top of page

Roger Glover - The Butterfly Ball and the Grasshopper's Feast

לפני 22 שעות
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: לפני 13 שעות

ב- 18 בנובמבר 1974 יצא "The Butterfly Ball and the Grasshopper's Feast", אלבום הסולו והקונספט הראשון של הבסיסט, המלחין והמפיק Roger Glover.


קיץ 1973 היה נקודת השבר הקשה ביותר בקריירה של Roger Glover. לאחר ארבע שנים שבהן שימש כעמוד השדרה הקצבי והיצירתי של ההרכב הקלאסי והמצליח ביותר של להקת "Deep Purple", ואחרי שהטביע את חותמו באלבומי מופת שעיצבו את פני הרוק הכבד ובהם "Deep Purple in Rock", "Fireball", "Machine Head" ו-"Who Do We Think We Are", מצא את עצמו גלובר מודח מהלהקה בעקבות אולטימטום חד משמעי שהציב הגיטריסט Ritchie Blackmore. בניגוד לחברו הטוב הסולן Ian Gillan, שהגיש את התפטרותו חודשים ספורים קודם לכן מתוך בחירה ותחושת מיצוי, גלובר הופתע לחלוטין ממהלך ההדחה ושקע בתקופה של משבר אישי ודיכאון, כשהוא מנסה לבנות את זהותו מחדש מחוץ לצלה הכבד של הלהקה הגדולה בעולם באותם ימים, תחילה כמנהל מחלקת האמנים של חברת התקליטים Purple Records ובהמשך כמפיק מבוקש עבור להקות כמו "Nazareth", "Status Quo" ו-"Elf".


גלגל ההצלה היצירתי הגיע מכיוון בלתי צפוי לחלוטין בדמות ספר ילדים מאויר. בשנת 1973 פרסמו המאייר הפסיכדלי הנודע Alan Aldridge, מי שעיצב עטיפות אייקוניות עבור "The Beatles", "The Who" ו-Elton John, והמשורר והסופר הבריטי William Plomer עיבוד מחודש ומרהיב לפואמת הילדים הקלאסית מהמאה התשע עשרה שכתב ההיסטוריון והבוטניקאי William Roscoe בשנת 1802. הספר, שתיאר נשף לילי קסום שבו חרקים, דו חיים ויצורי יער מתאספים יחד לחגיגה של הרמוניה ואחווה, הפך לרב מכר ענק בבריטניה. המפיק הקולנועי Alan G. Rainer, שביקש להפיק סרט אנימציה באורך מלא המבוסס על איוריו של אלדרידג', פנה תחילה לקלידן Jon Lord מלהקת "Deep Purple" בבקשה להלחין את הפסקול. לורד, שהיה שקוע עד צוואר בהקלטות האלבום "Burn" ובסיבובי ההופעות של ההרכב החדש של הלהקה, נאלץ לוותר והמליץ בחום על חברו לשעבר גלובר.


כשגלובר נפגש עם אלדרידג', הציע לו המאייר להאזין ליצירותיו של המלחין הקלאסי Benjamin Britten כדי לשאוב השראה תזמורתית, אך גלובר הבין מיד שכוחו האמיתי אינו טמון בסימפוניות אקדמיות אלא בכתיבת שירים מלודיים וחיים. הוא נסע לאי מנורקה שבספרד בתקווה לשבת בווילה שטופת שמש מול פסנתר כנף ולהלחין את היצירה, אך גילה להפתעתו גשם בלתי פוסק ובהיעדר פסנתר נאלץ לחזור לביתו באנגליה, שם ישב מול פסנתר הבייבי גראנד הפרטי שלו. גלובר זיהה בספר עשרים דמויות שונות של בעלי חיים וחרקים, והחליט לכתוב עשרים קטעים קצרים ומגוונים שייתפרו יחד לאופרת רוק ופנטזיה פסיכדלית אחת, שבה כל דמות תזכה לקול ולסגנון מוזיקלי ייעודי משלה.


כדי להפיח חיים בעשרים הדמויות של היער, התמקם גלובר בקיץ 1974 באולפני Kingsway Recorders שבלונדון, אולפן ההקלטות שהקים באותה תקופה חברו Ian Gillan, וגייס לצדו שורה ארוכה של מוזיקאים וזמרים אורחים מתוך קהילת הרוק הבריטית והאמריקאית. שותפו המרכזי למסע היה הקלידן והיוצר Eddie Hardin, לשעבר חבר להקת "The Spencer Davis Group", שניגן בפסנתר ובאורגן והיה שותף לכתיבת כמה משירי המפתח באלבום. לצדו גויסו הגיטריסט Ray Fenwick, המתופף Les Binks שהצטרף שנים ספורות לאחר מכן ללהקת "Judas Priest", הקלידן Micky Lee Soule מלהקת "Elf", הכנר Eddie Jobson מלהקות "Curved Air" ו-"Roxy Music", חטיבת כלי מיתר ונשיפה רחבה בשם The Mountain Fjord Orchestra בניצוחם של Del Newman, Martyn Ford ו-John Bell, וסוללה נדירה של זמרים שכל אחד מהם נכנס לנעליה של חיה אחרת ביער.


האירוניה ההיסטורית המרתקת ביותר באלבום טמונה בכך שגלובר, בצעד של אצילות נפש נדירה וללא טיפת מרירות, הזמין לאולפן את שני האנשים שתפסו את מקומם שלו ושל גילאן בלהקת "Deep Purple" חודשים ספורים קודם לכן, הבסיסט והזמר Glenn Hughes והסולן הצעיר David Coverdale. לאחר קטע הפתיחה האינסטרומנטלי והפסטורלי "Dawn" המכניס את המאזין אל ערפילי הבוקר של היער, פורץ Glenn Hughes בשיר השני "Get Ready", קטע רוק קצבי, פאנקי ועתיר נשמה שבו יוז מזמין בקולו הגבוה והמחשמל את כל יצורי השדה להתכונן לנשף הקרב. בהמשך הצד הראשון מגיש David Coverdale ביצוע בלוזי, חם ומפתיע ברצועה "Behind the Smile", שבה קול הבריטון העמוק שלו מרחף מעל עיבוד קרקסי ומלנכולי של אקורדיון ופסנתר.



אלא שהתגלית הגדולה והמרעישה ביותר של האלבום כולו הייתה סולן אמריקאי צנום ובעל קול ענק מלהקת הבלוז רוק "Elf", שהקליטה באותם ימים את אלבומיה תחת שרביט ההפקה של גלובר. Ronnie James Dio, שעדיין היה אז שם אלמוני עבור הקהל הרחב בטרם הכתרתו לאחד מגדולי סולני הרוק הכבד והמטאל בהיסטוריה עם "Rainbow" ו-"Black Sabbath", התגלה באלבום הזה כמבצע ורסטילי ובעל מנעד רגשי עוצר נשימה. דיו תרם את קולו לשלושה שירים מרכזיים באלבום והיה שותף לכתיבת שניים נוספים, ובראשם הבלדה החלומית והמרגשת "Sitting in a Dream", שבה הוא מגלם את דמותו של הצפרדע השוקע בהרהורים פילוסופיים מעל עיבוד מיתרים עשיר וענוג של Del Newman, ביצוע שחשף לעולם את היכולת הנדירה שלו לשיר ברכות פולקית מלטפת לצד עוצמה אופראית.



לאורך ארבעים ושמונה דקותיו של התקליט, מדלג גלובר בחופשיות יצירתית מוחלטת בין ז'אנרים ותקופות, כאילו השתחרר סוף סוף מכבלי הריפים הכבדים של להקת האם שלו. זמרות הליווי המוערכות Helen Chappelle ו-Barry St. John, שתרמו את קולן גם ליצירות של "Pink Floyd" ו-Elton John, מובילות את ההרמוניות הקוליות העליזות של "Saffron Dormouse and Lizzy Bee", בעוד Neil Lancaster מלהיב ב-"Harlequin Hare" הקופצני ו-John Goodison מעניק גוון תיאטרלי לדמות החפרפרת העיוורת ב-"Old Blind Mole". לצדם בולט הקטע "No Solution" שכתב ושר Micky Lee Soule, רצועת רוק פסנתר מלודית ומושחזת שמציגה את ההשפעות המובהקות של "The Beatles" ו-Paul McCartney על כתיבתו של גלובר.


החצי השני של האלבום מעמיק את תחושת המסע הקסום עם גלריה נוספת של קולות מובחרים. זמר הסול האמריקאי Jimmy Helms, שהתפרסם שנה קודם לכן עם להיט הענק שלו בבריטניה "Gonna Make You an Offer You Can't Refuse", מגיש ביצוע קטיפתי ומלא רגש בשיר "Waiting", בעוד Eddie Hardin לוקח את המיקרופון בדמות העכבר האביר ב-"Sir Maximus Mouse" הגאה, שמוביל אל הקטע האינסטרומנטלי הסימפוני והארוך באלבום "Dreams of Sir Bedivere". מיד אחריו מספק הקלידן והזמר הוותיק Tony Ashton ביצוע הומוריסטי ומחוספס ב-"Together Again", הבסיסט והזמר John Gustafson מלהקות "Quatermass" ו-"Roxy Music" תוקף בשיר הרוק הכבד והאפל ביותר באלבום "Watch Out for the Bat" המזהיר את היצורים מפני העטלף הטורף, והסולן האדיר John Lawton מלהקת "Lucifer's Friend", שהצטרף שנתיים לאחר מכן ללהקת "Uriah Heep", מרגש עד דמעות בבלדה הפרוגרסיבית היפהפייה "Little Chalk Blue" על הפרפר הכחול הקטן.



רגע השיא הבלתי מעורער של היצירה כולה מגיע לקראת סיום האלבום עם הסינגל המוביל "Love Is All", שכתבו גלובר והארדין וביצע Ronnie James Dio. השיר, שנפתח בפסנתר רגשני ומתפתח להמנון פופ רוק וודווילי מדבק וסוחף עם מקצב מארש חגיגי וכלי נשיפה צוהלים, נשא מסר אוניברסלי של אחווה ואהבה בין כל היצורים החיים. למרבה ההפתעה, השיר הפך ללהיט ענק ברחבי אירופה, כבש את המקום הראשון במצעדי הפזמונים בהולנד ובבלגיה במשך שבועות ארוכים, זכה להצלחה אדירה בצרפת ובאוסטרליה, ולווה בסרטון אנימציה מיתולוגי שבו נראית דמותו המצוירת של הצפרדע פורטת על גיטרה אקוסטית ומובילה את חיות היער אל הנשף. ההצלחה המסחררת של השיר הייתה כה גדולה, עד שמאזינים רבים היו משוכנעים שגלובר עצמו הוא הזמר, ואירוע זה שימש כמקפצה שהובילה את Ritchie Blackmore לגייס את דיו ואת חברי להקת "Elf" להקמת להקת "Rainbow" חודשים ספורים לאחר מכן. האלבום נחתם בקטע המלכותי והפרוגרסיבי "Homeward", שבו דיו מוביל את האורחים הביתה עם עלות השחר בקול אדיר שמנבא את רוק האצטדיונים של העשור הבא.



בעקבות הצלחת האלבום, שיצא בבריטניה תחת הלייבל Purple Records ובארצות הברית תחת UK Records עם עטיפת השער המרהיבה של Alan Aldridge, החליט גלובר להעלות את היצירה כולה על הבמה בערב צדקה היסטורי וחד פעמי שנערך באולם ה-Royal Albert Hall המיתולוגי בלונדון ב-16 באוקטובר 1975. המופע הפך לאחד האירועים הסוריאליסטיים והמרגשים בתולדות הרוק הבריטי, כאשר לצד גלובר, Jon Lord, Eddie Jobson, David Coverdale, Glenn Hughes, John Lawton ותזמורת מלאה, גויסו אגדת קולנוע האימה Vincent Price כקריין הערב והדוגמנית והשחקנית האייקונית Twiggy. אלא שהדרמה הגדולה ביותר התרחשה ברגע האחרון, כאשר Ronnie James Dio לא יכול היה להופיע בשל מחויבויותיו לסיבוב ההופעות של להקתו החדשה "Rainbow" עם בלאקמור. בערב שלפני המופע הרים גלובר טלפון נואש לחברו הוותיק Ian Gillan, שפרש מעולם המוזיקה שנתיים קודם לכן ולא שר תו אחד מאז שעזב את "Deep Purple". גילאן עלה לבמה בהפתעה מוחלטת וללא אזכור בתוכנייה לביצוע השיר "Sitting in a Dream", וזכה לתשואות סוערות בעמידה שנמשכו דקות ארוכות וגרמו לו להחליט באותו לילה לחזור לעולם המוזיקה ולהקים את להקתו החדשה.


למרות שסרט הקולנוע שיצא בשנת 1976 בבימויו של Tony Klinger ספג ביקורות צוננות בשל קטעי המעבר הזולים שנוספו לו, האלבום עצמו נותר פנינה נדירה, צבעונית וחד פעמית בדברי הימים של שנות השבעים. גם בשנת 1999, כאשר התאחדה "Deep Purple" עם התזמורת הסימפונית של לונדון באותו Royal Albert Hall, עלה Ronnie James Dio לבמה כדי לבצע יחד עם גלובר, גילאן וחברי הלהקה את "Sitting in a Dream" ו-"Love Is All" בסגירת מעגל מרגשת. במבחן הזמן, "The Butterfly Ball and the Grasshopper's Feast" הוא הרבה יותר מאלבום סולו אקסצנטרי של בסיסט שחיפש את דרכו, אלא חגיגה טהורה של מלודיה, דמיון וחופש אמנותי, שהוכיחה כיצד מתוך שבר מקצועי עמוק יכולה לפרוח אגדה מוזיקלית על זמנית.



"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

header.all-comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page