Search Results

הוא אחד הגיטריסטים הגדולים שידע עולם המטאל. בתקופת פעילות כל-כך קצרה הצליח Randy Rhoads להשפיע בנגינתו על גיטריסטים רבים וטובים, תוך שהוא מטמיע את הכשרתו במוזיקה קלאסית אל תוך עולם המטאל. בואו נספר עליו כמה עובדות מעניינות: (Photo: Paul Natkin) 1. הוא נולד בשם Randall William Rhoads ב- 6 לדצמבר 1956 בסנטה מוניקה קליפורניה. 2. רודס הוא השלישי מבין שלושה ילדים, בן הזקונים של דלורס וויליאם רודס, שניהם מורים למוזיקה. 3. כשהיה בן שנה וחצי הוריו התגרשו ואמו דולורס גידלה אותו ואת אחיו ואחותו לבד. 4. בכדי לסייע בפרנסת המשפחה אימו שהיתה נגנית פסנתר מקצועית ובעלת תואר במוזיקה מאוניברסיטת UCLA, הקימה בית ספר למוזיקה שנקרא "Musonia" שהינו פעיל עד היום. 5. רודס החל ללמוד לנגן על גיטרה קלאסית בגיל 7 בבית הספר למוזיקה של אימו. 6. מאוחר יותר נטל Randy Rhoads שיעורים על גיטרה חשמלית אצל מורה חיצוני. בתוך זמן קצר הודיע המורה לאימו של רודס שהוא אינו יכול להמשיך ללמד אותו הואיל ורודס כבר מתעלה עליו בנגינתו. 7. ההשפעות על Randy Rhoads מתחום הרוק היו בין היתר Leslie West, Ritchie Blackmore , Michael Schenker , Gary Moore . 8. במקביל ללימודי הגיטרה נטל Randy Rhoads אצל אימו שיעורי פסנתר וכן לימודי תיאוריה של המוזיקה. 9. בחטיבת הביניים הכיר Randy Rhoads את Kelly Garni. הוא לימד אותו לנגן בגיטרת בס והשניים הקימו את הרכבם הראשון "The Whore", איתו ניגנו במסיבות ואירועים. 10. בהמשך כשרודס בן 14 בלבד, השניים הקימו את ההרכב "Violet Fox", כאשר אחיו של רודס Kelle מנגן בו על תופים. הלהקה ניגנה קאברים של הרולינג סטונס, Alice Cooper , David Bowie ועוד. 11. ב- 11 ליולי 1971 נכחו Randy Rhoads ואחיו במופע של Alice Cooper . זו היתה נקודת מפנה בתפיסה של Randy Rhoads אשר מאותו הרגע החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות. 12. רודס סיים את לימודי התיכון בגיל 16 לאחר שלמד בתוכנית מיוחדת ומקוצרת למצטיינים. (Photo: Fin Costello) 13. באותה שנה רודס וגרני הקימו את ההרכב "Little Women", כאשר Randy Rhoads לימד גיטרה בבית הספר של אימו במהלך היום והופיע עם הלהקה בלילה. רודס נתן שיעורים פרטיים כל פעם לתלמיד אחד למשך חצי שעה לעיתים לימד 12 תלמידים ביום ולאחר מכן הופיע בלילה. 14. בשנת 1973 Randy Rhoads וגרני צירפו את הזמר היהודי Kevin DuBrow ואת המתופף Drew Forsyth ושינו את שם הלהקה ל- "Quiet Riot". 15. הלהקה צברה מעגל מעריצים והיתה פופולרית מאוד במעגל המועדונים של לוס אנג'לס ובשנת 1976 "CBS/Sony Records" החתימו אותם על חוזה הקלטות. 16. אלבום הבכורה של הלהקה שנקרא על שמה - "Quiet Riot" יצא במרץ 1977. האלבום היה בסגנון גלאם רוק ורודס השתתף בו בכתיבת כל השירים למעט אחד. 17. האלבום השני של הלהקה "Quiet Riot II" יצא בדצמבר 1978. במהלך הקלטות האלבום התגלעו חילוקי דעות כבדים בין הזמר Kevin DuBrow לבין הבסיסט Kelly Garni אשר שיאם ביריית אקדח לתקרת חדר החזרות וקרב אגרופים של גרני עם Randy Rhoads . כתוצאה מכך נאלץ Randy Rhoads לפטר את גרני ולגייס את Rudy Sarzo במקומו. 18. בשנת 1979 הגיע Ozzy Osbourne ללוס אנג'לס במטרה לאתר נגנים ללהקה שתלווה אותו כאמן סולו לאחר שפוטר מ- "Black Sabbath". 19. חברו של Randy Rhoads הבסיסט Dana Strum שבהמשך יהיה חלק מלהקת "Slaughter" שכנע את רודס ללכת לאודישן אצל Ozzy Osbourne . רודס בהתחלה סירב אך לאחר שכנועים רבים מצד סטורם השתכנע ללכת. 20. הדעות חלוקות באשר למיקום האודישן של אוזי ל- Randy Rhoads . חלקן מדברות על-כך שהוא נעשה באולפן וחלקן מדברות על חדר המלון בו התאכסן Ozzy Osbourne . 21. מה שחשוב הוא שרנדי הגיע עם גיבסון לס פול ומגבר גיטרה קטן ובעודו מתחמם בלבד אפילו לפני שהתחיל ממש לנגן, לאוזי פשוט נפלה הלסת מהסאונד ומטכניקת הנגינה והוא קיבל אותו ללהקה ההולכת ומתהווה בו במקום. 22. כבסיסט גייס Ozzy Osbourne את Bob Daisley אשר ניגן קודם לכן בלהקת "Rainbow". גם הקלידן שנבחר לאלבום Don Airey הגיע מלהקת "Rainbow". הוא גם ניגן באלבום " Never Say Die " של להקת האם "בלאק סאבאת'". האחרון להצטרף להרכב היה המתופף Lee Kerslake מלהקת "אוריה היפ" והשם שנבחר להרכב היה בתחילה "The Blizzard of Ozz". 23. הלהקה נכנסה לאולפן להקלטת האלבום הראשון שאת מרביתו כתבו אוזי, רנדי ודייזלי. אוזי ודייזלי נתנו לרודס חופש פעולה ועודדו אותו לנגן כאוות נפשו ללא כל הגבלה והתוצאה היתה מדהימה. 24. רודס הטמיע את המוזיקה הקלאסית, אותה למד באדיקות בצעירותו, אל תוך סגנון ההבי מטאל ויצר תערובת מדהימה, תוך שהוא משפיע בנגינתו על גיטריסטים שיגיעו לאחר מכן. 25. אוזי סיפר שנים לאחר מכן שרודס פנה אליו ואמר לו שרוב שירי ההבי מטאל מבוססים על מבנה אקורדים של A ו- E. רודס ביקש ליצור שירים שלא ינוגנו באותו מבנה וכך יצא שכמעט כל השירים באלבום הראשון אינם מנוגנים באותו מפתח. 26. אלבום הבכורה של ההרכב " Blizzard of Ozz " שוחרר ב- 20 לספטמבר 1980. לרודס היתה השפעה מכרעת על הסאונד והסגנון של האלבום החל בריפים וסולואים אלמותיים כמו בשירים " I Don't Know", "Mr. Crowley", "Crazy "Train ו- "Suicide Solution" ועד לקטעים קלאסיים כמו "Dee" ו- "Goodbye to Romance". 27. בעקבות הביצועים המדהימים שלו באלבום הבכורה של Ozzy Osbourne שעוררו סנסציה בעולם המטאל ובכלל, זוכה Randy Rhoads בשנת 1981 בפרס MTV בקטגוריית " Best New Talent". 28. בנובמבר שנת 1981 שחרר Ozzy Osbourne את אלבומו השני " Diary of a Madman " . גם במקרה זה היה Randy Rhoads שותף לכתיבת מרבית השירים והיתה לו השפעה על הסאונד הייחודי של האלבום. 29. באותה שנה Randy Rhoads שקל לעזוב את Ozzy Osbourne ואת עולם הרוק לכמה שנים בכדי ללמוד לתואר במוזיקה באוניברסיטת UCLA. 30. ביום 18/3/1982 ערך Randy Rhoads את הופעתו האחרונה עם Ozzy Osbourne באולם "Civic Coliseum" בעיר Knoxville שבמדינת טנסי. 31. ביום המחרת הלהקה שמה פעמיה באוטובוס לכיוון אורלנדו, פלורידה, שם הם היו אמורים להופיע בפסטיבל. האוטובוס התקלקל בדרך והלהקה חנתה בקרבת שדה תעופה קטן באחוזה של מנהל חברת הנסיעות, כדי לתקן את התקלה. 32. נהג האוטובוס שהיה גם טייס מוסמך Andrew Aycock, לקח ללא רשות את הקלידן דון איירי ואת מנהל סיבוב ההופעות לסיבוב על אחד המטוסים הקטנים. הוא חלף קרוב מאוד לאוטובוס בניסיון להעיר את המתופף Tommy Aldridge שישן אותה עת בתוך האוטובוס. בסיבוב השני לקח נהג האוטובוס את Randy Rhoads ואת מעצבת התלבושות וניסה לעשות את אותם תעלולים, המטוס חג מספר פעמים מעל האוטובוס, רק שהפעם כנף המטוס נגע באוטובוס וגרמה להתרסקות המטוס לתוך האחוזה ומותו של Randy Rhoads בו במקום. 33. המילים האחרונות של Randy Rhoads לאוזי לפני מותו התייחסו לבעיות השתייה והאלכוהול של Ozzy Osbourne . הוא אמר לו כך: “You’ll kill yourself, you know? One of these days”. 34. רנדי נקבר בבית הקברות Mountain View שבקליפורניה, על ארון הקבורה שלו הונחו שתי תמונות, אחת שלו ואחת שלו יחד עם Ozzy Osbourne בהופעה מסן פרנסיסקו. 35. במלאת חמש שנים למותו, שחרר Ozzy Osbourne את האלבום "Tribute" לכבודו של Randy Rhoads . (Photo: Louder) 36. אימו של Randy Rhoads הנציחה את מורשתו במוזיאון קטן שהקימה בבית הספר למוזיקה בו למד ולימד. למרבה הצער' בערב חג ההודיה 2019 פרצו אלמונים למוזיאון וגנבו את כל הגיטרות. Ozzy Osbourne הציע פרס של 25,000 דולר למי שיעביר מידע על הימצאן. בחודש מאי 2021 פורסם כי הגיטרות נמצאו. 37. נגינתו של Randy Rhoads השפיע על גיטריסטים רבים וטובים, ביניהם: Dimebag Darrell , John Petrucci , Zakk Wylde , Paul Gilbert ו- Mike McCready . 38. ברשימת הדירוגים וההישגים של רודס ניתן למנות: הגיטריסט הטוב ביותר בהבי מטאל לשנת 1981 של "Sounds Magazine", מקום 4 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בהבי מטאל של "Guitar World", מקום 9 ברשימת הסולואים הגדולים בהבי מטאל על השיר "Crazy Train" ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

אם יש זמר אחד שאנחנו יכולים לומר שיש לו קול פשוט "אלוהי", זה כנראה Greg Lake. הוא בעל קול עוצמתי ומלטף שחודר לנו דרך נקבוביות העור אל תוך מחזור הדם ומשם דרך הוורידים היישר ללב. הזמר המוכשר הזה הוא גם יוצר בחסד עליון שחתום על כתיבה וביצוע של כמה מיצירות הרוק המתקדם הגדולות בכל הזמנים, ועל כל זאת, הוא גם נגן גיטרת בס, גיטרה רגילה ומפוחית. (Photo: Ian Dickson) אז בואו נספר כמה עובדות על המוזיקאי הכל כך מוכשר הזה: 1. הוא נולד למשפחת קשת יום בעיירה "Poole" שבמחוז 'Dorset" באנגליה, ב- 10 לנובמבר 1947 בשם Gregory Stuart Lake. 2. כבר בצעירותו התעניין במוזיקה. למרות שהוריו חששו שאין בכך עתיד ממנו ניתן להתפרנס, הם לא עצרו בעדו, אלא להיפך. אמו שהיתה פסנתרנית קנתה לו את הגיטרה הראשונה ואפילו לקחה על עצמה עוד עבודה בכדי לממן לו את שיעורי הגיטרה. 3. בשנת 1957, כשהיה בן 10 גילה את הרוקנרול והסינגל הראשון שרכש היה " Lucille" של Little Richard. 4. כבר בגיל 12 הוא כתב את השיר הראשון שלו "Lucky Man" אשר בבוא היום יחתום את האלבום הראשון של הסופרגרופ "Emerson, Lake & Palmer". 5. הלהקה הראשונה בה היה חבר היתה " Unit Four", זו היתה להקת קאברים. 6. ההרכב הרציני הראשון בו היה חבר ושאיתו שחרר את הסינגל "Don't Go Away Little Girl" של ג'אניס איאן, היה "the Shame". 7. גרג לייק היה נחוש להגשים את חלומו להיות מוזיקאי, הוא עבד ביום וניגן בלילה, אך הכסף לא תמיד הספיק והוא מצא את עצמו לא פעם רעב ללחם וללא חימום בדירה. באחת הפעמים אפילו נכנס לקומה כתוצאה מדלקת ריאות חריפה. 8. בשנת 1967 הוא הצטרף להרכב The Gods אשר כלל בין היתר את הקלידן Ken Hensley והגיטריסט Mick Taylor . 9. בהמשך התחבר גרג עם הגיטריסט Robert Fripp , אף הוא יליד "Dorset". שניהם לקחו שיעורים בילדותם אצל אותו מורה למוזיקה. 10. לאחר שפריפ פירק את ההרכב שלו "Giles, Giles and Fripp" הוא הציע ללייק להצטרף להרכב החדש שלו - "King Crimson", כזמר ובסיסט. 11. למרות שהיה גיטריסט הסכים לייק להצטרף ללהקה ההולכת ומתהווה, ולשם כך הוא למד לנגן על גיטרה בס. 12. לייק היה שותף באלבום הבכורה של הלהקה, המאסטרפיס " In the Court of the Crimson King " , ואף נטל חלק בכתיבת חלק מהשירים. (Photo: Top of the Pops B.B.C T.V) 13. במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב הוא פגש והתחבר עם Keith Emerson שהיה חלק מלהקת "The Nice". במפגשים בין השניים הם הביעו את רצונם להקים הרכב משותף. 14. כשקינג קרימזון חזרו לאנגליה בראשית 1970, גרג לייק הודיע על עזיבתו את הלהקה אך הסכים להקליט איתם עוד אלבום אחד לפני שהוא פורש - "In the Wake of Poseidon". לייק אפילו הופיע איתם בתוכנית טלוויזיה עם השיר "Cat Food". 15. באפריל 1970 חובר לייק לאמרסון. השניים מצרפים אליהם את המתופף Carl Palmer הידוע מההרכבים the Crazy World of Arthur Brown" ו- "Atomic Rooster" והשלושה מקימים את הסופרגרופ "Emerson, Lake & Palmer". 16. אלבומה הראשון של הלהקה הנושא גם את שמה שוחרר כבר בנובמבר של אותה שנה, כאשר השיר החותם אותו הוא כאמור "Lucky Man" אותו כתב לייק בעודו בן 12. 17. בהמשך שחרר הלהקה אלבומי מופת כמו "Tarkus" ו- "Pictures at an Exhibition" שניהם משנת 1971, " Trilogy " משנת 1972, "Brain Salad Surgery" משנת 1973, צמד האלבומים הכפולים "Works Volume 1" ו- "Works Volume 2" משנת 1977 ו- "Love Beach" משנת 1978. (Publicity Photo) 18. בסוף שנות השבעים הלהקה התפרקה ולייק פצח בקריירת הסולו שלו עם שני אלבומים: "Greg Lake" משנת 1981 ו- "Manoeuvres" משנת 1983, שניהם בשיתוף עם הגיטריסט Gary Moore . שיר הפתיחה של אלבום הסולו הראשון - " Nuclear Attack" הוקלט גם על-ידי Gary Moore לאלבומו "Dirty Fingers" משנת 1983. 19. בשנת 1983 הוא החליף לתקופה קצרה את John Wetton בסופרגרופ "Asia" לצד חברו המתופף קארל פאלמר. 20. בשנת 1986 אמרסון ולייק ביקשו לאחד את "ELP", אבל בשל העובדה שקארל פאלמר היה מחויב ללהקת "Asia" מי שמילא את מקומו בהרכב היה Cozy Powell וההרכב נקרא "Emerson, Lake & Powell" . ההרכב הזה שחרר אלבום העונה לאותו השם עוד באותה שנה. 21. ההרכב " Emerson, Lake & Palmer" חזר לפעילות בשנת 1992 עם האלבום " Black Moon" ובהמשך בשנת 1994 שוחרר גם האלבום "In the Hot Seat". 22. בשנת 2001 הצטרף לייק לאחד מגלגוליו של הרכב האולסטאר של רינגו סטאר - Ringo Starr & His All-Starr" Band". 23. בשנת 2003 הוא התארח בנגינת בס בשיר "Real Good Looking Boy" של להקת "The Who". 24. ב- 7 לדצמבר 2016 הלך גרג לייק לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן והוא בן 69. ערכנו לכם פלייליסט הכולל כמה מרגעיו הגדולים: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - UK 29.11.80 / US 19.11.25 ונפתח בציטוט: "Fab Five Freddie told me everybody's fly, DJ's spinnin' are savin' my mind, Flash is fast Flash is cool, Francois sais pas, flashé no do" תחילת האייטיז מיקמו את להקת "בלונדי", כאחת מהלהקות הלוהטות ביותר. כל זאת לאחר שני אלבומים כמו "Parallel Lines" ו- "Eat To the Beat", שזכו ללהיטים, ואינספור תשבחות. עם זאת, ההצלחה הגדולה רק הגדילה את סף הריגוש, והעניין. הלהקה החליטה על שינוי רדיקלי, אף יותר, עם צאתו של אלבומה החמישי, "Autoamerican" .שיצא ב- 26.11.1980. היה זה אלבום ששילב אלמנטים של ג'אז, בלוז, דיסקו, ראפ, ואוונגרד, ועדיין זכה להצלחה מסחרית ניכרת (הגיע למעמד פלטינה משני צידי האוקיינוס ​​האטלנטי), אך גם בלבל מעט את המבקרים. Debbie Harry , מהפכנית שכמוה, סימנה מטרה ללא היסוס. היא הפכה לאישה הראשונה ששרה קטעי ראפ, ועוד שילבה אותם בשיר פופ, המשלב גם אלמנטים של דיסקו, וFאנק. אפשר לאמר ש- "Rapture" מקפל בתוכו את האקלקטיות של האלבום כולו בחמש דקות. בדומה ל- "Sandinista!" השאפתני של "הקלאש", "Autoamerican" ספג ביקורת על-כך שהעז לאמץ צליל מגוון. נתון לכאורה לא מפתיע שהיה מרכיב בדי.אנ.איי של "בלונדי" מיומה הראשון. "בלונדי הייתה כנראה הלהקה המודרנית ביותר שעבדתי איתה אי פעם בכך שהיא שאבה השראה ממקורות רבים מספור", סיפר Craig Leon , המפיק של "No Exit" בראיון למגזין "Record Collector" בשנת 2019. ליאון משבח את הלהקה על הסקרנות האינסופית שלה. "כפי שמראים שירים כמו 'Heart Of Glass, בלונדי תפקדו כמעין סמפלרים אנושיים בכל הנוגע לשילוב רעיונות, מושגים וז'אנרים, לעתים קרובות בשיר אחד בלבד. הם כנראה הלהקה האקלקטית ביותר שעבדתי איתה אי פעם". "אקלקטי" נותרה מילת המפתח בכל הנוגע לאלבום "Autoamerican". ההקלטות ציינו מאורע יוצא דופן, כאשר זו היתה הפעם הראשונה ש"בלונדי" עזבו את ניו יורק, עיר הולדתם, כדי להקליט אלבום. ההקלטות התקיימו ב- "United Western Recorders" בהוליווד, שם הקליטו "הביץ' בויז" קטעים מ-"Good Vibrations". במהלך שהותם בקליפורניה, הצטרפו לצוות של Debbie Harry מפיק "Parallel Lines", מייק צ'פמן, וטכנאית האולפן Lenise Bent . האחרונה נזכרת שהלהקה והמפיק, היו קפדניים בהכנות שלהם. "הם עשו הרבה קדם-הפקה", אמרה בנט בראיון משנת 1999. "כולם היו די מוכנים כשהם נכנסו לאולפן. דברים קסומים אכן קרו, היה מקום לדברים הספונטניים האלה, אבל ההכנה עזרה כי לא היית צריך לחשוב על היסודות". "בלונדי" הביאה שפע של שירים חדשים לסשנים, שירים כמו " T-Birds ", " Angels On The Balcony " הקולנועי ו- " Walk Like Me " האגרסיבי, עם התופים הכבדים. בנוסף, בורק מציין ש"בלונדי" "שילבה הרבה מוזיקאים חיצוניים באלבום". Tom Scott , שניגן בסקסופון סופרן בשיר " Listen to What the Man Said " של להקת "Wings", הוסיף גרוב ג'אזי לשיר הדיסקו-Fאנק המחוספס " Rapture ", שיר שקיבל השראה מסצנת הראפ הצעירה של ניו יורק. גרסת הכיסוי לסינגל הרוקסטדי של להקת "הפראגונס" " The Tide Is High " הגיעה גם היא למקום הראשון במצעדים. בנט נזכרת כי בשיר זה הופיעו גם נגני אולפן מרשימים. "חטיבת כלי הנשיפה הייתה כמו הנבחרת המובחרת של לוס אנג'לס. "אם אני זוכרת נכון, היו שישה מהם והכפלנו את הכמות. על כלי מיתר, אני חושבת שהיו לפחות שני כינורות, שתי ויולות ואולי צ'לו." כלי ההקשה היו פחות או יותר הדבר האחרון שעשינו, כי זה היה יותר כמו הפיכתו למשהו לא שגרתי או קצת יותר מעניין". עם שיר הפתיחה "האירופי" שלו ( " Europa " ) ואחריו מעט שירה מנותקת, "Autoamerica" הוא כמו פסקול בסגנון ניו-וייב לסרט שאף אחד עדיין לא ראה. לעומת זאת, הלהקה התמודדה ללא פחד עם כל דבר, החל מהקברט הג'אזי של " Here’s Looking At You " ועד לדיסקו-Fאנק הנוצץ של " Live It Up " והבלוז החלקלק סטייל סרטי נואר של " Faces ", כאשר האחרון כלל שירה מעושנת מלאת הוד והדר של Debbie Harry . הלהקה הוציאה שני סינגלים מהאלבום הזה, " The Tide Is High " שהיווה חידוש מרענן לשיר רוקסטדי שהיה שייך במקור ללהקת הסקא "The Paragons" הג'מייקנית. ו- " Rapture ", המהפכני. שניהם הגיעו למקום הראשון במספר מדינות, כולל ארה"ב ובריטניה. " Rapture " הפך לשיר הראפ הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים בארה"ב. דבי הארי, וכריס שטיין תמכו בראפ והיו מעורבים בקהילה, ולעתים קרובות השתתפו במסיבות הרחוב. הם אפילו לקחו את נייל רוג'רס (שיק) לאחת מהמסיבות הללו, שם הוא הבין לראשונה שהשיר שלו "Good Times" היה הבן המועדף על די ג'ייז רבים. "בלונדי" הביאה את הראפ לקהל גדול בהרבה עם השיר הזה. דבי הארי מספרת שהרבה ראפרים, כולל חברי מוב דיפ, ו- Wu-Tang Clan אמרו לה שזהו שיר הראפ הראשון שהם שמעו אי פעם, מכיוון שהז'אנר לא היה רצוי אז ברדיו, והוא גם הפך לשיר הראפ הראשון שכבש את פסגת המצעד האמריקאי. האלבום נפתח עם " Europa ". קטע אינסטרומנטלי מודרניסטי, ומהורהר שזורם לסיומו עם ספוקן-וורד חופשי של הארי, המשבח את מעלותיהן של מכוניות. בכלל, עושה רושם שהאלבום הושפע מהנסיעות הארוכות בדרך לאולפן, ושינוי האווירה מניו יורק למדורת השבט ההוליוודית, וזה לא עבר חלק בגרון לכל חברי הלהקה. שיר נוסף המשלב קשיים של קשר רומנטי עם הנהיגה בדרכים, הוא " Go Through It ". שיר מעניין נוסף הוא " T-Birds " המושפע בבירור מ- "Third Stone From The Sun" של Jimi Hendrix , אך כמובן הנגינה שלו כשיר פופ עליז ואקסטטי, רחוקה מהנדריקס מזרח ממערב. מבחינה לירית, השיר מפתיע, שכן היה אפשר לחשוב לפי כותרת האלבום, שהוא עוסק במכונית, או אולי בכנופיית רחוב, כשבפועל הוא עוסק בטוטם אינדיאני כשבאמצע השיר יש ספוקן-וורד מהיר של Debbie Harry , וכלי ההקשה השבטיים לכל אורכו של השיר היוו עוד קריצה למשמעות הדתית של הציפור הנושאת על גבה את הכותרת. למרות שהסינגלים שיצאו, הוכיחו את עצמם כמוצלחים, חברת התקליטים היססה בתחילה לגבי סיכוייו של האלבום למכור עותקים. בורק נזכר, "כשהענקנו את האלבום לחברת התקליטים, הם בעצם אמרו שהם לא שמעו להיטים. וזה היה הציטוט שלהם: 'אנחנו לא שומעים פוטנציאל לסינגל'. בראיון שנערך בשנת 2020, לציון 40 שנה לאלבום, חשף שטיין שהכותרת המיועדת הייתה "קוקה קולה", מכיוון שזה נשמע "אמריקאי מאוד", אך חברת "קוקה קולה" באופן די צפוי סירבה לרעיון. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... ב-5 לדצמבר 2000 שוחרר אלבום ההופעה היחיד של Alice In Chains אשר נקרא פשוט "Live". נכון, לא שכחנו שאחד מהאלבומים הגדולים של הלהקה הוא אלבום ההופעה המופתי MTV Unplugged , אבל אנחנו מתכוונים לאלבום בו הלהקה מונצחת בדיוק באופן שבו היא נשמעה בהופעות על הבמה. למעשה מדובר באלבום אוסף הכולל הקלטות של הלהקה ממספר הופעות המופיעות בסדר כרונולוגי, החל משיר הפתיחה " Bleed the Freak" שהוקלט ב- Moore Theatre המפורסם בסיאטל ב- 22 לדצמבר 1990 וכולל את Mike Starr על הבס, דרך מקבץ השירים שהוקלט ב- 2 למרץ 1993 ב- Glasgow Barrowland שבסקוטלנד, ועד לחמשת השירים שחותמים את האלבום, אשר הוקלטו במהלך שתי ההופעות האחרונות של Layne Staley עם הלהקה, אשר נערכו בשני לילות רצופים ב- 2-3 ליולי 1996. מעניין לציין שהאלבום כולל את השיר "Queen of the Rodeo" שלא שוחרר באף אלבום אולפן רשמי של הלהקה. האלבום הזה הוא מסמך היסטורי חשוב ולא רק בשל העובדה שהוא כולל קטעים מהופעותיו האחרונות של ליין עם הלהקה. האלבום הזה נותן לנו הזדמנות להתרשם מהיכולות המדהימות של הלהקה ובעיקר מהביצועים הווקאליים של ליין ו- Jerry Cantrell שמוכיחים לנו שהם נשמעים מצויין ויודעים לשלב הרמוניות בצורה מושלמת, גם מעל מסך גיטרות מנסרות, הלמות תופים ושאגות הקהל. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-5 בדצמבר 2000, שחררה להקת "Rage Against The Machine" את אלבום האולפן האחרון שלהם עד היום, כמעט חודשיים לאחר הפרידה הרשמית והראשונה של הלהקה. האלבום הוא הומאז' לאמנים שהשפיעו על חברי הלהקה ושהיה להם תפקיד משמעותי בתולדות המוזיקה בעיני רביעיית הזעם. זהו האלבום הראשון של הלהקה שלא לווה בסיבוב הופעות תומך. זמן קצר לאחר יציאת האלבום, שלושה מתוך ארבעת חברי הלהקה (מינוס הסולן Zack De La Rocha ) הקימו להקה חדשה, "Audioslave", עם Chris Cornell . עם זאת, RATM הוציאה את אלבום הופעה חיה "Live at the Grand Olympic Auditorium" ב-2003, המורכב משתי ההופעות האחרונות שלהם לפני הפירוק הראשון. (Photo: Rage Against The Machine) עטיפת האלבום היא פרודיה על יצירת הפופ ארט LOVE מאת רוברט אינדיאנה, כשהמילה "אהבה" מוחלפת ב"זעם" והאות G בפינה השמאלית התחתונה משופעת (בפסל המקורי, האות O המלוכסנת היא ב- בפינה הימנית העליונה). בעטיפת האלבום מופיע גם שיר של ג'וש קופל. בחלק האחורי של העטיפה יש תצלום של שטר דולר אחד עם ההודעה "You Are Not A Slave" כתוב מאחור. האלבום השיג מעמד של פלטינה קצת יותר מחודש לאחר יציאתו הראשונית. אין ספק שכל שיר ושיר באלבום הזה קיבל את הסגנון של Rage והוא נשמע כמו אלבום Rage מקורי ללא קאבר אחד!! The album contains 12 cover songs as below: 1. "Microphone Fiend" - Eric B. & Rakim (1988) 2. "Pistol Grip Pump" - Volume 10 (1994) 3. "Kick Out the Jams" - MC5 (1969) 4. "Renegades of Funk" - Afrika Bambaataa (1983) 5. "Beautiful World" - Devo (1981) 6. "I'm Housin" - EPMD (1988) 7. "In My Eyes" - Minor Threat (1981) 8. "How I Could Just Kill a Man" - Cypress Hill (1991) 9. "The Ghost of Tom Joad" - Bruce Springsteen (1995) 10. "Down on the Street" - The Stooges (1970) 11. "Street Fighting Man" - The Rolling Stones (1968) 12. "Maggie's Farm" - Bob Dylan (1965) אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 25 לפברואר 1979 שוחרר האלבום "Lovedrive", אלבום האולפן השישי של להקת "Scorpions". האלבום הזה סימן שינוי מהותי בצליל ובסגנון של הלהקה ולמעשה היה הראשון לקבע את הפורמולה המוכרת של "סקורפיונס" הכוללת שילוב של קטעי הארד רוק עם בלדות מלודיות ומתקתקות. זה גם האלבום אשר חלק מהמבקרים מחשיבים כפסגת היצירה שלהם. הסיפור של "Lovedrive" מתחיל בשנת 1977, עם סיום ההקלטות של האלבום " Taken By Force ", אשר סימן את סוף תקופת הפסיכדליה של "הסקורפיונס". השינוי בקו המוזיקלי הביא לחיכוכים בין Rudolf Schenker ו- Klaus Meine מצד אחד, אשר ביקשו להסית את סגנון הלהקה לכיוון הארד רוק/מטאל מלודי, לבין Uli Jon Roth מנגד. חילוקי הדעות המוזיקליים הביאו את Uli Jon Roth להחלטה שהוא רוצה לעזוב את הלהקה, אבל שכנועיו של Klaus Meine הובילו אותו להישאר לסיבוב ההופעות אשר במהלכו הוקלט אלבום ההופעה " Tokyo Tapes ". בסיום סיבוב ההופעות עזב Uli Jon Roth את הלהקה. הוא הקים את "Electric Sun" ובמקומו שכרו ה"סקורפיונס" את שירותיו של הגיטריסט Matthias Jabs, אשר נבחר מתוך 150 גיטריסטים שעברו אודישנים, ובכך הושלם הליין-אפ הקלאסי של הלהקה. אבל הסיפור לא היה כל-כך פשוט, כי לאחר הצטרפותו של Matthias נכנס לתמונה שחקן חדש, "סופרסטאר", בדמות Michael Schenker , אחיו של Rudolf Schenker אשר בדיוק עזב את להקת "UFO" לאחר שחרור אלבום ההופעה " Strangers in the Night " משנת 1979. מייקל התארח בהקלטת האלבום "Lovedrive" ואף סיפק סולואים וקולות רקע ל- 6 מתוך שמונת שירי האלבום. בהמשך מייקל גם יחליף את ג'אבס במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה, אבל שוב יעזוב באפריל 1979 בכדי להקים את הפרויקט הפרטי שלו "Michael Schenker Group", מה שיוביל את Matthias חזרה לזרועות הלהקה. למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי ההצטרפות של Jabs והכיוון המוזיקלי אליו משכו רודי שנקר וקלאוס מיינה, יביאו לסקורפיונס הצלחה מטאורית שתלך ותתעצם החל מראשית שנות השמונים, והאלבום "Lovedrive" סימן בדיוק את נקודת המפנה הזו. שנקר סיפר שאחרי עזיבתו של Uli Jon Roth הוא ומיינה היו נחושים להוכיח שהם יכולים להמשיך גם בלעדיו. הגיוס של Jabs סייע להם לחדד את הצליל שלהם. השירים הפכו קצרים ודחוסים יותר והם נשענו פחות על סולואי הגיטרה ויותר על ריפים קליטים מכווני איצטדיונים. העובדה שהמטאור Michael Schenker הצטרף להקלטות האלבום רק הוסיפה לביטחון וסייעה לשינוי המוזיקלי, תוך שהיא מעניקה ללהקה בדיוק את הדחיפה שהיתה צריכה. כך לדוגמא, נוכחותו של Michael Schenker בשירים כמו " Another Piece of Meat " האנרגטי והמהיר, " Coast to Coast " האינסטרומנטאלי או שיר הנושא " Lovedrive " מורגשת היטב, במיוחד באחרון אשר הריף והמקצב בו נשמעים ממש כאילו הושאלו מלהקתו הקודמת של מייקל "UFO". שינוי מהותי נוסף שהתרחש באלבום הזה היה הדומיננטיות של "בלדות הכח" כמו " Holiday " שיהפכו לאורחות קבועות באלבומי הלהקה, וזאת כעניין של מדיניות. זה לא שלא היו ללהקה שירים שקטים ומלודיים קודם לכן, אבל באלבום הזה הם הגיעו לפורמולה המנצחת, שלא רק שתזניק את הקריירה שלהם לשחקים, אלא שהיא תשמש כמודל לחיקוי לכל להקת הארד רוק או הבי מטאל בשנות השמונים ואילך. כמעט ולא תמצאו אלבום הבי מטאל קלאסי בלי בלדה שמנסה לחקות את המתכון המנצח שה"סקורפיונס" התחילה לעשות בו שימוש באלבום הזה. תקשיבו לדוגמא ל- " Always Somewhere " (שמהלך האקורדים שלו הושפע בעצמו מ- "Simple Man" של "Lynyrd Skynyrd") ואחר כך ל- "Don't Cry" של "Guns N' Roses" ותבינו על מה אנחנו מדברים. התמהיל המאוזן הזה בין ה"מהיר והעצבני" ל"איטי ולמלודי" תהפוך לשילוב אולטימטיבי שלא ניתן לעמוד בפניו. המתכון הזה ילך וישתכלל באלבומיה הבאים של הלהקה כמו "Blackout" ו- "Love at First Sting", אשר יולידו קטעי רוק איצטדיונים לצד בלדות נצחיות. אז אם אתם רוצים לדעת היכן התחיל להתגבש הצליל ה"סקורפיונזי" הכל-כך מוכר: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה -5.12.94 כאשר "הסטון רוזס" הוציאו במאי 1989 את אלבום הבכורה המכונן שלהם, הם הפכו לקול הדומיננטי של הגרוב המנצ'סטרי, מדצ'סטר היתה סצינה מוזיקלית שנתנה מוזיקה שכולה גוד טיים, ו"הסטון רוזס" היו הפנים הראשיות, והמזמינות של הסצינה הזאת, אבל כמו כל אופנה חולפת, גם מכנסי הבאגי חלפו עברו מהעולם. כמעט בין לילה "הסטון רוזס" מצאו את עצמם במלכוד תחת חוזה רע בלייבל 'סילברסטון" שבו היו חתומים, "הרוזס" פנו לבית המשפט, ומצאו את עצמם בתסבוכת משפטית, בלי יכולת להקליט או לשחרר אף שיר. התיק נמשך עד מאי 91', אז הצליחו "הרוזס" סוף סוף להשתחרר "מסילברסטון", וחתמו בחברת "גפן", אבל "סילברטון" ערערו על פסק הדין, ושיתקו את הלהקה לשנה נוספת. כמעט באותו הזמן שהם היו לכודים בהתדיינות משפטית, החלום של מנצ'סטר הפך לסיוט. פעם, זוכר בראון, הייתה "הרגשה של כוח קהילתי... לצאת ממועדון בסוף הלילה בהרגשה שאתה הולך לשנות את העולם, אבל אז נכנסו רובים, והרואין התחיל להיכנס, וזה הוציא הרבה מאווירת האהבה". סמים פירושם כסף. כסף פירושו מלחמת כנופיות לשליטה בשוק. "הרוזס" למעשה ראו מנהיג כנופיה נורה בהופעת רגאיי במהלך 1990. אבל הייתה זו סדרה של תקריות אלימות במועדון "הסיינדה" שבמנצ'סטר, ששברה את גב הגמל. "הסטון רוזס" ניתקו את עצמם מתרבות המועדונים. הבסיסט של "הרוזס" Mani , עבר לכפר קטן בדרום ויילס. 14 אנשים שהוא הכיר מתו מהרואין בשנה אחת. "ילדים שהכרתי מגיל שבע. ראיתי אנשים שמעולם לא חשבתי שיקחו סם, גומרים את החיים שלהם, וזה כאב, זו הסיבה שעברתי ממנצ'סטר". על רקע הסצנה ממנצ'סטר שנגמרה, והמאבקים המשפטיים, "הסטון רוזס" התקשו לחזור למסלול המוזיקלי שלהם, הם בילו חלק ניכר מהשנים 1992-93 בנסיעות באירופה ובאופן מסוים נהנו מהפירות של עסקת "גפן", שהכניסה להם 20 מיליון דולר בתמורה להקלטת חמישה אלבומים. בקיץ 93' הם החלו סוף סוף לעבוד על אלבומם השני "Second Coming" שיצא ב- 05.12.1994. אלבום שחתך בבת אחת מהאופטימיות המסטולית של "הסטון רוזס" מודל 89', ללהקה שחוותה מחד מוות, אבל גם לידה. למתופף Reni היו שני בנים, לגיטריסט John Squire נולדה בת, ול- Ian Brown בן, ואפילו הבסיסט Mani היה אמור להיות אבא טרי בהמשך השנה. מבושלים, ובוגרים יותר, הסטון רוזס גרסת 94 היו ממוקדים בנושאים חשובים יותר כמו מקורות האנושות, פשעים שבוצעו על ידי האימפריה הבריטית, והדרך שבה עבדים נמלטים בדרום אמריקה, הצטרפו לעתים קרובות לשבטים אינדיאנים. הפעם סקוויר כתב את כל השירים מלבד שלושה. הסולואים הפירוטכניים והריפים הנפלאים שלו שולטים. הוא מתאר את האלבום כתרגיל ב"אקלקטיות הומוארוטית ניאו-קלאסית", חקירה של ההיבטים הגבריים ביותר של הרוק, מהירות ורעש, מכונות ופיצוצים. ב- "Second Coming", "הרוזס" הפנו עורף לסאונד הרוק הפסיכודאנסי שלהם, כשסקווייר לוקח את המושכות, כותב את מרבית השירים ומייצר סולואים פירוטכניים בכיוון הבלוז של שנות ה-70 סטייל "לד זפלין", ו"האחים אולמן".  זה היה האלבום שבו הגיטריסט אימץ את הסאונד של גיטרת הלס פול. התוצאה היא אלבום הרבה יותר אפל, עם הנגינה הבטוחה של הגיטריסט והצלילים השמנים והבולטים שאפשר לשמוע בלא מעט שירים כמו: " Driving South ", " Love Spreads ". בספתח שכולל 11 דקות ו 19 שניות של " Breaking Into Heaven ", רמז עבה ל- "Stairway to Heaven"? סקוויר יצר שכבות של סאונד מגיטרת הלס פול שלו כדי לייצר הרמוניות, אשר לאחר מכן עברו מניפולציות. אחרי התחלה מעודדת, שכללה ארבעה שירים בארבעת השבועות הראשונים, (ביניהם " Ten Story Love Song " הנפלא) יחד עם המפיק John Leckie ("רדיוהד") העבודה דשדשה ונתקעה, והלהקה נכנסה לסחרור של שנה וחצי בהם היא התמכרה לבילויים חדשים כמו חץ וקשת, חדר סנוקר, בריכה מקורה, סאונה וג'קוזי", כל זה בבית משותף שהושאל להם על ידי מיליונר מקומי. "זה היה גן עדן לכל דבר ועניין" טען Mani . הגן עדן של האחד הוא גיהנום עבור השני, במקרה הזה עבור ג'ון לקי, כל התקופה ההיא הייתה אסון, ובסוף הוא פרש והוחלף לתקופה קצרה על ידי המהנדס Paul Schroeder , שנכנס לתפקיד המפיק עד שגם הוא עזב, בפברואר 1994, אז מינתה הלהקה את מהנדס הבית של "רוקפילד" Simon Dawson כמפיק. הרעיון של דוסון היה פשוט, הוא העדיף הקלטה חיה. עבודתו של ג'ון לקי לא ירדה לטמיון, ואלמנטים ממנה כמו המבוא הארוך ל- " Breaking Into Heaven" נשמרו, וכך גם רצועות התופים של " Ten Storey Love Song " ו- " How Do You Sleep ". אולי זה היה בגלל הקול של Ian Brown . השירה של בראון היא אחת מנקודות המפתח באלבום, שסוחטת המון רגש, מהמילים של ג'ון סקוויר. אף פעם לא קל לשיר מילים של מישהו אחר, אמר בראון. אם מתעלמים מהמיתוס שיצר אלבום הבכורה, "הסטון רוזס" יצרו אלבום שני נהדר שלעתים קרובות מתעלמים ממנו כי הוא לא התאים לעולם כאלבום המשך מלהקה שהשפיעה בכזאת עצימות. אלבום אחד שמשנה חיים ושמגדיר דור הופך למכשול בלתי עביר, "הסטון רוזס" בילו שנים בהקלטת האלבום השני. בשיאם הם נראו כאילו הם בדרך המהירה להפוך ללהקת אצטדיונים עם הצלחה בסדר גודל אמריקאי, במבט לאחור, "Second Coming" אולי לא ייצר מלא המנונים, אבל מביא עימו סאונד חדש ישן של להקה שהעיזה פעמיים להדהים את העולם. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה -5.12.66 "סטיבן הוא גאון" הטרובאדור Neil Young אמר את דעתו האישית על Stephen Stills , ואם יאנג אומר כנראה שהוא לא טועה. סטילס ויאנג שיתפו פעולה בהרכבים "בפאלו ספרינגפילד", שאלבום הבכורה שלהם יצא ב- 05.12.66, בהרכב "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג" ובצמד "סטילס-יאנג". על Stephen Stills כבר סיפרתי חלקית, כאשר היה שותף להקלטות האלבום " Super Session " של מייק בלומפילד ואל קופר. סטילס נולד בדאלאס לאיש צבא, ובילדותו נהג לעבור יחד עם הוריו ממקום מגורים אחד לשני, נתון שגרם לו להאזין ולאהוב סוגי מוזיקה שונים ומגוונים מפולק ובלוז ועד למוזיקה לטינית. בגיל 9 אובחן Stephen Stills עם ליקוי שמיעה חלקי באוזן אחת, ליקוי שהחמיר ככל שהתבגר. לאחר שנשר מאוניברסיטת לואיזיאנה, ניגן Stephen Stills בכמה להקות בהן "הקונטיננטלס" יחד עם דון פלדר לעתיד גיטריסט "האיגלס". סטילס החל לשיר לבדו בבית הקפה "Gerde's Folk City" ולאחר מכן חבר ללהקת הרמוניה ווקאלית בת תשעה חברים בשם "Au Go Go Singers" שם הוא פגש את חברו לעתיד ב"בפאלו ספרינגפילד" Richie Furay . יחד עם Richie Furay ועוד שלושה חברי "Au Go Go Singers" הקים Stephen Stills את להקת "Company" שיצאו לסיבוב הופעות בקנדה. בקנדה פגש Stephen Stills את הגיטריסט Neil Young שכל רצונו היה לנגן מוזיקת פולק בלהקת רוק, לשם כך יאנג הצטרף בתחילת 1966 ללהקת "ציפורי המיינה", בלהקה זו ניגן גם Bruce Palmer לעתיד נגן הבס של ה"בפאלו ספרינגפילד". כאמור, יאנג וסטילס נפגשים בקנדה ונוצר קליק, אבל כל אחד הולך לדרכו, בינתיים "ציפורי המיינה" התפרקו בשל חוסר יכולתו של סולן הלהקה ריק ג'יימס (סופר פריק) להמשיך בקריירה כי נודע שהתחמק מהשירות הצבאי. כשבראשו עדיין זכור המפגש עם Stephen Stills , השפיע Neil Young על פאלמר לנסוע ללוס אנג'לס בתקוה שיפגשו שם את סטילס מה שבאמת קרה רק הפוך. סטילס שהיה עם Furay הבחין בהם בזמן נסיעה בשדרות סנסט, הארבעה התאחדו, ואליהם צורף בהמשך המתופף Dewey Martin , לפי המלצת מנהל "הבירדז" ג'ים דיקסון. את השם "בפאלו ספרינגפילד" רקח Stephen Stills מכיתוב שראה על רכבת משא. "בפאלו ספרינגפילד" ניגנו תערובת של פולק, קאנטרי, פסיכדליה, ורוק, משולבים בכתיבת שירים יצירתית, ושילוב קולות הרמוני מופלא, והיו הסמן לפריחתו של הפולק-רוק. את השיר המזוהה ביותר עימם " For What It's Worth " כתב Stephen Stills בהשראת מהומות העוצר בסנסט סטריפ של לוס אנג'לס בנובמבר 66'. מהומות שנוצרו בזמן ש"בפאלו ספרינגפילד" היתה להקת הבית במועדון ההוליוודי "ויסקי א גו גו". לתושבים ועסקים מקומיים הפריע שהמוני צעירים שפוקדים את המועדונים ואולמות המוזיקה בסביבה, יוצרים עומסי תנועה בשעות הלילה המאוחרות, בתגובה לחצו התושבים על משטרת לוס אנג'לס לאכוף עוצר קפדני על האזור החל מהשעה 22:00 בלילה. ב 12 לנובמבר 1966 חולקו עלונים ופורסמו בתחנות הרדיו האזוריות על עצרת והפגנות מחוץ למועדון "Pandora's Box" ו- "Crescent Heights", לא פחות מאלף מפגינים כולל סלבס כמו פיטר פונדה, וג'ק ניקולסון התאספו כדי למחות על העוצר. לימים אומץ השיר בתור מחאה כנגד מלחמת ויאטנם. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על Tommy Bolin גיטריסט וכותב שירים מחונן שמעבר לקריירת הסולו שלו שיתוף פעולה עם אומנים אחרים ביניהם Zephyr", "James Gang", Billy Cobham" ו-"Deep Purple". (Photo: Courtesy of AEG Presents) הוא נולד ב- 1 לאוגוסט 1951 בשם Thomas Richard Bolin ב- Sioux City, איווה, ארצות הברית לריצ'רד וברברה בולין. טומי גדל לצד שני אחים, ג'וני וריק והיה לו גם אח נוסף, בובי, שלמרבה הצער לא שרד לאחר הלידה. הוא התעניין במוזיקה מאז שהיה ילד צעיר והושפע מאומנים כמו Carl Perkins ו- Elvis Presley . באבק הכוכבים שלו ניתן היה להבחין כבר בגיל צעיר מאוד. הוא הופיע בטלוויזיה בתחפושת של אלביס בתוכנית טלוויזיה מקומית בשם "Kids Corner". ההופעה שלו הייתה מעניינת מספיק כדי להחזיר אותו לתוכנית אחרי 3 ימים בלבד, לאחר שהצופים התאהבו בו ורצו עוד מהילד הצעיר והמוכשר. הוא היה בן 13 בלבד כשהקים את הלהקה הראשונה שלו "The Miserlous". בהמשך הוא עבר ללהקת "The Velairs" ומאוחר יותר כשהיה בן 15 הצטרף ללהקה בשם "Denny and The Triumphs", שכללה את Dave Stokes בשירה הראשית, Brad Miller בגיטרה ושירה, Tommy Bolin בגיטרה מובילה, Steve Bridenbaugh באורגן ושירה, Denny Foote בבס ו- Brad Larvick בתופים. הם ניגנו שילוב של רוקנרול, אר-אנד-בי ולהיטי פופ עכשוויים. כשהבסיסט Denny Foote עזב את הלהקה הוא הוחלף באחיו של המתופף George Larvick Jr והלהקה שינתה את שמה ל- "A Patch of Blue". בשנת 1969 הלהקה שחררה אלבום הופעה בשם "Patch of Blue Live!" שהורכב מהקלטות של שני מופעים שערכה. למרות ההצלחה היחסית בולין הרגיש תקוע. הוא חשב שהוא לא מתקדם עם "A Patch of Blue" בקצב משביע רצון, אז הוא החליט שהוא עוזב את איווה לקולורדו בשנות העשרה שלו, מהלך שנתמך גם על ידי הוריו. כשהגיע לקולורדו הוא הצטרף ללהקת "American Standard" (שם הכיר את Jeff Cook שותפו לכתיבת השירים העתידי). בהמשך הוא הצטרף ללהקת "Ethereal Zephyr" שנקראה על שם רכבת שנסעה בין דנבר לשיקגו. בולין היה הגיטריסט המוביל, David Givens על הבס, אשתו Candy Givens בשירה. הלהקה הצליחה לעורר התעניינות של חברות התקליטים. שמה קוצר ל- "Zephyr", היא הוחתמה על-ידי לייבל קטן בשם "Probe" ושחררה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1969. אחרי האלבום הראשון הלהקה צברה תאוצה בהופעות באולמות גדולים יותר ואפילו שמשה להקת חימום ללהקות מבוססות יותר כמו "לד זפלין". אלבומם השני, שנקרא "Going Back to Colorado" שוחרר בשנת 1971 ואלבום השלישי "Sunset Ride" בשנת 1972. בשנת 1972 הקים בולין את להקת "Energy" שלא הוציאה אלבום כי לא הצליחה לחתום על חוזה עם חברת תקליטים. לאחר שהצטרף ללהקות אחרות, ביניהם "4-Nikators" שכללה את בני הזוג Givens, הוא החליט לקחת פסק זמן לכתיבת שירים לקריירת סולו. בתקופה זו כתב בולין קרוב ל- 100 שירים. בשנת 1973 בולין החליף את Domenic Troiano, שהחליף את Joe Walsh , בלהקת "James Gang". הוא הקליט עם הלהקה שני תקליטים "Bang" משנת 1973 ו- "Miami" משנת 1974. בולין היה שותף לכתיבת כל השירים באלבומים פרט לאחדו. בין שני האלבומים של "James Gang", הצליח בולין לנגן באלבום "Spectrum", אלבום הסולו של Billy Cobham מ- "Mahavishnu Orchestra". הביצועים של בולין באלבום הזה יעוררו את ההתעניינות של Jon Lord קלידן "Deep Purple", אשר חשב שהביצועים של בולין פשוט מדהימים. העבודה של בולין עם Billy Cobham הפכה אותו לנגן סשנים מבוקש. הוא עבד עם להקות רוק ועם מספר אמני ג'אז, כולל באלבום "Mind Transplant" של Alphonse Mouzon שנחשב לאלבום פיוז'ן מצוין. בתחילת 1975 בולין התארח באלבום הבכורה של הלהקה הקנדית "Moxy" ותרם סולו גיטרה לשישה שירים מתוכו. (Photo: EMI RECORDS) באותה שנה עזב Ritchie Blackmore את "דיפ פרפל". הלהקה חשבה להתפרק שכן היה ברור שקשה מאוד יהיה להיכנס לנעליו של בלקמור, אבל David Coverdale ששמע אף הוא את העבודה של בולין באלבום "Spectrum" של Billy Cobham החליט שהוא רוצה את בולין ב- "Deep Purple" והזמין אותו לג'אם סשן. הם נגנו במשך ארבע שעות ובסופם בולין קיבל את תפקיד הגיטריסט המוביל ב"דיפ פרפל". באוקטובר שנת 1975 שחררה הלהקה את האלבום "Come Taste the Band". בולין היה שותף לכתיבת שבע מתוך תשע הרצועות באלבום, כולל "Owed to G", האינסטרומנטלי, שהיה מחווה לג'ורג' גרשווין. במקביל בולין הוחתם על חוזה הקלטות במסגרת קריירת הסולו שלו ושחרר בשנת 1975 את אלבומו " Teaser " חודש אחד בלבד לאחר האלבום "Come Taste the Band". בתקופה של בולין ב"דיפ פרפל" הוא התמכר לסמים קשים ונהג ליטול אותם יחד עם הבסיסט Glenn Hughes . הדבר השפיע על רמת הנגינה של השניים וזה הוביל למספר ביטולים או הופעות ברמה נמוכה של הלהקה. לאחת ההופעות שנערכה בטוקיו הגיע בולין לאחר שהתעלף ונרדם על זרועו השמאלית במשך שמונה שעות ולכן היה מסוגל רק לנגן אקורדים פשוטים, כשהקלידן Jon Lord נאלץ לנגן רבים מתפקידי הגיטרה. ההופעה הזאת הוקלטה ושוחררה במסגרת האלבום "Last Concert in Japan". לאחר פירוקה של "דיפ פרפל" במרץ 1976, בולין הקים את "Tommy Bolin Band" ומיד הוחתם על-ידי "CBS Records" עימה שחרר את אלבומו השני "Private Eyes" בספטמבר 1976. הופעתו האחרונה של בולין נערכה ב- 3 בדצמבר 1976 במיאמי. שעות לאחר מכן, בולין מת ממנת יתר של הרואין. בגופו נמצאו גם קוקאין ואלכוהול. בן 25 היה במותו. להאזנה לאלבום הסולו האחרון שלו: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... האלבום "Balls to the Wall", אלבום האולפן החמישי של "Accept", ששוחרר ב- 5 לדצמבר 1983. שנה אחרי אלבום הפריצה המדהים " Restless and Wild " חוזרת "Accept" עם האלבום המצוין הזה שקיבע אותם סופית כאחת מלהקות המטאל הגדולות והמשפיעות של שנות השמונים. האלבום הזה זיכה את הלהקה בהכרה בינלאומית רחבה, כשהוא זוכה למעמד זהב במספר ארצות, ביניהם ארה"ב, שם צעד אפילו במצעד הבילבורד 200. הלהקה שמה דגש באלבום הזה על המלודיה, תוך שהיא מורידה קצת את הקצב ביחס לאלבום הקודם ומאמצת צליל הרבה יותר מושחז ומלוטש. מדובר באלבום הרבה יותר נגיש לקהל הרחב, עם לחנים קליטים וריפים סוחפים שיגרמו לכם להניף אגרופים באוויר לצלילי המנוני המטאל שיש בו. "Accept" מגבשת כאן את הצליל שילווה אותה באלבומים המצויינים הבאים שאנחנו מאוד אוהבים, ביניהם " Metal Heart " ו- "Russian Roulette", אשר אחד ממאפייניו הבולטים מעבר למלודיה אותה הזכרנו, הוא קולות הליווי של השירה שנדחפו קדימה בהפקה ובמיקס. אמרנו "המנוני מטאל" אז שיר הנושא "Balls to the Wall " הוא בהחלט הדוגמא האולטימטיבית לכך. ריף מושלם, קצב סוחף, הפקה מדהימה ומלודיה שלא תצא לכם מהראש ושתגרום לכם לא להפסיק לשיר. עבודת הגיטרות המדהימה באלבום הזה פשוט ראויה לציון. לצידו של Wolf Hoffmann מתייצב כאן לראשונה הגיטריסט Herman Frank, שזה לו האלבום היחיד עם הלהקה עד שנת 2010, אז ישוב להרכב. השילוב ביניהם מושלם ומשלב ריפים מושחזים לצד סולואים מפוצצים. תאזינו להם לדוגמא בשיר " Fight It Back " שבמקרה הוא הכי קרוב בסגנונו לאלבום הקודם, ותבינו על מה אנחנו מדברים. האלבום הזה שואף לשלמות ואין בו שיר אחד שאנחנו יכולים להגדיר אותו כחלש, ואפילו השימוש בתופים אלקטרוניים בחלק מהשיר " Losing More Than You've Ever Had " לא יגרום לנו לשנות את דעתנו בעניין . Udo Dirkschneider נמצא כאן בשיאו. השירה שלו תמיד הייתה עוצמתית, אבל באלבום הזה הוא ממש מתעלה על עצמו ומוכיח שהוא ראוי בהחלט להיכלל ברשימת זמרי המטאל הגדולים של התקופה, ואנחנו לא מדברים רק על החלק העוצמתי של השירה אלא גם על הצד הרך יותר שלו שמתגלה בין היתר בשירים כמו " Head Over Heels " ו- " Winter Dreams " המצויינים. כל מילות השירים באלבום נכתבו על-ידי הלהקה ול-ידי Deaffy, אשר לימים התברר כשם בדוי בו השתמשה Gaby Hoffmann, אישתו של הגיטריסט ומנהיג הלהקה. המילים עוסקות בעיקר בנושאי "מין" ופוליטיקה". שירים כמו " London Leatherboys " ו- " Love Child " נתפסו כשירים העוסקים בהומוסקסואליות, במיוחד נוכח עטיפת האלבום שהתמקדה באיזור חלציו של גבר שנראה לובש בגדי עור, אך Udo הכחיש וציין שהשיר " London Leatherboys " מתייחס בכלל לכנופיות אופנועים. להאזנה לאלבום: S potify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

עם “Rubber Soul” "הביטלס" לא הוציאה עוד סתם אלבום, היא הגדירה מחדש מהו "אלבום" בכלל. “Rubber Soul” הוא לא רק אוסף של שירים, הוא הרגע שבו "הביטלס" עיצבו מחדש את גבולות הרוק והעלו את המוזיקה הפופולרית לדרגה של אמנות. הוא נוצר מתוך שילוב נועז של סאונדים חדשים, טכניקות הקלטה מיוחדות, עומק רגשי ונכונות ללכת הכי רחוק ולהתנסות. אלבום שסלל את הדרך לעולמות המהפכניים של האלבומים הבאים “ Revolver ” ו- “ Sgt. Pepper ”. קבלו 50 עובדות מעניינות על “Rubber Soul”, האלבום השישי של "The Beatles": האלבום “Rubber Soul” יצא ב- 3 בדצמבר 1965 בבריטניה וב- 6 בדצמבר 1965 בארצות הברית. הוא היה האלבום השישי של "The Beatles" בתוך פחות משנתיים. הוא הוקלט בתוך ארבעה שבועות בלבד, באולפני EMI בלונדון, כחודשיים לאחר שחרורו של האלבום. הלהקה עבדה לילות ארוכים ובקרים מוקדמים כדי להספיק ולכתוב ולהקליט 14 שירים, לפני תקופת החגים. למרות הלחץ, הם הצליחו לכתוב חלק מהיצירות החדשנית ביותר שלהם, תוך הצגת יכולות אולפן מדהימות. מהאלבום לא יצאו סינגלים בבריטניה, מה שהדגיש את המעבר של הלהקה לחשיבה על אלבום כיצירה שלמה. האלבום הגיע למקום הראשון בבריטניה ובארה״ב ומכר למעלה מ- 8 מיליון עותקים. ישנן כמה גרסאות למקור שם האלבום. הראשונה טוענת שהוא נובע מהביטוי ההומוריסטי “plastic soul” בו השתמש John Lennon , והתייחס למוזיקאים לבנים שמחקים מוזיקת סול שחורה. לפי גרסה אחרת Paul McCartney הציע את השם לאחר ששמע מוזיקאי אמריקאי מתאר את השירה של מיק ג’אגר כ- “plastic soul”. גרסה שלישית טוענת שהלהקה ניסתה להגיע לסאונד אורגני באולפן, ללא שימוש באפקטים אלקטרוניים. האלבום סימן את המעבר של "The Beatles" מלהיטי פופ קצרים וקליטים לכתיבה בוגרת ומורכבת. ההשפעה של Bob Dylan דחפה את John Lennon ואת Paul McCartney לכתיבה אישית ועמוקה יותר. הם כתבו יותר ויותר בנפרד, למרות שהמשיכו לתת קרדיט משותף לשירים. האלבום משלב אלמנטים חזקים של פולק-רוק בהשראת Bob Dylan ו- "The Byrds". באלבום הזה המוזיקה ההודית נכנסת לראשונה לפופ המערבי, כש- George Harrison מנגן בו בסיטאר לראשונה. הנגינה של Paul McCartney בבס הפכה כאן למלודית ומובילה הרבה יותר לאורך האלבום כולו. רינגו סטאר הרחיב את קשת כלי ההקשה שלו עם מרקאס, טמבורין וטקסטורות קצביות עדינות. הלהקה השתמשה כאן בהרמוניום במספר שירים, מה שהוסיף צבע חדש לסאונד שלהם. ההרמוניות התלת-קוליות של פול, רינגו וג'ורג' הפכו כאן למורכבות וצפופות יותר מבעבר. האריסון תרם לאלבום שני שירים והחל לבסס את עצמו ככותב משמעותי. המפיק ג׳ורג׳ מרטין עודד ודחף את "הביטלס" להתנסויות חדשות שהרחיבו את היצירתיות של הלהקה באולפן. תמונת העטיפה שצילם Robert Freeman נמתחה בטעות והתעוותה, אבל הלהקה אהבה את התוצאה. זהו האלבום הראשון של הלהקה שבו לא הופיע שם הלהקה על העטיפה. הגרסה הבריטית של האלבום כוללת 14 שירים, בעוד שבארה״ב שינו את הסדר והסירו מספר שירים. חברת Capitol שהוציאה את האלבום בארה"ב ניסתה להעניק לו גוון פולק-רוק. לטענת Brian Wilson האלבום היווה השראה ליצירת אלבום המופת “ Pet Sounds ” של "The Beach Boys" . גם The Rolling Stones", "The Byrds", Bob Dylan " ורבות מלהקות הפולק-רוק האמריקאיות הושפעו ממנו ישירות. האלבום פתח do את הדלת לפסיכדליה ולאלבומים קונספטואליים. מבקרים מדרגים אותו באופן עקבי כאחד האלבומים המשפיעים ביותר שנעשו אי-פעם. השיר "Drive My Car"  נכתב בידי Paul McCartney , עם תרומה של John Lennon למילים. George Harrison הציע את ריף הגיטרה-בס ואת ליין הבס בהשראת גרסתו של Otis Redding לשיר “Respect”. זהו אחד השירים היחידים של הלהקה שבהם הריף נוצר לפני המלודיה הווקאלית. לנון ומקרטני הקליטו את קולותיהם בשיר מול אותו מיקרופון, כדי ליצור את המתח הטבעי שבהרמוניות שיצרו. מקרטני היה זה שניגן את חלקי הפסנתר ואת סולו הסלייד גיטר בשיר. השיר "Norwegian Wood (This Bird Has Flown)"  הוא השיר הראשון בפופ המערבי בו נעשה שימוש בסיטאר. הוא משקף את הרומנים שניהל John Lennon , כש- Paul McCartney מציע את הסיום האפל. הסיטאר של George Harrison בשיר הוקלט כשהוא יושב על הרצפה, תוך אלתור של מיקום המיקרופונים. הוא הוקלט במהירות. ללהקה נדרשו רק שני טייקים מלאים כדי להוציא את הגרסה הסופית. ב- "You Won’t See Me"  מופיע תו אורגן מתמשך לכל אורך השיר. הוא בוצע על-ידי Mal Evans מנהל ההופעות של הלהקה, מפני שלחברי הלהקה נדרשו לשתי ידיים פנויות לנגינה. השיר הוקלט בסיומו של סשן בן 13 שעות - יום העבודה הארוך ביותר של הלהקה באולפן עד אז. השיר "Nowhere Man"  היה השיר הראשון של "The Beatles" שבו השתמשו בגיטרות Fender Stratocaster זהות, מה שיצר סאונד אחיד ומנצנץ. ההרמוניות המשולשות בשיר עורבבו באופן שידמה את "השמש הקליפורנית" של "The Beach Boys". השיר "Think For Yourself"  כולל סאונד נדיר של fuzz bass משנת 1965, שנוגן על-ידי מקרטני. הוא הקליט גם את ליין הבס המעובד וגם את הליין הנקי, והם עורבבו כמו שתי גיטרות. בשיר "The Word"  רינגו מנגן תיפוף ייחודי של "backward fills", כאשר ההדגשה מגיעה לפני הפעימה במקום אחריה. גרסאות מוקדמות של "Michelle"  כללו מלמולים חסרי משמעות במקום צרפתית. השורות בצרפתית נוספו לבסוף בעזרת חברו של מקרטני מבית הספר לאמנות. השיר זכה בפרס “שיר השנה” בגראמי. סולו הגיטרה של האריסון בשיר הוקלט עם מינימום של ויברטו כדי לחקות את הסאונד היבש של "מוזיקת בית קפה צרפתית". השיר "What Goes On"  הוא השיר היחיד של "The Beatles" עם קרדיט Lennon–McCartney–Starkey. רינגו כתב חלק ממנו עוד לפני שהצטרף ללהקה. השיר "Girl"  משתמש בסולמות מוזיקליים בהשפעת מוזיקה יוונית ובנשימות מודגשות כאלמנט קצבי. הגיטרה האקוסטית בשיר הוקלטה פעמיים, בכוונה שלא בסנכרון מלא, כדי לדמות את הסאונד של להקות בוזוקי יווניות. השיר "I’m Looking Through You"  לא כלל במקור פזמון. הוא נוסף מאוחר יותר. מקרטני כתב אותו אחרי ריב גדול עם ג׳יין אשר. השיר "In My Life"  הוא אחד השירים האוטוביוגרפיים הראשונים של לנון. הוא כולל סולו פסנתר של ג׳ורג׳ מרטין שהושמע במהירות כפולה, כדי לקבל צליל דמוי צ’מבלו, לאחר שלנון ביקש ממנו משהו “בסגנון באך”. מקרטני טען שהלחן של השיר הושפע מ- “The Tracks Of My Tears” של "Smokey Robinson & the Miracles". לשיר לא היה במקור קטע אינסטרומנטלי. לנון השאיר את החלל ריק כי הוא לא ידע מה מתאים שם. השיר "Wait"  הוקלט במקור עבור האלבום “Help!”ונעשה בו שימוש כאן כדי להשלים את האלבום. השיר "If I Needed Someone"  נכתב על-ידי George Harrison בהשראת סאונד גיטרת ה- Rickenbacker בעלת 12 המיתרים של "The Byrds". האריסון אמר שכתב אותו עבור פטי בויד. לנון אמר כי הוא לא אוהב את הטון הקנאי של "Run For Your Life" . הוא קרא לו אחד השירים הגרועים ביותר שכתב. השורה "I'd rather see you dead, little girl" נלקחה משירו של אלביס פרסלי "Baby Let’s Play House". האריסון הקליט שתי גיטרות שונות בשיר. אחת בכוונון סטנדרטי ואחת בסלייד, כדי ליצור תחושת מתח תחת המקצב העליז. בשנת 1978 דורג האלבום “Rubber Soul” במקום החמישי ברשימתPaul Gambaccini’s Critic’s Choice: Top 200 Albums. במהדורה הראשונה של "All Time Top 1000 Albums של Colin Larkin" משנת 1994, הוא דורג במקום העשירי. ערוץ VH1 דירג את “Rubber Soul” במקום השישי ברשימת האלבומים הגדולים בכל הזמנים, משנת 2001. האלבום מופיע גם ברשימת “500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים” של Rolling Stone שם דורג במקום החמישי הן בשנת 2003 והן ברשימה המעודכנת משנת 2012. בשנת 2000 הוכנס האלבום ל- "Grammy Hall of Fame" כהכרה על חשיבותו ההיסטורית. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 4 לדצמבר, 1977 הוציאו “Scorpions” את אלבומם החמישי “Taken by Force”. מה שהתפרץ מהלהקה בחורף 1977 היה הרבה מעבר לעוד אלבום. "Taken by Force" מסמן את הרגע שבו הרוח הניסיונית של שנותיה המוקדמות של הלהקה, התנגשה באופן חזיתי עם הזהות הדואלית הכבדה-מלודית שעמדה להגדיר את "Scorpions" בעשורים הבאים. זהו אלבום שנוצר מתוך מתח פנימי, עוצב על ידי התפתחות מוזיקלית, וחושל על-ידי יצירתיות פורצת. כשהלהקה נכנסה לאולפן בחודש יוני 1977, היא כבר עברה דרך כמה שלבי התפתחות מוזיקליים שונים. המיסטיקה האטמוספרית של " Fly to the Rainbow ", הרגש המזוקק של " In Trance ", והאגרסיביות החדה יותר של " Virgin Killer " רמזו כולם על שינוי כיוון נוסף. בתוך הלהקה, השינוי הזה הלך והואץ עד שהגיע לדרגת רתיחה. Klaus Meine ו- Rudolf Schenker דחפו את ההרכב לעבר גישה כבדה ועוצמתית יותר של הארד-רוק, בעוד שהגיטריסט Uli Jon Roth נטה עמוק יותר לעבר נגינה רוחנית, אקספרסיבית וזורמת. אבל דווקא החיכוך היצירתי הזה שיוביל בסופו של דבר לעזיבתו של רות', הוא הלב הפועם שמאחורי "Taken by Force". המפיק Dieter Dierks דחף את הלהקה לעבר דיוק וכבדות. הגישה שלו החלה לעצב את הסאונד שיהפוך את "Scorpions" לענקי איצטדיונים. רות', מנגד, שפך צבע, אווירה ואש רגשית לתוך כל סולו. ההתנגשות בין שתי הגישות יצרה את החום, האנרגיה והזהות הבלתי מוטלת בספק של האלבום. האלבום נפתח עם "Steamrock Fever" , קטע מהיר, חד וחשמלי שמצהיר בביטחון שהלהקה ראויה לבמות הגדולות בעולם. הוא ישיר, עוצמתי, מלא ביטחון ובנוי מאינסטינקטים "איצטדיוניים" שהלהקה החלה לפתח. אחריו "We’ll Burn the Sky"  מוביל את האלבום למרחב הרגשי שלו. Klaus Meine מגיע לגבהים דרמטיים, בעוד שהגיטרה של Uli Jon Roth מוסיפה עומק וגעגוע שהופכים את השיר לאחד מהרגעים המרגשים באלבום. המילים נלקחו במקור מתוך שיר שכתבה מוניקה דאנמן, חברתו האחרונה של Jimi Hendrix , כמחווה לזכרו לאחר מותו. הדינמיקה של הלהקה נוכחת היטב ב- "I’ve Got to Be Free" . זה קטע אולי ג'ון רות' קלאסי שמבטא מאבק אישי ועצמאות אמנותית. הוא תזזיתי, חסר מנוחה ומונע על-ידי עבודת גיטרה טהורה. ואז מגיע היהלום שכתר: "The Sails of Charon" עם ריף אלמותי, אפל, קליט ואקזוטי. אווירה מהפנטת. סולו גיטרה שהשפיע על דור שלם של נגני מטאל וניאו-קלאסי. זהו Uli Jon Roth בשיאו באחד מרגעי הגיטרה המגדירים של שנות ה-70, לא פחות. השיר זכה לגרסאות כיסויי של להקת "Testament" באוסף "Signs of Chaos" משנת 1997 ושל Yngwie Malmsteen באלבום הקאברים שלו "Inspiration" משנת 1996. השיר "He’s a Woman, She’s a Man"  מציג את הצד השני של הזהות המתפתחת של הלהקה. הוא מהיר, כבד, אגרסיבי וגדוש בגישה שהפכה את Rudolf Schenker לכוח המניע של ה"סקורפיונס" באלבומים הבאים כמו " Lovedrive ". האלבום ננעל עם "Born to Touch Your Feelings" , בלדה רגשית, עטופה באווירה וצלילים עדינים. היא מבשרת את הנטייה המלודית שתביא בהמשך ללהקה את חלק מלהיטיה הגדולים ביותר. עטיפת האלבום צולמה על ידי הצלם מיכאל פון גימבוט, שזה לו שיתוף הפעולה השלישי עם הלהקה. כמו בשתי עטיפות האלבומים הקודמות, גם כאן פרצה מחלוקת סביב התמונה, ובעקבותיה הוחלפה העטיפה במדינות רבות בגרסה "בטוחה" יותר שכללה תמונות של חברי הלהקה. העיצוב המקורי הציג ילדים משחקים בנשקים בבית קברות צבאי בצרפת, דימוי שחלק מהצופים מצאו כפוגעני. עם יציאתו, "Taken by Force" לא הזניק עדיין את הלהקה להצלחה עולמית, אך הוא סימן את סיומה של תקופה ואת תחילתה של אחרת. זה יהיה אלבום האולפן האחרון של "Scorpions" עם Uli Jon Roth , שעזיבתו אפשרה את התגבשות ההרכב הקלאסי שישלוט בשנות ה-80 ביד רמה ויוביל אותה להצלחה פנומנלית. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!