Black Country Communion - Afterglow
ב-29 באוקטובר 2012 יצא בבריטניה ובאירופה "Afterglow", אלבום האולפן השלישי של להקת "Black Country Communion".
יש משהו מתעתע וטעון במילה זוהר דמדומים, אותו אור כתום ועמוק שנשאר תלוי בשמיים רגעים ספורים אחרי שהשמש כבר שקעה מעבר לאופק, או החום שעדיין פועם מתוך גחלים לוחשות בכבשן תעשייתי שידע ימים סוערים. כאשר רביעיית העל האנגלו אמריקאית "Black Country Communion" בחרה להעניק את השם "Afterglow" לאלבומה השלישי בסתיו של שנת 2012, מעטים שיערכו עד כמה הכותרת הזו תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. פרויקט הענק שהוקם שלוש שנים קודם לכן בתיווכו של מפיק העל Kevin Shirley, במטרה להחיות את תור הזהב של הרוק הכבד והבלוז הבריטי של שנות השבעים, הגיע אל קו הזינוק של האלבום השלישי כשהוא בשיא כוחו היצירתי אך קרוע מבפנים בין לוחות זמנים מתנגשים, שאיפות סותרות ואגו של ארבעה ענקי דור.
החיבור בין הבסיסט והזמר האגדי Glenn Hughes, האיש שנשא את תואר קול הרוק עוד מימיו בלהקת "Trapeze" ובתור הזהב של "Deep Purple", לבין וירטואוז הבלוז רוק האמריקאי Joe Bonamassa, המתופף הכביר Jason Bonham שנושא בגאון את הלפיד הגנטי של אביו המנוח John Bonham מלהקת "Led Zeppelin", ואשף הקלידים Derek Sherinian שצמח בשורות "Dream Theater", הניב שני אלבומי מופת רצופים בשנים 2010 ו-2011 ואלבום הופעה חי ומהפנט בשם "Live Over Europe". אלא שדווקא ההצלחה המסחררת הפכה למלכודת. יוז, שראה בלהקה בית קבוע ופסגה אמנותית שמאפשרת לו לפרוק את כל עוצמות הרגש והנשמה שלו, השתוקק לצאת לסיבובי הופעות עולמיים רחבי היקף, בעוד בונאמסה, שקריירת הסולו שלו זינקה באותן שנים לממדים של תופעת טבע שממלאת היכלים בכל רחבי תבל, התקשה לפנות ביומנו הצפוף מקום ללהקה שנייה.
(Photo: Alberto Cabello)
מתוך הסיר המבעבע הזה, כשהשעון מתקתק והמתח באוויר כמעט ניתן למישוש, נכנסה הלהקה בחודש יוני 2012 אל אולפני Revolver Recording בעיר Thousand Oaks שבקליפורניה. מכיוון שבונאמסה היה בעיצומו של לוח הופעות מתיש, רוב מלאכת הכתיבה נפלה על כתפיו של יוז, שהסתגר במשך חצי שנה וכתב כמעט לבדו את רוב חומרי האלבום מתוך תחושת דחיפות כמעט קיומית. תוכנית המקור של שירלי הייתה להקליט את האלבום כולו בעשרה ימים, אך כשבונאמסה הגיע לאולפן סחוט לחלוטין ממסעותיו, קיבל המפיק החלטה נועזת וקיצץ את זמן ההקלטות לחמישה ימים דחוסים ונטולי פילטרים. התוצאה לא הייתה פשרה, אלא התפרצות וולקנית של ספונטניות, שבה ארבעה מוזיקאים על אנושיים מנגנים בחדר אחד כמעט בלי חזרות מוקדמות, נשענים על אינסטינקטים חייתיים ועל כימיה טלפתית.
האלבום נפתח בשאגת מנוע אדירה עם השיר "Big Train", הצהרת כוונות חורכת שבה הבס המעוות והגרובי של יוז מוביל קטר בלוז רוק כבד ובלתי ניתן לעצירה. שריניאן מפזר מעל הריף המרכזי שכבות של אורגן האמונד מלוכלך שנשמע כאילו נשלף ישירות משנת 1971, ובונאמסה משגר סולו גיטרה חותך שמשלב דיוק טכני מסחרר עם חספוס בלוזי טהור. מיד אחריו מגיע "This Is Your Time", שיר שנולד משיתוף פעולה הדוק בין בונהאם ליוז, ונשען על ריף גיטרה מונומנטלי ועל תיפוף כבד וסוחף שמזכיר בכל מכה על הסנר את העוצמה המיתולוגית של "Led Zeppelin", בעוד יוז מטפס לגבהים ווקאליים שקוראים תיגר על חוקי הפיזיקה והזמן.
המסע ממשיך אל אחד הרגעים המלודיים והפסיכדליים היפים באלבום, השיר "Midnight Sun". כאן הלהקה מרחיבה את היריעה אל מחוזות הרוק הקלאסי הפתוח, עם הרמוניות קוליות עשירות, מעברי קצב מפתיעים ודו שיח מהפנט בין הגיטרה של בונאמסה לקלידים של שריניאן, שבולט באלבום הזה יותר מאי פעם ומעניק לצליל של הרביעייה עומק פרוגרסיבי מבריק.
האנרגיה מתפרצת מחדש בשיר "Confessor", קליע הארד רוק מהיר ודחוס בהובלת שירתו של יוז ועם סולו גיטרה מסחרר. הדואט הווקאלי של יוז ובונאמסה מגיע בשיר "Cry Freedom", המנון רוק אצטדיונים קלאסי שנכתב על ידי כל ארבעת חברי הלהקה יחד ומשלב גרוב בלוזי כבד עם פזמון רחב ידיים שמבקש להישמע תחת כיפת השמיים.
בלב האלבום ניצבת יצירת הנושא המונומנטלית "Afterglow", שש דקות של אפוס רוק סימפוני ואפלולי שמהווה את פסגת הרגש של היצירה כולה. השיר נפתח באווירה מהורהרת ומיסטית, עטופה בעיבודי תזמורת עשירים של Jeff Bova, לפני שהוא מתפוצץ אל תוך ריף כבד ואיטי שבו יוז חושף את נשמתו בטקסט שעוסק בחיפוש אחר אור וגאולה מתוך החשכה. אחריו מגיע "Dandelion", קטע קליל, מלודי ומפתיע בניחוח סבנטיז מובהק שמכניס משב רוח רענן, לפני שהלהקה צוללת שוב אל המעמקים באפוס בן שבע הדקות "The Circle", יצירה כבדה ומהפנטת שבה הריפים האפלים מהדהדים את תקופת Tony Martin בלהקת "Black Sabbath" בשילוב עם המלודיות ההרואיות של "Rainbow".
בחלקו האחרון של האלבום מצדיעה הלהקה לגיבורי מעמד הפועלים של חבל הבלאק קאנטרי התעשייתי באנגליה, שבו צמחו יוז ובונהאם. השיר "Common Man", שכתבו השניים יחד, משלב פתיחה מלודית מרגשת עם קצב מרש כבד וגאה, ואחריו מגיע "The Giver", שבו פורט יוז על גיטרה אקוסטית ומגיש בלדת נשמה ורוק מופתית שנבנית בהדרגה לקרשצ'נדו חשמלי סוחף. את המסע חותם השיר "Crawl", שנכתב במשותף עם שירלי, קטע בלוז רוק מחוספס, איטי ושורשי שסוגר את האלבום בתחושה של להקה שמנגנת מתוך הבטן, בלי מסכות ובלי התנצלויות, תחת מלאכת המאסטרינג המלוטשת של Bob Ludwig.
עם צאתו זכה "Afterglow" לשבחי המבקרים במגזינים המובילים בעולם, נכנס אל חמישים הגדולים במצעד הבילבורד האמריקאי והגיע למקום השני במצעד אלבומי הרוק והמטאל הבריטי. חודשים ספורים לאחר מכן, במרץ 2013, התממשו החששות כשהמתח סביב סיבוב ההופעות שבוטל הוביל לעזיבתו של בונאמסה ולפירוקה הזמני של הלהקה, מה שהוביל את יוז ובונהאם להקים את הרכב הקצר מועד "California Breed" לפני ש-"Black Country Communion" שבה לחיים באיחוד המפואר של שנת 2017 עם האלבום "BCCIV". במבחן הזמן, "Afterglow" נותר אולי האלבום החשוף, האישי והמרגש ביותר בקטלוג של הרביעייה, עדות חיה לכך שלפעמים דווקא ברגע שבו האור עומד לדעוך, הלהבה בוערת בעוצמה הגדולה ביותר שלה.
ב-14 ביוני 2024 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה, "V", עם אותם ארבעה חברים ובהפקתו של קווין שירלי. בארצות הברית יצא "Afterglow" ב-30 באוקטובר 2012.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות