היום נספר לכם עובדות מעניינות על הזמר והיוצר Bill Withers: (Photo: Gilles Petard) 1. הוא נולד ב- 4 ליולי 1938 במערב וירג'יניה, ארה"ב, בשם William Harrison "Bill" Withers Jr. 2. היה הצעיר מבין שישה ילדים ונולד עם גמגום שבילדותו הקשה עליו להשתלב חברתית. 3. בגיל 18 הוא התגייס לצי האמריקאי ושירת שם 9 שנים, במהלכן התגבר על הגמגום שלו והחל להתעניין במוזיקה וכתיבה. 4. בשנת 1965 השתחרר מחיל הים ובשנת 1967 עבר ללוס אנג'לס בחיפוש אחר קריירה מוזיקלית. 5. במקביל לנסיונות להצליח מוזיקלית ולהופעות במועדונים מקומיים, הוא עבד כמרכיב חלקים מכאניים בחברות כמו "Douglas Aircraft Corporation", "IBM" ו- "Ford". 6. בתחילת שנות ה-70, חתם על חוזה הקלטה ראשון שלו עם "Sussex Records" ובשנת 1971 שחרר את אלבום הבכורה שלו "Just As I Am" שבו נכללו הלהיטים "Ain't No Sunshine" ו- "Grandma's Hands". 7. את האלבום הפיק Booker T. Jones שניגן גם בגיטרה וקלידים. אומן מפורסם נוסף שניגן באלבום הוא לא אחר מאשר Stephen Stills. 8. עטיפת האלבום צולמה מחוץ למקום עבודתו של ביל במהלך ההפסקה כאשר ביל אוחז בקופסת האוכל שלו. 9. למרות ההצלחה ווית'רס לא האמין עדיין שיוכל להתפרנס ממוזיקה והמשיך לעבוד במפעל. 10. האלבום נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון והשיר "Ain't No Sunshine" מתוך האלבום נכנס לרשימת 500 השירים הגדולים של המגזין. 11.בשנת 1972 הוא זכה בגראמי הראשון שלו על השיר "Ain't No Sunshine". בהמשך ביל יהיה מועמד לעוד6 פרסים מתוכם יזכה בשניים. 12. באותה שנה שחרר את אלבומו השני “Still Bill” שכלל בין היתר את הלהיט “Still Bill” והפך לאלבומו המצליח ביותר בארה"ב. 13. בהמשך נקלע ביל לסכסוך משפטי עם חברת התקליטים שלא איפשר לו לשחרר אלבומים. בתקופה זו שיתף פעולה עם המוזיקאים James Brown, Etta James ו- B.B. King עימם גם הופיע בשנת 1974 במפע שנקרא "When We Were Kings". 14. בשנת 1976 הוא הצליח להשתחרר מהחוזה שלו עם חברת התקליטים "Sussex Records" וחתם עם חברת Columbia. 15. אבל הבעיות לא פסקו וחברת קולומביה ניסתה להתערב בצד היצירתי כשהיא מונעת ממנו לשחרר חלק מהשירים שכתב. 16.הבעיות והחיכוכים אילצו את ווית'רס להתרכז בשיתופי פעולה עם אומנים אחרים, כך נולד בין היתר השיר "Just the Two of Us" שבוצע יחד עם סקסופוניסט הג'אז Grover Washington Jr. השיר זיכה את ביל בגראמי השני שלו. 17. בשנת 1985 שחרר ווית'רס את אלבומו השמיני והאחרון "Watching You, Watching Me" לאחריו עזב את חברת התקליטים קולומביה לאחר שנים של סכסוכים. 18. בשנים הבאות הוא התרכז ביצירת עיבודים מחודשים לשיריו. במקביל הוא המשיך להופיע וציין שאינו מתחרט על הפסקת ההקלטות. 19 בשנת 2007 נכנס שירו “Lean On Me” להיכל התהילה של הגראמי ובשנת 2015 נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. 20. הוא הלך לעולמו כתוצאה מסיבוכים בליבו ב- 3 למרץ 2020 והוא בן 81. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא מוזיקאי מאוד מוכשר, אחד ממקימיה של "the Rolling Stones" והנשק הסודי שלה. בואו נספר קצת על אחת הטרגדיות של עולם הרוק Brian Jones: (Photo: NME.com) 1. הוא נולד ב- 28 לפברואר 1942 ב- Cheltenham שבמחוז Gloucestershire באנגליה, בשם Lewis Brian Hopkins Jones. 2. בצעירותו גדל ג'ונס על הרבה מוזיקה בבית, מקלאסית, דרך בלוז ועד ג'אז. 3. אביו היה מהנדס אווירונאוטיקה, אך גם מורה לפסנתר. 4. אמו נגנה על אורגן ופסנתר וניהלה את מקהלת הכנסייה המקומית. 5. בגיל 15 ביקש מהוריו לקנות לו סקסופון, לאחר ששמע את Cannonball Adderley, אמן ג'אז אמריקאי מנגן בכלי. 6. בגיל 17 הוריו קנו לו את הגיטרה הראשונה שלו. 7. סקסופון וגיטרה לא הספיקו לו. הוא היה גם נגן קלרינט בלהקת בית הספר. 8. בגיל 17 הוא הכניס את חברתו דאז ילדה בת 14 להיריון, היא ילדה את התינוק והשניים מסרו אותו לאימוץ. 9. בעקבות כך ג'ונס עזב את בית הספר ויצא לטייל בצפון אירופה עם הגיטרה שלו, כשהוא מנגן בפינות רחוב עבור פרוטות. 10. בהמשך הוא החל לנגן בפאבים ובמועדונים מוזיקת בלוז וג'אז. 11. באותה תקופה הוא הפך למוזיקאי בלוז מקצועי, כאשר הוא מכנה את עצמו בשם הנוצרי אלמו לואיס. 12. בשנת 1959 ג'ונס הכניס אישה נשואה להיריון. היא ילדה את בתו ב- 4 לאוגוסט 1960 וגידלה אותה יחד עם בעלה. ג'ונס מעולם לא ידע שיש לו ילדה נוספת. 13. אבל בכך לא היה די, ב- 22 לאוקטובר 1961 חברתו של ג'ונס דאז - Pat Andrews ילדה את ילדו השלישי. 14. בשנת 1962 היה זה ג'ונס שהיה אחראי על הקמת הרולינג סטונס ובהתאם לדברי Keith Richards הוא גם זה שנתן לה את השם "The Rolling Stones". 15. את ההופעה הראשונה שלהם עשו הרולינג סטונס ב- 12 ליולי 1962 במועדון ה- Marquee בלונדון. זה היה עם ההרכב ג'אגר, ג'ונס, ריצ'רדס, Dick Taylor על הבס ו- Tony Chapman על התופים. 16. עד ספטמבר 1963 חלקו ג'ונס, Mick Jagger וריצ'רדס דירה בצ'לסי. באותה תקופה ג'ונס ניגן והקשיב רבות למוזיקה, בעיקר בלוז של מאדי ווטרס, ווילי דיקסון, ג'ימי ריד והאולינג וולף. 17. באותו זמן לימד גונס את Mick Jagger לנגן במפוחית. (Photo: David Farrell) 18. בינואר 1963 הושלם ההרכב הקלאסי של "רולינג סטונז" עם צירופם של ביל וויימן על הבס וצ'ארלי ווטס על התופים. 19. הלהקה החלה את דרכה בנגינה במועדוני בלוז וג'אז בסביבות לונדון, כשאט אט הם בונים לעצמם קהל מעריצים אדוק. 20. למרות הכריזמתיות של Mick Jagger, ג'ונס היה זה שהנהיג את הלהקה, משיג לה הופעות ומנהל מו"מ על התשלום בגינן. 21. ג'ונס ניגן אז בגיטרת קצב, מפוחית וסלייד גיטר. ביל וויימן טען לאחר מכן שהוא היה אחד מנגני הסלייד הראשונים באנגליה. 22. ג'ונס היה זה שהעשיר את הצליל של הסטונס כשאט אט שהוא מכניס כל הזמן כלי נגינה נוספים. השינוי המהותי החל באלבום "Aftermath" משנת 1966 והלך והתעצם באלבומים הבאים "Between the Buttons" משנת 1967, כשהשיא מגיע באותה שנה עם האלבום "Their Satanic Majesties Request". 23. ג'ונס היה מולטי אינסטרומנטאליסט שניגן באותם אלבומים על כלים כמו גיטרה, סלייד, פסנתר, סיטאר, טמבורה, אורגן, דולצימר, מלוטרון, קסילופון, מרימבה, חלילית, קלרינט, נבל, ועוד ועוד. 24. בין השנים 1962-1968 ג'ונס סיפק גם קולות רקע ללהקה. 25. בשנת 1964, חברתו Linda Lawrence ילדה את ילדו הרביעי. לורנס נישאה מאוחר יותר לזמר והיוצר דונובן. 26. באותה שנה חברה נוספת שלו Dawn Molloy ילדה את ילדו החמישי, באותה תקופה היה ג'ונס כבר עם ה"רולינג סטונז" והיא קיבלה שיק נאה בכדי לשמור על העניין בסוד. 27. ככל שהלהקה הלכה והתפרסמה כך מנהל הלהקה ביל אולדהאם העביר את כובד המשקל בהנהגת הלהקה מכתפיו של ג'ונס לכתפיהם של ג'אגר וריצ'רדס. זה הרחיק את ג'ונס מיתר חברי הלהקה. 28. ההופעות והנסיעות הרבות בדרכים, כמו גם העושר והתהילה לא הטיבו עם ג'ונס, אשר תחושת הניכור שלו משאר חברי הלהקה הלכה והעמיקה. 29. ג'ונס הלך ושקע בסמים ובאלכוהול כשהוא עושה שימוש תכוף ב- LSD, קוקאין מריחואנה ואלכוהול. 30. השימוש הגובר באלכוהול וסמים לא הטיב עם מצבו הגופני שהיה לא טוב מלכתחילה, בין היתר בשל אסטמה כרונית שהיתה לו מילדותו. 31. הוא אושפז לא פעם בבית החולים והחל לחוות התקפי פרנויה. 32. ביוני 1967, ג'ונס נסע אל פסטיבל הפופ במונטריי ביחד עם ניקו, שהייתה זוגתו באותו זמן. הוא פגש שם את Frank Zappa, ועלה לבמה כדי להציג את Jimi Hendrix. ג'ונס כונה שם "המלך הבלתי רשמי של הפסטיבל." 33. בהמשך לכך הקרע בין ג'ונס לשאר חברי הלהקה הלך והעמיק. (Photo: Mark and Colleen Hayward) 34. אחד המשברים היה בקיץ 1967 חברתו של ג'ונס אניטה פלנברג ברחה אל ריצ'רדס בזמן שג'ונס היה בבית חולים, ובכך פגעה קשות בידידותם של ג'ונס וריצ'רדס. 35. ההקלטות המשמעותיות האחרונות של ג'ונס עם האבנים נעשו בקיץ 1968 עם הסינגל "Jumpin' Jack Flash" והאלבום "Beggars Banquet". 36. הופעתו הרשמית האחרונה של ג'ונס עם האבנים הייתה בקרקס הרוקנרול של ה"רולינג סטונז", סרט שאורגן על ידי הלהקה והיה חצי קונצרט וחצי קרקס עם אורחים רבים כגון "ג'טרו טול", להקת ה"מי", אריק קלפטון ועוד. 37. בסרט נראה ג'ונס תחת השפעת סמים אבוד ומבולבל. 38. בשנת 1968 ג'ונס הפיק, הלחין וניגן את הפסקול עבור הסרט "Mord und Totschlag" מי שניגן בין היתר בפסקול היה Jimmy Page. 39. במהלך הצילומים, ג'ונס וחברתו הצטלמו כשג'ונס נראה במדי נאצי מעל בובה ערומה. ג'ונס לא היה נאצי בשום פנים ואופן, אך רבים נפגעו מהתמונה. 40. בתחילת 1968, ג'ונס ניגן בכלי הקשה בגרסת כיסוי שלא שוחררה של Jimi Hendrix לשירו של בוב דילן "All Along the Watchtower". 41. הוא גם ניגן סקסופון אלט בשירם של הביטלס "You Know My Name (Look Up The Number)". 42. מצבו של ג'ונס הלך והורע, הוא לא הגיע להקלטות וגם כשהיה מגיע ובאיחור לא ממש עשה הרבה. 43. בליבם של יתר חברי הלהקה גמלה כבר ההחלטה לפטר אותו. הם ידעו שהוא מאט את קצב ההתקדמות שלהם וכי אם הם רוצים להמשיך ולהצליח אין בפניהם ברירה אלא לשחרר אותו. 44. ג'אגר וריצ'רדס נתנו לו אפשרות לעשות זאת בכבוד ולהודיע כי הוא זה שעוזב את הלהקה, וכך היה. ב- 9 ליוני 1969 הודיע ג'ונס בתקשורת כי הוא עוזב את הרולינג סטונס. 45. פחות מחודש לאחר מכן בלילה שבין ה- 2 ל- 3 ליולי נמצא ג'ונס מת בתחתית הבריכה של האחוזה שלו. הרופאים שהגיעו למקום קבעו את מותו כשסיבת המוות המסתורי נקבעה כטביעה. בכך הפך ג'ונס לאחד הראשונים להצטרף למועדון 27 המפוקפק. 46. רבים וגדולים ספדו לג'ונס בשירים שכתבו לזכרו, ביניהם פיט טאונסנד, ג'ימי הנדריקס ואפילו Jim Morrison שמת בדיוק שנתיים לאחר מכן, גם הוא בן 27 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.07.1968 "מי ששולט בתקשורת, שולט במוחות של האנשים" שנים רבות לפני שמישהו העלה בדעתו את הטוטאליות שבה יכולה התקשורת לשטות בנו האזרחים, היה זה Jim Morrison שצפה את פני העתיד. הטוטאליות המוריסונית התבטאה גם ביכולת ההגשה התיאטרלית על הבמה, ובדרך שלו לשלוט בקהל. ב- 9 לדצמבר 1967 הופיעה להקת "הדורז" בניו הייבן ארנה שבקונטיקט, כשלפתע הסתיימה ההופעה בפתאומיות לאחר שהמשטרה עצרה את מוריסון, בהמשך התברר שלפני ההופעה Jim Morrison נישק מעריצה מאחורי הקלעים ושוטר שתפס אותם על חם לא זיהה אותו כסולן וביקש ממנו לעזוב את המקום, מפה לשם מוריסון ענה לו בגסות, ובמהלך ההופעה המשיך להתגרות בשוטרים תוך כדי שהוא שר בזלזול על אותה תקרית, ההופעה הסתיימה כשסגן המשטרה הגיע למוריסון שדחף לו את המקרופון לפה בכח, מוריסון נלקח לתחנת המשטרה, והועמד לדין באשמת הסתה להתפרעות, התנהגות מגונה, וגסות ציבורית. חברי "הדורז" הנותרים ריי מנזארק, רובי קריגר, וג'ון דאנסמור ראו בעיניים כלות כיצד הזמר בעל האישיות והכריזמה של תחילת הדרך הפך לאיש שלא ידע מתי לעצור, כמו שהוא היה טוטאלי על הבמה, על אחת כמה וכמה עם צריכת השתיה והסמים. "הדורז" של 1968 היתה אחת מלהקות הרוק המובילות בסביבה, לאחר שני אלבומים בפרק זמן קצר של שבעה חודשים שהניבו קלאסיקות והעיפו אותם גבוה למעלה, פתאום התחוור להם שהם נשארו כמעט ללא חומרים לאלבום השלישי "Waiting for the Sun" שיצא ב- 03.07.1968. "כשהגענו לאלבום השלישי שלנו, היה לנו מספיק כסף כדי לבלות באולפן שעות על גבי שעות, רצינו לתת את הדגשים הנכונים על כל תפקיד, וג'ים שתפקיד השירה שלו היה אחרון, היה משתעמם האולפן והולך לשתות באיזה בר סמוך, בסוף כשהיה צריך לבצע את תפקידו הוא היה חסר תועלת" סיפר קריגר. מעבר לחוסר בשירים חדשים, הלהקה התכוונה לנגן באלבום אפוס בן 17 דקות בשם "The Celebration of Lizard" אך המפיק פול רוטשילד חשב שהיצירה לא מספיק מסחרית וכך נשאר ממנה הקטע "Not to Touch the Earth" כאילו היה הכותל המערבי. ג'ים מוריסון נולד במלבורן, פלורידה שבארה"ב, כבר בגיל 4 עבר ג'ים הקטן חווייה מטלטלת כשצפה בתאונת דרכים קשה במדבר שבה היו מעורבים משפחה של אינדיאנים. מוריסון טען כי הארוע הזה השפיע עליו למשך כל חייו, והוא אף כתב על המקרה כמה שירים בהמשך. בילדותו נדד עם משפחתו בין הבסיסים ברחבי ארה"ב עקב שרותו של אביו כקצין בכיר בצי האמריקאי. אחד מתחביביו הבולטים של מוריסון בתקופת נעוריו היה קריאת ספרי פילוסופיה ושירה, מבין כל ההוגים הוא הכי הושפע מכתביו של ניטשה. הוא הירבה להתכתב עם הגותו של ניטשה ולהציג את הרעיונות הללו בפרשנות שלו אותם יצק לתוך שירי הלהקה כמו במקרה של השיר "The End" המתכתב עם רעיון האינסופיות של ניטשה למול המוות. הפילוסופיה הניטשאית הובילה את Jim Morrison במקרים רבים להתנהגות קיצונית על הבמה, מוריסון נהג להתעמר בקהל תוך כדי שהוא צורח עליהם להתעורר. לאחר סיום לימודיו בתיכון עבר להתגורר בפלורידה אצל סבו וסבתו שם החל ללמוד קולנוע באוניברסיטת פלורידה סטייט. בהמשך השלים את לימודי הקולנוע והצילום באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס שם פגש את ריי מנזרק איתו החל לכתוב שירים יחד בקיץ 1965. בהמשך גילה מנזרק את יכולת השירה המיוחדת של Jim Morrison, והשניים צירפו את ג'ון דנסמור, ורובי קריגר אותם פגשו בחוג מדיטציה כשהם מאמצים את השם "The Doors" "הדלתות" ע"ש ספרו של אלדוס האקסלי "דלתות התודעה" בשנת 1966 הם החלו לנגן במועדונים בקליפרניה כמו "ויסקי א-גוגו" וכעבור זמן קצר הוציאו את אלבומם הראשון "הדורז". מעבר להיותו פרפורמר וזמר גדול, ראה את עצמו מוריסון כמשורר אמריקאי והרבה לכתוב פואמות, בתוך תוכו הוא שאף להיות הרבה יותר מסתם אליל נוער, וכך "הדורז" שראו בעצמם הרבה יותר מאשר מופע בידור למשפחה, הם טענו שהם קיימים על מנת לגרות את מוחו של המאזין, ומוריסון הוצג פעמים רבות כשאמן. ריי מנזרק נגן הבס של הלהקה החל את דרכו כנגן פסנתר, ושחקן כדורסל, והמשיך להופיע לכל אורך התיכון, בסיום לימודי התיכון למד כלכלה באוניברסיטה הפרטית דה-פול. בין השנים 62 ל- 65 למד תיאטרון, קולנוע, וטלויזיה באוניברסיטת UCLA שם פגש את Jim Morrison. רובי קריגר נולד בלוס אנג'לס למשפחה יהודית, אביו מהנדס שהיה חובב מוזיקה קלאסית, בזמן שלמד בבית הספר הפרטי מנלו סקול באתרטון, היתה לו שעת לימוד פנויה בלילה שנתנה לו את השקט ללמד את עצמו לנגן בגיטרה. באמצע שנות ה- 60 למד קריגר לנגן בגיטרה פלמנקו אצל פרנק צ'ין. את נגינת הפלמנקו יישם בהמשך ברצועה "Spanish Caravan" שהופיעה באלבומם השלישי של "הדורז" "Waiting for the Sun", אלבום שהיה רגוע, והרבה פחות פרוע מקודמיו כולל הבלדה החביבה "Love Street" שנכתבה על מקום מגוריו של מוריסון בלורל קניון יחד עם חברתו פמלה קורסון, שניהם כינו את המקום כ- "Love Street". הלהיט הגדול מהאלבום הוא "Hello, I Love You" שהריף הראשי שלו, והלחן נשמעים דומים להפליא ל- "All Day and All of the Night" של "הקינקס". שירים בולטים נוספים הם "The Unknown Soldier" שמתייחס מילולית בביקורת על מלחמת ויאטנם, "Summer's Almost Gone" שמתייחס לקיצו של החופש וקץ התמימות, והינו אחד מהשירים של Jim Morrison שנכתבו עוד לפני שפגש במנזרק, ו- "Five to One" שרבים נוטים לפרש אותו כיד הדמיון הטובה עליהם, אחת התיאוריות סוברת שמדובר בשיר מחאה כנגד התרבות. האלבום מכר עד כה כשבעה מיליון עותקים והפך לאלבום היחיד של "הדורז" שכבש את פסגת מצעד האלבומים האמריקאי. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

הוא פרפורמר אדיר, הכריזמה נוטפת ממנו והוא אחד מהווקאליסטים הגדולים ברוק, בואו לקרוא 27 עובדות על Jim Morrison שהלך לעולמו בגיל 27. (Photo: CBS) 1. הוא נולד ב- 8 לדצמבר 1943 במלבורן פלורידה בשם James Douglas Morrison. 2. כשהיה בן ארבע מוריסון חזה בתאונת דרכים קשה במדבר, בה היתה מעורבת משפחה של אינדיאנים. המאורע השפיע רבות על מוריסון, אשר גם כתב בהשפעת המאורע מספר שירים, כמו, "Dawn's Highway" ,"Peace Frog" ועוד. 3. בצעירותו קרא מוריסון ספרי פילוסופיה ושירה הוא והושפע מאוד מניטשה ומהמשורר הצרפתי Arthur Rimbaud, אשר השפיע על סגנון הכתיבה שלו. 4. לאחר שסיים את לימודי התיכון הוא עבר להתגורר עם סבו וסבתו בקלירווטר פלורידה. 5. בשנת 1962 החל ללמוד קולנוע באוניברסיטת פלורידה. קולנוע היה תחום שמוריסון נמשך אליו מאז שהיה ילד. 6. במהלך לימודיו, בשנת 1963, נעצר מוריסון במהלך משחק פוטבול, בשל שכרות והפרעה לציבור. 7. בשנת 1964 עבר מוריסון ללוס אנג'לס שם למד קולנוע וצילום באוניברסיטת UCLA. 8. בשלב מסוים הוא עבר להתגורר בוניס ביץ' שם ניהל אורח חיים בוהמי בעודו מתגורר בגג בניין, צורך LSD וכותב חלק משיריה הראשונים של הדלתות. 9. בקיץ 1965 החלה להקת הדלתות להתגבש כשהקלידן Ray Manzarek - חברו של מוריסון מהלימודים החל לכתוב יחד איתו שירים. בהמשך הצטרפו גם הגיטריסט Robby Krieger והמתופף John Densmore אותם פגשו מנזרק ומוריסון בחוג דרמה. 10. את השם "the Doors" הם בחרו לעצמם על שם הספר "The Doors of Perception" של Aldous Huxley אשר הושפע אף הוא מהמשורר האנגלי וויליאם בלייק. 11. בשנת 1966 החלה הלהקה לנגן במועדונים בלוס אנג'לס, ביניהם "Whisky a Go Go" שם היוו מופע פותח ללהקת "Them" של ואן מוריסון. 12. בשנת 1967 שוחרר אלבומה הראשון של הדלתות הקרוי בפשטות "The Doors". האלבום כלל מספר להיטים כמו "Light My Fire" ו- "(Break On Through (To the Other Side" שזכו להצלחה גדולה וזיכו את הלהקה בתהילה מהירה. 13. הוא האומן הראשון שנעצר על הבמה במהלך הופעה. זה קרה במהלך הופעת הלהקה שנערכה ב- New Haven שבקונטיקט, ארה"ב, ב- 9 לדצמבר 1967. 14. זה לא היה המעצר היחיד של מוריסון על הבמה. הוא נעצר בשנת 1969 על הבמה והועמד למשפט במיאמי פלורידה בעקבות תקרית מיותרת בה חשף את איבר מינו במהלך הופעה. התקרית הזאת בישרה את תחילת ההתפוררות של הלהקה, בין היתר לאחר שהלהקה נאלצה לשלם כספים רבים במהלך ניהול המשפט ובעקבותיו. 15. למרות שהרבה סבורים שמוריסון לא ניגן באלבומי הדלתות, הרי שבשיר "Orange County Suite" הוא מנגן על פסנתר. כמו-כן, בשיר "Strange Days" הוא מנגן על סינת'סייזר מוג. 16. בשנת 1969 שחרר מוריסון ספר שירים שכתב. 17. למוריסון היתה מערכת יחסים קצרה עם הזמרת הידועה Nico. 18. הוא גם ניסה את מזלו עם ג'ניס ג'ופלין, אך היא לא היתה מרוצה מהעניין ושברה עליו בקבוק "Southern Comfort" על הראש. 19. מוריסון ידוע גם בכינויים איש הלטאה – "The Lizard King" ו- "Mr. Mojo Risin". 20. מוריסון הרבה להקליט את עצמו קורא את שירתו, גם במהלך שהותו בפריז בשנת 1971 בסמוך לפני מותו. 21. שבע שנים לאחר מותו, הוציאה הלהקה את האלבום "American Prayer" המבוסס על הקלטות אלה בהן מוריסון קורא את השירה כשהוא מלווה במוזיקה של הדלתות. 22. בתאריך ה- 3 ליולי 1971 מת מוריסון ככל הנראה ממנת יתר של הירואין והוא בן 27 בלבד. הוא נמצא ללא רוח חיים באמבט שבבית המלון בו שהה בפריז. בהתאם לחוק הצרפתי לא בוצעה נתיחה בגופה ומותו נקבע כהתקף לב. 23. מי שמצאה אותו ללא רוח חיים באמבט שבבית המלון בו שהה בפריז, הייתה חברתו פאמלה קורסון. 24. למרות שמעולם לא נישאו מוריסון ופמלה הוכרו כידועים בציבור במדינת קליפורניה בה לא היה תקדים כזה באותה תקופה. לאחר מותה נקברה פמלה תחת השם Pamela Susan Morrison. 25. כידוע פמלה היוותה השראה לשירים רבים שכתב מוריסון, ביניהם "Love Street" ,"Queen of the Highway", ו- "Twentieth Century Fox". 26. מוריסון נקבר בבית הקברות "פר לשז" בפריז, שם קבורים ידוענים רבים כמו אוסקר ויילד, שופן, איב מונטן ועוד. בהלוויתו נכחו חמישה אנשים בלבד. 27. במהלך תקופה כה קצרה של 4 שנות פעילות בלבד, שחרר מוריסון יחד עם הדלתות ששה אלבומי מופת הכוללים רשימה אדירה של שירים שנחקקו בהיסטוריית הרוק לנצח. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 3 ליולי, 1982 "Demon" הוציאו לאור את אלבומם השני "The Unexpected Guest". למי מכם שמעולם לא שמע על הלהקה, "Demon" הוקמה באנגליה בשנת 1979, כלהקת הבי מטאל, על ידי הסולן Dave Hill והגיטריסט Mal Spooner, שניהם מלהקת הגלאם רוק "Iron Cross". השניים גייסו את חברי "Hunter" לשעבר, Les Hunt (גיטרה מובילה), Chris Ellis (בס), ו- John Wright (תופים) ובכך הושלם ההרכב הקלאסי של הלהקה. אלבום הבכורה שלהם, "Night of the Demon", שוחרר בשנת 1981 והציג שילוב של הארד רוק, בלוז רוק והבי מטאל, כשהם יוצרים צליל שמזכיר יותר את להקות ההארד רוק/AOR אמריקאי, מאשר רוק כבד בריטי, עם צליל מלודי, מסחרי. הלהקה התפרסמה מהר מאוד בזכות ההופעות המזעזעות שלהם, כשהם צובעים את גופם בצבע מציירים עליו פנטגרמות ומגיחים מתוך ארונות המתים על הבמה. האלמנטים האלה של Shock-Rock הבדילו אותם מלהקות אחרות בסצנת ה"גל החדש של ההבי מטאל הבריטי" (NWOBHM). די במבט חטוף על עטיפת אלבום הבכורה של הלהקה כדי ללמוד שזהו אולי אלבום המטאל הראשון שהציג תמונה כה מקאברית ומזעזעת על העטיפה שלו. אבל זה לא רק זה, כי גם המוזיקה והמילים היו קודרות ואפלות. האלבום השני שלהם נושא סיקורנו, "The Unexpected Guest", בולט כאלבום ייחודי ומשפיע בעידן הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי (NWOBHM). הוא ידוע בשילוב הייחודי של הארד רוק מלודי, הבי מטאל וגוונים של בלוז רוק. באופן זה "Demon" חרטו לעצמם נישה עם אלבום הקונספט החשוב הזה, שסיפורו סובב סביב טקס סיאנס שהשתבש. באלבום יוצאת הלהקה למסע אל ההיבטים האפלים יותר של המוח האנושי, עם שירים שהקשר ביניהם עובר כחוט השני עם נרטיב משכנע. האלבום מתחיל באינטרו אינסטרומנטלי קצר ("An Observation") שמכניס אותנו לאווירת הסיאנס הקודרת והוא מסתיים ברצועה "Outro". שני הקטעים הכמעט זהים נונים לאלבום מסגרת של התחלה וסוף אשר מתאימה לאלבום קונספט. מבט חטוף על רשימת השירים יגרום לכם להבין שהאלבום הזה סובב סביב הקונספט של טקס הסיאנס שהשתבש (אולי אחת ההשפעות על "A Dangerous Meeting" של King Diamond עם "Merciful Fate"). האלבום בוחן נושאים שונים, כגון טירוף, דיבוק, גורל ואובדן המציאות, עם רצועות כמו "Don't Break the Circle," "The Spell," "Total Possession," "Sign of a Madman," "A Strange Institution," "Victim of Fortune," "Beyond the Gates of Hell," "Deliver Us From Evil" אשר רוקמות את סיפור הקונספט העל-טבעי והקיומי וכוללות אזהרה מפני הסכנות של תורת הנסתר. מבחינה מוזיקלית, "The Unexpected Guest" נשלט על ידי צליל ה "הגיטרה התאומה" של Mal Spooner ו-Les Hunt, והקול החריף, המחוספס והנלהב של Dave Hill. למרות שאינו ממש יוצא דופן מבחינה ווקאלית, הקול של היל מתגלה כחזק במיוחד, מחוספס ועדיין מלא בהרבה רגש, מה שהופך את ההגשה שלו לבלתי נשכחת ומשפיעה מאוד על הווייב של האלבום. ההפקה, בניהולו של מייק סטון, לוכדת את המהות האנרגטית של הלהקה, תוך שמירה על סאונד מלוטש וחם. שילוב הקלידים מוסיף מימד מלודי, לעיתים אף מצמרר ואווירתי, ובכך מייחד את האלבום מרבים אחרים בז'אנר ה- NOWBHAM באותה תקופה. הסאונד של "Demon" באלבום הזה שואב מאוד מהשפעות ההארד רוק של שנות ה-70 כמו "UFO", "Thin Lizzy" ו- "Black Sabbath" המוקדמים, עם אווירת הארד רוק אמריקאית מובהקת ופזמונים מלודיים. ה"להיט" הגדול של האלבום הוא "Don't Break the Circle", שמאוחר יותר יקבל גרסת כיסוי של "Blind Guardian". הרצועה הזו היא גולת הכותרת של האלבום ואולי אף של הלהקה, שכבות של גיטרות, תחת שטיח קלידים ופזמון "מהפנט" שאט אט נבנים לקרשנדו עוצמתי. אין ספק שהשיר הזה מגבש את המהות המלודית והאווירתית של האלבום כולו אך יש בו רצועות בולטים נוספות כמו: "The Spell" שמשתלב היטב עם הקונספט האפל של האלבום, "Total Possession" האנרגטי, "The Grand Illusion" - אחת הרצועות הכבדות של "Demon" שמציגה את הוורסטיליות שלה, "Have We Been Here Before?" - טראק מלודי יותר שעוסק בגלגול נשמות, "Strange Institution" - סמי-בלדה אפלה עם סולו גיטרה בלוזי שמוסיף עומק למנעד הרגשי של האלבום, וכמובן "Deliver Us From Evil" הקליט. האלבום "The Unexpected Guest" הוא אלבום מגובש ומשכנע שדורש האזנות חוזרות כדי למצוא את הקסם שבו, שכן בכל האזנה נחשפים פרטים וניואנסים חדשים. לחובבי NWOBHM ורוק כבד משנות ה-70, האלבום הזה הוא אלבום חובה. הוא לוכד את היצירתיות הייחודית של "Demon" ברגעי השיא שלה, עוד לפני שהם יצאו לחפש את עצמם עם התנסויות חדשות ופחות עקביות. בעוד שסגנון NWOBHM עזר בהתחלה ל-"Demon" לזכות בהכרה, לאחר האלבום הזה, היתה הלהקה מספיק בטוחה בעצמה כדי להתנסות בסאונדים חדשים ולהתקדם לעבר סגנונות מוזיקליים מלודיים ומגוונים יותר, אפילו רוק מתקדם. "The Unexpected Guest" נשאר נקודת שיא בקריירה של "Demon", והוא מציג את השילוב הייחודי שלהם בין הארד רוק והבי מטאל מתובל באווירה אפלה. זו יצירה נצחית ומשפיעה בז'אנר ההבי מטאל. השילוב של נושאים ליריים אפלים, מוזיקליות ברמה גבוה ושירים בלתי נשכחים הופכים את "The Unexpected Guest" לאלבום בולט שממשיך לרתק את המאזינים עשרות שנים לאחר יציאתו. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Walkways" הוציאה סינגל חדש "A Programmed Mistake". השיר הוא הסינגל החמישי מתוך אלבום האולפן השלישי של הלהקה, "A Reminder", שצפוי לצאת ב־28 באוגוסט דרך Wild Thing Records. האלבום מגיע שבע שנים לאחר "Bleed Out, Heal Out" משנת 2019. לדברי הלהקה, "A Programmed Mistake" עוסק בבגידה, מניפולציה והצלקות שמותירים מערכות יחסים רעילות, לצד הדרך לצמיחה והתחדשות מתוך הכאב. גיטריסט להקת "מריליון" Steve Rothery, הכריז על שיתוף פעולה ראשון עם Steve Hackett, מי שהיה הגיטריסט האגדי של "Genesis". השניים יוציאו ב- 28 באוגוסט אלבום אינסטרומנטלי משותף בשם "The Roaring Waves". האלבום יכלול שבע יצירות מקוריות, כולן בהשראת עוצמתו ומסתוריותו של הים. לדברי Rothery, המוזיקה מתמקדת במלודיה, רגש ואווירה, בעוד Hackett סיפר שהחיבור ביניהם יצר "כימיה מיוחדת" והוביל ליצירה שאינה דומה לאלבומי גיטרה טיפוסיים. במקביל להכרזה, שחררו השניים את הקטע הראשון מהאלבום, "The Black Sea", יחד עם קליפ רשמי, המעניק טעימה מהאווירה הקולנועית והמלנכולית שמאפיינת את הפרויקט החדש. להקת "Dinosaur Jr." הכריזה על אלבום אולפן חדש בשם "There Near" ושחררה את הסינגל הראשון מתוכו, "Several Got Away", בליווי קליפ רשמי. האלבום ייצא ב־28 באוגוסט דרך Jagjaguwar ויהיה אלבום האולפן ה־13 של הלהקה. הוא מגיע חמש שנים לאחר "Sweep It Into Space" משנת 2021. לדברי J Mascis, הוא לא נוהג לייחס משמעות ברורה לשירים בזמן הכתיבה, אלא נותן למילים להתפתח באופן טבעי. את הקליפ ליווה הבמאי Guy Kozak, ששאב השראה מציוריו של Henry Darger ומדימויים אפוקליפטיים. להקת "The HU" שחררה סינגל חדש "Grey Hun", מתוך אלבום האולפן השלישי שלה, "HUN". השיר הוא הסינגל החמישי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב־24 ביולי דרך Better Noise Music. האלבום מגיע כארבע שנים לאחר "Rumble Of Thunder" משנת 2022. לדברי חברי הלהקה, העבודה על "HUN" נמשכה במשך כמה שנים, כשהמטרה הייתה ליצור אלבום שישקף את ההתפתחות המוזיקלית שלהם. במקביל הם כבר עובדים על חומרים לאלבום נוסף ומתכננים סיבוב הופעות חדש עם הפקה רחבה יותר. להקת "I Prevail" שיתפה פעולה עם Amira Elfeky בסינגל החדש "Paradise". מדובר בסינגל עצמאי שנכתב לאחר יציאת האלבום "Violent Nature", והוא אינו חלק מהאלבום. לדברי הלהקה, שיתוף הפעולה עם Amira Elfeky נולד באופן טבעי, לאחר שהתרשמו מהסגנון הייחודי שלה והחליטו ליצור יחד שיר חדש. להקת "Ice Nine Kills" שחררה את הסינגל החדש "Play Dead", שנכתב במיוחד לציון עשר שנים למשחק האימה "Dead By Daylight". מדובר בסינגל עצמאי שנוצר בשיתוף פעולה רשמי עם יוצרי המשחק ונחשף לראשונה במהלך אירוע חגיגות העשור של "Dead By Daylight". את השיר ליווה גם קליפ חדש, שבו משתתף השחקן Devon Sawa לצד השחקנית Krsy Fox. לדברי הסולן Spencer Charnas, מטרת הלהקה הייתה ליצור שיר שירגיש כחלק בלתי נפרד מהעולם של "Dead By Daylight", ולא רק כזה שמושפע ממנו. לצורך כך עבדה הלהקה עם מלחין המשחק Michel F. April ועם צוות הפיתוח של המשחק. להקת "The Rolling Stones" הוציאה את הסינגל החדש "Jealous Lover", לקראת יציאת אלבום האולפן החדש "Foreign Tongues". השיר הוא הסינגל השלישי מתוך האלבום, שצפוי לצאת ב־10 ביולי. הוא מגיע לאחר האלבום "Hackney Diamonds" משנת 2023 ומציג צד מלודי יותר של הלהקה עם השפעות בולטות של R&B וסול. הרג אותנו הפלצט... להקת "Hoobastank" חוזרת עם הסינגל החדש "How Do You Sleep?", הראשון שלה עם חומר מקורי מאז 2018. מדובר בסינגל עצמאי, ונכון לעכשיו הלהקה לא הכריזה על אלבום חדש. את השיר הפיק Howard Benson, שחוזר לשתף פעולה עם "Hoobastank" לראשונה מאז האלבום "The Reason" משנת 2003. סולן הלהקה Doug Robb סיפר כי העבודה עם Benson פתחה מחדש את היצירתיות של הלהקה והובילה לכתיבת חומרים חדשים, לאחר שנים ללא מוזיקה מקורית. להקת "Against The Current" שחררה את הסינגל החדש "Dead Man Walking". השיר הוא הסינגל השני מתוך אלבום האולפן השלישי של הלהקה, שעדיין לא נחשפו שמו ותאריך יציאתו. הוא מגיע לאחר הסינגל "Heavenly", שיצא בחודש מרץ, ויהיה האלבום הראשון של הלהקה מאז "fever" משנת 2021. לדברי חברי הלהקה, "Dead Man Walking" עוסק במחיר הנפשי של ההישרדות ובתחושה שאדם חוזר הביתה כשהוא כבר אינו אותו אדם שהיה לפני שעבר את החוויות שעיצבו אותו. להקת "Bad Wolves" פתחה פרק חדש בקריירה עם הסינגל "Paint It Red", הראשון שלה עם הסולנית החדשה Sara "KILLBOY" Skinner. מדובר בסינגל ראשון מתוך אלבום האולפן החמישי של הלהקה, שנמצא בימים אלה בהכנות לקראת יציאה. "Paint It Red" מסמן גם את תחילתו של ההרכב החדש, לאחר שורת שינויים שעברה הלהקה בשנים האחרונות שכללו החלפת שני סולנים שונים... לדברי המתופף John Boecklin, החיפוש אחר סולן חדש לא נועד למצוא מחליף, אלא קול שיוביל את "Bad Wolves" לעידן הבא. Sara "KILLBOY" Skinner, שכבר התארחה בשיר "It's You (2 Months)" מתוך "Die About It", נבחרה להוביל את הפרק החדש של הלהקה. להקת "Foo Fighters" קיימה בשבוע שעבר שתי הופעות ענק באצטדיון Anfield המפורסם שבליברפול עם מופע של כשלוש שעות (כחלק מהסיבוב הארופאי), שכלל שילוב של קלאסיקות לצד שירים מהאלבום החדש "Your Favorite Toy". להקת "Deep Purple" הוציאה את אלבום האולפן החדש "SPLAT!". זהו אלבום האולפן ה־24 של הלהקה, והוא מגיע כשנתיים לאחר "=1" משנת 2024. האלבום הופק פעם נוספת על ידי Bob Ezrin וממשיך את שיתוף הפעולה שלו עם הלהקה, שהחל ב־2013. לדברי הסולן Ian Gillan, האלבום מחזיר את הלהקה לאנרגיה ולדינמיקה שאפיינו את "Deep Purple" בתחילת שנות ה־70, עם השפעות ברורות של שירים כמו "Highway Star", "Smoke On The Water" ו־"Lazy". הקונספט של האלבום עוסק בסופה של האנושות, לא כהרס אלא כטרנספורמציה אל מעבר לקיום הפיזי. זהו גם אלבומה השני של "Deep Purple" עם הגיטריסט Simon McBride, שממשיך לבסס את מקומו בהרכב מאז הצטרף ללהקה ב־2022. להאזנה לאלבום: Spotify להקת "Metallica" עוררה עניין בהופעתה באצטדיון Principality שבקרדיף, כשביצעה את "Delilah" של Tom Jones במסגרת פינת המחווה הקבועה של Kirk Hammett ו־Robert Trujillo. הבחירה בשיר בלטה במיוחד משום שמאז 2023 נאסר לבצע את "Delilah" באופן רשמי באצטדיון במהלך משחקי נבחרת וויילס ברוגבי, בעקבות הביקורת על מילות השיר המתארות רצח על רקע קנאה ואלימות במשפחה. למרות האיסור באירועי הרוגבי, הקהל בקרדיף הצטרף לשירה, והביצוע הפך לאחד הרגעים המדוברים של ההופעה במסגרת סיבוב ההופעות "M72 World Tour". כמו בכל הופעה בסיבוב, גם הפעם הקדישו Hammett ו־Trujillo את קטע המחווה לאמן מקומי, ובחרו לחלוק כבוד לאחד מסמליה המוזיקליים הגדולים של וויילס, Tom Jones. העיר מלבורן מצדיעה לBon Scott לקראת יום הולדתו ה־80 עם חשיפת ציור קיר חדש בסמטת AC/DC המפורסמת שבמרכז העיר. את היצירה יצר אמן הרחוב Era, בהשראת עבודתו של Reg Mombassa, והיא נחשפה כחלק מאירועי ההוקרה לסולן האגדי של "AC/DC". במקביל הושקה קולקציית פריטי אספנות הכוללת פוסטרים, חולצות ותיקי בד המבוססים על העיצוב. להקת "Gorillaz" מביאה את תערוכת "House Of Kong" לניו יורק במסגרת חגיגות 25 שנים להקמתה. התערוכה תתקיים לאורך חודש ספטמבר בברוקלין ותציע חוויה אינטראקטיבית של כשעה, עם יצירות אמנות מקוריות, מוזיקה, סיפורים ודמויות מתוך Kong Studios, העולם הבדיוני שמלווה את הלהקה מאז הקמתה. לאחר הצלחת התערוכה בלונדון ובלוס אנג'לס, התחנה בניו יורק תינעל יום לפני הופעתה של "Gorillaz" ב־Madison Square Garden. ההיכל..."Rock & Roll Hall of Fame" יפתח ב־10 ביולי את התערוכה החדשה "Women In Metal: You Will Know My Name", המוקדשת לנשים שהשפיעו על התפתחות המטאל לאורך השנים. התערוכה תציג פריטים נדירים, כלי נגינה ומזכרות של מוזיקאיות שהטביעו את חותמן על הז'אנר, בהן Lita Ford, Lizzy Hale מלהקת "Halestorm", Alissa White-Gluz מלהקות "Arch Enemy" ו־"DragonForce", Taylor Momsen מלהקת "The Pretty Reckless", Courtney LaPlante מלהקת "Spiritbox" ואחרות. אירוע הפתיחה יכלול הופעה אקוסטית של Lizzy Hale ו־Joe Hottinger מלהקת "Halestorm", ולאחריה יופיעו הלהקות "Storms Within", "Maxilla" ו־"Reign Of Z". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 2 ביולי 1994 הוציאה "סטלה מאריס" את אלבומה השני, "השער נפתח". מידי פעם חולפת במוחנו השאלה האם "הד ארצי" היו מחתימים את "היהודים" והאם האלבום "מציאות נפרדת" היה יוצא כלל לאוויר העולם, לולא ההצלחה של האלבום הזה, אשר יצא בחברת "הליקון" המתחרה. אז החלטנו להתעמת עם השאלה ונראה לנו ש"היהודים" כמו עוד להקות מטאל ישראליות חייבות לא מעט ל"סטלה מאריס" ובמיוחד לאלבום הזה, אשר כשמו כן הוא, "פתח את השער" לאלו שבאו אחר כך. להקת "סטלה מאריס" היא ללא ספק אחת מחלוצות המטאל בישראל. היא הוקמה בחיפה בשנת 1990 על ידי עולים חדשים מרוסיה, הגיטריסט ניק מילר, והקלידן פימה שוסטר. הם התחילו את דרכם יחד עם הבסיסט דובי סוני בלהקת קאברים בשם "אורניום". בהמשך הצטרפו אליהם גם המתופף איתן כודרג'י והסולן פבלו רוזנברג מלהקת "מוניטור" שעלה ארצה מארגנטינה, ובכך הושלם ההרכב הקלאסי של הלהקה. פבלו רוזנברג היה זה שלחץ על חברי הלהקה לבצע שירים בסגנון רוק כבד, עם טקסטים בעברית. הוא סבר שכך יהיה יותר קל לעניין את הקהל הישראלי. הלהקה החלה למגן במועדונים בחיפה ובקריות ובהמשך גם במועדון "רוקסן" המיתולוגי בתל אביב, אז משכה את עינו של אבי פרץ שהיה אז אמרגנה של להקת "תיסלם". משם הדרך כבר היתה קצרה להחתמתם בחברת הליקון. תמונה: רלי אברהמי אלבומה הראשון של הלהקה הקרוי על שמה - "סטלה מאריס", יצא לאור ב- 10 בספטמבר 1992. מדובר באלבום הארד רוק והבי מטאל קלאסי, שלא נשמע אז כמותו בישראל. צריך לזכור, הימים היו ימי האלטרנטיב והגראנג' ולכן היה דרוש אומץ רב הן של הלהקה והן של חברת תקליטים להוציא לאור אלבום כזה, שכלל צליל מיושן של הארד רוק קלאסי ונגינה וירטואוזית. אבל כמו תמיד, כשעושים משהו מכל הלב והולכים איתו עד הסוף, התוצאה משתלמת. האלבום ייצר שירים מצליחים כמו: "תני לי ללכת", "שגיאה", "לשרוד", "קללת הפרעונים", "בואי כבר הביתה", "אישתר" ו- "לילה טוב" והלהקה זכתה אפילו לחשיפה ב- MTV עם הקליפ לשיר "אישתר", שהינו גם הקליפ העברי הראשון ששודר בתחנה. מחוזקת מההצלחה היחסית של אלבום הבכורה, החליטה הלהקה להקשיח קצת את הסאונד והסגנון עם האלבום "השער נפתח". אם האלבום הראשון נשען יותר על הארד רוק והבי מטאל קלאסי, עם השפעות של "דיפ פרפל" ו- "לד זפלין", אז האלבום הזה לקח את זה צעד אחד קדימה וכלל סאונד יותר מטאלי, קודר וכבד. מי שתרם לסאונד הייחודי של האלבום הזה היה המפיק המפורסם Chris Tsangarides, אשר עבד עם אומנים כמו Gary Moore, "Thin Lizzy", "Helloween", Yngwie Malmsteen והפיק בין היתר אלבומים כמו "Painkiller" ו- "Tattooed Millionaire". כריס הגיע לביקור בארץ, חברי הלהקה נפגשו איתו וזה מה שיצר את הקשר לעבודה המשותפת ביחד. כריס וחברי הלהקה הצליחו ליצור צליל מטאלי שלא נשמע עד אז בישראל, אשר בין היתר הזכיר את "Judas Priest", עמה עבד כריס (האזינו לדוגמא לריף הפתיחה בשירים כמו "ורדים שחורים" ו- "אבוד לי"). האלבום זכה להצלחה וכלל בין היתר את השירים: "משחקים אסורים", "ורדים שחורים", "אבוד לי", "אם זה נכון", "שקר לבן", "שני מלכים", "זה לא מאוחר" וכמובן את הבלדה "נר על החלון" אשר זכתה להצלחה גדולה גם בקריירת הסולו של רוזנברג וגם לביצוע בתוכנית "כוכב נולד". זה האלבום האחרון של הלהקה בהרכבה הקלאסי. כבר בחודש אוקטובר של אותה שנה, עזב פבלו רוזנברג את הלהקה ופתח בקריירת סולו, יחד אתו עזב את הלהקה גם הבסיסט דובי סוני. האלבום "השער נפתח" מוכר אולי בזכות הבלדה "נר על החלון" שהינה השיר הכי מצליח של הלהקה, אך לטעמנו הוא צריך להיזכר דווקא כאלבום פורץ דרך אשר "פתח את השער" למטאל בישראל. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "The Last In Line", השני של ההרכב "Dio" שוחרר ב- 2 ליולי 1984. כשנה לאחר הוצאת אלבום הבכורה, "Holy Diver", מוציאה Dio, את אלבומה השני המהווה המשך כמעט ישיר לאלבום הבכורה שיצא בסוף חודש מאי 1983. כפי שציינו בסיקור הקודם על "Holy Diver" - אלבום הבכורה, אז "Dio" הינו ההרכב של הזמר האגדי Ronnie James Dio, אשר פרש מ- "Black Sabbath" במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" שיצא בשנת 1982. Dio לקח איתו את המתופף Vinny Appice ופנה לחברו הותיק מלהקת "Rainbow", הבאסיסט Jimmy Bain בכדי שיצטרף אליהם ללהקה החדשה. בכדי להשלים את הרכב הלהקה, צירף Dio את הגיטריסט, שהיה אז צעיר ולא מוכר – Vivian Campbell. ההרכב המגובש והמשומן הזה ממשיך גם לאלבום השני, כשהוא מחוזק בחבר חמישי, הקלידן Claude Schnell, שהיה חבר בלהקת הגלאם מטאל "Rough Cutt". קלוד ליווה את הלהקה כנגן שכיר במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Holy Diver", והפך לחבר מן המניין בלהקה, במהלך הקלטת האלבום "The Last In Line". בגדול, האלבום הזה ממשיך את הנוסחא המנצחת של "Dio" מהאלבום הקודם, אך עם כמה שינויים מינוריים. האלבום הזה פחות אגרסיבי ובוסרי מאחיו הבכור. אכן, הריפים האימתניים, הסולואים הוירטואוזיים והרמוניות הגיטרה של Campbell עדיין נוכחים כאן במלוא עוצמתם. קולו של רוני חזק, וורסטילי ודומיננטי כתמיד, והתיפוף המוצק והאגריסיבי של Appice מלווה אותנו גם באלבום הזה. אבל עם כל זאת, האלבום הזה נשמע "קליל" ונגיש יותר מקודמו. השירים פחות מורכבים וההפקה הרבה יותר מלוטשת. למרות ש- Claude Schnell לא היה שותף לכתיבת איזה מן השירים באלבום, ולמרות שאין באלבום הזה נוכחות כבדה של קלידים, הרי שעדיין ההשפעה של חברותו של קלוד בלהקה מרחפת לה מעל חלק גדול מהשירים באלבום. ההשפעה הזאת של ה"קלילות" אגב, תלך ותתעצם לה באלבום הבא של ההרכב "Sacred Heart", שיצא שנה לאחר מכן. שינוי מינורי נוסף הקיים באלבום הזה ביחס לקודמו, הוא הדגש שניתן לתפקידי הבס בהפקה של האלבום. דוגמאות ניתן למצוא למשל בליין הבס בשיר "We Rock", ברצועה "One Night In The City" או בהצלפות הקלות של Jimmy Bain בשיר "Eat Your Heart Out", ללא ספק תוספת מרעננת לצליל הכולל של האלבום. כמו שכבר למדנו להכיר אותו, Dio אוהב לפתוח אלבומים בעוצמה. בדומה ל "Stand Up And Shout" מאלבום הבכורה, גם האלבום הזה נפתח חזק עם "We Rock", עם הריפים החדים של Vivian Campbell, התיפוף המוטרף של Appice על הסנייר, והבס הפועם של Jimmy Bain. הלהקה ממשיכה להיצמד לנוסחה שהביאה לה את ההצלחה המסחררת של האלבום הראשון, ובאופן זהה דואגת למקם לנו גם כאן את שיר הנושא של האלבום ברצועה השניה. "The Last In Line" הוא אולי השיר הטוב ביותר באלבום הזה, והוא נפתח עם אינטרו הגיטרה המלודי והשקט של Campbell שמוביל אותנו לשני בתים רגועים ושלווים, בהם Dio מכניס אותנו בפרוזדור צר אל נבכי השיר במילותיו הפילוסופיות: "We're the ship without a storm The cold without the warm Light inside the darkness We're a laugh without tear The hope without the fear We are coming, home" ואז, מיד אחרי, בא המשפט שדואג להזכיר לנו "כמה טוב שבאנו הביתה", ומיד הכל מתפוצץ לנו בפנים בכבדות מענגת עם ריף גיטרה-קלידים שמהווה את החותמת הכל-כך מוכרת של Dio. והבס.... איזה ליין, כמה פשוט ככה יפה. ואסור, פשוט אסור לכם לפספס את סולו הגיטרה החכם והמדהים של Campbell החל מדקה 2:56, ללא ספק אחד הגדולים והטובים בקריירה שלו. אנחנו ממשיכים עם רכבת ההרים ועם הנשימות הכבדות של Dio שמכניסות אותנו לשיר "Breathless". שיר שמאוד מזכיר את דיו בתקופת "ריינבו" ונבנה על הריפים המעניינים של Vivian Campbell והשאגות המלודיות של Dio. אמרנו כבר בס? הקשיבו כאן ל- Jimmy Bain, בהחלט לא מורכב מבחינה טכנית אבל חכם וכמה כיף שהביאו אותו קדימה בהפקה הפעם. הרצועה הבאה היא שיר אשר "כשמו כן הוא" "I Speed at Night". שיר ספיד-מטאל קלאסי שמציג לנו את היכולות הוירטואוזיות של כל הנגנים בלהקה. סוגר את צד א' של הויניל "One Night in the City". אולי זה ישמע לכם קצת חריג, אבל החלטנו להמציא לכבוד השיר הזה מושג חדש – "פופ-מטאל". שיר קליט ויפיפה אשר שוב בנוי על הריפים הגאוניים של Vivian Campbell והשירה הדומיננטית של דיו. הרצועה "Evil Eyes" פותחת את צד ב' של הויניל, עם הבי-מטאל אייטיזי קלאסי וקשה שלא לשמוע את הדימיון לתקופת Dio בבלאק סאבאת', לדוגמא בשיר "Turn Up The Night", במיוחד במשפטי הגיטרה של Vivian Campbell בין השורות בבתים. בקטע "Mystery" אנחנו שוב חוזרים לפופ-מטאל של דיו עם שיר משופע בקלידים בסגנון שיהפוך לדומיננטי יותר באלבומו הבא של Dio. הקשיבו לשיר "Hungry For Heaven" מהאלבום "Sacred Heart" ותבינו על מה אנחנו מדברים. דיו מיצר פה נוסחה שמצד אחד תשמע כמו פופ טוב המונגש לדור ה- MTV ומצד שני תיצמד למטאל הקלאסי. ולבסוף הגענו לדובדבן שבקצפת, היצירה "Egypt (The Chains Are On)" שמזכירה לנו את היצירות הגדולות של ריינבו מהתקופה הגדולה עם דיו, עם המקצב הכבד והגוון האוריינטלי – מטאל מזרח תיכוני – אה-לה "Stargazer". נראה שהיצירה הזאת מספרת את הסיפור של עטיפת האלבום, בכבדות החיננית השמורה לאמן המדהים הזה. ואנחנו לא יכולים לדבר על השיר המדהים הזה בלי להזכיר את קטע המעבר השקט באמצעו החל מדקה 3:12, קטע מלודי ויפה המזכיר לנו שוב כמה מגוון קולו של הזמר האלמותי הזה. קצת לא נעים לומר זאת אבל המלודיה בקטע השקט הזה ממש מזכירה לנו את המלודיה הקיימת במהלך הבתים של השיר "Susanna" של להקת הפופ הקיטשית "The Art Company", רחמנא ליצלן. כן, כן, תקשיבו למלודיה בשני הקטעים הללו ותשמעו את הדימיון. ושימו לב לנתון הבא, השיר "Susanna" יצא רק שנה לפני יציאת האלבום של Dio והיה להיט ענק, כך שגם אם זה לא גניבה מדעת, כנראה שזו השפעה של התת-מודע. שלא תטעו, אין לנו שום בעיה עם הדמיון הזה, זו הגדולה של Dio, מלודיה על גבול הפופ משולבת במטאל כבד עם שירה שטנית. לסיכום, "The Last In Line" הוא האח הקטן של "Holy Diver" שכל-כך רוצה להידמות לאחיו הבכור, מחקה ומושפע ממנו, אבל עדיין לא מצליח להגיע לרמתו. זה עדיין אחד מאלבומי הקלאסיקה של Dio, אבל למרות גדולתו הוא לא מצליח להשתוות למושלמות של קודמו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.07.1970 "הוא מזכיר לי את ריי צ'ארלס על הליום" טען בצורה נלהבת המפיק האגדי של איילנד רקורדס כריס בלאקוול, כשהוא מתייחס בדבריו לרב נגן סטיבי וינווד, אז חבר להקת ספנסר דייויס גרופ. קול הטנור הגבוה של וינווד גרר את השוואה הזו לריי צ'ארלס. בלאקוול חש הכרת תודה לוינווד. "הוא היה באמת אבן הפינה של איילנד רקורדס. הוא גאון מוזיקלי, ובגלל שהוא היה באיילנד כל הכישרונות האחרים רצו לחתום באיילנד." וינווד כאמור היה חלק מ"ספנסר דייויס גרופ" כבר בגיל 14, כעבור ארבע שנים, ושלושה אלבומים עזב וינווד כשבזכות כמה מלהיטי ההרכב הוא הצליח לרכוש האמונד משלו, ולהקים את להקתו הבאה "Traffic" שאלבום האולפן השלישי שלה "John Barleycorn Must Die" יצא בחודש יולי 1970. ווינווד הקים את "טראפיק" יחד עם שלושה מוזיקאים צעירים, ומוכשרים המתופף ג'ים קפאלדי, הרב נגן כריס ווד, ודייב מייסון ב-1967 כלהקת פסיכדליה (השופעו מ"הביטלס") ועם הזמן עברו לרוק מתקדם כשהתחילו להוסיף תחכום ללחנים, ולנגן על מלוטרון וחליל, תוך כדי שהם משלבים טכניקות מעולם הג'אז. לאחר הצלחה עם אלבום הבכורה שלהם "Mr. Fantasy", הגיעו החיכוכים עם דייב מייסון, שעזב, וחזר, רק כדי לעזוב בשנית, לאחר אלבום שני שבו הוא כתב כמחצית מהשירים. בתגובה, וינווד הצעיר (רק בן 21), עזב, ובעקיפין פירק את הלהקה, כשהוא מקים יחד עם Eric Clapton, Ginger Baker, ו- Ric Grech את להקת "בליינד פיית'". רק שהסופרגרפ נפרד אחרי אלבום בכורה נפלא. וינווד שהיה חייב חוזית עוד על אלבום לאיילנד החליט בתחילת 1970, לחזור לאולפן, לכאורה כדי להקליט את אלבום הסולו הראשון שלו, שנועד להיקרא במקור "Mad Shadows". הוא הקליט שני שירים עם המפיק גיא סטיבנס, "Stranger to Himself" ו- "Every Mother's Son", אך השתוקק למוזיקאים שחושבים באותו ראש כמוהו שילוו את הלהקה, והזמין את ווד וקפלדי להצטרף אליו. כך הפך אלבום הסולו של וינווד לאיחוד מחדש של להקת "Traffic" (ללא דייב מייסון), ולהשקה מחודשת של הקריירה של הלהקה. בשם האלבום "Mad Shadows" זכו לבסוף להקת "Mott the Hoople" שאת אלבומם השני, הפיק אותו המפיק גיא סטיבנס. שם האלבום החדש של "טראפיק" נקרא "John Barleycorn Must Die" בהשפעת שיר הפולק האנגלי העתיק "John Barleycorn" מתחילת המאה ה 20, שטראפיק נתנו לו את הפרשנות המודרנית של מוזיקת הפולק המסורתית בסגנון הלהקות הבריטיות מהתקופה כמו "Pentangle" ו- "Fairport Convention". השיר הוא למעשה סאטירה על האיסור ליצור משקאות אלכוהוליים תוך כדי הצורך במשקה כדי להמשיך בחיי היומיום. זהו עיבוד מוזיקלי לשיר מסורתי מהמערב הישן, שטען שהאיסור מגוחך. בעוד שאלבומי "טראפיק" הקודמים נשלטו על ידי מבני שירים תמציתיים יותר, "ג'ון בארליקורן" הכווין את הלהקה לסגנון הרוק המתקדם, וג'אז פיוז'ן משוחרר יותר, שכלל ג'אמים ארוכים שקבעו את הטון לתפוקתם המאוחרת יותר בשנות ה-70. וינווד החמיא במיוחד לנגן כלי הנשיפה כריס ווד שהיה בקיא בסגנונות מוזיקליים רבים, שאותם הוא שיתף עם הלהקה בהקלטות לאלבום. "כריס ווד היה מאוד אינסטרומנטלי, כי הוא היה מביא לנו מוזיקה להאזנה שמעולם לא שמענו קודם לכן. הוא נהג לנגן לנו מוזיקה קלאסית יפנית, ודברים מדהימים בסגנון ג'אז." האלבום נפתח עם שלושה שירים קצביים, שניים מהם אינסטרומנטלים. "Glad" השמח, עם ריף הפסנתר ג'אז הקצבי של ווינווד, וממשיך לעבר האווירה הפ'אנקית של "Freedom Rider", כשהוא גולש לעבר "Empty Pages" למילותיו של קפאלדי המכריז לאקסיתו על פתיחת דף נקי, כשהוא שם את ההיסטוריה שלהם בעבר, וצופה אל העתיד. הצד השני נפתח בקצב איטי יותר, אבל העוצמה לא פוחתת. מבחינה לירית, "Stranger to Himself" רלוונטי היום כמו השעה שבה הוא נכתב: "דרך חזון הסיוט שלו, הוא לא רואה דבר, רק טוב". הוא אולי היפי, אולי פוליטיקאי, כנראה אף אחד ספציפי, אבל בהחלט מישהו שכולנו מכירים. הדבר הבולט ביותר באלבום הוא שמלבד שיר הנושא, האלבום דליל יחסית בצד הלירי. זה לא בהכרח דבר רע כשמדובר בטראפיק. קפלדי ווינווד היו בדרך כלל טובים יותר ביצירת מצבי רוח מאשר סיפורים. השיפור העצום כאן הוא בכישורי ההלחנה. עידן הפסיכדליה פתח את הדלת לניסויים במבני שירים, אך למעטים היה הכישרון, וההכשרה המוזיקלית או האינסטינקטים לעצב יצירות ששילבו בהצלחה נושאים שונים לכדי תמונה אחת. בין אם זה היה בהשראת הזמן עם קלפטון ובייקר או סתם התוצאה ההגיונית של התבגרות, יצירותיו של וינווד כולן בעלות נושאים חזקים, איזון מוצק, המאפשרים שפע של גיוון. זהו האלבום הראשון שבו טראפיק נותנים לנו סדרה של יצירות מחושבות היטב שיצרו שלם מספק, מה שהופך את "Barleycorn" לאחד מאותם אלבומים נפלאים שהכי טוב להאזין להם בישיבה אחת. לפעמים הפסקה יכולה לעשות את כל ההבדל בעולם. האלבום הגיע למקום החמישי במצעד האלבומים האמריקאי, הכי גבוה של טראפיק בארה"ב. לטכנאי הסאונד באלבום אנדי ג'ונס היה כבוד עמוק לסטיב ווינווד. בראיון הוא הזכיר חוויה שחווה כשעבד על האלבום "Blind Faith": "חזרתי יום אחד מהפסקת צהריים והדלת האטומה לרעש הייתה פתוחה מעט, ויכולתי לשמוע אותו מנגן על ההאמונד. הוא ניגן גם על דוושות הגיטרה הידניות, וגם על דוושות הבס, תוך כדי שהוא שר. אני הסתכלתי עליו והוא הסתכל על התקרה. לא רק שהוא ניגן על הדוושת העליונה, התחתונה, על דוושות הבס ושר, תוך כדי הוא חשב על האוכל שמחכה לו בבית, הוא פשוט עשה ארבעה או חמישה דברים בו זמנית והמוזיקה הייתה פשוט מדהימה. אני שונא להשתמש במילה גאון, אבל לבחור הזה, יש בקצה הזרת שלו, יותר ממה שיש לשבט מוזיקלי שלם, הוא הדבר האמיתי". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

השבוע צוטט Travis Barker הידוע בעיקר כמתופף של Blink-182 בראיון למגזין הרולינג סטון: "Obviously, there's a huge pop-punk revival right now. And rock music is on its way back." הוא כנראה היה נוכח אתמול ב"אוזן בר" בתל אביב' כי המשפט הזה מתאר בדיוק את מה שהתרחש שם!!! הופעת פאנק-רוק עוצמתית ואנרגטית, של חבורת כשרונות מדהימים ברמה כל-כך גבוהה. זה נשמע איכותי, מקצועי, חד, דוקר, סוחף וקטלני. זו הייתה הופעתם הראשונה של הרכב הפאנק-רוק/פופ הישראלי "Bare Dreams" מאז תחילת משבר הקורונה. אנחנו ראינו אותם לפני שנתיים כמופע חימום של Walkways והמוסיקה שלהם חדרה לנו לוורידים, אז היה ברור לנו שאנחנו חייבים להיות נוכחים בהופעה הזאת!! ההרכב המופלא הזה הוקם בשנת 2017 ע"י אלדר משה (תופים), איתי אביב (שירה וגיטרה), איתמר חיות (בס) ורועי ברזוביץ' (גיטרה). אלדר ואיתי גדלו יחד וכבר בתחילת הדרך הם ידעו בדיוק מה הכיוון המוסיקלי אליו הם רוצים לקחת את הלהקה. כל חברי ההרכב עובדים ויוצרים יחד ומביאים כל אחד את ההשפעות שלו. הסגנון המוסיקלי של הלהקה מושפע בעיקר מלהקות כמו "My Chemical Romance", "Paramore", "Jimmy Eat World" ועוד, לפי דבריו של איתי. את ה-EP הראשון שלהם "Au Revoir" הם שחררו ב-2018. איתי סיפר שה-EP הזה הוא אוסף שירים שהורכב מהשראות של כל אחד מחברי הלהקה. כל אחד הביא לשולחן את החלק שלו ומה שהתחיל כסשן אקוסטי עם גיטרות קלאסיות ותופים התפתח ל- EP חשמלי המורכב משישה שירים, אשר את כולו כתבו והפיקו חברי הלהקה, בעזרתו של פריאל חורש (המתופף של "Walkways"). לאחר שחרורו של ה- EP יצאה הלהקה לחרוש את הבמות בישראל והופיעה בכל מקום אפשרי, על מנת להפיץ את המוסיקה שלה. בנוסף להופעות בארץ השתתפה הלהקה במספר פסטיבלים באירופה והצליחה ליצור קומץ מעריצים אדוק שהלך וגדל. במטרה להמשיך את המומנטום החליטו חברי הלהקה להקליט את ה- EP השני שלהם בחו"ל, הם חיפשו מפיק מתאים ומצאו את המפיק האנגלי Neil D. Kennedy שעבד עם להקות כמו Creeper, Milk Teeth, Boston Manor ועוד. הם נסעו ללונדון הרחוקה והקליטו את ה- EP השני שלהם "Lost With All Hands" שיצא באפריל 2020. חברי הלהקה יצרו קשרים עם ניל ולהקות נוספות שהקליטו באותו זמן באותם אולפנים. הם היו אמורים לצאת לסיבוב הופעות באנגליה לקידום האלבום, יחד עם הלהקה האנגלית MAYPINE, אך משבר הקורונה סיכל את התוכניות. כמו לשאר האומנים ברחבי העולם, גם ל-Bare Dreams הקורונה שיבשה את התוכניות ומלבד סיבוב ההופעות שבוטל, גם התוכניות להקלטת האלבום המלא הראשון שלהם שובשו. טיסות בוטלו, ה-Pre-Production בוטל וחברי הלהקה מצאו את עצמם תחת לחץ עצום. חשוב לציין שחברי הלהקה עושים הכל בעצמם, כמו הרבה אמנים בארץ הם חוסכים שקל לשקל ומציבים לעצמם מטרות אותן הם מנסים להגשים, אחת אחרי השנייה, בכל פעם שהמימון מאפשר זאת. אמנם הטיסות בוטלו אך חברי הלהקה מצאו דרך לבצע את ה-Pre-Production עם הכלי הכל כך פופלארי לשנת 2020, הזום. בהזדמנות הראשונה שנפתחו השמיים הם טסו לאולפן ההקלטות של ניל "The Ranch" שממוקם בעיירה ליד לונדון ועבדו על אלבום הבכורה. איתי סיפר שהקשר עם ניל התחזק באופן משמעותי במהלך העבודה על האלבום ביחס לתקופה של ה-EP. הוא ואשתו היהודייה (חשוב לציין) אימצו את חברי הלהקה, תמכו בהם ועבדו איתם בצמוד, על מנת לגרום לאלבום הזה להיות הטוב ביותר שאפשר. האלבום אמור לצאת בקרוב ואנחנו כבר מחכים בקוצר רוח. אז אתמול הגענו לאוזן בר קצת באיחור ממש בסיום מופע החימום של להקת "The City Revival" וחיכינו יחד עם שאר המעריצים שחיסלו את כל הכרטיסים למופע ללהקת Bare Dreams. חברי הלהקה עלו לבמה וכבר יכולנו להרגיש את החשמל באוויר, התחושה היתה שכמו שהחברים נרגשים לעלות לבמה אחרי כל-כך הרבה זמן, גם הקהל שלהם נרגש, כאילו שנים הוא חיכה לרגע הזה. אמנם הייתה בעיה טכנית קלה בפתיח אך זה לא מנע מהלהקה להתפוצץ כבר על תו הראשון של השיר "Crooked Smile" שיצא כ-B-Side עצמאי באוגוסט 2020 ופתח את ההופעה. מכאן המשיכה הלהקה לביצוע 10 שירים נוספים אשר ארבעה מתוכם היו שירים חדשים. במהלך ההופעה הם נפרדו מהבסיסט הקודם שלהם ואחד ממקימי הלהקה איתמר חיות שהוחלף ע"י שחר שוורץ (המוכר מאוד מלהקת "Dream Escape"). אתם מכירים אותנו כשאנחנו משתפכים, אז תרשו לנו לעשות זאת שוב... ף כפי שציינו בהתחלה, יש משהו מאוד חזק בלהקה הזו. העוצמה שלהם במוסיקה היא גבוהה מאוד, השילוב של אלדר הקטלני על התופים, יחד עם שחר על הבס משלים יחד את חטיבת הקצב שסוחבת בדייקנות וגמישות מטורפת את הדינמיקה המגוונת של השירים, המובלת ע"י הגיטרה של רועי יחד עם הליווי של איתי. והשירה...איזה יופי של שירה, כמה עוצמה, כמה גמישות, איזה מנעד שכל כך מרענן ומכניס אנרגיות מהחלל החיצון לסגנון הפאנק-רוק המרענן, גם ככה כמו שהוא. לא היה רגע של מנוחה בהופעה מלבד בין השירים כשאיתי ורועי נתנו לנו לקחת אוויר בזמן שהם מכוונים את הגיטרות. הקהל שכל כך ציפה וחיכה להופעה, תמך בה עם אנרגיות שכמעט העיפו את התקרה של האוזן בר. אנחנו חושבים שאפילו חברי הלהקה היו בשוק מרמת הבקיאות של הקהל במילות השירים וההצטרפות בפזמונים ובמיוחד בקטעי השבירה של השירים ויש הרבה כאלה מופתיים, שהתפוצצו במועדון האוזן בר הקטן. אנחנו באמת יכולים לחזור על עצמנו עכשיו מספר פעמים ולא נרגיש פתטיים כי זה כל פעם מרגש ומפעים אותנו מחדש כשאנחנו נתקלים בהרכבים מקומיים, ישראלים, שמשלבים איכות כל כך גבוהה של מוסיקה בהופעה, עם אנרגיות וכריזמה שרואים אצל הלהקות הגדולות והבינלאומיות שאנו מכירים. אתם מוזמנים להאזין ל- EP הראשון שלהם "Au Revoir" ול- EP השני שלהם "Lost With All Hands". אנחנו עדיין מחכים לאלבום הבכורה שלהם... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

שמוליק קראוס היה אחד האמנים המורכבים והמשפיעים במוזיקה הישראלית – כשרון רוק ופולק שבנה גשרים בין התרבות המערבית לשפה העברית, ונשאר עד יומו האחרון נאמן לעצמו בלבד. יצירתו נעה בין פיוטיות לרוח מרדנית, בין עדינות לרעש, בין אהבה לסערה. תמונה: ארכיון משפחת קראוס (ויקימדיה) = נולד ב-1 ביולי 1935 בירושלים לאב מוסא שהצטרף בגיל 13 להגנה ועבד כנהג, שהביא סחורות לקיבוץ בית הערבה המבודד ולמפעלי ים המלח, ולאם רוזה, שהייתה אחותו של רחמו, בעל מסעדה מוכרת ומצליחה בעיר. = בגיל 15 נשלח קראוס לכפר הנוער "הדסים", שאותו עזב כעבור שבוע. לאחר מכן הצטרף לחברת הנוער של קיבוץ שער הגולן. לאחר שסולק משם הצטרף לקורס גדנ"ע ים, ובסופו התגייס לחיל הים. = הוא למד נגינה על כינור בילדותו, אך נמשך לגיטרה ולמוזיקת הפולק והבלוז האמריקאית. = לאחר שחרורו עבד כימאי בצי הסוחר. בעת עגינה בפאב הימאים "העוגן" בחיפה התחיל בדרך מקרה לנגן בגיטרה, לאחר שנערה ביקשה ממנו להחזיק את הגיטרה שבה ניגנה לכמה רגעים. הוא נדד בין עיסוקים שונים – היה מורה לריקוד ולסקי – ובמקביל החל להופיע כנגן גיטרה במועדונים תל אביביים של תחילת שנות ה-60. = הוא הושפע עמוקות מאמנים כמו וודי גאת'רי ובוב דילן, ובנה סגנון עברי ייחודי שמיזג בין פולק, רוק, מלודיה פשוטה וטקסטים חכמים. = ב־1958 הוא פגש באברהם רייכשטט, לימים אבי עופרים, והשניים הקימו צמד בשם "העופרים", שבו קראוס ניגן בגיטרה ורייכשטט בתוף מרים. קראוס לימד את עצמו לנגן אקורדים אחדים על פי ספר לימוד אקורדים לשירי עם אמריקאים, והשניים ניגנו בעיקר שירים אמריקאים ידועים. עם תחילת פעילותו של הצמד החליף את שם משפחתו מ"קראוז" ל"קראוס". = לאחר כשנה שבה הופיעו השניים הכיר קראוס זמרת צעירה בשם אסתר זייד, לימים אסתר עופרים, והציע לרייכשטט לצרפה לצמד. רייכשטט וזייד התאהבו ונישאו, ואילו קראוס עזב את ההרכב אחרי חילוקי דעות אומנותיים ויצא שוב להפלגות בים. = לאחר שעזב את צי הסוחר החל קראו להופיע ברחבי ישראל. בשנת 1961 הקים קראוס פאב בבאר שבע בשם "בר שבע", שם אירח את מיטב כוכבי התקופה, הופיע בחיקויים ושר משיריו המקוריים. = ב־1962 התקבל לתפקיד הראשי במחזה "השטח" בתיאטרון הבימה, שהצגתו נמשכה כחודשיים. בהמשך פגש קראוס בג'וזי כץ, שהגיעה לישראל מארצות הברית בקבוצת נוער יהודי־אמריקאי, והפך לבן זוגה. = ב־1965 נסע קראוס לצרפת והוציא מיני-אלבום בשם "Chants d'israel" ובו ארבעה שירים בעברית: "ערב של שושנים", "שדמתי", "ויבן עוזיהו", ו"דונה דונה". עם שובו מצרפת חזר להתגורר באילת עם כץ והשניים החלו להופיע במועדון "סוף העולם" של רפי נלסון בעיר. = בסוף 1966 פנו קראוס וכץ לאריק איינשטיין והשמיעו לו אחדים משיריהם. איינשטיין אהב את השירים, והשלושה החליטו על הקמת להקה חדשה, "החלונות הגבוהים". הרכב שפעל פחות משנה אך שינה את פניה של המוזיקה הישראלית. = האלבום היחיד של ההרכב, "החלונות הגבוהים" (1967), כלל קלאסיקות נצחיות כמו "אינך יכולה", "יחזקאל", "בובה זהבה", "זמר נוגה" ו-"אהבה ראשונה" – כולן פרי לחניו של קראוס, שרקח פסיכדליה עדינה והרמוניות קוליות חדשניות. הלהקה הופיעה רבות ברחבי הארץ, ובעיקר במועדון בשם "החלונות הגבוהים" שהיה בבעלותו של קראוס. לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפה השלישייה ללהקת המחול של יונתן כרמון למופע ברחבי העולם, בין היתר בפריז ובאיטליה. = ב־1969 לוהק קראוס לסרט הקולנוע "המצוד המלכותי אחר השמש" (The Royal Hunt of the Sun), שבו גילם מתורגמן אינדיאני לשפת האינקה. הוא נשלח ללימודי משחק בניו יורק, ושם נישא לג'וזי כץ. = לאחר פירוק הלהקה המשיך ליצור עם ג'וזי כץ שירים אינטימיים, שנעו בין אהבה וגעגוע לבין סדקים ואלימות רגשית – בהם "שוב", "ברור שזה כן", "אצלי הכול בסדר" ו-"העץ הוא גבוה" – רובם נכללו באלבומם המשותף "שוב" (1974). = בתחילת 1971 עבר קראוס להתגורר בבית נטוש סמוך לנבי סמואל. כשחיילים באו לפנות אותו נמצא ברשותו חשיש, רובה ומטבע זר. הוא נעצר ונכלא באשמת החזקת חשיש והחזקת נשק בלא רישיון. בזכות הסדר עם הנהלת הכלא הותר לקראוס להחזיק גיטרה, ובעת מאסרו כתב שירים חדשים. בסוף חודש אפריל הוא שוחרר בערבות ששילמה המשוררת מרים ילן-שטקליס, והחל לעבוד על הקלטת השירים החדשים שיצר. = קראוס הלחין שירים גם לאמנים אחרים, בהם אריק איינשטיין ("אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "מה איתי"), אושיק לוי ("זה קורה"), שלום חנוך ואחרים. = ב־1973 גילם קראוס את הדמות הראשית בסרט "אדם". עבור הסרט כתב והלחין קראוס את השיר "זה קורה". הראשון להקליט את השיר היה אלי מגן, וב־1975 הפך השיר ללהיט גדול בביצועו של אריק לביא. עוד באותה שנה הקימו כץ וקראוס מחדש את להקת "החלונות הגבוהים", הפעם עם אלי מגן במקום אריק איינשטיין. הלהקה המחודשת הופיעה עם שירים של ההרכב המקורי, וכן שרה את השיר "אלישבע מה נחמדת" בפסטיבל שירי משוררים לילדים. פרט לו הקליטו רק עוד שיר מקורי אחד, "אצלי הכול בסדר". ההרכב לא האריך ימים, והתפרק זמן קצר לאחר מכן. = בשנת 1975 העלו קראוס וכץ את מופע שירי הילדים "לבד ביחד ולבד לבד", שהורכב כולו מלחנים של קראוס לשירים של מרים ילן-שטקליס. בעקבות המופע יצא אלבומם המשותף של קראוס וכץ שנקרא על שם המופע. בין השירים הבולטים בו היו "אצו רצו גמדים", "נתפייסה", "מיכאל" ו"ידידי טינטן". = ב-1976 הוא הוציא את אלבום "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל", שכתב במהלך אשפוז פסיכיאטרי – אלבום אישי, נוקב, חשוף ונחשב לאבן דרך ברוק הישראלי. האלבום הוקלט במהלך במאי 1971, ללא הפקה מוזיקלית ובג'אם סשן ספונטני וארוך, עם חיים רומנו בגיטרה, אהרלה קמינסקי בתופים ושמוליק ארוך בבס. = האלבום כלל שירים בלתי נשכחים כמו "איך שגלגל מסתובב לו", "שני תפוחים", "רואים רחוק רואים שקוף", "כשאת בוכה את לא יפה" ו-"הזמר נוגע בתקרה". = בשנות ה-80 וה-90 ניסה מספר קאמבקים מוזיקליים, שחלקם התקבלו באדישות אך הביאו עיבודים חדשים ליצירותיו וחשפו אותן לדור צעיר יותר. XXX = ב-1982 יצא האלבום "גלגל מסתובב", שכלל את הלהיטים "גיטרה", "חבר", "איך עושים תקליט" ו"איך הגלגל מסתובב". קראוס הלחין את כל שירי האלבום, חלקם על פי מילים של יענקל'ה רוטבליט וחלקם על פי מילים של המשורר יבי. = ב-1988 הוציא קראוס את האלבום "אחרי עשרים שנה", שהיה מורכב כמעט כולו משירים שהלחין למילותיו של יענקל'ה רוטבליט, ובהם "אחרי עשרים שנה", "אִם" וגם "רואים רחוק רואים שקוף" שהוקלט לאחר האלבום הקודם. = ב-1994 הוציא את אלבומו "ידידותי לסביבה". את רוב שירי האלבום הלחין למילים של יענקל'ה רוטבליט, ושניים מהם הלחין למילים של המשורר נתן זך: "המקום הכי נמוך" ו"בית, שני בתים". שני שירים באלבום שר קראוס בדואט עם הזמרת מזי כהן: "תני לי" ו"מה אתה רוצה". = ב-2001 יצאה מהדורה דיגיטלית מיוחדת לאלבום "שוב", עם רימסטרים וגרסאות נדירות של שירי התקופה. = ב-2003 יצא האלבום "יום רודף יום", שהורכב כולו מלחניו של קראוס לשירים של רוטבליט, למעט גרסה מחודשת לשיר "זה קורה" וקטע אינסטרומנטלי בשם "עצבות". העבודה על האלבום תועדה במשך שנה על ידי הבמאית יסמין הדס ליפשיץ, שיצרה מן החומר המתועד את הסרט "מעשה בתקליט". הסרט מתמקד בעבודה על השירים מיצירתם בביתו עם המילים שעל הנייר והגיטרה דרך העבודה באולפן, מהלך ההקלטות ועד ליציאת האלבום. = קראוס נמנה עם בכירי המוזיקאים הישראלים, ותרם רבות למהפכת הרוק והפופ במוזיקה הישראלית בשנות ה־60 וה־70. הוא זכה בשלל פרסים: פרס עמ"י, פרס מפעל חיים מטעם משרד החינוך, לוחית זיכרון בתל-אביב ועוד. = הוא נודע באישיותו הסוערת והבלתי מתפשרת, התמודד עם בעיות נפשיות, אשפוזים חוזרים, מאבקי משמורת ותקופות מאסר, אך המשיך ליצור בנחישות ובכנות יוצאת דופן. דוגמא עוצמתית לכך אפשר לראות בסרט התיעודי "מעשה בתקליט", בו מוצגת תופעה קבועה לאורך הקריירה של קראוס: הקריסה הנפשית שהוא עובר ככל שהוא שוקע עמוק יותר ביצירה. בתחילת הסרט, קראוס שמח לחזור לאולפן ההקלטות, רגוע ולבבי, ובמהלך העבודה על האלבום הוא הולך ועולה על גדותיו עד לאשפוז פסיכיאטרי. = לאורך חייו הוא נשאר נאמן לעצמו, לאמנותו ולרוח האנטי-ממסדית שהנחתה אותו – גם במחיר אישי כבד של ניכור, סבל ואובדן. דמותו המורכבת – גאון רגיש, מרדן פצוע – הפכה אותו לדמות פולחנית ברוק הישראלי ולמוזיקאי שלא ניתן להתעלם ממנו. = שמוליק קראוס נפטר מדום לב ב-17 בפברואר 2013 בגיל 77 לאחר שאושפז במצב קשה בגלל שפעת החזירים והותיר אחריו מורשת מוזיקלית עצומה, ייחודית ובלתי ניתנת לשכפול. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "California" של "Blink-182" שוחרר ב-1 ליולי 2016 ! גיל 5 הוא תקופה חשובה בהתפתחות של ילדים. בגיל זה הילד חוקר את העולם שסביבו ולומד להביע את רגשותיו. הוא מתחיל להבין באמת שהמחשבות והרגשות הם באמת שלו. מן סוג של התפכחות והבנה של הסביבה ושל אני העצמי. כך גם האלבום נושא סיקורנו... אז לפני ההתפכחות וההבנה, קדמה לאלבום הצעיר שלנו תקופה ארוכה של קונפליקטים בין חברי הלהקה, בעיקר בין Tom DeLonge הגיטריסט/זמר לשני החברים האחרים Mark Hoppus הבסיסט/זמר ו- Travis Barker המתופף. במהלך אותה תקופה קיבלנו אלבום (יוזכר בהמשך) כושל ומאולץ שנשמע כמו פירפורים אחרונים של גסיסה ואחריו ניסיונות רבים להחזיק את השלישייה כמו שהיא עם אותו ההרכב ועם אותו הסאונד. והנה אחרי אותה תקופה, יוצא פה אלבום שמגדיר מחדש את הלהקה, את הסאונד שלה ואת העתיד שלה ושל הפאנק-פופ בכלל. (Photo: Justin Stephens) לא נסחפנו בכלל, Blink-182 היא ה'להקה שהובילה את הפאנק-פופ של שנות ה-2000 עם הצלחה מסחררת של שני אלבומים, "Enema Of The State" ו- "Take Off your Pants and Jacket", שאיתם הובילה את מצעדי הרוק וגם את מצעדי המיינסטרים וזכתה בעשרות פרסים. (זו הזדמנות לחזור להאזין להם אם עדיין לא הזדמן לכם). בשנת 2005 אחרי 6 שנים של הצלחה מסחררת, לקחה הלהקה הפסקה בלתי מוגבלת עקב סיכסוכים פנימיים וחוסר הסכמה לגבי העתיד והיצירה של Blink-182. הזרעים לסיכסוכים עוד נזרעו ב-2002 כשטום החליט שהוא רוצה לנסות משהו אחר ושונה והוא מקים את ההרכב "Box Car Racer". הואיל והוא העדיף שלא לחפש מתופף אחר הוא ביקש מטרוויס לשמש כמתופף ההרכב החדש אבל את עמדת הבסיסט אייש מישהוא אחר ולא מארק. הארוע יצר ריחוק בין השלושה ובעצם היה הטריגר לכל הבעיות. זה המשיך כשטום כבר הופך לבלתי נסבל ולא ניתן לעבוד איתו, עקב אי הסכמה מצידו לכל מה שהשניים האחרים כתבו ורצו לעשות. תוסיפו לזה את מכפיל הסמים כשטום מכור למשככי כאבים ותבינו מה התחולל שם. אז הסיכסוכים והקונפליקטים התעצמו, הפערים בין חברי הלהקה גדלו, עד שהגיעו למצב שהם אפילו לא הצליחו לתקשר אחד עם השני. תארו לכם מה זה שלישייה (לא רביעייה או חמישייה) שבונה את עצמה ביחד, מגיעה להיקף הצלחה מטורף ופתאום כשאחד מהחברים רוצה ללכת לקניון השניים האחרים מעדיפים ללכת לים !! ככה בדיוק זה קרה, טום פנה לפרוייקטים שלו בתחום הוידאו ארט והשקיע בלהקה אותה הקים “Angels & Airwaves”, השניים האחרים הקימו גם הם להקה משלהם “+44” ויותר מאוחר טרוויס אף הקים פרוייקט נחמד עם DJ AM, בקיצור השלושה עסוקים כל אחד בענייניו ולא תיקשרו אחד עם השני עד 2008. בספטמבר 2008 טרוויס ו-DJ AM היו מעורבים בהתרסקות מטוס, המטוס שאיתו יצאו לסיבוב הופעות התרסק במסלול שדה התעופה שבדרום קרוליינה במהלך ההמראה. ההתרסקות גרמה למותם של כל הנוסעים ואנשי הצוות כשטרוויס ו-DJ AM הם השורדים היחידים. בעקבות הארוע הטראגי הגיעו שני חברי הלהקה האחרים לבית החולים בו היה מאושפז טרוויס וליוו אותו לאורך הטיפול. הפגישה המחודשת עוררה אצל השלושה את הרצון לחבור שוב יחד ולעשות את מה שהם אוהבים לעשות, להופיע ולכתוב מוסיקה. על הרצון הזה הם אפילו הכריזו בטקסי פרסי הגראמי בשנת 2009. אך עד כמה שהדבר נשמע כמו תסריט הוליוודי, הסוף לא טוב... חברי הלהקה שאיבדו באותה תקופה את המפיק האגדי והקבוע שלהם Jerry Finn שנפטר מהתקף לב, ניסו לכתוב ולהפיק אלבום לבד. בדגש על "ניסו", כי למרות הכוונות הטובות העניין נעשה מסובך ומעיק, כשטום עדיין עסוק בלהקה השנייה שלו, כותב ומקליט בסן דייגו, ואילו השניים האחרים כותבים ומקליטים בלוס אנג'לס. (Photo: imdb.com) ב- 2011 יצא האלבום "Neighborhood" שבאמת נשמע כמו שכונה, אבל שכונה חשוכה ומרוחקת, ללא תשתיות, ללא אמצעים, שכונה שגרים בה אנשים חסרי לב, חסרי אמצעים וחסרי ניצוץ. הם שם רק כי הם צריכים שיהיה להם בית ועבודה. הם שם כי הם צריכים לשרוד, אבל הם איבדו כל עניין בהנאה או באושר והם מתרכזים רק בשיגרה. השלושה לא מצליחים לשמור על האש של פעם, הם לא משדרים בכלל באותו התדר, ועד שיש כבר איזו אינטראקציה אז היא יותר בכיוון של "מלחמה". למרות כל המאמצים השלושה לא מצליחים לשחזר את הניצוץ, את האווירה שהיתה בזמנים הטובים, והעבודה ביחד פשוט זוועה. הקונפליקטים שוב עולים כשטום הוא זה ששוב זורע הרס... הוא לא מצליח להתחייב ללהקה ושם בסדר העדיפויות שלו את הלהקה השנייה שלו, למרות שהוא טוען שמוזיקה לא ממש מעניינת אותו עכשיו. למרות בעיות התקשורת ולמרות חוסר התפקוד המהותי של החברים, מארק וטרוויס מחליטים שהם רוצים להקליט אלבום חדש, אך מגלים (מהמנהל של טום) שטום סופית אינו מעוניין ורוצה לעזוב את הלהקה. לאחר קרבות קשים עם טום בבתי משפט, הם מסיימים את מסכת הייסורים ויוצאים לדרך חדשה, הם מגייסים את Matt Skiba הגיטריסט והזמר של ההרכב “Alkaline Trio” כחבר רשמי ומתחילים לעבוד על אלבום חדש בשם "California". (Photo: Columbia Records) זהו האלבום הראשון שבו הם עובדים עם מפיק אחר מאשר ג'רי (John Feldmann) וזהו כמובן גם האלבום הראשון של הלהקה ללא טום. השלושה נכנסו לסטודיו ולמרות שהם באו עם חבילה של שירים מוכנים שנכתבו במהלך התקופה עם טום, הם החליטו לגנוז אותם ולכתוב שירים חדשים לגמרי. 28 שירים נכתבו ע"י השלושה, כשמאט (הבחור החדש) מהווה חלק בלתי נפרד מהכתיבה והעיבוד של השירים. הם היו נכנסים לסטודיו ללא הכנה מראש ומתחילים לעבוד מאפס בכל יום במשך 18 שעות ברציפות. ג'והן גרם לטום (התמלילן הראשי) לכתוב מילים במהירות, בכל פעם שהם היו בונים את השלד לשיר, הוא היה מבקש מטום לצאת החוצה לשעה/שעתיים ולכתוב באותו רגע את המילים לשיר. כך הם כתבו 28 שירים בתקופה של 3-4 שבועות. ואנחנו חייבים לומר שזה השתלם!! האלבום "California" מביא את הסאונד הטוב והמוכר של הלהקה אך בצורה יותר בוגרת ויותר מגוונת. למרות שההרמוניקה והשילוב בין מארק למאט הוא מרענן ושונה, מרגישים את החוסר של טום, את הניגודיות והשילוב שהיו לשני הקולות יחד. יחד עם זאת, אין ספק שמאט מביא פה משהו אחר, משהו חדש והוא תמריץ חזק שמביא את הלהקה לאופן שבוא היא נשמעת באלבום הזה. האלבום נפתח עם השיר "Cynical" שמביא את נקודת המבט הבוגרת של החברים היום, בעלים ואבות עם משפחות ולא בני נוער פרחחים. הוא מכניס אותך ישר לאינטנסיביות ולמהירות של הפאנק-פופ, שאתה נזכר שאתה כל-כך אוהב. משם עוברים ל- "Bored to Death" עם פתיחת הפריטה הכל-כך מפורסמת ומוכרת של הלהקה, שמתרפקת מעט על העבר ומבקשת ממך לחיות את הרגע ולא למות משעמום. השיר "She’s Out Of Her Mind" הוא שיר כייפי שבטוח תרצו לשיר בקול גדול אז אל תתביישו, הוא לוקח אתכם לימי הנוער המתאהבים אבל מנקודת מבט של בוגר. משם הסגנון קצת הולך לכיוון אחר, מלהיב אפילו יותר, ב- "Los Angeles" מרגישים ושומעים טוב מאוד את השינוי שעברה הלהקה, הבגרות והכיוונים החדשים והמלהיבים בטרוף שבהם מתנסה הלהקה. הקטע "Sober" הוא כבר לגמרי ה"חותמת" שמאשרת שהלהקה לא מתכוונת יותר להתרפק על ימי הזוהר של הפאנק-פופ, אלא היא מבקשת להמציא את עצמה מחדש ולהוביל שוב לדעתנו את הז'אנר הכייפי והמלהיב הזה, אז תשירו איתנו "na na na na na when I’m sober". עם כל הכבוד לבגרות בואו ניקח דברים בפרופורציה, בכל זאת מדובר בפרחחי פאנק-פופ שכל הדיבורים שלהם בין השירים בהופעות הם על קקי ופיפי, אז "Built This Pool" בא להזכיר לנו שמארק רוצה לראות בחורים ערומים בבריכה (רמיזה לקליפ שבו הם רצו ערומים בשיר "What’s My Age Again"). בואו נחזור קצת לרצינות עם "No Future" ונדבר על יחסים שבינו לבינה, או בינה לביניהם... האלבום ממשיך למקום קצת יותר קודר עם "Home is Such A Lonely Place" ו-"Kings Of The Weekend", "Teenage Satellites" ו- "Left Alone", ועם הכשרון המדהים של השלושה, אתה עובר מסלול מכשולים של רגשות וחוויות. ללא ספק ככה בדיוק היינו רוצים להאזין למוסיקה שלנו. משם חוזרים לזמן קצר לקלילות עם "Rabbit Hole" ואז שוב קצת פרספקטיבה בוגרת עם "San Diego". תענוג צרוף של מוסיקה !! חוזרים לעשות טרוף עם "The Only Thing That Matters" וקצת להרים את המסיבה עם כוסות באויר וקונפטי. ואז מגיע השיר על שמו נקרא האלבום, שיר שונה... אחרי שדיברנו על לוס אנג'לס, סן דייגו אי אפשר בלי ה- "California". שיר התרפקות, אהבה וגעגועים (למי שטייל שם מומלץ לסיים פה על מנת להימנע מפלאשבקים או התקפת געגועים עזים). האלבום מסתיים בקטע הקצר "Brohemian Rhapsody" שהוא בעצם משפט הסיום של השיר הקודם בו טום לא מבין מה בדיוק הוא מוצא בה. לא נגזים אם נאמר שזה אלבום מופת ללהקה שעושה לא פחות מקאמבק מושלם אחרי תקופה ארוכה של קונפליקטים ובעיות. השלישייה הזאת פשוט המציאה את עצמה מחדש בלי לנסות לחקות את מה שהיא הייתה פעם. היא מבינה שהיא צריכה להסתכל על הדברים אחרת, וגם לעשות אותם אחרת, והתוצאה יצאה לה פשוט מעולה. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר