תכינו את הממחטות, כי זה הולך להיות סיקור על אחד מהאלבומים המרגשים והממיסים שאנחנו מכירים, אשר שוחרר ב-30 ביולי 1996. הופעת ה- "MTV Unplugged" של Alice In Chain"s" שהתקיימה ב-10 לאפריל באותה שנה. האלבום "Alice In Chains: MTV Unplugged" הוא אלבום קסום, מיוחד, מרגש ושונה מרוב האלבומים אותם סיקרנו. קשה לשים את האצבע על דבר ספציפי שהופך את האלבום הזה לכל-כך שונה, מרגש ומיוחד, אבל זה כנראה מדובר בשילוב של מספר גורמים. החל מבחירת השירים, דרך הביצועים מלאי הרגש, התפאורה, ואפילו האווירה הכללית ששררה במהלך ההופעה. כל אלה, הם שהפכו את ההופעה הזאת לאחד מהאירועים הבולטים בהיסטוריה של הרוק המודרני. ההופעה הזאת מגיעה אחרי כמעט שלוש שנים שבהם "Alice In Chains" נעלמה במובן מסוים מאור הזרקורים, ולא הופיעה כלל. בשנת 1994 החל מצבו של Layne Staley להתדרדר כתוצאה מדיכאון ושימוש מוגבר בסמים, הוא לא הצליח לתפקד בהקלטות, בהופעות ואף מחוצה להן. מצבו של ליין היה כל-כך גרוע עד כי לאחר הוצאת האלבום "Alice In Chains" בשנת 1995, הלהקה לא יצאה אפילו לסיבוב הופעות בכדי לקדם אותו. זה כמובן לא מנע מהאלבום האדיר הזה להגיע למקום הראשון בבילבורד, אך הוא בהחלט מעיד על מצבו של ליין ושל הלהקה אותה עת. (Photo: YouTube) אבל זה לא נגמר בזה, כי המצב הפך להיות יותר ויותר קשה הן מבחינת הלהקה והן מבחינתו של ליין. הוא רכש דירה בסיאטל והרבה להתבודד, כשהוא מנתק קשר עם הלהקה, חברים ומשפחה. חברי הלהקה העידו מאוחר יותר שתמיד ניסו לשמור עימו על קשר, אבל זה התממש רק לעיתים רחוקות. פעמים רבות הפצירו מנהלי MTV בלהקה לבצע את ההופעה האקוסטית, שהפכה להיות מעין מבחן בד לאותנטיות ולכשרון מוסיקלי. כשלהקות כמו "Pearl Jam", "Nirvana" ו- "Stone Temple Pilots" כבר עברו את המבחן, ודי בהצלחה יש לציין, זה היה אך מתבקש שגם אליס תעשה זאת. אליס אין צ'יינס נכנעה לבסוף ללחצים ועלתה לבצע את "המבחן" ב- 10 לאפריל 1996, על בימת ה- "Brooklyn Academy of Music" בברוקלין ניו יורק. כמו כל "סטודנט" אחר מן המניין, עלתה אליס למבחן, רק שהפעם היא הייתה מחוזקת בגיטריסט נוסף - Scott Olson, גיטריסט, בסיסט ומפיק, אשר ניגן בעבר עם להקת "Heart". אבל זה לא היה פשוט בכלל לעלות להופעה אקוסטית, כל-כך חשופה, ללא אפקטים, מגברים ודיסטורשנים שעשויים לחפות על טעויות, פיקשושים ואפילו זיופים, בטח לא במצבה של הלהקה ובטח לא במצבו הנפשי והפיסי הירוד של סטאלי. עכשיו תוסיפו על-כך את העובדה שמדובר בהופעה הראשונה של הלהקה מזה שלוש שנים, ועובדה לא פשוטה נוספת - Jerry Cantrell עלה לבמה חולה עקב קלקול קיבה שקיבל בגלל נקניקיה שאכל לפני ההופעה, והרי לכם "מגדל קלפים" רעוע שכל משב רוח קל יכול למוטט אותו לחלוטין. מי שצפה בהופעה ראה כבר ממבט ראשון שמשהו לא טוב עובר על ליין. הופעה פומבית ראשונה מזה שלוש שנים והבחור נראה צנום, כחוש, לבן וחיוור, פשוט צל של עצמו. הוא עלה לבמה עם שיער ורדרד, משקפי שמש כהים ועטוף בג'קט שמתחתיו סריג צמר. גם כשהוא הוציא משפט אחד או שניים בין השירים, ניתן היה לראות שזה דורש ממנו מאמץ עילאי, אבל את השירים עצמם הוא ביצע למופת, כאילו חסך באנרגיות מיותרות בין השירים והשקיע את שארית כוחותיו בביצועים עצמם. הוא נתן את כל כולו, גנח, צעק וצווח את נפשו הפצועה החוצה דרך מילות השירים, באופן שהפך את המופע הזה לכל כך היסטורי וטראגי באותה מידה. (Photo: YouTube) במהלך אותו החודש, לאחר ההופעה הנ"ל, הלהקה ביצעה 4 הופעות רצופות כמופע פותח ללהקת "Kiss". בערב האחרון ליין נטל מנת יתר של סמים והובהל לבית החולים. זו הייתה הפעם האחרונה שהלהקה הופיעה עם ליין. למרות שאין באלבום הזה ביצועים מיוחדים, גרסאות אחרות או קאברים היסטריים, על-אף שהשירים דיי נצמדים לביצועים המקוריים, יש בביצועים הללו משהו מאוד מרגש ומיוחד שמשחק לנו בקרביים והופך את האלבום הזה לכל-כך מופתי. מצד אחד הוא לוקח את הביצועים האקוסטים של הלהקה ומעצים אותם עוד יותר, ומצד שני הוא מקלף את הביצועים החשמליים שלה ומפשיט אותם בצורה כל-כך נוגעת ורכה. גם ההרמוניה בשירה בין ליין לג'רי מקבלת פה דגש חזק מאוד, במיוחד כשכל הכלים ברקע הם אקוסטיים. ואם דיברנו על מבחן, אז האלבום הזה ללא ספק עבר אותו בהצטיינות יתרה. הוא מדגיש את היכולות האדירות והכישרון המדהים שיש לחברי הלהקה הזו, שאפילו בתנאים כל-כך קשים מצליחים לזרוח ולהתעלות על עצמם. ממש כמו אותו שלם שהוא הרבה יותר מסך חלקיו. השילוב הווקאלי בין ג'רי לליין מגיע בהופעה הזאת לעוצמות בלתי נתפסות. למרות שאתה יודע שזו הופעה ואתה שומע את הקהל ברקע, השניים האלה פשוט מגישים לך את השיר באופן אישי וקסום, ואתה מרגיש שזה רק אתה איתם לבד בחדר. כשמקשיבים לאלבום מרגישים שהרבה אלמנטים שלא שמנו לב אליהם בביצועים המקוריים באים כאן לידי ביטוי, לא רק בגלל השימוש בכלים האקוסטיים אלא בגלל הרבה דברים אחרים... האלבום נפתח עם "Nutshell" והלהקה פשוט משחרר את פצצת האטום הזאת כבר בהתחלה עם ביצוע שמסוגל להמיס פלדה. לא משנה כמה פעמים כבר שמעת את השיר הזה ב- "Jar OF Flies", הביצוע הזה עדיין יגרום לך להתייפח כמו ילד קטן. פתיחת המופע עם השיר הזה, ללא כל הקדמה או משפטי פתיחה, מעניק לו נפח דרמטי ואימתני במיוחד, כשהמילים של השיר כל-כך צלולות וברורות ומכניסות אותך בכינון ישיר הישר אל תוך נפשו הפצועה של ליין, ואתה הופך פתאום לצופה מהצד בכל המראות הקשים אותם עבר אותה נשמה, וכל זאת ללא כל הכנה מראש. ואם לא די בכך, הרי שהכל הופך אפילו ליותר עוצמתי כשמבינים שזו תהיה הפעם האחרונה בה השיר יבוצע על-ידי ליין עם הלהקה. משם אנחנו ממשיכים ל- "Brother" ו- "No Excuses", מה- EP's האקוסטיים "SAP" ו- "Jar Of Flies". ג'רי תופס כאן את קדמת הבמה בקולו המלנכולי, ומגוון לנו קצת את הסאונד. ליין משלים אותו בקולות רקע, בעיקר בפזמונים, וההרמוניה הווקאלית ביניהם כל-כך מדויקת ומושלמת. משם כבר אין דרך חזרה ואתה מוצא את עצמך גולש במדרונות הרגש שמציף, שוטף ועוטף אותך מכל עבר. מיד אחר כך אנחנו עוברים לארבעה ביצועים אקוסטיים של שירים חשמליים. אין ספק שההופעה הזאת תוכננה ועוצבה עד לרמת הפרטים הכי קטנים, על-מנת לתת לקהל לחוות דרמה ומתח, כאשר שירים אנרגטיים משולבים עם שירים יותר רגועים, במטרה ליצור חוויה אחת שלמה, חד-פעמית ובלתי נשכחת. הראשון ברצף הוא השיר "Sludge Factory" מהאלבום האחרון שלהם עם ליין. השיר הזה נפתח בפספוס של ליין, שעוצר גם את השיר עם המילה פאק!!! לאחר 42 שניות. בגירסת ה- DVD השאירו את הפקשוש הזה, אך בגרסת האלבום הוא נחתך, ולא טוב שכך. הטעות הזאת הייתה כל-כך אותנטית, אנושית ומרגשת, שלעניות דעתנו זו היתה טעות לחתוך אותה. לא רק שהיא לא הורידה מההנאה ומערך הלהקה, אלא שהיא פתחה לנו צוהר קטן שעוזר לנו להרגיש קצת מהאוירה "המחשמלת" ששררה באותה הופה והיא ממחישה את ה- "vibes" בין הקהל לחברי הלהקה. בשיר הבא "Down In A Hole" כבר לא ניתן להתעלם מזעקת הכאב של ליין. היא נישאת על-גבי הגיטרות האקוסטיות של ג'רי וסקוט, עטופה בקולות הרקע של ג'רי, לפעמים חלש ולפעמים חזק, כאילו ליין מנסה להסביר לנו משהו, רוצה שנבין מה הוא מרגיש, זועק אלינו לעזרה מתוך מילות השיר. לאחריו באים "Angry Chair" ו- "Rooster" אשר יחד עם השיר הקודם משלימים רצף מדהים מאלבום המופת Dirt. אין ספק שהביצועים האקוסטיים פשוט מפרקים את השירים לגורמים ובונים אותם מחדש, עם הרבה יותר רגש ועומק. סדרת השירים הזאת מוכיחה את הגדולה של הלהקה ואת היכולת שלה להגיש לנו את "אותה הגברת עם אדרת שונה לחלוטין", באופן שפשוט קורע אותך לגזרים, חתיכה אחר חתיכה. אחרי הטרילוגיה של Dirt אנחנו מקבלים נגיעה מ- "SAP" עם "Got Me Wrong", וכדאי שתיקחו נשימה עמוקה לפני שאתם מקשיבים לשיר הזה, כי מיתרי הקול של ליין בפזמון פשוט קורעים לנו את הלב וחודרים אצלנו דרך כל שכבת הגנה אפשרית. מיד אחר כך אנחנו חוזרים לאלבום "Alice In Chains" עם "Heaven Beside You", וג'רי נוטל כאן שוב את המושכות עם ביצוע ווקלי שלא נופל מחברו ליין, שהפעם משלים אותו בקולות רקע. השיר שבא לאחר מכן "Would?" הוא אולי השיר הכי מזוהה עם הלהקה, והוא גם בין השירים הגדולים בגראנג', אם לא הגדול מכולם. השיר הזה כל-כך מזוהה עם הביצוע המקורי שלא היה ברור כיצד הוא יתקבל בגרסתו האקוסטית, אך למרות זאת הביצוע הזה אדיר ומגלה לנו שוב את היכולות האדירות של הלהקה המדהימה הזאת. אחרי שני שירים נוספים מהאלבום "Alice In Chains" הקטעים - "Frogs" ו- "Over Now", ההופעה מגיעה לסיומה עם שיר חדש בשם "Killer Is Me". הבסיסט Mike Inez מחליף כאן עם סקוט שעובר לנגן בבס והוא עצמו לוקח את תפקיד הגיטרה המלווה. אגב, כפי שציינו לעיל, סקוט היה בין היתר הגיטריסט של להקת "Heart", אשר חברותיה האחיות ווילסון הגיעו אף הן מסיאטל, היו בקשר טוב עם החברים מאליס ואפילו אירחו אותם בביתן. לפני סיום נציין שישנם עוד מספר קטעים מאולתרים שנכנסו לגרסת ה- DVD והאלבום. הראשון, נגינת קטע הפתיחה מהשיר "Enter Sandman" של "מטאליקה". הקטע כמו הכיתוב על גיטרת הבס של מייק אינז "Friends Don't Let Friends Get Friends Haircuts...", היה מכוון אל חברי "מטאליקה" אשר ישבו בשורה הראשונה בקהל, לראשונה עם התספורות הקצרות שלהם. השני, קטע הקאנטרי של ג'רי שעיצבן קצת את ליין. יחד עם זאת, קטע הקאנטרי של ג'רי לא נכנס במלואו ונחתך קצת בגרסת האלבום וגם כאן יש להצטער על עבודת העריכה שחתכה את הקטע, שכן הקטע המלא מעביר תחושת אותנטיות ומחבר גם את המאזין לחוויה שהקהל עבר באותה הופעה קסומה. האלבום הזה הוא ללא ספק רגע נדיר של התגלות שמיימית אשר למזלנו הונצח ונשמר לעד... תיעוד רשמי של אחת מההופעות האחרונות שבוצעו ע"י אחד הווקליסטים הגדולים ברוק. להאזנה לאלבום (בליווי ממחטות בלבד) Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

8 שנים עברו בין האלבום "פורטה" לאלבום "יותר לא" ששוחרר ב-30 ביולי 2015 !! זהו לא מספר מבוטל, זה הרבה מאוד זמן במיוחד לאור העובדה שהלהקה בשנות ה-30 לחייה. 30 שנה שאנחנו איתם באש ובמים ומתפללים שיהיו לנו עוד לפחות 30 שנה (עד אז כבר בקושי נשמע אז יהיה בסדר). זה מעורר גאווה, אהבה והערצה כשלהקת רוק שהוקמה בשנות התשעים, מצליחה למלא את קיסריה ונותנת הופעה שכאילו הזמן עצר מלכת. נכון, בכל מה שקשור ללהקה הזאת תמיד ההתייחסות היא נוסטלגית אבל כדאי לשים לזה סוף. היא רלוונטית, בועטת, אגרסיבית ומייצרת את מהות כל הרוק הישראלי !! מספיק כבר להתרפק על "מציאות נפרדת" !! נתחיל רק בלפרוק תסכולים כי אחרת זה יבוא לידי ביטוי בהמשך הסקירה ואנחנו לא רוצים להישמע נרגנים, אז רק נציין שאנחנו מאוד מאוכזבים, כועסים, מתוסכלים ואובדי עצות מכך שכמעט בכל הופעה של הלהקה בשנים האחרונות חסר ייצוג ראוי של שירים מהאלבום הזה. לאחר השקת האלבום, הלהקה ביצעה בשידור חי במרשתת את כל האלבום מתחילתו ועד סופו ומאז... נעלמו עקבותיו. הוא נראה מציץ שוב כשבוצע השיר "Sister" בהופעה האחרונה בקיסריה אך בזה נגמר הסיפור. ממש קשה להבין מדוע זה כך ואנחנו משוכנעים שלאחר הסקירה והאזנה לאלבום אתם תסכימו איתנו כי... זה גבירותי ורבותי, הוא לא יותר מאשר אלבום מדהים ומופתי (יש אומרים (אנחנו) "אלמותי") !! אלבום שמשלב את העוצמות והאגרסיות עם הרוך והפשטות, את ההתרפקות על העבר, ההתיחסות להווה, הדברים הקטנים שיש לנו ביום יום והדברים הגדולים שמשנים את חיינו. זהו חד משמעית אחד האלבומים הטובים של הלהקה אם לא "ה"אלבום. כן...כן...אל תתרפקו לי עכשיו שוב על "מציאות נפרדת" או תזכירו את "פורטה" המיוחד, זהו אלבום שלא נופל משניהם ומבחינתנו הוא אפילו עולה !! צילום: אביחי לוי האלבום נפתח עם קולה העוצמתי של אורית שחף (שמההופעה בקיסריה קיבלה מאיתנו את הכינוי "היפוליטה" מלכת האמזונות) עם השיר “Sister” שמתחיל עם צלילי הנשיפה שלה, שכבר מכניסים אותך לאווירה של כעס, כמו כלב שעוד שנייה נותן לך ביס. השיר סוגר את סיפור אביה של אורית שנפתח עם השיר "Father" באלבום "פחד מוות", אז הסתובבה שמועה שהשיר היה על אבא שלה אך היא שללה את הרעיון בכל פעם. עכשיו היא סוגרת את הנושא ומספרת את הסיפור דרך המפגש שלה עם אחותה ועם קצת עצבים יש לציין. הסיפור הוא אמיתי והיא באמת עלתה להופיע מספר דקות אחרי המפגש איתה. השיר השני "עד שירד" בנוי בצורה מושלמת ומתאים את עצמו בדיוק לסיפור המציאות שלנו, כאילו תום פטרובר לקח חלק מהחיים שלנו והחליט להנציח אותם באותה נקודה. הוא נפתח שקט ומלטף כאילו בא לנחם אותך על מה שקורה. אבל אז בבת אחת בהתפוצצות טוטאלית, ללא שום הכנה או עליה לקראת שינוי זה מעיף אותך לשמיים, נותן לך סתירה מצלצלת ושואג עלייך ללא רחמים. איך הכל מתרסק...איך שום דבר ממה שחלם לא מתקיים במציאות... והמציאות נראת קשה מאוד ובלתי נתנת לעיכול עד שהכל יגמר איך שהוא. אבל אז... מה קורה? שוב שבירה ושינוי במקצב, יהב מתחיל למשוך אותך עם הנקישות המהירות על ה-Ride ואתה לא מבין לאן יש עוד לטפס מכאן. אז... תום מספר לך איך המציאות שלו נראת עכשיו אחרי שהכל קרס לו. החזקתם מעמד עד כאן? אתם עדיין איתנו? אז יופי כי עכשיו אורית קצת מרגיעה עם השיר "מישהו", לא אחד הרגעים הגדולים באלבום אבל שיר נחמד שנותן לך להירגע עד לשיר הבא. יש בו קטע שבירה יפה עם פריטה שמשרה עלייך אתנחתא נעימה עד ששוב חוזר הדיסטורשן והאגרסיות. השיר הבא הוא רגע של התבוננות עצמית. "יותר לא נלחם" גורם לך להזדהות עם הגיבור (מה שקורה בעוד שיר שנגיע אליו בהמשך) למרות שאתם לא ממש עוברים אותן חוויות...אבל הקול של תום, מבנה הטקסטים שלו, ההגשה שלו. אי אפשר שלא להתמסר, אי אפשר שלא לאבד הכל ופשוט לחוות את הרגעים האלה יחד איתו. משהו בסיפור שלוקח אותך לאט לאט ובסוף מתגבר ומתעצם גורם לך להרגיש בדיוק הפוך משם השיר. לא משנה מה אתה ומי אתה, אחרי 6:24 דקות אתה לא רק מוכן להילחם, אתה גם תהיה מוכן לשרוף את הכל רק כדי להילחם על שלך. לחיות את החיים שלך. הסולו של עומרי אגמון משרת בצורה מופלאה את הטקסט ולוקח אותך לאט, לאט למעלה למעלה עד הסוף. השיר "I Guess It’s For You" הוא רגע מוסיקלי רוקיסטי ונחמד שמקליל לך קצת את האווירה ושוב נותן לך להתרענן קצת לפני המסע הבא שלך. קצת אגרסיות וניסורים עושים טוב לשחרור ה"צ'אקרות". "עברה שנה" הוא מסע חיים, אתה שוב מזדהה עם הגיבור. תום לוקח אותנו למסע בין תקופות שונות בחיים שכמעט וכולנו עוברים, אך המסע שלו שונה. הוא מסע שברקע שלו יש כל הזמן תחושת החמצה, מישהי או משהו שאותו רצה כל כך אבל לא זכה לקבל. כל המסע הזה הוביל אותו לאן שהוא הגיע היום אבל בסוף הוא מוותר על הדבר הזה ומחליט לשכוח. הפריטה של הגיטרה שמלווה את המסע הזה מתחילה באקוסטית ובבית השני עוברת לחשמלית עם הכניסה של התופים... הוא פשוט שיר עם אחד העיבודים היפים והנוגים באלבום הזה. אתה חלק מהמסע שלו ושוב כמו שתמיד הם מצליחים לעשות, אתה מתמסר והולך איתם לאורך כל השיר, עד הסוף. היהודים אוהבים להכניס מספר שירים באנגלית באלבומים שלהם וכמו כל דבר שהם עושים זה כמובן נשמע מעולה, “Screaming You” הוא שיר עוצמתי וכבד. אורית מתחילה רגוע (כמו ששמתם לב, הרבה שירים באלבום הזה מתחילים רגוע. חלקם מתפתחים ומתעצמים לאט וחלקם מהר יותר) עם עומרי על הגיטרה כששוב יהב נכנס בשלב מאוחר יותר עם ה-Ride והם לאט לאט מגבירים את הקצב עד שהדיסטורשן העבה נכנס ואתה מוצא את עצמך נע מצד לצד בתנועות של כאילו רוח קלה מנענעת אותך. עבודת הפסנתר והבס מורגשים בצורה מדהימה בחלקו השני של השיר שנכנס למעבר ואז שוב כאילו לא פסקה הרוח ואתה ממשיך לנוע מצד לצד. בכל אלבום של הלהקה יש את השיר הקליט, הקצבי, הקצר והעוצמתי שהוא כמו חתיכת השוקולד הטעימה שמסתתרת בתוך הגלידה, כשאתה מכניס אותה לפה ונותן ביס אתה בשמיים!! אנחנו מכירים אותם טוב מאוד, "גנבה", "אלה", "ליפול" הם בד"כ חלק בלתי נפרד מהסט ליסט של הלהקה בהופעות שמטריפות את הקהל ומרימות אותו עוד יותר לשמיים. "בא לי להיות לבד" הוא בדיוק זה!! הוא מתחיל בפיצוצים, ממשיך בפיצוצים ונגמר בזיקוקי דינור. אם בא לכם או לא, כדאי מאוד שתהיו לבד כשאתם מאזינים לשיר הזה כי מהר מאוד הגוף שלכם יתחיל לבצע תנועות בלתי רצוניות ואתם מאבדים שליטה על כל הגוף שפשוט רוצה להשתולל. אז קדימה תשתוללו ותשאגו עם תום ביחד, תשאגו חזק!! אחרי הזיקוקים והפיצוצים אורית באה להרגיע עם "זוג יונים" אי אפשר לתאר במילים את קולה של "היפוליטה". היא מלטפת, מטלטלת, חודרת, מרחפת ואנחנו יכולים להמשיך כך עוד הרבה כי היא באמת מיוחדת במינה. כשעומר מכה בגיטרה במעין ניגון מתמשך שחוזר על עצמו אורית נכנסת בעוצמה קלה. "בוא אהובי, תן לי להוביל..." אתם כבר מהופנטים ומכאן אין דרך חזרה. תלכו...יום ועוד יום ועוד יום...בבית השני כבר עלינו מדרגה ואנחנו בקצב עם התופים הגיטרות, הבס והקלידים ואז מגיע רגע השבירה. אחד הקטעים היפים באלבום, הטמטמים של יהב מכניסים אותך לסחרור מטורף, גועשים ומכים ללא רחמים עד שמתפוצצים לשאגות האימתניות של היפוליטה, היא שואגת "יום ועוד יום..." ולנו אין לנו יותר מה לומר! השיר "Son" היא מעין רגע שונה, אמנם קצת מוזר אך לגמרי מובן לאור החוויות של הזוג עם ההורות החדשה בשנים האחרונות. שיר חביב שמשום מה לא מצליח כל כך לרגש (לפחות אותנו) אבל בתוכנו אנחנו יודעים שהוא מלא משמעות, אנרגיות ורגש. הוא שילוב יפייפה של פסנתר וגיטרות עם עוצמה די גבוהה וסולו מתפתל אבל משהו בוא קצת היה חסר לנו. השיר שסוגר את האלבום המופלא הזה הוא "מדמיינת", שיר עם סיפור מרגש ומדהים. לפני 8 שנים קיבלה אורית שיר שכתבה שגית רז ושאותו הקדישה לבנה האוטיסט. אורית הייתה אז בהריון ואהבה מאוד את השיר כבר ממבט ראשון. השיר הולחן ועובד אך לא הוקלט. בעבודה על האלבום הזה החליטה הלהקה להכניס את השיר לאלבום אך לא זכרו מי האם שכתבה את השיר ובאמצעות ידיעות אחרונות הם פנו לקוראים והצליחו להגיע אל שגית רז. חייבים לציין שהעיבוד של השיר מאוד שונה מכל השירים האחרים באלבום, יש פה יותר עבודה של אלקטרוניקה מאשר גיטרות ותופים אך הוא שיר נוגע ומרגש. ללא ספק האלבום הזה הוא אלבום מופלא ומדהים, לא נגזים אם שוב נאמר שזהו אחד האלבומים הטובים של הלהקה. הרבה קשור לכך שהטקסטים שלהם השתנו עם השנים וגם אנחנו (המעריצים שגדלו איתם) אך המוסיקה שלהם לא משתנה, הם נשארים נאמנים לסאונד ולדינמיקה שלהם ובכל זאת משהו שם מרגיש שונה, חדש ומרענן. יכול להיות שזה בגלל שעברו 9 שנים מאז האלבום האחרון אבל ממש לא אכפת לנו. אנחנו אוהבים אותו!! אז הגיע הזמן שנשמע הרבה יותר ממנו בהופעות הבאות... להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו רוצים לספר לכם על אגדת מטאל וגאווה ישראלית בשם סמי שמוליק "הסוס" אביגל ז"ל. "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 1. סמי (שמוליק) אביגל נולד במרוקו בשנת 1944 (בדף הפייסבוק שלו מצוין יום הולדתו ב- 5 לאוגוסט 1954). 2. בשנת 1955 עלה יחד עם משפחתו לישראל ובילדותו הוא התגורר בבת ים. 3. בצעירותו העריץ שמוליק את כוכבי הרוקנרול של התקופה אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד. 4. החל משנות ה- 60 היה שמוליק חבר במספר "להקות קצב", ביניהן "הגל החדש", "קוקו והפריזאים", "הנמרים", "הנזירים", "הסוס הלבן", ועוד. 5. מרבית הלהקות ניגנו מוזיקת רוק עליה גדל שמוליק, אך גם יוונית ומזרחית. 6. בנוסף לשירה העוצמתית שלו ניגן שמוליק בחלק מהלהקות גם בגיטרת בס. 7. בשנת 1973 הקים שמוליק את להקת "הצברים" בה היו חברים פליטי להקות "הנזירים" וה- "האורנים". שמוליק היה זה שהעניק ללהקה את שמה. הלהקה הקליטה תקליטון עם גירסאות כיסוי לשירי להקת "כוורת" שנאסר לשידור. 8. בשל החזות הגדולה והמסוקסת שלו זכה שמוליק לכינוי "הסוס". 9. בשנת 1979 עקר שמוליק להולנד והצטרף ללהקת "Mover" עמה הקליט מספר דמואים. 10. בשנת 1980 עבר ללהקת "Hammerhead" ההולנדית בה היה חבר עד שנת 1982. 11. בשנת 1982 הצטרף לאחת מלהקות ההבי מטאל הראשונות של הולנד – "Picture", כמחליף של הזמר ואחד ממקימי הלהקה - Ronald van Prooijen. 12. יחד עם "Picture" הקליט שמוליק את האלבום המצויין "Diamond Dreamer" אשר שוחרר בשנת 1982 ונחשב עד היום לאלבום הטוב ביותר שלה. האלבום היווה הצלחה גדולה בהולנד ואף מחוצה לה והעניק ללהקה פרסום רב, בעזרתו היא זכתה לחמם אומנים כמו AC/DC" ,Ted Nugent" ו- "Saxon". 13. באותה שנה הגיע שמוליק עם הלהקה לישראל למיני סיבוב שכלל 5 הופעות. 14. לאחר הקלטת האלבום הציע שמוליק ללהקה להוסיף גיטריסט נוסף כדי לעבות את הצליל שלה, והודות לעצתו גויס ללהקה הגיטריסט Chriz Van Jaarsveld. 15. לאחר סיום סיבוב ההופעות וגיוסו של הגיטריסט החדש, נכנס שמוליק לויכוח עם מנהל הלהקה ועקב כך הוא פוטר ממנה. 16. בשנת 1985 הצטרף אביגל ללהקת מטאל הולנדית נוספת - "Horizon" עמה הקליט את האלבום "Master Of The Game". "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 17. בשנת 1986 עזב שמוליק את הולנד ועבר לניו יורק. הוא שהה בבית משפחתו של Tom Jude בלונג איילנד, ניו יורק, והצטרף ללהקתו "Warhead" - להקת ת'ראש מטאל שהוקמה בשנת 1984. שמוליק החליף את הזמר Ron Simmons (The Commander) בלהקה בה היו חברים Neil Benderman (Titan) בס, Mike Gallino (Minute Man) תופים, Tom Jude (MX) גיטרות. 18. מאוחר יותר באותה שנה הצטרף אביגל ללהקת המטאל "The Rods", איתה הקליט את האלבום "Heavier Than Thou". הלהקה הזו כללה גם את הגיטריסט דיוויד "רוק" פיינשטיין, בן דודו של רוני ג'יימס דיו שגם ניגן איתו ב"ELF". 19. לאחר מכן Tom Jude ואביגל הקימו את "Vision". להקה שהתבססה בקורטלנד, ניו יורק וכללה את Schmoulik Avigal (Picture, Horizon, Rods) בשירה, Tom Jude (Doro Pesch, Holy Water, American Mafia) גיטרות, Jose Ferro (Screaming Lords) בס, Chris Crooken (Battalion) תופים. "Vision" הקליטו דמו הכולל 4 שירים. 20. בשנת 1997 הקימו אביגל והגיטריסט דני שטרית (גיטרה) את להקת "Moonrock" עם Eric Klaastad (בס), Dennis Monroe (תופים) ו- Ken Distin (קלידים). הלהקה הקליטה דמו הכולל 12 רצועות. 21. אלמנתו של אביגל - גוון אביגל - היא הבעלים של המאסטר-טייפ לפרויקטים של "Moonrock" ו-"Vision" ולבסוף השירים הללו ישוחררו בעזרת "Classic Metal Records", באלבום "Mindless Creatures", אשר יכלול את 12 הרצועות של "Moonrock" ו- 4 הרצועות של "Vision", כרצועות בונוס. 22. בשנת 1990 חבר להרכב חדש בשם "HARPO" עימו הקליט דמו עם שלושה שירים. הדמו לא הבשיל לכדי אלבום וההרכב התפזר. ניתן לראות הופעה נדירה של ההרכב יחד עם שמוליק כאן: 23. בשנת 2003 עבר סמי לפלורידה, הוא התמקם בג'קסונוויל והקליט את האלבום "Under A Savage Sky" יחד עם Jack Starr וההרכב "Guardians Of The Flame". 24. לאחר מכן החליט אביגל להקים הרכב משלו. הוא עבר ל- Cortland ניו יורק והקים את "Avigal" עמה הקליט בין היתר את האלבום "Unbroken" אשר שוחרר בשנת 2011. 25. ב- 30 ליולי 2020 נכנע אביגל למחלת הסרטן והוא בן 76 במותו. יהי זכרו ברוך! להאזנה לאלבום המופתי "Diamond Dreamer" כנסו לאחד הלינקים: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 29 ליולי, 1968 (בארה"ב), וב- 4 לאוקטובר, 1968 (בבריטניה), הוציא Jeff Beck את אלבום הסולו הראשון שלו "Truth". האלבום "Truth" הוא יצירה מכוננת שמציגה את הגישה החדשנית של Jeff Beck למוזיקה המבוססת על גיטרה חשמלית. האלבום ששוחרר כחצי שנה לפני אלבום הבכורה של "Led Zeppelin", עומד כאבן דרך בהתפתחות הבלוז רוק, הרוק הכבד ואפילו ההבי מטאל המוקדם. האלבום הזה הציג את הכישרונות של Rod Stewart בשירה, Micky Waller (שגם ניגן עם "John Mayall's Bluesbreakers") בתופים, ו- Ronnie Wood (שמאוחר יותר יצטרף ל"רולינג סטונס") בבס, כחברי Jeff Beck" Group". בנוסף, האלבום כולל מוזיקאים ידועים רבים, בין היתר, חברי "לד זפלין" לעתיד, Jimmy Page ו- John Paul Jones, מתופף "The Who" קית' מון, Nicky Hopkins, איינסלי דנבר ועוד, חלקם לא קיבלו אפילו קרדיט בעטיפת האלבום. לאחר שעזב את "The Yardbirds" בסוף 1966, הוציא ג'ף בק שלושה סינגלים שזכו להצלחה במצעד הבריטי, בשניים מהם הוא גם היה הסולן. הסינגלים הללו כללו צד A עם אוריינטציה של פופ וצד B מבוססי בלוז, כשהאחרונים מבניהם רומזים על הכיוון המוזיקלי אותו בק יאמץ במלואו עם "Truth". מלבד "Beck's Bolero" שהולחן על ידי Jimmy Page והוקלט במאי 1966, הקלטת האלבום הזה נמשכה ארבעה ימים בלבד בחודש מאי 1968, והולידה תשע רצועות אקלקטיות, חלקן הקטן יצירות מקוריות ורובן גרסאות כיסוי מאוד יצירתיות. האלבום נפתח עם "Shapes of Things", ואנחנו מיד מתוודעים לפרשנות המיוחדת של בק לשיר של ה- "Yardbirds", אשר מביאה פתיחה בטון עוצמתי לאלבום הזה. אם אתם מעוניינים לשרטט קו היסטורי של התפתחות המוזיקה, אז השיר הזה היה אחד מהרגעים שבהם הבלוז רוק התחיל לשנות את פניו לכיוון הארד רוק. הוא כולל תיפוף בולט ועוצמתי של Micky Waller, נגינת בס כבדה של Ronnie Wood וצליל גיטרה רווי דיסטורשן (האזינו לאקורד ב-1:45), עם ווייב פסיכדלי שמונע על ידי הנגינה החדשנית של בק. הסאונד והאווירה הללו ימשיכו לאורך כל האלבום, ברצועות כמו הבלוז-רוק הכבד - Let Me Love You" שבוודאי הושפע מלהקת "Cream", העיבוד לשיר של ווילי דיקסון "You Shook Me" שחצי שנה לאחר מכן העיבוד שלו יועתק לאלבום הבכורה "Led Zeppelin" למורת רוחו של בק, ו-"I Ain't Superstitious" של Howlin' Wolf (שדיקסון כתב) ואפילו "Megadeth" יבצעו לו גרסת כיסוי באלבום "Peace Sells... But Who's Buying" משנת 1986. למרות שהאלבום הזה מבוסס ברובו על גרסאות כיסוי, הפרשנות והחדשנות של בק הספיקו כדי להפוך אותו לאלבום מהותי בהתפתחות הבלוז רוק להארד רוק ובהמשך להבי מטאל. למעשה, ניתן למצוא כאן רק שלושה יצירות מקוריות שנזקפו לזכות "ג'פרי רוד" (שם בדוי לבק וסטיוארט), אבל אפילו הן לא ממש "מקוריות" אלא נוצרו בהשראת אמנים אחרים: "Let Me Love You" (בהשראת באדי גאי), "Rock My Plimsoul" ו- "Blues Deluxe" (שניהם משירי B.B. King), האחרון כולל נגינת פסנתר מרשימה של Nicky Hopkins והקלטת קהל שנועדה לחקות הופעה חיה (בחירה הפקתית שבק יצטער עליה מאוחר יותר). האלבום כולל גם גירסאות כיסוי של "Ol' Man River" מאת ג'רום קרן, "Greensleeves" המסורתי, "Morning Dew" של בוני דובסון, "You Shook Me" של ווילי דיקסון ו- "I Ain't Superstitious" של Howlin' Wolf (שדיקסון כתב). אפשר לומר שהפנינה ה"טהורה" היחידה באלבום היא "Beck's Bolero", רצועה אינסטרומנטלית שהוקלטה בסשן שונה, שנתיים לפני ההקלטות של "Truth", בהשתתפות Jimmy Page (שגם כתב אותה), John Paul Jones, Keith Moon ו- Nicky Hopkins. הקטע הזה מבליט את הצד הניסיוני של בק ומבשר את צליל הרוק הכבד שלימים יגדיר את "Led Zeppelin". (Photo: Chris Walter) האלבום "Truth" עומד עד היום כאלבום מרכזי בתולדות הרוק. הוא מציג את עבודת הגיטרה החלוצית של Jeff Beck ואת הכישרון האדיר של חבריו ללהקה. השילוב החדשני של בלוז ורוק עם צליל כבר ומתכתי יוביל את הדרך למחקרים מוזיקליים עתידיים, ויחזק את המוניטין של בק כאחד הגיטריסטים המובילים בז'אנר. האלבום הזה הוא לא רק עדות לאומנות ולחזון של בק, אלא גם להשפעה המכרעת שלו על התפתחות הבלוז רוק, ההארד רוק וההבי מטאל המוקדם, ובכך תרומתו לעיצוב עתיד מוזיקת ​​הרוק. עם יציאתו זכה האלבום לשבחי המבקרים. אל קופר ממגזין ה"רולינג סטון" הכתיר אותו כ"קלאסי", והשווה אותו לאלבום מופת אחר - "Blues Breakers with Eric Clapton" משנת 1966. הוא שיבח את ההופעה האנרגטית של להקת הליווי של ג'ף בק שקיבלה את הכינוי "Jeff Beck Group". מגזין "Classic Rock" דירג את "Truth" במקום השמיני ברשימת 30 אלבומי הבלוז רוק הבריטיים הגדולים ביותר, והדגיש את תפקידו בביסוס הסאונד של הז'אנר. Tom Scholz מלהקת "Boston" ציין אותו כאלבום האהוב עליו, והדגיש את השפעתו המתמשכת. גיטריסט הבלוז Joe Bonamassa ביצע גרסאות כיסוי למספר רצועות מהאלבום, עדות נוספת להשפעתו המתמשכת עשורים רבים לאחר יציאתו. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 29 ליולי 1974 המתופף האגדי Neil Peart הצטרף באופן רשמי ללהקת "Rush". (Photo: Fin Costello) ניל נולד ב- Hagersville אונטריו קנדה, דרומית מערבית ממרכז טורונטו ושכונת ווילודייל בדרך למפלי הניאגרה. הבכור מבין ארבעה אחים. הוא התחיל לגלות עניין במוזיקה דרך רדיו טרנזיסטור שהיה מכוון לתחנות האיזוריות בטורונטו ובבאפלו ארה"ב. בהתחלה החל ללמוד פסנתר אבל זה לא היה זה. ההתעניינות של ניל בתופים הגיעה מהדוד שלו Richard שהיה בלהקה שנגנה R&B. הוא היה מנגן על הברכיים, עם צ'ופסטיקס בכל הבית. הוא נשאב לזה כל-כך, עד כי היה מפזר מגזינים של מתופפים על המיטה ומתופף עליהם. (Photo: Rushtrader.com) ההורים ראו את הערגה הזאת של ניל לתופים וקנו לו מערכת תופים קטנה ובסיסית ליומולדת 13. הם גם שלחו אותו ללמוד לנגן עם הבטחה שאם יתמיד בכך במשך שנה שלמה הם יקנו לו מערכת תופים מקצועית. ניל התמיד וקיבל אותה כמובן. ההורים שראו עד כמה הילד כשרוני לא הסתפקו בכך ושלחו אותו גם לשיעורים ב- "Peninsula College of Music in British Columbia". הופעה הראשונה של ניל נערכה כבר בגיל 14 בביה"ס בו למד. ניל כמובן לא הסתפק בזה והיה ממשיך להתאמן בבית שעות על גבי שעות מאזין לגדולי המתופפים ומנסה לחקות אותם. את הלימודים היה מממן בעבודות מזדמנות. בנערותו עבר בין להקות מקומיות שונות, כולל "Mumblin’ Sumpthin", "the Majority", "JR Flood", אבל אף אחת מהן לא הצליחה לפרוץ ולהתפרסם. בגיל 18 עלה ניל על מטוס ושם פעמיו ללונדון בעקבות גיבורי הילדות עליהם גדל. הוא קווה להצליח שם מוזיקלית. בלונדון הוא נחשף בין היתר לכתבים של הסופרת Ayn Rand שהפילוסופיה שלה השפיעה עליו מאוד. אחרי 18 חודשים ללא הצלחה הוא חוזר לקנדה ומתחיל לעבוד עם אבא שלו בעסק למכירת חלקי חילוף לטרקטורים. במקביל הוא מצטרף ללהקה מקומית בשם "Hush". באותו זמן John Rutsey, המתופף המקורי של "Rush" הועזב ממנה בתירוץ שהוא לא יוכל לעמוד בקצב עם סכרת. גדי ואלכס ערכו אודישנים אליהם הגיע בחור צנום עם מכנסיים קצרים ותספורת קצרה. הוא יצא ממכונית "Ford Pinto" והוציא מערכת תופים קטנטנה מקופסאות בהן חלקיה היו מאוחסנים והרכיב אותה לאט ובנחת. אלכס זכר שניל לא עשה עליו רושם טוב והוא חשב שהוא לא מתאים לסגנון הרוק של הלהקה. אבל כשניל החל לנגן נפערו הלסתות של שני החברים המוסיקאים שעמדו מולו, הם שמעו בתיפוף שלו את העוצמות והוירטואוזיות של Keith Moon ושל John Bonham והיו בשוק. הוא ניגן בצורה מוטרפת ומושלמת והם כמובן קיבלו אותו מיד ללהקה. (Photo: Classic Rock In Pics Twitter) התאריך המדויק בו הצטרף פירט ללהקה היה 29/7/1974. זה היה יום הולדתו ה- 21 של Geddy Lee. גם Neil Peart היה אז בן 21. לניל היו בדיוק שבועיים לפני סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב והוא נאלץ ללמוד במהירות את כל החומר ולהתכונן לסיבוב המתוכנן מראש. ההופעה הראשונה של פירט עם הלהקה הייתה בפיטסבורג ב- 14 לאוגוסט 1974. זו היתה הופעת חימום ל"מנפרד מאן" ול"אוריה היפ" בפני 11 אלף איש. השאר, כבר היסטוריה... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הגיטריסט, הזמר והיוצר John Sykes: (Photo: Pinterest) סייקס החל את דרכו המוזיקלית בשנת 1980 בלהקת "Streetfighter" ולאחר זמן קצר עבר ללהקת "Tygers of Pan "Tang איתה שחרר שני אלבומי אולפן מלאים והתארח בשלישי. בשנת 1982 הוא עבר בהצלחה אודישן ללהקת "Thin Lizzy" והפך לגיטריסט המוביל שלה לצידו של "Scott Gorham". עם הלהקה הוא שחרר את אלבום האולפן "Thunder And Lightning" והיה שותף לסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ולאלבום ההופעה המצוין “Live Life” שכלל הופעות אורח של גדולי הגיטריסטים שהיו חלק מהלהקה וביניהם גארי מור. בהמשך הפך John Sykes לנגן הליווי של Phil Lynott במסגרת קריירת הסולו שלו. צפו בסולואים המטורפים שהוא נותן כאן בקרב קלידים-גיטרה מול Rick Wakeman. בהמשך גילה אותו David Coverdale והזמין אותו להצטרף ללהקת "Whitesnake", אך ג'ון היה לויאלי לפיל ליינוט ובתחילה סירב. ואולם, אחרי מסע שכנועים של קוברדייל ולאחר שקיבל גם את ברכתו של Phil Lynott הוא עבר לווייטסנייק והקליט עמה את ההוצאה המחודשת של האלבום "Slide It In" ובהמשך יצא עימה לסיבוב הופעות. הפריצה הגדולה של John Sykes הגיעה עם האלבום המצליח ביותר של "Whitesnake" ששוחרר בשנת 1987. סייקס השפיע מאוד על הסאונד והסגנון של הלהקה אשר שינתה את פניה מקצה לקצה והפכה מלהקת הארד רוק ובלוז רוק שורשי ללהקת הבי מטאל וגלאם מטאל. John Sykes כתב יחד עם David Coverdale תשעה מתוך 11 השירים באלבום המצליח Whitesnake's 1987. לאחר שעזב את הוא הקים את הסופרגרופ "Blue Murder" יחד עם המתופף Carmine Appice והבסיסט Tony Franklin. יחד עם הרכב זה שחרר שני אלבומי אולפן והוכיח שהוא הרבה יותר מגיטריסט וירטואוז, הוא גם זמר מעולה!!! סייקס שר קולות רקע באלבום "Adrenalize" של "Def Leppard" שיצא בשנת 1992. בשנת 2006 סייקס זכה לכבוד לאחר שחברת גיבסון הוציא דגם קסטום של Gibson Les Paul בהשראתו. לסייקס גם קריירת סולו במסגרתה שחרר עד היום חמישה אלבומים. ב- 1 בינואר 2021, סייקס הוציא את "Dawning Of A Brand New Day", השיר החדש הראשון שלו מזה למעלה מעשרים שנה. ב- 20 לינואר 2025 סייקס הלך לעולמו לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן, בן 65 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

מזל טוב ויומהולדת שמח ל- Geddy Lee, הידוע כזמר, הבסיסט והקלידן של הפאוור טריו הקנדי "Rush", שחוגג היום את יום הולדתו!!! (Photo: Kevin Winter) להלן 50 עובדות מעניינות על האיש והאגדה: 1. הוא נולד ב- 29 ליולי 1953 בשכונת Willowdale בטורונטו, אונטריו קנדה בשם Gary Lee Weinrib. 2. הוריו היו ניצולי שואה מפולין, אשר במהלך מלחמת העולם השניה שהו במחנות הריכוז אושוויץ ובהמשך דכאו וברגן-בלזן. 3. השם גדי דבק בו כי אמא שלו - Mary Weinrib, לא ידעה לבטא את האות R ובמבטא שלה זה נשמע כמו D (גדי במקום גרי) ולכן החברים התחילו לקרוא לו Geddy. 4. גדי קיבל חינוך יהודי אורתודוכסי עד גיל בר מצווה. (Photo: Therushforum.com) 5. כשהיה בן 12 אביו מוריס שהיה מוזיקאי נפטר, וגדי קרא עליו קדיש שנה שלמה כולל כל מנהגי האבלות. הוא סיפר שלא שמע מוזיקה שנה שלמה וזה היה אחד הדברים הכי קשים עבורו במהלך שנת האבל. 6 הוא החל ללמוד מוזיקה בבית ספר בגיל 10. הכלי הראשון עליו למד לנגן היה תופים ובהמשך חצוצרה וקלרינט. 7. השיעורים בבית הספר לא הספיקו לו והוא לקח גם שיעורי פסנתר באופן פרטי. 8. בגיל 14 קיבל את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו. 9. המעבר לגיטרת בס הגיע בעקבות Jack Bruce ו- John Entwistle, שניגנו בשתי להקות שגדי העריץ - "Cream" ו- "The Who". 10. האהבה לג'ק ברוס וללהקת "Cream" תוביל אותו בהמשך למודל הפאוור טריו של "Rush", בעודו מנגן בבס ושר בדומה לג'ק ברוס. 11. לי הושפע גם מאוד מהרוק המתקדם האנגלי ובעיקר להקות כמו יס וג'נסיס. אחד הבסיסטים שהשפיעו עליו ביותר מתחום זה היה Chris Squire. 12. הוא לא היה הזמר והבסיסט הראשון של להקת "Rush". הוא החליף את Jeff Jones, חודש לאחר הקמת הלהקה בשנת 1968 ושבועיים לפני הופעתה השניה. 13. הסינגל הראשון שהלהקה שחררה אי פעם היה "You Can't Fight It" והוא נכתב על-ידי גדי והמתופף John Rutsey. 14. לי הוא בעל מנעד קול רחב של שלושה אוקטבות, החל בבריטון, דרך טנור, אלטו ועד למצו-סופרן. 15. נגינת הבס של גדי מאוד מודגשת וכוללת פריטה עוצמתית על המיתרים. הוא הפך את גיטרת הבס לכלי מוביל שלעיתים אפילו דומיננטי יותר מהגיטרה של לייפסון. 16. סגנון הנגינה הייחודי של גדי השפיע על נגני בס גדולים וטובים, ביניהם Cliff Burton ממטאליקה, Steve Harris מאיירון מיידן, John Myung מדרים ת'יאטר, Les Claypool מפרימוס ו- Tim Commerford מרייג' ואודיוסלייב. 17. בלהקת "Rush" הוא במרבית המקרים כותב את הלחנים יחד עם Alex Lifeson, כאשר פירט כותב את התמלילים. למרות האמור יש מספר יוצאים מן הכלל בהם לי כתב גם את המילים. דוגמאות: "Best I Can", "Tears", "Cinderella Man" ועוד. 18. בנוסף לשירה ולנגינה על בס, גדי לי מנגן בלהקה גם על קלידים, גיטרה ובס פדאל שמאפשר לו לייצר במהלך הופעות הלהקה את צלילי הבס והקלידים בצורה סימולטנית. 19. גדי אחראי לא מעט על שינויי הסגנונות המוזיקליים של "Rush" במהלך הקריירה שלה. הוא כל הזמן שאף ללמוד ולהתנסות ואיתגר את עצמו בלמידה ובהכנסת כלי נגינה וציוד חדש, שמשך את הלהקה לשנות את סגנונה. 20. הלהקה התעקשה לנגן את כל תפקידי כלי הנגינה בעצמה במהלך הופעותיה. לשם כך הצטייד גדי גם בפדאלים שאיפשרו לו גם לשלוט על הקלידים במהלך נגינת הבס. 21. בין היתר בשל היכולת הווירטואוזית הזאת, הוא זכה בשנת 1981 בתואר "Best New Talent" של "Keyboard Magazine". 22. גדי הוא אספן גיטרות וינטג' וגם חובב ואספן ממורביליה של בייסבול. בנוסף הוא מחזיק בבית אוסף של למעלה מ- 5,000 יינות יקרים. 23. גדי הגיע למקום הראשון ברשימת מוזיק ראדר לנגני הבס הטובים בכל הזמנים ולמקום הרביעי באותה רשימה של מגזין הרולינג סטון. 24. הוא נמצא במקום ה- 13 ברשימת 100 הזמרים הגדולים של ההבי מטאל של מגזין "Hit Parader". 25. גדי הוזמן להפיק את האלבום "Master Of Puppets" של "מטאליקה". מי שיביט ברשימת התודות של מטאליקה בחוברת האלבום ימצא "תודה מיוחדת לגדי, אלכס וניל מ RUSH". 26. הוא נבחר שש פעמים כנגן הבס הטוב ביותר ברשימת ה- "Guitar Player magazine". 27. בשנת 1993 הוא נבחר כנגן הטוב ביותר ברוק על-ידי קוראי המגזין "Bass Player". (Photo: Timothy J / Flickr) 28. בשנת 1996 הוא קיבל את תואר הכבוד של קצין מסדר קנדה. 29. בשנת 2004 הוא נבחר על-ידי אזרחי קנדה במקום ה- 96 ברשימת הקנדים הגדולים ביותר שחיו אי פעם. 30. בשנת 2010 הוא קיבל את התואר "אגדה חיה" על-ידי מגזין "קלאסיק רוק". 31. בשנת 2012 הוא קיבל מדליית כבוד מהמלכה אליזבת השניה. 32. בשנת 2013 הוא נכנס יחד עם להקתו ל- "Rock and Roll Hall of Fame". 33. חברי הלהקה מכנים אותו בשם Dirk. 34. יחד עם Rush הוא שחרר 19 אלבומי אולפן, 2 EP ו- 11 אלבומי הופעה. 35. יחד עם Rush הוא הצליח להכניס שלושה אלבומים לרשימת 50 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרוק המתקדם. כדי להבין את גודל ההישג רק 3 להקות, ג'נסיס, פינק פלויד וקינג קרימזון, זכו להכניס 3 תקליטים לרשימה. האלבום Moving Pictures הגיע למקום השלישי ברשימה המכובדת הזאת אחרי The Dark Side Of The Moon של פינק פלויד ואלבום הבכורה של קינג קרימזון - In The Court Of The Crimson King. 36. הוא מכר יחד עם "Rush" למעלה מ- 40 מליון אלבומים במהלך הקרירה. 37. יחד עם "Rush" הוא מחזיק במקום השלישי והמכובד (לאחר הביטלס והסטונס) כלהקה עם הכי הרבה תקליטים עוקבים שזכו למעמד זהב ופלטינה. 38. בשנת 2000 הוא שחרר את אלבום הסולו שלו "My Favourite Headache". מי שתופף באותו אלבום הוא Matt Cameron מסאונדגארדן ומפרל ג'אם. 39. הוא חבר טוב של Dave Grohl את זה בטח ניחשתם, אבל האם ידעתם שגם אימו של גדי - Mary Weinrib ואמא של דייב היו חברות טובות? 40. בשנת 1980 התארח לי יחד עם חברי להקת "Rush" בשיר "Battle Scar" של "Max Webster". המפגש הזה יהווה את הטריגר לכתיבת השיר "Tom Sawyer", אחד השירים הגדולים של "Rush". 41. בשנת 1981 הוא תרם את קולו לשיר "Take Off" של Bob and Doug McKenzie הלקוח מאלבומם "Great White North". 42. בשנת 1982 הוא הפיק את האלבום של להקת הניו ווייב הקנדית "Boys Brigade". 43. בשנת 1985 הוא תרם את קולו לשיר "Tears Are Not Enough" אשר נכלל באלבום "We Are the World" אשר שוחרר במסגרת פרוייקט הצדקה "USA for Africa" (דקה 2:14). 44. בשנת 1999 הוא הקליט יחד עם לייפסון את ההמנון הקנדי "O Canada" בסגנון רוקיסטי עבור הסרט "South Park: Bigger, Longer, and Uncut". גדי גם זכה לשיר את ההמנון בפתיחת משחק האולסטאר של ליגת הבייסבול בשנת 1993. 45. באותה שנה הוא ניגן בס בשיר "Good for Sule" של להקת "I Mother Earth". 46. בשנת 2006 הוא הצטרף לסופרגרופ החד פעמי "Big Dirty Band" יחד עם לייפסון לביצוע השיר "I Fought the Law" שנכלל בפסקול הסרט "Trailer Park Boys: The Movie". 47. בשנת 2010 הוא השתתף בנגינת בס ושירה באלבומה של להקת "The Black Sea Station". 48. בשנת 2017 הוא הצטרף לחברי להקת "Yes" כמחליף של הבסיסט Chris Squire, בביצוע השיר "Roundabout", במהלך הופעתם בהיכל התהילה של הרוקנרול. 49. בשנת 2018 הוא שחרר את ספרו "Big Beautiful Book of Bass" החוקר לעומק את הגיטרה המופלאה, במסגרתו הוא מראיין בין היתר את מיטב נגני הבס בכל הזמנים. 50. בשנת 2020 הוא חלק כבוד למוזיקאי Bill Withers בביצוע לשיר "Lean on Me" עם נבחרת אולסטאר של מוזיקאים קנדיים. עובדות בונוס: 1. ליום הולדתו ה- 21 הוא קיבל במתנה את - Neil Peart. כן, כן, יום הולדתו של גדי לי הוא גם היום הרשמי בו ניל פירט הצטרף ללהקת "Rush" ועל כך נעלה פוסט קצר בנפרד. 2. ניל פירט כתב בהשראת סיפור מחנות הריכוז בהם שהו הוריו של גדי לי, את השיר "Red Sector A". אז בואו נעשה הרבה כבוד לאיש שהוכתר כבר כ"אגדה חיה" על-ידי הקלאסיק רוק מגזין - Geddy Lee. לכבוד המאורע המיוחד אנחנו מצרפים לכם קישור לאלבום הסולו המצויין שלו: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הגיטריסט החביב והמוכשר Steve Morse נולד ב-28 ליולי 1958. ( Photo: Eddietrunk.com) הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו בשנת 1970 עם ה- "Dixie Dregs" שהיה גם אחד ממקימיה. הסגנון המוזיקלי של הלהקה מאוד מיוחד והוא שילב ג'אז, רוק דרומי ופרוגרסיב, כאשר מורס הינו הכותב העיקרי שלה. יחד עם להקה זו הוא שחרר עד שנת 1994, תשעה אלבומי אולפן. החל משנת 1994 ועד 2022 הוא שימש כחבר מן המניין בלהקת "Deep Purple" במקומו של Ritchie Blackmore. גם במקרה זה מורס היה שותף מלא לכתיבה החומרים ללהקה והוא שחרר איתה שמונה אלבומי אולפן. (Photo: Ben Wolf) מורס גם היה חבר לתקופה קצרה בלהקת "Kansas" אליה הצטרף בשנת 1986. בשני האלבומים בהם היה חבר, "Power" ו- "In the Spirit of Things" הוא תרם רבות גם לכתיבה. למורס גם קריירת סולו ענפה במסגרתה שחרר ארבע עשרה אלבומים, רובם עם הטריו המדהים "Steve Morse Band", אותה הקים מורס בשנת 1983. סטיב מורס גם שותף בלא מעט פרויקטים מוזיקליים, הבולטים שביניהם הם: א. "Living Loud" - הרכב שהוקם בשנת 2003 וכולל גם את Jimmy Barnes, Bob Daisley, Lee Kerslake ו- Don Airey. ב. "Angelfire" - שיתוף פעולה של מורס עם הזמרת Sarah Spencer שהחל בשנת 2007. ג. "Flying Colors" - סופרגרופ שהוקם בשנת 2011 וכולל בין היתר את Mike Portnoy על התופים וניל מורס על הקלידים, איתו שחרר מורס שלושה אלבומי אולפן מצויינים. מורס גם הופיע באלבומי אמנים רבים כל כך, כגון: Steve Walsh, Liza Minnelli, Triumph (באלבום "Surveillance"), Lynyrd Skynyrd, Carmine Appice, Jordan Rudess, Ian Gillan, Jon Lord ועוד רבים אחרים. בנוסף לשליטה המדהימה שלו בגיטרה, מורס גם שר ומנגן על כלים נוספים כמו פסנתר, כינור, בנג'ו, קלרינט ועוד. ב- 23 ליולי 2022 הודיע מורס על פרישה מלהקת "דיפ פרפל" בכי להקדיש את זמנו לטיפול במחלתה של אשתו Janine. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 28 ליולי 1979 שוחרר האלבום "Down to Earth" של להקת "Rainbow". זה אלבום האולפן הרביעי של הלהקה והראשון שלה בלי Ronnie James Dio, אשר הוחלף על-ידי Graham Bonnet, בשעתו זמר די אנונימי שבהמשך יהיה גם חלק מהלהקות "Michael Schenker Group" ו- "Alcatrazz". סיפורו של האלבום מתחיל למעשה לאחר יציאת האלבום הקודם, "Long Live Rock 'n' Roll". לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות וכבר במהלכו החלו Ritchie Blackmore ו- Ronnie James Dio לדון בהמשך דרכה של הלהקה. בלקמור רצה לקחת את הלהקה לכיוון מסחרי יותר, אך Dio לא הסכים עם הקו החדש שבלקמור ניסה לכפות על הלהקה. המחלוקות המקצועיות בין בלקמור ל- Dio באשר לכיוון המוזיקלי של הלהקה, הבילו בסופו של דבר לעזיבתו של Ronnie James Dio את הלהקה. בדצמבר 1978 מתחיל Ritchie Blackmore לכתוב את החומר לאלבום בביתו. בתקופה זו הוא כבר מפטר את הבסיסט Bob Daisley ואת הקלידן David Stone, כך שהנגן היחיד שנשאר מההרכב שניגן באלבום הקודם היה המתופף האגדי Cozy Powell. בלקמור גייס את Roger Glover, חברו משכבר הימים מדיפ פרפל, לתפקיד מפיק האלבום ובמקביל החל לערוך אודישנים בכדי לאייש את עמדות יתר חברי הלהקה שעזבו/הועזבו. הראשון שצורף ללהקה היה הקלידן Don Airey הידוע בין היתר מפעילותו עם Ozzy Osbourne ובהמשך עם דיפ פרפל. באשר לתפקיד הזמר, נערכו מספר אודישיינים לזמרים שלא נשאו חן בעיני בלקמור. בשלב מסויים Ritchie Blackmore שקל אפילו לצרף את Ian Gillan, אך בסופו של דבר בהתאם להמלצתו של Roger Glover, נקרא Graham Bonnet לאודישן. האודישיין הזה נחרט היטב בזכרונו של גלובר. הוא זוכר שגרהאם בונט היה אמור לשיר את "Mistreated". בונט לא הכיר את השיר וכשהלהקה החלה לנגן את הפתיח בונט היה בקצה השני של החדר רחוק מהמקרופון. גלובר חשש שבונט לא יודע מתי הוא צריך להיכנס ושהוא הולך לפספס, אבל מיד כשהגיעה העת להתחיל לשיר בונט זינק מקצה החדר ושאג לתוך המקרופון. כולם היו המומים מהקול שלו במיוחד Don Airey שמההלם הפסיק מיד לנגן. כמובן שבונט נבחר מיד באותו רגע על-ידי Ritchie Blackmore לאייש את התפקיד. תפקיד הבס היה קשה יותר לאיוש, הלהקה ניגנה במהלך החזרות עם נגן האולפן Clive Chaman ובהמשך אף צורף Jack Green במהלך ההקלטות, אך הוא לא החזיק מעמד בהרכב, עד שבסופו של דבר נאלץ Roger Glover לבצע את תפקיד הבס בהקלטות, הוא בהמשך אף צורף ללהקה כחבר מן המניין, מה שאוליי היה אמור להיעשות מלכתחילה. ניתן לומר שהחזון של Ritchie Blackmore התממש כי האלבום הזה הלך חזק לכיוון המסחרי. הוא כלל את הסינגל המצליח הראשון של הלהקה, "Since You Been Gone", שיר שכתב בכלל Russ Ballard גיטריסט להקת "Argent" ואכן ממחיש בצורה הטובה ביותר את הכיוון המוזיקלי של הלהקה ואת הסיבה לעזיבתו של דיו. להיט נוסף מהאלבום הוא "All Night Long" המפורסם שריף הפתיחה שלו מזכיר מאוד את הריף הקלאסי של "Man On the Silver Mountain" מאלבומה הראשון של הלהקה. למרות הכיוון המסחרי שהאלבום הזה צעד בו, עדיין ניתן למצוא בו הבלחות וניצוצות של ריינבו הישנה והאהובה, כמו בשיר "Eyes of the World" שמזכיר מאוד את תקופת "Rising" של Dio. שירים נוספים הראויים לציון הם "Love's No Friend", "Danger Zone", "Lost in Hollywood", כולם בצידו השני של הויניל שמתברר כצד הטוב יותר מבין השניים. הגם שמדובר באלבום טוב עם הרכב מטורף של נגנים, ולמרות שקולו של Graham Bonnet ראוי לציון, הוא עדיין מחוויר מול האלבומים מתקופת Ronnie James Dio. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 27 ליולי 1975 שחררה "Black Sabbath" את אלבומה השישי "Sabotage". שמו של האלבום (חבלה) לא נבחר במקרה, הוא סימל את התקופה הקשה בה היו נתונים חברי הלהקה אותו זמן. Tony Iommi הסביר זאת בספרו "Iron Man: My Journey Through Heaven and Hell with Black Sabbath", באופן הבא: "זה הרגיש כאילו פוגעים ומחבלים בנו לאורך כל הדרך, קיבלנו מכות ואגרופים מכל הכיוונים". ואכן זה היה פחות או יותר המצב. האלבום הוקלט בשיאו של מאבק משפטי של הלהקה עם מנהלם לשעבר Patrick Meehan. אין ספק שהלחץ בו היתה הלהקה נתונה במהלך ניהול המשפט השפיע על הליך ההקלטה, על התוכן, על הכבדות שלו ומן הסתם גם על שמו של האלבום. איומי ייחס את הבעיות המשפטיות לצליל הכבד והכועס של האלבום. גם השיר "The Writ" אשר חותם את האלבום ושאותו כתב Ozzy Osbourne, מתייחס ליחסים עם מנהל הלהקה, ובין היתר כולל את המילים הבאות: All of the promises that never came true, You're gonna get what is coming to you" "Are you Satan, are you man? You've changed in life since it began המתופף Bill Ward ציין בראיון עימו משנת 1976 שזה כנראה האלבום היחיד שהוקלט עם עורכי דין באולפן. הבסיסט Geezer Butler אמר שלאחר שחרורו של האלבום "Sabbath Bloody Sabbath" הלהקה גילתה שמנהלה וחברת התקליטים שלה פשוט גונבים אותם. לכן, רוב הזמן, כשהלהקה לא הייתה על הבמה או באולפן, הם היו במשרדי עורכי דין וניסו להשתחרר מכל החוזים עליהם הם היו חתומים. הוא המשיך וציין שהלהקה ניסתה להקליט וממש באולפן החתימו אותם על כל מיני מסמכים ותצהירים לשם ניהול התביעה. מכל מקום, כתוצאה מהמאבק המשפטי עם מנהל הלהקה, עברו ארבעת חברי "Black Sabbath" לנהל את עצמם. הסגנון המוזיקלי של האלבום שונה מהצליל השורשי של הלהקה באלבומיה הראשונים, והוא נע בין ההבי מטאל הכבד והמוכר של הלהקה לקטעים אקספרימנטלים, פסיכדליים, אפילו פרוגרסיביים ועד לשירים יותר רכים ושקטים. כלי הנגינה בהם עשתה הלהקה שימוש במהלך ההקלטות כלל פסנתר, סינתסייזרים, אורגן האמונד ואפילו נבל, ודי בכך ללמד על כברת הדרך שעשתה הלהקה מאלבומיה הראשונים ומהצליל השורשי שלה. מה שממחיש באופן הטוב ביותר את ההתנסות של הלהקה בסגנונות חדשים באלבום הזה, הינו הקטע "Supertzar" - קטע אינסטרומנטלי מיוחד ויפה בו משתתפת המקהלה הפילהרמונית של לונדון. עם כל זאת, יש באלבום הזה עדיין את "בלאק סאבאת'" הישנה והמוכרת ואת ההבי מטאל שכל-כך מhיחד אותם, בשירים כמו: "Hole in the Sky" ו- "Symptom of the Universe" – שהינו לעניות דעתנו אחד מהשירים הגדולים במטאל, כן, כן, אההה והוא במקרה גם אחד האהובים של הלהקה, אשר גם נחשב כאחד מהמשפיעים על התפתחות ז'אנר הת'ראש מטאל. שירים נוספים הראויים לציון הם "(Am I Going Insane (Radio" ו- "Megalomania" שהינו השיר הארוך באלבום ואחד המורכבים והמפתיעים שבו. עם צאת קיבל האלבום ביקורות חיוביות. ראויה לציון במיוחד הביקורת של מגזין הרולינג סטון במגזין ששוחר ב- 25 לספטמבר 1975 ובה נכתב כי: "לא רק שזה האלבום הטוב ביותר של "בלאק סאבאת'" מאז Paranoid אלא שהוא אולי האלבום הכי טוב של הלהקה". אוזי אגב חשב שהאלבום יכול היה להיות מושלם לולא "Supertzar" ו- "(Am I Going Insane (Radio", שהם הקטעים הפחות אהובים עליו מהאלבום. אגב, אם שאלתם את עצמכם מדוע בשיר "(Am I Going Insane (Radio" מופיעה בסוגריים המילה "Radio", אז לא מדובר בגירסת השיר שיועדה לרדיו כפי שגם אנחנו סברנו, אלא בסלנג שכוונתו "mental", כך לפי דברי Bill Ward. גם אם אתם סבורים שהביקורת מוגזמת במקצת, זה עדיין האלבום הטוב האחרון ששחררה הלהקה בתקופה הקלאסית שלה. מה שיקרה אחר כך, הוא דעיכה איטית עד לעזיבתו של Ozzy Osbourne ותחייתה המחודשת של הלהקה עם הזמר Ronnie James Dio. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... רק שלוש שנים עברו מאז שהאלבום הזה יצא ומבחינתנו הוא עדיין מרגיש כאילו היה כאן מאז ומעולם !! האלבום הרביעי העונה לשם "Vicious" של להקת "Halestorm" שוחרר ב-27 ליולי 2018. הוא אלבום של עבודה משותפת, אלבום של יחד, אלבום של להקה שהגיעה לשלב הבגרות שלה. אם בשלושת האלבומים הקודמים העבודה נעשתה בעיקר ע"י Lzzy Hale ואחיה, הפעם כל הלהקה עבדה ביחד, כתבה, עיבדה והפיקה יחד עם המפיק Nick Raskulinecz שעבד עם "Rush", "AIC" ו- "Deftones". ליזי סיפרה שזה הרגיש לה כאילו זה אלבום הבכורה של "Halestorm" כלהקה. סיפרנו בתוכנית שלנו שהיא מאוד אוהבת לכתוב וליצור את השירים כאילו היא בהופעה חיה, זה מה שמעניק לה את ההשראה. הפעם כשכל חברי הלהקה היו שותפים, זה לקח את השירים צעד אחד קדימה. לא רק שירים חזקים, בועטים ומקפיצים שבנויים לאיצטדיונים אלא גם מרגשים נוגעים ודינמיים. להקה מעולה ואחת הזמרות הגדולות של דורנו וכן, אנחנו משוחדים כי אנחנו מעריצים, להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 27 ליולי 1993 יצא האלבום "Siamese Dream" של The Smashing Pumpkins. זה היה אלבום שלידתו לא היתה קלה עבור הלהקה, אלבום שכמעט וחיסל את הקריירה הקצרה שלה, אלבום שבמהלך יצירתו חשב Billy Corgan לשים קץ לחייו. בשנת 1991 מוציאים ה"סמאשינג פמפקינז" את אלבום הבכורה המצויין שלהם "Gish". האלבום זכה להצלחה רבה בזכות עצמו, אולם מספר חודשים לאחר מכן, כשיצא האלבום "Nevermind" של נירוונה הלהקה קיבלה רוח גבית נוספת כשהיו כאלה שערכו את ההשוואה המתבקשת ואפילו קראו לה "נירוונה הבאה". מי שהפיק את "Gish" ואת "Nevermind" היה מפיק העל Butch Vig, והיה זה אך מתבקש שהלהקה תמשיך לעבוד עימו באלבומה הבא. לאור ההצלחה של אלבום הבכורה הוחתמה הלהקה בחברת "Caroline Records" המוחזקת על-ידי "Virgin Records". במקום שעובדה זו תנסוך ביטחון במנהיג הלהקה והכותב העיקרי שלה – Billy Corgan, המהלך יצר עליו לחץ לייצר אלבום שיהיה אפילו טוב יותר מקודמו. קורגן גם נאבק אותה עת בהשמנה ובדיפרסיה ובנוסף על כל הצרות חווה מחסום כתיבה קשה. אבל זה לא הסוף, כי המתופף Jimmy Chamberlin היה אותה עת תחת התמכרות קשה להרואין, היה מקרה אחד בו הוא נעלם מהאולפן לכמה ימים וחבריו המודאגים לא יגעו היכן הוא. בנוסף, הגיטריסט James Iha והבסיסטית D'arcy Wretzky בדיוק סיימו קשר רומנטי, מה שהשפיע גם על ריכוזם ותפקודם במהלך ההקלטות. מעל כל הבעיות הללו ריחפה דמותו הפרפקציוניסטית של Billy Corgan אשר לא התפשר על הסאונד ועל איך שהאלבום הזה צריך להישמע. הוא בילה שעות באולפן, לעיתים 16 שעות רצופות ולפעמים אפילו ישן שם, בכדי להקליט שוב ושוב את הקטעים שלא היה שבע רצון מהאופן שבו הם נשמעו. המפיק Butch Vig סיפר כי לעיתים הוא עבד יחד עם קורגן על קטע בן 45 שניות במשך יומיים מלאים על-מנת להגיע לרמת השלמות אותה חיפש Billy Corgan. קורגן לא הסתפק בהקלטות קטעי הנגינה והשירה שלו והוא הקליט בעצמו גם את תפקידי הבס והגיטרה המובילה, כאשר סבר שהביצועים של חבריו לא היו מספיק טובים. ואם בכל זה לא די, הרי שחברת התקליטים ששמעה על הבעיות החליטה לבוא ולבקר באולפן ההקלטות על-מנת לבחון מקרוב כיצד מתקדם הליך ההקלטה. קורגן התוודה שנים מאוחר יותר כי הלחצים שחווה היו כה קשים עבורו, עד כי הוא שקל לשים קץ לחייו ואפילו תכנן את המהלך בקפידה. למרות כל הקשיים וכנגד כל הסיכויים הצליחו קורגן וחבריו לסיים כעבור ארבעה חודשים את ההקלטות, רק עם חריגה "קטנה" של רבע מליון דולר מהתקציב שנקבע. זה האלבום שקיבע סופית את שמה של הלהקה, כאחת מהבולטות בסצינת האלטרנטיב, בין היתר בזכות ארבעה הסינגלים ששוחררו מתוכו: "Cherub Rock", "Today", "Disarm", ו- "Rocket". מדובר באחד מהאלבומים הגדולים שיצאו בשנות ה- 90 אשר גם זכה להיכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. בהמשך דורג האלבום על-ידי אותו מגזין במקום ה- 12 ברשימת אלבומי הגראנג'. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר