ב- 14 לינואר 1980 שחררה "Rush" את אלבומה השביעי "Permanent Waves". מדובר באחד מהאלבומים הגדולים של הפאוור טריו אשר היווה את כרטיס הכניסה שלה לעשור של שנות השמונים. אפשר לומר שבאלבום הזה עשתה "Rush" את השינוי הכי גדול שלה מהרוק הכבד הפרוגרסיבי, האפי והבומבסטי של Hemispheres אל שירים יותר קומפקטים, נגישים וידידותיים לרדיו. זהו למעשה האלבום הראשון מבין שניים שיסמלו את המעבר של הלהקה מתקופת הפרוג לעבר התקופה האלקטרונית, ממש כמו גשר הנתמך בשני עמודים המחברים בין שתי גדות שונות. זה לא שהלהקה לא שינתה בעבר ותשנה גם בעתיד סגנונות מוזיקליים, אלא שבמקרים האחרים השינוי היה הדרגתי יותר ולא חד כפי שהיה במקרה זה. קחו לדוגמא את " The Spirit of the Radio " או " Freewill " מצד אחד ושימו אותם לצד " Cygnus X-1 Book 2 " או " La Villa Strangiato " מצד שני, ואנחנו בטוחים שתבינו למה אנחנו מתכוונים. אבל השינוי ש- "Rush" הביאה לאלבום הזה לא התבטא רק באורך השירים. באלבום הזה החלה הלהקה להשתעשע גם עם ז'אנרים נוספים כדוגמת רגאיי, סגנון שאותו תמשיך לחקור בשלושת האלבומים הבאים. בנוסף, באלבום הזה חל שינוי גם בקולו של Geddy Lee אשר טון השירה שלו הונמך בכדי שלא יישמע צווחני יתר על המידה. השינויים בשלושת הפרמטרים הללו היו ללא ספק מכווני מטרה. הרצון לאפשר ללהקה להישמע נגישה יותר, קלילה יותר וידידותית יותר. אלבום צופה פני עתיד שנועד להבטיח את הישרדותה של הלהקה במדבר הצחיח הפרוגרסיבי של שנות ה- 80. נכון, האלבום כולל אמנם 2 רצועות מעל ל- 7 דקות, אך עדיין אין מדובר ביצירות האפיות שאפיינו את האלבומים הקודמים, והם גם לא פתחו את האלבום אלא נדחקו כשירים האחרונים בכל צד של הויניל במטרה להבליט יותר את השירים הקצרים והידידותיים על פניהם. לאחר סיום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום " Hemispheres " במחצית שנת 1979, החליטה הלהקה לקחת פסק זמן קצר של שישה שבועות לפני שיתחילו לעבוד על האלבום החדש. Neil Peart סיפר שזו היתה ההפסקה הראשונה שלקחה הלהקה מאז שהוא הצטרף אליה ארבע שנים קודם לכן. לאחר החופשה הקצרה שנטלו, נפגשו חברי הלהקה ביולי 1979 בקוטג' שנמצא בחווה צפונית לטורונטו בכדי לכתוב ולעשות חזרות לקראת הקלטת האלבום. רוב רובו של החומר נכתב במשך כשבועיים במהלכם שהו חברי הלהקה במקום. השירים נכתבו פחות או יותר בסדר בו הם מופיעים באלבום, למעט השיר " Natural Science " אותו כתב Neil Peart במהלך ההקלטות עצמן. למרות ההחלטה ללכת על כיוון קליל ואוורירי יותר הציע פירט לגדי ואלכס שיר שנקרא " Sir Gawain and the Green Knight" אשר יועד על ידו להיות יצירה אפית. השיר הזה נגנז לאחר שלא התאים ליתר החומרים באלבום. בחודש ספטמבר 1979 נכנסה הלהקה לאולפן "Le Studio" בקוויבק לשם הקלטת האלבום. במהלך ההקלטות כתב Neil Peart את המיני יצירה בשלושה חלקים " Natural Science ". גדי ואלכס כתבו לה את המוזיקה כשהם משתמשים בקטעים מתוך השיר " Gawain and the Green Knight " , אשר כאמור נגנז בשל חוסר התאמה ליתר החומרים שנבחרו לאלבום. האלבום נפתח עם " The Spirit of the Radio " שמשלב מספר סגנונות מוזיקה וכולל מספר שינויי מקצבים. זה השיר הראשון בו "Rush" מתנסה בסגנון הרגאיי, ז'אנר אליו תחזור גם באלבומיה הבאים. יש לזכור שבאותה תקופה הרגאיי חבר לפאנק בבריטניה, כאשר להקות כמו "The Clash" ו- "Police" משלבות את הז'אנר במוזיקה שכתבו, ולהקת "Rush" כנראה הושפעה אף היא מכך. מילות השיר נכתבו על-ידי Neil Peart כמחווה לכל מה שהיה טוב ברדיו. "זו חגיגה של הערכתי הרבה לרגעי הקסם שהיו לי מאז ילדותי ברדיו, של שמיעת השיר הנכון בזמן הנכון" , אמר פירט באחד מראיונותיו. השיר כולל איזכור לשורה מהשיר "Sound Of Silence" של Simon & Garfunkel. הוא נפתח עם עבודת האצבעות המדהימה של Alex Lifeson על הגיטרה. רבים סברו שמדובר "בגיטר טאפינג" אבל זו פשוט נגינה מהירה של Alex Lifeson שנע בין הפרטים של צוואר הגיטרה. התיפוף של Neil Peart כבר מהפתיחה של השיר פשוט אלוהי, איזה מעברים יפים במהלך האינטרו שמסונכרנים כמו שעון שוייצרי עם הבס של Geddy Lee , וכל זה רק מהווה הכנה לבאות, כי בקטע המעבר החל מ- 3:35 הוא מסתנכרן כבר עם ליין הגיטרה של Alex Lifeson בדיוק מופתי ומטריף חושים. השיר הזה נמצא, ובצדק, ברשימת 500 השירים שעיצבו את הרוק של "היכל התהילה של הרוקנרול", והוא אחד מתוך 5 שירים כאלה של "Rush" באותה רשימה מכובדת. הוא נכנס לרוטציה של השמעות בתחנות הרדיו באנגליה ובארה"ב והביא לחשיפה גדולה של הלהקה בפני קהל חדש. מעניין לציין שדווקא השיר הזה ולא " Tom Sawyer " הוא זה שהגיע למקום גבוה יותר במצעד הבריטי. עוד נתון מעניין הוא שבשיר הזה מתארח המוזיקאי Erwig Chuapchuaduah (?) בנגינה על Steel Drum וזו כנראה בדיחה פנימית של שלושת החברים. הרצועה השניה " Freewill " היא שיר נוסף שנכנס לסבב השמעות ברדיו משני צידי האוקיינוס. שיר עם מילים חכמות ופילוסופיות של Neil Peart על חופש הבחירה וחופש הרצון. למרות שהשיר הזה נשמע לכאורה, שיר רוק פשוט בהשוואה ליצירות הקודמות של הלהקה, הוא בכלל לא כזה. יש בשיר הזה הרבה חילופי מקצבים והוא יושב על משקלים לחלוטין לא שיגרתיים אשר מוחלפים כמו גרביים, ובינהם: 6/4, 7/4, 6/4, 7/4, 6/4, 8/4. הסולו של Alex Lifeson כאן הוא בין היפים והמאתגרים באלבום. למרות שבאלבום נעשה ניסיון לשמור על קולו של Geddy Lee בצד הנמוך של הטווח, הרי שבבית האחרון של השיר Geddy Lee לא מתאפק ועולה לגבהים שרשומים רק לזמרים יחידי סגולה. השיר הזה היה אהוב מאוד על הקהל בהופעות הלהקה. הקטע השלישי שחותם את הצד הראשון של הויניל הינו המיני יצירה " Jacob’s Ladder " - שיר שהושפע מסיפור חלום יעקב במקרא. פירט ראה בחזונו ענני גשם אשר קרני השמש החזקות חודרות מבעדן, וחשב על סולם יעקב שלמעשה מהווה את השער לשמיים ובו מלאכים עולים ויורדים. מבחינה מוזיקלית החלק הראשון של השיר נפתח בסוג של קצב מארש אפל שהולך ומתפתח עד לקטע הניו-אייג' האינסטרומנטאלי במרכזו, וחוזר חלילה. השיר הזה לא נוגן בהופעות הלהקה מאז 1981 אבל זכה לערגה בסיבוב ההופעות האחרון R40 במהלכו ביצעה אותו הלהקה לראשונה לאחר כשלושה עשורים. בספר "Rush: Album by Album" מציין גיטריסט מטאליקה Kirk Hammet כי אחד מהריפים בשיר "The Thing That Should Not Be" לקוח משיר זה של "Rush". גם במקרה הזה השיר יכול להטעות את המאזינים ולהישמע כשיר יחסית פשוט לנגינה, אבל מתופף העל Mike Portnoy ציין שזה אחד השירים של "Rush" הקשים ביותר לנגינה. מי אנחנו שנתווכח ? תירגום שם השיר שפותח את הצד השני של האלבום " Entre Nous" מצרפתית, הוא "Between Us". צמד המילים האלה באנגלית חוזר במהלך הפזמון של השיר שמדבר על רגשות ויחסים בין אישיים. המילים "Entre Nous" מופיעות בספר של הסופרת איין ראנד משנת 1943, שנקרא " The Fountainhead ", וכידוע המתופף Neil Peart הושפע מסופרת זו לא מעט. המוזיקאי והזמר Billy Corgan מלהקת "The Smashing Pumpkins" סיפר בסרט הדוקומנטרי "Time Stand Still" משנת על מפגש מרגש עם אימו במרתף ביתם כשהיה בן 16. קורגן היה באותה תקופה ילד סגור, רגשית וחברתית והוא ביקש מאמו להאזין יחד איתו לשיר. הוא נתן לה את מילות השיר מתוך תקווה שהיא תבין איך הוא מרגיש. מעניין לציין שהשיר לא בוצע בהופעות למעט בחלק מסיבוב ההופעות של האלבום " Snakes & Arrows " משנת 2007 והוא מופיע בגירסת ההופעה שלו רק באלבום " Snakes & Arrows Live ". את המילים לשיר השני בצד השני של הויניל - " Different Strings " כתב Geddy Lee . זה השיר האחרון שכתבה הלהקה בו ניל פירט לא מקבל קרדיט על כתיבת המילים. השיר מלמד אותנו שכל אחד מאיתנו רואה את החיים בצורה שונה ומזמין אותנו לבחור את המילים בהן אנחנו עושים שימוש בצורה זהירה. מבחינת הלחן והביצוע מדובר בבלדה לכל דבר ועניין, די חריג בנוף המוזיקלי של Rush. השיר החותם את האלבום הוא המיני יצירה בשלושה חלקים " Natural Science ", שמציגה לנו שאריות של "Rush" הפרוגרסיבית של סוף שנות השבעים. מדובר ביצירה דינמית שמתחילה בצורה שקטה אבל הולכת ומתפתחת עם שינויי מקצבים, מעברים מהירים וסולו מדהים של לייפסון. כאמור, חלקים מהיצירה הגנוזה Sir Gawain and the Green" Knight" מצאו דרכם למיני יצירה הזאת, אשר מעודדת אותנו להעריך את הטבע ולשמור עליו, בעיקר בתקופה בה הטכנולוגיה והאנושות מתקדמת. גם במקרה זה מדובר בשיר עם לא מעט חילופי מצבים ומשקלים שנעים מה- 4/4 הבסיסי אל 7/8, 6/8 הבלתי שיגרתיים. צלילי המים שנשמעים בתחילת השיר הוקלטו באחד האגמים באונטריו. עוזרו של המפיק טרי בראון נסע לשם, היכה במשוט על המים והקליט את הרעש שנוצר. את עטיפת האלבום עיצב Hugh Syme אשר אחראי לעיצוב עטיפות כל אלבומי הלהקה החל מהאלבום השלישי. העטיפה מציגה את הדוגמנית הקנדית Paula Turnbull, על רקע הריסות שיצר גל עצום באופן המתכתב עם שם האלבום. הדוגמנית Paula Turnbull תופיע גם על עטיפת אלבום ההופעה " Exit... Stage Left " שישוחרר בשנת 1981. בשנת 2020 שוחררה מהדורה מורחבת של האלבום לציון 40 שנה מאז יציאתו. המהדורה כוללת סאונד משודרג ומשופר, וכן 12 שירים מהופעות חיות שבוצעו במהלך סיבוב ההופעות שליווה את האלבום. עוד על הגירסה קראו כאן: Permanent Waves 40th Anniversary . האלבום "Permanent Waves" זכה לשבחים רבים לאחר צאתו. הוא הצליח לחשוף את הלהקה בפני קהל נוסף שלמד להכיר אותה דרך השירים באלבום שחלקם היו מונגשים וידידותיים יותר, מה שאיפשר השמעות חוזרות שלהם בתחנות הרדיו השונות. לא לחינם האלבום הזה נחשב עד היום כאלבום של הלהקה אשר צעד הכי גבוה במצעד האמריקאי. עם "Permanent Waves" פתחה "Rush" את שנות השמונים בסערה והוא יהפוך לאלבום הראשון ברצף של אלבומים שיביאו לה הצלחה עולמית ומסחרית כבירה. להאזנה: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 13.01.1984 את הסיפור הבא צריך ללמד בכל רגע של ייאוש, כאשר קשה, ודברים לא מסתדרים, כשהכל מסביבכם נראה אפור, והמטרות שהצבתם לעצמכם נראים רחוקים מתמיד תחשבו על Chrissie Hynde . כריסי היינד, כותבת שירים, מוזיקאית, והכי חשוב פייטרית שלא מוותרת עד שהיא תשיג את מטרותיה. חברת להקת "הפריטנדרז" שאלבומה השלישי "Learning to Crawl" שיצא ב- 13.01.1984. היינד שנולדה בספטמבר 1951 באקרון, אוהיו מתארת את שנותיה בלימודים כבזבוז זמן טוטאלי "לא התעניינתי בלימודים, אף פעם לא יצאתי לרקוד, לא יצאתי לדייט, הבנים שהיו מסביבי לא היוו עניין בשבילי" מספרת היינד שמגיל צעיר התעניינה בהופעות, ובלהקות. "נהגתי ללכת לקליבלנד כדי לראות כמה שיותר הופעות" להיינד היתה שאיפה מאוד ברורה מגיל צעיר, להקים להקה, להיות בצד ההוא של הבמה להופיע, הגברים שעניינו אותה היו Brian Jones , ו- Iggy Pop . מיד לאחר התיכון היא החלה ללמוד בבית הספר לאומנות של אונ' קנט סטייט, ובמקביל הצטרפה ללהקה הראשונה שלה יחד עם מארק מתרסבו לימים חבר להקת "Devo". בזמן לימודיה בקנט התרחש ארוע ירי " Ohio Kent State shootings " שכונה בהמשך "הטבח בקנט סטייט" בו ירו 29 חברי המשמר הלאומי כ- 67 כדורים בתוך 13 שניות בסטודנטים מאוניברסיטת קנט שהגיעו להפגנה כנגד הממשל האמריקאי והמדיניות שלו בנוגע למלחמה בויאטנם, והמעורבות ההולכת וגדלה בקמבודיה. ארבעה סטודנטים נרצחו בטבח, ביניהם ג'פרי גלן מילר אותו הכירה Chrissie Hynde . לאחר שסיימה את לימודיה בקנט, היא טסה ללונדון שם התקבלה למשרד אדריכלים, אבל המטרה שלה היתה בכיוון אחר, וכך היא המשיכה לדלג בין עבודות ככתבת במגזין המוזיקה NME ולאחר מכן כעובדת בחנות הבגדים של מלקולם מקלארן וויויאן ווסטווד. לאחר שהקימה להקה קצרת מועד נוספת, חזרה היינד ללונדון כשהיא מנסה בכל כוחה להשיג אשרת עבודה באי הבריטי, לשיא הגיעו הדברים כאשר היא כמעט וזכתה לחתונה פיקטיבית עם ג'וני רוטן, וסיד וישס במטרה להשיג את אותה אשרת העבודה המיוחלת. בשנת 1978 הנסיון של היינד בנגינה על גיטרה במספר הרכבים נתן את אותותיו היא הפכה לנגנית גיטרה מהסוג שכל להקה היתה רוצה לידה. היינד שקיבלה את הביטחון הדרוש ניסתה להקים להקה יחד עם מיק ג'ונס מ"הקלאש". לאחר שגם הנסיון הזה לא צלח היא הקליטה דמו אותו נתנה לבעלים של הלייבל "Real Records" דייב היל שקלט את הפוטנציאל והחל לנהל אותה. היינד הקימה את ההרכב שכלל אותה יחד עם פיט פרנדון בגיטרה בס, ג'יימס הנימן-סקוט בגיטרה וקלידים, וג'רי מקילדוף בתופים. לאחר זמן מה הכיר לה אחד המוזיקאים המוערכים עליה שהיה מהות הרוקנרול ודמות לחיקוי עבורה Lemmy Kilmister מלהקת "מוטורהד" את המתופף מרטין צ'יימברס שהחליף את ג'רי מקילדוף. הלהקה זכתה לשם "The Pretenders" ע"ש השיר "The Great Pretender" של הפלאטרס. שיר הבכורה של הפריטנדרז " Stop Your Sobbing " קאבר ללהקת "הקינקס" יצא בינואר 79, וכעבור עשרה חודשים נחל ההרכב הצלחה עם הסינגל השלישי " Brass in Pocket " שכבש את פסגת המצעדים בבריטניה, שבדיה, אירלנד, ודרא"פ ונכנס לטופ 20 (14) של המצעד האמריקאי. לאחר שני אלבומים שזכו להצלחה בלתי מבוטלת החלו "הפריטנדרז" להתקל בקשיים, כאשר מלכודת הסמים בה נוטים המוזיקאים להשתמש פה ושם החלה לגבות חשבון בלהקה. הכל התנקז לחודש יוני 1982 כאשר הבסיסט פיט פרנדון הודח מההרכב ע"י היינד עצמה לאחר שימוש מופרז בסמים (מת בהמשך מההתמכרות לאחר שטבע), וכאילו זה לא הספיק, כעבור יומיים מת הגיטריסט ג'יימס הנימן-סקוט בשנתו לאחר אי ספיקת לב עקב אי סבילות לקוקאין. היינד שראתה את מפעל חייה מתפרק לחתיכות, לא אמרה נואש, כאשר צירפה את באופן זמני את גיטריסט להקת "Rockpile" בילי ברמנר, ואת בסיסט להקת "ביג קאנטרי" טוני באטלר על מנת להפיק את הסינגל הדאבל איי-סייד המוצלח " Back on the Chain Gang"/"My City Was Gone ". היינד אישה דעתנית וחזקה מנטאלית לא נתנה לרוחה להישבר גם כאשר אבי ילדתה הטריה ריי דייויס (סולן "הקינקס") נטש אותה, וכאשר ילדתה החלה "ללמוד לזחול אט אט", היינד לימדה את עצמה יחד עם ההרכב החדש של "הפריטנדרז" (עם Robbie McIntosh , ו- Malcolm Foster ) לאט לאט לייצר המשכיות יש מאין, מתוך השבר, כאשר החיים החדשים נתנו בה את הדרוש על מנת לנפק את אלבומם השלישי והמופתי של "הפריטנדרז" "Learning to Crawl". האלבום נפתח בקצב מטורף עם " Middle of the Road " היינד כתבה את השיר הזה, שמוצא אותה מתמודדת עם משבר גיל המעבר והתקרבות לגיל העמידה. מילות השיר כוללות מבטים על ההבדל בין עושר לעוני . המילים מנפקות גם פרטים אוטוביוגרפיים על היינד כמו גילה הנוכחי (33) בהמשך משחררת היינד את אחת היללות המפורסמות ביותר שלה תוך כדי שהיא חותמת את השיר בסולו מפוחית מופלא. באלבום עצמו אין קרדיט לנגינה ההיא על המפוחית. אחרי התחלה בקצב מהיר, אנחנו ממשיכים עם שיר לא פחות מרשים " Back on the Chain Gang " שנפתח במחווה ספק לאבי בתה ריי דייויס, ספק לגיטריסט ג'יימס הנימן-סקוט שמת באופן לא צפוי לאחר ההתמכרות שלו לסמים. צלילי הפטיש, והפזמון של ה- "Chain Gang" שאבו השראה משירו של זמר הסול סאם קוק Chain Gang" (1960)". הקצב המהיר של האלבום נמשך גם ב- " Time the Avenger " שמספר לנו על איש עסקים מצליח עם אישה וילדים שמנהל רומן עם אישה זרה מה שמוביל אותו לחורבנו האישי ולאבד את נישואיו. הוא מאבד את שלוות, ומדרדר להתמכרות לטיפה המרה שהופכת לחלק מהבעיה, אבל בסופו של דבר הוא עוזב את ביתו רק עם תיק מלא בחפצים. השיר הוא מעין כתב אישום לחוסר היכולת של אנשים להסתפק במה שיש להם, נתון שעשוי להשאיר אותם בסופו של דבר קרחים משני הצדדים. ב- " Show Me " כריסי מתייחסת לראשונה לעצם היותה אימה טריה ולאהבה שהיא רוחשת לביתה הקטנה. כריסי שואלת אם אהבה יכולה לשרוד ולשגשג בעולם כל כך מבולגן, אבל היא עדיין מקווה שזה אפשרי. מצד אחד היא מציגה את אהבתה לילדתה, ובמקביל מביעה רצון למצוא אהבה במערכת היחסים שלה. ב- " Thumbelina " היינד ממשיכה לגעת בנושאים הקשורים לילדתה ואבי ביתה עם שיר קאנטרי רוק על אם ובת המטיילות ברחבי אמריקה, כשהשורה האחרונה מרמזת שהאם עוזבת את בעלה. הרצועה השביעית באלבום " My City Was Gone " היא הצד השני של הסינגל " Back on the Chain Gang ", שיר שנכתב והוקלט באוקטובר 1982. השיר משקף את העניין הגובר של היינד בדאגות סביבתיות וחברתיות. כשהזמרת חוזרת לבית ילדותה באוהיו ומגלה ש "הכפר היפה" של נעוריה הפך לעיר כעורה. השיר מביא מספר התייחסויות ספציפיות למקומות באקרון ובסביבותיה. השיר כונה בארה"ב "שיר אוהיו" ב- " Thin Line Between Love and Gate " נחצה הגבול הדק בין אהבה לשנאה כאשר גבר חוזר הביתה ב 5 בבוקר לאחר שבגד באשתו והיא מתעלמת מהשעה הבעייתית ושואלת אותו אם הוא רעב. אך מיד מגיע התוכחה "אל תחשוב שאתה יכול להמשיך ולשבור את ליבה של אשתך" ואכן היא ככל הנראה נוקמת בו כי הוא מוצא את עצמו לאחר מכן חבוש מכף רגל ועד ראש בבית החולים. זהו הקאבר היחיד באלבום לשירם של הלהקה הניו יורקית "The Persuaders" כאשר על בקלידים וקולות רקע אפשר לשמוע את פול קאראק ("Ace", "Squeeze", "מייק והמכונאים"). בשיר החותם את האלבום " Two Thousand (2000) Miles " הגה הגיטריסט רובי מקינטוש את ריף הפתיחה המפורסם. השיר הפך לשיר חג מולד פופולרי בבריטניה. כאשר המילים מתמקדות בסיפור על שני אוהבים בקשר מרחוק שמתגעגעים אחד לשני בתקופת הכריסמס, השיר הפך כמובן לכזה שמנוגן בתדירות גבוהה במיוחד בתקופת חג המולד. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 13.01.1964 "כמה דרכים צריך אדם ללכת לפני שתקראו לו אדם" בחודש מאי 1963 עלתה הזעקה האותנטית הזו של Bob Dylan משיר מחאה שהפך לקולו של הדור. השיר " Blowin' in the Wind ", הביא לקהל מהפכן חדש, מהפכן של מילים, פעיל בתנועה לזכויות האזרח, מוזיקאי לבן, ויהודי (במקור) שלא רצה שיספרו לו שאין דרך שונה. דילן נתפס כיותר מסתם כותב שירים, דילן הבין במרומז את הדאגות של דור הצעירים החדש של אמריקה, משבר הטילים בקובה, הדאגה מנשק גרעיני שיהרוס את העולם. כמה חודשים מאוחר יותר כאשר דילן כבר הפך לפעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח, שירי המחאה שלו עלו מדרגה בטון. אם מקודם הוא התייחס לנושא בשיריו בסלחנות עם ציפיה חיובית לשינוי, הרי שבאלבומו השלישי "The Times They Are A-Changin'" שיצא ב- 13.01.1964 דילן מציג השקפה פוליטית צינית ומתוחכמת על החיים. דילן שר באלבום בצורה שנונה ומרושעת, הוא לא מוכן לנהוג עוד בסלחנות כלפיי הגורמים בעולם המערבי שנותנים יד לגזענות, ועוני. דילן מרגיש לרגע כאיש שבא להציל את אמריקה מעצמה, לתת לאמריקה תמונת מראה לא מחמיאה שתכריח אותה להתמודד עם המציאות ולשנות את דרכיה. אלבומו השלישי של Bob Dylan הוא אחד מתקליטיו הבודדים שנכתבו עבור ועל אנשים אחרים, אלה לא החוויות וההוויות שלו שנכתבות כאן. שיר הנושא " The Times They Are A-Changin' " הוא זה שפותח את האלבום עם לחן על תנועה שמטרתה לשנות את העולם לטובה, ומשמש כהתחלה פשוטה ונוקבת לאקלים הביקורתי של האלבום. דילן נזכר בכתיבת השיר כניסיון מכוון ליצור המנון של שינוי, הזמנים משתנים, קצת כמו הדור פוחת והולך, מדובר בעיקר בתחושה של הזמר, פחות באישוש מדעי. ב- " Ballad of Hollies Brown " מספר דילן סיפור קודר וכפרי על חוואי בדרום דקוטה שרוצח את משפחתו המורעבת ומתאבד בשל העוני. ברצועה השלישית " With God on Our Side " דילן מנתח את תפקידו של אלוהים בכל דבר, החל מרצח העם של ילידים אמריקאים, דרך מלחמת האזרחים בארה"ב, מלחמות העולם הראשונה והשנייה, השואה, ובגידתו של יהודה איש קריות בישו. אין כמעט מי שלא חווה אכזבה מקשר, פרידה, ציפיה למשהו שלא התרומם דיו ונגמר מוקדם מידי עם תחושה חמצמצה בלב, את התחושה הזאת מנסה דילן לזקק לנו ב- 158 השניות של השיר " One Too Many Mornings " וירג'יניה, מינסוטה היא עיירה ליד Hibbing, שיחד עם היבינג היא חלק מרכס הברזל של Mesabi חלק מרכס הברזל שבו שלטה תעשיית כריית בורות פתוחים. בשנת 1917 הועברה היבינג כולה שני קילומטרים דרומה כדי שניתן יהיה לכרות את העפרות שמתחתיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, הכלכלה פרחה ככל שהביקוש לברזל גדל. אבל באמצע שנות החמישים, עפרות הברזל הטובות ביותר באזור נעלמו והאזור סבל משפל. דילן, יליד 1941, הכיר היטב את הטראומה שהאירוע הזה גרם, למרות שמשפחתו לא הושפעה ישירות. אם כן, השיר " North Country Blues " נוגע למצוקתו של העובד במכרות. דילן בהחלט הזדהה עם מצוקתו של הכורה. ב- " Only a Pawn in Their Game " דילן מדמה את הלבנים העניים והחלשים כקלפים בידיהם של הפוליטקאים, והעשירים, כאשר הם רוצים בכך, הם מסיתים את העני הלבן לרצח שחורים. השיר מתייחס לרצח של עובד זכויות האזרח מדגר אוורס. הקו הזה נשמר ב- " The Lonsome Death of Hattie Carroll " השיר הזה מביא את התיאור של הריגתה של הברמנית הטי קרול בת ה-51 על ידי הצעיר העשיר ויליאם דוורו "בילי" זנצינגר והעונש הקל יחסית שקיבל שישה חודשי מאסר. התקרית בפועל התרחשה ב-9 בפברואר 1963 בנשף במלון אמרסון בבולטימור, מרילנד. השיר של דילן מרמז במדויק, אבל אף פעם לא קובע, שקרול היא שחורה וזאנצינגר לבן. השיר מרמז שזנצינגר היכה את קרול למוות עם המקל שלו. לאחר שקרול מתה למחרת בבוקר, זנצינגר הואשם בהריגה. עם זאת, זה שונה להריגה ותקיפה לאחר שהתגלה כי לקרול היו עורקים קשוחים, לב מוגדל, ולחץ דם גבוה, וכי היא למעשה מתה כנראה מדימום מוחי שנגרם מהלחץ של ההתעללות המילולית והפיזית של זנצינגר, במקום התקיפה הפיזית עצמה. באוגוסט 1963 התרחשה תקרית בין בוב דילן לפקיד במלון שבו הוא התארח, הפקיד הסתכל על לבושו של דילן בעין עקומה וסירב להכניס אותו לחדרו במלון כי חשד בו שהוא לא אפוי לחלוטין. או אז התערבה חברתו של דילן, הזמרת Joan Baez וערבה לאופיו הראוי על מנת שיקבל את האישור המיוחל. על כך כתב דילן את השיר " When the Ship Cones In ". בנוסף השיר שאב השראה משירם של ברטולד ברכט, וקורט וייל "Pirate Jenny". כשלושה שבועות לאחר סיום ההקלטות לאלבום נרצח ג'ון פיצג'רלד קנדי, ומה רבה היתה אכזבתו של דילן שראה בקנדי תקוה אמיתית לשינוי, והמוות שלו היה מהלומת פטיש מוחצת על השאיפות של דילן לשנות את אמריקה. בפרספקטיבה של זמן "The Times They Are A-Changin'" יותר מששה עשורים לאחר שיצא, אפשר לראות שהנוף הפוליטי שלנו רחב הרבה יותר ממה שהיה, והשקרים גדולים יותר ובעוד שהמידע מסתובב בחופשיות לכל דורש, קשה לדעת על מי לסמוך. השירים האלה הם מעשה אמיתי ומעורר השראה של דילן שכבר נעלם מזמן. מעריצים התחילו להקשיב למה שיש לדילן להגיד בגלל השירים האלה, חבל שגם אלה שקובעים לנו את סדר היום לא טורחים מידי פעם להפנים את המסרים של בוב קשישא. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Noam Asulin תאריך יציאה - 14/1/2022 לסקירה הזו, אני מגיע בהתלהבות יתרה לעומת שאר הסקירות שלי כאן, וזאת כיוון שהאלבום אותו אסקור הוא, נכון לעכשיו, אלבום השנה שלי במטאל לשנת 2022. זה כשלעצמו מאוד מפתיע אותי ומיד תבינו מדוע. להקת "Shadow of Intent" היא להקת דת'קור שמגיעה אלינו מקונטיקט, ארה"ב. הלהקה הוקמה בשנת 2013 כלהקה שסובבת סביב "Halo" (משחק הוידאו הפופולארי) ושמה אף הושפע משמה של אוניה מהמשחק. הלהקה הוקמה על ידי Ben Duerr (שירה) ו- Chris Wiseman (קולות ליווי, גיטרות וקולות נקיים). על הבאס וקולות רקע נוספים אחראי Andrew Monias ועל התופים אחראי Bryce Butler שהצטרף ללהקה בשנת 2020. מאז הקמתה ועד היום, הלהקה עברה מספר שינויים בליינאפ כאשר, כאמור, השינוי האחרון היה בעמדת התופים. הלהקה הוציאה עד היום ארבעה אלבומי אולפן וכולם בהוצאה עצמית, ללא כל תמיכה של חברת תקליטים. בתחילת הסקירה ציינתי שהופתעתי להבין שמדובר, נכון להיום, באלבום השנה שלי במטאל. הסיבה היא שדת'קור הוא ז'אנר שאני לרוב סולד ממנו. מדובר בז'אנר ברוטאלי לאוזן, עם הרבה "בלאגן" בשירים, כך שלעיתים קשה לזהות מלודיה כלשהו או איזשהו מבנה מסודר. מה שמבדיל את "Shadow of Intent", מבחינתי, בעיקר באלבום "Elegy", זו המלודיה המתפרצת. לא עוד שירים מבולגנים שמקשים על האוזן, אלא שירים מלודיים שלצד הברוטאליות האופיינית לדת'קור מעבירים גם מבנה שקל לעקוב אחריו והוא מאפשר לאוזן האנושית להסתגל אליו יותר מלהקות אחרות בתת ז'אנר. כמובן שאני מדבר רק בשם עצמי ויש שיגידו שכל דת'קור, מלודי או לא, הוא נפלא. האלבום מתחיל עם " Farewell ". בכל פעם שאני שומע את השיר הזה אני טועה לחשוב שמדובר באינטרו, אבל זהו שיר בפני עצמו שמתחיל ברגוע ואחרי כמה שניות תוקף את האוזן במלוא העוצמה. המלודיה שדיברתי עליה לפני כן, כבר נשמעת כאן בבירור. הרצועה השנייה " Saurian King " מתחילה בסולו גיטרה שמהר מאוד משתנה לגראולים עמוקים ועוצמתיים של Ben Duerr הסולן, ביחד עם תיפוף נפלא וקלידים. הרבה קלידים. לאורך כל האלבום הקלידים מאוד דומיננטיים, מה שלטעמי מאוד מדגיש, את המלודיות ואת השוני מדת'קור "מסורתי". בנוסף, נראה שיש באלבום הזה גם השפעה פרוגרסיבית עם עבודת גיטרות די מסובכת שמזכירה קצת להקות פרוג וירטואוזיות. הרצועה החמישית " Intensified Genocide " היא מבחינתי החזקה באלבום, עם פזמון פשוט נפלא וקלידים מאוד דומיננטיים שמוסיפים מאוד לאווירה של השיר ולרצון שלי לשקוע עמוק לתוכו, לעצום עיניים ולתת למוסיקה לסחוף אותי. על פי Ben Duerr, השיר מדבר על מלחמת האזרחים בגיאורגיה. הרצועה השביעית " Where Millions Have Come to Die " כולל שיתוף פעולה עם Phill Bozeman מלהקת דת'קור אחרת בשם "Whitechapel". גם הרצועה התשיעית " Blood in the Sand of Time " כוללת שיתוף פעולה והפעם עם Chuck Billy מלהקת הת'ראש "Testament". הקטע העשירי " Reconquest " הוא קטע אינסטרומנטלי ואני מאוד נהנה ממנו, כי הוא מראה שהחברים יודעים לייצר גם קטעים אינסטרומנטליים מעניינים. שלוש הרצועות האחרונות הן למעשה יצירה המחולקת לשלושה חלקים. הקטע הראשון " Elegy I: Adapt " מראה צד קצת שונה של הסולן Ben Duerr, עם קול מחוספס אבל עדיין לא גראול. הקטע הזה שקט באופן יחסי ומאוד פרוגרסיבי. הקטע השני " Elegy II: Devise " חוזר לדת'קור המלודי והקטע האחרון " Elegy III: Overcome " ממשיך את הקו של קודמו. ההפקה בעיניי מהוקצעת והמיקס מאוד מאוזן ונותן מקום לכל הכלים. לסיכום, אני חושב שמדובר באלבום פשוט נפלא של החברים מקונטיקט. עוד יותר מדהים בעיניי שבארסנל הלהקה יש ארבעה אלבומים, ללא כל תמיכה חיצונית, כאשר הרמה נשארת גבוהה. "Shadow of Intent" יודעים לעשות דת'קור מלודי ויודעים לעשות את זה נפלא. אני בהחלט מקווה שהם ימשיכו להוציא הרבה אלבומים. אם אתם נרתעים מדת'קור אבל עדיין מסוקרנים ורוצים לתת צ'אנס לדת'קור מלודי, נסו את "Shadow of Intent" ולדעתי לא תצטערו. להאזנה: Spotify , Apple Music , Deezer "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

היום נספר לכם על אחד האומנים המיוחדים והמרגשים במוזיקה הישראלית - מאיר בנאי. תמונה: מקום בעולם הפקות 1. מאיר בנאי נולד בירושלים ב- 5 ליולי 1961 כבן בכור לשמחה בנאי וליצחק בנאי, לימים שפט בית המשפט המחוזי בבאר שבע. 2. מאיר הוא האח הבכור של הקומיקאית והשחקנית אורנה בנאי ושל הזמר והיוצר אביתר בנאי. 3. מאיר החל להתעניין במוזיקה בגיל צעיר. בגיל 17 כבר החל לכתוב שירים שבהמשך יכללו במסגרת אלבומיו. 4. לקראת גיוסו לצה"ל נבחן והתקבל ללהקה צבאית, אך בסופו של דבר שירת כשריונר, הואיל והרמטכ"ל דאז רפאל איתן ביטל את הלהקות הצבאיות. 5. מיד לאחר שחרורו מצה"ל חזר לעסוק במוזיקה. הוא זכה לחשיפה כבר בשנת 1981, במסגרת תוכנית הטלוויזיה "זה הזמן", שם הופיעה בין היתר עם השיר "אביתר", שנכתב על אחיו הקטן - אביתר בנאי. 6. בשנת 1982 הוציא את תקליט השדרים הראשון שלו, אשר כלל את השירים "אל המנוחה" ו-"אביתר". התקליט הוקלט במימון עצמי והשתתפו בו בין היתר, מיקי שביב בבס, מאיר ישראל בתופים ואריק רודיך בקלידים. 7. בשנת 1983 שחרר מאיר את השיר "אולי מחר". המוזיקאי והמלחין נחום היימן אהב את השיר והחליט להחתים אותו על חוזה הקלטות במסגרת הלייבל הפרטי שלו. 8. אלבום הבכורה של מאיר בנאי שוחרר בשנת 1984. בנאי כתב והלחין את כל השירים באלבום למעט השיר "זה חלום", אותו הלחין אריק רודיך שגם הפיק את האלבום. מעבר לשירים מתקליט השדרים האלבום כלל שירים כמו "כשהיום עולה", "מחפש את הכיוון" ו"שוב מלבלב". 9. עוד בשנת 1984, בנאי הופיע במסגרת להקת "חופים" במופע שכלל את שיריו של נחום היימן. שניים משיריו במופע "תפילת דייג" ו"את שומעת" יצאו באותה שנה כתקליט שדרים. 10. בשנת 1985 השתתף מאיר בסרט "שוברים" לו הלחין את הלהיט "שירו של שפשף" למילותיו של יאיר ניצני. 11. באותה שנה הוא השתתף גם בפסטיגל שם שר את "שיר הצב", שהלחין למילים של הילדה אביטל וייס. 12. עוד באותה שנה, מאיר הלחין ל דני בסן את הלהיט "תהיה לנו מלך". 13. בשנת 1986 השתתף בסרט "נאדיה" לצידו של יובל בנאי. מאיר הלחין ושר את שיר הנושא "חלומות אחרים". 14. הפריצה הגדולה של מאיר הגיעה עם אלבומו השני "גשם" אשר כלל להיטים כמו שיר הנושא, "אצלך בעולם", "תגידי אש תגידי מים", "אל תלכי מכאן", "הלילה של אתי", "המסיבה שנגמרה"ועוד. 15. בנאי כתב והלחין את כל שירי האלבום שעובדו והופקו על-ידי מתי כספי. מאיר סיים להקליט את כל קטעי השירה לאלבום בתוך שלוש וחצי שעות ואת האלבום כולו בכשבוע בלבד. האלבום הצליח מאוד כשבתוך כחודשיים הוא הופך לאלבום זהב. (תמונה: מתי כספי האתר הרשמי) 16. בשנת 1988 הקליט מאיר את האלבום "הופעה חיה" אשר יצא בשנת 1989. האלבום כלל שני שירים חדשים - "תותים" ו"יש לה אף כל כך ארוך". 17. בשנת 1989 הוציא בנאי תקליט שדרים בשם "אל החלום" בהפקה מוזיקלית של משה לוי. השיר לא יצא על גבי אלבום. 18. בשנת 1990 יצא אלבומו "הצבעים משתנים". גם כאן מאיר כתב, הלחין ועיבד את כל שירי האלבום. 19. בשנת 1992 יצא אלבומו "וביניהם". בנאי כתב והלחין את כל השירים למעט שניים: "וביניהם", שאת מילותיו כתב עם עם אשתו ענת בנאי, ו"נגמרות לי המילים" שאת מילותיו כתב אהוד מנור. 20. האלבום זכה להצלחה מטאורית וזכה למעמד אלבום פלטינה כשהוא כולל להיטים בלתי נשכחים כמו "וביניהם", "אהבה קצרה" וכמובן "שער הרחמים". האלבום גם זיכה את בנאי בתואר זמר השנה, ואת השיר "אהבה קצרה" כשיר השנה, לאחר שצעד 43 שבועות ברשת ג' מתוכם 3 שבועות במקום הראשון. 21. עוד בשנת 1992, מאיר השתתף שוב בפסטיגל, בו שר את השיר "יום אחד לא היום" שאת מילותיו כתב אהוד מנור. 22. בשנה זו הוא גם השתתף בשירת קולות רקע באלבומו של אריק סיני "שמועות על גשם". 23. בשנת 1994 השתתף מאיר בנאי בשירים "צפוי שינוי" ו"ליזה" הלקוחים מאלבום הקונספט "רדיו בלה בלה" של "החברים של נטאשה". 24. באותה שנה שר קולות רקע באלבום "מת לבכות 2" של דני סנדרסון. 25. בשנת 1996 ישחרר מאיר את האלבום "מנגינת הנדודים". גם הפעם מאיר הלחין וכתב את כל השירים למעט שניים: "העוקד והנעקד והמזבח" שאת מילותיו כתב אהוד מנור ו"ציורים בחלון" שמילותיו נכתבו על-ידי צרויה להב. 26. באותה שנה הקליט מאיר גם גרסת כיסוי לשיר "איפה הם כל אבותינו" של "החלונות הגבוהים". 27. עוד באותה שנה, מאיר התארח בקולות רקע באלבום "עוד מעט" של אהוד בנאי. 28. בשנת 1998 הקליט מאיר את השיר "מולדת" אותו כתב אהוד מנור. השיר נכלל באוסף שיריו של מנור "אין לי ארץ אחרת". 29. בשנת 1999 יצא מאיר למופע משותף יחד עם ארקדי דוכין. במופע שנקרא "ארקדי בנאי מאיר דוכין", שרו השניים את מיטב הלהיטים שלהם וכן שיר חדש אותו כתבו במיוחד למופע ונקרא "דומינו". 30. באותה שנה הוציאו השניים גם מיני-אלבום שכלל הקלטות אולפן של חמישה שירים שבוצעו במופע, ביניהם השיר החדש "דומינו". 31. בשנת 2001 שחרר מאיר בנאי את אלבומו השביעי "לב סדוק". גם הפעם בנאי כתב והלחין את כל השירים. 32. בשנת 2002 הוציא מאיר אלבום אוסף כפול בשם "כמה אהבה". האלבום שכלל את השיר החדש "בשם האהבה" הצליח מאוד והגיע למעמד פלטינה. האלבום כלל גם דיסק בונוס ובו ביצועים אקוסטיים לשיריו של בנאי. 33. בשנת 2003 הקליט מאיר עבור הסדרה "מעורב ירושלמי", גרסת קאבר לשיר "רואים רחוק רואים שקוף" של שמוליק קראוס. 34. בשנת 2005 הקליט בנאי שני שירים - "שם כל האדם" שלא שוחרר ו"בולטת" אותו כתבה לירון הרפז, שנהרגה בפיגוע בשנת 2001. השיר ראה אור באלבום "באמצע שום מקום", אשר כלל שירים שכתבה לירון ושאותם הלחינו וביצעו אומנים אחרים. 35. במהלך שנות האלפיים חזר מאיר בנאי בתשובה. הדבר השפיע גם על הקריירה המוזיקלית שלו ובין היתר על תוכנו של אלבומו "שמע קולי" משנת 2007, אשר כלל שירים המבוססים על פיוטים שנכתבו על-ידי רבי שלום שבזי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא ועוד. את האלבום הפיק גיל סמטנה וכשלושה חודשים אחרי צאתו הוא כבר הגיע למעמד של אלבום זהב. 36. בשנת 2011 יצא אלבום הופעה כפול של בנאי בשם "כמו אגם רוגע". 37. ב- 12 לינואר 2017 נפטר בנאי בביתו במושב חמ"ד, לאחר מאבק בן שנה וחצי במחלת הסרטן. 38. במלאת שנה למותו ערכו בני משפחתו מופע מחווה לזכרו בשיתוף מיטב אומני ישראל. לרגל המופע השיקה שוחרר גם אלבום אוסף כפול שכלל 36 משיריו. 39. באוגוסט 2021 נערך מופע מחווה ענק לזכרו, בו השתתפו עשרות אמנים ישראליים אשר ביצעו את שיריו. 40. לפני מספר שעות, במלאת חמש שנים למותו שחרר המוזיקאי אמיר דדון גירסת כיסוי מרגשת מתוך המופע לשירו של מאיר "גשם". ** מי מכם שאוהב את החומר מאיר בנאי ומשתוקק לחוות את שיריו בהופעה חייה, אנו ממליצים לכם לתפוס מופע של להקת פאזה - Faza Band "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 12 לינואר, 1987 הוציאה "Deep Purple" את אלבומה ה- 12 " The House of Blue Light ". בעקבות הצלחת אלבום האיחוד שלהם " Perfect Strangers " משנת 1984, היה זה אך מתבקש שההרכב הקלאסי MKII של "Deep Purple" יחזור לאולפנים להקליט את אלבום ההמשך. ואכן, Ritchie Blackmore  (גיטרה), Ian Gillan  (שירה), Jon Lord  (קלידים), Roger Glover  (בס), ו- Ian Paice ( תופים) חזרו בשנת 1987 עם האלבום "The House of Blue Light", אלבום ששאף לכיוון צליל מעודכן של סוף שנות ה-80 והציג להקה שמתנסה בטכניקות הפקה חדשות, אך עדיין מנסה לשמור על הסגנון המיוחד שלה. חברי "Deep Purple" נכנסו לאולפן להקלטת האלבום באמצע 1986 עם ציפיות גבוהות. עם זאת, המפגשים היו מתוחים במיוחד, כשההבדלים היצירתיים במיוחד בין בלקמור לגילאן החלו לצוץ מחדש. איאן גילאן אפילו השווה את תהליך ההקלטה של האלבום, לזה של ​​" Who Do We Think We Are ", בעוד שריצ'י בלקמור הודה שהוא ניגן ממש גרוע, עד כי כך שהיה צורך להקליט חלק גדול מהאלבום מחדש. בהשוואה ל- " Perfect Strangers ", האלבום "The House of Blue Light" מלוטש יותר ונוטה להפקה נקיה וידידותית יותר לרדיו. האלבום כולל שילוב של הארד רוק ובלוז עם סאונד אייטיז, כאשר הפעם הקלידים של לורד תופסים מקום בולט יותר. שיר הפתיחה " Bad Attitude " מונע על-ידי ריף עוצמתי ובלתי נשכח וביצוע ווקאלי חזק של גילאן. עבודת הקלידים של לורד, החל מהאינטרו הדרמטי ובמהלך השיר כולו, פשוט מעולה, וללא ספק מעניקה לשיר את הערך המוסף הדרוש כדי להתעלות על שאר שירי האלבום. מיד אחריו מגיע " The Unwritten Law " שבולט במקצב יוצא הדופן והאווירה האפלה שלו. קצב התופים המעין אפריקאי ושכבות הקלידים מעניקים לשיר תחושה אקספרימנטלית מובהקת, המציגה את הנכונות של חברי הלהקה להתפתח. " Call of the Wild " הוא אחד מהרצועות היותר נגישות באלבום, עם פזמון קליט במיוחד וגישה קלילה ומלודית יותר. זה אחד השירים היותר ידידותיים לרדיו מבין שירי האלבום, כך שאין זה פלא שהוא נבחר כסינגל המוביל מתוכו. השיר הרביעי " Mad Dog " בהחלט מתכתב עם כותרתו. זה רוקר מהיר ואנרגטי עם סולואי גיטרה לוהטים של בלקמור שתופסים כאן את מרכז הבמה. השיר מזכיר לנו את החומרים היותר אגרסיביים של הלהקה. " Black & White " בא אחריו עם קצב מיד-טמפו וגרוב נהדר שמציג את השירה הבלוזית ונגינת המפוחית ​​של גילאן. " Hard Lovin' Woman " הוא רוקר ישר לפנים שמרגיש לנו כמו קריצה לעידן " Machine Head " של הלהקה. " The Spanish Archer " הוא בהחלט אחת מהפנינים הנסתרות של האלבום. השיר כולל עיבוד מורכב יותר וביצוע ווקאלי נלהב של גילאן. עבודת הגיטרה של בלקמור כאן אקספרסיבית במיוחד. הרצועה האיטית והאטמוספרית " Strangeways " היא השיר היחיד של "Deep Purple" שאנו מכירים שמתחיל בא-קפלה. הקצב והוויב הזכירו לנו את "Hungry Daze" מ- " Perfect Strangers ". הקטע הבלוזי " Mitzi Dupree " נכתב בהשראת מפגש אמיתי של גילאן עם אישה באותו השם. הרצועה הסוגרת " Dead or Alive " היא אחת הכבדות באלבום, עם קצב סוחף, שירה אגרסיבית וריף גיטרה שמזכיר את זה של ריצ'י בלקמור בימי "Rainbow". ללא ספק דרך עוצמתית לסיים את האלבום, ולהותיר את המאזין עם טעם של עוד. עם יציאתו, זכה " The House of Blue Light " לביקורות מעורבות. היו ששיבחו את המוזיקליות ואת הנכונות של הלהקה להתנסות במחוזות חדשים, אך אחרים מתחו ביקורת על ההפקה החלקלקה והיעדר של קטעים בלתי נשכחים, בהשוואה לאלבום הקודם. האלבום סימן את תחילת המריבות והמתחים המחודשים בין ריצ'י בלקמור ואיאן גילאן. אשר הלכו והסלימו לאחר יציאתו וסיבוב ההופעות שבא בעקבותיו והובילו לעזיבתו של גילאן את הלהקה בשנת 1989. לאלבומה הבא של הלהקה, " Slaves and Masters " משנת 1990, גייסה כבר "Deep Purple" את סולן "Rainbow" לשעבר, Joe Lynn Turner , ויצרה צליל מלודי יותר ומסחרי, בעל אוריינטציית AOR, אשר פילג את קהל המעריצים והמבקרים שלה, והוביל לחזרתו של גילאן בשנת 1992, לקראת הקלטת האלבום " The Battle Rages On ... ". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 12 לינואר 1969 שוחרר אלבום הבכורה של "Led Zeppelin", אחד מהאלבומים הגדולים והמשפיעים בהיסטוריה של הרוק. זהו סיפורו יצירתו: אז הסיפור שלנו מתחיל בתאריך 25 למרץ 1965, היום בו Eric Clapton מחליט לעזוב את להקת "The Yardbirds". העזיבה מיוחסת ללהיט הפריצה של הלהקה "For Your Love" ולעובדה שקלפטון, בלוזיסט בלב ובנשמה, סלד מהקו המסחרי שלטענתו ה"יארדבירדס" אימצה לעצמה. Eric Clapton חובר להרכב של "John Mayall & the Bluesbreakers", לא לפני שהוא ממליץ על נגן אולפן צעיר ומוכשר בשם Jimmy Page כמחליף שלו. פייג' הצעיר שחשש מהתככים והפוליטיקה שתגרום עזיבתו של קלפטון המליץ על Jeff Beck כגיטריסט הלהקה ואכן בק ערך את הופעתו הראשונה עם היארדבירדס יומיים בלבד לאחר עזיבתו של קלפטון. למרות שסירב בנימוס לחבור ללהקה, פייג' שמר על קשר עם בק ועם שאר חברי היארדבירדס. בחודש מאי 1966 נכנס Jeff Beck לאולפן ומקליט את הקטע האינסטרומנטאלי "Beck's Bolero", אשר יהפוך 10 חודשים מאוחר יותר לסנונית הראשונה שלו במסגרת קריירת הסולו שלו. במהלך ההקלטות נוכחים באולפן Jimmy Page , Keith Moon , John Paul Jones . ההקלטה הזאת מכניסה לפייג' את הרעיון להקים סופרגרופ שיכלול אותו עצמו, את Jeff Beck ואת Keith Moon ו- John Entwistle מלהקת "The Who", את Steve Marriott ואת Steve Winwood. כשג'ון אינטוויסל שומע על הרעיון הוא מיד אומר שהם יפלו ממש כמו בלון עופרת וקית' מון חידד את המשפט וציין כי הם יפלו כמו Lead Zeppelin. למרות שכל הנגנים המשיכו עם להקות המקור שלהם, המילים של קית' מון נחרתו בזכרונו של Jimmy Page והם יצוצו בזמן הנכון ובמקום הנכון שנתיים מאוחר יותר. כחודש לאחר ההקלטה של "Beck's Bolero", במהלך הופעה שערכה ה"יארדבירדס" ב- Queen's College באוקספורד, נוטש הבסיסט Paul Samwell-Smith את ההופעה כשהוא שיכור. Jimmy Page שנמצא במקרה בקהל עולה לבמה ומחליף אותו בנגינה על גיטרת בס. לאחר ההופעה כולם מסכימים שפייג' ימשיך לנגן בס עבור הלהקה עד שהגיטריסט Chris Dreja ילמד את תפקידי הבס ויעבור לנגן על הכלי. בהמשך הפך Jimmy Page לגיטריסט השני של הלהקה לצידו של Jeff Beck , אשר עזב את הלהקה באופן רשמי בחודש נובמבר 1966 לאחר סיבוב הופעות אינטנסיבי בכדי לקדם את קריירת הסולו שלו. הלהקה ממשיכה כרביעיה עם Jimmy Page כגיטריסט היחיד עד חודש יולי 1968, אז הופיעה הלהקה את הופעתה האחרונה. המתופף Jim McCarty והסולן Keith Relf עוזבים את הלהקה בשל חילוקי דעות מוזיקליים, בעודם מעניקים את זכויות השימוש בשם הלהקה לפייג' ולגיטריסט שעשה הסבה לבסיסט Chris Dreja. השניים ראו בכך הזדמנות להקים הרכב חדש ורענן והם החלו בחיפוש אחר חברי להקה חדשים. Jimmy Page פנה ראשית אל Terry Reid, על מנת שימלא את תפקיד הסולן, אך בשל חוזה הקלטות בו היה נתון הוא לא יכול היה לקבל את התפקיד, אך המליץ על זמר צעיר ולא ידוע בזמנו בשם Robert Plant . פייג' שהיה המום מקולו של פלאנט הציע לו מיד את התפקיד, פלאנט נענה בחיוב ואף המליץ ואפילו התעקש על חבר הילדות שלו המתופף John Bonham שניגן עם פלאנט בהרכבים קודמים. לאחר ש- Dreja נטש את ההרכב למען קריירה בצילום, יצר פייג' קשר עם John Paul Jones וביקש ממנו להצטרף להרכב. כזכור John Paul Jones ניגן עם Jimmy Page בעבר, בין היתר באותו סשן מפורסם להקלטת "Beck's Bolero". ג'ון פול ג'ונס שהיה כמו פייג' אז נגן סשנים מבוקש ומפיק מבוקש חיפש את השינוי מעבודת האולפן האינטנסיבית ונענה להצעה ובכך הושלם ההרכב החדש. (Photo: Led Zeppelin Official Website) בתאריך ה- 7 לספטמבר 1968 ערכה הלהקה את הופעתה הראשונה בדנמרק תחת השם "The New Yardbirds" והמשיכה את סיבוב ההופעות בסקנדינביה ובהמשך באנגליה. במהלך סיבוב ההופעות קיבלה הלהקה הודעה על הפסקת פעילותה של "היארדבירדס" מבחינה משפטית ומכתב התראה מעורך הדין של כריס דרג'ה שאסרה עליהם את שימוש בשם הלהקה. הדבר קרה בסמוך לקיום הופעה באוניברסיטת Surrey . בלית ברירה נאלצו חברי הלהקה לחשוב על שם חלופי ללהקה. פייג' נזכר בהערה העוקצנית של קית' מון וג'ון אינטוויסל והציע את השם "Lead Zeppelin". בהצעת מנהל הלהקה פיטר גרנט, הוחלפה המילה "Lead" ב-"Led", וכך נקבע שם הלהקה. במקביל לסיבוב ההופעות נכנסה הלהקה לאולפן לשם הקלטת אלבומה הראשון נושא סיקורנו. הרעיון היה לעבוד בצורה שונה, פייג' ראה לנגד עניו את האלבום כמכלול, כיצירה אחת מושלמת. הוא סירב בכל תוקף לשחרור סינגלים (סירוב שנמשך לאורך כל תקופת הפעילות של הלהקה). הואיל וללהקה לא היה אז חוזה הקלטות, האלבום הזה מומן כולו מכיסו של Jimmy Page . פייג' חשב שאם הלהקה תצליח להקליט את האלבום ורק אז ללכת איתו לחברות התקליטים, הם יוכלו לזכות בחוזה שמן יותר ובעצמאות יצירתית, דבר שאכן קרה והעניק ללהקה עצמאות לכל אורך הקריירה שלה. במשך פחות מ- 36 שעות הקלטה ובעלות שלא הגיעה ל- 2,000 פאונד, הצליחו ארבעת המופלאים, שרק החלו להתגבש מבחינה מוזיקלית, להוציא תחת ידם יצירת מופת שכוללת שילוב של שירים מקוריים לצד עיבודים לשירים שהשאילו מאחרים, עירוב משובח של רוק, פולק ובלוז שיהווה אבן דרך שתצית את אש הבריאה של סגנון מוזיקלי חדש - ההארד רוק, ותהווה אות פתיחה לקריירה המפוארת של הלהקה. האלבום נפתח בפיצוץ עם " Good Times Bad Times " ומכת אקורד כפולה שבהמשך מסתנכרנת באופן מושלם עם מצילות ההאי-האט ופעמון הפרה של ג'ון בונהאם. John Paul Jones הוא זה שכתב את הריף האלמותי הזה וג'ימי פייג' הביא את הפיזמון. זו ההיכרות הראשונה שלנו עם סיגנון התיפוף המוטרף ופורץ הדרך של John Bonham , העוגן של חטיבת הקצב עליה מושתתת הלהקה. John Bonham מגיע פה עם תיפוף מדהים שמנוגן על בייס דרום אבל נשמע כמו שניים. הוא עושה זאת בטכניקה שהרבה מתופפים אחריו ינסו לחקות - Triplet. הוא היה מעריץ של מתופף "ונילה פאדג'" Carmine Appice וניסה לחקות אותו עם בייס-דרום אחד, אך מה שבונהאם לא ידע הוא שכרמיין משתמש בדאבל בייס דרום בכדי לייצר את הסאונד שלו. Jimmy Page מנגן כאן דרך Leslie Speaker שהיה בשימוש בעיקר על-ידי אורגניסטים וזה מה שמעניק לגיטרה את האפקט המעורבל והמיוחד. ההפקה של Jimmy Page ביקשה להעניק ללהקה סאונד של הופעה חיה. בשביל להגיע לתוצאה הזו פייג' פיזר מיקרופונים מסביב לאולפן כדי שיקלטו את הצליל החי המהודהד מקירות האולפן. כאן המקום לציין שפייג' משתמש באלבום הזה בגיטרת פנדר טלקסטר שקיבל מחברו Jeff Beck , עליה הוא צייר וצבע בעצמו. רק בהמשך ידבק פייג' בגיטרת הגיבסון לס פול שתלווה אותו לאורך כל הקריירה. הקטע השני " Babe I'm Gonna Leave You " הוא למעשה הקטע שיצר את החיבור הראשוני בין פייג' לפלאנט. החיבור הזה נוצר סביב הביצוע של Joan Baez לשיר משנת 1962. השיר נכתב אומנם על-ידי זמרת הפולק Anne Bredon בשנות החמישים אך הגירסה של באאז לשיר היתה במוקד המפגש הראשון שנערך ביולי 1968 בין פלאנט לבין פייג' – שניהם היו ממעריציה של באאז. כשג'ימי פייג' שמע את האינטרפרטציה של באאז לשיר הוא מיד התאהב והתחיל לפתח את הגירסה שלו לשיר, עוד הרבה לפני לד זפלין, עוד בתקופה בה היה נגן סשנים צעיר. פייג' ניגן את השיר לפלאנט כבר בפגישתם הראשונה. השניים הכניסו לשיר את קטע ההארד רוק בין הבתים וזה היה הטוויסט שלהם והתוספת המיוחדת לשיר. יצויין שבהוצאות הראשונות של האלבום לא ניתן כל קרדיט לאן ברנדון ונכתב שמדובר בלחן עממי עם עיבוד של פייג'. אולם לאחר שאן ברנדון גילתה זאת הדבר תוקן בהוצאות המאוחרות יותר של האלבום. השיר השלישי " You Shook Me" הוא שיר בלוז של שהוקלט על-ידי Willie Dixon ו- J.B. Lenoir ובוצע על-ידי Muddy Waters שדיקסון היה אז נגן הבס שלו. השיר נכלל באלבום "Truth" של ג'ף בק משנת 1968. בק ציין בזמנו בפני פייג' את חוסר שביעות רצונו על-כך שלד זפלין העתיקה את העיבודים שלו. בשיר הזה נעשה שימוש באפקט "backwards echo" בה נשמע קודם כל ההד ואחר כך התו המנוגן. האפקט הזה הושג בטכניקת הקלטה מיוחדת וחדשנית בה הושמע קודם כל ההד של הגיטרה כשהוא מנוגן לאחור ואחר כך תו הגיטרה. השיר כולל סולואים של אורגן האמונד ופסנתר חשמלי המנוגנים על-ידי ג'ון פול ג'ונס ומפוחית המנוגנת על-ידי Robert Plant . הקטע החותם את הצד הראשון של הויניל, " Dazed and Confused ", הוא שיר של Jake Holmes - זמר פולק אמריקאי שפייג' שמע את אותו מבצע את השיר בגירסה אקוסטית בהופעה שנערכה ב- Village Theatre בניו יורק בזמן שפייג' הופיע שם עם היארדבירדס. ה"יארדבירדס" נהגו לבצע את השיר בהופעה אך מעולם לא הקליטו אותו. הולמס לא קיבל על הביצוע של זפלין קרדיט כיוון שפייג' חשב שהגירסה שלו שונה משמעותית מבחינה מלודית מהמקור. הולמס תבע את פייג' וזפלין רק בשנת 2010 ובפשרה שהושגה ב- 17 לינואר 2012 קיבל הולמס קרדיט כאשר שמו צויין על גבי האלבום באופן הבא: Jimmy Page, Inspired By Jake Holmes. קטע הסולו של פייג' בשיר הזה לקוח מסולו של פייג' עם ה"יארדבירדס" בשיר "Think About It". פייג' עושה פה שימוש ראשון בקשת של כינור, הטכניקה הזאת שתתפרסם על-ידו תמומש בהמשך גם בשירים נוספים של הלהקה' כמו: "In The Light" ו- "How Many More Times". הצד השני של האלבום נפתח בשיר " Your Time Is Gonna Come " שנכתב על-ידי פייג' וג'ון פול ג'ונס על בחורה סוררת שתשלם על מעשי הבגידה שלה. פייג' מנגן כאן על סטיל גיטאר. הוא ציין שזו היתה הפעם הראשונה ושלדעתו הכלי לא היה מכוון. ג'ונס מנגן כאן על אורגן עם סאונד כנסייתי משהו, כשהו משתמש בפדאל כדי לייצר את צלילי הבס. כל ארבעת החברים שרים בפזמון. הקטע האינסטרומנטאלי " Black Mountain Side " מבוסס על קטע הפולק "Blackwater Side" של Anne Briggs אשר בוצע על-ידי זמר הפולק הבריטי Bert Jansch. הקטע הזה חובר לעיתים עם הקטע "White Summer", כקטע מעבר שקט בהופעות של זפלין. פייג' נהג לבצע את הקטע גם בהופעות של להקת "The Firm". זה השיר היחיד באלבום בו משתתף נגן חיצוני - Viram Jasani המנגן בטאבלה. הקטע השלישי בצד השני " Communication Breakdown " הינו קטע שנכתב על-ידי כל ארבעת החברים אך בשל העובדה שפלאנט היה באותה תקופה בחוזה עם חברה אחרת הוא לא יכול היה לקבל על כך קרדיט בעטיפת האלבום ורק פייג', ג'ונס ובונהאם מופיעים ככותבים. הריף של השיר הושפע מהשיר "Nervous Breakdown" של Eddie Cochran. פייג' השתמש כאן באפקט שנקרא על-ידו כ"גיטרה בקופסת נעליים". מגבר מיקרופון קטן שדרכו הועבר צליל הגיטרה עליה ניגן פייג' בחדרון קטן. זה גם אחד מהשירים היחידים בהם פייג' שר קולות רקע. השיר " I Can't Quit You Baby " הוא שיר נוסף של Dixon אותו הוא כתב ל- Otis Rush שהלקיט אותו בשנת 1956. גירסה של השיר הזה תופיע גם באלבום האוסף "Coda". מדובר בגירסת הופעה שהוקלטה ב- 9 לינואר 1970 ב- Royal Albert Hall. חלק מקטעי הגיטרה כאן נשמעים כמו קטעים בשיר "Heartbreaker" של הלהקה. פייג' הודה שההקלטה כוללת טעויות שלו בנגינה שהוא החליט להשאיר ולא לתקן. האלבום נחתם עם שיר שלכאורה הינו מקורי " How Many More Times ". עם זאת המילים הושפעו מהשיר "The Hunter" של Albert King והמוזיקה מושפעת מהשיר "How Many More Years" של Howlin' Wolf. גם במקרה זה רוברט פלאנט לא קיבל קרדיט כשלושת האחרים בגלל חוזה ההקלטות הקודם בו היה קשור. השיר מופיע באלבום כשיר באורך 3:30 דקות אך בפועל הוא נמשך 8:28 דקות. זה היה טריק שיווקי פרי רעיונו של פייג' שנועד לקדם את השמעתו של השיר ברדיו. המילים "I got another child on the way, that makes eleven" של פלאנט מתייחסות לבתו של פלאנט Carmen Jane Plant אשר תיוולד רק כחודשיים לאחר מכן. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא הזועם הראשי מרביעיית הזעם, הטקסטים שלו הם כמו מאצ'טות והחרוזים שלו כמו רימונים. הוא פעיל חברתי ופוליטי שמשמיע את עמדותיו הכי חזק שאפשר, קוראים לו Zack De La Rocha !!! (Photo: KEVIN NIXON/CLASSIC ROCK MAGAZINE) 1. הוא נולד ב- 12 לינואר 1970 בקליפורניה למשפחה עם שורשים מקסיקניים. לא סתם שורשים, שורשים לוחמניים !! 2. אביו היה חלק מתנועת ה-Los Four שפעלה בשנות ה-70. קבוצה של אמנים מקסיקנים שהביאה את תרבות ה-Chicano (הזהות המקסיקנית בארה"ב) לזרם המרכזי בתרבות האמריקאית ע"י אומנות של מוסיקה, ציור, פיסול ועוד. 3. סבו של זאק היה מהפכן מקסיקני שהשתתף במהפכה המקסיקנית בתחילת המאה ה-19. בשלב יותר מאוחר בחייו זאק הזדהה עם הארגון Zapatista Army of National Liberation בעקבות סבו. 4. כשהיה בן 6 הוריו התגרשו והוא עבר עם אימו ל- Irvine שבמזרח לוס אנג'לס, שם ספג את הגזענות במלוא "הדרה". 5. להקתו הראשונה של זאק הייתה Juvenile Expression בה ניגן על גיטרה יחד עם חברו מבית הספר Tim Commerford . 6. בשנת 1987 הוא היה גיטריסט בלהקת פאנק רוק בשם Hard Stance שהוציאה שני EP. האחד ב-1988 "Face Reality" והשני ב-1989 "Hard Stance". 7. לאחר יציאת ה-EP השני עזב הזמר את הלהקה וזאק לקח את הפיקוד. הם צירפו את הגיטריסט Vic DiCara ושינו את שמם ל- Inside Out. 8. בשנת 1990 הם הוציאו את האלבום היחיד שלהם No Spiritual Surrender. לאחר יציאת האלבום זאק דחף את הלהקה לכיוון ההיפ-הופ עם טקסטים יותר פוליטיים ומחאתיים אך ויק רצה ללכת לכיוןן אחר לגמרי, שנה לאחר מכן הלהקה התפרקה. 9. אחד השירים שהלהקה ביצעה בהופעות אך לא נכנס לאלבום, נקרא "Rage Against The Machine". 10. לאחר פירוק הלהקה זאק נכנס יותר לכיוון ההיפ-הופ והחל להופיע במועדונים עם קרבות מילים וראפ בסגנון חופשי. הוא משך את תשומת ליבו של גיטריסט בשם Tom Morello שהציע לו להקים להקה. 11. מורלו הביא את המתופף Brad Wilk שנבחן בעבר ללהקה הקודמת שלו Lock Up וזאק הביא את הבסיסט טים שהיה איתו בלהקת Juvenile Expression וכך נוצרה לה Rage Against The Machine. (Photo: Gie Knaeps) 12. ההרכב שידוע אצלנו בכינויו "רביעיית הזעם", הקליט 12 שירים על קלטת שנשאה את שם הלהקה, וניסה להשיג לעצמו חוזה עם חברת תקליטים גדולה. אגב, לא כל השירים מהקלטת ייראו אור באלבום הבכורה של הלהקה. 13. לאחר שהקלטת טיילה במספר משרדים וההרכב קיים הופעות רבות במועדונים שונים בלוס אנג'לס במשך שנה, חתמה הרביעייה על חוזה תקליטים עם Epic Records שהייתה היחידה שהסכימה לכל תנאיה של הלהקה. 14. בשנת 1992 שיחררה רביעיית הזעם את אלבום הבכורה שלה הנושא את שם הלהקה. האלבום זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו כשהסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Killing in the Name" מפרק את גלי האתר. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים של בילבורד ולמקום ה-45 בבילבורד 200. בדיוק כמו בתמונה שתיעדה רגע מזעזע ועוטפת את האלבום, כך זעזעה הרביעייה את עולם המוסיקה והרעידה את העולם. 15. זוהי אחת הלהקות הבודדות בהיסטוריה שהביאה מחאה בצורה אגרסיבית ובוטה וזכתה להצלחה מסחרית וחשיפה במדיות הפופולריות. 16. למרות שמועות רבות על פירוקה של רביעיית הזעם, שיחררה הרביעייה באפריל 1996 את אלבומה השני "Evil Empire" . האלבום זכה להצלחה רבה וכבש את המקום הראשון בבילבורד 200. 17. ב- 13 באפריל 1996 הלהקה הופיעה עם השיר "Bulls on Parade", הסינגל השני של האלבום בתוכנית SNL וחוללה פרובוקציה גדולה עם דגלי ארה"ב הפוכים. בשל כך הוחרמה הלהקה מלהופיע אי פעם בתוכנית האייקונית Saturday Night Live, בשל מה שכונה לאחר מכן " תקרית הדגלים ". 18. בשנת 1999 שיחררה רביעיית הזעם את אלבומה השלישי "The Battle of Los Angeles" . גם כאן האלבום כובש את המקום הראשון בבילבורד 200, אך בנוסף לכך הוא גם מעניק ללהקה מועמדות בפרס הגראמי בקטגוריית Best Rock Album. האלבום גם נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרולינג סטון, במקום ה-426. 19. בשנת 2000 צילמה הלהקה את הקליפ המפורסם לשיר "Sleep Now in the Fire" שצולם על המדרכה בכניסה לבורסה שבניו יורק. הקליפ בוים על-ידי הבמאי המפורסם Michael Moore שנתן להם את ההוראה היחידה, "לא משנה מה קורה אל תפסיקו לנגן". הרביעייה ומור נעצרו במהלך צילומי הקליפ אחרי שגם ניסו לפרוץ לבורסה, הם הצליחו להפסיק את פעילותה של הבורסה למספר שעות, ארוע נדיר ! 20. מטרתו של זאק הייתה להוציא את כל הזעם, התסכול והמחאה החברתית והפוליטית שלו במוסיקה. הוא האמין שבעזרת המוסיקה הוא יצליח לחולל שינוי, שההשפעה שלה תביא לשינוי אצל אותם מעריצים ומאזינים. אך לא כך קרה הדבר. למרות הצלחתה המטורפת של הלהקה והפופולריות של שיריה האגרסיביים, המחאתיים ואפילו הקטלניים לא התרחש שום שינוי. זאק הרגיש שהוא לא מצליח להשפיע על קהל מעריציה או שהוא משפיע אבל לא מתחולל שינוי וזה מה שגרם לו בסופו של דבר "להרים ידיים" 21. בשנת 2000 מודיע זאק שהוא עוזב את הלהקה לאור חילוקי דעות. הוא טען שצורת קבלת ההחלטות בלהקה נכשלה ולא איפשרה את המשך קיומה 22. עוד באותה שנה ולאחר הצהרת הפירוק יוצא אלבום הקאברים שלהם "Renegades" . באלבום הם עושים כבוד ל: Bruce Springsteen, Bob Dylan, Minor Threat, Eric B. & Rakim, EPMD, MC5, The Rolling Stones, Cypress Hill ו- Devo. 23. שלישיית הזעם ללא זאק המשיכה את דרכה כ-Audioslave כשהיא מצרפת את Chris Cornell . 24. זאק שהיה עם לב שבור מיד התחיל לעבוד על חומר חדש. בתחילה הוא עבד על אלבום סולו יחד עם מספר אמנים כמו: DJ Shadow, El-P, Muggs, Dan The Automator, Roni Size, DJ Premier, אך הוא גנז את החומרים שלא התהוו לאלבום 25. אח"כ הוא חבר ל- Trent Reznor מ-NIN ויחד הם עבדו על בערך 20 שירים שגם הם לא ראו אור. הוא טען שלא שהם לא היו מספיק טובים אלא הוא לא הרגיש שזה הוא, משהו היה חסר ממנו. אפשר למצוא שיר מהפרוייקט הזה בפסקול "Songs and Artists that Inspired Fahrenheit 9/11". 26. בשנת 2007 חזרה רביעיית הזעם (שכללה את זאק) להופעה "חד פעמית" בפסטיבל Coachella Music Festival. לשמחתנו ההופעה לא הייתה חד פעמית והלהקה המשיכה את הופעותיה בפסטיבלים גדולים לאורך השנים עד היום !! אנחנו עדיין מתפללים ומחכים שהם יגיעו לארץ כי לא כולנו חווינו את הארוע ההיסטורי והמוטרף שהתרחש בסינרמה בשנות ה-90. 27. בשנת 2008 מקים זאק את הסופרגרופ "One Day as a Lion" יחד עם המתופף Jon Theodore של "Queens Of The Stone Age". באותה שנה הם משחררים את אלבומם היחיד, שנושא את שם הלהקה ומתפרקים שלוש שנים לאחר מכן. (Photo: One Day As A Lion) 28. בשנת 2016 הוא הוציא סינגל ראשון בשם "Digging for Windows" שהיה אמור להיות הסינגל הראשון מאלבום הבכורה שלו אך גם זה לא יצא לפועל. 29. ב-9 ביולי 2022, Rage Against the Machine הופיעו בפעם הראשונה מזה 11 שנים בתיאטרון המוזיקה Alpine Valley באיסט טרוי, ויסקונסין. לאחר ההופעה הלהקה הייתה אמורה לצאת סיבוב הופעות ברחבי העולם אך הוא בוטל עקב פציעה ברגלו של זאק במהלך הופעה. 30. בינואר 2024 פרסמה הלהקה ברשתות החברתיות שהיא סיימה עם הופעות ואינה מתכוונת לקיים יותר הופעות בעתיד. 31. זאק הוא אקטיביסט פוליטי וחברתי מובהק. הוא משתתף באופן קבע בכנסים, הפגנות ואירועים בהם הוא מביע תמיכה בעמו ויוצא נגד ממשלות ומפלגות פוליטיות כאלו ואחרות. הוא השמיע את דעתו גם כנגד הממשל בישראל בהופעה המפורסמת באנגליה על הזכייה בשיר חג המולד. להאזנה לאלבום הסופרגרופ שלו עם ג'ון One Day as a Lion ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לינואר 1971 שוחרר האלבום "Pearl", אלבומה האחרון של Janis Joplin . זה סיפור עצוב-שמח, על האלבום הכי מצליח של Janis Joplin אשר הגיע למקום הראשון בבילבורד 200 ושהה שם 9 שבועות, אלבום שגם זכה לביקורות אוהדות ומהללות ונכנס למקום ה- 122 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. אלבום שייצר את הסינגל היחידי של ג'ניס שהפך ללהיט וכבש את ראש המצעד. אבל כל זה קרה מעט מידיי, מאוחר מידיי, הואיל וג'ניס ג'ופלין מצאה את מותה ב- 4 לאוקטובר 1970, שלושה חודשים לפני שחרורו של האלבום, ועל-כן לא זכתה ליהנות מפירות עמלה ולחזות בהצלחה הגדולה ובאהבה האדירה שהקהל רחש לה. אנחנו רוצים להתחיל את הסיפור הזה דווקא בנקודת מפנה בקריירה של ג'ופלין. ביוני 1967 מופיעה ג'ניס בפסטיבל Monterey , שם נתנה הופעה בלתי נשכחת, כאשר ביצעה בין היתר את השיר "Ball and chain" פעמיים , לדרישתו הנלהבת של הקהל. ביצוע מופתי ופנומנלי שהותיר אפילו את הזמרת Mama Cass אשר ישבה בקהל, בפה פעור. ההופעה הזאת מביאה לג'ופלין את הפרסום הגדול שלה ומשם אמורה היתה הקריירה שלה לנסוק למעלה. ואכן, בשנת 1968 היא משחררת את האלבום המופתי "Cheap Thrills" עם " Big Brother and the Holding Company". האלבום כלל בין היתר ביצועים אדירים של ג'ניס לשירים כמו: " Summertime", "Ball and Chain" וכמובן Piece of" My Heart" הבלתי נשכח. אבל אז קורה משהו לא ברור. ג'ניס מחליטה להיפרד מלהקת "Big Brother and the Holding Company" ולצאת לקריירת סולו. ההחלטה הזאת תתברר בסופו של דבר כשגויה והרת גורל עבורה. עם פרישתה, לקחה ג'ופלין עימה את הגיטריסט והיוצר Sam Andrew והשניים מרכיבים להקה חדשה שנקראת "Kozmic Blues Band", עימה הופיעה ג'ופלין בפסטיבל Woodstock באוגוסט 1969. אבל משהו לא עבד הפעם, וההרכב החדש התקשה לשחזר את ה"חשמל" שהיה באוויר רק שנתיים קודם לכן בפסטיבל Monterey . ג'ופלין הייתה כל-כך מאוכזבת מהופעתה עד כי היא ביקשה שלא להיכלל בסרט הדוקומנטרי שיצא לאחר הפסטיבל. גם אלבום הסולו הראשון שלה " I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again Mama!", אשר היווה הבטחה גדולה ויצא כחודש לאחר מכן בספטמבר 1969, זכה לביקורות צוננות מאוד, מה שהוביל את נשמתה השברירית ממילא של ג'ופלין, היישר אל חיקם של הסמים והאלכוהול, שלא היו זרים לה. בניסיון להיגמל מהאלכוהול ומההתמכרות להירואין טסה ג'ופלין בפברואר 1970 לברזיל, שם היא פוגשת ומתאהבת בתייר האמריקאי David (George) Niehaus. לרגע הדברים החלו להיראות טוב עבורה והיא אפילו מצליחה לדחוק קצת את החומרים הממכרים מחוץ לחייה. השניים חוזרים לקליפורניה אבל אז ג'ופלין חוזרת להירואין ודייויד מחליט לעזוב אותה, לא לפני שהוא מפתיר בה לחדול מהשימוש בסמים. כמובן שהמהלך הזה רק יוביל את ג'ופלין מהר יותר אל הסוף המר... זמן קצר לאחר עזיבתו של David Niehaus, היצר ההרסני של ג'ופלין יביא אותה לפרק גם את ההרכב "Kozmic Blues Band" והדבר היה כרוך גם פיטוריו הגיטריסט הנאמן סאם אנדרו אשר ליווה אותה מאז ימי ה- " Big Brother" . ג'ופלין תרכיב להקה חדשה בשם " Full Tilt Boogie Band" המורכבת ממוזיקאים קנדים צעירים, אשר ילוו אותה בסיבוב ההופעות שנערך בקיץ 1970. בספטמבר 1970 תיכנס הלהקה להקליט את אלבום הסולו השני של ג'ופלין, ומה שיתברר גם כאלבומה האחרון. כמפיק בחרה ג'ופלין ב- Paul A. Rothchild אשר הפיק בין היתר את אלבומיה של "The Doors". עבודת ההפקה של רוטשילד תוביל לצליל מעודן ומלוטש יותר מזה שהיה באלבומיה הקודמים של ג'ופלין עם ה- " Big Brother and the Holding Company" וההרכב " Kozmic Blues Band". ג'ופלין והלהקה יצליחו להקליט 9 שירים מלאים, אשר יחד עם עבודת ההפקה המקצועית של רוטשילד, ידגישו את היכולות הווקאליות של ג'ופלין. סשן ההקלטות האחרון נערך ביום חמישי ה- 1 לאוקטובר 1970 ובמהלכו הקליטה ג'ופלין את קטע הא-קפלה "Mercedes Benz", השיר האחרון שהקליטה לפני מותה. ג'ופלין היתה אמורה לשוב לאולפן ב- 5 לאוקטובר לצורך סיום ההקלטות, אך דווקא ביום שנועד להקלטת השיר האחרון " Buried Alive in the Blues", היא לא הופיעה לאולפן. מנהל ההופעות שלה הרגיש שמשהו לא תקין ונסע לחדר המלון בו התאכסנה, שם לנגד עיניו התגלה מחזה נוראי. גופלין היתה שרועה לצד מיטתה כשמזרק תקוע בידה ואפה שבור, ככל הנראה מנפילה. כך יצא שהשיר האחרון אותו היתה אמורה להקליט - "Buried Alive in the Blues" נותר כקטע אינסטרומנטאלי המהווה עדות דוממת ומצמררת לטרגדיה שהתרחשה. באופן שובר לב, מכתב האהבה האחרון ששלח David Niehaus לג'ופלין למלון בו התאכסנה, הגיע יום אחד לאחר מותה, ובו נכתב “Love You Mama, More Than You Know”. האלבום ששוחרר לאחר מותה של ג'ופלין קיבל את השם "Pearl" - אחד מהכינויים שהעניקו לג'ניס חבריה הקרובים. ג'ופלין לא ידעה שהאלבום יהפוך לנמכר והמצליח ביותר שלה, וכי השיר "Me and Bobby Mcgee" אותו כתבו כ ריס כריסטופרסון ופרד פוסטר ואשר בו ג'ניס מנגנת גם בגיטרה, יהפוך למזוהה ביותר עימה. השיר שראה אור לאחר מותה כבש את ראש מצעד הבילבורד בארה"ב והפך לשיר השני בהיסטוריה שהגיע למקום הראשון לאחר מות המבצע שלו (הראשון היה "Sittin' On The Dock of the Bay" של אוטיס רדינג ). להאזנה לאלבום: Spotify , Apple music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

היום אנחנו רוצים לספר לכם על המוזיקאי והזמר Rod Stewart (ויש גם פלייליסט מיוחד שהכנו עבורכם בסוף): (Photo: Discogs) 1. הוא נולד בלונדון ב- 10 לינואר 1945 בשם Roderick David "Rod" Stewart. 2. אביו היה סקוטי ואמו אנגליה ולהם נולדו חמישה ילדים, סטיוארט הצעיר מביניהם. 3. סטיוארט נולד בבית בו גרו הוריו בזמן מלחמת העולם השניה. 4. ההיכרות הראשונה לו עם מוזיקת רוק היתה עם השיר "The Girl Can't Help It" של Little Richard, משנת 1956. 5. אביו קנה לו את הגיטרה הראשונה בשנת 1959. השיר הראשון שלמד לנגן עליה היה “It Takes a Worried Man to Sing a Worried Song”. 6. בשנת 1960 הצטרף ללהקת סקיפל בבית הספר העונה לשם "Kool Kats". (Photo: The Times) 7. הוא נשר מבית הספר כבר בגיל 15 ומאז החליף מספר עבודות ביניהן חופר קברים. 8. באותו זמן כל רצונו היה להיות שחקן כדורגל מקצועי. זה המשיך איתו הלאה כאוהד מושבע של קבוצת Celtic. 9. בשנת 1962 הצטרף לזמר הפולק וויז ג'ונס, ועמו יצא למסע הופעות שנדד ברחבי אירופה. 10. בשנת 1963 סטיוארט היה חלק בהרכב שהיה אחד הגלגולים הראשונים של להקת "Kinks". 11. בהמשך אותה שנה חבר סטיוארט להרכב רית'ם אנד בלוז בשם "Dimensions" כזמר וכנגן מפוחית. 12. בשנת 1964 ה- "Dimensions" יהפכו ללהקת הליווי של הזמר ג'ימי פאוול ויחד איתו יקליטו הלהקה סינגל אחד. 13. באותה שנה הוא הקליט את הסינגל הראשון שלו כאומן סולו - " Good Morning Little Schoolgirl" שהקליט במקור Sonny Boy Williamson . אח מנגני הסשנים בהקלטת שיר היה John Paul Jones . 14. החל משנת 1964 יחליף סטיוארט הרכבים שונים, וביניהם Baldry and Hoochie Coochie Men", "Steampacket", -Shotgun Express" ו- "The Soul Agents". ההרכב "Shotgun Express" כלל גם את Mick Fleetwood ו- Peter Green שבהמשך יקימו את להקת "Fleetwood Mac". 15. בפברואר 1967 הצטרף סטיוארט להרכב המשמעותי הראשון שלו "The Jeff Beck Group", יחד עם ג'ף בק האגדי שם גם ניגן לראשונה עם Ronnie Wood. יחד עם ההרכב הזה ישחרר סטיוארט את האלבום "Truth" בפברואר 1968 ובהמשך את האלבום "Beck-Ola" אך הלהקה התפרקה מיד אחר כך. 16. באפריל 1969 מקליט סטיוארט יחד עם להקת "Python Lee Jackson" האוסטרלית את השיר האלמותי "In a Broken Dream". הלהקה האוסטרלית הגיעה לאנגליה בכדי להקליט אלבום, הקלידן דייב בנטלי שכתב את השיר ניסה גם לשיר אותו אך התוצאה לא היתה לשביעות רצונם של חברי הלהקה ורוד סטיוארט נקרא בכדי להשלים את המשימה. 17. בחודש מאי 1969, Steve Marriott, סולן וגיטריסט להקת "The Small Faces", עוזב את הלהקה. רוני ווד ורוד סטיוארט ממלאים את מקומו לצידם של Ronnie Lane, Ian McLagan, ו- Kenney Jones והלהקה משנה את שמה ל- "Faces". 18. במקביל משחרר סטיוארט בחודש נובמבר 1969 את אלבום הסולו הראשון שלו "An Old Raincoat Won't Ever Let You Down". להקת הגיבוי שלו באלבום כוללת בין היתר את רוני ווד ואת קית' אמרסון. 19. במרץ 1970 משחררים סטיוארט ולהקת "Faces" את אלבומם הראשון "First Step". 20. מספר חודשים אחר כך ביוני 1970 משחרר סטיוארט את אלבומו השני "Gasoline Alley". 21. סטיוארט ממשיך לנהל "חיים כפולים" ועד שנת 1973 משחרר במקביל 2 אלבומים נוספים עם ה- "Faces" ו- 3 אלבומים נוספים במסגרת קריית הסולו שלו. סטיוארט משתתף בכתיבת השירים בכל האלבומים. 22. החל משנת 1974 יתמקד סטיוארט בקריירת הסולו שלו וישחרר עוד 25 אלבומי אולפן, מה שיעמיד את סך כל אלבומי האולפן ששיחרר במסגרת קריירת הסולו, על 30 אלבומים!!!! 23. בשנת 1983 הוא הקליט דמו בשם "Another Piece Of My Heart" עם להקת "Queen". השיר היה אמור ככל הנראה להיכלל באלבום "The Works" של להקת קווין, אך בסופו של דבר לא נכנס לשם. לאחר מותו של Freddie Mercury חזרו חברי להקת "קווין" לטפל בשיר. הם הסירו את קולו של סטיוארט אבל השירה שהקליט פרדי לא הספיקה לשיר מלא, ולכן בריאן מיי ו רוג'ר טיילור הוסיפו קטעי שירה נוספים, שמו של השיר שונה ל- "Let Me Live" והוא משוחרר במסגרת האלבום " Made in Heaven". 24. שמו של סטיוארט נקשר עם סופרגרופ שהיה אמור להיקרא " Nose, Teeth & Hair" שהיה אמור לכלול אותו, את Elton John ואת Freddie Mercury . שמו של הסופרגרופ הורכב מחלקי גוף בולטים של כל אחד משלושת החברים. סטיוארט סיפר ששלושתם נהגו להיפגש ולשיר יחד בתקופה בה התגוררו בקרבת מקום בלוס אנג'לס. 25. סטיוארט יהפוך לאחד מהאמנים עם מספר מכירות האלבומים הגדול ביותר בעולם, אשר נאמד נכון להיום בלמעלה מ- 100 מליון אלבומים. 26. לסטיוארט שישה אלבומים רצופים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי. 27. בשנת 2000 הוא עבר ניתוח להסרת גידול בגרונו, לאחר מכן הוא לא היה יכול לשיר למשך 6 חודשים. 28. בשנת 2005 נולד בנו ה-6. סטיוארט היה אז בן 60. 29. בשנת 2007 קיבל סטיוארט תואר "קצין מסדר האימפריה הבריטית", בשל תרומתו למוזיקה. 30. בשנת 2008 מגזין בילבורד דירג אותו במקום ה- 17 ברשימת 100 האמנים המצליחים בכל הזמנים. 31. הוא נבחר במקום ה- 33 מבין 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים של ה- "Q Magazine" ובמקום ה- 59 באותה רשימה שערך מגזין הרולינג סטון (רשימה זו כוללת גם זמרות). 32. סטיוארט נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול פעמיים, בפעם הראשונה בשנת 1994 כאמן סולו, ובפעם השניה בשנת 2006 כחבר בלהקת "Faces". 33. את שירו המפורסם "Maggie May" כתב על ההתנסות המינית הראשונה שלו שהייתה עם מישהי מבוגרת ממנו. 34. הוא כתב את אחד מהשירים הראשונים התומכים בקהילה הגאה - "The Killing of Georgie". 35. הוא אוחז בשיא גינס למופע החינמי הגדול ביותר שנערך אי פעם. זה קרה בערב השנה החדשה 31.12.1994 בחוף " Copacabana" שבריו, ברזיל. ההערכות מדברות על 4.2 מיליון איש, אך חלקם הגיעו ככל הנראה לצפות בזיקוקים. 36. במהלך הקריירה המפוארת שלו שיתף סטיוארט פעולה עם אמנים רבים מגוונים, ביניהם: Cher, Diana Ross, Dolly Parton, Stevie Wonder, Sting, Brian Adams ועוד. ועכשיו לפלייליסט שהכנו עבורכם. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 10 לינואר 1979 שחררה "Triumph" את אלבום האולפן השלישי שלה "Just a Game". ניתן לומר שזהו האלבום בו הלהקה גיבשה לעצמה את הצליל והסגנון שיאפיין אותה באלבומים הבאים. האלבום שיגדיר את ה- DNA שלה והאלבום שיביא לה הכרה בקהילת ההארד רוק גם מחוץ לגבולות קנדה. הטריו הקנדי "Triumph" החל את דרכו כהרכב בלוז-רוק בשנת 1975 כלהקה המונה ארבעה חברים: Fred Keeler בגיטרות, Peter Young בקלידים, Mike Levine על הבס ו- Gil Moore בתופים ושירה. אחרי שהלהקה שחררה סינגל אחד, עזבו פרד ופיטר את הלהקה ובמקומם צורף הגיטריסט Rik Emmett אשר הפך גם לזמר המוביל של הלהקה יחד עם Gil Moore. הגעתו של Rik Emmett הביאה עימה שינוי בסגנונה המוזיקלי של הלהקה עם השפעות של פרוגרסיב ומוזיקה קלאסית. כבר באלבום הראשון של הלהקה, אשר שוחרר באוקטובר 1976 בקנדה בלבד ונשא את שמה (ומאוחר יותר קיבל את השם In the Beginning), נכלל קטע ארוך עם מוטיבים פרוגרסיביים וקלאסיים בשם "Blinding Light Show/Moonchild". (Photo: Round Hill Records) אלבומה השני של הלהקה "Rock & Roll Machine" אשר יצא בנובמבר 1977, היה הראשון ששוחרר מחוץ לגבולות קנדה. גם הוא כלל יצירה אחת ארוכה מבית היוצר של ריק אמט - "The City: War March/El Duende Agonizante/ Minstrel's Lament", אשר גם הפעם כלל מוטיבים פרוגרסיביים וקלאסיים. הגם שהצליל והסגנון של "טריומף" היו ייחודיים, השוואה עם טריו קנדי אחר - "Rush", פשוט היתה בלתי נמנעת. השילוב בין ההארד רוק והפרוגרסיב והעובדה שמדובר בטריו קנדי לא הותירה להם סיכוי לחמוק מהרפרנס ללהקת הרוק הגדולה ביותר שיצאה מקנדה. אחרי שני אלבומים הייתה הלהקה מוכנה לכבוש גם את הקהל מחוץ לגבולות קנדה, וזה אכן קרה עם האלבום "Just a Game" נושא סיקורנו, אשר הופק על-ידי הבסיסט והקלידן של הלהקה Mike Levine. שני סינגלים מצליחים שוחררו מהאלבום, שניהם נכתבו ומושרים על-ידי הגיטריסט Rik Emmett. הסינגל הראשון - "Hold On" נכתב שנתיים קודם להוצאת האלבום ובוצע בהופעות הלהקה כשיר אקוסטי, אך לכבוד האלבום הלהקה החליטה לעבד אותו מחדש לשיר דינמי שהחל אקוסטי ושקט והלך והתפתח. גירסת הסינגל חתכה את השיר לחצי, משיר שחוצה שש דקות ל- 2:59 בלבד. השיר הזה מהווה חלק מיצירת קונספט גדולה יותר שתופסת את כל הצד השני של הויניל ונקראת "The Twisted Maze". הסינגל השני - "Lay It on the Line" הוא אחד השירים היפים והאהובים עלינו של הלהקה, אשר אף הוא נכתב כשנתיים לפני יציאת האלבום. Rik Emmett ציין שהשיר מדבר על כנות והרצון שהאנשים הקרובים אליך יהיו גלויים איתך. השיר זכה להיכנס לפסקול הסרט של אדם סנדלר "Grown Ups" משנת 2010. כבר אמרנו שאחד החוזקות של הלהקה הזאת היא שיש לה שני זמרים מובילים שמשלימים זה את זה. אז גם המתופף Gil Moore תרם כאן את קולו לכמה שירים יפים אותם גם כתב, ביניהם שיר הפתיחה הרוקיסטי "Movin' On" ושיר הבלוז הקלאסי "Young Enough to Cry". ריק אמט יחזיר בבלוז משלו בקצב הבוסנובה עם "Suitcase Blues" והוא חתום גם על כתיבה וביצוע של שיר הנושא הנפלא "Just a Game". באלבום הזה תחל גם מסורת כמעט קבועה של הלהקה, לשלב קטע אינסטרומנטאלי קלאסי קצר של הגיטריסט ריק אמט, בו הוא מציג את יכולותיו המדהימות. במקרה הזה מדובר בקטע הקסום "Fantasy Serenade". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

היום אנחנו רוצים לספר לכם על הגיטריסט הוירטואוז והמחונן Michael Schenker . (Photo: Wikipedia) הוא נולד ב- 10 לינואר 1955 בעיר " Sarstedt" שבמערב גרמניה. מייקל הינו אחיו הצעיר של Rudolf Schenker גיטריסט להקת ה- Scorpions. רודולף היה זה שהשפיע על מייקל להתחיל ללמוד לנגן בגיטרה והוא זה שהכניס אותו למוזיקה. זה היה בגיל מאוד צעיר והשמועות מספרות שהוא אחז בפעם הראשונה בגיטרה כבר בגיל 4. מייקל העריץ את רודולף, למד ממנו רבות וראה בו מודל לחיקוי. הוא אפילו רכש גיטרת "Gibson Flying V" בדומה לאחיו, גיטרה שתהפוך להיות להיות מזוהה איתו ולסימן ההיכר שלו עד כדי-כך חברת הגיטרות "Deane Guitars", יצרה עבורו דגם מיוחד בצורת וי (V). רודולף ומייקל גדלו על להקות כמו Deep Purple", "Led Zeppelin", Wishbone Ash". הגיטריסטים שהכי השפיעו על מייקל היו Jimmy Page , Jeff Beck , Eric Clapton . מייקל החל את דרכו עם להקה קטנה ביחד עם חברו Klaus Meine , ביחד הם הצטרפו ללהקה של רודולף, ה- "Scorpions". מייקל הופיע איתם בפעם הראשונה כשהיה בן 11 בלבד וכבר בשנת 1972 הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם " Lonesome Crow ". מייקל היה אז רק בן 16. הסקורפיונס שימשה בתחילת דרכה כלהקת החימום של להקת "UFO" הבריטית. Phil Mogg - סולן "UFO" התרשם מאוד מנגינתו והופעתו הכריזמטית של הנגן הצעיר והווירטואוז, והוא הציע לו להצטרף ללהקה. מייקל הסכים ועזב את ה"סקורפיונס" בשנת 1973. עם כניסתו של מייקל ל- "UFO" הוא החל לשנות את הצליל שלה. "UFO" הייתה להקת רוק כבד עם השפעות של Space Rock ואפילו Boogie ומייקל שינה את הסגנון שלה מקצה לקצה כשהוא משלב נגינה חדשנית, קצבית, וירטואוזית, סוערת וכבדה. בזכות מייקל, להקת "UFO" הלכה והשתפרה מאלבום לאלבום, עד לשיא שהגיע בדמות אלבום ההופעה המופתי " Strangers in the Night ", אלבום שהיה אמור להפוך לסנסציה. במהלך פעילותו עם "UFO" היה מייקל חלק מאלבומים מופתיים כמו "Lights Out" ו- "Obsession" ושותף לכתיבת המנוני איצטדיונים כמו "Doctor Doctor", "Rock Bottom" ו- Lights" Out". עם זאת, למרבה הצער שנקר שהתמכר אותו זמן לאלכוהול לא הסתדר עם הסולן Phil Mogg ובעקבות סכסוך שבו כל אחד מאשים את השני, מייקל שנקר עזב את הלהקה בתאריך 29 לאוקטובר 1978, לאחר הופעת הלהקה בקליפורניה, ומאז הלהקה הלכה ודעכה. לאחר "UFO" מייקל חזר לזמן קצר אל ה"סקורפיונס" וניגן שם באלבום " Lovedrive " משנת 1979. אך גם שם החלו הבעיות לצוץ כשמייקל התחיל לאחר לחזרות ולהקלטות, הביע זלזול מופגן, הבריז מהופעות, עד שהמחליף שלו Matthias Jabs נכנס אט אט לנעליו ותפס את מקומו באופן קבוע. מייקל יציין אחר כך שהוא פשוט לא נהנה לבצע שירים של אחרים וזה מה שהביא אותו להתנהג כפי שהתנהג ובספו של דבר גם לפרידה הזריזה מהלהקה. לאחר הרומן השני והקצר עם "סקורפיונס" החל מייקל לקבל הצעות עבודה מעניינות מהרכבים ידועים באותה תקופה, ביניהן, הצעה שהגיעה המלהקת "Aerosmith" אחרי שהגיטריסט ג'ו פרי עזב אותה, ואפילו הצעה להגיע לאודישן אצל ה- "Rolling Stones" בכבודם ובעצמם. בשלב מאוחר יותר הגיעה גם הצעה מ- Ozzy Osbourne , עם זאת גם הצעה זו לא הסתיימה בשת"פ, כשאוזי מתרץ את העניין בכך שמייקל פשוט העמיד דרישות לא הגיוניות. בסופו של דבר מייקל החליט לממש את כשרונו וחזונו בפרויקט סולו משלו, עם להקה שהוא ירכיב ותעזור לו לממש את היכולות שלו. צריך לזכור שבאותה תקופה מייקל היה מאוד פופולרי ונערץ וזה נתן לו את הביטחון ללכת עם הרעיון קדימה. וכך, במהלך 1979 הוקם ההרכב הגרמני/אמריקאי/אנגלי (Michael Schenker Group" (MSG". ההרכב הראשוני של הלהקה כלל את הקלידן Don Airey את המתופף Simon Phillips, את הבסיסט Mo Foster ואת הזמר Gary Barden. ההרכב שחרר את אלבומו הראשון העונה לאותו השם כבר בשנת 1980, כאשר מי שנבחר להפיק את האלבום הוא לא אחר מאשר Roger Glover הבסיסט של "דיפ פרפל". מאז אותו אלבום שיחרר מייקל שנקר בווריאציות שונות של הרכבים בהנהגתו עוד 18 אלבומי אולפן ואין ספור הופעות, אוספים ואלבומי קאבר. בין הווריאציות השונות של ההרכבים ניתן למנות את "McAuley Schenker Group", "Schenker's Temple of Rock" וה- "Michael Schenker Fest" - הרכב "נבחרת החלומות" של שנקר איתו שחרר בשנת 2019 את אלבומו המצוין "Revelation". במקביל לקריירת הסולו הענפה שלו הצליח מייקל לחזור לזמן קצר ללהקת "UFO". זה קרה בשנת 1995 לאלבום האיחוד המצוין " Walk On Water", אשר כלל את ההרכב הקלאסי של הלהקה, עם חזרתו של הקלידן Paul Raymond והמתופף Andy Parker לשורותיה. ב- 29 לינואר 2021 שוחרר האלבום " Immortal " אלבומו ה- 14 של "MSG" על הרכביה השונים. האלבום יציין גם 50 שנות קריירה מוזיקלית של שנקר. הסינגל הראשון מתוכו כולל שיתוף פעולה עם Ralf Scheepers הזמר של להקת המטאל הגרמנית "Primal Fear". במהלך שנות פעילותו היו למייקל שנקר שיתופי פעולה עם אמנים רבים, בין במסגרת ההרכבים בהם ניגן ובין כאורח. בין שיתופי פעולה אלה ניתן למנות את Graham Bonnet, John Sykes , Bernie Marsden, Stephen Stills ועוד ועוד. מייקל שנקר הינו גיטריסט מחונן, מוכשר ואינטלגנטי, שהפך לאחד הגיטריסטים הגדולים, המשפיעים והמוערכים בעולם המטאל. הוא ידע לקחת את כל מה שלמד מדור המייסדים, Jimmy Page , Tony Iommi ו- Ritchie Blackmore ולשדרג אותו לסגנון נגינה ייחודי, חדשני ונועז, שיסחוף אחריו דור של נגנים צעירים שילכו בעקבותיו וירצו להידמות לו. בין הגיטריסטים שציינו שהושפעו ממנו ניתן למנות את Marty Friedman , Dimebag Darrell , Adrian Smith , Slash , Kirk Hammett , Alex Skolnick , Randy Rhoads , Mike McCready , Kerry King John Petrucci ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!   (Mid Photo: IMDb)