ב- 6 למאי 1973 הוציאה "Nazareth" את אלבומה השלישי "Razamanaz". האלבום שהופק על ידי Roger Glover, נחשב לאחד האלבומים הטובים של "Nazareth", ומסיבה טובה. מהריף הפותח של שיר הנושא, ברור שהאלבום הזה הולך להיות כבד, מלא במקצבים סוחפים ושירה עוצמתית. האלבום כולל שילוב של שירים מקוריים וקאברים, אבל היצירות המקוריות של הלהקה עצמה הן אלה שבאמת זוהרות מעל השאר. האלבום נפתח עם שיר הנושא "Razamanaz", הארד רוק באוקטן גבוה שנותן את הטון להמשך האלבום. עם הקצב הסוחף והריף הגיטרה הקליט שלו, זה שיר שלא תצליחו להאזין לו בישיבה. השירה של הסולן Dan McCafferty מחוספסת וגולמית, והיא לוכדת בצורה מושלמת את הוויב המוזיקלי של השיר. משם יוצא האלבום ל- "Alcatraz", עוד רוקר אופטימי עם פזמון קליט וסולו גיטרה קטלני. אחריו מגיע "Vigilante Man", קאבר לשיר של Woody Guthrie שקיבל מהפך עם ביצוע הארד רוק. אמנם זו סטייה מהסגנון ומהחומר המקורי של הלהקה, אבל השיר הזה משתלב בצורה מושלמת עם האווירה הכללית של האלבום. אחד השירים הבולטים באלבום הוא "Broken Down Angel". זו בלדה שמציגה את המנעד הווקאלי המרשים של Dan McCafferty, שעובר משירה רכה ועדינה במהלך הבתים לפזמון עוצמתי ונוסק. המילים נוקבות ונוגעות ללב, מדברות על כאב האהבה האבודה ועל המאבקים של הניסיון להמשיך הלאה. גולת הכותרת נוספת של האלבום היא "Woke Up This Morning", לחן הארד רוק עם מקצב סוחף ופזמון קליט. השיר כולל עבודת גיטרה נהדרת של Manny Charlton, שמספק סולו מצוין אשר משתלב בצורה מושלמת עם המוזיקה. האלבום כולל גם את "Bad Bad Boy", קטע מחוספס בסגנון קאנטרי-בלוז, עם מילים שממחישות היטב את המהות של כל להקת רוק. זה שיר שכולו חוצפה ואטיטיוד, שאי אפשר שלא להיתפס לאנרגיה הסוחפת שלו. אולי מה שהכי מרשים ב- "Razamanaz" הוא כמה שהוא הזדקן יפה עם השנים. גם עשרות שנים מאוחר יותר, האלבום עדיין נשמע רענן וחיוני, עדות לכוח ולאיכות המוזיקה של "Nazareth". בסך הכל "Razamanaz" הוא אלבום קלאסי שנתן ל- "Nazareth" את הפריצה הגדולה לה ציפתה. זה אלבום שכולו אנרגיה, תשוקה וכוח, והוא אהוב על חובבי ההארד רוק עד היום. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 5 למאי 1988 שחררה "Testament" את אלבומה השני "The New Order". הלהקה אמנם הוכיחה את יכולותיה כבר באלבום הבכורה "The Legacy", אך היה זה אלבומה השני, "The New Order" אשר קיבע אותה סופית בסצינת הת'ראש והוכיח שהיא ראויה להיכלל בין הלהקות הגדולות של הת'ראש מטאל", אם תרצו (ומבלי להעליב את 4 האחרות) חברה מן המניין ב- "Big 5". האלבום מציג את היכולות הגבוהות של חברי הלהקה, במיוחד של הגיטריסט המוביל Alex Skolnick שמשלב סולואים וריפים בלתי נשכחים לצד מלודיות יוצאות דופן ביופיין, ושל הסולן Chuck Billy שמפגין שירה, חייתית, אנרגטית וחזקה, שמזכירה לנו כאן לעיתים את ג'יימס הטפילד מאלבומי "מטאליקה" הראשונים. מספר רב של שירי האלבום מנוגן בהופעות הלהקה עד היום, מה שמוכיח שאכן מדובר באלבום ת'ראש מטאל "קלאסי", וביניהם: המנון המושפיט האולטימטיבי "Into the Pit" ושיר הנושא "The New Order" שניהם נוגנו גם בהופעת הלהקה בארץ בשנת 2018, "Disciples of the Watch", שהינו אחד מהשירים הכי מנוגנים של הלהקה בהופעות וכמובן "The Preacher" ו- "Trial by Fire". אחד השירים שנכנס לגרסאות המורחבות של האלבום, הינו גרסת כיסוי לשיר של אירוסמית' "Nobody's Fault", אשר נאמר בזהירות שאפילו מתעלה על המקור. האלבום מסתיים בקטע אינסטרומנטאלי מלודי ומאוד מיוחד "Musical Death (A Dirge)" אשר לפרקים מזכיר את רגעיו היפים של הגיטריסט הוירטואוז Yngwie Malmsteen. סה"כ זהו אחד מאלבומיה הגדולים של הלהקה המומלץ לכל "מטאלהד". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר James LaBrie חוגג היום יומהולדת. (Photo: Symphonynorth.com) הוא נולד בעיירה קטנה באנטריו קנדה ב- 5 למאי 1963 בשם Kevin James LaBrie. הוא החל לשיר ולנגן בתופים כבר בגיל חמש. בנערותו הוא היה חלק ממספר להקות מקומיות בהן ניגן בתופים ושר. בגיל 17 הפסיק לנגן בתופים והחל להתמקד רק בשירה, כאשר בגיל 21 הוא אף החל לקחת שיעורי פיתוח קול. בהיותו בן 18 עברה המשפחה לטורונטו קנדה. בסוף שנות השמונים הוא הצטרף ללהקת הגלאם מטאל "Winter Rose" בה היה חבר בין היתר גם הזמר Sebastian Bach. הלהקה שחררה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1989, כאשר לאברי והגיטריסט Richard Chycki כותבים את מרבית שירי האלבום. בשנת 1991 הצטרף לאברי ל- "Dream Theater", ומאז הוא שחרר עמה 16 אלבומי אולפן. אחד השירים המעניינים שכתב ללהקה "Vacant" נכתב על מקרה שאירע לבתו, אשר מספר ימים לפני יום הולדתה ה- 7 נכנסה לתרדמת של כמה שעות. למרות שהרופאים הביעו את חששם שהיא עברה שבץ מוחי, בתו התעוררה וחזרה לעצמה בהפתעה שהוגדרה על-ידי הרופאים כנס רפואי. בשנת 1994 סבל לאברי מהרעלת מזון קשה אותה קיבל במהלך חופשה משפחתית בקובה. בהמשך הוא סבל מפגיעה קשה וקרע במיתרי הקול שלו ושלושה רופאים שונים המליצו לו לפרוש לחלוטין משירה. בניגוד להמלצות ובעזרת אימונים הצליח לאברי לשוב לשירה עוד באותה השנה באופן שאיפשר את שחרור האלבום "Awake" ויציאה לסיבוב ההופעות שתוכנן לקידומו של האלבום. המהלך הזה פגם ביכולת ההחלמה שלו במשך שנים. לאברי המשיך עם אימוני השירה ורק בשנת 2003 הודיע שהוא סיים את תהליך השיקום וקולו חזר לקדמותו. במקביל לעבודתו עם "דרים ת'יאטר" מנהל לאברי קריירת סולו במסגרתה שחרר 5 אלבומים ומיני אלבום נוסף, שניים מהם תחת הפרוייקט "MullMuzzler". (Photo: Frank Hoensch) ללאברי גם לא מעט שיתופי פעולה, ביניהם עם "Fates Warning", Trent Gardner, "Shadow Gallery", "Frameshift", Last Union" ועוד. בשנת 2004 הוא מילא את תפקיד הדמות "Me" באופרת הרוק "The Human Equation" של "Ayreon", הן באלבום והן בהופעות שליוו אותו. לאברי המשיך לשתף פעולה עם "Ayreon" כשמילא את תפקיד "The Historian" באופרת הרוק "The Source" משנת 2017. החל משנת 2004 לאביר הינו חלק מפרויקט "True "Symphonic Rockestra במסגרתו הוא מבצע יחד עם שני זמרי אופרה קטעי אופרה ידועים בשילוב אלמנטים של רוק ומטאל. יחד עם חבריו לפרויקט הוא שחרר בשנת 2008 את האלבום "Concerto in True Minor". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 5 במאי, 1978 "AC/DC" הוציאו לאור את "Powerage", אלבום האולפן החמישי שלהם באוסטרליה והרביעי שלהם בהוצאה בינלאומית. שנה לפני פריצת הדרך הענקית של "Highway To Hell" היה זה "Powerage" שהניח את הבסיס להצלחה הגדולה שעתידה לבוא. זה היה האלבום הראשון שהציג את Cliff Williams כנגן הבס של הלהקה, כאשר אחת הסיבות לבחירתו כמחליף של Mark Evans, הייתה היכולת שלו לשיר קולות רקע. התוספת החדשה הזו תכין את הלהקה לשינוי הווקאלי הגדול שיביא עמו המפיק Robert John "Mutt" Lange, במהלך ההקלטות לאלבום "Highway To Hell". האזנה ל- "Powerage" תגרום לכם להרגיש את האנרגיה הגולמית ואת הרגש בכל תו ובכל אקורד לכל אורכו. האלבום הזה הוא יצירת מופת של רוקנ'רול, יצירת אמנות שממחישה את הגדולה של להקה שהמהות שלה מגיעה מהקהל והבמה. החל מהרצועה הראשונה, "Rock 'n' Roll Damnation", ועד לתווי הסיום של "Up to My Neck in You", האלבום הזה הוא "רכבת הרים" בלתי פוסקת של רגש ונסיעה מלאת אדרנלין, אשר מציגה את הכוח הגולמי של "AC/DC" ואת האנרגיה הבלתי פוסקת שלה. הריפים כבדים, קטעי הסולו מחשמלים. שיתוף הפעולה של Angus Young ו- Malcolm Young הגיע לכאן לשלמות, אבל זה החיספוס של המילים שבאמת נועצות את זה הפעם. השיר הפותח, "Rock 'n' Roll Damnation", נותן את הטון לאלבום, עם הפזמון הקליט שלו וריפי הגיטרה החודרים. השיר שנכתב על ידי Angus Young, Malcolm Young ו- Bon Scott, היה למעשה הרצועה האחרונה שהוקלטה במהלך הסשנים, לאחר שחברת התקליטים ביקשה מהלהקה לחזור לאולפן ולכתוב סינגל "ידידותי לרדיו". בניגוד לרוב השירים של הלהקה, "Rock 'n' Roll Damnation" כולל מחיאות ידיים ומראקה ואין לו סולו גיטרה. משם, האלבום רק הולך ומשתפר, עם רצועות בולטות כמו "Gone Shootin'" "Sin City" ו-"What's Next to the Moon" שמספקים פאנץ' חזק, אחד אחרי השני. השיר "Down Payment Blues" הוא סוג של בלדה שמתייחסת למאבקים של הלהקה בניסיון להצליח בתעשיית המוזיקה, בעוד ש- "Gimme a Bullet" מדבר על נקמה וחרטה. ואז יש את "Riff Raff", שלוכד בצורה מושלמת את הרוח המרדנית של הרוקנ'רול ואת התשוקה חסרת המעצורים שמניעה את כולנו. אבל לא רק המילים הופכות את האלבום הזה לאחד הטובים של הלהקה. זו הדרך שבה כל כלי וכל קול מתאחדים בהרמוניה מושלמת, ויוצרים צליל שהוא גם חזק וגם מרגש מאוד. אחד הדברים שהופכים את "Powerage" למיוחד כל-כך הוא האופן שבו הוא לוכד את המהות ואת העוצמה בהופעות החיות של "AC/DC". בהאזנה לאלבום, כמעט אפשר להרגיש את הזיעה נוטפת על פנינו כשהסולן Bon Scott מגיש כל שיר בעוצמה עזה שאי אפשר להתעלם ממנה. כמובן, לא רק השירה של סקוט היא שהופכת את "Powerage" לכל-כך נהדר. עבודת הגיטרה של אנגוס ומלקולם מחשמלת לחלוטין, כאשר כל ריף וסולו מספקים פרץ אדרנלין אדיר. גם חטיבת הקצב של קליף וויליאמס ופיל ראד מוצקה ויציבה, ומספקת את הבסיס שדוחף את המוזיקה קדימה במומנטום בלתי פוסק. בקיצור, למרות ש"Powerage" לא נחשב לאחת מיצירות המופת של הלהקה, זה עדיין האלבום שבו הכל התחיל להסתדר. האלבום שהכין את הלהקה לפריצת הדרך הענקית שלה. אלבום רוקנ'רול טהור שישאיר אתכם חסרי נשימה. עדות לכוחה של המוזיקה ולכישרון המדהים של "AC/DC". להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המתופף Bill Ward חוגג היום יומהולדת. (Photo: 96fm.com.au) הוא נולד ב- 5 למאי 1948 בברמינגהאם אנגליה, בשם William Thomas Ward. הוא החל לנגן על תופים כבר בגיל צעיר, לאחר שהושפע בילדותו מלהקות Big Band משנות ה- 40. ההשראה הגדולה שלו בנגינת תופים הגיעה דווקא מתחום הג'אז וממתופפים כמו Buddy Rich, Gene Krupa ו- Louie Bellson. בהמשך הוא גם הושפע ממתופפים כמו Ringo Starr, Jim Capaldi ו- John Bonham. הלהקה הראשונה בה היה חבר החל מאמצע שנות השישים כמתופף וכזמר הייתה "The Rest". את הגיטריסט Tony Iommi הוא פגש בלהקת הבלוז רוק "Mythology" בה שניהם היו חברים החל משנת 1967. לאחר פירוקה של הלהקה הוא הקים יחד עם טוני, הבסיסט Geezer Butler והזמר Ozzy Osbourne את להקת "Earth", אשר בהמשך שינתה את שמה ל- "Black Sabbath". (Photo: Black Sabbath On Instegram) וורד היה שותף בכל אלבומי הלהקה בעידן הראשון שלה יחד עם Ozzy Osbourne, וביניהם אלבומי מופת כמו "Paranoid", ‏"Master of Reality", "Sabbath Bloody Sabbath", "Sabotage" ועוד. מעבר לעבודת התיפוף שלו וורד גם שר בשני שירים של "בלאק סאבאת'" בתקופת אוזי, "It's Alright" מהאלבום "Technical Ecstasy" ו- "Swinging the Chain" מהאלבום "Never Say Die!". וורד השתתף גם באלבום "Heaven and Hell", הראשון של הלהקה בעידן Dio, וכן באלבום "Born Again" ששוחרר בשנת 1983 עם איאן גילאן כזמר. לפני ששב להרכב של הלהקה עם איאן גילאן היה וורד חבר בהרכב "Max Havoc". וורד השתתף במופע האיחוד של "בלאק סאבאת'" ב- Live Aid אשר נערך בשנת 1985. מה שהוביל את וורד אל מחוץ "לבלאק סאבאת'" היו בעיות הסמים והשתייה שלו שהלכו והחמירו במהלך שנות השבעים ואשר שיאן בשתיית אלכוהול וצריכת סמים גם במהלך הופעות הלהקה, בין היתר כדי לפתור התקפי פאניקה שהתעוררו אצלו. וורד חזר לאיחודים קצרים עם הלהקה בשנים 1992 יחד עם Rob Halford כזמר, 1994 יחד עם Tony Martin ובאלבום האיחוד משנת 1998 - "Reunion". (Photo: Drummerworld.com) הוא סבל במהלך השנים מבעיות בריאותיות רבות אשר מנעו ממנו לתופף, וביניהם התקף לב וניתוח בכתף. את השיר "N.I.B." כתב גיזר באטלר על זקנו של ביל וורד אשר נראה מחודד כמו קצה של עט. חברי "בלאק סאבאת'" אהבו למתוח אותו. במהלך הקלטת האלבום "Heaven and Hell" טוני איומי השפריץ עליו חומר ניקוי של טייפ הסלילים שהיה באולפן והצית אותו. הוא סבל מכוויות ברגלו כתוצאה מאותה "מתיחה". תעלול אחר של חברי הלהקה כמעט והביא למותו בשנת 1972 במהלך ההקלטות לאלבום "Vol. 4". לאחר שהתעלף מרוב שתיית אלכוהול, חבריו ללהקה הפשיטו אותו וצבעו את כל גופו בצב זהוב שסתם את הנקבוביות שלו ולא איפשר לו להזיע באופן שגרם לו לפרכוסים. וורד שחרר את אלבום הסולו הראשון שלו - "Ward One: Along the Way" בשנת 1990. באלבום השתתפו בין היתר Ozzy Osbourne והגיטריסט Zakk Wylde. בהמשך שחרר וורד עוד שני אלבומי סולו בשנים 1997 ו- 2015. בשנת 2000 השתתף וורד באלבום הסולו של Tony Iommi שנקרא "Iommi". החל משנת 2002 נוטל וורד חלק בתוכנית ברדיו WPMD בשם "Rock 50" שם הוא מנגן במגוון סגנונות מוזיקליים. (Photo: Robert Lachman) באוקטובר 2006 היו שמועות שהוא יצטרף להרכב "Heaven & Hell" יחד עם שלושת חברי "בלאק סאבאת'" בעידן דיו של הלהקה, יחד עם גיזר, טוני ודיו, אך וורד החליט בסופו של דבר לוותר. הסיפור חזר על עצמו לקראת אלבום האיחוד של הלהקה עם אוזי אוסבורן – "13". בתחילה פורסם שוורד יהיה חלק מהאיחוד, אך בסופו של דבר הוא לא הצטרף. לוורד היה סיגנון תיפוף ייחודי וחדשני שכלל שילוב של אלמנטים מתחום הג'אז והרוק. סגנונו הייחודי ונגינתו פורצת הדרך תרמו יחד עם חבריו לבלאק סאבאת' ליצירת ז'אנר חדש - ההבי מטאל. לא לחינם האתר "Totaldrumsets" דירג אותו בין 100 המתופפים המשפיעים ביותר בכל הזמנים והגדיר אותו כמוח שמאחורי התיפוף בסיגנון ההבי מטאל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-4 במאי, 1973, הוציאה "Yes" את "Yesongs", אלבום ההופעה הראשון שלהם. האלבום "Yesongs" הוא אלבום הופעה משולש של להקת הרוק המתקדם הבריטית "Yes". האלבום כולל הקלטות מהופעות שונות במהלך סיבובי ההופעות של הלהקה בשנים 1972-73, בצפון אמריקה ובבריטניה, וכולל רבים מהשירים הקלאסיים של הלהקה, כמו גם כמה קטעים ארוכים ומורכבים יותר. אחד ההיבטים הבולטים של "Yessongs" הוא המוזיקליות והוירטואוזיות של חברי הלהקה. Steve Howe, Jon Anderson, Chris Squire, Rick Wakeman ושני המתופפים Bill Bruford (שמנגן בשלושה שירים) ו- Alan White, נמצאים בשיאם. העיבודים המורכבים והנגינה הוירטואוזית של חברי הלהקה נלכדת בהקלטה באופן מדהים וזאת חרף העובדה שאיכותה אינה מהטובות בלשון המעטה. לכל חבר בלהקה ניתנת הזדמנות מספקת לזרוח ולהתעלות, כאשר בולט מעל הכל הוא "משחק הגומלין" המוזיקלי בין הגיטריסט Steve Howe והקלידן Rick Wakeman, כפי שהוא מקבל ביטוי בין היתר בסולואים שלהם במהלך השירים "Roundabout" ו-"Yours Is No Disgrace" שמשמשים כ"היילייטס" של האלבום. השניים זוכים לנגן גם קטעים אינסטרומנטליים ייחודיים. ריק ווייקמן עם קטע מתוך אלבום הסולו הראשון שלו (The Six Wives of Henry VIII), אשר בזמן ההקלטה (1972) עדיין לא פורסם והפך לרב מכר עולמי, וסטיב האו עם "Mood For A Day" האינסטרומנטלי הקלאסי הלקוח מהאלבום "Fregile". גם בחירת השירים ראויה לציון, כשהלהקה בחרה לנגן כמה מהקטעים הארוכים והשאפתניים יותר שלה. "Close to the Edge", שבמרכזו של האלבום, הוא אפוס בן 20 דקות השוזר בצורה חלקה מספר קטעים ומציג את היכולת של הלהקה ליצור מוזיקה מורכבת ודינמית, גם בהופעה. האלבום כולל גם את "The Gates of Delirium" בן 15 הדקות, שממזג באופן דומה מספר קטעים לכדי שלם מלוכד. כמובן שזה לא הכל, "Yesongs" כולל גם כמה מהשירים הקצרים והנגישים יותר של הלהקה, כמו "I've Seen All Good People" ו- "Long Distance Runaround". הרצועות הללו מספקות ניגוד יפה לחומרים המאתגרים יותר ומראים ש-"Yes" יכולה ליצור שירים בלתי נשכחים גם כשהם לא נמתחים לקטעים ארוכים יותר. לסיכום "Yessongs" הוא אלבום הופעה פנטסטי שפוגש את הלהקה בשיאה. הנגינה כאן היא מהטובות בז'אנר, בחירת השירים חזקה, רק שההפקה והסאונד קצת לוקה בחסר. זו כנראה הסיבה שהוא עדיין אלבום ההופעה הנמכר ביותר של הלהקה. בין אם אתה מעריץ מושבע של "Yes" או סתם מישהו שמחפש לחקור את עולם הרוק המתקדם, האלבום הזה שווה בדיקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... האלבום "Attention Attention" - הוא אלבומה השישי של להקת "Shinedown" שיצא ב-4 למאי 2018 ואיזה אלבום מעולה זה !! זהו אלבום "סיפורת" המגולל את סיפורה של דמות שנלחמת בכישלונות שלה ובשליליות של החברה בה היא נמצאת. היא עוברת תהליך שבסופו היא נולדת מחדש. הזמר Brent Smith סיפר שהוא רוצה שהמסר שיעבור מהאלבום למאזינים הוא שאדם לא נמדד על פי הכישלונות שלו אלא עפ"י הדרך בה הוא מתמודד עימם. למרות שלסדר השירים יש חשיבות לפי התקדמות הסיפור, הסינגלים שיצאו מהאלבום לא יצאו לפי הסדר, הואיל והכוונה הייתה למשוך את הקהל להאזין למגוון שיש באלבום. עם זאת הלהקה סיפרה שהיא מתכוונת להוציא וידאו קליפ לכל אחד מ- 14 השירים שבאלבום על מנת להשלים למאזין את הסיפור למעין סרט מוסיקלי שלם. נכון להיום זה עדיין לא קרה... באלבום הזה "Shinedown" ממשיכה את הכיוון היותר פופי ופחות גראנג'י ומחוספס, אלבום מלוטש ומופק היטב ואם נצטט את "All Music" אז האלבום הזה הוא יותר "Imagine Dragons" מאשר "Breaking Benjamin" אך עדיין שומר על ה- DNA של הלהקה. בנוסף לשירים קצת "פופיים" כמו "The Human Radio" , "Darkside", "Creatures", ו- "Attention Attention" יש עדיין שירים חזקים כמו "Monsters", "Evolve", "Black Soul" , "Devil", "Brilliant" ועוד. בבסיס שלו, האלבום הזה הוא נסיעה מהנה ברכב עם חלונות פתוחים באביב הנעים כשהרוח מלטפת, Shinedown שומרים על העוצמה והכוח שלהם תוך כדי התפשרויות קטנות פה ושם על מנת למשוך קהל יותר רחב. זהו ללא ספק אלבום כייפי !! להאזנה לאלבום ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... זהו האלבום "Diamond Eyes" הוא האלבום השישי של ה- "Deftones" שיצא ב-4 למאי 2010. סיפורו של בסיסט... לאחר יציאת האלבום החמישי "Saturday Night Wrist" הלהקה הייתה עייפה מצורת העבודה על האלבום כשה-Pro Tools היוו אתגר גדול ורצו מיד להתחיל לעבוד על האלבום הבא ללא התלות בתוכנה המפורסמת. שנה לאחר מכן, ב-2008 הקליטה הלהקה אלבום עם המפיק Terry Date בשם "Eros" והתכוונה להוציא אותו ב-2009. אך בנובמבר 2008 עבר Chi Cheng, הבסיסט תאונת דרכים קשה שפצעה אותו קשה והשאירה אותו במצב של קומה, כתוצאה מכך הלהקה החליטה להקפיא את יציאת האלבום. כשאי ודאות מרחפת מעל עתידה של הלהקה היא צרפה את Sergio Vega, חבר קרוב של הלהקה שהחליף מדי פעם את צ'אנג בסיבוב ההופעות ב-1999, על מנת לעמוד בהתחייבויותיה להופעות שסגרה מראש. כשמצבו של צ'אנג לא ידוע ופירוק הלהקה עומד על הפרק, החליטו חברי הלהקה לעשות סיבוב של 180 מעלות ולהמשיך קדימה. (Photo: Frank Maddocks) הם החליטו שהם משנים את כיוון האלבום הבא ובמקום לקחת את האלבום שכבר הוקלט והיה מורכב מאגרסיות, עצבים והתרסות הם החליטו שהם מקליטים אלבום חדש עם גישה אופטימית. אלבום שישקף את האווירה והרגשות שהם חווים באותה תקופה כאנשים וכיוצרים. החוויה שעברו חיזקה אותם כקבוצה והעניקה להם השראה ואנרגיות חזקות. הם חברו למפיק Nick Raskulinecz ותוך חודשיים הקליטו את האלבום "Diamond Eyes" ללא שימוש בתוכנה "הזדונית" Pro Tools. מי שקרא סיקורים שלנו בעבר יודע שהיו לא מעט להקות שעשו זאת בעת החדשה, אבל זה דורש הרבה מאוד אימון וחזרות כי יש הרבה פחות הזדמנויות לתקן וכך היה גם כאן. האלבום זכה להצלחה מסחרית, הגיע לראש טבלת הבילבורד 200, כבש מצעדים נוספים ברחבי העולם והפך לאחד האלבומים המצליחים של הלהקה. ארבעה סינגלים יצאו מהאלבום: "Diamond Eyes", "Rocket Skates", "Sextape" ו-"You've Seen the Butcher". להאזנה לאלבום ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 04.05.1984 אנשי מערות, ממלכות אבודות וכתרי קוצים עם דימויים של אש וקרח כל הנושאים האלה בשילוב עם קווי גיטרה בהשפעה מזרחית, ותזמורת בת 35 נגנים (בפיקוחו של מהנדס האולפן הנרי לוסטאו) מהלך שמזכיר את האבולוציה של חלוצי הרוקנ'רול של שנות החמישים. כל זה הביא את אקו והבנימן וסולנם בעל השירה סוריאליסטית איאן מקאלך, לרגע שבו יצא מתחת ידם האלבום המגובש ביותר שלהם עד לאותו הרגע. "Ocean Rain" שיצא ב- 04.05.1984 היה סוג של המשך ל- "Porcupine" שיצא שנה ושלושה חודשים מוקדם יותר. הגיטרות המעוררות של וויל סרג'נט. לס פטינסון ופיט דה פרייטס בקצב ההיפנוטי שלהם, ואיאן מקולוך עם הגאונות הווקאלית שלו מניעים היטב את הסירה עליה הם שטים בבטחה בעטיפת האלבום שצולמה במערה באיסלנד, זכר לנדידה הקרחונית שלהם במהלך "Porcupine". אם "The Cutter" מהאלבום הקודם היה האיתות על הכוונות של אנשי השפן, אז החותמת הפופולארית שלהם הגיעה כעת עם "The Killing Moon" ו- Seven Seas" שהתברגו לטופ 10 ו- 20 של המצעד הבריטי, והוכיחו שלרביעית הפוסט Pאנק הליברפולית יש את האיכות, ואת הגדילה במדד הכח שלהם. ברגישות האופיינית להם, הלהקה הליברפולית הצליחה לחבר בין התחייה של הפסיכדליה הסיקסטיזית והאינדי של שנות השמונים, ועשו בהצלחה יתרה את המעבר ממינימליזם אפל למקסימליזם מודע לעצמו. למרות השינוי הברור בסאונד, "אקו והבנימן" לא זונחים את המקורות שלהם, ומבחינה רעיונית שירים כמו "Nocturnal Me" ו- "The Yo Yo Man" מתכתבים עם מה שהם חוו באיסלנד הקפואה. מקולוך מוכיח שיש לו גם הומור כשהוא כותב מילים די חסרות משמעות ממש במכוון ב- "Thorn of Crowns" שיר שכולו תעלול על חשבון אנשי עיתונות המוזיקה שראו באיאן משורר קודר ועגום. ב- "The Killing Moon" מקולוך המצונן הרגיש שהשירה בטייק הראשון שלו לא היתה ראויה מספיק, ותיקן אותה באולפן אמזון בליברפול, שם גם דה פרייטס השלים את התיפוף. השיר הפך ללהיט הגדול ביותר של השפנפנים (למרות שמצעדית גם "The Cutter" וגם "Nothing Lasts Forever" הקדימו אותו בבריטניה), וזכה להכנס לפסקול הסרט "דוני דארקו" (2001). ולסיום, קחו את "My Kingdom" שיר שנכתב על וויכוח חריף, בין שני אנשים אוהבים, שמנסים ללא הצלחה לגרום לשני להקשיב, כסוג של מראה למה שהמדינה שלנו עוברת בשנים האחרונות. בסופו של דבר "Ocean Rain" היה שיא שאחריו הלהקה נאלצה לצאת לסוג של הפסקה, ואם לסכם במילים של איאן ברודי ("לייטנינג סידס"): "Ocean Rain בלט עבורי כאלבום ייחודי ומיוחד בפעם הראשונה ששמעתי אותו. הוא העביר את התחושה של להקה נהדרת ברגע המושלם ביותר שלה, ויש לו איכות מתמשכת ונצחית שעדיין מהדהדת בכל שיר". האלבום שוחרר יום אחד לפני יום הולדתו ה- 25 של איאן מקולוך. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 4 למאי 1999 שוחרר האלבום "Hatebreeder", אלבום האולפן השני של "Children of Bodom". זה מה שיש לאלעד ויינברג/Elad Winberg לספר לכם עליו. זהו אלבומם השני של "Children of Bodom" והוא ממשיך את המומנטום של הלהקה אשר נבנה היטב באלבום הבכורה המשובח שלהם "Something Wild", ומרחיב את השפעות המוזיקה הקלאסית והדגש על הקלידים במוזיקה שלהם, כמו גם את המלודיות המדהימות שכל-כך מזוהות עם הלהקה הנהדרת הזו. האם יש בכלל הבדל מהאלבום הקודם? כמעט בכל מובן. ההפקה הרבה יותר מושחזת וטובה וניתן לשמוע כל כלי בצורה מושלמת, הכתיבה של Alexi Laiho נעשתה יותר טובה ומדויקת ויש מסר מאוד ברור ומעניין בלא מעט מהשירים כאן,. הנגינה מהודקת ומגובשת ויש יותר דגש על המבנה של השיר מאשר על היכולת הטכנית הגבוהה של חברי ההרכב (ותאמינו לי, כל נגן כאן הוא וירטואוז ברמה פשוט מדהימה). אפשר לומר שעם "Hatebreeder", צ'ילדרן התעלו על עצמם, והוציאו יצירת מופת בז'אנר שלהם ובכך הם גם הוכיחו סופית לכל מי שהטיל ספק – הם להקת מטאל משפיעה ובולטת, והם עומדים להיות כוח משמעותי בתעשייה, כפי שניתן היה לראות היטב בשני האלבומים הבאים שלהם, אשר מעבר לאיכות המוזיקלית גם הביאו עמם הצלחה מסחרית מכובדת מאוד, והפכו את "Children of Bodom" לאחת הלהקות הכי גדולות של תקופתם באירופה ובכלל. (Photo: Fanart.TV) האלבום נפתח עם השיר המצוין "Warheart" שמכניס את המאזינים לאווירה עם הריפים המהירים והטכניים של Alexi Laiho ו- Alexander Kuoppala, ועם עבודת קלידים נהדרת של Janne Wirman האדיר, הנה לכם שיר מוצלח מאוד ודרך נהדרת להתחיל אלבום שבא לתת לכולם בראש ולבסס את מעמדה של הלהקה ככוח מוביל בעולם המטאל ובעיקר בדת' מטאל המלודי. בשיר השני אנחנו כבר מקבלים איתות לכך שלא מדובר בסתם עוד אלבום, וכך, הלהיט של הלהקה "Silent Night Bodom Night" ממשיך את העיסוק בפרשיית הרצח המזעזעת באגם בודום עם ריפים אגרסיביים מאוד וקלידים אווירתיים וכל כך קודרים שתמיד מעבירים צמרמורת בגוף שלי. והשיר הזה מגבש למעשה את הסגנון המוכר של צ'ילדרן עם נגינה אגרסיבית ועוצמתית, אך קלידים מלודיים וסולואים יפהפיים של גיטרה חשמלית שבכלל מזכירים להקות כמו "Stratovarius" או "Helloween", והנה לכם גישה מעניינת מאוד לדת' מטאל המלודי שהמשיכה את העלייה של הז'אנר בשנות ה- 2000. ואם זה לא הספיק לכם, בשיר השלישי "Hatebreeder" שהוא גם שיר הנושא של האלבום, מגיעה תצוגת תכלית ברוטאלית ואלימה של דת' מטאל מלודי עם השפעות של בלאק מטאל וסאונד שקצת מזכיר את "Opeth" של תחילת הדרך, אך הגיטרות בסגנון של Iron Maiden מראות שאלו עדיין "Children of Bodom", ועבודת הקלידים של Janne Wirman שפשוט מתעלה על עצמו כאן' מעצימה את חוויית האימה והחלחלה שהלהקה מנסה להעביר באלבום הזה, פשוט מדהים! השיר הבא הוא כבר אחד הגדולים של הלהקה הזו, ומדובר כמובן ב- "Bed of Razors" שעם הליריקה המטרידה אך המרגשת שלו, כמו גם הנגינה המעולה של כולם ובמיוחד של Alexi שגם שר כאן היטב, מצליח ליצור רושם עז על המאזינים, והפך מהר מאוד לאחד הלהיטים הכי אהובים ומפורסמים של Children of Bodom שתמיד מוזכר כאחד משירי המטאל הכי טובים. לאחר השיר המעולה "Towards Dead End" שכולל כמה מהריפים הכי טובים שהלהקה אי פעם יצרה, מגיע הקטע המעניין "Black Widow" שנשמע מאוד אווירתי, אך עדיין מבלי לוותר על הגיטרות המדהימות של Alexi ושל אלכסדר קופאלה, ועם עוד סולו מהסרטים, האלבום ממשיך לשעוט קדימה בכל הכוח, ולנו רק נותר ליהנות מהטירוף שמוגש לנו כאן. לאחר שיר חביב בשם "Wrath Within", מגיע הקטע המופתי "Children of Bodom" שהוקלט עוד בתקופת האלבום הראשון של הלהקה. קטע אדיר עם ריפים מדהימים של הגיטרה והקלידים, סולו מהפנט שמזכיר מעט את הנגינה של Adrian Smith מאיירון מיידן, וטקסט אפל וכל כך מושקע – מדובר באחד השירים הכי טובים שאי פעם שמעתי מצ'ילדרן ובכלל בז'אנר, ועד היום אני מאוד נהנה לחזור אליו ומוקסם ממנו בכל פעם מחדש. לבסוף, האלבום מסתיים בפצצת אטום כאשר השיר "Downfall" הוא הקטע הכי מפורסם והכי אהוב מתוכו ואולי גם בכל הקריירה של "Children of Bodom", ואין כאן שום מקום לטעויות עם הפתיחה הגותית של הגיטרה והקלידים, ועם הקצב המהיר והבומבסטי שמגיע לאחר מכן. וכך, עם עוד סולו גאוני של Alexi ועם ליריקה מאוד מעניינת, השיר הזה הופך לאבן דרך מאוד משמעותית במטאל המודרני ובקריירה של הלהקה, וסוגר את האלבום בהצהרת כוונות ענקית ובצורה כל כך מספקת ומענגת שמציגה את הלהקה בשיאה. אגב, בגרסה המורחבת של האלבום יש שני קאברים. הראשון מביניהם הוא קאבר לשיר "No Commands" של להקת הת'ראש מטאל הפינית Stone, והשני הוא קאבר ללהיט הענק של איירון מיידן, "Aces High". ובעוד שהקאבר ל- Stone הוא לא רע בכלל, הקאבר לאיירון מיידן הוא כבר ממש ממש טוב וייחודי, ומעניין לראות איך מצד אחד צ'ילדרן שומרים על הסאונד המהודק והמלודי שכה אפיין את איירון מיידן, אך מצד שני הם מוסיפים כאן את הסגנון שלהם עם נגינה מהירה יותר ועם הרבה קלידים... נו, מה יש להגיד? הכי כיף להאזין לאלבומים שבהם האמנים שאני אוהב מוצאים את דרכם ונמצאים בשיא הקריירה שלהם. ובמקרה של "Children of Bodom", זה בהחלט היה אחד האלבומים הכי גדולים שלהם אם לא הכי גדול, אבל בשני האלבומים שהגיעו אחריו, אני מאמין כי הלהקה האדירה הזו הגיעה לגבהים חדשים, ולמרבה הצער לשיאים שהם כבר לעולם לא יוכלו לשחזר. אך יחד עם זאת, כיף לדעת שארבעת האלבומים הראשונים והמעולים של "Children of Bodom" תמיד זמינים להאזנה, ותמיד אפשר להיזכר בקסם הראשוני והמופלא שלהם! ציון: 9.6/10 (קלאסיקה) כתב: אלעד ויינברג/Elad Winberg להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם, על אירוע ירי שהתרחש היום בשנת 1970 ושימש השראה לכתיבת אחד משירי המחאה הגדולים של Neil Young במסגרת ההרכב "Crosby, Stills, Nash & Young". ב- 4 למאי 1970 התרחש באוניברסיטת קנט שבאוהיו אירוע ירי שגרם להריגתם של ארבעה סטודנטים ולפציעתם של 9 נוספים. הסטודנטים הלא חמושים נורו על-ידי חיילי המשמר הלאומי של אוהיו ארה"ב במהלך הפגנה אנטי מלחמתית הקשורה למלחמת וייטנאם, וליתר דיוק, בעקבות הכרזה מיום 30 לאפריל 1970 של הנשיא ניקסון על הרחבת הקמפיין בוייטנאם לשכנתה קמבודיה הניטראלית. (Photo: John Filo) ההפגנה שאורגנה בעקבות ההכרזה של ניקסון מנתה כ- 3,500 סטודנטים, ובמהלכה ירו 28 חיילי המשמר הלאומי 67 כדורים בתוך 13 שניות, אשר הביאו להריגת 4 סטודנטים ופציעתם של 9 נוספים. ניל יאנג אשר צפה בדיווחים על האירוע היה כה מזועזע מהירי, והוא מיד כתב את השיר "Ohio" המתייחס במפורש לאירועי אותו היום. בצעד חריג מאוד במיוחד לאותם ימים, מילות השיר מתייחסות באופן מפורש לנשיא ניקסון ועושות שימוש בשמו, בין היתר במשפט: "Tin soldiers and Nixon coming". (Photo: Britannica.com) הרביעייה "Crosby, Stills, Nash & Young" נכנסה לאולפן מספר ימים לאחר האירוע והקליטה את השיר בלייב, לאחר מספר טייקים בודדים. השיר שוחרר כבר כסינגל פחות מחודש לאחר האירוע, אך הוחרם משידור בחלק מתחנות הרדיו, אשר ראו בו כהתרסה כנגד משטרו של ריצ'ארד ניקסון. השיר שלא נכלל באף אלבום אולפן של הרביעייה, נחשב בעיני Neil Young כשיר הטוב ביותר שכתב במסגרת "Crosby, Stills, Nash & Young". מעניין לציין שאירועי אותו היום השפיעו מאוד על סטודנטים נוספים שנכחו בהפגנה והפכו מאוחר יותר למוזיקאיים בעצמם, ביניהם Chrissie Hynde שהקימה מאוחר יותר את "The Pretenders" וכן Mark Mothersbaugh ו- Jerry Casale שהקימו את ההרכב "Devo" וציינו כי זה לא היה מוקם לולא ההשראה שקיבלו מהשיר האנטי מלחמתי שכתב יאנג בעקבות האירוע. חברי "Devo" אף הגדילו עשות כאשר בשנת 2002 הקליטו גירסת כיסוי לשיר, אשר נכללה באלבום האוסף "When Pigs Fly, Songs You Never Thought You'd Hear". להאזנה לשיר: לחצו Spotify. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הכל התחיל בשנת 1988, כשאבי בללי, מוזיקאי, בסיסט וזמר, חזר לארץ מגרמניה. בללי הקים עם אורי דושי הרכב בשם "Akan". אי שם באולפן "טריטון", השניים ישבו, כתבו והקליטו חומרים באנגלית. באופן מקרי לחלוטין, בחדר הסמוך הקליט יהודה פוליקר את אלבומו "אפר ואבק". הטכנאי של פוליקר הזמין אותו ואת יעקב גלעד להאזין לשניים שישבו בחדר הסמוך וחתכו את סלילי ההקלטה שלהם. בללי סיפר שבאותו רגע, כשגלעד אמר לו "תשמע, אם תכתוב חומר בעברית - צור איתי קשר", הוא החליט להקים את "נקמת הטרקטור". לאחר הרגע המכונן באולפני "טריטון" החליט בללי לקבץ כמה מחברי נעוריו, שאותם הכיר בבית הספר או ניגן איתם במסגרות שונות, ולהקים להקה חדשה. להקה שתביא לידי ביטוי בעברית את כל החומרים שכתב באנגלית. עם חזון חדש ושירים במגירה, בללי, אופיר ליבוביץ' (גיטרה) ואילן גרין (קלידים ושירה) צירפו אליהם את המתופף דני מקוב וניסו לעניין חברות תקליטים ביצירתם. אופיר וגרין היו אלה שדחפו לחתימה עם חברת תקליטים, אבל כל החברות שפנו אליהן דחו אותם, מלבד בחור אחד. ניצן זעירא, שהיה דמות מוכרת במועדונים באותה תקופה, הקים את חברת התקליטים העצמאית הראשונה בישראל בשם "נענע דיסק". זעירא התעניין בהקלטות הדמו של הלהקה. לאחר משא ומתן קצר על חוזה הקלטות עם הרביעייה הוא החתים אותם על הסכם להפקת אלבום חדש. זעירא הציע את ברי סחרוף להפקת התקליט ובתחילת 1990 החלו ההקלטות באולפני "D.B". אגב, האלבום הזה היה אמור להיות אלבום הבכורה של חברת התקליטים אך מאחר שבדיוק באותה תקופה חזרו ברי סחרוף ורמי פורטיס מחו"ל עם האלבום "סיפורים מהקופסא" הם היו לאלבום הבכורה. (Photo: Ariel Van Straten) הלהקה עבדה במשך שנה על אלבום הבכורה, כשהיא באה עם משב רוח מרענן ועמדה מוגדרת. בללי סיפר שהם רצו ליצור אלטרנטיבה במלוא מובן המילה. לא מוזיקה אלטרנטיבית, אלא אלטרנטיבה במושגים שלהם למיינסטרים. ליצור משהו אחר ושונה בעברית שאנשים יוכלו להתחבר אליו ולא להמשיך באקספרימנטים קיצוניים כמו שהיה לו ב"Akan". על אף ה"אנטי־מסחריות" שבה הלהקה דגלה כביכול, זעירא צירף ללהקה את ברי סחרוף כמפיק מוזיקלי, כדי שיהיה "שם מוכר" בין אלמוניים. ברי, שהיה גיבור עבור חברי ההרכב, השתלב באופן מושלם עם האופי המוסיקלי והכיוון של הלהקה הצעירה. אגב, את שם הלהקה הם קיבלו מרמי פורטיס, שהיה מגיע לעיתים קרובות לבקר את ברי באולפן והיה "משבש" את ההקלטות. הוא זה שנתן להם את השם "נקמת הטרקטור", שם של שיר שהוא גנז מהאלבום "סיפורים מהקופסא". חברי הלהקה לא ממש עפו על הרעיון, אבל במקרה הייתה שם כתבת של עיתון "העיר" והיא פרסמה כתבה על כך שלהקה ישראלית חדשה קמה וצפויה להוציא את אלבום הבכורה שלה ושם הלהקה הוא "נקמת הטרקטור". ברגע שזה פורסם בעיתון לא הייתה דרך חזרה. עוד בטרם יצא אלבום הבכורה של הלהקה היא הצליחה לעורר סנסציה ולכבוש את הקהל. "נקמת הטרקטור" עלו כמופע חימום לפורטיס וסחרוף באלנבי בהופעת הבכורה של "סיפורים מהקופסא". זו הייתה הפעם הראשונה שהם ביצעו את "משחק של דמעות", "עפיפונים" וגרסת דאנס לשיר התפילה "אדון הסליחות". בללי סיפר שהקהל פשוט התחרפן והפך את הביצוע הזה ללהיט כשיצא האלבום. אף אחד לא שמע מעולם מוטציה כזו. הם הרגישו שהם פורצי דרך עוד לפני שהם ידעו מה הם עושים. יום למחרת אותה הופעה בללי קיבל טלפון מאוהד נהרין שביקש ממנו ליצור מוזיקה ללהקת "בת שבע". בללי סיפר שזו הייתה החגיגה האמיתית עבורם, כאילו מישהו נתן להם אישור לפרוץ קדימה עם מה שהם עושים. הלהקה הלחינה את המוזיקה ליצירה "קיר" מאת אוהד נהרין, שהופיעה במאי 1990 בפסטיבל ישראל. בעקבות זאת יצאו החברים עם להקת בת שבע לסיבוב בחו"ל והחלו בשיתופי פעולה ליצירת מוזיקה למופעי מחול. שני סיפורים מעניינים על שני שירים מפורסמים באלבום: "עפיפונים": בללי סיפר שחברי הלהקה היו מאוד מחוברים למוזיקת הרוק הקלאסית מפעם. הם התאהבו בשיר "Kites" של להקת "Simon Dupree and the Big Sound", להקה בריטית פסיכדלית משנות ה- 60. בללי וגרין החליטו לתרגם אותו. בהמשך הם רצו להוציא אלבום שלם של גרסאות כיסוי לשירי אותה להקה, אך מאחר שזו הייתה משימה קשה מדי הם ויתרו ונשארו עם השיר "עפיפונים". "משחק של דמעות": הלחן הוא משיר איטלקי בשם "דמעות מזויפות" שאותו נהג בללי לשיר באופן הומוריסטי לבת זוגו בשנות ה- 80. בהמשך הוא כתב לשיר פזמון בעברית ופעם אחת בחדר החזרות אופיר ביקש ממנו שישיר את הפזמון. סחרוף, ששמע אותו שר, הכריח אותו לכתוב מייד מילים לכל השיר והתעקש שהשיר חייב להיות באלבום. זה היה שבוע לפני סיום המיקסים והשיר הזה בכלל לא היה בתוכניות. הוא נכנס בדקה ה- 90. ב– 3 במאי 1990 יצא אלבום הבכורה שנקרא "נקמת הטרקטור". הוא הפך את הלהקה להבטחה הגדולה של הרוק הישראלי ונחשב לאחד מאלבומי הבכורה המופתיים. האלבום זכה להערכה אדירה ולהצלחה אומנותית גדולה, אך מסחרית הוא לא זכה להצלחה מסחררת. להאזנה לאלבום ב- Spotify, Apple Music עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר