פינה בקטנה.... והפעם, על היום בו אחת מלהקות המחאה הגדולות הוחרמה מהופעה בתוכנית טלוויזיה מצליחה. SNL ב- 13 לאפריל 1996 הוחרמה "Rage Against The Machine" מלהופיע אי פעם בתוכנית האייקונית "Saturday Night Live" , בשל מה שכונה לאחר מכן "תקרית הדגלים". מי שמכיר את רייג' בוודאי יודע שזו אחת מלהקות המחאה הגדולות שקמו בדורנו, ולכן מה שיסופר כאן בפוסט בוודאי לא יפתיע אותו. ובכל זאת! כשרייג' הוזמנה להופיע בתוכנית המיתולוגית SNL, מעריצי הלהקה הרימו גבה, אפילו שתיים, אבל הוחמאו מאוד מעצם המחווה. התוכנית הפופלרית שמשודרת עוד משנת 1975 בערוץ NBC היוותה עשרות בשנים את מדורת השבט של הציבור האמריקאי ובין הייתר ייצרה תחת ידה עשרות כוכבים שהיו בין מגישה. לא ברור מה עבר ליוצרי התוכנית באותו מוצ"ש הזוי, כאשר החליטו שמי שיגיש את התוכנית באותו ערב יהיה המגה טייקון Steve Forbes, אשר זמן קצר לפני כן פרש מהמירוץ לנשיאות מטעם הרפובליקנים. פורבס היווה עבור חברי רייג' "סדין אדום", שכן הוא היה שייך בדיוק לסוג האנשים אליהם מופנית המחאה הזועמת שלהם. לחברי רייג' היה ברור שהם לא יוכלו לעבור על-כך בשתיקה והיו להם כמה תוכניות מחאה. אחת מהן הייתה לציין במהלך אחד השירים שהתכוונה הלהקה לציין את העובדה שרשת NBC נשלטת על-ידי חברת ג'נרל אלקטריק המייצרת כלי נשק שנעשה בהם שימוש לפשעי מלחמה. הלהקה וויתרה לבסוף על תוכנית זאת לטובת תליית שני דגלי ארה"ב הפוכים על המגברים שהיו על הבמה. למי שהדבר לא נשמע לו "מחאתי" מספיק, נציין כי נושא כבוד הדגל מעוגן בחקיקה האמריקאית במסגרת ה- U.S. Code Section 8 - Respect for flag, אשר בסעיף קטן (a) קובע כי הדגל לעולם לא יתלה הפוך אלא במקרים קיצוניים כדי לסמל מצוקה קריטית או סכנה קיצונית לחיים או רכוש. וכך כתוב במקור: U.S. Code Title 4. Chapter 1. THE FLAG § 8. Respect for flag " (a) The flag should never be displayed with the union down, except as a signal of dire distress in instances of extreme danger to life or property." כנראה שחברי רייג' חשו "מצוקה קריטית", וכך קרה שממש לפני ביצוע השיר הראשון של הלהקה - "Bulls On Parade" ניתלו שני דגלי ארה"ב הפוכים על המגברים שעמדו על הבמה, וזאת כמחאה כנגד רשת NBC ועל העובדה שפורבס הנחה באותו היום את התוכנית. דגלים אלה נתלשו על-ידי ההפקה שניות לפני שהלהקה החלה לבצע את השיר, ומנהלי התוכנית הזועמים מנעו מהלהקה לבצע את השיר השני שהיה מתוכנן לאותו הערב. לא זו בלבד אלא שמנהלי NBC הזועמים החרימו את הלהקה מכל הופעה נוספת אי פעם בתוכנית. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 13 לאפריל 1979 שחררה "Thin Lizzy" את אלבום האולפן התשיעי שלה - "Black Rose: A Rock Legend". זה אחד מהאלבומים הגדולים של "Thin Lizzy", והוא כנראה גם האלבום ה"קלאסי" האחרון של הלהקה. אבל מה שבטוח, זה האלבום של "Thin Lizzy" שהצליח הכי הרבה מבחינה מסחרית, כשהוא מגיע למקום השני במצעד הבריטי. באלבום הזה מצטרף ללהקה שחקן חיזוק רציני בדמות הגיטריסט האגדי Gary Moore , אשר אומנם שיתף כבר בעבר פעולה עם Phil Lynott והלהקה, אך כאן הפך כבר לחבר קבוע מן המניין. Gary Moore החליף את הגיטריסט Brian Robertson, אשר סבל מפציעה בידו ועוד במהלך האלבום הקודם של הלהקה - "Bad Reputation" נאלץ לשבת בספסל המחליפים, כאשר הוא מנגן סולואים רק בשלוש מתוך שירי האלבום אותם הצליח להקליט לפני הפציעה. החברות בין Phil Lynott ל- Gary Moore הולכת אחורה עוד לסוף שנות השישים, אז שניהם ניגנו בלהקת Skid Row (האירית לא האמריקאית שתקום שנים לאחר מכן) ומאז המשיכו לשתף פעולה ביניהם, כאשר כל אחד תורם לאלבומיו של האחר. כך לדוגמא, מור שיתף פעולה עם Thin Lizzy כשהוא מנפיק את הסולו המדהים בשיר Still in Love with " " You מהאלבום "Nightlife" משנת 1974, בעוד Lynott משתף פעולה עם מור באלבום "Back on the Streets" שיצא רק שנה קודם לכן והנפיק את הלהיט האלמותי " Parisienne Walkways ". הכימייה האדירה הזאת בין Gary Moore ל- Phil Lynott ניכרת מאוד גם באלבום הזה, כאשר מור אף משלים את צליל הדואל גיטאר שהלך והושחז באלבומים האחרונים של הלהקה. מור העניק ללהקה את צליל ה"שרדינג" המלוכלך והבלתי מושחז, בעוד שהגיטריסט השני בלהקה Scott Gorham הביא את הסאונד היותר "קלאסי". באלבום הזה מתארחים נגנים מעניינים כמו המוזיקאי Huey Lewis, אשר בהמשך יקים את ההרכב האמריקאי Huey Lewis & The News. לואיס מנגן במפוחית בשיר עם הוייב האפל " With Love " בו משתתף גם הבסיסט המצוין Jimmy Bain כאורח ומספק את ה"בוגי" בס שמשמש כר פורה לגיטרות של מור וגורהאם. לואיס משתתף גם בשיר " Sarah " שאת המילים המרגשות שלו כתב פיל ליינוט על בתו שזה עתה נולדה. מעניין לציין שזה השיר השני של הלהקה שנקרא "Sara", כאשר השיר הראשון נכלל באלבומה השני של הלהקה "Shades of a Blue Orphanage", אשר יצא בשנת 1972 ונכתב על סבתו של Lynott שביתו "שרה" נקראה על שמה. " Sara " שחותם את צידו הראשון של הויניל הינו גם השיר הכי שונה באלבום הן מבחינת הלחן שמתכתב עם מקצבים לטינים, והן מבחינת העיבוד וההפקה, כאשר רק הסולו של מור אחרי הפזמון מצליח להזכיר לנו שעדיין מדובר פה בלהקת הארד רוק. עוד שיתוף פעולה מעניין באלבום הוא עם המוזיקאי המוכשר Midge Ure שבהמשך יקים להקות ניו וייב כמו "Ultravox" ו- Visage. Ure כתב יחד עם Phil Lynott את השיר " Get Out of Here " ובהמשך יצטרף ללהקה כחבר קבוע בהופעות כמחליפו של גארי מור. זה כנראה השיר הכי "קליל" וקליט באלבום כנראה לאור ההשפעה של Ure, למות שהוא ציין שההשפעה שלו על השיר היתה מינורית וכי הוא ממש הוחמא מכך ש- Phil Lynott העניק לו קרדיט בשיר, מה גם שזה מאוד סייע לו לפתוח דלתות בתחילת דרכו כמוזיקאי. האלבום נפתח עם " Do Anything You Want To ", עם התיפוף האימתני בסגנון אפריקאי של המתופף Brian Downey ועם הבס הרועם של Phil Lynott , אליהם מצטרפים שני הגיטריסטים בסינכרון הרמוני משולם וצליל הדאבל גיטאר הכל-כך מוכר של הלהקה. ממש התאפקנו שלא לציין זאת, אבל התיפוף בפתיחה ממש מזכירים לנו את הפתיחה של השיר "Runnin’ Free" מאלבום הבכורה של " Iron Maiden " שיצא שנה לאחר מכן. ותקשיבו להומאז' שליינוט עושה לאלביס פרסלי בפייד אאוט של השיר עם קטע מ- “Blue Suede Shoes”. הקטע השני באלבום “ Toughest Street in Town ” נפתח עם ריף הגיטרות בעל הצליל המלוכלך, ומעביר את ההגה מחטיבת הקצב ששלטה בשיר הקודם אל הגיטרות שמובילות את "הכנופיה" של ליזי הרזה ל"רחוב הכי קשוח בעיר" במעין מחווה לימים הטובים של אותה "כנופיה" עם "The Boys Are Back In Town" שלוש שנים קודם לכן. הקטע השלישי " S & M " נפתח בדריבל התופים של Brian Downey שגם כתב יחד עם Lynott את השיר ונהנה מסולו תופים קצר בהמשכו. לפני מטאליקה ועוד הרבה לפני שריהאנה נולדה, ליזי הרזה הלכה על S&M תוך שהיא מרימה אצבע משולשת לתנועה הפמיניסטית עם מילים שמלכתחילה חיסלו את הסיכויים לשחרר את השיר הזה כסינגל. קטע קצת שונה מהנוף המוכר של "ליזי הרזה" אנחנו חייבים לומר, עם אפקט ה- flange בגיטרה והמקצב הFאנקי שכנראה נועד להתכתב עם קרטיס מייפילד וסליי סטון. הרצועה השלישית " Waiting for an Alibi " מעלה הילוך ומציגה לנו במקצב מהיר יותר את הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ואולי הקטע הטוב ביותר בצד הראשון של הויניל. ואיזה יופי של סולואים מעניקים לנו כאן הצמד מור וגורהאם. מעניין שגירסה ארוכה יור של השיר הזה מופיעה באלבומי האוסף של הלהקה כמו "Dedication: The Very Best of Thin Lizzy". הצד השני של הויניל נפתח עם האינטרו הבלוזי של גורהאם בשיר " Got to Give It Up ". זה שיר ה"קריאה לעזרה" הראשון של ליינוט שהגיעה בתקופה היה מכור לסמים ואלכוהול. תקשיבו למילים ולא תוכלו להישאר אדישים, נוכח הסוף המר שציפה לו כמה שנים לאחר מכן. השיר השני בו ליינוט זועק לעזרה הוא "Heart Attack." מהאלבום " Thunder And Lightning " – האחרון של הלהקה. הקטע השאפתני ביותר באלבום הינו גם זה שסוגר אותו - שיר הנושא " Róisín Dubh (Black Rose): A Rock Legend " שנכתב על-ידי גארי מור ופיל ליינוט כהומאז' לאירלנד. זה סוג של מיני יצירה – אודיסאה המורכבת מארבעה חלקים ומשלבת ריפים של הארד רוק עם מוזיקה אירית עממית, בדומה לשיר "Whiskey in the Jar" שהיה הלהיט הראשון של הלהקה בתחילת דרכה ואשר גם מאוזכר במילות השיר. מילות השיר מאזכרות גם אומנים ידועים ממוצא אירי כמו William Butler, כמו Van Morrison שמוזכר במילים "But Van is the man" וכמו אוסקר ווילד שמקבל התייחסות במילים "And Oscar, he's going Wilde". השיר הזה הוכתר וכנראה גם בצדק כשיר הרוק האירי הטוב ביותר בכל הזמנים, על-ידי מגזין הרולינג סטון. למרות שהאלבום זכה להצלחה רבה הן בביקורות והן מבחינה מסחרית, הלהקה לא ממש הצליחה לרכב על גל ההצלחה, במיוחד אחרי שגארי מור עזב את הלהקה מאוחר יותר בשנת 1979. "Thin Lizzy" אומנם שחררה עוד שלושה אלבומים טובים בהמשך הדרך, אבל לטעמנו הם כבר לא התעלו ברמתם על האלבום הקלאסי הזה. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

בורידים שלו זורמת מוסיקת קאנטרי אך הוא בעיקר ידוע כקולה של להקת "Staind". הייתה לו ילדות קשה וזה בא לידי ביטוי בטקסטים ובסגנון המוסיקלי של הלהקה. (Photo: Wallpapersafari.com) 1. הוא נולד ב-13 לאפריל 1972 לאמא יהודייה ואבא קתולי ויש שתי אחיות צעירות. 2. כשנולד הוריו היו היפים וגרו בבקתת עץ בתוך היער, בשלב מאוחר יותר הם עברו לגור בקראוון נייח. 3. הוריו של לואיס הירבו לריב ולעיתים תכופות נפרדו וחזרו עד שבגיל 13 לבסוף התגרשו. 4. לואיס סיפר שלא היה לו בית חם ובטוח, הוא הירבה לריב עם אימו ואף ניתק עימה את הקשר למשך כמה שנים. 5. יש לו חרדת נטישה בעקבות מותו של סבו, שכשהוא הלך לעולמו כל הצד המשפחתי שלו ניתק את הקשר וזה השפיע רבות על לואיס ועל משפחתו הגרעינית. 6. תקופה נוספת שהשפיעה מאוד על לואיס הייתה בבית הספר התיכון. הוא היה נתון לבריונות והצקות קשות מצד תלמידים בבית ספר שלפי דבריו לא הסתכמו רק באלימות מילולית ופיסית. גם מצד חבריו לא היה לו נחת, הוא היה שק החבטות של החבורה ואיפשר לחבריו לרדת עליו ולהציק לו רק כדי ליצור איתם אינטראקציה. 7. התקופות הללו השפיעו רבות על סגנון המוסיקה והטקסטים של לואיס בחייו. 8. בשנת 1993 פגש לואיס את הגיטריסט Mike Mushok במסיבה, השניים גילו עניין משותף במוסיקה והחלו לנגן יחד. 9. לואיס הביא את חברו הבסיסט Johnny April ומייק הביא את חברו המתופף Jon Wysocki ובשנת 1995 הארבעה הקימו את להקת "Staind" . (Photo: Fanart.TV) 10. הלהקה הופיעה הרבה במועדונים כשהיא מנגנת קאברים ללהקות כמו "RATM", "Pearl Jam", "Tool" ועוד. ההופעות הבלתי פוסקות הצליחו ליצור ללהקה קהל מעריצים אדוק והכנסה שהובילה להקלטות האלבום הראשון. 11. בשנת 1996 הם משחררים באופן עצמאי את אלבום הבכורה שלהם “Tormented”. זהו אלבום מאוד כבד ואגרסיבי שמספר את סיפורו של בחור הנמצא בדיכאון עמוק ובסופו של דבר מתאבד. לואיס שיקף (כמו באלבומים הבאים) את ילדותו ונעוריו, גם הוא כמעט התאבד ע"י יריה מאקדח. עטיפת האלבום שיקפה את תוכנו בויזואליות הקשה. האלבום מוכר כמה אלפים בודדים של עותקים אך הלהקה לא מצליחה ליצור חשיפה פורצת דרך. 12. באותו אלבום מופיע השיר "Mudshuvel" שיקרא "Mudshovel" ויהפוך לסינגל הפריצה של הלהקה. 13. שנה לאחר מכן הצליחה הלהקה להתברג כמופע פותח ללהקת "Limp Bizkit". זמר הלהקה ומובילה Fred Dusrt שמע את העניין והתנגד נחרצות להופעתה של "Staind" בעיקר בגלל עטיפת האלבום והתדמית השטנית שהוא העניק להם. התנגדותו לא הואילה ו- "Staind" עלו לבמה ונתנו הופעה. פרד שהיה המום מהופעתם החליט לאמץ אותם והביא להחתמתם בלייבל "Flip Records". 14. בשנת 1999 מוציאה הלהקה את האלבום השני שלה אך אלבום הבכורה שלה בלייבל "Flip Records" בשם “Dysfunction”. האלבום שהופק ע"י פרד המשיך את הקו של האלבום הראשון עם טקסטים קשים וסאונד כבד אך הוא היה יותר מלודי וידידותי למשתמש. שלושה סינגלים יצאו מתוך האלבום: "Just Go", "Mudshovel", "Home". האלבום לא זכה להצלחה רבה עם יציאתו אלא טיפס לאט לאט במעלה המצעדים ורק לאחר חצי שנה זכה לתהילה. 15. זהו אלבום הפריצה של הלהקה שמשלבת את הסאונד הכבד עם הקול החזק והחודר של לואיס והופכת אותו לסימן הכר וחותמת מוסיקלית עוצמתית. כמו באלבום הזה ובשאר אלבומי הלהקה אחראי לואיס על הטקסטים והלחן אך היצירה משולבת בין כל חברי הלהקה. 16. הלהקה הצטרפה ל-"Limp Bizkit", "Korn" ועוד להקות לסיבוב ההופעות המפורסם "Family Values Tour" שם לואיס ביצע בפעם הראשונה את השיר “Outside” בליווי פרד, אותו ביצוע מפורסם. 17. בשנת 2001 יצא אלבומה השני “Break The Cycle”, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום היה "It's Been Awhile" שהטיס את האלבום למקום הראשון בבילבורד 200. זהו האלבום השני באותה שנה עם מספר המכירות הגבוה ביותר לשבוע הראשון (המקום הראשון שייך ל- "Weathered" של "Creed"). סינגלים נוספים שיצאו מהאלבום: Fade", "Outside", "For You ו-“Epiphany”. עד היום זהו האלבום הנמכר ביותר של הלהקה שמכיל 13 שירים שכל אחד מהם חזק מקודמו. 18. בשיא הצלחתה השתתפה הלהקה בפרוייקט ה- "MTV Unplugged" המפורסם כשהאלבום יוצא בנובמבר 20 באותה שנה. 19. בשנת 2003 יצא האלבום הרביעי "14 Shades of Grey" בו הלהקה מתרחקת יותר מניו-מטאל אליו הייתה משוייכת ומשתכשכת בפוסט גראנג'. האלבום המשיך את ההצלחה של האלבום הקודם וכבש ישירות את המקום הראשון בבילבורד 200. שני הסינגלים "Price to Play" ו- "So Far Away" כבשו את תחנות הרדיו ושודרו ללא הפסקה. 20. שנתיים לאחר מכן שוחרר אלבומם החמישי “Chapter V” והיה לאלבום השלישי ברציפות שכובש את המקום הראשון בבילבורד 200. הסינגל המוביל מהאלבום היה "Right Here" שאחריו יצאו עוד "Falling", "Everything Changes" ו-"King of All Excuses". 21. בשנת 2008 שוחרר אלבומה השישי “The Illusion of Progress”, האלבום אמנם לא הגיע למקום הראשון אך צעד בפיסגה ושחרר ארבעה סינגלים מעולים: "Believe", "All I Want", "The Way I Am" ו- "This Is It". 22. בשנת 2011 פצח לואיס בקריירת סולו והוציא את אלבום הבכורה שלו, EP בשם “Town Line”. ה-EP מכיל 5 שירי קאנטרי בהם משתתפים אמנים שונים ממוסיקת הקאנטרי. אחד השירים באלבום הוא "Tangled Up in You" שיצא באלבום “The Illusion of Progress” של "Staind" אותו הוא מבצע עם הזמרת Alexa Carter. (Photo: Houseofblues.com) 23. באותה שנה שחררה הלהקה את אלבומה השביעי שנושא את שם הלהקה. האלבום שוחרר יחד עם DVD שכלל דוקומנטרי שמתעד את תהליך ההקלטות. באלבום הזה חוזרת הלהקה לסגנון שלה מהאלבום הראשון וזהו גם האלבום האחרון שלה נכון להיום והאחרון עם ההרכב המקורי. ארבעה סינגלים יצאו מהאלבום: "Not Again", "Eyes Wide Open", "Now" ו-"Something to Remind You". ההקלטות לאלבום היו קשות ויצרו מתח וריחוק רב בין חברי הלהקה. לואיס היה צריך "לברוח" לעיתים קרובות על מנת לקיים את סיבוב ההופעות שלו לקידום אלבום הבכורה שלו בניגוד להסכמתם של שאר חברי הלהקה, הם סיפרו שבחלק גדול מההקלטות הם אפילו לא היו נוכחים באותו אולפן. 24. בשנת 2012 יצאה הלהקה להפסקה כשבאפריל 2019 הם הודיעו כי יתאחדו לסיבוב הופעות קצר. 25. באותה שנה שיחרר לואיס את אלבום הקאנטרי המלא הראשון שלו בשם “The Road”. האלבום הגיע למקום ה-7 במצעד אלבומי הקאנטרי של בילבורד. 26. בשנת 2016 שחרר לואיס את אלבום הקאנטרי השני שלו "Sinner" שהגיע למקום הרביעי בבילבורד 200 ולמקום הראשון במצעד אלבומי הקאנטרי. באלבום משתתפת גם ביתו של לואיס Zoe Jane Lewis בקולות רקע. 27. בשנת 2019 יצא אלבומו השלישי של לואיס “State I’m In”, כן ניחשתם נכון, גם הוא בסגנון הקאנטרי הכל כך אהוב על לואיס אותו הוא הכיר דרך סבא שלו. 28. בינואר 2022 הוציא לואיס את אלבום הסולו הרביעי שלו "Frayed at Both Ends". האלבום הגיע למקום החמישי במצעד אלבומי הקאנטרי של Billboard, ואף היה האלבום הנמכר ביותר בז’אנר בארה״ב בשבוע יציאתו. האלבום מציג גישה חשופה ומינימליסטית, כשלואיס מגדיר אותו כיצירה “גולמית וישירה” שנועדה לשים את השירים עצמם במרכז. בין השירים הבולטים נמצא "Am I the Only One" שהפך ללהיט קאנטרי גדול, לצד "Everybody Talks to God" שנכתב שנים קודם לכן אך הוקלט לראשונה כאן. 29. בספטמבר 2023, לאחר 12 שנים מהאלבום הקודם הוציאה להקת "Staind" את אלבומה השמיני "Confessions of the Fallen". למרות שבזמן ההפסקה הם הופיעו מספר פעמים כלהקה על הבמות, הם לא יצרו שום דבר חדש עד לאלבום הזה. לפי לואיס, האלבום הזה משלב הרבה אלמנטים סינטיים אותם הוא רצה לחקור ולנסות. 30. במרץ 2024 הוא הוציא את אלבום הסולו החמישי שלו "The Hill". האלבום כולל 10 שירים שנכתבו לבד או עם מעגל מצומצם של שותפים ליצירה. מבקרים מציינים שמדובר ביצירה אישית מאוד, עם סאונד אקוסטי מינימליסטי שמלווה את הקול המחוספס המזוהה איתו. השירים עוסקים בתקופה של שינויים ואתגרים, ומשלבים בין קאנטרי לרוק בגישה ישירה ולא מעובדת. לואיס ממשיך גם כאן את הקו הקאנטרי שהציג באלבומיו הקודמים. 31. לאורך השנים לואיס התמודד עם בעיות נפשיות קשות שלוו בהתמכרות לאלכוהול וסמים, הוא שיתף את חוויותיו, רגשותיו וההתמודדויות שלו לאורך אלבומים של "Staind". להאזנה לאלבומו האחרון של לואיס ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה.... והפעם על ביקור היסטורי של להקת "Rush" בקייפ קנברל - מרכז החלל "קנדי" שבפלורידה, שנערך ב- 12 לאפריל 1981. איזה משני שירי הלהקה הושפעו מהביקור הזה, ומהו הקשר הישראלי ? זאת תוכלו לגלות מיד. ב- 12 באפריל 1981 הגיעו שלושת חברי להקת "Rush" למרכז החלל על שם קנדי באזור אורלנדו שבפלורידה. הם היו אורחים מיוחדים של נאס"א (NASA) – סוכנות החלל של ארה"ב, במהלך שיגור מעבורת החלל הראשונה אי פעם - "קולומביה", במשימה STS-1. במהלך ביקורם נערך להם סיור במרכז החלל, ולאחריו הם הובלו לאזור מיוחד שנקרא "Red Sector A", ממנו צפו כל האורחים המיוחדים בשיגור החללית. הביקור הזה והצפייה הדרוכה לשיגור החללית הראשונה, הובילו את ניל פירט לכתוב את המילים לשיר "Countdown", אשר הופיע כשיר החותם את האלבום " Signals " משנת 1982. קולות הקשר שנשמעים במהלך השיר הם קולות שהוקלטו ממערכת הקשר של מעבורת החלל באותה משימה, בין האסטרונאוטים John Young ו- Robert Crippen ואל מרכז הבקרה. הלהקה גם הקדישה את השיר לשני האסטרונאוטים ולכל אנשי נאס"א על ההשראה שהעניקו להם במהלך הביקור. יצוין כי השיר " Countdown " שימש גם כשעון המעורר של האסטרונאוטים במהלך המשימה הלפני אחרונה של המעבורת קולומביה - משימה STS-109 משנת 2002. (Photo: 2112.net) כידוע אותה מעבורת בדיוק - "קולומביה", שעליה נכתב השיר, התרסקה כשנה לאחר מכן ב- 1 לפברואר 2003 במהלך משימה STS-107, לה היה שותף גם האסטרונאוט הישראלי הראשון - אילן רמון, והרי לכם גם הקשר הישראלי לסיפור. אגב, גם האסטרונאוט Mike Fincke בחר את השיר " Countdown " כזה שיושמע במהלך המשימה האחרונה שלו לפני פרישה - משימה STS-134 של החללית אנדוור. חברי "Rush" כל-כך הוקסמו מהביקור בנאס"א, עד כי החליטו לכלול תודה מיוחדת לאנשי הצוות שליוו אותם ברשימת התודות שבאלבום ההופעה " Exit... Stage Left ". וכך נכתב שם: "To the people of NASA for the spectacular launch of the Colombia which we were privilleged and thrilled to witness" כזכור, אלבום ההופעה " Exit... Stage Left " יצא כשנה לפני האלבום " Signals " בו נכלל השיר. השיר השני שהושפע מהביקור של חברי להקת "Rush" במרכז החלל שבקייפ קנברל, היה כמובן " Red Sector A ", שקיבל את שמו מאותו מתחם VIP ממנו צפו חברי הלהקה בשיגור ההיסטורי. נושא השיר אינו עוסק כמובן באותו שיגור והוא הושפע מסיפורם של הוריו של Geddy Lee , שניהם ניצולי שואה, אשר שרדו את מחנות הריכוז ברגן-בלזן ודכאו. השיר הזה נכלל כמובן באלבום " Grace Under Pressure " אשר חוגג יומהולדת בדיוק היום. להאזנה לשיר: לחצו כאן . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 12 לאפריל 1984 שוחרר האלבום "Grace Under Pressure", אלבומה ה- 10 של להקת "Rush". לאחר מותו של Neil Peart בינואר 2020, האלבום הזה קיבל משמעות אחרת לגמרי עבורנו, ולו רק בשל מילותיו של שיר אחד שכתב פירט: " Afterimage ", ועל כך בהמשך... האלבום סימן התפתחות נוספת בצליל של הלהקה והוא כלל שימוש נרחב בסינתסייזרים ובתופים אלקטרונים, גיטרות ניו ווייב ואפקטים, כאשר בחלקים מהאלבום לא תשמעו כלל את נגינת הבס של Geddy Lee . כחלק מתהליך ההתנסות של הטריו הקנדי, נע הסגנון המוזיקלי של האלבום בין הארד רוק, לסקא, רגאיי ואפילו ניו ווייב. אז בכדי להבין את הרקע לשינוי המהותי הזה בסאונד של הלהקה, נחזור לסוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. להקת "Rush" מסיימת את שנות ה- 70 עם שלושה אלבומים פרוגרסיביים הכוללים יצירות ארוכות ומאוד מורכבות. בתקופה זו סגנון הרוק המתקדם נמצא בדעיכה ומפנה את מקומו לסגנונות המושלים אותה עת בכיפה, בין היתר, פאנק, ניו ווייב ורגאיי. הלהקה שלאורך כל הקריירה המוזיקלית שלה הקפידה להתפתח, להתנסות ולחקור תחומים חדשים, עשתה את ההתאמות הנדרשות בסאונד ובמבנה השירים ופתחה את שנות ה- 80 עם האלבום " Permanent Wave ", אשר כלל לרוב שירים קצרים וידידותיים יותר ושימוש רב יותר בקלידים. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה אשר הבטיחה את הישרדות הלהקה בתקופה בה הפרוג כבר לא היה רלוונטי. השינוי שעברה הלהקה נמשך גם במהלך שני האלבומים הבאים, המאסטרפיס " Moving Pictures " והאלבום " Signals ", אשר כבר כלל שימוש גדול יותר בסינתסייזרים, סיקוונסרים ובציוד אלקטרוני, על חשבון שימוש בגיטרות. בראיון שנערך בזמנו עם Geddy Lee הוא ציין שלמרות שהיה הכי בטוח לייצר אלבום המשך ל- " Moving Pictures " ולמנף את ההצלחה הכבירה שלו, הם בחרו דווקא לחפש אחר כיוונים מוזיקליים אחרים. "אנחנו להקה שתמיד אהבה לאתגר את עצמה" הצהיר Geddy Lee . אך הכיוונים המוזיקליים החדשים שהלהקה בחרה להתנסות בהם לא היו לרוחו של המפיק הקבוע שלהם Terry Brown, אשר רצה להמשיך ולרכב על גל ההצלחה המסחררת של " Moving Pictures ". חילוקי הדעות עם בראון גרמו ללהקה להבין שאם הם מעוניינים להתנסות בכיווני מוזיקה חדשים הם חייבים להיפרד ממנו, והם החלו לחפש מפיק חדש שיחליף אותו. המשימה לא היתה פשוטה, הלהקה מעולם לא עבדה עם מפיק אחר זולת בראון. הרבה שמות מוכרים עלו ונבחנו, אך בסופו של דבר בחרה הלהקה את Peter Henderson, בחירה שהתבררה נכונה עבור Rush. השילוב בין השינויים שעברה הלהקה מבחינה מוזיקלית להפקה המיוחדת והמוקפדת של הנדרסון, יצרו אלבום מסונתז ואלקטרוני עם השפעות של סקא ורגאיי ועם צליל ניו ווייבי לחלוטין שתאם את התקופה. למרות השינוי המהותי בצליל ועל-אף שבאלבום זה התרחקה "Rush" לחלוטין מאיזור הנוחות שלה ומהסגנונות המוזיקאלים שהביאו לה הצלחה, מדובר באלבום טוב השומר על רמה גבוה ואחידה לכל אורכו וכולל כמה מהרצועות הטובות ביותר של הלהקה בתקופה האלקטרונית שלה. השיר " Distant Early Warning " פותח את האלבום עם ליין סינתסייזר פשוט, קליט וסוחף. השילוב בין גיטרות הניו ווייב לסינתסייזר יוצר צליל רענן, חדשני ועוצמתי ללהקה, אשר נשמעת רלוונטית מתמיד ותואמת את התקופה בה האלבום יצא. סולו הגיטרה של Alex Lifeson המגיע בהמשך, מכניס לשיר אלמנט רוקיסטי ומזכיר לנו שעדיין מדובר בלהקה שהגיעה מסגנון ההארד רוק. הקטע " Afterimage " הינו שיר מרגש המדבר על אובדן של אדם יקר. השיר נפתח בקיר רועם של גיטרה וסינתסייזר שנמשכים על-פני האינטרו והבית הראשון. המוסיקה כוללת אלמנטים של רגאיי, פופ ורוק. Neil Peart הקדיש את השיר לחבר הלהקה Robbie Whelan ששימש כעוזר טכנאי הקלטות בחלק מאלבומי הלהקה שהוקלטו באולפן "Le Studio", ביניהם " Moving Pictures " והוא נפתח במילים: " Suddenly You Were Gone...From All The Lives You Left Your Mark Upon ". בשנת 1983 רובי נהרג בתאונת דרכים בדרכו לאולפן "Le Studio", אירוע שהשפיע על פירט. כעשור לאחר מכן פקדו את פירט שני אסונות כבדים, לאחר שבתו נהרגה בתאונת דרכים ובת זוגו נפטרה ממחלת הסרטן בהפרש של פחות משנה. בשלב זה השיר כבר קיבל משמעות אחרת לחלוטין, כאשר שורה ממנו מצוטטת על גב עטיפת אלבום ההופעה " Different Stages ", לזכרן של השתיים. לצערנו, בינואר 2020 התבשרנו על מותו בטרם עת של Neil Peart - גדול המתופפים בדורנו, ובאופן מצמרר ובלתי נתפס הפכו המילים המרגשות שניל כתב, להספד שלו על עצמו, וההאזנה לשיר הזה כבר לעולם תהיה שונה ואחרת. שיר לא פחות מרגש הינו " Red Sector A " שנכתב בהשפעת סיפורם של הוריו של Geddy Lee , שניהם ניצולי שואה, אשר שרדו את מחנות הריכוז ברגן-בלזן ודכאו. Neil Peart אשר שמע את סיפור חייהם של השניים כתב מילים מרגשות על האומץ וכושר ההישרדות של הניצולים. גם יתר שירי האלבום שומרים על רמה גבוהה ואחידה של יכולת כתיבה וביצוע. הרצועה הסוגרת את הצד הראשון של הויניל " The Enemy Within " שמילותיו מאזכרות את כותרת שם האלבום - "Grace Under Pressure". מדובר בחלק השלישי ב"סדרת הפחד" של Neil Peart , אשר כזכור הורכבה בהתחלה מ- 3 קטעים שהופיעו בכרונולוגיה הפוכה על-פני 3 אלבומים רצופים של הלהקה. הראשון, הוא " Witch Hunt " מהאלבום " Moving Pictures " משנת 1981 שנקרא גם "Part III Of Fear" ועוסק בדרך בה ניתן להשתמש בפחד כדי לשלוט באנשים. השני, הוא " The Weapon " מהאלבום " Signals " משנת 1982 והוא עוסק בהתמודדות עם הפחד החיצוני כגון נשק. והשלישי, הוא " The Enemy Within " שנקרא גם "Part I Of Fear", מתוך האלבום נושא סיקורנו ועוסק בפחדים הפנימיים של אנשים המשפיעים על החלטותיהם. מעניין לציין ש- 18 שנים לאחר מכן הלהקה החליטה להוסיף חלק רביעי למה שהתחיל כ"טרילוגיית הפחד", במסגרת אלבום הקאמבק " Vapor Trails " בקטע שעוסק בפרנויה ובפחד מהלא נודע ונקרא " Freeze - Part IV of Fear ". את הצד השני של האלבום פותח " The Body Electric " המבוסס על הפרק ה- 100 של הסדרה המיתולוגית "Twilight Zone". נשמע לכם מוכר? נכון. כי זו לא הפעם הראשונה בה פירט מבסס שיר על הסדרה המיתולוגית. באלבום " 2112 " נכלל השיר " The Twilight Zone " אשר נכתב בהשראת שני פרקים של הסדרה. פרק 28 מעונה 2 ו- פרק 30 מעונה 5. הפעם פירט הושפע מהפרק ה- 100 בסדרה וכתב שיר על רובוט שנאבק לצאת לחופשי. מי שיאזין לסולו של Alex Lifeson ולבס של Geddy Lee המלווה אותו בשיר הזה, בוודאי יגלה שהם מאוד מושפעים מסגנון הנגינה של The Edge ואדם קלייטון מלהקת "U2" באותם שנים. מיד אחריו מגיע הקטע " Kid Gloves " עם ריף הגיטרה הקליט של Alex Lifeson על מקצב 10/8 בלתי אפשרי בפאלם מיוט שהעלה בנו זכרונות מ- "Follow You Follow Me" של "ג'נסיס" מהאלבום " ...And Then There Were Three ". זה כנראה השירים הקצבי והעליז ביותר באלבום אשר ללא ספק מוסיף צבע אחר לאווירה היחסית קודרת שלו, והוא כולל את אחד מהסולואים היפים של Alex Lifeson ויש לא מעט כאלה באלבום. הרצועה " Red Lenses " היא אולי הכי ניסיונית באלבום, קצת פרוגית, מעט ניו-וייבית אבל בעיקר מוטרפת. בליל של כלים, שינויי מקצבים וסגנונות עם תיפוף ורסטילי ומדהים של Neil Peart שעובר בין מערכת התופים האלקטרונית, לכלי ההקשה ולאקוסטית וחוזר חלילה, וכמובן עבודת קלידים מדהימה שלרגעים הזכירה לנו את הסינסייזרים של "Talking Heads" והסלאפ בס הFאנקי של Geddy Lee . ניל פירט גם ציין שזה היה השיר שהיה לו הכי קשה לעבוד עליו. הוא נאבק עם המילים, שינה את הכותרת הרבה פעמים והיה קשה לו להגיע למוצר מוגמר שהוא שבע רצון ממנו, ולמרות הכל הוא ציין שהוא מאוד נהנה לעבוד עליו. מסיים את האלבום " Between the Wheels " עם ריף הסינתסייזר המונוטוני והמדהים שפשוט לא יוצא מהראש. מילות השיר כוללות את השורה האייקונית " Another lost generation " שצוטטה על-ידי ארנסט המינגוויי בתחילת ספרו "The Sun Also Rises". לסיכום, "Rush" הלכה ללא ספק כברת דרך ארוכה באלבום הזה, הן מבחינת הסגנון המוזיקלי והן מבחינה ההפקה וכלי הנגינה (תופים אלקטרונים וסינתסייזרים). למרות הבריחה מהתבניות הקבועות שהעניקו לה הצלחה כה גדולה באלבומים הקודמים, ועל-אף המרחק הרב מ"איזור הנוחות" שלה, מצליחה "Rush" לייצר אלבום ברמה גבוה התואם את התקופה בה הוא יצא, אשר גם יסייע ללהקה לשרוד את שנות ה- 80 ולהישאר עדיין רלוונטית. מי שיחפש באלבום את הקלאסיקות " 2112 " ו- " Moving Pictures ", לא ימצא אותן. יחד עם זאת, מדובר ביצירה מצויינת ביחס לתקופה בה היא יצאה, ואולי גם באלבום הטוב ביותר של הלהקה בעידן ה"מסונתז" שלה. מעניין לציין שבשנת 2009 שחררה הלהקה אלבום הופעה שנקרא - "Grace Under Pressure Live" וכולל הופעה של הלהקה משנת 1984 אשר היתה זמינה עד אז רק בגירסת וידאו. ההופעה הזאת צורפה כדיסק בונוס למארז הדי.וי.די "ReplayX3" שיצא בשנת 2006 ובשנת 2009 כאמור יצא כדיסק ניפרד. עטיפת אלבום ההופעה זהה לעטיפת האלבום רק שבתחתית העטיפה בצד שמאל למטה מופיע הכיתוב "1984 Tour". בשנת 2026 "Rush" הוציאה מהדורת 40 שנה לאלבום, הכוללת רימאסטר חדש ומיקס סטריאו רענן של שותפם הוותיק Terry Brown. המיקס מציע שיפור בבהירות, בהפרדת הכלים ובהגדרת התדרים הנמוכים, תוך שמירה על האופי המקורי של האלבום. באופן מעניין, האלבום הזה היה במקור הראשון של "Rush" שלא כלל את Brown בתפקיד המפיק, ולכן חזרתו כאן משמעותית במיוחד, הואיל והוא חוזר לעבוד על חומר שלא היה חלק ממנו בזמן אמת. המהדורה כוללת גם את ההופעה המלאה מטורונטו בשנת 1984, עם מיקס חדש לפורמטים מודרניים, לצד אודיו באיכות גבוהה וגרסאות Dolby Atmos ו- 5.1 סראונד על גבי Blu-ray. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 12.04.1994 "לפעמים אני מרגישה שאף אחד לא לקח את הזמן לכתוב על דברים מסוימים ברוק, שיש נקודת מבט נשית מסוימת שמעולם לא קיבלה מקום" בתחילת הניינטיז לקחה על עצמה קורטני לאב את תפקיד המוזיקאית והסולנית חסרת הפשרות. היא נכנסה לעולם שנשלט לפניה בבעלות כמעט בלעדית ע"י גברים, והוכיחה שיש מקום לאמירה הפרועה וחסרת הרסן שהיתה לה להציעה. היא הפכה לאחת מהפנים המזוהות עם מוזיקת הרוק והגראנג' של תחילת שנות ה 90 לצד אבי ביתה קורט קוביין . הול שאפה לייצר מוזיקה שתזעזע את האנשים דרך הלהקה שהקימה "Hole" שאלבומה השני "Live Through This" יצא ב- 12.04.1994. היא מעולם לא פילטרה את עצמה ולא חיפשה להתיפייף "קבלו אותי כמו שאני" היא צרחה את נשמתה. לעיתים היה נראה שהיא זועקת לעזרה. תחילתם של החיים לא היטיבו עם קורטני לאב. הוריה התגרשו בגיל 4, ואמא שניהלה אורח חיים היפי כפתה עליה סביבה ביתית חריגה וחסרת מעצורים. קורטני סיפרה שבביתה היו מסתובבים אנשים שונים, לעיתים ללא בגדים אפילו, והיו עושים יוגה וטקסי דת שונים. בגיל 14 היא נעצרה על גניבה ונכלאה. לאחר שחרורה אומצה קורטני ע"י משפחת אומנה עד ל-1980, שם היא גדלה והושפעה מהמוסיקה של פאטי סמית', "The Runaways" ו"הפריטנדרז". עד חזרתה לארה"ב ב-1982 קורטני טיילה ביפן, בריטניה ואירלנד כשהיא עובדת בעבודות מזדמנות. בבריטניה הפכה לבת זוגתו של ג'וליאן קופ חבר להקת הפוסט פאנק "The Teardrop Explodes". באותה שנה במהלך הופעה של להקת "פיית' נו מור", קורטני ביקשה מהלהקה לקחת אותה כזמרת. הלהקה הסכימה ואפילו הקליטה עימה מספר שירים, אך ההתקשרות ביניהם הסתיימה בתוך מספר חודשים. ב- 1985, עברה לאב לפורטלנד והכירה את המוזיקאית קט ביילנד. השתיים הקימו תחילה להקה בשם "Sugar Baby Doll". מאוחר יותר, הקימו השתיים להקה בשם "Pagan Babies" בסן פרנסיסקו. הלהקה הקליטה דמו אשר הכיל 4 שירים. לאחר מכן הקימה ביילנד את "בייבס אין טוילנד" בה הייתה לאב חברה מספר שבועות לפני שפוטרה. בשלב זה החליטה לאב לבצע הסבה מקצועית, והחלה ללמוד קולנוע ותיאטרון, והשתתפה במספר תפקידים קטנים בסרטי קולנוע, בתוכנית הטלויזיה של אנדי וורהול "Andy Warhol's 15 Minutes", ובוידאוקליפ ל- "I Wanna Be Sedated" של ה"ראמונס" שנוצר בשנת 1988, עשור לאחר שהשיר שוחרר. כשנה לאחר מכן חזרה לאב ללוס אנג'לס, ולעסקי המוזיקה, היא לימדה את עצמה לנגן על גיטרה, והקימה יחד עם הגיטריסט אריק דונלדסון את ההרכב "Hole". שם ההרכב לגרסתה של לאב נוצר בחלקו בהשראת ציטוט מ- Medea של אוריפידס, שבו נכתב: ‘there’s a hole that burns right through me’. לאב ודונלדסון החלו לעבוד על חומרים ביחד. בלילה היא הייתה עובדת כחשפנית על מנת לרכוש ציוד ללהקה ובשעות היום הם היו עושים חזרות באולפן שהושאל להם ע"י ה"רד הוט צ'ילי פפרז". ההופעה הראשונה של הלהקה הייתה בנובמבר 1989. אלבום הבכורה של הלהקה, "Pretty on the Inside" יצא בספטמבר 1991, בהפקתה של קים גורדון מ"סוניק יות'". האלבום היה מאוד מחוספס והושפע מאוד מפאנק רוק ומטאל. לאב שהעריכה את יכולותיה של גורדון, פנתה אליה בבקשה שתפיק להם את אלבום הבכורה. דון פלמינג סולן להקת הרוק "Gumball" חבר לגורדון בהפקת האלבום שזכה להצלחה בסצנת הגראנג', כשמכר מעל 200,000 עותקים בארצות הברית. ב- 1992 התחתנה לאב עם קורט קוביין . הזוג נקלע זמן קצר לאחר מכן למשברים קשים, כתוצאה מהתמכרותו של קוביין להרואין וכתבה במגזין "ואניטי פייר" אשר הציגה את זוג הרוקרים באור מאוד שלילי, כשהם מכורים לסמים ומגדלים ילדה בתת תנאים וחוסר אחריות. קורטני סיפרה שלכתבה הייתה השפעה קשה ועמוקה מאוד על קוביין, ועל הזוגיות שלהם. אלבומה השני של "הול" "Live Through This" הוקלט בפרק זמן של כשלושה שבועות באוקטובר 1993. האלבום חרג מאסתטיקת ההארדקור הלא מלוטשת של הלהקה באלבום הבכורה, אל מלודיות ומבנה שירים מעודנים יותר. לפני תחילת ההקלטות הצטרפה ללהקה הבסיסטית קריסטין פאף, צ'לנית מוכשרת ומוזיקאית בעל הכשרה קלאסית שהביאה רמה חדשה של מקצועיות לקבוצה. פאף הצטרפה למתופפת פאטי שאמל שחברה להרכב ב- 1992. באופן טראגי פאף תלך לעולמה כחודשיים לאחר יציאת האלבום ממנת יתר. קורטני לאב אמרה שהיא רוצה שהתקליט מחד "יזעזע את האנשים שחושבים שכל מה שיש לנו זה חספוס וצעקות", אבל מאידך ישמור על סוג של קשיחות. האלבום הופק על ידי שון סלייד ופול קיו קולדרי שהפיקו ב- 93 את " Pablo Honey " אלבום הבכורה של "רדיוהד", ומוקסס חלקית ע"י סקוט ליט (הפיק ל- "R.E.M") וחבר להקת "דינוזאור ג'וניור" ג'יי מאסקיס. המילים והאריזה משקפות את עיסוקיה התמטיים של לאב ביופי, ובמוטיבים של חלב, אימהות, אנטי-אליטיזם ואלימות נגד נשים. לאב שאבה השראה לשם האלבום "Live Through This" מציטוט בסרט "חלף עם הרוח" (1939). אף על פי שמספר מילים שהופיעו ב- Live Through This מתייחסות ישירות לחייה האישיים של לאב, היא סברה שהתקליט לא אישי. "רק רציתי לכתוב תקליט רוק טוב. אשמח לכתוב כמה שירי רוק מעולים בחיי, כמו שעשתה כריסי היינד " האלבום כלל כתיבה על אמהות, דיכאון, דימוי גוף, התעללות בילדים ואליטיזם, כמו גם מוטיבים של חלב, הריון והתאבדות. רצועת הפתיחה של האלבום, " Violet ", נוצרה בהשראת מערכת היחסים של לאב עם בילי קורגן סולן ה"סמשינג פמפקינס" (91). בעוד ששירים כמו " Plump ", " Miss World " ו- " I Think That I Would Die " מכילים את הנושאים החוזרים ונשנים של אמהות ודיכאון לאחר לידה. השיר " I Think That I Would Die " מתייחס ספציפית למאבק המשמורת בין לאב וקוביין על בתם, פרנסס בין קוביין, בשנת 1992. הסינגל המצליח ביותר מהאלבום " Doll Parts " נכתב על ידי לאב בדירתה של מנהלת המוזיקה ג'ויס לינהאן בבוסטון, מסצ'וסטס ב-1991, ומביא הצצה לחוסר הביטחון של לאב בעניין הרומנטי של קורט קוביין בה. דוגמנית האופנה לילאני בישופ מוצגת על עטיפת האלבום, שצולמה על ידי הצלמת אלן פון אונוורת', לבושה בלבוש מלכת יופי עם נזר וזר פרחים, כשמסקרה זולגת על עיניה בדמעות של שמחה. לאב הצהירה בראיון שהיא "רצתה ללכוד את המבט על פניה של אישה ברגע של ניצחון. האלבום שזכה להצלחה רבה ומכר למעלה ממיליון וחצי עותקים בארה"ב לבדה. הוא נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. הוא גם הופיע גם בספר "1001 Albums You Must Hear Before You Die" ודורג במקום ה- 84 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של NME. באופן טראגי האלבום יצא ארבעה ימים בלבד לאחר שהתגלתה גופתו של קורט קוביין , בן זוגה לשעבר של לאב שגם השתתף בקולות רקע בשניים משירי האלבום (" Asking for It " ו- " Softer, Softest "). האלבום הוקדש לזכרו של ג'ו קול, שהיה רואדי של הלהקות "Black Flag", ו"רולינס בנד" שנורה למוות בשוד בדצמבר 1991 לאחר שהשתתף בהופעה של "הול" ב"וויסקי א-גו גו". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 12.04.1983 מרמר, תנסו להגות את המילה הזאת בעברית, זה חסר משמעות, קצת דומה למירמור, באנגלית זה "רשרוש" חברי להקת "R.E.M" שבחרו בשם הזה לאלבום הבכורה חיפשו בכלל את אחד המילים הכי פשוטות להגיה באנגלית, קצת נשמע כמו מילמול לא מובן, בדיוק כמו ששר אז Michael Stipe בתחילת הדרך, אז, כשהאלבום "Murmur" יצא ב- 12.04.1983. כמה חודשים לפני אלבום הבכורה, "אר.אי.אם" הוציאו א.פי בשם "Chornic Town" סוג של בדיקת שטח, ושכנוע של הבוסים בחברת התקליטים "I.R.S" ששווה להשקיע בהם גם אלבום שלם, את האי.פי הפיק להם מיץ' איסטר. ב- 1980 הקים איסטר את דרייב אין סטודיו, אולפן הקלטות מקצועי שהיה ממוקם במה שהיה במקור המוסך של הוריו, כעבור שנה הוא הקים את להקת "Let's Active" עם חברתו דאז פיי האנטר, ממש באותו הזמן הוא עבד עם "R.E.M" על סינגל הבכורה שלהם " Radio Free Europe " שנמכר באת'נס ג'ורג'יה באלפי עותקים וגרם לחברי ההרכב להכרה מקומית. ממש בזמן שאיסטר הקים את האולפן הביתי שלו, פגישה מקרית בין פיטר באק מוכר בחנות התקליטים Wuxtry" Records" לרוכש תקליטים נלהב בשם Michael Stipe הולידה ביניהם שיחה קולחת, הסתבר ששניהם אוהבים את פטי סמית', "טלוויז'ן", וה"וולווט אנדרגראונד" "מסתבר שקניתי את כל התקליטים שפיטר באק שמר לעצמו" סיפר מייקל סטייפ בראיון. באק וסטייפ החליטו על הקמת להקה, ודרך החברה המשותפת קתלין אובריאן התוודעו לשני סטודנטים מאוניברסיטת ג'ורג'יה, שניגנו יחד מהתיכון, ביל ברי, ומייק מילס. בתחילת דרכה התקשתה R.E.M לעניין חברות תקליטים במה שהיה להם להציע, לדוגמא סינגל הבכורה " Radio Free Europe " יצא בלייבל מקומי בשם "Hib-Tone" של סטודנט למשפטים בשם ג'וני היברט, רק לאחר שהסינגל נבחר לאחד מעשרת הסינגלים הכי טובים של השנה בניו יורק טיימס החל להיווצר עניין ודמו שלהם שהגיע לחברת "I.R.S" גרם להם לסרב לחתימה בחברת התקליטים הגדולה "R.C.A" ולהעדיף את ההצעה של "I.R.S" שהיה לייבל שהתמחה בלהקות קולג' רוק וניו וייב. את "I.R.S" הקימו ג'יי בוברג, קרל גראסו ומיילס קופלנד, אחיו של סטיוארט קופלנד חבר להקת "פוליס". לאחר החתימה ב- "I.R.S" והוצאת האי.פי "Chronic Town" בהפקת מיץ' איסטר, ניסו בלייבל להצמיד ללהקה את המפיק סטפן הייג, אך הדרישות של הייג לשלמות טכנית הותירה את הלהקה לא מרוצה, וחברי הלהקה ביקשו מ I.R.S להקליט עם איסטר סשן נסיוני, בלייבל הסכימו בתנאי שלהפקה יצורף דון דיקסון לצד איסטר. לאחר שההקלטה ל- "Pilgrimage" עברה בהצלחה אישרו בלייבל להתחיל בהקלטות לאלבום בהפקת איסטר ודיקסון. ההקלטות לאלבום החלו בתחילת ינואר 1983, והסתיימו כעבור חודש וחצי עוד לפני שנגמר חודש פברואר, כאשר סינגל הבכורה שיצא מתוכו היתה גרסה מהוקצעת יותר לסינגל הבכורה של הלהקה " Radio Free Europe " שיצא שנתיים לפני כן. האלבום "Murmur" מאופיין בסאונד ג'אנגל-פופ עם אלמנטים של פולק וקאנטרי מה שיוצר צליל יחודי אך נגיש מאוד ומאוד יוצא דופן לעומת דברים שיצאו באותה התקופה. איסטר ודיקסון התנסו בשיטות הקלטה יוצאות דופן שיצרו אווירה של מסתורין, לדוגמא סינון הבס של מייק מילס דרך Noise Gate ב- " Radio Free Europe " שיצר צליל זמזום מוזר, או החבטה העמומה שנשמעת תדיר ב- " We Walk " והושגה ע"י הקלטה מואטת של ביל ברי משחק ביליארד. תוסיפו לזה את השירה הלא ברורה של סטייפ, ואת צלילי הגיטרה הנפלא שמייצר מייק מילס, יחד עם מילות השירים הלא ברורות לעיתים כמו ב- " Perfect Circle " שיר שיש לו משמעות רגשית אותה ניתן לפרש בדרכים רבות כפי שציינו חברי הלהקה. עבור הגיטריסט פיטר באק שכתב את השיר, היו אלה זכרונות של ילדים שמשחקים כדורגל ערב אחד בטרנטון, ניו ג'רזי, Michael Stipe לעומת זאת פירש את השיר כעל געגוע בזוגיות. בשיר " Sitting Still " ריף הגיטרה של פיטר באק נשמע ממש כמו זה שהיה בלהקת ה"בירדז", השיר שהוקלט אף הוא כבר ב- 1981, בשונה מ"רדיו פרי יורופ" הוא נכנס לאלבום הבכורה עם ההקלטה המקורית ללא תיקונים. חלק מההשראה למילות השיר הגיעו מאחותו של Michael Stipe שהיא חירשת ומלמדת ילדים חירשים. שיר בולט נוסף מהאלבום הוא " Talk About the Passion " שמדבר על הומלסים, עוני, ורעב, ועל כך שכולם מדברים על זה, אבל בשורה התחתונה לא עושים כלום, כי אי אפשר לקחת את צרותיו של כל העולם על הכתפיים שלנו. עטיפת האלבום מציגה תמונה של כמות גדולה של העשב המזיק קודזו שגדל כל כך מהר עד שהוא עוקף את הנוף והורג צמחים אחרים ע"י הצללה מוחלטת שלהם. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... אם לפני יומיים המלצנו לכם על האלבום הראשון של ההרכב ההישראלי המדהים "Drugstore Fanatics" אז היום האלבום השני שלהם "SPIELTPLATZ" שיצא 5 שנים אחריו ומכיל 6 שירים. אם באלבום הקודם דניאל ואביב עשו הכל לבד, מהכתיבה, דרך ההקלטות ועד להפקה. הפעם עזרו להם חברים נוספים. Gregg Cash ו- Amit Ofir על הגיטרות ו- Maor Applebaum על המאסטרינג. אתם מוזמנים לצפות בדוקו שצילמו השניים על הקלטת האלבום בדף הפייסבוק שלהם ואתם מוזמנים להאזין לאלבום המעולה הזה ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם אלבומה הרביעי "Return of Saturn" של הלהקה "No Doubt". לאחר הצלחת האלבום "Tragic Kingdom" שיצא בשנת 1995 וסיבוב ההופעות המוצלח והארוך (שנתיים וחצי) שליווה אותו, אספה הלהקה כ-20 שירים על מנת להתחיל לעבוד על האלבום הבא. במהלך ההכנות לאלבום הם הרגישו שמשהו לא עובד. Gwen Stefani - הכותבת העיקרית הרגישה לא בנוח עם החומרים שיצאו, משהו בהפקה ובמפיק גם לא עבד עבור הלהקה. חברת התקליטים הפעילה לחצים כבדים להוציא איזשהוא סינגל, כדי לא לאבד את המומנטום של הצלחת האלבום הקודם. גוון הסכימה עם חברת התקליטים אך שאר חברי הלהקה לא, דבר שהוביל לקרע בין החברים. הקרע לא היה קטן או זמני, אלא הוא היה קרע שנמשך כמעט שנתיים עד אשר Tom Dumont הגיטריסט שלח לגוון כמה רעיונות לאלבום כמחווה של שלום, והלהקה חזרה לאולפן להקליט את אלבומה הרביעי. ארבעה סינגלים שוחררו מהאלבום כשהשניים הבולטים בהם הם: "Ex-Girlfreind" ו-"Simple kind Of Life". האלבום הגיע למקום השני במצעד הבילבורד כשהוא מפסיד ל-"N'sync". להאזנה לאלבום ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לאפריל 1983 אמרו חברי "Metallica" לא עוד! והחליטו לפטר את הגיטריסט ומייסד הלהקה Dave Mustain e . (Photo: Rockandrollgarage.com) בבוקרו של אותו היום Lars Ulrich , James Hetfield ו- Cliff Burton העירו את Dave Mustain e והודיעו לו שהוא מפוטר מהלהקה. מה שחברי הלהקה לא אמרו למאסטיין הוא שהם כבר שכרו את שירותיו של גיטריסט חדש בשם Kirk Hammett אשר עשרה ימים קודם לכן, ב- 1 לאפריל הוזמן טלפונ ית לערוך אודישן ללהקה בעודו יושב "בבית הכיסא". הפיטורין הגיעו למאסטיין בהפתעה גמורה. הוא היה אחד מעמודי התווך של הלהקה אשר תרם רבות לתהליך היצירה. רק ביום אתמול הוא עמד על במה אחת עם שלושת חבריו בהופעה שנערכה במועדון "L'Amour" שבברוקלין, ניו יורק וכבר בבוקר יום המחרת הוא מקבל את ההודעה שהלהקה בועטת אותו החוצה. כשדייב שאל את חבריו מתי הטיסה חזרה לקליפורניה, נאמר לו שהוא לא טס. הוא נוסע באוטובוס, מהלך נסיעה של ארבעה ימים ושהאוטובוס יוצא מהתחנה המרכזית במנהטן בעוד כשעה. Dave Mustain e ההמום והמבולבל ארז את תיקו, לקח את הגיטרה שלו ונכנס לרכב יחד עם James Hetfield שהסיע אותו לתחנת האוטובוס. מיותר לציין שמאסטיין פשוט רתח מזעם והנסיעה לתחנת האוטובוס היתה מאוד קשה. לא רק שמאסטיין נבעט החוצה מהלהקה, לא זו בלבד שהוא נשלח בבושת פנים לחזור הביתה באוטובוס, אלא שהוא ידע שחברי הלהקה נכנסים להקליט את אלבום הבכורה שלהם, " Kill 'Em All " וכי חלק מהחומר לאלבום אותו כתב הולך להיות מנוגן על-ידי גיטריסט אחר. מאסטיין לא בזבז זמן ובמהלך הנסיעה הארוכה הביתה החל לכתוב שירים, אחד המשפטים שכתב על גב שטר כסף יהפוך מאוחר יותר לשמה של הלהקה הגדולה שיקים. וכך הוא כתב: “ The arsenal of megadeath can’t be rid ”. מאסטיין נשא את עלבון פיטוריו שנים לאחר מכן, גם לאחר הצלחתה הגדולה של להקתו "Megadeth". אבל אם נבקש לסנגר במעט על חברי "מטאליקה" נאמר כי הכתובת הייתה על הקיר' אבל Dave Mustain e סירב לקרוא אותה. למאסטיין היתה בעיית אלכוהול קשה. זה לא שהאחרים לא היו שותים, אבל מאסטיין היה פשוט הופך לאלים בכל פעם שהיה משתכר. חבריו ללהקה ניסו להשלים עם ההתנהגות הקיצונית שלו, אבל בסופו של דבר הגיעו מים עד נפש. אגב, זו לא היתה הפעם הראשונה בה דייב פוטר מהלהקה. יום אחד הביא מאסטיין את כלבו לחדר החזרות והכלב החל להרוס את מכוניתו של הבסיסט Ron McGovney. לאחר שהטפילד צעק על הכלב לרדת ממכוניתו של מקגובני, מאסטיין התעצבן ותקף פיזית ומילולית את שני חבריו ללהקה. הוא פוטר לאחר האירוע אך התחנן לחזור ללהקה. באירוע אחר, מאסטיין השתכר ושפך בירה על צווארו של מקגובני ועל גיטרת הבס שלו, מה שגרם לה לנזק וכמעט חישמל את מקגובני. הוא ביקש ממאסטיין לעזוב את ביתו ועזב את הלהקה. לפני שעזב את מטאליקה הספיק מאסטיין להקליט עמה את קלטת הדמו "No Life ’Til Leather" משנת 1982. בשנת 2015 Lars Ulrich פרסם שהקלטת המיתולוגית תשוחרר בקרוב, אך בשל בעיות משפטיות היא לא שוחררה באופן רשמי עד ליום זה. למרות פיטוריו של Dave Mustain e מהלהקה הוא קיבל קרדיט ככותב שירים באלבומים " Kill 'Em All " ו- " Ride The Lightning ". מאסטיין סיפר שהוא ביקש מחבריו לא לקחת את שיריו, אך הם לקחו. לאחר פיטוריו מ"מטאליקה" הוא עבד בטלמרקטינג. במקביל הוא הקים הרכב שנקרא "Fallen Angels" שלא החזיק מעמד זמן רב. לאחר שאודישנים חוזרים ונשנים למציאת זמר ללהקתו לא צלחו, הוא החליט לקחת את תפקיד השירה על עצמו, שינה את שם הלהקה ל- "Megadeth" והשאר היסטוריה. מגאדת' תהפוך תוך זמן קצר לאחת מהלהקות הגדולות והמשפיעות של ז'אנר הת'ראש מטאל, כאשר רוח הנקמה של Dave Mustain e על פיטוריו מ"מטאליקה" מהווים את הדלק שיניע את מכונת הטקסטים שלו ויזניקו את הקריירה של להקתו, אשר תתחרה ראש בראש עם להקת האם שלו על תואר הלהקה הגדולה בת'ראש מטאל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לאפריל 1988, הוציאה "Iron Maiden" את אלבומה השביעי “Seventh Son of a Seventh Son”, האלבום האחרון בהרכב "הקלאסי" של הלהקה, שכן לאחר הוצאתו עזב הגיטריסט Adrian Smith את הלהקה עד לחזרתו המחודשת בשנת 1999. זהו אלבום הקונספט הראשון של "Iron Maiden" וגם הראשון בו בולטת במיוחד השפעה של "רוק מתקדם", עליו גדל Steve Harris . האלבום ממשיך את הגיוון המוזיקלי שהחל באלבום " Somewhere In Time " והוא מובל בעיקר על-ידי Adrian Smith ו- Steve Harris . זה גם האלבום הראשון בו עשתה הלהקה שימוש מלא בסינתסייזרים, סימן נוסף להשפעת "הרוק המתקדם". Bruce Dickinson סיפר באחד הראיונות כי הלהקה לא הייתה מעוניינת לצרף קלידן במשרה מלאה ולכן תפקידי הסינתסייזר נוגנו "באצבע אחת" של Adrian Smith או Steve Harris , תלוי למי מהם היתה אצבע פנויה. אומנם, גם האלבום הקודם " Somewhere In Time " כלל צלילי סינתסייזר, אולם אלו הופקו על-ידי גיטרה חשמלית וגיטרה בס, באמצעות אפקט מיוחד שנקרא Guitar-Synth, כאשר הפעם קיים שימוש מלא בקלידים. הרעיון לאלבום השביעי של הלהקה נהגה על-ידי Steve Harris , לאחר שקרא את ספרו של Orson Scott Card "הבן השביעי". האריס שיתף את Dickinson ברעיון, אשר מיד התלהב והחל לכתוב שירים שיתאימו לתימה הכללית של הסיפור. האלבום עוסק באגדת פולקלור על חייו של הבן השביעי של הבן השביעי, אשר לפי האגדה הינו בעל תכונות מיוחדות של ריפוי וראיית העתיד, והוא מתרכז בשאלות פילוסופיות, טוב לעומת רע, נבואה, גלגול נשמות וחיים לאחר המוות. סיפור המעשה בתמצית, מתחיל בלידתו של הבן השביעי של הבן השביעי ומתאר את כוחותיו המיוחדים ואת הסיכון הטמון בהם. בהמשך מתואר מאבקו הפנימי של הילד בבחירה בין טוב לרע כאשר שניים אלה מנסים להשתמש בילד ככלי להשגת מטרותיהם. עם התקדמות העלילה מתואר כיצד לוציפר (הרע) מנסה לגרור את הילד לדרך הרע והילד מבין שהבחירה בטוב תביא בסופו של דבר למותו. סיום העלילה מוביל אותנו אל סיפור מותו של הילד ומסביר למעשה את בחירתו של הבן השביעי של הבן השביעי. האלבום מסתיים באותה צורה בו הוא נפתח, סגירת מעגל של מאבק בין הטוב לרע שלעולם יחזור חלילה. (Photo: Ilpo Musto) וכעת לרצף השירים באלבום: היצירה נפתחת בפריטה של גיטרה קלאסית (לא אופיינתי ל"מיידן") ומזכירה קצת את "Jethro Tull", אחת הלהקות שהאריס גדל עליה. ברקע נשמע מעין דקלום של Dickinson שנועד להכניס את המאזין לאווירה ולהסביר לו על המיתוס של הבן השביעי עליו יסופר בהמשך. הגיטרה הקלאסית והדקלום של דיקנסון גם ינעלו מאוחר יותר את האלבום, מעין סגירת מעגל המחזקת את המסקנה שמדובר באלבום קונספט לכל דבר. השיר “ Moonchild ” שמתחיל רשמית מיד עם סיום הדקלום של Dickinson , נפתח דווקא בצליל סינתסייזר, דבר לא כל-כך אופייני ללהקה. בשיר מציגים לנו את הוריו של הבן השביעי של הבן השביעי. בהמשך לוציפר (הרע) מזהיר את הורי הילד מהאפשרות שהוא קולל עוד לפני שנולד ומהחורבן שהוא עלול להביא, והוא אף מנסה למנוע את לידתו: “Don't you dare to save your son, Kill him now and save the young ones”’, מזהיר לוציפר את ההורים. משם אנחנו ממשיכים לשיר שנפתח בסולו הרך והמלודי של “ Infinite Dreams ”. הדמות הראשית בשיר זה הינה הבן השביעי, אביו של הבן השביעי השני (הנבחר), אשר גם לו כוחות מיוחדים של ראיית הנולד. השיר מספר על חששו של האב מהחזיונות שהוא רואה על החיים שלאחר המוות ועל חששו מהעובדה שהוא לא יתעורר מחזיונות אלה לעולם. השיר השלישי באלבום " Can I Play with Madness " הינו כנראה הקטע המפורסם באלבום ואולי גם זה שהכי שונה מבחינת הקו המוזיקלי של האלבום. השיר מדבר על בחור צעיר, הבן השביעי של הבן השביעי, שמעוניין ללמוד מה צופן העתיד מנביא זקן עם כדור בדולח. הבחור חושב שהוא משתגע ומבקש מהנביא הזקן לעזור לו להתמודד עם חזיונותיו. משם אנחנו עוברים לשיר " The Evil That Men Do ". אחד השירים הטובים באלבום וקטע אהוב בהופעות. כותרת השיר נלקחה מתוך נאום "מרקוס אנטוניוס" לקהל הרומאים לאחר רצח "יוליוס קיסר" במחזה של שייקספיר "יוליוס קיסר", יחד עם זאת התוכן לא קשור כלל לכותרת. זהו כנראה שיר "האהבה" היחידי ש"מיידן" כתבו והוא מתאר את אהבתו העזה של גיבור הסיפור (ככל הנראה הבן השביעי האב) לאישה. זהו גם סוג של פלאשבק לרגע לידתו של הבן השביעי השני. השיר הבא באלבום הינו שיר הנושא " Seventh Son of a Seventh Son " הנמצא במרכז העלילה. השיר מספר על רגע לידתו של הבן השביעי של הבן השביעי, "הנבחר", אשר לו כוחות ריפוי וראיית הנולד, אם כי בתחילה הוא כלל לא מודע לקיומם. בהמשך השיר מתואר מאבקו הפנימי של הילד בדרך בה יעשה שימוש בכוחותיו ובבחירה בין טוב לרע. בשיר אינדקציה לכך שאת העתיד לא ניתן לשנות "So It Shall Be Written, So It Shall Be Done", ויש בכך גם רמז לבחירה הקשה שהילד יצטרך לעשות בהמשך העלילה. זה השיר הכי ארוך והכי מורכב באלבום והוא כולל מספר רב של שינויי סגנונות ומקצבים. התיפוף של Nicko McBrain בשיר הזה פנומנלי, הנגינה של החברים מהודקת ומהוקצעת. המחצית השניה של השיר הינה קטע אינסטרומנטלי פרוגרסיבי ומבריק שמתחיל שקט ורך ולאט לאט נבנה ומתגבר עד לסיום. השיר " The Prophecy " עוסק בניסיונות של הבן השביעי לגרום לאנשי הכפר לשמוע לאזהרותיו על האסון שהוא עומד להמיט עליהם. אנשי הכפר לא שועים לאזהרות והשיר מסתיים במילים: “No one believed in my true prophecy And now it's too late", שלאחריהם המוזיקה דועכת לאיטה ומסתיימת בדואט גיטרות אקוסטי, קצר, מלודי ויפה. הקטע " The Clairvoyant " (מגיד העתידות) הוא מעין הסתכלות פנימית של הבן השביעי הנבחר על חייו ומעשיו. בשיר מספר הבו השביעי כיצד כוחותיו הולכים ומתחזקים עד כי הוא חושש שלא יוכל לשלוט בהם. "I feel strength, an inner fire, But I'm scared I won't be able to control it anymore". חלקו השני של השיר נכתב כבר בגוף שלישי (כנראה לאחר מותו) ובו המספר מציין כי למרות כל כוחותיו הבן השביעי לא יכול היה לנבא את מותו. סיבת המוות לא מוסברת בשיר ולא ברור אם כוחותיו המתחזקים הם שהביאו למותו של הבן השביעי או שמא הוא התאבד כדי למנוע אסונות נוספים. ליין הבס של האריס בפתיחת השיר הינו מהחזקים באלבום. מעברי האקורדים בבתים בשיר הזה הם בין היפים של "מיידן". השילוב בין הריפים הטיפוסים של "מיידן" לסינתסייזר מושלם והקול של ברוס נשמע חיוני ומלא תשוקה. סוגר את האלבום השיר “ Only the Good Die Young ” שיר במקצב מהיר שהינו גם השיר הכי פחות פרוגרסיבי באלבום. השיר ממשיך בחיפוש אחר המשמעות של חיים ומוות, טוב ורע. הבן השביעי של הבן השביעי היה רק כלי משחק בלוח השחמט של הטוב והרע, משחק שאף אחד מהם לא ממש ניצח – ”Some innocent pawn in an endgame, one more stalemate". השיר גם עוקץ את הנצרות ומתאר כיצד אנשי הכפר העדיפו להאמין "בהליכה על מים" ו"בספר הספרים", במקום להקשיב לבן "הנבחר. הם לא שעו לאזהרות הבן השביעי ובכך המיטו על עצמם אסון שיכול היה להימנע. יש בשיר גם מעין רמז לכך שההיסטוריה חוזרת על עצמה משום שהמין האנושי אינו לומד משגיאות העבר. לסיכום, מדובר במאסטרפיס ובאחד מאלבומי המטאל הטובים בכל הזמנים, אשר באופן מצער התברר גם כפסגת היצירה של הלהקה. לאחר צאתו הופיעה הלהקה בפסטיבל "Monsters Of Rock" בפני קהל של למעלה מ- 100,000 איש. לאחר מכן יעזוב Adrian Smith את הלהקה ומנקודה זו ואילך הפופולריות של הלהקה תחל להידרדר. מיידן נותרה אומנם להקה אדירה אשר שמרה על רמה מאוד גבוה של כתיבה וביצוע גם באלבומים הבאים, יחד עם זאת כבר קשה היה לה לשחזר את ההצלחה והשלמות של תקופת ההרכב הקלאסי משנות ה- 80. לא שאנחנו חושבים שאתם צריכים, אבל בכל זאת קבלו קישור להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-1 ליולי 2021 נחשפנו ללהקת "Bare Dreams" ב הופעה בלתי נשכחת ב"אוזן בר" . היום אנחנו רוצים לספר לכם על ה-EP השני שלהם "Lost With All Hands" ששוחרר ב-10 לאפריל 2020 והיווה קפיצת מדרגה מבחינת הלהקה. את ה-EP הראשון שלהם "Au Revoir" הם שחררו ב-2018. איתי (שירה וגיטרות) סיפר שה-EP הזה הוא אוסף שירים שהורכב מהשראות של כל אחד מחברי הלהקה. כל אחד הביא לשולחן את החלק שלו ומה שהתחיל כסשן אקוסטי עם גיטרות קלאסיות ותופים התפתח ל- EP חשמלי המורכב משישה שירים, אשר את כולו כתבו והפיקו חברי הלהקה, בעזרתו של פריאל חורש (המתופף של "Walkways"). במטרה להמשיך את המומנטום החליטו חברי הלהקה להקליט את ה-EP השני שלהם בחו"ל, הם חיפשו מפיק מתאים ומצאו את המפיק האנגלי Neil D. Kennedy שעבד עם להקות כמו "Creeper", "Milk Teeth", "Boston Manor" ועוד. הם נסעו לסאוטהאמפטון הרחוקה והקליטו את ה- EP השני שלהם "Lost With All Hands". ה-EP הזה הוא בעצם סוג של נקודת מפנה בשביל הלהקה, בעיקר בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שהם יצאו מישראל בשביל לעשות משהו שקשור למוזיקה שלהם. איתי סיפר "השהייה של השבועיים באולפן הביאה אותנו להכיר את החברה מלהקת "Hangman" שיצאנו איתם לטורים ואפילו הבאנו לארץ להופיע יחד איתנו. הקשר שנוצר עם ניל בהקלטות של ה-EP הזה בעצם ביססו את המשך החברות והקשר המוזיקלי והעסקי איתו והוליד את האלבום המלא שעתיד לצאת ב-2022" ה-EP מכיל ארבעה שירים שנכתבו הוקלטו ע"י הלהקה. בינואר 2020 שחררה הלהקה את הסינגל הראשון מתוך ה-EP בשם 'Coffee Stains'. חברי הלהקה יצרו קשרים עם ניל ולהקות נוספות שהקליטו באותו זמן באותם אולפנים. הם היו אמורים לצאת לסיבוב הופעות באנגליה לקידום האלבום, יחד עם הלהקה האנגלית MAYPINE, אך משבר הקורונה סיכל את התוכניות. חשוב לציין שחברי הלהקה עושים הכל בעצמם, כמו הרבה אמנים בארץ הם חוסכים שקל לשקל ומציבים לעצמם מטרות אותן הם מנסים להגשים, אחת אחרי השנייה, בכל פעם שהמימון מאפשר זאת. אמנם הטיסות בוטלו אך חברי הלהקה מצאו דרך לבצע את ה-Pre-Production עם הכלי הכל כך פופלארי לשנת 2020, הזום. בהזדמנות הראשונה שנפתחו השמיים הם טסו לאולפן ההקלטות של ניל "The Ranch" ועבדו על אלבום הבכורה. איתי סיפר שהקשר עם ניל התחזק באופן משמעותי במהלך העבודה על האלבום ביחס לתקופה של ה-EP. הוא ואשתו היהודייה (חשוב לציין) אימצו את חברי הלהקה, תמכו בהם ועבדו איתם בצמוד, על מנת לגרום לאלבום הזה להיות הטוב ביותר שאפשר. האלבום אמור לצאת השנה ואנחנו מחכים בקוצר רוח !!! להאזנה ל- EP ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר