Search Results

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 11.12.1970 "אני לא מאמין באלביס, אני לא מאמין בצימרמן, אני לא מאמין בביטלס...החלום חלף...כולנו צריכים להמשיך" בשנת 1970 עבר John Lennon תהליך לזיכוך הנפש שלו, את התהליך הזה הוא תיאר בצורה ישירה, כנה, ולעיתים בוטה במיוחד באלבום הסולו הראשון שלו "John Lennon/Plastic Ono Band" שיצא ב- 11.12.1970. בסביבות אמצע שנת 1969 כבר די ברור לג'ון לנון שהוא ו"הביטלס" זה סיפור ששייך לעבר. בספטמבר 1969 הוא משתף את חברי הלהקה בכוונותיו, ומסכים במקביל לא להודיע על-כך עדיין לתקשורת, בשל כל מיני התחייבויות חוזיות. יעברו עוד כמה חודשים עד שעיתונאים סקרנים ששמועה גונבה לאזנם, על כך ש- Paul McCartney מת, יגיעו לחווה שלו במטרה לבדוק את אמיתות השמועה, ועל הדרך יקבלו סקופ אחר לחלוטין "הביטלס כבר לא קיימים". במקביל, נאבקו הזוג ג'ון לנון ויוקו אונו בהישרדות. לשרוד את החיים, לשרוד את הקשר ביניהם. יוקו לאחר שתי הפלות, נאבקת לקבל משמורת על בתה קיוקו, ולנון מתמודד עם הדעיכה ופירוק "הביטלס", ועם השדים שלא מניחים לו מעברו, מהנטישה של אביו, ושל אימו, כל זאת על רקע של נטילת סמים קשים (הרואין, מתודאין). יוקו מבינה שאם היא לא תעשה משהו חריג, לא רק שהקשר שלהם נידון לכליה, גם החיים שלו ג'ון יהיו בקרוב היסטוריה. במרץ 1970 היא מצלצלת מאחוזת טיטנהארסט (שם גרו), לפסיכולוג האמריקאי ארתור יאנוב שגר בלוס אנג'לס. יאנוב מחבר הספר "The Primal Scream" (הצעקה הראשונית) החזיק בשיטה הגורסת כי על מנת לרפא מחלות נפשיות וגופניות צריך החולה לשחרר את החוויות הראשונות שמוטבעות בו החל משלב הלידה. יוקו אונו הבינה שיאנוב הוא כנראה הפיתרון היחיד שיכול לאושש את בן זוגה מהמצב הנפשי הקשה אליו נקלע, ומחליטה לפנות אליו. בתחילה יאנוב (שלא הכיר את לנון ו"הביטלס") סירב לבקשתה, אך בהמשך היו אלה ילדיו ששכנעו אותו לטפל בלנון וליהנות על הדרך גם מחמש עשרה דקות התהילה. מי שיער אז שהטיפול של יאנוב, שנחשב עד אז לטיפול לא קונבנציונאלי, יהפוך בהמשך לטיפול כה פופולארי. יאנוב מספר שכאשר הגיע לאחוזה בה התגוררו בני הזוג, היה לנון שקוע במרה שחורה, מכור להרואין, ללא יכולת לצאת מחדרו. הוא החל לטפל בו, כאשר הוא מעודד את לנון להוציא את רגשותיו החוצה בעזרת זעקה, ובכי. רוב הטיפול התרחש באולפן ההקלטות בתוך האחוזה של הזוג, דבר שתורגם די במהירות גם לשירים בהם לנון זועק על אביו ואימו שלא היו שם בשבילו כאשר הוא היה זקוק להם כל כך (" Mother " קורע הלב). כך הם כמעט כל שירי האלבום שלנון כתב. חפים ממשחק מילים, ישרים וכנים ונוגעים בנושאים של אהבה ( " Love " ), אלוהים ( " God " ), בדידות ( " Isolation " ), וגם סוף החלום של רביעיית המופלאים מליברפול ( " God " ), ויש גם את הרגע שבו לנון מנסה לייצר את האני החדש שלו גיבור מעמד הפועלים, שלא דופק חשבון גם אם זה כולל לקלל את כל העולם ואשתו (" Working Class Hero "). לנון מקליט את האלבום יחד עם נגן הבס Klaus Voormann ידידו מימי תחילת "הביטלס בהמבורג", וגם Ringo Starr , Billy Preston שהיה "הביטל" החמישי לכמה דקות של תהילה, Phil Spector , וכמובן Yoko Ono . לימים, שני בחורים צעירים ששמעו על הסיפור של לנון ויאנוב, שואבים השראה מספרו של יאנוב ומקימים על בסיס הספר "צעקה ראשונית" את להקת "טירז פור פירז", יעברו עוד כשנתיים עד שבגלאזגו תקום להקת רוק ששמה אף הוא מבוסס על ספרו של ארתור יאנוב, להקת האלטרנטיב דאנס/רוק "פריימל סקרים". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא בסיסט, הוא יוצר, הוא מפיק, הוא שדרן רדיו והוא הקים את אחת הלהקות הצבעוניות והשערורייתיות של שנות השמונים - Mötley Crüe. בואו לקרוא עובדות מעניינות ומטורפות על Nikki Sixx שחוגג היום יומהולדת: (Photo: planetradio.co.uk) 1. הוא נולד ב- 11 לדצמבר 1958 בסאן חוזה, קליפורניה, בשם Frank Carlton Serafino Feranna Jr. 2. כבר שהיה בגיל מאוד צעיר הוריו של פרנה נפרדו ואימו היתה זו שגידלה אותו. בשלב מאוחר יותר גם היא נטשה אותו והוא גדל אצל סבו וסבתו. 3. האירועים הללו השפיעו עליו מאוד. פרנה היה ילד מופרע, פרץ לבתים של השכנים, גנב מחנויות וגורש מבית הספר בגלל מכירת סמים. 4. בסופו של דבר סבו וסבתו שלא יכלו להשתלט עליו שלחו אותו לאימו שגרה באותה תקופה בסיאטל, שם הוא למד לנגן על גיטרת בס. 5. את גיטרת הבס הראשונה שלו קנה פרנה מכספי גיטרה שגנב. 6. ההשפעות המוזיקליות עליו היו של ג'אנר הרוק על שלל גווניו, ובין היתר הושפע מאומנים כמו Deep Purple", Harry Nilsson, "The Beatles", "The Rolling Stones", Elton John , "Queen", "Black Sabbath" ,"T-Rex", David Bowie , ו- "Slade". 7. בגיל 17 הוא עבר ללוס אנג'לס ועבד בעבודות מזדמנות כמו מוכר בחנות אלכוהול, מכירת שואבי אבק בטלפון ועוד, כאשר במקביל הוא נבחן ללהקות שונות. בסופו של דבר פרנה הצטרף ללהקת "Sister" אותה הנהיג Blackie Lawless . עם זאת, זמן קצר לאחר הקלטת הדמו הראשון, פוטר פרנה מהלהקה. (Photo: IMDB) 8. בשנת 1978 הקים פרנה את "London". בתקופה זו, פרנה שינה את שמו באופן חוקי ל- Nikki Sixx. 9. לאחר מספר שינויים בהרכב, "London" צירפה לשורותיה את זמר "Mott the Hoople" לשעבר, נייג'ל בנג'מין, והקליטה דמו של 16 קטעים. 10. מעניין לציין שלאחר עזיבתו של Sixx את "לונדון" הצטרפו אליה Blackie Lawless (לימים מ-W.A.S.P.), Izzy Stradlin (אז מ- "Hollywood Rose", לימים מ- "Guns N' Roses") והמתופף Fred Coury (לימים "Cinderella"). 11. בשנת 1981, הקים Sixx את "Mötley Crüe" עם המתופף Tommy Lee . מאוחר יותר הצטרפו אליהם הגיטריסט Mick Mars אשר ענה למודעה בעיתון המקומי, והזמר Vince Neil, איתו Lee למד בתיכון. 12. הלהקה הקליטה את אלבום הבכורה שלה "Too Fast for Love" במימון עצמי. כבר בשלב זה סיקס ביסס את עצמו כמנהיג הלהקה והכותב העיקרי שלה. האלבום יצא בנובמבר 1981 בלייבל הפרטי של הלהקה "Leathür Records". 13. ההרכב החל לתפוס תאוצה ולבנות קהל מעריצים, כשמיד לאחר יציאת האלבום הוא הוחתם ע"י "Elektra Records" ושחרר את אלבומו השני והמצוין " Shout at the Devil ". 14. עד שנת 2008, סיקס שחרר יחד עם הלהקה תשעה אלבומים. כל האלבומים שלהם הגיעו לעשרת המקומות הראשונים בבילבורד 200 כשהאלבום "Dr. Feelgood" משנת 1989 הוא היחיד שכבש את המקום הראשון. 15. "מוטלי קרו" מיצבה את עצמה כאחת מהלהקות הבולטות בז'אנר הגלאם מטאל, עם הופעות מטורפות שכללו שימוש בכל פירוטכניקה אפשרית ואפקטים מיוחדים על הבמה ומחוצה לה. 16. במהלך חברותו בלהקה Sixx התמכר להרואין. הוא ציין שאלכוהול, אסיד וקוקאין היו רק "רומנים חולפים" וכאשר פגש ב"הרואין" זו הייתה "אהבת אמת". הוא מעריך שהוא לקח מנת יתר "כחצי תריסר פעמים". 17. ב- 23 בדצמבר 1987, Sixx נטל מנת יתר של הרואין ולפי הדיווחים הוכרז כ"מת קליני" במשך שתי דקות , לפני שפרמדיק החיה אותו עם שני מזרקים מלאים באדרנלין. על המאורע הזה נכתב השיר "Kickstart My Heart". (Photo: metalcastle.net) 18. בשנת 1989, Sixx התארח באלבום "Fire and Gasoline" של Steve Jones, לשעבר "Sex Pistols". סיקס השתתף בכתיבת וביצוע השיר "We're No Saints". 19. בשנת 1990 שחרר Bruce Dickinson את אלבום הסולו הראשון שלו. הוא בחר להכתיר אותו בשם " Tattooed Millionaire ", כאשר Sixx מספר בספרו "The Heroin Diaries" כי שיר הנושא נכתב עליו לאחר ששכב עם אישתו של Bruce Dickinson . 20. בשנת 1991, Sixx ניגן בס בשיר "Feed My Frankenstein" הלקוח מהאלבום "Hey Stoopid" של Alice Cooper . סיקס היה שותף לכתיבת השיר "Die For You", יחד עם חברו ל"מוטלי קרו" הגיטריסט מיק מארס. 21. ב- 30 לאוקטובר 1997 Sixx היה המרכז של תקרית שנויה במחלוקת, במהלך הופעת "Mötley Crüe" בקולוסיאום ב-Gresboro. הוא השתמש בכינויים גזעיים תוך שהוא מעודד את הקהל לתקוף פיזית מאבטח כהה עור אשר דחף שוב ושוב מעריצה. במאי 2001 התייחס Sixx לנושא, וטען שהוא התנצל בפני קורבן התקרית. 22. בשנת 2000, Sixx הקים פרויקט צדדי בשם "58" עם הגיטריסט Steve Gibb (לשעבר "Black Label Society" ו-"Crowbar") והמתופף Bucket Baker. הם הוציאו סינגל אחד בשם "Piece of Candy", ואת אלבום הבכורה שלהם, "Diet for a New America" בשנת 2000. 23. בשנת 2002, Sixx ניגן באלבום הסולו הראשון של Butch Walkers שנקרא "Left of Self Centered". 24. באותה שנה הקים Sixx את "Brides of Destruction" יחד ם Tracii Guns המוכר בין היתר מלהקת "L.A. Guns". הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "Here Come the Brides" בשנת 2004. 25. לאחר הוצאת האלבום חזר סיקס והתאחד עם "מוטי קרו" אך הוא השתתף בכתיבת חלק משירי האלבום "Runaway Brides" - אלבומה השני של "Brides of Destruction" אשר שוחרר בשנת 2005. 26. בשנת 2005 הוא שיתף פעולה עם הזמרת הנורבגית Marion Raven בשני שירים, "Heads Will Roll" ו-"Surfing the Sun", עבור אלבום הבכורה שלה "Here I Am". (Photo: rockcelebrities.net ) 27. בשנת 2006, הוא היה אחד מכותבי השירים של אלבומו המיוחל של Meat Loaf בשם "Bat Out of Hell III: The Monster Is Loose". 28. בשנת 2006 הקים Sixx את ההרכב "Sixx:A.M" כדי להקליט ליווי אודיו לאוטוביוגרפיה שלו "The Heroin Diaries: A Year in the Life of a Shattered Rock Star". הם הקליטו והוציאו את הפסקול "The Heroin Diaries" באוגוסט 2007 והוא כלל בין היתר את הסינגל המצליח "Life Is Beautiful". סיקס ישחרר עם ההרכב הזה עוד ארבעה אלבומים, האחרון ביניהם "Prayers for the Blessed, Vol. 2" שוחרר בשנת 2016. בנוסף ישחרר ההרכב עוד 2 מיני אלבומים. 29. בשנת 2021 הקים סיקס את הסופרגרופ "L.A. Rats" יחד עם Rob Zombie, Tommy Clufetos ו- John 5. הם שחררו את השיר "I've Been Everywhere" לפסקול הסרט "The Ice Road" בו מככב ליאם ניסן. 30. החל משנת 2010 יש לו תוכנית רדיו בשם " Sixx Sense" המשודרת בימים שישי עד שני. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לדצמבר 2020, כשלוש שנים לאחר מותו של Chris Cornell , שוחרר האלבום "No One Sings Like You Anymore", אלבום הסולו החמישי שלו הכולל 10 גירסאות כיסוי לשירים ואומנים שהשפיעו עליו. שמו של האלבום נלקח משורה בשיר "Black Hole Sun" מהאלבום " Superunknown " של להקת האם של קורנל "Soundgarden", שורה אלמותית אשר הפכה למייצגת באופן הטוב ביותר את Chris Cornell . הכל התחיל במה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה- 56 של כריס, אז קיבלנו סנונית ראשונה בדמות הסינגל "Patience", גירסת הכיסוי המצוינת של קורנל לשיר של "Guns N' Roses". מספר חודשים לאחר מכן שוחרר האלבום המלא הכולל ביצועים לשירים של John Lennon , Harry Nilsson, Carl Hall, , Prince ,"Electric Light Orchestra", Terry Reid ועוד. האלבום נפתח עם ביצוע אלקטרוני משהו לשיר " Get It While You Can" של Janis Joplin , ממשיך עם ביצוע ג'נגלי לשיר "Jump Into The Fire" של Harry Nilsson, אחריו קורנל עושה חסד עם השיר " Sad Sad City" של צמד האלקטרו-דאנס " Ghostland Observatory" כשהוא מכניס לו קצת כלים אקוסטיים, הוא מרעיף הרבה רגש על “Watching The Wheels” של John Lennon , מעניק אינטרפרטציה מעניינת ל-"You Don’t Know Nothing About Love" של Carl Hall והופך את הקרביים של "Showdown" של "ELO" עם ביצוע שיושב על קצב מכונת תופים. השיר החותם את האלבום "Stay With Me Baby" של Lorraine Ellison, שוחרר בשנת 2016 במסגרת פסקול הסידרה המצויינת " Vinyl" ובאותה שנה הוקלט גם מחדש השיר " Nothing Compares 2 U" של Prince במיוחד לאלבום . האלבום הוקלט בשנת 2016 על-ידי קורנל, אשר מנגן בכל הכלים בו, יחד עם Brendan O’Brien שגם הפיק ומיקסס אותו. ילדיו של קורנל היו באולפן במהלך ההקלטות ותיארו אווירה שמחה וכייפית, הם קיבלו שם שיעורי פסנתר וסיפרו שכריס וברנדן שיחקו שם משחקי מחשב. אגב, מי שיביט בחלק התחתון של עטיפת האלבום או יחפש את האלבום בשירותי הסטרימינג של "Apple Music", יגלה כי הוא הוכתר בשם " No One Sings Like You Anymore, Vol. 1 ", מה שמרמז שיש בתכנון אלבום קאברים נוסף שיבוסס על שירים נוספים שהוקלטו באותם סשנים. רשימת השירים: 1. “Get It While You Can” 2. “Jump Into The Fire” 3. “Sad Sad City” 4. “Patience” 5. “Nothing Compares 2 U” 6. “Watching The Wheels” 7. “You Don’t Know Nothing About Love” 8. “Showdown” 9. “To Be Treated Rite” 10. “Stay With Me Baby” קישור להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה -10.12.1991 שנת 1991 תיזכר לרבים מאיתנו כשנה של מלחמות (המפרץ), תפניות מוזיקליות (גראנג'), והפעם הראשונה הזכורה לי כנער שקבוצות ישראליות נאלצו לנדוד למגרשי בית בחו"ל (מכבי ת"א בגביע אירופה). זו היתה אחת השנים הגדולות בתולדות המוזיקה (עיין ערך " אלבומי מחזור 91' "), אך השנה הזאת נחתמה בקול ענות חלושה לפחות בהקשר עם סרטו של וים ונדרס. כן, סרטו "Until The End Of The World", שהפסקול המעולה שלו יצא ב- 10.12.1991 נחשב לפלופ קולנועי, אולי בשל קיצוץ מאסיבי בחומרים המקוריים של הסרט ואולי בשל אורכו שנע בסביבות ה- 3 שעות ומעלה. לוילהלם וונדרס שבצעירותו נשר מלימודי רפואה, ופילוסופיה, ונכשל במבחן הכניסה שלו לבית הספר הלאומי לקולנוע צרפת, היו חלומות גדולים והוא לא התכוון לוותר עליהם, הוא החל לעבוד כגלף ובמקביל החל לצפות במנה גדושה של סרטים בכל יום. ב- 1967 הוא חזר לגרמניה והחל לעבוד כמבקר קולנוע וכתב בעיתון, הוא השלים מספר סרטים קצרים לפני שסיים את לימודיו, וסרט הגמר שלו "Summer In The City" ("קיץ בעיר") היה סרטו הראשון באורך מלא. במהלך הקריירה שלו זכה ונדרס בפרסים רבים כמו "אריה הזהב" עבור הסרט "מצב הדברים" (82), "דקל הזהב" עבור הסרט "פריז, טקסס" (84), "פרס הבימוי הטוב ביותר" עבור "מלאכים בשמי ברלין" (87). אך לוונדרס היתה היכולת לטביעת עין לא רק לגבי סרטים, כי אם גם לגבי השירים שיעטרו את סרטיו, ולא פעם הוא יצר סרטים שהפסקול שלהם הצליח לא פחות ולעיתים אף יותר מהסרט עצמו (כמו פסקול הסרט התיעודי "Buena Vista Social Club"), וכך גם במקרה של "Until The End Of The World". לאחר שהפך לבמאי שהוא שם נרדף להצלחה והערכה בעולם, חיפש וונדרס לאתגר עוד יותר את הצופים שלו ברחבי העולם עם סרט דרכים דיסטופי עתידני המתרחש בשנת 1999, אך לא רק את צופי הסרט הוא החליט לאתגר. וונדרס גיבש סביבו חבורה של מוזיקאים חלקם מהשורה הראשונה ו/או רגע לפני פרישה, חלקם ממש לפני הפריצה המיוחלת, ולצידם אומנים שהיו ונותרו בשוליים, לכולם היתה משימה אחת ברורה. לייצר לפסקול הסרט המתרחש בעתיד, שיר שאותו הם כמוזיקאים היו כותבים בעתיד, בשנת 1999. לפרוייקט השאפתני גייס וונדרס, כאמור, סיירת מובחרת של מוזיקאים כמו: Lou Reed , "אר.אי.אם", "טוקינג הדס", אלביס קוסטלו, " Nick Cave , "U2, "דפש מוד", "Can", "Crime and the City Solution", פאט'י סמית, ננה שרי, ג'ולי קרוז, דניאל לנואה, וג'יין סיברי וקיי.די לאנג, והגיטריסט לשעבר של בוב דילן טי בון ברנט. באופן מדהים ויוצא דופן במיוחד, שירי הפסקול משתלבים היטב וכרוכים אחד בשני, כשהם מייצרים שרשרת של שירי חושך, כאב לב, ותחושת ריקנות של סוף העולם שמתקרב. לאחר האינטרו הקצר " Opening Titles " שנועד להכניס אותנו לאווירה, אנחנו עוברים לסינגל הלפני אחרון במורשת "הטוקינג הדס" " Sax and Violins " דרך " Summer Kisses Winter Tears " של ג'ולי קרוז בהפקה מחשמלת של אנג'לו בדלמנטי, ודייויד לינץ', כשננה צ'רי עוזרת לשמר את אותה האווירה יחד עם "Crime & the city Solution" האוסטרלים. לו ריד ו- "Can" הגרמנים מוליכים אותנו לאחד משיאי הפסקול - " Fretless " המתחבט והמתייסר של " R.E.M. " שנכתב במקור ל- " Out of Time ", אך נשאר על רצפת העריכה של האלבום. ווים וונדרס זכה כאן בענק מההפקר עם שיר שבו Michael Stipe מבקש להשיל מעליו את החרדות והדאגות, ולהתנתק לחלוטין מהסביבה. קייט פירסון סולנית "B52's" שהרבתה לשתף פעולה עם "אר.אי.אם" באותה תקופה, משמשת גם כאן כגרסה הנשית המנסה לנחם לשווא. אחרי השיא של סטייפ וחבורתו מגיע אלביס קוסטלו בקאבר רגוע ל- " Days " של ה"קינקס", ומיד לאחר נעימה קלה ( " Claire's Theme " ) אנחנו מוכנים לאקורד הסיום החזק " (I'll Love You) Till the End of the World " שכולל את " Nick Cave and the Bad Seeds " בשיר שכולו הלל לאוהבים הרומנטיקנים שלא פוחדים לקחת צעד, להסתכן, ולזכות באהבה מטלטלת. אבל עדיין לא. מיד אחריו מגיע " It Takes Time " דואט של הרוקרית פאטי סמית' ובעלה פרד סמית, ששרים על סבלנות והתמדה במסע שלנו בחיים, וכראיה על-כך שכל פסגה שנגיע אליה דורשת אורך רוח וסבלנות. משום מקום צצים לנו "דפש מוד" עם מרטין גור שכתב את " Death's Door " - שיר מערבוני ג'אזי מעושן, כל כך רחוק מהסינת'פופ שהם ניגנו באייטיז, וכל-כך דומה לסטייל של ג'פרי לי פירס ו- "The Gun Club" שהיה מתאים כמו כפפה ליד כאן. הפסקול מתקרב לסיום עם הדואט המכשף " Calling All Angels " של ג'יין סיברי וקיי.די לאנג, שתפרוץ בענק שנה מאוחר יותר עם "Constant Craving", ועם שירים של הגיטריסט לשעבר של Bob Dylan - טי-בון ברנט, המפיק והמוזיקאי הקנדי דניאל לנואה. ולסיום " Until the End of the World " של "U2", שיצא כחודש לפני כן ב-" Achtung Baby " ומספר על מערכת היחסים בין ישו ליהודה איש קריות , מהבגידה ועד לצער והחרטה שמלווים אותו. בדומה לפתיחה, האלבום נחתם עם הקטע האינסטרומנטלי האווירתי " Finale ". ככל שעובר הזמן כך גדל ההישג של הפסקול הזה, בתחושות שהוא מצליח לייצר באופן אחיד מתחילתו ועד סופו, דרך כמויות השירים האלטרנטיביים המצויינים הנחבאים אל הכלים, שאילצו את וונדרס לוותר על חלק מהשירים שנכללו בסרט, כמו " Blood of Eden " של פיטר גבריאל ו- " Breakin' the Rules " של רובי רוברטסון, אך לא היה להם מקום בפסקול. להאזנה Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לדצמבר, 1970 "King Crimson" הוציאו את אלבומם השלישי "Lizard". יציאתו של "Lizard" סימנה אחד הרגעים המוזרים, הנועזים והמבולבלים ביותר בתולדות "King Crimson". בלהקה נותרו רק Robert Fripp ו- Peter Sinfield מתקופת הבכורה פורצת הדרך, וההרכב המופתי שהקליט את "In the Wake of Poseidon" ובמיוחד את יצירת הענק “ In the Court of the Crimson King ” כבר התפרק. מה שקם במקומו היה משהו אחר לחלוטין. אוסף שנולד באולפן, בנוי מנגני ג'אז, נגנים קלאסיים ומרוקיסטים ניסיוניים שמעולם לא היו אמורים לעמוד יחד על במה. "Lizard" הפך לצליל של להקה שבונה את עצמה מחדש תוך כדי שהיא מתפוררת, חלום בלהות שהונצח על טייפ סלילים. הנסיבות סביב הקלטת האלבום היו אקלקטיות כמו המוזיקה עצמה. לאחר השנים הראשונות בהם נדמה היה ש- Robert Fripp יודע לאן הוא מנווט את הספינה עליה שט "המלך ארגמן", הוא העמיק יותר ויותר בעולם המוזיקה, והניח מאחוריו את מסגרת הרוק הסימפוני של שני האלבומים הראשונים, כדי לשאוב השראה מג'אז חופשי, מוזיקה קאמרית ואימפרוביזציה מופשטת. למעט הסקסופוניסט והחלילן Mel Collins וחבר ילדותו הבסיסט והסולן Gordon Haskell, שהשתתף בשיר אחד מהאלבום הקודם, Fripp אסף סביבו שותפים חדשים לדרך, בהם המתופף Andy McCulloch, הפסנתרן Keith Tippett ותזמורת כלי נשיפה שהעניקה לאלבום גוון תיאטרלי וחללי. ההקלטות נערכו באולפני "Wessex Sound Studios", כש- Fripp ו- Sinfield בונים את האלבום כמו צייר ומשורר ולא כמו להקת רוק טיפוסית. אף אחד בחדר לא באמת דמיין את השירים האלה מבוצעים בהופעה חיה. הם היו מוזרים מדי, מורכבים מדי, עדינים מדי. רצועת הפתיחה "Cirkus"  חושפת מיד את השינוי. נפיחות מלוטרון כהות, פסנתר חסר מנוחה של Tippett, כלי נשיפה מתפתלים כמו צללים וקולו העמוק והנרדף של Haskell, יוצרים עולם שקרוב יותר לתיאטרון אוונגרדי מאשר לרוק מתקדם. המילים של Sinfield נמצאות כאן בשיא החדות, מלאות אשליות, מסכות ותחושת סכנה מתמדת שמרחפת ממש מחוץ לפריים. זהו אחד השירים הנגישים יותר באלבום, הוא מיוחד, וקסום ונפלא, אך למרות זאת הוא נשמע כמו יקום מנותק לחלוטין ממה שקדם לו. המוזיקה פונה פנימה דרך "הדלת" ומתעוותת עם "Indoor Games" . קטע שובב על פני השטח, אך מחורר בהרמוניות מוזרות וטלטלות קצביות וקצת מזכיר את " Cat Food" מהאלבום הקודם . הגיטרה של Fripp קופצת בין אלמנטים אקוסטיים עדינים לבין ליינים חשמליים חדים, בעוד שכלי הנשיפה דוקרים ומציקים כמו דמויות בקרנבל סוריאליסטי. "Happy Family"  לוקח את ההרגשה הזו אפילו רחוק יותר, עם שירה מעובדת וטקסט מסתורי שניתן לפרש כעיוות שמשקף את "הביטלס". השיר מחייך ומתכווץ בו זמנית, קליט ומטריד במידה שווה. רגע של יופי שברירי מגיע עם "Lady of the Dancing Water" , אחד השירים העדינים והאינטימיים ביותר בכל קטלוג "King Crimson". מעל ריף גיטרה אקוסטית רך, מרחפים להם החלילים והטרומבון, כמו משיכות מכחול עדינות על פני בד קנבס. הדימויים של Sinfield הופכים כאן לרכים יותר מאשר סוריאליסטיים, מציירים סצנה שנראית תלויה בזמן, כמו זיכרון שאתה מפחד לגעת בו כדי שלא יתפוגג. Haskell מגיש כאן אחד מהביצועים הווקאלים החמים, והמאופקים שלו באלבום, ונותן למלודיה לנשום בלי לכפות רגש. לב ליבו של האלבום מגיע עם הסוויטה הארוכה "Lizard" . מסע של 23 דקות הבנוי כמו תנועות (Movements) של אופרה מיניאטורית. הוא נפתח עם "Prince Rupert Awakes" , אותו שר לא אחר מאשר Jon Anderson מלהקת "Yes", שקולו הבהיר והצלול מרחף מעל המוזיקה ומוסיף שכבה של טוהר שעובר בצורה חלקה דרך " Bolero – The Peacock's Tale ", רגע לפני שהיצירה צוללת אל המים העכורים. משם הסוויטה זזה בין מוטיבים שונים, התפרצויות ג'אז-רוק ואינטרלודים מלנכוליים. ב- "The Battle of Glass Tears"  (המחולק לשלושה חלקים בעצמו) הלהקה נותנת לכל דבר להישבר. כלי נשיפה מתפוצצים בפרצי תזזית, הפסנתר של Tippett שמתגלגל במפלים ומקצב שדוחף קדימה במתח כמעט כאוטי. הקטע הסוגר "Big Top"  מרגיש כמו אוהל קרקס שקורס עם עלות השחר. קודה קצרה ורוחנית שמשאירה אותך תוהה אם כל המופע הזה בכלל התרחש או שחלמת אותו. כש- "Lizard" יצא לאור, העולם לא באמת ידע מה לעשות איתו. המבקרים היו מבולבלים, המעריצים היו מפוצלים ואפילו Robert Fripp עצמו הודה מאוחר יותר שהוא לא ידע איך לאכול את האלבום במשך שנים רבות. בנוסף לכל, לא היו סיבובי הופעות שיפיחו בשירים מהאלבום חיים חדשים, לא היו גרסאות חיות שירככו את המוזרות שלו, וההרכב שיצר אותו התפרק כמעט באותה מהירות שבה הוא הורכב. במשך זמן רב "Lizard" הרגיש כמו פרק אבוד, פנטזיית אולפן משונה, שנתקעה בין הגלגולים המפורסמים והמצליחים יותר של "King Crimson". עם זאת, אין ספק שהזמן היטיב עם "Lizard". המעריצים שומעים בו את אחת ההצהרות הנועזות ביותר של ראשית תקופת הפרוגרסיב. אלבום קסום, ייחודי וחד-פעמי. תערובת של אימפרוביזציית ג'אז, דיוק קאמרי, אנרגיית רוק וליריקה סוריאליסטית שאין לה כמעט מקבילות בתולדות הז'אנר. זהו הצליל של להקה שקורעת את עצמה לגזרים כדי להמציא את עצמה מחדש, הגשר המוזר בין "הקרימזון" הסימפוני של “ In the Court of the Crimson King ” לבין ההרכבים המחוספסים שיקליטו שנים אחר כך באלבומים כמו "Larks’ Tongues in Aspic". יותר מחמישים שנה לאחר יציאתו, "Lizard" עדיין מרגיש כמו דלת סודית שמובילה לעולם קסום בתוך הקטלוג של "King Crimson". הוא דורש זמן, סבלנות ופתיחות, אבל למי שנכנס דרכו ונשאר שם לרגע, האלבום חושף עולם מופלא מלא צבעים, מתח, יופי ודמיון חסר פחד. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא מוזיקאי מחונן הידוע בקולו ובסאונד הייחודי שלו, שהפיק כמה מהשירים האפיים ביותר. (Photo: Expresso) = בריאן נולד ב-10 בדצמבר 1972 בבריסל, בלגיה, לאב אמריקאי ולאם סקוטית. הוא חי במספר מדינות בשל עבודתו של אביו, כולל ליבריה ולבנון. = בריאן למד בבית הספר הבינלאומי האמריקאי בלוקסמבורג, שם גילה תשוקה למוזיקה. מאוחר יותר למד דרמה בגולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון, שם העמיק את הביטוי האמנותי שלו. = למרות שמולקו גדל בבית קפדני שהתנגד להבעה אמנותית, הוא מרד על ידי אימוץ תדמית אנדרוגינית, לק על האצבעות, שפתון ואייליינר והאזנה למוזיקת ​​פאנק. הוא אובחן רשמית עם הפרעת דיכאון בסוף שנות העשרים לחייו. = בריאן פגש את Stefan Olsdal במקרה בתחנת הרכבת התחתית South Kensington בשנת 1994 בלונדון, אנגליה (למרות ששניהם למדו במקביל בבית הספר האמריקאי הבינלאומי בלוקסמבורג). באותו זמן, אולסדאל למד שיעורי גיטרה והיה בדרכו הביתה כשפגש את מולקו. מולקו, שראה שלאולסדל הייתה גיטרה קשורה לגבו, הזמין אותו לראות אותו מופיע בהופעה מקומית. (Photo: Universal Records) = בריאן היה כל כך כריזמטי ומרשים בהופעה שאולסדאל החליט שהם חייבים להקים להקה והשניים הקימו את "Ashtray Heart", על שם השיר של Captain Beefheart שנושא את אותו השם. = במקור, השניים לא הצליחו להחליט על מתופף. הם ניגנו זמן מה עם Steve Hewitt, חבר של מולקו, אבל ליואיט היו התחייבויות קודמות ללהקה המקומית "Breed" ולכן Robert Schultzberg נכנס לתפקיד המתופף בסוף 1994. = הלהקה בחרה בסופו של דבר בשם "Placebo", בשל משמעותו בלטינית, "I shall please". = בשנת 1996 חתמו "פלסבו" עם Caroline Records. אלבום הבכורה שלהם, בשם "Placebo", שוחרר ב-17 ביוני 1996. האלבום הופק על ידי בראד ווד והושפע מ- "Sonic Youth" ו- "Depeche Mode". האלבום הגיע למקום ה-5 במצעד האלבומים הבריטי בשיא עידן הבריטפופ, במיוחד בשל הלהיט "Nancy Boy". = השיר משך את תשומת ליבו של David Bowie , שהזמין את הלהקה לפתוח כמה מההופעות שלו בתחילת 1996. בינואר 1997, בואי הזמין אותם לנגן בחגיגות יום הולדתו ה-50 שלו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. ההופעות הללו יצרו הרבה חשיפה ותשומת לב מצד קהל חדש והיוו את פריצת הדרך הראשונה עבור הלהקה. = במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הלהקה פיטרה את רוברט והחליפה אותו שוב בסטיב יואיט שניגן עם הלהקה עוד ב-1994. = "פלסבו" זכו לביקורת חריפה מהתקשורת בשל יחסם הלא שגרתי וההופעה האנדרוגנית של בריאן. בריאן גם היה מאוד פתוח לגבי היותו ביסקסואל והיה גלוי לב לגבי החוויות שלו, שעוררו הדים עמוקים בקרב המעריצים. (Photo: AlterNation) = בשנת 1998, פלסבו עברו ללייבל הגדול Virgin Records, והוציאו את האלבום השני שלהם "Without You I'm Nothing" ב-12 באוקטובר. האלבום היה best seller גדול בבריטניה והשוק האמריקאי אימץ את הסינגל המוביל של האלבום "Pure Morning", שהופיע ב-MTV והגיע למקום ה-20 במצעד ה-Billboard Heatseekers, מה שהפך אותו לאלבום פריצת הדרך של הלהקה למיינסטרים. = בשנת 2000 יצא אלבומה השלישי של הלהקה, "Black Market Music". הוא הופק על ידי Paul Corkett והתנסה עוד בז'אנרים מחוץ לסאונד הרוק הרגיל. "פלסבו" שיתפו פעולה עם ג'סטין וורפילד ב"Spite & Malice" והשתמשה בסמפל מתוך "Texas Never Whispers" של Pavement ב-"Slave to the Wage". האלבום נכנס לרשימת 20 האלבומים המובילים בבריטניה עם הסינגלים "Taste in Men" ו-"Slave to the Wage", שהגיעו למקום ה-16 וה-19 במצעד הסינגלים הבריטי, בהתאמה. = בשנת 2003 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי "Sleeping with Ghosts" בהפקת Jim Abbiss. הסאונד של האלבום תואר כמושפע מ"פריחה אלקטרונית עצבנית". האלבום הגיע למקום ה-11 בבריטניה ונמכר ב-1.4 ​​מיליון עותקים ברחבי העולם. הסינגל הראשון "The Bitter End" הגיע למקום ה-12 במצעד הסינגלים הבריטי והוא אחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה. = בשנת 2006 הם הוציאו את אלבומם החמישי "Meds" אשר הופק על ידי Dimitri Tikovoi. האלבום יצא גם במהדורה מוגבלת, המכיל סרט תיעודי, מילים, סרטונים חיים, שלוש גרסאות דמו והשיר "Long Division". לגרסה שיצאה בארה"ב היו שתי רצועות בונוס, "Running Up That Hill" ו-"UNEEDMEMORETHANINEEDU". האלבום מכיל שני דואטים, "Meds" עם אליסון מושארט מ- "The Kills" ו-"Broken Promise" עם Michael Stipe מ- ".R.E.M.". = בשנת 2009 הוציאה הלהקה את אלבומה השישי "Battle Of The Sun" בהפקת David Bottrill וכלל את המתופף החדש Steve Forrest. מולקו תיאר את האלבום כ"צליל של להקה שמנסה למצוא זהות חדשה, לגלות מי היא שוב". = אלבום האולפן השביעי שלהם, "Loud Like Love", יצא בשנת 2013. הוא הופק על ידי Adam Noble, ויצא בחמישה פורמטים שונים. באותו יום, "פלסבו" הזרימה בשידור חי תוכנית בת 90 דקות, "Loud Like Love TV", בערוץ היוטיוב הרשמי שלהם. השידור כלל ראיונות עם הלהקה ומשתפי הפעולה שלה, הופעות חיות ותוכן של חומרים מאחורי הקלעים. = ב-19 באוגוסט 2015, "פלסבו" ביצעו את ההופעה המפורסמת של "MTV Unplugged" בלונדון. הסטליסט כלל שירים רבים של "פלסבו" לאורך השנים, חלקם לא הושמעו בהופעה חיה במשך עשור. ב-27 בנובמבר 2015, MTV" Unplugged" שוחרר על גבי CD, DVD, Blu-ray וויניל. = בשנת 2021 הם הוציאו את אלבומם השמיני "Never Let Me Go". זהו אלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה למעלה משמונה שנים. זהו גם אלבומם הראשון שהוקלט כצמד, לאחר עזיבתו של המתופף סטיב פורסט ב-2015. האלבום קיבל דירוגים גבוהים במצעדים, והגיע לשיא במקום הראשון במצעד האינדי הבריטי, מס' 1 במצעד האוסטרי, ההולנדי והגרמני ומקום 3 במצעד האלבומים בבריטניה. אנחנו באופן אישי חושבים שזה האלבום הכי טוב של הלהקה ואחת היצירות המדהימות בקריירה שלה. = הלהקה ידועה בסיבובי ההופעות האינטנסיביים שלה, היא יוצאת לסיבובי הופעות לאחר יציאת כל אלבום ומגיעה לאזורים מרוחקים כמו הנורדים, המזרח התיכון והמזרח הרחוק. בהופעות חיות, מולקו מפגין את כישוריו בכלי נגינה שונים, כולל גיטרה, גיטרה בס, קלידים, מפוחית ​​וסקסופון. = סמים היו חלק בלתי נפרד מחייו של בריאן, והשפיעו על יכולתו להופיע וליצור מוזיקה במשך שנים רבות. הוא הצהיר שאין סם על פני כדור הארץ שהוא לא ניסה. ב-2016 הוא הודיע ​​שהוא נקי ואינו משתמש יותר בסמים. (Photo: Bang Showbiz) = בריאן הוא אקטיביסט ופעיל חברתי שהתבטא יותר ויותר בנושאים חברתיים, כגון זכויות LGBTQ+ ומודעות לבריאות הנפש, תוך שימוש במעמד שלו להסברה. = הוא שיתף פעולה עם הרבה אמנים כולל: "The Cure", Timo Maas, "Blackfield" ועוד רבים. אנחנו באמת מפצירים בכם להאזין לאלבום האחרון של "פלסבו" "Never Let Me Go" ב: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 10 לדצמבר 1976 שחררה "Queen" את אלבום האולפן החמישי שלה "A Day at the Races". כל הסממנים החיצוניים הראו שמדובר באלבום המשך למאסטרפיס הקודם " A Night At The Opera ". החל משם האלבום שנבחר גם הפעם על שם סרט של האחים מרקס וכלה בעטיפת האלבום שממש מזכירה את זו של " A Night At The Opera ", רק בשחור. אבל בכך מתמצא הדמיון בין השניים. הגם שמדובר באלבום מצוין ברפרטואר האדיר של הלהקה, נראה שהוא רוכב לא מעט על אדי הדלק הסילוני של האלבום הקודם ונהנה מאבק הכוכבים שהותיר אחריו. זה היה האלבום הראשון שבו הלהקה קיבלה חופש יצירתי מלא והראשון שגם הופק באופן עצמאי על-ידי חבריה. נדמה היה שהלהקה תנצל עד תום את החופש היצירתי שהוענק לה לאחר הצלחתו של האלבום הקודם, בכתיבת חומרים נועזים, חדשניים ומגוונים אפילו יותר, אבל "Queen" בחר להיצמד לנוסחא די אחידה המשלבת בין הארד רוק ומוזיקה קלאסית. את הרוב המכריע של שירי הרוק באלבום כתב הגיטריסט Brian May , בעוד שהשירים בעלי הפן היותר קלאסי נכתבו ברובם על-ידי הזמר Freddie Mercury . גם לסדר השירים באלבום יש משמעות כאשר כמעט אחרי כל שיר רוק מופיע שיר "קלאסי". הלהקה ביקשה להעניק לאלבום תחושה של יצירה עם התחלה וסוף ולשם כך עשתה שימוש בטכניקה שנקראת "Bookends", בה קטע הפתיחה באלבום זהה לקטע הסיום, באופן שהופך אותו ליצירה אחת אינסופית, החוזרת על עצמה, ללא התחלה וללא סוף. ואכן, שיר הפתיחה " Tie Your Mother Down " נפתח בקטע אינסטרומנטלי שחוזר על עצמו בסיום הקטע האחרון באלבום – " Teo Toriatte " והמלודיה שלו מאוזכרת בשיר " White Man ". כאמור, האלבום נפתח עם " Tie Your Mother Down " אותו כתב Brian May בטנריף, בתחילת שנת 1968, שנתיים לפני הקמתה של "Queen". באותו זמן עבד מיי עבד על הדוקטורט שלו באסטרונומיה והוא כתב את השיר על גיטרה קלאסית. כשהביא את השיר לאלבום הוא חשב לשנות את הכותרת ואת הפזמון אבל Freddie Mercury אהב את המקור וכך יצא שהשלד המקורי של השיר נשמר כפי שהוא נכתב. השיר הזה הוא פתיח הרוק המושלם. שילוב של גיטרות אקוסטיות וחשמליות, יחד עם סולו סלייד משובח של מיי הפכו אותו לאחד משירי ההופעות החזקים של הלהקה. מיי סיפר אחר כך כי הריף של השיר הינו מעין הומאז' לגיטריסט Rory Gallagher שהוא כל-כך אהב ובמיוחד לקטע "Morning Sun" שהיה אהוב עליו במיוחד. מיד אחריו מגיע הקטע "הקלאסי" " You Take My Breath Away " אותו כתב Freddie Mercury . כל הקולות וקטעי הפסנתר שבשיר מבוצעים על ידו. קטע קסום שמרקורי ביצע בהופעה ב"הייד פארק" עוד לפני הוצאת האלבום, אשר העוצמה שלו נבנית לא מעט על מספר רב של העלאות והכפלות של ערוצי השירה של מרקורי. אם כבר הזכרנו את ההופעה ב"הייד פארק" אז נציין כי לפני שחרורו של האלבום ביצעה הלהקה סיבוב הופעות קצר בן ארבעה ימים שכלל את ההופעה המדוברת אליה הגיעו כל-כך הרבה צופים עד כי המשטרה נאלצה להטיל עוצר על האיזור. במהלך ההופעה זכו המעריצים לראות תצוגה מקדימה של השיר "You Take My Breath Away" וכן של סינגל "Tie Your Mother Down". מעניין לציין כי זו היתה הופעתו האחרונה של Freddie Mercury עם שיער ארוך. (Photo: Richard E. Aaron) הקטע השלישי " Long Away " נכתב על-ידי Brian May , והוא כולל ניחוח שמזכיר לנו קצת את "The Byrds", ככל הנראה בגלל השימוש של מיי בגיטרת 12 מיתרים. יצוין כי מיי מאוד רצה בתחילה להשתמש בגיטרת "Rickenbacker" כי הוא העריץ מאוד את John Lennon , אבל הוא לא הסתדר עם הצוואר הדק שלה ולכן התפשר על גיטרת "Burns". מיי גם שר את השיר כאשר Roger Taylor משלים אותו עם ההרמוניות הגבוהות בפזמון. הנדנדה בין מיי למרקורי נמשכת עם השיר " The Millionaire Waltz " אותו כתב Freddie Mercury על John Reid, מנהל הלהקה ומנהלו של Elton John באותה תקופה, שנהג לערבב "business with pleasure". שמו של השיר לא נבחר לחינם, שכן המקצב הבסיסי שלו אכן מבוסס על וואלס. היו בו קטעים שהזכירו לנו את "Bohemian Rhapsody", החל מהפתיח של הפסנתר עם עבודת הבס המדהימה של John Deacon , הקולות האופראיים, שינויי המקצבים, ההתפרצויות הפתאומיות של Brian May העיבוד העישר וריבוי הרצועות עם מספר רב של העלאות כלי נגינה וקולות. הצד הראשון של הויניל נסגר עם " You and I " שכתב John Deacon ואשר שוחרר כ-B-side עבור "Tie Your Mother Down". מעבר לנגינת הבס המופלאה שלו, Deacon מנגד כאן גם על גיטרה אקוסטית. את הצד השני של הויניל פותח הלהיט הגדול של האלבום ואחד השירים הגדולים של הלהקה " Somebody to Love ". זהו ללא ספק Freddie Mercury במיטבו וברוב גדולתו. למרות שלחלוטין לא היתה כאן כוונה לשחזר את "Bohemian Rhapsody", גם הפעם קיים דמיון קל, במיוחד מבחינה ווקאלית, רק שהפעם "האופרה" ממנה הושפע מרקורי ב"רפסודיה בוהמית", התחלפה במוזיקת גוספל, ופרדי ציין שהוא הושפע במיוחד מאריתה פרנקלין. מדהים לחשוב שהשיר הזה נכתב על-ידי פרדי בתוך פחות מחמש דקות. והנה אנחנו עולים שוב על "רכבת ההרים" של "רוק"/"קלאסי" באדיבות מרקורי/מיי, עם הקטע " White Man " שכתב בריאן. זהו ללא ספק אחת היצירות הכבדות ביותר של "קווין", הן מבחינת הנושא והן מוזיקלית. סוג של שיר מחאה על האופן בו "האדם הלבן" התייחס לאינדיאנים באמריקה. מעניין לציין שהמלודיה של הריף במהלך הבתים בשיר, היא אותה המלודיה של הקטע האינסטרומנטאלי שפותח ומסיים את האלבום. לעומת הכבדות של Brian May בשיר " White Man ", הקטע " Good Old-Fashioned Lover Boy " של Freddie Mercury הוא שיר עליז ומקפיץ, גלאם רוק במיטבו שממש ניכ שהחברים ממש נהנו להקליט אותו באולפן. מיי, טיילור ופרדי נהנים כאן משחקן החיזוק Mike Stone שהיה טכנאי ההקלטה של האלבום ומוסיף להרמוניות הווקאליות של שלושת החברים. הקטע " Drowse " נכתב על-ידי המתופף Roger Taylor שגם שר אותו. עוף שונה ומוזר ביחס לתקליט בו טיילור מנגן בגיטרה קלאסית וטימפאני בנוסף לתופים, בעוד מיי מספק גיטרת סלייד מעניינת. השיר מספק התייחסות לקלינט איסטווד, Jimi Hendrix וויליאם הכובש, אך הוא ללא ספק אחד החלשים באלבום. קטע הסיום " Teo Toriatte " , נכתב על-ידי Brian May כמחווה והוקרה לקהל היפני, אשר הותיר את חברי הלהקה המומים במהלך סיבוב ההופעות האחרון שלהם ביפן. השיר כולל שני בתים המושרים כולם ביפנית, מה שהופך את השיר לאחד מבין שלושה שירים של הלהקה שלא מושר באנגלית. השניים האחרים הם "Mustapha" מהאלבום " Jazz " ו- "Las Palabras de Amor" מהאלבום "Hot Space". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 10 לדצמבר 2021 הוציא Neil Young את אלבומו ה- 41 שהוא גם האלבום ה- 14 בשיתוף פעולה עם ה- "Crazy Horse", להקת הליווי הוותיקה של יאנג שהולכת איתו יחד כבר למעלה מחמישים שנה! הקלטות האלבום תועדו בסרט אותו ביימה אשתו הנוכחית של יאנג - Daryl Hannah, שהשתחרר במקביל ליציאת האלבום. צפו בו כאן: שמו של האלבום "Barn" נובע מהמקום בו הוא הוקלט, אסם ישן הממוקם אי שם בהרי הרוקי, אשר הוסב לאולפן הקלטות. האסם מופיע גם על עטיפת האלבום ובקליפ ששוחרר לשיר " Welcome Back ", אחד הקטעים המהפנטים באלבום שאורכו כ- 9 דקות. את החותמת הכל-כך מוכרת של יאנג ניתן לשמוע כבר בשיר הפתיחה " Song Of The Seasons ". המפוחית ​​והאקורדים האקוסטיים זרקו אותנו היישר לימי " Harvest " והם מעידים על ההשפעה שהייתה למקום ולאווירה על תהליך הכתיבה, אשר ללא ספק הושפע מהנוף הקסום. ואם את זקוקים לאישוש נוסף בעניין, אז הוא מגיע יד כשיאנג פותח את הפה עם המילים: “Looking through a wavy glass window / In this old place by the lake… I see that nature makes no mistake.” אבל אל תטעו האלבום הזה בהחלט לא נצמד לנוסחא של שיר הפתיחה. יש לנו את הג'אם הבלוזי של " Shape Of You " ו- " Change Ain't Never Gonna ", את הגראנג' המשתולל של " Heading West " ו- " Human Race ", את הפולק הרומנטי של " Tumblin' Thru The Years " ועוד. ועם יאנג כמו עם יאנג, למילים תמיד יש הרבה משמעות: ב- " Change Ain't Never Gonna " הוא שר על הצלת כדור הארץ וההתחממות הגלובלית, " Canerican " הוא מכתב אהבה לקנדה ולאמריקה ולתפקיד שמילאו בחייו של יאנג, " Shape Of You " הוא ההימנון של ההיפי המזדקן והאותנטי, אשר גם בערוב ימיו ממשיך לחלום ולדבוק בערכים של שלום ואהבה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא מוכר בין היתר מהלהקות "כוורת" ו- "חמסין", אבל יש לו גם קריירת סולו מעניינת ולא מעט שיתופי פעולה. היום נספר לכם על אפרים שמיר - זמר, גיטריסט ומלחין מהמוכשרים שידע הרוק הישראלי: תמונה: גילי יערי 1. הוא נולד ב- 9 לדצמבר 1951 בסיביר שבברית המועצות, בשם יפים "פימה" שמוּקלר. 2. בגיל 7 עבר עם כל משפחתו לפולין ועשר שנים לאחר מכן עלה עם משפחתו לישראל, אז גם עברת את שמו לאפרים שמיר. 3. עם גיוסו לצבא הוא התקבל ללהקת הנח"ל במהלך האודישן ביצע את השיר "שיעור מולדת" אותו הלחין עוד כשהיה בפולין. 4. שירתו איתו באותו מחזור בלהקת הנח"ל דני סנדרסון , גידי גוב, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין שיקימו איתו במהשך את להקת "כוורת", אך גם מירי אלוני, ירדנה ארזי, לאה לופטין ועוד. 5. בין התוכניות להן היה שותף במהלך שירותו הצבאי היתה "בהיאחזות הנח"ל בסיני" משנת 1970 ו- "הפלנ"חניק" משנת 1971 בה היה הסולם הראשי. (בתכנית "פלנחניק" להקת הנח"ל) 6. במקביל לשירותו הצבאי הוא הקים יחד עם אלון אולארצ'יק את הצמד "נו אז מה?" הם אפילו הקליטו שני שירים שיצאו בתקליטון. 7. לפני שחרורו הספיק שמיר גם לבצע שירים מחוץ מחוץ ללהקה הצבאית, ביניהם "מיקה" ו- "לעוף איתך" שהיה חלק מפסקול הסרט "כץ וקרסו" משנת 1971. 8. עוד בשנת 1971, שמיר הלחין את השיר "במדינת התפוז" שהופיע באלבום "סבתא רבקה" של רבקה זוהר. 9. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף שמיר ללהקת "השניצלים" בה היה חבר דני סנדרסון. הוא השתתף בהקלטת "אופרת פוגי", שהייתה הבסיס עליו לאלבום הבכורה של להקת "כוורת". 10. את להקת כוורת הוא הקים בשנת 1973 יחד עם חבריו לנח"ל דני סנדרסון , גידי גוב, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ועם יוני רכטר ו יצחק קלפטר . תמונה: אילן בשור 11. שמיר שהיה חבר בלהקה עד פירוקה שלוש שנים מאוחר יותר, ניגן בגיטרה, שר והיה לכתיבת כמה מהמפורסמים בשיריה, ביניהם "לא ידענו מה לעשות", "העולם שמח", "ככה היא באמצע" וכמובן "שיעור מולדת". 12. במקביל לחברותו בלהקת "כוורת" השתתף שמיר בשנת 1973 בפסטיבל הזמר והפזמון, שם שר את השיר "ליל חניה", יחד עם ירדנה ארזי וחנן יובל ושלישיית אף אוזן גרון. 13. בשנת 1975 שר בתוכנית הרדיו "פגישות מוזיקליות" את "ימים לבנים" ובאותה שנה השתתף במופע גלי צה"ל "הכל זורם" יחד עם להקת "ארבע-עשרה אוקטבות". 14. בשנת 1975 התחתן הזמרת אַסְתָּר שמיר והפיק את שיריה הראשונים, ביניהם "עברתי רק כדי לראות" אותו גם הלחין. 15. לאחר פירוקה של להקת "כוורת" היו שמיר ואשתו חלק מהמופע "אנשים אוהבים לשיר" של אריק איינשטיין . במסגרת המופע שרו בני הזוג שמיר גם את שיריהם, ובין היתר את: "ערב של יום בהיר", "נכון את יפה" ו- "שיעור מולדת". 16. בשנת 1977 השתתפו בני הזוג שמיר בהקלטות האלבומים "לימונדה" של דורי בן זאב ו- "יחס חם" של דני ליטני. 17. בשלהי שנת 1977 הוציאו אפרים ואַסְתָּר שמיר את אלבום הבכורה המשותף שלהם בשם "אפרים ואסתר שמיר". שמיר הלחין ועיבד את כל שירי האלבום, פרט לשיר "בוא ונשחק במחבואים" אותו הלחינה אַסְתָּר. 18. את השיר "נכון את יפה" מאותו אלבום כתב שמיר על אהבתו לירדנה ארזי ששירתה איתו בלהקת הנח"ל. ירדנה לא נענתה לחיזוריו של שמיר אשר כתב את השיר מתוך תסכולו, בו הוא שר בין היתר את המילים : "לא תדעי אהבה אמיתית לעולם". ארזי כעסה על כך וטענה שהשיר היווה מעין קללה עבורה, אך השנים הצליחו להשלים שנים לאחר מכן. 19. בשנת 1978 עיבד לאשתו את שני השירים "מסיבות יום שישי" ו- "התשמע ערפל" והשניים הקליטו חידוש לשיר "מחבואים" שכתבה נעמי שמר, אך זמן קצר לאחר מכן נישואיהם התפרקו. 20. בשנת 1979 השתתף בתפקיד קטן בסרט "שלאגר" של אסי דיין. זה לא היה הסרט המפורסם היחיד בו השתתף, חלקכם בוודאי זוכרים אותו כמוכר הגיטרות בסרט "מישהו לרוץ איתו". 21. בשנת 1980 הקים שמיר את להקת "חמסין", יחד עם הבסיסט אוהד אינגר והמתופף אלון הלל. מי שהפיק את אלבומם היה לא אחר מאשר לואי להב שעבד בין היתר עם Bruce Springsteen . שמיר הלחין את רוב שירי האלבום. 22. האלבום בסגנון רוק-פאנק נחל כישלון מסחרי והלהקה התפרקה, אז עזב שמיר את הארץ לארה"ב. 23. בשנת 1981 חזר שמיר לארץ והשתתף בפסטיגל הראשון בביצוע השיר "ילקוט כבד" אותו הלחין וביצע יחד עם אסתר שמיר וקובי רכט. 24. שמיר נותר בקשר עם גרושתו ואף הלחין לה את השיר שכתבה "גבר ללילה אחד", הלקוח מאלבומה הראשון "במקום הכי נמוך בתל אביב" שיצא בשנת 1982. 25. עוד בשנת 1982, שמיר השתתף בתוכנית הרדיו "ארץ שמש". הוא הלחין לתוכנית את השירים "הידעת את הדרך" (אותו עם שם טוב לוי) וכן שר את השירים "כל יומי" עם מזי כהן, "הנך יפה רעייתי" עם שם טוב לוי, ו- "נמה יפו" עם כל משתתפי התוכנית. 26. בשנת 1983 הוציא שמיר את אלבומו הסולו הראשון שלו "רוקד לקול הבנות". שיר הנושא מתוכו שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים נקרא במקור "רוקד לכל הבנות" (ויש אומרים אפילו "עומד לכל הבנות"), אך גרסה זו נפסלה לשידור ואילצה אותו לתקן את שם השיר. 27. בשנת 1984 היה שמיר חלק מהאיחוד הראשון של להקת "כוורת" אותו הוא אף יזם. 28. במקביל השתתף שמיר באלבומים של חבריו ללהקהף: "אולארצ'יק" של אלון אולארצ'יק , "בגובה העיניים" של יוני רכטר ו- "חכם על קטנים" ו- "חף מפשע" של דני סנדרסון . 29. בשנת 1989 הקים יחד עם דני צוקרמן, אורי מיילס וגדי סרי את להקת "גוליבר" שבעיקר ביצעה משיריו. 30. בשנת 1990 הצטרף לאיחוד השני של "כוורת". באותה שנה הוא גם נטל חלק באלבום "קופץ לשנייה" של דני סנדרסון ובאלבום "חניה פרטית" של דורי בן זאב. 31. בשנת 1992 יצא אלבומו השני "סוף סוף גשם" שת חלק משיריו עיבד גידי גוב. האלבום כלל גם לחנים של ארקדי דוכין, אלון אולארצ'יק, עובד אפרת ולאה שבת, מעבר לאלו של שמיר עצמו. 32. בשנת 1994 הוא הפיק את השירה באלבום "החיים שלך בלאפה" של להקת "טיפקס". 33. באותה שנה הוא גם השתתף בקלטת הילדים "והילד הזה הוא אני" ובאלבום "סימנים" של גלי עטרי. 34. בשנת 1995 הוציא שמיר את אלבום ההופעה "ערב של יום בהיר" שכלל את מיטב להיטיו. 35. בשנת 1997 הפיק ועיבד את אלבומה של להקת "נימרוד והבודדים", "רשימת שיקלר". 36. בשנת 1998 הצטרף לאיחוד נוסף של "כוורת", שהפעם תועד על גבי אלבום משולש בשם "כוורת בפארק". 37. בשנים 2001-2000 שר בסדרת הילדים ״הנימנומים״. 38. בשנת 2002 היה חלק מהמופע המצליח "דני, גידי וחברים". בו השתתפו דני סנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, ומזי כהן. 39. בשנת 2004 הוא העלה יחד עם אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר את המופע "נפגשנו". במופע זה שילבו השלושה שירים מתוך קריירות הסולו שלהם, לצד שירים מתקופת "כוורת". המופע גם יצא מאוחר יותר באלבום משנת 2009. 40. בשנת 2003 הוציא שמיר את אלבומו הרביעי "ים הבטון". שמיר כתב, הלחין ועיבד את כל שירי האלבום. 41. בשנת 2011 יצא אלבום הסולו החמישי של שמיר, "אפרים שמיר וגנבי הזמן". האלבום כלל עיבודים חדשים לשיריו. 42. בשנת 2013 היה שמיר חלק מאיחוד נוסף של "כוורת" אשר כלל חמש הופעות, שתיים מהן בפארק הירקון. 43. בשנת 2014 איחד שמיר את להקת "חמסין" להופעה אחת את אלון הלל ואת יוסי פיין שהחליף את אוהד אונגר מההרכב המקורי. גם הפעם ערכנו עבורכם פלייליסט ממיטב שיריו וביצועיו של שמיר . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 9 לדצמבר 1973 ערכה "Deep Purple" את הופעתה הראשונה בהרכב MKIII. (Photo: wordpress.com) ההופעה נערכה באולם "KB Hallen" שבקופנהגן, דנמרק ובמהלכה עלו לבמה שלושת החברים המייסדים המתופף Ian Paice הקלידן Jon Lord והגיטריסט Ritchie Blackmore , כשהם מלווים בפעם הראשונה בנגן הבס Glenn Hughes ובזמר David Coverdale . כזכור, הרכב MKII של הלהקה לא היה יציב אף פעם. המתחים בין חברי הלהקה תמיד היו שם והם הלכו וגברו דווקא אחרי שהלהקה שחררה את האלבום המושלם שלה " Machine Head ", במרץ 1972. המתחים הללו הגיעו לשיאם במהלך הקלטת האלבום " Who Do We Think We Are " משנת 1973, בעיקר בין Ian Gillan ל- Ritchie Blackmore . גילאן הודיע כבר בחודש יוני 1973 על פרישתו מהלהקה והופעתו האחרונה עם ההרכב נערכה ב- 29 ליולי 1973. הבסיסט Roger Glover שהיה מקורב לגילאן מיהר לעזוב את הלהקה מיד אחריו. מיד לאחר מכן החלה הלהקה באיתור מחליפים. על הכוונת לאייש את עמדת הזמר היה Glenn Hughes , בסיסט להקת "Trapeze" שחברי "דיפ פרפל" התוודעו אליו במהלך סיבוב הופעות משותף. הלהקה הודיעה רשמית על כניסתו להרכב בחודש יולי 1973. ואולם, תוך זמן קצר הבינו חברי "דיפ פרפל" שהם חייבים פרונטמן דומיננטי וכריזמתי כמו Ian Gillan שיתמקד אך ורק בשירה והמשיכו במלאכת איתור הזמר המוביל, כאשר שמות כמו Paul Rodgers שהחליט לא להצטרף ואפילו דני שושן נזרקים באוויר. בסופו של דבר קיבל David Coverdale את התפקיד, לאחר אודישן שנערך לו בחודש אוגוסט 1973. קוברדייל היה אז זמר די אלמוני שעבד כזבן בחנות בגדים. החששות האם המעריצים יקבלו את ההרכב החדש או לא, הושארו בצד והלקה החלה מיד לעבוד על אלבום חדש. (Photo: https://pibig.info) האלבום " Burn " יצא לאור בפברואר 1974, ושמר על מעמדה של "Deep Purple" כאחת מלהקות הרוק הגדולות של התקופה. "דיפ פרפל" פשוט המציאה את עצמה מחדש והוכיחה שהיא הרכב אדיר עם נשמה "בוערת" שהוא הרבה מעבר לאומנים שמרכיבים אותו עם אלבום שלקח את המוזיקה שלהם לכיוון חדש. עם זאת לא הרבה ערים לכך שהכח האמיתי של רצועות אדירות כמו "Mistreated" ו- "Burn" הגיע בכלל מההופעות של הלהקה, על הבמה. עוד בטרם יציאת האלבום " Burn ", הלהקה הייתה בדרכים ונגנה חלק גדול משירי האלבום שבדקר, כאשר הסטליסט שלה כולל רק שלוש רצועות מתקופת MKII של הלהקה, אשר גם הן קיבלו עיבודים שונים ומחודשים שיתאימו לליינאפ החדש. ב- 9 לדצמבר 1973, כשלושה חודשים לפני יציאת האלבום, עלתה הלהקה, בהרכבה החדש, בפעם הראשונה על הבמה וניגנה סטליסט בן 10 רצועות שכלל את כל שירי האלבום " Burn " למעט שתי רצועות ("Sail Away" ו- "A 200"), עוד שלושה שירים מתקופת MKII של הלהקה וגירסת כיסוי אחת לשיר של "Alabama State Troupers". לא יאומן, אבל קיימת הקלטה (באיכות גרועה אומנם) של הרגע ההיסטורי הזה. בדקה 13:42 של ההקלטה ניתן לשמוע את David Coverdale אומר שהאלבום " Burn " אמור לצאת בחודש ינואר, אבל כמו שאנחנו יודעים, בפועל, האלבום יצא ב- 15 לפברואר 1974. הסטליסט שנוגן באותו ערב: 1. Burn 2. Might Just Take Your Life 3. Lay Down, Stay Down 4. Mistreated 5. Smoke on the Water 6. You Fool No One 7. Space Truckin' 8. What's Goin' on Here 9. Going Down (The Alabama State Troupers cover) 10. Highway Star אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 8 לדצמבר, 1972 יצא ביפן האלבום “Made in Japan” - אלבום ההופעה הכפול של “Deep Purple”. במשך שלוש הופעות רצופות שנערכו באולמות "Festival Hall" שבאוסקה ו- "Nippon Budokan" שבטוקיו, בין ה-15 לאוגוסט וה-17 לאוגוסט 1972, הצליחה להקת "Deep Purple" ללכוד את המהות של המושג "הופעה חיה" בצורה המוזיקלית הטהורה ביותר שלו. ההקלטה הגיעה בתגובה לגל ההולך וגובר של בוטלגים לא חוקיים של הופעות הלהקה, שהופצו בקרב קהל המעריצים, אחד הידועים שבהם היה בוטלג בשם "H Bomb", שהוקלט באאכן שבגרמניה ב- 11 ביולי 1970, ואף הוביל למשפט נגד ריצ'רד ברנסון מ- "Virgin Records" אשר נתבע באשמת הפצתו. הבסיסט Roger Glover סיפר שהלהקה הרגישה שאם יוציאו אלבום הופעה רשמי, הדבר יעלים את שוק הבוטלגים. בפועל, הם יצרו את אחד מאלבומי ההופעה הגדולים ביותר בתולדות הרוק. לצורך ההקלטה, סיפקה חמישיית העל של הרכב MKII של הלהקה - Ian Gillan , Ritchie Blackmore , Jon Lord , Roger Glover , ו- Ian Paice , שלוש הופעות היסטוריות ומונומנטליות, מהן נבחרו 7 הקטעים שמעטרים את אלבום המופת הזה, כולם לוקטו בקפידה מהאלבומים " In Rock ", " Fireball " ו- " Machine Head ". על הבמה, השירים התארכו, התעצמו, הפכו כבדים וחיוניים יותר וקיבלו חיים משל עצמם. רבים מהמעריצים סבורים שגרסאות ההופעה האלה אף מתעלות על גרסאות המקור, שהוקלטו ב"תנאי המעבדה" של האולפן, וזו גם הסיבה שהאלבום הזה זכה למעמד של קאלט. ההופעה נפתחת עם "Highway Star" שמקבל כאן כנראה את הביצוע הטוב ביותר שלו בכל הזמנים. הפייד אין חושף אותנו לרגעי האילתור האותנטיים של Jon Lord , לפני שהשיר מתפרץ בעוצמה לדרך המהירה ושועט קדימה במהירות גבוה יותר מזו של גרסת האולפן. סולו הקלידים האלמותי של Jon Lord נשמע כאן הרבה יותר חיוני. הגיטרה של Ritchie Blackmore חדה, מהירה ונועזת בהרבה מזו של גירסת האולפן. Ian Gillan שר (או יותר נכון זועק) בעוצמה, וחטיבת הקצב דוהרת קדימה בפרץ בלתי נתפס. כבר מהרגע הראשון ברור ש- "Deep Purple" לא פשוט מבצעת את שיריה, אלא יוצרת אותם מחדש, בזמן אמת. ואז מגיע ־ "Child in Time" , הלב הדרמטי של ההופעה והאלבום שמעביר בנו צמרמורת כל פעם מחדש. Ian Gillan מגיש כאן את אחד מהביצועים הווקאליים הגדולים שלו, ועושה זאת בעוצמה רגשית יוצאת דופן. הוא עולה לגבהים בלתי נתפסים וצורח את נשמתו החוצה, בעוד שבלקמור בונה סולו שאט אט מטפס ומתגבר עד לפיצוץ המלא. זה השיר שמוציא מ- Jon Lord את הכי טוב שלו. הוא ממלא כל פינה באולם בתווי אורגן ההמונד המתפתלים שלו והם זוהרים ביופי טהור, אך גם מבשרים את הסכנה כיאה לשיר אנטי-מלחמתי. הצד השני של הוינילי נפתח עם "Smoke on the Water"  והריף האיקוני שלו. בגרסת ההופעה הוא מרגיש חופשי יותר, גדול יותר, עשיר יותר באינטראקציה בין חברי הלהקה. החל מריף הפתיחה Ritchie Blackmore מרשה לעצמו לכופף ולסלסל את משפטי הגיטרה שלו והלהקה כולה מצליחה להזרים דרך השיר אנרגיות מחשמלות הרבה מעבר לאלו שנתפסו בהקלטת האולפן. הקטע "The Mule"  חותם את הצד השני וכולל תצוגת תופים מסעירה של Ian Paice , שמוכיחה מדוע הוא נשאר אחד המתופפים הדינמיים והמסעירים ביותר ברוק. לאחר מכן מגיע "Strange Kind of Woman" , ובו אחד הרגעים הגדולים בתולדות "ההופעה החיה". הקרב המפורסם בין קולו של Ian Gillan והגיטרה של Ritchie Blackmore . גילאן רושף לשונות אש ווקאליים, פשוט בית ספר לשליטה קולית, הוא משתמש בגרונו ככלי נגינה לכל דבר. בלקמור עונה במהלכים מלודיים חדים, והשניים הופכים את הבמה לזירת קרב שובבה ומחשמלת. מתקרבים לסיום עם "Lazy"  שנפתח לצלילי קלידים ניסיוניים, עובר דרך אלתורים בלוזיים והופך לחגיגת רוקנרול מלאת שמחה. לורד ובלקמור מחליפים ביניהם סולואים מזהירים, כל אחד דוחף את השני לגבהים חדשים. התקשורת ביניהם טלפתית כמעט, מלאה בהומור, חשמל, אש ושליטה מוחלטת בכל תו וצליל. הכול מגיע לשיא ב- "Space Truckin’" , שמתרחב למסע בן עשרים דקות של ריפים, התפרצויות של אלתור ורעיונות מוזיקליים שהופכים לג'אם סשן חי. הלהקה מפרקת את השיר ומרכיבה אותו מחדש. זו חוויה שפורצת את גבול הדמיון ומגדירה כיצד יכולה "הופעת רוק חיה" להישמע. וכדי להבין עד כמה גדול אלבום ההופעה הזה, כדאי להזכיר את דבריו של Steven Wilson, שיצר את המיקס החדש של האלבום בשנת 2025. כאחד ממהנדסי המיקס המכובדים ביותר של הרוק הקלאסי של שנות השבעים, וילסון הדגיש את הטוהר של סלילי ההקלטה המקוריים שהוקלטו על-ידי Martin Birch האגדי רק ב- 8 ערוצים, ללא אוברדאבים, ללא טריקים של אולפן וללא תיקוני הפקה לאחר ההקלטה, אלא בדיוק כפי שהיתה. עבור וילסון, זה האלבום שמציג בצורה הטובה ביותר להקה כל-כך גדולה ויוצאת דופן על הבמה, עד שאין צורך לתקן בהקלטה דבר. אין זה פלא אם כך ש- "Made in Japan" נחשב לאחד מאלבומי ההופעה הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם. הוא נמצא בכל רשימת דירוג מכובדת של אלבומי ההופעה הטובים שיצאו אי פעם, כמו "The 50 Greatest Live Albums Ever" של מגזין "Classic Rock" שם הוא מדורג במקום הראשון. "Made in Japan" הוא "תצוגת תכלית" מושלמת של הכוח, האנרגיות והעוצמה שנוצרים במהלך "הופעה חיה". הוא מציג להקה בשיאה, עם כימיה מוזיקלית ברמה הגבוהה ביותר, להקה שמנגנת בספונטניות ומיומנות ללא גבולות וללא חשש מנטילת סיכונים. אלבום שהוא בית ספר לכל מוזיקאי שרוצה להבין כיצד להעביר שירים מגרסת האולפן אל הבמה. אלבום שתופס את "Deep Purple" בשיאה, ברגע שבו הם הפכו את הבמה לזירת המשחקים שלהם ובמקום שבו המוזיקה שלהם נולדה מחדש. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אחד הזמרים הגדולים ביותר שקיימים כיום. יש לו ביצועים שיכולים לגרום לכם להתפורר וכאלו שיכולים לגרום לכם להתפוצץ. הוא מגוון, נועז וגם מטורף והוא נולד ב-8 בדצמבר 1973. גבירותיי ורבותיי, קבלו את Corey Taylor... (Photo: Ashley Osborn) = שמו המלא הוא Corey Todd Taylor. היינו חייבים לכתוב את זה כי קורי נשמע הכל חוץ מ"טוד". = הוא נולד בעיר Des Moines שבמדינת Iowa בארצות הברית. = בשנים הראשונות לחייו הוא גדל עם אימו, תקופה שלא הייתה לו פשוטה כילד. לאימו לא הייתה עבודה קבועה והם היו צריכים לעבור כל כמה חודשים לבית אחר כי לא היה לה כסף לשלם שכר דירה. את אביו הוא פגש לראשונה רק כשהיה בן 30. = קורי גדל בשכונה מאוד קשה מוכת פשע, סמים ואלכוהול. הוא החל להשתמש בסמים כבר בגיל 12 כשבמקביל הוא מפתח יכולות שתייה של בוגר. על מנת לממן את הסמים הוא וחבריו החלו לגנוב מבתים וחנויות. הוא סבל מספר פעמים ממנת יתר כשהאחרונה הייתה כשהיה בן 16 בלבד. חבריו שלא ידעו מה לעשות איתו פשוט זרקו אותו בפח האשפה הקרוב והוא כמעט איבד את חייו. = הוא סיפר שהארוע היה "קריאת השכמה" שאחריו הוא הבין שהוא חייב לשנות את חייו כי זה עלול להיגמר רע והוא הרגיש שיש לו הרבה מה לעשות בחיים מאשר לחיות חיי סמים ופשע. הוא אמנם החליט להתנקות מהסמים אך מצא נחמה באלכוהול. = בכדי לפתוח דף חדש הוא עבר לגור עם סבתו (שחקנית באולינג מקצועית) ב-Des Moines שהפכה לאפוטרופוסית שלו. קורי סיפר שהיא הייתה ה"סלע" שלו ושהוא חי היום הרבה מאוד בזכותה ולמרות שהוא גר עימה תקופה קצרה (3 שנים) זו הייתה תקופה מטלטלת ומשפיעה. = מלבד הדאגה שלה שילך לבית ספר ושיהיה לו איפה לגור, סבתו הייתה זו שחשפה אותו לעולם המוסיקה, במיוחד עם אלבומי אלביס פרסלי. היא זו שעזרה לו לקנות את הגיטרה הראשונה שלו וכלים נוספים. (Photo: Rocklahoma) = כשהוא מחליט להחלים על הכורסה בבית סבתו, הוא צפה בטלוויזיה בטקס פרסי המוסיקה. באותו טקס הופיעה להקת "Faith No More" עם השיר "Epic". בזכות ההופעה והמוסיקה שלה החליט קורי שזה הייעוד שלו בחיים והחל לכתוב וליצור מוסיקה. תודה רבה לפאטון וחבריו! = בתחילת שנות התשעים, כשסצנת הגראנג' תפסה תאוצה בסיאטל, התפתחה לה ב Des Moines סצנת מטאל כבדה ואכזרית. היא אומנם לא עלתה לכותרות כמו סיאטל אבל האווירה הייתה דומה מאוד. כולם הכירו את כולם, כולם ניגנו עם כולם וכולם הרכיבו הרכבים ופירקו אותם. = להקתו הראשונה של קורי הייתה "Stone Sour". הוא הקים את הלהקה יחד עם המתופף Joel Ekman, הבסיסט Shawn Economaki והגיטריסט Josh Rand. למרות שהם הקליטו אלבום דמו בשנת 1993, רק בשנת 2002 הם הוציאו את אלבומם הראשון. אבל לפני כן... = בשנת 1997 שלושה בחורים "מאיימים", Joey Jordison , Shawn Crahan ו- Mick Thomson הציעו לקורי להצטרף ללהקת מטאל חדשה שהם הרכיבו, בשם "Slipknot". = היום רובכם כבר בטח מכירים את ההרכב, שעוטה סרבלים ומסכות וחבריו מכונים במספרים ולא בשמות. למרות שקורי היה החבר השישי שהצטרף ללהקה הוא בחר דווקא את הספרה שמונה, כיוון שיש לה צורה של סמל האינסוף (כשהיא הפוכה על הצד). (Photo: Slipknot) = שנתיים לאחר מכן, לאחר מספר שינויים בהרכב, שני אלבומי דמו ומספר לא קטן של הופעות מטורפות, הצליחה הלהקה ליצור עניין אצל חברות התקליטים ולבסוף חתמה על חוזה לשבעה אלבומים עם חברת "Roadrunner Records". = בשנת 1999 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון אשר נקרא על שמה . אלבום חזק, צרחני, שורט וקורע שהצליח להגיע רק למקום ה- 51 במצעד "בילבורד 2000" אך הפך לאגדה בז'אנר. בזכות האלבום הזה זכתה "Slipknot" לחשיפה עצומה והחלה ליצור את קהל המעריצים הפנטי שלה, המכונה "The Maggots". = בשנת 2001 יצא האלבום השני, בשם "Iowa". האלבום הזה כבר הגיע למקום השלישי במצעד הבילבורד וסיבוב ההופעות לקידום האלבום הפך ל"סולד אאוט" באצטדיונים רבים ברחבי ארצות הברית כבר בתחילתו. = אך מייד עם סיום הסיבוב החלו עימותים בין חברי הלהקה והם יצאו להפסקה שהעניקה לקורי את ההזדמנות לחזור לפרויקט הראשון שלו. הוא חזר לג'וש ושניהם הביאו את הגיטריסט Jim Root , חברו של קורי ללהקת "Slipknot". יחד עם הבסיסט והמתופף המקוריים הם החלו את ההקלטות לאלבום הבכורה של "Stone Sour". = בשנת 2002 שיחררה "סטון סאוור" את אלבום הבכורה שלה שנקרא על שמה . האלבום הגיע למקום ה- 49 במצעד הבילבורד והעניק ללהקה שתי מועמדויות לפרסי גראמי. יחד עם החשיפה של "Slipknot", האלבום העניק ל"Stone Sour" את הפריצה. (Photo: Travis Shinn) = בשנת 2004 יצא אלבומה השני של סליפנוט (Vol. 3: (The Subliminal Verses. ההקלטות לאלבום היו קשות מאוד למרות שהמפיק הענק Rick Rubin גויס למשימה. האלבום הגיע למקום השני במצעד הבילבורד והעניק ללהקה את הזכייה הראשונה בפרס הגראמי בשנת 2006. מייד עם סיום סיבוב ההופעות לקידום האלבום הלהקה יצאה שוב להפסקה. = ושוב אנחנו חוזרים ל"Stone Sour" שהוציאה את אלבומה השני " Come What(ever) May " בשנת 2006, אחרי שהמתופף הוחלף ב Roy Mayorga (מתופף גדול). גם במקרה הזה האלבום השני הצליח יותר מהראשון, כבש את המקום הרביעי במצעד הבילבורד והעניק ללהקה מועמדות לגראמי בשנת 2006 (התחרה עם "Slipknot"). = שנתיים לאחר מכן אנחנו חוזרים ל"Slipknot". קורי ושמונת המופרעים הוציאו את האלבום הרביעי של הלהקה בשם " All Hope Is Gone " שהמריא היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד. זהו גם האלבום האחרון של הלהקה עם הבסיסט Paul Gray, שמת כתוצאה מערבוב של סמים בשנת 2010. = ושוב... בשנת 2010 הוציאה "Stone Sour" את אלבומה השלישי " Audio Secrecy " , אותו הקדישו חברי הלהקה לחברם פול מ"Slipknot". = בשנת 2012 הוציאה הלהקה את האלבום "House of Gold & Bones – Part 1" ושנה לאחר מכן את האלבום "House of Gold & Bones – Part 2". לאחר יציאת האלבומים החליט ג'ים רוט לעזוב את הלהקה ולהתמקד ב"Slipknot". = באותה שנה "Slipknot", שניסתה להתאושש ממותו של פול, חזרה לבמות והופיעה במספר פסטיבלים. שנה לאחר מכן, עם שני חברים חדשים כולל המתופף Jay Weinberg (שאנחנו מאוד אוהבים), הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי, " 5: The Gray Chapter " על שמו של הבסיסט. (Photo: Roadrunner Records) = בשנת 2016 גילה קורי בבדיקה רפואית שיגרתית כי יש לו שבר בצוואר והסתבר לו שהשבר הוא לא טרי אלא התרחש מספר שנים לפני כן. קורי לא ידע לשים את האצבע על נקודת הזמן שהוא חושב שזה התרחש אך הוא יודע למה, בכל ההופעות של סליפנוט וסטון סאור קורי היה משתולל על הבמה ומבצע "Head-Banging" מטורף. לאחר גילוי השבר הוא עבר ניתוח בו החליפו לו את החוליות השבורות בדיסקים מלאכותיים והוא נאלץ להסתובב עם קיבוע לצוואר. הוא סיפר שלאחר הניתוח הוא היה עולה להופעות עדיין עם הקיבוע רק כדי שזה יזכיר לו לא "לדפוק את הראש". = בשנת 2017 חזרו חברי "Stone Sour" לשתף פעולה והוציאו את אלבומם האחרון, " Hydrograd " . בשנת 2020 הודיעו חברי הלהקה שהם יוצאים להפסקה בלתי מוגדרת ואינם יודעים אם יחזרו לנגן יחד, אנחנו כמובן מאוד מקווים שכן! = בשנת 2019 הוציאה "Slipknot" את אלבומה השישי " We Are Not Your Kind " . אחד האלבומים המסקרנים, המדוברים והגדולים ביותר בשנת 2019. האלבום שרף כמובן את המקום הראשון במצעד הבילבורד, זכה להצלחה עולמית מטורפת והזניק סיבוב הופעות מהגדולים ביותר בעולם. (Photo: Slipknot) = באוקטובר 2020 הוציא קורי את אלבום הסולו הראשון בקריירה שלו, "CMFT"! האלבום הוא אוסף שירים שקורי כתב לאורך כל השנים ולא ראו אור ב"סליפנוט" או ב"סטון סאוור". זהו גם אלבום שמשלב מספר סגנונות ומציג את אהבתו של קורי לז'אנרים השונים. = קורי אוהב מאוד לשתף פעולה עם הרכבים ואומנים אחרים ותחת ידיו/קולו יצאו מספר לא קטן של ביצועים מקוריים וגרסאות כיסוי מרגשות ברמות הגבוהות ביותר. בין שיתופי הפעולה ניתן למנות את השיר "Fuck You" עם דימבאג דארל ו- "Damageplan", השיר "From Can to Can't" יחד עם David Grohl וחברים, השיר "Sleeping Dogs" יחד עם הגיטריסט Zakk Wylde , השיר "A Different World" עם "Korn" ועוד ועוד. יש לו גם שיר אחד עם ליזי הייל . חפשו ברשת, זה מטורף! = במשך כל חייו סבל קורי מהתמכרויות ולמרות שהצליח להיגמל מסמים בגיל מוקדם יחסית (שנות ה- 20 לחייו) הוא המשיך להיות מכור לאלכוהול. מלבד חוסר היציבות שזה הביא לחייו, הוא כמעט איבד הכל, מספר לא קטן של פעמים, היום הוא נקי מסמים, אלכוהול ואפילו סיגריות וזה מעולה כי אנחנו לא רוצים לחשוב על עולם בלי קורי... = זה לא ממש ידוע לגביו אבל קורי הוא תולעת ספרים קטלנית, הוא אוהב לקרוא המון, ספרים מז'אנרים שונים וזה אגב מה שהוא מעיד מעניק לו את אוצר המילים הגדול שלו והרעיונות לכתיבה. מעבר לכך קורי הוא גם סופר לא קטן, עד היום הוא הוציא שישה ספרים: "A Funny Thing Happened On The Way To Heaven" 2013, "Seven Deadly Sins: Settling the Argument Between Born Bad and Damaged Good" 2012, "House of Gold & Bones" 2013, "America 51: A Probe into the Realities That Are Hiding Inside "The Greatest Country in the World"" 2017, "You're Making Me Hate You" 2015, "How I Made Peace with the Paranormal and Stigmatized Zealots" 2013 = עובדה נוספת מרתקת שאולי הסקתם משמם של הספרים היא האמונה שלו בתופעות על-טבעיות. קורי אינו דתי אך הוא מאמין בתופעות על-טבעיות ואפילו חווה מפגשים תכופים עם רוחות ויצורים מיסטיים באחד הבתים בהם גר בעבר. = לכבוד יום ההולדת שלו הוציא קורי סינגל חדש מאלבום הבכורה שלו בתאריך 8/12/2020. = בשנת 2022 הוציאה "Slipknot" את אלבומה השביעי "The End, So Far", אנחנו מקווים ששם האלבום לא מרמז על המשך פעילותה של הלהקה שנמצאת בפעילות שיא של סיבובי הופעות ואלבומים בשלוש השנים האחרונות. אגב, זה הוא האלבום האחרון שמוציאה הלהקה תחת הלייבל "Roadrunner Records" עימו חתמה ב-1998! = בספטמבר 2023 הוציא קורי את אלבום הסולו השני שלו "CMF2". גם באלבום הזה קורי מביא את המוזיקה שהוא אוהב על שלל גווניה וממשיך לתת אלבום מהנה ומגוון. באחד הראיונות הוא השווה את האלבום הזה לאלבום "In Your Honor" של ה-Foo Fighters, הוא אמר שהאלבום דומה בכך שממש מרגישים את ההבדל בין הקטעים הכבדים לבין הקטעים הרכים. להאזנה לאלבום הסולו האחרון של קורי ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi