורה משנת 1973 - " Not Fade Away" / "You Can't Fight It ", בהשתתפות המתופף המקורי John Rutsey . השירים המוקדמים הללו חיוניים להבנת הכרונולוגיה, שכן למרות שהלהקה עצמה מעולם לא התלהבה מהם (ולראיה הם מעולם לא שוחררו באופן רשמי, בעוד Alex Lifeson מכנה אותם "נוראים"), הם חושפים עד כמה רחוק "Rush" התפתחה בתוך שנים ספורות. התרומה של John Rutsey זוכה כאן להכרה מכובדת, לא רק בסינגל הבכורה, אלא בגרסאות ההופעה של " Need Some Love " ו- " Before and After ", שהוקלטו בתיכון קנדי ​​בשנת 1974 והתפרסמו בסרט התיעודי "Beyond the Lighted Stage". ההקלטות הללו רועמות חזק יותר מגרסאות האולפן, באופן המרמז על האנרגיה שהפכה את ההופעות של "Rush" לקאלט. השינוי האמיתי בסאונד ובסגנון מתחיל עם הגעתו של Neil Peart , בסוף יולי 1974. ההקלטות המוקדמות שלו מההופעה שנערכה באוגוסט 1974 בקליבלנד, אוהיו - " Garden Road " והקאבר " Bad Boy " (שלא שוחררו רשמית) - מציגות את העוצמה והאינטלקט שיגדירו את תור הזהב של "Rush". בתוך חודשים, התיפוף והמילים של Peart יזניקו את הלהקה לתהילת עולם, כפי שניתן לשמוע כבר בטייק העוצמתי של " Anthem ", אשר הוקלט לייב באולפן בימיו הראשונים עם הלהקה ורואה כאן אור לראשונה. משם, "Rush 50" עובר דרך כל אבני הדרך של "Rush", כאשר השירים מסודרים באופן כרונולוגי לפי סדר הקלטתם. " Overture / The Temples Of Syrinx " מתוך היצירה " 2112 ", ביצוע הופעה רועם במיוחד משנת 1976 של " Something for Nothing " שהוקלט ב- Massey Hall ומציג להקה שנמצאת בשיא עוצמתה, וכמובן ההמנון " Closer to the Heart ". המסע המוזיקלי ממשיך, איך לא, עם " Drum Solo " מטורף של Neil Peart שהוקלט ב- Hammersmith Odeon שבלונדון בשנת 1978 (וזה לא הסולו היחיד באלבום) וגרסה מלאת אנרגיה משנת 1979 של " La Villa Strangiato " מפסטיבל Pinkpop, שמציגה את הוירטואוזיות הטכנית של השלישייה בהופעה מול קהל משולהב. הרפרטואר משופע הסינת'-פופ משנות ה-80 של "Rush", מהדהד עם היצירות הכי רגשיות שלהם. " Subdivisions " מסמן רגע של מפנה בעתיד הלהקה וכניסה לעידן חדש עם טקסטים אישיים וטקסטורות אלקטרוניות. שירים כמו " Red Sector A ", " The Big Money " ו- " Time Stand Still " משתלבים יפה בתוך הכרונולוגיה של הלהקה ומוכיחים שבעולם של "Rush" מורכבות ונגישות יכולים להתקיים במקביל. גם השנים המאוחרות יותר זוכות כאן לייצוג מכובד. הקטע העוצמתי והגראנג'י " Stick It Out ", מהאלבום " Counterparts " שיצא בשנת 1993, נשמע עדיין "פאנצ'י" וחיוני ממש כמו אז. מעבר האקורדים הכבד בגשר של " Test For Echo " מתאים באופן מושלם להתפתחות הסגנונית של הלהקה, בעוד ש- " The Main Monkey Business " משנת 2007 מציג את היכולות האינסטרומנטליות של השלישייה בימיה המאוחרים יותר. רגע חשוב במיוחד מגיע בקטע מס' 47, " Headlong Flight ", שכן הוא מחבר בין שתי נקודות חשובות בכרונולוגיה. ריף הגיטרה של לייפסון מתכתב באופן מושלם עם " Bastille Day " משנת 1975 שמופיע כקטע ה- 10 בקופסא - זהו חיבור מוזיקלי חכם שקושר את "Rush" המוקדמת עם זו המאוחרת בפאנץ' דרמטי. החיבור הנסתר הזה מדגיש את המחשבה בבחירת השירים ואת האיכות הסיפורית של הסט כולו. אבל הרצועה האחרונה בקופסא, היא אולי הטעונה ביותר מבחינה רגשית. היא לוכדת את "Rush" ברגעים האחרונים של המופע האחרון שלה, אשר נערך ב- Forum שבלוס אנג'לס ב- 1 באוגוסט 2015. המחרוזת " What You're Doing / Working Man / Garden Road " מרגישה כמו סוג של פרידה וסגירת מעגל, והיא תיחקק לנצח כזו שבה נשמעים התווים האחרונים שנוגנו על ידי הלהקה. ואת מה שקורה אחרי שהמוזיקה מסתיימת לא רואים, אבל בהחלט ניתן להרגיש. Neil Peart , בדרך כלל ביישן ומסויג, צועד לקדמת הבמה כדי להצטרף לחבריו גדי ואלכס בקידה אחרונה בפני הקהל. הוא שובר בכך מסורת ארוכת שנים של הלהקה. הקהל שואג, וכך גם הלב שלנו. זה לא רק סוף הסט והאלבום זה סופו של עידן. הקופסא "Rush 50" היא רטרוספקטיבה עשירה להדהים - לא רק של הדיסקוגרפיה האדירה של "Rush", אלא של הרוח, ההומור, התעוזה, החדשנות, האמביציה והלב הענק של הלהקה האהובה עלינו. Geddy Lee התלוצץ בדף הבית של הלהקה וכתב בהקשר לרשימת השירים הארוכה: “I’m exhausted just reading the effin’ list. טוב, אולי גם אנחנו, אבל וואווו איזו מסע מרגש זה היה... ותאמינו לנו הדמעות עומדות לנו בעיניים כשאנחנו כותבים את מילות הסיכום האלה על הלהקה שכתבה את ציר הזמן של חיינו. אז בין אם אתם מעריצים מושבעים או מאזינים חדשים וסקרנים, האוסף הזה מספק חגיגה מקיפה ומלבבת ללהקה שהשפעתה צרובה עמוק בהיסטוריה של הרוק, והמוזיקה שלה עדיין פורצת גבולות, גם אחרי 50 שנה ויותר. Track List: 1. "Not Fade Away" ** 2. "You Can’t Fight It" ** 3. "Working Man" (Vault Edition) ** 4. "Need Some Love" (Live at Laura Secord Secondary School, St. Catharines, Canada – May 1974) ** 5. "Before And After" (Live at Laura Secord Secondary School, St. Catharines, Canada– May 1974) ** 6. "Bad Boy" (Live at Agora Ballroom, Cleveland, Ohio – August 1974) * 7. "Garden Road" (Live at Agora Ballroom, Cleveland, Ohio – August 1974) * 8. "Anthem" (Live at Electric Lady Studios, New York – December 1974) * 9. "Fly By Night" 10. "Bastille Day" 11. "2112: Overture" / "The Temples Of Syrinx" 12. "By-Tor & The Snow Dog" (Live at Massey Hall, Toronto, Canada – June 1976) 13. "Something For Nothing" (Live at Massey Hall, Toronto, Canada – June 1976) 14. "Closer To The Heart" 15. "Xanadu" (Live at Hammersmith Odeon, London – February 1978) 16. Drum Solo (Live at Hammersmith Odeon, London – February 1978) 17. "The Trees" (Vault Edition) * 18. "La Villa Strangiato" (Live at Pink Pop Festival, Netherlands – June 1979) 19. "In The Mood" (Live at Pink Pop Festival, Netherlands – June 1979) 20. "The Spirit Of Radio" 21. "Natural Science" (Live at Manchester Apollo, Manchester – June 1980) 22. "A Passage To Bangkok" (Live at Manchester Apollo, Manchester – June 1980) 23. "Tom Sawyer" 24. "Limelight" (Live at Maple Leaf Gardens, Toronto, Canada – March 1981) 25. "Vital Signs" (Live at Maple Leaf Gardens, Toronto, Canada – March 1981) 26. "YYZ" (Live at The Forum, Montreal, Canada – March 1981) 27. "Subdivisions" 28. "Red Sector A" 29. "Witch Hunt" (Live at Maple Leaf Gardens, Toronto, Canada – September 1984) 30. "New World Man" (Live at Maple Leaf Gardens, Toronto, Canada – September 1984) 31. "The Big Money" 32. "Time Stand Still" 33. "Distant Early Warning" (Live at NEC Arena, Birmingham – April 1988) 34. "Superconductor" 35. "Dreamline" 36. "Stick It Out" 37. "Test For Echo" 38. "The Rhythm Method" (Live at World Music Theatre, Tinley Park, Illinois – June 1997) 39. "One Little Victory" (Remixed) 40. "Cygnus X-1" (Live at Maracanã Stadium, Rio de Janeiro – November 2002) 41. "The Seeker" 42. "Between The Wheels" (Live at Festhalle Frankfurt, Germany – September 2004) 43. "The Main Monkey Business" 44. "Workin’ Them Angels" (Live at Ahoy Arena, Rotterdam – October 2007) 45. "Freewill" (Live at Quicken Loans Arena, Cleveland, Ohio – April 2011) 46. "Red Barchetta" (Live at Quicken Loans Arena, Cleveland, Ohio – April 2011) 47. "Headlong Flight" 48. "Manhattan Project" (Live at US Airways Center, Phoenix, Arizona; American Airlines Center, Dallas, Texas; AT&T Center, San Antonio, Texas – November 2012) 49. "Jacob’s Ladder" (Live at Air Canada Centre, Toronto, Canada – June 2015) 50. "What You’re Doing" / "Working Man" / "Garden Road" (Live at the Forum, Los Angeles, California – August 2015) * * Previously unreleased ** Previously unreleased on CD & LP להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על אחד המתופפים המשפיעים ברוק המתקדם ובכלל Carl Palmer: (Photo: Jean-Pierre Nadeau) 1. הוא נולד בברמינגהאם, אנגליה, ב- 20 למרץ 1950, בשם Carl Frederick Kendall Palmer. 2. פאלמר החל לקחת שיעורי תופים כנער צעיר. הוא למד אצל James Blades - אחד מנגני כלי ההקשה הקלאסיים הידועים ביותר בבריטניה. ההכשרה הקלאסית אצל בליידס ללא ספק תרמה רבות לטכניקה המופתית של פאלמר. 3. סגנון התיפוף של פאלמר פותח ממגוון רחב של השפעות מוזיקליות. בין השפעות התיפוף המוקדמות של פאלמר היו Joe Morello, Philly Joe Jones, Art Blakey, Gene Krupa ו- Buddy Rich . 4. הלהקה הראשונה שלו הייתה ידועה במקור בשם "King Bees", אך בהמשך שינתה את שמה ל- "Craig". 5. בשנת 1966 הוציאה הלהקה את ההקלטה הראשונה שלה, סינגל בשם "I Must Be Mad" ובי-סייד בשם "Suspense". 6. במקביל פאלמר עשה את עבודת הסשן הראשונה שלו, כשניגן בשיר "Love Light" של ה- "Chants", להקה מליברפול. 7. בהמשך שנת 1966 פאלמר הצטרף להרכב "Chris Farlowe and the Thunderbirds". 8. בשנת 1969 הצטרף פאלמר להרכב "The Crazy World of Arthur Brown" במהלך סיבוב הופעות בארה"ב, לאחר שהמתופף המקורי Drachen Theaker עזב את הלהקה בפתאומיות. 9. בהמשך אותה שנה פאלמר עזב את ההרכב יחד עם הקלידן Vincent Crane והשניים הקימו את הרכב הפאוור-פרוגרסיב-טריו "Atomic Rooster", יחד עם הסולן/בסיסט Nick Graham. 10. האלבום הראשון של "Atomic Rooster" יצא בתחילת 1970. זה היה אלבום עוצמתי שנשען לא מעט על התיפוף הנועז של פאלמר. 11. בינתיים קיבל פאלמר הזמנה מ- Keith Emerson לעשות אודישן ללהקה חדשה שהוא מקים ועזב את "Atomic Rooster" בקיץ 1970. 12. המדובר בסופרגרופ "Emerson, Lake & Palmer" המורכב מפאלמר, מהקלידן Keith Emerson - לשעבר מלהקת The Nice והבסיסט/גיטריסט/זמר Greg Lake לשעבר "King Crimson". 13. פאלמר היה חלק מההרכב "ELP", החל מאלבום הבכורה - "Emerson, Lake & Palmer" משנת 1970 ועד שהתפרקה לראשונה בשנת 1980 ושחרר עימה אלבומי מופת כמו: "Tarkus", "Pictures at an Exhibition", Trilogy ", "Brain Salad Surgery", "Works Volume 1+2" ועוד. 14. מעניין שהלהקה הייתה מועמדת לתואר "האמן החדש הטוב ביותר" בטקס פרסי הגראמי ה- 14, מה שהפך אותה ללהקת הרוק המתקדם הראשונה שהגיעה להישג זה. 15. הלהקה פיתחה צליל וסגנון מאוד מיוחדים שהשפיעו על הרכבי פרוג רבים, מן סגנון שמיזג ארט רוק, ג'אז, אלקטרוניקה, פופ, רוק ומוזיקה קלאסית. 16. בשנת 1974 החל פאלמר לשתף פעולה עם שלישיית הג'אז "Back Door". הוא הפיק את אלבומם הרביעי, "Activate" משנת 1976. הוא כתב יחד איתם את השיר "Bullfrog" שגם מופיע באלבום "Works Volume 2" של "ELP". 17. לאחר הפירוק הראשון של "ELP" בשנת 1980, הקים פאלמר את "PM" יחד עם גיטריסט הבלוז רוק John Nitzinger. הם יוציאו אלבום אחד בשם "1:PM" בשנת 1980. 18. בתחילת 1981 הצטרף פאלמר לבסיסט והזמר John Wetton . שניהם הקימו יחד עם הגיטריסט Steve Howe והקלידן Geoff Downes, סופרגרופ חדש בשם "Asia". 19. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה " Asia " בשנת 1982 והייתה מועמדת בטקס פרסי הגראמי השנתי ה- 25 בקטגוריה "האמן החדש הטוב ביותר", מה שהפך אותם ללהקת הרוק המתקדמת השנייה והאחרונה שהגיעה להישג זה. פאלמר הפך לאמן השני שהיה מועמד פעמיים לפרס זה, אחרי David Crosby . 20. פאלמר עזב את "Asia" בשנת 1992, אחרי ארבעה אלבומי אולפן, כדי להצטרף לאיחוד של "ELP". 21. החל משנת 1992 הוציא פאלמר יחד עם "Emerson, Lake & Palmer" שני אלבומים נוספים ובסה"כ 9 אלבומי אולפן עם הלהקה. 22. פאלמר חזר לאיחוד של ארבעת החברים המייסדים של "Asia", בשנת 2006. הם חגגו 25 שנה להקמתם, ומאז הוציאו ארבעה אלבומי אולפן חדשים, "Phoenix" ב-2008, "Omega" ב-2010, " XXX " ב-2012, ו- "Gravitas" ב-2014. 23. בשנת 1982 פאלמר ניגן בתופים בשיר "Mount Teidi" הלקוח מהאלבום "Five Miles Out" של Mike Oldfield. 24. פאלמר היה יודע בוירטואוזיות שלו במהלך נגינת סולו התופים בהופעות שביצע. האטרקציה הגדולה בשנות השבעים עד שנות התשעים היתה הסרת החולצה שלו תוך כדי הסולו. 25. בשנת 1988 הקים את ההרכב "3" יחד עם חברו Keith Emerson והזמר גיטריסט/בסיסט Robert Berry. יחד עם ההרכב, הוא יוציא באותה שנה את האלבום "To the Power of Three". 26. בשנת 1999 פאלמר יחבור להרכב "Qango" שם ניגנו גם חבריו John Wetton ו- Geoff Downes, יחד עם הגיטריסט Dave Kilminster. הם הוציאו בשנת 2000 אלבום הופעה בשם "Live in the Hood", אשר כלל שיר מקורי אחד וביצועים לשירים מהלהקות של כל אחד מהחברים. 27. בשנת 2001, פאלמר הקים את "Carl Palmer's ELP Legacy" עם הגיטריסט שון בקסטר והבסיסט דייב מרקס. בההרכב ביצע גרסאות אינסטרומנטליות של שירי "ELP". 28. באותה שנה הוא הקים גם את ההרכב "Carl Palmer Band" איתו שחרר סדרב של שלושה אלבומים "Working Live, Volume 1" ו- "Working Live, Volume 2" בשנת 2003 ו- "Working Live, Volume 3" בשנת 2010. 29. פאלמר הוא "פטרון" של ה- "British Classic Rock Society", המקדמת קונצרטים של רוק מתקדם. 30. פאלמר היה המתופף ה- 11 במספר שנכנס להיכל התהילה של המתופפים של מגזין "Modern Drummer". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע המוזיקאי Jamie Campbell Bower משחרר סינגל חדש בשם "Waiting For Your Love". מדובר בשיר חדש עם גוון קולנועי, והוא גם כולל שיתוף פעולה עם אחיו Sam Bower, הראשון שלהם יחד מאז ימי להקת "COUNTERFEIT". השניים ניגנו יחד בלהקת הפאנק לפני שהתפרקה, וכעת חוזרים לעבוד יחד בפרויקט החדש. הסינגל מגיע זמן קצר אחרי ש-Bower סיים את צילומי העונה החמישית של "Stranger Things", בה גילם את דמותו של Henry Creel / Vecna, וכעת הוא מפנה שוב את הפוקוס לקריירה המוזיקלית שלו. להקת "The Pretty Reckless" שחררה קליפ חדש לשיר "When I Wake Up". הקליפ בוים על ידי סולנית ומובילת הלהקה Taylor Momsen יחד עם Chris Acosta, ומציג סגנון ויזואלי ישיר ולא מעובד, מתוך כוונה לשקף את התקופה האישית שממנה נכתב השיר. מומסן הסבירה כי השיר נולד מתוך שלב בחייה שבו איבדה שליטה, והקליפ מתאר מציאות ללא פילטרים, עם דגש על חוויות של בריחה והתמודדות עם מצבים קיצוניים. בקליפ משתתפים גם Jessica Szohr ו-Connor Paolo מהסדרה "Gossip Girl", לצד Pat Smear ו-Ilan Rubin שמזוהים עם "Foo Fighters". הצפייה באחריותכן/ם בלבד!!! להקת "Muse" הכריזה על אלבום חדש בשם "The WOW! Signal", שיהיה האלבום העשירי שלה!!! האלבום ייצא ב-26 ביוני, ויגיע כהמשך ל-"Will Of The People" משנת 2022. במקביל, הלהקה שחררה את הסינגל החדש "Be With You", יחד עם קליפ יוצא דופן שהוקרן לראשונה מגובה של כ-33 ק"מ באוויר, במסגרת שיתוף פעולה עם חברת Sent Into Space. לפי ההודעה הרשמית, האלבום צפוי לשלב בין מסתורין קוסמי, תקווה קיומית ורעיונות על קשר עם משהו גדול יותר. להקת "Black Veil Brides" הכריזה על אלבום חדש בשם "Vindicate", שיהיה האלבום השביעי שלה. האלבום צפוי לצאת ב-8 במאי דרך Spinefarm, ויגיע אחרי רצף סינגלים שהלהקה שחררה במהלך 2025 ו-2026. במקביל להכרזה, הלהקה שחררה את שיר הנושא "Vindicate", שמציג את הקו המרכזי של האלבום החדש. הסולן Andy Biersack הסביר כי האלבום עוסק ברגשות של נקמה והצדקה, ובאופן שבו הם יכולים להניע קדימה או להפוך להרסניים, כאשר כל שיר בוחן זווית אחרת של ההתמודדות הזו. להקת "Cactus" עם Carmine Appice משחררת סינגל חדש קאבר לשיר "The Little Red Rooster", בו מתארח Dee Snider מלהקת "Twisted Sister" על השירה יחד עם Tracii Guns מלהקת "L.A. Guns" על הגיטרות. השיר לקוח מתוך האלבום הקרוב "Temple of Blues II" שייצא ב-3 באפריל, ומציג חיבור מסקרן בין דור החלוצים של הרוק לבין כוכבי הארד רוק מהשנים המאוחרות יותר. להקת "Sleeping With Sirens" חוזרת עם סינגל חדש בשם "An Ending In Itself". השיר הופק על ידי Will Yip ומסמן את החזרה של הלהקה ללייבל Rise Records לראשונה מאז האלבום "Feel" משנת 2013. הסולן Kellin Quinn תיאר את השיר כ"מעין מכתב אהבה למי שמתמודד עם קושי", והדגיש את החשיבות של פתיחות ובקשת עזרה במקום להעמיד פנים שהכל בסדר. לדבריו, מדובר גם בחזרה לשורשים עבור הלהקה, עם יצירה חופשית ללא ציפיות, תחושה שלא חווה מאז האלבום "Let’s Cheers To This" מ-2011. להקת "Hollywood Undead" שחררה סינגל חדש בשם "1x1", שמביא איתו מחווה מפתיעה לעולם המטאל. השיר כולל סימפול לריף האייקוני של "Raining Blood" של "Slayer", מהלך שמוסיף גוון כבד ובלתי צפוי לסאונד המוכר של הלהקה. השילוב בין ההשפעות של "Slayer" לבין הסגנון הייחודי של "Hollywood Undead" מדגיש את החיבור בין ראפ, רוק ומטאל שמאפיין את הלהקה לאורך השנים. להקת "Iron Maiden" חשפה טריילר ראשון לסרט הדוקומנטרי החדש "Burning Ambition". הסרט יגיע לבתי הקולנוע ב-7 במאי, ויעסוק בסיפור של הלהקה לאורך יותר מ-50 שנות פעילות, כולל חברי ההרכב המרכזיים כמו Steve Harris, Bruce Dickinson ו-Adrian Smith. הדוקומנטרי כולל גישה לארכיונים הרשמיים של הלהקה, לצד ראיונות עם חברי הלהקה ואורחים כמו Lars Ulrich מ-"Metallica", השחקן Javier Bardem ו-Chuck D. לפי התיאור הרשמי, הסרט מציג מבט אינטימי על הדרך של "Iron Maiden", החזון הבלתי מתפשר שלה והקשר החזק עם קהל המעריצים ברחבי העולם. המוזיקאי Phil Campbell, הגיטריסט האגדי של להקת "Motörhead", הלך לעולמו בגיל 64. קמפבל , שהיה חלק מרכזי בהרכב הקלאסי של "Motörhead" במשך עשרות שנים, נפטר לאחר ניתוח מורכב ולאחר תקופה בטיפול נמרץ. משפחתו הודיעה כי הוא הלך לעולמו בשקט, והדגישה את היותו אב, סב ובעל מסור, לצד הקריירה המוזיקלית הענפה שלו. לאחר "Motörhead", הוביל Campbell את ההרכב "Phil Campbell And The Bastard Sons" יחד עם בניו, והמשיך להופיע ולהוציא מוזיקה. הוא נחשב לאחד הגיטריסטים המזוהים ביותר עם הסאונד של "Motörhead", והמורשת שלו צפויה להישאר חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הרוק והמטאל. Photo: Kerrang להקת "Exodus" מוציאה היום את אלבומה ה-13, "Goliath". האלבום החדש מסמן את חזרתו של הסולן Rob Dukes להרכב לראשונה מאז "Exhibit B: The Human Condition" משנת 2010. בנוסף, זהו האלבום הראשון של הלהקה תחת חברת התקליטים Napalm Records, TH איתה חתמה בשנת 2023. להאזנה: Spotify המוזיקאי Alice Cooper הכריז על ספר אוטוביוגרפי חדש בשם "Devil On My Shoulder" ועל סיבוב הופעות מיוחד לקידומו בבריטניה. הספר צפוי לצאת ב-8 באוקטובר, ומוגדר כאוטוביוגרפיה מקיפה שמסכמת קריירה של יותר משישה עשורים. לפי הפרטים שפורסמו, הספר יכלול סיפורים אישיים ואנקדוטות עם דמויות אייקוניות כמו John Lennon, Salvador Dalí ו-Jimi Hendrix, לצד התבוננות על חייו מנקודת מבט כפולה של "מלאך ושטן". להקת "KISS" מציינת 50 שנה לאלבום הקלאסי "Destroyer" עם קולקציית מרצ'נדייז מיוחדת. האלבום, שיצא ב-15 במרץ 1976, היה הרביעי של הלהקה והפך לנקודת מפנה משמעותית בקריירה שלה, כולל מעמד פלטינה מהיר ובהמשך דאבל-פלטינה. "Destroyer" כולל כמה מהלהיטים הגדולים של "KISS" כמו "Detroit Rock City", "Shout It Out Loud", "God of Thunder" ו-"Beth", שהיה הסינגל הראשון שלהם שנכנס לעשירייה הראשונה. לרגל היובל, הלהקה השיקה סדרת מהדורות ויניל מיוחדות, ליין בגדים ואביזרים. לרכישה באתר המוזיקאי David Gilmour שבר שיא היסטורי עם מכירת הגיטרה האייקונית שלו, ה-"Black Strat". הגיטרה, פנדר סטרטוקסטר משנת 1969 ששימשה אותו בתקופת "Pink Floyd", נמכרה בבית המכירות Christie’s בניו יורק בסכום של 14.55 מיליון דולר והפכה לגיטרה היקרה בהיסטוריה. ה-"Black Strat" הייתה הכלי המרכזי של גילמור במשך שנים, ושימשה להקלטות קלאסיות כמו "The Dark Side of the Moon", "Wish You Were Here" ו-"The Wall", כולל שירים כמו "Comfortably Numb" ו-"Money". הגיטרה הייתה חלק מאוסף של Jim Irsay, ונמכרה במסגרת מכירה פומבית רחבה שהכניסה מעל 84 מיליון דולר וכללה פריטים נדירים מעולם המוזיקה והתרבות. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר