הוא זה שהקים את אחת הלהקות החשובות והגדולות של שנות ה-90. Robert DeLeo נולד ב-2 לפברואר 1966 וכן, הוא אח של Dean DeLeo !! (Photo: Jeff Berting) = הוא ואחיו נולדו וגדלו בניו ג'רזי, אחיו גדול ממנו ב-5 שנים. = מלבד מוזיקה רוברט החל לגלוש מגיל 9 וגם היה בקבוצת הסקייטבורד "Point Pleasant Beach". = למרות שהוא גדל בעיירת חוף והנשמה שלו תמיד ניסתה לקחת אותו לשם הוא היה חייב לרדוף אחר הגורל המוסיקלי שלו ולאחר סיום התיכון הוא עבר ללוס אנג'לס. = מאחר ולא היה לו כסף או חברים הוא גר במכונית שלו במשך שנה כשהוא מנסה לחדור לסצנת המוזיקה של לוס אנג'לס ולהקים להקה. = בשנת 1985 פגש רוברט את Scott Weiland בהופעה של להקת Black Flag. תוך כדי שיחה על מוזיקה ודברים אחרים, רצה הגורל והם גילו שהם בזוגיות עם אותה אישה !! לאחר שהבחורה (ברת המזל) עזבה את שניהם ועברה לטקסס, החליטו השניים לקחת את הדירה שלה בסן דייגו, לגור יחד ולנסות להקים להקה. = הם צירפו אליהם את המתופף Eric Kretz ורוברט החל במסע שיכנועים לצרף את אחיו ללהקה, למרות שהעניין לא היה קל, לבסוף דין הסכים והצטרף ללהקה. = הם העניקו לה את השם "Mighty Joe Young" בהשראת הסרט עם אותו השם. הם החלו להופיע בבארים ברחבי סאן דייגו ובאזור הוליווד, ובסופו של דבר חתמו על חוזה תקליטים עם "Atlantic Records" בשנת 1992. (Photo: John Eder) = אך הם היו צריכים לשנות את שם הלהקה כי הוא כבר נתפס על ידי מוזיקאי בלוז. סקוט הוא זה שהביא את השם "Stone Temple Pilots" רק בגלל ראשי התיבות "המגניבים" שנלקחו מחברת השמנים "STP", השם ראשוני היה בכלל "Shirley Temple's Pussy", חברי הלהקה סיפרו שלשם אין משמעות כלל הוא פשוט התאים לראשי תיבות. = בתחילת דרכה של הלהקה רוברט עבד בחברת "Schecter Guitar Research" שהייתה חברה לייצור חלקי חילוף של גיטרות. בתקופת עבודתו שם בנה לעצמו רוברט את גיטרט הבס הראשונה שלו שהייתה אב טיפוס ועם הזמן הפכה ל- Signature Guitar. = בספטמבר 1992 שחררה הלהקה את אלבום הבכורה שלה " Core " . זהו היה אלבום הפריצה של הלהקה, מדובר באחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בכל הזמנים, עם מכירות של למעלה מ- 8 מיליון עותקים. פי שתיים ממה שמכר האלבום "Dirt" של להקת Alice in Chains, אשר יצא בדיוק באותו היום. לאור הסגנון והסאונד המוסיקלי של האלבום הלהקה הצטרפה כמעט באופן אוטומטי לסצנת הגראנג' שכבשה את העולם באותה תקופה. = אך למרות זאת ספגה הלהקה לא מעט ביקורת והשמצות מצד המבקרים שקראו לה מתחזה או חיקוי מאחר והיא לא הייתה חלק משורשי המוזיקה של סיאטל. אך זאת כמובן לא השפיע על המאזינים עצמם שהצביעו באוזניים והעלו את הלהקה לראשי המצעדים. = בשנת 1994 צלחה "STP" את סינדרום האלבום השני כשהאלבום השני שלה " Purple " זכה גם הוא להצלחה אדירה. את זה עשתה הלהקה תוך נקיטת סיכון, שהיה כרוך בהחלטה מודעת לא לחזור על המתכון המנצח מהאלבום הקודם. תוך שינוי וגיוון החומר המוזיקלי שכלל הפעם השפעות של רוק פסיכדלי, פרוגרסיב, פולק, Fאנק, רוק דרומי, בלוז ואפילו ג'אז. = עוד במהלך ההקלטות מצבו של סקוט החל להתדרדר כשהשימוש בסמים ואלכוהול הלך לתגבר באופן משמעותי. לאור תפקודו הלקוי החליטה הלהקה לקחת פסק זמן עד שבשנת 1996 שוחרר האלבום השלישי "Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop". אלבום שהיווה נקודת מפנה בסגנון המוסיקלי של הלהקה כשהיא נוטשת את הסאונד הגראנג'י וחוקרת תחומים אחרים, צעד אחד קדימה ממה שהחל באלבום הקודם = הקרע בין סקוט לשאר החברים הלך והתרחב ושיאו הגיע לאחר שחרור האלבום, ההתמכרות ההולכת ומחמירה של סקוט, בעיות ההתנהגות שלו וחוסר היכולת שלו לתפקד, דחפה את שלושת החברים האחרים להקים בינתיים פרוייקט צדדי, מתוך תקווה שהם יוכלו לחזור לתפקד כלהקה לאחר שסקוט יחזור לעצמו. הם הקימו יחד עם הזמר Dave Coutts מלהקת "Ten Inch Man" הרכב חדש שנקרא "Talk Show" ואפילו שחררו במסגרתו אלבום הנושא את שם ההרכב בשנת 1997. (Photo: John Eden) = כנראה שהזמן באמת מרפה את הפצעים כי ארבעת החברים הצליחו להתעלות על עצמם, לפתור את המחלוקות ביניהם ולחזור לעבוד ביחד כבר בהמשך שנת 1998. האיחוד המחודש הכניס בלהקה אנרגיות חיוביות אותם יצקו ארבעת החברים אל תוך תהליך הכתיבה, כאשר כל השירים נכתבים על-ידי כל החברים יחד באולפן. המפיק האגדי שעבד באופן קבוע עם הלהקה, Brendan O'Brien, דחף אותם להכניס את הלב והנשמה אל תוך היצירה ובשנת 1999 יצא אלבומה הרביעי " No. 4 " . = שנתיים לאחר מכן משחררת הלהקה את אלבומה החמישי " Shangri-La Dee Da ". האלבום שהופק גם הוא ע"י Brendan O'Brien, הוא האלבום הכי אקספרימנטלי של הלהקה, הוא משייט לו בין ז'אנרים של רוק, פסיכדלייה ואפילו פופ, עם השפעות של הדלתות, ביטלס, אפילו בואי. הוא שונה מאוד מאלבומם הקודם אך מזכיר את האלבום "Tiny Music". = לאור הקרע שנמשך ורק התרחב בין סקוט לשאר חברי הלהקה, היא התפרקה באופן רשמי בשנת 2002. = בשנת 2003 שוב חוברים האחים DeLeo לאמנים אחרים והפעם יחד עם הזמר Richard Patrick מלהקת "Filter" והמתופף Ray Luzier מלהקת "Korn" הם מקימים את "Army of Anyone". הם שחררו אלבום אחד הנושא את שם הלהקה בשנת 2006, שאמנם זכה לביקורות משבחות ואהבה מצד מעריצי להקת האם אך לא הניב מכירות או הצלחה מסחרית משמעותית. (Photo: Army of Anyone) = עוד באותה שנה הפיקו האחים DeLeo את האלבום "TruANT", האלבום השלישי של להקת Alien Ant Farm = בשנת 2007 רוברט שיתף פעולה עם להקת הרוק היפנית "B'z", הוא הקליט עימם שני שירים באלבום "Action" וחמישה שירים באלבום "New Love" שבו השתתף גם הגיטריסט Joe Perry . = בשנת 2008 הוזמנה הלהקה להופיע באופן פרטי באירוע התרמה, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו גם במקרה הזה, הארוע "החד פעמי" הזה הצית שוב את הניצוץ של ארבעת החברים והם יצאו לסיבוב הופעות לחגוג את האיחוד. = בשנת 2010, 9 שנים לאחר האלבום החמישי משחררת הלהקה את האלבום השישי שלה שנושא את שם הלהקה. האלבום הזה הושפע בעיקר מסגנון הקאנטרי וגם מסגנון הרוק של שנות ה-60. האלבום הגיע למקום ה-2 בבילבורד 200. (Photo: STPLegacy) = לאחר יציאת האלבום ובמשך שלוש שנים סבלה הלהקה מחוסר יציבות קיצוני. מאבקים ועימותים פנימיים קשים בין שלושת חברי הלהקה לסקוט החלו מתעצמים ומקבלים צורות שונות ומשונות. סקוט הואשם בכך שהעדיף את קריירת הסולו שלו על פני הלהקה, השימוש בסמים ואלכוהול היה נושא קבוע במאבק וגם היכולת שלו להופיע על הבמה הייתה המרכב העימות. בשנת 2013 פוטר סקוט באופן רשמי מהלהקה ולאחר מאבקים משפטיים שנסגרו מחוץ לקוטלי בית המשפט זכו שלושת החברים בשמירה על שם הלהקה והזכות להופיע תחת השם עם השירים שלה. = במאי באותה שנה, מעריץ ותיק אך לא אנונימי בשם Chester Bennington מגשים חלום כשהוא עולה לבמה עם אלילי נעוריו, "Stone Temple Pilots". מספר חודשים לאחר מכן צ'סטר הופך להיות הזמר הרשמי של הלהקה והם מוציאים EP עם חמישה שירים בשם "High Rise" שכולם נכתבו ע"י צ'סטר ו-STP. אך סיפור האהבה הזה לא נמשך זמן רב ומסתיים ב-2015 לאור המחוייבות שלו ל"לינקין". = בפברואר 2016 יצאה הלהקה בקמפיין אינטרנטי לגיוס סולן חדש ללהקה, הם ביקשו לשלוח להם קטע מוקלט וביצעו מספר אודישנים כשלבסוף נבחר הזמר Jeff Gutt. = בשנת 2018 שחררה הלהקה את אלבומה השביעי שגם הוא נושא את שמה, עם הזמר החדש שלה ג'ף, שם האלבום סימן את ההתחלה החדשה של הלהקה. (Photo: Michelle Shiers) = בשנת 2020 שחררה הלהקה את אלבומה השמיני " Perdida " . זה לא אלבום "STP" טיפוסי ולא תצליחו לשמוע כאן אפילו ריף מחוספס אחד או פאוור קורד קטן לרפואה. נכון, אין פה שום דבר שונה או חדשני, אבל עדיין יש פה אלבום שמצליח לעורר בנו געגועים לתקופות אחרות ויפות, מצליח לפרוט על נימי הרגש ולהזכיר לנו כמה כיף לפעמים ללחוץ באופן פתאומי על הבלם, אתנחתא קסומה, באמצע כל ההמולה והרעש שמסביב. = רוברט הוא מוסיקאי מוכשר שהיה שותף מלא בכתיבה, עיבוד והפקת אלבומיה של הלהקה ואף של להקות נוספות. להאזנה לאלבומה האחרון של הלהקה " Perdida " ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ואז הם היו ארבעה... ב- 2 לפברואר 1976 שוחרר "A Trick of the Tail" של להקת "Genesis". זה אלבום האולפן השביעי של הלהקה והראשון שלה ללא Peter Gabriel ועם Phil Collins כסולן. סיפורו של האלבום מתחיל בסיבוב ההופעות שליווה את הוצאת האלבום הכפול " The Lamb Lies Down on Broadway ". בעיצומו של סיבוב ההופעות הביע Peter Gabriel באזני חבריו את רצונו לעזוב את הלהקה. ההודעה התקבלה בהלם מוחלט אצל יתר החברים. דווקא בנקודה בה הלהקה נמצאת בנסיקה ומקבלת הערכה מהמבקרים, דווקא כשהיא נמצאת בשלב מאוד מתקדם בהתפחות המוזיקלית שלה, דווקא אחרי האלבום הכפול והכי שאפתני ששחררה, גבריאל מודיע שדי, נמאס לו, הוא מעוניין לפרוש ולבלות זמן עם המשפחה שלו. גבריאל היה דמות כל-כך תיאטרלית, ממגנטת וכריזמטית, שהיוותה את צינור התקשורת של הלהקה עם הקהל, עד כי חברי הלהקה היו בטוחים שעזיבתו פשוט תוביל לחיסולה של הלהקה. מיד לאחר סיבוב ההופעות ובעודו בטוח שהלהקה כבר לא תחזור לנגן יחד, החל Steve Hackett לעבוד על אלבום הסולו הראשון שלו "Voyage of the Acolyte". באלבום זה שיתף האקט פעולה עם חבריו ל"ג'נסיס", Phil Collins ו- Mike Rutherford . במקביל החל הקלידן Tony Banks לעבוד על חומרים למה שסבר שהולך להיות אלבום סולו שלו, וכך נראה היה שבהיעדרו של Peter Gabriel כל אחד מהחברים הולך לדרכו. אבל ארבעת החברים הנותרים ידעו בתוך תוכם שיש להם עוד הרבה מה לתת מבחינה יצירתית כלהקה. וכך, כנגד כל הסיכויים במחצית שנת 1975 הם החליטו להיפגש ולהתחיל לעבוד על חומר לאלבום חדש, כאשר החומרים שכתב Tony Banks למה שחשב שיהפוך לאלבום הסולו שלו מהווים את הבסיס ההתחלתי לאלבום הראשון של הלהקה ללא Peter Gabriel . במקביל לעבודה על החומרים החדשים ניסתה הלהקה לאתר זמר חדש שיחליף את Peter Gabriel . ארבעת החברים הבינו שהם זקוקים לזמר דומיננטי וכריזמטי שיצליח להיכנס לנעליו הגדולות של Peter Gabriel . באותה תקופה עדיין לא שוחררה הודעה לעיתונות על עזיבתו של גבריאל והלהקה פרסמה מודעה אנונימית בעיתון מלודי מייקר ובה נכתב כך: "a singer for a Genesis-type group". בתגובה קיבלה הלהקה מאות של בקשות להגיע לאודישנים והיא מצאה את עצמה מקשיבה לכ- 400 הקלטות של זמרים שביקשו לקבל את התפקיד. הלהקה כבר סיימה את כתיבת החומר לאלבום והחלה בהקלטות באוקטובר 1975, כשעדיין אין באמתחתה זמר שיחליף את גבריאל. רכבת ארוכה של הזמרים הגיעו לאולפן כדי להיבחן לתפקיד הנחשק, אך אף אחד לא נמצא מתאים. בשלב מסוים, אפילו חשבו חברי הלהקה לשחרר את האלבום כאלבום אינסטרומנטלי. פיל קולינס היה זה שהדריך את כל אותם זמרים צעירים שהגיעו להיבחן, כיצד לבצע את תפקידי השירה לחומר החדש שנכתב, והוא מצא את עצמו לא פעם מדגים בפניהם כיצד לשיר. בשלב מסוים קלטו יתר החברים שקולינס עושה את זה הרבה יותר טוב מכל יתר המועמדים, והפצירו בו לשיר את המילים בעצמו. בסופו של דבר Phil Collins השתכנע וביצע את השיר " Squonk ". הביצוע היה כל-כך טוב שחברי הלהקה הודיעו לו שהוא פשוט חייב לקחת את התפקיד ולהיכנס לנעליו של גבריאל. קולינס מאוד חשש לעמוד בקידמת הבמה, אך למזלנו בעקבות מכבש הלחצים שהופעל עליו הוא השתכנע בסוף לקחת את התפקיד, ואנחנו זכינו בכמה אלבומים מדהימים מבית היוצר של אחת הלהקות הגדולות ברוק המתקדם. Phil Collins הוכיח שמעבר להיותו מתופף מוכשר הוא גם בהחלט ראוי לשמש בתפקיד הפרונטמן של ג'נסיס. האלבום הזה של ג'נסיס לא נופל ברמתו מאלבומי המופת שלה מתחיל שנות השבעים, ואם אתם צריכים גושפנקא לכך, הרי שאפילו Peter Gabriel שהתארח באולפן בזמן ההקלטות אמר זאת בעצמו. שיר הפתיחה " Dance on a Volcano " הוא אולי שיר הפתיחה הטוב ביותר בכל אלבומי "ג'נסיס" על כל הרכביה. איזה פיצוץ לראש של חילופי מקצבים ושבירות. הסינקופות כאן פשוט לא נשמעות כמו שום דבר אחר שיצא עד אותו זמן, ואיזה קטע מעבר מדהים ומטורף יש שם. פשוט בית ספר לרוק מתקדם. הרצועה השניה " Entangled " היא אחד השירים היפים ביותר של הלהקה אי פעם. השירה של Phil Collins רכה וההרמוניות הקוליות פשוט מצמררות. ואיזה יופי של עבודת קלידים של Tony Banks , שפע של צלילים שהולכים ומתפתחים בהדרגה עד שהן פשוט מציפים את כל השיר באושר צרוף. קטע הסיום של השיר הזה הוא אחד הדברים הגדולים שג'נסיס עשו מעולם. תערובת מעולה של שירה, הרמוניות קוליות, מלוטרון, גיטרת 12 מיתרים, שינויי מקצבים תכופים, פשוט טירוף חושים אחד גדול. הרצועה השלישית " Squonk " הינה כאמור השיר הראשון שביצע Phil Collins באולפן איזה יופי של ביצוע, קולינס בהחלט מוכיח שהוא זמר מוביל שמסוגל להחזיק שיר כמו גדול. השיר הזה כוון כך שישמע כמו שילוב של "Kashmir" ו- "When The Levee Breaks" של "לד זפלין". זה אחד השירים האהובים על Phil Collins אשר ציין שהשיר אומנם לא נשמע בסוף ממש כמו זפלין אך זו היתה הכוונה עם האקורדים הכבדים של הגיטרה וההאי האט של John Bonham . ואיזה גרוב מגניב יש לשיר הזה, והעבודה המבריקה של Tony Banks עם הקלידים לקראת הסוף. כמה יופי וקלאסה דחוסים בזמן כל-כך קצר. השיר החותם את הצד הראשון של הויניל " Mad Man Moon " מתחיל מלנכולי, מכשף וקל והולך ומתפתח למשהו שנשמע יותר קלאסי וברגע שהתופים נכנסים יחד עם המלודיה בקולו של Phil Collins , והגיטרה המיללת של Steve Hackett ברקע, פשוט צמרמורות.... את הצד השני של הויניל פותח " Robbery, Assault and Battery " שנכתב על-ידי Tony Banks בניסיון לחקות את ההומור בחלק משיריו של גבריאל. גם קולינס שהיה שותף לכתיבת השיר ניסה להישמע כאן כמו גבריאל התיאטרלי שנהג להיכנס ולצאת מדמויות במהלך ביצוע שירי הלהקה. Phil Collins בחר להיכנס לדמות ששיחק בילדותו במחזמר Oliver!. זה אחד השירים היותר ייחודיים של הלהקה שכולל עבודת קלידים פשוט פסיכית, מהטובות של Tony Banks , תיפוף ושירה נהדרים של Phil Collins וקטע מעבר מבריק. השיר " Ripples" נכתב מלכתחילה כך שקולינס יוכל לשיר אותו, בדומה לשיר "More Fool Me" מהאלבום " Selling England By The Pound ". השיר נפתח כבלדת פולק עם שירה וגיטרה 12 המיתרים של Mike Rutherford . התופים נכנסים רק במהלך הפזמון השני ואז השיר הופך קלאסי יותר, עם אחד הסולואים היפים של Steve Hackett באלבום, שעושה שימוש באפקט ה- "Backward Guitar" המהפנט והכל-כך ייחודי לו. שיר הנושא " A Trick Of The Tail " נכתב על-ידי Tony Banks שנים לפני הוצאת התקליט, בשנת 1972, והוא יועד לאלבום " Foxtrot " במקור. המילים נכתבו בהשראת ספר של William Golding משנת 1955 אשר נקרא "The Inheritors" . זה כנראה ניסיון של הלהקה להיות יותר ידידותית לרדיו ולהמונים, עם מקצב מעט פופי וקופצני ואכן זה היה גם השיר הראשון של הלהקה שנערך לו וידאו קליפ שנועד לקדם אותו ואת האלבום. קטע הסיום " Los Endos " הוא פשוט מפגן גרנדיוזי ושאפתני וחגיגה מוזיקלית אחת גדולה. השיר נכתב על ידי כל הלהקה כאשר Phil Collins כותב את המבנה הקצבי הבסיסי, בהשראת עבודתו עם הרכב הג'אז פיוז'ן "Brand X". הקטע כולל מספר מעברים ושינויי מקצבים, עם איזכורים לשירים "Dance on a Volcano" ו- "Squonk" ועם מחווה אחת יפה ומרגשת לפיטר גבריאל, כשקולינס שר כמה שורות מתוך השיר "Supper's Ready" במהלך הפייד אאוט. האלבום "A "Trick of the Tail זכה להצלחה גדולה ולביקורות טובות. לא רק שהלהקה הוכיחה שהיא מסוגלת לשרוד אחרי העזיבה של Peter Gabriel , אלא שהיא הראתה שהיא מסוגלת ליצר אלבום שאינו נופל מאלבומיה הגדולים, עם סאונד עדכני ומשודרג ועם חומרים מוסיקליים ברמה גבוהה. גם Phil Collins התגלה ככישרון מדהים. הוא ללא ספק עבר את מבחן האלבום וכעת היה עליו לעמוד גם במבחן הקהל, מבחן שגם אותו יעבור בהצלחה יתרה, אבל זה כבר סיפור לסיקור אחר. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 2.2.2004 "I love the tone that's in your laugh, Gasping for an extra breath, Waiting for the time to pass, I believe in days ahead, Don't spend another night alone, Cross and wishing you were dead" לג'ייסון סלארדס היו ימים לא פשוטים כילד כשהבין מתישהו בבגרותו שהוא לא ממש נמשך למין השני. וכך בגיל 15 בהמלצת חבר טוב הוא "קפץ למים" וסיפר להוריו (אב יזם, ואמא בפטיסטית) שהוא גיי, ההמלצה של החבר התבררה בדיעבד כעצת אחיתופל. סלארדס שנולד בשנת 1978 בעיר מסה (הר שולחן בספרדית) פרבר של העיר פניקס במדינת אריזונה, לא בדיוק חי בעיר פתוחה ומחבקת של כל צורות החיים על פני כדור הארץ בלשון המעטה. בטח ובטח שלא בשנת 1994. בצר לו, מצא סלארדס ידידה טובה בשם מרי הנלון שהיתה לו למשענת ברגעים הקשים. סלארדס נדד בהמשך לכיוון ניו יורק עיר שהיתה יותר פתוחה לתרבות וצורת החיים של הגייז, שינה את שמו לג'ייק שירס ויחד עם סקוט הופמן (Babbydaddy) הקים את להקת "Scissor Sisters" שאלבומה הראשון יצא ב- 02.02.2004. את " Mary " הקדיש שירס כאמור למארי הנלון ידידתו בימים הקשים, שיר שנפתח כשיר אהבה חולמני כולל הקלידים של הופמן שנשמעים כאילו נלקחו משיר של "הבי ג'יז" מאמצע הסבנטיז, אך ממשיך כשהוא מרמז לבאות, על כך שמארי בעצמה מנסה לשרוד את השדים שבחייה, שנה וחצי לאחר יציאת השיר הלכה לעולמה מארי הנלון באופן טראגי ממפרצת מוחית (אפריל 2006). השירים של "הסיזר סיסטרס" נשמעים כמו שילוב של אלקטרוקלאש, דיסקו, וגלאם-רוק שירס הושפע והעריך מאוד את "הבי ג'יז" ואת רובין גיב בפרט, כמו גם את אלטון ג'ון , "אבבא", דייויד בואי , "פט שופ בויז", מדונה, "הביטלס" ועוד. ההרכב נוצר כאשר בשנת 1998 נסע שירס ללקסינגטון, קנטקי לפגוש את חבר כיתתו ופגש שם את סטיב הופמן מוזיקאי גיי, ובן למשפחה יהודית (אחיו הגדול בן הוא קומיקאי ומוזיקאי). השניים עברו לניו יורק והקימו בשנת 2000 את "Scissor Sisters" כפעלול אמנות מיצג, כשהם משמיעים מופעים שערורייתיים במועדונים כמו Luxx, לב ליבה של סצנת האלקטרוקלאש בוויליאמסבורג, ברוקלין, שם שירס התגורר. כעבור זמן קצר צורפו להרכב אנה קירבי הידועה בשם הבמה אנה מטרוניק שטענה כי מטרת העל של הלהקה היא "הוצאה לאור של הפנטזיות הכמוסות של האנשים, ויציאה מחיי השגרה, אל עולם החלומות והמאוויים" הגיטריסט דל מרקיז (במקור דרק גרואן), והמתופף פאדי בום (במקור פטריק סיקור) שלמד לתופף לאחר שהעתיק את סגנון הנגינה של לארי מולן ג'וניור ("U2"), והפך למעריץ גדול של מתופף להקת "פוליס" סטיוארט קופלנד . אם בחלק משירי הסיזר סיסטרז אפשר לזהות את סגנון התיפוף של להקת "פוליס", זה לא מקרי. פאדי בום היה גם היחיד מכל חברי הלהקה שהיה סטרייט מוצהר, והיחיד שהגיע עם ניסיון בימתי מוכח לאחר שכבר היה חבר באייטיז בלהקת האינדי ארט-רוק "Sloan Rangers". אחרי כמה שנים של עבודה סיזיפית בניו יורק (בעבודה עם חברת התקליטים A Touch of Class), ה"סיזר סיסטרס" מצאו סוף סוף הצלחה בבריטניה ובאירלנד. שירס שידוע בריקודים הפרובוקטיביים, ובתלבושות הראוותניות שלו (זכר לימיו ככרקדן גו-גו וכרקדן ארוטי במועדוני חשפנות גברים) לא בא בטוב לאמריקאים, במיוחד כשהאווירה והנושא מסביב ללהקה שאבה השראה עמוקה מדראג ותרבות ה- LGBTQ+ בעיקר בתחילת דרכה. לדברי Babydaddy, המטרה שלהם הייתה "ליצור אלבום פופ רוק מושלם שיאסוף אותך בהתחלה, ייקח אותך למסע באמצע, ויחזיר אותך שוב באותו מקום בסוף". השיר הפותח של האלבום " Laura " שזכור בעיקר בזכות השירה המרוטשת של שירס, כמו גם נגינת הפסנתר שלו והמילים הדו משמעיות שלעיתים שירס קשר ללורה פאלמר מ"טווין פיקס", ולעיתים זו היתה ספרית אלמונית ששירס הכיר. בכלל, עושה רושם ששירס והופמן הצמד שאחראי לכתיבת השירים של הלהקה נהנים להשאיר את המשמעות של השירים מעורפלת, כנראה שיש להם סיבה טובה לכך. בארה"ב הם התבקשו להקליט גרסה מעודנת יותר לאלבום, וסירבו לכך. הסינגל השני שיצא ימים ספורים לפני יציאת האלבום הוא בית ספר לאיך לייצר קאברים. ביצוע מלוטש וקצבי לשיר שקט ואיטי ל- " Comfortably Numb " של "פינק פלויד" בשילוב עם הגיטרות של שיר אחר של ה"פלוידס" " Run Like Hell " (האקורדים בהתחלה מצלצלים גם מעט כמו "Bring on the Night" של "פוליס"). השיר נכתב במקור על חוויותיו שלא לאמר הזיותיו של רוג'ר ווטרס שחלה לפני הופעה בפילדלפיה. רופא אבחן הרעלת מזון אפשרית. "הוא לא הקשיב לי", אמר ווטרס לרולינג סטון. "גיליתי מאוחר יותר שיש לי דלקת כבד". ניתן לווטרס כדור הרגעה והוא שוכנע לעלות לבמה. לאחר ההזרקה, ווטרס בקושי הצליח להזיז את איבריו. "אלוהים יודע מה הוא נתן לי, אבל זה היה מרגיע שרירים כבד מאוד." ווטרס שרבט כמה שורות על סמך הניסיון שלו. מפחיד וקלסטרופובי. הסינגל השלישי מהאלבום " Take Your Mama " הוא בעצם פיצוי על היציאה הקשה מהארון שהיתה לשירס בגיל 15, בשיר הוא מראה לאימו את חיי הלילה של הגייז על מנת לנסות ולחבר אותה אליו. שירים בולטים נוספים הם הבלדה העצובה והשקטה " Mary " והסינגל שנכנס לטופ 5 במצעד הבריטי " Filthy / Gorgeus " שמתאר את העיר ניו יורק מהשוליים שלה עם שרותי נערות הליווי שהיו שם לעשירון העליון דרך מבטן של הנערות. כמיטב המסורת המוזיקאית גם האלבום הזה לא חף משירים על שימוש בסמים קשים "Music Is the Victim" והשיר הנועל " Return to Oz " המתמקדים בשימוש בסמים בכלל ובתוך הקהילה הגאה בפרט. הלהקה זכתה במועמדות לגראמי על " Comfortably Numb " ואלבום הבכורה זכה להצלחה, במיוחד בבריטניה, שם הגיע למקום הראשון, והיה לאלבום הנמכר ביותר בבריטניה ב- 2004, כאשר כל חמשת הסינגלים מהאלבום נכנסו לטופ 20 הבריטי. האלבום גם זכה להיכנס לרשימה האקסלוסיבית של " 1001 Albums You Must Hear Before You Die ". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 2 לפברואר 1981 שוחרר האלבום "Killers", אלבום האולפן השני של "Iron Maiden", וזה בהחלט אלבום שאנחנו מוכנים "להרוג" בשבילו. יש רגעים מוזיקליים נדירים שמצליחים להיצרב עמוק גם בזיכרון הויזואלי. כשזה קורה, בכל פעם שתאזין לאותו שיר לא תוכל לעשות זאת מבלי שאותן התמונות הצרובות בזיכרון ירוצו לנגד עינך. בשבילנו רצף הפתיחה של האלבום Killers וליתר דיוק הקטע האינסטרומנטאלי " Ides Of March " והשיר " Wrathchild ", הם אחד מאותם רגעים. בראשית שנות השמנים התגלגלה לארץ קלטת וידאו של ההופעה המיתולוגית של מיידן " Live At The Rainbow ". הפריט ההיסטורי והנדיר הזה דאז, הוקלט לפני שחרורו של האלבום "Killers", במהלך הופעה שנערכה ב- 21 לדצמבר 1980, והוא כולל את אחת ההופעות הראשונות של Adrian Smith עם הלהקה. התמזל מזלנו והעתקה פיראטית של אותה הופעה לקלטת VHS מצאה את דרכה אלינו, והיא הפכה למוקד עליה לרגל של הקרנות מאורגנות שנערכו לחברים חובבי "הרוק הכבד". שעות על גבי שעות ישבנו בסלון הקטן וצפינו בקלטת למורת רוחם ואוזנם של ההורים והשכנים. ההופעה הזאת נפתחת עם " Ides Of March " בו נראים Paul Di'Anno והלהקה ברגעים האחרונים לפני ההופעה. פול חוגר את חגורת הניטים העבה והחברים צועדים לכיוון הבמה, עד לסיום הקטע וההתפוצצות עם הבס הפועם של Steve Harris ואחד מהשירים הגדולים של הלהקה מתקופת דיאנו ובכלל – " Wrathchild ". הקלטת והאלבום הנ"ל היוו עבורנו את כרטיס הכניסה לעולם המופלא של "איירון מיידן" ומאז ועד היום, במשך כמעט ארבעים שנה, התמונות האלה יהיו חקוקות בזכרוננו כרגע המכונן בו הכרנו את הפנים שמאחורי הצלילים. (Photo: Robert Ellis) מה שהשלים את החוויה הויזואלית שהתלוותה למוזיקה המדהימה שבקעה מהרמקולים באותו בית קטן ברמת גן, היתה העטיפה הקודרת והמפחידה שצייר האומן Derek Riggs, עטיפה שפשוט דיברה בעד עצמה וזעקה החוצה את קולה של המוזיקה שמסתתרת בפנים. מיידן באו להוכיח שהם פשוט להקה "קטלנית" שמאיימת לטרוף את העולם. להקה עם "רצח" בעיניים שהולכת לדלגת בקלילות על סינדרום האלבום השני והיא כאן כדי להישאר, להוביל ולהשפיע למשך שנים ארוכות. הסגנון המוזיקלי באלבום הזה אינו שונה בהרבה ממה שמיידן הביאה לאלבום הבכורה שלה, והסיבה לכך ככל הנראה נעוצה בעובדה שמרבית שירי האלבום הינם שירי מגירה שהיו בידי הלהקה עוד לפני ההקלטות. באופן זה, כל שירי האלבום למעט " Murders in the Rue Morgue " ו- " Prodigal Son " נכתבו עוד לפני יציאת אלבום הבכורה של הלהקה. יותר מכך, גירסה של השיר "הרצחני" " Wrathchild " הוקלטה על-ידי הלהקה לאלבום האוסף "Metal for Muthas" עוד בשנת 1979. גם הקטע האינסטרומנטאלי המדהים שפותח את האלבום - " The Ides of March ", הוא בכלל קטע שנכתב בשנת 1977 על-ידי Steve Harris ומתופף להקת "Samson" המכונה "Thunderstick", אשר היה חבר ב"איירון מיידן" באותו זמן. הקטע הזה הוקלט ושוחרר כשנה קודם לכן באלבום "Head On", אלבומה השני של להקת "Samson", שם הוא נקרא " Thunderburst ". להבדיל מחברי "סמסון" (כולל Bruce Dickinson ), אשר העניקו קרדיט גם ל- Steve Harris באלבומם, הרי שהאחרון לא החזיר להם טובה באלבום של "מיידן" ולקח את כל הקרדיט לעצמו. למרות שהסגנון כפי שאמרנו לא שונה בהרבה מאלבום הבכורה, עדיין יש באלבום הזה התפתחות חיובית מבחינת הסאונד בהשוואה לאלבום הקודם. ההתפתחות הזאת מיוחסת בעיקרה לשני גורמים. האחד, הצטרפותו של הגיטריסט Adrian Smith - חבר הילדות של Dave Murray , והשניה גיוסו של מפיק העל Martin Birch שכבר עבד עם "דיפ פרפל", "ריינבו" ו"סאבאת'", והחל מהאלבום הזה ייאייש את עמדת הקונסולה גם אצל "מיידן" למשך שנים ארוכות וטובות. שני הגורמים הללו השפיעו מאוד על הסאונד של האלבום הזה, אשר הפך מהודק, מחוספס ועבה יותר מהאלבום הקודם. גורם נוסף שהשפיע על הסאונד והסגנון הינו ללא ספק Paul Di'Anno, אשר שיקף את מה שקרה באותן שנים בבריטניה והכניס ללהקה השפעות של פאנק, הן בסגנון המוזיקלי, הן בשירה היותר אגרסיבית והן במראה ובהופעה החיצונית. רגע לפני הפריצה הגדולה שתבוא שנה מאוחר יותר עם הצטרפותו של Bruce Dickinson , יש באלבום הזה כמה רגעים בלתי נשכחים שהופכים אותו לאלבום מצוין שנמצא בטופ של כמה ממעריצי הלהקה. הרצועה השלישית - " Murders In The Rue Morgue " היא אחד השירים הטובים באלבום. פתיחה שקטה ומלודית עם הארפג'יו המפורקים וליין הבס של האריס שמתחבר לסולו הקליט והקצרצר, וכל זה מכין אותנו להתפוצצות שמגיעה אחר כך. פול נמצא כאן במיטבו ומוכיח עד כמה הוא זמר גדול. התיפוף של Clive Burr נפלא לאורך כל השיר והוא משתלב היטב עם אווירת ה"מרדף" של האנגלי המסכן שנחשד ברצח שלא ביצע ונמלט מהמשטרה ברחובות פריז, ממש כמו בסיפור של אדגר אלאן פו. מעניין לציין ששיר זה מתקשר לשיר נוסף באלבום " Innocent Exile " שנפתח עם אינטרו הבס הקליט של Steve Harris וכולל את המשך סיפור המרדף של אותו אנגלי נמלט. אווירת המרדף הזאת קיימת גם בשיר הנושא " Killers ", הפעם של הרוצח הרודף אחרי הקורבן. פתיח הבס הפועם של האריס, הצווחות של דיאנו והגיטרות המסתוריות של דייב ואדריאן מכניסים אותנו לאווירה המפחידה שגורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו עצמנו נמלטים מהרוצח הסדרתי המוזכר במילות הפתיחה של השיר. ואיזו עבודה מדהימה של כל חברי הלהקה יש כאן, החל מהכניסה בדקה 1:00. הגיטרות השורקות של דייב ואדריאן, התיפוף המדויק של קלייב שמסייע לסטיב לספק קצב אחיד ומהיר, והשירה המצוינת והוורסטילית של פול, כולם הופכים את השיר הזה למושלם. ביצוע של שיר הנושא קיים באותה הופעת וידאו של " Live At The Rainbow " אליה התייחסנו לעיל. ההופעה הוקלטה כאמור לפני שהשיר הוקלט לאלבום. הלחן היה קיים, אך המילים עדין לא הושלמו על-ידי דיאנו. למרות זאת, האריס התעקש לבצע את השיר ודיאנו נאלץ לאלתר קצת. חדי האוזן יבחינו שבביצוע ההוא המילים שונות במקצת מאלו שבאלבום. ויש כאן את " Purgatory " המדהים - הסינגל השני והאחרון ששוחרר מהאלבום. מדובר בגירסה לשיר ישן של הלהקה ונקרא "Floating", אשר קיבל כאן ביצוע קצבי יותר והפך אותו לשיר המהיר באלבום. השיר מתפוצץ שניות אחרי שהוא מתחיל כשכל חברי הלהקה שועטים ריצת אמוק קדימה. דיאנו מנסה לשמור על הקצב המהיר ובכל זאת מצליח לא לשעמם ולייצר סוג של מלודיה ודינמיקה מעניינת. ואי אפשר שלא להתייחס ל- " Prodigal Son " שהינו ללא ספק אחד השירים הייחודיים ברפרטואר העצום של "מיידן". אפשר לספור על יד אחת את מספר השירים האקוסטיים של "איירון מיידן" ו- " Prodigal Son ", הוא אחד מהם. איזה שיר מדהים, איזה מלודיות, איזה שירה מדהימה ומעניינת של דיאנו ואיזה קטע אינסטרומנטאלי מטורף במרכזו, עם סולואים מענגים של דייב ואדריאן. אין באלבום הזה קטעים מתים וחלשים. שינויי המקצבים התכופים ועבודת ה"טווין גיטאר" של Dave Murray ו- Adrian Smith במעברי השיר " Another Life " מעיפים לנו את הראש, השבירה הבלוזית החל מדקה 1:27 ב- " Drifter " הורסת לנו את הבריאות ואפילו " Genghis Khan " הקטע האינסטרומנטאלי שנועד להיות "פילר" שיכניס את האלבום להגדרה של LP, הוא קטע מצוין ומעניין, שמצליח לסחוף אותנו ולהכניס אותנו לאווירת סיפורו של גינג'יס חאן המונגולי, למרות שאין כאן אפילו מילה אחת. אגב, הקטע הזה הופך את האלבום "Killers" לאלבום היחידי של "מיידן" שכולל שני קטעים אינסטרומנטאליים. כאן המקום לציין כי בגרסה המקורית של האלבום אינה כוללת גם את השיר " Twilight Zone ". השיר הזה שוחרר כסינגל כחודש לאחר יציאת האלבום ומאוחר יותר נכלל בגרסה האמריקאית של האלבום. אדריאן סמית' ציין שהוא כתב את ההרמוניות של השיר אך לא קיבל על כך קרדיט וכי המקצב שלו היה כל-כך מהיר שהיה קשה ללהקה לנגן אותו. האלבום "Killers" הוא אלבום מצוין, אך הוא סימל את סוף תקופת דיאנו עם "מיידן". בעיות הסמים והאלכוהול של דיאנו יובילו אותו אל מחוץ ללהקה, כאשר את מקומו יתפוס Bruce Dickinson שיצעיד את הלהקה אל תקופת תור הזהב שלה. למרות שהפריצה הגדולה של הלהקה ותור הזהב שלה יחלו רק באלבום הבא, "Killers" הוא עדיין אלבום מצוין, ייחודי, שונה ואחר, אשר ללא ספק יש לו מקום של כבוד אי שם בצמרת אלבומיה של "מיידן". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

המלצת המערכת.... והפעם, "Frontiers" - אלבום האולפן השמיני של "Journey" ששוחרר ב- 1 לפברואר 1983. קצת יותר משנה אחרי האלבום " Escape " שהפך לאלבום האולפן המצליח ביותר של הלהקה, עם מכירות של למעלה מ- 9 מליון עותקים בארה"ב בלבד, חוזרת "Journey" עם האלבום המצוין הזה שהוכיח שלפעמים הברק יכול להכות פעמיים באותו מקום. האלבום הגיע למקום השני במצעד האמריקאי וזכה בארה"ב למעמד של 6 פעמים פלטינה, קרי, מכירות של למעלה מ- 6 מיליון עותקים. הוא גם הפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה בבריטניה, עם 4 סינגלים שצעדו גבוה במצעדים. הקלידן וגיטריסט הקצב Jonathan Cain, אשר החליף את Gregg Rolie בשנת 1980, התגלה כבר באלבום הקודם ככותב מוכשר, שהצטרף לצמד הכותבים העיקרי של הלהקה, הזמר Steve Perry והגיטריסט Neal Schon . עם זאת, הפעם קיין התעלה על עצמו, כשהוא משתתף בכתיבת כל השירים באלבום, וכותב באופן בלעדי את אחד הלהיטים הגדולים מתוכו - " Faithfully ". מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים מצליחים שצעדו בראש מצעדי הפזמונים: הראשון, שיר הפתיחה המטורף " Separate Ways (Worlds Apart) ", עם ריף הסינתסייזר המדהים באדיבות Jonathan Cain, שפשוט מניע את השיר הזה קדימה, יחד עם נגינת הגיטרה של Neal Schon . השיר נכתב על-ידי קיין ופרי שבדיוק חוו קשיים אדירים בחיי הנישואים שלהם, אשר נבעו בין היתר מהאינטנסיביות שליוותה את סיבובי ההופעות של הלהקה. קיין החל לכתוב את הריף המוביל על סינתסייזר Casio קטן בחדר המלון שלו. ביום המחרת הלהקה כבר סיימה לכתוב אותו במהלך הסאונד צ'ק שלפני אחת ההופעות. הסינגל השני, הבלדה “ Send Her My Love ” עם הניחוח הבלוזי שמובלת על-ידי השירה המרגשת של Steve Perry . קיין כתב את השיר בתקופה בה האזין הרבה לאלבומים של "הביטלס" וטען שההשפעות חלחלו גם אל תוך השיר. הוא הזמין את Steve Perry אליו הביתה ופרי מיד שלף את המלודיה המיוחדת של השירה. בסינגל השלישי “ After The Fall ” מתארח על הבס Randy Jackson ומאוחר הוא יותר נכנס לפסקול הסרט Risky Business עם טום קרוז ורבקה דה מורניי. והסינגל הרביעי, הבלדה " Faithfully " אותה קיין כתב לבדו בחצי שעה, כשהיה על אוטובוס הלהקה בדרך להופעה. השיר מתייחס לקשיים והגעגועים של קיין למשפחתו בזמן סיבובי ההופעות המפרכים. זה השיר הראשון שהלהקה שחררה לו וידאו קליפ. כשהזמר והיוצר Prince סיים לכתוב את השיר " Purple Rain " הוא מיד התקשר לקיין, שלח לו את השיר וביקש את אישורו לכך שאין דמיון רב בין השניים. קיין נתן את ברכתו לפרינס למרות ששני השירים כוללים רק 4 אקורדים חופפים. האלבום כולל שירים מצויינים נוספים. " Chain Reaction " שהפך ללהיט למרות שלא שוחרר כסינגל וכולל ריף רוקיסטי ופזמון קליט. " Edge of the Blade " שצליל הגיטרה שלו מנסר כמו "קצה להב משונן". " Back Talk " עם התיפוף המתגלגל של Steve Smith ועם ריף גיטרה וסגנון שירה שמזכירים בפזמון את "Led Zeppelin" ועוד. מעניין לציין שהאלבום כלל שני שירים שהוחלפו ממש ברגע האחרון לפני יציאתו. " Ask the Lonely " שנכנס לפסקול הסרט "Two of a Kind" עם ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג'ון ו- " Only the Young " שנכנס לפסקול הסרט "Vision Quest". שני השירים שהחליפו אותם היו " Back Talk " ו- " Troubled Child ". כמו-כן, במהלך הסשנים הקליטה הלהקה שיר נוסף " All That Really Matters " בו הקלידן ג'ונתן קיין משמש כזמר מוביל. השיר לא שוחרר עד לאלבום האוסף המשולש "Time3" משנת 1992. בשנת 2005 נכנס האלבום "Frontiers" לרשימת 500 האלבומים הגדולים ברוק ובמטאל של מגזין "Rock Hard". להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

אנחנו רוצים לשתף אתכם במשהו.. יש אלבומים שליוו אותנו בכל-כך הרבה רגעים בחיים, שכה השפיעו עלינו, שאנחנו ניגשים לכתוב עליהם בחיל וברעדה. אלבום המופת "Harvest", של Neil Young ששוחרר ב- 15 לפברואר (ועפ"י חלק מהמקורות 1 לפברואר), 1972 הוא אחד מהם ! אז גם הפעם החלטנו לעשות את זה הפוך. בואו נעשה את זה יחד, תתנתקו לרגע מהסביבה, שימו אוזניות, תעצמו את העיניים, תלחצו בבקשה על הקישור ובואו נתחיל: Deezer בס בס, סנייר, בס בס, סנייר, בום בום, טח, בום בום טח, אקוסטית: E Bm, E Bm, נשיפת מפוחית... וההההופפפפפפפ אנחנו במושב הקדמי של הפיק-אפ של Neil Young , בדרכנו לסוף שבוע ב- .L.A עם שיר הנסיעה האולטימטיבי - " Out on the Weekend " שמתנגן לו ברקע. כך נפתח לו האלבום שנחשב בעיני המעריצים והמבקרים כאחד מהאלבומים הגדולים של Neil Young . האלבום שחשף אותו להמונים והביא לו הצלחה מסחרית גדולה, זה שמכר הכי הרבה מכל הרפרטואר האדיר שלו וזה שהפך לנמכר ביותר בארה"ב בשנת 1972. קטן, מינימליסטי, פשוט ועם זאת כל-כך יפה, ממיס, נצחי! זה אולי יישמע לכם הזוי, אבל האלבום הזה הוא אחד מהאלבומים הכי מבולגנים של Neil Young . אוסף אקלקטי של שירים אקוסטיים, חשמליים, מהופעה, מוסיקת רוק, קאנטרי, פולק ואפילו סימפוניה קלאסית. האלבום הזה כל-כך מעורב, שעל הנייר הוא היה אמור להיות מועד לכישלון. אז איך קרה שדווקא אלבום כה חסר אחידות הופך לאלבום הכי מצליח של יאנג ולאלבום הכי נמכר בארה"ב לשנת 1972? כנראה שמדובר בכנות הטהורה וביושר (ושערוריית ספוטיפיי מלמדת שלא רק המוזיקלי) של Neil Young , אשר גורמים לאלבום הזה להישמע רענן, מעודכן ורלוונטי גם היום, 50 שנה אחרי. אבל כל היופי המוזיקלי והתרבותי הזה, כל ההצלחה המסחררת הזאת, לא היו קורים לולא צירוף מקרים לא מתוכנן ופרץ של ספונטניות שתקף את Neil Young . במבחן התוצאה Neil Young סלד מההצלחה ולא אהב את תוצאותיה. ההצלחה המטאורית הזאת מיוחסת בעיקר לשיר אחד - " Heart Of Gold" , שעליו כתב יאנג באלבום האוסף הכפול שלו "Decade", משנת 1977, את המילים הבאות: "השיר הזה שם אותי באמצע הכביש. הנסיעה שם שיעממה אותי מהר מאוד אז ירדתי לשוליים. זו נסיעה קשה יותר אבל פגשתי שם אנשים מעניינים יותר" ולראיה, Neil Young אשר לא הרגיש בנוח עם הצלחת השיר, התנכר לו ובמשך שנים סירב לבצע אותו בהופעות. אמרנו פרץ של ספונטניות וצירוף מקרים לא מתוכנן? אז האלבום הזה היה כנראה נשמע לגמרי אחרת לולא כאבי הגב החזקים שתקפו את Neil Young באותה תקופה וגרמו לו לוותר על הגיטרה החשמלית, לשבת על הסטול ולרקוח שירים למופע אקוסטי. כך, בעיצומו של סיבוב ההופעות האקוסטי הגיע Neil Young בראשית פברואר 1971 לנאשוויל טנסי, בירת הקאנטרי האולטימטיבית, בכדי להתארח בתוכניתו של ג'וני קאש - Johnny Cash Show. באותו סוף שבוע פגש שם יאנג את המפיק Elliot Mazer שעבד עם Bob Dylan ואחרים. Mazer שבדיוק פתח אז אולפן בשם "Quadrafonic Sound Studios", הזמין את יאנג, ביום שבת 6 לפברואר 1971, לארוחת ערב, בניסיון לשכנע אותו להקליט באולפן החדש שלו. Neil Young הספונטני השתכנע בו במקום והגיע עוד באותו הערב לאולפן. יאנג שאהב מאוד את הסגנון של נגני הסטודיו "Area Code 615", ביקש לעבוד איתם על השירים החדשים שכתב במיוחד לסיבוב ההופעות האקוסטי, אשר גרסאות ראשונות שלהם תוכלו למצוא באלבום "Live at Massey Hall 1971". כל מה שיאנג ביקש ממייזר כדי להתחיל להקליט, היה מתופף, בסיסט ונגן גיטרת סטיל פדאל. (Photo: Classic Album Sundays) הואיל ומרבית הנגנים היו באותו ערב בהופעות על הבמות, נאלץ מייזר "לגרד" שלושה נגנים שהפכו ללהקת הליווי של יאנג - "The Stray Gators". המתופף Kenny Buttrey, הבסיסט Tim Drummond (שהשמועה אומרת שפשוט עבר ברחוב) ונגן הסטיל גיטר Ben Keith. עוד באותו הערב הקליטו השלושה יחד עם יאנג את הערוצים הבסיסיים לשלושה שירים, ביניהם " Old Man ", אותו כתב יאנג על האיש הזקן Louis Avila, אשר היה אחראי על החווה "Broken Arrow", אותה רכש יאנג בשנת 1970. המתופף Kenny Buttrey מספר שיאנג ביקש ממנו לנגן רק ביד שמאל ולא לגעת בכלל במצילות ההאי-האט. קני חשב שזה אידיוטי אבל עשה בדיוק מה שיאנג ביקש ממנו. בלילה שלמחרת, יום ראשון ה- 7 לפברואר 1971, התארח יאנג בתוכנית של ג'וני קאש, שם פגש ב- Linda Ronstadt ואת James Taylor. לאחר התוכנית הזמין אותם יאנג לבוא איתו לאולפן, ושם הם הקליטו את קולות הרקע לשירים " Heart of Gold " ו- " Old Man ". בהמשך הקליט James Taylor את תפקיד הבנג'ו היפיפה לשיר " Old Man ". לגבי השיר " Heart of Gold ", יאנג הדגיש שדווקא הספונטניות היא זו שעשתה את השיר הזה למה שהוא. חברי הלהקה לא הכירו את השיר שהוקלט בלייב בשני טייקים בלבד. הנגנים סיפרו שכשיאנג השמיע להם אותו הם ידעו מיד שהשיר הזה הולך להיות ענק. את השירים " A Man Needs a Maid " ו- " There's a World " הקליט יאנג בחודש מרץ בלונדון, לשם הגיע במסגרת סיבוב ההופעות האקוסטי. במהלך שהותו שם הוא פנה למעבד Jack Nitzsche שהיה גם קלידן באלבומי "הרולינג סטונס" ואמר לו שהוא מעוניין להקליט את השירים עם תזמורת. ניטשה אירגן את התזמורת הפילהרמונית של לונדון להקלטות שנערכו ב- "Barking Assembly Hall". לגבי השיר " A Man Needs a Maid ", מעניין לציין כי השיר פורש בתחילה כשיר שובניסטי של יאנג, אך לא כך, כלל וכלל. יאנג כתב את השיר אחרי שצפה בסרט "יומנה של עקרת בית" משנת 1970, בו שיחקה השחקנית Carrie Snodgress. ניל יאנג שהתאהב בקארי כתב את מה שהרגיש בבית השלישי של השיר כך: "A while ago somewhere I don't know when I was watchin' a movie with a friend I fell in love with the actress She was playin' a part that I could understand" יאנג התחתן בסופו של דבר עם קארי ולשניים נולד בן העונה לשם "זק". בחודש אפריל חזר Neil Young לאולפני קוואדרופוניק להקלטת שני שירים נוספים מהאלבום, שיר הפתיחה " Out on the Weekend " ושיר הנושא " Harvest ", אשר אף הוא נכתב בהשראת Carrie Snodgress שהיתה אז חברתו של יאנג. השיר מתייחס לאמא של קארי Carolyn Snodgress שהיתה אלכוהולית. בחודש אפריל החמיר מאוד מצבו של Neil Young וכאבי הגב לא איפשרו לו להמשיך בהקלטות. בסופו של דבר עבר יאנג בחודש אוגוסט ניתוח בשל פריצת דיסק בגב. הניתוח הוכתר בהצלחה ויאנג חזר זמן קצר לאחר מכן לעבודה על האלבום. הואיל ובעיות הגב של יאנג נפתרו, הוא יכול היה לחזור ולתלות את הגיטרה החשמלית על כתפו ולכן השירים שהוקלטו בסשנים הבאים כבר היו יותר "חשמליים". בחודש ספטמבר הועתקו ההקלטות לאסם שבחוותו של יאנג. Mazer פיזר באסם רמקולים ומוניטורים שהחליפו את האוזניות, דבר שהעניק להקלטות צליל "חי", שכן בכל מיקרופון שהוצב באסם נקלטו גם כלים נוספים. במהלך הסשנים הללו הוקלטו שלושה שירים " Are You Ready for the Country ", " Alabama " ו- " Words " באמצעות אולפן נייד. קולות הרקע בשלושת השירים הללו בוצעו על-ידי David Crosby , Graham Nash ו- Stephen Stills . (Photo: Joel Bernstein) השיר " Alabama " מתכתב עם השיר " Southern Man " מהאלבום " After the Gold Rush ". כאמור, שני השירים הללו הינם שירי מחאה של יאנג כנגד הגזענות כלפי השחורים בדרום ארה"ב. השירים עוררו את כעסם של חברי להקת "Lynyrd Skynyrd", אשר חבריה העריצו את Neil Young . הם ממש ראו בשירים הללו כפגיעה אישית. בתגובה הם כתבו את הלהיט הגדול שלהם "Sweet Home Alabama" ובו המילים הבאות: "Well, I heard Mister Young sing about her Well, I heard ol' Neil put her down Well, I hope Neil Young will remember A Southern man don't need him around anyhow" ניל יאנג הגיב לשיר בראיון איתו משנת 1976 ואמר שהוא גאה ששמו מוזכר בשיר של "הסקינרדס". הוא גם נהג לבצע את השיר בהופעותיו. השיר היחידי מהאלבום שלא הוקלט באולפן, הינו " The Needle and the Damage Done ". השיר הוקלט בהופעה חיה שנערכה באוניברסיטת UCLA, ב- 30 לינואר 1971, לפני כל הסשנים עליהם סיפרנו לעיל. השיר נכתב על Danny Whitten, גיטריסט להקת "Crazy Horse" ועל התמכרותו להירואין. לאחר יציאת האלבום "Harvest", הזמין יאנג את Whitten לנגן בסיבוב ההופעות שנועד לקידומו של האלבום. ואולם, תוך זמן קצר הבין יאנג שזו היתה טעות, הואיל ודני לא היה מסוגל לנגן מרוב שהיה מסומם, דבר שאילץ את ניל יאנג לפטר אותו מהלהקה. יאנג הניח בידו של Danny שטר של 50 דולר וכרטיס טיסה ושלח אותו לדרכו. Danny קנה עם הכסף שנתן לו יאנג את מנת ההרואין האחרונה והקטלנית שהרגה אותו לבסוף ב- 18 לנובמבר 1972. ניל יאנג נותר עם רגשי אשם איומים, טראומה קשה ודיכאון עמוק שיהוו את הטריגר לשלושה אלבומים מלנכוליים ודיכאוניים שיכונו "The Ditch Trilogy", אשר הראשון שבהם " Tonight’s The Night ". במכוון או שלא במכוון, בכך גם מימש יאנג את רצונו לרדת ממרכז הכביש שאליו הוביל אותו האלבום "Harvest" ולהמשיך ולנהוג בשוליים... להאזנה לאלבום: Deezer , Apple Music , Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה.... והפעם על הגיטריסט Richey Edwards ותעלומת ההיעלמות הכי מיסתורית בעולם המוזיקה. (Photo: Krause, Johansen/Sony Music Archive) מי מכיר, מי ראה מי יודע ? להקת "Manic Street Preachers" מבקשת את עזרת ציבור שוחרי המוזיקה, בחיפושיה אחר נעדר העונה לשם Richard James Edwards, אשר נראה לאחרונה ב- 1 לפברואר 1995. כל היודע דבר על מקום המצאו מתבקש לפנות ל- James Dean Bradfield . אז ריצ'י אדווארדס היה הגיטריסט של להקת "Manic Street Preachers" ועולם המוזיקה צפה לו עתיד מבטיח. ב- 1 לפברואר 1995 הוא עזב את בית המלון בו שהה בלונדון בשעה 07:00 בבוקר, והשאיר אחריו את המזוודה סגורה וארוזה. מכוניתו נמצאה בגשר סוורן מחוץ לבריסטול, אנגליה, שישה עשר יום לאחר מכן. בשל הקרבה לגשר ההשערה היתה שהוא התאבד. אדוארדס מעולם לא נמצא, למרות חיפושים קדחתניים אחריו ובחודש נובמבר 2008 הוכרז באופן רשמי כמת. אדווארדס נעלם בדיוק באותו היום בו הוא היה אמורים לטוס לארה"ב יחד עם James Dean Bradfield לשם קידום אלבומה השלישי של הלהקה - "The Holy Bible", אשר שוחרר באוגוסט 1994. מחקירת המשטרה עלה ששבועיים לפני היעלמותו הקפיד אדווארדס למשוך מהכספומט 200 פאונד בכל יום, ועד ליום שתוכנן לטיסה הוא משך סכום מצטבר של 2,800 פאונד במזומן. מבדיקת הרכב עלה כי אדווארדס חי בו מספר ימים והיו עדויות של נהג מונית ומעריץ שלכאורה ראו אותו בתקופה שעד ליום מציאת הרכב. בשנת 2019 יצא לאור ספר שנכתב בסיוע אחותו של ריצ'י ונקרא Withdrawn Traces – Searching for the truth" about Richey". בספר עלתה הטענה כי ריצ'י ביים את מותו וכי הוא למעשה חי בישראל, ככה שבהחלט ייתכן שנתקלתם בו. אז אם ראיתם, שמעתם, אנא דווחו. מעניין לציין שאלבומה המצוין של "המאניק סטריט פריצ'רס" - "Everything Must Go", אשר שוחרר למעלה משנה לאחר ההיעלמות, כולל שירים שנכתבו בשיתוף עם אדוורדס וגם קטע אחד בו הוא מנגן. גם האלבום התשיעי של הלהקה - "Journal for Plague Lovers", אשר שוחרר בשנת 2009 מבוסס כולו על שירים שאת המילים שלהם כתב אדווארדס. נתון מעניין נוסף הוא שאדווארדס אשר נולד ב- 22 לדצמבר 1967 נעלם למעשה כשהיה בן 27, ואם אכן תאוריית ההתאבדות נכונה, משמע שהוא חלק מ"מועדון 27" המפוקפק. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 1.2.1970 באמצע שנות השישים James Taylor הבין שהוא זקוק לעזרה, הוא היה מכור לסמים, ובדיכאון קשה ולכן החליט לוותר על חלומות מוזיקליים והתקשר לאביו שיבוא להציל אותו. אחרי תקופה ארוכה במוסד גמילה הוא החליט לנסות שוב את מזלו בעולם המוזיקה לאחר הכישלון עם להקתו "The Flying Machine", אבל הפעם באנגליה הרחוקה הוא חשב שיצליח לשמור על עצמו. הוא אכן מצא שם הצלחה כשפיטר אשר החתים אותו בחברת אפל של "הביטלס". "הוא היה מוזיקאי מבריק, קצת אקסצנטרי, קרוב לגאון", אמר אשר בראיון לרולינג סטון. גם ארבעת חברי "הביטלס" התרשמו: ג'ורג' הריסון אפילו לקח את הכותרת של השיר של טיילור "Something In The Way She Moves" כדי להתחיל יצירה מפורסמת משלו. אבל ההצלחה המסחרית לא הגיעה, אחרי אלבום הבכורה שלו הוא חזר לסמים ושקע שוב בדכאון. הפעם היה זה פיטר אשר שלקח אותו הביתה והכניס אותו שוב לאשפוז. בזמן שטיילור התאושש, אשר גייס מוזיקאים בלורל קניון בקליפורניה, חלקם היו חברים בלהקה המקורית של ג'יימס טיילור עוד בימים הקשים בניו יורק וחלקם, כמו קרול קינג, יהפכו לשותפים נצחיים. אחרי שטיילור שוב נגמל הוא יצר עם אשר והנגנים שאסף עבורו את אחד מהאלבומים המצליחים של התקופה, אלבום אוטוביוגרפי כן וחשוף ובראשו השיר " Fire and Rain " שמגולל את כל הדרך שעבר טיילור עד לאלבום "Sweet Baby James" שיצא ב- 01.02.1970. את " Fire and Rain " הוא כתב בין השאר על חברת ילדותו סוזן שנר שהתאבדה כאשר טיילור הקליט בלונדון את אלבום הסולו הראשון שלו. טיילור השלים את כתיבת השיר תוך כדי גמילה שלו מדיכאון. השירים באלבום נגעו בפולק, גוספל, פופ ובלוז, טיילור היה למעשה חסר בית בזמן הקלטת האלבום, הוא שהה בביתו של אשר או ישן על ספה בביתו של הגיטריסט דני קורצ'מר. בעוד שטיילור השחיל באומץ אלמנטים מחייו האמיתיים. שיר הכותרת, למשל, נכתב כשטיילור נסע לפגוש את הילד הראשון של אחיו הבכור אלכס. "התרגשתי מאוד שיש להם ילד, ומאוד התרגשתי שהם קראו לו על שמי, הייתי בנסיעה במשך 20 שעות ברציפות, והשיר הזה פשוט נכתב במוחי תוך כדי הנסיעה שלי לשם". את " Country Road ", הוא יצר בהשראת חלק מהחוויות שעבר בבית החולים בגלל דיכאון. הבסיסט רנדי מייזנר, לימים חבר להקת "האיגלס", מנגן בשיר לקראת סיומו מלא התקווה. הדרך בשיר מובילה אותו הרחק ממשפחתו, וממוסדות סגורים לעבר החופש. שאר האלבום מחפש את אותו האיזון, בין אם טיילור משתוקק למקומות אידיליים דומים ב- " Blossom " ו- " Anywhere Like Heaven ", או נוגע שוב בטיפול שלו במהלך " Sunny Skies ". בין כל החוויות האישיות, אסקפיזם כבר אמרנו, מגיע בדמותו של " Steamroller " שיר שהוא מעין פארודיה, טיילור הגה את השיר אחרי שראה הרבה ילדי קולג' לבנים מנגנים שירי בלוז של מאדי ווטרס ו- Howlin' Wolf, ולועג לפומפוזיות, ולניסיונות הכושלים לחקות אותם. לטיילור היה קר כשהקליט את השיר הזה, מה שהביא לקול שונה מהרגיל. הקלטה במועד מאוחר יותר לא הייתה אופציה, מכיוון שהם היו בתקציב הקלטות ובלוח זמנים צפוף " Steamroller " מעולם לא יצא כסינגל, אבל הוא אחד משירי ההופעות הפופולריים ביותר של טיילור. לאחר שהאלבום כמעט והיה שלם, פיטר אשר ביקש ממנו לכתוב עוד שיר אחד, טיילור כתב את " Suite for 20 G " בידיעה שיזכה למענק של 20,000 דולר מ"וורנר בראדרז" לאחר השלמת האלבום. נראה היה שהשילוב המיומן הזה של חושך, וידוי, ואסקפיזם הגיע בדיוק ברגע הנכון עבור אומה סוערת. "זה אחד מהאלבומים האלה שמישהו כותב שירים מאוד אישיים, על החוויה שלו, ומה שהוא מרגיש, מתברר כמשהו שמשותף להרבה אנשים", אמר פיטר אשר לרולינג סטון. "כולם היו מקשיבים למילים האלה ושומעים את החיים שלהם שם." בתחילת 1971, אפשר היה למצוא את טיילור על שער המגזין "טיים", שהציג אותו כהתגלמותה של תנועת סינגר סונגרייטר חדשה. הוא נטה להירתע משבחים כאלה, אבל לא הפסיק לכתוב בצורה כנה שכזו. האלבום "Sweet Baby James" דורג במקום ה- 104 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין הרולינג סטון. בשנת 2000 הוא נבחר במקום ה- 228 ברשימת "1000 האלבומים הטובים בכל הזמנים" של קולין לארקין, ובשנת 2002 נכנס האלבום להיכל התהילה של גראמי. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

בתקופה בה הגראנג' החל את נפילתו או יותר נכון שקיעתו, שלישייה "חצי" אנונימית מ-Easy Bay שבקליפורניה החלה ליצור אלבום שישנה את עולם הרוק ויעביר את השרביט מהגראנג' ל-Punk Rock !! האלבום "Dookie" שוחרר ב-1 לפברואר 1994. השלישייה שמנתה את Billie Joe Armstrong , Mike Dirnt ו- Tré Cool החלה את דרכה כ- Sweet Children בסצנת המוסיקה שבאיסט ביי. הם היו פוקדים את מקום עלייתם לרגל של להקות רבות, מועדון Gilman, שנוהל ותוחזק ע"י חובבי מוסיקה ואינו השתייך לבעלים או הנהלה פרטית. הם הצליחו ליצור לעצמם שם, במיוחד לאור הייחודיות שבלטה בקולו ודרך שירתו של בילי. בשנת 1990 הם חתמו בלייבל מקומי ועצמאי בשם Lookout! והוציאו שני EP, הראשון "1,000 Hours" והשני "Slappy". שני האלבומים הקצרים הללו משכו את תשומת ליבם של חברות תקליטים גדולות, שחיפשו את הדבר הבא עם שקיעתו של הגראנג', אך זה לא היה מספיק חזק. הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "39/Smooth" עוד באותה שנה, אך רק שנה לאחר מכן עם צאתו של אלבומם השני "Kerplunk", זה היה מספיק עוצמתי. חברות התקליטים השונות החלו לרדוף אחרי השלישייה ולנסות להחתימם על חוזה תקליטים. מסעדות מפוארות, בתים מפנקים ואפילו טיול לדיסנילנד הוצעו כפיתוי לחתימה על חוזה. אך זה לא מה שפיתה את השלישיה הצעירה, המרדנית, העצמאית והמוכשרת הזו. רק אדם אחד הצליח למשוך את תשומת ליבם, Rob Cavallo, שהיה נציג של חברת התקליטים Reprise. הם מאוד אהבו את העבודה שהוא עשה כמפיק עם להקת הפאנק רוק The Muffs ולכן הם הסכימו לחתום על חוזה עם הלייבל שלו. הם סיפרו שהוא היה האדם היחיד איתו הם הרגישו חיבור ושהוא שידר אותנטיות. (Photo: Catherine McGann) מצידם של המעריצים החתימה לא עברה בשלום, המעבר מלייבל מקומי עצמאי שייצג את סצנת המוסיקה המחתרתית באיסט ביי ללייבל גדול ומסחרי, הפך את חברי הלהקה ל"בוגדים" מתמסחרים. אפילו נאסר עליהם להופיע ולהיכנס למועדון Gilman והמעריצים פשוט החרימו את כל ההופעות שלהם. במספר ראיונות בילי סיפר שזה אמנם כאב לו, אבל הוא ידע שהמקום של הלהקה הוא בליגה של הגדולים ולא משהו קטן ומחתרתי. הוא הרגיש שהם להקת פאנק-רוק שתמלא איצטדיונים ולא רק מועדונים מעושנים. חברי הלהקה שפחדו מאוד מהשתלטות עויינת והתערבותה של חברת התקליטים, החליטו לשים על תפקיד המפיק את קבאלו שאיתו היה להם חיבור, ובנוסף הם הגיעו להקלטות כשהם כבר מגובשים. בילי סיפר שהם לא רצו להגיע לאולפן ההקלטות כשהם לא סגורים על עצמם וכך לאפשר ללייבל להשפיע או לתמרן אותם. הם רצו לבוא מוכנים באופן מושלם, הם עבדו קשה על האלבום עוד לפני הכניסה לאולפן. כתבו, הלחינו ועיבדו את כל השירים ונכנסו לאולפן כשהם סגורים על כל התפקידים עד הפרט הקטן, כל מה שהיה צריך הוא רק ללחוץ על כפתור הרקורד. הם הקליטו את האלבום במשך חודשיים בלבד (כולל המיקס שנעשה פעמיים). בסיום ההקלטות, המיקס והמאסטרינג, ב-1 לפברואר 1994, יצא האלבום בד בבד עם הסינגל הראשון מתוכו - "Longview", שיר שקיבל את שמו מעיר הנושאת את אותו השם במדינת וושינגטון, שם גרין דיי ביצעה אותו לראשונה. השיר שמתאר את השיעמום שעובר נער צעיר, כשהוא מעביר את ימיו בביתו וסדר היום שלו נע בין אוננות לעישון מריחואנה, השיר זכה לפריצה מטורפת. הוא שודר בכל תחנות הרדיו בקליפורניה וב- MTV שידרו את הקליפ שלו באופן תדיר לאורך היום. מייק סיפר שאת ריף הבס הוא כתב כשהיה בהשפעת הסם LSD וזה מה שהוא ובילי הצליחו לזכור ממנו למחרת בבוקר. הסינגל דורג ע"י מגזין הרולינג סטון, במקום השלישי ברשימת הסינגלים הטובים ביותר לשנת 1994. בנוסף הוא העניק ללהקה ארבע מועמדויות בפרסי הגראמי בשנת 1995. באוגוסט 1994 יצא הסינגל השני מהאלבום "Basket Case". עם קליפ שצולם בבית משוגעים אמיתי וזכה לשידורים בלתי פוסקים ב- MTV. הוא כבר הפך מהר מאוד להימנון של האלבום והלהקה. את השיר כתב בילי על המאבק שיש לו מגיל צעיר עם התקפי החרדה. כשהיה בן 10 בלבד הוא איבד את אביו למחלת הסרטן. כילד הוא היה אובד עצות ולא ידע למה ואיך. אף אחד לא סיפר לו או שיתף אותו במה שקרה וזה הכניס אותו למצב של פאניקה. הוא סיפר שהוא הלך לאיבוד, הוא לא הבין מה קורה איתו וחשב שהוא משתגע. הוא לא הבין למה הוא חווה התקפי חרדה ואיך לשלוט בהם, הדבר היחיד שהציל אותו זה המוסיקה. כתיבת השירים היא זו שהעניקה לו את היכולת לפרוק ולהתמודד עם המטענים הכבדים. גם השיר הזה זכה להצלחה מטורפת, דורג גבוה במצעד הבילבורד ואף זכה למועמדות בגראמי. באוקטובר 1994 יצא הסינגל השלישי מהאלבום "Welcome To Paradise". זהו שיר מתוך האלבום השני של הלהקה "Kerplunk" שהוקלט מחדש. בילי כתב את השיר על התקופה בה עזבו חברי הלהקה את בתיהם ועברו למחסן נטוש באוקלנד, קליפורניה. הוא סיפר שהיה מפחיד להסתובב שם בלילה. את המחסן איכלסו שלל טיפוסים שונים ומשונים מוזיקאים, ציירים, הומלסים, נרקומנים ועבריינים, אבל למרות זאת כולם גרו ביחד ובהרמוניה ובשבילם זה היה גן עדן. בינואר 1995 יצא הסינגל הרביעי מהאלבום "When I Come Around". זהו הסינגל השני המצליח ביותר של הלהקה עד היום אחרי "Good Riddance (Time of Your Life)", הוא חרך את המצעדים בארה"ב וזכה גם לחשיפה ודירוג גבוה במדינות רבות בעולם. הוא אמנם לא הוקלט מחדש אך הלהקה הופיעה איתו עוד בשנת 1992. השיר נכתב על ילד שנמצא במערכת יחסים זמנית שאינו מאמין בה, בגלל חוסר הבטחון והתדמית העצמית הנמוכה שלו, כאשר בת הזוג שלו בעצם רוצה משהו רציני ועמוק. במאי 1995 יצא הסינגל החמישי והאחרון מהאלבום "She". בילי כתב את השיר בהשראת חברתו דאז "אמנדה" שהציגה לו שיר פמיניסטי שנשא את השם "She". לאחר שהוא שמע את השיר, הוא כתב שיר בעצמו והעניק לו את אותו השם, אך לאחר שהוא ניגן אותו לאמנדה, היא זרקה אותו ועברה לאקוודור. השיר הזה נמצא באופן קבוע בסטליסט של הלהקה ובילי סיפר שלעולם לא יפסיק לבצע אותו, כי הוא חלק בלתי נפרד ממנו. באלבום יש 10 שירים נוספים שחוץ משניים מהם, "All By Myself" שנכתב ע"י קול ו-"Emenius Sleepus" שנכתב ע"י מייק, כולם נכתבו ע"י בילי. כל השירים מבוססים על חוויות והתנסויות שהיו לבילי במהלך חייו ומדברים על נושאים כמו חרדה, מערכות יחסים, מיניות ובדידות. כפי שאתם בטח יודעים, האלבום זכה להצלחה מסחררת לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו. מלבד מועמדויות רבות בגראמי וזכיה בפרס Best Alternative Album הוא כבש את המצעדים ברחבי העולם כשהוא נמצא בחמשת הראשונים. הוא גם נמצא במקום ה-193 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. האלבום הזה הוכתר רשמית כאחראי על החדרת הפאנק-רוק למיינסטרים והכתרת Green Day כתופעה בינלאומית !! (Photo: Chapman Baehler) רגע...אבל מה זה בעצם Dookie ??? אז, דוקי זה הכינוי שנתנו חברי הלהקה ל"שלשול" שלהם. כן, שמעתם נכון! במהלך סיבובי ההופעות, חברי הלהקה היו אוכלים הרבה ג'אנק פוד שלעיתים קרובות היה פג תוקף, מה שהיה גורם להם לשלשל הרבה ולזה הם נתנו את הכינוי Liquid Dookie. הואיל וצירוף המילים היה נשמע זוועתי מדי, הם הסתפקו רק בדוקי ! ומה לגבי העטיפה ??? אז העטיפה היא פרי יצירתו של האמן Richie Bucher שלפי בקשתו של בילי, צייר הומאג' לאיסט ביי. העטיפה היא ציור של פצצות הנופלות על העתק של שדרת טלגרף בברקלי (סן פרנסיסקו), על אנשים ובניינים. בתוך הציור מוחבאות הרבה מאוד דמויות מחייהם של השלישייה בסצנת המוסיקה שבאיסט ביי. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "לרגל חגיגות 25 שנה לצאתו של Dookie, יצא לאור פדאל עם אפקט שמשחזר את הצליל המלוכלך והכל-כך ייחודי שבילי ג'ו ארמסטרונג השתמש באלבום. פדאל זה, הוא קסם, והוא לא זז מהפדאל בורד שלי. הוא משלב צלילים של שני אפקטים שאוחדו לתיבת דריכה אחת עם טווח סאונד הרמוני ומלא עומק". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 30 לינואר, 1995, "Porcupine Tree" הוציאו את אלבומם השלישי, "The Sky Moves Sideways". האלבום מתעד נקודת מפנה מכרעת בהיסטוריה של הלהקה. עד לשלב זה, "Porcupine Tree" התקיימה בעיקר כפרויקט אולפני, אישי, כלי לביטוי רעיונותיו של Steven Wilson, ולא כלהקה מלאה, מגובשת ותפקדת. במהלך ההקלטות של "The Sky Moves Sideways" המודל הזה השתנה בהדרגה. מה שהחל כעבודה אולפנית נוספת בהובלת ווילסון התפתח אט אט ליחידה אורגנית שיתופית, והפך את האלבום הזה לראשון של "Porcupine Tree" שמתעד, בזמן אמת, את המעבר מפרויקט אישי ללהקה אמיתית הנוצרת תוך כדי תהליך היצירה עצמו. עם התקדמות המעבר הזה מפרויקט אישי ללהקה, החל להתגבש סביב ווילסון הרכב קבוע. הקלידן Richard Barbieri, לשעבר חבר להקת "Japan", הביא עמו גישה טקסטורלית ואטמוספרית ייחודית, Colin Edwin הוסיף נוכחות בס מאופקת וזורמת, והמתופף Chris Maitland השלים את חטיבת הקצב. הכימיה המתהווה הזו החליפה את הגישה האולפנית הנסיונית עתירת השכבות והערוצים, במוזיקה הנשענת על אינטראקציה, דינמיקה קבוצתית ואינטואיציה משותפת, כזו שתאפיין ותעצב את הצליל העתידי של "Porcupine Tree". ההתפתחות הזו חרוטה ישירות ברשימת השירים של האלבום. שני שירים, "The Moon Touches Your Shoulder"  ו- "Dislocated Day" , מבוצעים במלואם על ידי ווילסון ומשקפים את השלב המוקדם והאישי יותר של הפרויקט. אלו קטעים מופנמים וסגורים, הנשענים על אווירה יותר מאשר על נגינה משותפת. שאר האלבום כבר מציג את הלהקה במלואה, וההבדל מורגש מיד. המוזיקה נושמת בצורה טבעית יותר ומתפתחת דרך דינמיקה קבוצתית ולא רק באמצעות בנייה אולפנית שכבתית. כתוצאה מכך, "The Sky Moves Sideways" נושא זהות כפולה ונדירה: מצד אחד פרידה ממקורותיה של "Porcupine Tree", ומצד שני פרק פתיחה לעתידה המזהיר. מבחינה מוזיקלית, האלבום מייצג את הצלילה העמוקה ביותר של הלהקה אל תוך רוק מתקדם פסיכדלי ואטמוספרי. שתי היצירות הארוכות באורך כולל של כ-18 דקות, הפותחות והחותמות את האלבום, "The Sky Moves Sideways" , שולטות בו ומהוות את הליבה הרעיונית שלו, ומכאן גם ההשוואה ל- "Pink Floyd" ולאלבום " Wish You Were Here ". החלק הראשון: נפרש באיטיות ובסבלנות, ונשען על קלידים מרחפים, טקסטורות גיטרה ספוגות הד, ותנועה קצבית עדינה היוצרת תחושת ריחוף אטמוספרית. החלק השני: מכניס גוונים אפלים יותר, דוחף חזק יותר, ומרמז על הכיוון המובנה והקצבי שאליו תפנה הלהקה בהמשך. יחד, שני החלקים יוצרים מסע אחד ארוך שבו אילתור, מורכבות ודינמיקה קודמים למבנה השיר המסורתי. במקומות אחרים באלבום, העומק הרגשי מתגלה דווקא דרך איפוק. "Stars Die"  ניצב כאחת היצירות המוקדמות והמרגשות ביותר של Steven Wilson, ומשלב מלודיות מלנכוליות עם תחושת בדידות שמקרקעת את מרחבי הצליל הקוסמיים של האלבום במשהו אנושי מאוד. "Moonloop" , הוא גרסה ערוכה לאלתור בן כ-40 דקות של הלהקה, והוא מתקדם עוד יותר אל טריטוריה חופשית, מאמץ אלתור ומחזק את האופי החלומי והזורם של האלבום. ההפקה מכוונת במודע למרחב ולרוגע. הגיטרות משמשות לא פעם כטקסטורות ולא ככלי סולו מוביל, הקלידים צפים ונעלמים כמו אותות מרוחקים, וחטיבת הקצב משרתת את האווירה במקום להשתלט עליה. שקט, דעיכה וחזרתיות משמשים כאן ככלים קומפוזיציוניים, ומאפשרים למוזיקה להתפתח בצורה אורגנית. במבט לאחור, "The Sky Moves Sideways" תופס מקום ייחודי בדיסקוגרפיה של "Porcupine Tree". זהו האלבום הפרוגרסיבי-פסיכדלי ביותר שלהם, והנקודה האחרונה לפני המעבר ההדרגתי לצליל כבד, ממוקד הכולל מבני שיר מסורתיים יותר. אבל יותר מכל, "The Sky Moves Sideways" הוא הרגע שבו "Porcupine Tree" הפכה באמת ללהקה, ובו בזמן הונחו יסודות הסאונד והסגנון לכל מה שיגיע אחר כך. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 31 לינואר 1994 שחררה "Black Sabbath" את אלבום האולפן ה- 17 שלה, "Cross Purposes". סיפורו של האלבום הזה מתחיל בנקודה שבה מסתיים סיפורו של האלבום " Dehumanizer " עליו כתבנו סיקור ביוני האחרון. אז לחצו על הקישור, קחו לכם כמה דקות ותקראו את הסיקור, אנחנו ממתינים... יופי, חזרתם, אפשר להתחיל... אז כמו שכבר קראתם בסיקור על " Dehumanizer " האיחוד הזה של הליין-אפ של Ronnie James Dio שרד מספר חודשים בלבד, כאשר כבר בנובמבר 1992, חמישה חודשים בלבד לאחר שהאלבום " Dehumanizer " מושק, עוזב Ronnie James Dio את הלהקה בטריקת דלת, לאחר שחבריו ביקשו לצאת לסיבוב משותף עם Ozzy Osbourn e ולשמש כמופע החימום שלו. בדומה למה שקרה בשנות השמונים, גם הפעם מי שעוזב יחד עם Ronnie James Dio את ההרכב הוא המתופף Vinny Appice ושוב כמו בגלגל חוזר השניים חוברים להרכב "Dio" ופונים להקלטת האלבום השישי של ההרכב Strange Highways , אשר ישוחרר בשנת 1993. הכוונה המקורית של Tony Iommi ושל Geezer Butler הייתה לנסות לאחד את ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת'" ועד שזה יקרה "לשרוף זמן" עם פרויקט צדדי. אולם לחצים שהופעלו על השניים מצד חברת התקליטים, אילצו אותם למתג את האלבום כ- "Black Sabbath". השניים גייסו את הזמר המצוין Tony Martin שהשתתף בשלושה אלבומים של הלהקה החל מ- "The Eternal Idol" בשנת 1987, דרך "Headless Cross" בשנת 1989 וכלה ב- " Tyr " משנת 1990. את מקומו של המתופף Vinny Appice יתפוס Bobby Rondinelli המוכר לנו מלהקת "Rainbow" כאשר הקלידן Geoff Nicholls אשר הפך בעשור הקודם כחבר מן המניין בלהקה, המשיך לאייש את תפקיד הקלידן. (Photo: Screenshot from cover of "First Purposes" bootleg CD) האלבום הזה הוא בין הטובים של הלהקה בתקופת Tony Martin שלה. מה שנותן לאלבום הזה עודף לגיטימציה על-פני שלושת האלבומים האחרים מאותה תקופה, היא העובדה שזהו האלבום היחידי של תקופת Tony Martin בו משתתף הבסיסט Geezer Butler . גיזר שהסכים להשתתף בהרפתקה של Tony Iommi ולהמתין לאיחוד ההרכב המקורי, יעזוב את הלהקה זמן קצר לאחר הוצאת האלבום ויקים את ההרכב "GZR" עימו ישחרר בשנת 1995 את האלבום "Plastic Planet" ובהמשך עוד שני אלבומים נוספים. במאמר מוסגר נציין שלפני שגיזר יעזוב את הלהקה הוא יצא עימה לסיבוב הופעות במסגרתו תוקלט ביום 13 לאפריל 1994 הופעה שתשוחרר בהמשך כאלבום וכדי.וי.די. בשם "Cross Purposes Live". זה אלבום ההופעה היחיד של "בלאק סאבאת'" עם הזמר Tony Martin והוא כולל בין היתר ביצוע יפה לשיר "The Wizard" (עם המפוחית המפורסמת), שיר שהלהקה לא ביצעה בהופעה מאז ראשית שנות ה- 70. אם תקופת Ozzy Osbourn e של הלהקה הייתה מאופיינת בבלוז מטאלי ו"סטלני" ואם תקופת Ronnie James Dio של הלהקה צללה עמוק יותר אל תוך הכבדות והאפלוליות בתוך ים של Doom ומלודיה, אז האלבום הזה כנראה משלב קצת משניהם עם אדפטציה לשנות ה- 90. יש לנו כאן את " I Witness" ואת " Psychophobia" שלרגעים הזכירו לנו מאוד את תקופת Ronnie James Dio ונשמעו לנו לפרקים אפילו כהמשך ישיר של " Dehumanizer " עם הצליל הכבד והאפל שלהם. לעומת זאת, יש כאן את " Dying For Love" הבלוזי, שבדקה הראשונה שלו, כשעצמנו את העיניים, היינו מוכנים להישבע ש- Gary Moore האגדי הגיע להתארח בו וניגן שם את הסולו הבלוזי והמלוכלך באינטרו לשיר. אך לא! זה Tony Iommi בכבודו ובעצמו בנגינה מושלמת שמוכיחה שוב שהשורשים של הלהקה נטועים אי שם בראשית שנות השבעים ובבלוז המטאלי הייחודי להם. הבלחות מסוימות מהריף של Tony Iommi בשיר " Evil Eye" הזכירו לנו את הריף מהשיר "A National Acrobat" אי שם מתקופת Ozzy Osbourn e . זה במקרה גם השיר היחיד בו משתתף הגיטריסט Eddie Van Halen בכתיבה ואף מנגן בגיטרה, אך הוא לא קיבל על-כך קרדיט בשל התנגדותה של חברת "Warner Bros. Records". והיכן האדפטציה לשנות ה- 90 אתם שואלים? אז דוגמא מצוינת לכך ניתן לשמוע ברצועה הרביעית " Virtual Death " שמעלה בנו זיכרונות מלהקה אחרת, צעירה ורעננה יותר, הממוקמת אלפי מייל מערבה – הלא היא "Alice in Chains". כן, כן, ממש בהפוך על הפוך יש לנו עסק עם להקה מושפעת שהפכה פתאום למשפיעה והגלגל סובב לו סובב... אותם ריפים כבדים ועבים, אותם קולות מוכפלים א-לה הצמד Staley - Cantrell , אפילו טוני הראשון התאפק ואין בשיר הזה סולו גיטרה וטוני השני התאמץ להישמע כאן מרושל וסובל כמו אליל גראנג' אמיתי. האלבום כולל גם את " Cross Of Thorns " שמנסה להיצמד לנוסחה האפית של "Children of the Sea", "The Sign Of The Southern Cross" או אפילו "Heaven and Hell", אך למרות שלא מצליח להשתוות להם הוא בהחלט שיר מצוין וראוי. יש גם את " Immaculate Deception " שמתחיל בהליכה איטית ועובר לספרינט הכי מהיר שקיים באלבום הזה עם הכפלת קצב על גבול הספיד מטאל, ואת " Cardinal Sin " שנשמע כמו האח הקטן והפחות מוצלח של "Kashmir" אך עדיין מספק את הסחורה. מעניין לציין בהקשר זה שהשיר היה אמור להיקרא במקור "Sin Cardinal Sin", אך בשל טעות דפוס נמחקה המילה הראשונה והלהקה לא טרחה לתקן את השגיאה. האלבום זכה לביקורות מעורבות לאחר הוצאתו, אך מעניין לציין שהמגזין "Guitar World" כלל אותו בין 50 האלבומים האייקונים שהגדירו את שנת 1994, שהייתה שנה מצוינת במוזיקה. שנה לאחר הוצאת האלבום תשחרר הלהקה את אלבומה האחרון עם טוני מרטין - " Forbidden ", אלבום שיתחרה על התואר האלבום הכי פחות טוב של הלהקה בכל הרכביה. להאזנה לאלבום: Youtube , Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא מתופף, הוא זמר, הוא מנגן על פסנתר, הוא יוצר, הוא שחקן, הוא אפילו סופר, הוא כל כך מגוון וורסטילי שתמצאו אותו מנגן פרוג, פיוז'ן, פופ, רוק ועוד. הוא במקרה אחד מתוך שלושה אומני סולו שמכרו מעל 100 מיליון אלבומים ברחבי העולם הן בקריירת הסולו והן בלהקה. קוראים לו Phil Collins ואנחנו רוצים לספר לכם עליו כמה עובדות מעניינות: (Photo: Graham Wood) 1. פיל קולינס נולד ב- 30 לינואר 1951 בעיירה במערב לונדון, בשם Philip David Charles Collins. 2. את מערכת התופים הראשונה שלו (צעצוע) הוא קיבל במתנה לחג המולד כשהיה בן חמש. 3. הוא שמאלי ולכן מערכת התופים שלו מסודרת בצורה שונה מהרגיל. 4. הוא לימד את עצמו לנגן בתופים ואף פיתח טכניקה ושפת סימון מוזיקלית הייחודיות לו. 5. כבר בגיל חמש הוא השתתף בתחרות כשרונות צעירים כזמר. 6. ההשפעה הגדולה עליו בילדותו היתה להקת הביטלס ובמיוחד המתופף Ringo Starr . 7. השפעה גדולה נוספת על קולינס היה מתופף הביג בנד והג'אז Buddy Rich . 8. כבר בבי"ס תיכון הוא הקים את להקתו הראשונה ""The Real Thing. בהמשך הוא עבר ללהקת "Freehold" עימה הוא כתב את שירו הראשון "Lying Crying Dying". 9. בגיל 14 הוא לקח שיעורי משחק ובשנת 1964 הוא כבר זכה בתפקיד משמעותי במחזמר "Oliver" שהועלה בתיאטרון "West End" בלונדון. 10. במסגרת קריירת המשחק הוא שימש כניצב בסרטים " A Hard Day’s Night " של "הביטלס" ו- Chitty Chitty Bang" Bang". 11. לאחר שהתפרסם עם "Genesis" ובקריירת הסולו יקבל קולינס תפקידים משמעותיים יותר בסרטים, כגון התפקיד הראשי בסרט "Buster" משנת 1988 ותפקיד בסרט "Hook" של סטיבן שפילברג. 12. במקביל לקריירת המשחק המשיך קולינס לנסות את מזלו בתחום המוזיקה. הוא ניגן במספר להקות עד סוף שנות השישים ובשנת 1969 זכה יחד עם להקת "Flaming Youth" בחוזה ההקלטות הראשון שלו. הלהקה הקליטה אלבום אחד והתפרקה. 13. בשנת 1970 ניגן קולינס בתופים בשיר "Art of Dying" של George Harrison , מתוך אלבום המופת All Things Must Pass. 14. ג'ורג' הריסון לא היה ער להשתתפותו של קולינס בסשנים של הקלטת אלבומו, עד להוצאת המהדורה המורחבת לרגל 30 שנה לאלבום. מיד כששמע על-כך הוא הודה לקולינס ומאז ועד למותו של הריסון השניים שמרו על חברות קרובה. 15. באוגוסט 1970 הוא הצטרף ללהקת "Genesis" לאחר שהגיב למודעת דרושים. הוא עבר אודישן מוצלח שנערך בבית הוריו של Peter Gabriel והצטרף ללהקה. (Photo: Prog Archives) 16. מאז ניגן קולינס בתופים ושר בקולות רקע בכל אלבומי הלהקה החל מאלבום המופת " Nursery Cryme " משנת 1971 וכלה באלבום "The Lamb Lies Down on Broadway" משנת 1974. 17. הוא גם שר סולו בשני שירים בתקופת פיטר גבריאל, "For Absent Friends" ו- "More Fool Me". 18. בשנת 1975 הצטרף קולינס להרכב הג'אז והפיוז'ן "Brand X" איתו ישחרר כמה אלבומי אולפן והופעה. 19. בשנים 74 ו- 75 הוא השתתף בשני אלבומי המופת: "Taking Tiger Mountain (By Strategy)" ו- Another Green" "World של Brian Eno. 20. בשנת 1975, לאחר שפיטר גבריאל עזב את ג'נסיס, הפך פיל קולינס גם לזמר המוביל בלהקה, וזאת החל מהאלבום " A Trick of the Tail " משנת 1976. קולינס ישחרר עם הלהקה אלבומי ענק כמתופף וזמר ובכך יוכיח שעדיין מדובר בלהקה שהיא חוד החנית של הרוק המתקדם, למרות עזיבתו של Peter Gabriel . 21. יחד עם ג'נסיס ישחרר קולינס סה"כ 13 אלבומים. הלהקה תשנה את סגנונה לקראת המעבר לשנות השמונים וקולינס ימשיך להוביל אותה בהצלחה רבה עם להיטי ענק שיכבשו את המצעדים. 22. לאחר מותו של Keith Moon בשנת 1978 הוא היה מוכן לעזוב את ג'נסיס כדי להצטרף ללהקת "The Who". הוא שוחח עם Pete Townshend בעניין והציע את שירותיו, אך טאוסנד סיפר לו שהם כבר מצאו מתופף. 23. בשנת 1981, במקביל לעבודתו עם ג'נסיס, פתח קולינס בקריירת סולו ושחרר את האלבום "Face Value" שזכה להערכה רבה וכלל בין היתר את הלהיט " In the Air Tonight ". 24.במהלך העבודה על השיר באולפן קולינס וטכנאי ההקלטה Hugh Padgham המציאו את טכניקת הסאונד Gated" Reverb". 25. הגיטריסט Eric Clapton מתארח בשיר " If Leaving Me Is Easy " מתוך האלבום. 26. במסגרת קריירת הסולו שלו שחרר קולינס 8 אלבומי אולפן ושרשרת של להיטים כמו "In the Air Tonight", Against All Odds", "One More Night", "Sussudio", "Two Hearts" ו- "Another Day in Paradise". 27. קולינס הוא האמן שבמהלך שנות השמונים שחרר את המספר הגדול ביותר של להיטים שנכנסו ל- 40 הגדולים בבילבורד האמריקאי. 28. בשנת 1982 הוא עבד עם פרידה - חברת להקת ABBA על אלבום הסולו שלה "Something’s Going On". 29. קולינס מנגן בתופים באלבומים "Pictures at Eleven" משנת 1982 ו- "The Principle of Moments" משנת 1983, שני אלבומי הסולו הראשונים של Robert Plant . 30. קולינס שיתף פעולה, ניגן ושר באלבומים של אומנים רבים נוספים כגון: Philip Bailey, Steve Hackett , Anthony Philips, David Crosby , Peter Gabriel , Michael Rotherford, Adam Ant, Peter Banks, John Martyn, Tommy Bolin , John Cale, Paul McCartney ועוד ועוד. 31. בשנת 1985 קולינס הפיק חלק משירי האלבום "Behind The Sun" של Eric Clapton . 32. קלפטון החזיר לו טובה ארבע שנים מאוחר יותר כשניגן סולו מדהים בשיר " I Wish It Would Rain Down " של קלינס מהאלבום ...But Seriously. 33. באותה שנה הוא הפיק וניגן בשיר "No One Is to Blame" של הזמר Howard Jones. 34. עדיין בשנת 1985, קולינס ניגן בהופעת האיחוד של חברי "Led Zeppelin" במופע ה- Live Aid , במקומו של המתופף האגדי John Bonham . 35. קולינס ניגן באותו מופע גם סט של שיריו ואף היה המתופף בהופעתו של Eric Clapton שנערכה במופע ההתרמה הנ"ל. 36. קולינס היה גם המוזיקאי היחיד שהצליח להופיע בשני מופעי ה- Live Aid , גם בזה שנערך באנגליה וגם בזה שנערך בארה"ב. מיד בסיום ההופעה עם "לד זפלין" בלונדון עלה קולינס על מסוק שלקח אותו לשדה התעופה הית'רו, שם עלה על מטוס קונקורד שהטיס אותו לניו יורק ומשם במסוק נוסף הישר להופעה שנערכה בפילדלפיה. 37. קולינס מנגן בתופים בשיר " Woman in Chains" מתוך האלבום "The "Seeds of Love של להקת "Tears for Fears". 38. בנו של פיל קולינס – סיימון, הלך בעקבות אביו והוא המתופף והזמר בלהקת הפרוג "Sound of Contact". 39. גם בנו Nic הינו מתופף והוא ממלא את מקומו של פיל על התופים במהלך סיבוב ההופעות האחרון של ג'נסיס " The Last Domino" . 40. ואם כבר דיברנו על ילדיו אז בתו לילי ג'יין קולינס היא השחקנית המפורסמת והדוגמנית (ממוצא יהודי) שהתפרסמה בין היתר בשל השתתפותה בסרט "באהבה, רוזי" ובסדרה "אמילי בפריז". קולינס הוא אקטביסט ופעיל באירגונים שונים למען חיות. 42. וקצת על מצב בריאותו המעורער בשנים האחרונות. כתוצאה מדלקת חריפה באוזנו משנת 2001, הוא הפך חרש באוזנו השמאלית. 43. בשנת 2009 דווח כי פיל קולינס עבר ניתוח בחוליות הצוואר וכי לא יוכל להמשיך ולתופף. 44. בשנת 2014 הוא דיווח לתקשורת שבשל בעיות בעצבים יש לו קושי לאחוז במקלות התופים. 45. בשנת 2017 התפרסם שיש לו גם מגבלה בהליכה בשל ניתוח גב שעבר. 46. בשנת 2018 כבר התפרסמו תמונות של קולינס צועד בעזרת מקל, אך כל אלה לא מפריעים לו להמשיך להופיע (בישיבה אומנם), בתחילה במסגרת קריירת הסולו שלו בסיבוב ההופעות "Not Dead Yet Tour", שהחל בשנת 2017 ונמשך עד 2019, ובהמשך בסיבוב ההופעות האחרון של "ג'נסיס" "The Last Domino". 47. קולינס הוא מומחה בעל ידע נרחב על קרב האלמו שהתרחש במאה ה- 19, והוא אף כתב על-כך ספר שנקרא: "The Alamo and Beyond: A Collector’s Journey". (Photo: Photo: Stephanie Pistel) 48. בשנת 1999 זכה קולינס באוסקר על השיר "You'll Be in My Heart" אותו כתב לפסקול הסרט טרזן. 49. קולינס גם זכה בשבעה פרסי גראמי, ששה פרסי "Brit Awards", שלושה פרסי "American Music Awards", שני פרסי "גלובוס הזהב" ופרס האגדה של "דיסני". 50. בשנת 1994 הוא קיבל תואר המסדר הוויקטוריאני המלכותי של הממלכה המאוחדת, בשל תרומתו למוזיקה. 51. בשנת 2005 ערך קולינס בישראל הופעה בלתי נשכחת באיצטדיון בלומפילד. 52. בשנת 2010 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוק יחד עם "ג'נסיס". 53. בשנת 2015 הוא צילם את כל עטיפות אלבומי הסולו שלו מחדש ושחרר אותם בהוצאה מחודשת, עם תמונות עדכניות, בגירסת רימסטר ששוחררה בקופסה שנקראת: “Take a look at me now…”. 54. הוא אחד מתוך שלושה אומני סולו שמכרו מעל 100 מליון אלבומים הן כאמן סולו והן בלהקה. השניים האחרים הם Paul McCartney ומייקל ג'קסון (קולינס מכר עם ג'נסיס כ- 150 מיליון אלבומים). 55. קולינס הוא המתופף השני העשיר בעולם לאחר Ringo Starr . בחודש דצמבר 2024 יצא על קולינס לאור סרט דוקומנטרי באורך שעתיים בפלטפורמת לימוד התופים "Drumeo". הסרט שנקרא "Phil Collins: Drummer First" עוסק בקריירה של קולינס אשר כשם הסרט מגדיר את עצמו קודם כמתופף ורק אחר כך כל השאר. ועכשיו בואו להאזין לפלייליסט שסוקר את הקריירה המפוארת שלו אותו הכנו במיוחד עבורכם: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר