Search Results

ב- 16 למרץ, 2018, Stone Temple Pilotsהוציאו את אלבומם השביעי "Stone Temple Pilots". לאחר עשרות שנים של הצלחה, טרגדיה וניסיון להמציא את עצמם מחדש, "Stone Temple Pilots" חזרו בשנת 2018 עם אחד האלבומים המשמעותיים ביותר בקריירה שלהם. עד אותו זמן הלהקה כבר הספיקה להתמודד עם אובדן סולנה לשעבר Scott Weiland ועם עזיבתו המוקדמת יותר של Chester Bennington , שתקופתו הקצרה עם הלהקה הניבה את ה- " EP ‏High Rise ". עבור הגיטריסט Dean DeLeo , הבסיסט Robert DeLeo והמתופף Eric Kretz, המשך קיומה של הלהקה היה גם הוכחה לכך שהזהות המוזיקלית של "Stone Temple Pilots" יכולה לשרוד גם לאחר אובדן שני קולות כה מרכזיים. \ החיפוש אחר סולן חדש היה מקיף במיוחד. לאחר שעברו על אלפי מועמדויות, הציגה הלהקה בסוף 2017 את Jeff Gutt כסולנה החדש. במקום לנסות לשחזר את העבר, חברי הלהקה בחרו להתייחס לאלבום כאל תחילתו של עידן חדש (כך גם קיבל האלבום את שם הלהקה). האלבום הפך לאלבום האולפן המלא הראשון שבו מופיע גאט כסולן ולאלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה שמונה שנים. סשני ההקלטה שמו את הדגש היצירתי בעיקר על האחים דלאו, ששותפות הכתיבה שלהם הייתה מאז ומתמיד עמוד השדרה המוזיקלי של "Stone Temple Pilots". ההחלטה להפיק את האלבום בעצמם אפשרה ללהקה להתמקד בכימיה הטבעית ביניהם. התוצאה משלבת ריפים חזקים של גיטרה, ליינים מלודיים של בס מלודיים ועיבודים רב-שכבתיים שממשיכים לשקף את הצליל הייחודי שהלהקה ביססה במהלך פריצת הרוק האלטרנטיבי של שנות התשעים. האלבום נפתח עם "Middle of Nowhere" , פתיחה בטוחה שמציגה מחדש את ההרכב המחודש. השיר מונע על-ידי ריף גיטרה חד וקצב הדוק של חטיבת הקצב, כבר כאן ניתן לשמוע שהלהקה עשתה בחירה מצויינת עם Jeff Gutt שמצליח להוביל את סגנון ההארד רוק המלודי של הלהקה מבלי לנסות לחקות את הסגנון הקולי של קודמיו, למרות שהדמיון לסקוט ממש ניכר. המומנטום נמשך עם "Meadow" , הסינגל הראשון מהאלבום ואחד משיאיו. השיר נשען על גרוב עוצמתי המבוסס על עבודת הגיטרה המחוספסת של Dean DeLeo , בעוד הבס של Robert DeLeo מוסיף עומק מלודי מתחת לפזמון המתפרץ. השיר ממחיש את הביטחון והכתיבה שאפיינו את ההצלחות המוקדמות של הלהקה. השיר "Thought She'd Be Mine"  מביא עימו אתנחתא קלה ואווירה מהורהרת יותר. הלהקה מאטה את הקצב ומדגישה אווירה על פני עוצמה. Jeff Gutt מגיש כאן ביצוע ווקאלי מאופק שנתמך בעיבוד הרב-שכבתי שמאפשר לשיר להתפתח בהדרגה וברגש. לעומתו, הכבדות של "Roll Me Under" דוחפת את האלבום לכיוון מחוספס יותר. Eric Kretz מניע את השיר קדימה עם תיפוף עוצמתי, בעוד שהדיסטורשן הבשרני של הגיטרות מעניק לו גוון אפל יותר שמזכיר את הרגעים הקשוחים יותר של הלהקה באלבומיה המוקדמים. מיד אחריו, "Never Enough"  משלב עוצמה ורוך, רוק ובלוז. שכבות גיטרה כבדות וסולו חד יוצרים את אחד הרגעים היפים באלבום, ומזכירים למאזינים כי "Stone Temple Pilots" יודעים לשלם היטב בין מלודיה לחספוס כפי שעשו בתחילת דרכם. רגע בולט נוסף מגיע עם "The Art of Letting Go" , אחד הקטעים המרגשים והמרשימים ביותר באלבום. גיטרות מלטפות ופזמון מלודי יוצרים תחושת התבוננות פנימית שמשקפת גם את המסע של הלהקה עצמה דרך האובדן והלידה מחדש. עטיפת האלבום, שבה מופיע פרפר, מתכתבת עם השינוי והלידה מחדש. עבור להקה שהתמודדה עם טרגדיות, ושינויים בהרכב, הדימוי מסמל להקה שמתפתחת אך נשארת נטועה בכימיה המוזיקלית שהגדירה אותה מלכתחילה. האלבום "Stone Temple Pilots" מהווה עדות לחוסן וליכולת להמשיך קדימה. Jeff Gutt מוכיח את עצמו כתוספת ראויה להרכב, בעוד ששותפות הכתיבה של האחים דלאו ממשיכה לספק עומק מלודי ועיבודים עוצמתיים שהגדירו את "Stone Temple Pilots" במשך שנים. במקום לנסות לשחזר את העבר, הלהקה משתמשת באלבום הזה כדי להראות שהסיפור היצירתי שלה עדיין ממשיך להתפתח. להאזנה: Spotify  | Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למרץ 1984 שחררה "Dire Straits" את אלבום ההופעה הכפול "Alchemy: Dire Straits Live". עשרה חודשים לאחר שחרורו של האלבום המצוין " Love Over Gold " ורגע לפני שתהפוך ללהקת איצטדיונים בעקבות האלבום " Brothers in Arms ", מתייצבת "Dire Straits" באולם Hammersmith Odeon שבלונדון, מחוזקת בשלושה נגנים אורחים, בכדי להקליט את אלבום ההופעה הראשון שלה. ההקלטות נערכות במהלך שתי הופעות הסיכום של סיבוב ההופעות "Love Over Gold Tour" אשר התקיימו ב- 22-23 ליולי 1983. האלבום כולל שירים מכל ארבעת אלבומיה הראשונים של הלהקה וכן מה- EP ששוחרר במהלך סיבוב ההופעות שארך שמונה חודשים - "ExtendedancEPlay", כמו גם מפסקול הסרט "Local Hero", והוא מציג לנו את "דייר סטרייטס" כפי שהיא לא נשמעה באלבומי האולפן שלה. חיה, אנרגטית ומחשמלת! הרכב הנגנים הבסיסי זהה לזה שאיתו הקליטה הלהקה את " Love Over Gold " למעט המתופף Terry Williams שהחליף את המתופף Pick Withers, אשר עזב את הלהקה בשלהי שנת 1982 בכדי לבלות זמן עם משפחתו, לאחר שהיה שותף בכל ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה. מבלי לגרוע מהיכולות הפנטסטיות של Pick Withers, נראה שהתוספת של Terry Williams תרמה לדינמיות ולדרייב של שירים כמו “ Romeo and Juliet ”, “ Tunnel of Love ” ו- “ Telegraph Road ”, אשר נשמעים מעט יותר רזים בגירסת האולפן. מעבר לחברי הלהקה הקבועים, עיבתה הלהקה את הצליל בסיוע קלידן נוסף - Tommy Mandel שניגן עם Brian Adams ומסייע כאן ל- Alan Clark המוכשר, אשר הצטרף ללהקה בשנת 1980 וכן באמצעות נגן כלי ההקשה Joop de Korte והסקסופוניסט Mel Collins. כאן המקום לציין שהסאונד של ההופעה הזאת מדהים. רמת האיכות משתווה מבחינתו כמעט לרמה של אולפן, דבר שהופך את ההאזנה לאלבום הזה לתענוג אחד גדול. מעבר לעובדה שהביצועים כאן נשמעים הרבה יותר מלאים ואנרגטיים מאשר אלו של אלבומי האולפן, הרי שהגרסאות של מרבית השירים כאן הינן ארוכות יותר וכוללות קטעי אילתור ותוספות, ובכך הערך המוסף של האלבום. כך לדוגמא, " Sultans of Swing " מאלבום הבכורה נמתח לכמעט 11 דקות עם סולו אדיר ומטורף, אחד הגדולים אי פעם, " Tunnel Of Love " מהאלבום " Making Movies " נושק כמעט ל- 15 דקות, ועדיין הזרימה של האלבום קלילה, קולחת ורחוקה מלהיות משעממת. הגיטריסט, הזמר והקפטן הבלתי מעורער Mark Knopfler פשוט מתעלה כאן על עצמו' לא רק בכך שהוא מנהיג, מושך וסוחף את כל הנגנים אחריו, אלא בנגינה פשוט פנטסטית המוכיחה איזה גיטריסט מחונן ומוכשר הוא ועד כמה הוא ראוי להיכלל בין נגני הגיטרה הגדולים בכל הזמנים. Mark Knopfler מוכיח את הוורסטיליות העשירה שלו בנגינה המשלבת טכניקה מדהימה ורגש אדיר. זה קורה עם הגיטרה הקלאסית בשיר " Private Investigations ", זה עובר היטב בנגינת הבלוז שלו " Once Upon A Time In The West ", זה חודר לעצמות בנגינה על גיטרת המתכת המפורסמת "National Style O Weathered Steel Resonator" בשיר " Romeo And Juliet " וזה מחשמל לנו את הגוף כשהוא מפלרטט עם הפנדר סטרטוקסטר בשיר " Sultans of Swing ". האלבום מסתיים עם " Going Home: Theme of the Local Hero " הלקוח מפסקול הסרט לו כתב Mark Knopfler את המוזיקה. אין ספק, שיאה של הלהקה עוד לפניה, אבל דווקא הבחירה המוזרה הזאת לכלול קטע מפרוייקט סולו של Mark Knopfler באלבום הופעה של הלהקה, מרמזת כנראה על ההתחלה של הסוף של "דייר סטרייטס", בעוד נופלר מצהיר "קבל קהל ואלבום" כי Mark Knopfler הוא "דייר סטרייטס" ו"דייר סטרייטס" היא Mark Knopfler . להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למרץ 1981 משחררת "Accept" את אלבומה השלישי "Breaker". זה האלבום בו החל הצליל של "Accept" להתגבש ולהתקבע. האלבום שהגדיר את ה- DNA שלה. האלבום הראשון ברצף מדהים של חמישה אלבומי מופת שישוחררו בתקופת השיא של הלהקה, הכולל את " Restless and Wild " , " Balls to the Wall ", " Metal Heart " ו- "Russian Roulette". שורשיה של הלהקה חוזרים אחורה עד לשנת 1968 אז הוקמה ב- "Solingen" שבגרמניה להקת "Band X". לאחר חילופי הרכב רבים שינתה הלהקה בשנת 1976 את שמה ל- "Accept", אז כבר כללה את Wolf Hoffmann על הגיטרה, Udo Dirkschneider בשירה, Peter Baltes על הבס, המתופף Frank Friedrich והגיטריסט Gerhard Wahl, אשר הוחלף עוד לפני שחרורו של אלבום הבכורה ב- Jörg Fischer. הלהקה ניגנה במועדונים ופסטיבלים קטנים והחלה אט אט לבנות את קהל המעריצים שלה. ההזדמנות הראשונה של הלהקה הגיעה כשקיבלה הזמנה לנגן באחד מפסטיבלי הרוקנרול הראשונים בגרמניה, "Pop am Rhein". ההופעה הזאת תשנה את עתידה של הלהקה, שכן זמן קצר לאחר מכן הוצע לה חוזה הקלטות, ובינואר 1979 היא כבר הוציאה את אלבום הבכורה שלה אשר נקרא "Accept". האלבום הזה לא נחל הצלחה, אך הוא פתח ללהקה את הדלת לעולם הגדול ואיפשר לה לצאת לראשונה לסיבוב הופעות אל מחוץ לגבולות גרמניה, אל מדינות סמוכות כמו צרפת ובלגיה. בסוף 1979 חזרה הלהקה לאולפן עם המתופף החדש Stefan Kaufmann, על-מנת להקליט את אלבומה הבא - "I'm A Rebel", שיצא ביוני 1980. לאלבום הזה היה צליל מסחרי יותר מאלבום הבכורה. הוא מפגיש אותנו עם להקה שלא הייתה לה עדיין זהות ספציפית והושפעה מגורמים חיצוניים אשר ראו לנגד עיניהם דבר אחד - מכירות. כחלק מהניסיון להצליח, בחרה הלהקה להכתיר את שמו של האלבום על שם השיר "I'm A Rebel" - שיר נדיר של "AC/DC" שלא שוחרר באף אחד מאלבומי הלהקה, אשר "Accept" בחרה לבצע לו גירסת כיסוי. אבל גם הניסיון לפרוץ החוצה עם אלבום יותר ממוסחר מקודמו, לא צלח והלהקה נאלצה לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש. בדיעבד, הכישלון של האלבום "I'm A Rebel" היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות ל- "Accept". הוא אילץ את חברי הלהקה להגיע להחלטה משמעותית שהשפיעה באופן דרסטי על הקריירה שלהם. בעקבות הכישלון חברי הלהקה החליטו לעשות את זה הפעם בדרכם שלהם. ללכת עד הסוף עם המוזיקה שהם מעוניינים לעשות, עם הסאונד והסגנון שמושך אותם, ולא עם מה שחברת התקליטים או ההנהלה מכתיבים להם. הם נכנסו בחודש דצמבר 1980 לאולפני "דלתא" בווילסטר שבגרמניה עם רעיונות מקוריים וחדשים ובמהלך חודשיים רקחו, כתבו והקליטו את האלבום שיגדיר אותם מחדש. "Breaker" הוא ללא ספק אלבום קלאסי ברפרטואר של הלהקה והוא היה הראשון לסלול את הדרך עבורה לקראת ההצלחה הגדולה ולעבר הכרה בינלאומית. זה היה אלבום פורץ הדרך של "Accept" הן מבחינת מציאת הצליל והן מבחינת הסגנון, שיצעידו אותה קדימה ויעניקו לה תהילת עולם בז'אנר ההבי מטאל. זה האלבום שמשך מספיק תשומת לב כדי להעניק ללהקה את ההזדמנות לשמש כמופע הפותח של "Judas Priest", במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלהם בשנת 1981. זו תהיה הפעם הראשונה עבור "Accept" לנגן מחוץ לגבולות אירופה. החל מריף הפתיחה של " Starlight ", ברור שהאלבום הזה שונה באופן מהותי והרבה יותר "מתכתי" מקודמו. הסולואים המורכבים של Wolf Hoffmann, בהם מתחילים להישמע ניצני הסיגנון הניאו-קלאסי' כבר מאשרים לנו סופית שהלהקה השלימה את המהפך שיהפוך אותה לאחת מלהקות המטאל המשפיעות של שנות השמונים. הקטע השני ושיר הנושא " Breaker " הוא הקצר ביותר באלבום, והוא מגדיר באופן מושלם את הפלירטוט של "Accept" עם ז'אנר ה- Speed Metal שיעלה מדרגה כבר באלבומה הבא " Restless and Wild " . השיר " Run If You Can " מציג את היכולת המדהימה של "Accept" לשלב הבי מטאל מנסר וצורם במהלך הבתים, עם פזמונים מלודיים וקליטים. היכולת הזאת רק תלך ותשתפר לכדי שלמות באלבומים הבאים של הלהקה. השיר כולל גם קרב סולואים מרשים בין הופמן לפישר. הרצועה " Can't Stand the Night " היא הארוכה באלבום. בלדה מטאל קלאסית העטופה בקולו המחוספס והעוצמתי של דירקשניידר. הקטע הזה מהווה קונטרסט מושלם לבלדה השניה " Breaking Up Again ", הממוקמת בדיוק באותו מקום בצידו השני של הויניל, אותה שר הבסיסט Peter Baltes שניחן בקול רך וענוג. הצד הראשון של הויניל מסתיים עם השיר בעל הכותרת מעוררת המחלוקת " Son of a Bitch ". שיר מחאה כועס, וולגרי ובוטה שמופנה כנגד חברת התקליטים של הלהקה. זה השיר היחיד שמילותיו לא הודפסו לעטיפה הפנימית של האלבום, בכדי להימנע מצנזורה. מעניין לציין שלכבוד ההוצאה בבריטניה הלהקה הקליטה גירסה חלופית של השיר שנקראה " Born to Be Whipped " וכללה מילים "מעודנות" יותר. הצד השני של הויניל נפתח עם שאגות הקהל שמהוות אינטרו לרוקנרול העוצמתי והאנרגטי של " Burning ". הקטע הבא " Feelings " פשוט נשמע לנו כמו אאוטייק מהאלבום " Balls to the Wall " והוא מהווה הוכחה נוספת לכך שהלהקה גיבשה את ה- DNA שיגדיר אותה כבר מהאלבום הזה. השיר " Midnight Highway " הוא אחד הקליטים והמקפיצים באלבום. תצוגת תכלית מרשימה ליכולת הכתיבה המדהימה של הלהקה, אשר תהפוך באלבומים הבאים לסימן ההיכר שלה. האלבום מסתיים בקול תרועה עם " Down and Out " שמגביר את האנרגיות אחרי הבלדה השקטה " Breaking Up Again ". האלבום "Breaker" אינו נמנה על אלבומיה המושלמים של הלהקה, אבל יש לו חשיבות היסטורית עצומה בתהליך ההתפתחות של הלהקה. השינוי התודעתי שעברה הלהקה במהלך הקלטת האלבום הזה והבחירה המודעת ללכת עם הלב ולעדכן את הסאונד והסגנון המוזיקלי, הם שיצעידו את "Accept" לאלבומי המופת שיגיעו בהמשך הדרך. להאזנה לאלבום: Spotify . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הזמר Dee Snider חוגג היום יומהולדת וזו הזדמנות טובה לספר לכם כמה עובדות מעניינות עליו: (Photo: Paul Natkin ) 1. הוא נולד באסטוריה, קווינס, ניו יורק, ב- 15 למרץ 1955 בשם Daniel "Dee" Snider. 2. אביו היה יהודי, פקיד ממשל של מדינת ניו יורק. אמו מורה לאומנות ונוצרית קתולית. 3. כילד, הוא שר במקהלת כנסייה, במקהלות בית ספר ובמקהלות קונצרטים בתיכון. בגלל שהוא היה כל-כך טוב, סניידר אפילו נבחר למקהלת המדינה כולה. 4. בתחילת 1976 הצטרף סניידר ל- "Twisted Sister" והפך לכותב השירים העיקרי של הלהקה. 5. כדי להדגיש את תדמית "האחות המעוותת" (Twisted Sister), סניידר אימץ דמות של דראג עם שיער בלונדיני ארוך מתולתל וכמות מוגזמת של איפור. 5. בשנת 1982 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Under the Blade". 6. פחות משנה לאחר מכן "Twisted Sister" הוציאו את אלבומם השני "You Can't Stop Rock'n'Roll". 7. הפריצה הגדולה הגיעה עם אלבומם השלישי "Stay Hungry" משנת 1984. הוא הפך לתקליט המצליח ביותר של הלהקה עם להיטים כמו: "We're Not Gonna Take It" ו- "I Wanna Rock". 8. בתחילת שנות ה- 80, ארגון ההורים "Parents Music Resource Center" מתח ביקורת קשה על די ועל "Twisted Sister" בשל טענה לאלימות בסרטונים שלהם עבור השירים "We're Not Gonna Take It" ו-"I Wanna Rock". זה הוביל למדבקות המפורסמות שהודבקו על אלבומים, כדי להזהיר את ההורים והילדים מתכנים פוגעניים במוזיקה. 9. על-מנת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה, העיד די בפני הקונגרס האמריקאי ונתן הופעה רהוטה ומאלפת שנוגדת לחלוטין את המראה החיצוני שלו. 10. בשנת 1985 הוא הנחה את הפרק הראשון של התוכנית "Heavy Metal Mania" ששודרה בערוץ ה- MTV. מדובר בתוכנית שכללה חדשות מטאל, ראיונות עם אמני מטאל ועוד וקדמה לתוכנית המיתולוגית " Headbangers Ball ". 11. באותה שנה הוציאה "Twisted Sister" את אלבומה הרביעי " Come Out and Play ". 12. בשנת 1987 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "Love Is for Suckers". התקליט תוכנן במקור להיות אלבום סולו של סניידר, אבל חברת התקליטים "אטלנטיק רקורדס" שכנעה אותו להוציא אותו תחת השם "Twisted Sister". 13. באוקטובר 1987 הודיע סניידר על עזיבתו את הלהקה. בתקופה זו הוא הקים את "Desperado", סופרגרופ בהשתתפות מתופף "איירון מיידן" לשעבר Clive Burr , הגיטריסט לשעבר של להקת גילן Bernie Torme, והבסיסט Marc Russel. האלבום היחיד של הלהקה "Ace" הוקלט בשנת 1988, אך מעולם לא יצא רשמית, בהמשך בשנת 1996 הוא יצא תחת השם "Bloodied But Unbowed" בשל בעיות עם חברת התקליטים. 14. בהמשך סניידר הקים את "Widowmaker" עם הגיטריסט Al Pitrelli, הבסיסט Marc Russel והמתופף Joey Franco - לשעבר של "Twisted Sister". הרביעייה הקליטה שני אלבומים בשם "Blood and Bullets" ו-Stand By " for Pain". 15. בסוף שנות ה- 90, סניידר יצא לסיבוב הופעות עם להקת "מחווה עצמית" בשם "Dee Snider's SMFs (Sick Mother Fuckers)". 16. בשנת 1993, סניידר הלחין את שיר הנושא של תוכנית "פוקס קידס" בשם "The Terrible Thunderlizards". 17. בשנת 1997, סניידר החל להנחות את "The House of Hair", תוכנית רדיו להארד רוק/הבי מטאל ששודרה בלמעלה מ-200 תחנות רדיו ברחבי צפון אמריקה. 18. בשנת 1998 כתב סניידר שיר בשם "The Magic of Christmas Day (God Bless Us Everyone)", זה היה שיר שכתב כמתנת חג המולד לאשתו. 19. כשנודע לו ש- Celine Dion רצתה לכלול אותו באלבומה משנת 1998 "These Are Special Times", הוא ביקש שלא יגלו לה שהוא כתב אותו. רק שנים מאוחר יותר היא גילתה שדי הוא הכותב. 20. מאוחר יותר באותה שנה, הוא גם כתב ושיחק בסרט האימה "Strangeland". סניידר גם כתב את התסריט לסרט ההמשך "Strangelland: Disciple". 21. החל מיוני 1999 עד אוגוסט 2003, סניידר הנחה תוכנית רדיו בוקר בתחנת 104.1 FM WMRQ שבקונטיקט, בשם "Dee Snider Radio". התוכנית שלו חזרה לאוויר באוגוסט 2004 ב תחנה 93.3 WMMR שבפילדלפיה עד יוני 2005. 22. בשנת 2001, סניידר דיבב את קולו של Gol Acheron, הנבל הראשי של משחק הווידאו פלייסטיישן 2 "Jak and Daxter: The Precursor Legacy". 23. סניידר גם השתתף בסרט הטלוויזיה "Warning: Parental Advisory" משנת 2002. 24. למרות שרק אביו יהודי והוא גדל כנוצרי קתולי, הוא התיישב בשנת 2005 לשולחן סדר פסח יחד עם היהודים Scott Ian מלהקת "אנת'רקס", Leslie West גיטריסט להקת "Mountain", יחד עם JJ French גיטריסט להקת "Twisted Sister". "ליל הסדר" הזה צולם לערוץ "VH1 Classic". 25. סניידר דיבב גם את Angry Jack בפרק "Shell Shocked" עבור הסרט המצויר של ניקלודיאון "SpongeBob SquarePants". הוא הודה שהוא מעריץ גדול של התכנית. 26. בשנת 2003 השתתף בפרויקט "Van Helsing's Curse" ששילב מטאל עם אלמנטים תזמורתיים בסגנון התזמורת הטרנס-סיבירית. האלבום הראשון של הלהקה "Oculus Infernum" יצא באותה שנה. 27. די פגש את אשתו סוזט כשהייתה בת 15 והוא היה בן 21 לאחר שהתגנבה למועדון לילה בלונג איילנד. הם נישאו ב-1981, הם ביחד מאז ויש להם ארבעה ילדים. 28. בשנת 2012, די היה בתוכנית "Selebrity Apprentice" של דונלד טראמפ אבל פוטר במקום התשיעי מתוך 18 אנשים. בשנה שלאחר מכן, הוא חזר לתוכנית אך פוטר במקום השני באותה עונה. 29. בשנת 2012, די ומשפחתו הופיעו ב- "Celebrity Wife Swap". באותו פרק סניידר החליף עם הראפר Flavor Flav. 30. בשנת 2010, די ומשפחתו הופיעו בסדרת הריאליטי "Growing Up Twisted". 31. סניידר כיכב כאורח בסרטון "Immaculate Misconception" של להקת המטאלקור "Motionless in White". בנו של סניידר, קודי בלו סניידר, ביים את הסרטון. 32. די הוציא במסגרת קריירת הסולו שלו 5 אלבומי אולפן, הראשון "Never Let the Bastards Wear You Down" משנת 2000 והחמישי " Leave a Scar " משנת 2021. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היא ווקאליסטית מאוד מיוחדת שמסוגלת בשיר אחד לקרוע אותך לגזרים, לחבר אותך מחדש ואז ללטף אותך ברכות וחוזר חלילה. היא רק התחילה את הקריירה שלה וכבר יש לה השפעה גדולה על עולם המטאל. הנה כמה עובדות שאספנו לכם על טטיאנה... (Photo: Katja Ogrin) = היא נולדה ב-15 למרץ 1987 בעיר Donetsk שבאוקראינה. = אימה טוענת שהיא צורחת מאז שהייתה קטנה, היא הייתה צורחת כל כך חזק עד שלעיתים קרובות היא הייתה סובלת מ"בקע" בבטן. כילדה היא הייתה לומדת ל"צרוח" שירי פופ רוסים ואוקראינים. = היא החלה לשיר באופן רציני בגיל שמונה כשהיא הצטרפה למקהלה העירונית. = את ההשפעה המוסיקלית הראשונה שלה היא קיבלה מאחיה שהיה גיטריסט בלהקת מטאל מקומית קטנה. הוא גם זה שחשף אותה ללהקות מטאל אחרות והכיר לה את הז'אנר על כל גווניו. = בשנת 1991 כשברית המועצות נפלה וה-MTV נכנס לחייהם של האוקראינים, פתאום נחשפה טטיאנה ללהקות כמו "Nirvana", "The Offspring" ובמיוחד "Otep". טטיאנה סיפרה שהיא למדה מאביה להקליט את המוסיקה מה-MTV על קלטות טייפ וכך היא וחבריה החליפו מוסיקה ביניהם. = טטיאנה סיפרה שהיא החליטה להיות זמרת בפעם הראשונה בגיל 15, אחרי שהיא גילתה את להקת "Otep". היא מאוד התלהבה מסגנון השירה של Otep Shamaya וכשהיא היא גילתה שזו אישה ולא גבר היא הייתה בהלם ומאותו רגע היא החליטה שהיא גם רוצה להמם אנשים בצורה כזו. (Photo: DAC) = להקת "Jinjer" הוקמה ב-2008 ע"י הזמר Maksym Fatullaiev, הגיטריסט Dmitriy Oksen, הבסיסט Oleksiy Svynar והמתופף Vyacheslav Okhrimenko. ההרכב הזה שחרר EP בשם "Objects in Mirror Are Closer than They Appear". = בשנת 2009 טטיאנה הצטרפה ללהקה והחליפה את הזמר Maksym כש-Roman Ibramkhalilov הצטרף כגיטריסט נוסף. בשנת 2011 נעשה עוד חילוף כש-Eugene Abdukhanov החליף את Oleksiy ו-Oleksandr Koziychuk החליף את המתופף Okhrimenko. (Photo: Jinjer) = שנה לאחר מכן ההרכב החדש שחרר את ה-EP הראשון שלו "Inhale, Do Not Breathe". מיד לאחר יציאת ה-EP החלה הלהקה לחרוש כל באר/פאב/מועדון/מרתף/דירת חדר/גן ילדים... בקיצור בכל מקום שהייתה נקודת חשמל ואפשר היה להכניס יותר ממניין איש הם הופיעו!! = לייבל בשם "The Leaders Records" זיהה את הפוטנציאל של ההרכב וב-2013 הם שחררו בהוצאה מחודשת את ה-EP הקודם שלהם שכלל שלושה שירים נוספים שהוקלטו בהופעה חיה. = הלהקה זכתה לחשיפה משמעותית ואף זכתה במקום הראשון בתחרות מטאל ומקבלת את התואר "Best Ukrainian Metal Act". = בשנת 2014 משחרר ההרכב באופן עצמאי את אלבום הבכורה שלו "Cloud Factory". ההרכב ממשיך לאמץ את האידיאולוגיה "אם אין אני לי מי לי" ומארגן באופן עצמאי סיבוב הופעות בינלאומי. כן, שמעתם נכון, ללא אמרגן, ללא מנהל הופעות, ללא קשרים הם פשוט מתחילים להתקשר לכל מועדון ומנסים לארגן לעצמם הופעה ברחבי העולם. = עוד באותה שנה עזבה הלהקה את העיר "Donetsk" בעקבות הקרבות שהתחוללו בעיר, בין הצבא האוקראיני ליחידות לוחמות תומכות רוסיה. הם עברו לעיר "Lviv" אך לאחר מספר חודשים של שעמום הם עברו חזרה "לצוויליזציה", לעיר הבירה "Kiev". = בשנת 2016 משחררת הלהקה את האלבום השני שלה "King Of Everything". מהאלבום משוחרר הסינגל הראשון "Pisces" שיחד עם הסינגל השני "I Speak Astronomy" צוברים כמות גדולה מאוד של צפיות ב-YouTube. שני הסינגלים הללו אך בעיקר "Pisces", מביאים ללהקה את הפריצה הבינלאומית הגדולה שלה ונמכרים במליוני עותקים. = באותה שנה מגיעה הלהקה לישראל להופעה במועדון האזור. = הלהקה ממשיכה לצבור תאוצה והחשיפה המוגברת מכניסה אותה כמופע פותח לסיבוב ההופעות של "Arch Enemy" ושל "Cradle of Filth". = באותה שנה הלהקה זוכה שוב בתואר "Best Ukrainian Metal Act". שני האלבומים הראשונים וכל האלבומים שיבואו אח"כ כובשים את המקום הראשון במצעדים באוקראינה. (Photo: Gina Wetzler) = החשיפה והפופולריות המתגברת מוכיחה את עצמה והלהקה חותמת על חוזה עם הלייבל הגדול "Naplam Records". לאחר החתימה הם משחררים שוב את אלבום הבכורה שלהם "Cloud Factory" בהוצאה מחודשת דרך הלייבל החדש. = באותה שנה הם פורצים לארה"ב ונוחתים במצעד הבילבורד "Next Big Sound". = בשנת 2019 משחררת הלהקה EP בשם "Micro". = עוד באותה שנה הם משחררים את האלבום השלישי שלהם "Macro". מגזין "Loudwire" מכניס את האלבום לרשימת 50 האלבומים הטובים ביותר במטאל לשנת 2019. = בשנת 2020 הם משחררים את אלבום ההופעה החיה הראשון שלהם "Alive in Melbourne". בפברואר אותה שנה הם מקיימים את הופעתם השניה בישראל במועדון הרידינג. = בשנת 2021 שחררה הלהקה את האלבום הרביעי שלה "Wallflowers". = עוד באותה שנה, ב-3 ליולי 2021, קיימה הלהקה את ההופעה השלישית שלה בישראל, בהאנגר 11 שבתל אביב. אחרי קצת יותר משנה חזרה "Jinjer" להופעה נוספת באוקטובר 2022 ברידינג 3 בתל אביב. = ה-DNA המוסיקלי של ההרכב בנוי סביב הפרוגרסיב מטאל כשבכל אלבום או אפילו בכל שיר יש השפעות שונות ומגוונות שלוקחות את הז'אנר ומותחות אותו לכיוונים אחרים כמו: רגאיי, סול, פאנק, ג'אז ועוד. יחד עם היכולות הווקאליות הפנומנאליות של הלהקה, הם יצרו לעצמם מאפיינים מוסיקליים מאוד יחודיים שמבדילים אותם מהרבה להקות בז'אנר. = בלהקה יש חלוקה ברורה, טטיאנה כותבת את כל הטקסטים לשירים ושאר חברי הלהקה כותבים את המוסיקה, הם כמעט לעולם לא מתערבים אחד לשני בתהליך היצירה. = במרץ 2022 החליטה רוסיה לכבוש את אוקריאנה, בעקבות המלחמה החליטה הלהקה ובראשה טטיאנה לרכז את כל המאמצים והיכולות שלהם בלתמוך בעם האוקראיני ולהפסיק כל פעילות של הלהקה. = למרות זאת בשנת 2025 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "Duél". להאזנה לאלבום "Duél" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

זהו האיש מאחורי שולחן "האפקטים" ב- "Linkin Park" אבל יש לו עוד הרבה כשרון מעבר לכך. אז בואו נכיר קצת יותר את הבחור שלא נמצא בקדמת הבמה... (Photo: Amino) 1. שמו המלא הוא Joseph Hahn והוא בן להורים קוריאנים אמריקאים. 2. הוא נולד ב-15 למרץ 1977 בטקסס, גדל בקליפורניה ויש לו שתי אחיות גדולות. 3. הוא החל לתקלט כשהיה בבית ספר תיכון ולמד ציור. 4. כשלמד בקולג' הוא הכיר את Mike Shinoda והצטרף ללהקה שלו "Xero" שבהמשך נקראה "Hybrid Theory" ובהמשך הפכה להיות "Linkin Park" שאנחנו מכירים היום. (Photo: Mick Hutson) 5. השניים התארחו באלבום השני של הרכב ה-DJs בשם "The X-Ecutioners" והיו חלק מהלהיט הגדול של ההרכב "It’s going Down". 6. השניים גם עבדו יחד בפרויקט הצדדי של מייק בשם "Fort Minor". 7. ג'ו כמו שאר חברי להקת "Linkin Park" (מלבד Chester Bennington ) היה שם מהרגע הראשון, משנת 1996 והוציא יחד עם הלהקה שמונה אלבומי אולפן, שלושה אלבומי הופעה חיה, שני אלבומי אוסף, שני אלבומי רמיקס, שלושה פסקולים ומספר לא קטן של EPs. (Photo: James Minchin) 8. הוא אחראי על רמיקסים לאמנים שונים כמו: Lady Tigra, Good Charlotte, Uncle Kracker ועוד... 9. יצירת סרטים היא התשוקה הגדולה ביותר שלו ומוסיקה הוא עושה "על הדרך", הוא ביים כמעט את כל הוידאו קליפים של הלהקה (בערך 14 קליפים). 10. בשנת 2005 הוא ביים סרט קצר בשם "The Seed" שמספר על ארוע של שוד והצקה לדמות חסרת בית בשם Ken Mercado. 11. בשנת 2014 הוא ביים סרט באורך מלא בשם "Mall" , את הסרט הפיק השחקן Vincent D'Onofrio והשחקנית הראשית הייתה Gina Gershon. הסרט מבוסס על ספרו של Eric Bogosian. 12. הוא ביים וידאו קליפים לאמנים נוספים כמו: Alkaline Trio, Static-X, Story of the Year ו-Xzibit. 13. הוא היה אחראי על האפקטים המיוחדים בסדרה "Dune" משנת 2000 ובסרט "Sphere" משנת 1998. 14. הוא ביים את הטריילר למשחק המפורסם "Medal Of Honor" שבו השתתף השיר של הלהקה "The Catalyst". 15. בעקבות זכייתה של לינקין בפרס הגראמי Best Hard Rock Performance בשנת 2002 הוא הפך לקוריאני-אמריקאי הראשון שזכה בגראמי. 16. בשנת 2011 הוא עיצב את קסדתו של נהג הפורמולה 1 היפני Kamui Kobayashi . 17. ג'ו השתתף כשופט בתוכנית הריאלטי הקוריאנית "Superband" , תוכנית לחיפוש כשרונות במוסיקת ה-K-Pop המפורסמת. 18. בשנת 2024 Linkin Park ביצעה את הקאמבק הגדול של השנה (אולי של העשור) כשהיא חזרה לפעילות מלאה עם הרכב חדש ואלבום חדש !! (Photo: James_Minchin להאזנה לפסקול הסרט Mall שאותו ביים ג'ו ובו משתתפים כמעט כל חברי לינקין פארק. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

אז מה עושה Jimmy Page כאשר Robert Plant לא נענה לחיזוריו ולא מסכים לאיחוד? הוא חובר לצ'ילבה הכי גדולה של פלאנט - David Coverdale , ומשחרר אלבום שמצית לפלאנט את כל הפיוזים. האלבום הזה עיצבן את Robert Plant עד כדי כך, שהוא גרם לו בסופו של דבר להתמסר לאיחוד עם Jimmy Page , לא לפני שהוא עוקץ את David Coverdale ומכנה אותו בתקשורת "David Cover-Version". אז הטלנובלה הזאת בין שלושת מנופחי האגו מתקשרת לאלבום ששוחרר ב- 15 למרץ 1993 - אלבום האולפן היחיד של הצמד Coverdale/Page. אפשר לומר שהסיפור של האלבום מתחיל בשנת 1987 עת "Whitesnake" שחררה את האלבום הנושא את שמה ואשר ידוע היום בשם " 1987 ". באלבום הזה עושה הלהקה בהנהגת David Coverdale , שינוי מהותי וקיצוני הן בהרכב והן בצליל. קוברדייל מחליף את כל הנגנים שליוו אותו באלבומים הקודמים ופשוט מקים להקה חדשה. במקביל גם הסיגנון המוזיקלי עובר מטמורפוזה והופך מהארד רוק/בלוז רוק להבי מטאל/גלאם מטאל. השינוי המהותי הזה בצליל של הלהקה משתקף גם מסגנון השירה של קוברדייל אשר לעיתים נשמע כחיקוי של Robert Plant , כפי שניתן לשמוע בין היתר כבר בשיר הפתיחה של האלבום בהוצאה האירופאית שלו " Still Of The Night ". האיתות הזה מכיוונו של David Coverdale , אשר פתאום החל להישמע כמו גירסה חדשנית של Robert Plant , הספיק ל- Jimmy Page בכדי להביא את שיתוף הפעולה הזה לכדי מימוש. השניים נפגשו במהלך החורף של 1991-1992 במספר לוקיישנים משני צידי האוקיינוס ועמלו על החומרים לאלבום. עטיפת האלבום מציגה באופן מדויק את מה שקורה בפנים - שתי דרכים המשתלבות לכביש אחד. ואכן הסיגנון המוזיקלי של האלבום הוא שילוב בין הריפים החזקים של "לד זפלין" לבלוז-רוק האיטי והכבד של ווייטסנייק. (Photo: William Hames/Zuma) השילוב הזה נשמע כבר בשיר הפתיחה " Shake My Tree " שמשלב בין הרפים הכל-כך מזוהים עם "לד זפלין" לבין הבלוז-רוק המחשמל של "Whitesnake". השיר מתחיל חלש ואקוסטי כשהמתח הולך ונבנה על-פני שני הבתים הראשונים, עד לפיצוץ הבלתי נמנע בבית השלישי. הריף המדהים של השיר הזה פותח על-ידי Jimmy Page יותר מעשור קודם לכן, עוד בימי הסשנים של האלבום האחרון של "זפלין" - " In Through The Out Door ", מה שמוכיח עד כמה נכונה ההגדרה של מגזין הרולינג סטון שהציג אותו כ"אפיפיור של ריפי הכח" או במקור "the pontiff of power riffing". האלבום ממשיך עם " Waiting On You " עוד שיר עם ריף "לד זפלני", רק שכאן להבדיל מהשיר הקודם הסגנון מושך יותר לכיוון "ווייטסנייק", כפי שחטיבת הקצב מסגירה מיד. גם הפזמון והשירה של קוברדייל מתכתבים יותר עם "Whitesnake" של " 1987 " מאשר עם פלאנט ו"זפלין". ואם כבר דיברנו על "Whitesnake", אז בלדת הבלוז-רוק " Take Me For A Little While " שמגיחה אלינו חרש ברצועה השלישית, הייתה בהחלט יכולה להתאים לאלבומי "Whitesnake" של ראשית שנות השמונים. זהו ללא ספק אחד השירים היפים והחזקים באלבום, אשר מצליח להוציא מהצמד את המיטב. כאן המקום לציין שהאלבום כולל עוד שתי בלדות בלוז-רוק חזקות, " Don’t Leave Me This Way " שסולו הגיטרה שלו מתכתב עם זה מהשיר "Since I've Been Lovin' You", החל מדקה 4:45 ו- " Whisper a Prayer for the Dying " שחטיבת הקצב שלו מזכירה לנו לפרקים את הסאונד מהרכב אחר של Jimmy Page מראשית שנות השמונים - "The Firm". שלושת הבלדות מפוזרות על-פני האלבום ומהוות את העוגנים היציבים שלו. קוברדייל נשמע בהן מדהים, הוא נמצא באיזור הנוחות של המנעד הקולי שלו והוא פשוט מתעלה על עצמו. באופן דומה, הן מחזירות את פייג' לשורשי הבלוז מהם הגיע ומבליטות את היכולת המדהימה שלו לקחת ריף בלוז פשוט ולאלתר עליו משפטי גיטרה קצרים ומלודיים לצד סולואים משתפכים וממיסי מתכות. (Photo: Heartofmarkness.com) הרצועה הרביעית של האלבום " Pride and Joy " נבחרה לשמש כסינגל הראשון מתוכו, ולא בכדי. מדובר בשיר "לד זפליני" מובהק, החל מהפתיחה המשלבת את האקוסטית הכל-כך מוכרת של Jimmy Page יחד עם הדולצימר – כלי המיתר שפייג' לא השתמש בו מאז האלבום " Led Zeppelin III ", דרך הריפים החשמליים שמתכתבים עם המקור וכלה בשירה שנועדה להישמע בדיוק כמו פלאנט עם המשיכה של ההברות. מעניין שהשיר התחיל בכלל מסקיצה בלוזית של קוברדייל שפייג' פשוט פירק לה את הצורה ובנה אותה מחדש כשיר הארד רוק מטלטל. Jimmy Page אחראי כאן גם על נגינת המפוחית שמלווה את השיר לכל אורכו כולל הסולו מדהים. אנחנו ממשיכים עם " Over Now " והתיפוף ה"קשמירי" שלו, המשולב עם סאונד הגיטרה שמזכיר לנו שוב את ההרכב הקודם של פייג' - "The Firm". הקטע הזה יחד עם Easy Does " It" הם שני השירים הפחות טובים של האלבום ויש בהם לא מעט מן המשותף שכן גם כולל מעין שילוב של האקוסטיות מלד " Led Zeppelin III "עם סאונד החשמלית והבס של "The Firm", במיוחד מהכניסה של הבס בדקה 2:46. הרצועה " Feeling Hot " היא המהירה ביותר באלבום והיא מובלת על ידי התיפוף החזק של Denny Carmassi מלהקת "Montrose". השיר " Take a Look at Yourself " הוא בלדת הארד רוק אייטיזית מובהקת. שיר אהבה עם ההשפעות הברורות של קוברדייל ופזמון מלודי תואם ווייטסנייק של MTV משנות השמונים. השיר הזה מוכיח לנו שפייג' לא ממש התקדם מאז ימי ה"השאלות" שלו מאומנים אחרים בתקופת לד זפלין, שכן המלודיה של השיר ואפילו חלק מהמילים מזכירים את "Tracks of my Tears" של ה- "Temptations". הקטע " Absolution Blues " הוא הכי קרוב שקוברדייל נשמע כמו פלאנט באלבום הזה. הריף שלו ללא ספק מועתק מהשיר Heartbreaker של לד זפלין, אבל מי אמר שלפייג' אסור להעתיק מעצמו ? עם זאת, קוברדייל בכל זאת השאיר את חותמו על השיר עם רצף המילים: "Falling down to wash my tears away" שמתכתבות עם מילות השיר "Ain't Gonna Cry No More" של "Whitesnake". האלבום אומנם לא הותיר אחריו חותם משמעותי, אבל הוא ללא ספק אלבום טוב עם קומפוזיציות חזקות וביצועים טובים לא פחות. יחד עם זאת, האלבום יצר רעידת אדמה קטנה שהגלים שלה הדהדו כמעט עד לסוף העשור. האנטגוניזם שהוא עורר אצל פלאנט יחד עם המכירות הדלות יחסית של אלבומו "Fate of Nations" היוו את הקטליזטור שיוביל לאיחוד שלו עם פייג', בתחילה במופע שהוקלט במיוחד לכבוד תוכנית האנפלאגד של MTV ושוחרר באלבום שמע ובדי וי די - " No Quarter: Jimmy Page and Robert Plant Unledded " , ובהמשך אף באלבום אולפן שלם עם חומרים מקוריים. להאזנה לאלבום: Youtube . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 15 למרץ 1976 שחררה "Kiss" את אלבום האולפן הרביעי שלה "Destroyer". זה אלבום הפריצה של הלהקה, אשר נחשב לטוב ביותר מבין אלבומיה בהרכבה הקלאסי, והראשון שלה שזכה למעמד "פלטינה". קודם להוצאת האלבום שחררה הלהקה שלושה אלבומי אולפן שלא ממש הצליחו במכירות, מה שהוביל את חברת התקליטים "Casablanca" לשקול שלא לחדש את חוזה ההקלטות עם הלהקה. אבל אז מחליטה הלהקה לבצע מהלך שישדרג את הקריירה המוזיקלית שלה ויהפוך אותה לאחת מהלהקות הגדולות בעולם. הלהקה ידעה היטב שהיתרון הגדול שלה טמון בהופעות החיות. הם הבינו שהם צריכים למצוא דרך להעביר את החשמל, האנרגיה והכריזמה שיש להם על הבמה החוצה, גם אל הקהל שלא צפה בהופעות. הם מחליטים להקליט ולשחרר את אלבום ההופעה הכפול "Alive!", אשר לימים יתברר כאחד מאלבומי ההופעה הגדולים ששוחרו אי פעם. האלבום "Alive!" זכה להצלחה גדולה והוא הראשון של הלהקה שזכה למעמד "זהב" כשהוא מבלה 110 שבועות במצעד המכירות, מה שהוביל את חברת התקליטים "קזבלנקה" לחדש ללהקה את החוזה. (Photo: Kiss Twitter) עם חוזה הקלטות חדש באמתחתה וכשהיא מחוזקת מההצלחה הגדולה של האלבום "Alive!", מחליטה הלהקה שזה בדיוק הזמן לשנות את הסגנון והצליל שלה ולהיפתח לקהל חדש. באופן בלתי יאומן ההזדמנות לעשות את השינוי הגדול בצליל תתגלגל לפתחה של הלהקה באופן מקרי ביותר. אחר הצהריים אחד בשנת 1975, המפיק Bob Ezrin, אשר עבד בין היתר עם Alice Cooper ו- Lou Reed , עלה במדרגות אולפני "City TV" שבטורונטו, כדי לערוך ראיון. באותו זמן חברי להקת "Kiss" סיימו הקלטה של תוכנית וירדו במדרגות לנגד עיניו של Ezrin, אשר הציג את עצמו בפני המוזיקאים וציין: "אם אי פעם תזדקקו לעזרה כלשהי, אל תהססו להתקשר אליי". פחות משלושה חודשים לאחר מכן, ביל אוקין, מנהל הלהקה הזמין את Ezrin לעבוד עם הלהקה. זה היה מהלך שישנה את פניה של "Kiss" לנצח. שיתוף הפעולה עם Bob Ezrin ישדרג את איכות הכתיבה של חברי הלהקה וישפר את יכולת הנגינה שלהם. אזרין לא ישמש רק כמפיק. הוא גם ינגן בקלידים, בפסנתר וינצח על תזמורת כלי מיתר. הוא יציג ללהקה אפקטים חדשים, טכניקות הקלטה חדשניות. הוא יכתוב יחד עם הלהקה 8 מתוך עשרת שירי האלבום, יספק לחברי הלהקה שיעורים בתורת המוזיקה וישמש כמורה הנגינה שלהם. הוא הסתובב באולפן עם משרוקית במאמץ להנחיל משמעת בחברי הלהקה, גער בהם וקרא אותם לסדר כשהיה בכך צורך. Paul Stanley כינה את העבודה עם אזרין על האלבום כ- "מחנה אימונים מוזיקלי". Gene Simmons יודה מאוחר יותר כי זה בדיוק מה שהלקה היתה צריכה. אזרין שצפה בלהקה בהופעה והבחין שהקהל, רובו ככולו, היה מורכב מגברים, רצה לעדן במקצת את הצליל המחוספס של הלהקה. הוא אמר ללהקה שהם צריכים להיות מסוג הילדים הרעים שהבנות יכולות לאהוב, כאשר כל הרעיון של האלבום היה להראות רגישות מסוימת של הלהקה. למרות שהלהקה הגיעה להקלטות עם 15 שירים מוכנים באמתחתה, Bob Ezrin דחה את רובם, כשהוא משקיע את זמנו בכתיבת שירים חדשים במסגרת תהליך יצירה משותף יחד עם חברי הלהקה באולפן. הוא גרם ללהקה להרחיב את אופקיה תוך שימוש באפקטים (" Detroit Rock City "), בכלי מיתר (" Beth ") ואפילו במקהלת ילדים ( " Great Expectations "). האלבום הזה יספק ללהקה המנוני אצטדיונים שיילוו את הסטליסטים שלה בהופעות, במשך למעלה מ- 4 עשורים. שיר הפתיחה " Detroit Rock City " אותו כתב ושר Paul Stanley כמחווה לסצנת המוסיקה בעיר דטרויט, ואזרין עזר לו לעבד למשהו מורכב הרבה יותר. השיר שוחרר כסינגל הרביעי מתוך האלבום, כאשר השיר " Beth " מופיע כבי סייד שלו. באופן מפתיע שדרני הרדיו העדיפו להשמיע דווקא את הבי סייד על פני השיר " Detroit Rock City ". בתגובה שחררה הלהקה את " Beth " כסינגל הבא, החמישי מהאלבום, אשר הגיע למקום השביעי במצעד, השיר של "קיס" שצעד הכי גבוה. מעניין לציין שמי ששר את הבלדה " Beth ", הוא המתופף Peter Criss. השיר נכתב עוד בימיו של פיטר כריס בלהקת "Chelsea" בה היה חבר יחד עם הגיטריסט Stan Penridge, בין השנים 1970-1972. קריס ופנרידג' כתבו שיר בשם "Beck" שנכתב על אשתו של הגיטריסט שלהם Mike Brand, ששמה היה Becky. היא הפריעה כל הזמן לחזרות הלהקה וכל הזמן שאלה מתי מייק חוזר הביתה, כך שהשיר נכתב כבדיחה עליו ועליה. השיר היה תוספת של הרגע האחרון לאלבום "Destroyer". לדברי ביל אוקין, המנהל של "קיס" באותה תקופה, סימונס וסטנלי לא רצו את השיר באלבום, מכיוון שזה לא היה שיר טיפוסי של "קיס" והואיל והוא היווה סטייה דרמטית מסאונד הרוק של הלהקה. אוקין התעקש והתברר כצודק, לאחר שהשיר הפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. Peter Criss היה חבר הלהקה היחיד באולפן בזמן ההקלטה של השיר, מה שהפך אותו לשיר היחיד של הלהקה שאף אחד מחברי הלהקה לא ניגן בו. Peter Criss גובה בהקלטה של ​​פסנתר עליו ניגן Bob Ezrin, בנבל ובעיבוד של אזרין לכלי מיתר. באופן מצער למרות ואולי בגלל הצלחתו הגדולה של השיר, הוא יהווה את הטריגר למחלוקות בין כריס לפול סטנלי ויגרום בסופו של דבר לעזיבתו של כריס את הלהקה. סטנלי התראיין שנים לאחר מכן, וציין שכריס לא כתב את השיר כי הוא לא מנגן על כלי שאפשר לכתוב באמצעותו שירים. כריס מצידו הגיב על חוסר הפרגון וציין שסטנלי וסימונס תמיד ירדו עליו והעליבו אותו. סינגל נוסף ששוחרר מהאלבום והפך לנכס צאן ברזל של הלהקה, הוא " Shout It Out Loud ". מקורו של השיר עוד בלהקת הראשונה של סטנלי וסימונס - "Wicked Lester". הם הושפעו מהשיר "We Want to Shout It Out Loud" של להקת "The Hollies" והקליטו דמו משלהם העונה לאותו השם. במהלך הקלטת האלבום סימונס הביא את השיר והוא וסטנלי יחד עם Bob Ezrin שכתבו אותו מחדש. שיר אייקוני נוסף מהאלבום הוא " God of Thunder " אותו כתב סטנלי אך שר Gene Simmons . השיר הפך לחביב הקהל בהופעות אותו סימונס מבצע בדרך כלל לאחר "תעלול הדם". הסולו בשיר הוא אחד האהובים על Ace Frehley וקולות הילדים הנשמעים ברקע הם ילדיו של Bob Ezrin . השיר " Flaming Youth " שוחרר כסינגל השלישי מתוך האלבום. השיר נכתב על ידי Ace Frehley , Paul Stanley , Gene Simmons ו- Bob Ezrin, אשר לקח קטעי מוסיקה שונים שכתבו שלושת האחרים, קיבץ ואירגן אותם לשיר אחד. כך לדוגמא, אחד הריפים המרכזיים בשיר נלקח משיר שכתב סימונס בשם "Mad Dog" ומופיע בקופסא "The Box Set" משנת 2001. שירים מצויינים נוספים באלבום הם " Do You Love Me " שסטנלי זוכר איך Bob Ezrin איתגר אותו לשפרו במהלך ההקלטות, " Great Expectations " עם האורקסטרה ומקהלת הילדים, אשר בו מנגן Dick Wagner הגיטריסט של Alice Cooper ו- Lou Reed בגיטרה ועוד. כאן המקום לציין כי בהמלצתו של Bob Ezrin, השיר " Great Expectations " שאב מהסונטה Piano Sonata No. 8 in C minor, Op. 13 של בטהובן. כמו-כן, Dick Wagner מנגן בגיטרה בשירים נוספים באלבום והם: " Sweet Pain ", " Flaming Youth " ו- " Beth ". זה היה בהתאם להוראתו של Bob Ezrin שהיתה למורת רוחו של Ace Frehley . האלבום "Destroyer" זכה כאמור להצלחה גדולה במכירות וסייע ל- "Kiss" להפוך לאחת מלהקות הרוק הגדולות על הפלנטה. האלבום נכלל גם ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון", הוא מופיע ברשימת 1001 אלבומים שאתה צריך להאזין להם לפני מותך, והוא מופיע גם ברשימות 100 אלבומי ההבי מטאל הגדולים בכל הזמנים של מגזין Kerrang!, ברשימת 100 אלבומי הגיטרה הגדולים בכל הזמנין של מגזין "Guitar World", ועוד. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Noam Asulin ב- 15 למרץ 2005 הוציאה "Kamelot" את אלבומה השביעי "The Black Halo". את "Kamelot" הכרתי אי שם בזמן שרותי הצבאי בשנת 2005. זו היתה תקופה שבה גיבשתי את הטעם שלי במוסיקה ובמטאל בפרט. זו היתה תקופה שעדיין הייתי שומע דברים רכים יחסית כמו "Evanescence" , "Nightwish" ו- "Edguy" אבל הייתי סקרן לדעת מה עוד יש שם במיצבור האלבומים הבלתי נגמר. באלבום עליו אספר כאן נתקלתי בשיטוטי באמזון בחיפוש אחר מוסיקה חדשה והאלבום הזה הופיע שם כאחת ההמלצות. בדקתי אותו ונגלה לעיניי עולם חדש של עושר מוסיקלי. "קמאלוט" היא להקת פאוור מטאל אמריקאית-שבדית שהוקמה בטמפה פלורידה בשנת 1991, על-ידי הגיטריסט Thomas Youngblood והמתופף Richard Warner. האלבום "The Black Halo" הוא אלבום קונספט שמהווה המשך ישיר לחלק הראשון של הסיפור שסופר באלבומה הקודם של הלהקה - "Epica" משנת 2003. האלבום מבוסס על מחזה בשם "Faust" מהמאה ה -19. גיבורי הסיפור הם Ariel שאת תפקידי השירה שלו מבצע הסולן Roy Khan ודמותו מבוססת על Heinrich Faust מהמחזה המקורי, Helena שמבוצעת על-ידי Mari Youngblood - בת זוגו של הגיטריסט Thomas Youngblood ואשר דמותה מבוססת על Gretchen מהמחזה המקורי, Mephisto המגולם על-ידי Shagrath - סולן "Dimmu Borgir" הוא הדמות היחידה שנותרה כמות שהיא מהמחזה המקורי ו- Marguerite המגולמת על-ידי Simone Simons - סולנית להקת "Epica" ואשר דמותה נוצרה בהשראת "Helen of Troy" מהמחזה המקורי. סיפור המעשה מתחיל במקום בו הסתיים הסיפור של "Epica" האלבום הקודם. Ariel עדיין מוכה צער על מותה של Helena . הוא נמצא בשליטה מוחלטת של Mephisto, אבל מחליט להתעמת איתו. תוך כדי העימות הוא מבין שאהבה היא התשובה האולטימטיבית לחיים, ושהאהבה האמיתית בינו לבין Helena היא חלק ממנה. הגילוי הזה מביא אותו לרגע של סיפוק מוחלט אשר מכניס לתוקף את החוזה שכרת עם Mephisto , ולפיכך נשמתו שייכת כעת למלאך ומתחילה לעזוב את גופו. אבל אז אהובתו Helena מתפללת לאלוהים על נשמתו ואלוהים מאפשר לו להיכנס לגן עדן עם Helena , בעוד Mephisto מושלך לגיהנום לנצח (ראו להלן בשיר " Memento Mori "). כבר השיר הראשון " March of Mephisto " מתחיל בצורה עוצמתית וכולל שיתוף פעולה של Shagrath עם גראולים עוצמתיים. האלבום רובו ככולו מאוד תיאטרלי ועשיר בכלים ובדרמתיות, מה שלטעמי מעביר מאוד את המסר של מחזה טראגי. הבלדה " Abandoned " מצמררת ומרגשת מאוד וכוללת הופעת אורח של Mari Youngblood, והשיר " The Haunting (Somewhere in Time) " כולל גם שיתוף פעולה עם Simone Simons והוא אולי אחד הדואטים היפים במטאל. הסולן המדהים של הלהקה Roy Khan מוסיף מאוד לדרמתיות ולאווירה, שלא לדבר על איכויות ווקאליות מרהיבות שמקפיצות את האלבום בכמה רמות. השיא של האלבום מגיע בשיר " Memento Mori " שהוא אחד משירי הפאוור הטובים שאני מכיר, אם לא הטוב שבהם. עונג צרוף שמתקרב לתשע דקות. השיר מתחיל בשקט ובאיטיות, מלווה בקלידים ולאט לאט מגביר. אפילו המעברים באלבום מהנים ובעלי משמעות, שזה משהו שאי אפשר להגיד על כל אלבום. ההפקה של האלבום נעשתה, בן השאר, על ידי Sascha Paeth, מפיק שבדי מוכר מאוד שעבד עם להקות כמו "Edguy" ו- "Avantasia". כל כלי באלבום הזה מקבל את המקום שלו והקלידים נותנים אווירה דרמטית ומנפחים את הסאונד למשהו גרנדיוזי. לסיכום, זהו אלבום מדהים ביופיו שמבוצע על-ידי מוזיקאים מוכשרים. לטעמי מדובר באלבום הפאוור האולטימטיבי ואחד מאלבומי המטאל הטובים מעולם. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 14.03.1983 "עד היום לא פגשתי מישהו שחושב שלהקת רוק גדולה צריכה להיות מנוהלת ע"י נגן גיטרה בן 23" במאי 1987 לאחר סיום ההקלטות של "Strangeways, Here We Come" אלבום האולפן הרביעי של "הסמיתס", הודיע גיטריסט, וכותב השירים של הלהקה Johnny Marr על רצונו לקחת פסק זמן מלהקת "הסמיתס", מאר הרגיש חנוק, בין השאר בשל הסיבה שחבריו ללהקה ציפו ממנו לקחת את המושכות, ולהתוות את דרכה של הלהקה גם מעמדת הניהול. מאר, כאמור לקח פסק זמן, משם הדברים התגלגלו בצורה שאיש לא ציפה. חודשיים לאחר ההפסקה, זעקו כותרות המגזין NME "הסמיתס בדרך לפירוק" מאר לא האמין לכותרת שהוא רואה לנגד עיניו, הוא הרגיש מרומה, והוא חשד במוריסי כאיש שאחראי לכותרת הזאת, לקראת סוף ההקלטות היחסים ביניהם היו מתוחים. "אנחנו אנשים שונים בתכלית" אמר פעם מאר בראיון, "לא פלא שמאז נפרדו דרכנו לא יצא לנו לדבר וללבן את הדברים" אבל היה מי שקיווה ש"הסמיתס" עוד יחזרו לשתף פעולה, היה זה המפיק של אלבומם האחרון סטיבן סטריט (הפיק בהמשך אלבומים ל"קרנבריז", ו"בלר") מתוך מחשבה ש"הסמיתס" עוד לא אמרו את המילה האחרונה, שלח סטריט למוריסי כמה דמואים עם נגינה שלו מתוך מחשבה לעורר במוריסי השראה לכתיבת שירים חדשים שיהפכו בהמשך לקאמבק מפואר של הלהקה. "שלחתי קלטת עם רעיונות שהיו לי, כמו שהיה נוהג לעשות Johnny Marr כשהיה שולח למוריסי רצועת גיבוי שלמה, כך הסמיתס נהגו לבנות את שיריהם" ציין סטריט בראיון. מוריסי אכן התלהב מהדמואים של סטריט, וענה לו "הסמיתס הם היסטוריה, אני להוט לעשות איתך תקליט סולו" כך נולד אלבום הבכורה של מוריסי "Viva Hate" שיצא ב- 14.03.1988. עד כמה היה רעב מוריסי להכרה, והצלחה כאומן, ולא רק הערכה אומנותית, ניתן היה לראות מהמענה הנלהב לסטריט חזרה. סטיבן פטריק מוריסי נולד במאי 1959 בדייויהאלם, לנקשייר, הוריו היו אירים קתוליים שהיגרו מדבלין למנצ'סטר. בילדותו הושפע עמוקות מרציחות של כמה ילדים באזור שבו גדל ע"י צמד שכונה "Moors Murders", מוריסי הצעיר התוודע לסנטימנט האנטי-אירי בחברה הבריטית נגד מהגרים אירים לבריטניה. למוריסי ביקורת רבה על מערכת החינוך הבריטי שלא תרמה לו כלום לדבריו למעט חוסר הערכה עצמית. משאיבד עניין בלימודים מיקד מוריסי את כל מירצו בקריאה, ואהב את כתיבתו של אוסקר ויילד, וספרות פמיניסטית. מוזיקלית התעניין מוריסי במריאן פייתפול, "טי רקס", דייויד בואי, ו"רוקסי מיוזיק", ובהמשך גם בלהקות כמו "הספארקס" ו"הניו יורק דולז.". תחילת דרכו המוזיקלית היתה בנובמבר 1977 כשפגש את הגיטריסט בילי דאפי והסכים להיות הסולן של להקתו "The Nosebleeds", שם גם כתב את שיריו הראשונים. במקביל החל מוריסי לכתוב ספרים קצרים עבור חברת ההוצאה בבילון Books, בהמשך כתב עוד ספרונים על הניו יורק דולז, וג'יימס דין, את ג'וני מאר הוא פגש אקראית בשנת 1978 במהלך הופעה של פטי סמית. כעבור ארבע שנים מאר יצר איתו קשר לאחר שהתרשם מהסיפרון שכתב מוריסי על "הניו יורק דולז", וכך נולדה "הסמיתס", הרכב שכל פועלו הסתכם בחמש שנים וארבעה אלבומים, אך יזכר כאחת מהלהקות שהכי השפיעו על בריטניה של שנות ה- 80 בזכות החיבור שלהם בין מוזיקת רוק לליריקה שנונה או במילים אחרות השילוב בין הגיטרות של ג'וני מאר, והרעיונות הכתובים של מוריסי. באוקטובר 1987 נכנס מוריסי להקלטות "Viva Hate" אלבום הסולו הראשון שלו, ימים ספורים לאחר שיצא האלבום האחרון של "הסמיתס" למכירה בחנויות, בזמן שעבד על השירים באולפן יחד עם סטיבן סטריט, המשיכו לצאת סינגלים של "הסמיתס" עד סוף 1987, האירוניה הו האירוניה. מעבר לסטריט שהפיק וניגן על גיטרה באלבום, זכה מוריסי לקבל תוספת כח מרשימה בדמות מייסד להקת הפוסט Pאנק "the "Durutti Column שניגן על גיטרה וקלידים, ואנדרו פארסי שניגן על התופים. אם באלבומי "הסמיתס" מוריסי פחות התמקד בכתיבה על חייו שלו, אז "Viva Hate" הוא כמובן הרגע שלו למלא את החלל בנושאים שמציפים את חייו, ולמוריסי יש דיעה כמעט על הכל, ולא תמיד הדעות שלו עוברות חלק באוזני המימסד כמו שקרה בשיר " Bengali in Platforms " שבו מספר מוריסי על מהגר מבנגלדש, וספק מזהיר את אותו מהגר "אין לך עתיד בבריטניה" לימים הואשם מוריסי בגזענות כלפי מהגרים, קצת אירוני כשיודעים שהוריו היגרו בעצמם לאנגליה. בשיר האחרון באלבום " Margaret on the Guillotine " מוריסי מטיח את זעמו במדיניות הת'אצ'רית, וממש מייחל למותה, מוריסי הואשם ע"י חבר הפרלמנט השמרני ג'פרי דיקנס במעורבות ברשת טרור והמשטרה חקרה אותו ועשתה חיפוש בביתו. הסינגל הפותח " Suedehead " שיצא כחודש לפני יציאת האלבום, המילים לשיר הן ההשראה של מוריסי מאנשי התת-תרבות "Suedeheads", כשהוא נזכר באדם שפגש כטינאייג'ר והיה חבר בתנועה הזאת של ה- "Suedeheads". השיר כבש את הטופ 5 הבריטי, והפך ללהיט הגדול ביותר של מוריסי, שהגיע גבוה יותר מכל הסינגלים של "הסמיתס". הסינגל השני " Everyday Is Like Sunday " נכתב ע"י מוריסי וסטיבן סטריט במשותף, מילות השיר מנציחות את העגמומיות של עיירת החוף הוולשית בורת' מחוץ לעונת הקיץ. שירים בולטים נוספים באלבום הם " Little Man, What Now? " הקצרצר שמנכיח למאזין את הקטע הקצר והכואב של 15 דקות התהילה. ב- " Break Up the Family " מוריסי מוכיח שיש בו געגועים לחבריו מ"הסמיתס", אם כי גרסה אחרת מספרת שמוריסי מדבר על חברי הילדות שלו מתחילת הסבנטיז, גם " Late Night Maudlin Street " הוא מצבור זכרונות של מוריסי מתקופת נעוריו בשנות השבעים. שמו של האלבום "Viva Hate" כה מתבקש, כאילו מוריסי מקבל בברכה את רגשות השנאה שהגיעו יחד עם המשבר ופירוק הלהקה, אולי המכירות היפות של האלבום, שכבש את פסגת מצעד האלבומים בבריטניה, ריככו את השנאה ההיא. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

סתם שתדעו... ה- 14 למרץ 1982 הוא יום היסטורי עבור להקת "Metallica". ביום הזה הם עלו לבמה בפעם הראשונה. זה היה במועדון "Radio City" בעיר " Anaheim " שבקליפורניה. (Photo: Metallica.com) ההרכב באותה הופעה היה: Ron McGovney, Dave Mustaine , Lars Ulrich ו- James Hetfield . רק חודשים ספורים קודם לכן נכנסה הלהקה בפעם הראשונה לאולפן והקליטה שני שירים - " Hit the Lights " ו- " Jump in the Fire " עבור האוסף המיתולוגי הראשון של "Metal Massacre". שם הלהקה אויית אז כ- "Mettallica". באותו ערב היסטורי ניגנה "Metallica" בעיקר קאברים. 4 שירים של "Diamond Head", ושיר אחד של כל אחת מהלהקות: " Savage", "Blitzkrieg" ו- "Sweet Savage". בנוסף, ניגנה הלהקה את שני השירים המקוריים שיכנסו בהמשך לאלבום הראשון - " Kill 'Em All ". מילות השיר "Jump in the Fire" היו שונות מאלו שבגרסת האלבום. (Photo: Metallica) מעניין לציין שבאותה הופעה James Hetfield לא ניגן בגיטרה אלא רק שר. בראיון שהעניק James Hetfield למגזין Kerrang! הוא ציין שבהופעה נכחו כ- 200 איש, ברובם חברים של ארבעת חברי "מטאליקה". הוא ציין שהוא היה ממש עצבני והרגיש לא נוח בלי הגיטרה. הוא הוסיף שבמהלך השיר הראשון ל- Dave Mustaine נקרע מיתר בגיטרה ולקח לו הרבה זמן להחליף אותו, כשבכל הזמן הזה הוא עמד נבוך לפני הקהל ממתין שדייב יסיים את החלפת המיתר. הוא סיפר שהם יצאו ממש מאוכזבים מההופעה וכי בהופעות הבאות היו אפילו פחות אנשים מההופעה הראשונה. הגלגול הזה של הלהקה הקליט בהמשך דמואים נוספים, לרבות "No Life 'til Leather" ו- "Power Metal". הבסיסט Ron McGovney יוחלף בדצמבר 1982 על-ידי Cliff Burton , אשר יערוך את הופעתו הראשונה במדי "מטאליקה" ב- 5 למרץ 1983. באפריל 1983 יפוטר Dave Mustaine מהלהקה ויוחלף על-ידי Kirk Hammett . עוד העל הפיטורין קראו כאן: The Day Dave Mustaine Fired From Metallica . וזה היה הסטליסט שנוגן באותו ערב היסטורי: ‘Hit the Lights’ ‘Blitzkrieg’ (Blitzkrieg) ‘Helpless’ (Diamond Head) ‘Jump in the Fire’ ‘Let It Loose’ (Savage) ‘Sucking My Love’ (Diamond Head) ‘Am I Evil?’ (Diamond Head) ‘The Prince’ (Diamond Head) ‘Killing Time’ (Sweet Savage) קבלו לינק להקלטה פיראטית מהמאורע ההיסטורי: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אחד הווקליסטים והמוסיקאים הבולטים בעולם המטאל ועם להקתו "Disturbed" הוא כבש את במות העולם והמצעדים. בנוסף לכך הוא בעצמו, מפגן פטריוטיות ישראלי שלא נראה על אדמתנו מעולם מצד אמן בינלאומי !! (Photo: Travis Shinn) = שמו המלא הוא David Michael Draiman והוא נולד ב-13 למרץ 1973, בברוקלין להורים יהודים. = אביו היה סוחר נדל"ן אך נכנס לכלא בגין הונאה פיננסית כאשר דויד היה רק בן 12. אחיו, בני (בנג'מין) גם מוסיקאי שחי ויוצר בישראל. סבתו ציונה ששורשיה מתימן עלתה עם משפחתה לישראל בתחילת 1900. = אימו היא ניצולת שואה שכמעט כל משפחתה נמחקה במהלך המלחמה בשואה. דויד התבטא מספר פעמים שיש לו קשר חזק לנושא בעקבות מה שהמשפחה של אימו עברה בשואה. = הוא למד בבית ספר חרדי ואפילו התכוון להיות רב, אבל בתקופת הנעורים הוא החל למרוד בממסד וסולק מבית הספר. הוא סיפר שזה גרם לו לשנוא את הדת לאורך שנים, אך מאוחר יותר בחייו הוא השלים עם זה ואפילו הפך להיות חזן. = לאחר שסיים את לימודי התיכון הייתה לו בת זוג שהשתמשה בסם מסוג הרואין ולבסוף התאבדה. הארוע עורר בדויד את ההשראה לכתוב את השיר "Inside the Fire". אך מערכת היחסים הזו הכניסה גם אותו לסמים וגם החל להשתמש בהרואין עד למצב שבו בשנת 1992, כשהוא בן 18, הוא ניסה לשים קץ לחייו. הוא שרד את הארוע שלאחריו הוא הבטיח לעצמו שלעולם לא ייגע יותר בסמים. = הוא למד במשך שנה בישיבת נווה-ציון בקריית יערים שליד ירושלים ואגב, הוא מדבר עברית שוטפת. (Photo: Ole Hagen) = לאחר שנה הוא חזר לארה"ב והחל ללמוד באונ' Loyola University Chicago. בשנת 1996 הוא סיים את הלימודים עם תואר BA ב- Political Science and Government, Philosophy, and Business Administration = לאחר שסיים את לימודיו, הוא עבד כעוזר אדמיניסטרטיבי במתקן בריאות. שנה לאחר מכן, הוא קיבל רישיון מנהל וניהל מתקן בריאות משלו במשך חמש שנים. = דויד סיפר שההשפעות הראשונות הכי גדולות שלו היו מלהקות "Kiss" ו- "Black Sabbath", אך לאורך השנים הוא אימץ מגוון רחב יותר של ז'אנרים מעולם הרוק כמו: Metallica, Iron Maiden, Pantera, Whitesnake, Sex Pistols, The Ramones, The Misfits, Nirvana, Soundgarden ועוד... = בשנת 1994 הגיטריסט Dan Donegan, המתופף Mike Wengren והבסיסט Steve "Fuzz" Kmak הקימו להקה בשם "Brawl". לאחר שנתיים של עבודה יחד, פירסמו השלושה מודעה בעיתון "Illinois Entertainer" שהם מחפשים זמר. דויד שקיים יותר מ-20 אודישנים ללהקות שונות באותה תקופה היה נחוש להתחיל ליצור מוסיקה. הוא ביצע את האודישן ומיד חברי הלהקה הרגישו שזה זה, בעיקר בגלל שהוא החל ליצור מלודיות תוך כדי אילתור לריפים של דן וגם בגלל שהוא היה מוכן ללכת על חומר מקורי בניגוד לזמרים האחרים שהשלושה בחנו. = בשנת 1996 הצטרף דויד ללהקה והוא גם זה שבחר לה את השם ששונה מ-"Brawl" לשם "Disturbed". (Photo: Disturbed) = ארבעת החברים הקליטו שני דמואים שונים והחלו לשווק את עצמם בכל דרך אפשרית. במשך שלוש שנים הם חיפשו להופיע בכל מקום בעיר שלהם שיקגו, בכל הופעה של להקה שהגיע להופיע בעיר הם ניסו להתברג כמופע פותח ובכל הופעה כל אחד מהם היה איש מכירות שמכר דיסקים, קלטות, חולצות, פליירים וכל דבר שניתן היה, על מנת לחשוף את המוסיקה שלהם לכמה שיותר אנשים. = במקביל הם יוצרים לעצמם לוגו ואת הדמות המוכרת שלהם "The Guy", דמות שנראת כאילו לקוחה ממשחק וידאו ותלווה אותם לאורך כל הקריירה שלהם. = בשנת 1999 הלהקה הצעירה מצליחה להשיג חוזה הקלטות וחותמת עם הלייבל Giant Records. = בשנת 2000 משחררת הלהקה את אלבום הבכורה שלה "The Sickness". עם עלייתו של ז'אנר ה- Nu-Metal זכתה הלהקה לחשיפה משמעותית והאלבום הגיע למקום ה-29 בבילבורד. למרות שלא הגיע למקום הראשון, האלבום היווה נקודת הפריצה של הלהקה ומכר עד היום למעלה מ-5 מיליון עותקים והיינו האלבום המצליח ביותר מסחרית של הלהקה. מהאלבום יצאו סינגלים חזקים ומצליחים כמו: "Stupify", "Down With The Sickness", "Voices" ו- "The Game". = בשנת 2002 משחררת הלהקה את אלבומה השני "Believe" שמגיע היישר למקום הראשון בבילבורד ומתחיל מסורת כיבוש המקום הראשון לאורך כל אלבום של הלהקה. מספר חודשים לפני צאת האלבום שחררה הלהקה סרט דוקומנטרי בשם "M.O.L" שמתעד רגעים מתוך ההקלטות של האלבום ומתוך סיבוב ההופעות של פני האלבום. מהאלבום שוחררו הסינגלים: "Prayer", "Remember" ו-"Liberate". הוידאו קליפ של הסינגל הראשון ירד משידור לאחר מתקפת 9/11 מאחר והיו דימויים שהזכירו את ההתקפה. = באותה שנה מקליט דויד את השיר "Forsaken" לפסקול ה-Nu-Metal המפורסם לסרט "Queen of the Damned" שהופק ע"י Jonathan Davis. = בשנת 2003 לאחר סיום סיבוב ההופעות "Music as a Weapon II" פוטר סטיב הבסיסט מהלהקה. הבסיסט John Moyer החליף אותו ומאז ועד היום הרכב הלהקה לא השתנה. = בשנת 2005 שוחרר אלבומה השלישי "Ten Thousand Fists" שגם הוא כמובן הגיע למקום הראשון בבילבורד. זהו האלבום הראשון שעל עטיפתו ניתן לראות את דמותו של "The Guy". אחד השירים המפורסמים באלבום הוא הקאבר לשיר "Land of Confusion" של להקת Genesis. זהו האלבום השני הנמכר ביותר של הלהקה שהגיע לכמעט 2 מיליון עותקים. חברי הלהקה הקדישו את האלבום לגיטריסט Dimebag Darrell שהלך לעולמו בשנה שלפני יציאת האלבום. באלבום הזה הלהקה החזירה את הסולו גיטרה למבנה של השירים, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. = בשנת 2006 דויד דורג במקום ה-42 ברשימת 100 הווקאליסטים הגדולים של המטאל בכל הזמנים של המגזין Hit Parader. = בשנת 2008 משחררת הלהקה את אלבומה הרביעי "Indestructible". זהו האלבום הראשון שהלהקה מפיקה בעצמה ואת ההפקה מוביל דויד. הוא ביקש מחברי הלהקה להוציא מעצמם את הלחנים והצלילים הקודרים והאגרסיבים ביותר שהם יכולים על מנת שישתלבו עם הטקסטים. בעקבות חוויות קשות שעבר דויד בשנתיים שלפני האלבום כמו: מערכת יחסים רעה שיצאה משליטה, תאונת אופנוע קשה וניסיון התאבדות של קרוב משפחה, החליט דויד להוציא את הכל באלבום. גם כאן כפי שציינו, האלבום כבש את המקום הראשון בבילבורד. בגרסת הבונוס של האלבום ישנו קאבר לשיר "Midlife Crisis" של להקת "Faith No More". = בשנת 2010 משחררת הלהקה את אלבומה החמישי "Asylum" . מבחינת הלהקה האלבום הזה בוגר יותר ואפילו כבד יותר מהאלבומים הקודמים שלה, הם שמו דגש חזק מאוד על דיוק ויכולות נגינה. זהו האלבום הרביעי ברציפות שכובש את המקום הראשון במצעד הבילבורד. בגרסת הדלוקס של האלבום ישנו קאבר לשיר "Living After Midnight" של להקת Judas Priest, דבר שהפך למסורת באלבומיה של הלהקה. גם האלבום הזה הופק באופן עצמאי ע"י הלהקה. = אחד השירים הבולטים באלבום הוא השיר "Never Again" אותו כתב דויד על השואה ובראיון הוא אמר: "שני הסבים והסבתות שלי מצד אמי היו ניצולי שואה. יש לי עוד קרובי משפחה שהם ניצולים, וכל הצד של אמא שלי במשפחה, מלבד סבתי וסבי וזוג אחיהם, נמחקו לחלוטין. אז הרגשתי שחשוב לכתוב על זה כי הבנתי שהדור האחרון של הניצולים עומד להיעלם". דויד סיפר עוד שהוא מרגיש שהדור שידע את השואה הולך ונעלם ואם זה לא יחרט אז העדות שלהם תיעלם יחד עם הארוע כולו. = בסיום סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שהסתיים שנה לאחר מכן יצאה הלהקה להפסקה. במהלך ההפסקה הקים דויד יחד עם הגיטריסט "Geno Lenardo" מלהקת "Filter" הרכב Industrial Metal בשם "Device". בשנת 2013 שחרר ההרכב את האלבום היחיד שלו שנושא את שם ההרכב. = בשנת 2013 מתארח דויד בשיר "Dance in the Rain" הלקוח מתוך אלבומה ה- 14 של מגדת' "Super Collider". = בשנת 2015 שחררה הלהקה סימנים ראשונים של חזרה כשהיא מציגה לוגו חדש ברשתות החברתיות ואילוסטרציה של "The Guy" מחובר למכונות הנשמה. באותה שנה חוזרים רביעיית "המוטרדים" ומשחררים את אלבומה השישי של הלהקה "Immortalized". גם האלבום הזה מגיע למקום הראשון בבילבורד, החמישי ברציפות, מה שהופך אותה ללהקה השלישית בלבד, אחרי "Metallica" ו- "Dave Matthews Band" שעושה זאת. הסינגל המפורסם ביותר מהאלבום, שגם הפך לסינגל המפורסם ביותר של הלהקה עד היום הוא קאבר לשיר "The Sound of Silence" של "Simon & Garfunkel". (Photo: LiveNation) = בשנת 2018 משחררת הלהקה את אלבומה השביעי "Evolution" . לצערנו זהו האלבום הראשון של הלהקה שלא כובש את המקום הראשון בבילבורד ועוצר את הרצף שהיה ללהקה מהאלבום השני. חברי הלהקה סיפרו שבאלבום הזה הם איתגרו את עצמם כדי להתפתח מבחינת הסאונד ומשם שם האלבום. בנוסף הם גם רצו להביא לידי ביטוי השפעות שהיו להם מהרוק הקלאסי לו האזינו בצעירותם. בגרסת הדלוקס של האלבום קיים ביצוע מהופעה חיה של השיר "The Sounds of Silence" שמבוצע יחד עם "Myles Kennedy" . = לאחר ההפסקה שנכפתה על הלהקה בעקבות מגפת הקורונה, כמו הרבה אמנים שהשקיעו את זמנם המבודד ביצירה, הלהקה מוציאה בסוף 2022 את אלבומה השמיני "Divisive". דויד סיפר שחברי הלהקה התרגשו כמו ילדים קטנים בעבודה על האלבום מאחר והיא הגיעה אחרי כל כך הרבה זמן של ריחוק, ניתוק ובידוד. כשחברי הלהקה סיפרו גם שהם חזרו ל"ווייבים" של האלבום הראשונים מה שהוסיף להתרגשות. = ביולי 2019 חווינו על בשרינו את הופעתה הבלתי נשכחת של הלהקה בישראל. ההופעה שהתקיימה בלייב פארק שבראשון לציון, הייתה מפגן אהבה עוצמתי לישראל. בין כל שיר דויד משחיל משפטים בעברית, צועק ללא הפסקה "אחים שלי בדם", מציג את דגל ישראל על מסכי הוידאו ומביא את עשרת אלפים המטאליסטים לפסגת ההתרגשות כשהוא נעמד על הבמה ושר יחד איתם את "התקווה". מופע אדיר של מוסיקה עוצמתית, פטריותיות, זיעה ודמעות !! = ארוע נוסף ומיוחד שהתקיים בישראל הוא ביקורו התומך של דויד בכותל המערבי. בדצמבר 2021 הגיע דויד לביקור תמיכה בישראל עקב הפיגוע שבו נרצח אלי קיי ז"ל בסמטה בסמוך לכותל המערבי בירושלים, ע"י מפגע פעיל חמאס. דויד רצה להוכיח את "חפותה" של מדינת ישראל ולהציג בפני התקשורת העולמית את הדברים כפי שהם במציאות. הוא הוציא פוסט שבו הוא הזמין את כולם לצעוד איתו אל זירת הפיגוע על מנת להפגין אחדות ישראלית. = באוקטובר 2024 הכריזה הלהקה על סיבוב ההופעות הגדול ביותר של בארה"ב לכבוד חגיגות 25 שנה לאלבום הבכורה "The Sickness". הסיבוב יכלול 34 הופעות ברחבי ארה"ב כשהופעות החימום ע"י הלהקות Three Days Grace ,Sevendust ,Daughtry ,Nothing More. ללא ספק סיבוב הופעות מרשים ביותר!! = בפברואר 2025, בלוויה הכואבת של שירי, אריאל וכפיר ביבס שהובאו למנוחות לאחר שנחטפו ונרצחו בשבי חמאס, ירדן (בן הזוג של שירי) הקדיש להם שלושה שירים כשאחד מהם היה השיר "Hold on the Memories" של להקתו של דויד. דויד שידוע כתומך חזק בישראל הקדיש לירדן ברכה ותנחומים דרך הרשתות החברתיות. = באותו החודש הוציאה הלהקה סינגל חדש מתוך האלבום הבא, לדברי דויד, יש הרבה מוזיקה חדשה שמוכנה לצאת... = מאז ה-7 באוקטובר 2023, דויד הפך לאחד משגרירי ישראל. הוא משתדל להשתתף בכל האירועים היהודיים והישראליים המתקיימים בארה"ב, מפרסם פוסטים התומכים ואוהבים את ישראל, וכן פוסטים שחושפים, מבקרים ומתנגדים לשקרים המופצים על ישראל ועל המלחמה. אחד הדברים שבלטו ואהבנו במיוחד הוא שהוא מפרסם פוסטים רבים נגד אמירות שקריות או אנטי-ישראליות של מפורסמים, ובכל פוסט הוא מזמין אותם לקיים איתו דיון פתוח ופומבי במקום להשליך הצהרות חסרות בסיס. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר