ב- 22 למאי 1993 עלתה "Guns N' Roses" בפעם הראשונה על במת פארק הירקון בתל אביב.
ההתרגשות לפני ההופעה היתה אדירה. קיבלנו את הלהקה בשיא תהילתה, בסיבוב ההופעות האינסופי שבא בעקבות צמד האלבומים הכפולים "Use Your Illusion" ונמשך כמעט שלוש שנים.
ההתרגשות אפילו התעצמה כשלפני ההופעה התקבלה ההודעה שהגיטריסט Izzy Stradlin יגיע יחד עם הלהקה כמחליף של Gilby Clarke, אשר נפצע זמן קצר קודם לכן. זו היתה הזדמנות פז לחזות בלהקה בהרכב הכי קרוב להרכב המקורי שלה, מינוס Steven Adler כמובן.
ישראל היתה המדינה הראשונה בה הופיעה הלהקה בחלק הזה של הסיבוב. חלק שנועד להיות יותר קטן ופחות בזבזני מהמופעים הגרנדיוזים שבאו לפניו, וענה לשם "Skin n' Bones", כשם השיר המפורסם.
הציפייה להופעה הייתה מטורפת. זו היתה אמורה להיות ההופעה הגדולה ביותר בארץ באותה תקופה, עם חמישים אלף מעריצים משולהבים שהקדימו ורכשו לה כרטיסים. הופעה של להקה שנחשבה באותו קיץ כלהקת הרוק הגדולה בעולם.
אבל אז הגיע מפח הנפש. הלהקה נתנה את אחת ההופעות החלשות בכל הקריירה שלה בפני 50 אלף צופים. כל-כך חלשה עד כי הגיטריסט Slash והבסיסט Duff McKagan כתבו עליה בביוגרפיה שכל אחד מהם שחרר ו- Axl Rose התייחס אליה במהלך הופעה שלו משנת 2001.
סלאש תלה את הסיבה לכך שההופעה היתה גרועה בעיקר על כתפיו של Izzy Stradlin שחזר זמן קצר לפני כן ללהקה כדי למלא את מקומו של גילבי קלארק. הוא ציין שאיזי לא רצה לעשות חזרות, לא רצה לנגן אפילו שיר אחד ולא הכיר טוב את החומרים לפני שעלה לבמה. גם Axl Rose הפיל את האשמה על איזי. הוא סיפר שהסאונדמנים של הלהקה נהגו להחליש את ערוץ הגיטרה שלו למינימום כי הוא פשוט לא היה מסונכרן עם הלהקה.
למרות הטענות הללו של אקסל וסלאש, ידוע שהלהקה עשתה חזרות בארץ לפני ההופעה והיו שמועות שזה קרה אפילו בחדר חזרות קטן בתל אביב, אשר בעליו היו פשוט בשוק טוטאלי מהרוק סטארים שהתגלגלו להם פתאום לאולפן.
איזי או לא, בשורה התחתונה, קיבלנו הופעה לא טובה. הסאונד היה גרוע, הסטליסט לא היה מגובש ורחוק מלהיות משביע רצון. הוא כלל לא מעט גרסאות אקוסטיות לשירים מוכרים, לצד שירים שמלכתחילה נוגנו כאקוסטיים גם בחלקים הקודמים של הסיבוב, כאשר מעל הכל העיבה העובדה שהלהקה בחרה לא לנגן דווקא את הלהיט "Don't Cry".
נושאי בעיות הסאונד ואיכות ההופעה סוקרו אפילו, בזמן אמת, בערוץ 1.
ואם בכל זה לא די, הרי שעל קונצרט הפאדיחות הזה ניצחו סולן אגוצנטרי שאיחר לעלות לבמה והצליח לעצבן את הקהל אפילו לפני שנוגן תו אחד, גיטריסט מכור להירואין, בסיסט שיכור מכדי לדבר וגיטריסט ליווי שלא סגור על החומר.
וזו היתה רשימת השירים שנוגנו כאן על הבמה היום בשנת 1993:
1. It's So Easy 2. Mr. Brownstone 3. Live and Let Die 4. Welcome to the Jungle 5. Attitude 6. Double Talkin' Jive 7. You Ain't the First 8. You're Crazy 9. Used to Love Her 10. Patience 11. Knockin' on Heaven's Door 12. November Rain 13. You Could Be Mine 14. Sweet Child O' Mine 15. Dead Horse 16. Paradise City
לסיכום, ניתן לומר שנקודת האור של אותו ערב הייתה דווקא במופע החימום המצויין שנתן כאן Brian May - גיטריסט להקת Queen, שהגיע לכאן עם להקתו שכללה בן היתר את המתופף האגדי Cozy Powell ואת הבסיסט Neil Murray.
ועם כל האכזבה מהמופע ההוא משנת 1993 אי אפשר שלא להזכיר את החוויה המתקנת האדירה שנתנה לנו הלהקה עם אחד המופעים הגדולים שהיו כאן אי פעם כש"גאנז" עלתה בפעם השלישית (השניה עם סלאש ודאף) על אותה במה ב- 15 ליולי 2017.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט