המלצת המערכת...
האלבום הזה אולי עבר מתחת לרדאר של חלקכם, אז הנה ההמלצה שלנו אליכם להאזין לו.
הסיפור של "Into the Light" מתחיל לאחר יציאתו של האלבום "Coverdale/Page" משנת 1993. קוברדייל בדיוק החל לעבוד על אלבום סולו חדש, אך ככל שהעבודה על האלבום התקרבה לכדי סיום חברת התקליטים EMI Records התעקשה שהוא יצא תחת השם "Whitesnake". כתוצאה מכך, האלבום "Restless Heart" משנת 1997 יצא בסופו של דבר תחת הכותרת "David Coverdale & Whitesnake". לאחר סיבוב ההופעות שקידם את האלבום, פירק קוברדייל את "Whitesnake" באופן רשמי, על-מנת להתמקד בקריירת הסולו שלו ולהתנסות בכיוונים מוזיקליים שונים.
קוברדייל ביקש לחזור לשורשים שלו ולהתרחק עד כמה שאפשר מצליל ההארד רוק הבומבסטי שאפיין את רוב שנות הקריירה שלו. אלבומי הסולו הראשונים שלו, "White Snake" משנת 1977 ו- "Northwinds" משנת 1978, היו מכוונים יותר לסגנון הבלוז, ועם "Into the Light" - אלבום הסולו הראשון שלו מזה יותר משני עשורים - ניצל קוברדייל את ההזדמנות כדי להתמקד בסגנון יותר מינימליסטי, מופשט ומופנם. ואכן, "Into the Light" הינו אלבום אישי ומופנם יותר, אשר משקף את המסע של המוזיקאי הוותיק, תוך שהוא חובק צליל מינימליסטי ובלוזי יותר.
הפקת האלבום הייתה אינטימית, והיא משקפת את המאמץ המודע של David Coverdale להתרחק מנוסחאות ההארד רוק והגלאם מטאל של "Whitesnake". קוברדייל הפיק את האלבום יחד עם מפיקים נוספים כמוMichael McIntyre והגיטריסט Doug Bossi. הוא יצר אוסף של שירים שהתמקדו יותר ברגש ובסיפורים אישיים, מאשר בריפים עוצמתיים שמתאימים לאיצטדיונים. גישה נינוחה זו אפשרה לקוברדייל להציג את העומק והאיכויות הווקאליות שלו, אשר מעבירות באלבום הזה תחושות של רגש ופגיעות אשר לא נראו בשנותיה האחרונות של "Whitesnake".
אחרי האינטרו הקצר והאיסטרומנטאלי "...Into the Light" מגיע "River Song" ומציג את הגוון האישי של האלבום, עם תחושת בלוז-רוק עמוקה, המזכירה את עבודתו המוקדמת של קוברדייל עם "Deep Purple". השיר נועד במקור לאלבום השני של קוברדייל עם Jimmy Page, אבל הפרויקט מעולם לא יצא לפועל. ניצני השיר חוזרים אחורה לשנות ה-80, לדמו שהופיע בהוצאה המיוחדת של "Slide It In", לרגל 35 שנה לאלבום. קוברדייל מתאר את השיר כמחווה ל- Jimi Hendrix, ואכן הוא כולל נגידת קלידים של Mike Finnigan, שניגן עם הנדריקס ב- "Electric Ladyland". פיניגן הובא בתחילה כדי לנגן רק בשיר הזה, אך בסופו של דבר הוא תרם לכמה שירים נוספים באלבום.
ההתחלה של "She Give Me..." שמגיע מיד אחר כך, נשמעת בדיוק כמו אאוטייק מהאלבום "Coverdale/Page", אבל אז, בדקה 1:18, השיר משתנה פתאום ולכמה שניות אנחנו מרגישים כאילו אנחנו בהופעה של Bruce Springsteen.
השיר שבא אחריו "Don't You Cry" הוא אחד השירים היפים והמרגשים באלבום. קוברדייל תיאר אותו כמחווה לשירים כמו "Many Rivers to Cross" של ג'ימי קליף, "When a Man Loves a Woman" של פרסי סלדג' ו- "No Woman, No Cry" של בוב מארלי ואנחנו ממש מסכימים עם ההגדרה.
בלדות כמו "Love is Blind" ו-"Whereever You May Go" בולטות ברוך ובכנות שלהן וממחישות את הכוונה של קוברדייל להתרחק עד כמה שאפשר מההארד רוק והגלאם מטאל של "וויטסנייק". קוברדייל פושט כאן את פרסונת הרוק הבומבסטית שלו כדי לספק עומק רגשי, תוך שימוש בקול האדיר שלו כדי להעביר תחושות של כאב וכמיהה. ההגשה הווקאלית הרכה והאינטימית הזו מהווה שינוי מהותי מהבלדות המתנשאות של "Whitesnake", ומוסיפה רובד של אינטימיות ומגע אישי.
למעריצים שמתגעגעים לצד הכבד יותר של קוברדייל, "Cry For Love" ו- "Don't Lie To Me" יספקו בוודאי חלק מההארד רוק שקשור לעברו של קוברדייל. השירים הללו שומרים על בסיס הרוק, אבל עם גישה מאופקת יותר, ללא הבומבסטיות של עידן הגלאם-מטאל של "Whitesnake".
השיר "Too Many Tears" הופיע לראשונה באלבום "Restless Heart" של "David Coverdale & Whitesnake" משנת 1997. אך לאחר שהזמר Chris Isaak שמע את הגרסה המקורית, הוא הציע לקוברדייל לעבד את השיר מחדש בסגנון Roy Orbison. קוברדייל אהב מאוד את הרעיון, בהיותו מעריץ גדול של אורביסון, והחליט להקליט את השיר מחדש עם עיבוד בהשראת ההצעה של אייזק.
תהליך היצירה של "Into the Light" היה ללא ספק תהליך אישי עבור קוברדייל. הוא ייצג את המאמץ שלו להתרחק מהדימוי של "Whitesnake" ולהוכיח את עצמו מחדש כאמן רב-תכליתי המסוגל לבטא קצת יותר מאשר המנוני הארד רוק ו- Power Ballads. שיתוף הפעולה שלו עם Doug Bossi הביא עבודת גיטרה שהשלימה את הסגנון הבלוזי והנינוח אליו כיוון קוברדייל, בעוד שההפקה של מקינטייר והאחרים הבטיחה שהטון הרגשי והאישי של האלבום נשמר לכל אורכו, מבלי לוותר על האיכות.
מעניין לציין, שכמה שירים שהוקלטו במהלך הסשנים לאלבום, כמו "Yours for the Asking", "With All of My Heart" ו-"Let's Talk it Over", יצאו מאוחר יותר באלבום האוסף "Love Songs" של "ווייטסנייק" משנת 2020. בנוסף, השיר "Flesh & Blood" שוחרר כשיר הנושא מתוך האלבום "Flesh & Blood" שיצא בשנת 2019.
לסיכום, "Into the Light" היא יצירה בוגרת, רפלקטיבית, המציגה את רצונו של David Coverdale להתפתח כאמן. זה לא אלבום שמיועד למעריצים שמחפשים את ההפגזה של להיטי "Whitesnake", אלא למי שמעריך את הצד המופנם והבלוזי יותר של קוברדייל. התוצאה היא אלבום אישי ומינמליסטי שעומד כהצהרה נועזת של מוזיקאי המבקש להתפתח מבחינה אומנותית.
להאזנה: Youtube
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments