Dream Theater - Train of Thought
ב- 11 בנובמבר 2003 יצא "Train of Thought", אלבום האולפן השביעי של להקת "Dream Theater".
בשנת 2003 ניצבה ענקית הפרוגרסיב מטאל "Dream Theater" בצומת דרכים אמנותי מסקרן. לאחר ההצלחה הקונספטואלית של "Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory" משנת 1999 והאלבום הכפול והניסיוני "Six Degrees of Inner Turbulence" משנת 2002, שבמהלך סיבוב ההופעות שלו נהגה הלהקה לבצע בהדרנים אלבומי מופת קלאסיים במלואם ובראשם "Master of Puppets" של "Metallica" והאלבום "The Number of the Beast" של "Iron Maiden", חשו חברי ההרכב תשוקה בוערת לחזור אל השורשים הכבדים, המחוספסים והישירים של עולם המטאל. התגובה הנלהבת של הקהל באולמות לריפים המהירים ולעוצמה הגולמית שכנעה את הגיטריסט John Petrucci והמתופף Mike Portnoy כי הגיע הזמן ליצור אלבום ממוקד, כבד וחסר פשרות שיוותר על בלדות רדיו מתקתקות לטובת מפגן כוח טכני ואפל.
באפריל 2003 התכנסו פטרוצ'י, פורטנוי, הקלידן Jordan Rudess והבסיסט John Myung באולפני Cove City Sound שבעיר גלן קוב בלונג איילנד, כשהם מקציבים לעצמם שלושה שבועות בלבד לכתיבת האלבום מאפס. בניגוד לעבר, שבו הגיעו חברי הלהקה עם סקיצות מוכנות מהבית, נכתבו כל שבע רצועות האלבום מתוך נגינה משותפת, אינטנסיבית וספונטנית בחדר החזרות. כדי להשיג צליל כבד ואפל מאי פעם כוונו הגיטרות והבס לסולמות נמוכים במיוחד של דו ורה דיאז, בעוד פורטנוי ופטרוצ'י, שהפיקו את האלבום בעצמם, הציבו את התופים והגיטרות בחזית הבמה הסונית. בהמשך הקיץ עברה הלהקה לאולפני Pie ואל אולפני Beat Street בניו יורק להשלמת ההקלטות ולרישום תפקידי השירה העוצמתיים של הסולן James LaBrie, בטרם הופקד המיקס בידיו של מפיק העל Kevin Shirley באולפני The Hit Factory המיתולוגיים.
האלבום נפתח בדיוק היכן שהסתיים קודמו, עם אקורד הסינתיסייזר המרחף שנעל את "Six Degrees of Inner Turbulence" ומתחבר ישירות אל תוך הפתיחה הקודרת של "As I Am". השיר מתפוצץ אל תוך ריף גיטרה מוחץ וקצבי ומציג את אחד הפזמונים ההמנוניים ביותר של הלהקה בשנות האלפיים, לפני שפטרוצ'י משגר סולו גיטרה מסחרר שהפך לאחד מסימני ההיכר המובהקים שלו. את המילים כתב פטרוצ'י כתגובה ישירה ונוקבת ללחצים מצד מבקרים ומעריצים שניסו להכתיב ללהקה כיצד עליה להישמע, וזועזע במיוחד מתקרית בסיבוב ההופעות המשותף עם להקת "Queensrÿche" בקיץ 2003, שבה ניסה הגיטריסט Mike Stone לתת לו עצות בנגינה מאחורי הקלעים. בסיום השיר הטמיע הטכנאי Doug Oberkircher הקלטה הומוריסטית נסתרת של פורטנוי ופטרוצ'י מתקופת הקלטות האלבום "Awake".
הרצועה השנייה, "This Dying Soul", בת אחת עשרה דקות וחצי, מהווה את הפרק השני בסוויטת שנים עשר הצעדים של פורטנוי העוסקת בהתמודדותו האישית עם גמילה מאלכוהוליזם, וממשיכה ישירות את היצירה "The Glass Prison" מהאלבום הקודם. השיר מחולק לשני פרקים, הצעד הרביעי של חשבון נפש מוסרי והצעד החמישי של הודאה בטעויות, ומשלב ציטוטים מוזיקליים ומילוליים ישירים מהפרק הקודם בסדרה. לצד תיפוף דאבל בס אגרסיבי וקטע שירה קצבי ומהיר שבו מחליפים לאברי ופורטנוי שורות זועמות, מתפתחת היצירה לדו קרב אינסטרומנטלי עוצר נשימה שבו הגיטרה של פטרוצ'י והקלידים של רודס מנגנים יחד באוניסונו במהירות על אנושית.
מיד אחריו מגיע "Endless Sacrifice", יצירה בת אחת עשרה דקות שנפתחת בפרלוד אקוסטי שקט, מלנכולי ומרגש, שבו קולו החם של לאברי מלטף את המאזין על רקע פריטת גיטרה עדינה. המילים, שכתב פטרוצ'י בהשראת אשתו Rena Sands, מתארות את הקושי והגעגועים של חיי הנישואים בצל סיבובי הופעות אינסופיים הרחק מהבית. אולם בפזמון מתהפכת הדינמיקה לחלוטין עם ריפים כבדים וחותכים, ובאמצע היצירה פורצת החמישייה למסע אינסטרומנטלי פרוגרסיבי מופתי שכולל מעברי משקלים חדים, סולו קלידים תיאטרלי ומשועשע של רודס, וחזרה דרמטית אל המוטיב הפותח.
הרצועה הרביעית, "Honor Thy Father", היא ללא ספק השיר הזועם, האפל והטעון ביותר באלבום. במשך עשר דקות פורק פורטנוי את מערכת היחסים הסוערת והמורכבת שלו עם אביו החורג, תוך שילוב אווירת נו מטאל ות'ראש כבדה שמתחילה בסולו תופים פוליריטמי מסחרר. באמצע השיר, מעל בנייה קצבית מתוחה וקודרת, שילבה הלהקה קולאז' של דגימות קוליות דרמטיות מתוך סרט הדרמה "Magnolia" ומסדרת הפשע "Oz", העוסקות בחרטה, בגידה משפחתית וחוסר יכולת לסלוח, בטרם מגיעה השורה המצמררת שבה מצהיר הדובר כי לא יחצה את הכביש עבור אביו החורג גם אם יעלה באש.
כדי להעניק למאזין רגע של נשימה בתוך הסערה המתכתית, מופיעה הרצועה החמישית והקצרה באלבום, "Vacant". הקטע השקט והאפלולי בן שלוש הדקות נולד מתוך אלתור בס ופסנתר של מיונג ורודס, שאליו צורף הצ'לן האורח Eugene Friesen, המעניק לשיר נופך קאמרי וקורע לב. את המילים האישיות כתב לאברי בעקבות משבר משפחתי מטלטל שבו לקתה בתו הקטנה Chloe בהתקף פרכוסים פתאומי ושקעה בתרדמת בת מספר שעות שבה הוריה לא ידעו אם תשוב להכרה. מתוך אקורד הסיום של השיר צומחת ישירות יצירת הפאר האינסטרומנטלית "Stream of Consciousness", קטע וירטואוזי בן אחת עשרה דקות שמוכיח כיצד "Dream Theater" מסוגלת לספר סיפור דרמטי שלם ללא מילה אחת, עם מוטיב מרכזי מהפנט שנבנה בהדרגה סביב קו הבס המלודי של מיונג, מעברי האמונד וסינתיסייזר של רודס וסולו גיטרה מרגש של פטרוצ'י.
האלבום נחתם באפוס המונומנטלי "In the Name of God", יצירה בת ארבע עשרה דקות שבוחנת באומץ את תופעת הקיצוניות הדתית, מנהיגי הכתות והטרור המבוצע בשם האמונה, החל מפרשת דיוויד קורש בטקסס ועד לפיגועי הטרור בעולם המודרני. היצירה משלבת ריפים כבדים ומורכבים עם מוטיבים מזרחיים מסתוריים ומגיעה לשיאה בקטע אינסטרומנטלי בלתי נשכח ובהמנון סיום קתרטי שבו מצטרפת מקהלה אדירה לשירתו של לאברי, בעוד קלידי הפסנתר של רודס חותמים את האלבום בתו הבודד והאחרון. בתוך המיקס של דקות הסיום החביא פורטנוי שני מסרים סודיים לחדי האוזן, האחד בדמות קוד מורס המאיית בראשי תיבות את המשפט המפורסם שלו אכלו את הישבן שלי וכדורים, והשני בדמות לחישה מהירה המצטטת את שיר המלחמה האמריקאי "Battle Hymn of the Republic".
עטיפת האלבום המהפנטת בשחור לבן נוצרה על ידי אמן הצילום הסוריאליסטי האמריקאי הנודע Jerry Uelsmann, מחלוצי הפוטומונטאז' האנלוגי בחדר החושך, שיצר עולם חלומי ואפל המשלב עין אנושית מציצה, ידיים שלובות וענפי עצים חשופים ללא שימוש במחשב. עם צאתו בנובמבר 2003 בחברת התקליטים Elektra Records עורר "Train of Thought" סערה חיובית בעולם המטאל, משך אל הלהקה דור חדש של מעריצי מטאל צעירים והונצח בסיבוב ההופעות ההיסטורי שהוליד את אלבום ההופעה והדי.וי.די האגדי "Live at Budokan" בטוקיו. במבחן הזמן ניצב האלבום כפסגת הפרוגרסיב מטאל הכבד של שנות האלפיים וכאחד האלבומים הנועזים, המהודקים והמשפיעים ביותר בקטלוג המפואר של "Dream Theater".
להאזנה: Spotify, Apple Music, YouTube Music, Deezer
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות