ב- 5 לאוגוסט 1966 יצא באנגליה האלבום "Revolver", אלבומה השביעי של להקת "The Beatles". מדובר באלבום מהפכני וחדשני ביותר לתקופה בה שוחרר, אשר בישר התפוצצות יצירתית וטכנולוגית של הלהקה. באלבום הזה הלהקה הלכה רחוק יותר מכפי שהלכה עד אותה עת. היא התנסתה בכיוונים מוזיקליים שונים ומגוונים ועשתה שימוש בטכניקות הקלטה חדשניות כגון אפקטים, לופים (לולאות), דאבינג (הכפלות), היפוכי צליל והשמעת הקלטות לאחור. היא גם הוסיפה מגוון של כלי נגינה חדשים: כלי מיתר, חצוצרות, חלילים, כלים מהודו וכו' והטמיעה גישה חדשנית ביותר של עיבוד מוזיקלי. האלבום הזה שינה לחלוטין את פני מוזיקת הרוק כפי שנתפסה עד אותה עת, השפיע רבות על כל מה שבא אחריו ואפילו גרם ל- Brian Wilson מלהקת "The Beach Boys" להתמוטטות עצבים, שלושה חודשים בלבד לאחר ששחרר יחד עם להקתו את האלבום הגאוני "Pet Sounds". (Photo: BBC) להלן 20 עובדות מעניינות על האלבום המהפכני הזה: 1. עטיפת האלבום עוצבה על-ידי Klaus Voorman, שבהמשך ינגן בס עם "Manfred Man" וגם עם כל אחד מחברי הביטלס באלבומי הסולו שלהם. הוא קיבל על כך תשלום של 40 פאונד. 2. העטיפה זכתה בפרס גראמי לעטיפת האלבום היפה ביותר בשנת 1967. 3. עטיפת האלבום המקורית הייתה אמורה להיות ציור של Paul McCartney יושב על אסלה בשירותים. 4. אחד מהשמות שהוצעו לאלבום היה "Abracadabra". 5. מי שמנגן את סולו הגיטרה בשיר הפתיחה "Taxman" הוא לא אחר מ- Paul McCartney. 6. בשיר "Yellow Submarine" מתארחים בקולות רקע Pattie Boyd (אשתו של George Harrison), Marianne Faithfull, Brian Jones ו- Donovan, אשר לא קיבלו קרדיט על תרומתם. 7. צליל השחפים בשיר הפסיכדלי "Tomorrow Never Knows" הוא למעשה קול הצחוק של Paul McCartney שעבר עיוות. 8. ג'ון לנון אמר שהוא רוצה להישמע כמו הדָּלַאִי לַאמָה מתפלל בשיר "Tomorrow Never Knows". בכדי להשיג את האפקט הקליטו את קולו של John Lennon דרך מגבר לזלי המחובר לאפקט והכפילו את ההקלטה. זו הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בטכניקה הזאת. 9. טכניקה נוספת בה נעשה שימוש לראשונה באלבום זה הייתה "automatic double tracking". טכנאי הסאונד Ken Townsend חיבר שני טייפים שונים שהקליטו את קולו של ג'ון לנון בו זמנית, כאשר טייפ אחד היה בדיליי של 100 מילי שניות מהטייפ השני. הטכניקה הזו העניקה לשירה סאונד מלא ועבה יותר והיא נולדה נוכח שנאתו של ג'ון לנון לביצוע הקלטה כפולה של אותו קטע שירה. ניתן להבחין בטכניקה בין היתר בשיר "Tomorrow Never Knows". 10. סולואי הגיטרה בשירים "I’m Only Sleeping" ו- "Tomorrow Never Knows" מושמעים לאחור. זו הפעם הראשונה שנעשה שימוש בטכנולוגיה כזאת עם כלי נגינה. 11. במהלך הסשנים לפני הקלטת האלבום הוקלטו שני שירים נוספים שלא נכנסו לאלבום, "Rain" ו-"Paperback Writer", אשר שוחררו כסינגל ובי-סייד לסינגל. בשיר "Rain" נעשה לראשונה שימוש בהקלטת שירה המושמעת לאחור. 12. אף אחד מהשירים באלבום לא בוצע בהופעה חיה בזמן אמת, למרות שהלהקה יצאה מיד לאחר מכן לסיבוב ההופעות האחרון שלה בארצות הברית. השירים היו עתירי הפקה וקשים מדי לביצוע בהופעה. 13. השיר הארוך ביותר באלבום הוא באורך 3.02 דקות. עשרה מתוך 12 שירי האלבום הם מתחת ל- 3 דקות. 14. כל ארבעת חברי הלהקה תרמו לכתיבת המילים לשיר "Eleanor Rigby", דבר שהוא די חריג ללהקה. 15. הלהקה עבדה יותר שעות על השיר "Yellow Submarine" מאשר על כל אלבומה הראשון. במהלך ההקלטה ועל-מנת ליצור את אפקט המים נעשה בין היתר ניסיון להכניס מיקרופון לתוך קונדום שהוטבל בתוך מים. 16. השיר "She Said She Said" מבוסס על טריפ אסיד של John Lennon עם השחקן פיטר פונדה ועם David Crosby ו- Roger McGuinn מלהקת ה"בירדז". לכן, השיר נקרא במקור “He Said He Said". 17. השיר "Doctor Robert" נכתב על Dr. Robert Freymann, רופא סלבריטאים ממנהטן שנהג לתת למטופליו זריקות B12 מעורבבות עם ספיד. 18. השיר "Got To Get You Into My Life", שנכתב על-ידי Paul McCartney, הוא לא שיר אהבה לבחורה אלא למריחואנה. 19. את השיר “Here, There and Everywhere” כתב Paul McCartney בעודו מחכה שג'ון לנון יתעורר. הוא הגיע לביתו של לנון כדי לעבוד על שירים חדשים לאלבום, אך גילה שג'ון עדיין ישן וכתב את השיר במהלך ההמתנה לג'ון. 20. הדמות Father McKenzie בשיר “Eleanor Rigby” הייתה אמורה להיות במקור Father McCartney אך Pete Shotton, חבר ילדות של John Lennon, הסביר למקרטני שכל המאזינים יחשבו שהדמות הבדיונית בשיר היא בעצם אביו ובסופו של דבר Paul McCartney שינה את השם. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

האיש האימתני הזה חוגג היום יומהולדת וקוראים לו Max Cavalera. (Photo: Metalheadzone.com) מקס הוא גיטריסט, זמר ויוצר, בין היתר בהרכבים הבאים: "Soulfly", "Nailbomb" ,"Cavalera Conspiracy" ו- Killer" Be Killed", אך הוא בעיקר מוכר כאחד ממקימיה של להקת "Sepultura". הוא נולד ב- 6 לאוגוסט 1969 בבלו הוריזונטה ברזיל בשם Massimiliano Antonio "Max" Cavalera. את ספולטורה הוא הקים בברזיל יחד עם אחיו הצעיר, המתופף Igor Cavalera, בשנת 1984. המאורע שהשפיע עליו להקים את הלהקה היה מותו של אביו שהיה דיפלומט איטלקי, בגיל 41, בעוד מקס בן 9 בלבד. בעקבות מותו של אביו מצבה הכלכלי של המשפחה הלך והתדרדר ומקס ציין שבדיוק בנקודה זו של הכאב והדיכאון "המטאל" נכנס פנימה ועזר לו להתמודד עם הקשיים. לטענתו, אם אביו לא היה מת הוא ככל הנראה לא היה הופך למוזיקאי. הוא זה שהעניק ללהקה את השם "Sepultura" (קבר בפורטוגזית), לאחר שתרגם את השיר "Dancing on Your Grave" של "Motörhead". הוא היה חבר בלהקה בתקופת השיא שלה עד שנת 1996, ובין היתר בארבעת אלבומי המופת שלה: "Beneath the Remains" (1989), "Arise" (1991), "Chaos A.D." (1993) ו- Roots" (1996)". בתחילת שנות ה- 90 הוא היגר מברזיל לפיניקס אריזונה בארה"ב שם הוא מתגורר יחד עם משפחתו עד היום. הוא נישא למנהלת הלהקה של ספולטורה Gloria Bujnowski. יש לו חמישה ילדים, שלושה מהם עוסקים במוזיקה, הבכור Zyon Cavalera הוא המתופף של להקת "Soulfly". אגב, פעימות ליבו של ציון כשהיה עדיין עובר, נשמעות בפתיחה של השיר "Refuse/Resist" מהאלבום "Chaos A.D." של "ספולטורה". מקס עזב את "Sepultura" בשנת 1996 לאחר שחברי הלהקה, כולל אחיו, ביקשו לפטר את אשתו מתפיקד מנהלת הלהקה. הדבר קרה מיד לאחר מותה של בתו החורגת וביתה של גלוריה אשתו בתאונת דרכים, ומקס היה מאוד פגוע מכך ופשוט עזב את הלהקה. שנה לאחר מכן הוא כבר הקים את "Soulfly" עמה שחרר עד היום 12 אלבומי אולפן. את "Cavalera Conspiracy" הוא הקים בשנת 2006 לאחר שקיבל שיחת טלפון מאחיו איגור עימו לא דיבר 10 שנים. איגור בדיוק עזב את ספולטורה, הוא ביקש להתנצל בפניו ובפני גלוריה. מקס הזמין אותו להתארח בהופעה של "Soulfly". החיבור המחודש ביניהם יצר תיאבון לחזור ולנגן יחד וכך נולדה "Cavalera Conspiracy". מקס ידוע כגיטריסט אשר מנגן על הגיטרה שלו עם ארבעה מיתרים בלבד. הוא פשוט הסיר את שני המיתרים הגבוהים, מי וסי (E ו- B), ומנגן על הגיטרה בצורה ייחודית זו. בשנת 2004 הוא שר וניגן בגיטרה בשיר "Red War" מהאלבום והפרויקט "Probot" של Dave Grohl. מקס גם השתתף בסרט "The Scorpion King" בכיכובו של "The Rock". הוא סיפק לפסקול את השאגות של דמותו של the Rock בסרט. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 4 לאוגוסט 1975 יצא אלבום הבכורה של "Rainbow", הידוע בשמו "Ritchie Blackmore's Rainbow". בנובמבר 1974 מוציאה "Deep Purple" את אלבומה האחרון עם Ritchie Blackmore, ושמו "Stormbringer". על-אף שהאלבום מקבל ביקורות טובות ולמרות שמספר לא מבוטל של שירים מתוכו מקבלים זמן אוויר בתחנות הרדיו השונות (למעט שיר הנושא גם "Lady Double Dealer","The Gypsy" ו- "Soldier of Fortune), ריצ'י בלקמור לא היה מרוצה מהתוצאה והוא גם מביע את חוסר שביעות רצונו מהאלבום בפומבי. מה שהפריע לבלקמור היה הכיוון המוזיקלי שאליו משכה הלהקה, והעובדה שהוא כלל מרכיבים של Fאנק וסול. בנוסף לחוסר שביעות הרצון מהכיוון המוזיקלי בו הלכה הלהקה, נרשמה תקרית נוספת אשר היוותה למעשה את "הקש ששבר את גב הגמל" עבור "האיש השחור". במהלך ההקלטות של האלבום "Stormbringer" ביקש Ritchie Blackmore להקליט גירסת כיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" של להקת "Quatermass" משנת 1970, אך יתר חברי הלהקה התנגדו. בלקמור מחליט כי הגיעו מים עד נפש וכבר בפברואר 1975 הוא חובר אל Ronnie James Dio, ממנו התרשם מאוד שעה שחימם יחד עם להקתו ELF את "Deep Purple", ויחד עימו הוא מתחיל להרכיב את הלהקה שתסייע לו להגשים את חזונו. Dio מביא איתו ללהק ההולכת ומתהווה את חבריו ללהקת "ELF" (מינוס הגיטריסט כמובן), כאשר מבחינת בלקמור השותפות היחידה שלו היא עם Dio, בעוד שיתר החברים מהווים מבחינתו נגני סשן בלבד שיסייעו לו להקליט חומר חדש. במקביל מודיע Ritchie Blackmore ל"דיפ פרפל" כי הוא מתכוון לעזוב בסיום סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Stormbringer". הדבר אירע כאשר נותרו שלוש הופעות בלבד עד לסיום הסיבוב. וכך קרה שב- 7 לאפריל 1975 מתייצבים כל חברי "Deep Purple" להופעה האחרונה של ההרכב MKIII, אשר התקיימה בפריז. ההופעה הזאת הוקלטה ושוחררה על גבי דיסק בשנת 2001, במסגרת סדרת ההופעות של "Deep Purple". ההופעה הזאת חשובה הן בשל העובדה שהיא היחידה שהוקלטה ובה בוצע השיר "The Gypsy" והן לאור העובדה שמדובר בהופעה האחרונה של בלקמור עם ההרכב MKIII. מי שיאזין להופעה יגלה מיד שבלקמור קיים את מחויבותו עד לרגע האחרון, לא זלזל ונתן הופעה טובה. הוא עוזב את הבמה בידיעה ברורה לאן פניו מועדות. הוא הולך לעשות דברים בדרכו שלו. ההקלטות לאלבום הבכורה של ההרכב שיקרא בהמשך "Rainbow", נערכות במינכן בין ה- 20 לפברואר ועד ל- 14 במרץ 1975, כלומר לפני שבלקמור נתן את הופעתו האחרונה עם "Deep Purple". הכוונה הראשונית של Ritchie Blackmore היתה להקליט את גירסת הכיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" שהיווה את סלע המחלוקת עם חבריו ללהקת "Deep Purple", ובנוסף שיר חדש בשם "Sixteenth Century Greensleeves" שישמש כבי-סייד. ואולם, התוצאות היו כל כך משביעות רצון שבלקמור החליט להרחיב את הפרויקט לאלבום שלם. האלבום נפתח עם "The Man On The Silver Mountain" עם הריף האלמותי והבלתי נשכח של בלקמור, אשר קשה שלא להשוות אותו לריף הגיטרה בשיר "Smoke on The Water". השילוב בין בלקמור ל- Dio עושה כאן את טבילת האש הראשונה שלו והוא פשוט מושלם. הריפים הקליטים והסולואים המלודיים של בלקמור מתמזגים עם מנעד הקול האינסופי של Dio והשירה העוצמתית שלו. נכון, אם משווים את הסאונד הרזה של האלבום לזה של האלבום הבא, קשה לפעמים להתעלם מהתרומה המינימלית של יתר חברי הלהקה ולכן ניתן אולי להבין את החלטתו של בלקמור לפטר את כל חברי ההרכב הזה (מינוס דיו כמובן) מיד לאחר שהאלבום שוחרר, הואיל והוא סבר כי הם לא מספיק טובים בכדי להחזיק את החומר גם בהופעות. האלבום כולל קטעים בלתי נשכחים נוספים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר של הלהקה על כל תולדותיה. הבלדה המדהימה "Temple of the King" שמתארת מסע רוחני ומסתורי למקדשו של המלך, בחיפוש אחר תשובות לשאלות כבדות משקל. בשנת 1975 בלקמור סיפר שהשיר נכתב לאחר שצפה בתוכנית בשם "Yoga for Health" בטלוויזיה. הרוגע של היוגה בה עסק בלקמור באותה תקופה הוביל אותו לכתוב שיר שקט, רגוע ומלודי שכבר אז היה ברור לו שיהיה קשה ללהקה לבצע בהופעות בשל המורכבות שלו. בלקמור מנגן כאן באופן נדיר יחסית על שתי גיטרות קלאסיות ובנוסף על חשמלית. השיר "Sixteenth Century Greensleeves" שמילותיו נכתבו על-ידי Dio בעקבות רעיון של בלקמור על טירה שבה מתגורר האביר השחור. "האביר השחור" הוא כמובן ריצ'י והוא יוצא מעת לעת מהטירה שלו ולוכד עלמה צעירה בת איכרים, מהכפר הסמוך. נראה כי בלקמור חי את הפנטזיה הזו בחייו האישיים כשהקים את "Blackmore's Night" יחד עם "העלמה הצעירה" Candice Night והחל לכתוב, לנגן ולהקליט מוזיקת פולק אנגלית מימי הביניים. מעניין לציין שמי שמנגן בצ'לו בקטע הזה הוא Hugh McDowell הידוע מלהקת "Electric Light Orchestra". הקטע המדהים "Catch the Rainbow" בו מתארחת זמרת קולות רקע בשם Shoshana Feinstein שהייתה חברתו של ריצ'י בתקופת הקלטת האלבום. שושנה מבצעת קולו רקע גם בגירסת הכיסוי לשיר "Still I'm Sad" של "The Yardbirds" החותם את האלבום. דווקא גירסת הכיסוי לשיר "Black Sheep of the Family" אשר יצרה את הפרידה מ"דיפ פרפל" היא בין הקטעים הפחות טובים באלבום, כך גם "If You Don't Like Rock 'n' Roll", אשר נשמע מאוד קרוב לכיון המוזיקלי של להקת ELF. למרות חוסר האיזון ברמות של השירים באלבום, מדובר באלבום חשוב מאוד בהתפתחות ההבי מטאל, בפרט לאור העובדה שהאלבום הזה גילה לעולם את אחד מהקולות הגדולים במטאל. מיד לאחר יציאת האלבום יצרף בלקמור ללהקה נגנים חדשים שיתאימו לקו המוזיקלי אותו ניסה בלקמור להנציח, ביניהם Cozy Powell המתופף האימתני, אשר ללא ספק ישפיע על הצליל של הלהקה ויהפוך אותה לאחת המשפיעות בסצינת ההארד רוק באותה תקופה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 4 לאוגוסט, 1967 "Pink Floyd" הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "The Piper at the Gates of Dawn". האלבום הזה עומד כנקודת ציון בז'אנר הרוק הפסיכדלי ואף נחשב לאחד מאלבומי הרוק הפסיכדלי הגדולים ביותר בכל הזמנים. "The Piper at the Gates of Dawn" מיקם את "Pink Floyd" כחלוצי הז'אנר ומהווה עדות לרוח החדשנית של שנות ה-60 בעידן שהיה מאופיין בהתנסויות ובחקירת גבולות מוזיקליים. לא ניתן להתעלם מהתרומה המהותית של Syd Barrett ככותב השירים והגיטריסט לצליל ולסגנון הייחודיים של האלבום. הוא כתב שמונה מתוך אחד עשר השירים של האלבום ותרם לשתי רצועות אינסטרומנטליות נוספות. הטקסטים המוזרים, הלחנים הבלתי שגרתיים ועבודת הגיטרה החדשנית שלו (בין היתר ניגן שימוש במצית), בשילוב עם נגינת הקלידים הרב-תכליתית של Richard Wright, התיפוף הדינמי של Nick Mason ותווי הבס המוצקים של Roger Waters, יצרו סגנון מוזיקלי ייחודי וחדשני. הכל התחיל בקיץ 1965, כשסיד בארט הצטרף ל-"Sigma 6", שכללה את חבר ילדותו Roger Waters. מיד לאחר שהצטרף ללהקה יצר בארט "מהפכה", שגרמה לשינוי בהרכב הלהקה ובסגנון המוזיקלי. בארט גם היה זה שהציע שהלהקה תשנה את שמה ל- "Pink Floyd", ותקרא על שם נגני הבלוז Pink Anderson ו-Floyd Council. עד 1966, הם הפכו לחלק מסצנת "המחתרת" של לונדון, וקיימו הופעות בעלות פרופיל גבוה בהשתתפות סלבריטאים. ב-15 בפברואר 1967, "Pink Floyd" חתמה עם EMI על חוזה הקלטות, והוציאה את הסינגל הראשון, "Arnold Layne" במרץ ואת הסינגל השני שלה, "See Emily Play" ביוני אותה שנה - שניהם שירים שנכתבו על ידי בארט. השירים האלה נועדו להיות יותר פופיים כגי למשוך קהל גדול יותר, אבל עדיין היה להם את הסאונד הפסיכדלי שרמז על החומרים והסגנון של אלבום הבכורה של הלהקה. הסשנים של ההקלטות באולפני "Abbey Road" היו סוערים עקב השימוש הגובר של בארט ב-LSD והידרדרות מצבו הנפשי, אבל כנראה שה גם מה שתרם לייחודיות החד-פעמית של האלבום. "The Piper at the Gates of Dawn" שילב את הסגנון המורכב והמאולתר של "פינק פלויד" עם שירי הפופ הקצרים והפסיכדליה של Syd Barrett. החל מהצלילים הראשונים של "Astronomy Domine" אנחנו נכנסים לעולם הרוק הפסיכדלי והספייס רוק. קולו של מנהל הלהקה, Peter Jenner, נשמע ברקע קורא שמות של כוכבי לכת. ה-Fender Esquire של בארט עם אפקט הטרמולו מגיח פתאום עם צלילי "ביפים" מהירים, בזמן שאורגן ה- Farfisa של Richard Wright עוטף את הכל מסביב. אחר כך אנחנו אתנחתא קצרה עם הרצועה הפחות פסיכדלית באלבום - "Lucifer Sam" הכוללת ריף קליט ומילים גחמניות של בארט על חתול מסתורי. "Matilda Mother" מובל על ידי הבס של ווטרס והאורגן של Richard Wright, שגם מנגן סולו פסיכדלי ויוצא דופן. רייט גם שר את רוב השיר כשבארט מצטרף בפזמונים ושר את כל הבית האחרון. זה היה השיר הראשון שהוקלט לאלבום. "Flaming" הוקלט בטייק בודד והיה הסינגל השלישי של הלהקה בארה"ב. הוא משלב מלודיה משנות ה-60 עם אפקטים פסיכדליים מטורפים. "Pow R. Toc H." - הוא קטע אינסטרומנטלי ניסיוני המשלב שירת סקאט ואפקטים קוליים שונים, המשקפים את נכונות הלהקה לפרוץ את הגבולות של מבני השירים המסורתיים. "Take Up Your Stethoscope and Walk" נכתב על ידי הבסיסט Roger Waters. זו יצירה קצבית ואגרסיבית יותר שרומזת על הנושאים האפלים יותר שווטרס יחקור ביצירות מאוחרות יותר של הלהקה. "Interstellar Overdrive" הוא הקטע הארוך והניסיוני ביותר באלבום. הוא משקף את אווירת הספייס רוק, הפסיכדליה והאנדרגראונד של הלהקה. הוא כולל סאונדים מוזרים, אילתורים רבים ואימפרוביזציה אינסטרומנטלית חופשית שממחישה את מה שהתחולל על הבמה בהופעות החיות של הלהקה. "The Gnome" הוא שיר פולק אקוסטי יותר שבו Nick Mason מנגן רק על Temple Blocks ומצלתיים. "Chapter 24" משלב מילים מיסטיות בהשראת טקסט מפרק 24 של השיר הסיני העתיק "אי צ'ינג", עם מנגינה שלווה שכוללת אורגן בסגנון מזרחי. "The Scarecrow" הוא שיר מלנכולי ופיוטי המשתמש במטאפורה של הדחליל בהקשר של זהות ובדידות ומציג את הגאונות של בארט. "Bike" סוגר את האלבום עם שלל אפקטים וסאונדים מוזרים שממחישים שוב את הסגנון הייחודי של Syd Barrett, אך גם מבשרים על הדעיכה המנטאלית שלו. לאחר יצאת האלבום "The Piper at the Gates of Dawn", המשיכה "Pink Floyd" להופיע בלונדון, ומשכה אליה קהל גדול יותר, אך מצבו הנפשי של בארט המשיך להידרדר. בדצמבר 1967, פנה Nick Mason ל- David Gilmour והציע לו להצטרף ל"פינק פלויד". החזרה הראשונה שלו עם הלהקה נערכה ב-8 בינואר 1968, וכך הפכה "Pink Floyd" ללהקה בת חמישה חברים. זמן קצר לאחר מכן, ב-20 בינואר 1968, עשה Syd Barrett את ההופעה האחרונה שלו עם הלהקה, והפך את "The Piper at the Gates of Dawn" ליצירה ייחודית וחד-פעמית, שתפסה גם את ההנאה אך גם את הטירוף של המוזיקה הפסיכדלית. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

דבורה נולדה ב-3 לאוגוסט 1967, אתם בטח לא מבינים מה הקשר בין התמונה לבין השם, אז זו סיבה טובה להכיר אותה קצת יותר... (Photo: Tom Barnes) 1. שמה הוא Deborah Anne Dyer והיא נולדה לזוג הורים מג'מייקה בבריקסטון שבלונדון, אנגליה. היא אימצה את שם הבמה "Skin". 2. כשהייתה בת 6 היא עברה לגור עם סבא שלה שניהל מועדון לילה במרתף שלו. שם היא נחשפה למוסיקה שנתנה לה את ההשראה וההשפעה להיות מוסיקאית. 3. בשנת 1994 היא הקימה יחד עם Martin "Ace" Kent, Richard "Cass" Lewis ו-Robbie France את להקת "Skunk Anansie". המתופף רובי הוחלף ממש בתחילת הדרך ע"י Mark Richardson. (Photo: bbc.co.uk) 4. הם מיד החלו להופיע במועדונים שונים ובסוף אותה שנה, בתוך שישה שבועות החלו להקליט את אלבום הבכורה שלהם. 5. בשנת 1995 יצא אלבום הבכורה "Paranoid & Sunburnt". את רוב השירים באלבום כתבה סקין יחד עם Len Arran, משורר ומוסיקאי אנגלי. האלבום הכיל בעיקר שירי מחאה פוליטיים ואנטי דתיים שזכו לביקורות מעורבות אך האלבום הגיע למקום ה-8 ב-UK. מהאלבום יצאו מספר סינגלים ביניהם: "Selling Jesus", "Weak" (אחד השירים המצליחים ביותר של ההרכב) ו-"Charity". 6. שנה לאחר מכן הם שחררו את האלבום השני שלהם "Stoosh". גם באלבום הזה לא חסכה סקין ביקורת על הדת, הפוליטיקה, סקס ואלימות. מהאלבום יצאו מספר סינגלים ביניהם: "All I Want", "Hedonism (Just Because You Feel Good)" (עוד אחד מהלהיטים הגדולים של הלהקה שהביא לה פריצה בינלאומית) ו-"Twisted (Everyday Hurts)". 7. בשנת 1999 שחררה הלהקה את האלבום השלישי שלה "Post Orgasmic Chill". באלבום הזה הלהקה משנה קצת את הסגנון שעובר מפאנק/אלטרנטיב רוק ליותר קשוח ומחוספס כמו הארד רוק ומטאל. סינגלים שיצאו מהאלבום: "Secretly", "Lately" ו-"You'll Follow Me Down". 8. שנתיים לאחר מכן התפרקה הלהקה וסקין פצחה בקריירת סולו. היא שינתה את הסגנון המוסיקלי למשהו יותר רך יחסית לסקאנק ואפילו החליפה את הקרחת המפורסמת שלה בשיער. (Photo: partyflock.nl) 9. שנה לאחר מכן היא שחררה את האלבום הראשון שלה "Fleshwounds". את האלבום היא יצרה יחד עם חברה Len Arran אך משום שלא הייתה מרוצה מהגרסה הראשונה, האלבום יצא בגרסה נוספת. 10. סקין לא הייתה מרוצה בעיקר מהעטיפה של האלבום ועל הדרך החליפה שיר אחד והוסיפה קאבר אחר. הניסיון לנצל את הצלחת הלהקה על מנת למנף את קריירת הסולו שלה לא ממש צלח, הסינגלים לא זכו להשמעות רבות ברדיו והאלבום לא נחל הצלחה למרות שבמדינות מסוימות באירופה הוא כן התברג לעשרת הגדולים. 11. לאחר יציאת האלבום היא החלה בסיבוב הופעות באירופה כשבין ההופעות היא מהווה מופע פותח לרובי ווילאמס ופלסיבו. 12. בשנת 2006 היא משחררת את האלבום השני שלה "Fake Chemical State". הפעם בכתיבה משתתפים איתה בנוסף לארן, גם Gary Clark, John Blackburn ו-Ben Christophers. 13. בשנת 2009 חברה Damian Lazarus נתן לה במתנה מיקסר, לא מיקסר של בישול ואפייה אלא מיקסר של מוסיקה. היא התאהבה בכלי ופרצה בקריירת DJ תחת שם הבמה D-Dyer. (Photo: GoffPhotos) 14. היא שילבה בסטים שלה את הנוכחות הבימתית והקול המדהים שלה, מה שהעניק לה יחוד בעולם ה-DJs כשהיא הופכת לשם דבר בלונדון ולוס אנג'לס. 15. בשנת 2009 אוחדה שוב להקתה של סקין והחלה סיבוב הופעות בשם "Greatest Hits".סיבוב ההופעות לווה באלבום אוסף להיטים בשם "Smashes and Trashes". 16. לאחר 11 שנים שחררה הלהקה את האלבום הרביעי שלה "Wonderlustre", שקודם בעיקר ע"י הסינגל "My Ugly Boy". באלבום הזה בשונה לקודמים כל חברי הלהקה שותפים לכתיבה. 17. אחת החוויות המפחידות ביותר בחייה של סקין היה מקרה של טורנדו בפסטיבל Pukkelpop שבבלגיה ב-2011, במהלך הופעתה של הלהקה. המיני טורנדו גרם לכאוס מוחלט כשאנשים רצים על נפשם, 5 אנשים נהרגו ועוד עשרות נפצעו. 18. בשנת 2012 שחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Black Traffic". זהו האלבום הראשון של הלהקה שיוצא תחת הלייבל העצמאי שלה. 19. בשנת 2016 שחררה הלהקה את האלבום השישי שלה "Anarchytecture". באלבום הזה הלהקה משנה את סגנונה למשהו קצת יותר מלודי ורך כשהטקסטים של סקין גם הם מקבלים רכות מסויימת. (Photo: Enda Madden) 20. בשנת 2015 הוציאה הלהקה את אלבומה השביעי "The Painful Truth", הראשון מזה תשע שנים. בשנים האחרונות הלהקה מקבלת משמעות חזקה ועמוקה בנוף המוסיקלי של בריטניה, הם ממשיכים בסיבובי ההופעות וסקין מקבלת במה לא רק לפן המוסיקלי שלה אלא גם לצד הפוליטי והחברתי, כשהיא מופיעה ומתראיינת בתוכניות מובילות לקידום הדעות שלה ושל חבריה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

לפני שבוע הבאנו לכם את סיפורו של "הפניקס השחור", סיפורה של להקת "AC/DC" אשר עלתה לתהילה מטאורית עם האלבום "Highway To Hell", התרסקה זמן קצר לאחר מכן בעקבות מותו של הסולן הכריזמטי שלה Bon Scott, וכמו הפניקס עלתה מהאפר של עצמה כדי לחזור בגדול ובשחור עם "Back In Black" – אחד האלבומים הגדולים שנוצרו בהארד רוק ובכלל. היום אנו מביאים לכם סיפור מרתק נוסף עם לא מעט קווי דימיון לסיפורו של "הפניקס השחור", סיפורה של להקת "Def Leppard" ושל האלבום "Hysteria", אשר שוחרר ב- 3 לאוגוסט 1987. נתחיל בכך שאנו ממליצים לכם לקרוא את שני הסיקורים שהעלנו לפני שבוע (בהפרש של יומיים), כאן באתר, על האלבומים "Highway To Hell" ו- "Back In Black", בכדי להתחבר יותר בקלות לסיפור הנוכחי. סיפורו של האלבום "Hysteria" מתחיל למעשה עוד בשנת 1982 במהלך ההקלטות של אלבומה השלישי של דף לפארד – "Pyromania". מפיק האלבום הוא לא אחר מהמפיק Robert John "Mutt" Lange, אשר גם הנגיש את הצליל של AC/DC לקהל הרחב באלבום "Highway To Hell" והביא להצלחתה המטאורית. בדומה למה שעשה במסגרת עבודתו עם "AC/DC", דאג לאנג אף כאן להפוך את הסאונד של דף לפארד לקליט ונגיש יותר. גם במקרה זה דחף לאנג את "דף לפארד" למצויינות בהרבה עבודה קשה ושעות אולפן לא מבוטלות, והוא אפילו נטל את העניינים לידיים וסייע ללהקה בכתיבת חלק מהשירים ב- "Pyromania", עליהם קיבל גם קרדיט. בדומה לנוסחא שעבדה היטב עם "AC/DC", שם לאנג דגש על צליל הדואל גיטר של "דף לפארד" ובפרט על ההרמוניה הווקאלית וקולות הליווי של חברי הלהקה, כאשר אף הוא עצמו תורם את קולו כזמר מלווה. התהליך הזה החל אמנם כבר באלבום הקודם, "High 'n' Dry" משנת 1981, אך הוא הושחז והודק על-ידי לאנג לכדי שלמות באלבום "Pyromania", אשר שוחרר בחודש ינואר 1983. כך יצא, שלאחר שני אלבומים בסגנון הבי מטאל מסורתי, סייע מאט לאנג לדף לפארד לבצע את המטאמורפוזה הנדרשת לצליל הבי מטאל / גלאם רוק ידידותי, אשר יביא לפריצה הגדולה שלה לארה"ב ויקנה לה הצלחה מסחררת, עם מכירות של למעלה מעשרה מליון עותקים, בארה"ב בלבד. אך הדמיון הרב בין סיפור ההצלחה המטאורי של "AC/DC" עם האלבום "Highway To Hell" לבין זה של Def Leppard עם האלבום "Pyromania" לא נגמר בזה. בערב השנה האזרחית החדשה 31.12.84, בעיצומם של הסשנים לקראת הקלטת האלבום החדש, עובר מתופף הלהקה Rick Allen תאונת דרכים קשה עם רכב הקורבט שלו. הוא אמנם ניצל בנס, אך הוא איבד את ידו השמאלית באופן טראגי שמאיים "לגדוע" גם את עתידה של הלהקה, כפי שקרה ל- "AC/DC" בעקבות מותו של Bon Scott. לאחר תהליך החלמה והתאוששות ארוך, מחליט Rick Allen כי הוא מעוניין לחזור לנגן על תופים, וזאת למרות קטיעת היד אותה עבר. בנקודת הזמן הזו עושה הלהקה את המעשה הכי "מענטשי", אנושי וחברי בתולדות המוזיקה, מכבדת את רצונו של אלן למרות המגבלה שלו, נותנת לו את הזמן ומאפשרת לו בכדי למצוא פתרון יצירתי שיאפשר לו לחזור להיות המתופף של הלהקה. בינתיים ממשיכה הלהקה לעבוד על חומר לאלבום החדש ללא התקדמות משמעותית, בין היתר נוכח היעדרו של מאט לאנג אשר החליט לפרוש מהסשנים בשל תשישות, כך לטענתו. בשנת 1986 מודיע Rick Allen ללהקה שהוא פיתח מערכת תופים שתאפשר לו לנגן רק עם יד אחת והוא מעוניין להציג אותה בפניהם. הלהקה מגיעה ל"מבחן הבד" של אלן במטרה לבחון האם אכן הדבר אפשרי. מערכת התופים שפיתח אלן הייתה שילוב של תופים אלקטרוניים ואקוסטים וכללה פדאלים אלקטרונים, שבאמצעות רגליו של אלן הפעילו דרך MIDI את הצליל שהיה אמור לבקוע כתוצאה מתיפוף בידו השמאלית. במהלך אותו "מבחן בד" Rick Allen מנגן ללהקה את הפתיח לשיר "When the Levee Breaks" של "לד זפלין" וחברי הלהקה פשוט המומים מהיכולות שלו. הם מחליטים בו במקום שלאלן לא ימצא שום תחליף, הוא ממשיך עם הלהקה. זמן קצר לאחר מכן חוזר מאט לאנג לעמדת המפיק, לאחר שפרש והוחלף על-ידי Jim Steinman. לאנג נאלץ להתחיל את הכל מהתחלה וממש עבד עם הלהקה על כל השירים מחדש, כאילו נכתבו רק כעת. בינתיים השחיז Rick Allen את יכולת הנגינה שלו על מערכת התופים החדשה והלהקה הרגישה שסוף סוף הם בדרך הנכונה. אך התוכניות של הלהקה השתבשו שוב בעקבות שני אירועים שגררו דחיה נוספת בסשנים של ההקלטות. הראשון, תאונת דרכים שעבר גם המפיק מאט לאנג, והשני, מחלת החזרת שבה חלה הזמר Joe Elliott. למרות כל הבעיות והמהמורות בדרך מצליחים לאנג והלהקה ליצר אלבום מצוין. המטרה של לאנג והלהקה היתה לייצר את גירסת ההארד רוק לאלבום "Thriller" של מייקל ג'קסון. אלבום שכל אחד מהשירים בו יהיה סינגל פוטנציאלי מצליח, וכפי שנראה מיד להלן, התוצאה לא היתה רחוקה בהרבה. (Photo: Andre Csillag) ההקלטות לאלבום הסתיימו רק בחודש ינואר 1987, למעלה משלוש שנים לאחר שהחלו, עם חריגה משמעותית מהתקציב המקורי שהעמידה את העלויות על כחמישה מיליון דולר. כיום זה אולי נראה לכם זמן קצר, אך בזמנו זה היה נצח בעבור להקה שהיתה בשיא הצלחתה ובמקום להמשיך ברצף ההצלחה היא נעלמת מהשטח למשך כמעט ארבע שנים, בזמן שלהקות דומות לה ממלאות את החלל שאותו הותירה. עם זאת, היום כבר ניתן לומר שההמתנה הארוכה הזו היתה משתלמת עבור לאנג והלהקה. בדומה למקרה "הפניקס" שחזר בשחור עם האלבום "Back In Black" שהתעלה על השיא של קודמו, גם כאן "דף לפארד" שברה את שיאה שלה עצמה ויצרה אלבום שחרך את המצעדים בכל העולם והגיע למכירות של למעלה מ- 25 מיליון עותקים ברחבי העולם, 12 מיליון מהם בארה"ב בלבד. שבעה מתוך 12 השירים שבאלבום שוחררו כסינגלים מצליחים וצעדו במצעדים השונים, אפילו שלוש שנים לאחר יציאת האלבום. למרות ששם האלבום (היסטריה) נבחר נוכח כל התגובות בתקשורת על התאונה שעבר ריק אלן, אין ספק שהשם מתאים גם למה שקרה לאחר הוצאתו, כאילו ששמו ניבא את העתיד לבוא. איכות הסאונד וההפקה של האלבום הזה היא "היסטרית" בכל קנה מידה, פשוט שלמות אבסולוטית, מעשה ידיו של "הקוסם" מאט לאנג. עשרות רבות של שכבות גיטרות, קלידים אפקטים, תופים אלקטרונים וקולות רקע, שנדחסים לתוך ערוצי ההקלטה, שכבה אחר שכבה, ומייצרים צליל שלא נשמע כמותו עד אז בסצינת ההארד רוק והמטאל. בליל של קולות וצלילים שתוקפים אותך, עוטפים מכל עבר ומייצרים יחד חווית שמיעה בלתי רגילה. במהלך ההקלטות השתמשה הלהקה בין היתר במגבר ה- "Rockman" אותו פיתח Tom Scholz מלהקת "Boston". מאט לאנג חשב שהמגבר הזה ייצר צליל יותר נגיש, מסחרי וקליט לגיטרות. שנים עשר שירי האלבום נפרשים על-פני למעלה מ- 61 דקות והופכים את האלבום הזה לארוך ביותר של הלהקה, כמו גם לאחד הארוכים בעולם שיצאו על תקליט ויניל יחיד. מאט לאנג קיבל קרדיט על כתיבת השירים לאלבום, לאחר שתרם וסייע ללהקה רבות במהלך יצירתו. יש אפילו שציינו שהוא היה החבר השישי בלהקה במהלך ההקלטות. מהרגע בו המחט נופלת על החריץ הראשון של האלבום אנחנו נכנסים לרצף בלתי נתפס של להיטים שנכנסו למצעדים בכל העולם. אין אפילו שיר אחד מתוך 6 השירים בצידו הראשון של הויניל שלא צעד והצליח במצעדים. השיר הפותח "Women" היה גם הסינגל הראשון ששוחרר בארה"ב. השיר "Rocket" כולל בתוכו סימפולים מהשירים "Gods of War" ו- "Love Bites" מאותו אלבום. המשפט "We're fighting with the gods of war" מושמע לאחור לאורך כל השיר והמילים "Love" ו- "Bite" משמשים ליצירת אפקט שיגור של טיל בקטע המעין פסיכדלי באמצע השיר. השיר "Animal" שוחרר כסינגל הראשון באנגליה והפך ללהיט הטופ טן הראשון מהאלבום. זה השיר שהיה הכי קשה להקלטה. הלהקה החלה להקליט אותו עוד בשנת 1984 וקיימים דמואים שלו בהם ריק אלן מתופף עדיין עם שתי ידיו על סט טופים רגיל. מבחינה מוזיקלית הוא הקרוב ביותר מבין שירי האלבום לסגנון המוזיקלי של האלבום הקודם "Pyromania". את הבלדה "Love Bites" החל לכתוב מאט לאנג כשיר קאנטרי, הלהקה הוסיפה לו את העוצמה הנדרשת והפכה אותו לבלדת רוק. בשניות האחרונות של השיר לאחר המילים "If you got love in your sights, Watch out, Love Bites" נשמע מלמול שזמן רב סברו שנאמרו בו המילים: "Jesus of Nazareth, Go to Hell". בסופו של דבר התברר כי זהו המפיק מאט לאנג שמדבר דרך ווקודר ואומר במבטא כבד את המשפט: "Yes it does, Bloody Hell". זה הלהיט הגדול ביותר של הלהקה עד היום והשיר שפתח אותה להקהל רחב וגדול יותר במיינסטרים. הלהיט "Pour Some Sugar on Me" הוא מעין מחווה ל- "Walk This Way" של "אירוסמית'" ו- "Run DMC". זה השיר האחרון שנכנס לאלבום כשהלהקה כבר היתה בטוחה שהיא סיימה את ההקלטות. לאנג שמע ריף של Joe Elliott על גיטרה אקוסטית והחליט לפתח אותו למשהו קצת שונה בכדי לגוון את הסגנון המוזיקלי של האלבום. הקטע "Armageddon It" הוא הסינגל השישי ששוחרר מהאלבום בינואר 1989 כמעט 17 חודשים לאחר הוצאת האלבום. השירה בו מוגדרת על-ידי Joe Elliott כהכלאה בין "T-Rex" ל- Eddie Cochran. השיר נוצר כבדיחה על האמירה של מאט לאנג לגיטריסט Steve Clark במהלך ההקלטות "Are you getting it?" וכותרת השיר מצטלצלת באופן דומה לאותו משפט. שיר הנושא "Hysteria" - השלישי ששוחרר כסינגל מהאלבום, הוא שיר אהבה שהמלודיה בו מושפעת מהשיר "Goodbye Blue Sky" של "פינק פלויד". השיר נולד מריף של הבסיסט Rick Savage וכותרתו הגיעה מהמתופף Rick Allen כהתייחסות לכל ההמולה שסבבה את התאונה שעבר. טכניקת ההקלטה בה השתמש מאט לאנג בשיר במהלך הקלטת תפקידי הגיטרה הנקייה בפזמון, ראויה לציון. במקום להקליט פריטה רגילה של האקורד הקליט מאט לאנג בכל פעם תו אחד בלבד מתוך האקורד וחיבר אותם יחד ליצירת אפקט מיוחד וחדשני. יתר השירים באלבום, כולם מהצד השני של הויניל, אינם מגיעים לרמה של שבעת השירים שוחררו כסינגלים. "Gods of War" מתחיל יפה באינטרו מעניין של Steve Clark אך בהמשך מאבד את זה. "Don’t Shoot Shotgun" הוא אולי השיר הכי פחות טוב באלבום ו- "Run Riot" ו- "Excitable" הם לא יותר מנחמדים. השיר החותם את האלבום "Love and Affection" הוא הטוב ביותר ברצף הזה והוא מייצר לנו סיום ראוי לאלבום. האלבום "Hysteria" מהווה את שיא היצירה של "דף לפארד". הלהקה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה וההידרדרות החלה כבר עם מותו של הגיטריסט Steve Clark בשנת 1991. Vivian Campbell שיחליף אותו הוא גיטריסט ענק אשר תרם והשפיע מאוד על הצליל של Ronnie James Dio, אך כנראה שהוא לא מה שהלהקה היתה צריכה בשביל להמשיך את המומנטום. האלבום היסטריה הוא אלבום מצויין, אך הוא ללא ספק היה יכול להיות מושלם אם הלהקה הייתה מסתפקת ב- 8 מתוך 12 השירים שבו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו הולכים לספר לכם כמה עובדות על המוזיקאי והזמר האמריקאי Arthur Lee, הידוע בעיקר כמקים ומנהיג להקת "Love": (Photo: Michael Ochs Archives) = הוא נולד בשם Arthur Porter Taylor, ב- 7 במרץ, 1945 בממפיס, טנסי. = כבר מילדותו המוקדמת הוא היה מוקסם ממוזיקה בזכות אביו, מוזיקאי ג'אז מקומי ונגן קורנט. = הכלי הראשון שלו היה אקורדיון; מאוחר יותר הוא שכנע את הוריו לקנות לו אורגן ומפוחית. = הוא עשה את ההופעה הפומבית הראשונה שלו בגיל ארבע, בכנסייה בפטיסטית, כשהוא מדקלם שיר קטן. = הוריו התגרשו עוד כשהיה ילד. לי ואמו עברו ללוס אנג'לס בשנת 1952. אמו נישאה בשנית לקלינטון לי ב-1955; ארתור אומץ על-ידו רשמית בשנת 1960 וכך גם קיבל את שם משפחתו Lee. = לאחר הגירושים לי ראה את אביו רק שלוש פעמים במהלך כל חייו. = הוא לומד בבית הספר היסודי בשדרה השישית, בתיכון מאונט ורנון ובתיכון סוזן מילר דורסי. במהלך לימודיו התעניין בספורט, מוזיקה וקריאה. = הוא זוכר שהושפע מאוד מלצפות ב- Johnny Echols מבצע את "Johnny B. Goode" במופע של בית ספר. = הוא גם טוען שקיבל השראה מלהקות כמו "The Byrds" ו-"Rolling Stones" ומלצפות ב- Jimi Hendrix מופיע בקליפורניה קלאב. = בשנת 1963 לי ערך את ההקלטה הידועה הראשונה שלו עם "The LAGs", להקה אינסטרומנטלית, שכללה את Johnny Echols (future co-founder, guitarist, and vocalist of "Love"), Lee (organ), Allan Talbert (saxophone), ו- Roland Davis (drums). = לי התגלה מיד ככותב שירים נהדר. הוא הלחין את שירי ה"סרף" "White Caps" ו-"Ski Surfin' Sanctuary". = השיר ""My Diary" נכתב כשארתור היה נער, על אהובתו המתבגרת אניטה בילינגס. מאוחר יותר הייתה זו זמרת ה-R&B רוזה לי ברוקס שפרסמה את השיר בהקלטה שכללה את Jimi Hendrix בגיטרה חשמלית. = באותה תקופה לי גם כתב שירים לאמנים אחרים, "I've Been Tryin'" ל-Little Ray ו-"Everybody Jerk" ו-"Slow Jerk" ל- "Ronnie and the Pomona Casuals", להקה שהוציאה אלבום בן ארתור לי קיבל קרדיט על שירה. = באמצע שנות ה-60 לי כתב את "Luci Baines", שיר על בתו של הנשיא לינדון ג'ונסון. השיר בוצע והוקלט עם הלהקה החדשה של לי, "The American Four". = מאוחר יותר הקים לי להקה בשם "The Grass Roots", ששינתה את שמה ל-"Love" בשנת 1965, כי כבר הייתה להקה אחרת בשם "The Grass Roots". (Photo: Michael Ochs Archives) = בשנת 1966 לי הוציא עם להקתו "Love" את אלבום הבכורה "Love" הכולל את "My Little Red Book". = בשנת 1966 הוציאו "Love" את אלבומם השני "Da Capo", ובו השיר "7 and 7 Is". = בשנת 1967, "Love" הוציאה את אלבום המופת שלה "Forever Changes", שהפך מאוחר יותר לקלאסיקה ולאלבום קאלט. = בשנת 1968 "Love" הוציאו סינגל בשם "Your Mind and We Belong Together", לפני שהלהקה המקורית התפרקה. = בשנת 1969 הוציא ארתור לי את האלבום "Four Sail and Out Here" עם הרכב חדש של "Love". = בשנת 1970 הוציאה "Love" את "False Start", שכלל הופעת אורח של Jimi Hendrix בשיר "The Everlasting First". = בשנת 1972 הוציא ארתור לי את אלבום הסולו הראשון שלו "Vindicator". = בשנת 1973 ארתור לי הקליט את "Black Beauty" עם "Love", האלבום לא יצא עד 2012. = בשנת 1974 יצא "Reel to Real" עם הרכבחדש של "Love", אשר כלל את הגיטריסט John Sterling. = בשנת 1981 הוציא לי את אלבום הסולו השני שלו בשם "Arthur Lee". = בהמשך הוא הוציא את אלבום ההופעה "Love Live" ואת האוסף "Studio/Live". = בשנת 1992 הוא חזר עם "Arthur Lee & Love" - "​​Five String Serenade". = בשנת 1995 יצא האוסף "Love Story" על ידי "Rhino Records". = בשנת 1996 לי נידון ל-12 שנות מאסר, בגין שימוש רשלני בנשק חם. הוא היה בכלא 5 וחצי שנים. = בשנת 2001 שוחרר לי מהכלא ותכנן לבצע את "Forever Changes" במופע לרגל יום השנה ה-35 לאלבום. = בשנת 2003 לי הוציא CD ו-DVD בהופעה של "Forever Changes". = בשנת 2005 לי אובחן כחולה בלוקמיה חריפה. = לי מת בשנת ב- 3 באוגוסט 2006 מסיבוכים של הלוקמיה. = בשנת 2008 "Forever Changes" נכנס ל"היכל התהילה של הגראמי". = בשנת 2012, המגזין "Rolling Stone" דירג את "Forever Changes" במקום ה-40 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. = באותה שנה נכנס "Forever Changes" למרשם ההקלטות הלאומי של ארה"ב. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא ללא ספק אחד מנגני גיטרת הקצב הטובים בעולם, הוא הצהיר שכל עוד הוא כשיר פיזית ומנטאלית הוא יהיה ב- "Metallica", הוא הרוח החיה מאחוריה והכותב העיקרי שלה, והוא חוגג היום יומהולדת!!! (Photo: societyofrock.com) אז לכבוד יום הולדתו של אגדת המטאל James Hetfield, בואו נספר לכם כמה עובדות מענייניות: 1. הטפילד שנולד ב- 3 לאוגוסט 1963 גדל והתחנך בבית נוצרי אדוק עם שני אחים למחצה ואחות קטנה. בשל אמונתם אביו החורג ואמו לא לקחו אותו ואת אחיו לרופא, הם התסמכו על כוחות ריפוי רוחניים. 2. בשל החינוך הנוצרי האדוק, הוא הרגיש מנודה בבית הספר. הוריו לא הסכימו שישב בשיעורי בריאות ולא הרשו לו ללמוד על גוף האדם או על מחלות. כשרצה להתקבל לקבוצת פוטבול היה צריך לקבל אישור מרופא והוא לא יכל לעשות זאת. 3. גם כשחלתה אימו במחלת הסרטן היא לא הסכימה לקבל טיפול רפואי, היא הסתמכה על-כך שאלוהים ירפא אותה. בסופו של דבר היא נפטרה כשהטפילד היה בן שש עשרה. הוא כתב על-כך את השיר "The God That Failed" מהאלבום השחור. 4. גם השירים "Dyers Eve" מהאלבום "...And Justice For All" ו- "Unforgiven" מ"האלבום השחור" נכתבו בהשראת דרך גידולו של הטפילד כנוצרי אדוק. 5. הכלי הראשון עליו למד הטפילד לנגן בגיל 9, הוא הפסנתר. בהמשך הוא עבר לתופים ורק בגיל 14 עבר לנגן על גיטרה. (Photo: pinterest.com) 6. הוא ציין את "Aerosmith" כהשפעה הגדולה עליו כילד. הוא סיפר שהם היו הסיבה שבגינה רצה לנגן בגיטרה. בהמשך הדרך הוא סיפר ששני הגיטריסטים שהשפיעו הכי הרבה על סגנון הנגינה שלו הם Tony Iommi ו- Johnny Ramone 7. הלהקה הראשונה בה ניגן כנער הייתה "Leather Charm". 8. הוא היה איש תחזוקה (שרת) לפני שהקים את מטאליקה. 9. את מטאליקה הוא הקים הודות למודעה שפירסם Lars Ulrich בעיתון ושעליה הוא הגיב. (Photo: metallica.com) 10. השיר הראשון של מטאליקה שזכה להיכנס לאלבום כלשהו, היה "Hit the Lights" מהאלבום "Kill 'Em All" אשר עוד בשנת 1982 הופיע באלבום האוסף "Metal Massacre" של חברת התקליטים "Metal Blade". באותה הקלטה Dave Mustaine ו- Lloyd Grant מנגנים בגיטרה מובילה והטפילד נטל את תפקיד הבס וגיטרת הקצב. השיר נכנס גם להוצאה השניה של "Metal Massacre" בהרכב קצת שונה ללא לויד גראנט ועם Ron McGovney על הבס. 11. את השיר "Nothing Else Matters" הוא כתב בחדרו במהלך סיבוב הופעות בזמן שהייה מדוכדך מעובדת היותו רחוק מהבית. הוא חשב שזה השיר האחרון שמישהו בכלל ירצה לשמוע, שיר שהכי פחות מייצג את מטאליקה, עם הכי פחות סיכויים שינוגן על הבמה. הטפילד מנגן את כל תפקידי הגיטרה בשיר, כולל הסולו. 12. למרות ש Kirk Hammet הוא הגיטריסט המוביל בלהקה, הטפילד מנגן גם סולואים בשירים נוספים, כגון: "Master of Puppets", "My Friend of Misery", "To Live Is to Die", "The Day That Never Comes" ועוד. (Photo: Fin Costello) 13. השיר "Enter Sandman" נכתב על פחדיו וסיוטיו של הטפילד בתור ילד. 14. במהלך הופעה שהתקיימה ב 8 לאוגוסט 1992, במהלך הסולו של Kirk Hammett בשיר "Fade To Black", הוא נפגע מאפקט פירוטכני וקיבל כוויות קשה בדרגות 2 ו- 3. הוא חזר להופיע כבר לאחר 17 יום, אך מי שביצע את תפקידי הגיטרה שלו למשך חודש נוסף היה הגיטריסט John Marshall מלהקת "Metal Church". 15. הטפילד גם חווה מספר שברים בידיו כתוצאה מהחלקה על סקייטבורד. השברים מנעו ממנו לנגן בגיטרה על הבמות. בסופו של דבר הנהלת מטאליקה נאלצה להכניס סעיף מיוחד לחוזה עימו, לפיו נאסר עליו להחליק על סקייטבורד במהלך סיבובי ההופעות של הלהקה. 16. הטפילד החליט לקחת שיעורי פיתוח קול בשלב מאוחר של הקריירה שלו בעקבות תקרית משנת 1991 בה איבד את קולו במהלך ביצוע השיר "So What?" של להקת "Anti-Nowhere League". (Photo: Scott Linnett) 17. יותר מכך, לפני הקלטת האלבום "Ride The Lightning" הוא לא היה בטוח שהקול שלו מספיק טוב. הוא גם רצה להתמקד בנגינה ולכן תפקיד השירה הוצע לזמר John Bush מלהקת "Armored Saint", אשר סירב להצעה כי להקתו הצליחה יותר באותה תקופה. 18. הוא זה שיצר את הלוגו של מטאליקה עם אותיות ה- "M" וה- "A" הגדולות והחדות. 19. הטפילד ציין שאישתו היא זו שהצילה אותו מעצמו כשסייעה לו להתגבר על פרצי הזעם וההתמכרויות שלו. הוא סבל מהתמכרות קשה לאלכוהול ובמהלך העבודה על האלבום "St. Anger" הוא נכנס למכון גמילה למשך שבעה חודשים וחזר ללהקה רק ארבעה חודשים לאחר מכן. 20. בין כל אגדות הפאנק, ההארד רוק והמטאל, ציין הטפילד גם את הזמר והיוצר האוסטרלי Nick Cave כאחת מההשפעות עליו. 21. הטפילד הוא צייד מאומן היטב ואפילו חבר באגודת רובאים בארה"ב. 22. הוא מעריץ נלהב של מכוניות ובעל אוסף לא מבוטל של מכוניות אספנות נדירות. 23. הרכב שהטפילד נוהג בו בקליפ לשיר "I Disappear" מהסרט "משימה בלתי אפשרית 2", ניתן לו אחר כך במתנה. הוא מכר אותו 3 שנים לאחר מכן ב- eBay במחיר גדול לאין שיעור משוויו. 24. הטפילד קיעקע את שמות כל ילדיו על חזהו. 25. הטפילד ולארס תרמו את קולם לסדרה המצויירת של דיסני "Dave the Barbarian". בפרק "Here There Be Dragons" הם מדובבים את קולם של שני דרקונים. 26. הוא גם תרם את קולו יחד עם קירק לסידרה המצויירת למבוגרים "Metalocalypse". 27. הוא ניגן גיטרה בשיר "Eclectic Electric" מהאלבום "Antipop" של "Primus". (Photo: Ross Halfin) 28. בשנת 2006 במסגרת פסטיבל "Rock Am Ring" הוא ביצע יחד עם "Alice In Chains" את השיר "Would?" ושר את תפקידי הקול של Layne Staley. 29. הוא מתארח בשיר "Beautiful Broken" של להקת "Heart", הלקוח מאלבום באותו שם משנת 2016. 30. הסינגל הראשון שקנה אי פעם היה "Sweet Home Alabama" של להקת "Lynyrd Skynyrd". בדקה 3:26 של השיר "The Four Horsemen" מתוך אלבום הבכורה של מטאליקה, ניתן למצוא מקצב שמזכיר את זה מהשיר של "Lynyrd Skynyrd". מדובר במחווה. 31. בשנת 2019 נאלצה מטאליקה לבטל את המשך סיבוב ההופעות שלה בעקבות חזרתו של ג'יימס לאלכוהול, זאת לאחר 15 שנה בהם הוא היה נקי. ג'יימס נאלץ לחזור למכון גמילה על מנת להגימל ולהחלים מההתמכרות הקשה שליוותה אותו שנים לפני כן. 32. במהלך הופעת מטאליקה במאי 2022 בברזיל התרחש ארוע חריג בהיסטוריה של הלהקה. רגע לפני ביצוע השיר "Sad But True" ג'יימס שיתף את הקהל על רגע שנראה כמו התקף חרדה שהיה לו לפני שעלה לבמה. הוא סיפר לקהל שלפני שהוא עלה לבמה הוא לא הרגיש טוב, הוא הרגיש חסר ביטחון, הוא הרגיש שהוא כבר זקן ושהוא לא יכול לנגן כמו שצריך. הוא שיתף את הרגשות שלו עם שאר חברי הלהקה והם מצידם תמכו בו והבטיחו לו שאם הוא מרגיש לא מסוגל על הבמה הם יתמכו בו ויגבו אותו. 33. במרץ 2022 בנו של ג'יימס, Castor Hetfield, הוציא יחד עם להקתו "Bastardane" את אלבום הבכורה שלהם "?Is This Rage". 34. הוא דורג במקום ה- 8 בספרו של Joel McIver על 100 הגיטריסטים הגדולים במטאל. 35. הוא דורג במקום ה- 24 ברשימת "Hit Parader" של הזמרים הגדולים במטאל. 36. במשאל שערך המגזין "Guitar World" הוא דורג במקום ה- 19 ברשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. (Photo: larockaforte.com) 37. הוא גם דורג במקום השני ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים במטאל של אותו מגזין. 38. מגזין הרולינג סטון מיקם את הטפילד במקום ה- 87 מבין הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. 39. באפריל 2009 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול יחד עם שאר חברי הלהקה. 40. באפריל 2023 הוציאה "Metallica" את אלבומה ה-11 "72 Seasons". לדעתנו האישית ג'יימס מחזיק את כל האלבום הן מבחינת הליריקה, השירה והן מבחינת הריפים. זהו ללא ספק אחד האלבומים שבהם הוא בולט באופן משמעותי משאר חברי הלהקה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של ברי סחרוף, "הכל או כלום", שוחרר ב- 2 לאוגוסט 1991. כשמו של האלבום, "הכל או כלום" היה סוג של הימור מבחינת ברי סחרוף אשר עד אותה עת היה לא היה מורגל להיות "באור הזרקורים". הוא אומנם החל את הקריירה המוזיקלית שלו עוד בגיל 16 כחבר בהרכב שנקרא "חלום קוסמי", אך בניגוד לחברו רמי פורטיס שאלבומו הראשון שוחרר בשנת 1978, ברי עשה זאת רק בשנת 1991 כשהיה בן 34. האלבום "הכל או כלום" היווה את יריית הפתיחה לקריירה המפוארת של אחד מהמוזיקאים הגדולים ברוק הישראלי, וזה הסיפור שמאחוריו: 1. רמי פורטיס וברי סחרוף החלו את שיתוף הפעולה המוזיקלי שלהם בראשית שנות השמונים בלהקת "Minimal Compact", אך שיתוף הפעולה הזוגי הראשון שלהם היה בשנת 1988 עם ההרכב הבינלאומי "Foreign Affair", כאשר במקביל שיתפו השניים פעולה באלבום הסולו השני של פורטיס, "סיפורים מהקופסא" (1988). 2. שיתוף הפעולה הפורה הוביל באופן רשמי להקמת המותג "פורטיסחרוף" ב–1990. באותה שנה יצא האלבום "1900?", אשר נשא בשורה חדשה בשמי הרוק הישראלי. 3. ברי היה תמיד השקט מבין השניים, כשפורטיס משמיע את קולו לא רק במוסיקה אלא בראיונות, תוכניות טלוויזיה ורדיו, בעוד ברי היה בדרך כלל "נחבא אל הכלים". לברי הייתה מערכת יחסים מאוד קרירה עם התקשורת, ולכן הרעיון של עבודה על אלבום סולו ושיווקו לא היה קל עבורו. 4. למרות זאת, ברי החליט לאזור אומץ ולצאת לעצמאות, אבל כמו חבר טוב, פורטיס היה שם ברקע לאורך כל ההקלטות, ליווה, ייעץ ואפילו השתתף בכתיבה ובביצוע. פורטיס היה אפילו שותף בקליפים לחלק משירי האלבום, כפי שניתן לראות בשיר "חלליות". 5. העבודה על האלבום נעשתה בחודשים ינואר עד מאי 1991 בשלושה אולפנים שונים: אולפני העוגן, טריטון ודי. בי., שם נערך המיקס הסופי. 6. ברי כתב את כל הלחנים לשירים ולשני הקטעים האינסטרומנטאליים "חתולים" ו- "הכל או כלום", למעט השיר "האיש שבקיר" שהיווה גרסת כיסוי לשיר שהלחין מאיר הרניק והוקלט במקור על-ידי שמשון בר נוי עוד בשנת 1955. 7. מבחינת התמלילים, ברי לא הרגיש עדיין מספיק בטוח בעצמו ונעזר במילים שכתבו מוזיקאים כמו ערן צור ("ערב חולה" ו- "נימפה"), דן תורן ("השומר של הגן"), רמי פורטיס ("אמונה עיוורת" ו"חלליות") סמי בירנבך ("לחץ") ועוד. ברי הסתמך גם על כתבים של סופרים ומשוררים, כמו שאול טשרניחובסקי ("אינני אוהב אותה"), יהודה פרדיס ("האיש שבקיר"), יונה וולך ("שם יש") ודוד אבידן ("הזמנה להצגה יומית"). 8. ברי לא האמין באימון חוזר ונשנה על שיר מסוים, או ביצוע רפטטיבי שלו מספר רב של פעמים עד שהוא יצא מושלם בהקלטה. להיפך, הוא האמין שהביצוע הראשוני האותנטי הוא הדבר האמיתי. הוא היה מקליט מהר ובלי לתקן, לעיתים מוסיף או משפר מעט אבל לא יותר מכך. הוא לא נהג להקליט את אותו קטע נגינה יותר מפעמיים - שלוש. 9. את כל התפקידים המוזיקליים ברי כתב עם נייר ועפרון. הוא לא תכנן את האלבום מתחילתו ועד סופו אלא יצר תוך כדי תנועה, כשהוא הולך אחרי הדמיון המוזיקלי שלו וניזון מאמנים שהוא הקיף סביבו. 10. מי שנכח באולפן סיפר שהייתה שם אווירה טובה של שיתוף ביצירה. ברי נתן לכולם חופש יצירתי ועודד אותם להוציא את מה שהם מרגישים כשהם שומעים את המוסיקה. מה שהרגיש לו נכון פשוט נכנס לאלבום. 11. ברי אמנם הביא לכל שיר את השלד, אך היצירה עצמה נולדה באולפן עם האווירה שתיארנו ובאופן ספונטני, שום דבר לא היה מחושב או בוצע לפי חוקים מוגדרים. 12. הנגנים שאיתו סיפרו שהוא חיפש לאורך כל העבודה על האלבום את הבלתי שגרתי והמקורי. הוא הביא חבורת נגנים מהרחוב, הוא הציע למתופף להשתמש במברשות ולא מקלות (בשירים "הכל או כלום" ו- "חלליות") , שילב מוסיקה אלקטרונית (בשיר "שם יש") ועוד... 13. את השיר "השומר של הגן" כתב דן תורן שזהו לו שיתוף הפעולה הראשון ובהחלט לא האחרון עם ברי. תורן סיפר שהטקסט היה שילוב בין כמה אגדות "הענק בגנו", "המפטי דמפטי" ו- "עליסה בארץ הפלאות". 14. הניצנים לשיר "לחץ" החלו לבצבץ עוד באמצע שנות ה- 80 במסגרת מינימל קומפקט. סמי בירנבך ורמי פורטיס היו שותפים לכתיבה. הוא נקרא במקור "Pressure" אבל הוא לא הוקלט בסופו של דבר כשיר של מינימל ובמהלך העבודה על האלבום ברי נזכר בו והחליט לכלול אותו באלבום. 16. המוזיקאי רונן שפירא שניגן פסנתר באלבום סיפר שברי נתן לו את הזדמנות חייו בשיר "לחץ". הוא ביקש שיכתוב תזמור וזו הייתה הפעם הראשונה שכתב לתזמורת. ברי שר לו את המנגינה ושפירא כתב על דף את התזמור. חבורת הנגנים הלא מנוסים שברי הביא מהרחוב ניגנו את השיר בטייק אחד וזה מה שנכנס בסוף לאלבום. 17. בשיר "הזמנה להצגה יומית" מנגן המוזיקאי אמיר גבירצמן שהיה אחראי על כלי הנשיפה באלבום, על כלי נגינה שהמציא במיוחד למאורע. מדובר ב- "זומבה", הינה למעשה "זורנה" עם פיה מיוחדת. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהכלי תועד באלבום כלשהו. 18 ברי ביקש מהבסיסט גיל סמטנה שגיטרת הבס שלו בשיר בשיר "חלליות" תישמע כמו קונטרבס. הוא ישב איתו באולפן שעות עד שסמטנה הגיע לצליל שברי ראה בחזונו. 19. הבסיסטים והזמרת מלכה "יויו" שפיגל-ניומן משתתפת בקולות רקע באלבום, רק שאלה מושמעים לאחור בהשפעת השיר "Sawing The Seeds Of Love" של "Tears For Fears". 20. באותו היום בו שוחרר האלבום יצא לאור גם אלבום "פרח שחור" של "כרמלה, גרוס וגנר" - להקתו של ערן צור, אשר כאמור השתתף בכתיבת תמלילים לאלבומו של ברי. ברי היה זה שהמליץ למנהל נענע דיסק להחתים את ערן וחבריו על חוזה הקלטות. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

מה הקשר בין UNICEF, רשות המיסים האמריקאית ה-IRS, המדיסון סקוור גארדן בניו יורק ואירוע ה- Live Aid בוומבלי? Concert for Bangladesh🕊️, 1/08/1971 "טריילר" של המופע: ב- 1 לאוגוסט 1971, George Harrison🐞 הבריטי וראווי שאנקר ההודי, סוף סוף נפגשו ליום המיוחל במדיסון סקוור גארדן, כדי לממש את תכניתם. זו הייתה הפעם הראשונה שמוסיקאים ניסו לעורר מודעות ועל הדרך לגייס כסף 💸 בשביל מטרה הומניטרית חוצת גבולות. לצורך זה הם גייסו סוללת כוכבי מוזיקה שמתאימים לא רק לרוח התקופה, אך אולי אפילו חשוב יותר, לרוח המסר שרצו להעביר. לשתי הופעות שהתרחשו ב-01/08/1971, לצד הריסון ושאנקר, עלו על הבמה ביחד ולחוד: Ringo Starr, ליאון ראסל, Eric Clapton, בילי פרסטון ועוד רבים וטובים אחרים. אחת מגולות הכותרת של הליינאפ, הייתה Bob Dylan ששב מבצורת הופעות של כשנתיים, כדי לתמוך ולהשתתף במופע. סרטון של כ-8 דקות, מתכנית טלויזיה על הקונצרט האגדי: ההופעה התרחשה בעקבות תקופה קשה של פליטי מלחמה ואסונות טבע שהתרחשו באזורה של בנגלדש. שאנקר, בעל שורשים מהאזור, הושפע מאוד מהמצב. לאחר שיחת טלפון 📞 אחת לחברו הטוב (ותלמידו לכלי הסיטאר) George Harrison ("החיפושית השקטה"), הוא ענה שיראה מה יוכל לעשות. לאחר הרבה שיחות טלפון וכמה חודשים לאחר מכן, ביום בו "המדיסון סקוור גארדן" היה פנוי... לקראת ההופעה... כל העולם ידע איפה נמצאת בנגלדש ומה המטרה שלשמה מתכנסת החבורה המופלאה! ההופעה הוקלטה לאלבום שיצא ב- 20 לדצמבר 1971, צולמה לווידאו שיצא כסרט ב- 23 למרץ 1972 בארה"ב וב- 27 ליולי 1972 בבריטניה, שניהם זכו לשלל מהדורות בינלאומיות וחידושים לאורך השנים, כך שמעבר להכנסות משני המופעים עצמם, היא הפיקה ועדיין מפיקה הכנסות לקרן UNICEF ע"ש George Harrison, המחזיקה הבלעדית של הזכויות ומרכזת את הפעילות והעברת כספים למדינה עד היום. לא תמיד הכל הלך חלק כל כך מבחינת ההכנסות והעברתם, שכן מעולם לא נעשה אירוע בעל כוונת רווח כזאת ברמה בינלאומית🌎 חוצת גבולות והאירוע לא נרשם מלכתחילה כאירוע צדקה של UNICEF. מה שגרם לרשות המיסים האמריקאית (IRS) לעכב סכומים גדולים במשך כ-10 שנים (!). תחילה הועברו בשנות ה-70 מעל 13 מ' דולר, סכום נאה במונחים של אז, במיוחד לאור העובדה שהיה האירוע היחיד מסוגו, בעולם שמן הסתם היה נחות מבחינת תפוצה תקשורתית , לעומת העשורים שלאחריו. בשנים שלאחר מכן מסר הריסון בראיון בשנות ה-90, כי ההכנסות כבר עמדו על כ-45 מ' $ (שצמחו מאז וכנראה צפויים עוד לצמוח בעקבות שנת ה-50 לאירוע). את נסיונו ב"הפקת אירועי צדקה מוסיקליים גלובליים (והגעת הכספים ליעדם בזמן)" תרם George Harrison לבחור צעיר, שכעשור לאחר מכן החליט לערוך הרפתקה משלו למטרה טובה... כך שלולי ההופעה ב-בנגלדש, בוב גלדוף ככל הנראה לא היה מחליט לאסוף את כוכבי🌟 שנות ה-80 ולהעביר בשידור חי לכל העולם (חלקו הגדול כבר עם מקלטי טלויזיה) את Live Aid האייקוני לטובת נפגעי הבצורת באפריקה. כנראה שבעקבות ההופעה של Freddie Mercury המנוח באותו Live Aid, לא הייתה מתרחשת הופעה דומה, 8 שנים לאחר מכן... "Freddie Mercury Tribute Show" הפעם לא רק לזכרו ולכתו בטרם עת🖤 של אותו מרקורי, אלא לעורר למודעות אדירה (שלא הייתה לפני כן), למחלת האיידס שאותה לא שרד (סימלה מתנוסס על פוסטר ההופעה, לצד הסרטים האדומים על בגדי רבים בעולם באותה התקופה)... אני זוכר את עצמי כילד בן 12, רואה לראשונה בשידור חי📺 את גיבורי המוסיקליים הראשונים... עם עוד כחצי מיליארד (!!!) אנשים מסביב לגלובוס. כנראה שלכל דור יש את "קונצרט לבנגלדש" שלו.. ואולי צפויות לנו בכל דור, הופעות שמדגישות את ה"דבק" הקוסמי והנפלא של המוזיקה, אשר מחבר בין אנשים למטרות נעלות ולטובת הכלל. שיחת טלפון קטנה לפני למעלה מ- 50 שנה, ממשיכה להפיץ את הבשורה של שאנקר והריסון המנוח... אפשר עדיין לעשות מעשה ולנסות להשתמש במוזיקה ובכוח התרבותי/תקשורתי כדי לנסות לעשות טוב בעולם... ושכל אחד מאיתנו יזכה להמשיך לתרום את חלקו ולעשות זאת בעזרת מילה טובה🙏... ו/או מוסיקה טובה! ההופעה ב-vimeo: Enjoy! O.Miz 🎧 לדף הפייסבוק של The Wiz "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לאוגוסט 1981, עלה לשידור לראשונה אי פעם, ערוץ המוזיקה MTV. לאחר ספירה לאחור על רקע תמונות משיגור של טיל לחלל, אמר John Lack - ממקימי הערוץ, את המילים “Ladies and gentlemen, rock and roll”, ובשש מילים שינה את ההיסטוריה של המוזיקה לעד. בדיוק כדברי הסולגן המפורסם של הערוץ האייקוני בתחילת דרכו, העולם כבר "לא הסתכל על מוזיקה באותה צורה". צפו ברגע ההיסטורי כאן: באופן מאוד ציני ומושלם, לאחר הצגה קצרה של מנחי הערוץ (הווי ג'ייס), הקליפ הראשון ששודר היה “Video Killed the Radio Star” של להקת "The Buggles". הערוץ המיתולוגי שבתחילה זמין רק למשקי בית באזורים מסויימים באיזור ניו ג'רזי, גדל והתפשט במהירות שיא, בעודו מחולל מהפכה בתעשיית המוזיקה והופך למקור משפיע לתרבות הפופ והבידור בארצות הברית ובהמשך לעולם כולו. המהפיכה שכבשה את ארצות הברית, התפשטה כאש בשדה קוצים והתבטאה בפתיחת ערוצים מקבילים באזורים אחרים בעולם, כולל אירופה, אסיה ואמריקה הלטינית, כולם תחת מותג ה- MTV. כאן המקום לציין שערוץ "MTV Europe" הושק בדיוק באותו היום בו הושק ערוץ MTV לראשונה, רק 6 שנים מאוחר יותר. ב- 1 לאוגוסט 1987 עלתה השלוחה האירופאית של ערוץ MTV לאוויר והקליפ הראשון ששודר שם היה "Money for Nothing" של "Dire Straits". בהמשך נפתחו ערוצי משנה ייעודיים כגון "MTV2", "MTV Classic", "MTV Live" ועוד, כאשר ערוצים אלה מהווים את "מדורת השבט" ואת ה"אבן השואבת, ממנה דלינו מידע על להקות והרכבים, הופעות ושירים חדשים וחדשות מוזיקה. בימיו הראשונים של הערוץ הוא כלל סרטוני מוסיקה בסיסיים שהוצגו על ידי ה- VJs ואשר את יצירתם יזמו חברות התקליטים אשר הכירו בערכו של MTV ככלי לקידום מכירות. בהמשך הלכה תעשיית הוידאו קליפים והתפתחה כאשר הלהקות וחברות התקליטים משקיעים ממון רב ביצירת סרטונים יצירתיים שחרגו ופרצו את גבולותיו של השיר שהם נועדו לייצג, כגון "Thriller" של מייקל ג'קסון. בשלהי שנות השמונים החל הערוץ לשדר תוכניות המיועדות לבני נוער ובהמשך אף סדרות ריאליטי, כאשר אט אט מקומם של אלה הלך וגדל על חשבון המוזיקה הטהורה, ובכך הפך הערוץ לפחות ופחות רלוונטי. למרות האמור, הערוץ הזה ייזכר כמי שחולל מהפיכה עצומה בעולם המוזיקה. אצלנו הוא מעורר נוסטלגיה וזכרונות משעות רבות של צפיה עד השעות הקטנות של הלילה. בעידן שלפני האינטרנט והיוטיוב זה היה אחד המקורות העיקריים עבורנו לגילוי מוזיקה חדשה, ולכן תמיד תישאר לו אצלנו פינה חמה בלב. ב- 31 לדצמבר 2025 נסגרו ערוצי המוזיקה של MTV בארץ ובעולם. הוא נחשב לאחד מערוצי המוזיקה הבולטים והמשפיעים בעולם, אבל עם הזמן והקידמה הוא איבד מכוחו ונסגר באופן רשמי. ואם מעניין אתכם מי האומנים שקליפ שלהם שודר בשעת השידור הראשונה בערוץ, הנה הרשימה: 1. The Buggles 2. Pat Benatar 3. Rod Stewart 4. The Who 5. Ph.D. 6. Cliff Richard 7 The Pretenders 8. Todd Rundgren 9 REO Speedwagon 10. Styx 11. Robin Lane and the Chartbusters 12. Split Enz 13. 38 Special 14. April Wine (Canadian) 15. Rod Stewart 16. Iron Maiden (First metal band) "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על Tommy Bolin גיטריסט וכותב שירים מחונן שמעבר לקריירת הסולו שלו שיתוף פעולה עם אומנים אחרים ביניהם Zephyr", "James Gang", Billy Cobham" ו-"Deep Purple". (Photo: Courtesy of AEG Presents) הוא נולד ב- 1 לאוגוסט 1951 בשם Thomas Richard Bolin ב- Sioux City, איווה, ארצות הברית לריצ'רד וברברה בולין. טומי גדל לצד שני אחים, ג'וני וריק והיה לו גם אח נוסף, בובי, שלמרבה הצער לא שרד לאחר הלידה. הוא התעניין במוזיקה מאז שהיה ילד צעיר והושפע מאומנים כמו Carl Perkins ו- Elvis Presley. באבק הכוכבים שלו ניתן היה להבחין כבר בגיל צעיר מאוד. הוא הופיע בטלוויזיה בתחפושת של אלביס בתוכנית טלוויזיה מקומית בשם "Kids Corner". ההופעה שלו הייתה מעניינת מספיק כדי להחזיר אותו לתוכנית אחרי 3 ימים בלבד, לאחר שהצופים התאהבו בו ורצו עוד מהילד הצעיר והמוכשר. הוא היה בן 13 בלבד כשהקים את הלהקה הראשונה שלו "The Miserlous". בהמשך הוא עבר ללהקת "The Velairs" ומאוחר יותר כשהיה בן 15 הצטרף ללהקה בשם "Denny and The Triumphs", שכללה את Dave Stokes בשירה הראשית, Brad Miller בגיטרה ושירה, Tommy Bolin בגיטרה מובילה, Steve Bridenbaugh באורגן ושירה, Denny Foote בבס ו- Brad Larvick בתופים. הם ניגנו שילוב של רוקנרול, אר-אנד-בי ולהיטי פופ עכשוויים. כשהבסיסט Denny Foote עזב את הלהקה הוא הוחלף באחיו של המתופף George Larvick Jr והלהקה שינתה את שמה ל- "A Patch of Blue". בשנת 1969 הלהקה שחררה אלבום הופעה בשם "Patch of Blue Live!" שהורכב מהקלטות של שני מופעים שערכה. למרות ההצלחה היחסית בולין הרגיש תקוע. הוא חשב שהוא לא מתקדם עם "A Patch of Blue" בקצב משביע רצון, אז הוא החליט שהוא עוזב את איווה לקולורדו בשנות העשרה שלו, מהלך שנתמך גם על ידי הוריו. כשהגיע לקולורדו הוא הצטרף ללהקת "American Standard" (שם הכיר את Jeff Cook שותפו לכתיבת השירים העתידי). בהמשך הוא הצטרף ללהקת "Ethereal Zephyr" שנקראה על שם רכבת שנסעה בין דנבר לשיקגו. בולין היה הגיטריסט המוביל, David Givens על הבס, אשתו Candy Givens בשירה. הלהקה הצליחה לעורר התעניינות של חברות התקליטים. שמה קוצר ל- "Zephyr", היא הוחתמה על-ידי לייבל קטן בשם "Probe" ושחררה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1969. אחרי האלבום הראשון הלהקה צברה תאוצה בהופעות באולמות גדולים יותר ואפילו שמשה להקת חימום ללהקות מבוססות יותר כמו "לד זפלין". אלבומם השני, שנקרא "Going Back to Colorado" שוחרר בשנת 1971 ואלבום השלישי "Sunset Ride" בשנת 1972. בשנת 1972 הקים בולין את להקת "Energy" שלא הוציאה אלבום כי לא הצליחה לחתום על חוזה עם חברת תקליטים. לאחר שהצטרף ללהקות אחרות, ביניהם "4-Nikators" שכללה את בני הזוג Givens, הוא החליט לקחת פסק זמן לכתיבת שירים לקריירת סולו. בתקופה זו כתב בולין קרוב ל- 100 שירים. בשנת 1973 בולין החליף את Domenic Troiano, שהחליף את Joe Walsh, בלהקת "James Gang". הוא הקליט עם הלהקה שני תקליטים "Bang" משנת 1973 ו- "Miami" משנת 1974. בולין היה שותף לכתיבת כל השירים באלבומים פרט לאחדו. בין שני האלבומים של "James Gang", הצליח בולין לנגן באלבום "Spectrum", אלבום הסולו של Billy Cobham מ- "Mahavishnu Orchestra". הביצועים של בולין באלבום הזה יעוררו את ההתעניינות של Jon Lord קלידן "Deep Purple", אשר חשב שהביצועים של בולין פשוט מדהימים. העבודה של בולין עם Billy Cobham הפכה אותו לנגן סשנים מבוקש. הוא עבד עם להקות רוק ועם מספר אמני ג'אז, כולל באלבום "Mind Transplant" של Alphonse Mouzon שנחשב לאלבום פיוז'ן מצוין. בתחילת 1975 בולין התארח באלבום הבכורה של הלהקה הקנדית "Moxy" ותרם סולו גיטרה לשישה שירים מתוכו. (Photo: EMI RECORDS) באותה שנה עזב Ritchie Blackmore את "דיפ פרפל". הלהקה חשבה להתפרק שכן היה ברור שקשה מאוד יהיה להיכנס לנעליו של בלקמור, אבל David Coverdale ששמע אף הוא את העבודה של בולין באלבום "Spectrum" של Billy Cobham החליט שהוא רוצה את בולין ב- "Deep Purple" והזמין אותו לג'אם סשן. הם נגנו במשך ארבע שעות ובסופם בולין קיבל את תפקיד הגיטריסט המוביל ב"דיפ פרפל". באוקטובר שנת 1975 שחררה הלהקה את האלבום "Come Taste the Band". בולין היה שותף לכתיבת שבע מתוך תשע הרצועות באלבום, כולל "Owed to G", האינסטרומנטלי, שהיה מחווה לג'ורג' גרשווין. במקביל בולין הוחתם על חוזה הקלטות במסגרת קריירת הסולו שלו ושחרר בשנת 1975 את אלבומו "Teaser" חודש אחד בלבד לאחר האלבום "Come Taste the Band". בתקופה של בולין ב"דיפ פרפל" הוא התמכר לסמים קשים ונהג ליטול אותם יחד עם הבסיסט Glenn Hughes. הדבר השפיע על רמת הנגינה של השניים וזה הוביל למספר ביטולים או הופעות ברמה נמוכה של הלהקה. לאחת ההופעות שנערכה בטוקיו הגיע בולין לאחר שהתעלף ונרדם על זרועו השמאלית במשך שמונה שעות ולכן היה מסוגל רק לנגן אקורדים פשוטים, כשהקלידן Jon Lord נאלץ לנגן רבים מתפקידי הגיטרה. ההופעה הזאת הוקלטה ושוחררה במסגרת האלבום "Last Concert in Japan". לאחר פירוקה של "דיפ פרפל" במרץ 1976, בולין הקים את "Tommy Bolin Band" ומיד הוחתם על-ידי "CBS Records" עימה שחרר את אלבומו השני "Private Eyes" בספטמבר 1976. הופעתו האחרונה של בולין נערכה ב- 3 בדצמבר 1976 במיאמי. שעות לאחר מכן, בולין מת ממנת יתר של הרואין. בגופו נמצאו גם קוקאין ואלכוהול. בן 25 היה במותו. להאזנה לאלבום הסולו האחרון שלו: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר