Metallica - Hardwired… to Self-Destruct

ב- 18 לנובמבר, 2016, “Metallica” הוציאו את אלבומם העשירי, “Hardwired… to Self-Destruct”.

שמונה שנים חלפו מאז "Death Magnetic" - הפער הארוך ביותר בין אלבומי אולפן בתולדות הלהקה - והציפיות סביב חזרתם הרגישו כבדות יותר מכל מגבר שגררו אי פעם על הבמה. זו לא הייתה רק סקרנות לגבי אלבום חדש. זו הייתה שאלה של זהות. האם להקה שעיצבה את יסודות הת'ראש מטאל באלבומים כמו "Kill 'Em All" והרחיבה את גבולות המיינסטרים עם הכבדות הקליטה של "Metallica (The Black Album)", תוכל עדיין להצית את האש הזו אחרי עשרות שנים, טרגדיות, מריבות ונוף מוזיקלי משתנה.

עד שהעבודה על “Hardwired… to Self-Destruct”, הלהקה כבר הייתה במקום יציב יותר מאשר במהלך השנים הדרמטיות שבאו לאחר "Load". מערכות יחסים התחזקו, הקרבות היו מאחוריהם, והרעב לכתוב משהו משמעותי חזר. "Hardwired… to Self-Destruct" הפך לפרויקט של מיקוד מחודש - תזכורת לחברי הלהקה מהי "Metallica" באמת, ומה מניע אותם מתחת לכל הרעש והעוצמה.

ההקלטות החלו במטה שלהם בסן רפאל, תחת הפקתו של Greg Fidelman לצד Jams Hetfield ו- Lars Ulrich. התהליך היה מסודר ומדויק: מאות ריפים קוטלגו, מוינו, חודדו ועוצבו לצורה הרצויה. עם זאת, העובדה שהגיטריסט Kirk Hammet איבד את הטלפון שלו - ואיתו, כמעט 250 ריפים שלא גיבה, הובילה לכך שלראשונה מאז הצטרף ללהקה הוא לא קיבל קרדיטים לכתיבת שירים באלבום של "מטאליקה". בהיעדר תרומה מצד האמט הנטל לכתיבת כל שירי האלבום נפל על הטפילד ואולריך, מה שנתן למוזיקה גוון מהודק וממוקד, כאשר Robert Trujillo תורם את הפתיח ל- "ManUNkind", שנכתב כמחווה ל- Cliff Burton המנוח.

הנושאים הליריים של האלבום סובבים סביב הרס, חרדה והמקומות האפלים יותר של ההתנהגות האנושית. "Moth Into Flame" מתאבל על הפיתוי והרעילות של התהילה, "Hardwired" צולל אל תוך דחפים הרסניים עצמיים והתמכרות, "Dream No More" חוזר לאימה הקוסמית של קת'ולהו (Cthulhu) פרי דמיונו של הסופר ה. פ. לאבקראפט, ו- "Murder One" מהווה מחווה נוגעת ללב ל- Lemmy Kilmister, סולן "מוטורהד" האייקוני, ונקרא על שם המגבר האהוב עליו.

האלבום מתחיל עם "Hardwired", פרץ של ת'ראש אגרסיבי טהור - קצר, חד וללא פילטרים. הוא מתחבר באופן מיידי לרוח שהניעה את הלהקה במקור - אי שם בתחילת שנות השמונים. "Atlas, Rise!" נושא את האנרגיה הזו בעוצמה, עם לידים הרמוניים ופזמון שנתפר בקפידה לאיצטדיונים. "Now That We’re Dead" צולל לתוך גרוב שרירי ופולחני שמאוזן כבדות עם מלודיה, בעוד ש- "Moth Into Flame" הופך לאחד השיאים המגדירים את האלבום - ממוקד, ממכר, מהיר, מתפרץ וחודר מבחינה לירית. "Dream No More" בו טרוחיו שר קולות רקע צונח למעמקים כבדים ובוציים, ומושך את המאזינים אל תוך שיר "בלאק סאבאתי" מפלצתי ואיטי, בעוד ש- "Halo on Fire" מסיים את הדיסק הראשון עם אפוס ארוך ורגשי של למעלה מ- 8 דקות, שהולך ומתפתח אל תוך בהירות ושחרור.

הדיסק השני עובר כבר לשטח אפל וכבד יותר. "Confusion" "צועד" לקצב התופים עם תחושה של שבר פסיכולוגי וקונפליקט פנימי. "ManUNkind" משלב מחווה עם מתח, ומתפתל לו בין הרמוניות מצמררות למקצבים מטרידים. "Here Comes Revenge" בנוי על מעגלים של כעס ונקמה ומספק את אחת מביצועיו הווקאליים החזקים של הטפילד במילניום הנוכחי. "Murder One" מכבד את Lemmy Kilmister עם ריפים כבדים ופועמים. ו- "Spit Out the Bone" מסיים את האלבום בפיצוץ ת'ראש מהיר - עם אחת הרצועות המלהיבות ביותר שהלהקה הקליטה מאז ימיה הראשונים.

בנוסף לשני הדיסקים העמוסים שלו, "Hardwired… to Self-Destruct" יצא גם במהדורת דלוקס ובה דיסק שלישי עשיר בחומרי בונוס. הדיסק נפתח בגרסה מוקלטת מחדש של "Lords of Summer", שיצא במקור כדמו בשנת 2014. "Ronnie Rising Medley (A Light in the Black / Tarot Woman / Stargazer / Kill the King)" הוקלט עבור אלבום המחווה "Ronnie James Dio – This Is Your Life" לזכרו רוני ג'יימס דיו משנת 2014. "When a Blind Man Cries" הוקלט בתחילה עבור אלבום המחווה "Re-Machined: A Tribute to Deep Purple’s Machine Head" משנת 2012. "Remember Tomorrow", הוקלט במקור עבור אלבום המחווה "Maiden Heaven: A Tribute to Iron Maiden" משנת 2008. בנוסף, דיסק הבונוס מספק פרץ חי של אנרגיה חיה עם שירים שהוקלטו ב-Rasputin Music בברקלי, קליפורניה, ב-16 באפריל 2016, וב-U.S. Bank Stadium במיניאפוליס ב-20 באוגוסט 2016.

עם יציאתו, "Hardwired… to Self-Destruct" הגיע לראשונה למקום הראשון ביותר מחמישים מדינות, ואומץ מיד על ידי המעריצים שהעריכו את החזרה לאנרגיה ולעוצמה. המבקרים שיבחו את שאפתנותו, את האיזון בין מהירות הת'ראש של פעם למיד-פייס המודרני, ואת הניצוץ הראשוני שעובר כחוט השני בין רגעיו הטובים ביותר. סיבוב ההופעות "WorldWired" שבא לאחר מכן הפך לאחד המצליחים ביותר של הלהקה, וביסס כמה משירי האלבום כקטעים בסיסיים והכרחיים בעידן החדש של הלהקה.

בשנים שחלפו מאז, האלבום הפך לאבן דרך משמעותית בקטלוג של הלהקה - לא המצאה מחדש, אלא אישור מחדש לגדולה של "מטאליקה". תזכורת לכך שגם לאחר עשרות שנים, "מטאליקה" עדיין יכולה להתחבר למהות שהפכה אותה למונומנטלית מלכתחילה. זהו אלבום שעומד איתן ובגאון לצד האלבומים הגדולים בקטלוג שלהם, לא כהעתק של העבר, אלא כהוכחה להתפתחות ולחיוניות מתמשכת. ממש כמו העטיפה "Hardwired… to Self-Destruct" הוא הקול של מפלצת בת ארבע ראשים שמגלה את כוחותיה מחדש - עוצמתית, רגשית, אגרסיבית וחיה. אישור לכך שגם אחרי כל כך הרבה שנים "מטאליקה" עדיין יכולה להרעיד את האדמה שמתחתיה, בכל רגע שתבחר.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר