Metallica - Cliff 'Em All
ב- 17 בנובמבר 1987 יצא "Cliff 'Em All", אלבום הווידאו והתיעוד ההיסטורי הראשון של להקת "Metallica".

בבוקר ה- 27 בספטמבר 1986, בכביש קפוא בדרום שוודיה במהלך סיבוב ההופעות האירופי "Damage, Inc. Tour", עולם המטאל איבד את אחד המוזיקאים המקוריים, הנועזים והמשפיעים ביותר שקמו בו אי פעם. מותו הטראגי של הבסיסט Cliff Burton בגיל עשרים וארבע בלבד בהתהפכות אוטובוס הלהקה הותיר את חבריו ההמומים, James Hetfield, Lars Ulrich ו- Kirk Hammett, בפני שוקת שבורה. הלהקה בחרה להמשיך הלאה מתוך ידיעה שזו הייתה צוואתו הבלתי כתובה של חברם, גייסה לשורותיה את הבסיסט Jason Newsted ושחררה את מיני אלבום המחווה "The $5.98 E.P. - Garage Days Re-Revisited". אולם שנה לאחר האסון הרגישו השלושה שהם חייבים להעניק למעריצים, ובעיקר לעצמם, פרידה ראויה ואישית שתנציח את דמותו החד-פעמית של האיש עם מכנסי הג'ינס המתרחבים, שיער הפרא האדמוני וגיטרת הבס שהתנהגה כמו גיטרה מובילה לכל דבר.
התוצאה הייתה "Cliff 'Em All", משחק מילים שנון ומריר על שם אלבום הבכורה המהפכני "Kill 'Em All", שהפך לאחד ממסמכי הווידאו החשובים והאותנטיים ביותר בתולדות המוזיקה הכבדה. בסוף שנות השמונים, כאשר תעשיית המוזיקה נשלטה על ידי ערוץ MTV וקליפים מלוטשים עתירי תקציב וספריי לשיער, "Metallica" סירבה בתוקף לשתף פעולה עם המנגנון התאגידי ולא צילמה עד אז ולו וידאו קליפ רשמי אחד. במקום להפיק סרט תיעודי מעונב ומבוים, הלהקה והבמאים Jean Pellerin ו- Doug Freel בחרו בגישה הפוכה לחלוטין, מחתרתית וחסרת פשרות. הם פנו אל קהילת המעריצים ואספו קלטות בוטלג רועדות שצולמו בהיחבא מתוך הקהל על ידי מעריצים שהבריחו מצלמות וידאו ביתיות אל תוך האולמות מתחת למעילים, ושילבו אותן עם צילומי טלוויזיה ופסטיבלים משלוש השנים וחצי שבהן ניגן ברטון בלהקה.
בין ההופעות הגולמיות שזורות שיחות סלון משוחררות, כנות ורוויות הומור שחור ובירה של הטפילד, אולריך והאמט. השלושה יושבים יחד, צוחקים על הימים הפרועים בדרכים, חושפים את האישיות החופשית והבלתי מתפשרת של ברטון ומציגים אותו לא כגיבור טראגי מרוחק, אלא כאח גדול שלימד אותם תיאוריה מוזיקלית, הרמוניות קלאסיות של באך ועמידה עיקשת על עקרונות אמנותיים.
המסע המוזיקלי נפתח בשיא תנופת הענק של שנת 1986 עם תיעוד בוטלג מחוספס מההופעה בדטרויט באפריל אותה שנה, שם חיממה הלהקה את Ozzy Osbourne וגנבה את ההצגה מדי ערב. המצלמה הרועדת מתוך הקהל לוכדת את האנרגיה המתפרצת של "Creeping Death", את גרסת הכיסוי האכזרית ללהקת "Diamond Head" בשיר "Am I Evil?", ואת המתקפה חסרת הרחמים של "Damage, Inc." שבה ברטון קורע את הבמה. מיד לאחר מכן מגיע תיעוד נדיר מלונג איילנד של "Master of Puppets", שממחיש כיצד הפכה הלהקה למכונת מלחמה הדוקה וקטלנית שכבשה אצטדיונים שלמים בכוח המילה שעברה מפה לאוזן בלבד.
משם חוזר הסרט אחורה בזמן אל ימי המועדונים המזיעים של אוגוסט 1983 במועדון "The Metro" בשיקגו, באחד הקטעים המחשמלים ביותר שתועדו אי פעם על במת רוק. ברטון עולה לבדו לקדמת הבמה עם גיטרת הריקנבקר האגדית שלו ומבצע את סולו הבס המונומנטלי "(Anesthesia) - Pulling Teeth". עם דיסטורשן חורכת, דוושת וואה-וואה וטכניקת אצבעות המסחררת את העין, הוא מוכיח מדוע נחשב לעילוי ששינה לתמיד את תפקיד הבס במטאל, לפני שהלהקה כולה מתפרצת אל תוך ביצוע פראי ומהיר כברק של "Whiplash".
התחנה המרכזית הבאה לוקחת את הצופה אל ספטמבר 1985 בפסטיבל "Metal Hammer Festival" בלורליי שבגרמניה המערבית, הופעה שצולמה במספר מצלמות מקצועיות ולוכדת את הרביעייה בתקופת האלבום "Ride the Lightning". כאן נחשפת הדינמיקה הבימתית המושלמת בין ארבעת החברים בביצועים סוחפים ליצירות "The Four Horsemen", הבלדה האפלה והמטלטלת "Fade to Black" שבה הרגש של האמט והטפילד חותך את האוויר, וההמנון הקהל הנצחי "Seek & Destroy". בהמשך משולבים מהופעה זו גם ביצועים חדים ומדויקים של "No Remorse" ושל "Metal Militia", כשלפניהם מופיעה פנינה היסטורית נדירה במיוחד ממרץ 1983 במועדון "The Stone" בסן פרנסיסקו, הופעתו השנייה בלבד של ברטון עם הלהקה שבה עדיין מנגן Dave Mustaine על הגיטרה המובילה ימים ספורים לפני עזיבתו.
אחד השיאים המרגשים והאייקוניים ביותר בסרט כולו מתרחש תחת שמי קליפורניה הבהירים בפסטיבל "Day on the Green" באוקלנד באוגוסט 1985, מול קהל עצום של עשרות אלפי מעריצים משולהבים. ברטון פותח את "For Whom the Bell Tolls" עם ריף הבס הכרומטי והמעוות שהפך לחתימת הסאונד האישית שלו, בעוד ראשו מטלטל בפראות בלתי פוסקת בקדמת הבמה, ברגע שמזקק לתוך פחות מחמש דקות את כל העוצמה, הכריזמה והגדולה של "Metallica" הקלאסית. לצדו מופיע גם ביצוע בוטלג מצמרר מפסטיבל רוסקילדה בדנמרק ביולי 1986 לשיר "Welcome Home (Sanitarium)", חודשיים בלבד לפני מותו של הבסיסט.
האקורד החותם של "Cliff 'Em All" הוא רגע של קתרזיס רגשי טהור שמשאיר מעט מאוד עיניים יבשות. על רקע גרסת האולפן המופתית של היצירה האינסטרומנטלית "Orion", שנפתחת בקטע הבס הסימפוני והחלומי שכתב ועיבד ברטון, רץ על המסך מונטאז' תמונות אינטימי מילדותו ומחייו עם הלהקה, ונחתם בסולו הבס המלודי והמרגש שלו באמצע היצירה. במבחן הזמן, הסרט שזכה למעמד של פלטינה מרובעת בארצות הברית נותר הרבה יותר מאוסף הופעות. זהו מכתב אהבה גולמי, נטול זיופים וחסר תקדים בעוצמתו לאמן שהעניק ללהקת המטאל הגדולה בעולם את נשמתה המוזיקלית, ותיעוד נצחי של ארבעה צעירים רעבים ששינו את פני הרוק הכבד לתמיד.
לצפייה ב- DVD המלא:
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל





תגובות