היום אנחנו הולכים לספר לכם כמה עובדות על Jon Oliva, הידוע בעיקר כמייסד, קלידן והזמר של להקת ההבי מטאל "Savatage": (Photo: Rockpages.gr) = הוא נולד ב-22 ביולי 1959 בברונקס, ניו יורק. השם שניתן לו בהולדתו הוא John Nicholas "Jon" Oliva. = ב-1976 עברה משפחתו לפלורידה, שם התחילו ג'ון ואחיו Criss Oliva את עיסוקיהם המוזיקליים. = ג'ון התחיל לנגן בפסנתר של אביו, ואז עבר לגיטרה, תופים ולבסוף גיטרת בס. = ג'ון ואחיו כריס ניגנו קאברים של "Kiss", "Deep Purple" ו-"ZZ Top" במסיבות רחוב. = למרות שבמקור נגן בגיטרה, ג'ון הבין מהר מאוד שכריס טוב ממנו אז הוא התמקד בשירה והחליף עם אחיו ועבר לנגן בגיטרה בס. = בשנת 1978 ג'ון הודח מבית הספר התיכון והצטרף ללהקת "Metropolis", איתה צבר את הניסיון הראשון שלו בסיבוב הופעות. = בשנת 1979 ג'ון וקריס הקימו את "Avatar", שהפכה מאוחר יותר ל- "Savatage". (Photo: Fanart.TV) = ב-1983 "Savatage" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "Sirens". ג'ון וקריס היו כותבי השירים הראשיים באלבום. = ב-1984 הם הוציאו את מיני האלבום "The Dungeons Are Calling". זה היה מעין אלבום קונספט שהוקלט באותו יום בו הוקלטו שירי האלבום "Sirens". שני האלבומים נועדו להיות אלבום אחד באורך מלא, אבל הם חולקו לשניים בגלל מגבלת מקום. = בשנת 1985 "Savatage" הוציא את האלבום "Power of the Night". בנוסף לשירה באלבום הזה, ג'ון התחיל לקבל קרדיט גם על נגינת קלידים. = ב-1986 הוציאה הלהקה את האלבום "Fight for the Rock", שהיה כישלון מסחרי. = שנה בלבד לאחר מכן, ב-1987 חזרו "Savatage" עם אלבומם עטור השבחים "Hall of the Mountain King". באלבום זה המפיק Paul O'Neill דחף את הלהקה לכיוון סגנון הפרוגרסיב מטאל. = ההשפעות הפרוגרסיביות הפכו עמוקות יותר עם יציאתו של "Gutter Ballet" ב-1989, כאשר הלהקה מציגה סגנון מטאל פרוגרסיבי יותר. זה לא אלבום קונספט, אבל שלושת השירים האחרונים שבו הם מעין סוויטה קונספטואלית העוסקת בדמות אחת. = ג'ון זוכה באלבום לקרדיט על: שירה, פסנתר, קלידים, גיטרה בס ואפילו תופים בשיר "Gutter Ballet". = בשנת 1991 יצא "Streets: A Rock Opera". כפי ששמה מגלה זוהי אופרת רוק העוסקת בעלייתו ונפילתו של המוזיקאי הבדיוני DT Jesus. זה היה גם אלבומו האחרון של ג'ון אוליבה כסולן הראשי של הלהקה עד "Dead Winter Dead" משנת 1995. = ב-1992 עזב ג'ון את "Savatage" כדי להתמקד בפרויקטים צדדיים, כולל "Doctor Butcher" והמחזמר "Romanov". = בשנת 1993 הלך הגיטריסט הראשי Criss Oliva בתאונת דרכים ו-"Savatage" הוציאו את "Edge of Thorns" עם זכארי סטיבנס כסולן הראשי. ג'ון תרם פסנתר, קלידים, תופים ברצועות "He Carves His Stone" ו-"Degrees of Sanity" עבור האלבום. = בשנת 1994 הלהקה הוציאה את "Handful of Rain" כמחווה לקריס אוליבה. = ג'ון אוליבה והמפיק פול אוניל החלו לכתוב ולהקליט את האלבום הזה ביחד, כשאוליבה מנגן בתופים, בס, גיטרה קצב וקלידים. אוליבה גם ניגן בגיטרה מובילה לפני שגייס את Alex Skolnick לנגן ברוב הסולואים באלבום. לאחר מכן הובא Zak Stevens להקליט את קטעי השירה. = בשנת 1994 ג'ון היה מעורב גם בפרויקט צדדי "Doctor Butcher" עם הגיטריסט Chris Caffery. הם הוציאו את אלבום האולפן שלהם באותו השם באותה שנה. = ב-1995 הוציאו "Savatage" את "Dead Winter Dead", ובו הלהיט "Christmas Eve (Sarajevo 12/24)". ג'ון שר בשני שירים מהאלבום ועשה קולות רקע באחד. = האלבום "Dead Winter Dead" הוא אלבום קונספט, המספר סיפור מנקודות מבט של ילד סרבי, ילדה בוסנית וזקן. סיפור האלבום מתרחש במהלך מלחמת בוסניה. = בשנת 1996 הוקמה להקת המטאל הסימפוני "Trans-Siberian Orchestra" (TSO) על ידי המפיק, המלחין וכותב הטקסטים פול אוניל, יחד עם ג'ון אוליבה ואל פיטרלי (שניהם חברי "Savatage"). = בין השנים 1996 ל-2015 הוציאה הלהקה 6 אופרות רוק: "Christmas Eve and Other Stories", "The Christmas Attic, Beethoven's Last Night", "The Lost Christmas Eve", "Night Castle" ו- "Letters From the Labyrinth". = בשנת 1998 הוציא ג'ון את "The Wake of Magellan" עם "Savatage". = בשנת 2001 ג'ון חזר לשירה מובילה בלהקה, באלבום "Poets and Madmen". הוא גם ניגן בגיטרה קצב וקלידים. = בשנת 2003 הוא הקים את "Jon Oliva's Pain" והוציא את האלבום "Tage Mahal". ג'ון הוציא 3 אלבומים נוספים עם הלהקה "Maniacal Renderings" ב-2006, "Global Warning" ב-2008 ו-"Festival" ב-2010. (Photo: Fanart.TV) = בשנת 2013 הוציא ג'ון את אלבום הסולו היחיד שלו "Raise the Curtain". = בשנת 2015 "Savatage" התאחדה להופעה ב"Wacken Open Air". = בשנת 2016 ג'ון סבל משבץ קל אך החלים לחלוטין. = בשנת 2021 ג'ון אישר שהוא עובד על חומר חדש של "Savatage". = בשנת 2023 ג'ון סבל מפציעה בעמוד השדרה, שעיכבה את העבודה על האלבום החדש של "Savatage" שנקרא כבר "Curtain Call". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 ליולי, 2003 "Jane's Addiction" הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה "Strays". 13 שנים אחרי "Ritual de lo Habitual", חזרה "Jane's Addiction" לסצנת המוזיקה לאחר הפסקה ממושכת, עם אלבומם המצופה "Strays". נכון, הלהקה הקליטה והוציאה שני שירים חדשים, עוד באלבום האוסף "Kettle Whistle" משנת 1997, אבל זה עדיין לא היה אלבום מלא כפי שקיבלנו עם "Strays". כאחת מחלוצות הרוק האלטרנטיבי, הלהקה כבר הטביעה את חותמה עם אלבומים קלאסיים כמו "Nothing's Shocking" ו- "Ritual de lo Habitual". השאלה שעמדה בראש המבקרים והמעריצים הייתה האם "Strays" יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו יצירותיה המוקדמות של הלהקה. הלהקה עבדה על האלבום הזה עם המפיק הוותיק Bob Ezrin, שגם השתתף בכתיבת כל שירי האלבום. זה היה גם האלבום הראשון בו הופיע הבסיסט Chris Chaney, שהיה גם שותף לכתיבת 3 מתוך 11 רצועות האלבומים. החל מהרצועה הפותחת, "True Nature", מתברר למאזין ש- "Jane's Addiction" לא איבדו את הטאץ'. השירה הייחודית של Perry Farrell זועקת את המילים "Here we go..." ומשחררת את ההסתערות המוזיקלית של שאר חברי הלהקה. הגיטרות הסוחפות של Dave Navarro, הבאס הפועם של Chris Chaney והתיפוף העוצמתי של Stephen Perkins מספקים התחלה עוצמתית ואנרגטית לאלבום. לא פלא שהשיר הזה נבחר ללוות את פסקול משחק הווידאו "MLB 2005". הפתיחה העוצמתית הזו הוכיחה ש- "Strays" שמר על הסאונד הייחודי של הלהקה, תוך שילוב של הפקה קצת יותר מלוטשת, שמציגה את הצמיחה והבגרות המוזיקלית של "Jane's Addiction" לאורך השנים. הסינגל המוביל של האלבום, "Just Because", הציג את היכולת של "Jane's Addiction" ליצור "הוקים" קליטים ופזמונים בלתי נשכחים. האיכות ההימנונית של השיר הפכה אותו ללהיט מיידי והוכיחה שהלהקה עדיין יכולה ליצור מוזיקה שיוצרת תהודה בקרב הקהל הרחב ועדיין מסוגלת לשמור על ה-DNA שלה. השיר היה אחד המוצלחים בהיסטוריה של "Jane's Addiction's" והגיע למקום השלישי במצעד "Modern Rock Tracks". עבודת הגיטרה האייקונית של Dave Navarro בולטת ככח המניע לכל אורכו של "Strays". הריפים והסולואים שלו הוסיפו שכבות של עומק ועוצמה לכל רצועה. שירים כמו "Superhero", "Suffer Some" (שניהם הושפעו ככל הנראה מימיו ב- "Red Hot Chili Peppers") והפסיכו-מטאל המטריף של "Hypersonic" מדגישים את צליל הגיטרה הייחודי ואת היכולת הטכנית שלו, בעוד ששירים כמו "Price I Pay", "To Match The Sun" ושיר הנושא "Strays" מביאים צליל גיטרה מאופק יותר, אווירתי יותר. השירה של Perry Farrell שובת לב כתמיד, בעודו מצליח להעביר באמצעותה מגוון רחב של רגשות. זה קורה כשהוא שר בשבריריות ופגיעות בבלדה האקוסטית "Everybody's Friend" או כשהוא מתעל דרך הקול פרסונה אניגמטית וכמעט תיאטרלית בשירים כמו "Wrong Girl". אין ספק שההגשה שלו מפיחה חיים במילים, ומושכת את המאזינים לעולם המיוחד של כל שיר ושיר. אחד הקטעים המיוחדים של האלבום לעניות דעתנו הוא "The Riches", יצירה דינמית ורחבה שמציגה את יכולתה של הלהקה ליצור מוזיקה באיכות אפית. השיר הזה עובר בצורה חלקה בין קטעים מאופקים יותר אל עבר חלקים יותר "נפיצים", המציעים למאזין חווית האזנה סוחפת. אין ספק ש- "Strays" הינו אלבום חזק שהוכיח שלמרות חלוף השנים "Jane's Addiction" לחלוטין לא איבדה את זה, אבל כמה מבקרים הרגישו שחסרה לו האנרגיה הגולמית והבלתי מסוננת של היצירות הקודמות של הלהקה. מהאזנה לאלבום ניכר היה שהלהקה התפתחה והתנסתה עם סאונד וסגנונות חדשים, מה שאולי היה הגורם לקיטוב של המבקרים והמעריצים הוותיקים שציפו אולי לאווירה המחתרתית שאפיינה את האלבומים הקודמים שלה. ואולם, למרות הקיטוב והדעות החלוקות, בשנת 2005, "Strays" דורג במקום ה-404 בספרו של מגזין "Rock Hard" "500 אלבומי הרוק והמטאל הגדולים בכל הזמנים". לסיכום, "Strays" מהווה אלבום קאמבק ראוי ללהקה גדולה. הוא משמש כתוספת ראויה לשבח לדיסקוגרפיה של "Jane's Addiction". הוא הוכיח את הרלוונטיות המתמשכת של הלהקה בסצנת הרוק האלטרנטיבי וחיזק את מעמדה כלהקה משפיעה. למרות שהאלבום לא היה נאמן לחלוטין לשורשים של "Jane's Addiction", האלבום הציג בצורה מעוררת השראה את הצמיחה האמנותית והמוזיקליות של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם, האלבום "Super Session" של Mike Bloomfield, Al Kooper, Steve (Stephen) Stills, ששוחרר ב- 22 ליולי, 1968. שלוש שנים לאחר ששיתפו פעולה עם בוב דילן באלבום הקלאסי "Highway 61 Revisited", אל קופר ומייקל בלומפילד מחליטים לאחד כוחות לסשן הקלטות בסגנון "free Style", בו יקליטו אלבום מלא שכולו על טהרת הג'אם סשן. קופר בדיוק סיים את הקשר שלו עם "Blood, Sweat & Tears", עימם הקליט את האלבום הראשון "Child Is Father to the Man", בלומפילד בדיוק עמד לעזוב את "Electric Flag", והשניים החליטו שזה הזמן שלהם לג'מג'ם ביחד. קופר סגר יומיים מלאים באולפן, והשניים הזמינו לסשן המאולתר את חבריו של בלומפילד ל- "Electric Flag" - הקלידן בארי גולדברג והבסיסט הארווי ברוקס (כל הארבעה יהודים אגב), כמו גם את המתופף אדי הו ונגני סשן של כלי נשיפה. ביום הראשון הם הקליטו שישה שירים שרובם מופיעים בצד הראשון של האלבום, אשר מובל בעיקרו על-ידי הבלוז הסוחף והמתפרץ מהגיטרה של בלומפילד, וכולל בין היתר את "Albert's Shuffle" המחשמל, את "Man's Temptation" של קרטיס מייפילד ואת "His Holy Modal Majesty" בהשראת קולטריין. למחרת בלומפילד לא הגיע לאולפן, וקופר ניסה לחפש, מעכשיו לעכשיו, גיטריסט שיחליף אותו. הוא ניסה את Carlos Santana, Steve Miller ו- Randy California, אך לבסוף הזעיק את Stephen Stills שהיה זמין, ובדיוק עזב את ה"באפלו ספרינגפילד". בנסיבות אלה, הצד השני של האלבום מובל בעיקר על-ידי סטילס וקופר, וכולל בין היתר את "It Takes a Lot to Laugh, It Takes a Train to Cry" של Bob Dylan, ביצוע מדהים ל- "Season of the Witch" של Donovan, וביצוע פסיכדלי משהו לשיר "You Don't Love Me" של Willie Cobbs. יצירת המופת הזאת היא מסוג האלבומים שלא מייצרים עוד במוזיקה. זן נדיר של אלבומים שפס מן העולם זה מכבר, וכולל פרץ נדיר של כישרון ומוזיקה אנרגטית וחופשית שהוקלטה בספונטניות מדהימה בתוך יומיים בלבד. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם, על האלבום "Kiss Symphony: Alive IV" של להקת "KISS" ששוחרר ב- 22 ליולי 2003. זה אלבום ההופעה הרביעי בסידרת ההופעות המופתיות "Kiss Alive", אשר שתי הראשונות בהן נכללו ברשימת אלבומי ההופעה הטובים ביותר ברוק. הפעם הלהקה הוסיפה טוויסט קטן, כשצרפה את הסימפוניה של מלבורן כאורקסטרה מלווה. ההופעה נערכה באיצטדיון "Marvel" במלבורן אוסטרליה ב- 28/2/2003 ותועדה גם בוידאו. חברי האורקסטרה של מלבורן היו לבושים טוקסידו ומאופרים כולם כמו חברי להקת "Kiss". הרכב להקת Kiss במהלך ההופעה מהווה 3/4 מההרכב המקורי, Gene Simmons, Paul Stanley, Peter Criss, כאשר היחיד מבין דור המייסדים שנעדר הוא Ace Frehley, אשר הוחלף על-ידי הגיטריסט Tommy Thayer. בשונה מיתר ההופעות בסדרת "Kiss Alive", אלבום ההופעה לא עבר עריכה של סדר השירים, ותאם את הסדר הכרונולוגי של השירים כפי שנוגנו במהלך ההופעה. האלבום חולק לשלושה חלקים: החלק הראשון כלל שישה שירים שנוגנו על-ידי חברי הלהקה בלבד. בחלק השני נוגנו חמישה שירים בביצוע אקוסטי בליווי האנסמבל של הסימפוניה של מלבורן, ובחלק השלישי נוגנו עשרה שירים עם כל האורקסטרה שמנתה 60 חברים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו 60 עובדות מטורפות על הזמר האגדי Ozzy Osbourne - נסיך האופל: (Photo: Wallpaperflare.com) 1. הוא נולד בשם John Michael Osbourne בברמינגהאם אנגליה ב-3 לדצמבר 1948, הילד הרביעי למשפחה נוצרית-קתולית, ענייה, בת 6 ילדים. 2. הכינוי Ozzy ניתן לו בבית הספר ומאז הוא אימץ אותו כשם. 3. הוא החליט לעסוק במוזיקה כשהיה בן 14 אחרי ששמע את השיר "She Loves You" של ה"ביטלס". 4. בהיותו בן 15 הוא נשר מבית הספר והחל עובד בשלל עבודות מזדמנות, ביניהן עבודה בבית מטבחיים. 5. הוא היה עבריין בשנות ילדותו. הוא פרץ לחנויות ובתים עד שנתפס והורשע. 6. בשל גילו הוטל עליו קנס אך אביו לא שילם אותו כדי ללמד את הנער לקח, מה שהוביל לכך שאוזי בילה 6 שבועות בכלא. 7. הוא ניצל את הזמן בכלא כדי לעשות לעצמו קעקועים. המפורסם והראשון שבהם היה הכיתוב O-Z-Z-Y על אצבעות יד שמאל. הוא עשה זאת בעזרת מחט. (Photo: Wallpaperflare.com) 8. הוא לא ידע לנגן על שום כלי מוזיקלי אבל אביו קנה לו מגבר שירה איתו אוזי ניסה להגשים את חלומו. 9. הוא תלה מודעה בחנות תקליטים בברמינגהאם בה נכתב כך "Ozzy Zig Needs Gig—has own PA". המודעה הזאת משכה את תשומת ליבם של Tony Iommi ו- Bill Ward שלהקתם "Mythology" בדיוק התפרקה. אוזי הביא את חברו ללהקת "Rare Breed" - הבסיסט Geezer Butler וכך הוקמה למעשה "Black Sabbath". 10. בסוף שנת 1969 הוציא יחד עם "בלאק סבאת'" את אלבומם הראשון "Black Sabbath". (Photo: Warner Bros. Records) 11. בשנת 1978 במהלך סיבוב ההופעות של בלאק סאברת' עם "Van Halen" אוזי נעלם ליותר מ- 24 שעות אחרי לילה של הוללות עם David Lee Roth. חברי הלהקה והמשטרה חשבו שמישהו חטף אותו אך הוא פשוט התמוטט בחדר בבית מלון אחר מזה בו שהתה הלהקה. 12. אוזי פוטר מ"בלאק סאבאת'" בשנת 1979 לאחר סיום סיבוב ההופעות של האלבום "Never Say Die", בשל בעיות סמים ואלכוהול. 13. הוא לקח את הפיטורין קשה ובילה שלושה חודשים בבית מלון במהלכם לא עשה דבר למעט צריכת סמים ואלכוהול. 14. מי שהמליצה לחברי "בלאק סאבאת'" על Ronnie James Dio כמחליף לאוזי אוסבורן היתה לא אחרת מאשר שרון אוסבורן, אבל אל דאגה היא לא הייתה אז אשתו. 15. בשנת 1981 הוא הגיע לפגישה לקראת חתימה על חוזה הקלטות עם מנהלי "CBS" עם מספר יונים לבנות מוחבאות בכיסו בכוונה לשחררן לאחר החתימה. אוזי היה כל-כך מסטול שהוא שכח את התוכנית המקורית ונגס בראשה של יונה בפני מנהלי CBS שכמובן חזרו בהם מההצעה החוזית. 16. למרות הכל אוזי משחרר אלבום הסולו הראשון שלו - "Blizzard Of Ozz" כשנה לאחר שאוזי פוטר מ"בלאק סאבאת'". 17. השיר הראשון שכתב אוזי לאלבום היה "Goodbye to Romance", זו הייתה דרכו לומר שלום ללהקת האם שלו. 18. בשנת 1986 תבעו Bob Daisley ו- Lee Kerslake את אוזי בגין אי תשלום תמלוגים בגין חלקם בכתיבת השירים באלבומים הראשונים של אוזי. בתגובה אוזי הקליט את תפקידי הבס והתופים באלבומים הללו מחדש, יחד עם המתופף Mike Bordin מלהקת "Faith No More" ועם הבסיסט Robert Trujillo. 19. את הפתיח המהפנט לשיר "Mr. Crowley" וקטעים מהשיר "(Revelation (Mother Earth" מאלבומו הראשון של אוזי כתב הקלידן Don Airey. גם איירי לא קיבל קרדיט על כך. 20. הוא אוהב את האלבום "Diary of a Madman", אלבומו השני ששוחרר בשנת 1982, יותר מכל אלבומי הסולו שלו. 21. במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום הוא נהג לזרוק חתיכות בשר נא על הקהל. 22. ב- 20 לינואר 1982 אוזי נוגס בעטלף חי במהלך הופעה ונאלץ לקבל סידרת זריקות נגד כלבת. באותה שנה הוא גם קצץ את שערו ונתן ראיון מאוד חשוף, מרגש ונוגע ללב בו בין היתר סיפר על המקרה. 23. חודש לאחר מכן ב- 19 לפברואר הוא נעצר בעוון השתנה על אנדרטת האלאמו בטקסס. הוא יצא מבית המלון בו שהה לבוש בשמלה של אישתו שרון, לאחר שהאחרונה העלימה את בגדיו במטרה למנוע ממנו לצאת מהחדר. כתוצאה מכך נאסר עליו להיכנס לסן אנטוניו במשך 10 שנים. 24. בשנת 2001 הנציחו שני אמנים -Ruben Ortiz-Torres ו- Jim Mendiola את המאורע עם פסל של אוסבורן שמטיל את מימיו בכל פעם שחיישן מזהה שמישהו עובר לידו. 25. הוא התחתן עם (Sharon Arden (Osbourne ב- 4 ליולי 1982, יום העצמאות האמריקאי. 26. הסיבה שבחר בתאריך הזה היתה כדי שלא ישכח את יום נישואיו. 27. ב- 19 למרץ 1982, הגיטריסט המוכשר והמחונן Randy Rhoads שהיה גם שותפו לכתיבת שני אלבומיו הראשונים, מת בתאונת מטוס. 28. שבועיים לאחר מכן כבר שוכר אוזי את שירותיו של הגיטריסט Bernie Tormé, שניגן בעבר עם Ian Gillan, וחוזר לבמות לצורך השלמת סיבוב ההופעות לקידום האלבום "Diary of a Madman". 29. את מרבית החומר לאלבום "Bark At The Moon" כתבו הבסיסט Bob Daisley והגיטריסט Jake E. Lee. השניים גם יכתבו את מרבית החומר לאלבום "The Ultimate Sin". 30. השמועה מספרת שדייזלי קיבל אפילו משרון אוסבורן בין 50 ל- 60 אלף פאונד רק כדי שיכתוב את החומר לאלבום. 31. למרות זאת השניים לא זכו לקבל על-כך קרדיט, כאשר על גבי האלבום נכתב כי כל השירים נכתבו על-ידי אוזי אוסבורן. 32. לטענתם הם אפילו אולצו לחתום על חוזה בסיום ההקלטות בו הם מוותרים על הקרדיט. 33. בשנת 1983 גבר קנדי בן 20 טען שהשיר "Bark At The Moon" גרם לו לרצוח אשה ושני ילדיה. 34. שנה לאחר מכן הורים של ילד בן 19 בארה"ב תבעו את אוזי באשמה שהשיר "Suicide Solution" מאלבומו הראשון גרם לבנם להתאבד. 35. ב- 7 לאוגוסט 1987 התביעה המתוקשרת הנ"ל נדחתה. 36. השיר "Suicide Solution" נכתב בכלל על-ידי אוזי ובוב דייזלי בהשפעת מותו של חברו של אוזי Bon Scott, זמר להקת "AC/DC", אשר הלך לעולמו בעקבות שתייה מוגזמת של אלכוהול בפברואר 1980. 37. בשנת 1984 כשהיה בסיבוב הופעות משותף עם "Mötley Crüe" הוא הסניף בפניהם שורה ארוכה של נמלים חרוצות. 38. בשנת 1989 הוא ניסה לחנוק את אישתו שרון אוסבורן לאחר לילה של הוללות ובהיותו שיכור כלוט ולא מודע למעשיו. 39. למרות זאת שרון נותרה לצידו וסייעה לו להיגמל מסמים ואלכוהול. 40. בשנת 1991 החליט אוסבורן לפרוש מחיי הבמה ולשחרר את אלבום הפרידה "No More Tears". סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקרא "No More Tours". 41. את שירי האלבום "No More Tears" כותב אוזי עם הגיטריסט Zakk Wylde שהיה שותף לכתיבת כל השירים. 42. מי שכתב את המילים ל-4 מתוך שירי האלבום היה לא אחר מאשר Lemmy Kilmister מלהקת "Motörhead". 43. הוא חזר למוזיקה כבר בשנת 1995 דרך אלבומו "Ozzmosis", אבל גם אז לא קיבלנו ממנו אלבום עד שנת 2001 אז שחרר את "Down to Earth" המצוין. 44. בשנת 1996 הוא ייסד אוזי את פסטיבל הרוק הכבד שנקרא "Ozzfest". 45. אוזי הוציא את רישיון הנהיגה שלו רק בגיל 60. הוא סיפר שניסה מספר פעמים החל משנות ה- 70 אך הוא אף פעם לא היה "נקי" מספיק כדי לעבור את המבחן. 46. בשנת 1998 התאחד ההרכב המקורי של "בלאק סבאת'" ביחד עם אוזי והוציא את אלבום המופע "Reunion" ביחד עם שני שירים חדשים. 47. לאוזי יש הרגל לשפוך מים על עצמו ועל המעריצים בשורות הראשונות במהלך ההופעות שלו. 48. בשנים 2005-2002 כיכב אוזי בתוכנית הריאליטי "משפחת אוסבורן" בערוץ MTV. 49. התוכנית עקבה אחר אוסבורן ומשפחתו כאשר הם מצולמים במשך 24 שעות ביממה והפכה למצליחה ביותר בתולדות הערוץ. 50. הוא כמעט קיפח את חייו בתאונת אופנוע. בעקבות התאונה הוא הפסיק לנשום וניצל בזכות שומר הראש שלו. 51. בסוף שנת 2011 אוזי וחברי "בלאק סבאת'" הודיעו על איחוד נוסף עם סיבוב הופעות ואלבום בהפקתו של ריק רובין. 52. האלבום שנקרא "13" ושוחרר בשנת 2013 הדהים את קהילת המטאל. 53. בינואר 2016 יצא יחד עם חברי "בלאק סאבאת'" לסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה אשר נקרא בפשטות "The End". ההופעה האחרונה שלו עם הלהקה נערכה בפברואר 2017. 54. ב- 6 לפברואר 2018 הכריז אוזי גם על סיבוב הופעות אחרון בקריירת הסולו שלו שנקרא "No More Tours II". 55. הסיבוב הזה הופסק לאחר פציעה של אוזי וזיהום בידו שאילצו אותו להתאשפז בבית חולים. 56. לאחר 10 שנים ללא אלבום סולו, הוציא אוזי ב- 21 לפברואר 2020 את אלבומו ה- 12 "Ordinary Man". שנתיים לאחר מכן הוא הוציא את "Patient Number 9" בו שיתף פעולה עם אומנים כמו Zakk Wylde, Jeff Beck, Tony Iommi, Mike McCready, Eric Clapton, Josh Homme, Robert Trujillo, Duff McKagan, Chad Smith, Taylor Hawkins ועוד. 57. שניים מבין כינוייו המפורסמים של אוזי הם: "Godfather of Heavy Metal" ו- "The Prince Of Darkness". 58. אוזי שחרר עד היום 10 אלבומי אולפן יחד עם "בלאק סאבאת'" ביניהם אלבומי מופת כמו: Paranoid", "Vol. 4", "Master Of Reality, "Sabbath Bloody Sabbath, "Sabotage ועוד. בנוסף הוא שחרר עוד 13 אלבומי אולפן במסגרת קריירת הסולו שלו. 59. אוזי מכר יותר מ- 100 מיליון אלבומים יחד עם "סאבאת'" ובקריירת הסולו שלו. 60. בשנת בשנת 2006 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר בלהקת "בלאק סאבאת'" ובשנת 2024 הוא נכנס להיכל התהילה גם כאמן סולו. ב-5 ביולי 2025 הוא ערך את המופע האחרון שלו כאמן סולו ועם "Black Sabbath" כחלק מהמופע "Back to the Beginning". אוזי אוסבורן הלך לעולמו ב-22 ביולי 2025 בגיל 76. כנסו להאזין לפלייליסט שערכנו משיריו של אוסבורן: הקליקו כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 ליולי, 1966 John Mayall הוציא את "Breakers with Eric Clapton" - אלבומו השני והראשון עם ההרכב "John Mayall & the Bluesbreakers". האלבום "Blues Breakers with Eric Clapton" הוא אלבום איקוני שלא רק שסימן נקודת מפתח בקריירה של Eric Clapton אלא גם הותיר השפעה אדירה על ההיסטוריה של מוסיקת הבלוז והרוק ועל הסאונד ועל אופן השימוש בגיטרה החשמלית. האלבום המשפיע הזה אולי לא היה מגיע לעולם אלמלא התשוקה של Eric Clapton לבלוז. במרץ 1965, Eric Clapton ו-"The Yardbirds" השיגו את הלהיט הגדול הראשון שלהם עם "For Your Love". ההצלחה המסחרית של השיר הובילה את הלהקה לעבור לכיוון צליל מכוון פופ, מה שתסכל את קלפטון, מוזיקאי בלוז מסור. הוא עזב את "The Yardbirds" עוד ביום יציאתו של השיר. לאחר שעזב את "The Yardbirds", הצטרף Eric Clapton ל-"John Mayall & the Bluesbreakers" באפריל 1965. זה היה מיד לאחר יציאת אלבומו הראשון של John Mayall, אלבום הלייב "John Mayall Plays John Mayall". האיחוד הזה הפגיש שני וירטואוזים מתחום הבלוז, השירה העמוקה של Mayall וכישורי הבלוז של קלפטון, בעל מוניטין של גיטריסט בלוז עם כישרון יוצא דופן. בעקבות הצלחת אלבומו הראשון, John Mayall התכוון שאלבומו השני יהווה המשך ישיר לגישת ה"הקלטה החיה". הרעיון היה ללכוד את סולואי הגיטרה המחשמלים שבוצעו על ידי Eric Clapton במהלך ההופעות החיות שלהם. עם קלפטון על הסיפון, John Mayall ראה הזדמנות להציג את הזוהר של עבודת הגיטרה שלו באמצעות אלבום הופעה חיה. כדי ליצור את הקונספט הזה, ההרכב הקליט סט חי ב- "Flamingo Club" המפורסם בלונדון. ההרכב כלל את Eric Clapton בגיטרה מובילה, John Mayall בשירה ובקלידים, ו- Jack Bruce בבס, אשר זמן קצר לאחר מכן יאחד כוחות עם קלפטון בסופרגרופ האגדי "Cream". הציפייה לאלבום הייתה גבוהה, לאור הכישרון הבולט של המוזיקאים המעורבים. לרוע המזל, למרות הנתונים המבטיחים, ההופעות החיות שהוקלטו סבלו מבעיות טכניות ומאיכות סאונד ירודה. הן לא הצליחו לתפוס את המהות האמיתית של סולואי הגיטרה המחשמלים של קלפטון ואת הכימיה הכובשת של הלהקה. בשל כך, John Mayall והלהקה קיבלו החלטה קשה לנטוש את קונספט אלבום ההופעה. במקום זאת, הם בחרו להיכנס לאולפן כדי ליצור מחדש את האנרגיה המחשמלת ואת העוצמה של ההופעות החיות שלהם. הלהקה נכנסה לאולפן עם הרכב מעט שונה להקלטת האלבום. John Mayall בפסנתר, אורגן האמונד, מפוחית ורוב השירה; הבסיסט John McVie, המתופף Hughie Flint וכמובן Eric Clapton בגיטרות ושירה, הלהקה עבדה ועיצבה בקפידה כל רצועה, והצליחה ללכוד את הרגש הגולמי, את הדינמיקה ואת הכימיה בין חברי הלהקה. למרות שינוי התוכניות, הקלטות האולפן הצליחו לשמור על הרוח ועל הספונטניות שאפיינו את ההופעות החיות שלהם, מה שהביא להישג אולפני יוצא דופן. לאורך האלבום, עבודת הגיטרה של Eric Clapton תופסת את מרכז הבמה, עם צליל סמיך, קראנצ'י, קרמי אך עוצמתי שלא נשמע מעולם. כדי להשיג את הצליל הזה, קלפטון נאלץ להחליף את הציוד שלו. ראשית, הוא קנה גיטרת "Sunburst 1960 Gibson Les Paul Standard" עם שני פיקאפים PAF humbucking. כעת היה קלפטון מצויד בגיטרה שהטון שלה היה רחוק מלהיות רך. הגיטרה והפיקאפים החזקים שלה יכלו לדחוף כמעט כל מגבר לטריטוריות חדשות של דיסטורשיינים וצלילים מתמשכים. אבל כדי להשלים את הסט, קלפטון היה צריך למצוא מגבר עוצמתי, שטני, שיוכל לשחרר את הזעם הגולמי של הגיטרה החדשה שלו. התשובה הגיעה מחנות מוזיקה קטנה במערב לונדון בבעלות Jim Marshal. מוזיקאים רבים בבריטניה חיפשו מגברים חזקים יותר, כאלה שיוכלו להתשוות למגבר "Fender Bassman". ואולם, הואיל והמגבר "Bassman" של פנדר היה נדיר ויקר, Jim Marshal ביקש מאחד העובדים שלו - Ken Bran לבנות אחד שישתווה לו, והוא אכן עשה זאת. זו הייתה הגרסה הבריטית והלא פחות עוצמתית של ה- "Bassman". מגבר משולב Marshall 45 2x12 וואט, שמאוחר יותר קיבל את הכינוי "Marshall Bluesbreaker". וכשקלפטון חיבר את Les Paul החדשה שלו ל- "Marshall Bluesbreaker", התוצאה הייתה לא פחות ממדהימה!!! (Photo: Michael Putland) ה- "Gibson Les Paul Standard" שבהמשך קיבלה את כינוי "Beano Les Paul" על שם עיתון הילדים שקלפטון החזיק בעטיפת האלבום, הפיקה מגוון מטורף ומהפנט של צלילים. שני הפיקאפים הפיקו גוון צליל חם ועשיר שהשלים בצורה מושלמת את סגנון הנגינה הנלהב והעוצמתי של קלפטון. אבל מה שדחף את הגיטרה של קלפטון קדימה היה הצליל המובהק של המגבר "Marshall JTM45" שלו, ששונה על ידי Jim Marshall כדי לספק עוד Gain. השילוב האדיר הזה נתן לקלפטון את הכוח והדיסטורשיין שהוא היה צריך כדי ליצור את צליל הבלוז-רוק הייחודי שלו. השילוב שנוצר בין ה- "Beano Les Paul" של קלפטון והמגבר המחודש של Marshall יהפוך לאב טיפוס לאינספור גיטריסטים מושפעים ששאפו ליצור מחדש את אותו הקסם. ל- "Breakers with Eric Clapton" הייתה השפעה עמוקה על עולם מוסיקת הבלוז-רוק. הוא הפך למדגם מייצג אולטימטיבי של תנועת הבלוז הבריטית של שנות ה-60, מה שהעניק השראה לדור של מוזיקאים להעמיק בז'אנר הבלוז ולהתנסות במיזוגו את תוך מוזיקת הרוק ובהמשך גם המטאל. למרות שהאלבום לא זכה להצלחה מסחרית מסיבית עם יציאתו, אי אפשר שלא להפריז בחשיבותו כאלבום בלוז מבוסס גיטרה ובהשפעתו המתמשכת על הדורות הבאים של מוזיקאים מכל גווני הקשת. גם עשרות שנים מאז יציאת האלבום, נגני גיטרה עדיין משבחים את הנגינה, הסאונד והסולואים המרגשים והמבריקים של קלפטון באלבום הזה, ורואים בהם "תו תקן" לנגינה בגיטרה במיוחד בז'אנר הבלוז-רוק. בהערכה רטרוספקטיבית, "Blues Breakers with Eric Clapton" זכה לשבחים כאחד מאלבומי הבלוז הגדולים בכל הזמנים. השפעתו על הפופולריות של הבלוז-רוק היתה עצומה. יחד עם זאת, הוא דחף את Eric Clapton לצמרת רשימת הגיטריסטים הגדולים של התקופה וחיזק את מעמדו בתולדות המוזיקה. מגזינים רבים, כולל "Rolling Stone" ו-"Guitar World", זיהו את האלבום כאלבום חובה לכל חובב גיטרה רציני. בשנת 2003 האלבום דורג במקום ה-195 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון". הוא גם נבחר במקום ה- 391 ברשימת "All-Time Top 1000 Albums" של Colin Larkin ו- Robert Dimery כלל אותו בספרו "1001 Albums You Must Hear Before You Die". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד מנגני הבס המשפיעים ביותר בהארד רוק ובהבי מטאל. סאונד הבס הכבד והאפל שלו יוביל להתפתחות ז'אנרים כמו Doom Metal. הוא היה שותף עיקרי ליצירת כמה מהאלבומים החשובים ביותר בתולדות המטאל. מעבר להיותו בסיסט הוא גם כותב התמלילים המרכזי בלהקתו. תכלס, הלהקה שהוא אחד ממקימיה היא כנראה הלהקה שיצרה את ז'אנר המטאל. לבסיסט האימתני הזה Geezer Butler והוא חוגג היום יומהולדת. אז בואו נספר עליו 40 עובדות חשובות: (Photo: Erika Goldring) 1. הוא נולד ב- 17 ליולי 1949 בברמינגהאם אנגליה בשם Terence Michael Joseph Butler. 2. הוריו היו קתולים ממוצא אירי וממעמד הפועלים. 3. הוא גדל במשפחה קשת יום עם עוד 6 אחים ואחיות. 4. את הכינוי Geezer הוא קיבל בגיל 8 בבית הספר כי כך נהג לכנות את כולם. זה היה סלנג למילה "גבר". 5. באטלר גם הפך לצמחוני כבר בגיל 8 ובהמשך בשנת 1994 הפך לטבעוני. לאחר שהתפרסם הוא גם סייע לארגון PETA - ארגון אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים. 6. בתור נער הוא הושפע מהמיסטיקן אליסטר קראולי. ההשפעה תהיה ניכרת גם במילות השירים שיכתוב בהמשך הקריירה שלו. 7. בשנת 1967 ייסד את להקתו הראשונה יחד עם Ozzy Osbourne שלמד איתו בבית הספר. היא נקראה "Rare Breed". באטלר ניגן שם בגיטרה. 8. בהמשך חברו באטלר ואוזי לגיטריסט Tony Iommi ולמתופף ביל וורד, ויחד עם גיטריסט הסלייד Jimmy Phillips והסקסופוניסט Alan "Aker" Clarke, הקימו את "Polka Tulk", שניגנה מוזיקת בלוז. 9. אחרי שתי הופעות בלבד בספטמבר 1968, השניים האחרונים פוטרו והלהקה שינתה את שמה ל- "Earth". (Photo: Premier) 10. הלהקה ניגנה בעיקר בלוז ובשלב זה עבר באטלר לנגן בבס, הואיל והוא לא היה מעוניין לנגן בגיטרה לצד נגן גיטרה נוסף. 11. הפעם הראשונה בה ניגן בגיטרת בס היתה גם הפעם הראשונה בה עלה לבמה עם הלהקה. הוא אפילו השאיל גיטרת בס מחבר כי לא היתה לו כזאת. 12. נגן הבס שהשפיע עליו הכי הרבה היה ג'ק ברוס מלהקת "Cream". 13. לאחר שהחברים גילו על קיומה של להקה נוספת בשם "Earth", שונה שמה של הלהקה ל- "Black Sabbath". מי שהציע את השם היה באטלר בהשראת סרט האימה באותו שם בו צפה. 14. כש"בלאק סאבאת'" הוקמה באטלר למד עדיין ראיית חשבון, ההכשרה הזאת שלו תסייע לו לנהל את ענייניה הכספיים של הלהקה בתחילת דרכה. 15. את האלבום הראשון שנקרא "Black Sabbath" הוא שחרר עם הלהקה ביום שישי ה- 13 לפברואר 1970. 16. זה לא היה עוד סתם תקליט בכורה, אלא אלבום שמהווה את עמוד התווך של ז'אנר ה- Heavy Metal והאלבום שיניח את היסודות ל- Doom Metal, עם צליל כבד, מתכתי וקודר במיוחד. 17. הצליל הזה מיוחס בין היתר לכיוון גיטרת הבס בכמה חצאי טונים למטה, מה שהעניק לה צליל כבד וקודר, שהפך למזוהה כל-כך עם "בלאק סאבאת'". 18. למרות שמטאל זורם בעורקיו, הוא מאוד מושפע ממוזיקת ג'אז ובשנת 2005 אמר שיש לו הרבה שירי ג'אז כתובים במגירה. 19. מעבר לנגינת הבס באטלר הפך לכותב התמלילים העיקרי של הלהקה. הליריקה שלו הייתה בעלת מוטיבים מהמדע בדיוני, פנטזיה, דת, אימה ואוקולטיזם. 20. באטלר היה אחד הראשונים לעשות שימוש באפקט "וואה וואה" בגיטרה בס, כפי שניתן לשמוע באלבום "Master of Reality", אלבומה השלישי של הלהקה משנת 1971. 21. לאחר שמונה אלבומים עם "בלאק סאבאת'" ובעקבות פיטוריו של Ozzy Osbourne בשנת 1979, עזב Geezer את הלהקה לתקופה קצרה, בכדי להתמודד עם משבר בחיי הנישואין שלו שהוביל לגירושין. 22. אלבום הקאמבק של הלהקה "Heaven and Hell", עם הזמר Ronnie James Dio, הוקלט לנעשה עם הבסיסט Craig Gruber, אך באטלר חזר ללהקה ברגע האחרון והספיק להקליט מחדש את כל תפקידי הבס מחדש לפני שחרורו של האלבום. 23. באטלר יעזוב שוב את בלאק סבאת' בשנת 1984, לאחר סיום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Born Again" שהוקלט עם Ian Gillan. 24. באטלר ישוב ללהקה מספר חודשים לאחר מכן במהלך הניסיונות להקלטת אלבום עם הזמר David Donato, אך הוא יעזוב שוב את הלהקה תוך זמן קצר. 25. בשנת 1988 הצטרף באטלר ללהקת הליווי של חברו Ozzy Osbourne, עימו הוא יצא מיד לסיבוב הופעות שתמך באלבום "No Rest for the Wicked". 26. בשנת 1991 חזר באטלר ל"בלאק סאבאת'" לכבוד האיחוד של הרכב דיו יחד עם המתופף Vinny Appice. יחד עם ההרכב הזה הוא ישחרר את האלבום המצוין "Dehumanizer" שיצא בשנת 1992. 27. בשנת 1994 לאחר סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Cross Purposes", עזב באטלר פעם נוספת את הלהקה. 28. באטלר חבר שוב לאוזי אוסבורן בשנת 1995 לקראת הקלטת האלבום "Ozzmosis". 29. לאחר הקלטת האלבום עם אוזי, הוא הקים את ההרכב "G/Z/R" ובשנת 1995 הוא שחר את אלבומו הראשון Plastic" Planet". 30. בשנת 1997 שחרר באטלר את אלבומו השני "Black Science". הפעם זה היה תחת השם "geezer". 31. באותה שנה חזר באטלר ל"בלאק סאבאת'" לקראת סיבוב ההופעות של "Ozzfest" ואלבום האיחוד עם אוזי "Reunion" שיגיע לאחריו. 32. בשנת 2005 הוא שחרר את אלבום הסולו השלישי שלו "Ohmwork", הפעם תחת השם "GZR". 33. בשנת 2006 הוא שוב היה שותף לאיחוד הרכב דיו של "בלאק סאבאת'", תחת השם "Heaven & Hell". ההרכב ישחרר בשנת 2009 את האלבום "The Devil You Know". 34. בשנת 2013 הוא חבר לאיומי ואוזי והשלושה שחררו את האלבום "13" של סאבאת' , אלבום אשר היווה מעין סגירת מעגל של הרכב אוזי של הלהקה. יחד עם ההרכב הזה הוא ישחרר בשנת 2016 את האי.פי. "The End". 35. בשנת 2018 הוא הקים את הוספרגרופ "Deadland Ritual" יחד עם Matt Sorum, Franky Perez ו- Steve Stevens. הלהקה שחררה עד היום שני סינגלים ואנחנו בציפיה דרוכה לקראת האלבום. 36. בשנת 2015 באטלר נעצר בעוון תקיפה וונדליזם. הוא תקף ניאו נאצי שיכור בפאב בקליפורניה לאחר שהחל ללכלך על יהודים. באטלר טען שאשתו (גלוריה באטלר) יהודיה ושרצה ללמד את הניאו-נאצי לקח. 37. באטלר שלף סכין קפיצית על Malcolm Young מ- "AC/DC" במהלך סיבוב ההופעות של "Technical Ecstasy Tour" בשנת 1977 בו "AC/DC" חיממו את "סאבאת'". "AC/DC" היו משאירים את הבמה הרוסה מה שגזל מפועלי הבמה של "סאבאת'" הרבה זמן התארגנות. זה הספיק לגיזר השיכור כדי לשלוף סכין קפיצית על מלקולם בבאר המלון בו התאכסנו. 38. בנו של באטלר - טרנס "ביף" באטלר, הוא סולן להקת הנו-מטאל "Apartment 26". 39. בחודש מרץ 2021 הצהיר באטלר כי נהג להשתמש בסמל "קרני המטאל" עוד בשנת 1971. הוא סיפק תמונה המוכיחה את דבריו. לטענתו למרות שנהג לעשות בה שימוש קודם לכן, הרי ש- Dio אימץ את הסימן והוא תמיד יהיה מזוהה איתו. (Photo: Pinterest.com) 40. באטלר השפיע על דורות שלמים של נגני בס: Steve Harris, Cliff Burton, John Myung, Billy Sheehan, Jason Newsted, Rex Brown ועוד ציינו את באטלר כמקור השראה בנגינתם. הוא ביקר בישראל כמה חודשים לפני ה- 7 לאוקטובר וגם הצליח לשעשע אותנו כשהעלה את הפוסט המצחיק הזה באינסטגרם. ב- 5 ליולי 2025 ערך באטלר את הופעתו האחרונה עם "בלאק סאבאת'" במסגרת המופע "Back to the Beginning". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

יש בעיננו משהו מדהים במתופפים שגם שרים. הם נתפסים על-ידנו כעל אנושיים. מי שחי מוזיקה מקרוב יודע שאחד מכלי הנגינה שדורשים הכי הרבה קואורדינציה, הם התופים. יותר מכך, בהשוואה לכלי נגינה אחרים הם דורשים יותר כושר גופני וסיבולת לב ריאה. עכשיו תוסיפו על זה גם נשימה נכונה, ליפול על הסולם הנכון בשירה ובמיוחד בקולות רקע, ותבינו למה הזן הנדיר הזה של מוזיקאים נתפסים בעיננו כסופרמנים. אחד מהסופרמנים הללו הוא Don Henley - מתופף, זמר וגיטריסט בלהקת "Eagles" שנולד ב- 22 ליולי 1947. (Photo: Richard E. Aaron) על כל התכונות העל אנושיות של האיש המיוחד הזה, אתם יכולים להוסיף את העובדות הבאות: הוא כותב ומלחין עיקרי בלהקה, והוא גם הזמר המוביל במיטב להיטיה, כמו: Witchy Woman", "Desperado", "Best of My Love", "One of These Nights", "Hotel California", "Life in the Fast Lane", "The Long Run", "Get Over It" ועוד. הנלי הוא גם המצליח ביותר מבין חברי האיגלס שפצחו בקריירת סולו לאחר פירוקה של הלהקה, והוא חתום באופן אישי על לא מעט להיטים במסגרת קריירת הסולו שלו, כגון: "The Boys of Summer", "New York Minute", "The Heart of the Matter" ו- "The End of the Innocence". יחד עם האיגלס הוא מכר יותר מ- 150 מליון אלבומים, מה שהפך את הלהקה לנמכרת ביותר בארה"ב. בנוסף הוא מכר עוד 10 מליון עותקים במסגרת קריירת הסולו שלו. להנלי יש קטע עם מוזיקת קאנטרי. הוא היה חבר של Kenny Rogers אשר אף הפיק את אלבומו הראשון של הנלי יחד עם להקתו "Shiloh". הנלי גם היה חלק מלהקתה של Linda Ronstadt, שם פגש את Glenn Frey איתו הקים מאוחר יותר את האיגלס, והוא אפילו שחרר בשנת 2015 אלבום בו הוא חוזר לשורשי הקאנטרי שלו, בשם "Cass Country". הוא היה ביחסים עם Stevie Nicks במחצית שנות השבעים. היא נכנסה ממנו להיריון ונאלצה להפיל. את השיר "Sara" של "פליטווד מק" היא כתבה מתוך צער על אובדן הוולד של שניהם. השניים גם שיתפו פעולה בשיר "Leather and Lace" מתוך האלבום "Bella Donna" של Nicks. הוא גם שיתף פעולה עם אמנים נוספים, כמו: "Aerosmith" בקולות רקע בשיר "Amazing", רוג'ר ווטרס בשיר "Watching TV", הזמרת Sheryl Crow בשיר "It's So Easy", כמו גם Elton John, Kenny Rogers, Patty Smyth, Joni Mitchell, Jerry Lee Lewis, Linda Ronstadt, Johnny Cash, Randy Newman ועוד. יש לו שיתוף פעולה מעניין עם Axl Rose, אשר שר קולות רקע בשיר "I Will Not Go Quietly" הלקוח מאלבומו של הנלי "The End of the Innocence" משנת 1989. הנלי החזיר לאקסל ול"גאנז" טובה משהופיע איתם בביצוע של השיר "Patience" בטקס פרסי המוזיקה בשנת 1989. משנשאל הנלי לאחר פירוקה של ה"איגלס", בשנת 1980, מתי הלהקה תחזור לנגן יחד, הוא ענה: When Hell Freezes" over". כנראה שהגיהנום אכן קפא, כי בשנת 1994 הלהקה התאחדה ולאלבום האיחוד קראו "Hell Freezes Over", אלבום שכלל שירים חדשים לצד ביצועים אקוסטיים של הלהיטים הגדולים שלהם, ביניהם הביצוע האקוסטי הבלתי נשכח לשיר "Hotel California". אז קבלו את הנלי בביצוע לייב לשיר הנצחי הזה, ברגע שהוא ללא ספק השיא בקריירה המוזיקלית שלו: ועכשיו אתם מוזמנים להיכנס לקישור ולהאזין למבחר שיריו: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 ליולי 1971 שחררה "Black Sabbath" את אלבומה השלישי "Master Of Reality", שבאופן דומה לשמו הוא לא פחות מ- "Master פיס". מדובר באחד מהאלבומים המשפיעים ביותר במטאל, אשר נחשב גם כאלבום אשר הוביל להתפתחות תת הז'אנר Doom Metal, כמו גם של ז'אנר ה- Stoner Rock. אמנם, גם שני האלבומים הקודמים של סאבאת' הניחו את היסודות להתפתחות תת ז'אנר ה- Doom, אך "Master Of Reality" לקח את זה רחוק יותר וקיצוני יותר משני קודמיו, ואולי גם זו הסיבה שהוא נחשב לאלבום המצליח ביותר של סאבאת' מבחינה מסחרית בתקופה הקלאסית. אך השפעתו של האלבום האדיר הזה אינה מסתכמת בתתי הז'אנר של המטאל והסטונר רוק. עשרים שנה אחרי צאתו וכמעט 5,000 מייל מהמקום בו הוא נוצר, השפיע האלבום הזה גם על ז'אנר נוסף, הגראנג', ועל להקות כמו "Soundgarden", "Smashing Pumpkins" ו- "Nirvana" אשר יחפשו להשיג סאונד דומה לזה שהומצא ונולד באלבום הזה. ההשפעה של האלבום הזה היא כל-כך כבדה, עד כי Billy Corgan מהפמפקינז צוטט מציין כי האלבום הזה הוליד את הגראנג'. (Photo: Wallpaperflare.com) האלבום הוקלט באביב 1971 לאחר ש"בלאק סאבאת'" חזרה מסיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב, סיבוב אשר נועד לקדם את מכירות שני אלבומיהם הראשונים שיצאו בהפרש של ארבעה חודשים בשנת 1969. מי שהוביל לסאונד המיוחד של האלבום הזה היה Tony Iommi, אשר הרחיב את קשת הכלים עליהם הוא מנגן לגיטרה אקוסטית, סינתיסייזר, פסנתר ואפילו חליל. אבל ההשפעה הגדולה ביותר על הסאונד של האלבום נוצרה לאחר שאיומי שחרר קצת את מיתרי הגיטרה, כך שהכיוון שלהם ירד בכמה חצאי טונים. בכדי להתאים את עצמו לסולם של טוני איומי, הוריד גם Geezer Butler את כיוון גיטרת הבס שלו באותם חצאי טונים, ובכך יצר איומי את הצליל הכבד הקודר והאפל אשר מייחד כל-כך את האלבום הזה. צליל ייחודי ופורץ דרך, אשר הציב את היסודות לתת-ז'אנר הדום-מטאל, הסטונר רוק והשפיע רבות על ז'אנר ההבי מטאל והגראנג'. יש אומרים שכיוון מיתרי הגיטרה לטון נמוך יותר על-ידי איומי נועדה להפוך את המיתרים לפחות מתוחים בכדי הקל על אצבעותיו של איומי, אשר נפצע במהלך עבודה במפעל מתכות מספר שנים קודם לכן. אחרים אומרים ששחרור מיתרי הגיטרה היה מכוון ונועד להעצים את הצליל האפל ללא קשר לתאונה, אך ביננו, מה זה משנה כאשר התוצאה היא כל-כך חדשנית ומושלמת. האלבום נפתח עם השיעול המפורסם של טוני איומי נחנק מג'וינט שדחף לו Ozzy Osbourne בין ההקלטות, ואנחנו כבר צוללים באיטיות אל הריף הכבד והזוחל של "Sweet Leaf" – שיר אהבה והלל נטול עכבות על פיסה מובחרת של צמח הקאנאביס. איומי יאשר מאוחר יותר שהלהקה כולה היתה תחת השפעת הסם בעת הקלטת השיר אשר גם מוכר כאחד מהיסודות לתת ז'אנר נוסף, ה- Stoner Rock. השיר השני "After Forever" קצת יותר קצבי ופחות Doomy משיר הפתיחה, כולל קצת סינתסייזרים מבית היוצר של איומי. המילים נכתבו על-ידי Geezer Butler והן עוסקות בנצרות. השיר נכתב כקונטרה על הביקורת הקשה על "סאבאת'", לפיה הם לכאורה עוסקים בשטניזם, וכך עונה להם באטלר: "Could it be you’re afraid of what your friends might say if they knew you believe in God above? They should realize before they criticize that God is the only way to love…” משם אנחנו עוברים ל- "Embryo" שמחזיר אותנו מיד לתנוחת עובר ברחם. קטע אינסטרומנטאלי בן פחות מחצי דקה עם השפעות סקוטיות, אשר מוביל אותנו לקטע האפי שמסיים את הצד הראשון של הויניל - "Children of the Grave", שיר שאוזי אוסבורן צוטט לא פעם אומר שהוא השיר הכי "נותן בראש" של "סאבאת'". רק תקשיבו לתיפוף המוטרף של ביל וורד בשיר הזה, ועוד לא התחלנו להגיד מילה על ליין הבס הפראי של באטלר שפותח את השיר ולריף הגיטרה המנסר של איומי. השיר ממשיך בקו הפציפיסטי והאנטי מלחמתי של Geezer Butler, אשר החל עם השירים "War Pigs" ו- "Electric Funeral" מהאלבום הקודם. צידו השני של הויניל נפתח בקטע אינסטרומנטלי נוסף "Orchid". זהו קטע פריטה פולק-אקוסטי רפטטיבי ומהפנט של איומי, אשר ללא ספק מוסיף בגרות ואופי לאלבום. הרצועה "Lord of This World" חוזרת לסגנון ה- Doomy עם התיפוף המאוד מיוחד של וורד בפתיח ונגיעות של בלוז רוק בריפים של איומי. השיר "Solitude" מכניס אותנו לאווירה שלווה ורגועה ומציג לנו את יכולותיו של איומי בנגינה על גיטרה אקוסטית, חליל ופסנתר, כמו גם את תבנית הבס המאוד מיוחדת של Geezer Butler שמוכיחה פעם נוספת את הכישרון שלו. השירה של אוסבורן פה רגועה וקודרת עם נגיעות של פולק. הקטע החותם את האלבום "Into The Void", הוא הדובדבן שבקצפת, פשוט קלאסיקת מטאל וזו גם כנראה הסיבה שאיומי ציין שזה השיר האהוב עליו של הלהקה. השיר מספר על קבוצת אסטרונאוטים שטסה לחלל לחפש כוכב כדי שהמין האנושי יוכל להתיישב בו, לאחר שכדור הארץ הפך למקום שלא ניתן לקיים בו חיים. השיר זכה ללא מעט גירסאות כיסוי המעניינת מביניהם היא של "סאונגארדן" שהקליטה אותו עם מילים שונות במקצת, במסגרת EP בונוס שצורף למהדורה מיוחדת של אלבומה "Badmotorfinger", אשר יצאה בשנת 1992. לסיכום, מדובר בקלאסיקה מטאלית על זמנית, אבן דרך, "Master פיס", חובה בכל ספרית מוזיקה, נקודה! להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Dream Evil", הרביעי של ההרכב "Dio" שוחרר ב- 21 ליולי 1987. זה כנראה האלבום "הקלאסי" האחרון של Dio, שכן אלו שבאו אחריו כבר לא הצליחו לשחזר את רגעי השיא של ארבעת האלבומים הראשונים. מה שבטוח, זה האלבום הכי אנדרייטד של דיו בעת הוצאתו, אשר זכה להערכה רק בשלב מאוחר יותר. הגרעין שליווה את Ronnie James Dio בשלושת האלבומים הראשונים נשמר גם באלבום הזה, למעט הגיטריסט Vivian Campbell, אשר נפרד מהלהקה כבר במהלך סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הקודם "Sacred Heart". השפעתו של קמפבל על הצליל של הלהקה היתה כל-כך מהותית, עד כי היה חשש כבד שלא ימצא לו מחליף אשר יוכל להיכנס לנעליו. מי שנבחר להחליפו הוא Craig Goldy מלהקת "Rough Cutt", להקת הבי מטאל מלוס אנג'לס אשר נוהלה על-ידי אשתו של דיו - Wendy Dio. קרייג גולדי התגלה כבחירה מצויינת להחליף את קמפבל, והנגינה שלו באלבום נצמדת באופן מבריק לנוסחא של קודמו, עד שהמאזין הבלתי מיומן יתקשה בכלל להבחין שויויאן קפמבל הוחלף. לפני שעזב את הלהקה, הספיק Campbell להיות שותף לאלבום ההופעה "Intermission", אשר שוחרר בשנת 1986 וכלל הקלטות שנערכו במהלך סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Sacred Heart". האלבום כלל גם את השיר החדש "Time to Burn" שהוקלט באולפן בשיתוף הגיטריסט החדש Craig Goldy אשר החליף את Campbell בעיצומו של סיבוב ההופעות. הלהקה רצתה שיר שיציג את ההרכב החדש ולכן השיר הוקלט והוכנס לאלבום ההופעה. בחודש מרץ 1987, בסיום סיבוב ההופעות, נכנסה הלהקה להקליט את האלבום "Dream Evil". מה שגרם לכך שזהו כנראה האלבום הקלאסי האחרון של Dio, היא העובדה שמדובר באלבום האחרון הכולל את שלושת החברים "מדור המייסדים" שלו (Dio, Appice, Bain), שכן באלבום שלאחריו הוחלפו כבר כל הנגנים ללא יוצא מן הכלל, החל מהמתופף Vinny Appice, דרך הבסיסט Jimmy Bain אשר ליוו את ההרכב מרגע הקמתו, ועד הקלידן Claude Schnell והגיטריסט Craig Goldy, אשר הצליח להיכנס בצורה כל-כך יפה לנעליו של ויויאן קמפבל, אך שרד רק אלבום אחד. (Photo: Hardrock80fr.wordpress.com) מבחינת הסיגנון המוזיקלי, האלבום מסמן התקרבות לסגנון שאפיין את שני האלבומים הראשונים של ההרכב. לאור הביקורת הקשה בעקבות הכיוון המוזיקלי בו הלך האלבום הקודם "Sacred Heart", החליט דיו לקחת שני צעדים אחורה ולנסות לחזור למקורות. מי שקרא את הסיקור שכתבנו על האלבום "The Last In Line", בוודאי לא פספס את את המושג "פופ-מטאל" אותו טבענו במיוחד בכדי להסביר את הריכוך בסגנון המוזיקלי של דיו והפזילה שלו לכיוון המיינסטרים, אשר הלכה והשתכללה באלבום "Sacred Heart". אז נכון, הפופ-מטאל עדיין קיים ב- "Dream Evil" והניצנים המסחריים של "Sacred Heart" עדיין מצויים בו. עדות לכך ניתן למצוא בין היתר בשימוש מוגבר בקלידים במספר רצועות, כמו ב- "All the Fools Sailed Away" וכן במלודיות הקליטות כמו ב- "I Could Have Been a Dreamer", אך למרות זאת עדיין מדובר באלבום אפל וכבד יותר מקודמו. שינוי מהותי נוסף באלבום זה מהאלבומים הקודמים היא המעורבות המוגברת של הקלידן Claude Schnell בתהליך הכתיבה כמו-גם השפעתו על הסאונד של האלבום. כזכור, שנל הגיע גם הוא מלהקת "Rough Cutt" ממנה הגיע גולדי. הוא ליווה את ההרכב כנגן שכיר עוד במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Holy Diver", והפך לחבר מן המניין בלהקה במהלך הקלטת האלבום "The Last In Line". אם נחזור שוב לביקורת שכתבנו על האלבום "The Last In Line", הזכרנו שם שלמרות ש- Claude Schnell לא היה שותף לכתיבת איזה מן השירים באותו אלבום, עדיין ההשפעה שלו ריחפה מעל חלק גדול מהשירים שם. אז ההשפעה הזאת התעצמה מאוד באלבום הזה, כאשר לא רק שקלוד שנל משתתף, לראשונה, בכתיבת ארבעה מתוך תשעת השירים שבאלבום, אלא שנוכחות הקלידים באלבום הרבה יותר מורגשת. למרות ש- "Dream Evil" אינו מגיע לרמתם של שתי הקלאסיקות הראשונות ששחרר ההרכב הזה בראשית דרכו, עדיין יש כאן לא מעט רגעים בלתי נשכחים, כגון "Dream Evil" - שיר הנושא, "Night People", "Naked in the Rain" "Sunset Superman והפאוור-בלד "All the Fools Sailed Away". ולפני סיום מילה קטנה על העטיפה. זה האלבום האחרון שכולל את דמותו של Murray על העטיפה. חלקכם אולי ירימו גבה בתהייה מי זה בכלל Murray. אז בדומה ל- Eddie של "איירון מיידן", Murray הופיע על גבי כל ארבעת עטיפות האלבומים הראשונים של "Dio". מדובר בייצור בעל הקרניים והעיניים הבוהקות והמלוכסנות עם אצבעות ידיים דמויות טפרי חיה שמסמנות את סמל הקרניים המפורסם של דיו. אגב, למי מכם שבאמת מתעניין, ניתן למצוא את סיפורו המלא של מוריי באתר הבית של דיו כאן: להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 ליולי, 1992 "Sonic Youth" הוציאה את האלבום השביעי והאלבום הכפול השני שלה - "Dirty". האלבום "Dirty" מסמן נקודת ציון מרכזית בדיסקוגרפיה של "Sonic Youth", ומציג שינוי מובהק בצליל ובגישה הכוללת של הלהקה ביצירת מוזיקה. האלבום המשיך את השינוי בסגנון של הלהקה, שהתחיל באלבומה הקודם "Goo". הצליל ב- "Dirty" נוצר בהשראת הפופולריות של מוזיקת הגראנג' באותה תקופה. הוא מצד אחד חוקר באופן גס ולחלוטין לא מתנצל את שורשי ה- noise-rock של הלהקה, ומצד שני מציג נגישות חדשה שאפשרה ל- "Sonic Youth" להגיע לקהל רחב יותר, מבלי לפגוע ביושרה האמנותית שלהם. בעקבות יציאתו של "Goo", שזכה להצלחה מסחרית מתונה, "Sonic Youth" יצאו בשנת 1990 לסיבוב הופעות באירופה ובצפון אמריקה, ושוב בסוף קיץ 1991, הפעם עם "Nirvana" ו-"Dinosaur Jr.". אולי זו הייתה הסיבה ש- Butch Vig ו- Andy Wallace, שהפיקו ומיקססו את "Nevermind" של "Nirvana", נבחרו לעבוד עם הלהקה ב- "Dirty" וגם השפיעו על שינוי הסאונד והסגנון באלבום. האלבום נפתח ב"100%", רצועה "המנונית" שנותנת את הטון למה שיבוא אחר כך. ריפי הגיטרה הקליטים והקול הייחודי של Thurston Moore מושכים את המאזינים לנוף המיוחד של האלבום. השיר נכתב על הרצח של Joe Cole, איש צוות וחבר הלהקה. אבל ככל שהאלבום מתקדם, אנו נתקלים במגוון של רגשות ומרקמים "קוליים", כל שיר הוא חלק ייחודי בפאזל של "Dirty". עבודת הגיטרה המובהקת של Thurston Moore ו- Lee Ranaldo זורחת לאורך כל האלבום, וממזגת רעשים מעוותים עם מלודיות מדבקות. רצועות כמו "Sugar Kane" (שנכתב ככל הנראה על מרילין מונרו) ו-"Drunken Butterfly" (הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום) מדגימים את השילוב הבלתי אפשרי הזה בצורה מושלמת ומאזנים את הדיסוננס עם "הוקים" דביקים שנשארים לך בראש הרבה אחרי שהמוזיקה מסתיימת. בעוד ש- "Dirty" מאמץ את האלמנטים הרועשים והגולמיים של הלהקה, האלבום לא נרתע מלחקור תחומי מוזיקה חדשים. "Wish Fulfillment" (ששר הגיטריסט Lee Ranaldo) ו- "JC" (שנכתב גם הוא על הרצח של Joe Cole ונושא את ראשי התיבות שלו), מציעים הצצות שחודרות את חומת הסאונד הידועה של הלהקה, וחושפים רובד עמוק יותר לכתיבת השירים וליכולת הלירית של הלהקה. התרומה של Kim Gordon ב- "Dirty" מוסיפה לגיוון של האלבום. ההגשה הקולית הייחודית שלה והאנרגיה העזה שהיא מביאה לרצועות כמו "Swimsuit Issue" (שנכתב על עובד של "Geffen", שהודח מתפקידו בשל הטרדה מינית), מאוזנות היטב עם השירה המנומנמת שלה ברצועות כמו "Shoot". השיר "Youth Against Fascism" מציג את Ian MacKaye מלהקת "Fugazi" כנגן גיטרה אורח, בעוד שהכתיבה ב- "Purr" מציגה צד ניסיוני יותר של "Sonic Youth", פורצת גבולות ומתריסה מול מבני שיר קונבנציונליים. "Nic Fit" הוא קאבר של "Untouchables" אותו שר מור. אחד מהשירים המיוחדים באלבום הוא "Chapel Hill", קטע שבתחילה מאט קצת את הקצב ומציג את יכולתה של הלהקה ליצור נופי סאונד אטמוספריים אבל לקראת סיום צובר תאוצה ועוצמה. האופי המהורהר שלו מאזן קצת את הרגעים היותר אגרסיביים של האלבום. השיר היה אחד הראשונים שנכתבו לאלבום והוא עוסק בעיירה צ'פל היל, שבצפון קרוליינה, וברצח מוכר הספרים Bob Sheldon בשנת 1991. הנטייה של "Sonic Youth" להתנסות וחדשנות והנכונות שלהם לאתגר את עצמם ואת המאזינים שלהם, ניכרת היטב ב- "Dirty". רצועות כמו "Orange Rolls, Angel's Spit" ו- "Theresa's Sound-World" לוקחים אותנו למסע קולי, המשלב רעש, דיסטורשן ומקצבים לא שגרתיים שמייצרים תחושה של כאוס. הקטע האחרון באלבום, "Crème Brûlée", הוקלט במקרה כשקים גורדון ניגנה באקראי בגיטרה ושרה, שלי ליווה אותה בתופים, ומור בדיוק ניסה להפעיל את המגבר שלו. הגיטריסט לי רנאלדו הקליט את הכל וכך נולד לו השיר. מעניין לציין שהלהקה הקליטה בתחילה 18 רצועות לאלבום, אך היה צורך לקצץ אותו כדי שיתאים להוצאה של תקליטור. שלושת השירים שהושמטו מהאלבום הופיעו מאוחר יותר במהדורות אחרות. "Genetic" ו-"Hendrix Necro" הופיעו בסינגל "100%", בעוד ש- "Stalker" נוסף לגרסת הוויניל של האלבום. אפשר לסכם ולומר ש- "Dirty" הוא עדות לאבולוציה האמנותית של "Sonic Youth" וליכולת שלהם לאמץ גם את שורשי ה- noise-rock יחד עם צליל נגיש יותר. "Dirty" נותר כאחד מהאלבומים החשובים והמובילים של הלהקה והוא ממשיך לעורר השראה במוזיקאים ומעריצים כאחד. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 ליולי 1990 נערך המופע "The Wall" על חומת ברלין. המופע הגרנדיוזי והאקסטרווגנזי נערך ב- "Potsdamer Platz", סמוך למה ששמונה חודשים קודם לכן, היה עדיין חומת ברלין. כזכור החומה נפלה בתאריך 9 לנובמבר 1989 באירוע מכונן שהפך לסמל לנפילת המשטרים הקומוניסטיים באותן שנים והיווה את האות לסיומה של המלחמה הקרה. בעקבות הפלתה של החומה אוחדה גרמניה המזרחית והמערבית בשנת 1990, וברלין המאוחדת חזרה להיות בירתה של גרמניה. המופע נערך בפני כ- 350,000 צופים והועבר בשידור חי ל- 52 מדינות ברחבי העולם, ביניהן ישראל. במועד קיום המופע הוא שבר גם שיא של כמות הצופים הגדולה ביותר למופע שנערך בתשלום, כאשר לאחר שכל הכרטיסים למופע נמכרו, ההפקה איפשרה את פתיחת השערים וכניסת 100,000 צופים נוספים שצבאו על הפתחים ללא יכולת לרכוש כרטיסים. רוג'ר ווטרס שלאחר סיום סיבוב ההופעות של פינק פלויד בשנת 1981 הבטיח שלא יבצע יותר את מופע "החומה", ניצל את ההזדמנות שהביאה עימה נפילת חומת ברלין, בכדי להפיח "רוח חדשה" ביצירה המופתית משנת 1979. אותה "רוח חדשה" נישבה לה גם בשיר העונה לאותו השם של להקת "Scorpions". השיר "Wind of Change" נכתב על ידי קלאוס מיינה, סולן "סקורפיונס", בשנת 1989, בעקבות ביקור הלהקה במוסקבה, במהלכו חזתה הלהקה במו עיניה בפירוק ההדרגתי של ברית המועצות. השיר שמדבר על רוחות השינוי באותה תקופה, שהגיעו לשיאן בנפילת חומת ברלין, הפך לסמל של איחוד גרמניה. לפיכך, אין זה פלא שאותה "Scorpions" הגרמנית נבחרה על-ידי ווטרס לפתוח את המופע בסערה עם ביצוע השיר הפותח של היצירה "In the Flesh?". בין האומנים שליוו את ווטרס במופע האדיר הזה ניתן למנות את Cyndi Lauper, Sinéad O'Connor, Joni Mitchell, Van Morrison, Marianne Faithfull, Snowy White, Thomas Dolby, Bryan Adams ועוד. מבחינת התפאורה והפירוטכניקה, המופע משנת 1990 תאם למופע המקורי של הלהקה שנערך שני עשורים קודם לכן, רק גדול ועוצמתי יותר. ההפקה כלל לבנים גדולות יותר, בובות מתנפחות גדולות יותר ואפילו קהל גדול יותר מכל מופע בסיבוב ההופעות המקורי של פינק פלויד. החומה נפרשה על-פני 170 מטר והתנשאה לגובה של 25 מטר. היא נבנתה סמוך לשער ברנדנבורג, ממש על "Potzdamer Platz", שהיה שטח ההפקר בין מזרח ומערב גרמניה. תהליך הקמת הבמה והתפאורה לא היה פשוט בכלל, שכן מעבר לעובדה שמדובר במופע בומבסטי ואדיר בכל קנה מידה, צוות ההפקה לא ידע אם האזור עדיין ממוקש במוקשים. לכן, לפני הקמת הבמה נערך הליך של "ניקוי" יסודי של האיזור בכדי לוודא שלא נותרו שם שרידים של תחמושת ומוקשים. למותר לציין שווטרס לא הזמין את חבריו ללהקה, גילמור, מייסון ורייט למופע. ועוד פרט טריוויה קטן, מתופף להקת "Rush" ניל פירט, ציין בראיון משנת 2013 למגזין "Classic Rock", כי הוא ניסה ליצור קשר עם ווטרס כדי להיות חלק מהמופע, אך ווטרס סירב לו. והנה המופע המלא כפי ששודר בשידור חי: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר